יבנה - התחשבות בעוברי עבירה וכ"ש בעושי מצוה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

תודה רבה.

הרב אמנון יצחק הוא אתגר למראיין החילוני. קשה לעומד מול ה'. 20 שנה הוא נחשב לגדול המחזרים בתשובה.

מכירים אותו כגדול המחזירים בתשובה, שלום לרב אמנון יצחק. הרב אמנון יצחק שנחשב לאחד מגדולי המחזירים בתשובה בישראל. שנים רבות הוא חורש את הארץ ואת העולם היהודי בחייהם אצרות ענק בכל מקום. הוא מחזיר אלפים בתשובה.

אלוהים, ברא את העולם. מי ברא את אלוהים? ואיך אני יודע שמה שרב אחד אומר ולא מה שרב אחר אומר זה הדבר הנכון.

אתה ראית את אלוהים שאתה יכול להגיד שבאמת?

התרועת העמצן של כל השם זה...

יו, בעצמאות לא שלנו? איפה כל האלפים האלה שמתו?

אנחנו כל שנה מתענים שבועה!

ואתם עד שיץ בנימין רק דקה?

האם אתה יכול להוכיח לי קודם כל שאלוהים חייבים? אם אני אחקוב אני לא אמצא מי היה סבא טרפה, אז היה לך סבא או לא? לא מצאתי! אז אם לא מצאתי זה לא היה!

בגלל דמבל!

אני לפני כמה ימים עברתי עם האופניים ככה סתם באיזה שביל שמיום לא עובר ופתאום אני רואה את המוזיאה שלך שמחתי מאוד, סילמתי את זה כי כל הזמן רציתי מאוד מאוד מאוד לבוא אליך רק מה שאני רוצה להגיד לך שבזכותך

אני התחזקתי בשנת תשמ... שמונים וחמש. את הציצית הרגונה קיבלתי מכבוד הרב ומאותו יום לא הורדתי אותה. מאח שלי בזכותך נמצא כבר בישיבה ארבע שנים אחת היום. רציתי להגיד לך תודה באופן אישי על פני ששינו את התחיון מקצה לקצה פתאום אני לא הייתי את האמת, גיליתי את האמת אז הולכים לחזור בתשובה מה אחראי לנו את כל הישיבה בזכות הרב?

ומשמיים חזרתי בשבילך דרך, כבוד הרב? דרך ה... אין שווים את הכסתות,

מה... תחמיץ. כל הסרטורים שלך באתר שופר וסתכלתי קווינטו. מאז קרוב לשנה אני כמעט כל יום נמצא באתר שופר, חזרתי בתשובה. ברוך השנות נמצא כל אל היום ולקחת לי את הקוקו ושינתה אותה בתלוף. ובזכותך קודם כול ההספה של שרון, הציצית של שרון.

כל אדם שרק פה טלוויזיה מני הבית נוספתך.

הבנים שלי חזרו בתשובה ונבחינו בדיסק אחד של הרב אמנון יצחק.

אני שומע אותך בפלטות, רואה אותך,

רושם אותך, הולך איתך בדרך, יושם איתך. שם הכול בצד ורק לראות אותך. אני עצמי חזרתי בעקבות הסרטים של הרב. ושמעתי את ההרצאות שלך באינטרנט במשך שנה.

זה פעם ראשונה ששמעתי את הגלטת שלך היום באוטובוס והקשבתי לכל מילה. חזק מאוד מהקלטות של הרב. ברוך השם, זכיתי לפני שלוש שנים להכיר את אתר שופר בלימודים. להכיר בן אדם באינטרנט ובאמת לראות את האמת. ובזכותך יש לי כל הכוחות לעסוק בתורה ולעשות כמה שיותר דברים למען הקבוצת ברוך הוא.

אנחנו נמצאים כבר שנים על גבי שנים ורק לזמן הקבוצה בתשובה.

נורת המשפחה שלי חרדית. הילדים שלי עם דיונים חרדים היום. ואותי הוא החזיר בתשובה ואת הבת שלי החזיר בתשובה ואת הבן שלי החזיר בתשובה. אחרי עשר שנים, הפעם הראשונה שרצה לי לעזור לך במהלך. אני מחובר אליך בלי הפסקה ובייחוד תודה על השנה האחרונה שבספוצה הצלחתי לעשות מחר את האופן. אני גם נכנס את ילדיי לתלמודי תורה ולמדתי אותך אבל נגמרנו את הוועדה שלי. ואני שואל איפה היית לי 34 שנה, כבוד הרב?

השקר.

לבוא למה?

בגלל שלא שמעת כאן לדעתו. התגיירתי לפני שלוש שנים בפוסט אחר.

עבדתי באולם של רבנות ברכה ובלילות אחרי הרגע שהייתי חוזרת מהאולם, ישבתי ושמעתי בדיסקים שלך, וחוץ מזה אני רוצה להתעביר את זכור השמאלי אדם שלי.

כל הקרדיט שהוגיע לרבנות נצח, אני לא שואל עליך.

אני לא רוצה לדבר על שאלה, אני פשוט רוצה שתעניתי לי את הציצית הראשונה שהייתי בבקשה.

יש לך טענית לזה, אתה חושב שאתה איצצית.

זהו, ואני רוצה באותה הזדמנות שאני כבר פה לקבל על האיציצית.

בואו, בבקשה, אדוני, אלוהינו מלך העולם שהוכלנו וקיימנו וגיענו לזמן הזה

ויש איזה משהו שאני מאוד רציתי להגיד לרב כבר הרבה זמן, ואני מתנצל שעד היום לא אמרתי את זה לכבוד הרב.

מה הרב עשה לנו בחיים כמה טוב?

כל זה לזכויות הרב.

הייתי נראה לך הרב, בספקת הרב נראה לנו בתשובה מעמוק עמוק למטה, בספקתך.

חייס אמת, מהלך חסר. אתה בעדו לבדוק?

אני מאוד אוהב אותך.

אתה חזרת בתשובה? שנתיים.

ועד שנתיים אתה נראה טוב בלי עין הרעה.

שמעתי קלקטית שלך, הייתי פעילה במרץ, על חובתה של האישה לשים כיסור.

אני בכיתי, אבל אמרתי, זהו, זאת האמת.

תודה רבה שיצאתם ללמיד החיים.

אני רוצה להגיד לך שארץ ישראל מאוד מאוד אוהב אותך ולא שומע לך את מה שעשת לו למעלה משלושים וחמש שנה. אני מודה להשם מברך שהביא אותך לעם ישראל.

אני רוצה להגיד לך רגע על זה שהרסת ללמיד החיים. אני רוצה לדעת איך אתה עושה את זה.

זה זכותך עצמו במזרד ואנחנו שמים.

אוקיי, ברגע, בואו נכנסו

מולכם עדיין! הרב עדיין! הרב עדיין! הרב חנדאין! יצבח שליטה!

אוקיי?

סג'יוטי! סג'יוטי!

סג'יוטי! סג'יוטי! סג'יוטי! סג'יוטי! סג'יוטי! סג'יוטי! סג'יוטי! סג'יוטי! סג'יוטי! סג'יוטי! סג'יוטי! סג'יוטי! סג'יוטי! סג'יוטי! סג'יוטי! סג'יוטי! סג'יוטי! סג'יוטי! סג'יוטי! סג'יוטי! סג'יוטי! סג'יוטי! סג'יוטי! סג'יוטי! סג'יוטי! סג'יוטי! סג'יוטי! סג'יוטי! סג'יוטי! סג'יוטי! סג'יוטי! סג'יוטי

לון ודומית, לון...

כי לכו... כי לכו... גויים לאור,

לבוא... נסתם בו לשיחו...

לשיחו... נורד האוכל נזלב...

כי לכו...

כידוי ואוי דוי, סתרוי לשכורו לשכור דוהל תמר.

איי איי איי,

כמאויל לגוכר,

הטוראה תוקם.

כמאויל לוקר,

ודוד הדגוכר.

פהי! כמאויל לוקר,

הטוראה תוקם.

כמאויל לוקר,

עתה, עוד כן, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו, גילךו,

אטו אטו קיי קינאים יוילום ויאדוילום אטו אטו קיי

קינאים יווי דוי ראוי לשמחו נורא נורא לזמן אהי אהי אהי אהי קינאים יוילום ויאדוילום אטו קוקיי

הכלורת עוקב, וואי, ממילא נולמי הטוידוי הטוידוי הטוידוי הטוידוי הטוידוי הטוידוי הטוידוי הטוידוי הטוידוי הטוידוי הטוידוי הטוידוי הטוידוי הטוידוי הטוידוי הטוידוי הטוידוי הטוידוי הטוידוי הטוידוי הטוידוי הטוידוי הטוידוי הטוידוי הטוידוי הטוידוי הטוידוי הטוידוי הטוידוי הטוידוי הטוידוי הטוידוי הטוידוי הטוידו

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב יהיה לרפואה שלמה לשרה בת פנינה, שהקדוש ברוך הוא יסיר מעליה את המחלה וירפא אותה בכל האיברים והגידים,

בעיקר בכבד.

אמן, אמן.

הצלחה בעלייה לארץ הקודש ופרנסה בשפע,

לאביטל בת לאה לובה ואליאס טל בן זיווה,

זיווגים הגונים לכל יוצאי חלציהם.

יזכו להיות יראי שמים אמיתיים במהרה.

אמן. הערב גם לעילוי נשמת הורי וחמים נוחתם עדנה.

כתוב כי יגנוב איש,

שור או שא,

וטבחו או מכרו,

חמישה בקר ישלם תחת השור,

וארבעה צאן תחת השא.

מי שגונב בדרך כלל צריך לשלם כפל, אבל אם הוא גנב שור עושה וטבח או מכר,

על הבקר הוא משלם חמישה ועל הצאן משלם ארבעה.

בטבע האדם, כשהוא רואה עוון שנעשה על ידי רעהו,

מיד מאבד רעהו כל ערך לפניו.

אדם הגונב, ודאי שמזלזלים בו ומבטלים אותו לגמרי.

זה גנב זה.

גנב.

זהו.

אמנם דעת תורה היא אחרת.

כי יגנוב איש הרוסה.

רשי מביא,

אמר רבן יוחנן בן זכאי,

חס המקום על כבודן של הבריות.

שור שהולך ברגליו

ולא נתבזה הגנב לשאת אותו על כתפו, משלם חמישה.

זאת אומרת, הוא גנב שור, צריך לשלם חמישה שברים.

שא שהוא נושאו על כתפו,

משלם ארבעה.

הואיל ונתבזה בו.

מה שהתורה אומרת,

שמי שגנב שור עושה וטבח ומכר,

למה היא אומרת שעל הבקר ישלם חמישה ועל הצאן ישלם ארבעה?

מגלה לנו רבן יוחנן בן זכאי,

משום שהקדוש ברוך הוא חס

על הכבוד של הגנב.

מה קרה?

כשהוא גנב שור, הוא לא יכול לשאת אותו על הגב. הוא הולך, השור, ברגליים.

אז הוא לא נושא אותו עליו, הוא לא מתבייש.

כאילו זה שור שלא הולך לידו, אין שום בעיה.

אבל אם הוא נושא את השה על הכתפיים,

יש לו ביזוי בזה.

אז בגלל שהוא התבזה, מפחיתים לו חמישית מהקנס,

הוא ישלם רק ארבעה,

לא חמישה.

ועכשיו נשאלת שאלה.

לכאורה,

מה הביזיון יש לאדם פחות כגנב?

והרי הוא בעצמו נטל את השיער על כתפיו, ואף אחד לא הכריח אותו לקחת. הוא בחר בעצמו לקחת אותו על הכתפיים.

אז כנראה שהוא לא מקפיד על הכבוד שלו ועל הביזיון שלו.

אחרת לא היה נוטל אותו.

בכל אופן,

התורה מתחשבת עם הגנב ומעריכה את כבודו יותר ממה שהוא מעריך את עצמו.

וזאת, כיוון שיש לו חלק אלוה ממעל ממש,

למרות פחיתותו.

מכאן אנחנו נבין עד כמה גדול החיוב לכבד את הבריות.

ומפה נבין כמה אנחנו לקויים בזה.

גם גדולי עולם לא עמדו בניסיון הזה.

כמו שהגמרא מספרת על 24,000 תלמידי רבי עקיבא שמתו,

על שלא חלקו כבוד זה לזה.

זאת אומרת, לא העריכו את הכבוד של השני מספיק.

כמובן שאנחנו לא נייחס להם את העוון הזה בגסות, שהם זלזלו בכבוד של השני.

כתוב לא חלקו כבוד.

מה שראוי החלק לכל אחד ואחד לא חלקו.

אבל התביעה עליהם הייתה בכל אופן על פי מעמדם וחרכם הרב,

ולכן הם מתו 24,000 תנאים,

בין פסח לעצרת.

מזה אנחנו צריכים להבין את ערך הנבראים ואת הכבוד שלהם.

והם מחויבים לכבד אפילו דומם,

כיוון שהקדוש ברוך הוא ברא אותו.

אז כל שכן את האדם שנברא בצלם.

בור ששתית ממנו מים, אל תזרוק בו אבן.

צלחת. צלחת שאכלת ממנה, אל תירק בה.

אז צריך לכבד את הבריות

יותר ממה שאנחנו חושבים.

אומנם

קיים גם חיוב לשנוא את הרשעים ואת שונאי ה'

וגם חייבים לקיים את החיוב הזה.

זאת אומרת,

אם אתה הוכחת רשע והוא לא רוצה לחזור בו והוא ממשיך לעשות עבירות,

מצווה לשנוא אותו.

וחייבים לקיים את החיוב הזה.

אבל יכול להיות שהגנב גנב

בגלל שלא היה לו מה לאכול,

יכול להיות שזה חד פעמי,

יכול להיות שזה שגגה כזאת.

יש כאלה מתאבדים שאין להם מה לאכול, מה בושה שהם נזקקים לאחרים.

שמענו הרבה מקרים פה בארץ.

אז זאת אומרת,

לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו. אם זה גניבה בשביל מלא נפשו, עבר דיאת בסטה ולקח תפוח בגלל שהוא רעב,

אז הוא גנב.

אבל לא יבוזו לו אם הוא רעב ולא אכל כלום ואין לו ברירה כאילו.

זה לא מותר,

אבל צריך גם כן לראות את הצד הזה, צריך להשתכלל.

אבל יחד עם זאת,

צריך לדעת את הערך הרם של כל נברא ונברא,

והערה נפלאה

אנחנו מוצאים בסוף פרשת יתרו.

הפסוק אומר, ולא תעלה

ומעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערוותך עליו.

הכהנים מצווים לא לעלות על המזבח במעלות,

זאת אומרת במדרגות.

כשעולים במדרגות הפסיעה היא גדולה,

זה לא צנוע.

שלא תגלה ערוותך עליו.

על ידי המדרגות

מרחיב את הפסיעות,

ואף על פי שאין פה גילוי ערווה ממש. למה?

שהרי כתוב של הכהנים, ועשה להם מכנסי בד.

מתחת לחלוק שלהם היה מכנסיים,

מכנסי בד, עם שנצים שהם סגורים לגמרי.

אבל מכל מקום הרחבת הפסיעות שעולים במדרגות,

קרוב לגילוי ערווה הוא

ואתה נוהג בה מנהג ביזיון.

זאת אומרת, כשאתה עולה למזבח,

אז יש מנהג ביזיון כלפי האבנים.

בערי דברים קל וחומר.

ומה האבנים הללו שאין בהם דעת

להקפיד על ביזיונן?

אמרה תורה לא תתנהג בהם מנהג ביזיון.

חברך,

שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על ביזיונו,

על אחת כמה וכמה שאתה צריך לנהוג בו מנהג כבוד ולא מנהג ביזיון.

אם את דומם שלא מרגיש ולא יודע ולא נעלב ולא נפגע,

התורה מקפידה שתנהג בו מנהג שלא יהיה מבזה,

מה זה המנהג הלא מבזה?

שאתה תעשה כבש ולא מדרגות שאתה תעלה.

מה זה, פסיעות רחבות וזה נראה לא טוב.

איפה נראה לא טוב?

מה האבן רוע? יש לך עיניים?

אז אם על זה מקפידה התורה, על הדומם,

שלא לבזות אותו,

כל שכן בשר ודם, שנברא בצלם אלוקים.

וההערה הזאת מדברת בעד עצמה.

מצינו שטובחים מאדם אחרי פטירתו המלכת את חברך,

כיוון שכל אדם דומה למלך

שהרי צלם אלוהים בו.

כולנו נבראנו בצלם אלוהים.

אז זה כביכול דמות דיוקנו של המלך,

בצלם אלוהים.

אז אם ככה שואלים,

המלכת את חברך, הרי יש לו דמות של מלך.

וכשם שקיים חיוב לכבד את הזולת

ולהכיר את ערכו,

שזה התברר לנו עד עכשיו,

כך חייב אדם גם להכיר את הערך של עצמו,

אדם צריך להכיר את ערכו שלו.

אדם הלובש בגדי מלכות

מתגאה בזה.

אנשים משקיעים הרבה כסף בקניית בגדים, שיראו טוב,

ואם הוא קונה בגדי מלכות, ודאי שהוא מתגאה בהם.

כך צריך כל אדם להתגאות בצלם אלוהים שבו,

וזאת גאווה מותרת.

כיוון שאם אדם יכיר את ערכו ואת מעמדו בבריאה,

ויסיק מזה את המסקנות

הנובעות מכך,

הוא פותח לעצמו פתח לחיי אמת.

אבל אם הוא זלזל בעצמו,

מה אני, מה חיי?

אז הוא לא יקפיד לעשות את הראוי והנכון ואת האמת,

ויפספס את חייו.

כי אדם מטבעו חי בעיקר את חיי הגוף והרצונות שלו,

וזה נקרא כוחות של בעלי חיים.

כמו שבעלי חיים חיים רק גשמיות,

יש הרבה מאוד אנשים שהם עבדי התאוות

ועובדים רק בשביל הגשמיות.

וכוחות של בעלי חיים מושלים בו.

אבל אם יכיר אדם את ערכו ומעמדו,

ההכרה הזאת תביא אותו למאוס

בחיי הגוף והתאוות

וישאף להתרומם לחיים רוחניים.

מי שצפה אתמול בדרשה שנתנו בבני ברק,

עמד שם אחד שחזר בתשובה לפני חמישה חודשים,

וממש נתן מוסר לכל האנשים החרדים עשרות שנים.

כי הוא מבין, כן, מבאר שבע. כי הוא מבין, מבין בדיוק

מה שהסברנו פה.

אז אם יכיר אדם את ערכו ומעמדו, הכרה זו תביא אותו למאוס בחיי הגוף והתאוות וישאף להתרומם לחיים רוחניים.

כשההכרה הזו מבוססת באדם

והוא מתגבר על חיי הגוף,

הנפש יוצאת ממאסר החומר שהיא נתונה בו

והוא מתחיל לחיות חיי נפש.

ואז הוא מרגיש שהחיים שלו נמצאים בעולם אחר.

הוא מרגיש את העולם הזה זר ומוזר,

ומרגיש שהוא בארץ נוכרייה שהוא עומד לעזוב עוד מעט.

כל חמדות העולם הזה זרים לו.

ביחס שלו אליהם,

כמו בת המלך

לבעלה העירוני ומתנותיו.

במסילת ישרים כתוב על הפסוק, וגם הנפש לא תמלא,

לא תוכל להשביע את הנפש.

הנפש היא רוחנית,

וכמה שתיתן לה רוחניות היא לא תסבע.

הגוף הוא גשמי, הוא לא יכול.

אתה נותן לו עד גבול ואחרי זה הוא מקיא.

אפילו אם אתה אוהב דבר מסוים, כגון עוגת גבינה עם קצפת, משהו,

כמה אתה יכול לאכול?

אתה לא יכול לאכול עכשיו

פלטה שלמה של גבינה,

אתה תקי.

דבש מצאת, יכול דייקה,

פן תסבע והכה אותו.

אי אפשר, הגוף לא יכול לסבול יותר מדי.

אבל הנפש

לא תמלא כמה שתיתן לה חוכמה, כמה שתיתן לה בינה, כמה שתיתן לה דעת.

לא תמלא.

מסביר על זה המסילת ישרים משל.

משל לעירוני שנשא בת מלך.

אם יביא לה כל מה שבעולם

אינם חשובים לה כלום,

שהיא בת מלך.

לארדואן יש ארמון שהוא בנה עכשיו עם אלף חדרים.

לא יודע מתי הוא יספיק להיכנס לכולם,

אבל ארמון,

אלף חדרים, וברור שבכל חדר יש זהב וכסף וזה וכו' וכו'.

נו, אז אם אדם כזה,

מה תביא לו? מה אתה יכול להביא לו? מה, תביא לו מהשוק דברים מיוחדים? מה תביא לו?

מאיזה חנות? מה תביא לו?

מישהו מלך? מישהו שליט? מישהו...

יש לו את הכול.

יש לו את הכי טוב שיכול להיות, הכי יקר שיכול להיות.

מה תביא לו? עירוני יכול לתת לבת מלך משהו?

מה הוא יכול להציע לה?

כך הנפש, אומר הרמחל.

אילו הבאת לה כל מעדני עולם, אינם כלום לה.

למה? שהיא מן העליונים.

תראו כמה שחקנים בעולם מתאבדים.

אבל היה להם פרסום והם היו סלב וכולם חתימות ונשיקות והכול.

ולמה הם מתאבדים?

אין להם כסף?

יש להם.

אין להם עושר? יש להם.

כל מה שכולם חולמים יש להם, אז למה הם מתאבדים?

כי הם סיפקו רק את התאוות של הגוף, והגוף בסוף קץ בזה. קץ, לא יכול, די.

די, לא יכול.

אבל הנפש

לא תמלא.

תראו, רוב הצדיקים בדור האחרון

מאריכים ימים והאריכו ימים 103, 104, 106. הנפש לא תמלא.

כמה כאלה מאריכים באלה שחיים חיי הגוף?

הגוף מתכלה יותר מהר. ככל שאתה מעניק לגוף יותר, יותר, יותר חומר,

האדם גומר יותר מוקדם.

מובן שאם הנפש חיה באדם,

אז הנפש משבחת ושרה לבורא,

האמונה היא פשוטה בתכלית,

העולם הבא מובן מאליו,

והאדם עומד את הבורא כראוי.

זה אם הנפש חיה באדם.

אז אם כן,

גדול מאוד החיוב שאדם יכיר את ערכו האמיתי בהתבוננות עמוקה וחודרת,

וינהג למעשה כפי שמחייבת ההכרה הזו,

וכך יזכה לקיים את התכלית שהוא נברא מעבורה.

אבל אם אדם לא מתבונן בעצם, מה אני עושה פה? שב רגע, תשאל את עצמך שאלות,

ותביא תשובות מבוססות.

מה אתה עושה פה?

לכמה זמן?

מה המטרה?

נו, מה תשיג?

נגיד שהשגת,

תיקח את זה? לא. אז למה אתה הולך?

אז בשביל מה באת?

