יבנה - יבנה - הנשר והתרנגול הטמבלולו והרמב"ם

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח.

הערב יהיה לעילוי נשמת מילכה בת יוכבד, לעילוי נשמת אליהו בן סעדיה, להצלחה ברוחניות למשפחת שובל, לימוד בשלוה ופרנסה בשפע, בלי טרדות כלל ליהונתן בן שרה.

הערב יהיה גם לעילוי נשמת הורי וחמי, מנוחתם עדן.

בפרשת השבוע: "כי תבוא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן".

התורה מדברת על פועל שעובד בכרם והתורה מתירה לו לאכול ענבים בזמן המלאכה. אבל היא מזהירה אותה "ואל כלייך לא תתן". זאת אומרת שהוא לא יכניס מהפירות לכלים שלו ויקח אותם. אכילה תוך כדי מלאכה מותר, להכניס לכלים- לא! אז זה מדובר בשעת הבציר שנותן לכליו של בעל הבית.

בספר החינוך במצוה תקעו: "משורשי המצוה ללמד את בני ישראל להיות להם נפש יפה ורצון טוב, ומתוך כך תחול ברכת ה' עליהם".

זאת אומרת, התורה מצוה אותנו מצוה שמלמדת אותנו שאנחנו בעלים, הנפש צריכה להיות רפה, יפה ורצון טוב שיהיה לנו, שלא תהיה לנו עין צרה בפועל שעובד אצלנו, ונאפשר לו וניתן לו לאכול תוך כדי המלאכה בשעה שהוא עובד עבורנו, ומתוך כך תחול ברכת ה' עלינו.

ובאמת שהדקדוק עם הפועל שהוא לא יוכל באשר הוא עמל שהבעלים שמחים ביבולם בברכת ה' אשר נתן להם, זו נבלה ומזג רע מאוד! אדם שלא מוכן לתת למי שעובד אצלו ומעשיר אותו ועובד בעבורו בנאמנות, ה' בירך אותו, נותן לו יבול, והא לא מוכן שהפועל יוכל לאכול, זה נבלה ומזג רע מאוד. והמרע תדבק ברעים. והטובות ידבקו בטובים. מי במינו. ככה אומר החינוך.

זאת אומרת, קללה תבוא על מי שהוא אדם רע, צר עין ולא רוצה להנות את הפועל מנכסיו בשעה שהוא עושה את מלאכתו, והטובות ידבקו בטובים. מי שעושה מעשים טובים ועינו טובה, יבואו עליו טובות מן השמים. מין במינו נדבק, רע ברעים וטובה בטובים. 

עכשיו המצוה הזאת היא ככל מצוה שיש בדינים. והחפץ חיים זצ"ל, הפיק מאחד הדינים לקח נפלא! אבל אנחנו נקדים לזה משל מהספר של בן המלך והנזיר:

כידוע הנשר הוא מלך העופות ויום אחד הוא רעב, סקר את המרחק מאופק לאופק ולא ראה דבר מאכל. הבחין במצבור אשפה באחד מבתי הכפר, אולי ימצא שם דבר מה. צלל ונחת על גל האשפה. התרנגול היה שם, נשא את ראשו מתי אשפה וראה את המלך משקיע בלהיטות א המקור המעוקל מחפש שאריות אוכל. חשב לעצמו: "הנה אף אני כמוהו. המלך מנקר באשפה ואני מנקר באשפה. מה ביני לבינו?! אם הוא מלך גם אני מלך. ואם אני לא, גם הוא לא". הנשר הרגיש לא בנוח לנקר באשפה עם התרנגול ביחד לא מתאים. אז החליט להמתין על גג הקש של הבית הסמוך עד שהתרנגול יסיים. פרש את מוטת כנפיים הענקית שלו ובתפיחה שתיים הגיע לגג. התרנגול אמר לנפשו: "כך? אצא גם אני להפסקה". והתרומם לשיפולי הגג, ניטר בקפיצה ועלה למרום. התמקם לצד הנשר שהביט בו בתיעוב. הבליג דקה ושתיים והחליט שלא עוד! פרש כנפיים והמריא למעלה, למעלה, למעלה. הנשר. התרנגול זיקר את צווארנו למעלה, אימץ את הראייה, עקב אחריו עד שהפך לנקודה שחורה שממשיכה להמריא ואמר לעצמו: "אכן, הוא המלך".

זה הסיפור, אל הלקח הוא נוקב: התרנגול אוכל והנשר אוכל, וייתכן שהם מנקרים באותה אשפה. הנדר עולה לגג לנוח והתרנגול מתמקם לצידו על אותו גג. אבל זה לא הופך אותם לזהים. כי התרנגול אינו מסוגל להמריא. להמריא? לעוף הוא לא יכול! מי מדבר על נסיקה לגבהים. אז הנשר הוא המלך גם בשעה שהוא אוכל וגם בשעה שהוא נח.

כלפי מה הדברים אמורים? אין ספק אנחנו מקבל שכר עבור שעות התפילה שאנחנו מתפללים, נקבל שכר על שעות הלימוד שאנחנו לומדים, נקבל שכר על קיום המצות ומעשה החסד שאנחנו עושים. ודאי הקב"ה לא מקפח שכר של שום בריאה! ומתגמל כל אחד על כל מעשה. אבל מה עם האוכל? מה עם השינה? זה מעשה רשעו. זה  לא מעשה מצוה.

אבל החפץ חיים זצ"ל בספרו "שם עולם", בחלק א, פרק ה', הצביע על ברי הגמרא שואלא מציע צא: שהתורה הרשתה לפועל לאכול מפירות הבעל. כמו שלמדנו בהתחלה. כתוב: "כי תבוא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך". כל זה מדובר בשעת מלאכה בלבד! כמו שמסיים הכתוב: "ואל כליל לא תתן". זה רק בשעת המלאכה.

עכשיו, מה הדין אם שכרו אותו, את הפועל, לעבוד בשתי חלקות של כרם. סיים עבודה באחת והולך לשנייה. אוכל הוא אפילו בשעת ההליכה. שהרי הוא הולך הוא למלאכת בעל הבית. במצב כזה שהוא חלק מחלקה אחת לשנייה של אותו בעל הבית מותר לו, אפילו שהוא הפסיק כבר פה, הוא הולך לשם, מותר לו גם כן לאכול בשעת ההליכה.

אם כך, אומר החפץ חיים, אם אדם התפלל ולמד כפי יכולתו אבל עכשיו הוא חייב לאכול ולשתות וגם צריך ללכת לפרנסתו, צריך גם לישון, אבל כל זה כדי לקום ביום הבא ולהמשיך לעבוד את הבורא יתברך. נמצא שבכל שעות היממה הוא בשרות הבורא יתברך. ויקבל שכר על כל שעות היממה. איזה דבר מדהים!

למה? זה נקרא עוסק במלאכתו, מלאכת שמים. אבל זה שאדם כל עיקרו זה לעבוד את הבורא. רק באמצע אין ברירה, חייבים גם לאכול, לשתות, לישון, צריכים קצת לעובד אלא שאין להם מספיק בטחון, אז אין ברירה. אבל כל זה לצורך עבודת הבורא, שכל מעייניו זה בעצם עבודת הבורא. אז זה נקרא שהוא פועל אצת הבורא. אז יהיה מותר תוך כדי המלאכה לעשות את הדברים האלה. וזה יחשב לו שהוא כל הזמן עוסק במלאכת הקב"ה.

כיצוא בכך, אומר החפץ חיים: הגמרא בשבת ה אומרת: שהמעביר בשבת משא ארבע אמות ברשות הרבים חייב. אסור להוציא מרשות לרשות ואם אדם מעביר משא ברשות הרבים ארבע אמות הוא מתחייב. אבל אם עמד באמצע, הלך שתי אמות ועצר, הלך שתי אמות ועצר, פטור! למה? כי הוא כבר למקוטעין. שתי אמות ועוד שתי אמות.

אבל אם עמד לכתף, אבל אם הוא עמד באמצע כדי לכתף, הכוונה לתקן את המשא על כתפו, זה לא נקרא עמידה. זה לא נקרא עמידה. כי גם העמידה הזו לצורך ההליכה ההיא. וכחלק ממנה אתה רק מכתף כדי להמשיך את ההליכה עם המשא. אז זה לא נקרא שהוא עמד.

וכך פסק בביאור להלכה בסימן לח: שהחופר את הקבר פטור מקריאת שמע ותפילה, גם אם נח מעט. כיון שמנוחתו היא לצורך המשך עבודתו. אדם חופר קבר, צריכים להביא את המת, והוא עסוק במצוה. עכשיו הגיע זמן קריאת שמע, פטור! "העוסק במצוה פטור מן המצוה".

עכשיו, אחרי שעה עבודה חייב לנוח רבע שעה. לא יכול כל הזמן עם האת חפירה, זה קשה. אז הוא נח רבע שעה. תגיד עכשיו, פטור! "העוסק במצוה פטור מן המצוה".

