לכבד את הכהנים

יש מצוה מן התורה לכבד את הכהנים, וכמו שכתוב (ויקרא כא, ח): "וקדשתו", אמנם צריכים לבאר מהו עצם החיוב ועל איזה סוג של כבוד מצווים אנו לכבד את הכהנים, נראה גם שכרו של המכבד את הכהנים, ונבאר גם האיסור שיש להשתמש בכהן.

לכבד את הכהנים

פתח דבר:

יש מצוה מן התורה לכבד את הכהנים, וכמו שכתוב (ויקרא כא, ח): "וקדשתו", אמנם צריכים לבאר מהו עצם החיוב ועל איזה סוג של כבוד מצווים אנו לכבד את הכהנים, נראה גם שכרו של המכבד את הכהנים, ונבאר גם האיסור שיש להשתמש בכהן.

לכבד את הכהנים - חיוב מן התורה

נתחיל עם החיוב לכבד את הכהנים.

כתוב בתורה (ויקרא כא, א, ח): "ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן וכו'... וקדשתו כי את לחם אלוקיך הוא מקריב קדוש יהיה לך כי קדוש אני ה' מקדישכם".

ובמסכת גיטין (דף נט:) ביאורו חז"ל יותר את גדרי המצוה, וזה לשון הגמרא: תנא דבי רבי ישמעאל וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון.

ופרש"י זצ"ל: לפתוח ראשון, בכל דבר כבוד בין בתורה בין בישיבה הוא ידבר בראש. ולברך ראשון, בסעודה. וליטול מנה יפה ראשון, אם בא לחלוק עם ישראל בכל דבר לאחר שיחלקו בשוה אומר לו ברור וטול איזה שתרצה.

מפשטות דברי הגמרא מבואר שזו מצוה דאורייתא, וכמו שפסק הרמב"ם זצ"ל (בספר המצוות מצוה לב) ובספר החינוך (מצוה רסט) ובסמ"ג (מצוה נו).

מדברי הספר החינוך

והנה בספר החינוך האריך לבאר יותר בענין זה וכתב: משרשי המצוה, לפי שידוע כי מכבוד האדון לכבד משרתיו, ובכל עת כבדינו הכהנים נזכור ונקבע במחשבתינו כבודו ברוך הוא וגדלו, ובזכות המחשבה הזכה והמעולה והרצון הטוב תחול ברכתו ברוך הוא וטובו הגדול עלינו, והוא חפץ בברכה כאשר הודענו כמה פעמים.

ומסיים בספר החינוך ואומר שמצוה זו נוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ובנקבות, שמצוה על כולן לכבד זרע אהרן, ועובר על זה ולא כיבדם במקום שראוי וכהן הראוי לכבוד, ביטל עשה זה.

חייבים לכבד את כל כהן בלי שישנה מהו דרגתו

וכדאי לציין שהחפץ חיים זצ"ל בפתיחה לספר חפץ חיים (עשה ט) כתב שמי שמספר לשון הרע על כהן, וגינהו בזה בפניו, עובר גם כן על מצות עשה של "וקדשתו", שנצטוינו בזה לנהוג בהן כבוד הרבה, וכיון שמדבר עליו לשון הרע או רכילות ומבזהו, בזה בודאי אינו מכבדו, ועובר.

ובספר המצוות הקצר (מצות עשה נ) הוסיף החפץ חיים זצ"ל על דברי ספר החינוך וכתב: ומחוייבים אנו לקדשו אפילו בעל כרחו אם אינו רוצה, שנאמר "וקדשתו" - אפילו בעל כרחו, ואפילו כהן בעל מום ושאינו ראוי לעבודה חייבים אנו לכבדו.

הרי שכתב שגם אם הוא בעל מום ואינו יכול לעבוד "בפועל" בכל זאת מצוה עלינו לכבדו, כי סוף כל סוף נבחר הוא מאת הבורא יתברך להיות כהן.

הסבר נפלא מהחתם סופר זצ"ל

ויותר מזה מצינו, שהרי חידוש נפלא כתב החתם סופר זצ"ל בענין זה.

והנה הרמ"א זצ"ל פסק בשו"ע (אבן העזר סי' ג' ס"ו) דמי שבא ואמר "כהן אני" נאמן לקרוא בתורה ראשון, ע"ש. ומקשים על זה, דבשלמא כאשר אין שם כהן אחר אלא הוא, אין כאן איסור לקרותו ראשון, לכן נאמן על עצמו, אבל כאשר יש כהן אחר ועל ידי כך מבטלים מצוות "וקדשתו" לכהן אחר, ואם כן נאמנותו נוגעת בביטול עשה ואינו נאמן.