מה המטרה? נו, תסביר.

מה יכול להסביר?

אם החיים מתחילים בגשמיות ומסתיימים בגשמיות,

אין תכלית לבריאה,

אין טעם לבריאה. מה אתה שונה מחתול?

הוא חי יותר טוב ממך.

אין לו דאגות,

הוא לא מקבל מכתבים בדואר, לא מאיימים עליו שינתקו לו את החשמל.

הכול בסדר.

לא משלם מע״מ, אוכל מה שהוא רוצה, איפה שהוא רוצה.

כל מה שאתה משאיר הוא אוכל.

אז זאת אומרת,

אדם צריך להבין מה התכלית שלו,

מה היא התכלית שלו.

אומנם

זה לעומת זה עשה אלוהים,

ועם כל גדלותו של האדם

ורוממותו

קיימת בו גם שפלות נוראה.

בדיבור קל אפשר לפתות אדם

שיתעלם מעתידו ויפקיר את כל התכלית.

בני האדם מאבדים את רכושם הרוחני שרכשו בעמל של שנים,

על ידי פיתוי קל של איזה רשע.

ככה אדם.

הוא יכול לעלות במעלות לאין שיעור,

ודיבור אחד יכול להוריד אותו, לקלקל אותו,

והוא לא יכיר את מקומו יותר.

אפילו אדם הראשון,

יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא,

גם הוא נתפתה על ידי אשתו

ועבר על ציווי מפורש של הקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא ציווה אותו, לא אותה.

והוא אמר לה מה השם ציווה אותו.

ואחר כך היא הציעה לו לעבור על הציווי והוא עבר.

איך יכול להיות מדיבור אחד ככה עזבת את הכול?

אתה הרי אמרת לה מה השם אמר לך.

אז איך היא יכולה לבוא ולסתור את דבריו?

דברי הרב ודברי התלמיד, דברי מי שומעים?

אז מה, איך זה יכול להיות?

איך זה יכול להיות?

אנחנו לא מבינים את החטא של אדם הראשון.

חכמים אמרו שהוא עשה עבירה לשמה,

ועוד הרבה דברים עמוקים שאמרנו כבר בשיחות קודמות.

אבל התורה אומרת שהיה בזה גם צד של חטא,

כי הוא שמע בכל אופן וגרם מיתה לכל העולם.

אנחנו מתים בזכותו.

אז האדם הגדול והמרומם ביותר, יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא,

קיים בו גם כן צד של שפלות להתפתות

ולאבד את מעמדו ותכליתו.

אז כמה צריך זהירות מדיבורים?

של אנשים לא כשרים

או מתחזים למיניהם או מרצים חדשים או כל מיני דברים כאלה.

כי האדם מתפתה, נוח לו לשמוע מה שנעים לו,

מה שמסבר את אוזנו,

מה שנוח לו לקיים,

מה שהוא רוצה בתוך תוכו.

הוא מחפש רק שמישהו יגיד לו שיש היתר.

וזהו.

והוא מתפתק, כל מה שהוא בנה,

כל מה שהוא בנה,

הכל יכול לרדת בבת אחת.

אדם בטבעו צר עין ומקנה.

מוכן לבלוע את רעהו חי

בגלל הקנאה בחלק הרע,

בחלק של רעהו, לא הרע, סליחה.

בגלל קנאתו בחלק רעהו.

תסתכלו רק את הבחירות.

אף אחד לא אומר שבחים מה הוא עושה.

כל אחד אומר מה שנראה גרוע.

מוציאים סרטים על ביבי הכי גרועים,

מוציאים על

גנץ

סרטים הכי גמגומיים וכל אחד מוציא את הפדיחות של השני ואת הזה.

אף אחד לא אומר, תשמעו אני הולך להפוך את ישראל למשהו משהו משהו. עיקר הקמפיין שלילי על אחרים.

כשאני הלכתי לבחירות ביקשו ממני גם כן.

היה לי יועץ,

שזה בסוף לא לקחתי אותו,

כי הוא אמר לי לעשות רק קמפיין שלילי.

אמרתי לו, זה אני לא מוכן.

תבדקו אותי אם אני עשיתי קמפיין שלילי.

אני רק אמרתי מה אני הולך לשנות,

מה אני הולך לעשות.

נגדי עשו קמפיין שלילי.

אני לא עניתי ולא החזרתי באותה מטבע.

זה צריך שליטה,

שליטה על הרגשות, על המידות,

שלא להתפתות וללכת בקו שהם הלכו.

אבל אדם בטבעו הוא צר עין ומקנה,

מוכן לבלוע את רעהו חי בגלל קנאתו בחלק שיש לרעהו.

בני אדם משועבדים כל כך למידותיהם הרעות,

עד שרובם מאבדים את עולמם בגלל זה.

בדרך שעברנו לפה ראינו שהרבה מודעות נתלשו,

חלק הדביקו עליהם.

וזה בכל עיר שאנחנו הולכים,

בכל מקום מנסים לשלול, להפריע, לקלקל ושלא יבואו אנשים.

מה אנחנו אומרים?

דברי תורה.

של מי הם?

של הקדוש ברוך הוא.

לא ללכת לשמוע דברי תורה של הקדוש ברוך הוא.

מה הם מדברים?

ליצנות, בדיחות,

סיפורים אישיים,

קשקושים והכול,

תותים,

רק מוכרים לאנשים,

ואנחנו לא מורידים להם מודעות.

חוץ מזה שזה גזל,

ועקירת הדת,

ושנאת הבריות, כל כך הרבה עבירות עושים.

הרי ודאי שכל האנשים האלה יילקו מן השמיים.

לקדוש ברוך הוא אומנם יש זמן,

אבל הקדוש ברוך הוא מחניש בסוף,

ראינו כבר הרבה מקרים כאלה שעברו.

ואנשים משועבדים כל כך למידות הרעות, עד שרובם מאבדים את העולם בגלל זה שהרי הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם.

הגמרא בבבא מציעה קופזן אומרת

רב סליק לבי קברי עבד מי דעבד.

רב

עלה לבית הקברות

ועשה מה שעשה.

רש״י אומר מה זה?

אומר שהוא היה יודע ללחוש על הקברות

ולהבין על כל קבר וקבר באיזה מיתה הוא מת.

ומה הוא אמר רב כשיצא מבית הקברות?

תשעים ותשעה בעין הרע ואחד בדרך ארץ.

כל המתים,

תשעים ותשעה אחוז מתו מעין הרע ורק אחד אחוז מת

בדרך הטבע,

ממחלות, מדברים כאלה וכו'.

אין לאדם כל טובת הנאה מהמידות הרעות שלו.

בכישלון הפיתוי

מתפתה האדם

בגלל הנאה גשמית.

אבל בכישלון של המידות

אין כל הנאה כלשהי.

כשאדם משתמש במידות הרעות שלו אין לו טובת הנאה.

לדוגמה,

אם אדם נכשל והתפתה בגלל הנאה גשמית,

עשה עבירה, אכל איסור.

יש לו הנאה, יש לו הנאה גשמית.

נכון, זה אסור, אבל הנאה יש.

בשביל הנאה הוא עבר את העבירה.

אבל כשאדם נכשל במידות,

קנאי,

איזה הנאה יש לו?

הוא מצטער,

הוא מתפוצץ כשהוא רואה את השני ככה מסודר.

איזה הנאה יש לו מזה?

אדרבה, מידות רק מזיקות לו ומוציאות אותו מן העולם.

הוא יכול לקבל שבץ לב.

ותקשיבו עכשיו דבר מזעזע ותראו כמה הוא אמיתי, זה לא יאומן כי יסופר.

אפילו אצל קין,

הבן של אדם הראשון,

שהוא היה נביא וגדול מאוד מאוד,

הוא ירד לעומק הסוד של הקורבנות והוא הקריב קורבן,

והוא נכנס בסוד העבודה הזאת,

ובכל זאת כשהקריב בפעם הראשונה,

בתוך ההקרבה שהוא הקריב הייתה מידה

של צר עין.

ויבא קין מפרי האדמה מנחל אדוני,

רש״י אומר מנה גרוע.

מה זה?

העולם חולק לשני אחים, יש קין ויש הבל, חצי עולם לכל אחד.

מה, אם אתה תביא משהו משובח, אתה תפסיד? מה יחסר מן העולם?

חצי עולם שלך?

מה אתה תפסיד? לא הבנתי.

למה שלא תביא משובח כמו ההבל?

למה אתה מביא בצרות עין?

עד כדי כך גדולה שפלות באדם,

והיא גם מתערבת במעשים הטובים.

במעשים הטובים.

מן המפורסמות, תקשיבו עכשיו, זו דוגמה,

אני ממש ששתי כשראיתי אותה, כמה היא נכונה.

מן המפורסמות,

מי שפותח קופות צדקה,

נגיד הוא גבאי

בבית כנסת,

מוצאים הרבה מטבעות שחוקים.

זה גם פרי של צרות העין.

אותו אלמוני שדחף את הצדקה לתוך הקופה,

אבל העין שלו הרעה

גרמה שהוא ייתן את המטבעות המשופשפים בקטנים שיש לו וישאיר לעצמו את הפרוטות החדשות.

אתם מכירים את זה, נכון?

כשנותנים למישהו משהו,

אז רוצים להתפטר ממה שעומד ככה להיות פג תוקף.

כן?

כשנותנים למישהו משהו, נותנים את הבגדים הבלויים.

אומרים, אין לי מה לעשות עם זה, חבל,

תיקח את זה איך שיהיה לך.

לא קונים לו בגדים חדשים.

נותנים לו את הסבלה, את הבלאות, מה שנשאר.

ככה זה עובד.

רוצים לגמור את הסיר, דוחפים לך את הכול, כאילו דואגים לך שתאכל הרבה. לא, רוצים פשוט שהסיר ייגמר, שאפשר יהיה לשטוף, חבל על האוכל.

אז זאת אומרת, זה נקרא צרות עין.

זה מידה שנמצאת בכל אדם.

צריך לתקן את זה.

מובא בשם הזוהר הקדוש

מה שאין התורה מפרשת

את השכר של העולם הבא.

לא כתוב במפורש מה השכר לעולם הבא, זה נאמר ברמז רק בפסוק.

הדבר הזה, אומר הזוהר, נעשה בכוונה לטובתו של אדם.

אם לא כן,

לא היה שייך לעבוד את השם לשם שמיים

בלי תקוות שכר, כי אם אתה יודע מה אתה הולך לקבל בדיוק על כל דבר,

אתה תעדיף לעשות מה שמרוויחים יותר ותעשה למען השכר.

זה כמו שמציעים לאדם עבודה, אחד משלם

2,400. למי תלך?

ודאי, שילך ל-4, אם אני כבר עובד.

למה שאני לא ארוויח יותר?

אז זאת אומרת, זה מה שגורם. אתם מפריעים לי שם.

כמו שאמר התנאה,

אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל שכר.

אם אדם ידע את גודל השכר,

לא יימלט

שתשתתף נגיעה של תקוות השכר בעבודתו את השם.

והבחירה בעבודת השם לא תהיה במסירות ובזכאות,

כמו אדם שלא יודע מה השכר על המצוות שהוא עושה.

כשאדם לא יודע, אז ודאי שהוא מוסר נפש על המצוות לא למטרת שכר, כי הוא לא יודע מה השכר.

עכשיו, אם היה ידוע גודל השכר שצפוי למקיימי התורה,

מה זה היה גורם?

קנאה וצרות עין על כל כלל ישראל מצד אומות העולם, קודם כול.

אומת העולם היו אומרים, מה?

עם ישראל יקבל שכר כזה וכזה וכזה?