יותר מזה, אומר החפץ חייב במשנה ברורה: שאם אדם יצא לגבות כספים בחו"ל בזמן חג סוכות, ידוע שאסור לישון חוץ לסוכה, חייה לישון שבעת ימים בסוכה. אבל כיון שהוא הלך בשליחות לגייס כספים לישיבה או לכולל, אז הוא הלך לשם, הוא פטור מסוכה! פטור מסוכה. כי עסוק במצוה מן המצוה. אבל אתה עכשיו, די, בלילה, אף אחד לא פותח את הדלת, אז תחפש סוכה. אמרנו לא! כל זמן שזה משמש, השינה שאתה הולך לישון זה שינה בשביל מחר להמשיך בעבודת הגביה שאתה הולך להתרים, זה מצוה מתמשכת וגם השינה נחשבת שאתה עסוק במצוה. אז ממילא פטור מהמצוה של הסוכה.

והנה בשולחן ערוך נפסק "שכותבי תפילין ומזוזות ומוכריהם דינם כעוסקים במצוה ופטורים ממצות אחרות שיפריעו להם ממלאכתם".

לכתוב מזוזה, לכתוב תפילין, זה מצוה. אז הוא עוסק במצוה. מי שעוסק במצוה פטור ממצות. אז כל מצוה שתפריע להם במלאכתם, הם פטורים.

אבל כתוב, שימו לב! נפסק בשולחן ערוך סימן לח, באורח חיים: "כותבי תפילין ומזוזות ומוכריהם", גם מי שמוכר הוא נקרא עוסק במצוה.

ובמשנה ברורה מביא דברי המגן אברהם שלמרות שמרווחים מזה, אך דווקא עם עיקר כוונתם לשם שמים, לספק תשמשי קדושה לצריכים להם, אז זה נחשב שהם עסוקים במצוה. אבל אם עיקר הכוונה זה רק להשתכר, אינם קרוים עוסקים במצוה.

בביאור הלכה שם ציין דברי הגמרא שואלא מציעא פב" שגם מלוה המשתמש במשכון לצורכו והנאתו, אם בכך הוא מפחית מחובו של הלוה, קרוי עוסק במצוה. מצות הלואה. ודינו כשומר שכר עליו.

וכמו שאמרו: "הנותן סלע לצדקה על מנת שיחיה בנו הרי זה צדיק גמור". בדבר הזה הוא נקרא צדיק גמור. ואין אומרים שהוא לא עושה לשמה. אלא קיים מצות בוראו שציוה אותו לעשות צדקה, אבל הוא גם מכוון להנאת עצמו שיזכה בה לעולם הבא או שיחיה הבן שלו בגלל שהוא חולה.

והסיק שמה: אם אנו יודעים שכוונתו רק כדי להרויח, אינו קרואי עוסק במצוה. אבל אומר החפץ חיים: "מכל מקום נראה לי שאם כוונתו לשניהם בשווה, קרוי עוסק במצוה".

וכאין מה שפסק באליהו רבא בסימן תקפט, סעיף ח: "שאם תקע בשופר להתלמד וגם לצאת בו ידי מצוה, יצא ידי חובתו". אדם תוקע, רוצה ללמוד איך לתקוע וגם מתכוון לצאת במצוה, יצא ידי חובתו.

אומר החפץ חיים: אף אנו נאמר, אין ספק שהיהודי אינו אוכל כדי לעבוד ועובד כדי לאכול, וחוזר חלילה. אין ספק שיהודי יודע שהוא לא יקח עמו מן העולם הזה אלא תורה ומצות. והוא חי כדי לקיים את רצון בוראו.

אז באמת לא הגענו לתביעה של השולחן ערוך באורח חיים סימן רלא: שבכל מה שיהנה בעולם הזה, לא יכון להנאתו, אלא לעבודת הבורא יתברך, שנאמר: "בכל דרכך דעו, בכל צרכיך ודרכיך, מה שאת העושה לעצמך, דעהו ותזכור את ה' ותעשה רצונו ותכוון שכל הנאתך זה למענו.

ואמרו חכמים: "כל מעשיך יהיו לשם שמים אפילו דברים של רשות, כגון: אכילה, שתייה, הליכה, ישיבה, קימה, שיחה, כל צורכי הגוף יהיו כולם לעבדות הבורא או לדבר שגורם לעבודתו. מי שנוהג כך, עובד את הבורא תמיד!

אבל אם כוונתו לשניהם בשווה, גם להנות מהאכול וגם שנקבל ע"י זה ללמוד כח ללמוד תורה ולקיים מצוות, גם לפוגג את העייפות בשינה וגם שנקום רעננים לעבודת הבורא, קרוים עוסקים במצוה כהכרעת המשנה הברורה.

היה שווה לבוא ליבנה. אבל אתם צריכים להתכוון שכל מה שאתם עושים זה באמת בשביל לעבוד את הבורא. זה רווח עצום וגדול! אבל צריך להתכוון, ולהתכוון זה גם לעשות! לא רק להתכוון סתם.

טוב, אתם זוכרים את המשל שדיברנו על הנשר ועל התרנגול, ועכשיו אנחנו נלמד עוד משהו:

הגמרא בגיטין נז מספרת לפני שאונקולוס התגייר, יש לנו תרגום אונקולוס על פרשת השבוע, הוא ביק שלוודא שהוא עושה את הצעד הנכון. הוא העלה באוב את בלעם ואת טיטוס ואת הנוצרי, מייסד הנוצרות. ושאל אותם איך נחשבים ישראל למעלה? כולם אמרו שהם נחשבים שמה יותר מכולם. כולם אישרו שעם ישראל זה העם החשוב ביותר בעולם העליון. וגם סיפרו לו מה העונש להם. סיפרו לו. אותו נוצרי, הוא שאל אותו מה העונש שלך? במה דנים אותך? אמר לו שדנים אותו בצואה רותחת. ששנינו שכל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת. כל מי שמלעיג על דיני חכמים, זה דינו.

מובן אבל שבעולם העליון העונש הוא רוחני. וכותב הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשניות: שכל דברי החכמים ברורים ונקיים אין בהם פסולת, והזהירו שלא ילעג אדם על דבריהם. ואמרו שכל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת. אומר הרמב"ם: ואין לך צואה רוצחת יותר מן הכסלות אשר אשתו להלעיג. אין לך צואה רותחת יותר מהכסלות. אדם כסיל, טיפש. והכסלות פיתתה אותו להלעיג. זה עצמו יותר סרוח מצואה רותחת.

מכל מקום, זו הוראת הכתוב, מה כתוב בתורה, בספר דברים כג: שיהיה מקום מחוץ למחנה להפנות בו להכסות את ההפרשות. "והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר יתד תהיה על אזנך וכסת את צאתך", זאת אומרת אדם שהוא לוחם צריך שתהיה לו יתד, את חפירה, על החגורה, שאם הוא צריך להתפנות הוא חופר, עושה, מכסה. "וכסת את צאתך".

התימנים אומרים "בית הכסה", ספרדים ואשכנזים אומרים "בית כסא". לא היה בית כסא אז. אז למה התימנים אומרים "בית הכסה"? על שם הפסוק "וכסת".  מלשון כיסוי, לכסות את הצואה. היה בור כמו שאתם יודעים היו עומדים מעליו עושים מה שעושים ואח"כ מכסים.

אז זאת אומרת, התורה אומרת שחייב אדם יוצא למחנה, למלחמה, צריך שיהיה לו יתד וצריך צניעות וצריך קדושה ואסור שיהיה דבר כזה נגלה. צריך להיות מכוסה. אז הוראת הכתוב שיהיה מקום מחוץ למחנה, מחוץ למחנה, להפנות בו ולכסות את ההפרשות. להתנתק מהפסולת, להיפטר מהדעות הכוזבות, המוטעות והאסורות. זה פסולת! ולבער ולהעלים אותם כליל.

אומר רבי יעקב גלינסקי, זכרונו לחיי עולם הבא: אני אספר לכם מעשה שהיה: בארה"ב פגשתי ברב קאסטל, זצ"ל, הוא סיפר לי שהיה בחור למד בישיבת ברנוביץ' והיה לו חבר שהתמכר לספרי השכלה כפרניים. מה שקרוי ספרים חיצונים, לקיים מה שאמרו ודע מה שתשיב לאפיקורוס. למה הוא למד בספרים, ספרי כפירה, אסור ללמוד בהם. כל הלומד, כל הקורא בספרים חיצוניים אין לו חלק לעולם הבא. אבל הוא אמר אני לא לומד בשביל... אני רק בשביל לדעת מה להשיב לאפיקורס. איך אני אענה לו? אני צריך ללמוד מה הם טוענים בשביל שאני אוכל להשיב. ככה הוא אמר. אז הרב קאסטל הקריא בפניו את דברי הרמב"ם בהלכות עבודת כוכבים, פרק ב, הלכה ב: שציוונו הקב"ה שלא לקראות באותם הספרים כלל". אבל הבחור ההוא לא התרשם מדברי הרמב"ם. לא התרשם. וטען טענה: "הלא הרמב"ם עצמו כתב בספרו מורה נבוכים שהוא עיין בכל אותם ספרים ולמד את חיבורי הפילוסופים היוונים וזה לא הזיק לו. אדרבא, הוא השתמש בידיעותיו לנגח את דעותיהם הכפרניות ולהוכיח את אמיתות התורה והמצוות. ומה ההבדל ביני להרמב"ם?". טמבלולו!

