רמלה - הכל בהשגחה ובגזירת הבורא - חלק ב

ספר לכתחילה - השגחה פרטית וקרבת אלקים (לכתבה על ספריו - לחץ כאן) באדיבות הרב המחבר שליט"א - ישר כחו! -

פרק ג: הכל קצוב משמים

תוכן ענינים; הכל קצוב משמים! – מהספר: 'לכתחילה'. / קצבת חיים; / קצבת פרנסה; / נרות שבת דולקין עד למוצאי שבת! / קצבת עמל ויגיעה; / קצבת זמן; / קצבת דיבור; / קצבת הנאות ועינוגים; / קצבת קורת רוח מהאשה; / קצבת כוחות גופניים ונפשיים;/ קצבת פסיעות; / קצבת כבוד; / קצבת הצלחות; / קצבת חן; / קצבת שררות ומשרות; / השיר 'נפתולי בוטן' על ראש הממשלה לשעבר... / קצבת הטבה וחסד; / קצבת סבל ויסורים; / קצבת צער ועגמת נפש; / אם גורמים לכם צער ועגמת נפש - תשמחו! / מעבר לחלק השו"ת: / האם התפילה תמיד מועילה? / מה גורם לישועה שתבוא הברכה או הקבלה? / הרב ברכו לשפע! / ומהחתונה - הכל נהיה יותר גרוע... / שאלה שניה: חלאקה ברכה ובחירות; / שאלה שלישית: מבקשת ברכה שבנה יצא מהכלא לאחר 9 שנים! [שנכנס לשם בעצת הרב יגאל כהן...] / שאלה רביעית: רוצה לחזור בתשובה! / שאלה חמישית: האמא ממתינה להשתלה והבן יצא מהישיבה. 

 

פתיחה; כניסת הרב לאולם ההרצאה, ברקע השיר: 'אנא עבדא דקוב"ה...'

ערב טוב! בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' ברחמיו עלינו ירוויח.

השיעור מוקדש למס' אנשים שהרב מזכיר (...). והערב לעילוי נשמת: חיים נגר בן ברכה, הורי הרב וחמיו - מנוחתם עדן.

(ספר לכתחילה - השגחה פרטית וקרבת אלקים, פרק ג: הכל קצוב משמים)

אנחנו ממשיכים בסדרה שפתחנו על השגחה פרטית על האדם. 

הכל קצוב משמים! – מהספר: 'לכתחילה'.

בכלל מצות: "אָנֹכִי ה' אֱ-לֹקֶיךָ" (שמות כ ב) להאמין בידיעה ברורה ומוחלטת: שאין אפשרות לשום בריה לטול לעצמה יותר ממה שקצבו להּ, הן בפרנסה, הן בהנאות, הן בהצלחות והן בכל עניני העוה"ז (ארץ הצבי).

כל מה שקצבו לאדם משמים - יקבל אותו גם מבלי לעשות כל מאמץ מיותר - כפי שכתוב: "וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ" (דברים כח, ב) מה זה 'וְהִשִּׂיגֻךָ'? גם כאשר האדם לא יעשה דבר להשגת הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה שנקבעו לו, הַבְּרָכוֹת ירדפו אחריו עד שישיגו אותו.

מה שלא קצבו לאדם משמים - לא יעזרו כל התחבולות שבעולם להשיג את הדבר! (האמונה והבטחון).

ויש לנו לזכור: כי כל ירידתנו לעוה"ז היא לא עבור התוצאות, אלא עבור הפעולות. התוצאות; בכמות, באיכות, בזמן הגעתן. זה החלטה משמים: אם זה יתקיים או לא, זה לא קשור לפעולות.

אנחנו לא ירדנו לעולם בשביל תוצאות, אלא מה שנדרש מאתנו: זה הפעולות! ע"ז אנחנו מקבלים שכר או עונש. 

קצבת חיים;

קצבת חייו של אדם - ימי חייו של כל אדם קצובים לו משמים; כמה שנים יחיה, באיזה תאריך ובאיזה רגע הוא ימות וגם מתי יקבר; מיד, באיחור, ב'הלנת המת' וכו'. 

דוד המלך בקש: "הוֹדִיעֵנִי ה' קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא" (תהלים לט, ה) הכל קצוב. 

ונאמר: "עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת" (קהלת ג, ב) וצריך ביאור: ספר קהלת מלא חכמה ודעת, מוסר מהחכם מכל אדם – שלמה המלך. מה בא ללמד אותנו כשאומר: "עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת"? מה, אנחנו לא יודעים שאדם נולד בעת מסוים והוא ימות בעת מסוים? 

הבאור: נתאר לעצמנו מה עולה בדעתם של בני זוג אשר במשך שנים רבות לא נפקדו בזרע של קיימא, דרשו ברופאים, פנו לצדיקים בבקשות רבות: 'שיתפללו עבורם!' והנה יום אחד בא צדיק לעיר מתפלל עליהם לפקידה בזרע של קיימא ואז הם זוכים. 

בוודאי כשפוגשים צדיק כזה אז אומרים: 'אוי... אויי.. אם היינו פוגשים אותו או הולכים אליו לפני שנים - אז הינו מרוויחים את הזמן'. 

ע"ז אומר להם שלמה המלך: 'לא-לא-לא. עֵת לָלֶדֶת – העת, הזמן הביא את הסיבה שיבוא אותו צדיק ויתן ברכה. לא הסיבה, לא הצדיק הוא שהביא את העת, כי עֵת לָלֶדֶת זה קבוע בשמים: מתי יהיה הזמן. כלומר, לאחר שהגיע הזמן שהם צריכים להיוושע, ה' שלח צדיק שיסיע להם ע"י תפילתו. ואם היה בא לפני כמה שנים – לא היה פועל מאומה! כמו ששאר הצדיקים לא פעלו. 

וכן הדבר כאשר רואה אדם אנשים יוצאים ללוות את המת, הוא לא מכיר את הנפטר 

ומתעניין: 'בן כמה הוא?' 

שומע: שהיה זקן בן תשעים ואחד (91), 

אז הוא חושב: 'נו-נו, הזקנה גרמה'. 

ואם אומרים לו: 'שהוא היה בחור', 

אז הוא שואל: 'ממה הוא מת?' כי הוא רוצה לתלות את המוות בסיבה. 

ולכן אמר שלמה: 'לא-לא-לא - וְעֵת לָמוּת הואיל ובא עת פקודתו למות, הביא הקב"ה סיבה שממנה הוא ימות. אבל לא הסיבה גרמה, העת, הזמן שנקצב לו לחיות הוא גרם. ואם לא היה עתה הזמן שהיה צריך לָמוּת, כל הסיבות וכל החלאים וכל המחלות לא היו ממיתים אותו. למה? כי: "עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת" זה הגורם. כי ימי חיינו קצובים מראש; כמה יחיה? באיזה תאריך? באיזה רגע ימות? מתי יקבר? וכו'. 

עכשיו תקשיבו דבר חשוב!

 שעות, ימים, חודשים ושנים שחלפו על האדם מתוך סבל ויסורים - מתקזזים מהזמן שקצבו לו לחיות. 'אין נקרא: 'חיים' אלא כשיש לו מנוחה והוא לא בעל יסורים השרוי בצער. וכשנגזר על אדם מיתה רח"ל – יכולים להצילו ממיתה גמורה ע"י הצער! ונראה: שגם שנות חייו הקצובים לו– אינם עולים לחשבון הימים של צער' (כך כותב מהר"צ הכהן דברי סופרים ג, א).

קצבת פרנסה;

בענין קצבת פרנסה; 'כל מזונותיו של האדם קצובים לו עד הפרוטה האחרונה' (ביצה טז:) - 'לא יוכל להוסיף לו בחריצותו הנמרץ אפילו פרוטה אחת על קצבותיו'. מה שנקצב, זה מה שיהיה לך - ותו לא!

זאת אומרת: משמעות הלשון של 'קצובים' – כל המזונות שלך קצובים עד הפרוטה האחרונה, זה אפילו אם תטרח ותתיגע מאוד לאסוף הון רב ותיסע ותרכב ותטוס ותפליג - לא יעזור שום דבר. גם אם לא תנוח יומם ולילה. לא תוכל להוסיף בחריצות הנמרצת אפילו פרוטה על מה שקצוב. 

עכשיו תשאלו אנשים: אם הם מאמינים בתורה שבע"פ?! הרי מי שלא מאמין הוא כופר! אבל נשאל, 

יגידו: 'בטח. כל מה שאמר משה רבנו אנחנו מאמינים באמונה שלימה'. 

אז נשאלת השאלה: למה אנשים לא מאמינים במילה 'קצובים'? ש'כל מזונותיו של האדם קצובים לו'? למה למילה הזאת לא מאמינים? ולמה יומם ולילה לא נחים להביא ממרחק לחמם ולהרבות עושר בבתיהם?! - והרי הם יגעים לריק! כי: 'המזונות קצובים!!' 

וזאת הכוונה של התנא: 'מַרְבֶּה נְכָסִים – מַרְבֶּה דְאָגָה' (אבות ב, ז). אנשים מבינים בפשט: מי שיש לו הרבה נְכָסִים, אז הוא דואג הרבה. יש לו פה ופה-ופה-ופה והוא דואג: 'מה קורה עם כל הנכסים. מה קורה שם?'

אבל תקשיבו טוב!

'מַרְבֶּה נְכָסִים – מַרְבֶּה דְאָגָה' הכוונה של התנא לחדש לנו: שמעבר למה שקצבו לך בראש השנה, כל מה שתנסה להרבות נכסים, זה רק תוסיף דְאָגָה - זה הכל! לא יתוסף לך כלום! דבר אחד כן אתה תוסיף – דְאָגָה. ככל שאתה תנסה להרבות נכסים רק דאגות תוסיף. אבל לא תוסיף פרוטה. פרוטה לא תוסיף. 

וכך באר הגאון מוילנא את דברי המשנה (שבת כט:) שאנחנו אומרים כל ליל שבת: 'כְּחָס עַל הַנֵּר, כְּחַס עַל הַשֶּׁמֶן, כְּחַס עַל הַפְּתִילָה' אומרים את זה כְּ - כ'ף הדמיון, הוא חולם שהוא חס עַל הַשֶּׁמֶן ועל הַפְּתִילָה. נדמה לו שהוא חוסך נר וחוסך שמן, אבל באמת מן השמים מגיע אליו רק מה שנקצב עליו בין אם זה יכבה או לא יכבה.

נרות שבת דולקין עד למוצאי שבת!

אמרנו בדרשות קודמות שיש אנשים שנר של שבת, אפילו שמִלאו את הצלוחית קצת שמן, יש כאלה מאריך להם שעות יותר! 

ובתי (הבת של כבוד הרב) ספרה לי אתמול: שהנרות אצלה, מאז שאמרתי לה מה לכוון, נשארות עד מוצאי שבת - מדהים!! 

ואמרתי את זה בהרצאות הקודמות לכולם, לא רק לה... אבל לא כולם עושים מה שאומרים.

שאלה מהקהל: 'מה לכוון?'

הרב: 'מה לכוון? תשמעי את ההרצאות בנושא: 'שבת' (באתר 'שופר' - סדרת שיעורים מתוך הספר 'ישמחו במלכותך') נתתי ספר שלם על שבת - כדאי להקשיב!'. 

ובכן, אז לא יעזור, לא תוסיף ולא יפחת לך מההכנסות שנקבעו לך בראש השנה. למשל: ידוע שבני ראובן היו להם נכסים רבים והרבה בקר ועדרים

 והם חשבו: 'שיתרבו להם יותר עם ישבו בעבר הירדן שכולו מרעה'. 

סופו של דבר: הם שגלו ראשונים מבין השבטים ואיבדו את נכסיהם (במדרש רבה, פרשה כב פסקה ו) – "נַחֲלָה מְבֹהֶלֶת" (משלי כ כא).

כל אדם צריך לדעת ולהאמין ללא כל פקפוק: 'גם אם אתה תהיה היצור האנושי היחיד בעולם, רק אתה, כל העולם נמצא אצלך, כמו קין שהרג את אחיו הבל... - לא תהיה לך אגורה אחת (1) יותר ממה שיש לך היום! (רבי יחזקאל מקוזמיר).

ה'קהילות יעקב' הסטייפלר, היה רגיל לומר: 'אם נגזר על אדם: 'שיהיה לו כסף' - גם כאברך יהיה לו ואם נגזר עליו: 'שלא יהיה לו!' - גם כעורך דין לא יהיה לו'.

רק בעל בטחון יכול לממש את דברי התנא: 'אֵיזֶהוּ עָשִׁיר – הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ' (אבות ד, א) כי רק 'חלקו' זה מה שנקצב לו משמים. זה העשיר. הוא יודע: מה שה' קצב לו, זה מה שהיה לו. 

מי שאינו בוטח – לעולם לא מסתפק בְּחֶלְקוֹ ושואף ליותר ויותר כי הוא חושב: 'שזה תלוי בו, בכוחו, בעוצם ידו...' וממילא הוא לא יכול להיות עָשִׁיר והוא גם לא יכול להיות 'שמח'... 

היחידי ששמח, זה העשיר. איזה עָשִׁיר? שהוא יודע: שזה חלקו! כי העשירים הגדולים לא מסתפקים... אתם רואים מה הן עושים: עושים מחלות - בשביל לעשות 'חיסולים' ולהתפרנס מהם. ועכשיו רוצים לתת לכם זריקה חמישית (5). 

הבטיחו לנו שבראשונה (1): 'נעבור את ה'שקורונה'...' אח"כ שניה (2), אח"כ זה 'נחלש'... צריך היה 'בוסטר'. אח"כ רביעית (4) וממשיכים להידבק וממשיכים להידבק ולהדביק וגם מתים! ועכשיו לאלה שנשארו רוצים לתת להם גם חמישית. כי ה'ביג פארמה' לא מסתפק בביליונים שהם עשו!!! בגלל הטפשות של אנשי העולם. 

אף אדם בעולם לא יכול להחסיר מחברו אפילו לא פרוטה אחת (1) בלי שנגזר משמים כי: 'אין אדם נוגע במוכן לחברו כמלא הנימא' (יומא לח:) אפילו בעובי של שׂערה לא יכול לגעת! מה שגזרו על אדם, זה מה יש. לא יכולים לגעת בו. 

גם אם כל העולם יתכננו: 'ללכוד אדם בפח! או לעשותו עני' - לא יצליחו (יערות דבש חלק ראשון דרוש ו). 

יש אחד מהמפורסמים בטח שמעתם עליו 'זאב רוזנשטיין' הו, אתם מכירים... אז זאב רוזנשטין ניסו לחסל אותו נדמה לי, שקראתי פעם, שבע (7) פעמים! ולא הצליחו! ויש כאלה שלא התכוונו לפגוע בהם - ומתו. איך זה? זה נגזר עליו, זה לא נגזר עליו – עדין... אז זאת אומרת, אם מתכננים ועוקבים ועושים את הכל ושמים מטענים והכל. הרבה אנשים 'עפים' לשמים והוא לא. איך זה? הקב"ה גוזר: מי יחיה, לא יעזור. כולם יכולים לתכנן – לא יעזור. 

כלל הדבר: מיום בריאת העולם לא הפסיד אדם אפילו פרוטה אחת (1) ולא הרויח פרוטה אחת (1) מעבר למה שנקצב לו (עמוד העבודה, דרוש על האמונה).

 אדם יכול להרוויח כספים יותר ממה שנקצב לו, אבל הוא יצבור הפסדים כדי שישאר לו בדיוק מה שנקצב לו (אבן ישראל, סימן קסו).

דבר נוסף: מי שהרויח יותר ממה שנקצב לו בראש השנה, כנגד זה הוא יכול לסבול נזק או מחלה או באחד מבני ביתו! ככה אומר רבי אלחנן וסרמן (שו"ת תשובות והנהגות חלק ג סוס"י תשובה פא): 'פרנסה לא חוטפין ולפעמים מרבה ומרוויח, אבל מפסיד בצד אחר, או בבריאות בני ביתו או אפילו בחייו'.

מסקנה: האדם לא יצליח להשתמש בכספו יותר ממה שנגזר עליו לקבל 'ומה שאסף שאר נכסים - יסתבכו עליו הוצאות מהוצאות שונות' (הגר"ח שמואלביץ, שיחות מוסר שנת תשל"א פרשת בחוקותי מאמר כ).

אז נאמר מעתה: רבוי השתדלות אינו מועיל מאומה, שהרי המזונות של האדם קצובים בהשגחה פרטית, כדכתיב: "לֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר" (שמות טז, יז-יח) (משנה ברורה א, יד).

בזמן המן כשהקב"ה הוריד מן לישראל ארבעים (40) שנה – יום-יום! אחד שלקח כמות: לֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה – לא היה לו עודף. כי אח"כ בלילה "יָּרֻם תּוֹלָעִים" (שמות טז כ) לקחת יותר ממה שהיית צריך לקחת – לא נשאר – תּוֹלָעִים. גם לכם לפעמים ירקות מתליעים, נכון? כי קצבו כמה תאכלו מכל מה שקניתם. ולפעמים נשאר הרבה זמן... ומי שהחסיר, לקח כמות חצי לֹא הֶחְסִיר הוא אכל את החצי והרגיש שַׂבע בדיוק כמו שאם היה אוכל פי שתים (2)! 

סכום הכסף הסופי שהאדם יקבל קצוב מלמעלה, אבל איך יגיע אליך הכסף? זה תלוי בבחירה שלך: או באיסור או בהיתר, או בגזל או ביושר. בשמים קצבו: כמה יהיה לך. איך תשיג את זה? - תלוי בך! ע"ז תקבל שכר או עונש. 

מי שגונב מחברו - הוא לא רק 'חוטא' הוא גם 'שוטה'!! למה? כי מעשה הגניבה לא יכול להרבות לו ממון, אלא לטול מהגנב את השפע שנגזר עליו בראש השנה. זה כמו שהגנב כאילו גונב מכיס ימין שלו לכיס שׂמאל שלו, אבל לפני כן הוא מכבה את האור... אבל הוא גנב משלו לעצמו, כי זה שלו, רק אתה החלטת לקחת את זה באיסור. 

עכשיו, מה תגידו? יש אנשים שעושים שודים מיליון דולר (1,000,000$), שתים (2), שלוש (3), ארבע (4), 

לכאורה הינו חושבים: 'שאם הם לא שודדים, אז זה לא היה להם את הכסף הזה'... 

– לא! היה להם בהיתר! רק הם טאמבלים הסתכנו – 'חמש (5) דקות פחד...' הם קוראים לזה ואחרי זה הם השיגו את הכסף שהיה מיועד להם בכל דרך אחרת! ולא באיסור. הוא לא רק 'חוטא' הוא גם 'שוטה'!!

כל התביעות שנעשות בבית דין בעניני ממון - הם מחוסר אמונה 'אם כולם היו מאמינים: שהכל זה גזור משמים - לא היו צריכים לדיני ממונות ולא היו תביעות ממון ולא כפירת ממון. הכל מזומן לאדם. (עמוד העבודה, דרוש הבטחון יב).

יש מעשה שאני לא אחזור עליו כי הוא לא הכי צנוע... אבל מי שמכיר את המעשה יזכר. שהיה אדם שהיה זהיר במצוות ציצית והיה רגיל ללכת לכל מיני נשים... בקיצור, בסוף הציציות שלו שהוא פשט אותם לפני מעשה הם באו וטפחו לו על פניו: 'כאילו איך אני הולך לעשות כזה דבר?! אני יהודי! יש לי ציציות: "וּרְאִיתֶם וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ֹת ה'" (במדבר טו לט). ואז הוא התחיל להתלבש 

ואז אותה אחת אמרה לו: 'מה קרה ראית בי מום?!'

אז הוא אמר לה: 'לא!'

- אז למה אתה עושה את זה?'

אז הוא אמר לה מה שאמר לה לגבי הציצית... 

ואז היא עזבה את מקומה הלכה לחפש אותו איפה שהוא. באה לרב שלו ובקשה אותו. 

ואז הוא אמר לה: 'נתת עיני בתלמידי?!'

אז היא אמרה לו: 'כן'. שהיא רוצה להתגייר ולהתחתן אתו. והיה לה מצעות מכסף ומזהב!! ואת כל זה היא הביאה אתה. ובסוף הוא קיבל אותה בהיתר ולא באיסור. 

מה שמזומן לאדם יכול לקבל בהיתר ולא באיסור! הנה, הוא בא לעשות איסור, חזר בו ואם היה מגיע לו – היה מקבל וקיבל בהיתר. 

החפץ חיים אומר: 'אם נטלת את שאינו שלך – את שלך יטלו ממך' (מסכת דרך ארץ זוטא פרק ג) אי אפשר שהאדם יגע בשל חברו בלא גזרת שמים. 

בעל בטחון נתקל במתחרה לעסק שלו - מזכיר לעצמו: 'מקור הפרנסה זה לא מהעסק, זה גזרה שהקב"ה גזר'. 

גזרת ההשתדלות לאלה שאין להם בטחון מלא, בקללה שקלל את אדם הראשון לאחר החטא. כל הענין של עבודה - זה קללה: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" (בראשית ג יט) זה קללה! זה לא ברכה. אדם שיש לו בטחון מאה אחוז (100%) בה'; כמו שאנחנו בטוחים: 'שבבוקר ה' יחזיר לנו את הנשמה!' כמו שאנחנו בטוחים: 'שהוא ישאיר לנו את הראיה!'. כמו שאנחנו בטוחים ולא חוששים שהוא יקח לנו את השמיעה. כמו שאנחנו בטוחים שהוא יתן לנו להמשיך לדבר... כמו שאנחנו מרגישים בטחון: 'שנוכל לקום בבוקר ללכת ולחזור!'. למה בזה אנחנו בטוחים? - כשטריליונים תאים עובדים בפנים!! ופגם אחד (1) יכול להיות שישבש לנו את כל החיים!!! או חיידק אחד שיכנס ישבש את כל החיים. למה בזה אנחנו בטוחים ורק באוכל לא? מה יותר חשוב: אוכל או נשימה? – נשימה! לא?! כי אם תחסר לך נשימה אחת - אתה מת. אבל אם לא יהיה לך שלושה (3) ימים אפילו לאכול, אתה תחיה! 

לא מתים אם לא אוכלים ושותים שלושה ימים. אז למה על הנשימה אנחנו לא פוחדים, הרי כל רגע אנחנו נושמים? עוד פעם! ועוד פעם!! ועוד פעם!!! ואם תחסר פעם אחת? - אז הבן אדם אבוד! ועל זה אנחנו לא חוששים ואנחנו לא מחזיקים בלון חמצן על ידנו 'על כל מקרה...' שאם יקרה שפתאום תפסק הנשימה - נתחבר מיד. למה? 

כי זה קללה! קללה: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" - אם אתה לא בוטח בי במאה אחוז (100%) לך לך, יא מקולל לך לך לעבוד, לך! לך'.

- קללה!!

תזכרו: 'המזונות קצובים' גם אם אתה חולה בבית חולים שוכב – שנה (365 יום)! לא יחסר אוכל בית שלך! הילדים - לא ימותו ואשתך - לא תמות 'המזונות קצובים!' תחדירו את זה לראש! 

אז לכן, אין להשתדל יותר מידי. מספיק אתה מקולל כבר כמה שעות... בשביל מה אתה מוסיף עוד?! הרי לא תוסיף מאומה, רק מאמץ ודאגה.

אז בעל בטחון – מי שיש לו בטחון בה' ולמרות זאת הוא עדין עובד, אז כשהמתחרה בא לידך למכור מרכולת בדומה לך, הוא נזכר תמיד: 'שה' קוצב את המזונות והוא לא יכול לקחת אגורה ממה שקצב לו ה'!' אז הוא רגוע. 

עכשיו תדעו עוד דבר: כל הוצאות מצוה שאתם מוציאים - הם לא בקצבת המזונות שקבעו לכם בראש השנה! 

אתם שומעים? 

לגבי שבתות, ימים טובים, תלמוד תורה ועוד, כל זה הוצֵאתָ? – חוזר! 

הריטב"א ז"ל כותב: 'שדלאו דוקא הוצאות שבתות, ימים טובים, כל הוצאה של מצוה – חוזרת'. 

קנית תפילין - חוזר הכסף. קנית טלית – חוזר. קנית תפילין מהודרות – חוזר. כל מה שאתה מוציא על מצווה – חוזר. 

והגמרא: 'אמר להם הקב"ה לישראל: 'לוו (לוו!) עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע' (ביצה טו, טז) הבן יהוידע, הבן איש חי הקדוש (שם) אומר: 'והאמינו בי – שלא תאמר: 'יש לי קרן מאה (100) זהובים, מחר אלך ואקנה סחורה וארוויח בה את ההוצאות של יום טוב!' אלא 'האמינו בי' דווקא ואז 'אני פורע לכם' ואם לאו – אין אני ערב בזה'. 

בשם החזון איש נאמר: 'שענין מה שאמרו: 'שכל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה חוץ מהוצאות שבת', הוא רק לזה שבאמת מאמין בכך אז מתנהגים אתו מן השמים כך' (וכן מובא באמרי יושר, שבת יח).

אז החזר הוצאות עבור שבתות, ימים טובים ושאר הוצאות של מצווה, זה מותנה באמונה המוחלטת: שה' יחזיר את ההוצאות! לכן 'לכבוד שבת' אתם יכולים לקנות הרבה יותר אפילו ממה שיש שלכם. 'לווי עלי' אומר הקב"ה: 'ואני פורע' - אני אתן לכם. מה שאתם מוצאים לכבודי – אני מחזיר, זה לא קשור למזונות. מה שקצוב, זה קצוב לך. מה שאתה עושה בשבילי - אני מחזיר. 

קצבת עמל ויגיעה;

לא רק קוצבים כמה כסף יהיה לנו, קוצבים גם בראש השנה; מה הכמות העמל שתהיה לכל אדם. אבל לא קבעו מה יהיה סוג העמל; אם זה יהיה רוחני או גשמי, אם זה יהיה כזה או יהיה אחר. כל אדם בוחר את סוג העמל שהוא מעדיף. 

נגיד: כשקבעו שכל בן אדם בחודש יטרח, בואו נגיד, עשרים (20) שעות שיהיה לו צער! קושי, כבדות, ממה שהוא יעשה, לא משנה אם זה יהיה ברוחני או שזה יהיה בגשמי. עכשיו מה יכול לעשות בן אדם? נגיד שקצבו עליו להצטער בטרחה יתרה כך וכך, 

אז הוא החליט: 'אני עושה חסדים! ואת הטרחה שאני עושה וצריך לעבור, אני עושה בחסדים'. 

עכשיו אם זה טרחה בלי חסדים, אז זה מה שקצבו לך – מגיע לך לטרוח לא מגיע לך שלווה, בקיצור, כל החודש לא מגיע לך שלווה, לא מגיע לך מנוחה, אתה לא היית הכי צדיק, אז אתה יטריחו אותך מן השמים. כמה? נגיד אמרנו – 20 שעות! 

מה לעשות? אם אני לוקח עכשיו את עצמי ומשתדל לעשות חסדים עם הזולת ואני מתאמץ בשביל זה וכל מיני מאמצים של חסד, - זה יורד לי מהחשבון של המאמצים שנקצבו לי. 

אבל מה ההבדל? - שאני מקבל שכר על זה נצחי! 

אבל אם אני לא עושה עם זה חסד, אני רק טורח אני בעבודה שלי, במאמצים שלי או בתיקונים כאלה ואחרים שיש לי בבית - אני לא מקבל על זה שום שכר, זה טרחה בחינם! 

לכן כל בן אדם שמשתדל לעשות חסדים, מצוות עם אחרים - מורידים לו מהקצבה של מה שחיב לעמול, אבל הפעם הוא יקבל על זה שכר מלא – זכויות! אז אדם חכם צריך להשתדל להטריח את עצמו בכל מיני דברים - ויקזזו לו מהעמל שנקצב לו. 

כל עמל שמשקיעים בתורה - גם הוא מתקזז מהעמל הכללי שנקצב! נגיד, אתה יושב עכשיו ולומד וזה קשה לך, אתה קצת עייף, קצת מנומנם וכו' טרוד קצת בכל כל מיני עניינים 

ואתה מחליט: 'לשבת ולעמול בתורה בעיון!' שזה עמל, עמל מוחי - מורידים לך מהסך שקבעו שתצטרך לעמול במשך השנה וזה מתקזז לך. לא תצטרך עוד לעבור עמל נוסף בחינם. וכך אנחנו אומרים בתפילה: "לא נִיגַע לָרִיק וְלא נֵלֵד לַבֶּהָלָה" (בקטע של 'ובא לציון') כי לפעמים אדם יגע ויגע-ויגע לָרִיק, לא יוצא לו מזה כלום. מתאמץ, נסע - סגרו. הלך לשם - לא פתחו, הלך לכאן... והוא יגע, רץ מתרוצץ, הכל ולא משיג את מה שהוא רוצה. מכירים את זה, לא? לא כל מה שאנחנו רוצים על המקום מגיע אלינו. טורחים-טורחים-טורחים ולא תמיד משיגים. למה? כי יש קצבה כמה אתה תתיגע ותעמול. אבל כל מה שאתה מתיגע ברוחניות, לטובת רוחניות, בתורה ובמצוות - יורד לך ומתקזז מהעמל הכללי. 

לכתחילה ראוי ונכון לכל אדם, כמובן, להמיר עמל גשמי בעמל רוחני, או בעמל של תורה או בעמל של חסד - במקום לעמל פרנסה בשביל הפרנסה, למשל. 

גם להסיר ממנו טרדות וקשיים של העוה"ז, זה כפי ערך הקבול שהוא מקבל עליו עול תורה באמת בכל כוחו (נפש החיים שער ד פרק טז).

אומר רבי נחוניא בן הקנה: "כָּל הַמְּקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה, מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ" (פרקי אבות ג, ה) זאת אומרת, מפחיתים לך. אבל פה שעמלת בתורה, תקבל שכר גם בעוה"ז וגם לעוה"ב. ומעמל אתה עמל בפרנסה מה שקצוב - אתה תקבל בלאו הכי ואתה רק טורח בחינם. אז צריך להיות חכם, מי שמבין מה שמדברים פה – יכול להיות מהיום 'חכם!' 

קצבת זמן;

גם הזמן של כל אדם קצוב משמים וכדברי דוד מלכנו: "בְּיָדְךָ עִתֹּתָי" (תהלים לא טז) "בְּיָדְךָ עִתֹּתָי" הזמן של האדם קצוב משמים. 

הגמרא מספרת: שני (2) תלמידים, אחד (1) - אכל פת ושכח והלך לדרכו מבלי לברך, נזכר החמיר על עצמו לחזור למקום שאכל כדי לברך במקום שאכל, שילמו לו משמים שימצא ארנק מלא זהב! השני (2) – עקר ממקומו ולא חזר ובירך בדרך - נענש ואכל אותו אריה! (ברכות נג:).

אומר הגר"י אברמסקי: 'הגמרא לא באה ללמד: שמי שחוזר למקומו לברך ירויח ארנק עם זהב והיא לא באה ללמד מהמעשה שמי שלא יברך במקום שאכל – יטרוף אותו אריה! הגמרא באה ללמד: שהזמן של האדם - כולו בידי שמים! לכן דווקא זה שחזר למקומו - לא הפסיד מאומה מביטול הזמן. הרי הוא הלך כבר כברת דרך, חבל על הזמן לחזור בחזרה להתישב לברך ולחזור עוד פעם... נגיד, הוא יתרחק ק"מ (1), אז הוא צריך לחזור עוד פעם ק"מ ולחזור למקומו עוד פעם ק"מ - זה בזבוז זמן!! אז רואים: שהוא לא בזבז זמן. הגמרא באה ללמד: שהזמן של האדם בידי שמים, לכן דווקא זה שחזר למקומו הוא לא הפסיד במזמן הזה שהוא חזר. הוא לא הפסיד הוא הרויח. אדרבה! זה שמיהר ללכת, כי הזמן היה 'חשוב לו' והוא לא חזר לברך במקומו – לא רק שלא הגיע לאיפה שרצה, אלא מן השמים לקחו לו את כל הזמן... 

קצבת דיבור;

יש גם קצבה של דיבור; לכל אדם ואדם קוצבים משמים את מספר המילים שידבר בעודו בחיים. אין אדם עוזב את העוה"ז בטרם ידבר את מספר המילים שקצבו לו. נגיד שקצבו לבן אדם שיחיה שמונים (80) שנה וקצבו לו מילים בשביל שיספיק לשמונים (80) שנה. אבל הוא היה מדבר הרבה ומדבר מהר... אז אם נגמרו המילים - הוא ימות לפני 80. כי הוא גמר את המילים שקבצו לו. 

נמצא, שאם אדם ממעט בדיבור, מאריכים לו ימיו ושנותיו עד אשר ימלא את קצבת הדיבור שנתנה לו!

אז זאת אומרת, אדם צריך להתבונן: כל הדיבורים - הם רעים, חוץ מדברי תורה. דברי תורה, זה לא מהחשבון. כמו שאמרנו במצוות שזה לא מהחשבון של העמל והטרחה, ככה גם דברי תורה. כמה שתדבר דברי תורה, אדרבא! מאריכין ימיו: "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת חַיִּים" (משלי ט יא) אבל דיבורים של הבל, דברים בטלים כל מיני קשקושים, כל אלה מקצרים ימיו של אדם. ואף אחד לא יודע כמה נקצב לו וכמה נשאר לו במחסנית... - אז מהיום תתחילו למעט, תצמצמו - שתחיו יותר! 

קצבת הנאות ועינוגים;

גם כל הנאות והענוגים של החיים קצובים ולא נוכל להוסיף או לגרוע מהם.

כמות ההנאות של כל אדם - מדודה מן השמים. כמות היסורים - מדודה מן השמים. אין שום אפשרות לחטוף הנאות מעבר למכסה ולא תועיל שום השתדלות להוסיף הנאות מעבר לקצבה. מה שקבצו לך - זה מה שיש. ואם השגת הנאה יותר מהמידה - תוכרח להצטער כנגד זה. על כל דבר יש חשבון! ולכן המתענג יותר - יוכרח להצטער כנגד. 

יש בן אדם לדוגמא: יש לו הנאה לאוכל והוא אוכל; 'תביא עוד. תביא עוד. תביא עוד. תביא עוד'... הוא גלש ממה שקבצו לו הנאה, מה יקרה לו בסוף? - הוא יקיא! כל ההנאה... 

- 'ואוו איזה ריח, איזה גועל! איזה פאדיחות ואיזה לכלוך...' 

למה? הוא עבר את ההנאה!... הכל קצוב! מה נשאר לנו רק? – לבחור; הנאות מותרות או אסורות. זה אנחנו בוחרים. אדם יכול להנות מהיתר ומאיסור. על האיסור - יקבל עונש! ועל ההיתר - יקבל גם שכר. 

אבל הנאות רוחניות – הן לא קצובות משמים, אדרבא! "הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ" (תהלים פא יא) אתה רוצב לשמוח בלימוד התורה, בקיום המצוות: "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב" (תהלים יט ט) כל מה שתעשה ברוחניות - זה רווח! זה לא בחשבון, לא קצוב, כמה שאתה רוצה! כמה שאתה רוצה, זה פתוח. 

קצבת קורת רוח מהאשה;

גם מהאשה, מהאשה כמה 'קורת רוח' יהיה לאדם מאשתו, כמה שמחה וכמה הנאה יפיק ממנה – הכל קצוב משמים.

בגמרא מסופר: על אדם אחד שאשתו לא מצאה חן בעיניו, התפלל עליה: 'שהיא תתייפה!' ואכן התייפתה, אבל בגלל שהיא התיפתה - החלה להתגדל עליו! קבלה גאווה. כיון שכמות ההנאה קצובה לאדם, מה שמרויח מצד אחד - יפסיד מצד אחר. הוא קבל אחת שהיא לא יפה, זה מה שקצבו לו. זה ההנאה שיהיה לך מאשה כזאת. אַה, אתה רוצה שיהא תהיה יותר יפה? אז מצד שני אתה תצטרך להפסיד. ואז היא התגדלה עליו שהוא לא יכל לסבול את זה... 

ע"פ זה תרץ הגה"צ ר' סנדר ארלנגר את הקושיה של הבן יהוידע. 

שואל הבן יהוידע: 'למה לא התפלל עליה שהיא לא תתגדל עליו? כמו שהוא התפלל שהיא תתיפה, יתפלל: 'שלא תתגדל עליו!' שלא תהיה בעלת גאווה ואז היה מרוויח הכל: גם יופי וגם יהיה לה הכנעה! 'איזה אשה כשרה? עושה רצון בעלה!' (תנדא"ר ט) 

אבל לפי מה שלמדנו עכשיו, התרוץ הוא ברור: שכן אותו אדם ידע: שממילא כמות ההנאה שיהנה מאשתו היא קצובה, לכן הורידו לו בצד השני, ממילא לא יתכן ששני (2) הדברים יתקיימו גם יחד. כי אם הוא יהנה גם בזה - אז יצטרכו להפסיד אותו כפול שניהם!! גם כפול זה שהיא נכנעת לו וגם כנגד זה שהיא התיפתה אחרי שהוא יתפלל. אז אין אפשרות, כי ההנאה קצובה. זהו. זה מה שאתה יכול להנות מאשתך וזה גם מה שהאשה יכולה להנות מבעלהּ. 

קצבת כוחות גופניים ונפשיים;

לכל אדם קוצבים משמים גם כוחות גוף ונפש שבהם יוכל ולפעול ולגדול בכל דבר וענין. ומאגר הכוחות של כל אדם מדוקדק לחלוטין ואין אפשרות להוסיף או לגרוע (הגראי"ל שטיינמן, מזקנים אתבונן אמונה ובטחון עמ' 252).

קצבת פסיעות;

גם כשאדם נברא קצבו לו כמה פסיעות הוא יפסע במשך כל ימי חייו (גנזי יוסף, ק"ל, א בשם הקדמונים). 

כל פסיעה ופסיעה מתוכננת משמים: 'לאיזה מקום ילך, איך ילך' כל מקום שאדם הולך צריך לדעת: שהוא מתקן מה שצריך', שנאמר: "מה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ וְדַרְכּוֹ יֶחְפָּץ" (תהלים לז כג).

מי שאינו מאמין שכל הפסיעות שלו ספורות ומדודות, אז הברכה שהוא מברך בבוקר - היא לבטלה! 'הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר' למה בן אדם לפעמים עושה צעד ונופל מהמדרכה? - הכל מדוד! איפה יפול? כמה ילך? יהיה לו כח? לא יהיה לו? הכל מדוד. שום דבר לא יוצא מתחת השגחתו יתברך וגזרתו. 

קצבת כבוד;

גם כמות הכבוד והאיכות שלה וגם הגדולה והשררה של כל אדם קצובים משמים בדיוק נמרץ. 

אתם זוכרים? היה פה פעם באזור (רמלה) אדם שקראו לו: 'פרס' וקראו לו 'לוזר', תמיד הוא היה מפסיד! כמעט מגיע לגדולה – וטרר... לוקחים לו אותה. כמעט והופ.. לוקחים לו אותה. הרבה במשך חייו הוא סבל בזיונות! למה? הכל קצוב! הכל קצוב. אחרי שהוא מת, עשו לו כבוד!! כל 'הבונים החופשיים' הגיעו וכל החבר'ה האלה הגיע לכבד אותו. איפה הוא? – הוא היה צריך את זה בזמן שהוא חי לא כשהוא מת... 

אז זאת אמרת, הכל קצוב. גם כבוד, גם גדולה. אז זה שאתה רודף אחרי זה - זה לא יוסיף לך כבוד. לא יוסיף לך כבוד. 

אמרו חכמים: כשאתה נגיד בא לבית הכנסת אל תלך תשב ישר במזרח איפה שהרבנים יושבים. למה? 

יגידו לך: 'הלו, רד-רד. רד-רד' אבל אם תבוא ותשב בהתחלה, 

יגידו לך: 'בא-בא, עלה-עלה' 

לא אתה קובע את מנת הכבוד שמגיע לך, בשמים קצבו. ואם מגיע – יגיע ואם לא - לא יגיע. אין לך מה לדרוש. אתם רואים גדולי ישראל היו ספונים בבתיהם, לא יוצאים לציבור כמעט. נגיד, הרב שטינמן לאחרונה, גיל מאה וארבע (104)! יושב בחדרון קטן, מיטה של ה'סוכנות' כסאות מקרש של פעם. לא בן אדם שנתן דרשות ואסף זה ו... בתוך הבית! ומאות אלפים לוו אותו באחרונה, גם משׂדרות העם, לא רק חרדים. הרב שך המנוח (ראש ישיבת פוניבז') וכן הלאה. רואים שכבוד נוחלים באמת החכמים האמיתיים! ומנת הכבוד קצובה בשמים. 

אבל שתדעו: שהכבוד נוגס נתחים כבדים גם מהעוה"ב! הרבה יותר מתאוות אחרות, לכן יש לברוח מהכבוד ככל האפשר. 

תשמעו מה אומר הגר"א! הוא אומר: 'כבוד מדומה - זו מידה רעה!' יש אנשים 'חולים' על כבוד; כל ארוע הם מגיעים, כל זה הם יושבים, כל פעם רוצים לדבר, כל פעם זה, 'שופוני-שופוני-שופוני' וזה... זה כבוד מדומה. אתה, אתה – דורש את זה. אתה – מבקש את זה. 

הכבוד המדומה מידה רעה, אבל אומר הגאון מוילנא: 'זה לא דומה הניכַּיון בעוה"ב על הנאה גולמית של מעדנים מנכיון של כבוד' כבוד - זה הנאה רוחנית. אם אכלת איזה מאכל ונהנית, לא ינכו לך הרבה מזה בעולם העליון. סתם להנות כל יום - זה בעיה, כי אתה מקבל שכר. הנאה - זה שכר. אם זה למצוה; סעודת מצווה או שבתות וימים טובים אדרבא! כתוב: 'שצריך ומצווה להתענג-להתענג!' אבל אם אתה עושה כל יום, שבת וחגים ההנאות האלה הם על חשבון העוה"ב. כבר משלמים לך שכר ממה שמגיע לך פה בהנאות האלה. אבל על הנאות גשמיות - לא מורידים הרבה בעולם האמת ביחס לכבוד. הנאה מכבוד, היות שהכבוד הוא רוחני, אז אתה משלם במטבע מאוד-מאוד גדולה!! לכן היה מפחד הגר"א שינכו לו על כבוד שהוא קיבל - בעולם הרוחני. 

קצבת הצלחות;

כל ההצלחות של האדם בחיים הכל קצוב ולא תועיל שום השתדלות להוסיף עוד הצלחות מעבר למכסת ההצלחות שנקבעה (ברכת פרץ, פרשת שמות).

גם סוגי ההצלחות ואיכותן קצובים משמים אחד לאחד ואין אפשרות להוסיף או לשנות (האמונה השלמה).

קצבת חן;

גם קוצבים לכל אדם כמה חֵן יהיה לו בעיני הבריות. וגם אם יתאמץ ללא לאות למצוא חן בעיני אדם - דבר זה לא יעלה בידו, כיוון ש: "חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן ה'" (תהלים פד יב) הכל ביד ה'.

קצבת שררות ומשרות;

גם שררה ומשרות קצובות משמים, אין להוסיף עליהן ואין לשנותן ולא תועיל שום השתדלות ליטול שררה ומשרה שלא נקבעה. 

השיר 'נפתולי בוטן' על ראש הממשלה לשעבר...

לכן הוצאתי שיר על 'נפתולי בוטן' (נפתלי בנט) (באתר 'שופר' השיר: 'נאד נפוח') שהוא בעצמו יגרום שיזרקו אותו ויבעטו אותו מהשלטון! שנה לקח - והוא עף. מי גרם? - הוא! 

כל הנוטל שררה שהיא לא מיועדת לו – רק הפסדים. 

קצבת הטבה וחסד;

כשמגיע העת - ה' מכניס רחמים ורצון בלב הזולת לספק לאדם טובה שראויה לבוא עליו, בדיוק לפי הכמות והאיכות שקצבו לו משמים.

כשאדם מסרב למלא את בקשת חברו... פנית לחבר ביקשת משהו והוא לא נתן, סרב, סימן: שהטובה המבוקשת לא נקצבה לך משמים או לא ממנו. 

אז אל תנקום בו ואל תגיד: 'אני אראה לך. יש גלגל בעולם, אתה תראה...' 

– לא! אם היה קצוב הוא היה נותן לך מיד, אם לא קצוב הוא לא נותן.

קצבת סבל ויסורים;

גם הסבל והיסורים של כל אדם קצוב מראש. ואין שום אפשרות להשמט מכך ואף אדם לא יוכל להוסיף סבל לחברו. גם כמות ועוצמת הסבל אי אפשר להשמט מכך ואף אחד לא יוכל להוסיף ולא לגרוע מכך. וה' לא נותן לאדם אף פעם סבל שהוא לא יכול לסבול. תמיד הוא נותן סבל, אפילו קשה ביותר - אבל שיכול לסבול! 

הסבל והיסורים שבאים לאדם מחמת עסק התורה וקיום המצוות - מקוזזים מקצבת הסבל והיסורים שנגזרה עליו! נגיד אתה בונה סוכה, עוד מעט... (ערב כיפור) וחם – ארבעים (40) מעלות ויש לך מזה יסורים וסבל כי תכף נכנס החג ואתה חיב לסיים וסבלת והזעת והיה קשה ונפל לך פה ונשבר לך שם וחסר לך זה... ואתה צריך לטרוח, אבל זה מצווה. כל מה שהתיסרת - יורד מהקצבה של היסורים שגזרו עליך השנה. 

קצבת צער ועגמת נפש;

מיסודות האמונה - אין יכולת לשום אדם לצער יותר ממה שנגזר מלמעלה. בראש השנה קוצבים לכל אדם כמה צער וכמה עוגמת נפש יהיו לו במשך השנה. אי אפשר להמלט מזה והשיעור מדוקדק.

אם גורמים לכם צער ועגמת נפש - תשמחו! 

למה? כי אמרנו: שיש קצבה של עגמת נפש שמגיעה לכל אדם. וחיבים לעבור את זה. ואם לא יקבל ממנו יקבל מהאחר, אבל תמיד יקבל. 

(עוד פעם אני חוזר): כל הימים שחלפו על האדם מתוך יסורים או מתוך צער ועגמת נפש - הם לא עולים לחשבון השנים שנקצבו לו לחיות. זאת אומרת, לא הפסדתם שנים בגלל זה, הם לא מהקצבה. 

אז הנה הבנו עכשיו: שאין דבר שלא נקצב למעשה משמים! אז אין לנו על מה להתלונן בעצם על כלום. א"כ? - זה עלינו. אם היינו צדיקים, אז בראש השנה יגזרו עלינו גזר דין של צדיקים; שיהיה לנו שלווה, מנוחה, יהיה לנו הצלחות, יהיה לנו שגשוג, יהיה לנו דברים טובים ונפלאים, יהיה סיוע מן השמים! הכל נגזר בראש השנה. 

אנחנו בחודש אלול עכשיו. נתנו לנו חודש (30 יום) הכנה, לפני ראש השנה 'חודש הרחמים והסליחות' כי ה' רוצה לרחם על בניו, 

אבל הוא אומר: 'תנצלו את זה. תחזרו בתשובה לפני. תתחרטו על כל מה שעשיתם בשנה שעברה - ואז אני אגזור עליכם גזרות טובות!'. 

כל הגזרות נקבעות ע"פ מעשינו. אם הם טובים – נקבל בהתאם, אם לא – נקבל בהתאם... הכל תלוי בנו. אל תבואו בתלונות לשום גורם, רק על עצמכם. תסתכלו במראה - ותאשימו את ההוא (אתה) שנמצא שם... 

אז הנה, יהודים יקרים! 

נתתי לכם הסבר שלא תופתעו. השנה אתם יודעים כבר מה עברתם, מה היה קשה וכו'. אני מאמין: שאתם רוצים שנה הבאה יותר טובה, מתוקה עם תפוח בדבש! אין בעיה, זה מה שה' באמת רוצה לתת לכולנו. 

הרי הוא ברא את האדם הראשון ישר בג"ע, לא הכניס אותו לגיהנם ואח"כ לג"ע שיראה - לא! ישר בג"ע. כי זה מה שהוא רוצה: שכולנו נהיה בג"ע. 

אבל הוא חטא - חטא והפסיד ונענש!

אבל אם אנחנו מבינים: שהשנה לא היתה כ"כ מאירת פנים ביחס למה שאנחנו מצפים - אין בעיה! יש לנו עוד 'מלא זמן' כמו שאומרים, שלושה (3) שבועות (21 יום) להתכונן, לקבל החלטות אמיתיות ולעמוד בהם ואם נעמוד בהם וה' רואה שבאמת באמת כוונתנו היא לשם שמים, הוא יגזור עלינו: רק גזרות טובות!! אב הרחמים!

הרי אנחנו אם היו מתנהגים אלינו כמו שאנחנו מתנהגים לה' - לא היינו משאירים אף אחד עלי אדמות... פשוט! ואם ה' נותן לנו כח ואנחנו משתמשים בכח שהוא נותן - נגדו ולא עושים רצונו. הוא נותן לנו לאכול ואנחנו משתמשים בכח לעשות עברות או לא לעשות רצונו;

 או: 'אין לי כח להתפלל, או אין לי כח לזה...' 

לא הבנתי! בשביל מה הוא נותן לך כח? לשטויות שאתה עושה?? הוא נתן לך כח לעבוד אותו! למה הוציא אותנו ממצרים? - "לִהְיוֹת לָכֶם לֵא-לֹקִים!" (במדבר טו מא) במקום פרעה הגמד... אני! נותן לכם ג"ע, עוה"ב, תחיית המתים, הכל. אתם רוצים? בקשה! למה אתם לוקחים את הכוחות ממני משתמשים לדברים אחרים?! 

אם השכן יבקש ממני: 'מקדחה' ואני אביא לו והוא קודח לי בקיר, אני אתן לו?! 

- 'מה, אתה נורמאלי?! נתתי לך מקדחה בשביל שתעשה חור בקיר?!' 

והקב"ה, אנחנו מקבלים ממנו את הכוחות וקודחים לו – עושים נגד עם מה שהוא נותן לנו. נו...?!

- אז כל מה שקצוב לנו, זה בגללנו! ממעשינו! 

- תחליטו: לשנות את הדרכים לטובה - ותקבלו שנה מתוקה!

ברוכים תהיו! 

תודה על ההקשבה! 

(הקהל מוחא כפים)

מעבר לחלק השו"ת:

שאלה ראשונה:

למי שיש שאלות בבקשה!

הרב: 'תן לו פה, שורה ראשונה.' 

השואל: 'ערב טוב, כבוד הרב.'

הרב: 'ערב טוב'.

האם התפילה תמיד מועילה?

השואל: 'בגדול הרב, סוג של התייחס לשאלות שרציתי לשאול הערב כשבאתי לכאן מירושלים, אבל עדין יש כמה דברים שהיתי רוצה לבקש הבהרה. דבר ראשון (1), לגבי ההרצאה: אנחנו רואים אין ספור פעמים ביהדות, כלב בן יפונה שבא לקברי האבות ורחל שרצתה להקבר בדרך כדי שיוכלו להתפלל על הקבר שלה, חזקיהו שהסב פניו אל הקיר התפלל וה' חנן אותו. משה רבנו שעוד תפילה אחת (1) היה נכנס לארץ. המשתמע, זה שתפילה יש לה כח שביכולתה לשנות גם גזרות! אנחנו יודעים: 'כל האומר: 'אמן יהא שמא רבא' בכל כוחו - קורעים לו גזר דינו' (שבת קיט:). גזר דין, זה יכול להיות משהו שנכתב בראש השנה. ועוד הרבה-הרבה דוגמאות של תפילה שהכח של תפילה שינה גזרות מאוד חזקות שהיו. 

אז ברור שכל דבר קצוב בראש השנה והגמרא בברכות מתיחסת לזה, בדיוק אני לומד את זה עכשיו, אבל יש, אם יורשה לי להגיד, יש משהו בכח של התפילה שאנחנו יכולים לשנות גם באמצע השנה, לכאורה. האם לא כך?'

הרב: 'ובכן, מטרת התפילה זה קִרֲבַת אֱ-לֹקִים. ה' רוצה: שנתפלל אליו בשביל שנהיה קרובים אליו, הרי הוא יודע לפני שתתפלל - מה חסר לך, מה אתה רוצה להתפלל וכו'. לא צריך אותך 'שתזכיר' לו מה אתה רוצה ועוד לפני שנבראת ב"בראשית" הוא כבר ידע מה תרצה, מה תתפלל, מה לא, מה תעשה, מה תקבל, הכל ידוע. "(מִי פָעַל וְעָשָׂה...) קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ" (ישעיה מא ד). 

מטרת התפילה: שאנחנו נהיה קרובים אל ה'. עכשיו יש תפילה שנענית ליום (1), לשלושה (3) ימים, עד ארבעים (40) שנה יכול שאתה תתפלל ולא תענה. האבות הקדושים התפללו מאה (100) שנה! כי 'הקב"ה מתאווה לתפילתם'. היה גזור: שיצחק יבוא בגיל 100. אז מה הועילה התפילה של אברהם אבינו במשך כל הזמן? מה הועילה? וצדיק כזה גדול שאנחנו בטוחים: שאם הוא מתפלל על מישהו - על המקום הוא מקבל והוא מתפלל על עצמו ולא מקבל. כי יש חשבון בשמים. אמרנו עֵת לָלֶדֶת זוכר שאמרנו היום? עֵת לָלֶדֶת העת גורם, לא התפילה. אבל אני צריך להתפלל, כי ה' רוצה: שאני יתפלל. שאני אהיה דבוק בו. 

עכשיו, ה' יוצר חֶסר, ברגע שיש לי חסר אני רוצה למלא אותו ואז אני צריך לבקש. אז ע"י החסר שיוצר אצלי הקב"ה, אני פונה אליו'.

השואל: 'ואם לא פניתי?'

הרב: 'רגע, אז אני פונה אליו - אז אני נדבק בו. אז אני מרויח!! אני מרויח: שאני דבוק בה', אפילו אם אני לא מקבל את מה שאני רוצה, אבל עצם זה שאני דבוק בה': "קִרֲבַת אֱ-לֹקִים לִי טוֹב" (תהלים עג כח) אמר דוד המלך. מכל מה שיש לי, אני מלך! אבל מה הכי טוב? שאני קרוב לה': "קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת" (תהלים קמה יח) הוא רוצה: שנקרא לו, נדבר אליו, נהיה קרובים. לכן תקנו לנו שלוש (3) תפילות ומאה (100) ברכות להיות קרובים. כל הזמן: "ברוך אתה ה'. ברוך אתה ה''... להיות קרובים. אוי ואבוי אם לא נהיה קרובים, יצה"ר יחטוף אותנו לתאוות, לגשמיות, להבלים וידיח אותנו מהעוה"ב! 

רגע...

אז לכן, תפילות, כמובן שהם יכולות להועיל. בלי תפילה אתה לא קרוב לה', אז אתה לא ראוי לקבל, אא"כ נגזר מראש שאתה תקבל בהיותך רשע וזה שכרך בעולמך ועל זה אתה תנוכֶּה מכל שכר לעוה"ב. אבל אם אתה מגדר של צדיקים, הקב"ה רוצה שנפנה אליו. 

שני (2) דוגמאות אני לך:

אחת (1) – דור המבול כולם היו חוטאים שראוים להמחות וכך היה. צדיק אחד (1) היה – נח. כולם ילדו בגיל צעיר והוא עד גיל חמש מאות (500) לא הביא ילדים! עכשיו מי שרואה אותו צדיק כזה: "אֶת הָאֱ-לֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" (בראשית ו ט) 

אומרים לו: 'נו, מה עם ילדים? מה עם ילדים? מה עם ילדים?' 

- בושה! נכון?? צדיק ואין לו ילדים. 

אומרים: 'מה הועיל לך כל הצדקות? מה הועיל לך?' - מסתלבטים עליו, נכון?

מה החשבון שהוא לא קבל ילדים עד גיל 500? והוא התפלל בטח, לא? אז למה הוא לא קיבל? אתה יודע למה? כי בגיל שש מאות (600) לנח התחיל המבול ובדור המבול בגלל שחיו כאלף (1,000-) שנה, לא כמו שאנחנו שבעים-שמונים (70, 80). היום, כל מי שנולד עד גיל עשרים (20) לא דנים אותו מן השמים. אז - זה היה עד גיל 100! אם היו נולדים הילדים שלו לפני 500, הם היו נמחים גם במבול! כי הם היו לומדים ממעשיהם. אבל כיוון שהוא הוליד בגיל 500 ועד גיל 600, זה בתוך ה-100 שה' לא דן, אז הם נצלו אתו במבול. אתה רואה איזה חשבון? מאות שנים הוא רוצה להביא ילדים וה' לא נותן לו. למה? כי יש חשבון, יש גזרה: לטובה! לטובה.

שתים (2) – יצחק תשע עשרה (19) שנה מתפלל, למה הוא לא זוכה? למה? כי אם הוא יוליד את עֵשו יותר מוקדם, אז אברהם ימות יותר מוקדם! כי הורידו לאברהם חמש (5) שנים מחייו, נכון? הוא היה צריך לחיות מאה שמונים (180) שנה, הורידו לו 5, למה? שלא יראה ברעת עשו שיוצא לתרבות רעה. אז אם עשיו נולד היה קודם, בעשר (10) שנים היו מורידים לו חמש עשרה (15). 

אז יש חשבונות שאתה תתפלל-תתפלל, אבל מתי ה' מחליט להביא? זה רק עם חשבון מדוקדק וטוב לךָ, לך המעוכב! זה לא סתם. אבל התפילה נצרכת בשביל קִרֲבַת אֱ-לֹקִים. ולזכור: שכל מה שיש לנו - זה רק ממנו. לכן: 'אַתָּה חוֹנֵן אָדָם דַּעַת'. 'אַתָּה רוֹפֵא כָּל בָּשָׂר'. אתה פרנסה, אתה הברכה. אתה-אתה-אתה, ברוך אתה, ברוך אתה, ברוך אתה. אנחנו משננים כל הזמן: שהכל ממנו! שום דבר לא מגיע בידינו, מכחינו וכו'.'

מה גורם לישועה שתבוא הברכה או הקבלה?

השואל: 'אז מה שאנחנו רואים כל הזמן, באתר של 'שופר' (ארגון להפצת יהדות: https://shofar.tv) יש הרבה סרטונים על נשים עקרות, נכים, מלא, הרבה-הרבה דברים מפעימים! שאנשים באו לרב והרב נתן להם איזה שהיא קבלה, התחיבות ובתמורה הם קיבלו ברכה ונושעו! כפי שרואים. מה הועילה: הברכה או הקבלה? והאם הברכה בלי הקבלה היתה מועילה או הקבלה בלי הברכה היתה מועילה?'

הרב: 'אז אני אענה לך, אמרתי את זה כבר בעבר ואמרתי את זה גם היום. כשנגזר מן השמים: 'שאדם יושע!' - מזמנים אותו למי שדרכו הוא יכול להיושע.

זאת אומרת, הקב"ה יכול לבחור מתוך איקס (x) אנשים שדווקא פלוני הוא יהיה המושיע לפלוני. למה? כי הקב"ה יש לו חשבון; אם פלוני הוא יושיע, בתור שליח, לא בתור מי שהוא המושיע, אלא הוא שליח מן ה' שנותן לו את הכח הזה. יש חשבון לה' שאנשים ירצו לבוא לשמוע אותו, כי הוא לא מוכר 'תותים'... הוא מקרב את האנשים אל הקב"ה! ודואג: שהם יעשו את רצונו. 

אז הוא יודע: 'היא תבוא, הוא יגיד לה תעשי כך וכך, היא תעשה כך וכך'.

השואל: 'ואם היא לא תעשה?'

הרב: תקשיב... הוא יגיד ואז הכל יתחבר ובעזרת ה' היא תתחזק ותראה: שמעשיה פעלו והברכה הועילה! כי התקרבה אל הבורא ועשתה א'.ב'.ג'.ד'.

ואלה שלא עשו, היו כמה שהזהרתי: 'אבל אל ת...' וזכו לבן - ומת להם! לא עשו, אז ה' יש לו סבלנות. שמעו, זה מוקלט, זה מוסרט והתוצאות לא אִחרו לבוא'.

השואל: 'ומה עם הפוך? מי שקבל, עשה ולא זכה?'

הרב: מן השמים עדין לא הגיע העת ומבקשים לראות: האם יש לו אמונה הלאה להמשיך להאמין? או שהוא בועט? – ניסיון! 

מה עושה בן אדם שהלך לרופא והרופא הבטיח לו: 'שיהיה כך וכך!' - ולא היה? מה עושה? הולך לרופא אחר או שממשיך למה שהוא אומר לו: 'אז תעשה ככה וככה'. תקח כדורים כאלה. אז בא נעשה לך זריקות. אז בא נתן לך ניתוח. בא נעשה ככה. נישט (אין) ברירה! צריך להמשיך. כי מי שרוצה מבקש עוד ועוד'.

הרב ברכו לשפע!

השואל: הייתי לפני שלוש (3) שנים אצל כבוד הרב ואני אפשר להגיד שאני מקנא ברב! שבגלל כבוד הרב - עשיתי כזה תהליך. ובקשתי דבר אחד (1) מכבוד הרב, שיברך אותי בשפע. 

והרב אמר לי: 'יחזור בתשובה, ילמד שעתים (120 דקות) כל יום בתענית דיבור - ואז ה' ישפיע עליך שפע!'. 

והרב ברך אותי. לקח לי 3 שנים! 3 שנים של מלחמות. אני לא יכול להרחיב אפילו כאן, ממש הרגשתי כח, כח ממש מנסה לעצור אותי מלעשות את זה. מלא דברים שבאו וצצו. לא רציתי להתחתן לפני שאני אתבסס כמו שאני רציתי להתבסס, אבל בגלל הרב התחתנתי לפני כחצי שנה (6 חודשים). ומאז, למדתי שעתים, אבל השעתים לא היו בהיתר, כי עוד לא היתי נשוי וחייתי לא בהיתר. אז התחתנתי, בגלל כבוד הרב. ומהחתונה התחלתי עוד פעם שעתים לימוד שזה יהיה בהיתר כל החיים האלה! 

ויותר מזה, חודשים אחרי שלמדתי שעתים כל יום טסתי לחו"ל וגילתי: ששם עלות השחר זה באחד (1:00) ולא בארבע (4:00), כלומר; הפסדתי את השעתים. התחלתי שוב פעם, לא נשברתי! אותו יום עוד פעם ומחר נגמר לי השלוש (3) חודש של שעתים לימוד. והתחזקויות ומקווה כל יום ושמירת העינים והכל. 

ומהחתונה - הכל נהיה יותר גרוע... 

ואני שואל: "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה" (שמות ה כב)? נהיה קשה! נהיה קשה מאוד. בחיים לא הייתי במצב כזה. עכשיו אני מאמין, אין לי... אני לא חושב, ש... דרך אחרת, יש משהו. אבל בכל זאת קבלתי ברכה, לקח 3 שנים, אני מקווה שזה לא גרם לברכה... אנחנו לומדים מיעקב אבינו שברך וזה מושפע לתמיד 'צדיק גוזר והקב"ה מקיים' (משנת ר' אליעזר טז). אבל אני יכול להגיד יותר מזה, קבלתי במשך החצי השנה אופציות לעשות כסף והמון כסף בצורה לא ישרה ולא ע"פ התורה - ולא עשיתי! ועכשיו זה נהיה קשה. לא נעים לי אפילו להרחיב על זה פה אפילו. נהיה קשה. 

אני שואל: מה קורה? מה, מה יכול להיות, עשיתי את השעתים, עשיתי את הכל? אני מתחזק, אני לוקח על עצמי חובות: 'לא מדבר בבית כנסת' הכל-הכל, עוד. כל פעם מחפש עוד ועוד לעלות. עכשיו, זה באמת לשם שמים. אם זה לא יקרה, אני רוצה להמשיך, זה האמת. ככל שלומדים יותר ואני לומד יותר, החיבור, הרצון להתחזק, נהיה איזה שהוא חיבור שאני 'מכור' לזה. אפילו קבלתי על עצמי לנסות לסיים את כל הש"ס מתוך השעתים. כי הייתי לומד פעם ספר כזה, פעם ספר כזה, אז התחלתי ללמוד את הש"ס. אני כבר אחרי שתי (2) מסכתות: ברכות וחגיגה, אני עובר לראש השנה עכשיו. התמכרתי לזה. אני אוהב את זה! אבל נהיה יותר קשה. אם היה אותו דבר, אז ניחא, הייתי אומר: 'טוב אולי משהו...'. כשנהיה יותר קשה, אז אני שואל: ' מה יכול להיות'?'

הרב: 'יכול להיות הכי טוב'. 

השואל: 'בעזרת ה'!'.

הרב: 'למה? למה?? אברהם אבינו ה' מצווה אותו ציווי קשה ביותר! 'לעקוד את הבן שלו' אחרי שהוא קבל אותו בגיל 100 וגדל אותו שלושים ושבע (37) שנה. ולא נכנס לכל מה שהיה קשה. 

גם אתה יודע כל העולם מסתכל עליו: 'אתה אמרת שאסור לעקוד ילדים ואתה הולך לעקוד את הבן?!' 

וכשהוא הולך לעשות את זה - נהיה לו קשה! לא שהוא לא רוצה, כל מיני מניעות; בא לו השטן בדמות זקן, בלבל לו את המח, בלבל לבן של, עשה לו נהר שהוא לא יוכל לזוז וכו'. 

והוא אמר לה': "רבש"ע! אני רוצה לעשות את מה שאתה מבקש, תוציא מעלי את השטן הזה!" 

זה קשה או לא קשה? אני הולך לעשות את רצון הבורא בדבר הכי-הכי לא הגיוני! אז למה יש לי עיכובים? 

כי זה העבודה של יצה"ר! כשאתה הולך להצליח בעצם. הרי מהעקידה, עד היום אנחנו מתפרנסים עם ישראל. כשאתה הולך להצליח בגדול, חיב להיות קשה וזה הסימן הכי טוב! שהולך להיות מה שאמרנו'.

השואל: 'זה סימן טוב?'

הרב: 'הכי טוב!'

השואל: 'אולי הרב יברך אותי שוב פעם?'

הרב: 'לא צריך! לא צריך! 2 ברכות - מחלישות את הראשונה...'.

השואל: 'אז אני אמור לחזור בהרצאה כשהכל יושלם ואני יודיע לרב?'

הרב: 'בטח! ולא רק זה, הפעם שזה יהיה 'לשמהּ!'. לא עם מטרה. עד עכשיו, זה היה עם מטרה לשפע. אז עכשיו בלי 'לא לשמה' - אלא לשמה; 'אַל תִּהְיוּ כַּעֲבָדִים הַמְּשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס' אלא 'לֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס' (אבות א ג) ואז אתה כבר עובד את ה' ואתה כבר לא צריך את הברכה שלי, כי אם אתה מחובר אליו ככה, הוא ישפיע לך יותר ממה שאמרתי לך'.

השואל: 'הייתי גם רוצה להודות לכבוד הרב: שבזכותו התחתנתי והתחזקתי. אני מקנא בזכויות של הרב! הייתי רוצה לברך את הרב: באורך שנים, ימים, בריאות ואושר, רב תודות! אני מקנא ושיהיה שפע תמיד לכבוד הרב!'.

הרב: 'אמן. וכן למר... ' 

שאלה שניה: חלאקה ברכה ובחירות;

השואל: 'ערב טוב הרב! שאלה - הבן שלי עכשיו בן שלוש (3), בעזרת ה''.

הרב: 'בנך בן 3, כן.'

השואל: 'כן. רציתי שהרב יעשה לו גזרה של השיער'.

הרב: 'חאלקה?'

השואל: 'כן.'

הרב: 'הוא פה? תביא אותו'.

השואל: 'ולברך אותו גם?'

הרב: 'למה לא? תביא אותו.'

השואל: 'גם יש לי שאלה'.

הרב: 'בקשה'.

השואל: 'לגבי הבחירות...'

הרב: 'לא בוחרים!'

השואל: 'כן. לא בוחרים, אני יודע. עכשיו, מאז הבחירות - לא בחרתי. מאז הבחירות שלך (2012), שבחרתי בך, זה היה הפעם הראשונה (1), כאילו. עכשיו, מה עושים מבחינה... שנה שעברה היתה לנו מאוד קשה, כי עלה הימין שזה בנט'.

הרב: 'יהיה יותר קשה - אל תדאג!:) כל שנה יהיה יותר קשה.'

השואל: 'הוא עלה, בנט הימין ובסוף זה היה שקר'.

הרב: 'כולם שקרנים שם!'.

השואל: 'אז מה עושים מבחינה גשמית?'

הרב: 'מה עושים? נדבקים לאמת, לתורה וזהו.'

השואל: 'בכל מקרה לא מצביעים?'

הרב: 'הכל גזור מן השמים. אם תבחר או לא תבחר, הכל יהיה אותו דבר. מה שנגזר יהיה, אל תדאג. עם עשרים אחוז (20%) הצבעה, עם שבעים אחוז (70%) הצבעה, התוצאות בסוף יהיו - מה שנגזר. ואי אפשר לשנות את מה שנגזר. הבנת?''

השואל: כן. אבל הגזרות היו קשות מאוד השנה הזאת?!'

הרב: 'ועוד יהיו יותר. כתוב: 'מיום שחרב בית המקדש אין לך יום שקללתו מרובה משל חברו!' (סוטה מט:) עד שתבוא הגאולה'.

השואל: 'תודה רבה!'.

הרב: 'עכשיו מכשירים את ה'פדופילים' בעולם. אתה יודע? אתה יודע מה הטיעון של המפגרים האלה? קודם כל, הורידו את הגיל קטנות לארבע עשרה (14), כדי שיוכלו 'להשתעשע' עם הילדים... והסיבה - כי הם בעלי רגשות. יש להם רגשות לילדים. ו... הם לא יכולים לצאת לרחוב ולדבר על זה וזה מונע מהם שמחה, אז לכן צריך לתת להם 'לשחק' עם הילדים... 

שמעת? זה בכל העולם עכשיו. כי כל אלה שמנהלים את הביג פארמה והכל, כולם פדופילים, כולל ביידן! (נשיא ארה"ב) כולם פדופילים. אתה שומע? ולכן פה בארץ לא עושים הרבה לפדופילים. היה אחד שגילה שלושים ותשע (39) פדופילים מהאנשים הכי בכירים במדינה! ואותו הכניסו לכלא!! לא אותם. 

אתה שומע? 

זהו. זה המדינה שאתה נמצא בה כרגע וזה יהיה יותר גרוע'.

השואל: 'אז לסיכום: הרב! הרב לא ירוץ לבחירות בעתיד?'

הרב: 'בכלל!! יאללה תביא את הבן. לפחות הוא לא יודע מזה שיש בחירות...'.

הקהל: מוחא כפים.

השואל נגש עם בנו לכבוד הרב ל'חלאקה'. הרב גוזר לילד טלטל והשואל מבקש שהרב יברך את הילד: שידבר.

שאלה שלישית: מבקשת ברכה שבנה יצא מהכלא לאחר 9 שנים! [שנכנס לשם בעצת הרב יגאל כהן...]

הרב: 'תן לגברת פה, נו... לגברת בפינה'.

השואלת: 'ערב טוב, חודש טוב ושיהיה לך ובשורות טובות'.

הרב: 'תודה'.

השואלת: 'אני מבקשת ממך ד"ר... רופא... כבוד הרב'

הרב: 'אני לא ד"ר ולא רופא. כן...'

השואלת: 'יש לי ילד בכלא כבר תשע (9) שנים'.

הרב: 'על מה?'

השואלת: לא משיבה...

הרב: 'את לא רוצה להגיד, לא חיבת. כן... לכמה זמן?'

השואלת: 'הוא קיבל על עצמו שבע עשרה (17) שנה. כבוד הרב יגאל כהן אמר לו: 'לקחת את זה.!''

הרב: 'מה לקחת?'

השואלת: 'את ה-17 שנה. כי רצו לתת לו אחד עשרה (11), עשר (10) שנים'.

הרב: 'לא הבנתי, מה החכמה הזאת אם רוצים לתת לו 11 שיקבל 17? זה רק רב של 'תותים' יכול לעשות כזה דבר... לא הבנתי! מה זה? הוא 'מתנדב' עוד שש (6) שנים? מה זה התנדבות? איזה מין רב זה? הוא היה צריך להכנס במקומו. 

היה אומר: 'אתה מבין, תוריד מה-11 אני יקח 5, אתה 6. יאללה נתחלק...' 

הוא נותן לו עוד 6?! לא הבנתי! מה הרעיון פה? טוב, מה את רוצה? הוא חזר בתשובה או עוד לא? עוד לא'.

השואלת: 'הוא תמיד היה בתשובה'.

הרב: 'מה זה בתמיד? תמיד ויושב 17?!'

השואלת: 'הוא לא יושב 17. הוא יושב רק כרגע 9 שנים'.

הרב: 'בסדר. הוא אמור. אבל אני שואל: בעל תשובה ועשה כזאת עברה חמורה?!'

השואלת: 'הוא לא עשה שום דבר'.

הרב: 'אה, זה בחינם? אם זה בחינם...'

השואלת: 'כבודו, זה סיפור'.

הרב: 'בסדר. אם זה בחינם ועוד הוא אמר לו: 'להוסיף עוד 6 שנים?!' - זה ממש... זה ע"פ הסוד בטח... טוב, אם את צודקת ובנך לא חטא ולא פשע... מה שמו?'

השואלת: 'מנוח ידידיה בן פרִידה'.

הרב: 'מנוח ידידיה בן פרידה - ה' יוציא דינו לצדק ע"פ האמת! ובזכות שאמא שלו תלך עם כיסוי ראש קבוע על הראש!! את תסגרי את הראש - והוא יצר מההסגר. מסכימה?'

השואלת: 'כן'.

הרב: 'בקשה!'.

השואלת מניחה את הכיסוי ראש ומברכת: 'שהחיינו' והקהל מוחא כפים...

הרב: 'אמן. שיהיה לך בשורות טובות'.

שאלה רביעית: רוצה לחזור בתשובה!

הרב: 'כן. תן לבחור פה'.

השואל: 'הייתי חילוני עשרים (20) שנה ואני רוצה: לחזור בתשובה. מה עושים?'

הרב: 'אני רואה שאתה עם ציצית ועם כיפה'.

השואל: 'זה תהליך... אני יכול לתקן?'

הרב: 'זה תהליך. אתה יכול לתקן את הכל אם אתה מתחרט באמת על כל מה שעשית ואתה מקבל על עצמך: יותר לא לחזור על הדברים הרעים שעשית! ואתה תתוודה כמו שכתוב בסידור: 'אָשַׁמְנוּ. בָּגַדְנוּ. גָּזַלְנוּ' וכו' ואם תתמיד במה שאתה אומר ימחל לך ע"כ מה שעשית. אבל אתה צריך גם ללמוד תורה, כי בלי ללמוד תורה לא תדע גם מה לעשות. אז אתה מוכן להכנס למשל, לישיבה?'

השואל: 'ברור'.

הרב: 'ברור - אין בעיה. אז אתה תתן את הטלפון והחבר'ה שלי יכונו אותך. בסדר?'

השואל: 'תודה'.

הרב: 'תהיה בריא'.

שאלה חמישית: האמא ממתינה להשתלה והבן יצא מהישיבה;

הרב: 'כן. תן לבחור פה, הנה על יד העמוד.'

הרב: 'תעמוד'.

השואל: 'ערב טוב'.

הרב: 'ערב טוב'.

השואל: 'אמא שלי כבר שתים עשרה (12) שנה עושה דיאליזה ואני עכשיו בשנה וחצי, אז אני עוזר לה.

הרב: 'כן. והיא בתור להשתלה?'

השואל: 'לא! אנחנו רצים. כל פעם שאנחנו הולכים לעשות בדיקה, אז הכל מתעכב כזה. הלכנו ל'תל השומר' 

והרופא שם אמר: 'אם היא לא תעלה במשקל - לא ינתחו אותה' '.

הרב: 'הבנתי. וכמה היא שוקלת?'

השואל: 'ארבעים וארבע (44)' ק"ג!'

הרב: 'והיא אוכלת טוב או שלא אוכלת טוב?'

השואל: 'לא כזה...'

הרב: 'אין לה חשק או שמה?'

השואל: 'אין לה חשק. לא יודע.'

הרב: 'תגיד לה: 'יש לך חשק לחיות? אם יש לך חשק לחיות, אז צריך לעלות במשקל כדי שיהיה אפשר לעשות השתלה. אבל אם אין לך חשק לחיות, מה יועיל?!' מה היא אוכלת, אתה יודע?'

השואל: 'נותן לה מה שיש, מה...'

הרב: 'מה זה מה שיש? אתה צריך לתת לה 'סַמְנֵה'. אתה יודע מה זה 'סמנה'?'

השואל: 'מה זה?'

הרב: 'חמאה. לתת לה דברים שעולים במשקל. דברים שמשמינים. ואם היא תאכל דברים כאלה - תעלה במשקל, אז אפשר יהיה לעשות. היא הולכת עם כיסוי ראש ובצניעות גמורה? או ש.. חפיף?'

השואל: 'לא. לא. עכשיו היינו אצל ה'בבא סאלי' לפני כמה חודשים ושמתי עליה כיסוי ראש ובגדים צנועים. היא על כסא גלגלים.'

הרב: 'והיא הולכת עכשיו צנוע עם גרבים?'

השואל: 'לא, בלי גרבים'.

הרב: 'אה... 'צניעות' זה מאה אחוז (100%!)! אם היא תקפיד על צניעות 100%! ותעלה במשקל, בעזרת ה' לא תצטרך לדיאליזה אחרי השתלה'.

השואל: 'וכמה זמן זה יקח? כי כל פעם שאני הולך...'

הרב: 'אני לא קובע. בשמים קצוב. אני רק אומר מה נכון לעשות'.

השואל: 'לא. אין בעיה'.

הרב: 'אני אומר מה נכון לעשות. אם היא תעשה את זה בעזרת ה', מן השמים כנראה הביאו אותך היום, שהיא תשמע. אם היא תבחר בטוב ותעשה - יכול להיות שיגיע הזמן כבר שהיא תוכל בעזרת ה' להגמל מהדיאליזה'.

השואל: 'עכשיו אלי, אני מרגיש שהכל סגור כזה..'

הרב: 'לך סגור?'

השואל: 'כי אני מטפל בה ויצאתי גם מהישיבה'.

הרב: 'אז קודם כל, זה לא נכון! ודבר שני (2), אתה לא מפסיד זמן, כי כתוב: 'שאריכות ימים בזכות כיבוד אב ואם. כל מה שמפסיד אדם חודשים ושנים בשביל כיבוד אב ואם - מוסיפים לו!' הוא לא מפסיד. לכן התורה מבטיחה: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ" (שמות כ יא) אתה לא מפסיד מזה.

השואל: 'אבל... אה... קשה מאוד'.

הרב: 'מה לעשות? יש אמא במצב כזה, אז מה נזרוק אותה? חלילה!'

השואל: 'לא. חס ושלום!'

הרב: 'אז זהו. אז צריך... זה הזמן'.

השואל: 'להשאר ככה?'

הרב: 'אבל זה הזמן שלך שמן השמים נתנו לך זכות לאריכות ימים. זכות לאריכות ימים. כל אחד מקבל אתה חושב?! אבל לא להפסיק מלימוד התורה'.

השואל: 'אז זהו. זה מתסבך'.

הרב: 'לא מתסבך. אתה יכול גם ללמוד בבית לידהּ. להפסיק תורה לא צריך להפסיק בין בישיבה, בין לא בישיבה. ספר יש בכל מקום. עזרת לה, הבאת לה, שב! תלמד! קראה לך, תפסיק רגע, תן לה, תחזור ללמוד. מה הבעיה? מי שרציני - ממשיך. 

אם היית לומד לדוקטורט ואתה יודע שזה תלוי בזה שאם אתה לא תגמור את ה'סימסטר' בזמן, אז תצטרך לחכות עוד כמה זמן. ודחוק לך להיות דוקטור, אז אתה היית לומד גם עם דיאליזה. הבנת? אבל אתה לא ממהר לשום תואר, אז לכן א... אפשר ככה לחפף ולהתלונן. מה יש להתלונן? זה מסור בידך'.

השואל: 'אני רוצה גם להתחתן... כאילו...'

הרב: 'מגיע לך'.

השואל: 'נו, אז מה...'

הרב: 'מה הבעיה? מישהו אמר לך: 'לא להתחתן'?'

השואל: 'אני רוצה, אבל אתה יודע שדכניות אומרות: 'מה, אתה ברסלב, מנתקות'.

הרב: 'אה, אם אתה ברסלב, אז זה בעיה, צריך ברסלבית. אתה מבין. לא כולם מוכנים להתחתן עם ברסלב'.

השואל: 'יש בלאגן בעולם השידוכים'.

הרב: 'בלאגן בכל העולם, נכון'.

השואל: 'מה עושים?'

הרב: 'גם באומן יש עכשיו בלאגן, טילים...' 

השואל: 'אבל הולכים'.

הרב? 'כן אתה הולך?' 

השואל: 'בעזרת ה''.

הרב: לפיד אמר: לא. ואתה אומר לו: כן. אי, איי... זה ברסלב! זה ברסלב. אתה מבין? כל מה שאומרים - אומר הפוך'.

השואל: 'גם להתחסן?'

הרב: 'לא, ח"ו. זה אני אומר. זה אני אומר'.

השואל: 'אה, זה אתה אומר?'

הרב: 'כן. אני אומר: לא להתחסן!'

השואל: 'אני יודע בלי שאתה תגיד'.

הרב: 'יפה! אז תתפלל: 'שהקב"ה יזמין לך אשה ראויה - והיא תגיע!' לא נראה לי שחסר לך משהו כ"כ. רק שלא תהיה מחפף אח"כ... כן. כי יש כאלה אני יודע, אחרי נישואין, לא יודע, לא מסתדרים בגלל כל מיני קפצונים וקפיצות ו... לפעמים זה לא מתאים לאשה. תקח בחשבון. בסדר?'

השואל: 'אז מה להגיד לה: שתשים גרביונים?

'הרב: כן. הכל צנוע, עד אחרי המרפק, כיסוי ראש מלא'.

השואל: 'מלא-מלא. מטפחת'.

הרב: 'מצוין. וזהו. ואתה גם תתפלל בשבילהּ ותלמד. כשאתה לומד, תלמד לרפואתה. ושהיא תאכל טוב, כי מי שרוצה לחיות - צריך לעבור את זה. כי אתה יודע, הדיאליזה גומרת בני אדם בסוף, זה לא...'

השואל: '12 שנה'.

הרב: 'כן. זה נס שהיא מחזיקה מעמד!! וצער גדול – חבל-חבל. בסדר?'

השואל: 'בסדר'.

הרב: 'תהיה בריא!'

הרב לסיום: 'אני מודה לכם. תודה רבה על הכל'.

הקהל נגש בשמחה לקדמת הבמה לקבל מתנות מידי כבוד הרב שליט"א; ציציות, כיפות, כיסוי ראש, ספרים דיסקים ועוד.

ת.ו.ש.ל.ב.ע.