החתם סופר זצ"ל כתב בספרו תורת משה, דאפילו אם נאמר שאינו כהן, אבל הטעם שקראוהו ראשון הוא מפני שהקהל חשבוהו לכהן, נמצא אם כן שיש כאן קיום מצוות "וקדשתו" שמקדשין את הכהונה, לפי שמחשבתם שהוא כהן, בכבודם של שבט הכהונה הוא שמכבדים אותם להיות ראשון, ולכן פסק הרמ"א זצ"ל שנאמן לקרותו ראשון, אף במקום שיש כהן אחר, בכיון שכל החיוב לקרותם ראשון הוא מפני כבוד הכהנים, אזי גם אם יהיה טעות ואיש זה לא יהיה כהן, עדיין כבוד כהנים הוא, מפני שקראוהו מפני שחשבו שהוא כהן.

הרי שבעצם זה שכונתו הוא לכבד כהן יוצא בזה המצוה ומקיים אותה כי סוף כל סוף הוא חשב שכיבד את הכהן, וממילא קיים בו המצוה של "וקדשתו".

הנהגת הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל

והאמת היא שכך ראינו שנוהגים גדולי ישראל, שמכבדים את מי שהוא בחזקת כהן, ומקיימים בזה המצוה דאורייתא של "וקדשתו".

ומסופר על הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל שבעיצומו של השיעור בשבת בו השתתפו מאות חכמים ואוהבי תורה, מישהו שם לב שרבינו זצ"ל קם לפתע ומיד יושב, המחזה הזה חזר על עצמו כמה שבתות עד שחקרו לסיבתו וגילו שבאותו רגע היה נכנס אברך צעיר, שרבינו זצ"ל ידע בו שהוא כהן! האברך עצמו לא הבחין בכך, שאם לא כן היה בא לפני השיעור...

עד היכן זהירותו של הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א לכבד את הכהנים

עוד דוגמא נפלא לקיום מצוה זו, מצינו בהנהגת הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א

כידוע, מאות מכתבים מגיעים אל רבינו שליט"א - מהם שאלות בהלכה, מהם בקשות ברכה ומהם פלפול בדברי תורה, הגר"ח שליט"א משתדל להשיב לכל השולחים.

בהזדמנות אחת, אמר רבינו שליט"א כי מכיון שהוא אינו משמש בתפקיד רשמי של ראש ישיבה, מגיד שיעור וכדומה, הוא רואה בתשובותיו למכתבים את הרבצת התורה האישית שלו. בתקופות של עומס מיוחד, כגון לפני הורדת ספר לדפוס, רבינו שליט"א מחליט על כמות מסויימת, למשל: עשרה מכתבים ליום. רבינו שליט"א ממין את המכתבים לפי מעמדם של השולחים, כהן, לוי וישראל. הוא משיב בראשונה לכהנים כציווי התורה "וקדשתו", אחר כך הוא עונה ללויים, ואחר כך לשאר המכתבים לפי סדר קבלתם, כפי המתאפשר.

וראה זה פלא! גם בענין זה אפשר לקיים עוד מצוות דאורייתא. לא רק מצוה של חסד, גמילות חסדים, לימוד תורה, אלא גם מצוה של - וקדשתו!

זהירותו של הרב מבריסק זצ"ל בכיבוד הכהנים

מאידך גיסא אם לא שמים לב לזה יכולים לבוא להפר ולבטל בקלות מצוה זו.

ומעשה היה והגיעו פעם לתפילה אצל מרן הרב מבריסק זצ"ל בשבת בבוקר, כמה רבנים חשובים מארצות הברית, וכיון שלא היה מספיק עליות כדי ליתן לכולם, שאלו את הרב מבריסק זצ"ל אם אפשר לומר לכהן שיצא החוצה לפני תחילת הקריאה, ועל ידי כן יווספו עוד שתי עליות, ויוכלו לתת אותם לישראלים...

ענה להם מרן הגרי"ז זצ"ל באירוניה ובטענה, "כן, כן, מצות עשה ד"וקדשתו" האמור בתורה, פירושו שיגידו לכהן לצאת החוצה, ויכבדו אחר במקומו"!...

הרי שאם לא שמים לב לזה בקלות אפשר להכשל בזה, ומאידך גיסא, אם קצת שימת לב אפשר להרויח מצוות דאורייתא!

