"ויאמר ה' אל אהרן אמור אל הכהנים ואמרת אליהם, לנפש לא יטמא בעמיו. בפרשת קדושים התעכבנו על ענין הקדושה שנצטוו בו ישראל, אשר היסוד מחייב הכרת מעלתינו כבני מלכים במחשבה ובמעשה, ז"א, ענין הקדושה שנצטוו בו ישראל יסודו מחייב הכרת המעלה שלנו כבני מלכים, שנכיר שאנחנו בני מלכים גם במחשבה וגם במעשה, דהיינו התנשאות מעל הענינים ההמוניים והחומריים, לא להתעסק כמו ההמון בעניני ההמון, בעניני החומריות, אלא להתנשא מעל לזה, מתוך תחושה נפלאה כי אכן בני מלך אנחנו, בניו של מלך מלכי המלכים הקב"ה. וראוי לנו לנהוג בהתאם למעלה נשגבה זו. 

משמעות נוספת לענין קדושה מוצאים בפרשת בהעלותך, "ואל העם תאמר התקדשו למחר ואכלתם בשר", פירש רש"י, התקדשו - הזמינו עצמכם, התקדשו למחר פירושו הזמינו עצמכם, גם הכהנים הוזהרו בענין זה של קדושה, דהיינו הזמנה, מה זה הזמנה? הזמינו עצמכם - תהיו תמיד מוכנים ועומדים לעבודת המקדש, הנני, כשאומר הנני, כשה' קורא לאברהם ואומר לו הנני - מוכן ומזומן, ז"א זה נקרא הזמנה, הזמינו עצמכם להיות תמיד מוכן לעמוד ולעבוד את ה' בעבודת המקדש. וזהו עיקר כבוד שמים, שעבדים עבדי ה' מכירים באושר הגדול אשר נפל בחלקם להיות משמשים למלך מלכי המלכים הקב"ה. ועל כן אין לו לכהן להטמא למת, שכן בטומאתו למת מראה הוא שאינו חושש לעבודת המקדש, ואינו נותן ליבו לשמור על טהרתו, ולהיות מוכן ועומד לעבודת הקודש. נחזור, אמרנו שמשמעות נוספת יש לקדושה, המשמעות הקודמת שאמרנו שיסוד הקדושה הוא להכיר את מעלתנו כבני מלכים, זה כל עם ישראל, ושזה יהיה במחשבה ובמעשה, ושנתנשא מכל הענינים ההמוניים והחומריים מתוך תחושה שאנחנו בני מלכים, כשהולכים ברחוב צריך לזכור שאנחנו בני מלכים - בניו של מלך מלכי המלכים הקב"ה וראוי לנו לנהוג בהתאם למעלה נשגבה זו. אם אתם פוגשים בן של מישהו חשוב, אווווווו. אתה כל יום פוגש בנים של מלך, מלך מלכי המלכים הקב"ה ולא מתפעל, אהלן, אהלן מה נשמע. 

משמעות נוספת לענין הקדושה, מוצאיםא נו בפרשת בהעלותך, "ואל העם תאמר התקדשו למחר ואכלתם בשר, פירש רש"י התקדשו - הזמינו עצמכם, גם הכהנים הוזהרו בענין הזה של קדושה דהיינו הזמנה, שיהיו תמיד מוכנים ועומדים לעבודת המקדש, וזהו עיקר כבוד שמים שהעבדים עבדי ה' מכירים באושר הגדול אשר נפל בחלקם ומשמשים למלך מלכי המלכים הקב"ה, ועל כן אין לו לכהן להטמא למת שכן בטומאתו למת הוא מראה שאינו חושש לעבודת המקדש, ז"א הוא יכול לעזוב אותה, אין לו שום בעיה, ז"א הוא עכשיו עסוק עם המת, ואינו נותן את ליבו לשמור על טהרתו, כי הוא צריך להיות מוכן לשמש בכל רגע נתון, להיות עומד ומוכן לעבודת הקודש. 