אם זה רמוז, אם חכמים אמרו, הם לא מתפעלים.

אבל אם היה כתוב מפורש בתורה שמקבלים כך וכך וכך וכך,

ולא רק אומות העולם,

בישראל עצמה יש מבטלי תורה.

מהקנאה, כמו שאמרנו,

כמו שעושים לנו, לא נותנים לנו לדבר, מפריעים לנו.

למה?

צרות עין, קנאה ושנאה.

ואם זה היה מתפשט יותר,

העולם היה נחרב ושמם מרוב קטטות,

מלחמות והריגות.

למה רצחו בהיסטוריה כל הזמן מלכים את המלכים?

למה חתרו?

למה הרבה מדינות היום בעולם יש מרד, מהפכה צבאית,

מקנאים בשלטון?

רוצים את השלטון.

שלטון זה כסף, זה כבוד, זה הכול.

אז לכן, בגלל צרות עין,

אני לא יכול לראות שההוא יהיה כך וכך, אז הוא קם, והורג אותו.

ככה ראינו במצרים, ככה ראינו בעיראק, ראינו בלוב, ראינו בסוריה, שרוצים,

ראינו בכל מקום.

ולא רק זה, אתם רואים שאפילו ברוסיה מחסלים אנשים בכל מיני בתי מלון בארצות

באירופה וכו'.

כל מי שמפריע לשלטון, מחסלים אותו.

מה, כי פוחדים על השלטון? צרות עין.

למה יצאו נגדי החרדים,

השסניקים? למה יצאו?

בגלל צרות עין. מה,

הוא יביא מנדטים, ייקח לו כמה כיסאות, על חשבוננו כאילו.

לא מוכנים.

אז שורפים את המועדון.

אין, שלא יהיה.

אז מה, החסדים של הקדוש ברוך הוא שלא גילה לנו את השכר של המצוות כלל?

ועל זה נאמר, עין לא ראתה אלוהים זולתיך יעשה למחק כלו.

עין, לא ראתה אפילו הנביאים לא ראו.

רק אלוהים יודע בדיוק מה השכר,

ומי שמחכה לו, יזכה ויראה את השכר שיקבלו בסוף.

אז בזכות זה שהשם לא גילה את כל השכר בדיוק כמה הוא,

לא מתפרצות מלחמות לצאת ולחרים עולם ומלואו.

ולכן גם אנשים לא מעריכים את השני, כי הם לא יודעים מה השכר שמגיע. אפילו שכתוב בספרים,

שבן אדם שמזכה את הרבים, שכרו לאין שיעור, כמו שאומר רבי שמעון בר יוחאי, ללא קץ וכולי וכולי.

כן, אבל זה לא רואים את זה מפורש, אז זה בסדר.

זה מרגיע.

זה חסד מהשם, אחרת,

כמו שכתוב, ככה היה.

אז הקדוש ברוך הוא מסתיר שכר המצוות,

שלא תשלוט בזה עין הרעה של אומות העולם ולא ייגרם נזק לישראל על ידי זה.

טוב,

אנחנו חוזרים עוד פעם לנושא שהתחלנו מזווית החרד,

ונסיים בדבר חיובי.

אמרנו כי גנוב איש שור עושה.

יש להתבונן בזה הרבה, יש על זה הרבה הרבה מאמרים,

הרבה הרבה דרשות,

לאין שיעור, אין לכם מושג אפילו כמה אלפים ורבבות.

של זוויות

של כל מה שאנחנו מדברים.

לכאורה, לפי השכל שלנו, היינו דנים ההפך.

מי שגונב שא

ונושא אותו על הכתפיים,

זה גנב בזוי וגס מאוד.

הוא לא מתבייש ללכת כך בשוק ולשאת את הגניבה על הכתפיים.

אחד כזה, לפי דעתנו,

צריך להעניש אותו יותר מסתם גנב ביישן.

והוא היה צריך לשלם חמש צאן

כדי לגדור אותו לאבא שלא ישוב עוד לדרכו הרעה.

בתורה אמרה הפוך,

אמרה להתחשב בו

משום הביזיון שהוא נושא את השם,

כי הקדוש ברוך הוא חס על כבוד הבריות

וניקה ממנו חמישית עונש מפני שנתבזה,

כי הוכרח לשאת אותו על כתפו,

וכבר קיבל חומש עונש בזה שהיה בוש בפני הבריות.

ואנחנו עומדים בטח.

טמאים.

הלו,

מי הכריח אותו לקחת את השא על הכתפיים?

בזוי כזה, שלא אכפת לו כלל ללכת ככה בשוק

ורק בשביל ליהנות מהגניבה?

יש לו בכלל איזה רגש?

יש לו איזה פחיתות כבוד במעשה הזה? הרי רואים שהוא לא מתבייש.

ודאי שהאדם הזה, לדעתנו,

הולך עם השא על הכתפיים

ושר שירים של

מרחיק משיח,

שמח וטוב לב,

וכל האנשים כאין נגדו.

אז איפה הביזיון?

איך התורה מתחשבת בביזיון? איזה ביזיון?

אבל התורה ירדה לסוף דעתו של אדם.

נכון שהוא עפר מן האדמה,

אבל יש בו נשמה,

נשמת חיים,

חלק אלוהו הממעל,

צלם אלוהים.

יש לו מעלות, מורדות,

הכל מעורב בקרבו.

עמוק עמוק בתוך ליבו

עוד נתפס גם אצל גנב שפל כזה,

רגל של אי-נוחיות וקלון לעצמו כשהוא נושא את הכבש על כתפיו בשוק לעיני בני אדם.

הוא יודע

כי האנשים שמסתובבים שם בשוק

הם לא חברים שלו בדעות הנפסדות שלו.

ולמרות שהוא לא מרגיש

ולא חש כל כך לדבר הזה,

אבל הקדוש ברוך הוא חוקר לב,

בוחן כליות,

יודע עם כלב אבו כי כן הוא.

הרי ברור שאם יעצור אותו מישהו, סליחה,

של מי הכבש?

הוא יעדים.

אם הוא לא עושה חשבון לאף אחד והכול,

הוא היה עונה.

אבל הוא יעדים.

אפילו אם הוא יגיד, זה שלי, אבל הוא יעדים.

למה? כי בתוך-תוכו הוא מבין את הקלון של מה שהוא עושה.

והקדוש ברוך הוא חס על הכבוד של כל אדם אשר בשם יכונה,

ובכל עניין אינו מקפח הקדוש ברוך הוא לשלם לכל אדם כמעשהו.

אפילו דבר כזה קל של רגש מעט פחיתות בתוך-תוכו של גנב,

ואין לו הנאה שלמה,

מחשב הקדוש ברוך הוא דבר זה בעונש,

ופוחת ממנו חמישית.

עכשיו תשמעו דוגמה שמביא הרב יצחק בלאזר, זכר צדיק וקדוש ברכה.

הוא אומר, אישה נשואה שזינתה,

הדין שלה מיתה בחנק.

ארוסה שזינתה,

התורה החמירה לדון אותה בשכלה חמורה.

כל כך למה?

למה אישה נשואה, העונש שלה פחות מארוסה?

ארוסה היא לכאורה עדיין לא מחויבת כל כך כמו נשואה,

אז מי פשעה יותר?

הנשואה פשעה יותר.

אז למה היא מקבלת עונש קל יותר?

ולמה זאת שהיא ארוסה מקבלת העונש הכי חמור בתורה?

אז הוא מסביר.

מפני שאישה נשואה היא ברשות בעלה,

אז היא מפחדת לעשות תעוון,

שמא יבוא בעלה פתאום ויתפוס אותה בכלכלתה.

אז אין ההנאה שלה שלמה.

אבל ארוסה עוד לא נכנסה ברשות הבעל,

היא לא מפחדת כל כך והיא נהנית מהעבירה יותר.

לכן העונש חמור יותר על חומר העבירה.

שמעתם?

חומרת העבירה יותר של הנשואה.

אבל ההנאה מהעבירה של מי יותר?

של הארוסה, כי יש לה פחות פחד.

ממילא מגיע לה עונש יותר.

אז מתחשבים,

גם פה רואים שמתחשבים,

היא עשתה עבירה מתועבת,

אבל היא נהנתה פחות,

כמו הגנב שלנו.

הגנב הולך ויש לו טיפה ביזיון אפילו שהוא לא מרגיש,

אבל הטיפונת הזאת מקטינה לו את העונש, בחמישית.

פה רואים אותו דבר, שתיהן עשו אותו מעשה.

אבל אחת עברה את העבירה בהנאה יותר ואחת בפחות.

זאת שנהנתה פחות, מגיע לה עונש פחות.

שמעתם דבר כזה?

הכול הולך לפי חשבון.

שקול, מדוד, בדקדוק גדול.

לא נאבד אפילו כחוט השערה.

וכל זה בתורה מסורה לנו בדיני אדם,

זאת אומרת, בין אדם לחברו,

וקל וחומר בדיני שמיים, אם אדם עובר עבירות כלפי שמעיה.

אז ודאי וודאי שמדקדקים בכל דבר דק דק עד אין נבדק.

בשמיים מחלקים, מפרידים כל מעשה בן אדם.

לאלפים ורבבות של חלקים לאין שיעור.

כל חלק נבדק ונידון בפני עצמו. הנה, עשית מצווה, הנחת תפילין.

אז לוקחים את התפילין.

איזה תפילין קנית?

למה קנית כזה?

כמה שילנת?

מה דאגת שיהיה בתפילין? איך אתה שומר אותם? הכיס שקנית לתפילין.

איפה אתה מניח אותם? איך אתה מכבד אותם? איך אתה שומר אותם? עד כמה אתה מקפיד וכולי?

איך אתה מניח? באיזה שעה אתה מניח?

אתה מכוון בכלל כשאתה אומר את הברכות לפני? אתה לא מכוון.

איך אתה מברך? אתה מזכיר את השם? אתה חושב על מה שצריך?

וכן, מפרקים לך את הכל, הכל, הכל, הכל, הכל,

לחלקים, חלקים, חלקים,

וכל דבר מתחשבן.

לא אומרים, הוא מניח תפילין, הוא זה. לא.

הכל מתפרק.

אחר כך, איך עשית את זה? בשמחה.

ציפית לזה?

כמו שהגאון מבין, היה מחכה כל שבעת ימי המועד, מתי יגיע הרגע שהוא יחזור להניח תפילין? יש אנשים שאומרים, יופי,

שבוע לא מניחים תפילין,

עכשיו חול המועד, לא מניחים תפילין, רק טלית, שמים טלית וזהו.

לא צריך, אתה מבין, לקשור, ואחר כך לזה, מה קצר וקולע.

כל דבר נמדד, כל דבר נשקל, כל דבר ודבר.

חלקיקי-חלקיקים של כל מצווה.

ואיפה אנחנו רואים את זה כתוב מפורש?

באיוב ל״ג.

כתוב בפסוק, אם יש עליו מלאך מליץ אחד מיני א'

להגיד לאדם יושרו.

אומרת הגמרא בשבת ל״ב,

אפילו 999 מלמדים עליו חובה,

ואחד מלמד עליו זכות ניצול.

זאת אומרת,

אדם עשה איזה מעשה,

יש אלף מלאכים עכשיו.

999 מלמדים עליו חובה,

על הבן אדם.

יש רק מלאך אחד מלמד עליו זכות, פודים אותו.

ואמר רבי אלעזר, אפילו 999 באותו מלאך לחובה.

זאת אומרת, מצווה אחת,

אדם עשה,

פירקו אותה לאלף חלקים.

999 חלקים במצווה הזאת, הכל לשם כבוד, לשם גאווה.

בכלל לא עם כוונה למצווה, סתם התחזות וכולי וכולי וכולי.

אבל יש שם חלקיק אחד מתוך אלף

שיש בו זכות במצווה,

מלמדים עליו זכות.

זה רק פה אבל, רק פה שעוד חיים.

אחר כך שמגיעים לשם, אין את זה, אין יותר ככה. שם דנים כבר לפי המציאות 999 זה 999. אבל פה בעולם הזה, שעולם הרחמים,

הקדוש ברוך הוא עדיין, עדיין, אבל רואים

שמפרקים לגורמים כל מצווה וכל מעשה וכל מחשבה וכל דיבור והכול.

מעתה,

אם במעשה מגונה,

באיסור גמור,

שוקלים כמה טרחה

נשאת השיא עליו, טרחה,

כמה ביזיון היה לו

לבעל העבירה במעשה העבירה,

ופוחתים לו מהעונש.

קל וחומר.

כשאדם מתאמץ וטורח לעשות מצווה,

אחת אפילו ממצוות השם,

והוא לא מתבייש מפני המלחיגים עליו,

בעוד אם הוא יצטער יותר בעשיית המצווה,

שזה מעלה את ערך המצווה בעיקרה יותר,

והם מוסיפים לו שכר פי מאה ופי מאה ופי מאה,

כמו שאמרו חכמים באבות דרבי נתן,

אחת בצער ממאה שלא בצער.

אדם לא מרגיש טוב,

והוא החליט להניח את אותם תפילין שדיברנו.

הוא למעשה פטור, יש לו מהרופא פטור,

לא ללכת לעבודה, גם לא לבית כנסת.

הוא בא ומניח תפילין עם כל הקושי.

זה שקול כמאה פעמים שהוא הניח כשהוא בריא.

זה שקול כנגד מאה מתפללים.

התפילין שלו זה לא התפילין שלהם.

יכול להיות שהתפילין שלו פחות מודר משל השני,

אבל הוא מקבל פי מאה.

למה הוא מקבל פי מאה?

כי זה בצער.

זאת אומרת, על כל מצווה שאתה מצטער לכבוד הבורא,

יש לך כאבים, יש לך ייסורים, יש לך צער,

יש לך כל...

ואתה מתאמץ,

אתה מקבל לפי השיעור של המאמץ.

עכשיו תקשיבו,

דוגמה פנטסטית

איך הקדוש ברוך הוא מתבונן על כל אחד. זה לא ייאמן, זה נותן תקווה גדולה לכל בן אדם.

כתוב בנפש

כי תקריב קורבן מנחל אדוני סולת יהיה קורבנו.

הגמרא במנחות קד אומרת,

אמר רבי יצחק,

מפנימה נשתנת מנחה שנאמר בה נפש.

אמר הקדוש ברוך הוא, מי דרכו להביא מנחה?

אני.

מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו לפניי.

וואו.

מה זה מנחה?

סולת.

כמה זה עולה?

שלושה, חמישה שקלים, שבעה שקלים, כמה זה עולה?

הוא עולה לירושלים העני,

מביא איתו מנחה סולת,

והקדוש ברוך הוא מחשיב את מה שהוא הקריב,

כאילו הקריב את נפשו.

עכשיו נצייר לפנינו.

אני מגיע לבית המקדש.

יש לו שקית קטנה, מנחה.

הוא רואה לפניו כל כך הרבה אנשים בבית המקדש, שוקק.

כולם מסתובבים עם קורבנות, זה עם שור, זה עם עגל,

זה עם שא.

כל אחד.

כולם ששים ושמחים, מביאים קורבן נדבה לשם,

והוא איש עני ודל.

כל הקורבן שלו זה קצת סולת.

הלב שלו נשבר בקרבו,

והוא מתבונן עד כמה המצב שלו שפל.

והוא אומר,

עד כמה אני אומלל וקשי יום,

מה אני נחשב?

מה אומר לו הקדוש ברוך הוא?

אתה פוחד שאני לא אקבל את הקורבן שלך, את המנחה?

כי כה אמר רם ונישא,

שוכן עד בקדוש שמו,

מרום בקדוש אשכון,

ואת דכה ושפל רוח,

להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נתקעים.

רשי אומר,

מרום בקדוש אני שוכן. איפה אני נמצא?

בעליונים.

ומשם

אני עם מי שהוא דכה ושפל רוח, מי שמדוכדך

ורוחו שפלה עליו,

ואני מרכין שכינתי אליו.

הרי דווקא זה שהוא עני,

שבור ורצוץ,

דווקא איתו מתעסק הקדוש ברוך הוא.

והקדוש ברוך הוא מחשיב אותו כאילו השליך את כל עצמו על גבי המזבח.

והקריב את נפשו לפניו.

והנה כל כולו כאילו עלה ריח ניחוח לפני ה' הוא לא מסתכל על השקית שלו בכלל.

הוא מחשיב כאילו הוא בא בעצמו והוא הקורבן.

ככה הדבר גם במי שעמל בתורה.

מי שהולך ללמוד שעות על גבי שעות תורה,

ידוע שיש בעלי כישרונות גדולים, נולדו ככה.

מן השמיים נתנו להם מתנה.

והם עשירים בתפיסה, בהבנה וגם בזיכרון טוב.

מתנת שמיים.

אבל מה יש להם להתגאות בזה?

זה קיבלו.

הם לא טרחו, לא יבעו מתנה.

אבל יש עני,

שהוא עני בכישרונותיו.

הוא צריך לעמול על כל דבר הרבה מאוד.

וכשהוא רואה את כל בעלי הכישרונות מסביבו שתים בים התלמוד כבתוך שלהם,

הוא נופל ברוחו ויכול לבוא לידי ייאוש.

לכן אמר לו שלמה המלך עליו השלום,

נפש עמל עמלה לו,

כי אכף עליו פיהו.

חכמים מפרשים בסנהדרין צדיק ט',

הוא עמל במקום זה ותורתו עמלת לו במקום אחר.

רש״י מסביר,

תורה עמלת לו שמחזרת עליו

ומבקשת מאת הקונה למסור לו טעמי תורה וסדריה.

וכל כך למה?

מפני שכפף פיהו על דברי תורה.

זאת אומרת,

הוא לומד, לא מבין. לומד, לא מבין. לומד, לא מבין. רואה, כולם התקדמו, עוד דף, עוד דף, עוד דף.

עומדים לסיים מסכת, הוא עוד בדף הראשון.

מכניס לייאוש, לא?

אבל שלמה המלך אומר ככה, לא, לא, תדע לך,

התורה עומדת בשבילך שהקדוש ברוך הוא בכבודו בעצמו ימסור לך

את הטעמים של התורה ואת הסודות ואת הסדרים ואת הכול הוא ייתן לך.

למה?

בגלל שאתה כופף את הפה שלך על דברי תורה.

לא מתייאש.

ממשיך.

וראינו מתוך ניסיון שאותם עמלי תורה,

אפילו שהתחילו בלי ישרונות מזהירים,

גדלו והצליחו ועשו פרי,

כי העיקר העיקרים זה להיות עמל בתורה.

הקדוש ברוך הוא לא מבקש ממך כישרונות, כישרונות הוא נותן.

לכן בעל כישרונות צריך לעבוד פי כמה וכמה בשביל להגיע למה שמגיע,

זה שהוא חסר כישרונות.

אז זאת אומרת, כל אדם צריך לא להתייאש ולדעת שהשם משלם על כל מאמץ.

אם ראינו שמאמץ של גנב

מפחית לו מהעונש,

אז מאמץ של בעל מצוות

מגדיל לו את השכר לאין ערוך. מידה טובה מרובה פי חמש מאות.

לכן כשצריך לעמול בתורה,

צריך לעמול בשבירת המידות,

כי המידות מדיחות את האדם.

המידות דוחקות בו ואומרות לו, מה יצא לך מזה? מה אתה זה? אתה לא, אתה לא, אתה רואה, אתה יושב, יושב, זה לא יוצא כלום.

אלה כבר התקדמו, אלה גמרו,

זה יקבל תואריו, זה פה, שם, אתה בסוף, מה?

מה יצא ממך?

אז הוא מתייאש.

מי דוחק בו המידות?

אז לכן צריך לעמול קודם כול, לשבור את המידות.

וזה נקרא דרך ארץ קדמה לתורה.

וכך כותב בשערי קדושה רבנו חיים ויטל.

ובלא זה אי אפשר לקנות תורה.

ואכן אמרו חכמים, עדכן עצמך ללמוד תורה.

מה זה עדכן עצמך ללמוד תורה?

נסתכל במראה ולהיכנס לישיבה.

עדכן עצמך, כלומר עדכן את מידותיך, את עצמך תתקן.

כשאתה בא לעסוק בתורה, אתה צריך לתקן את מידותיך.

לכן כתוב ברמב״ם שאין מלמדים תורה לתלמיד שאינו הגון.

מה זה אינו הגון?

שהמידות שלו לא מתוקנות.

זה כמו זורק אבן למרקוליס.

הייתה עבודה זרה,

שזה היה קיר,

ואיך עובדים אותה? לוקחים אבנים וזורקים עליה.

זו העבודה. זה מועיל משהו? לא מועיל.

זה כמו לזרוק אבן למרקוליס.

אתה מלמד תלמיד לא הגון,

שום דבר לא יצא מזה.

מלמדים תלמיד שאינו הגון, קודם עדכן עצמך

ללמוד תורה.

ואנחנו מתפללים על זה

בכל יום ואומרים,

הוא יפתח ליבנו בתורתו.

שמתם לב מה אומרים?

לא אומרים הוא יפתח שכלנו,

הוא יפתח ליבנו

כי האהבה והיראה תלויים בלב.

ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך,

בכל שכלך לא נאמר,

אלא בכל לבבך.

כך זה בתורה.

הוא יפתח ליבנו בתורתו. אם לא מתקנים את המידות,

לא יצא שום דבר.

לסיכום,

ראינו שהתורה מתחשבת

עם כל רגש, אפילו של רשע,

אפילו גנב,

אפילו אישה מזנה,

התורה מתחשבת אפילו בזמן העבירה על כל רגש ורגש, על כל טרחה,

מחלקת התורה כל חלק וחלק בעבירה ופוחתת מן העונש.

במצוות על אחת כמה וכמה שהתורה בוחנת כל מצווה ומצווה,

ומתחשבת בכל צער, בכל קושי, בכל דוחק,

בכל ניסיון,

בכל דבר ודבר,

ומקבלים על זה פי 500 ופי 100, ועוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם,

לאין שיעור.

ובפרט מי שעומד כנגד כל המלעיגים,

כמו אברהם העברי.

הרי בדור הזה להיות בעל תשובה אמיתי,

אתה צריך לעמוד מול כל החרדים, לא מול החילונים.

החרדים מזלזלים בך,

כאילו אתה מגזים,

אתה קיצוני,

בוא'נה, אתה מקפיד על האוכל יותר מדי, לא שמענו דברים כאלה.

מה זה אתה לא אוכל בחתונות?

מה זה אתה לא הולך לזה?

מה אתה לא עושה את זה? מה קרה לך?

איפה ראית דברים כאלה?

החרדים זועקים.

ביטול איסור לכתחילה קטן עליהם, החרדים.

טוחנים להם את הכול עם כל התבלינים, והם בולעים.

אין שום בעיה.

העיקר יש חותמת עגולה,

כתוב בדץ משהו.

אוכל, מה אכפת לי האחריות עליו?

יש כאלה שאומרים

האוכל פטור,

מה שוחט חייו, מה אכפת לי?

מה שוחט חייו, אני פטור.

אמרתי לאחד, אתה צודק,

אתה הולך לאכול עכשיו חומוס, אתה שואל טרי?