מהכיבודים שחייבים לתת לכהנים - לפתוח ראשון בכל דבר

ועתה נבאר בעזהי"ת את סוגי הכבוד השונים בהם יש לכבד את הכהנים.

כבר ראינו בגמרא שהסוגים של כבוד לכהן מתחלקים לג' סוגים והסוג הראשון הוא מה שכתוב שם בגמרא: "לפתוח ראשון", וכמו שפירש רש"י זצ"ל שדבר זה כולל לפתוח ראשון בכל דבר כבוד בין בתורה בין בישיבה הוא ידבר בראש, ועל כן נהגו שכל עוד שיש כהן בבית הכנסת עליו לעלות לקריאת התורה ראשון, ואין הוא רשאי למחול על כבודו ולכבד אחרים בעליה זו, וכמו כן בדרשה בעת כינוס עם על הכהן לפתוח ראשון בדברים.

מי חתם המכתב בראש?

ומסופר שפעם אחת יצאו החפץ חיים זצ"ל והגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי שצ"ל יחדיו ב"קול קורא" בענין ציבורי נחוץ. כשהגיעו לחתימה הגיש רבי חיים עוזר זצ"ל את הדף להחפץ חיים זצ"ל כדי שיחתום ראשון. החפץ חיים זצ"ל החזיר לו את הדף באומרו: "אתם רבם של ישראל"! לבסוף ניצח רבי חיים עוזר זצ"ל, באומרו: "וקדשתו"! לפתוח ראשון...

מדוע דיבר החפץ חיים זצ"ל ראשון?

עוד בענין זה סיפר מרן הרב שך זצ"ל שבכנסיה הגדולה הראשונה של אגודת ישראל, שנערכה בוינה, התכבד החפץ חיים זצ"ל לפתוח ראשון בדברים, ושמעוהו מדבר כאילו אל עצמו: מודע? מפני מה נבחרתי ראשון? אין זאת אלא משום שאני כהן, אבל יש כאן עוד כהנים...

ברם, כפי הנראה אני זקן הכהנים...

בזה נתיישבה דעתו והחל לשאת דברו...

הוויכוח לראות מי יכנס בראש

שוב מעשה עם החפץ חיים זצ"ל שהגיע פעם לעיר בריסק, לביקור אצל המרא דאתרא, הגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל. הגר"ח זצ"ל שהה באותה עת בביתו של הגאון רבי שמחה זליג זצ"ל, הדיין דבריסק, ושניהם יחד יצאו לקבל את פניו של גדול הדור. לפני שנכנסו לביתו של הגר"ח זצ"ל, התעורר וויכוח בין שלושת הגדולים מי יכנס ראשון. הגר"ח מבריסק זצ"ל טען שהחפץ חיים זצ"ל ייכנס ראשון מפני הכהונה שבו, החפץ חיים זצ"ל דרש שהגר"ח זצ"ל יכנס ראשון בשל היותו המרא דאתרא, והועלתה גם דעה שרבי שמחה זליג זצ"ל ייכנס ראשון בשל היותו הדיין דבריסק.

לבסוף הגה הגר"ח מבריסק זצ"ל בחריפות שכלו את רעיון הבא, כיון שנמצאים כאן כהן, לוי וישראל, אם כן הדעת נותנת שנכנס לבית לפי סדר העליה לתורה, ראשון יכנס החפץ חיים, בתוקף היותו כהן, אחריו אכנס אני בהיותי לוי, והאחרון אחרון חביב הגאון רבי שמחה זליג...

רואים אנו מזה איך שהנהגת גדולי ישראל היא עם זהירות בנקודה הזו - לתת כבוד לכהן היכא דאפשר, ועל כן עלינו להתבונן גם במה נוכל לכבד את הכהנים, בפרט אלו שרגילים איתנו כגון חברינו, שכנינו, בני משפחתנו וכדומה.

לברך ראשון - עוד צורה של כיבוד לכהנים

הסוג השני של כבוד הוא - לברך ראשון.

דבר זה כולל ברכת הזימון קידוש וכדומה, שבמקרה ויש בין אלו שאכלו יחד אחד שהוא כהן, מצוה לתת לו לזמן, וכמו כן למשל בחורים העושים קידוש בישיבה וכדומה, עליהם לתת הכבוד לקדש לכהן.

דבר זה מאוד שכיח ואם לא נשים לב לזה עלולים להפסיד מצוה דאורייתא בידים!

ליטול מנה יפה ראשון

והסוג השלישי - ליטול מנה יפה ראשון.