יש אחד כזה טמבלולו, קוראים לו ידען. פעם עימתו איתו ב"טמבלויזיה" שלא ברצוני, ככה עשו לנו תרגיל מלוכלך, אי אפשר לסמוך עליהם, אלה החבר'ה. אז הושיבו אותי לידו בזמן הבחירות, שאלו אותי ושאלו אותו, ואז שאלו אותו מה יש לו להגיד על הרב אמנון יצחק? ואז הוא פתח את לועו וכל הצואה יצאה. ונתנו לי אפשרות לענות לו, אז התחלתי לענות ככה, בין הדברים שאמרתי זה שהיה לו משפט והשופט החילוני ששמע שהוא אומר שהוא גדול מהרמב"ם, ביזה אותו! ולגלג עליו בפסק דין שהוא כתב, קראתי את הפסק דין, אז הוא הבין שהוא לא מאה הבחור הזה, אתה מבין? בן אדם שהוא אומר שהוא גדול מהרמב"ם, נו, יש גבול. אפילו חילונים מבינים את זה. זה נקרא מהסוג הזה שדיברנו.

אז אמר אותו בחר "מה ביני לבין הרמב"ם? אם יכול היה ללמוד את הספרים האלה גם אני יכול!". אמר לו הרב קאסטל: "אתה יודע מה, בוא אני אספר לך סיפור: היה  מעשה בעני מרוד שקושש בשוק פרוטות ונשא משאות, עבודה מפרכת והשכר זעום. יום אחד לא מצא עבודה, מה עושים שלא מוצאים עבודה, יהודי אין לו עבודה, מה עשוה? עולה לבית המדרש, להגיד תהילים, לומד משניות. בינתיים עלה הרב ואומר שיעור ב"עין יעקב" לציבור. ומתחיל:

"תנו רבנן, איזהו עשיר כל שיש לו קורת רוח בעושרו". זה גמרא בשבת כה. זה דברי רבי מאיר. רבי מאיר אומר: מי שיש לו קורת רוח, הנאה ונחת רוח מעושרו, זה נקרא עשיר. זה לא מספיק שיש לך כסף, אין לך קורת רוח, זה לא עשיר.

רבי טרפון אומר: כל שיש לו מאה כרמים ומאה שדות ומאה עבדים שעובדים בהם, זה נקרא עשיר. רבי יוסי אומר: כל שיש לו כסא סמוך לשולחנו. כי בית הכסא שלהם היה מחוץ לעיר. כך כתוב שואלא מציע כז. ועד שאדם הולך מביתו חוץ לעיר כדי לעשות את צרכיו, העיכוב מזיק לבריאות. יכול להגיע לידי תחתוניות ואז ה' ירחם! מצב מסוכן. אסור להתאפק.

ואז השמיעו אותנו חכמים שהאדם הבריא הוא המאושר והעשיר. אומר המהרש"א: מה שאומר רבי יוסי, שמי זה עשיר? מי שיש לו בית הכסא סמוך לשולחנו, זה נקרא עשיר. כי הוא בריא, הוא מאושר והוא העשיר.

יושב הלה בצד, העני, שומע ונרעש, הוא תמיד ידע שהרבנים זה אומר בלום של יגע בתורה ובהלכה, אבל לא שיער שיש להם גם מפתח לעושר. זה הוא לא ידע. ועכשיו בהיסח הדעת התגלה לו סוד. בצעד נמרץ חזר לבקתה, נטל מעדר והתחיל חופר ליד השולחן בור במרכז החדר. מה אתה עושה?" נחרדה האשה. "שואלת!" הסה אותה. "עוד מעט נהיה עשירים מפולגים". בקדחנות פינה את ערמת העפר, הביא כמה נסרים והקפיד שזה סמוך לשולחן ככל הניתן. מה פשר הדבר, תוהה האשה. ואז סיפר לה מה ששמע מפי הרב. אם כך כתוב ב"עין יעקב", זה אמת לאמיתה! האשה אומרת אין ספק, דעתו נתבלה עליו. אבל הוא רציני להחריד! טוב, עשה את הבור והתחיל לעשות שמה מה שעושים ליד השולחן והריח מתפזר, האשה החשיקה מעמד יומיים, נושמת דרך הפה, כמו דג. ביום השלישי כבר לא יכלה. פנתה לרב ודרשה גט. "מה קרה? על מה ולמה?". סיפרה לרב, והרב נחרד!

שלח להביא את הבעל שלא מבין על מה המאומה. מה, סה"כ הוא רוצה להיות עשיר. והיה לו מזל שהוא נוכח בשיעור. ואז הוא הבין, אז הוא הבין מדוע שפר חלקם של זליג וזרח שהיו עשירים. הם היה להם בית כסא ממקום בביתם, לא בחצר כמנהג העניים, כן. היה להם כסף הרבה, יכלו לעשות. אבל עתה שהוא גילה את הסוד, החליט שהוא מצטרף למועדון העשירים. מי ימנע בעדו. הרב נזף בו ואמר לו: "שוטה! זליג וזרח יכולים להרשות לעצמם, אתה יודע למה? כי הם בנו בביתם מערכת ביוב משוכללת ואז לעושרם לא צריכים לצאת לחוץ. אבל בלי מערכת ביוב הפכת את הבית שלך לסחי ומאוס".

ככה אמר לו הרב קאסטל לבחור שרצה ללמוד בספרים החיצונים. אמר לו הרמב"ם הרשה לעצמו לעיין באותם ספרים שלם שמים כדי לדעת מה להשיב, אבל זה בזכות שהייתה לו מערכת ביוב תקינה! הוא יכול היה לשחרר את כל הפסולת! הוא לקח משם רק מה שצריך כדי להשיב לכופרים. הוא ידע לברור אוכל מתוך פסולת ולהסיח כליל את הדעת מה כל השלילי ופסול. אבל אתה הפכת את המוח שלך לבור ספיגה".

זה יש אנשים שחושבים שהם ברמה מה הם חכמים גם אני חכם, מה הם אומרים גם אני יכול להגיד, מה הבעיה?! אבל לא יודים מה ההפרש ומה המרחק בין לבין. וזאת בעיה חומרה ביותר, לצערנו הרב מצויים בציבור רבים כאלה.

טוב, עוד דבר לתפור את הנושא, כתוב:

"לא תראה את שור אחיך או שהו נדחים והתעלמת מהם, השב תשיבם לאחיך, ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתך והיה עמך עד דרוש אחיך אותו והשבתו לו".

התורה אומרת לחבר שלך, לשכן, יש שור או שה והם אבדו לו והם נידחים בדרך, אז אתה לא יכול להתעלם מהם, אתה צריך להשיב אותם לאחיך. אבל מה קורה אם אחיך לא קרוב ואתה לא ידוע איפה הוא? אז מה עליך לעשות? לאסוף את השור או השה אל תוך הבית שלך ולהמתין עד שידרוש איך אותו ואז תשיב לו.

אומר הרב יעקב גלינסקי:  בשעתו שהייתי ילד ולמדתי מסכת בבא מציעא, תראו איזה ראש היה לו כבר שהיה קטן, השתוקקתי כל כך למצוא זוג משקפיים ישנות נושנות שאין בהן סימנים וגם שלא יהיה להם תובעים. ואז מה הדין שלהם? שיהיו מונחים עד שיבוא אליהו הנביא ויגיד למי זה שייך.

תשאלו למה? מה אני אעשה עם גרוטאות עתיקות כלאה? אז אני אומר לכם: בברכת המזון מבקשים: "הרחמן הוא ישלח לנו את אליהו הנביא זכור לטוב ויבשר לנו בשורות טובות ישועות ונחמות". אתם יודעים מה יקרה שיבוא אליהו הנביא? כל גדולי הדור ינהרו אליו ויכתרו אותו וכולם יבואו לפשוט את כל הספקות וכל הקשויות שיש להם.

הרי יש בגמרא במקומות רבים "תיקו", "תיקו", "תיקו". אתם יודעים מה זה "תיקו"? תשבי יתרץ קושיות ואיבעיות". תשבי, זה מדובר על אליהו. וכמו שכתוב במנוחות מה פרשה זו עתיד אליהו לדורשה וכמו שכתוב בשבת קח: לכשיבוא אליהו ויאמר". בקיצור, תיקו זה נוטריקון: "תשבי יתרץ קושיות ואיבעיות".

