רמלה - בעלי השכל הקטן

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ורחמיו ירוויח.

הערב יהיה לרפואת חלי בת פנינה ושמואל בן פורטונה ולהצלחת משפחת אשר ולעילוי נשמת ראובן אשר בן פרחה מנוחתו עדן.

ועוד יברך השם ברפואה שלמה את רחל בת שרה בנזרי,

רפואה שלמה מהרה,

אורנה בתו ברפואה שלמה,

ועמרם בן רחל זיווג הגון ופרנסה בשפע מהרה.

ובכן, יהודים יקרים, אנחנו

בפרשת ויקהל, פקודם.

בפרשה כתוב,

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר עליהם

אלה הדברים אשר ציווה השם לעשות אותם.

כתב הרמה

בה נראה כי ידוע שהתיקון צריך להיות מעין הקלקול.

דהיינו, אם אדם

עשה עבירות וקלקל במעשיו,

צריך לעשות תיקון מעין הקלקול.

ומפני שהמשכן בא לכפר על עוון העגל,

כשחטאו בעגל זה היה על ידי הקהל,

ביקהל העם על אהרון,

לכן צריך להיות גם כאן

ביקהל, ביקהל משה את כל עדת בני ישראל.

זאת אומרת,

לבד מגודל העוון של חטא העגל

ושהמשכן או הכפרה,

שהקדוש ברוך הוא מראה שמתכפר להם על עוון העגל,

צריך גם לעשות את זה בדיוק באותה צורה שזה היה בעגל.

שם זה היה בהקהל

ברוב עם,

חטא ברבים,

אז התיקון וקידוש השם צריכים להיות גם כן ברבים.

רבי נתן ורבי אחא בשם רבי סיימון אמר,

אם עשית חבילות של עבירות,

עושה כנגדן חבילות של מצוות.

זאת אומרת, התיקון צריך להיות כנגד העבירות מצוות.

אבל לא מספיק שעושים חבילות כנגד חבילות,

צריך לעשות גם את התיקון מעין הקלקול.

והוא מביא דוגמאות.

ויהיו

לטוטפות בין עיניך,

זהו התיקון לעיניים רמות.

אדם שהולך בגאווה, מתגאה על הבריות,

צריך לשים את התפילין בין עיניו,

בתחילת קודקודו, בין עיניך.

וזה תיקון לעיניים רמות.

לשון שקר, אדם שרגיל בשקרים,

בלשונו רמייה,

אדם כזה התיקון שלו,

ולימדתם אותם, את בניכם.

ללמד את התורה, את הבנים, כשהתורה תורת אמת,

וכך אתה מתקן את לשון השקר שהיית רגיל בה.

ידיים שופכות דם נקי, וקשרתם לאות על ידיך.

אדם שהיה רגיל בשפיכות דמים,

צריך לקשור את ידיו,

וקשרתם לאות על ידיך עם התפילין.

לב חורש מחשבות אבן,

אז התיקון שלו, והיו הדברים האלה על לבביך.

לב שהיו בו מחשבות לא טובות,

אז צריך שדברי תורה ומחשבות טובות ייכנסו בלבו על ידי התורה.

רגליים ממהרות לרעה,

או כמו שכתוב, אץ ברגליים חוטא,

אז צריך לרוץ אחרי מצוות המילה שהיא בין ברכיים.

אדם שמשלח מדנים,

מריבות, בין איש לרעהו,

צריך להיות התיקון שלו, בקש שלום ורודפהו.

צריך לרדוף אחרי שלום.

כמו שהוא רדף אחרי הסכסוכים שעשה והטיל

בין בני האדם,

צריך לבקש שלום ולרדוף אחריו.

לא רק לבקש, אלא לרדוף כדי שיתקיים השלום.

זאת אומרת,

דרך התיקון של אדם צריכה להיות מעין הקלקול שהוא קלקל,

עם כל התנאים שמסביב לזה.

לכן, אור החיים הקדוש מביא על הפרשה,

גם כן, אם עשית חבילות, חבילות של עבירות,

עשה חבילות של מצוות,

הוא מביא דוגמאות כאן ואומר,

עם ישראל ועוון העגל אמרו,

אלה אלוהיך ישראל,

ולכן היו צריכים לתקן באלה פקודי המשכן, משכן העדות.

והמשכן הוא העדות לזה שנתכפר להם.

וכך, אנחנו רואים בדקדוק את כל פרטי עוון העגל, כשבאו כולם בתיקון

בעבודת המשכן כולה.

הם נתאבו תאווה אלוהים אשר ילכו לפניהם.

רצו שיעשו להם אלוהים שילכו לפנינו.

והם הכינו בסוף מקום לשם אלוקים אמת להיות לפניהם.

זה היה התיקון שלהם בעצם שהכינו את המשכן מקום לשכינה.

הם בנו מזבח ויעלו עולות,

כמו שכתוב,

והשכימו ממחרת,

ויעלו עולות ויגישו שלמים.

ועכשיו הם היו צריכים להכין מזבח לעלות עולות ושלמים לשם, שזה היה התיקון.

הם נתנו את זהבם לעגל,

כמו שכתוב, ויאמר אליהם אהרן, פרקו נזמי הזהב אשר בוזני נשיכם,

ועתה הם נתנו את הזהב והכסף וכל כלי החמדה לשם יתברך במשכן.

הם פרקו את נזמיהם, כמו שכתוב, והתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר בוזניהם,

ועכשיו הם האנשים והנשים, לא רק נזם אחד,

אלא את כל עדיהם הם הביאו

וכל כלי חמדה שלהם למשכן.

בעגל הם עשו ממונים כדי שיעשו את העגל.

קומו ועשו לנו,

קום עשה לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו,

כך הם אמרו לאהרן הכהן,

ופה במשכן פקדו על בצלאל לעשות את המשכן.

הם אמרו, אלה אלוהיך ישראל, והם

שאמרו אלה פקודי המשכן.

זאת אומרת, רואים שהתיקון הוא מעין הקלקול בדיוק.

אז אדם שהולך לעשות בעצם עבירה צריך לקחת בחשבון שזה לא נגמר בזה שהוא יעשה תשובה ויגיד,

סליחה, אני מודה, חטאתי, עביתי, פשעתי,

ובזה ייגמר,

אלא יצטרך גם לדקדק בדרך התשובה שלו.

ובואו אנחנו נראה

כמה דברים.

אמר רבא,

גזל הגר שהחזירו בלילה לא יצא.

אדם שגזל את הגר ורוצה להחזיר את הגזלה בלילה,

לא יצא ידי חובה.

למה?

כתוב, ביום צוותי.

אם החזיר אותו לחצאים,

זאת אומרת, הגזל לא רוצה להחזיר בתשלום,

לא יצא.

למה?

דום ידי האשם, כמו שבקורבן האשם לא ניתן לחלוקה,

אף כאן לא ניתן לחלוקה.

ומה הטעם?

משום שאין פה תשובה והחזרה שלמה.

בשעה שהוא גזל את הגר,

הוא הטיל אימה על הנגזל, בייש אותו, השפיל אותו,

השתלט עליו והפגין את כוחו בפניו,

שיתק אותו ולא נתן לו לפצות את פיו,

ולכן באותה צורה שהוא גזל ובאותם ההרגשים שהרגיש הנגזל,

באותם הרגעים שפחד

הנגזל

ובאותם תנאים שבוצעה הגזלה,

בשעת החזרה של הגזלה,

צריך שתשובתו תהיה דומה בדיוק למצב שהוא גזל.

על הגזלן להרגיש את הטעם

ולחוש את אותה הרגשה כפי שעולה לחברו,

עליו לבוא לביתו,

להקיש על הדלת בעדינות,

לבקש רשות כניסה כעני שעומד בפתח,

להיכנס בפסיעות מדודות וקצובות,

להיות חפוי ראש ומבויש,

מוכן ונכון לקבל תוכחה,

להטות אוזן לכל הביטויים הלא נעימים שיטיחו בו הנגזל ובני משפחתו,

גם השכנים ישמעו,

גם כל אנשי העיר יראו את בושתו,

וכשירעדו רגליו וילך בפיק ברכיים,

בדיוק כשם שהדבר אירע לנגזל בשעה שגזל אותו,

אז יכופר לו,

ורק אם זה יהיה באותה מידה שהוא חולל לנגזל.

לכן הוא צריך להחזיר את הגזירה ביום ולא בלילה.

כלימה תחת כלימה וחרפה תחת חרפה,

דפיקות לב בדיוק כמו דפיקות הלב

שגרם לנגזל,

וכל מה שחש והרגיש באותה עת שנעשק,

עליו לספוג ולקבל בשעה שהוא בא להחזיר.

זאת אומרת,

אדם שהולך לעשות עבירה צריך לקחת בחשבון.

שנכון שהקדוש ברוך הוא נותן דרך לתשובה

והקדוש ברוך הוא מוחל וסולח לכל מי שעושה עבירות בתנאי שהוא חוזר בתשובה אמיתית

אז צריך לדעת שבשביל שהתשובה תהיה אמיתית צריך להיות שהתיקון יהיה מעין הקלקול

מי שקרא את ספר איוב פעם

יודע כמה צרות

באו עליו על איוב

וכמה סבל

איוב איבד עשרה ילדים ביום אחד

הוא הפסיד את כל ממונו

מעשירות גדולה הוא נהיה עני מרוד

וכל גופו הוכה בשחין

שחין רע

שהיה מתגרד בחרס

כדי להעביר את הכאבים

איוב לא הבין על מה זה בא לו

שאל שאלות קשות, חבריו ניסו לתרץ לו

אבל זה לא הסביע את נפשו

הוא לא הבין

עד שבא אליהו בן ברכאל והסביר לו ובסופו של דבר הוא הבין

אף השם דיבר עמו

ורק אז הוא נתרצה

מה היה הסיפור של איוב? איוב היה צדיק גמור

אין כמוהו בכל הארץ, העיד עליו הקדוש ברוך הוא

איש תם וישר

בשר מרע

וגדול הנאמר באיוב יותר מהנאמר באברהם אבינו

שבאברהם נאמר אחרי עשרה ניסיונות

עתה ידעתי כי יראה אלוקים עתה

ואילו אצל איוב כתוב שהוא יראה אלוקים ושר מרע תמיד

למרות כל זאת הוא סבל סבל רב מאוד

היום בימינו

הרבה אנשים שואלים שאלות על דברים קטנים

אחד נפגע,

השני נעלב, השלישי קיבל מכה,

אחד הפסד ממון,

עוד אחד מחלה,

עוד אחד כך

וכל אחד עם קושיות מקושיות

כאילו הוא צדיק יסוד עולם וכאילו לא מגיע לו והוא לא מבין מה נטפלים אליו בכלל מן השמיים, מה לא טוב?

הרי אם היו

רוב העם בני ישראל דומים לו אז היה בא משיח מזמן,

אביאש לא דומים לו

מכל מקום הרבה שאלות והרבה קושיות יש לבני אדם ואינם מבינים בעצם

מה החסד הגדול שהקדוש ברוך הוא עושה עימנו שבכלל נותן דרך לתשובה

כיוון שאם אדם עושה עבירות הוא אפילו לא יודע את המשמעות של מה שהוא עושה

גם עבירה שנעשית בשגגה

שזה קל יחסית למזיד בהרבה

אבל בשגגה אפשר לעשות אסונות איומים ונוראים

אדם לדוגמה שמניח עציץ על הגג

במקום שרוח לא מצויה יכולה להעיף אותו

אז זה קרוב למזיד, אדם ששם במקום כזה

נכון שברוח מצויה זה לא נופל

אבל אם תבוא רוח קצת יותר חזקה זה יכול ליפול ואם זה נופל על תינוק שנמצא בעריסה

ואין יותר תינוק

אז מה הוא יגיד להורים? סליחה, נפל

בזה הוא יוכל למחוק

את האסון הנורא שהוא עשה?

סליחה, לא שמתי לב, שכחתי להוריד את זה.

נקבל סליחה כזאת?

אפשר להבין את זה?

אפשר להחזיר את התינוק?

אבל אנחנו רגילים לפתור את כל העבירות שלנו במה עשיתי? אני לא מבין מה הבעיה.

איזה בעיה?

מה עשיתי?

יש דברים הרבה יותר גרועים ממה שאני עושה

וכן על זה הדרך.

אבל הקדוש ברוך הוא למרות הכל

כן רחום וחנון ונותן דרך לתשובה.

אבל אם בן אדם היה יודע באמת

שאם אדם לא מנצל את התשובה שלו בעולם הזה

לא מנצל את התשובה שלו בעולם הזה

ויצטרך להגיע לעולם האמת

כשהוא לא נקי חלילה

הוא היה מוכן לקבל את כל איסורי איוב, את כל איסורי איוב פעמיים רק להיות בטוח,

בטוח שהוא יתנקה.

פעמיים?

איפה היה קופץ על זה? בידיים מושטות.

כי הרמב״ן אומר שאם אדם יראה

מה העונש על לאו אחד דאורייתא שאדם עובר בעולם הזה,

היה מוכן לקבל את כל איסורי איוב על לאו אחד.

מה זה לאו לדוגמה?

אדם שמגלח את זקנו בתער,

זה לא לאו אחד, זה חמישה לאווים.

כל יום שהוא מגלח.

שום דבר, כלום.

כמו לאכול חמש פעמים חזיר ביום.

זהו, לאו אחד מן התורה,

ולא תשחית פאת זקניך.

אבל מה הוא יודע? כלום. מה זה? מה עשיתי? שום דבר.

אבל מה לעשות שאנשים לא לומדים, לא מסתכלים ולא מתבוננים.

והקדוש ברוך הוא שרוצה לתת לאדם עולם הזה ועולם הבא לאין סוף ואין קץ.

אנשים רק מנצלים את מה שהם מקבלים מהשם יתברך,

ועם הכוחות שנותן להם משתמשים נגדו.

עושים נגדו.

תארו לכם מה זה אם יש לנו סבתא טובה,

מאוד טובה,

לא במצב כלכלי

הכי מרהיב,

אבל יש לה מספיק כסף.

כל פעם שאנחנו באים לביקור,

אז היא נותנת 1,000 דולר.

ואם באים עוד פעם, היא נותנת 2,000 דולר.

וכשבאים בחגים, היא נותנת 5,000 דולר.

ואם שכחת משהו ואתה חוזר עוד פעם ואומר, סליחה, שכחתי פה משהו, היא נותנת לך 500 דולר על הדרך שלא תצא בלי כלום.

סבתא טובה או לא טובה?

הייתם רוצים סבתא כזאת?

הייתם רוצים שתחייה עד 240, לא?

תארו לכם שיש נכד אחת שהיא אוהבת אותו יותר מכולם, ולא היא נותנת פי שתיים.

כשמקבלים מהנכדים האחרים 1,000, הוא מקבל 2,000, כשמקבלים 5, הוא מקבל 10,000 דולר.

הוא צריך להכיר לטובה יותר מאחרים, לא?

טובה יותר מאחרים, נכון?

אבל תשמעו, מה אתם אומרים על הנכד הנחמד הזה,

שבשעה שהיא נותנת לו את ה-10,000 דולר,

והיא רק מסתובבת,

אז הוא גונב למארנק 10 שקלים.

מה אתם אומרים על נכד כזה מקבל אלפי דולרים,

אבל כשהיא לא מסתכלת ויש לו הזדמנות,

הוא גונב 10 שקלים.

מה אתם אומרים עליו? צדיק, אה?

יצאת צדיק.

משהו.

ממש מביש, נכון?

אז בואו תשמעו רגע.

הקדוש ברוך הוא השתבח ויתעלה שמו, נותן לנו כל כך הרבה,

כל כך הרבה, כל כך הרבה, כל כך הרבה,

שאין לנו אפילו מושג כמה הוא נותן.

ואנחנו מדי פעם גונבים,

גונבים איזו עבירה קטנה ככה, בלי שישים לב אנחנו חושבים.

גונבים איזו עבירה קטנה.

בואו אני אסביר לכם.

אמרתי את זה אולי פעם כאן, אני אחזור על זה עוד פעם.

אבל כדאי לשמוע את זה אלף פעם, עד שזה ישתרש ונבין.

הרבה מתלוננים על מצבם הדחוק,

הרבה היו רוצים שמצבם ישפר,

אבל תחשבו רגע,

גם אם אתה מכניס את הידיים לכיס ובאמת אין לך בכיס שום דבר, אפילו פרוטה לפורטה,

וגם אם לא יאמינו לך ואתה תנער את הבגדים ולא ימצאו כלום,

אתה מיליארדר בקנה מידה שאי אפשר להאמין אפילו.

לא מיליונר, מיליארדר.

כל אחד מפה הכי תפרן, מיליארדר.

באו אליי אבא ובן,

בן 17,

הולכים לניתוח בגרמניה,

מבקשים ברכה,

שהניתוח יצליח.

מה הניתוח, אני שואל?

הילד מוציא את היד שלו מהכיס,

ואני רואה ילד שיש לו שתי אצבעות בלבד.

הזרת

והאגודל.

שלושת אלה,

הוא נולד בלעדיהן.

וגם ביד השנייה אותו דבר.

ככה הוא נולד, עם שתי אצבעות בכל יד.

בן 17 זה קצת בעיה, כי צריך ללחוץ ידיים,

כל אחד אומר לך שלום, מה שלומך?

מושיטים יד, ואתה מושיט שתי אצבעות.

איך תופסים דבר כזה?

אז יש לו בושה גדולה מאוד,

והם החליטו לנסוע לגרמניה לעשות השתלת אצבעות.

שם הם מומחים לא מכבר.

ואני שאלתי,

כמה עולה הניתוח?

אז הם אמרו לי חצי מיליון דולר.

להשתיל שלוש אצבעות,

חצי מיליון דולר.

אתם רואים כמה כסף אתם מחזיקים ביד?

אפילו שאין גרוש בפנים, גרוש.

והוא יחזור מהניתוח, אתם חושבים הוא יוכל לעשות ככה באצבעות כמונו?

אני לא יודע אם הוא יוכל לעשות כמונו. לא.

חצי מיליון דולר, אם זה שלוש אצבעות, כמה שוות חמש?

כמה שווה עין?

כמה שווה אוזן?

שומעת

שתי אוזניים?

כמה שוות הכליות?

השתלת כבד, חצי מיליון דולר.

זה לא אומר שזה יצליח.

השתלת לב?

אפשר לחיות בלי לב.

כמה שווה לב?

כמה שווה רגל?

יש ריר בתוך האוזן התיכונה שלנו, שהוא מייצב אותנו.

חוש שיווי משקל.

ריר.

נוזל קטן שם, קצת, קצת, קצת.

אם חסר לנו טיפה, אנחנו נופלים כמו שק בטטות.

כמה שווה הריר הזה?

אם בלוטת התריס שלנו מפרישה קצת יותר נוזל, קצת יותר,

בן אדם נהיה מונגלואיד.

אם חסר קצת,

בן אדם ייגמד.

נו,

כמה אנחנו מסתובבים? לא עם מיליארדים דולרים?

זה עוד בלי הבגדים.

ובוכים, ובוכים, ובוכים. לא טוב לי, לא טוב לי, לא מסודר, לא הולך לי שום דבר.

מה לא הולך לך?

הרגליים הולכות?

אתה יכול ללכת ממקום למקום, יש אחרים שלא יכולים לצאת.

יש כאלה שחולים לא יכולים לזוז, יש כאלה שלא יכולים

לצאת מבית הכלא, אין להם חירות.

ויש עוד הרבה דברים.

נו,

אנחנו מודים לשם, משתדלים לעשות את מה שהוא רוצה בכלים שהוא נתן לנו. למה הוא נתן לנו כלים?

לעשות מצוות שנזכה לחיי העולם הבא. הוא אומר לנו, תשמעו, העולם הזה,

העולם הזה קצר.

אני הבאתי אתכם למבחן קצר,

לא ארוך.

למה?

בשביל שבטוח תצליחו לעבור את המבחן ותגיעו לחיי העולם הבא.

מה זה אומר?

זה אומר שאתם 70 שנה,

כשמתוכם עד גיל 13 אתם פטורים מן המצוות,

ואחר כך בנותר שליש מהזמן אתם צריכים לישון,

ועוד שליש אתם עובדים,

ועוד חלק מן השליש אתם אוכלים ושותים.

כמה נשאר לכם לעשות מצוות וללמוד? כמה? מעט.

ובזה אתם יכולים לקנות עולם הבא.

עולם הבא זה נצח.

נצח בגן עדן.

נו,

ומה אנשים עושים? גונבים עשרה שקלים.

הקדוש ברוך הוא נותן אלפים, אלפים, אלפים, מיליונים, מיליונים, מיליארדים, מיליארדים, מיליארדים.

ואנשים גונבים עבירות. מה זה עבירה? הנאה של רגע.

עוד רגע. חמש שעה רגעים.

שעה של הנאה מעבירה.

אבל כמה תשלם עליה אחר כך?

כמה תשלם על העבירה?

ואיך תצטרך לתקן אותה? הרי התיקון הוא מעין הקלקול.

זה משתלם בכלל?

תארו לכם שהיה בא מישהו מציע לכם עבודה.

מה העבודה?

הוא אומר, תשמע, אם אתה תבוא אליי ואתה תעשה הפצ'י,

אני נותן לך על כל הפצ'י מיליון דולר.

עבודה משתלמת?

אם תעבוד כל החיים, לא תראה מיליון דולר.

לא יהיה לך, זה ברור.

לא תראה.

ופה אתה עושה הפצ'י, מקבל מיליון. עושה שניים הפצ'י, שני מיליון.

עשרה הפצ'י,

עשר מיליון ביום.

מה עושה בן אדם שמקבל עבודה כזאת? מה עושה?

קונה טבק,

מפזר אותו, שם ונטילטור, מעיף לפנים שלו,

וכל הזמן, הפצ'י, הפצ'י, הפצ'י, הפצ'י, הפצ'י. מיליונים, מיליונים, עושה.

הפצ'י.

בלי הפסקה.

משתלם או לא משתלם?

כל העולם הזה, 70 שנה, גם אם היינו צריכים, תקשיבו טוב, אם היינו צריכים

ללמוד תורה, מה פירוש ללמוד תורה?

לזוז מהספר, לא לזוז. שמים לנו ספר, גמרא גדול,

ורק מעבירים לנו דף כל פעם, קושרים אותנו, קושרים אותנו לכיסא,

אי אפשר לזוז, נותנים לנו לאכול ולשתות עם אינפוזיות,

ונותנים לנו ככה רק ללמוד כל הזמן,

וכשאנחנו עייפים אנחנו יכולים להוריד את הראש קצת,

כשאנחנו מתעוררים, מצחצחים לנו שיניים ואומרים תמשיך ללמוד.

70 שנה היו שמים אותנו במצב כזה.

היה כדאי בשביל לקבל נצח בגן עדן לנצח?

כדאי או לא כדאי?

כדאי או לא כדאי?

אז רגע, רגע, אני רוצה להבין.

70 שנה, 70 שנה,

בתנאים כאלה כדאי.

אתם יודעים מה זה אומר?

70 שנה לעומת נצח,

זה אפילו לא ההא של ההפצ'י.

לפני שאתה עושה הפצ'י, אתה עושה ההאה, ההאה, ההאה הראשון, ההא הראשון,

ארוך לעומת ה-70 שנה שלך מול נצח.

ואתה הולך לקבל גן עדן לנצח.

ומה אתה עושה? גונב עשרה שקלים, הקדוש ברוך הוא עושה איזה עבירה ככה בסתר,

ככה זה.

חושב שהרווחת, אה?

הרווחת.

אתה יודע בשביל העשרה שקלים כמה הפסדת?

הסבתא לא גילתה לך, היא ראתה אותך כשאתה גונב.

פתאום אתה מגיע, היא לא נותנת לך יותר כסף.

אה, סבתא, מה קרה? פעם היית נותנת לי כפול, למה עכשיו אני לא מקבל?

היא גם לא תגיד לך.

היא לא תגיד לך.

פתאום בן אדם היה קרוב לשם, הכל היה הולך בסדר,

פתאום ננעלים הדלתות.

לא מצליח,

בלגן,

מסתבך,

מריבות.

מה קורה איתי?

אף אחד לא עונה לו.

טמא, הולך ממקום למקום, שואל,

שום דבר.

פתאום מחלות, איסורים,

הולך לרופאים, פסיכולוגים,

רץ ממקום למקום,

אף אחד לא אומר לו.

אתה זוכר את העשרה שקלים שגנבת מהקדוש ברוך הוא ככה בשקט?

חשבת שלא רואים?

אין דבר כזה אצל הקדוש ברוך הוא לא רואים.

אין דבר כזה אצל הקדוש ברוך הוא לא רואים.

פעם סיפר הרב אורי אחי,

כדי להמחיש,

כדי להמחיש,

מה הולך להיות בעולם האמת עם בן אדם.

אתם יודעים, אחד מהדברים שאמרו גדולי ישראל,

אחד מהם זה החזון איש זכר צדיק וברכה,

שכל הטכנולוגיות שמתפתחות בעולם

זה רק בשביל העם היהודי, בשביל עולם התורה.

לדוגמת טרנזיסטור.

פתאום בעולם יש טרנזיסטור.

קודם לא היה טרנזיסטור, הסתדרו בלי טרנזיסטור.

אלפי שנים בלי טרנזיסטור. לפי המדע, מיליונים הסתדרו בלי טרנזיסטור. מה קרה עכשיו שצריך טרנזיסטור?

אלא בדורות האלה, כיוון שאנחנו קרובים מאוד לגאולה, לסוף,

וצריכים כמה שיותר אנשים להכיר את האמת לפני הגאולה, כי ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד,

אז צריך לתת לאנשים, אפילו האפיקורסים הגדולים,

איזה מושגים,

בשביל שיבינו שיש מי שרואה ובוחן

כל צעד ושעל שלהם.

יבוא האפיקורס ויאמר, תשמע,

אפילו אם אתה אומר שיש אלוקים בשמיים,

אבל אתה אומר שהוא בשמיים.

בשמיים זה רחוק מאוד.

בלי מיקרופון, אם אני אדבר כאן, בשורות האחרונות לא ישמעו אותי.

מחוץ לאולם ודאי שלא.

אז איך הקדוש ברוך הוא מהשמיים שומע אותי פה,

כשאני מדבר, גם בלי מיקרופון?

ועוד אנחנו עומדים לפניו בתפילת לחש, לא צועקים.

בלחש.

רק משמיע לאוזנו.

איך זה?

איך זה יכול להיות?

המצאתם טרנזיסטור?

אפשר לסובב כפתור קטן ואפשר לשמוע מפה את מונטה קרלו?

אפשר לשמוע אמריקה?

אפריקה?

חברים מסין?

איך זה?

אה, יש גלי קול.

אואה, הם נקלטים? מדהים.

אז אתם, שיש לכם שכל קטן,

כשהקדוש ברוך הוא נתן לכם, המצאתם טרנזיסטור,

הוא שנתן לכם את השכל, אין לו שכל בשביל לעשות טרנזיסטור?

אז אחד יגיד, כן, נגיד שהוא שומע,

נגיד שהוא שומע,

אבל מה, אתה רוצה להגיד לי שכל מה שאני אומר הוא זוכר?

אני לא זוכר מה אמרתי אתמול.

אז מה, הוא זוכר? לא רק אותי, שישה מיליארד אנשים בעולם, הוא זוכר כל אחד מה אמר כל רגע, כל החיים?

כן, אבל אתם למטה שם עם השכל הקטן,

המצאתם טאפ, טאפ, טאפ, שקולט, קולט.

מי שנתן לכם סכר כזה קטן, אין לו סכר שיהיה לו טאפ, טאפ,

שיכול להקניט?

אז יאמר האפיקורוס, כן, אבל אני אגיע למעלה, אני אגיד, זה לא אני, זה אחי, יש לנו קולות זהים.

זה לא אני, זה אחי.

אז הוא אומר, אבל אתם עם השכל הקטן,

אתם שכחתם שהקדוש ברוך הוא נתן לכם שכל כזה קטן בשביל להמציא וידאו.

אז בוידאו רואים גם מי מדבר. הנה, אתם רואים, יש פה וידאו, והוא מצלם אתכם, ורואים מי יושב, מי אומר, מה אומר, מה, הכול.

שומעים, רואים, הכול, יש וידאו.

יש לו בעיה

איך לדעת, לראות.

אבל יאמר האומר, תשמע, ריבונו של עולם,

רגע, רגע, רגע, רגע. מה שאתה רואה ומה שאתה שומע, זה לא אומר שזה מה שחשבתי.

אני לא חשבתי מה שאתה חושב שאני חשבתי.

למשל, למה הדבר דומה?

אחד,

שהיה שודד ארנקים ותיקים מנשים זקנות.

הוא פשוט היה עושה מצווה,

מעביר אותם את הכביש ומעביר להם את התיק גם.

חכה להם, רואה איזה זקנה מגיעה עם תיק על היד,

אומר לה, בואי, סבתא, בואי, אני אעביר אותך.

תופס את היד איפה שהתיק, והופ, ויברח ויימלט.

בקיצור, שמעו שתמיד הוא נמצא באותה קרן זווית.

המתינו לו, שמו מצלמות,

את הכול,

ומגיע הרגע, שולחים לו זקנה מיוחדת

עם תיק בעל משקל

מלא אבנים,

והוא ניגש אליה כמובן בחיוך רחב, סבתא, את רוצה שאני אעזור? היא אומרת לו, כן.

וכשהוא בא לחטוף את התיק,

קופצים עליו, תופסים אותו על חם, מה שנקרא,

הכל מתועד במצלמות לבית המשפט.

מגיע לבית המשפט, השופט אומר לו, אתה מודה?

אומר לו, לא, אני מכחיש הכול.

אומר לו, אה,

אבל אתה מצולם?

רואים אותך במצלמות, איך אתה חוטף את התיק. הוא אומר, תראה לי.

רואים את הסרט,

ורואים שהוא תופס את היד עם התיק,

והוא בא למשוך, ותפסו אותו.

הוא אומר, רגע, מה קרה?

אסור להעביר זקנה את הכביש?

איפה אתה רואה שאני לקחתי את התיק?

לא רואים שאני לקחתי את התיק.

אני התכוונתי לקחת את הזקנה הזאת ולהעביר אותה את הכביש.

היא עמדה למעוד,

ואני פשוט משכתי בשביל שהיא לא תיפול.

מה יקרה במקרה הזה?

לשופט אין ראיה שהוא אכן משך את התיק וברח.

לא רואים.

אבל בשמיים, שם זה עובד אחרת.

הקדוש ברוך הוא חופש כל חדרי בטן,

רואה כליות בלב.

אין דבר נסתר מנגד עיניך.

שם מראים לך את הסרט,

ובתרגום, במקום שיהיה תרגום,

רואים מה חשבת.

כל מה שחשבת זה בתרגום.

וואי וואי וואי איזה פדיחס.

וואי וואי וואי וואי וואי.

רק ברמלה ובלות יש את הדברים האלו שחוקקים לזקנות.

נכון.

רק ברמלה ובלות גונבים לזקנות תיקים.

אפשר לעבור לרמת אביב.

מכל מקום,

כשאדם מגיע לעולם האמת,

סוף דבר הקול נשמע את האלוקים מרע ואת מצוותיו שמור כי זה קול האדם,

כי על כל מעשה יביא אלוקים במשפט,

על קול נעלם,

בין טוב ובין רע.

הקול מראים לאדם מתחילה ועד סוף.

ומשמיעים לו אפילו שיחה קלה בין איש לאשתו בחדרי חדרים,

בפול ווליום.

הוא דיבר בשקט ושמה וואי וואי וואי וואי. קוואדרו, קוואדרו שומעים.

ואנשים הולכים פה

וחושבים שהעולם הפקר ומסתובבים ומחיים את חייהם ולא לוקחים חשבון.

באה הפרשה ואומרת לנו גם עוון העגל אפשר לתקן.

גם עוון העגל אפשר לתקן.

ואפשר לעשות תיקון כזה שבמקום חילול השם הגדול של עוון העגל אפשר לעשות קידוש השם ולבנות משכן.

ושהשכינה תשרה בעם ישראל.

וכל העולם יכירו את מעלת ישראל אף על פי שחטאו.

אף על פי שחטאו.

ונתפרסם הדבר הזה בכל העולם כולו.

אבל אחרי זה הקדוש ברוך הוא מראה שהוא סלח

על עוון העגל

והשרה את שכינתו בעם ישראל.

אם יש לנו אבא כזה טוב

שמוכן גם אחרי הדברים הקשים והנוראים ביותר למחול לנו,

איך אנחנו לא מנצלים את הדבר הזה?

ואני רוצה באופן חריג ויוצא דופן הפעם

לנצל את הבמה הזאת

ולהקריא לכם כמה קטעים מתוך ספר

שלפני

בערך חמש עשרה שנים.

הומלץ לי על ידי אחד מגדולי הרבנים בבני ברק

לקרוא את הספר הזה וכעדותו ספר זה אמת לאמיתה.

הספר מיוחס לבעל מגליה עמוקות,

אב בית דין דה קרקה קרקוב קרקוב קרקוב

בפולניה

שהיה צדיק גדול מאוד,

חסיד ופרוש וגאון עולם,

בקי בפשט ובקבלה.

שתבינו,

היהודי הקדוש הזה כתב

על פרשת בעת חנן

אל השם

בעת ההיא לאמור,

פסוק

בין שש מילים

בהתחנן אל השם בעת ההיא לאמור,

252 פירושים.

כשכל פירוש, אם פותחים אותו, הוא ספר בפני עצמו.

באחד הפירושים

הוא אומר שם

שבספרי הזעיר

על א' זעירה

בפרשת ויקרא, כשמתחיל ספר ויקרא,

ויקרא השם אל משה,

כתוב ויקרא עם א' קטנה.

הוא כתב על הא' הקטנה, למה נכתבה א' קטנה בתורה,

אלף פירושים.

כנגד האלף, אלף פירושים.

זה בספרי

הזעיר.

זה היה איש.

והמעשה שאני אומר לכם כרגע בקצרה, קטעים אני גם אקרא,

אחרי שאני קראתי את הספר הזה

15 שנה אחרי שחזרתי בתשובה,

וחזרתי עוד פעם בתשובה.

אני אדם שלא בוכה בדרך כלל,

ובספר הזה בכיתי פעמיים.

הסיפור הוא על שני יתומים,

אחד שהתייתם מאביו ואימו

בגיל שלוש לערך,

והדוד שלו לקח אותו אליו

וגידל אותו אצלו,

ועוד יתום אחד שאסף אותו אדם,

שהיה בעל אטליז קצב

בעיר קרקוב.

ואת הילדים האלה הוא שעבד בצורה מחפירה ביותר

למרות קטנות קומתם

בגופם החלוש, הוא הטיל עליהם עבודות קשות ביותר

ניצל אותם מאוד מאוד, האכילם

פת לחם חרבה ומים לחץ

כל היום שטיפה וניקיון ועבודות קשות ובלילה משלוחים לבתי הנשים והגבירים

לחלק את הבשר מהאטליז כשהם נושאים מסעות

ששוקלים יותר מגופם

וכך היה מנצל אותם

הם התבגרו וגדלו והיו לנערים

ויום אחד הם הולכים בדרך

ואחד מהם מוצא מטבע חשובה מאוד

ברגע הראשון הוא רק חושב איך הוא הולך לקנות

איזה פיתה עם משהו לאכול

לאכול אבל פעם פיתה שלמה

אבל לפתע מבליח במוחו רעיון

שכדאי להתגבר לרגע

על תאוות האכילה ועל השקטת הרעב

והוא אומר לעצמו כיוון

שאנחנו מחלקים את הבשר הכשר למהדרין

לבתי היהודים הגבירים

אני אלך ואקנה בשר

מאצל הגויים

שערכו חמישית ממחיר הבשר של היהודים

ובעודף

אני אלך לקנות לי לאכול

הילדים האלה היו בורים מעמי ארצות הם לא ידעו בין ימינם לשמאלם לא לימדו אותם לא דת ולא יהדות ולא שום דבר הם לא הבינו שהם עושים שום פסול בעניין

הם ראו מול העיניים רק את ההישרדות איך לאכול ולחיות

ואיך למלא את בטנם מה שהיא לא הכירה כבר שנים רבות

וכן עשו

והאחד לא גילה לחברו

את המעשה שהוא עשה

והוא שאל אותו מאיפה אנחנו אוכלים כרגע

אז הוא אמר לו מצאתי מציאה

למחרת הוא עשה עוד פעם אותו דבר

וכן על זה הדרך עד שבסוף גילה לחברו

וחברו השתתף איתו וככה הם המשיכו

ועשו את המעשים האלה

עד שהגיעו למצב

שאחד מהם היה פיקח ונבון, אמר לחברו

תשמע

אתה תעשה בלאגן בעבודה

יפטר אותך הדוד שלי

אתה תלך לעבוד במקום אחר

בקצה העיר

וככה אנחנו נגדיל

את הרווחים שלנו

והוא יש לו חוג לקוחות משלו

אנחנו יש לנו את החוג לקוחות שלנו וככה נשתלט על כל העיר ונמכור

ונמכור יותר בזול ולאט לאט ככה אנחנו נעשה עד שנפתח את ליז לבד

ויהיה יום שיום אחד הם עשו בלאגן בכוונה

הם פרסמו שהם מצאו 100 רובל כסף,

מציאה גדולה והם הולכים לפתוח את ליז

פתחו את ליז והלקוחות עברו אליהם כיוון שהם מכרו בזול ושברו את השוק למי שלא מבין מה זה אומר

זה אומר שהם הטריפו עיר שלמה, הכילו אותם נבלות וטרפות, חלב ודם

עיר שלמה, חסידים, צדיקים, קדושים, יהודים תמימים, כולם, כל העיר, כל העיר, כל העיר מלאה גאולים, גאולים וטרפות

עושים חתונה עם טרפות, שבע ברכות עם טרפות, שמחת תורה עם טרפות,

הכל עם טרפות

אתם יודעים מה זה החטאת הרבים כזאת?

לאין שעור.

יום אחד,

כמובן שבמשך הזמן הם התחתנו, הולידו ילדים, היו עשירים, עמידים, גבירים, כולם הכירו אותם לשם דבר ותהילה וכולם כיבדו אותם, אף אחד לא חלם בעולם

שהם עושים מעשים כאלה.

ביום הם נראו אנשים מיוחדים במעמדם,

בלילה היו הולכים למחסן שהם סחרו ושם עושים את כל הדברים האלה,

וכך זה היה חוזר.

מצאו חתנים נפלאים מבני הקהילה, אברכים,

בני תורה, חיתנו בלי שום בעיה, היה להם כסף לקנות להם דירות,

לסדר אותם על שולחנם, הכל היה מאה אחוז.

יום אחד,

אחד מהם נכנס

ושומע את החתן שלו לומד

בספרים הקדושים בניגון.

והוא שומע אותו משנן את הקטע הבא.

האוכל, חלב ובשר טרפה,

חייו כרת.

על עבירה זו אפשר לכפר על ידי תשובה,

אך אם לא עשה תשובה,

הרי הוא נחרט מהעולם ואינו מגיע למחצית שנותיו.

אבל גם מיתה אינה מעבירה את העוון קליל,

והוא חייב לרדת לגיהנום

ולהסרב במדורים השונים כדי להיטהר מהחטא ולזכות לכפרה מלאה.

במה דברים אמורים?

המשיך החתן.

אם אכל את המאכלות האסורות, בשוגג.

בלי כוונה.

אבל אם חטא במזיד והחטיא את האחרים והאכיל טרפות בזדון,

הרי גם התשובה אינה מועילה,

אין לו חלק לעולם הבא,

ואינו קם בתחיית המתים.

ונידון ניקלע בכף הקלע לנצח נצחים.

גיהנום קלה והם אינם קלים.

ככה מנגן החתן,

ואחד מהשותפים שומע את זה.

הוא מזדעזע, מתחיל לרעוד, רועד, רועד, רועד, רועד, מחליף צבעים.

פחד וחלחלה אוחזים אותו, והוא מיד נחלה.

מיד נחלה.

כולם רצים לראות מה קרה, לא מבינים מה קרה, הוא לא מספר שום דבר.

בא השותף שלו, שואלים אותו מה קרה, מה קרה, מה קרה, הוא לא יכול לדבר.

כמו אילמניה.

לאחר מכן

הוא מוציא אותו לגן, אומר, בוא נלך רחוק רחוק, אני אספר לך מה קרה.

והוא אומר לו כך,

הגע בעצמך.

זה הרבה שנים אנו מציפים את העיר בבשר טרפה,

וכמה מאות ואלפים יהודים תמימים נכשלו על ידינו בעבירות חמורות ביותר.

ראה מה גדול כוחו של השטן.

עיר כמו קרקוב,

המלאה סופרים וחכמים,

צדיקים וחסידים,

רבנים ואנשי מעשה,

ואף אחד אינו מעלה נגדנו אפילו חשד קל שבקלים.

כולם מבשלים ואוכלים את בשר הפיגול שאנחנו שוחטים לילה-לילה.

בני המשפחות החשובות ביותר קונים אצלנו בשר

ללא כל פקפוק.

בחתונות המפוארות ביותר, בסעודות בר מצווה,

בסיומי הש״ס,

בקידושים של שמחת תורה,

שבהם משתתפים יהודים עם שטריימלך וקפוטות של משי וקטיפה,

מעלים על השולחנות נדחי בשר פיגול שלנו נבלה וטרפה, חלב ודם.

מה יתרון לנו מכל העושר?

האם אנו אוכלים בשתי כפיות בבת אחת?

האם הבטן אינה שבעה מלחם ובצלים באותה מידה שהיא שבעה מעוגות ומאומצות בשר?

שנות חיינו המעטות חולפות כצל עובר וכענן כלה,

ואז נצטרך להתייצב בפני בית דין של מעלה למסור דין וחשבון על מעשינו.

ושם לא יועילו לנו שום תירוצים ושום תחבולות.

מלאכי החבלה לאין ספור כבר מצפים לנו כדי לענות אותנו בגיהינום,

בעינויים קשים ונוראים שאין לטהרם.

כל הסבל והמצוקה של שנות ילדותנו אצל הדוד,

יתומים, רעבים ויחפים,

יראו כגן עדן

לעומת רגע אחד במדורי התופת אשר בשאול תחתיות.

השותף שומע את הדברים האלה, מתמלא חלחלה אף הוא,

הם לא יודעים מה לעשות עם עצמם,

ואז הם מחליטים החלטה להגיע אל הרב של העיר ולשטוח בפניו את האמת המרה של מה שהם עשו, שהם החטיאו עיר שלמה,

מאלף ועד תו.

מגיעים לרב בעל המגלה העמוקות

באותה תקופה

באותן שנים אחרונות

בעל המגלה העמוקות גזר הרבה תעניות

הרבה תיקונים משום שהיו מתים המון בחורים

ילדים קטנים

הרבה אלמנות

שלא כטבע והוא לא ידע מה הגורם

מכל מקום

כשהגיעו שני אלה כיבדו אותם בכבוד רב

והכניסו אותם אליו

ואז הוא שמע את הקול ונזדעק

נזדעק חלחלה אחזתו

מיד הוא אמר

לשמשים שלו

להודיע בכל העיר

לשבור את כל הכלים

ולא לאכול יותר בשר

בכלל בעיר

רק לעבור למוצרי חלב עד שייתן הוראה חדשה

לא להגעיל

לא להכשיר, לא כלום, נשבור הכול

עיר שלמה בתדהמה

יוצאת הוראה מביתו של הרב אב בית דין

אף אחד לא יודע מה הסיבה

וכולם מתחילים לשאול שאלות, מה קרה?

הוא אומר, אני לא יודע אם אפשר לתת לכם דרך לתשובה

העוונות שלכם כאלה גדולים

לא אוכל לקחת דבר זה על עצמי, אצטרך לכנס את גדולי הרבנים בדור

כדי שנראה מה ניתן לעשות אם יש דרך תשובה בכלל שאתם תוכלו לכפר על מה שעשיתם

מתכנסים גדולי הדור, אף אחד לא יודע על מה הם באים

הוא מזמין אותם שיספרו את הסיפור בפניהם, הם מספרים את זה וכולם זועקים

כולם בוכים

איך נפלה הבעיה הזאת עליהם

על מה הגיעה אליהם

הצרה הצרורה הזאת

לגביהם הם אמרו אין מחילה, אין תקנה, אין תיקון, אין שום דבר

אבל הם מורדים את שערותיהם ובוכים, בוכים, בוכים, מתחננים על נפשם

אנחנו עמי ארצות, בורים, לא ידענו יתומים, מאב ואם, לא ידענו כלום, גידלו אותנו ככה, לא הבנו

בסוף הוא אומר, תנו לי זמן לחשוב

ואני אגיד לכם מה לעשות

מזמן אותם

ואומר להם, אני אתן לכם דרך

שאם תעשו אותה תעלה לכם לכפרה אבל היא תהיה קשה מנשואה, הם אמרו תסרוק אפילו את בשרנו במסרקות של ברזל

מה שתחליט שנעשה

מה שנטיל עלינו נעשה

בין הדברים שהוא אמר להם

זה היה כך

שהם צריכים ללכת לכל בתי הכנסת ולכל בתי המדרש

בכל עיר ועיר

כשהם

לא יכולים לשהות

במקום אחד יותר מיום אחד

גלות

שלוש שנים

לבושים סמרטוטים ובלעות

הם צריכים

לשרוף את כל הרכוש שיש להם

לבנים והבנות שלהם הם יכולים לתת בגדים

ותכשיטים שלהם?

לנשים שלהם

תכשיטים הם לא יכולים להשאיר רק את הבגדים שלהם?

להם בעצמם לא יכולים להשאיר גם את הבגדים שלהם?

רק בלאות של בלאות וערדליים,

מקומטות וכובע,

משהו מבוזבז לגמרי?

אסור להם לאכול בשר בימות השבוע, רק בשבת מעט,

וכל השבוע ממש כדי מחייה.

לאחר מכן נקבץ דקה,

כי העניים, זה גבירים, שתבינו, זה גבירים, זה הרוטשילדים של העיירה.

כי גבירים הם צריכים ללכת

מבית לבית לבקש פרוטה על פרוטה, פרוטה על פרוטה, עד שהם יאספו כסף לקנות בגדים פשוטים.

ברגע שהם מצליחים לגייס את הכסף הזה,

הם שורפים את הבגדים שלהם, הקודמים, כי הם באו מייסורי הנאה

של נבלות וטרפות.

הולכים לבתי כנסת,

בתי מדרשות, בכל מקום שהם מגיעים,

הם צריכים לעלות על הבימה

של הבית כנסת ולומר כך.

רבותיי,

הננו מודיעים ומתוודעים בפניכם

שאנחנו חוטאים ופושעים עוכרי ישראל.

במשך עשרות שנים הפצנו ביניכם בשר טרפה והכשלנו אתכם בעבירות חמורות ביותר.

העמדנו אסון עליכם ועל נשמתכם על ידי שפיתמנו אתכם בנבלות ובחלם.

מי יודע כמה מקרוביכם או ילדיכם נגדעו מן העולם בעוון זה,

נכרתו בדמי ימיהם כחייבי כריתות.

אנו מודים ומתוודעים על כך ברבים ומבקשים ומתחננים לפניכם לסלוח לנו על כל מה שעוללנו לכם ולהתפלל בעדנו אל אלוקי הרחמים וסליחות,

שגם הוא יקבל את תשובתנו וימחול לנו על כל עוונותינו.

אל תמהרו לרדת מהבימה, הורה להם הרב,

אלא יישארו שם ותמשיכו לבכות ולכונן ולהתחנן, להכות על חטא ולתלוש

את שערותיכם ולא לסגור את מעיין הדמעות

עד שיחמרו עליכם רחמי הקהל.

והם יודיעו לכם שמוחלים לכם במחילה גמורה וכי יתפללו עליכם שגם השם יתברך יסלח לכם על חטאותיכם.

עם סיום התפילה, בטרם יצא הקהל מבית הכנסת,

תשכיבו עצמכם על המפתן של פתח היציאה

וכל מי שיצא מבית הכנסת

יצטרך לדרוך עליכם ולירוק בפניכם.

זה בכל בית כנסת ובית מדרש שתגיעו במשך שלוש שנים.

כל אותה עת,

בעת שתהיו שטוחים על הארץ וקהל היוצאים מבית הכנסת יעבור וידרוך עליכם,

תאמרו וידוי כמו ביום הכיפורים ותקעו על לבכם,

על חטא שחטאנו ועל חטא שחטאנו ותפרטו את הכול.

כן תעשו בכל בתי הכנסת בעיר,

ושתגמרו לעבור את כל בתי הכנסת ובתי המדרש

מבלי להחסיר אף בית תפילה אחד,

תצאו לבית העלמין להשתתע על קברות הצדיקים

ועל קברותיהם של אלה שנפטרו זה לא מכבר ושל אלה שמתו במגפות,

תבקשו מחילה מהצדיקים הקדושים ושאר הנפטרים שאולי נספו בעוונותיכם.

ותעוררו את רחמיהם שיתפללו בעדכם וימליצו טוב בעדכם בפני בעל הרחמים.

לאחר כל זאת,

תעזבו את העיר קרקו ותצאו לערוך גלות לתקופה של שלוש שנים.

עליכם לנדוד רק ברגל,

תמיד להיות נע ונד.

אל תתעכבו במקום אחד יותר ממעת לעת,

חוץ משבתות וימים טובים.

תמשיכו בנדודיכם בכל מזג אוויר שהוא.

אל תתעכבו, לא מחמת גשם ולא מחמת ברד,

לא מחמת שלג ולא מחמת רוחות סוערות.

במקום בו תלונו היום, אל תלונו למחר.

ובכל יישוב יהודי שאליו תגיעו,

תלכו ראשית כול אל בית הכנסת,

תעלו על הבימה ותחזרו על ההכרזה.

במשך כל ימות השבוע

בל יבוא אל פיכם שום מאכל בשרי.

רק בשבתות ובימים טובים יהיה מותר לכם לטעום בשר, כזית,

בכדי לצאת ידי חובה.

לישון,

תישנו רק על הארץ עם אבן למרשותיכם.

במשך כל אותה תקופה תחזרו על הפתחים כקבצנים,

אך תקבלו נדבות רק כדי קיום בדוחק ובצמצום ליום אחד בלבד,

ורק כדי להחזיק את הנשמה.

אל תשאירו שום דבר בידכם עבור יום המחר.

לאחר שתתנהגו באופן זה במשך שלוש שנים,

תחזרו לקרקוב ברגל,

ואם הקדוש ברוך הוא ייתן לי חיים עד אז,

אמשיך להורות לכם בעזרת השם כל צעדי התשובה הבאים.

אם חס ושלום לא יהיה אז בין החיים,

תמצאו אצל ממלא מקומי מכתב סגור וחתום,

שיכיל את כל ההוראות על דרך התנהגותכם בדרך התשובה בעתיד.

הם יוצאים משם

והולכים את כל המסלול הזה שהוא אמר להם,

מתואר פה בספר כל מה שהם עברו,

ובסוף בסוף בסוף הם חזרו לעיירה,

הוא חיכה להם באותו יום של שלוש שנים בדיוק, יצא לקראתם צדיקים, חסידים, קדושי העליון,

כינס את כל העיר, אמר באו בעלי התשובה לכאן,

ושיבח אותם ואמר את מעלתם הגדולה בפני כולם,

אבל עם הזמן הם התבגרו והם פחדו.

היו פחד מוות מאותו יום שהם יצטרכו להיפטר.

הם לא היו בטוחים

שהם יצאו מן העולם הזה ולא יישאר משהו שיטענו עליהם.

אז הם באו ובכו לפניו, לפני מגלה עמוקות,

והתחננו על נפשם.

אל תשאיר אותנו ככה.

אנחנו מבקשים ממך מגילת קטף,

מגילת קלף,

שבה אתה כותב

שאנחנו מגיעים לבית דין של מעלה,

אנחנו לא רואים גיהינום.

לאחר הפצרות ותחינות רבות הוא ניאות וכתב להם כך

אני החתום מטה,

רבה של קרקוב

ואב בית הדין הגדול,

שהוציא את פסק הדין נגד שני הקצבים השותפים

וגזר עליהם את תשובת המשקל החמורה כדי לכפר

על פשעיהם העצומים

והם קיימו אותה בשלמות לכל פרטיה ודקדוקיה.

הריני גוזר בזה שכשם שקבענו בבית דין של מטה,

כך יקיימו בבית דין של מעלה,

והשניים יהיו מנוקים מכל עוון באשמה ורשע.

זה הוא כתב

במגילת קלף,

ונתן אותה

ביד אחד מהם.

לאחר זמן,

דווקא זה שלא היה לו את המגילת קלף,

הגיע למצב שהוא חולה, חולה קשה,

והגיע למצב של גסיסה,

והוא פחד פחד מוות.

פחד מוות.

אנשי החברה קדישא שהובהלו למיטתו לא יכלו לחזות בעינויי הנפש הנוראים של הגוסס,

הזעיקו את הרבה על מגלה עמוקות,

אולי יעלה בידו להשקיט את רוחו ולסלק מעליו את ציוטי הגיהנום.

ריבי פתח בעל התשובה הגוסס,

כשהוא מסנן את המילים בקושי רב

מתוך שפתיים מכחילות,

כשהדמעות זורמות ושוטפות את פניו הצהובים כדונג.

ריבי, ליבי מתפוצץ מאימה,

ואף לרגע לא מרפה ממני הפחד שמא לא נתקבלה תשובתי בשמיים.

ואזי אוי ואבוי לנשמתי החוטאת.

ואני, אנה אני בא?

הרי לנצח לא אצא מהגיהנום.

אהיה אבוד בכף הכלא ובעינויי התופת לנצח נצחים.

ליבו של הרב מגלה עמוקות נשבר בקרבו למראה הסיוטים הקשים הפוקדים את החולה, והוא שלח לקרוא לבעל התשובה השני, ופקד עליו למסור את מגילת הקלף לידי הגוסס,

שייקח אותה איתו אל הקבר.

ואילו על הגוסס הנוטה לעמוד צווה, לתת תקיעת כף לשותפו ולהבטיח לו

שלאחר מותו יבוא אליו בחלום,

וימסור לו דיווח מלא ומפורט על כל מה שאירע לו מהרגע של יציאת נשמתו ועד שהגיעה למקום מנוחתו.

וכך היה,

מסר לו את המגילת קלף,

הבן אדם נפטר,

בעל מגליה עמוקות בלוויה,

השמיע דברי הספד נרגשים בקול חוצב להבות אש, הרטיט את הלבבות,

וקול הקהל הגדול פרץ בבכי.

בדבריו גולל הרב את פרשת העינויים והסיגופים הנוראים שהנפטר קיבל על עצמו באהבה וברצון,

כדי לכפר על חטאיו ולטהר ולזכך את נשמתו מכל סיגוף גם.

צאו וראו מה גדול כוחה של תשובה שהיא מגעת עד כיסא הכבוד.

פנה הרב אל הנאספים.

אפילו החוטא הגדול ביותר,

שדומה שאין לו תקנה כלל,

גם הוא יכול לעשות תשובה כל זמן שהנשמה בקרבו,

ולהגיע לעולם הבא נקי מכל חטא ועוון.

ברעימו בקול אדיר סיים את דברי ההספט, כשמבטו מופנה כלפי מעלה.

פנו מקום,

צדיק גדול מגיע עתה למנוחתו.

נשמה של פז וספירים עולה וחוזרת למכור מחצבתה.

זכה וטהורה בדיוק,

כפי שהייתה בעת ירידתה לעולם.

השותף השני ממתין.

עוברים ימי השבעה,

שום חלום.

שבועיים אין חלומות.

שלושה שבועות.

אבל יום אחד אחרי השלושים,

יום אחד אחרי השלושים הוא מופיע בחלום.

בהופיעו בחלומו,

כמעט ולא הכיר את שותפו.

אותו שותף שבילה איתו את כל שנות חייו,

בתקופות של שמחה ועושר ובתקופות של יגון וכאב.

כולו היה קורן אור.

כל דמותו הבהיקה באור יקרות.

הוא הפיץ סביבו זיו של קדושה וזוך

שסימר את העיניים.

כנוגה השמש בצהריים,

עד שהיה קשה להסתכל בו.

גם התכריכים שלו היו צחורים מצחור,

כלובן של שלג מבהיק

בהשתקפו באור השמש,

ללא כל צל או רבב.

כל ישותו, אמרה, הוד והדר של צדיק,

הנהנה מזיו השכינה בגן עדן העליון.

והקול של דמות הפלאים,

של מי שהיה שותפו לשעבר,

קול מלטף ומעודד כצלילי פעמוני כסף.

במשך שנות התשובה שכח כבר שאי פעם היה שותפו מסוגל לדבר בקול נמרץ וערני.

כל הזמן היה קולו עצוב ולאה, מחריש יותר מאשר מדבר.

וגם מעט המילים שהיו מוצאים מפיו פה ושם,

היה להם צליל צרוד וחורק.

כאילו בקעו מקברו של מת חי.

ואילו עתה

הכל צלול, מלא עדנה ומתיקות,

ושופע עושר ונחת רוח.

רחוק כרחוק מזרח ממערב, מקולו של קצב,

בור ועם הארץ.

שקופה של שרצים, עוונות ופשעים חמורים

תלויה לו מאחוריו.

היה זה קול מעודן שנזדכך

על ידי שקידה נמרצת בחיי קדושה וטהרה.

חברי האהוב,

הגיע קולו המעודן והערך של הנפטר,

אצלכם בעולם השפל

לא יודעים כלל מיהו בעל המגלה העמוקות,

מה גדולה מעלתו בשמיים,

בתוך הפמליה של מעלה,

ובאיזו מידה מתחשבים שם בדעתו.

כל השערים של העולמות העליונים עומדים פתוחים לפניו,

והרי הוא שם כבן בית.

יוצא ונכנס.

הקול נשמעים למוצא פיו

וששים למלא את רצונו.

מה שהוא גוזר,

שריר וקיים.

ואז התחיל הנפטר לספר

את כל הקורות אותו מאז יציאת נשמתו.

פחדי,

אמנם לא היה פחד שווא.

רע במר היה לנו ונשמותינו לנצח נצחים,

אלמלא היינו חוזרים בתשובה בעודנו בחיים.

כי כאן,

למעלה בעולם העליון,

אי אפשר יותר לתקן מה שקלקלו למטה.

ובכן, הסכת איפה הוא שמה חברי היקר.

ופה הוא מספר לו בדיוק מה היה מרגע שהוא הגיע לבית דין.

יש פה פרק שלם

מה עבר שם.

אני לא מספר לכם.

זה מפחיד,

אבל זה משמח.

למה זה מפחיד?

כי כשיודעים

מה יש באמת למעלה, זה מפחיד.

אבל כשיודעים שגם את זה אפשר לתקן ולברוח מהעונש והייסורים,

אז זה משמח שאין שמחה יותר גדולה מזו.

והתשובה

היא בהישג יד.

כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו.

ואין בן אדם

שלא יכול לעשות תשובה.

ואין בן אדם

שלא יכול לעשות תיקון על הקלקול.

את הספר יהיה ניתן להשיג פה בסוף הערב, וזו לא המטרה. המטרה היא שבאמת אדם שרוצה,

רוצה

לעשות תשובה אמיתית ולהיות בטוח שהוא יהיה נקי וזך לחיי העולם הבא.

כמובן שלא כל אחד צריך לעבור את מה שכתוב כאן.

לחטיא במשך עשרות שנים

ערים שלמות בישראל שאוכלים נבולות וטרפות, שכל עוון, שתבינו, זה כרת.

כל מי שאוכל,

כל שגגה זה משהו איום ונורא,

וכל מזיד

וכל סיר וכל כלי נטרף,

אפילו אם תביא בשר טוב אחר כך, זה טרפה.

זה לא יאומן כי יסופר מה גודל העוונות שהם צברו.

אני אגיד לכם מה קרה אחרי שאני קראתי את הסיפור הזה.

סיפור אמיתי שהעיד עליו אחד מגדולי ישראל בבני ברק.

קודם כל החלטתי להדפיס ספרים כאלה,

הדפסתי 22 אלף ספר,

ושלחתי מאות ספרים כאלה לאתליזם,

בלי לדעת מי נמצא מאחורי האתליז. לקחתי כתובות מדפי זהב, אתליזם,

ושלחתי לכולם ספרים.

זה דבר ראשון קודם כל.

דבר שני, הבנתי שאני עוד לא עשיתי תשובה.

אני עשיתי תשובה.

איזה תשובה?

הבנתי שטעיתי,

חזרתי בתשובה, יותר לא עשיתי מה שעשיתי.

אבל לא הצטערתי,

לא הרגשתי כאב, לא הרגשתי,

יופי! גיליתי שיש תשובה, ברוך השם,

זה הדרך האמיתית, אני לא אחיה יותר בשקר, נפלא.

יש יותר טוב מזה?

שמחה גדולה.

אבל אחרי שראיתי מה שהם עברו,

אמרתי משהו אני חייב לעשות.

ללכת יחף ברחוב,

יגידו שאני משוגע.

אז אני לא יכול ללכת יחף ברחוב,

אבל אני יכול להכניס את הרחוב לתוך,

חוץ מכבודכם, לתוך הנעליים שלי.

איך?

החלטתי לקחת

13 אבנים קטנות, חצץ,

לנעל ימין,

ועוד 13 נעל שמאל,

כנגד שם השם הגדול,

י' ו-ה' ו-ו' ו-ה'.

שמתי את זה בתוך,

ובמשך שבוע ימים אני הולך,

כשאני דורך על חצץ בתוך הנעליים,

סגור עם שרוחים.

לעמוד רק, לעמוד, לא לזוז,

זה כאבים חבל על הזמן.

ללכת, לעלות מדרגות ולרדת,

לאט לאט לאט לאט.

אבל כשאתה הולך ברחוב,

אתה לא יכול ללכת כמו נכה,

כי כולם ישאלו מה קרה, מה קרה?

אתה צריך ללכת כאילו הכל בסדר.

אז אתה הולך והולך והולך, וזה כואב.

לפעמים נכנסת לכם אבן קטנטונת, נכון? אה,

מפריע, ישר מוציאים את הנעל ומנערים.

אבל אני הרגשתי

ניקיון וזוך.

אין, אין גאווה, אין גאווה. אתה לא אדם חשוב, אתה כלום, אתה גורנישט מת גורנישט.

כלום.

פתאום אתה רק עסוק

באיך הולכים.

איך הולכים.

איך עוברים את המדרכה, איך עוברים את הכביש.

אתה עובר כביש, אתה לא יכול לרוץ.

אתה צריך לחכות עד שכל המכוניות יהיו רחוק,

לעבור. כי אם תצטרך לרוץ, אוי ואבוי.

הכל עם חשבון. פתאום מתחיל לך חיים עם חשבון.

עכשיו אתה צריך ללכת לישון,

שאף אחד לא ידע שיש לך בנעליים אבנים.

אסור שהאישה תרגיש.

אסור שהילדים ירגישו.

אתה צריך ללכת.

איזה תיקון זה היה.

אתם יודעים מה זה בלילה להוריד את הנעליים?

ששש. גן עדן.

גן עדן.

יואו, יואו, יואו, יואו.

שבוע ימים.

אבל מה דאגתי? שמישהו יקרא גם את הספר,

ועוד אחד שיקרא את הספר, שיהיו לי שני שותפים.

וגם הם הלכו כמוני,

אז לא הייתי לבד.

והלכנו ככה.

וכל אחד נדבר עם השני במשך היום, מה עובר עליו.

משהו מדהים.

דבר שני,

החלטתי

שאני מקבל על עצמי, תענית דיבור

כל שבת.

נכנסת שבת,

תענית דיבור עד מוצאי שבת.

כמה שנים

הילדים שלי לא שמעו אותי מדבר בשבת.

הכל עם סימנים.

למה?

תענית דיבור זה שקול כנגד אלפי תעניות של אוכל.

לסתום את הפה זה קשה מאוד,

בפרט שיש לך מה להגיד.

ובפרט שאתה בעל גאווה, יש לך מה להגיד, אתה, אם אתה לא מדבר, כולם מדברים, כולם אומרים את החוכמות שלהם, אתה לא יכול לדבר.

מה, מה, מה, מה, מה, אתה לא יכול.

תתחיל לכתוב פתקים כל היום,

בעיה, אתה צריך לסתום כאילו אתה לא נמצא.

קשה,

אבל קל מאוד,

פשששששח, איזה אושר

עד שאעזתי פעם אחת

לעשות 40 יום תענית דיבור כל חודש אלול עד יום כיפור

היה קל קל והייתי נותן הרצאות

ואף אחד לא יודע שאני מתענין דיבור

זה רק מהספר הזה

זה.

מי שמבין מה המתנה הגדולה שנותן לנו הקדוש ברוך הוא,

חיים,

בריאות,

עיניים, אוזניים,

לב, כליות, עגליים, הכול הוא נותן, חינם!

חינם!

מה אתה רוצה, גנום לו עשרה שקלים?

עבירה פה, עבירה? זה הרווח שלך?

זה הרווח שלך?

יום אחד תצטרך לתת את הדין על זה.

מה תעשה?

שמה תגיע ולפני כולם זה

איזה בושה.

חסד השם עלינו שנתן תשובה.

אל תסתכלו

על קטנות העבירה,

תסתכלו על גדלות

מי שציווה עליה.

אדם לפעמים מקטין את העבירה, הוא אומר, אה, זה מה זה? מה עשיתי? מה אמרתי?

כלום, שום דבר, זה דברים קלים.

אל תסתכל

על קטנות העבירה, תסתכל על גדלות מי שציווה. אלוקי השמיים והארץ ציווה אותך משהו.

ואתה מזלזל, אתה חי בזכותו, חי לפניו, אתה גמד שבגמדים.

לא רואים אותך ממגדל שלום.

מחוץ לכדור הארץ

לא נמצא כלום, לא רואים שום דבר.

ואתה,

אזער,

זעטוד,

עומד פה וגונם עשרה שקלים.

כאילו אתה מרוויח על חשבון, מרוויח, מה אתה מרוויח?

ובורא עולם, תמורת ההא של ההפצ'י,

לא נותן מיליון דולר,

חיי נצח בגן העדן.

נו, מי טיפש להפסיד את זה?

אבל מה, יש כמה חבר'ה טובים שדואגים שאנחנו לא נהיה בתשובה.

החכמים של השכונה, חכמי העיר,

הם דואגים ללגלג,

לבזות.

גם אתה, גם אתה, גם אתה.

ככה פותחים עיניים עם מנגינות.

ובן אדם מושפע, כן, כמה שהוא יגיד, אני לא עושה חשבון, מושפע, ועוד איך מושפע.

אבל אדם צריך להיות חזק.

החיים הם שלך, הם רק שלך.

אם תחלה, אף אחד לא יהיה מוכן לקחת חצי מהמחלה אליו.

אף אחד.

אף אחד, חבר הכי טוב, לא.

תהיה חולה לבד.

למה הוא לא משתתף איתך?

בכל הוא רוצה להשתתף. למה בזה לא?

אל תאמינו לאף אחד, יהודים יקרים.

יש לנו אבא בשמיים, טוב ומיטיב לכול, רוצה בטובתנו.

אבל צריך להיות חכמים,

לשמוע בקולו.

זה מה שכתוב בפרשה.

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר עליהם,

אלה הדברים אשר ציווה השם לעשות אותם.

אלוקים מצווה אותנו לעשות משהו,

צריך להיות חכמים לעשות אותם.

בעל הבית אומר לך לעשות משהו, אתה שומע לו.

בשביל 25 שקלים לשעה?

אתה עבד שעה בשביל שבעל הבית ייתן לך 25 שקלים לשעה,

אם לא הוא גם יפטר אותך.

שמעתם? חוצפה.

בן אדם כמוך אומר לך, אדוני,

אם אתה לא קם ולוקח את האוטו ונוסע ומביא וחוזר והולך וזה ומחלה ומוריד,

החוצה.

רגע, בכמה הוא קנה את השעבוד?

ב-25 שקלים.

ואתה עבד.

17 שקל.

כן, זה ברמלה.

אדוני היושב-ראש, אני מתכוון לך, לאומי ואני מתכוון לך, לאומי ולאומי ולאומי ולאומי.

קיצורו של דבר,

לא יאומן כי יסופר,

לא יאומן כי יסופר.

בני האדם

קובעים לנו את החיים,

שיש לנו, אבינו שבשמיים, מלכו של עולם,

שמה שהוא רוצה יוצא.

אי אפשר נגדו,

אי אפשר עליו.

כדאי להיות איתו ולצידו.

את הספר ניתן יהיה להשיג בסוף הערב כאן, מחירו עשרה שקלים בלבד.

אבל מי שחכם,

שלא ילך הביתה בלי לקחת ספר,

לקרוא אותו מתחילה עד סוף בלי הפסקה.

לא לוקח הרבה זמן.

אבל מי שיראה את מה שהיה פה,

ידע,

החיים זה מתנה שאין כדוגמתה.

אם אדם לוקח את המתנה

ומבזבז אותה,

אין שותה יותר גדול ממנו.

מתנה-מתנה.

למי שיש שאלות, בבקשה.

שאלות אבל אני מבקש, כן?

שאלות.

תנו לבחור שם בצד, כן, עם הכיפה הלבנה, כן, חולצה לבנה.

תן לו מיקרופון שם.

חייבים.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

כבוד הרב אמר,

האדם מקבל, אם זה מחלות, אם זה צרות וכו',

ורוצה, אוקיי, מסכים עם כבוד הרב שצריך להחזיר בתשובה. כיצד ידע האדם

ויפשפש במעשיו

מה החטא שעשה על מנת

גם לחזור בתשובה?

הרי לא מספיק לחזור בתשובה, הוא צריך הרי לתקן את אותו חטא.

כיצד ידע שאיזה חטא זה הוא?

אם אדם עושה הרבה חטאים ועוונות, זה בעיה.

אז הוא לא יכול לפשפש ולחפש איזה משהו ספציפי.

אבל יש דבר אחד פשוט.

אם בן אדם עושה תשובה על הכל,

בכל מכל-כל,

ודאי שהוא גם כולל את מה שיוצר את הבעיה.

עכשיו, לא תמיד בעיה נוצרת מעבירה ספציפית בלבד.

היא יכולה לבוא בהצטרף לעוד עבירות שנעשו.

אפילו אם הן פעוטות בערכן, בעיניו,

ביחס לאחת שהיא גדולה.

למה יש מושג כזה, עד שתקדש השאה?

כשכבר העבירות עוברות את השאה וזה כבר נשפך,

אז כבר המקטרג לא נותן מנוח וצריכים לפגוע באותו בן אדם.

בדרך כלל,

אדם מקבל איתותים הרבה לפני שהוא מקבל מחלה.

הרבה מאוד איתותים.

לא מסתדר פה, לא מסתדר שם, לא הולך דברים חלק, קצת בעיות בעבודה, קצת עם שכנים, קצת פה, קצת שם, אחר כך קצת הפסדי ממון, פה רפורט, שם הדפיקה באוטו, פה ככה, פה הלך מנוע, פה ככה, פה ככה, פה ככה.

ואחרי שבממון הוא לא מבין, אז לאט לאט הוא מקבל איזה פגיעות או שריטות או איזה

העלבות או איזה ביזיונות או כל מיני דברים שהם כבר נוגעים אליו קרוב יותר לגוף.

ואם גם זהו לא מבין אז פתאום יש לו איזה חשש למשהו, הוא צריך בדיקות, והוא כבר נבהל והוא כבר מפחד והוא כבר זה.

ואם גם זהו לא מבין, אז פתאום מודיעים לו גם שיש לו באמת, את מה שהוא חשש ומה שהוא פחד ומה שהוא זה.

וכן, על זה הדרך, זה הולך ומסתבך.

ככה זה בדרך כלל קורה.

אם בן אדם מבין את האיתות

מההתחלה

אז על המקום, אתה מבין?

איך אומרים החבר'ה? פוס,

יוצא מהמשחק, אני חוזר בחזרה, זהו, יותר לא מתעסק, לא עושה שטויות, הפוך,

מקפיד על קלה כבחמורה.

ומעשים כאלה, לצערי הרב, אני מכיר

מהבוקר עד הערב,

של אנשים שהגיעו למצבים קשים ביותר, שהם כבר על פי פחד,

וזהו, הרופאים כבר אומרים להם,

לא נותנים להם גילת כתף,

מגילת קלף,

שהם יגיעו לחיי העולם הבא בגן עדן, אלא נותנים להם תעודת פטירה

שהם הולכים,

אבל לאן הם לא אומרים.

ומי שמכיר כבר את הסרט של ניסים התותח,

ששבוע לפני שהוא גמר על פי הרופאים,

בממר ישראל 110 קילו, הופך להיות 47 קילו עוף,

כמו שפעת העופות,

ובן אדם קיבל על עצמו מה שאמרתי לו, שהוא יחזור בתשובה שלמה ויהיה צדיק,

ויקפיד על קלה כבחמורה ואף יותר מזה.

כל מה שהוא יכול להוסיף, שיוסיף.

והוא אמר לי, תשמע, אבל אני חילוני גמור כל ימיי,

אני קרוב גיל 50, בחיים שלי לא עשיתי מצוות, לא יודע על מה אתה מדבר.

אני אפילו כיפור לא שמרתי.

אמרתי לו, עצם זה שאתה מקבל עליך עכשיו לחזור בתשובה שלמה,

עצם זה שאתה מקבל,

אפילו שאתה עוד לא מקיים, בשמיים אתה בא על תשובה.

מה חסר לו עכשיו הידיעה?

אני אדאג שרב גדול יסביר לך בדיוק מה אתה צריך לעשות, אתה תעשה,

ולפי הקצב שהוא יגיד לך, ככה תתקדם. אבל מה שהוא אומר לך, אתה חייב לעשות, ולעשות מייד.

והוא הלך על זה.

והיום אנחנו כבר שלוש, ארבע שנים אחריה, בן אדם בריא ושלם ולומד בכולל עם זקן גדול,

יהודי שחזר לאיתנו,

שמח, מאושר, משהו לא יאומן. הוא היה עכשיו, לפני שבועיים,

בבנייני האומה בהרצאה, מי שראה אותו לא האמין.

מה שרואים בסרט ומה שרואים בחיים לאחר מכן,

אחרי כל כך הרבה שנים, שאמרו שהוא לא יחיה,

זה מדהים.

מי עשה את זה?

התשובה עשתה את זה.

מה שהסברתי לכם כל הערב.

תשובה.

מה זה תשובה?

לחזור לאבא.

התרחקת מאבא?

תחזור לאבא.

ילד הולך עם אבא שלו בג'ונגל,

אבל הוא החליט באיזשהו שלב לעזוב את אבא שלו,

ונשאר בודד,

ופתאום אריות ונמרים הקיפו אותו,

והוא פוחד, והוא צועק,

אבא, אבא, אבא.

מי יכול לעזור לו עכשיו?

אבל אם הוא מצליח להגיע איכשהו לאבא ולתפוס לאבא את היד,

אז אבא שלו יכול להבריח אותם עם כלי הנשק שיש לו ועם כל מה שיש לו, אפשרויות

להרחיק אותם.

מלכו של עולם,

יש פה ג'ונגל.

העולם הזה ג'ונגל.

יש חיות טורפות ויש אנשים טורפים.

כל זמן שאתה מחזיק ביד של הקדוש ברוך הוא, אל תפחד מאף אחד.

פתח באחד,

ואל תפחד.

אבל אם אתה עוזב את היד של אבא לכמה זמן,

אתה פשוט נכנס לסכנות.

וכשאתה רחוק מאבא, ואתה לא יודע איפה האבא אפילו, ואתה לא יודע איך מגיעים לאבא, איך מתחברים לאבא,

אתה באמת בבעיה.

צריך רק מישהו להביא אותך למצב שתדע איך מתחברים לאבא. ברגע שהתחברת,

אין לך שום בעיה, אתה חוזר לחיות.

ואתם הדבקים בשם אלוקיכם,

חיים כולכם היום.

כל זמן שאתה דבוק, אתה חי.

ברגע שאתה מתנתק,

אדם שנופל מספינה

נאחז במשות.

כל זמן שהוא מחזיק במשות,

הוא צף.

ברגע שהוא עוזב את המשות,

הוא תובע.

מי אשם?

המצוף?

או הוא?

הוא אשם.

מי אמר לך לעזוב?

כל זמן שאתה מחזיק בקדוש ברוך הוא, אתה צף.

אתה עוזב אותו?

תובע.

את מי אתה מאשים?

תאשים את עצמך, מהם הלכה לעזוב אותו?

להסתדר בלעדיו אי אפשר.

אפשר, פרק זמן, גם מי שהולך ביער, לא תמיד מגיע אריה מיד.

אבל בסוף יגיעו אריה ודוב וברדלס ותנין, כולם יגיעו.

לכן הכי בטוח.

גם כי אלך בגד צלמוות,

לא יירא רע כי אתה עימדי.

אם אתה עימדי, לא מפחד משום דבר.

אבל אם הקדוש ברוך הוא לא איתך, מה יועל לך?

הבנתי אותך?

כן, תודה, כבוד הרב.

על מנת לעשות עינן של קודש ברוך הוא. האירוע האחרון שהיית פה לפני כשנה וחצי היה עינוי לרפואה של חנן פרץ.

היה לו מחלה שלא נדע.

ונכון שהוא עבר את התהליכים הרפואיים וכו',

אבל אנחנו מאמינים שכבוד הרב שכנע פה הרבה אנשים לקחת על עצמם כמה דברים,

אם זה שלוש תפילות ביום, אם זה נשמת כולך, אם זה שיר השירים, אם זה תליד קטן וכו'.

וברוך השם...

מאותו ערב

חנן עברי לחלוטין.

ברוך השם.

ברוך השם.

השם חנן אותו.

ברוך השם.

כן.

רק רגע.

תן לבחור הזה שם עם הירוק.

כן.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

כפי שאתה רואה, אני דתי, אני לומד בכולל, ונשלחתי על ידי מישהו אחר,

שהוא בעצם דוד שלי.

זאת לא שאלה, זאת בקשה. אם הרב מוכן, אז לא לבזבז את הזמן של אחרים.

אם זו בקשה, אז אפשר.

ביקשנו שאלות קודם, שלא נבזבז את הערב על ברכות.

אם תרצה שאני אתן ברכה, וזוהי הבקשה, אני אתן יותר מאוחר.

יותר מאוחר.

בסדר. בסדר גמור.

שאלה אני מבקש.

למי יש שאלה?

אני. רגע.

לנשים אין שאלות,

אז אני לא עושה אפליה.

כן, הנה פה. תן לבן אדם בחורצ'יק פה באמצע.

כן, ליד המצלמה, קרוב עיניה.

ערב טוב, כבוד הרב.

כן, ערב טוב. יש לי שאלה.

בן אדם שמקורב אלי, בן משפחה,

והוא כאילו, הוא מאמין בבורא עולם והכול,

אבל בדבר אחד הוא לא מאמין,

בעולם הבא.

אז אני רציתי,

אם אולי תיתן לי, בשבתות לפעמים אני מדבר אתו כשהם באים אלי,

אני אומר לו, כאילו, כל מיני דברים שאני שומע בקולש שלנו ובבית-מדרש.

והוא עדיין, כאילו, בגלל שהוא היה בשואה והוא מאמין שאם הקדוש-ברוך-הוא לא היה אתם שם,

אז אולי הוא נתן שם.

אז אני רציתי שאולי תיתן לי כמה דברים להסביר לו איך לחזק אותו באמונה.

תראה, אם הוא מתוך שישה מיליון ניצל,

אני חושב שאפשר להגיד שיש איזה מישהו שמשגיח, לא?

כן, אבל הוא

ראה שם את הדברים, ו...

הבנתי.

פעם אמרתי לאחד,

כשהייתי בבית-סוהר נתתי הרצאה,

לא אני הייתי, הזמינו אותי כמרצה,

אז

היה שם אחד שהתחלתי לדבר, והוא אמר,

הוא אמר, בואנה, אתה לא תשכנע אותי שום דבר, חבל לך על הזמן הזה, אתה יכול להגיד לאלה, הספרדים,

אני לא אשפיע עליי שום דבר.

אמרתי לו, לאלה, מה היית בשואה?

הוא אומר לי, כן, ומה שאני ראיתי, ומה שקרה למשפחה שלי, וזה, לא ישכנע אותי שום דבר, שום דבר.

אמרתי לו, אני לא מבין מה הטענה שלך.

אם הטענה שלך שאין אלוקים,

אז בעצם את מי אתה מאשים?

ואם אתה טוען שיש אלוקים,

אז תסמוך על זה שהוא יודע מה הוא עושה.

דבר נוסף אני רוצה לדעת.

אם היית נוסע במונית

עם בני משפחה

בדרך לירושלים, והייתה תאונה,

וכולם נהרגו ואתה ניצל, אתה מודה לשם על שאתה ניצל או לא?

מודה.

מודה.

הוא אמר, לא. אמרתי, תצטרף אליהם.

למה אתה לא מצטרף אליהם? מנצל את החיים שהוא נותן לך בשביל לטעון כלפיו?

אלא מה? יש כאלה שלא רוצים לקבל תשובה.

מכל מקום על השואה יש לי תשובה ארוכה בקלטת מספר 12 נבואות שהתגשמו.

כדאי שישמע אותה שם. אני מקריא את כל השואה כתובה בתורה בספר דברים, פרק כח בתוכחה.

יש גם קלטת קפיצה קטנה לקנדה,

ששם היה מישהו שאמר שאני לא אוכל לעולם לשכנע אותו שהקדוש ברוך הוא היה בזמן השואה.

אמרתי לו, אני מוכן לנסות ולהתאמץ בתנאי שאם אני אוכיח לך אתה תשים ציצית.

וכשהתחלתי להסביר, כמובן שהוא כל הזמן הנהן בלגלג וכולי וכולי, אבל אחרי 20 דקות הוא שם ציצית.

אז כדאי לראות את זה גם.

זה בשביל ההוא שהיה בשואה.

אם הוא רוצה לראות את העולם הבא,

יש שתי אפשרויות, או מכאן או משם.

אם הוא רוצה לראות אותו משם,

אז מתי שהוא יחליט לעשות את זה,

יוכל לראות.

ואם הוא רוצה עדיין מכאן,

יש קלטת חיים לאחר המוות,

שלוש שעות ורבע, שבה אני מוכיח שיש חיים לאחר המוות על פי המדע דווקא.

חוץ מהתורה כמובן.

מתים קליניים,

סיאנסים, גלגולי נשמות ועוד.

אפשר לראות את הדברים,

גם עם אנשים שמתו וחזרו לחיים.

אז זה אם הוא רוצה.

אבל לפי מה שאני שומע, שאתה מנסה הרבה זמן, הוא לא כל כך מעוניין.

כי אם הוא היה מעוניין, הוא היה מגיע למקומות שאפשר לברר.

חוץ מזה, יש היום הרבה אתרי אינטרנט מלאים בחיים לאחר המוות,

מיליונים של אתרים,

לא מאות אלפים, מיליונים,

שמדברים על חיים לאחר המוות.

עם הוכחות מדעיות וחוקרים מכל העולם

שמוכיחים שאכן יש הישארות הנפש ויש קשר בין העולמות העליונים לעולם הזה.

תודה רבה.

תהיה בריא.

כן,

עוד רגע מותק.

כן, הנה שם בין אנשים למעלה.

תרימי שוב את היד, הנה עומדת.

טוב, השאלה שלי היא כזאת, איך יכול להיות שיש אנשים שמתים מוות קליני והם לא חוזרים בתשובה?

כתוב בגמרא שרשעים אפילו על פתחה של גיהינום לא חוזרים בתשובה.

זאת אומרת, אלה שמתו מוות קליני וחזרו, זה קטן, זה קל.

יש אנשים, הם בפתח של הגיהינום, הם רואים את הגיהינום, לא פה בעולם הזה, כשהם שם,

והם לא חוזרים בתשובה.

למה?

משום שמידות של בן אדם,

מידות של בן אדם

הן האישיות שלו, הן המהות שלו.

וכיוון שהמידות לא משתנות כשנפטרים,

אלא נשארות אותן מידות,

אז אדם שהוא עקשן ובעל גאווה,

כמו שהוא לא הודה בעולם הזה, אפילו אם ייתנו לו את ההוכחה הכי ברורה,

יעשו לו אותות ומופתים,

כל הזמן הוא ירצה להכחיש זאת,

גם בפתחה של גיהינום הוא יעשה כן.

הוא יישרף אפילו,

והוא לא יקבל.

ויש מקרה מפורסם מאוד,

עם חיאל בית האלי,

שיהושע קילל שמי שיבנה את חומות ירושלים,

בצעירו יסדנה ובבחורו יצב דלתיה.

חומות יריחו. מה אמרתי?

ומה אני אמרתי? ירושלים, טעות.

חומות יריחו.

תודה על התיקון.

מכל מקום,

ככה אמר וקילל יהושע בן נון.

וחיאל בית האלי,

התחיל לבנות

עם הבן הצעיר שלו, והוא נפטר.

באים לשבעה ואומרים לו, זה בגלל הקללה של יהושע בן נון,

והוא מלגלג, זה וירוס.

אליהו הנביא מבקר שם,

והוא אומר לו, זה בגלל הקללה, והוא מלגלג, ומביא לו ראיות והוכחות וכל מיני שטויות.

אחרי פרק זמן קצר נפטר הבן השני.

באים עוד פעם לשבעה,

אומרים לו, זה הקללה,

לא עוזר שום דבר.

פעם שלישית,

נפטר עוד אחד,

לא מקבל, הוא מלגלג על כולם.

נפטר הרביעי,

נפטר החמישי,

נפטר השישי,

מת השביעי.

זהו.

בדיוק כמו שאמר יהושע בן נון, הוא הודה על האמת?

הוא לא הודה.

שפעת העופות.

אותו חייל בית האלי,

כשהיו נביאי הבעל,

ואליהו קרא להם להר הכרמל,

ואמר להם, עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים עם השם

ואלוקים לכו אחריו ועם הבעל לכו אחריו,

ועשו מזבח?

ואמרו, מי שתרד אש מן השמיים

ותאכל את הקורבן,

הוא האלוקים.

אליהו הנביא נותן לנביא הבעל זכות קדימה,

והם

קוראים לבעל ורוקדים ומשתגעים ועושים כל מה שהם עושים,

ואפילו כמעשיהם דוקרים אחד את השני לרצות את הבעל.

אין קול ואין קשר.

הגיע כבר זמן המנחה,

צוחק עליהם ומלגלג עליון, הנביא אומר להם אולי הוא עסוק, אולי הוא טרוד, אולי הוא צריך ללכת להתפנות, אולי

לא מקבל שיחות עכשיו, not available.

הם ראו שהם לא יכולים.

אליהו מכין את הקורבן,

ו...

פונה להשם יתברך,

ואומר, השם ענני, השם ענני,

ויורדת אש מן השמיים,

ומלחכת את הכול, כולל המים שהיו מסביב,

וכולם רואים שהשם הוא האלוקים, השם הוא האלוקים,

ונביאי הבעל בורחים,

והעם הורג בהם, וככה זה מסתיים.

מפרקים את המזבח.

את יודעת את מי מוצאים למטה?

את חיאל בית האלי.

מה הוא עושה שם?

הוא היה למטה

על מנת להדליק אש,

שבשעה שצריך שתרד אש מן השמיים, הוא ידליק אותה מלמטה.

אבל הקדוש ברוך הוא שלח לו נחש,

והנחש הקיש אותו,

והוא מת.

טרם מזימתו תתקיים.

את שומעת? שבעה ילדים הוא קבר.

ועדיין הכחיש את האלוקים. הוא יודע שאין לו אלוהים, הכל רמאות, אין בעל ואין חריץ,

והוא יושב מתחת למזבח על מנת להדליק. הוא יודע שאין אף אחד, זה רק הוא. אם הוא ידליק אז יהיה, ואם לא, לא יהיה.

ואדם כזה חי בשקר עד הרגע האחרון של חייו.

הבנת עד איפה זה יכול להגיע?

זה המצב, לצערנו הרב.

לכן צריך ללמוד הרבה ספרי מוסר ולהשתנות.

בספר הזה, כור ההיתוך,

ממש הוא כור של היתוך של המידות,

לתקן את האדם ולהביאו לדרך ישר.

תודה על שאלתך.

כן, הנה פה בחורצ'יק עם חולצה אדום, בז' עם כיפה סרוגה,

ג'ינס,

בריא בלי עין הרע, משקפיים.

לא נראה אשכנזי.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

רציתי שאלה ראשונה לגבי תענית הדיבור.

אם הבן אדם עובד

והוא צריך לדבר כל היום בעבודה, אז איך הוא שומר את הצעות?

הוא לא יכול לעשות תענית דיבור אם הוא יתחייב למעביד

לעבוד ולדבר.

אבל בשעה שהוא עוזב את העבודה,

הוא יכול להתחיל תענית דיבור, ועד שהוא מגיע לעבודה הוא יכול להיות בתענית דיבור.

ובעבודה, מה שהוא לא נצטרך לעבודה,

הוא יכול לא לדבר, ובפרט,

לא לדבר לשון הרע

ולהוצאת שם רע ולא דברים מיותרים.

הוא שולט בפיו.

מוות וחיים ביד הלשון.

ואל תיתן את פיך לחטי את כל בשריך. בפה שלנו אנחנו קובעים גורלות שלנו ושל אחרים.

יש ספרים שלמים על זה.

ספר שמירת הלשון של החפץ חיים מומלץ לכל אחד ללמוד שתי הלכות ביום.

אתה רואה מה כוחה של הלשון.

בלשון יש את העונשים הכי גדולים

ואת הזכויות הכי גדולות.

לשון הרע

יותר גרוע

משפיכות דמים, עבודה זרה וגילוי עריות.

ולשון?

לשון.

אפשר ללמוד את התורה ולזכות לחיי העולם הבא שהיא שקולה כנגד כל המצוות כולן.

זה הלשון הקטנה הזאת. אתה שומע? לשון קטנה שהקדוש ברוך הוא יהיה יחידה בכל האיברים ששם אותה בשכיבה.

כל האיברים זקופים

וזאת בשכיבה.

ולא עוד, אלא ששם אותה בתוך הפה

ויש לה שני סוגרים.

גם שיניים, 32 שומרי החומות

וגם שפתיים, ויש כאלה שיש להם שפם.

והלשון הזאת משתמשת לשני דברים, גם לדיבור וגם לאכילה.

ואם היא בשכיבה ככה,

תאר לך מה הייתה בעמידה.

בכל זה לרמז לאדם

כמה צריך לשמור

את הפה שלו.

אם תצליח לעשות תענית דיבור,

חבל על הזמן.

גודל השכר שלך הוא עצום, והגאון מווילנה אומר

שמי שהולך לבית הכנסת בבוקר

וסותם את פיו,

עד שהוא חוזר מהתפילה ולא אומר שום מילה שאינה קשורה לתפילה,

זוכה לראות אור הגנוז,

ושום מלאך ושום בריא לא זוכים לראות.

זה הכוח של הפה שלנו.

ולא אמרתי אפילו אפס קצה.

הבנת?

ואם קשה לך להתחיל אפילו כל היום,

תקבע לך שעה. בין שעה זאת לשעה זאת

אין דיבורים.

אתה יכול לדבר עם תנועות, אתה יכול לכתוב מה שאתה רוצה למי שאתה רוצה, אבל לא דיבורים.

דברי תורה מותר לדבר,

ברכות מותר לברך,

אבל דברי חולין, שום דבר.

אתה פשוט מקדש את הפה שלך.

אתה גם שולט על עצמך.

זו שליטה.

אדם שיכול לבלום את הפה,

תולה ארץ על בלימה. תולה ארץ על בלימה. כל העולם עומד על בלימה שאדם בולמת פיו.

בשעת מריבה בפרט.

שאלה שנייה.

אני הפסקתי לא מזמן עם הציצית,

ורציתי לקבל עלי ציצית. האם אני צריך לברך שהחיינו או שלא?

מברכים בעצם על הבגד,

על השמחה שיש בבגד, ועל זה מברכים שהחיינו.

אז אם אתה רוצה, אני אתן לך בחינם,

ותברך שהחיינו.

כן. בכבוד.

מגיעה לו מוזיקה, לא?

אנחנו מאמינים, בני מאמינים,

אנחנו מאמינים, כן מאמינים,

והאין לנו מאמין, איש שואל,

ואין לנו מאמין, איש שואל,

אוי אלו אלו אלו על אוהבינו,

אוהבינו שבשמיים.

עצבנו מאמין ודיו אמינים, ואין לנו אמין ולאיש שואל.

אוי אלו אלו אלו אוהבינו, אוהבינו שבשמיים.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

כן, מי יש עוד שאלה?

לך יש שאלה?

תביאו לו פה בבקשה שאלה, שורה ראשונה

שאלות?

עוד רגע, עוד רגע

כבוד הרב יש לי שאלה

קודם אמרת על משהו שאתה עשית, על האבנים בנעליים.

אז יש לי שאלה, כאילו, מה יותר כפרת עוונות,

האבנים בנעליים או תענית דיבור?

תראה, אפשר ללכת גם עם זה וגם עם זה.

חוץ מהנחות של כאב, אתה מבין, אין בעיה אם מתאנחים.

אבל תענית דיבור,

אם אתה תשתלט על זה, זה חשוב ביותר מאוד מאוד.

תראה, אבנים בנעליים, אני אגיד לך מה זה עושה.

זה גורם לשפלות,

וזה הדבר הכי חשוב, שהאדם ישפיל את הגאווה שלו, אתה מבין?

כשאתה הולך עם אדידס

ואתה ככה מדלג במדרגות,

וואו, אתה חושב את עצמך משהו.

אבל כשאתה בקושי הולך, אתה מבין, בקושי הולך,

אתה רואה את האפסיות של הבן אדם,

וזה חשוב מאוד לאין כמוהו.

תנסה קצת מזה, קצת מזה.

ובעיקר

ללמוד ספרי מוסר,

שהם מתקנים את האדם

ואומרים לו בדיוק, בדיוק מי הוא ומה הוא ומה צריך לתקן.

זה הדבר הכי חשוב.

לא כדורים, לא תרופות, לא שום דבר.

זה מה שצריך.

היה פעם רופא

שהזמין אותו בהול, בהול.

יש מישהו שעומד לקבל שבץ.

והרופא הזה, רופא מפורסם מאוד, עלה למעלה בלי תיק,

בלי סטטוסקופ, בלי כלום.

אז הוא שואל את החולה,

תגיד לי, מי השכן שלך?

הוא לא שואל אותו בכלל, מה כואב לך, איפה כואב לך, מי השכן? אתם בסכסוך? אתם במריבה?

והוא אומר לו, כן, איך אתה יודע?

הוא אומר לו, תראה, לא יעזור, אני אתן לך תרופות פה, שם, אבל כל זמן שאתה לא תחליט

שאתה חי בשלום ובשכנות טובה עם השכן, אפילו אם הוא רע בעיניך,

לא יעזור, כי המידות שלך יהרגו אותך.

המידות שלנו הורגות אותנו, מה זה כעסים, מה זה לחצים,

זה מידה של גאווה, אתה בעל גאווה, אחד העליב אותך,

אתה הולך להתפוצץ.

למה אתה מתפוצץ?

הוא אמר מילה, אז מה?

אמר לך טיפש, נו, אז מה אם אמר טיפש?

תצחק, אם אתה חכם,

אז בזה שהוא אמר שאתה טיפש, לא נהיית טיפש, נכון?

ואם הוא אמר שאתה טיפש ואתה טיפש, אז הוא צודק, מה אתה רוצה ממנו?

למה לכעוס? על מה לכעוס?

אם בן אדם יפרק את הדברים התמיד כמו שצריך ולא יחשיב את עצמו באמת,

הוא ינצל מכל פגעי הזמן,

מכל פגעי החברה.

שום דבר לא יכול עליו, שום דבר. הוא מחייך, צוחק, רואה את החיים בקלות,

סבבה.

הבנת?

אז עם מה אתה מתחיל?

אז אני רוצה לשאול אותך, למשל, בבוקר כשאני הולך לתפילה,

מאז שאני יוצא מהבית, כאילו, עד שאני יוצא מבית כנסת,

ועד שאני מגיע, כאילו, אני חייל, עד שאני מגיע לבסיס,

זה בסדר כאילו? מצוין, מה זה בסדר? מצוין, הגאון מוילנה מבטיח לך אור הגנות. יום אחד זה לא בשבוע, כאילו. יום אחד בשבוע מצוין מצוין, לא רק מצוין.

בעזרת השם. השתבח המורה, שתצליח.

כן, יש שם,

אני לא אתאר אותה, אבל למסור לה שמה, כן.

נרים את היד.

למעלה למעלה.

שלום,

כבוד הרב.

קודם כול, העונג לי ולמשפחתי להיות כאן הערב לזכרו של ראובן אשר,

ושיזכה את בני משפחתו,

את בניו ובנותיו,

כן יהי רצון.

אמן.

כבוד הרב,

יש לי שאלה.

האם יש הבדל בין חוזר בתשובה לדתי שנולד דתי,

כשיש עניין של כשרות?

רב אחד טוען שעטרה זה לא מספיק טוב,

כי זה לא גלאטוב,

רב אחד טוען שבית יוסף לא מספיק טוב.

מה טוב ליהודי אם גלאט של עטרה הוא גלאט של בית יוסף,

או הרב מאפוד,

חולקים בדעות זה בזה?

קודם כל, כמו שאני מבין, עטרה ובית יוסף זה אותו דבר, לא? כל אחד אומר משהו אחר.

זה בדיוק אותו דבר.

ומה זה בית יוסף?

אז זה שאומר שעטרה לא טוב והשני אומר שבית יוסף לא טוב, שניהם לא אוכלים את אותו דבר. ומה זה עוף ירושלים?

עוף ירושלים זה עוף שעף מירושלים.

אז הדתי הזה הוא פחות טוב, הדתי הזה הוא יותר טוב? לא, לא, אני אסביר לך, אני אסביר לך. אני אשמח לשמוע את ההסברים שלך. אני אסביר לך. כדי לתת תשובות ומענה לכל דתי שיפנה אליי, כשהוא רוצה, בגלל זה או אחר. בימינו קשה מאוד לענות בעניין העופות כי יש שפעת. אתה צודק.

אבל יש כאלה שמושפעים באמת או מהכשרות או מהמכשירים או מכל מיני שיקולים כאלה ואחרים.

יש הבדל. האמת שיש הבדל בין כשרות לכשרות,

ורק מי שמבין באמת מבפנים מה קורה בתוך כל כשרות או איך עובר המסלול ומי האחראים וכל הדברים,

רק אחד כזה יכול לדון ולהבין.

אבל יש הצעה פשוטה.

עשה לך רב והסתלק מן הספק.

זאת אומרת, אם יש לכם רב חשוב וגדול

שאתם סומכים עליו,

שהוא יהודי ירא שמיים,

שאין לו קשרים עם כשרויות כאלה ואחרות,

ויגיד לכם שאפשר לסמוך והוא אוכל מה שהוא אוכל,

אתם כלפי שמיים בסדר גמור.

זו הדרך הפשוטה. כי אם תשמעי,

תמיד יהיו כאלה נגד אלה,

ותמיד כנגד אלה, חלקם מוצדקים וחלקם לא, חלקם נוגעים בדבר וחלקם לא נוגעים בדבר.

אבל

זו העצה הפשוטה.

עכשיו, זה לא קשור לדתי ובעל תשובה.

מה שכן, בעלי תשובה, בדרך כלל, כשהם חוזרים בתשובה, משתדלים להקפיד על כל דבר יותר,

מאותן סיבות שמנינו פה הערב.

הם פשוט לא רוצים להיכנס לשום ספק.

הם פוחדים ממש, פוחדים

לעשות דבר שייחשב לא כל כך,

ואז הם לא יצאו ידי חובה, אז הם פוחדים,

לוקחים עוד מרחק.

וכך באמת מייעץ להם הרמב״ם, בלקרות תשובה.

שבעל תשובה, חוץ ממה שהתורם צבע אותו,

צריך לגדור גדרים נוספים, עוד הרחקות מסוימות,

כדי שלא ייכנס לבית הספק.

כיוון שהוא כבר מעד פעם,

אז אם הוא יבוא עוד פעם למצב של קרוב למעידה,

הוא עלול למעוד.

אבל אם הוא ירחיק את עצמו קצת יותר,

אז הוא לא ימעט, כמו שאומרים, לנזיר,

שילך סחור סחור לכרם. לא להתקרב לכרם, כי אתה נזיר מיין.

אם תריח את הגפנים ואת הינות, תעלו לשתות עוד פעם.

אז תרחיק, תלך אפילו מסביב, הרחק הרחק,

שלא תתקרב.

לכן בעלי תשובה מקפידים יותר להתרחק מכל דבר שיש להם ספק.

תהיי בריאה.

רק רגע, איימינוט, הנה שם הבחורצ'יק,

עם צעיף,

חולצה אפורה,

כיפה סרוגה,

זקן צרפתי.

לא פה, לא פה, גל, לפניך.

בסוף.

אחרון, אחרון, חביב.

מותר לרוץ, דוד?

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

לכבד הוא לנו שיש לנו צדיק כמוך בדור.

יהי רצון.

יש לי שאלה קצת בקשר למדע.

האם מותר לשבד בני אדם, ואם כן, לאלו מטרות?

אי אפשר לשבד שום דבר ולשום מטרה.

איך אמרת? קצרה.

תשובה קצרה.

ערב, אבל ידוע שזה בדרך.

בדרך מה?

לשבד בני אדם. אנחנו?

לא, העמים.

העמים עושים גם דברים שאסור להם אפילו בשבע מצוות בני נוח, אז מה זה נוגע אלינו?

העמים גם הורגים אנשים. מה, אתה לא יודע מה עשו הגרמנים?

זה מותר?

מאיזה סיבה אסור?

תראה,

הנאצים אמרו שיש גזע הארי וכל הנכים וכל המוגבלים וכל זה, אין להם שום זכות קיום.

גם עמים לא מוצלחים, צריך למגר אותם.

ושיבוט יגיע לאותם ממדים שיבחרו פשוט איך לבנות אנשים, אתה מבין, בצורה מסוימת, לשכפל דווקא את הטובים

ולהימנע מהלא-טובים במושגים כאלה ואחרים שלהם.

יצליח, לא יצליח, זה לא ענייננו.

אותנו מעניין דבר אחד, מותר או אסור? אסור.

גם לא למטרות רפואיות.

לשום מטרה אסור.

אתה יודע, פעם שאלתי רב גדול בבני ברק

אם מותר לעשות סיאנס בשביל להוכיח לאנשים שיש קשר עם הנשמות.

אמר לי לא.

אמרתי לו, אבל אפילו זה יציל את הבן אדם מכפירה ומגיהינום. אמר לי לא.

הרב, זה אסור על פי התורה או על פי...

על פי גימנסיה הרצליה.

תהיה בריא מוטיב.

כן,

הנה פה יש בחורצ'יק.

כן, שאלה אבל, כן?

קצרה קצרה. קצרה קצרה, הנה פה שאלה.

שנייה.

אדם שחלם על תפילין.

כן.

ויש לו תפילין או אין לו?

אין לו תפילין.

נו, הוא צריך תפילין.

בסדר, הוא בא לקנות. מה בסדר? הוא בא לקנות תפילין.

נו, אז שקנה.

מה, אתה רוצה גם שאני אשלם?

זה אשריך.

לא לחלום יותר, זה עולה הרבה.

כן, שאלה.

שלום כבוד הרב. אהלן.

רציתי לדעת אם הציצית באמת שומרת, כמו שאומרים.

בטח שומרת.

הוכחה.

הוכחה שהיא שומרת? כן.

איך אני אתן לך הוכחה שהיא שומרת?

איך?

לא יודע, אני שואל אותך, אתה הרב.

מה זה הוכחה?

הוכחה זה צריך להוכיח לך בעיניים, מה שנקרא, כן?

סיפורים אתה מאמין?

זה הוכחה בשבילך?

יש לי בעיה עם זה, עם כל הסיפורים וזה.

זה הבעיה, הבנתי. לכן תרצה הוכחה.

כן.

תראה, לי יש ציצית

והיא שומרת עליי מאוד.

כן. ותרצה עוד הוכחה מזה?

לא יודע, לא יודע.

תראה, קודם כל היא שומרת עליי בחורף שלא יהיה לי קר.

זה שמירה או לא שמירה?

שמירה.

שמירה.

היא גם שומרת עליי שאני לא עושה עבירות.

זה שמירה או לא שמירה?

אפשר גם לי ציצית לא לעשות עבירות.

אבל יש לי מזכירים, ארבעה מזכירים.

שמירה או לא שמירה?

שמירה.

יאללה, בוא תשים.

בוא, מתוק.

אחרי זה אתה תוכיח לנו אם זה שומר או לא שומר.

לא יכול לקחת על עצמי ציצית, למה אני לא אעמוד בזה?

למה? למה?

כל החיים החילוניים משפיעים עליי. זאת אומרת שהיא שומרת.

קיבלת הוכחה?

קיבלת הוכחה?

כן. אתה רואה?

עכשיו, למה אתה לא רוצה להישמר מחטא ועבירה?

אם אתה יכול להישמר,

למה אתה צריך חלילה להיכשל?

מחטא ועבור!

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה

אנחנו אוהבים אותך

אנחנו אוהבים אותך אנחנו אוהבים אותך

מוסר,

אל תשבונו קול,

אל תשבונו קול,

אל תשבונו קול.

אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, א

‫אנחנו אוהבים אותך, ‫אנחנו אוהבים אותך, ‫אנחנו אוהבים אותך, ‫אנחנו אוהבים אותך, ‫אנחנו אוהבים אותך, ‫אנחנו אוהבים אותך, ‫אנחנו אוהבים אותך, ‫אנחנו אוהבים אותך, ‫אנחנו אוהבים אותך, ‫אנחנו אוהבים אותך, ‫אנחנו אוהבים אותך,

השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור, השבור

שאולי אם המשפחה מכובדת שם, ששאלה שאלות,

הנה יש, יש, יש, ברוך השם!

ברוך השם!

הנה יש לנו כיסויי ראש!

בואו לפה לדמת הבמה, בואי לפה,

בבקשה, אשריתם הסתיים, מי עוד?

נשים, נשים אבל על הראש, נשים, נשים, בבקשה,

מי עוד?

מי עוד?

מי עוד פעם נשים?

הנה עוד, בכבוד, אשריכם לחיי העולם הבא,

אשריכם,

בואי לפה,

לא, לא, בבקשה,

מי עוד גמד?

גמד, בבקשה.

עוד שניים, נו, הנה.

בעזרת השם, בבקשה.

אלו אלו אלו אלומים שבע שומיים, אלו אלו אלו אלומים שבע שומיים, בבקשה.

נו, מה זה קרה?

שים מנה, שים מנה.

שלום.

ימנה, שבע שומיים.

אוהו, רק על אבינו,

אוהו, רק על אבינו,

אוהו,

טלם דוד שבשמים,

אוהו, רק אלבינו, רק על אבינו, אוהו, רק על אבינו,

אוהו, שבשמים.

כן? נותרו עוד כמה ציציות. למי שרוצה?

אחרונים שרוצים תפסיס, בבקשה, בואו.

אחרונים שלא זוכרו עדיין, זה כתב.

בבקשה.

בבקשה.

בבקשה.

בבקשה.

זהו.

ארוך השם, נשבת, נשבת.

נשבת.

זה באשמה יאמר, רק על אבינו, רק על אבינו,

רק על אבינו, שבאשמה יאמר.

לא נשאר.

יושב המיקרופון.

איפה המיקרופון נמצא כרגע?

שלום, כבוד הרב, ערב טוב.

איפה, איפה?

תעמוד בבקשה.

ערב טוב, כבוד הרב אמנון יצחק שליטא.

שמי יצחק חיון.

אנחנו הגענו הערב מדימונה, מי שיודע איפה זה.

הגענו לשמוע קודם כל את הצעתו של הרב,

ואני חייב להביע את רגשותיי, שבאמת מרנין הלב מרנין.

ממש לראות את הקדושה ואת העול מלכות שכל אחד מקבל פה וממש כולם פה מרגישים

שממש זה עת רצון גדולה בשמיים כרגע אז אנחנו איך אומרים תפסנו טרמפ על עת רצון הזאת שבעזרת השם אנחנו גם יש לנו באנו פה באופן אישית

לבקש ובזכות הציבור של הרב בעזרת השם אנחנו אני אברך ברוך השם בן תורה

ברוך השם שקודם כל זכינו להיות בני תורה

ואני נעשוי לרעייתי שתחיה כבר תשע שנים

ועדיין לא זכינו להיפקד בנושא של זרע של קיימא

ואני ראיתי פה באמת בדרך כלל לא אופייני לדבר בערבים ולא להתפרץ אבל ראיתי פה את העת רצון ובאמת התעוררות

וחוץ מזה שהיינו אצל אחד מהגדולים, מגדולי ישראל שאמרו לנו לאחרונה

גם נתנו את ברכתם וגם אמרו תגיעו לערב של הרב אמנון

ושהרב באופן אישי גם את ברכתו ייתן וגם ייתן לכם איזושהי קבלה לקבל על עצמכם קבלה, עצה מעשית

שהזכות הזאת והזכות של הציבור שיענו אמן לברכה של הרב תעורר עלינו איזו זכות.

אז אם הרב יוכל בעזרת השם גם לתת לנו איזו עצה, איזו קבלה וגם ברכה בעזרת השם.

מה אתם אומרים לתת?

טוב.

אתה רואה, עם ישראל אוהבים אחד את השני.

אז בוא תשמע, אתה אברך, אתה אומר, אתה לומד כל יום בכולל.

כן.

אשתך, מה עושה?

ברוך השם, אישה יריעת השם,

מצדקת.

מה עושה? היא עובדת, גננת.

הבנתי.

אתה תקבל על עצמך בלי נדר ללמוד שעתיים בתחנית דיבור כל יום?

מקבל בעזרת השם.

שלושה חודשים לפחות, ואם תרצה להמשיך, אשריך.

כולל שבת.

בעזרת השם. כולל פסח.

בעזרת השם.

כולל הכול. יש לנו את דף היומי, אז אפשר להכניס את זה. לא חשוב, העיקר שזה יהיה שעתיים רצופות בתענית דיבור.

באישה תלמד כל יום חצי שעה מוסר.

בעזרת השם, כן.

מה השמות?

יצחק בן מימי.

יצחק בן מימי.

וחפצי בת סילביה.

וחפצי בת סילביה תזכו לזרע חי וקיים מהרה.

אמן. אמן.

יש לך תוח. תודה רבה. תהיה בריא.

אתה לא חייב להישאר, אתה יכול לחזור לדימונה.

רגע, לפני שאנחנו נמשיך בשאלות וברכות, רק רגע. אני רוצה להציע לכם משהו.

כמו שאני מבין, 100 ספרים שהגיעו, היו 100 ספרים,

נחטפו.

הלכו להביא עוד מבני ברק?

יש עוד שרוצים או שלא כדאי שייסעו?

יש עוד. יש עוד, טוב.

אם רוצים לזכות, בעזרת השם באמת,

אני אגיד לכם עצה גדולה מאוד.

עצה שמציעים אותה גדולי ישראל,

כשאדם עומד ביום הכיפורים

וכשגוזרים בראש השנה עוד

על כל בן אדם מי יחיה ומי ימות, מי יהיה חולה, מי יהיה בריא, מי יהיה עשיר, מי יהיה עני,

אחת מהעצות הגדולות והטובות

שנותנים לאדם זה שציבור יהיה תלוי בו,

שרבים צריכים לו.

כשאדם בא יחיד לדין,

אז כוחו של יחיד קטן,

ואם היחיד הוא לא 100%,

אז ודאי שזה קטן.

אבל אם הוא בא מכוחם של רבים,

כשבא אחד לדיון,

או באים

כל ועד הבית או ועד השכונה או ועד העיר, מגיעים כמויות של אנשים,

מתייחסים אליהם כציבור ולא מתייחסים אליהם כאחד.

ואם אחד רבים צריכים לו,

אז דינו כרבים,

דינו לא כיחיד.

ואם הוא מגיע למשפט לפני השם יתברך,

כי רבים,

ולא עוד, אלא שצריכים לו,

אז מעבירים אותו בדין.

הרוצה להינצל ממלחמת גוג ומגוג

יעסוק בתורה ובגמילות חסדים.

תורה עצמה היא גמילות חסדים,

והיא מחזיקה את כל העולם כולו,

אבל תורה חייבים ללמוד.

אז אתה מקיים מצווה,

מצווה ששקולה כנגד כל המצוות.

גמילות חסדים

זה לא מצווה חיובית.

אתה יכול לגמול חסד עם הנפטר, אתה יכול לגמול חסד

עם עניים, עם יתומים, אתה יכול לגמול חסד.

אתה לא מחויב ספציפית על כל אחד ואחד.

אבל אם אדם מחליט

שהוא רוצה לגמול חסד, הוא עושה בעצם לפנים משורת הדין.

כשהוא לומד תורה הוא מקיים את הדין.

וכשהוא עושה גמילות חסד זה לפנים משורת הדין.

למה בגוג ומגוג צריך

גם תורה וגם גמילות חסדים?

כי אם יהיה לך רק על פי הדין מה שאתה צריך לעשות ואתה לא מאה אחוז,

כשתהיה מידת הדין

בגוג ומגוג,

אז המצב יהיה קשה של מי שלא יהיה מאה אחוז.

אבל אם תהיה לו גמילות חסדים, שזה לפנים משורת הדין,

בשמיים ימדדו לו מידה כנגד מידה לפנים משורת הדין גם,

ולא ידקדקו איתו על הדין.

לכן זו עצה,

עצה גדולה.

עכשיו עוד דבר,

אם בן אדם

הוא 80% בעבודת השם,

אבל הוא עשה עוד בן אדם אחד שגם הוא יחזור בתשובה,

והבן אדם הזה 70%. כמה הוא עכשיו?

130%. כי הוא עשה יותר ממה שהוא צריך לעשות.

מי מניח פה שני תפילין ביום?

יש פה מישהו שמניח שני תפילין, שני זוגות תפילין?

אתה מניח שני תפילין?

מי מניח שלוש זוגות תפילין ביום?

אין?

אתה מניח שלוש?

שניים. מי מניח שלוש זוגות תפילין?

זה שחיזק את השני.

אתם יודעים כמה תפילין אני מניח ביום?

מלנת אלפים.

מי לובש פה הערב שתי ציציות?

שתי ציציות?

אחת שהייתה לך ואחת שלקחת עכשיו.

יפה, שתי ציציות.

אתם יודעים עם כמה ציציות אני הולך?

כל ערב נגמרות לפחות 50 ציציות.

תעשו ככה במשך שנים.

וכמה קיבלו עליהם לשים ציצית?

בשמיים נרשם שכל יום אני הולך עם סך הציציות האלה.

שווה או לא שווה?

וכך כל המצוות.

ואנחנו משתדלים לחפש עצות איך אנחנו יכולים לגרום שעוד יהודים יתקרבו ועוד יהודים יתקרבו לעשות נחת רוח להבינו שבשמיים.

והפרשה שלנו הקרובה, פרשת ויקרא, אדם כי יקריב מכם קרבן לשם.

מהו הקרבן הנבחר, אומר אור החיים הקדוש?

זה להקריב בן אדם מכם לשם.

זה הקרבן הכי, הכי, הכי נחשב אצל הקדוש ברוך הוא.

איך אפשר לקרב יהודים לאביהם שבשמיים? לא כל אחד מסוגל, לא כל אחד יכול.

יש הרבה שמדברים עם אנשים לא מצליחים, יש כאלה שמנסים להשפיע.

יש פה אחד שדיבר עם מישהו בקשר לשואה ולא הצליח להשפיע עליו.

יש הרבה, מנסים, מנסים, לא מצליחים.

מקבלים שכר גם על ההשתדלות והניסיון אפילו אם אין הצלחה.

מקבלים.

אבל זה לא דומה אם יש הצלחה.

כי אם יש הצלחה, כל המצוות שיעשה אותו אדם שהצלחת,

הכל נזקף לזכותך.

וכל המעשים שהוא יעשה בצאצאיו אחריו, המושפעים ממנו ומהם, שלך הם.

אז אנחנו עד היום, ברוך השם, השתדלנו בכוחות שלנו והפצנו עד היום 14 מיליון קלטות אודיו,

וידאו וסידי.

אבל אין הקומץ משביע את הארי.

אז עכשיו חשבנו שקשה מאוד כל הזמן לעשות את זה בדרך הזאת.

החלטנו להמציא תרסיס,

תרסיס חדש.

אין לי אותו פה. איפה זה? לקחו לי.

יש תרסיס חדש,

שאתה רואה חילוני ברחוב,

אתה עומד מולו, אומר לו, תן חיוך, הוא מחייך, אתה עושה לו,

הוא נהיה דתי.

הוא אהב את זה.

יש לך כמה בדרך שהיית רוצה לרסס אותם, אה?

אתם יודעים מה זה?

אתם רואים חבר'ה משינוי,

ניגשים אליהם, הופה, מה אתה בוחר? שינוי?

צססססססססססססססססססססססססססססססססססססססר, בוחר משהו אחר.

זה פטנט, לא?

אפשר שיהיה דבר כזה, אתם חושבים שהם צסססססססססססס?

אפשר?

אפשר דבר כזה?

זה חזון אחרית הימים זה.

אני אומר לכם שאנחנו המצאנו דבר כזה, אמיתי אמיתי

זה לא שפופרת שעושים צסק,

זה דיסק

דיסק

הוא מסתובב,

במקום לרסס הוא מסתובב מהר מסתובב, מסתובב, מסתובב ומי שרואה את זה במשך שעתיים-שלוש,

צסס נהיה דתי.

מחיאות כפיים.

תקליטורים,

DVD,

עושים מהפכה.

יש DVD אחד נקרא מבראשית,

שלוש שעות ורבע הוכחות מהבריאה

עד אחרית הימים,

עולם הבא,

הוכחות חיים לאחר המוות, נבואות שהתגשמו,

כל מה שרציתם לדעת

ב-DVD אחד.

אם בן אדם רואה את זה ולא משתנה,

אפשר לתת לו תעודה סתום.

או שהוא אנטי,

והוא לא רוצה להיות מושפע.

מי שרוצה זכויות בלי סוף,

בלי סוף של זכויות,

לתקן בדרך שהם תיקנו,

צריך את המגלה העמוקות,

שיוכל להגיד מה התיקון.

בדורנו אין כאלה בעלי שיעור שיכולים להגיד לכל אחד ואחד בדיוק.

אז אומרים, תעשה תשובה שלמה, ובוודאי אתה מכסה את הכול.

לא כמו שאל אותנו יהודי היקר שם, מה בדיוק אני צריך לדעת בשביל לתקן. אין דבר כזה היום להגיד בדיוק לדעת.

אפשר לדעת באיזה איברים אדם לוקה,

לחפש את המצוות התלויות באותו איבר או עבירות,

ואז לתקן לפי זה. אבל זה לא מספיק, ודאי שיש עוד.

מכל מקום,

יש דבר אחד

שמגן על האדם יותר מכל. אם צדקה תציל ממוות,

משמעות הדבר שאדם שהיה חייב איתה,

אם נתן צדקה,

זכות הצדקה יכולה להציל אותו ממוות,

חוץ מהעני, שלא ירעב, ימות.

מכל מקום, אם בן אדם מחזיר יהודי בתשובה, זאת אומרת, מחיה אותו לחיי העולם הבא,

ודאי זו זכות גדולה בעולם הזה להישאר חי, ועוד

לחיי העולם הבא הוא אוסף זכויות לבלי סוף.

אז עשינו תוכנית מיוחדת עכשיו למי שרוצה להיות שותף ולזכות באמת,

וכנגד חילולי שבת שהוא עשה בעבר,

שיוכל לתקן אותם בשמירת שבת, ולא רק הוא,

אלא שאחרים ישמרו בזכותו, שיניחו תפילין בזכותו, שילכו עם ציציות בזכותו,

שיקיימו מצוות, פסח בזכותו, מצה בזכותו,

כל המצוות, אם יחזרו בתשובה, כל המצוות האלה יחזירו לו את האוברדרפט שלו,

מה-DVD שייקח מכספי מעשר,

שבלאו הכי הוא צריך לתת,

שקל וחצי ליום.

אתם מסוגלים לתת שקל וחצי ביום בשביל להחזיר יהודים בתשובה,

שיהיו לכם זכויות ותחזירו את כל הדברים אחורה שהפסדתם?

שקל וחצי ביום.

בחודש זה 50 שקלים.

20 תשלומים זה 1,000 שקל.

במשך 20 חודש

שקל וחצי ביום.

100 DVD אתם מקבלים לחלוקה, לחלק את זה ליהודים רחוקים,

או שאתם תחלקו, או שאנחנו נחלק בעבורכם,

ודיסק

נותנים לאנשים, ואנשים חוזרים בתשובה בעזרת השם,

אין זכות יותר גדולה מזה.

תקראו את אורח חיים הקדוש על הפרשה הזאת, פרשת ויקרא,

ותראו את הגינזי המלך שיצא השבוע בנושא הזה,

כמה גדולים מעשי חייה.

לראות מה מעלתו בשמיים,

זה לא יאומן כי יסופר מה אדם יכול לעשות עם שקל וחצי ביום,

לוותר על יוגורט,

בשביל

להציל חיים של אחרים ושל עצמו.

מי מוכן בעזרת השם יתברך

להיות שותף בדבר הגדול הזה מהדיווידי, שירים את הידיים בבקשה,

ויקבל גם ברכה,

יכתוב את השם שלו למעלה בהוראת קבע,

ואני אתן לו ברכה פה הערב ברבים בעזרת השם,

להרים את הידיים גבוה,

תסתכל מהר דוד, רגע, רגע, מי שרוצה יכול לגשת לקדמת הבמה למלא הוראת קבע פה, פה, ויקבל ברכה פה.

לא גמרנו את הערב,

אני ממשיך,

אבל רק בקטע הזה שיזכו כמה שיותר יהודים,

להרים את הידיים ולמסור. דוד, אתה ישן?

דוד, ישן, תסתכל כאן, להרים את הידיים בבקשה, הנה בפינה, הנה כאן, הנה שם, יפה, בזריזות, תרשום, מה שתרשום אני אברך,

מה שתרשום אני אברך, נמלא את ההוראה, נרשום, אני אברך.

יואי, חזק,

חזק, חזק, חזק, ומספועסק חזק, וחזק, חזק, חזק, חזק, חזק, ומספועסק חזק, חזק, ניתן ברכה בקר, תרשום,

לא צריך,

תרשום, אני אענה לך גם, אבל תרשום.

מי עוד?

שירים את היד בעזרת השם, יהיה שותף, שקל וחצי ליום בסך הכל, מה-DVD בשביל לקרב יהודים. חזק, חזק, ומספזק!

יהודי יקר, יהודי היקרה,

הוצגה לפניכם טעימה מתורתנו הקדושה.

אם ברצונכם להמשיך לבדוק ולאמת את האמונה,

אינכם מוזמנים להגיע למשרדי שופר רחוב מתתיהו 10 בני ברק או לטלפן למספר 03-67-7779 וגם לפקסס ל-0365-320 כתוב תנו באינטרנט www.שופר.net ניתן לצפות בחינם באתר שופר בלמעלה

מ-500 הרצאות של הרב אמנון יצחק שביטה ולכן ניתן לרכוש משרדי שופר באיזה גודי צפייה.

שחרור אונים

עם ציקלופדיות

ספר עולם התשובה ניתן להוריד הרצאות ונגן mp3

כל אדם המעיד על עצמו כאדם של אמת

וחובתו לבדוק כדי שבחירתו בחיים תהיה אובייקטיבית.