דבר זה נוגע כגון במקרים הבאים:

חברים המסובים בסעודה ויש ביניהם כהן, או שמתארח אצלו כהן, מצוה לתת לכהן מנה יפה ראשון.

וכן אדם שמארח אצלו כהן, בשעה שמגישים האוכל לשולחן. מצוה על בעל הבית לכבד את הכהן ולהגיש לו לפניו.

אמנם חוץ מסוגים אלו של כבוד יש כל מיני סוגים אחרים שעלינו לכבד בהם את הכהנים ובזה מקיימים מצות התורה של וקדשתו. וכגון אם אחד עומד בתור, ואחריו בסמוך עומד כהן, מצוה להקדימו לפניו, וזה נוגע כגון בתור אצל הרופא, בבנק, באוטובוס, בחנות מכולת, וכן כל כיוצא בזה.

השכר של מי שמכבד את הכהנים

ואם נרצה לראות השכר הגדול שזוכה מי שמכבד את הכהנים, נוכל לציין את דברי הגמרא במסכת מגילה (דף כח.) האומרת: שאלו תלמידיו את רבי פרידא, במה הארכת ימים? והשיב שאחד הדברים שבזכותם הוא האריך ימים היה על שהיה מקפיד כל ימיו שלא לברך בסעודה לפני כהן.

הרי לנו מזה שמי שמכבד את הכהנים, את הקב"ה בעצמו הוא מכבד!

ועל מנת להבין מדוע זוכים לשכר כה גדול אלו שמכבדים את הכהנים אפשר לומר כי בעצם לא את הכהן הוא מכבד אלא את הקב"ה בעצמו הוא מכבד! כי הרי זהו רצון השי"ת שנכבד את הכהנים, ועל ידי זה ממילא נחשב גם כאילו כיבדנו את הקב"ה בעצמו.

וכעין זה פירש הגאון רבי משה אלשיך זצ"ל ונעתיק מלשונו: אמרו חז"ל "וקדשתו" לכל דבר שבקדושה, לברך ראשון, לפתוח ראשון וכו'. ועל פי דרכם זה יתכן לפרש באומרו "אני ה' מקדשכם" ולא אמר "מקדשו", שהוא מעין ענין מאמר חז"ל בתנחומא (בראשית א) על הפסוק (שמואל א' ב, ל): "כי מכבדי אכבד" זה המכבד ת"ח, כי לה' המה ומשרתיו יקראו, כמו כהנים בעבודתם.

ובזה יאמר "וקדשתו" אתה ישראל את הכהן, ולא תעשה כן משום הנאה שלך במה שתתכפר בעבודתו, כי אם על בחינת כבודי "כי את לחם אלוקיך הוא מקריב", כי על כן "קדוש הוא לאלוקיו", באופן שאותי אתה מכבד בכבדך אותו, ותרויח בזה כי גם אני אכבדך עמו, כי מכבדי אכבד, וזהו "אני ה' מקדישכם" כאחד. כי כמוהו כמוך תהיו שוים לקבל כבוד ממני.

הרי לנו מזה שמי שמכבד את הכהנים, את הקב"ה בעצמו הוא מכבד!

איסור השתמשות בכהנים

כעת כדאי להעיר הערה גדולה, כי מפני אי ידיעת הדבר יכול להיות שהרבה אנשים עוברים ונכשלים בזה, והענין הוא שאסור להשתמש בכהן.

איתא בירושלמי במסכת ברכות (פ"ח ה"ה): המשתמש בכהונה, מעל, מנלן, "ואמרה להן אתם קודש לה' והכלים קודש" (עזרא ח, כח), מה כלים המשתמש בהם מעל, אף המשתמש בכהנים מעל.

ובשולחן ערוך (או"ח סי' קכח סעיף מד) פסק הרמ"א זצ"ל בהאי לישנא: "אסור להשתמש בכהן אפילו בזמן הזה דהוי כמועל בהקדש אם לא מחל על כבודו".

וכתב על זה במשנה ברורה (ס"ק קמה) וז"ל: "אם לא מחל על כך: אבל אם מחל מותר שכבוד הכהונה ניתן להם רק להנאתם לפיכך בידו למחול וליתן רשות לישראל להשתמש בו. ויש מי שאומר שאינו יכול ליתן רשות להשתמש בו אלא אם כן יש לו איזה הנאה כגון בשכר או אפילו בחינם לאדם חשוב שהוא חפץ לשמשו ונהנה מזה אבל אם אין לו שום הנאה מזה אין יכול למחול דאף על גב דכבוד יוכל למחול שימוש ענין של בזיון הוא וטוב להחמיר לכתחילה, ולהשתמש בהם שירות בזויות בודאי יש להזהר". הרי לנו מזה שלא פשוט כלל להשתמש בכהנים, כי יכול הדבר להיות גובל באיסור.