ובא הציווי בלשון "לנפש לא יטמא בעמיו", פששששששש, הלשון בעם לא יהלכו. החפץ חיים כתוב עליו זצ"ל, באחרית ימיו הוא לא היה שומע טוב, אז הוא היה מתקרב לבימה לשמוע את הקוראים בתורה, ופעמים שהיה מתרחק. פעמים שהוא היה מתרחק, שאלו אותו למה הוא מתרחק? אז הוא אמר כשנותנים עליה למגולח זקן הוא לא יכול לסבול, אז הוא מתרחק לא לשמוע. יש לו קונטרס הדרת פנים זקן, לחפץ חיים זצ"ל, הוא אמר שמי שמגלח את זקנו, אם זה בתער לא בתער, תלוי בספר, כן, בתער זה ודאי לכולי עלמא, אבל אם מגלח את זקנו אז זה כאילו נושא אות המרי על פניו, הולך ככה מורד בקב"ה, הנה, אתה רואה? ככה הוא מצייר את זה החפץ חיים. 

בכל אופן, אז הוא אומר טעם הזהירם כי ראש מוקרח וזקן מגולח ובשר שרוט לא ישמש לפני ה', אמנם אין הלכה כדבריו של האבן עזרא, אלא צריך לפרש כמו שאמר רש"י על הכתוב "בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת" לא תתנו גדידיו ושרט בבשרכם על מת דוקא, לפי שאתם בניו של מקום, אתם ראויים להיות נאים, ולא גדודים ומקורחים, ועל אזהרה זו שנאמרה לכל קהל ישראל בניו של המקום נתוספה אזהרה לעם הכהנים, ואף גם זה מן הטעם האמור שהם בודאי ראויים להיות נאים בכל עניניהם, וחובתם להתקדש ולהתנשא באורח חייהם, ולהיות חשובים בעיני עצמם, למען לא נשכחו ויקדשו למקדש בניוולם. כהן שלא מסתפר אחת לשלשים יום נקרא מנוול, והבן איש חי אומר שכל אחד צריך להסתפר לפחות פעם בחודש, הוא אומר שבכלל צריך להסתפר כל שבוע בסכין, אבל לא יעבור חודש בלי תספורת, שאחרי חודש לומדים מהכהנים זה נקרא מנוול, הוא בניוולו, השערות היתרות מנוולות אותו, כמו שאשה מגדלת את צפרניה יותר מידי זה נקרא שהיא מנוולת, מנוולת זה לא הקללה שחושבים שאומרים, זה ניוול.

גם נצטוו הכהנים, אתם שומעים, בעוד אזהרה, אישה זונה וחללה לא יקחו, ואישה גרושה מאישה לא יקחו, כי קדוש הוא לאלהיו. 

ומובא בזוהר הקדוש טעם הדבר, מפני שאשתו היא כגופו, ואם היא פגומה הרי הפגם גם בו. ויש להבין בענין זה כי דוקא כשיש פגם באישות, בהתחברות של זו האשה עם הכהן, זה נקרא פגם, שזה פגם שבה נמצא בו, דהיינו אם הוא לוקח אשה שנפגמה כבר אז הפגם חוזר אליו, אבל מומים הפוסלים בכהונה את הכהן לא יפסלו כשאין המום בגופו אלא בגוף אשתו, זה לא, ורק בענין אישות פוגם בדבר גם בכהן עצמו כאשר הוא לוקח אשה שהיא אינה מן הנשים הראויות לו, כל זאת לגודל מעלתו, כמו שסיים הכתוב "כי קדוש הוא לאלהיו". ואם ישא את אלה הנשים, יחלל את כבודו הראוי למידתו, ושוב לא יהיה זכאי לעטר את הקדושה ולכתר הכהונה, ולהיות הכהן ראוי לעבודה, צריך עוד שיושלמו בו עוד כמה וכמה ענינים, כמו ענין התמימות, תמימות מלשון שלמות, הוא צריך להיות שלם, שלם בגופו, שלא יהיה בו מום, כי בנפול בו המום שוב לא יקרב להקריב לחם אלהיו, פסול לעבודה. כמו שהזהיר הכתוב בפרשה זו, וכל ענין פסולי מומין בכהנים או פיסולי מומים בכהנים, יש בזה משום טעם של יופי והדר הראוי לו למי שמשמש בהיכל המלך, כמי שאתם רואים אפילו להבדיל אצל אומות העולם, לוקחים אנשים תמירים גבוהים נאים וכו' וכו', בשביל שישרתו את המלכות, שזה כבוד מלכות, אז כל שכן וכל שכן מי שמשמש בהיכל המלך מלכי המלכים הקב"ה. לכן לא לוקחים עיוור או פסח, שבר יד או שבר רגל, כל אלה חשובים שברי כלי מאוס לעמוד כשלוחי קהל ישראל. 

יש עוד טעם על פי הסוד, מה ה' אחד שהוא לא נפסל שהוא היה כבר מבוגר ולא שמר על עצמו וכו' וכו' והטיל בעצמו מום, אלא אחד שנולד בעל מום, מה הוא אשם שנולד בעל מום? למה הוא יפסל? אם הוא נולד בעל מום זה מורה שבגלגול קודם הוא היה פגום, ולכן הוא לא ראוי לשמש, אז כיון שהוא לא ראוי לשמש אז הוא נולד בעל מום.

ואין ראוי להם לישראל לשלוח שליח כזה לפני הקב"ה, מקריבי אונה לפחתך ירצך? לך תתן לשר דבר פגום, הוא ירצה? אם עם ישראל שולח למלך שליח נציג, הוא ישלח לו עיוור ופיסח וככה וככה מקרטע כזה ומגמגם ודרימה, יגיד לו נו זה השליח שלחו לי, מה הם רוצים לבזות אותי? אז הגם שהקב"ה משתמש בשברי כלים, הקב"ה לכשעצמו כן משתמש בשברי כלים, אז זה רק ממידת ענוותנותו של הקב"ה, אבל לישראל אין רשות לזלזל בכבוד שמים לשלוח לפני המקום שליח בעל מום. מה שהוא מוחל על כבודו של הקב"ה זה ענינו, מה שאנחנו לא חייבים כלפיו זה משהו אחר לגמרי. משה רבינו היה כבד פה וכבד לשון והקב"ה השתמש בו. 

אלא דיש להבין סדר ביש למה עיוור או פיסח, זה מום גדול וגלוי הוא ולא יאות לעמוד ככה לשרת פני עליון, אבל מה פגם יש בחרום? חרום זה שיופי חוטמו לא כראוי, האף שלו לא נראה כמו שצריך, קצת ככה מוטה קטום כזה קצת, מה יהיה איתו? הלא הוא בכללו אדם שלם, אין בו שום מום של חסרון או שבירה או משהו, רק חסר לו קצת בשלמות היופי, מדוע לא יהיה ראוי לעבוד בבית ה'? בעל כרחך נמצאנו למדים מזה עד כמה עלינו להרגיש גם בענין היופי החיצוני הראוי לכבוד הדרו של משכן ה'. שימו לב מה כתוב, עד כמה עלינו להרגיש גם בענין של היופי החי...

שעות רבות ממקום למקום לחפש ולאתר אם אכן יש, ולצערנו גילינו מה שאף אחד לא שם לב, שכל הסחורה היא דפוקה, מה שמביאים מחו"ל גרניט פורצלן ליזר סיני ואם זה איטלקי ואם זה ספרדי, הם לא יכולים להביא אותה בול, הכהן שלנו הגדול הוא פי אלף יותר טוב מהגרניט. הוא צריך להיות שלם בכל השלמות. אבל מצאנו עצה ובעזרת ה' כשתראו את הבית כנסת גמור תבינו איך סיעתא דשמיא, הלכנו ונצטערנו בדרך, ואמרתי טוב, אנחנו צריכים עכשיו נס בשביל שהכל יסתדר כמו שאנחנו צריכים, והנה פתאום חבילות חדשות והכל בסדר גמור. אם אתה רוצה לעשות לכבוד ה' הוא האחרון שיפריע, ודאי שהוא רוצה, רק תראה שאתה רציני. מי הולך באמצע העבודה לחפש עכשיו זה ואם לא צריך להחזיר הכל לחפש חדש, ויש לנו זמנים שקבענו מתי יגיעו הכסאות והמזגנים והכל וכל דבר ודבר, לחץ גדול. 

אבל נחזור, עד כמה עלינו להרגיש גם בענין היופי החיצוני הראוי לכבוד הדרו של משכן ה'.