עכשיו, שאלתי, אומר רבי יענקלה, את הרב מפונוביז', זצ"ל: למה אומרים תיקו? תשבי יתרץ, מי זה תשבי? על שם העיר של אליהו הנביא שהוא היה מהעיר תושב שבגלעד. ככה אומר רש"י במלאכים א, יז.

ושאלתי אותו: "מדוע לא אומרים 'איקו', אליהו יתרץ קושיות ואיבעיות". למה על שם העיר שלו?

אז הוא ענה לי בהתלהבות, הרב מפונוביז': "וכי למי יבוא אליהו הנביא לתרץ קושיות שלא נפתרו? לישיבות הקדושות. ומה נהוג בישיבות? לקרוא לגדולים על שם הערים שלהם. הגאון מוילנא, רבי חיים מוולוז'ין, רבי חיים מבריסק, הרבגוצובר, הסטייפלר, כל אלה זה על שם ערים. אף הבחורים נקראו בשעתו על שם עריהם. הרב מפונוביז', נקרא רבי יושע קוילר.

 ואני אומר, אומר רבי יענקלה, נקרא יענקלה קרינקי. על שם העיר. והתימנים איך קראו לו? צנעני. על שם סאנה, קהלני על שם קכלן, חבני על שם חבן וכן הלאה.

ובכן, אליהו הנביא יבוא, וכל הגדולים עוטרים אותו, מתנצחים בלימוד, זיקוקי דינור יוצאים מהפה שלהם ומפיו לפידים יהלכו, אבל גם אני ארצה לחזות בזיו פניו. איזו עזות! איזה חוצפה! מי אתה יענק'לה קרינקי? מה אתה רוצה לזכות לגילוי אליהו? זה נשמע מופקע וחסר סיכוי. אבל אז אני אשלוף את הזוג משקפיים הישנות נושנות, האוצר הנצור ולזה אני ממתין איתם. למה אני ממתין איתם? עד שיבוא אליהו הנביא. ואין ברירה, אין ברירה, הוא יצטרך לקבל אותי ואני אחזה בפניו ואני אשאל אותו למי שייכות המשקפיים.

ידוע שבבריסק היה חזן שמטיב לנגן. יותר משאחז ממנו הרב מבריסק, זצ"ל, הוא אחז מעצמו. פעם אמר לרב מבריסק בגבהות רוח: "אנחנו אומרים בהושענא רבא כל צמח איש צמח שמו, מדובר על דוד המלך בעצמו שהוא מבשר ואומר, מבשר ואומר. ודוד המלך נעים זמירות ישראל הוא, ואין ספק שאני אמנה על בני מקהלתו". חזן מרגיש את עצמו! אני בטוח! אני כבר שמעתי בחיי שניים כאלה טיפשים שאמרו שהם בטוחים שהם יהיו בית המקדש ויזמינו אותם. אחד מהם הוא לוי והוא קרא לעצמו "אינסטלאטור" קוראים לו עופר לוי. הוא אמר הוא בטוח ישר הוא בבית המקדש. ולידו יהיה "ישראלה", אתם מכירים אותו, זה ששם שפתון ורוד על העטיפה, חיים ישראלה, הוא גם אמר שיהיה בבית המקדש והוא בטוח שיזמינו אותו עם הקול הנעים שלו ודאי. רק הם לא יודעים שאנשים מחטיאי הרבים יזרקו אותם לגהנום ולא יכניסו אותם לבית המקדש. מרקידים מעורב, מחטיאים את הרבים והם רוצים להיות בבית המקדש. ליד דוד המלך.

אז נתן בו הרב מבריסק את עיניו ואמר: "שדוד המלך יבוא אתה תברח מרחק 12 קילומטר, אתה תהיה ליד דוד המלך?! 12 קילומטר. שלוש פרסאות אתה תצטרך לברוח רק מקדושתו של דוד המלך".

שאלו פעם את הגאון מוילנא, זצ"ל: "תגיד לי כבוד הרב, מה נעשה אם תפתח הדלת ותנא קדוש יכנס לחדר?". אמר: "מה נעשה? נשרף!". פשוט!

רבי יהונתן בן עוזיאל היה יושב ולומד כל עוף שעבר מעל ראשו היה נשרף. שהתנאים למדו הייתה יורדת אש משמים מלחכת סביבותם כמו במעמד הר סיני! והם החבר'ה לצים יהיו בבית המקדש, יזמינו אותם לשיר.

והרב מפונוביז', זצ"ל, אמר לי פעם: "רבי יענקלה, אני לא נבהל מכישלונות, אני לא נרעש מנפילות. שבע יפול צדיק וקם. גם בנפילה הוא בגדר צדיק, רק העיקר שיקום. שבע יפול צדיק, מי הנופל? צדיק. אפילו שנופל, צדיק, העיקר שיקום! אל תביט מאחרייך. מה שהיה היה. אבל על כשלון אחד אני לא יכול לסלוח לעצמי! ואני לא מוצא לעצמי מחילה. לא מוצא! מה היה? יום אחד פנה אליי החפץ חיים, זצ"ל, ואמר לי: 'משיח עומד לבוא בכל רגע ואתה כהן', הרב מפונוביז' היה כהן, אז החפץ חיים שגם היה כהן אמר לו: 'אתה כהן, האם אתה יודע הלכות עבודת בית הבחירה? כל הדינים של הקורבנות, בית המקדש, סדר עבודה, אתה יודע הכל? כי אתה כהן. הלא הלכה מפורשת היא שכהנים שיודעים משמרתם'. היו משמרות, 24 משמרות, כהנים שיודעים משמרתם אסורים לשתות יין. למה? שמא יבוא משיח וימצא פסול לעבודה. שיכור פסול לעבודה. נגיד עכשיו אתה כהן, שתית יין ואתה השתכרת. אם עכשיו יבנה בית המקדש ברגע, ואתה צריך לבוא עכשיו, זה המשמרת שלכם, מה תעשה? תפסל! ומכל שכן שצריך שתהיה בקיא בהלכות עבודה.

אומר הרב מפונוביז': "ילדותי ענתה בי, ילדות הייתה בי, ועניתי לרב, לחפץ חיים, כך: רבי מה הדמיון? השכרות זה פסול הגוף, אם אדם שיכור זה פסול בגוף שלו. אבל אי ידיעת ההלכות מה בכך? אני אעמוד ליד הרבי, הלא גם הרבי כהן, ואני אעשה כמעשיו. מה הבעיה? אני אעמוד לידך אני אראה מה אתה עושה, גם אני אעשה. גם אם אני לא יודע את ההלכות".

ואני מייסר את עצמי איך עניתי כך! איזה עזות היא לחשוב שיניחו לי שתבוא הגאולה להיות סמוך לחיים חפץ חיים במחיצתו. שאני אזכה לראות אותו. איזה ילדות! איזה טיפשות! לא יכול למחול לעצמי, לא מוצא לעצמי מחילה שאמרתי דבר כזה כאילו אני והוא שווים באותו מקום נהיה כמו להבדיל הנשר והתרנגול, הבחור והרמב"ם. והוא אמר, והרב מפונוביז' היה אדם גדול, היה גאון! הוא הקים את כל ישיבת פונוביז', הוא העמיד מאות אם לא אלפים של תלמידי חכמים עצומים, ראשי כוללים, ראשי ישיבות... זכויות שלו מי יכול לשער! איך יכלתי לחשוב?! איך יכלתי להגיד דבר כזה שאני והחפץ חיים הנהיה באותה מדרגה בבית המקדש ואני אסתכל עליו ואני אעשה כמוהו.

כמה אנשים טיפשים! שנמצאים במקום אחד, אז באמת רואים את האנשים זהים. עשירי, עשירי, עשירי, עשירי. נגיד שהרב קנייבסקי והרב שטיינמן ועוד תלמידי חכמים בני 100, בני 80, 90, גאוני עולם, נמצאים חסר להם אחד. עשירי, עשירי, ונכנס עגלון,יהודי כשר, עגלון, ומתפלל, הוא משלים מניין. עכשיו מתפללים, יש עשרה, שכינה שורה, אפשר להתחיל "יתגדל ויתקדש שמא רבא"... אפשר. ומה הוא חושב עכשיו העגלון? "אני התפללתי עם גדולי עולם!".

נכון מצד המניין בשביל להיות מצטרף למניין, מספיק יהודי כשר, שומר שבת, אתה מצטרף למניין, אבל אתה והם זה בדיוק אותו דבר? בשמים אתם נמדדים אותו הדבר? לעניין מניין זה אותו דבר. אבל לעניין מה אתה שווה? מה הם שווים? וואי! וואי! מרחק...