דוגמאות מצויות

ולמשל, אדם המבקש מכהן שיעזור לו לסחוב את חפציו ברחוב עד התחנה, או אם נתפזרו לו מטבעות ברחוב או בחנות ומבקש מכהן שיעזור לו להרימם או שמבקש משכנו הכהן שיועיל בטובו להוריד את שקית האשפה לרחוב, וכן כל כיוצא בזה שהם מלאכות בזויות אסור לבקש מהכהן לעשותם.

ולא רק במלאכות בזויות יש להזהר אלא כל מלאכה שאין הכהן עושה בחפץ לב, יש להמנע מלבקש ממנו.

ובספר לרעך כמוך (ח"ו עמ' תנא) הביא שהמבקש "טרמפ" מכהן כאשר הוא מסכים רק מחוסר נעימות, וכגון שמבקש הטרמפ ניגש לנהג בעת שהוא ממתין ברמזור, יש בזה משום אסור השתמשות בכהן.

אמנם יש להבהיר שאם מבקש הטרמפ עומד בצד הדרך והכהן עוצר לו מעצמו מותר.

הקפדתם של גדולי ישראל מלהשתמש בכהנים

ואכן, גדולי ישראל מאוד הקפידו על הדבר הזה שלא להשתמש בכהן וכפי שנראה להלן כמה דוגמאות.

ומסופר על הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל שהיה מקפיד מאוד שלא להשתמש בכהנים מדין "וקדשתו", וגם כאשר הסכימו למחול לא מיהר להסכים.

סיפר רבי צבי כהן בג'נון שליט"א שזכה לארח את רבינו זצ"ל שנים רבות בעת שהותו בארצות הברית, שלעת זקנותו של רבינו זצ"ל הבחין פעם שרבינו זצ"ל מתקשה ללבוש את נעליו בגלל הטליתות, והתכופף לעזור לו, אמנם רבינו זצ"ל סירב מיד והגיב: "אתם הלא כהנים, אסור לי לקבל מכם שימוש". וגם כשניסה להפציר בו ענה לו רבינו זצ"ל - "זו מצוותי ואני מקיימה בלי חכמות"!

ויש לציין שאפילו שימוש קל כגון שיקרבו לו ספר כל שהוא וכדומה, לא היה מסכים לקבל מכהנים ולא היה נותן בשום אופן שיעזרו לו והיה מכריז: "וקדשתו"!

הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל: "מה, אני אשתמש בכהן"?!...

גם על הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל מסופר כעין זה.

בשיעור, התחרו ביניהם התלמידים לראות מי יזכה להביא לרבינו זצ"ל כוס תה חם, שהיה מקבלו בתודה ובברכה, אמנם רק מכהן לא קיבל!

תלמידו הגאון רבי ציון כהן שליט"א סיפר: כשחלה רבינו זצ"ל והוגבל בתנועותיו, לא חדל ממלאכת הקודש וחרף כל הקשיים בא ללמד. הלב נקרע כשראינו את רבינו זצ"ל האהוב סובל כל כך, וזקוק לעזרה ללבישת בגד ופשיטתו, ולא רצה לקבל עזרה, התאמץ לעשות הכל לבדו.

פעם נאבק והתקשה בלבישת המעיל, ניגשתי לעזור לו, וסירב: "מה, אני אשתמש בכהן"?!...

מעשה נורא עם הגאון רבי זונדל קרויזר זצ"ל

ועל זהירותו של הגאון רבי זונדל קרויזר זצ"ל מלהשתמש בכהן מסופר רבות, ומעשה שהיה כך היה: הרב שמחה הכהן רוזנפלד שליט"א תושב שכונת בתי ברוידא זכה לקירבה מיוחדת ונדירה אל הגאון רבי זונדל קרויזר זצ"ל והיתה לו קביעות ללמוד עמו בכל יום בבית רבי זונדל זצ"ל. רבינו זצ"ל מאד נזהר מלהשתמש בו בכלל שהוא כהן.