אומרים לך טרי, בטח טרי, עכשיו רק אכלנו.

בסוף אתה בבית-חולים,

שלשולים והכול.

שואלים, מה אכלת?

לא יודע, הוא אמר לי, זה טרי, הוא חייב, מה אכפת לי?

מה חייב?

מי בבית-חולים?

מי סובל?

אתה תסבול. נכון, תתבע אותו אחר כך על אוכל מקולקל, מה שאתה רוצה, תמסור אותו למשרד הבריאות, בסדר.

אבל מה בינתיים?

בינתיים אתה אכלת אותה, אתה סובל.

אי אפשר לתלות באחרים. חייב אדם לבדוק, יש לו עיניים, יש לו שכל, יש הלכות,

וכתוב שחייב לבדוק כל דבר.

אתה לא יכול להעצים את העיניים אם אתה מבין, כי לא נוח לך, אתה לא רוצה לטרוח.

אתה אומר, מה, מה, מה, מה, אז מה כולם, אז מה, מה, מה, מה? מה זה אז מה, מה, מה?

עכשיו תשמעו איזה דברים, לא יאומן כי יסופר.

עכשיו,

אתה שומע?

תראו עכשיו מה קורה עם קורונה.

מה קורה עם קורונה?

אף אחד לא סומך על השני.

למה לא סומכים על השני?

מה, אותה משפחה, אותם חברים, אותם זה?

אין, מבודדים את ההורים אפילו עם הילדים.

למה?

יש וירוס.

וירוס. ואם יש עבירה,

למה אתה לא מבודד את עצמך מעבירות? מה יותר חמור,

וירוס קורונה או עבירה?

עבירה יכולים לאבד את הנצח.

וירוס, יכולים למות רק פה, אבל לא מאבדים את הנצח.

אם אדם מת והוא צדיק,

אז הוא יגיע לגן עדן,

הוא יגיע יותר מהר,

אבל הוא לא איבד כלום.

עבירות מאבדות את העולם הבא.

אז למה אתה מתעלם מהמציאות? למה אתה לא בוחן?

למה אתה לא בודק?

למה אתה לא מקשיב?

אז היום מי שעומד בפרץ ולא מתפתח אחרי אחרים,

כמו שההלכה מתחילה בשולחן ערוך,

לא יבוש מן המלחיגים.

דבר ראשון,

אתה רוצה לקיים שולחן ערוך?

לא יבוש מן המלחיגים.

אם אתה מתבייש, אתה לא תקיים את השולחן ערוך.

ברור שאתה תקיים רק מה שמתאים ושהחברה מסכימה ושלא ישאלו עליך שאלות ושלא תצטרך לתרץ תירוצים.

אז מי שעומד בדור הזה נגד כל הזרם הזה,

הוא בחינת אברהם העברי.

זה היה אבא שלנו,

הוא עמד נגד כל העולם כולו, כולל משפחתו.

נו,

אז מה יגידו?

מה, הוא עבר על כיבוד אבאים.

יש לו אבא, תרח, הוא הביא אותו לעולם, הוא חייב ל...

מה בסוף?

בסוף הוא החזיר את תרח אבא שלו בתשובה.

והוא לא נשמע לאבא שלו, כי אסור לשמוע לאבא כשהוא אומר לעבור עבירה.

והוא נקרא אברהם העברי, וכל העולם קיים בזכותו, והאומה הישראלית בזכותו, ועד היום אנחנו מתפרנסים ממנו.

האדם הגדול בענקים.

מה הייתה המחלה שלו?

שהוא יצא חוצץ נגד כל העולם כולו,

וזה עוד בלי תורה.

הוא השיג את הכל בשכל.

הוא לא יכול היה לבגוד בשכל שלו. אם השכל אומר שזה לא נכון, לא נכון, זהו.

והוא כיוון לתורה במאה אחוז.

אנחנו, שיש לנו את התורה כתובה וערוכה,

וכתוב בדיוק מה מותר ומה אסור.

איך אנחנו יכולים לעבור על הכתוב?

הרי מי כתב את הכתוב? הקדוש ברוך הוא. אז מה אתה אומר לקדוש ברוך הוא לא?

מה תגיד לו כשאתה עמוד מולו?

השאלה היא פשוטה, כל אחד צריך להחליט,

אבל שידע,

הכל בא בחשבון.

כל מצווה, כל עבירה, כל דיבור,

דיבור טוב ורע, כל מחשבה גם,

כל מחשבה.

אפילו שהקדוש ברוך הוא לא מחשיב מחשבה למעשה,

לא מחשבן אותה,

זה רק עד פעמיים.

אבל אחרי זה הוא כבר מחשיב.

והרהורי עבירה קשים מהעבירה.

הם מגיעים יותר גבוה.

מעשה מגיע עד עולם העשייה, מחשבה יכולה לעלות עד האצילות.

זאת אומרת, כל בן אדם צריך לדעת,

כל רגע ברגע הוא נבחן, נבדק,

ונחשב ומתחשבן.

אשריו של מי ששולט על מחשבותיו, על רצונותיו,

על מידותיו.

זהו האדם השלם.

למי שיש שאלות,

בבקשה.

כן, תן ליהודי פה.

אפשר לשלוח אותך בחייך.

שאלה פשוטה.

כן.

הרב דיבר על העניין של התפילין.

השאלה שלי דרך אחרת. לגבי העניין של הכתיבת מזוזה,

כתיבת

בגביל.

האם יש טעם לכתוב בגביל היום, או שאין טעם לכתוב בגביל היום?

לא, לא חייבים. אתה יכול לכתוב בקלף העיקר שלו, קנוי מגויים,

ושעובד על ידי אנשים כשרים.

כתיבת מזוזות ותפילין צריך להיות על ידי אנשים שהם לא אוכלי נבלות וטרפות. מי שאוכל נבלות וטרפות, התפילין שלו והמזוזות פסולות.

כן.

תן לגברת פה.

רציתי... אפשר לרדת בפייד, לא צריך בבטחת. אתה יודע מה זה פייד?

כן.

רציתי להבין

מדוע כבוד הרב לא מאפשר לקהילה שלו ללכת ולבחור בעוד חמישה ימים.

הרי אנחנו יודעים שהשבת שלנו נרמסת...

על ידי ש״ס.

אני לא יודעת על ידי מי. אני יודעת שהיא נרמסת ברגל גסה מאוד.

עשרות שנים אבל.

במדינה שלנו.

עשרות שנים אבל, תזכרי.

יכול להיות. וש״ס קיימת כבר עשרות שנים והיא לא פתרה את הבעיה,

היא רק החמירה אותה.

העניין הוא ש... לא, אני רוצה להבין.

ידוע שכל חוק

במדינה נמדד רק בכנסת.

ובעבר לכל הנושא הדתי היו כמעט 18 מנדטים.

היום הם בקושי חוצים את השישה-שבעה מנדטים.

וזה מאוד מאוד אה...

זה משמעותי לגבי הנושא הדתי. אני אסביר לך למה זה. זה משמעותי לגבי השבת. אני אסביר לך למה.

עובדים עלייך בעיניים, אבל זה בסדר, יש לך משקפיים.

אני אגיד לך מה זה עושה.

כשהיו 17 לשס, הם לא עשו שום דבר.

והיה לאגודה,

היה להם 6-7, לא זוכר כמה.

והיה עוד מפדל בזמנו,

היו בערך 30 וכמה חברי כנסת דתיים.

והם לא הצליחו לעשות כלום, כי הם קיבלו כסף,

ובכסף השתיקו אותם,

וככה זה הלך. עכשיו הם ירדו, למה ירדו?

כי אברומני בוחר בהם אם בסוף הם הולכים עם ביבי והולכים עם זה,

והוא דואג שיש חילול שבת והכול והוא שותק.

אז לא בוחרים בהם. דבר שני,

אם את לא יודעת, אז בבני ברק בנו רכבת בשבת,

ולא עצרו את זה.

בירושלים, מטירו ש״ס,

זה העניין. לא, יש כוח, זו העירייה שלהם.

ברור, אבל אין כוח חוקי. יש, יש כוח חוקי, יש כוח חוקי. נפרצו כל... יש, כוח חוקי. לא, מחרתים אותך. אני לא יודעת. זה עובדה. אז אני אומר לך. קודם כל זה עובדה. זה לא עובדה. למה?

משום שאין כוח באמת, כי הם לא נלחמים על זה עד הסוף.

הרי אם היה עומד דור רעי ואומר לביבי,

תקשיב טוב,

אם יהיה חילול שבת בתחנה מרכזית בירושלים,

אני יוצא מהממשלה, אז אין לך ממשלה.

ביי, ביי.

הוא לא עשה את זה. הפוך.

הוא הבריח את החבר שלו, חבר מועצה,

ואמר שאפשר להפעיל את התחבורה הציבורית בירושלים. בדיוק הפוך הוא עשה.

זאת אומרת,

עדיף לקבל כסף לישיבות והדברים האלה ולמכור את השבת.

אבל בשביל לחסות על זה,

עושים אחר כך כנס למען השבת.

בשביל שאת,

בתור אישה מאמינה וחושבת שאנשים המקובעים בזקן הם אנשי אמת,

אז הם ימכרו לך שדי, לא יהיה שבת בישראל,

לא יהיה שבת.

ממתי הייתה שבת בישראל?

מפה. מעולם לא הייתה. מקום המדינה אין שבת, מה התחדש? והיום זה, אבל אני שומר שבת ולא אכפת לי שאלה עושים ככה.

וכל אחד יכול לשמור שבת, אבל עכשיו, בגלל דור רעי,

יעשו שבת בפרהסיה,

כשהוא טמבל,

הוציא את חוק המרכולים.

הוא גרם לתסיסה,

הוא חימם את ליברמן,

ועכשיו נהיה בדיוק הפוך.

שלוש בחירות כבר היו, ועכשיו יהיו גם רביעיות.

למה?

כי עכשיו כולם אומרים לא, נגד הדת.

הנה, עכשיו ישב בוגי יעלון היום,

וישב עם ליברמן,

והתחברו יחד ואמרו, עושים תקנות חדשות לדת.

כל בחור עכשיו בגיל שמונה עשרה,

יגייסו אותו או לצבא או למשמר האזרחי. אז פה אנחנו נכנסים לתמונה. פה אנחנו הכנסנו את עצמנו, לא. לא, אנחנו לא נכנסים לתמונה.

לא, לא. את יכולה להגדיל את כל ה... לא. את היית עד עכשיו שותפה בעבירות של דור רעי.

בגללך נרמסה השבת, כי בחרת בו והוא הגורם,

ולכן נהיה מצב כך,

הוא גרם. אם לא היה הוא,

אם היה נלחם באמת, כמו שהובטיח תמיד,

אומר לביבי, אני יוצא, ביי, כמו ליברמן.

למה ליברמן יכול לפרק ממשלה?

תגיד אתה, בתור דתי. הרי העקרונות של ליברמן זה חרטא, אין לו עקרונות, הוא מתחלף, פעם ימין, פעם שמאל,

הפעם באמצע, הפעם ה... אבל אתה כאילו מייצג את הדת.

למה לא יצאת אף פעם? למה לא פירקת ממשלה?

למה ג' לא פירקו ממשלה?

למה כל החרטאות האלה? היו לכם הזדמנויות ויכולתם. אבל כשרציתם לשחות כספים,

אז סחטתם.

סחטתם וקיבלתם כל כסף שרציתם.

הכול קיבלתם. למה? כי על זה עמדתם על הבריקדות.

אבל על שמירת התורה והמצוות, לא.

לכן זה נראה ככה.

ואם את רוצה ללכת לבחור, תלכי.

אבל יהיו בחירות רביעיות.

כן, אני מודה לך על השאלה.

כן, תן לו בבקשה שמה.

שלום, כבוד הרב. שלום. קודם כל רציתי להגיד אשריך שאתה מקטט רגילך לכל הארץ.

בעולם גם.

בעולם גם. עומת תהיה בפריז.

שלא יהיה קורונה שם רק.

כבר ניסו שמה כבר לבטל לי הרצאה. כן.

רציתי שהרב יעשה חד את הבן שלי,

שהרב יגדור לו. בשמחה. ניתן לו גם איזה ברכה ככה טובה.

אתה מברך אותי?

לא, הרב יברך את הבן שלי. אה, בשמחה. בוא.

שלום.

שלום. ראית? צ'יק צ'אק. תן להיות צדיק, תלמד חכם וירא שמיים. אמן. תודה.

כן, שאלה.

שאלה.

תן לבחור כאן.

עד ניתן ולא כמו עד ניתן.

שלום כבוד הרב.

כן?

יש לי שאלה וגם... לא שומעים אותו.

בסדר? כן. יש לי שאלה וגם ברכה במיוחד הרב. בבקשה.

אני כבר הרבה זמן מנסה להוכיח את משפחתי ככה על הבשר, על העופות, ואני באמת בטרפות,

שלא יאכלו, וגם השבתות, שאתה יודע, הם לא חוזרים בתשובה, הם חללים שבת.

אתה יודע, ביפה, בנוער, וזה, ולא מצליח.

לא מצליח.

עכשיו, אני הבנתי שאמרת על התוכחה בתחילת הדרשה,

שאם כבר אחרי, הרבה פעמים כשאתה מנסה להוכיח אותם, אפשר כבר גם לגור בהם? צריך לגור בהם?

בוודאי. אני לפעמים גורר בהם גם אז. מצוין. אחרי יותר מארבע שנים כשאני מנסה ככה... בואו, אתה סבלני. זהו, לא, לא סבלני.

את האמת כבר אחרי שנתיים-שלוש התחלתי לחזור בתשובה.

אבל תראה, חללי שבת אין מצווה להוכיח אותם,

מצווה לעורר אותם, ולא להוכיח אותם. אבל היות ואלה משפחה שלך, ואתה חס

על חייהם... אני אגיד לך לאיזה מצב זה מגיע. זה מגיע למצב שאני הרי גר בשכונה, ואני משכיל לדירה, ואני בא לאמא שלי בשבתות וזה. אני גם לא יכול להגיע לשם עד כדי כך שאני רואה שהם משחקים בטלפון, והם ברכב...

אל תלך, אתה לא חייב. אני לא הולך. זהו, אני כבר לא הולך בהרבה זמן.

אני הולך ברחוב, והם אומרים לי שלום עם האוטו בדרך לאימא.

אני לא אומר להם שלום. כאילו, לא, אתה יודע כמו זה. כאילו, כאילו, כאילו, כאילו, כאילו הם לא נמצאים פה. לא כאילו, הם לא נמצאים פה. הם לא נמצאים פה. מבחינתי, הם נמצאים פה. כן. אבל יש להם שנאה עליי, אבל לא משנה. מה זה משנה? השם אוהב אותך העיקר. מה אנחנו כלל? השם זה דבר אמון, כן. עכשיו אני רוצה...

אני רוצה... כן, אני לא אגיד... תגביר לו קצת את אבולים. תן לי קצת. הנה עכשיו אני לא צריך, בסדר. כן. עכשיו אני רוצה שתברך אותי לסגור את החובות. יש לי הרבה חובות עליי.

רוצה לסגור את החובות ככה? אני מסכים, השם יעזור לך שתסגור את החובות. אמן.

זהו, עכשיו אני רוצה גם, רוצה להשפיל את השקר ולהגיד כמה הרב כל כך צדיק והרב גדול הדור,

ויש לי עצה.

כן.

המכתב שקיבלנו, ששלחנו בוואצאפ, כן.

עם החתימות של הרב, הרב הגאון,

רבי חיים קניבסקי,

כן. שליטה,

והרב הגאון יהודה שפירא, כן. מנוחתו עדן, כן. צריך לצדק, קדוש לברכה.

זה לא מספיק, אפשר להפיץ את זה.

כן. אני אמרתי גם ליצחק, שלחתי לו בוואטסאפ,

ככה שאני הולך להפיץ את זה, אבל בוא נפיץ את זה כולם, ואולי זה יעורר אותם, אני מאמין שלא יעורר אותם. לא יעורר משוכן לבלות וטרפות, הרב שלו מטומטם. מטומא, מטומטם, כן. זהו, לא יעזור.

זהו, מה אני יכולה? אני אוהב אותך, כבוד הרב גאון, גם פעם שעברה אמרתי לך,

וזהו, תודה רבה. אני שמח שהאבן נשארה.

אני בטח שאני רוצה להגיע אליך, אני אגיע בו, בסדר. תודה.

כן.

לא, רגע, שבי, את מסתובבת יותר מדי. רגע, חנוכה, עברנו.

אבל עברנו את חנוכה, סביבון, סוף סוף סוף.

אמא שינו אותה במה. בסדר, טוב, חכי. רגע, אבל אמא שימטה איזה ילד לפני שלושה חודשים. נו, אז מה לעשות, לברך? מה לברך? היא קודם שומעת. אז מה לעשות, לברך?

לברך, אני שמחה של הרב יורם ברג'ל. אז מה לברך?

תברך אותם.

הנה, תגידי שם.

איש שבת אליהו, אומה. איש שבת אליהו, רפואה שלמה, בריאות ונחמה.

בהצלחה. כן, נו, שאלה נוספת.

תן לה תימני שכל פעם יש לו הערות.

תכף, תשאירי אותו רגע.

תכף, תכף, תכף, תכף.

כן. כבוד הרב, אני רוצה לחזק את הדברים שלך.

פלא, מה קרה? אתה רוצה לחזק אותי?

תמיד אני מחזק. טוב.

חזק, חזק, ואל תחת עם רסים בכל זאת. כן.

זכור לי שעל זמנו שעשו את התוזהות,

התוזהות היה לאום יהודי.

נכון. ואמרו את זה לישראלי.

ידוע לי פעם אחת שבחורה הכירה בחור,

ועמדו לי לנשא.

ובסוף היא שואלת אותו, מה הלאום שלך?

אז הוא אומר, אני ישראלי.

והיא באמת חשבה שהוא ישראל, שהוא יהודי.

כן.

אז עקב זה שירתה את התועזות שלו, והיה כתוב ישראלי.

כן. ובסוף התברר שהוא גוי בכלל.

נכון, כי הוא ישראלי. היה דברים גדולות, ואני זוכר שש״ס,

הוא היה אחראי למשרד הפנים. נכון. לדברים האלו. הוא לא מחה בכלל. ואני, עד היום שלי אמרו לי להחליף את התועזות שלי, לא החלפתי אף פעם.

בגלל הדברים האלו שאמרו שילך מיהודי לישראלי. לא רק זה, הוא במשרד הפנים,

והיום לא כותבים הורים,

לא כותבים הורים, שם האם, שם האמא, כותבים הורה א', הורה ב'.

אתה יודע למה? לא.

כי יש הורה אחד שהוא זכר והורה ב' הוא גם זכר,

ויש הורה א' שהוא נקבה והורה ב' הוא גם נקבה,

אז זה גם כן כבר שינו.

זה משרד הפנים, העיקר כסף,

ולעשות הופעות של זמרים שמחטיאה רבים בשביל

להביא קולות לשס זה העיקר, כל השאר לא חשוב.

נכון מאוד. כן. אבל בכל זאת, כבוד הרב, אני רציתי לשאול שאלה בקשר לבשרים.

התפנתי כמה פעמים לשופר...

לכפז, לא לשופר, זה לא קשור לשופר. לא, כפז?

קהילות פז, זה לא קשור לשופר. שופר זה עמותה. אוקיי, אבל איפה מוכרים את הבשר הזה?

ברחוב עשר קומה ב'.

אז שם כל הזמן יש בשרים, או שהם רק... כשאתה תבוא יהיה.

מתי תבוא? מחר?

באיזה שם. אשמור לך.

באיזה שם.

תהיה בריא מותק. כשבלך לאיילה בית עדנה.

איילה בית עדנה, תזכה לכל טובו וברכה וזיווג הגור. אמן, אמן, חמימו לך. כן, תן לבחור פה. אמן.

ערב טוב, קודם כול תודה רבה על כל המאמץ,

על כל ההשקעה בכל עם ישראל,

על העקיצות רגליים, על ה... אין מילים להודות לך. באמת, קודם כול, תודה, תודה גדולה. תודה.

אני רוצה לבקש שמחה ורפואה שלמה לאימא.

אמן. מה שמה? איילת בתמר. איילת בתמר תזכה לשמחה ואהבה גדולה. תודה רבה.

כן, תן לבחור שם עם הזקן.

ערב טוב. יש לי שתי שאלות.

שאלה ראשונה.

העולם הבא.

זה לא מקום, כאילו, גיאוגרפי. איפה זה נמצא בדיוק? מה זה?

אתה רוצה את המיקום בשביל מה? של להכין את ה-GPS?

לא, כאילו, אני לא מצליח להבין מה זה. אז אני אסביר. זה כמו שיושנים? כמו שאתה... אני שואל אותך שאלה.

את הגן עדן וגיהנום, אתה כן מבין את המיקום?

אין לזה, לא יודע. לא יודע. אותו הדבר לא יודע.

לא יודע כזה ולא יודע כזה.

כשם שיש עולם הבא, כשם שיש גן עדן וגיהנום,

ככה יש עולם הבא.

השאלה איך נהיה אז?

האם נהיה כמלאכים ללא גופות

אלא כמלאכים,

שזה משהו דק מן הדק,

או שאנחנו נהיה כמו בני אדם עם גוף,

כאליהו הנביא שעלה למרום?

לפי מנדא אמר שהוא עלה למרום בגופו.

זו השאלה.

איפה זה יהיה המיקום?

מה אכפת לך איפה זה יהיה?

אבל,

טוב, אני לא מצליח להבין כאילו מה זה בדיוק. מה צריך להבין?

יש לך נשמה?

אתה בטוח שיש לך נשמה?

כמעט בטוח. כמעט.

אתה מרגיש את הנשמה? כן.

איפה היא נמצאת?

לא יודע.

לא יודע. אמרת שאתה מרגיש, אז איפה היא יכולה להיות?

בתוך הגוף.

אחרת איך אתה מרגיש?

בגוף.

אז בגוף.

אתה יכול להגיד לי איפה היא בדיוק בגוף?

אני חושב במוח.

ואם אני אגיד לך שהיא נמצאת על כל הגוף?

אז גם.

הרי אתה מצליח להזיז את כל האיברים, נכון? כן.

אז עכשיו אני שואל אותך שאלה.

הפריע לך עד היום איפה הנשמה שלך נמצאת?

לא. אז למה מפריע לך איפה תהיה אחר כך?

אם עכשיו לא הפריע לך עד עכשיו אתה חי בסדר. מה אכפת לך איפה היא נמצאת? העיקר אתה חי.

מה אכפת לך איפה היא תהיה? מה יהיה איתה? העיקר שתחיה.

אוקיי.

תודה. שאלה שנייה, אם אפשר. בבקשה.

הקדוש ברוך הוא נותן לבן אדם ניסיונות וקשיים ונותן לו גם שכר ועונש בעולם הזה גם.

נכון. עכשיו אם לדוגמה לצורך העניין הקדוש ברוך הוא נותן לבן אדם קשיים נגיד לדוגמה חוב חצי מיליון שקל.

הוא לא הביא לו את זה.

לא לדוגמה. לא לדוגמה. הוא לא עושה תור דוגמה.

אתה עשית את החוב לא הוא. לא אני נותן בתור סיפור. נותן לו איסורים. הסיפור לא טוב. אוקיי. איסורים כן.

לדוגמה נגיד חוב חצי מיליון שקל. לא זה לא. זה לא.

זה לא. זה לא. אמא נותן לו איסורים ברמה מסוימת. ברמה מסוימת.

עכשיו, הוא מנסה לחזור בתשובה, אבל לא במאה אחוז, חוטא קצת, הוא נותן לו עוד איסורים.

כן.

הוא נותן לו עוד ועוד ועוד איסורים. מעורר אותו עוד פעם ועוד פעם, כן? שולח התראות.

ואז הוא נותן לו איסורים, למשל, ברמה כזאת שבן אדם מתייאש ומתאבד.

עכשיו הקדוש ברוך הוא צופה מראש, אין אצלו עבר, נכון, אז

אם ברמה מסוימת של איסורים הבן אדם בחר בכל זאת בסוף להתאבד, כן, זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא ידע, נכון, שברמת איסורים כזאת הוא התאבד, נכון, אז הקדוש ברוך הוא בעצם רצה שהוא יתאבד ובגלל זה נתן לו את ההיסטוריה הזאת, לא רצה אבל לא מנע, למה? כי בדרך שאדם רוצה ללך בא מוליכין אותו,

הוא בחר להיות רשע ולא לחזור בתשובה למרות האיתותים,

אז הוא גרם לעצמו את מה שגרם לעצמו.

זאת אומרת, אם אתה מכניס את האצבע על השקע אתה מקבל זץ ואחר כך אתה אומר, אבל אני לא מת.

אז אחר כך אתה מכניס יותר זמן ואחר כך אתה מקבל עוד יותר זץ

ואחר כך אתה מקבל זעזוע ואחר כך אתה זה, ואתה ממשיך לשחק עם הזה, אתה תמות בסוף.

אז מה, חברת חשמל עשתה?

מה, היא לא ידעה שאדם יכול להכניס לשם סיכה?

היא ידעה,

אבל היא לא התכוונה שתשתמש בזה למטרות כאלה.

הקדוש ברוך הוא לא שולל את הבחירה מאדם.

הבא לטמא, פותחין לו.

אתה רוצה לטמא, יש לך בחירה, אתה רוצה, אין בעיה.

אבל ממך ילמדו.

זאת אומרת, מי שעשה כמעשה הזה, ילמדו.

אתה רואה? הטיפש הזה לא שמע.

נתנו לו איתות, עוד איתות, עוד איתות, בסוף לא, איתי האש מחיים, וקפץ טמבל. היה שומע בהתחלה,

היה חי ומאושר.

אז לומדים גם מהרשע שהוא מקבל את העונש,

או שהוא מביא עליו את העונש,

אומרים הנה טיפש.

אז לומדים מזה, זה גם טוב.

יש עונשים בעולם הזה שהקדוש ברוך הוא יכול לתת לבן אדם עונש שהוא לא יכול לשמור תורה ומצוות כבר במצב שהוא נותן לו?

יש מצב כזה, כן? לפי הרמב״ם,

שהאדם, הקדוש ברוך הוא מונע ממנו את התשובה.

ואז מה הוא צריך לעשות במצב כזה?

אם הוא ירצה, הוא יוכל לחזור בתשובה, אבל זה יהיה קשה מאוד. זה כמו פרעה.

פרעה שהקשה את ליבו,

הקדוש ברוך הוא בסוף הקשה לו את הלב, ולא נתן לו לחזור בשביל שיכה אותו עד איפה שהכה אותו.

אבל יכול אדם,

גם אם כתוב שנועלין בפניו את התשובה,

זה כמו אדם שנעלו עליו את הדלת עם מנעול.

אז הוא לא יכול לצאת,

אבל הוא יכול לשבור את המנעול.

אם הוא ישבור את המנעול, שזה קשה,

אז הוא יוכל לצאת,

אבל לא עוזרים לו.

סגרו אותו עם מנעול, לקחו את המפתח והלכו.

עכשיו אתה רוצה לצאת, שבור את המנעול. אם תצליח, בבקשה, לא תצליח. שמה זה אומר,

גפוי, לשבור את המנעול, ומה צריך לעשות ב... לשבור את המידות שלך, להתבטא לקדוש ברוך הוא, להחליט שאתה אפס גמור, אתה מתחיל מההתחלה ושומע לכל מה שהוא אומר.

אם תשאיר רצונות,

יצר הרע יפיל אותך לתהום הנשייה.

אם תבטל את הרצונות,

תוכל לחזור בתשובה, למרות שזה קשה מאוד.

כמו רבי אלעזר בן דורדיא,

שעשה את כל החטאים הקשים ביותר,

וברגע שהוא הבין שהוא מפסיד את העולם הבא,

נתן ראשו בן ברכה וגעה,

ונפח את נשמתו בתשובה.

ויצא בת קול מן השמיים ואמרה,

אשריך רבי אלעזר שאתה מזומן לחיי העולם הבא.

אז אפשר לפרוץ את המנעול. אתה אומר לבטל את הרצונות, אבל נגיד רצון להיות עם אישה ולקיים מצוות פרו ורבו, זה רצון שהוא ראה או טוב? אם הוא מותר, אין שום בעיה. אם זה בזמנים המותרים, אישה מותרת, הכל מותר, אין בעיה. אף אחד לא אמר לא לעשות מצוות. ואם הקדוש ברוך הוא מונע את זה מהבן אדם?

מונע. אם הוא נברא ככה, זאת אומרת שהוא לא יכול לקיים את המצווה,

אז מן השמיים גלגלו אותו. לא שהוא לא יכול. שהוא נגיד לוקח לו את האישה, או לא מוצא לו זיווג, או כאילו מונע ממנו... לא להתחתן?

או שהוא נשוי ויש לו בעיות עם האישה ש...

בעיות עם האישה אפשר לסדר.

האישה נקנית.

ממש. אפשר, כן.

מה זה ממש?

מה זה ממש?

בסדר, אני אגיד לך בזמן השני. לא משנה, את התחתנת?

התחתנת, אז הוא קנה אותך.

האישה נקנית, אמרתי.

זאת אומרת, אם הבעל רוצה לקיים תורה ומצוות והאישה מונעת ממנו, אז הוא צריך... הוא לא צריך לשמוע על האישה.

האדם הראשון שמע על האישה, הביא מיטה לעולם בגלל...

לעצמו לא שומעים לאישה לא להורים לא לאף אחד לעבור על מצוות

מצוות שומעים רק לקדוש ברוך הוא

שזה אומר עשה לך רב בעצם כי אתה לא באמת יודע מה... אם אתה לא יודע שואלים רב רב אמיתי לא מחריד

יש רבני תותים הם ימכרו לך תותים תודה תהיה בגיא

ערב טוב רב רציתי ברכה בבקשה לאישה ולילדים

מה השם? הדסה בתלי כן דוד בן הדסה לבריאות כן גם הודיה אמן

כן שאלה נוספת רגע רגע שבי שבי עזבי את התימני רגע נשאיר את התימני נוספת טוב נשאיר אותך לסוף רגע תן אותה

אני לא רוצה שתלכי נו ערב טוב כבוד הרב ערב טוב מה שלומך? בסדר תודה רבה שמנת?

קצת קצת מאוד גם הבאתי לי כמה שמנים מישיבת קטע תורה פה ביבנה אוקיי אז ביקשו שאם אפשר לברך אותם בשמחה השם יזכה את כל מחורי הישיבה לעלות בתורה ובירת שמיים תודה רבה כבוד הרב תהיה בריא

כן עכשיו את יאללה

תן לה

טוב כבוד הרב

אני בוכה כבר שלושה חודשים מאז שאחי התאבד כן דיבר על זה הבחור הזה

אייל אליהו בן אישה ומחר יש את ההזכרה של סבא שלי אליהו מלכה שהיה רואה את האנשים ויודע הכל וגם אני כזאת

מה לעשות? אז איך לא ידעת שאני אתן לך את המיקרופון בסוף?

טוב לא חשוב נו אין דברי תגיד מה עושים עם בעלי בקיצור? תימני אורן בן רחל ואני רחל בכלל?

זה בכלל רחלים אז מה עושים?

מפרקים את העדר או מחברים את העדר השאלה מה רוצים?

מה אתה אומר? אני לא מכיר אותו

אתה הגדול כזה לא מכיר. מאיפה אני מכיר אותו?

אתה מכיר, אני לא צריכה מיקרופון.

למה? איך ישמעו אותך בלונדון?

לא רוצה שישמעו אותי בלונדון. אין דבר כזה, פה משדרים ישר ללונדון.

מה? כן?

אין מצב, אין לי פייסבוק גם.

זה עובר בלחדייך.

טוב, מה את רוצה מה תימני? טוב, אני רוצה רק לברך את נפתלי אברג'ל בן זוהרה.

לרפואה שלמה,

אמן.

אמן. לא, הוא פשוט, הוא ראה את אחי הראשון.

הייתה פה הסתרה גדולה, כי העברנו מנתיבות של האברך אחי שמעון,

העברנו משמה לאשדוד.

בסדר, מעבר טוב.

לא, היה אזעקות, ואז הוא התאבד.

מה?

לא הבנתי, זה היהודי שהתאבד?

אחי, אמיאל אליהו, כן?

הוא התאבד בגיל 38. טוב,

אז מה נעשה עכשיו?

למה? איפה הוא?

מי שמתאבד

נמצא בעולמות העליונים.

אבל הוא הגיע כבר?

בטח, זו טיסה מהירה, מגיעים מיד.

כן, לא לוקח זמן.

צ'יק צ'ק. הוא בגן עדן העליון? מה פתאום? מי שמתאבד, אין גן עדן.

מה פתאום? הוא בעליון, מה זה לא?

הוא בעליון, כן, אבל יש בעליון הרבה דברים שם.

זה ילד שסתה בעולמות עצמם. מאה אחוז, אבל אין דבר כזה שבן אדם מתאבד והוא הולך לגן עדן.

אבל הוא היה סוגרופן.

אם הוא היה חולה שאין לו דעת שנקרא שותה,

הוא פטור מן המצוות.

שמעת?

מי שהיה שותה,

חולה במחלה נפשית,

פטור מן המצוות.

אבל אם לא,

אז אין גן עדן.

אז הוא פטור מן המצוות? מאיפה אני יודע? את אומרת שהוא היה סכיזופרן, אני לא יודע מה.

מאיפה אני יודע?

בקיצור, למעלה יודעים בדיוק מה לעשות איתו, אל תדאגי, עושים מה שצריך.

תהיי בריאה. תודה רבה, כבוד הרב, אתה חזק.

אימא שלי חולה עליך כל יום. לא, לא, שתהיה בריאה.

חולה עליך.

טוב, בסדר, כדורים.

אז לא לקחתי אותו אליו.

כולם ראו אותו.

טוב, תודה רבה.

אני מודה לכולם.

ברוכים תהיו לשם.

שיהיה לכם כל טוב.

אימים בדרך כללו את חסענן,

אדם יום אוסו מלחוץ,

משטעיני גינוסוסוים.

ניצלנו את חסענן, צרסנן לימין בוסו.

סודני יורים מולי יורים, משטעיני גינוסוים.

משטעיני גינוסוים משטעיני גינוסוים.

קודחה

פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פרסוקה, פ

פורסון, פורסון, אם אתה לא אראההההההההההההההההההההההההה