פעם עשינו חשבון לפי הפסוקים, אז יוצא שדוד המלך שווה כמו 700 מיליון איש יהודים. זה השווי שלו. זאת אומרת, זה לא פשוט! לא כל אדם נמדד אותו הדבר. כי מודדים בן אדם גם לפי מעשיו. ובשמים אדם מקבל שכר לפי רוב המעשה. כמה מעשים טובים עשית, מה עשית בעולם, "בוא! ספר לנו! האם אתה עשית את כל מה שאתה חייב?", רק אתה חייב, נגיד, הלוואי שבן אדם יגיע לכל מה שהוא חייב, אבל זה לא נדרש. הנדרש מה פעלת בעולם! מה עשית חוץ מזה. אבל זה בעיה. כיוון שאנשים לא מבינים שאנחנו צריכים לבוא לעולם הזה ולחזור למעלה, אבל איך אנחנו צריכים לחזור למעלה? איך אנחנו צריכים לחזור למעלה?

אנחנו צריכים לחזור למעלה מקושטים בתורה ומצוות. כתוב שמלך אחד אמר לכל עבדיו שהוא יזמין אותם לסעודה, "בכל עת יהיו בגדך לבנים". ונתן להם בגדים, ומה הם עשו? פיקחים שבהם הניחו את הבגדים בצד עד שיקרא להם לסעודה. טיפשים שבהם מה עשו. לבשו את הבגדים, הלכו לעבודה. אחד עובד בגריז, אחד עובד במוסך, אחד עובד שם. פתאום הוא קרא לסעודה וכולם היו צריכים לבור. החכמים לבשו את הבגדים כמו שקיבלו אותם, נקיים, יפים, מגוהצים ובאו לפני המלך. בשביל זה הוא נתן להם. והטיפשים באו מטונפים עם הבגדים. את אלה שבאו מגוהצים, הכניס אותם לסעודה, לגן עדן. ואלה שבאו מטונפים שלח אותם למכבסה, לגהנום, בשביל לנקות אותם. הנשמה שלך קיבלת אותה זכה וטהורה, נקייה! ה' רוצה שתחזיר אותה לפחות, לפחות נקייה, לפחות! לפחות! אבל לא זה מה שהוא מצפה. הוא מצפה שתבוא איתה מקושטת, מרוקמת, משהו, שתוסיף עליה.

היה אחד שלוה כסף לחברו ולקח ממנו סכום נכבד, אבל הוא הזהיר אותו, המלוה, ואמר לו: "תשמע, אני נותן לך בתנאי שבעוד שנה בדיוק אתה מחזיר לי את כל הכסף. שלא יהיה קונצים, כן?". והזהיר אותו באזהרות חמורות וכתב איתו והשביע אותו ואל תשאל מה עשה, נתן לו את הכסף. חודש לפני שעבר הזמן, פגש אותו, אמר לו: "אתה זוכר, כן? עוד חוד, נכון?. אמר לו: "אל תדאג ביום ובזמן תקבל בדיוק את הכסף". נו, מה קרה? עבר החודש והוא התייצב לפניו. התייצב לפניו והביא את הכסף. איך הביא את הכסף? בדיוק את אותו הכסף, מקופל, כמו שהוא קיבל החזיר לו.

אומר לו: "מה זה? אתה לא השתמשת בכסף?". אומר לו: "לא, לא".

אומר לו: "למה לא השתמשת?"

אומר לו: "מה, אתה הפחדת אותי אם אני לא אחזיר ואם לא ככה ואם לא זה...".

- "אז בשביל מה נתתי לך? הייתי יכול להשאיר את זה אצלי בכספת או לעשות בזה פרנסה"... וכו'.

- "לא, אתה הפחדת אותי, אני לא העזתי לגעת בזה, השארתי את זה כמו שזה, והנה תיקח בזמן, שלום".

טוב, זה לפחות החזיר בזמן והחזיר כמוש קיבל. אם אדם יחזיר את הנשמה כמוש הוא קיבל, אז ישאלו אותו: "אז רגע? בשביל מה קיבלת את הנשמה אם לא עשית כלום? יופי שהחזרת אותה לא מלוכלכת, לא מטונפת, יופי! אבל מה, מה עשית איתה?".

אז זאת אומרת, הקב"ה רוצה שמינימום, מינימום לא נחזיר עם טינוף. אבל הוא ודאי שרוצה שנעשה עם הנשמה רווחים גדולים! בשביל מה הוא נתן לנו את הנשמה? שנשאר עם אותו סכום ונחזיר אותו? הוא רצה שנתעשר! שנעשה רווחים פי מיליונים! קח כמה שאתה רוצה! קח נשמה גדולה, טהורה, נבונה, חכמה. בוא! תרויח! הנה אני נותן לך את הספר שלי קוראים לו התורה, שמה אני אומר את המצוות, תתחיל להתעשר, "כמוצא שולל רב שש אנכי על אמרת", "כמוצא שלל רב", כל התורה זה רק מציאות! מציאות, מציאות, כל מציאה זה רווח שאין כדוגמתו! כל מילה שאני מדבר איתכם פה זה תרי"ג מצוות, 613 מצות! כל מילה, כל מילה, כל מילה! אתם יודעים כמה אתם מרוחים?

זאת אומרת, אין כמו התורה הקדושה שאדם מתעשר! היא שקולה כנגד כל המצות כולן. אז אדם יכול להכנס לבית המדרש ולשבת ללמוד ולשמוע שיעור ולמוד בעצמו וכל רגע שעובר הוא זוכה בשכר אין סופי! ושלא יהיה טיפש, ישמע שיור וילך ויחפור לו בור ליד השולחן. רוצה להיות עשיר, י שלך עושר כמו התורה?! "טוב שכרה משכר כסף". אין מסחר יותר טוב! "כי לקח נתתי לכם תורתי אל תעזובו". מה הלקח של התורה? אם אתה יש לך יהלומים ולחבר שלך יש פנינים ואתה רוצה לקנות ממנו פנינים, אתה משלם לו ביהלומים ולוקח פנינים. והוא עושה הפוך. אבל שאתה קונה פנינים, אתה מחסר מאצלך יהלומים. וכשהוא קונה ממך יהלומים, הוא מחסר ממנו פנינים. כך קונים.

אבל הלקח של התור הלא ככה! אני למדתי מסכת זרעים ואתה למדת מסכת נשים, אני מלמד אותך זרעים ואתה מלמד אותי נשים. מה יש בידי עכשיו? שניהם ומה יש בידך? שניהם. אף אחד לא חסר, רק לכל אחד נוסף. איפה יש כזה מקח יותר מזה ? אף פעם אתה לא מפסיד, אתה רק מרויח!

זה לא בורסה, פעם עולה, פעם יורד, פעם עולה.. זה רק עולה! עולה, עולה, עולה.. לכן אדם שהוא בעל דעה והוא לא כסיל והוא לא אוויל והוא לא פתי, אדם כזה משקיע בלימוד התורה ובקיום מצוותיה כי כל רגע שעובר לא חוזר! כל רגע שעובר לא חוזר!

אתם חושבים שאדם מת בגיל 90, הייתה לויה פעם, וראו אנשים בוכים, שאלו "למה אתם בוכים?". - - "הוא נפטר".

שאלו: בן כמה היה?

-"הוא מת בן 90 ".

אז זה ששמע את זה אמר לו: "נכון, הוא מת גם לפני חמש דקות וגם לפני 10 דקות וכל יום שעבר הוא מת, עכשיו הוא מת פעם אחרונה".

כל יום שעובר מת! לא חוזר! כל יום שעובר מת! לא חוזר! זאת אומרת, אתם צריכים לדעת מה שהיה לכם ביד זמן, אם ניצלתם אותו הוא ישאר לנצח. הפסדתם אותו? הזמן הזה מת! לא תוכלו לקבל עליו כלום. אבל אם עשיתם בו דברים שלילים, לא טובים, אוהו! גם תקבלו עונש. אז לא חבל שנתנו לך שמן יקר שיכלת לעשות ממנו עשירות גדולה ושעית ממנו הפסדים? איפה החוכמה? איפה החוכמה?

עבדת, יש פה אנשים אני רואה מבוגרים, עבדו, כמה עבדו? 20, 30, 40, 50 שנה. כמה יש לך חסכונות? חובות, אוברדראפט. לא הבנתי, אז כל הזמן עבדת, חשבתי שיהיה לך מיליונים, אחרי 20 ,30, 40 שנה. אין לך כלום! רק חובות. אז בשביל מה עבדת? ויש כאלה שלא עבדו בכלל ואין להם חובות. ואלה חיים ואלה חיים, אלה אכלו ואלה אכלו. אני בטוח שהם אכלו, כי אחרת איך הם יחזיקו מעמד עד עכשיו?! איך זה יכול להיות? בן אדם חשב אני אעבוד , אני אעשה, אני אקנה. טוב, טוב, לא, אבל אל תראה, נכון, יש לי חובות, אבל יש לי שני בתים, שתי מכוניות, יש לי גם איזה שטח קטן, יש לי גם השקעה בבורסה, יכול להיות שיצא עם זה משהו. לא, לא, אין לך. אין לך. מה אתה אומר לי אין לי, אני אראה לך יש לי טאבו. אני אומר לך אין לך, אין לך. יגיע הרגע שהוא נפטר, יש לו או אין לו? אין לו כלום! יש לילדים שלך, לך אין! אתה עבדת בשבילם. לך אין כלום! אתה טמבלולו! עבדת בשביל אחרים, לא בשבילך! תעבוד בשבילך!

אתם מכירים את הסיפור עם השועל, פעם היה שועל רעב, מאוד, מאוד רעב! והוא ראה כרם ענבים והתאוה לאכול. אבל החומה מנעה ממנו. הסתובב מסביב עד שמצא מקום קטן להכנס, דחק את עצמו ונכנס, אכל, אכל, אכל, שלושה ימים נהיה בטטה. עכשיו רצה לצאת, בא לאותו חור, לא יכול לצאת. למה לא יכול לצאת? הוא התנפח! והחריץ הוא קטן. צם שלושה ימים, הצטמק, הצטמק ויצא. הסתכל מבחוץ על הכרם ואמר :"כרם, כרם, מה נאים פרותיך אבל מה תועלת יש בך, נכנסתי צנום וחזרתי צנום". אדם בא ערום לעולם וערום ישוב שמה. באת בלי בגדים. משאירים אותך בלי בגדים. תופרים אותך ככה עם כמה לולאות ומניחים אותך בעפר. "מעפר באת ואל עפר תשוב".

אז מה עשית פה? מה היה פה? מסכן, היה זה, רצה לבנות, חצי קומה נשאר לו, בדיוק היה צריך להגיע הרכב, לא הגיע... איך הוא חיכה לזה, מסכן! והבר מצוה עכשיו, יו! כמה הוא רצה להיות בבר מצוה. הכל חריט! הכל שקר! אנשים חיים בדמיונות! זה לא המטרה, זה לא הסיבה שבאנו! אנחנו באנו בשביל לצאת! ואנחנו בדרך לבית הקברות מהלידה! בדרך הולכים לבית ספר, הולכים לתיכון, הולכים ישיבה, הולכים לפה, הולכים לחתונה, הולכים לפה, הולכים לשם, בסוף הולכים לבית קברות. זהו! זה הכתובת של כולם! אחד בירקון ואחד ביבנה ואחד בירושלים וזהו! נגמר הסיפור. אבל שמגיעים למעלה, שואלים: "מה עשית? בשביל מה ירדת?".

הנה, אתם ביבנה, נכון? כל הכבוד! מרכז הארץ, טילים הגיעו לפה, נכון? יבנה, יבנה וחכמיה, זו הייתה עיר מאוד מאוד מפורסמת! זה לא צחוק. פה רבן גמליאל, כל הגאונים היו פב. בקיצור, ביבנה חסר פיתות, אין פיתות ורוצים לאכול פיתות. מה עושים? אומרים שבטבריה יש פיתות. מישהו מכם יסע לטבריה להביא פיתות? לא. אפילו בראש השנה לא תביאו פיתות. זה טיפשות! ואם יגידו שבכל א"י אין פיתות, רק באירופה נשאר, אז מישהו יטוס לאירופה להביא פיתה? אז תגידו לי רבותיי, אם הקב"ה שיגר אותנו מהעולם העליון, מרחק אלפי שנות אור, כמו שהם אומרים, והנחית את הנשמה שלנו פה, בשביל מה? בשביל פיתות? מה הגענו בשביל לאכול פיתות ולנגב חומוס? זהו? מבסוטים! לא, עם צ'יפס, עם צ'יפס, ואיך קוראים לאדום, אדום הזה? קטשופ. כן. אז בשביל זה באנו? ומבסוט! יו! היום אכלנו ארוחה וזה ואשתי מבשלת ומחר היא תכין לנו זה ומחרתיים זה... יו! חלומות. וראש השנה עוד מעט מתקרב ואני מתכוונת להכין לכם ככה וככה. ואמא מה תכיני ואשתי היקרה מה תעשי לנו? הכל אוכל! הכל אוכל טיולים וזה וחריט! ושוכחים שבדרך לבית קברות!

אז לכן צריך לזכור: יש נשר ויש תרנגול. אלה שלומדים באמת, אלה נשרים, אלה עפים למעלה, למעלה, למעלה, למעלה, למעלה.. כל הזמן הם עולים. ויש תרנגול. הוא רק באשפה מנקר. עוד פיתה, עוד מלווח, עוד ג'חנון. הוא מנקר באשפה. יש כאלה גם אוכלים גת.  אבל זה ההבדל בין תרנגול לבין נשר. זה ההבדל בין הרמב"ם לבין בחור מסטול. זה ההבדל. ההבדל, אל תחשוב שאם אתה בחור טוב ויש לך גם כן ראש עגול, והכל, אז אתה שדומה לאלה שהם... לא, אתה בכלל לא! בכלל! מה שנמדד זה מה המעשים שלך לעולם הבא. בזה אתה נבחן אם אתה עשיר. אין עני אלא בדעת. אין עני יותר מאדם שאין לו דעת. עשירות זה בחוכמה. חכם. "איזהו חכם? הלומד מכל אדם". כל הזמן לומד. כל הזמן! למה? כי מה תיקח מהעולם הזה? רק את כל הלימודים והחוכמה שבצעת בפועל! זהו! אז כמה שאתה משכיל יותר בהשכלת התורה, ככה מעלתך גדולה יותר, ככה אתה תגביה, עוף ותזכה לעולמות העליונים. אם תנבור באשפה רק לחפש את הטובות וההנאות של העולם הזה המזדמנות בקלות בסביבתך, חבל! לא בשביל זה שלחו אותנו, שלחו אותנו למטרה נשגבה ואסור לנו לשכוח זאת.

לכן, כל שנה הקב"ה מביא אותנו לראש השנה. שזה יום הדין,ש דנים את האדם על כל מה שעה בשנה האחרונה עושים לו סיכום במאזן ביניים ומחליטים לאור הממצאים מה יתנו לו בשנה הבאה. האם יתנו לו עוד כלים או לא יתנו, האם יתנו לו ביראות או חולי, האם הוא יחיה או לא יהיה, האם הוא יתקל בגשר או גשר יפול עליו. מה יהיה איתו. זאת אומרת, אף אחד לא יודע מה נגזר.

ואתמול הסברתי באריכות את הנושא הזה, לא אחזור עוד פעם, תראו את זה באתר "שופר" בשידור חוזר, שמה הרחבתי בנושא הזה.

אבל צריך לדעת: בראש השנה גוזרים את גורלו של האדם. זה שאתם רואים שאתם עד עכשיו חיים זה לא אומר שאתם יודעים מה יהיה בשנה הבאה. אף אחד לא יודע.

ואם "קינג קונג" זה שמה בצפון קוריאה, החובלי הזה, בן 34, הוא מחמם את העולם! לפי התוכנית שאמרתי לכם לפני 35 שנה, שיהיה מלחמת גוג ומגוג ושני שליש מהעולם ימות! 4 וחצי מיליארדי בני אדם! וזה לא יהיה בנשק קונבנציונלי זה רק כמו שהוא אומר, עם אטום וממן ואלקטרו מגנטי וחביט חביט! זה יהיה  צ'יק צ'ק!

וגם פה תיפול פצצת אטום. גם פה בא"י. ככתוב בספר יחזקאל לח. אבל כתוב: יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש". אתה תהיה בין 11 אלף הרוגים, ואם אתה זכאי אתה תשאר בינהם ולא יקרה לך כלום. יפול מצדך אלף ורבבה גם, אבל אלך לא יגש! אם ה' החליט שאתה בסדר, צדיק, בעל תשובה אמיתי, לא יגש! אבל שומעים כמה ימותו, יא בא ביי! 11 אלף על אחד? זה משהו מפחיד!

ואתם רואים מה קורה מסביבנו? איך הכל גועש. מחר מתחיל תרגיל 30 אלף חיילים ישראלים חביט על חביט עם חזבאללה. מדמים, מדמים כבר את המלחמה המתקרבת ורומזים כבר שישראל עלולה לתקוף בסוריה ובלבנון את כל מה שהם בונים שמה וחופרים מתחת לאדמה להכין בסיסי טילים ולייצר טילים וכו'. ובדקו שכבר האף 35 עובר בסוריה ולא מרגישם בו, סוללות הרוסיות.. זה הולך מתפתח, מתבשל. איך קוראים לאדום הזה שהשנים עושות לכבוד שבת? הרבה זמן שמים כמה שעות.. מטבוחה! זה מטבוחה הולך להיות. מטבוחה. אבל בשביל שזה יצא מטבוחה צריך לבשל את זה הרבה זמן! זה מתבשל, מתבשל, מעלה בועות,

 בועות, עד שאפשר לטעות. אבל אח"כ נראה מה יהיה הטעם. ה' ירחם! אז ה' הקדים ואמר טעמו ראו כי טוב ה'" . כדאי לכם! התורה זה טעים, מתוקה היא מדבש ונופת צופים. תהיה מחבור לתורה, מחובר לתורה מחובר לחיים. מרבה ישיבה מרבה חיים. כמה שאתה תפוס בתורה, כן,עץ חיים היא למחזיקים בה. ותומכיה גם כן מאושר. זה כי אתם הדברים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום אמן!

שאלה:

שואל: כבוד הרב דיבר על גאוה, אם אני לא טועה. בקשת דבריו.

הרב: כן...

שואל: שאלה שלי לכבוד הרב: האם יש לרב עצה נגד הגאוה?

הרב: כן. יש ענוה. יש ספר "אורחות צדיקים" יש בו פרק על הגאוה ויש בו פרק על הענוה. תלמד את הפרק הזה והזה ותדע איך להתמודד בשביל לא ליפול. כי תועבת ה' כל גבה לב. אפילו מי שיש לו גאות בלבו, כלפי חוץ אף אחד לא רואה, אבל ה' רואה, מתעב אותו! זה דבר הכי מסוכן שנופלים בו גם גדולים וחשובים.

שאלה:

ערב טוב, כבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

שואל: מלכתחילה אשפר להגיד שהתור הזה הדבר שהכי טוב. בדיעבד אנחנו רואים שרק עשרים, עשרה אחוז שומרים תורה ומצוות, משל למה הדבר דומה למורה שנותנת לתלמידם שלה מבחן ורק 20% עוברים את המבחן. וכל פעם נכשלים ונכשלים. אם הקב"ה באמת רצה בטובתנו, למה לא הקל עלינו טיפה? כדי שבאמת נעמוד במבחן ונקבל את מה שמגיע לנו.

הרב: אם תשאל את ה- 20% שהם עושים את רצון הבורא, הם יגידו לך שהמבחן קל. רק מה צריך להתכונן למבחן, ואלה שלא הצליחו במבחן, פשוט שיחקו ג'ולות.

שואל: אז איך כל כך הרבה נכשלים?

הרב: אמרתי. הם משחקים, הם ממלאים את התאוות שלהם, יש להם זמן לבלות, יש להם.. אין להם זמן לעמוד במבחן. הם לא רואים מבחן בכלל, לא מעניין אותם לא מבחן, ולא אכפת להם שיש בוחן, והם.. אתה מבין? במגרש המשחקים. מי בדר"כ נכשלים במבחנים? כל אלה שהופכים להיות שחקני כדורגל, שחקני כדורסל, כל מיני כאלה שיש להם זמן למשחקים. לכן הם לא מצליחים במבחן. אבל אם היו מתכוננים למבחן...

דוגמה: כמה אנשים מצליחים לעבור את הטסט? כולם מצליחים להצליח לעבור את הטסט. יש אחד אחרי פעם, אחד פעמיים, אחד 20, אבל עוברים. למה? כי הם רצו לעבור, כי הם רוצים שיהיה להם רישיון לנהוג. אז גם אם בן אדם רוצה להגיע לעולם הבא לנהוג שמה חופשי, יש שמה צלחות מעופפות וזה, הוא רוצה... אם הוא רוצה שמה לנהוג, אז הוא צריך לעמוד במבחן, אפילו אם יכשל פעם ראשונה ופעם שנייה ופעם שלישית ולא הבין את הגמרא ולא הבין ולא הבין, בסוף הוא יבין! ויהיה לו רישיון. אבל זה כשהוא מבין שהוא מוכרח! פה אנשים בכלל לא מרגשים שהם מוכרחים, אפילו מכחישים שיש בורא. אז איך אתה רוצה שהוא יעמוד במבחן? של מי המבחן? הוא אומר אין מבחן בכלל.

שואל: אם היה לו טיפה יותר קל שהיה עומד.

הרב: לא! זה קל!

שואל: זה לא כזה קל.

הרב: עובדה שכולם עוברים! עוברים על סמיטריילר, על אוטובוס, כל ניידת, על אמבולנס. עוברים. כולם נוסעים בכבישים, תראה כמה נוסעים בכבישים. מאות אלפים נוסעים בכבישים. זה יותר מעשרים אחוז. היום כמעט כל הנשים נוהגות, ה' ירחם! אז מה? אז גם הנשים הצליחו במבחן, מה קרה? פעם לא האמינו שהן יכולות לנהוג.  אז מה קרה? כי הן רוצות לנהוג! אז פירושו של דבר אם בן אדם מבין שהוא רוצה...

אני זוכר שהייתי ילד קטן הייתי משתגע איך נהג האוטובוס לא מתבלבל. עושה ככה, מעביר ככה, עושה ככה, פותח דלת, סוגר זה, נותן זה, היה פעם מנקב, מנקב, עושה ככה, ונותן עודף. עשרות וזה ואומר ומדבר עם ההוא במראה.. וכולה אוטובוס. והייתי משתגע בתור ילד קטן, איך הוא יכול לפקס את עצמו על הכל. אח"כ שראיתי מטוס, יא בא ביי! נכנסתי לקוקפיט, הושיבו אותי שמה בטיסה. גם הם לא זוכרים הכל. יש להם דפים, דפים, שלושה שמה יושבים. טייס, טייס משנה, ועוד אחד מאחורה, כל אחד עם דפים. זה לפי הדף שלו עושה ככה, וההוא עושה ככה, וההוא עושה ככה וזה מזי ככה וזה עושה ככה ולבסוף זה נוסע אוטומטי. אז זאת אומרת אפשר! יש כאלה החליטו להיות אסטרונאוט, חביבי! מרחף וזה עובר מבחני כושר ומבחני גוף וכל מיני דברים ואוכל קפסולות, לא אוכל שניצל ולא שום דבר. כדורים, כדורים וחי שם חודשים שמה מרחף והכל וכו'. יש גם פה אסטרונאוטים. בלי חללית. הולך לו, מרחף. אין מבחנים אצלו. הוא הולך.אבל ככה היה ביציאת מצרים 80\% לא יצאו! רק 20% יצאו. וגם עכשיו כתוב: "הן גאלתי אתכם אחרית כראשית". מה יהיה באחרית כמו בראשית, מה היה בראשית? כמה נגאלו? 20%. כמה יהיה באחרית? כמו שאמרת 20%. כי הם רצים למוד במבחן, האחרים לא רוצים. אתה מתאר לך שביציאת מצרים כל אלה שלא רצו לצאת ממצרים,ה-80% שזה בערך 12 מיליון יהודים, לא רצו לצאת. הם ראו את השמונה מכות. שמונה מכות שה' עושה למצרים, רואים את יד ה', השגחה ברורה, אפילו המצרים צעקו כבר! והם לא רצו והם מתו במכה התשיעית, במכת חשוך. לא רצו. רק 20% רצו. כי זה מה שרוצים. מי שרוצתה זה לא קשה בכלל! זה כייף! מאז שאני חזרתי בתשובה אני לא מפסיק מהכייף הזה. ולא רק זה שאני עושה מצות, אני גם רץ מערב לערב כמה שאפשר שעוד אנשים יעשו מצות. כל כך טעים לי שאני רוצה להטעים את כולם שיזכו לאכול. הבנת?

שואל: הבנתי.

הרב: טוב.

שאלה:

שש: אני לפני שלושה חודשים... כעקרון הייתי בהריון, תוך כדי ההריון ראיתי שהיה לי גוש ולא הבנתי מה קורה, אמרתי.. עברתי הרבה.. היתה לי שנה מאוד קשה, לפני, ואמרתי אני אעבור את ההריון הזה ואח"כ אני אטפל בעצמי, כי גם הבן שלי היה חולה לפני שלוש שנים, הוא כבר יצא מזה, מהמחלה. והיו לי כאבים מאוד מאוד נועזים, לא יכלתי, לא היה לי לא יום ולא לילה. הרגשתי שאף אחד פה לא מבין אותי, פשוט שהגעתי לחודש שמיני לקראת הסוף, הלכתי למומחית, כירורגית שד, עשו לי ביופסיה, בדר"כ זה עשרה ימים, אצלי גילו לי את זה כבר על ההתחלה, אבל לא רצו ישר לזרוק את זה עליי, נתנו לי שלושה ימים, ישר אמרו לי זה המחלה, וכמובן שכבר הגעתי מאוד מאוחר, יש גרורות בכל הגוף. אני אמא לשישה ועכשיו אני נלחמת. לילידם בעיקר. אני יודעת שזה מתנה, אני לא בוכה על זה, אני לא.. יש לי פה שליחות נהדרת, אין לי מושג מה, אבל כבר אין לי כח. אני פשוט נלחמת.

הרב: תלמידי ספר "שערי תשובה לרבנו יונה" שלושה חודשים. תשדלי לקיים את כל מה שהוא אומר, ובעזרת ה' תבריאי!

שואלת: אמן! אמן!

הרב: מה שמך?

שואלת: אביבה.

הרב: בת?

שואלת: בת ורד.

הרב: אביבה בת ורד ה' יזכה אותך בעזרת ה' לבריאות שלמה ואיתנה, יסיר את המחלה ויעביר אותה לאשתו של אסאד, נשיא סוריה.

שואלת: אמן!

שאלה:

שואלת: כבוד הרב...

הרב: כן?

שואלת: רציתי לשאול אותך שאלה על יהודים משיחים.

הרב: כן?

שואלת: יש לי הרבה מכרים שהם יהודים משיחים ואני הולכת לחתונות שלהם, רציתי לדעת אם זה אסור.

הרב: אסור. הם כופרים בתורה ואסור להשתתף איתם בשום דבר.

שואלת: עד כדי כך?

הרב: מה זה...

שואלת: גם לשמח חתן וכלה?

הרב: מה פירוש? איזה חתן ואיזה כלה? על מה את מדברת.

שואלת: הם נקראים ככה.

הרב: אין דבר כזה הם נקראים ככה, הם כופרים!

שואלת: עוד משהו: אני במשך ארבע שנים יצאתי עם יהודי משיחי, עכשיו כמעט חודשיים שאנחנו לא יחד והתחילו לי כל מיני סימנים בגוף, כו גירודים כאלה.

הרב: כן...

שואלת: ורציתי לדעת אם אתה יודע מה זה? למה? כאילו...

הרב: לגירודים בגוף שיש כמה אפשריות. יש כדורים, יש משחות, יש מאכלים שצריכים לשנות. את צריכה להבחין מה קרה מלפני חודשיים, חוץ מהיהודי המשיחי, שהתשתה אצלך. ואז תוכל לדעת. אם את לא יודעת יש רופאים שיקחו בדיקות דם ויגידו לך ממה זה נובע ומה צריך לעשות. אם את מחפשת משהו רוחני, אז עדיף שיש לך חצ'קונים ואל תהי עם היהודי המשיחי.

שואלת: אני לא איתו. מה זה קשור.

הרב: לא.. את אומרת שחודשיים עזבת אותו ומאז באו...

שואלת: הגירודים.

הרב: אז כאילו אם תחזרי אליו זה יסתלק. אז אני אומר שעדיף חצ'קונים ולא לחזור.

שואלת: קטעת לי את חוט המחשבה. דקה.

הרב: תן לגברת פה, רצתה שאלה. תודה לך!

שאלה:

שואלת: אני מתרגשת קצת, אבל אני פשוט רוצה לקדש שם שמים. הסיפור שלי התחיל באוגוסט 16. היום זה בדיוק שנה. קיבלתי את המחלה במעי הגס, שגרורות עברו לכבד. אבל במשך התקופה הזאת כל הזמן הראש לשלי היה למעלה. אין עוד מלבדו! פשוט אין עוד מלבדו. המשפט הזה לא הספיק לצאת לי מהפה! כל הזמן שיננתי אותו. גם שהייתי צריכה לעשות ניתוח אחרי ארבע טיפולים כימותרפיים, הייתי הולכת לכימותרפיה, הרב, והייתי אומרת: "ריבנו של עולם שהחומר הרעיל הזה, החומר הזה שפוגע בכל מקום בגוף שזה יהפך למים צוננים בגוף שלי". זה מה שהייתי מבקשת והייתי מתחננת להקב"ה ובוכה ובוכה ובוכה. הרב זה מה שהיה. אחרי הטיפולים ברוך ה', ברוך ה' אין עוד מלבדו! ללא הרבה תופעות, היו תופעות לוואי, אבל ממש... איך אומרים? בקטנה. אחרי הרבה טיפולים עשיתי, הייתי חייבת לעשות ניתוח כבד ואחרי שוב פעם עשיתי שוב טיפולים ואח"כ היו לי גם חסימות מעיים שאושפזתי. במשך השנה הזאת הצטרכתי לעשות שני ניתוחים במשך חודשיים וסתימות מעי שזה היה באמת.. זה.. אבל כל הזמן לא.. העיניים שלי לא משו מהקב"ה! כל הזמן! גם שהייתי צריכה ללכת לעשות את הניתוח, הייתי מרגישה את בורא העולם, הייתי מרגישה איך הוא מחזיק אותי, איך הוא מחזק אותי, איך הוא מרים אותי לניתוח, כאילו זה לא אני בכלל. כל הזמן , כל הזמן,משל כל השנה הזאת הייתי בטיפולים, והיום, נכון להיום, ברוך ה'! ברוך ה', אחרי בדיקה שעשיתי, הכל נקי!   

הרב: ברוך ה'!

שואלת: אין עוד מלבדו! אין עוד מלבדו! הקב"ה, להקב"ה. והיום ברוך ה' יש לי מעקב, אבל זה בדיוק שנה שזה קרה לי. אוגוסט 16, אוגוסט 17 זה נגמר! בעזרת ה'! ואני מאוד מאחלת גם לחברה שלי שהל.. לכולם, לכל חולי עם ישראל בעזרת ה'. אבל שוב פעם אין עוד מלבדו! תפנו ותדברו עם הקב"ה! אנחנו נמצאים בתקופה מאוד מאוד קשה! החודש אלול שבורא עולם נמצא למטה וזה בדיוק קרה לי באותו חודש אלול ולא הפסקתי לבכות ולא הספקתי לבקש מהקב"ה בשמך כל השנה הזאת. מאוצר מתנת חינם תביא לי. לא בגלל שאני עם כיסוי ראש, לא בגלל שאני שומרית שבת, בגלל שאני הבת שלך! הבת הקטנה שלך מבקשת ממך, מתחננת לפנייך, תרפא אותי! וזה מה שהוא אמר: את ביתי, לי אין ילדים, כביכול, הוא אבא שלי, אני הבת שלו וזה מה שהוא נתן לי וזה מה שהוא היה עושה לי. הכל היה לי טוב! ואני מאחלת לכולם חג שמח וחתימה טובה. בעזרת ה'.

הרב: אמן! תודה!

שאלה:

שואל: ערב טוב, קוראים לי יאיר פריס, אני בא מבית חילוני והיה לנו כל מיני מעמקות עם בסבא נפטר, סבתא נפטרה, וככה הייתי מתקדם לאט לאט בבתי כנסת, טועם כל פעם טיפה. ועדיין הייתי ממשיך לצאת ימי שישי, מועדונים, דיסקוטקים, והייתי חילוני לגמרי. עד המכה האחרונה שדוד שלי חלה בסרטן ואז החלטנו אני ואשתי ככה לקחת 180 ולשמור שבת ולהתחזק. עכשיו היום אני שומר שבת והכל... אז הייתי בנופש לא מזמן באשקלון מהעובדה ואני יושב ומספר למישהו איך ההתחזקות שלי הייתה עם המכות, אמרתי לו אני בדיוק מקבל את המכות ועם המכות הייתי מתחזק, וכאילו אלוהים שומע אותי, חזרתי מהנופש ואני מוצא את עצמי עם הילדה הקטנה בבית חולים והכל, העליתי בפייסבוק, זה הכל מצולם. ביום השלישי בבית חולים, אשתי החליפה אותי ואני יורד למטה ואני אומר אני צריך לקחת על עצמי משהו,כיפה קבועה , כאילו לא רק שבת, אלא כיפה קבועה. ואז חשבתי על הראש, חשבתי על כיפה של נחמן מאומן, איך שאני אומר את זה פתאום טרנזית של נחמן מאומן ככה עוברת לידי, אני עוצר אותם, אומר להם, חבר'ה תעזרו לי אני צריך כיפה. אומרים לנו אין לי כיפה, הביאו לי ככה קמע וספר ואמרו לי הילדה תצא ושנה הבאה אתה איתנו באומן. התקשרתי לחבר שלי, שהוא דתי, מהעבודה, אמרתי לו שמע אתה חייב לארגן לי כיפה, אני פה עם הילדה בבית חולים. ביום חמישי החבר'ה מהעבודה באו, הם עצרו בדרך באיזה שווארמה ועלו אליי לבית חולים, הוא מוציא את הכיפה ככה מהכיס שם אותה על השולחן. פתאום הילדה מתחילה לי לרקוד, ככה וזה. ואז הם מוציאים את השווארמה והיא מתחילה לאכול, שכל השבוע היא לא אוכלת לי עד שירדה לנו איזה 15 קילו בשבוע הזה, הביאו לנו אנשור של חולי סרטן, כבר קיבלתי חררה מאותה רגע שראיתי את זה. איך שהם מוציאים את השווארמה היא ככה אוכלת את השווארמה ליד החבר'ה מהעבודה, ליד הבוסית. באה הדוקטורית, אומרת לי אתם משוחררים הביתה.

הרב: ברוך ה'! תהיה בריא! ואתה בטח באת לפה גם לקבל ציצית, לא? יש לך! אהה מסודר אתה!

שאלה:

שואלת: אני רוצה ברכה.

הרב: בשמחה!

שואלת: לזיווג.

הרב: ה' יזכה אותך לזיווג הגון עם יהודי כשר, ירא שמים, מהרה!

ואני מברך את כולם שתזכו לכתיבה וחתימה טובה בספרן של צדיקים גמורים מהרה, אמן!