פעם אחת נקש רבי שמחה שליט"א על דלת ביתו של רבינו זצ"ל אמנם לא פתחו לו את הדלת. רבי שמחה שליט"א שמע קול המגיע מתוך הבית, אז ידע שרבינו זצ"ל נמצא בבית, המשיך לנקוש בדלת וכשראה שרבינו זצ"ל לא פותח לו את הדלת, נבהל ופתח בעצמו את הדלת.

כשפתח מצא את הגאון רבי זונדל זצ"ל שוכב על הארץ, רבינו זצ"ל נפל, ונחבט ולא הצליח לקום...

רבי שמחה שליט"א רצה לעזור לו לקום אך רבינו זצ"ל סירב בתוקף: אתה כהן! אל תרים אותי!

הלך לקרוא לשכנו, וכששכנו ניסה להרים אותו גם רבי שמחה שליט"א ניסה לעזור לו ולהרים ביחד אמנם רבינו זצ"ל בשום אופן לא הרשה לו שיעזור, אחר כך לקחו אותו לרופא והתברר שאכן נשבר לו צלע!...

פלא! רואים מזה עד היכן שסירב להשתמש בכהן גם במקרה כזה שהיה מוטל על הארץ מתוך מכאובים ויסורים רבים!

איזה סוג כהנים מצווים אנו לכבדם?

לסיים נביא נקודה חשובה שחשוב להבהיר.

למרות שביארנו עד כאן את חשיבות הדבר לכבד הכהנים, יש לדעת במה דברים אמורים, כי לא בכל כהן הדברים אמורים, שהרי עם הכהן הוא רשע ובעל עבירות אין מצוה לכבדו.

והנה בספר החינוך בסוף דבריו כתב כהאי לישנא: וכבוד זה נעשה להם כשראויין לכך, אבל היו בעלי עבירות נמנעים מכבוד. וכבר אמרו זכרונם לברכה (מס' הוריות דף יג.) שממזר תלמיד חכם קודם לכהן עם הארץ.

ודבר חמור מובא בגמרא במסכת מגילה (דף צח.) שתלמיד חכם המזלזל בכבוד תורתו ומקדים כהן עם הארץ לפניו מכח היותו כהן, חייב מיתה, שנאמר (משלי ח, לו): "כל משנאי אהבו מוות", שהוא משניא את התורה על העם והוא מסתכן בכך בעונש מיתה.

הרי מזה שלא כל כהן ראוי לכבוד.

המתבאר מכל האמור עד כאן הוא - את גודל החיוב שיש לכל אחד מישראל לכבד את הכהנים בכל סוגי הכבוד. כמו שנאמר "וקדשתו", כן ראינו את השכר הגדול של מי שמכבד כהנים שנחשב לו כאילו מכבד את הקב"ה בעצמו, עוד ראינו שאסור להשתמש בכהנים והבאנו כמה מעשים בענין, ולבסוף הבהרנו שכל זה מדובר בכהנים הגונים אבל לרשעים אין מצוה לכבד אותם.

הקב"ה יעזור שנוכל לקיים מצוה זו כדבעי ולא נכשל בה.

[לשיעור מהרב שליט"א: 'קדושת הכהנים ותפארתו של המשכן', וכן כתבה: 'זקן לכהנים, האם יש למנוע כהן המעביר זקנו מלישא את כפיו?']

 קרדיט: המאמר מאת הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! מתוך הספר 'מצוות דיליה' לכתבה על הספר לחץ כאן.

למאמר הקודם: מחלוקת [לחץ כאן] נדבר בעזרת השי"ת על לאו בתורה שבעוונותינו הרבים הוא נפוץ מאוד, והוא ענין שלפי כמה ראשונים זצ"ל הוא לאו גמור מדאורייתא והוא - המחלוקת. מי שגורם מחלוקת וכן מי שמחזיק ועוזר במחלוקת עוברים על לאו זה. נתמקד בעיקר על חומר ורעת המחלוקת וממילא נבין מדוע גדולי ישראל ברחו מהמחלוקת כמי שבורח מן האש!

נ.ב. לכתבה: 3 הסדרות; אוחילה לאל, אדרבה והנני בידך - לחץ כאן. דרשות רעיונות וסיפורים: [א] אדרבה: מעלת השלום וחומרת הפגיעה בזולת [ב] אוחילה לאל: כוחה של תפילה [ג] הנני בידך: מעלת הבטחון בהשי"ת, שלוות והצלחת המאמין.

לכתבה: 'להזהר בדיבור - ואדרבה! להרבות שלום בעולם!!' לחץ כאן

עם פירוט הספרים העוסקים בעניני שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו;