בית"ר עילית - זמרים פסולים

ערב טוב.

בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב הזה יהיה לרפואת רבקה בת שרה, זכריה בן שרה, איילת בת רבקה ויצחק בן שרה, רפואה שלמה.

זיווג הגון להראל, מירב, מיטל בני רבקה,

ולעילוי נשמת יוסף בן אסתר, מנוחתו עדן.

לרפואה שלמה לשרה רסיה בת מרים וגיתאי בן גשע. רפואה שלמה.

היום אנחנו נלמד על ההנהגה של עם ישראל במדבר, מה שבדרך כלל לא מובן על מה הם התלוננו, למה רצו לחזור בחזרה למצרים וכל מיני תמיהות.

כבר פירשו הראשונים על חטא העגל שרק חסרי דעה יכולים לטעות ולפרש כפשוטו, אבל החכמים מבינים שהוא חטא שהגדילוהו למעלתם. זאת אומרת, כל החטאים שכתובים בדור המדבר, דור דעה, זה חטאים שהגדילוהו אותם למעלתם, דהיינו, בצורה לא פרופורציונאלית להבנתנו. הגדילו את זה בהרבה, עשו מהחטא הרבה יותר בגלל מעלתם.

וזה לשון הכוזרי ורמב"ן והמאירי: והמשכילים שכל טוב יודעים שכך צריך להבין גם את כל החטאים שנכתבו בתורה לדור ההוא, שאלו חטאים שהגדילום למעלתם, כי הרי רום מעלתם של יוצאי מצרים נראה בעליל לכל מי שעיניים לו לראות בסיפורי התורה. מפורש בתורה: "וגם צידה לא עשו להם". מיליונים בני ישראל [12:03 נשיהם וטפם] לא עלה כלל על דעתם להכין להם ביציאתם ממצרים צידה לדרך קשה וארוכה. דבר זה אות נאמן הוא על דבקותם בשם בלי שום הרגשה על ענייני החיים הגשמיים, כולם כאיש אחד נמשכו אחר השם מבלי לדאוג ליום מחר, באמונה שלמה ודעת ברורה שלא על הלחם לבדו יחיה האדם. ומאותו הבצק שלא הספיק להחמיץ שנשאו ממצרים אפו עוגות מצות ואכלו אותם מט"ו בניסן עד ט"ו באייר שישים ואחת סעודות. כל זמן שחררה זו הייתה קיימת, לא התרעמו ולא התלוננו בדאגה: "מה יאכלו במדבר כשתכלה החררה?". אלה העוגות שהכינו מהבצק.

אבל רק אחרי שכלתה החררה, נפקחו עיניהם לראות שאין סומכין על הנס, ופחדו לנפשם שמא גרם החטא ואינם ראויים עוד לנסים, ורק אז התלוננו על משה ואהרון – "למה הוציאו אותם ממצרים להלוך במדבר?", למה הוציאו אותם לחיות על פי נסים למעלה מהטבע, למה הוציאו אותם להנהגה שהיא לא ראויה להם לפי דעתם.

פה התחילה הטענה, אבל הטענה על מה, אולי חטאנו ולא ראויים להנהגה נסית כל הזמן, לכן הם טענו את הטענה, ברגע שהסתיימה החררה.

אבל לפני כן, מרגע שהם יצאו, הם לא התעניינו בכלל אם זה יספיק, לא יספיק. הם הבינו – הולכים למדבר, הקב"ה מנהיג אותם בדרך נס כמו שעשה את האותות והמופתים וככה זה ממשיך, פתאום זה נפסק. ואם זה נפסק, הם הבינו שאולי ירדו ממעלתם, זה לא ממשיך. אז הם רצו לחזור לחיות חיי טבע במצרים.

מה היה חטאם? אז מה החטא? שהם חשבו שמשה ואהרון שמנהיגים אותם, ההנהגה שלהם זה על פי דעתם, כדרך המלכים שבעולם. זאת אומרת, מלך מחליט שככה הוא רוצה להנהיג את העם שלו, אז ככה הוא מנהיג, והם הבינו שהנהגה זו של משה ואהרון כדרך המלכים, ומה שהקב"ה מסכים על ידם זה על פי הכלל – "בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו". אז כיוון שהם רוצים שתהיה הנהגה כזאת נסית, לכן השם מסכים עם ההנהגה של משה ואהרון ומנהיג אותם בדרך נס. וזה נאמר גם במנהיגי האומה כולה, שאם הם מנהיגים את העם על פי דעתם, הקב"ה מסכים על ידם, רק אז עלה על דעתם שיש להם להתלונן על המנהיגים שיחזרו מדעתם זו.

אז מה הייתה התלונה, שמשה ואהרון, אם זה על פי דעתם, יחזרו מהנהגה זו, מהנהגה באורך פלא ונסים גלויים, שהם אינם ראויים להם. זה היה החטא שלהם, שהם הבינו שההנהגה על פי משה ואהרון והם שקבעו שזה יהיה על דרך נס.

האבן עזרא כתב דבר תמוה על הדור של יוצאי מצרים – הוא כתב על הפסוק: "התייצבו וראו את ישועת השם",

וזה לשונו: "יש לתמוה: איך ירא מחנה גדול של שש מאות אלף איש מהרודפים אחריהם. ולמה לא יילחמו על נפשם ועל נפשות בניהם?

התשובה: כי המצרים היו אדונים לישראל וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה, ואיך יוכל עתה להילחם עם אדוניו?!"

אז האבן עזרא מסביר: מה שעם ישראל לא התקוממו ולא עמדו על נפשם כנגד המצרים, זה משום שהיה להם רגילות להיות משועבדים לאדונים למצרים וממילא לא יוכלו להילחם עם האדונים. כמו עבד שקשה לו להתקומם נגד אדוניו ונפשו כבר שפלה עליו.

וזה הוא מסביר על הפסוק: "התייצבו וראו את ישועת השם".

אבל נאמנים עלינו דברי רבנו סעדיה גאון זכרונו לברכה, שצייר לפנינו את הדור ההוא כמלאכי השרת, וזה לשונו, אצל התימנים נכנס הקטע הזה בהגדה של פסח בנוסח של הקידוש הראשון: "תרומה הבדילנו מכל עם". אז יש ציטוט מרבנו סעדיה גאון שם,

וזה הלשון שלו: "לקחם מכל גויי הארצות כשהם משולים כצבא מרום ומכוננים ככוכבי הרקיע ויהיו עליונים בקרב תבל ונכבדים על כל האומות. זיו פניהם כזיו השמש ומראה דמותם כמלאכי השרת. להם יראו מלכים וקמו, שרים וישתחוו, כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך השם".

עד כאן לשון רבנו סעדיה גאון שמתאר את הדור ההוא כיצד נראו וכיצד נחשבו בעיני אומות העולם.

וכאשר אנחנו מתבוננים במחנה האלוקים הזה, לא נוכל לומר עליהם שחסרי לב המה ללחום עם אויביהם העריצים והבזויים. כשנתבונן במחנה אלוקים זה, נכיר את רוממות נפשם. כשהם רואים בעיניהם את השם הולך לפניהם בעמוד ענן יומם ועמוד אש לילה, היה להם העוז לדרוש מאביהם שבשמים שהוא יילחם בעדם, כי הרי עליהם לחוס על נפש אחת מישראל שלא ייפול משערות ראשו ארצה. ובשביל פיקוח נפש של ישראל אחד, מצווה על כל ישראל לעבוד בחומר ובלבנים ולא לסכן נפש אחת מישראל. וטענו בצדק – "טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר". עד שזכו בצדקת נפשם לשמוע הבטחת השם – "התייצבו וראו את ישועת השם, השם יילחם לכם ואתם תחרישון".

אבל לפי רום מעלתם נחשבו דבריהם אלו כחטא ונכתב עליהם: "וימרו על ים בים סוף". וזה חטא שהגדילוהו למעלתם. זאת אומרת, כל מה שהם לא נלחמו וביקשו לחזור למצרים ולא למות במדבר, זה משום החשש שחלילה ייפלו מישראל, ולכן הם ביקשו לשוב בחזרה, עד שהקב"ה הבטיחם – "התייצבו וראו ישועת השם". אבל לפני כן לא הייתה להם הבטחה זאת והם חששו שמא חטא בידם ושוב פעם יצטרכו למות, ובשביל להציל נפשות מישראל כדאי לעבוד בחומר ובלבנים ולא חלילה להגיע למצב של סכנת נפשות.

אבל הכתוב כותב דברים קשים: "וימרו על ים בים סוף". וזה חטא שהגדילוהו למעלתם. כשעברו בני ישראל בים ועשרה נסים נעשו להם, נסים ונפלאות שלא באו לצורך הצלתם, כי הצלה הייתה יכולה להיות גם בלי עשרה נסים, אלא הנסים היו כדי לענגם ולשמח את נפשם, להודיעם מה גדלה חיבתם לפני אביהם שבשמים, נמצא בתוכם איש אחד חוטא, חטא מעין עבודה זרה, ונכתב על כל הדור כולו תביעה נוראה, פסוק: "ועבר בים צרה והכה בים גלים".

אמר רבי יוחנן: "זה פסלו של מיכה". אז אדם יחיד חטא ונכתב פסוק על כל הדור.

פירש רש"י: "כשכתב משה את השם וישליכו על הנילוס להעלות ארונו של יוסף, בא מיכה ונטלו. והיינו דכתיב "ועבר בים צרה". כשהעביר הקב"ה לישראל את הים, עבר מיכה עמהם כשבידו השם הקדוש לעשות את העגל. והנה האיש ההוא זכה ללכת עם כל ישראל בים והתענג על כל הנסים שעשה הקב"ה להם ורק כתם אחד שהיה על אחד נחשב לפגם בטוהר נפשם של הכלל כולו. והייתה תביעה כללית "ועבר בים צרה". חטא שגם הוא הגדילוהו למעלתם.

כשיצאו מהים אמרו ישראל באותה שעה: "כלום הוציאנו הקב"ה ממצרים אלא בשביל לתת לנו ביזת מצרים, להרכיבנו על ענני כבוד, לקרוע לנו את הים, להיפרע מן המצרים, לומר לפניו שירה. עכשיו כבר נתן לנו ביזת מצרים, הרכיבנו על ענני כבוד, קרע לנו את הים, פרע מן המצרים ואמרנו שירה לפניו. עכשיו נחזור למצרים".

אמר להם משה: "כך אמר לי המקום: "לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם".

אמרו לו: "כבר מתו כולם, נחזור למצרים".

אמר להם: "צאו ופרעו את השטר שכך אמר הקב"ה: "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה". זאת אומרת, צריכים לפרוע את השטר, למה יצאנו ממצרים – לקבלת התורה, לעבוד את השם על ההר הזה. צריך לפרוע את השטר.

מה הודיעו לנו חכמים זכרונם לברכה במאמר זה: מה היה שורש החטא שלהם במדבר – שהיה בלבם שטוב בעדם לחזור למצרים כיוון שמתו כל האנשים במצרים, ולחיות שם כדרך בני האדם על פי סדרי הטבע הרגילים, ולא להתבודד במדבר, מקום שלא דרך רגל איש ולהיות כמלאכים למעלה מדרך הטבע, כי החיים בנסים יש בהם ניסיונות גדולים וקשים, לעמוד תמיד על מדרגה גבוהה בדבקות בהשם זה קשה, אז לכם הם העדיפו לחיות חיי טבע רגילים במצרים ולא חיי נסים במדרגות של מלאכים במשך זמן רב.

והנה כשהלכו שלושה ימים במדבר ולא מצאו מים, לא התלוננו. שלושה ימים הם לא שותים, לא מצאו מים, לא מתלוננים, והלכו אחרי משה בהנהגתו הנפלאה לחיות כמלאכים. אין מים ולא שותים ומסתדרים – מה הבעיה? אבל כשהגיעו למרה ומשה אמר להם שבמקום הזה יש מים ועליהם לשתות, על זה התלוננו – "וילונו העם על משה: "מה נשתה?"

כלומר, לא לשתות כלל אנחנו יכולים להבין, אבל אם לשתות כמו בני אדם, אז מה אתה מבקש, נשתה מים מרים? המים מרים. "שם שם לו חוק ומשפט ושם ניסהו". זה היה ניסיון נפלא. שם הודיעו להם את המדרגה שהמדרגה עוד גבוהה ממדרגת המלאכים שלהם.

השם יתברך רוצה שהם יהיו בני אדם ולא מלאכים אבל בהנהגה יותר רוממה ממלאכים. לאכול ולשתות כמו בני אדם ולראות נפלאות באותו המאכל והמשתה ודווקא במאכל ובמשתה יתגלה לאדם שרק "על פי מוצא פי השם יחיה האדם". נסים בתוך נסים בעץ מר יומתקו המים המרים. מים מרים,

איך מתקנים אותם?

לוקחים עץ מר "וישלך אל המים וימתקו המים. שם שם לו חוק ומשפט ושם ניסהו".

הקב"ה הרים אותם למעלה יותר גבוהה כשהראה להם שהכל זה על פי מוצא פי השם ואין טבע בעולם בכלל. והאדם השליט הוא השליט בעולם. "מי שאמר לשמן: "וידלוק" יאמר לחומץ: "וידלוק".

השם קובע מר-מתוק, מתוק-מר, מה שהוא רוצה. אומרים לך: "תשתה" – תשתה, "אל תשתה" – אל תשתה.

מה מאושרים נהיה אם נוכל לצייר לנו את דמות הדור ההוא, עם גדול ועצום, מיליונים בני אדם, רם כענקים, ענקי הרוח מבחירי אצילי ישראל, עד השפחה הקטנה שבהם שהייתה חכמה כמו יחזקאל הנביא, כולם כאיש אחד עומדים על מדרגה גבוהה של שלמות כאילו היו שכלים נבדלים בלא גוף חומרי כלל, ממש כמו מלאכים. לא חשבו ולא הרגישו ענייני החיים היותר הכרחיים. הלכו שלושה ימים במדבר בלי מים וכשהמתיקו להם את המים יכלו לשתות לא התלוננו עוד. אחרי שהומתקו המים לא התלוננו עוד. הלכו חודש ימים ואכלו מהחררה שהוציאו ממצרים ולא דיברו דבר. אבל רק כשכלתה החררה ולא נמצא כזית פת בכל אהלי ישראל אלפיהם ורבבותיהם, אז התלוננו על משה וביקשו הנהגה טבעית ולא נסית. תחליט – נס עד הסוף. נס-טבע, נס-טבע, לא, אז טבע, עזוב, לא נס, עזוב אותנו, לא נס.

אבל לאחר שנתברר לפניהם כבוד השם והשם יתברך שמע את תלונותיהם והבטיח להם לחם מן השמים, הודיעו להם רצון השם שיתפרנסו בנסים תמיד, כי לחם מן השמים זה נסים תמיד, קיבלו זאת באהבה ללכת אחרי השם יתברך בשמחה.

אבל גם אז כתם דק בשלמותם, מתי, כשנתבעו יחידים. עוד פעם, שימו לב, רק יחידים, כל הדור נתבע. יחיד טועה, כל הדור נתבע, איך זה? כי הם מלאכים.

מה קרה?

היו אנשים שהותירו מן עד הבוקר לראות אמיתת דברי הנביא, שאילו לא הותיר שום איש בשום פעם עד הבוקר וכולם היו מאמינים ולא מנסים לבדוק אם אכן דברי הנביא אמת, אז היה לבעל דין לומר שאם היו מותירים היו יכולים לאכול ממנו למחר. זאת אומרת, לא הייתה להם ראיה למה שנאמר שירום תולעים. עכשיו שהותירו אנשים עד בוקר, אז ראו שהנביא צודק, אבל בלי זה היה מקום לבעל דין לחלוק ולומר: "מי אמר? אולי אם היו מותירים אז זה לא היה ירום תולעים?"

ככה נמצאו גם יחידים שרצו לברר אמיתת הנביא ויצאו בשבת ללקוט ולא מצאו. ופרסמו במחנה שדברי משה אמת הם. אז "יצאו ללקוט ולא מצאו". כתוב שלא יהיה. "לא תמצאו". אז הם יצאו ללקוט ולא מצאו. אז מה הם פרסמו לכולם – משה אמת, הוא צודק, באמת אין. וביום שבת לא ירד המן. ואם הם לא היו יוצאים,

הרי כתוב שעשו את זה לשם שמים, צלופחד. ואם לא היו יוצאים, לא היה מי שיעיד לאמת את דברי משה להם ולבניהם אחריהם. הדבר ברור שאם היו עושים זאת אנשים בדורות האחרונים בכוונה לשם שמים זה היה נחשב להם למצווה, כי הרי יש בזה התחזקות האמונה – לראות את נפלאות השם יתברך ולפרסם אותם בעולם, שהנביא אמר שלא ימצאו מן, באמת לא מצאו, ואם מותירים אז זה מעלה תולעים, זה פרסום נס שאין כדוגמתו.

הרי אנחנו כל הזמן מחפשים להוכיח שהתורה אמת ושיש נסים ואנחנו מפרשים כל דבר. אצלנו זה נחשב מצווה לפרסם דברים כאלה.

אבל הדור ההוא שהם ראו מעשי השם כי נורא הוא, לדור כזה זה תביעה לפרסם שזה אמת. איך יעלה על לב איש להעיד על השמש שהיא מאירה בצהריים?

ראיתם איזה קוקו שיצא ויגיד: "אה! תראה, באמת יש שמש, זה מאיר בצהריים!"

אחד שיגיד כזה דבר, יגידו שהוא קוקו. מי שאמר שם: "משה צודק באמת! אין מן בשבת!"

 -זה קוקו.

אם משה אמר, זה כמו השמש בצהריים. ואם אתה רוצה לאמת דבר כזה, זה משהו לא בסדר. בדור כזה שראו את מעשי השם כי נורא הוא, שכל דבר שהוא אמר דוייק במדויק בכל המכות, בכל העניינים, הכל אותות מופתים, אז אתה מסתפק אם זה ירום תולעים, אם יימצא בשבת?!

אז לכן, איך יעלה על לב איש להעיד על השמש שהיא מאירה בצהריים, אצלם צריך דבר כזה להיות כה גלוי שכל עדות על זה היא אך למחסור ולא למותר. ומי שבא להעיד מעשיו מוכיחים על מחשבתו כי אמיתת דברי הנביא לא היה ברור אצלו עדיין. אם יש לו עניין לחזק בפרסום את הרבים, סימן שיש לו עוד ספקות בזה וזה חטא שהגדילוהו למעלתם.

איזה דברים, דברים קדושים. להבין ולהסתכל שכל החטאים שנתבעו ישראל במדבר, שאנחנו לכאורה חכמים מחוכמים משתוממים איך הם לא האמינו.

לא, לא, לא, זה הגדילו את זה למעלתם, כי אצלם אפילו תנועה קטנה מיותרת, זה כבר מראה פגם. אצלנו מה שהם חטאו, אצלנו זה זכות של פרסום הנסים וכו'. אז אחרי עליות נפלאות אלה הגיע העם הנבחר הזה אל הר סיני, מיליונים בני ישראל, אנשים ונשים וטף, כולם כאיש אחד. יצר לבם רק טוב כל היום, כל מחשבותיהם ורגשותיהם אחוזים באהבת השם בתשוקה עזה "לחזות בנועם השם" עד שהשכילו לשאול ולבקש – "רצוננו לראות מלכנו". ככה הם ביקשו ממשה רבנו – רצוננו לראות מלכנו. לא מסתפקים בידיעה. רוצים את הקירבה המקסימאלית לראות מלכנו. והיו כל עם השם נביאים לקבל את התורה מפי הגבורה "כי השם ייתן חוכמה מפיו דעת ותבונה".

המדרש אומר דבר מדהים על זה – כשבן מלך אוכל אצל המלך והוא מגיש לו פירות,

אז הבן אומר לו: "אני לא רוצה את הפירות האלה, אני רוצה מהפה שלך מה שאתה כבר אוכל, משם אני רוצה".

אתם שומעים?

"השם יתן חוכמה מפיו דעת ותבונה". אתם שומעים מאיפה הביא לנו? מפיו הביא לנו את התורה. והיו כל עם השם נביאים לקבל את התורה מפי הגבורה וייתן להם השם משאלותם וירד השם על הר סיני לעיני כל העם ויגד להם את בריתו עשרת הדברים "ויכתבם על שני לוחות אבנים".

אז רואים מפה שכל החטאים שחשבנו שהם גדולים ועצומים, אינם אלא קלים שבקלים דקי דקות לפי רום מעלתם של ישראל, וגם היחיד שרצה לעשות טובה, כמו שאומרים, לפרסם, או שהם חשבו שהם לא במדרגה של מלאכים והם רוצים להישאר טבעיים, זה נחשב לרום מדרגתם חטא והחטא הזה התפרסם על כולם.

עכשיו בואו נראה אם בדור שלהם זה היה חטא, בואו נראה מה קרה בדור של התנאים והאמוראים.

הגמרא אומרת:" ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח".

אמר רבי שמואל בן נחמני: "פליגי בה תרי אמוראי בארעא. בארץ נחלקו יהודה וחזקיה בניו של רבי חייא ותרי מלאכי ברקיעא ושני מלאכים נחלקו בשמים, מיכאל וגבריאל.

מה המחלוקת – אחד אמר דשהם ואחד אמר דישפה. זאת אומרת, המחלוקת האם הכדכד שמשותיך זה שהם או שזה אבני ישפה.

אמר להם הקב"ה: "להווי כדין וכדין. יהיו האבנים האלה כאלה וכאלה, של שהם ושל ישפה".

ממשיכה הגמרא: "ושעריך לאבני אקדח" כי הא דיתיב רבי יוחנן וקא דריש. היה יושב רבי יוחנן ודורש: "עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהן שלושים על שלושים וחוקק בהן עשר ברום עשרים ומעמידן בשערי ירושלים". זאת אומרת, אבנים כאלה של שהם ישפה יהלומים בגדלים כאלה,

לגלגל עליו אותו תלמיד. היה שם איזה תלמיד שלגלג על הדברים, לומר שזה איוולת להגיד דבר כזה, למה, "השתא כביעתא דצילצלא לא משכחינן". אנחנו בימינו לא מוצאים אפילו כמו ביצה של איזה משהו קטנצ'יק, לא מוצאים אבנים בשיעור יותר גדול מזה, ואתה אומר שלושים על שלושים? "כולי האי משכחינן?!"

מספרת הגמרא מעשה שהיה עם אותו אחד המלגלג, לימים הפליגה ספינתו בים, ראה מלאכי השרת שהיו יושבים ומנסרים אבנים טובות ומרגליות שהן שלושים על שלושים וחקוק בהן עשר ברום עשרים, בדיוק כמו שדרש רבי יוחנן רבו.

אמר להו: "הני למאן?" אלה האבנים למה?

אמרו לו: "שעתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים, כמו שכתוב: "ושעריך לאבני אקדח".

אתא לקמיה דרבי יוחנן, חזר מן הים, הלך לבית המדרש,

אמר ליה: "דרוש רבי, דרוש. לך נאה לדרוש. כאשר אמרת כן ראיתי. אתה יודע, כשאני הייתי בספינה בים ראיתי שכל דבריך אמת. ראיתי מלאכי השרת שהם מנסרים אכן אבנים בגודל בדיוק כמו שאתה אמרת".

אמר לו רבי יוחנן: "ריקה". ריק, ריק מדעת, ריקה. "אלמלא לא ראית לא האמנת?! מה, אם לא היית רואה לא היית מאמין למה שאני אמרתי? מלגלג על דברי חכמים אתה?!" נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות. זאת אומרת, המית אותו.

שמעתם?

"מלגלג על דברי חכמים אתה?! לא האמנת?!" הסתכל עליו, מת.

אז אם רבי יוחנן על תלמיד שלא האמין, מה היה דינו, שהוא מת, כי הוא מלגלג על דברי חכמים.

תחזרו אחורה לדור המדבר, אתה יוצא להוכיח לעולם שלא יימצא מן ביום השבת? מה, לא האמנת? אז כמה פעמים הוא היה צריך למות לפי זה? אז אם בדור של רבי יוחנן זה כך, בדור המדבר הקפידא הרבה הרבה יותר.

עוד מעשה –

הגמרא אומרת במסכת שבת שביקשו חכמים לגנוז גם את ספר משלי.

למה?

שהיו דבריו סותרים זה את זה.

מפני לא מה לא גנזוהו?

אמריה: "ספר קהלת עיינינן ואשכחינן טעמא הכא נמי ליעיינן ומאי דבריו סותרים זה את זה, כתב: "אל תען כסיל כאיוולתו" וכתוב: "ענה כסיל כאיוולתו".

"לא קשיא", מתרצת הגמרא, "הא בדברי תורה הא במילי דעלמא". "אל תען כסיל כאיוולתו", זה בדברים של העולם הזה בדברי הבלים, אל תען, פן תשווה לו גם אתה. אבל "ענה כסיל כאיוולתו" בדברי תורה. גם אם הוא אומר דברים של איוולת, תענה לו, כי הוא שואל על התורה. זה שהוא לא כל כך חכם, אבל בכל אופן צריך לענות לו.

"כי הא דיתיב רבן גמליאל וקא דריש".

שימו לב נשים !

"עתידה אשה שתלד בכל יום שנאמר "הרה ויולדת יחדיו". זאת אומרת, ביום שהרה יולדת ולד. כמו תרנגולת. זאת אומרת, זה תהיה המציאות עוד מעט בביאת גואל צדק, שאישה תלד בכל יום.

"לגלג עליו אותו תלמיד", גם כן היה מלגלג אחד שחשב שזו איוולת.

אמר: "אין כל חדש תחת השמש". הוא למד פסוק אחד ו"איסתרא בלגינא קיש קיש קריא". כל היום חוזר על מה שהוא יודע דבר אחד,

והוא אומר לו: "רגע, רגע, אבל כתוב שאין חדש תחת השמש, אז איך פתאום היא תלד? הרי אין חדש. אם אישה יולדת לתשעה ירחים, מה קרה עכשיו שהיא תלד פתאום ליום אחד? זה כבר חדש. זה לא היה תחת השמש, והרי שלמה אמר "אין חדש תחת השמש".

אה, חכם, חכם. המלגלג.

אמר לו רבן גמליאל: "בוא ואראך דוגמתו בעולם הזה". יצא החוצה והראה לו תרנגולת.

אמר לו: "אתה רואה? היא יולדת בכל יום? אז "הרה ויולדת יחדיו", הנה, באותו יום. אז זה לא "חדש תחת השמש", יש כבר את המציאות הזאת בעולם.

"ותו יתיב רבן גמליאל וקא דריש", עוד פעם התיישב רבן גמליאל והמשיך לדרוש: "עתידין אילנות שמוציאין פירות בכל יום". כל יום טרי חדש. כל סוגי הפירות אתה מקבל את זה, לא מחכים לעונה, אין עונה, היום זה העונה, כל יום זה העונה. שנאמר "ונשא ענף ועשה פרי".

"לגלג עליו אותו תלמיד, אמר: "והכתיב אין כל חדש תחת השמש". לא מצאנו דבר כזה שכל יום, כל יום יוצא פרי חדש.

"אמר לו: "בוא ואראך דוגמתם בעולם הזה". יצא החוצה והראה לו עץ צלף, שהמין הזה טועם שלושה מיני פירות, אביונות וקפריסין ולולבין.

אמר לו: "הנה יש בעולם".

"ותו יתיב רבן גמליאל וקא דריש. עוד פעם ישב ודרש רבן גמליאל: "עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת". ארץ ישראל עתידה להוציא גלוסקאות, לחם של אנג'ל על העצים בגינה, יוצאים כל יום חדש טרי, לא צריך ללכת לשום מקום, וכלי מילת, חליפות על העצים, חליפה. איזה חליפה אתה רוצה, יש לך כמה סוגי עצים, כל אחד מוציא, זה מוציא בגיר, זה זארה, זה ככה, זה ככה, תבחר לך מה שאתה רוצה. שנאמר "יהי פיסת בר בארץ".

לגלג עליו אותו תלמיד ואמר: "אין כל חדש תחת השמש". איך אתה אומר כזה דבר? אין דבר כזה.

אמר לו: "בא ואראך דוגמתן בעולם". יצא החוצה והראה לו כמהין ופטריות. מה זה – זאת אומרת, הוא הראה לו שמה שיוצאים כמות שהן בלילה אחד ורחבין ועגולין כגלוסקאות. הפטריה היא בלילה אחד צומחת, בלילה אין, בבוקר אתה קם יש פטריה, הגודל שלה כפיסת יד כמו לחמניה וזה גדל בלילה אחד. אז הוא אומר: "למה אתה אומר שאין דבר כזה? ואתה רוצה לראות כלי מילת?"

אז הוא אומר לו: "ועל כלי מילת נברא בר קורא". תסתכל את הנברא בר קורא ותמצא שזה סיב כמו לבוש מצויר, גדל סביבות הקור של דקל כשהוא רך. אם תסתכלו בדקל או בעצי ערבה עבים או משהו, בין הגלד החיצוני לעץ עצמו תראו כמו רשת של יוטה, כמו בגד ארוג שנמצא בעצים.

אז הוא אומר לו: "הנה, למה אתה אומר שאין אריגה כזאת? לקב"ה אין בעיה, זה כבר קיים בעולם. זה שהוא יעשה את זה בצפיפות יותר גדולה או עם צווארון או עם שרוולים, זה לא בעיה לקב"ה, אין שום בעיה. אז הנה אתה רואה".

יוצא שיש מלגלג ויש מלגלג. מלגלג שהוא טיפש ולא מבין וחושב שהוא פיקח ויודע הכל, נו, אבל הוא שואל בדברי תורה, שואל באמת, אז "ענה כסיל כאיוולתו", ענה. שלמה המלך אומר: לזה תענה. אבל אחד שמלגלג על דברי חכמים ולא מאמין להם, חייב מיתה.

שמעתם עד איפה זה?

אז אם זה בדורות האחרונים, כמו שאומרים, מה היה בדור המדבר? מפה אנחנו צריכים לראות עד כמה הדברים האלה הם לא פשוטים.

עכשיו אני אומר לכם עוד שני דברים: אחד,

החפץ חיים זכר צדיק לברכה היה לו חתן שקראו לו רבי אהרון הכהן והוא חיפש משרת רבנות והוא חיפש בעיירות מסוימות עד שהוא מצא עיירה מסוימת, אבל לא לקחו אותו למשרה, והוא היה עצב.

אז החפץ חיים זכר צדיק לברכה הרגיע אותו ואמר לו: "אם לא מצאת, סימן שמן השמים לא ייעדו אותך לזאת ואל תצטער על זה. ואני אספר לך למה אני עזבתי את הרבנות. כשהייתי אברך אז הייתי רב כמה שנים ואני עזבתי את הרבנות בסוף בגלל מעשה שהיה". והוא סיפר לו את הסיפור,

אז הוא אומר כך: "כאשר הייתי אברך נשאתי תקופת מה במשרת רבנות, אולם עזבתי אותה בגלל מעשה שהיה. כשתשמע את פרטי המעשה תבין כי לא הפסדת מאומה, רק הסרת עול כבד מעל צווארך. ובכן, בעיירה בה כיהנתי כרב גילו פעם אחת כי אחד הקצבים מוכר טריפות. קראתי לקצב וגערתי בו, אסרתי עליו להמשיך להיות קצב, אולם, לאחר כמה ימים נכנסו אליי אשתו ובני משפחתו, בכו לפניי ואמרוני שהלה חזר בתשובה שלמה ואף הנו מבטיח שלא יחזור עוד לסורו, הוא ביקש שאחזיר לו את פרנסתו ואתיר לו להמשיך ולעסוק במקצועו".

שמעתם?

החפץ חיים זכר צדיק לברכה לא העלים עין מן הידיעה שהוא מאכיל טריפות, קרא לו, גער בו וסילק אותו ממשרתו ואמר לו: "אסור לך יותר למכור!".

מה היה קורה אם היו פוסלים עכשיו מישהו אצלנו ואומרים שהוא מאכיל נבלות וטריפות,

כל החסידים שלו היו צועקים: "מה??? מה אתה בא זה??? מה אתה בא אומר???"

תזכרו את זה רגע.

ואז הוא בא ואמרו שהוא חוזר בתשובה,

אז החפץ חיים זכר צדיק לברכה קרא לבדוק.

"קראתי לקצב ונוכחתי לדעת כי אומנם צדקו בני ביתו והלה התחרט בלב שלם על מעשיו".

אתם רואים?

פעם היו חוזרים בתשובה.

"ועל כן היטלתי עליו קנס למען ישמעו וייראו".

החפץ חיים, אתה אוהב ישראל, קנס? למה אתה נותן לו קנס? הוא כבר חזר בתשובה, כבר בכה, באנו, בכו כולם, רחמנות קצת, בלי קנס, בלי קנס. חוזר בתשובה, מספיק, גם קנס? למה צריך לתת לו קנס? בימינו היו אומרים שהוא משלשל את זה לכיס.

"אז לאחר מכן השבתי אותו על כנו". זהו, חזר למשרתו ולתפקידו. "ועשיתי זאת בדיוק כמו שכתוב בשולחן ערוך". אין הנחות. בדיוק כמו שכתוב בשולחן ערוך.

"והנה חלפו שנים, הקצב נפטר לבית עולמו, אולם באחד הלילות, כאשר למדתי בעזרת נשים שבבית הכנסת המרכזי בעיירה, נרדמתי לפתע, ובחלומי הנה אני רואה שלושה אנשים ופניהם מאירות כשמש וכירח. ברגע הראשון נבהלתי למראה שלושת הדורי הפנים,

אולם הם מיהרו להניח את דעתי ולומר לי כי אל לי לירוא, שלוחים הם מעולם האמת בכדי לברר אצלי פרט מסוים

וכך הם אמרו: "בזמנו, כאשר הטלת קנס על הקצב שמכר טריפות, האם הקנס היה בתורת תשובה או שסתם קנסת אותו מבלי חשבון התשובה שלו? האם זה היה קנס סתם או קנס לשם תשובה?" תיקון, מה שאנחנו רגילים לקרוא היום.

אימצתי את זכרוני ועניתי: "לא. אני קנסתי אותו רק משום שכך כתוב בשולחן ערוך, אבל לא לקחתי בחשבון שעל ידי זה הוא יהיה בעל תשובה".

כך השבתי ומיד לאחר מכן נעלמו שלושת האנשים. סבור הייתי כי בכך הסתיים העניין,

אולם כעבור דקות הנה אנוכי חולם שוב והפעם הופיע הקצב בחלומי ומראהו נורא ואיום. הוא היה שחור כמו הלילה".

החפץ חיים מפחיד כמו אמנון יצחק.

"הוא היה שחור כמו הלילה וכך עמד כשהוא בוכה ותולש שיערותיו.

-        "מה רוצה ממני הרב? הלוא בעקבות דבריו נשלחתי למדור השביעי שבגיהינום, אל שאול תחתית!".

זה אחרי התשובה. זה אחרי הקנס. זה אחרי שהוא בכה והתחרט, אז מה מי שלא התחרט וממשיך למכור, ועוד יוצא נגד אלה שמוכיחים אותו? מה דינו?

-        "וכשהביאו אותי לדין טענו כנגדי שמכרתי טריפות, ואני טענתי: "חזרתי בתשובה!. והראיה – רבי ישראל מאיר הכהן הטיל עליי קנס והשיב אותי על כני". כך טענתי,

אבל הקטגור טען: "שהקנס היה רק לשם קנס ולא לשם תשובה",

ועל כן פסקו בבית דין של מעלה שצריכים לשאול את הרב בעצמו מה היה החשבון שלו כשנתן את הקנס.

על כן באו אליי ושאלו את פי.

אם הייתי אומר שהקנס היה לשם תשובה לא היו שולחים אותי לשאול תחתית,

אבל מאחר והרב השיב כפי שהשיב - אין לי תקווה!".

כך סיים הקצב. התעוררתי מן החלום",

סיים החפץ חיים לחתנו וכשסיים סיכם ואמר: "הנה רואה אתה? מבין אתה? אל תדאג שלא זכית לרבנות. אומנם זכויות רבות כרוכות בתפקיד זה, אולם במקביל אף סיכונים רבים ולא בכדי אמרו רבותינו: "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות".

עד כאן המעשה מהחפץ חיים שהובא בספר "הוא היה אומר" שרבי שלום שבדרון זכר צדיק לברכה על פרקי אבות.

רואים שגם מי שנחשב לרב וזכה להיות רב והוא מורה צדק לרבים ומדריך את הרבים, אפילו אם הוא מוכיח אותם ולא מוכיח עד תום, תראו איזה נזק, מוכיח, גורם שהם יחזרו בתשובה אבל לא מסדר את הכל עד תום, תראו מה עונשו,

שמעתם?

כשהרב בן ציון מוצפי, יאריך ימים, כשעשה את הבית דין לזמר ארז יחיאל וביקש שיעשו את זה על הצד הטוב ביותר והסביר לו שאף על פי שאין לנו דיני קנסות היום, אבל כיוון שמי שהופיע במעורב ונקרא "מחטיא הרבים" צריך לעשות "תשובה מעלייתא" ולכן, כיוון שהוא מחטיא הרבים, אז צריך לעשות תשובה ולקבל עליו מלקות סמליים, לא מלקות ממש כדין בית דין של מלקים, אלא באופן סמלי כדי לצאת לכל הדעות, שהתשובה שלו תהיה מלאה ונקיה ברה וזכה ומכאן ולהבא הוא נקי לחלוטין.

תארו לכם, אם היה מגיע לעולם האמת והיו אומרים לו: "יפה, אתה אמרת שאתה חוזר בתשובה ובאמת חזרת ואתה מתחרט על העבר ולעתיד אתה לא עברת, אבל למה לא קיבלת מלקות?"

-        "מה, לא אמרו לי! זה מה שאמרו לי! הוא היה נפטר?"

לפי המעשה של החפץ חיים הוא לא היה נפטר. למה הוא לא היה נפטר, כי החפץ חיים לא התכוון שהקנס יהיה בשביל תשובה, אלא הקנס יהיה לפי שולחן ערוך למען יראו וייראו, ובזה לא הושלמה תשובתו של אותו קצב ובשביל זה הוא נמצא במדור השביעי.

אז לכן המסקנה של החפץ חיים שלא כדאי להיות רב ולכן הוא עזב את הרבנות, כי בתור רב הוא פוסק לאחרים, ואם הוא הקל להם במשהו שהיה ראוי יותר לעשות, הם ייענשו בגינו.

אז מה, עכשיו כשיש רבנים שרוצים להתיר את הזמרים שגדולי ישראל פסקו שאין לשמוע אותם, מי אחר כך ישלם על זה?

לפי החפץ חיים - התשובה ברורה!.

אבל בואו תשמעו מה שעונה הרב בן ציון מוצפי שליט"א בשאלה שהוא נשאל.

"שאלה: "שמעתי באחד השיעורים שמי שהוא שר בשפה זרה שירי נוכרים. אסור לשומעו בתור שליח ציבור. האם יש לזה מקור בהלכה, ואם כן, מה הוא?".

תשובת הרב בן ציון מוצפי שליט"א: "דע, ידידי, כי הראשון שהתייחס לכך הוא עמוד ההוראה שהיה לפני הרמב"ם בעולם, הרי"ף, רבנו יצחק אלפסי זכרונו לחיי העולם הבא, שכתב בשאלות ותשובות שלו סימן רפ"א כך: "שליח ציבור שמרנן בשירי ישמעאל מסלקין אותו, כי על כיוצא בו נאמר בירמיה י"ב ח', "נתנה עליי בקולה על כן שנאתיה". היינו שהקב"ה שונא לשמוע אותו, וכן הוא בשאלות ותשובות הרדב"ז חלק ב' סימן תת"ט: ועיין בשאלות תשובות מהרש"ך שחי בסלוניקי לפני חמש מאות שנה שכתב בחלק ב' סימן ק"ז ובשאלות מהריט"ץ החדשות סימן ע"ו שכתבו כן. וכתב בתשובות ושאלות מהר"ש לניאדו החדשות סימן כ"א שהמרנן בשירי ערב מוחים בידו, ואם לא שמע מסלקים אותו ממשרתו כשליח ציבור ואסור לשמעו. וכן הוא בארחות חיים הלכות תפלה סימן ע"ח, וכלבו סימן קמ"ז, שהלכה כהרי"ף, ומכנה אותם "שירי העורב". וכן פסק הרמ"א בדרכי משה סימן נ"ג, י'. ובשולחן ערוך נ"ג, כ"ה. ועיין במגן אברהם שם ל"א שמכנה אותם "שירי הנוכרים". והאור זרוע חלק א' הלכות שליח ציבור סימן קט"ז כתב: "שחזן כזה הוא מזיק לציבור ואין קטגור נעשה סנגור, ועוד שבגללו מעלה רוגז ודין לא עלינו למעלה בעבור תפילתו". ורבנו יהונתן אייבשיץ זכר צדיק לברכה כתב בספרו הנפלא יערות דבש חלק א' דרוש ה': "על המנגנים בפיהם ומשוררים ביום ראש השנה הוא יום הדין, והם החזנים השוטים ויבוא גם השטן בתוכם וכל הכסילים אשר תחת הסיר – השיר, מחלת לב ויוחיל עד בוש וירום כאוב מארץ קולו, והלא טוב לכם לישון ביום ראש השנה מאשר תעמדו ותשמעו בקול השוטים ההם, כי אין להם כוונה ופניה לשם שמים כלל, וכל עניינם לשורר כצפצופי עופות טמאים יוליכו את הקול וטמא טמא יקרא, כי בעוונותינו הרבים ארכו הימים בגלות, וחדל כל חזון וחכמה, והוא מבלי תת מקום לתפילה נכונה לקרוא אל השם ממעמקים, ולבחור שליח ציבור שיש בו מעלות ויודע למי מתפלל וכולו מחמדים, נא ונא אחיי אל תרעו בזה, עבדו את השם ביראה, גורו לכם מיום הדין, ועשו בכל אופן ללכת בדרכי השם.

ובשאלות תשובות חתם סופר חלק א' אור החיים סימן כ"ה כתב: "כי אחד מרגלי המלך זקן וכסיל הוא השטן השם יצילנו, הם החזנים שמוליכים את תפילות ישראל לפסולי המוקדשים. וכי הצעקתם ישמע אל? לכן היזהרו מהם ומהדומים להם. והשם יתברך ירחם עלינו ויחיש לגאלנו בקרוב".

אז רואים פה תשובה שאפילו אם יהיו כאלה שמתירים ויש כאלה שאוסרים, יש פה ספק. אם הקב"ה שונא את החזנים האלה או לא שונא.

הרי"ף אומר: "שהוא שונא אותם!"

והרבה מהפוסקים אומרים: "שהוא שונא אותם והוא לא רוצה שישמעו אותם והוא משליך אותם מהתיבה!".

ואם יש לנו ספק בזה מה השם אוהב או לא אוהב, ניקח את הספק או ניקח את הוודאי? למה, חסר מי שינגן, מי שיחזן? חסר? צריך להביא רק את הפסולים? ומי אלה ששרים שירי נוכרים בלשון זר. יש כאלה בלי עין הרע. רוב המשוררים הספרדים והזמרים הפסולים שרים את שירים האלה, ולא עוד, אלא גם שירי עגבים.

אז מה לנו למהר להכניסם לבית הכנסת ובשעה שגם מופיעים מעורב ונקראים מחטיאי הרבים על ידי כל גדולי הדור, כולל הרב עובדיה יוסף,

אז איך לוקחים אותם להיות חזנים ואיך מזמינים אותם והם לא מצטרפים לשבעה אפילו, לעשרה? איך? אין טיפה יראת שמים? ומה ממהרים לשמוע אותם? הרי זה קולות של טמאים. מחטיאי הרבים.

אתם יודעים מה זה מחטיאי הרבים?

כמו ירבעם בן נבט.

אז איך אפשר?

אפילו אם לא היו יוצאים גדולי ישראל ואומרים שאין לשיר את השירים שלהם, גם אם לא היו אומרים, מה אתה נדבק לשמוע כאלה אנשים? איך אפשר? יש לך לב יהודי בכלל? לא כואב לך שהם מחטיאי הרבים? אתה נותן להם תמיכה?

ויש עוד מי שכתב ואמר "שאדרבא, לא לשבור את הדיסקים, זה בל תשחית, אלא לשלוח לישיבה שלו, לבני הישיבה!".

אז אמרתי: "שבלי נדר, אם הוא חפץ שישלחו, אני אשלח את כל הדיסקים השבורים, שידביקו אותם שם ויוכלו לשמוע".

אבל דבר מדהים!

הרב הזה שאומר כך, תשמעו מה הוא פסק, לא מה אני פסקתי, מה הוא פסק. אני לא פוסק, כידוע. מנסים להדביק לי שאני פוסק. אני לא פוסק. אף פעם לא הייתי כזה.

אבל תראו מה הוא אומר: "וראוי ונכון שהחזנים והמשוררים המפיצים קלטות עם שירה וזמרה יזהרו שלא יגיעו קלטות אלה לידי אינשי דלא מעלי, אנשים המחללים שבת בפרהסיא, העלולים לשמוע שירים אלו בשבת ומועד. ומיהו מעיקר הדין מותר להקליט שירה וזמרה לשם מכירת הקלטות".

אז מה הוא ממליץ?

"וראוי ונכון שהחזנים והמשוררים המפיצים קלטות עם שירה וזמרה יזהרו שלא יגיעו קלטות אלה לידי אנשים לא הגונים, אנשים המחללים שבת בפרהסיה, שעלולים לשמוע את השירים האלו בשבת ומועד". זאת אומרת, אם אתה עושה דיסקים עכשיו והדיסקים שלך הם של שירה והדיסקים יכולים להגיע לאנשים שהם לא הגונים והם ישמעו אותם בשבת, אז יש בעיה.

עכשיו שימו לב!

ופה הוא ממשיך ואומר ומביא מ"יביע אומר": "ומה שכתבנו שראוי ונכון למשוררים כן מבואר בשאלות ותשובות יביע אומר חלק ג' סימן ט"ו אות ו' שאף אם כוונת המשוררים לשם שמים לשמח אלוקים ואנשים בדור הזה, לא אריך למעבד הכי להעביר הד קולו בתקליטים, משום דחיישינן לתקלה, שיגיעו תקליטים אלה לידי אינשי דלא מעלו, וישתמשו בהם שלא בשמחת מצווה, לשחוק ולקלות ראש. וביותר יש לחוש שישתמשו גם כן בתקליטים האלה בשבתות וימים טובים. ויתר על כן יש לחוש בהיות ולצערנו הרב השידורים העבריים נמשכים בשבת, והם מלווים בחילולי שבת רבים מצד תחנת השידור ומצד השומעים, למגינת לב יראי השם וחושבי שמו וקרוב מאד שישתמשו בתקליטים האלה להשמיעם במקלטי הרדיו ביום שבת קודש, כמו שהיום קורה, ולחלל בהם שבת קודשנו, ולו תהיה לפוקה ולמכשול".

שמעתם? לא ולא תהיה. אומר 'ולו'. למי שעושה את הדיסקים תהיה לפוקה ולמכשול.

"ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר" וכו'.

למסקנה הרב עובדיה אומר: "שאין למשוררים לעשות שירים על דיסקים",

למה?

מהטעמים שאמרנו;

או שישתמשו בהם שלא במקום של שמחת מצווה,

או שישמעו אותם בשבת,

או שישמיעו אותם ברדיו.

ומי פוסק את הפסק של הרב עובדיה בספרו?

מי שאמר לי להביא את הדיסקים של הזמרים הפסולים לבני הישיבה שישמעו.

מה, הוא שכח מה הוא פסק?

ולא עוד, אלא שמשמיעים את זה ברדיו ועושים כתבות על זה וכאילו זה היתר גמור,

"ואדרבא, יש פה חשש של בל תשחית!"

הוא אומר: "דברים כאלה צריך שגדולי הדור יגידו".

ומה נעשה שהייתי אצל גדול הדור הרב שטיינמן ואמרתי לו: "שאני שובר דיסקים. מה הרב אומר?",

אמר לי: "טוב מאוד. טוב מאוד. טוב מאוד!".

אמרתי לו: "כבוד הרב מברך אותי?"

אמר לי: "שתצליח. שתצליח".

וזה מוסרט ואפשר לראות את זה באתר. אז למה אומרים שלא שאלתי את גדול הדור? שאלתי ואמר שלוש פעמים - חזקה, שזה טוב מאוד, טוב מאוד, טוב מאוד. אז מה לא טוב? איפה "בל תשחית?" אז הרב שטיינמן עובר על בל תשחית?

אולי יש השחתה של הנפש של השומעים ובני הישיבה שמתקלקלים להאזין ולשמוע את מחטיאי הרבים?

וגם אם נאמר שאותו רב גם אמר שמותר לשמוע גויה שלא מכירים.

נו, כמה אברכים פה שומעים גויות כל יום לפני הלימוד כדי להתעורר בהבנת הסוגיות? ואם יש צד כזה שאפשר להגיד כזה, הרי הרבה לא מסכימים עם זה, אבל בוא נגיד שיש, מי ירא שמים ישמע גויות וילך ללמוד? וכשיש לו חלישות קצת אז הוא שומע לבנונית ואחרי זה יוגוסלבית. הוא לא מכיר אותה. יעלה על הדעת? זה ההוראה שנותנים לבני ישראל? "הכל מותרים לכם? הכל מחולים לכם? הכל שרויים לכם?" העיקר שיהיה קול בעורמה וקול מת ושיהיו רדיו-ים שירוויחו כסף מזה? זה הוראה?

ומה יהיה לפי המעשה של החפץ חיים? שאם לא תיקן את האנשים עד תום במה שהיה יכול לתקנם שיעשו תשובה גמורה לגמרי ובפרט על חטאת נעורים, שהרי תשובת המשקל צריך, אז אם הם יתנקו, החוזרים בתשובה משמיעת הזמרים הפסולים, אז אתה מחנך אותם שאפשר להמשיך לשמוע. הם לא רוצים בעצמם ואתה דוחף להם היתר, כאילו ההיתר זה מצווה ומי שעובר על המצווה עושה עבירה.

והיות שבפרשה שלנו למדנו: "והייתם סגולה מכל העמים", אז אם אנחנו סגולה מכל העמים, במה אנחנו סגולה? ששומעים את הזמרים הגויים והגויות? זה הסגולה של עם ישראל? זה והייתם סגולה? סגולה זה להיבדל מהם. "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". אז איך אפשר לקרוא לנו סגולה? ורואים איך הדור הזה דור סגולה שיצאו ממצרים, על אחד שעשה טעות כבר כל הדור נכתב עליו פסוק. ואנחנו רואים בדורות מאוחרים שמתו אנשים שלגלגו על דברי חכמים. ולהעמיד כאילו שאני יוצא נגד הזמרים הפסולים כאילו לבדי כערער בערבה?

גדולי עולם!

הרב אלישיב, והרב שטיינמן והרב קנייבסקי והרב לפקוביץ והרב גרשון אדלשטיין וכל האחרים והספרדים, הרב שלום כהן והרב מסעוד בן שמעון והרב בן ציון מוצפי ואחרים, והרב עובדיה בחלק הראשון שאלה "מחטיאי הרבים",

כל זה בטל ומבוטל?! נגמר!? אלה לא יצאו נגד!?

ולמה הרב עובדיה גם לדברי אותו רב, למה הרב עובדיה כבר פסל את שוויקי, היה חביב ביתו. הרי הוא חתם לו, חתם לו: "שהוא הולך רק על פי הוראותיו, מה שיורה לי מורי ורבי, הרב הגאון הרב עובדיה אני עושה",

ושבועיים אחרי זה הוא כבר הלך להופיע במעורב והיום הוא כבר בחר לו מישהו אחר, וגם זה בשקר, והוא מחטיא הרבים שאין כדוגמתו,

והרב דוד בנו של הרב עובדיה היה אצלו, ולמרות שהרב עובדיה שלח אותו

מה הוא אומר לו?

-        "פרנוסה, פרנוסה".

כל התורה שלך לא שווה את הפרנוסה. ושכח איש זה המושחת, שהקב"ה זן ומפרנס, ואת הקול שנתן לו ייקח לו. שכח שמי שנתן את הקול יכול לקחת אותו. "וכי מי ישום אילם?" אתה בקול שחנן אותך השם ממרה את פיו ומורד בו? ושאר הזמרים הולכים בדרכו.

אז אלה צריך לקרב אותם ולשמוע, לרחם עליהם? להביא אותם אל ביתנו? זה הדוגמה. הרי רק השמות מגונים כבר. אנשים שמורדים במלכו של עולם ובגדולי ישראל ומלגלגים על כל מה שהם אמרו, אנשים כאלה ראויים להיכנס לבית שלנו? אם אתה יודע שיש מישהו כופר ויש לו דעות כוזבות אתה תכניס אותו לשולחן שבת שלך? איך יעלה על הדעת? ואלה מחטיאי הרבים.

אלה לא עושים זאת מחוסר ידיעה, אלה יודעים, מודעים ומורדים!.

אז לכן בזה יצאתי ידי חובה להגיד על פי מה שלמדנו עכשיו, שהדרך הנכונה והראויה וגם על פי החפץ חיים זכר צדיק לברכה שהיה רחום וחנון ואוהב ישראל שאין כדוגמתו,

שכך הוא אומר: איך מסתכלים בשמים אם רב לא תיקן את האדם שלפניו עד תום. זאת אומרת, כל אחד צריך להיזהר לא להיות מיקל - שלא יקבל במקל!.

על כן, יהודים יקרים, בסקר שעשינו שמחנו ויגל לבנו שמכלל האנשים שמכירים את אמנון יצחק ומספרם שלוש מיליון שבעים ושתיים אלף (1,72,000), שישים וארבעה אחוז (64%) מכלל האוכלוסייה הישראלית היהודית בארץ ישראל, כמיליון (1,000,000) לא שומעים היום את השירים של הזמרים הפסולים, דהיינו שבעים ושניים אחוז (72%), ועוד חמישה אחוזים פסיק שבע (5,7%) ששברו את הדיסקים, דהיינו מאה שישים ושתיים אלף (162,000) איש מעל גיל שמונה עשרה (18).

ורואים שהציבור, למרות שזה קשה מאוד להישאר בלי מוזיקה, כי מוזיקה זה אסור גם בימות החול מגזירת החורבן, גם בלי הזמרים הפסולים, הציבור רוצה אמת, לא רוצה קומסי קומסה, לא רוצה בערך, רוצה אמת. מה צריך לעשות? תגיד לנו מה צריך לעשות - ונעשה. אין הכנה לקבלת הגאולה יותר טובה מזאת שמבערים מהבית את המוזיקות הפסולות והסגנונות הפסולים והאנשים הפסולים ומשאירים את הבית נקי, ואם לשמוע, זה רק מה שמותר מתי שמותר, ואז הקב"ה מזכה אותנו בשמחה אמיתית.

אבל לצערנו הרב יש כאלה שמתפרנסים מזה ולכן משמיעים את הזמרים הפסולים ונותנים להם קרדיט ובמה ומביאים אותם ומשמיעים אותם נגד הפסק של הרב עובדיה יוסף. קול בעורמה מערים על כולם.

הרב עובדיה פסק: שאסור לשמוע ואפילו להזמינם לאירועים כשרים את הזמרים שמופיעים אפילו בנפרד, והם מביאים אותם לאולפן לשיר, לא דיסקים, לא למקלים שאם הביאו אז הם שוגגים וכו', לא, לכתחילה מביאים בשביל להחטיא את הרבים. וכל מוצאי שבת דוד טיפש בתוכנית שלו מביא זמרים להכעיס, ועושה כל מיני רמיזות עליי כאילו הוא קורא לי בשמות כאלה וכאלה ורמזים כאלה ויש לו עוד מצטרפים, שאור שבעיסה וכל מיני כאלה וכאלה ומעלים כל מיני רבנים שיתנו גיבוי שיוכלו להמשיך להתפרנס בכבוד כמובן, על חשבון החטאת הרבים.

והרב אבוטבול בעצמו שמדבר שמה ברדיו, חתנו של הרב עובדיה, אמר במפורש: "שלפני שלושה שבועות הוא שאל את הרב עובדיה יוסף בעצמו והוא כועס מאוד!!! על כל הזמרים האלה שהם מחטיאי הרבים ומופיעים בהופעות מעורבות וכדומה, הוא כועס עליהם מאוד, ואסור לשמוע אותם",

ובאותו רדיו שהוא מופיע משמיעים אותם, ואין מוחה ואין מצפצף. איך זה? "כסף יענה את הכל". זאת אומרת, הרדיו, כסף עונה על הכל. לא מעניין, כמו שאמר שוויקי: פרנוסה? פרנוסה? מה זה תורה? תורה זה רק בשביל להיום "קרדום לחפור בה".

הרי אם הם יעשו משהו אחר, אם הם יביאו רק דברי תורה מי ישמע אותם? למה הם לא משמיעים רק דברי תורה? כי הם הולכים על הרף הנמוך של הציבור שרוצה פסולת, רוצה פסולת, רוצה קצת ליצנות, קצת היתול, קצת קשקושים, קצת לקדם את הזמרים, לשמוע על חייהם ותוכניותיהם.

הנה, יניב בן משיח ששיבח אותו הרב בניהו שמואלי שהוא רבו וחיבקו ואמצו אל לבו, למרות כל אזהרותיי ודיבוריי עם הרב בניהו ולמרות ההוכחות שהבאתי לו שהוא חוטא ומחטיא ומרקיד מעורב, במקום להוקיעו קרבו.

מה החזיר לו עכשיו יניב בן משיח?

הוא הולך להופיע עכשיו בהיכל התרבות בתל אביב נגד הפסק של הרב עובדיה יוסף. ועדיין הרב בניהו לא מוקיעו. והוא מתרענן והוא גם יהיה שם, אתה אומר, והוא גם יהיה שם,

אבל זה נגד הפסק של הרב עובדיה יוסף שאמר שאסור להזמין אנשים כאלה ואסור לעשות אירועים כאלה.

אז איך זה מסתדר?

לאלוקים פתרונים.

זה בעיה, יהודים יקרים!.

אבל אנחנו ממשיכים ודבקים באמיתת תורתנו ולא בזמרינו, אלה שמזמרים עריצים. צריך להבין, הרי זה דבר לא מובן. מקרבים, שימו לב, את החוטאים ומחטיאי הרבים מקרבים, ומרחיקים את מזכי הרבים. אומרים שמזכי הרבים הם בעצם מחטיאים את הציבור, ואילו אלה הם מקדשי שם שמים והם הם שעושים למען הציבור. איך התהפכה הקערה על פיה? זה מובן?

אבל כמו שאמרנו, לאלוקים פתרונים והחכם עיניו בראשו להבחין בין טוב לרע.

עכשיו מובן מה זה שכתוב בפסוק, שיגיעו ימים שהקב"ה ייתן להבחין "בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו. ומדובר בשני צדיקים".

מי זה? שני צדיקים – אחד ששונה פרקו מאה ואחד פרקו מאה ואחד. זה אחד עבדו ואחד לא עבדו. יכולת לעשות עוד טיפה ולא עשית, זה נקרא בשמים 'לא עבדו'. "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו". מי זה 'לא עבדו'?

מי שיכול לעשות עוד משנה אחת.

החפץ חיים אומר: מי שיכול להגיד עוד טיפה, שהתשובה תהיה יותר שלמה. בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו

שמעתם?

והם נראים כולם צדיקים אותו דבר, עם זקן ארוך וחליפה ופראק והכל. אבל אחד נקרא עובד ואחד לא עובד. והבוחר יבחר ועליכם תבוא ברכתו.

והשם אמר: "מוכיח אדם אחריי חן ימצא, ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב". ואנחנו נמשיך בלהוכיח את הציבור במה שניתן וראוי לתקן והרוצה ישמע, והלא רוצה יימנע, והחשבון יבוא.

למי שיש שאלות, בבקשה.

 

הרב: כן, בבקשה.

שואל: כבוד הרב.

הרב: כן.

שואל: אני רציתי ברכה לפרנסה ולבריאות ושלום בית.

הרב: השם ימלא משאלות לבך לטובה בכל אשר ביקשת.

שואל: אמן. תודה רבה.

*          *          *

שואל: ערב טוב, כבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

שואל: קודם כל אני רציתי לשאול, איך שבן אדם בהתחלה הוא רוצה לחזור בתשובה, אבל יש לו את כל הבעיות שיש מסביב, כמו שאמרת עם המוזיקה. קודם כל הייתי רוצה גם כן לתת לך נראה לי עשרים (20) דיסקים.

הרב: לא להביא לי, לגרוס.

שואל: לגרוס.

הרב: בוא לפה לגרוס.

שואל: (מגיע לנציג הרב כדי לגרוס את הדיסקים) אני לא יודע מי מותר, מי אסור, אני זורק את כולם. גד אלבז.

הרב: כן. תגיד את כולם קודם ואחר כך תגרוס את כולם.

שואל: (מקריא את השמות וגורס את הדיסקים) אוף שימחעס והחברים. גד אלבז. חיים ישראל. אבי בן ישראל. מידד טאסה. טוב, זה בכלל אסור לשמוע. יניב בן משיח. אבי בן ישראל. גד אלבז. שגיב כהן. שוויקי.

הרב: איפה מחיאות הכפיים, חבר'ה?

נציג הרב: הרב, יש פה מישהו שרוצה לגרוס, יש לו חמש מאות (500) דיסקים.

הרב: רק רגע. כבר.

שואל: עוקד והנעקד. חיים ישראל. ישי לפידות. יניב בן משיח.

הרב: חזק וברוך. אשריך, אשריך, אשריך. השם יזכה אותך לכל טובה וברכה והצלחה בכל מעשי ידייך.

שואל: (מוסר לרב מסמך).

הרב: היהודי גם עשה מניה, אשריו ואשרי חלקו, השם יזכה אותך לכל טובה וברכה והצלחה בחינוך הילדים, בעלייה רוחנית וסיעתא דשמיא בכל מעשי ידייך. תהיה בריא. איפה היהודי עם החמש מאות (500)? בוא.

*          *          *

שואל: (ניגש אל הרב עם חמש מאות (500) דיסקים לגריסה).

הרב: מה שמך?

שואל: ציון בן עזיז.

הרב: מאיפה אתה?

שואל: אני, אנחנו עובדים בנעלי טנדי, זה מה שקיימנו, נתנו נעליים לבחורי ישיבה שיאספו את הדיסקים, זה הדיסקים שאספו בחורי הישיבה.

הרב: אתה בהרצאה הקודמת שלי הבטחת עשרים ושש זוגות (26) נעליים למי שישבור דיסקים.

שואל: לא, שיאספו את הדיסקים מהבתים.

הרב: נכון. כמה כל אחד היה צריך לאסוף?

שואל: הביאו חלק, גם הביאו חלק פחות. עשרים-שלושים (20-30).

הרב: בקיצור, הביאו בסך הכל חמש מאות (500) דיסקים. ואתה נתת עשרים ושש זוגות (26) נעליים. אשריך, אשריך לחיי העולם הבא. ושיהיה לך ברכה והצלחה בכל מעשי ידייך.

שואל: מה שאמרנו קיימנו.

הרב: נכון, וזה החשוב. רבותיי, הנה קורבן עולה ומנחה לקב"ה, זמרים פסולים.

עכשיו אני אגיד לך פסוק אחד שכתוב בקהלת, הפסוק אומר: "טוב לשמוע גערת חכם מאיש שומע שיר כסילים".

אומר האבן עזרא: "יותר טוב יהיה למי שאינו חכם לשמוע גערת חכם בו ויותר תועילנו".

והוא אומר: "והנשמה תתענג משמוע שיר כסילים". הגערה עדיפה. בא לך לשמוע שיר של כסילים, עדיף שתשמע גערת חכם וזה יועיל ויענג את נשמתך יותר. זה האבן עזרא על הפסוק ועל מה שאנחנו עושים הערב. אשריך.

שואל: תודה רבה. ברך אותי.

הרב: בריאות והצלחה בכל מעשי ידייך.

שואל: אמן.

הרב: תהיה בריא. כן, רגע, מגיע לך גם מתנות ממני. רגע, אני מחלק מתנות. זה לאשתך ממוריס מאור עקיבא. מי זה ששבר קודם? תן לו, זה ששבר קודם, מתנה ממוריס מאור עקיבא. כן, שאלה הבאה.

שואל: (גורס דיסקים) אברהם פריד.

הרב: כן. יפה. יופי, תודה רבה. כן, יש פה גברת שרוצה לשאול. בבקשה.

*          *          *

שואלת: אני רואה שיש פה עכשיו שעת רצון גדולה בשמים בזכות הרב שליט"א.

רציתי ממש להתחנן ולבקש. יש אישה יקרה שתרמה להוצאות הערב מכספי מעשר כאלף שקל והייתי רוצה לבקש לזכותה, יותר נכון לזכות ההורים שלה, למרות שזה לא קשור כל כך לנושא, אבל מכיוון שעת רצון גדולה מאוד עכשיו, אני מאמינה, בשמים. המצב של ההורים שלה כרגע, מצב ממש על הפנים. בדרך הטבע אין תקווה, אבל אני מאמינה בכל הלב שבזכות הרב אז תהיה שם ישועה.

הרב: מה השם?

שואלת: אני רוצה שהרב יברך את שני ההורים לשלום בית. השם רחמים בן שפיקה.

הרב: רחמים בן שפיקה.

שואלת: וטליה בת דינה.

הרב: וטליה בת דינה יזכו בעזרת השם יתברך לרפואה שלמה והחלמה מהירה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה.

שואלת: ישר כוח גדול.

הרב: תהיו בריאים. כן.

*          *          *

 שואל: קודם כל ברוכים הבאים לרב אמנון יצחק לעיר התורה בהרי יהודה, עיר התורה והחסידות, אתם מבינים? לכבוד הרב, רצינו לשאול שאלה, אחרי מה שהרב הקדים, האמת שאין מה להוסיף, הדברים ברורים כנתינתם מסיני, ואין לנו אלא דברי בן עמרם, אך יש לנו צרה בשכונה שלנו וגם כל השכונות החרדיות למיניהן. שם הבעיה – העלונים השבועיים, הצבעוניים. הווי אומר, לפי פסק ההלכה של כל גדולי הדור אסור לפרסם בעיתונים שמפרסמים את הזמרים האלה ואין לזה היתר של אף אחד, כך שמענו מדברי הרב, לא מעכשיו, כבר יותר מחצי שנה ומעלה. האמת היא שכבר עשר שנים הרבה צועקים על זה, אבל אף אחד קולו לא נשמע, על הזמרים הפסולים, גד אלבז ואבא שלו שפעם היה נקרא בניאל, עשה את עצמו אל. אתם לא שמעתם, אתם עוד קטנים, אבל הצרה הצרורה שמפרסמי העיתונים שלכאורה היו צריכים להיות אמונים שלומי ישראל, זורקים בתוך בתינו בלי שנרגיש את כל העיתונים מלאי התאווה ותאווה הוא לעיניים, עם צבעונים ועיתון מתחרה בעיתון כמה צבעים יותר יפה, וגבעה בי, אני רוצה לברך אותם שלא הכניסו את הספרדים. לכו תראו את הקניונים שלהם, כאילו נבנה בית המקדש. כל מיני סוסים דוהרים. אני לא יודע לאיפה הם רוצים שהילדים שלהם יגיעו. ברוך השם, שלא הכניסו אותנו לגבעה בי. הבעיה היא ביסודה, אמונת חכמים שרופה. כאן מתחיל הבירור האמיתית. הרב הזכיר מקודם – ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע ובין עובד אלוקים לאשר לא עבדו. מה זה 'ושבתם'? הביטו וראו בין צדיק לרשע, בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו. מה זה 'ושבתם'? דעו לכם שהכל תלוי בשיבת הלב. אם הלב לא שם לצדיקים להאמין במלחמתם ולהפסיק לפרסם בכל עיתון שמפיץ זמרים פסולים, אנחנו צריכים לעשות מלחמת השם. תמיד המעטים ניצחו את הרבים. תראו איזה תרגיל עשה אמצע השבוע, שבוע טוב, עאלק שבוע טוב. אתם מכירים את העיתונים האלה. בזמן שהרב אמנון יצחק נתן פרסומת שהוא מגיע, פתאומית הם לא פרסמו באותו יום את כל הזמרים הפסולים. תראו שבוע שעבר מלא זמרים פסולים. לא, לא, הרב אמנון יצחק, אוי ואבוי אם ייוודע לו. אז מה, לא ייתן לנו לפרסם, כל החרדים לא יפרסמו אצלנו בעיתון. למה מי הם?! זורקים לנו את העיתון בתוך הבית שלנו, הילדים שלנו מטמאים את העיניים שלהם בצבעים היפים והקישוטים, כאילו נבנה בית המקדש. ויש לנו לא רק את אמצע השבוע ויש לנו לא רק את שבוע טוב ויש לנו לא רק את המודיע של בית"ר, המודיע הגדול. הוא בא להודיע לנו את המבשר ויש לנו פרסום חזק, יתד לא נאמן, ויפתח השם את פי האתון, כל המפרסמים האלה למיניהם. מי יש לו קצת, ברשות הרב, כן, אפשר להמשיך?

הרב: בקצרה, כי עוד רוצים לשאול.

שואל: ודאי. אם כל אחד מאיתנו לא ילמד להיזהר, לא לפרסם ולא להתפתות בעיתונים שמפרסמים נגד רבנים וגדולי הדור, יכול להיות שיש לו נגיעה בדבר. מה אומר הרב? יגיד את שלו.

הרב: יצא פסק הלכה של כל גדולי הדור שאסור לפרסם את הזמרים הפסולים, ומי שמפרסם אין לרכוש את העיתונים ואין להכניסם לביתו כי הם מחטיאי הרבים בעצמם ועוברים על גדולי הדור ומאמרם. אותו דבר גם הרדיו ואותו דבר גם האינטרנט. כל אלה שמפרסמים את מי שאסרו, הם עוברים על איסור של המרת דברי גדולי הדור, ולא עוד מפרסום חזק גם כמדומני פרסמו את המלונות באילת, ושלחנו צלמים לשם והיו באחד האירועים שהרב קוואס היה שם, שש מאות (600) נשים חרדיות מכל הארץ שירדו לאילת. למה צריך לרדת לאילת? צועקים גדולי ישראל. מקום של טינוף ותועבה ברחובות עיר. מה יש לשאוב שם? מילא יורדים להחזיר בתשובה את האילתים, אבל ללכת לאילת, להזמין את כל החרדים מהארץ לאילת, הרי זה אסון נורא. עכשיו מופיע באילת קליפא שמלצר ומצלמים אותו וכרגע מצלמים אותו מחופש לערבי ושר שירים של הבאלה. אז זה המצב, כי אלה אנשים שמתפרנסים, כסף, פרנוסה. Money-money. מוכרים את התורה בשביל money-money. אשרינו שאני תימוני.

*          *          *

שואל: שלום, הרב.

הרב: שלום.

שואל: דבר ראשון, אנחנו כולם אוהבים את הרב מאוד מאוד.

הרב: תודה.

שואל: דבר שני, שמעתי מהרב פעם אחת שהרב אומר שכל אחד יכול להיות כמו הרב. אז שאלו את הרב: מה, אנחנו, אין לנו את האופציה כמו הרב שהרב אומר לבוא, לצאת, לדבר מול כולם, להגיד שזה אסור מה שאסור. אז דבר ראשון, אני פה אומר בפרהסיה, הזמרים האלה פסולים ואני מוחה בהם כמו הרב. יד ביד אני עם הרב, דבר ראשון.

הרב: חזק וברוך.

שואל: תודה רבה לרב על הכל, על הכל הכל, ואני רוצה, אני לא מחזיק מהרב אמנון יצחק, אני מחזיק מעבד אמנון יצחק. תודה רבה.

הרב: תהיה בריא.

*          *          *

שואל: ערב טוב, הרב. ברוך השם התחזקנו מהדיבורים, למרות שבמובן מסוים היה לי קצת הפתעה, כי לא הייתי באמת מעורה בכל ה, עד כמה החומרה של העניין הזה, אבל מה שרציתי לשאול את הרב שבדרך כלל, בפרט בני הנוער שמאוד מצויים עם ה-MP3 וכל השירים למיניהם, מה שרציתי לשאול אם יש תרופה כנגד. זאת אומרת, עכשיו שמענו את כל הזמרים הפסולים למיניהם, אם יש איזה תחליף או להגיד מה כן מותר, באיזה אופנים, שעל כל פנים, שעכשיו פתאום באים עם פצצת אטום, הכל פסול, אסור לשמוע את זה, זה שירי עגבים...

הרב: הפצצה נפלה כבר לפני חצי שנה ואתה היום שומע רק את הריקושטים, אבל ההלכה בסימן תק"ס אומרת שאסור לשמוע מוזיקה עם כלי שיר בכלל, אפילו של זמרים הכי כשרים בעולם, אפילו הלויים בבית המקדש, אם היו יוצאים משם עכשיו ורוצים לשיר עם כלי נגינה בשעה שאין מקדש, הזכר לחורבן אסור לשיר, אסור לשיר, נקודה. לשיר בפה אדם לעצמו שירות ותהילות להשם מותר. אבל לשיר עם כלי נגינה או לשמוע עם כלי נגינה, זה אסור, זה הלכה פשוטה בסימן תק"ס. מתי מותר, בסעודות מצווה, חתונה, ברית, פדיון הבן וכו'. מה מותר לשמוע, זמר כשר, זה אחד שלא מחטיא הרבים, אחד ששומר על כללי השירה, ההנהגה שלו וכו', וגם שהוא שר שירים יהודיים שמהלל ותשבחות להשם ולא בסגנונות של גויים מהעידן החדש כמו ראפ ורגאיי ודאנס וכו' ופופ ורוק'נרול וכו'. זה העניין ואין בזה תרופה רק למדוכאים וחולים, שזה בשבילם יסעד אותם, אבל סתם אנשים אחרים,

אומר הרב בן ציון מוצפי: "תורה, תורה, תורה, "פיקודי השם ישרים משמחי לב". והיום למדנו שאפילו גערת חכם זה יותר טוב משיר של כסילים. תהיה בריא.

טוב, היות ואתם קצת נכנסתם לדיון ואתם פה פתחתם פולמוס חברתי, אז לכן אני אעבור לשלב הבא. אתה רוצה לשאול משהו?

*          *          *

שואל: רציתי לברר בקשר לתקליטנים. איך הם יכולים, איזה שירים הם יכולים ללכת להעביר באירוע שב...?

הרב: יש את השירים שהיו שרים לפני עשרים (20) שנה או השירים ששרים בישיבות, לא של הזמרים הפסולים, שאיתם אפשר לרקוד ולשמוח ימים ולילות בלי הפסקה. כך היו שרים. לפני עשרים שנה היו חתונות, כולנו רקדנו ושמחנו ולא הבדלנו. היום זה נהיה מותגים, שמות, אתה מבין? תשים את זה, תשים את זה, לא משנה מה הוא שר, תשים את זה ותשים את זה, כמו איזה עניבה יש לך, של איזה חברה, איזה מכנסיים, איזה חברה. לא מעניין לא הבד, לא הטיב, לא שום דבר. איזה חברה אתה הולך, הבנת? היום זה עולם של מותגים. ממילא גם הזמרים נעשו אלילים ומותגים. אז אם אתה לא שומע את הזמר הזה, אז זה לא משנה מה הוא שר. הוא ישיר עקום, אבל הוא שר, הבנת?

שואל: רציתי ברכה. אשתי הורידה את הפאה. רציתי ברכה לפרי בטן.

הרב: בבקשה. מה השם?

שואל: יוכבד בת מרגלית לפרי בטן.

הרב: יוכבד בת מרגלית תזכה לפרי בטן מהרה בזכות הכיסוי ראש.

שואל: אמן.

הרב: תהיה בריא.

*          *          *

 שואלת: כבוד הרב אומר שאסור לשמוע שירים של זמרים, אבל מה קורה בקול ברמה? יש שם שירים, אז גם לא לפתוח את הרדיו?

הרב: אסור לשמוע את הרדיו-ים האלה כלל וכלל ויצאו נגד זה גדולי ישראל. הבאנו את זה ב"גנזי המלך" מספר פעמים. יש שם שחוק והיתול ואנשים ריקים ופוחזים שאסור לשמוע אותם. הם רק מסכסכים ועושים מחלוקות כאילו מביאים את הדברים, מביאים אנשים שיגידו מכאן ומכאן ומציפים בעיות בשביל להעצים אותן ולא בשביל לפתור אותן.

שואלת: הבנתי.

הרב: את יכולה לקחת דיסקים של רבנים חשובים ולשמוע בלי סוף ובלי הפסקה, יערב לנפשך, תזכי בלימוד תורה, תקיימי מצוות ולא תשמעי ילדים בגיל תשע עשרה, עשרים, עשרים ואחד (19-20-21) שיכולים להיות הנכדים שלך והם יגידו לך מה נכון ומה לא נכון כאילו הם בעלי דעה. לא הסמיכו אותם גדולי ישראל ויצאו כנגדם ואסור להם לדבר דברי הבל ורעות רוח.

שואלת: ויש לי בקשה, אם אפשר לברך את רחל נעמי בת ברכה בוליסה ברפואה שלמה. היא חולה במחלה.

הרב: רפואה שלמה מהרה והחלמה מהירה.

שואלת: ואסתר הדסה בת ברכה בוליסה לחזרה בתשובה.

הרב: אמן.

*          *          *

שואל: דבר ראשון, רציתי רק להגיד לציבור שכבר שמענו די מספיק על נגינות וזמרים ומספיק שאלות על זמרים כבר שמענו ואפשר להתקשר לרבנים. זה לא המקום פה. צריך להספיק דברים יותר חשובים, זה ראשון.

דבר שני, מה שרציתי לשאול לכבוד הרב, זה תמוה לי הרבה זמן, שמעתי הרבה מאוד מאוד קלטות, וזה תמוה לי: למה הגיע הרב פתאום באחת השנים והחליט להיכנס לזה עם כל החומריות שבו בעניין הקלטות, ברגע שהוא יכול לקחת את כל הבעיות האמיתיות בענייני תורה ומצוות ובזה לחזק כל דבר ובאמת להיכנס יותר לכל הדברים שבאמת צריך תיקון?.

הרב: אתה שואל למה נכנסתי לנושא של הזמרים?

שואל: כן-כן. למה לא נכנסים לכל הבעיות שכולם עושים.

הרב: אמרת ששמעת את כל הקלטות, אבל לא שמעת כנראה בחודשים האחרונים. תקשיב, היות ואני חושב כמו גדולי ישראל כששמעתי גם את דעתם, שהפרצה הכי גדולה, הכי נוראה זה האללת הזמרים האלה שהם נהיו "דעת תורה", והם בעצם האנשים שאחריהם הציבור והנוער הולכים ושבויים בידם ולא עוד, אלא אפילו במודעות אתה רואה שכתוב שם של זמר בגדול ושם של רבנים בקטן, ואתה רואה ששומעים זמרים הרבה יותר שעות מאשר שומעים רבנים ודברי תורה, ממילא החטאת הרבים הכי גדולה, למה קוראים להם גדולי ישראל 'מחטיאי הרבים'? למה ההגדרה הזאת? למה כולם כמו ירבעם בן נבט? למה? למה לא אומרים על מי שעושה עבירות כאלה או אחרות 'מחטיא הרבים'? כי הוא חוטא לעצמו, אבל הוא לא מחטיא את הרבים.

פשוט מאוד, הנוער מתקלקל בגללם ונערים ונערות מגיעים למחוזות שאף אחד מההורים לא היה רוצה לרדוף אחרי ילדיו שהולכים במבואות החשוכות בגלל הזמרים האלה. ואם היית רואה, ואני לא רוצה להראות פה, אם היית רואה לדוגמה בכיכר ציון כשהייתה הפגנה, הגיעו חרדים רק עם כיפות שחורות, לא היה אחד עם כיפה סרוגה, ורקדו שם גברים ונשים, בחורים ונערות כמו סרדינים צמודים, רוקדים ביחד בכיכר העיר אלפים, לקול הצלילים של גד אלבז, ישי לפידות, מחטיאי הרבים והדומים להם שהיו שם, בלי בושה, בלי להוריד את הכיפה. והיו אפילו כאלה שהרימו בנות על הכתפיים ורקדו, וזה מצולם, בלי בושה. אתה מבין מה זה גורם? וזה, תקשיב, בכיכר ציון לעיני כולם. זה לא במועדונים חשוכים או באולמות. ועכשיו יניב בן משיח הולך, אז מה אתה חושב? קודם כל בשביל לעבור על המצווה למהדרין הוא מביא עשרים (20) נגנים, ולא רק יהודים, גם גויים, שזה יהיה למהדרין, ומה, הוא רוצה לעשות נפרד כאילו, ונפרד זה אסור, אבל אחר כך הוא שוכח שהוא אומר להם לשיר איתו והנשים שרות ליד הגברים. מה זה?

החטאת הרבים לאין שיעור!. והרב בניהו יהיה שם. אתה מבין? נפלא מאוד.

שואל: אם הרבנים מבינים שזה הדבר הכי חשוב, אז למה לא שומעים מהם בכלל מילה? צריך מישהו להכתיב אותם ולבוא להגיד בשמם.

הרב: קודם כל, גדולי ישראל, מתי שמעתם אותם מדברים מעל כל במה וכל ערב?

שואל: (ל.ב.) שומעים כל היום, (ל.ב.).

הרב: את מי? את מי?

שואל: את הרב וואזנר ואת הרב (ל.ב.).

הרב: אתה שומע את הוועדה, לא את הרבנים. אולי בכנס אחד אמרו הרבנים משהו, אבל הוועדה עושה, הוועדות עושות, הוועדים, לא הרבנים, הרבנים כותבים את הפסק והוועדה מוציאה את המודעות ועושה את העבודה.

שואל: למה זה לא מופיע בכל מקום? לא בעיתונים ולא בשום מקום.

הרב: אני אגיד לך למה זה לא מגיע, משום שאמנון יצחק עושה את זה, אז המודיע לא יפרסם ויתד לא יפרסם, כי זה אמנון יצחק, אבל הרי כשעשיתי את האצטדיון והיו עשרים ושניים אלף (22,000) לא כתבו לפני ולא כתבו אחרי, אבל הכנסת ספר תורה של מאתיים (200) איש בטבריה חצי עמוד. אתה יודע איזה קידוש השם? הכניסו ספר תורה, מעשה של כל יום, חצי עמוד. אבל אמנון יצחק עשרים ושניים אלף (22,000) פעמיים? זה לא, הוא לא קיים בכלל. בעם ישראל אין יהודי כזה במודיע וביתד, לא היה, הדור עבר והם לא הרגישו, הבנת? קוראים לזה קנאה וצרות עין.

שואל: משהו עתיק מתימן.

הרב: עתיק מתימן, זה משהו יותר מדי אורגינל. אתן מבין?

*          *          *

שואל: כבוד הרב, אמא שלי חולה במחלת הסרטן שמבחינת הרופאים אין מה לעשות.

הרב: יש מה לעשות.

שואל: מבחינת הרופאים, אומרים לה: תשמעי, אנחנו כבר את שלנו עשינו. מה אפשר לעשות, כבוד הרב?

הרב: מה המצב כרגע לפי הרפואה?

שואל: לפי הרפואה אין מה לעשות, כאילו, תחכי ל...

הרב: הבנתי.

שואל: ואמא שלי נמצא פה גם, אגב.

הרב: הבנתי והיא שומרת תורה ומצוות?

שואל: הכל. עשתה תשובה מלאה מאל"ף עד ת"ו.

הרב: כולל צניעות גמורה, הכל, הכל, הכל?

שואל: כולל צניעות וכולל מידות, כולל כל הדברים שאפשר.

הרב: כמה בנים אתם?

שואל: שלוש (3). אני ואחי ואחות.

הרב: יופי. אתם תלמדו עם אבא.

שואל: אבא נפטר השנה.

הרב: זכרו ברוך. אתם תלמדו, הבנים שעתיים תורה כל יום בתענית דיבור.

שואל: אני מקבל את זה עליי, כי אחי לא יודע, כאילו, לא זה...

הרב: אין לא זה, אין לא זה. אם הוא לא דתי, הוא צריך לחזור בתשובה. אם הוא רוצה להציל את אמא, הוא צריך לחזור בתשובה.

שואל: אני מקבל את זה עליי כי...

הרב: שמעתי עליך, אבל אני רוצה שאחיך יחזור בתשובה, למה...

שואל: הוא דתי, הוא שומר הכל.

הרב: שלא יהיה פרצה, אני לא רוצה שיהיה מקום שייכנס היצר הרע ויגיד: הנה, לא השפיע עליהם, אתה רואה? כל מה ששלחנו בשביל לראות אם כולם יהיו בסדר, לא עזר. אסור לתת פרצה. וללמוד שעתיים בתענית דיבור שלושה חודשים רצוף כולל שבת וחגים, הבנות, האמא והבת ילמדו חצי שעה ספר שערי תשובה של רבנו יונה כל יום שלושה (3) חודשים רצוף ללא הפסקה.

שואל: אף על פי שקשה לאמא שלי לעשות את זה?

הרב: לא קשה חצי שעה. חצי שעה בעשרים וארבע (24) שעות לא קשה. שתחפש את הזמן הכי מתאים שיש לה כוח...

שואל: כבוד הרב, מישהו אחר יכול לקחת את הלימוד של אחי שעתיים?

הרב: לא. לא. אחיך, זה מכוון לבית, כי הסובלים זה בני הבית, ואם הם לא מתעוררים, זה קטרוג, צריך לסתום את הקטרוג.

שואל: ואגב, יש גם מישהו פה שהוא (ל.ב.).

הרב: כל מי שיוסיף, אין שום בעיה, אבל אתם קודם כל.

שואל: בסדר.

הרב: עכשיו עוד דבר אחד, אם תוכלו לעשות פדיון נפש בזה שתתנו מניה לתקליטור התורני...

שואל: אמא שלי עשתה כבר מניה.

הרב: מצוין. שם של האמא.

שואל: חיה סיגלית בת רותי.

הרב: חיה סיגלית בת רותי תזכה לרפואה שלמה מהרה.

שואל+הקהל: אמן.

הרב:  שהמחלה תעבור לנסראללה.

שואל+הקהל: אמן!

הרב: והוא ילך למיתה והיא לחיים.

שואל+הקהל: אמן!

הרב: תהיה בריא.

*          *          *

שואל: אני מוכן, אני הולך למחוק מהנגן שלי את כל הזמרים הפסולים.

הרב: אשריך שאתה עושה זאת. מוחק את כל הזמרים הפסולים מהנגן.

שואל: ואני רוצה ברכה לאבי ואמי.

הרב: השם יזכה את אביך ואמך לרפואה שלמה, אריכות ימים ובריאות איתנה.

שואל: אמן.

הרב: תהיה בריא.

*          *          *

שואל: ערב טוב, כבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

שואל: קודם כל, תודה רבה שבאת פעם שלישית (3) לבית"ר עילית. הפעם הראשונה הייתה לפני תשע (9) שנים. דבר שרציתי להגיד עכשיו, הפסק הלכה באמצע ההרצאה הרב הראה שהרב עובדיה חתום רק על "ערבי שירה" שלא לבוא למקומות שהזמרים שרים שר בערבי שירה.

הרב: נכון.

שואל: הוא לא דיבר על זה מפורשות שבן אדם לבד בבית ישמע, שאסור לו לשמוע בבית איזה שירים שהוא רוצה.

הרב: יש "יחווה דעת" שלו שהוא אומר ככה: "למקלים לשמוע שירי תשבחות והלל להשם יתברך מרשמקול או מרדיו, יש להם על מה שיסמוכו והנח להם לישראל, מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים, והמחמיר תבוא עליו ברכה".

הרב בן ציון מוצפי הקריא את הפסק הזה של הרב עובדיה יוסף ואמר שאנשים טועים ולא יודעים לקרוא את הפסק.

שואל: על ערבי שירה הוא דיבר. לא על שבן אדם יושב בבית.

הרב: אתה שומע מה שאני מדבר עכשיו או לא?

שואל: כן.

הרב: אני אמרתי עכשיו את הרב עובדיה יוסף ב"יחווה דעת", לא בפסק הזה. בספר שלו. הוא אומר: למקלים, אלה שמקלים בעצמם, לא שאני מתיר להם, למקלים בעצמם לשמוע מרשמקול או מרדיו שירי הלל ותשבחות לקב"ה. אז קודם כל זה רק שירי הלל ותשבחות. אלה שמקלים בעצמם יש להם על מה שיסמוכו, פירושו של דבר שיש מעט פוסקים שלא לומדים שמשמיעי קול זה כגון דיסקים וכו', מעט פוסקים,

אבל הרמב"ם והרבה פוסקים אחריו אומרים שמשמיעי קול זה כולל הכל, כולל דיסקים ורדיו וכל דבר, אלה הנח להם, מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים, אבל שוגגים זה עבריינים קטנים, זה עבריינים, אבל קטנים, ולא יהיו מזידים, והמחמיר תבוא עליו ברכה.

ולמסקנה הוא כותב: "ואנו אין לנו אלא דעת מרן שפסק כהרמב"ם, שאין לשמוע גם ככה", תקשיב טוב עכשיו – זאת אומרת, אין היתר מהרב עובדיה יוסף.

יש טיפה לימוד זכות לאלה שעושים את זה, אבל אתה צריך להבין, כל זה מדובר על הלל ותשבחות, אבל אלה שנפסלו שהם מחטיאי הרבים, מעמדם יותר גרוע, ולא עוד, גם הסגנונות שלהם הם גרועים ואסורים, ועל זה יצאו כל גדולי ישראל בפירוש שאין לשיר את השירים שלהם אפילו בחתונות ובסעודות מצווה וכיוצא בזה.

שואל: הרב, הוא אסר את רוב הזמרים הוא אסר שאנשים היו רגילים לשמוע. עכשיו, איזה זמרים בעצם הרב אומר שמותר לשמוע?

הרב: יש כרגע לדוגמה את ארז יחיאל.

שואל: אבל זה זמרים שאנשים לא כל כך מכירים.

הרב: אני יכול לדבר? גם אותי לא הכירו בהתחלה. יש את יהודה חדד, הם שרים את כל השירים, לא בסגנונות הפסולים, שירים מתוך רננות, שירים שהם שירים של גדולי ישראל ומוזיקה שאתה תאהב ומעבירים עם זה ערב גדול. ויש אחד שהוא אשכנזי שקוראים לו שלמה כהן, אבל הוא שר קצת בסגנונות שהם קצת חדשניים, צריך רק לבקש ממנו שלא ישיר בסגנונות כאלה לפי דברי הרב לופט, ובזה יוצאים ידי חובה. בשביל שאני אשמיע לך לדוגמה שיר חדש שיצא של ארז יחיאל, שיר "שמח תשמח" לחתונה, אם אתה תוכל להשמיע, שמח תשמח. תשמע דוגמה של שיר כשר ששרים ואפשר לרקוד בחתונה ולשמוח. דוגמה. הוא הוציא עכשיו כבר איזה עשרה שירים חדשים, עומד לצאת תקליטור חדש והסגנונות שלו הם יפים, כשרים, והלל ותשבחות לשם.

-השמעת השיר-

*          *          *

הרב: (מברך אישה מהקהל) חיה סיגלית בת רותי, רפואה שלמה מהרה.

(מחלק טליתות וכו' לקהל).

-הקהל מתפזר-