מחלוקת

נדבר בעזרת השי"ת על לאו בתורה שבעוונותינו הרבים הוא נפוץ מאוד, והוא ענין שלפי כמה ראשונים זצ"ל הוא לאו גמור מדאורייתא והוא - המחלוקת. מי שגורם מחלוקת וכן מי שמחזיק ועוזר במחלוקת עוברים על לאו זה. נתמקד בעיקר על חומר ורעת המחלוקת וממילא נבין מדוע גדולי ישראל ברחו מהמחלוקת כמי שבורח מן האש!

מחלוקת

פתח דבר:

נדבר בעזהי"ת על לאו בתורה שבעוונותינו הרבים הוא נפוץ מאוד, והוא ענין שלפי כמה ראשונים זצ"ל הוא לאו גמור מדאורייתא והוא - המחלוקת. מי שגורם מחלוקת וכן מי שמחזיק ועוזר במחלוקת עוברים על לאו זה. נתמקד בעיקר על חומר ורעת המחלוקת וממילא נבין מדוע גדולי ישראל ברחו מהמחלוקת כמי שבורח מן האש!

כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו

כתוב בתורה (במדבר יז, ה): "ולא יהיה כקורח וכעדתו" ומזה למדו חז"ל במסכת סהנדרין (דף קי.) שכל המחזיק במחלוקת עובר בלאו, ויש לדעת שרבינו יונה זצ"ל מנה לאו זה בספרו שערי תשובה (שער ג' אות נ"ח) כלאו גמור מדאורייתא, וכן לאו זה מנה אותו הסמ"ג זצ"ל (ל"ת קנז) בין הלאוין, וכך הביא גם כן החפץ חיים זצ"ל בפתיחה במנין הלאוים שעובר המספר לשון הרע.

וכבר דייק בספר ברכת אברהם (פרשת קרח) ממה שאמרו "כקורח וכעדתו" ד"כקורח" בא לומר שיש לאו על עשיית המחלוקת. ו"כעדתו" הוא איסור על להחזיק במחלוקת ולהשתתף בה, ואין תירוץ שבלאו הכי יש מחלוקת ובא לעזור לחבירו או לקרובו, קמ"ל שכל זה אסור מן התורה.

ולפני שנכנסים לבאר חומרת ורעת המחלוקת, יש להבהיר דבר חשוב מאוד.

הסכנה הגדולה הטמינה במחלוקת "לשם שמים"

בדרך כלל כשמוצאים אנשים שעושים מחלוקת עם זולתם, תולין עצמן דברי המשנה במסכת אבות (פ"ה מי"ז) האומרת שכל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים.

וכבר ביאר המשגיח דמיר הגאון רבי ירוחם זצ"ל בשם הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל שיש סכנה גדולה במחלוקת "לשם שמים" כי הרי אנו רואים כי הרבה פעמים קורה ופורצות מחלוקות בין אנשים. מריבות וסכסוכים אינן חסרים בין הבריות, רבים הם הניצים בינם לבין עצמן על עסקי תבן וקש, ועד מהרה מתפשרים היריבים והכל בא על מקומו בשלום.

אך משום מה כשפורצת מריבה בין אנשים מכובדים ובמסווה של "לשם שמים" לא במהרה היא תשקוט, להיפך, היא תלך ותתפשט כאש אוכלת שאין מצליחים לכבותה.

מדוע?

מהו ההבדל בין מחלוקת זו לזו?

וביאר רבי ישראל סלנטר זצ"ל, מפני שזו האחרונה מכיון שהיא "לשם שמים" לכן חזקה היא כל כך, כי כשהמחלוקת היא במסווה של לשם שמים, אף אחד מהצדדים לא מותרים, בחושבם שהם עושים בזה רצון השם כי הרי היא "מחלוקת לשם שמים", ומגיעים עד כדי כך שכל התורה כוולה נעשית היתר לאדם בנסיבות כאלו.

"לשם שמים" במחלוקת זה רק בחמש דקות הראשונות!

והאמת היא שאצלנו קשה למצוא מחלוקת לשם שמים, וכמו שפירש בספר חוסן ישועות שכונת התנא שאמר "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים" ולכאורה למה לא כתב סתם: "מחלוקת לשם שמים סופה להתקיים", ומה בא לרבות התנא של המשנה באומרו "כל"?

אלא הביאור הוא כי מילת "כל" בא לומר לנו שרק עם "כל" המחלוקת היא לשם שמים ולא מעורב בה גם כבוד עצמו, אז סופה להתקיים, אבל אם יש כונה אחרת במשך המחלוקת, אף שמתכוונים גם לשם שמים, אין סופה להתקיים.

ומרגלא בפומיה של הגאון רבי מרדכי צוקרמן זצ"ל בשם הגאון רבי דניאל מקלם זצ"ל ש"לשם שמים" במחלוקת זה רק בחמש דקות הראשונות!

במחלוקת של בית שמאי ובית הלל יצתה בת קול לאחר שלוש שנים ואמרה "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", כי גם לאחר שנמשכה במשך שלוש שנים, עדיין התנהלה מתוך אותה כוונה "לשם שמים" ללא תערובת רגשות אישיות כלל, וכמבואר בגמרא במסכת ערובין (דף יג:).

אבל אצלנו - אמר רבי דניאל מקלם זצ"ל - במקרה הטוב, הכונה "לשם שמים" קיימת רק בחמש דקות הראשונות, לאחר מכן, הכל נגיעות!

שאלות של מחלוקת יש רק ביד הסנהדרין לפסוק!

וכמה מתאים הוא להביא כאן פסקו הנפלא של הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל ומעשה היה בסכסוך, שאחד הצדדים תבע מאברך שיעמוד לצידו, מהסיבה שזו מחלוקת לשם שמים. פנה אותו אברך ושאל בעצת הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, לכששמע את הדברים יצא רבי משה זצ"ל מגדרו, דפק על השולחן וזעם: "מחלוקת היא ענין של פיקוח נפש, שאלות של מחלוקת יש רק ביד הסנהדרין לפסוק! כל אחד שם לעצמו לפוסק ומחליט שהוא מתכוון לשם שמים, בו בזמן שבאמת יכול הדבר לגבול עם רצח ממש!

הרי לנו שאין למהר להכנס למחלוקת במסוה שהוא "מחלוקת לשם שמים" שהרי כמו שראינו, אינו פשוט לומר שזה אכן "מחלוקת לשם שמים"...

במחלוקת אין על מי לסמוך!

וחוץ מכל זה יש לנו לתת כלל: במחלוקת אין על מי לסמוך!

וזה על פי מעשה שהיה, שבתקופה מסויימת שנחלקו שני בעלי הוראה בהלכה, ובא אדם אחד אצל הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל ושאל, בתמימות לדעת מה הדין באותה הלכה...

רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל הבחין בו שאין מטרתו אלא להרבות מחלוקת, לשמוע דעתו על מנת להשתמש בה להלהיב המחלוקת, אמנם לא היה חפץ לדעת את עצם ההלכה, ועל כן אמר לו: "דבר זה שנוי במחלוקת, ואיך שתעשה יש לך על מי לסמוך, אבל להחזיק במחלוקת אין לך על מי לסמוך"!

וזה שאמרנו, כל פעם שיש מחלוקת הפוסקים יש לדעת שאיך שתעשה יש לך על מי לסמוך אמנם להחזיק במחלוקת אין לך על מי לסמוך!

הכרעתו של הגאון בעל האבני נזר זצ"ל

אחרי שראינו איך שכמעט ולא מצוי להכנס למחלוקת לשם שמים, וראינו גם שמחלוקת היא איסור לאו מפורש, נוכל להבן מה שאמר הגאון בעל האבני נזר זצ"ל בשעה שהגיעו אליו קבוצת חסידים מעיר אחת והתלוצצו לפניו על הרב של עירם על שהכשיר דבר מסויים בהלכות בשר וחלב, דבר שלפי החלטת האחרונים צריך לאסור, ולכן הם יראים לסמוך עליו יותר בעניני איסור והיתר, רוצים להביא מורה הוראה חדש לעירם.

השיב להם האבני נזר זצ"ל כהאי לישנא: הלא אפילו לדבריכם הכשיר הרב דמתא איסור דרבנן בלבד, ואתם רוצים כעת לעבור על איסור תורה, כי מחלוקת הוא איסור דאורייתא!

על ידי המחלוקת עוברים על "הרבה" איסורי תורה!

אבל האמת היא, שלא רק שמחלוקת היא איסור דאורייתא, אלא שעל ידי המחלוקת מגיעים להרבה הרבה איסורי דאורייתא אחרים!

וכבר מנה החפץ חיים זצ"ל בספר שמירת הלשון (שער הזכירה פרק ט"ו) ריבוי גדול של עבירות חמורות הבאים על ידי מחלוקת, וכגון לשון הרע, רכילות, כעס, אונאת דברים, הלבנת פנים, נקימה ונטירה, קללות, לקפח פרנסת חבירו, חילול השם, חנופה וליצנות.

ויש להוסיף לזה מה שהוסיף בספר ברכת אברהם הפגם הגדול והנורא בהשחתת המידות של כל המעורבים במחלוקת כאשר יחזה כל מי שמתבונן בהם, ועוברים על העשה של "והלכת בדרכיו" כמבואר ברמב"ם בהלכות דעות. והתורה הזהירה על זה שבע פעמים כמו שנמנה בהקדמה לספר אהבת חסד.

מדוע המחלוקת דומה לאכילת תולעים?...

ולא בכדי המשיל האמרי אמת מגור זצ"ל את המחלוקת למה שכתב בכרתי ופלתי (סי' פד ס"ק י"ט) שיש להיזהר מפירות המתולעים, כי יש כמה לאוין בתולעת אחת, וכמו כן המחלוקת - יש כמה וכמה לאוין במחלוקת אחת.

על ידי המחלוקת אפשר לאבד את הכל!

ואפשר להוסיף עוד על זה ולומר שלא רק שהמחלוקת גורמת לעבור על כמה וכמה מצוות דאורייתא, אלא שעל ידי המחלוקת האדם מאבד כל המצוות שקיים!

ונסביר את הדברים בעזרת השי"ת.

סיפר הרב מפוניבז' זצ"ל: כאשר פרצה בראדין מחלוקת אודות מעמדם של השוחטים, כינס החפץ חיים זצ"ל את בני העיירה לבית הכנסת ודרש בפניהם במילים כדרבונות, בין השאר, אמר להם: "יהודי בעל מחלוקת, למה הוא דומה? למי שהשכיר עצמו למלאכה לכמה שנים תמורת אוכל ולינה, ואת כל משכורתו ישלמו לו בתום התקופה, יביאה לעירו ויתחיל עסק משלו.

עבד בנאמנות וצבר סכום נכבד, נפרד מבעל הבית וכדי לחסוך כסף עשה דרכו רגלי, כדי להביא לביתו את הצרור בשלמותו. הפשיל צרורו לאחוריו, ועשה דרכו בלב מתרונן וצעד קל. והצעדים הלכו וקלו, שכן בצרור היה חור, והמעות זלגו ממנו ונשרו בזה אחר זה עד שבסופו הגיע בצרור ריק!

אף אתם, בני ראדין, מה יועיל לכם שאתם עוסקים בתורה ובמצוות ובמעשים טובים, הרי מי שמתערב במחלוקת, הרי הוא כמו מי שמכניס חפצים לשק אשר יש בה חור, כי המחלוקת והמריבה גורמות לחור בכיס, ועל ידי זה כל רכושכם הרוחני עלול לרדת לטמיון"...

רעת המחלוקת וחומרתה

ועתה כדי להציץ בדברי רבותינו זצ"ל המדברים על רעת המחלוקת וחומרתה, ונביא את זה בשני חלקים, חלק הראשון - חומר המחלוקת ורעתה. ובחלק השני נראה העונשים הגדולים שראוים לבוא לבעל המחלוקת.

והנה עם נרצה לעמוד על רעתה וחומרתה של המחלוקת, כמה מתאים להביא את דברי השל"ה הקדוש בשער האותיות שכותב בזה הלשון: "הרעה הגדולה שבעולם היא המחלוקת, שהיא קשה מעבודה זרה"! וכמדומני שדי לנו במשפט נוקב כזה כדי להעריך נכונה חומרתה ורעתה של המחלוקת.

ולהביא קצת סימוכין לזה יש לציין את דברי הספר שבט מוסר שהביא מאמר חז"ל שביום מחלוקתו של קרח לא ירד מן, ולעומת זה ביום שעשו את העגל ירד המן, הרי כמה קשה המחלוקת.

וכן יש לראות רעתה של המחלוקת ממה שכתב הרמב"ם זצ"ל באגרת המוסר ששלח לבנו ואמר לו: "נביאים נבאו, וחכמים חכמו, ופילוסופים חפשו ויספו לספר רעת המחלוקת ולא הגיעו לתכליתה".

ומבואר מדבריו שככל שכבר דיברו על רעת המחלוקת עדיין לא הגיעו לתכליתה!

נורא!

במחלוקת אין שום נקודה של טוב

ועד כמה שאין שום נקודה של "טוב" בתוך המחלוקת, אפשר לראות מדברי המדרש (בראשית רבה פ"ד ו) שאומר: למה אין כתוב בשני "כי טוב" (כמו שנאמר בכל ימי מעשה בראשית "וירא אלוקים כי טוב") רבי חנינא אומר: שבו נבראת מחלוקת שנאמר "ויהי מבדיל בין מים למים" אמר רב טביומי אם מחלוקת שהיא לתיקונו של עולם ולישובו (כדי שיהיו המים העליונים שמשפיעים גשמים וטובה לעולם, ומי התהום להרוות את האדמה להזריעה ולהצמיחה) אין בה כי טוב, מחלוקת שהיא לערבובו (של עולם) על אחת כמה וכמה.

הרי שביום שנברא המחלוקת לא כתוב כלל "כי טוב" כי אין שום טובה שנצמח מהמחלוקת!

בעלי המחלוקת גרועים מכולם!

ובמדרש רבה (במדבר פי"ח יב) מצינו שארבעה נקראו רשעים ואחד מהם הוא, מי שהוא בעל מחלוקת. והגר"א זצ"ל כתב באדרת אליהו (דברים א, א) שחמשה מיני ערב רב יש בישראל ובעלי המחלוקת הם גרועים מכולם והם נקראים עמלקים, ואין בן דוד בא עד שימחו מן העולם!

והחתם סופר זצ"ל כתב בדרשותיו שבעלי המחלוקת הן הן העזי פנים של הדור, ועיקר כוחו של הס"מ נולד ממחלוקת, והמחלוקת היא הגורמת שליטת אומות העולם עלינו וכן גורם מיעוט הפרנסה.

ובפירוש הגר"א זצ"ל על משלי (כו, כ) כתב הגאון זצ"ל כי לא יבוא קטרוג למעלה רק בעת שנמצא מחלוקת בעולם הזה.

והחפץ חיים זצ"ל האריך גם בענין זה ובספרו שמירת הלשון (ש"א פט"ז) כותב שפלא גדול על בעל המחלוקת, כי הלא אם אחד יפגע מעט בבנו אפילו שלא במתכוון, מפיו לפידים יהלוכו עליו, וכל שכן אם יזיק לו בכוונה ונפל על ידי זה למשכב אף שנתרפא, יפרסמו לאיש אכזרי בעיני הכל עבור זה, ולא ישקוט ולא ינוח עד שיגמול לו כמעשהו, ובלבו ינקוט עליו עבור זה שנאת נצח.

וכשהוא בעצמו מביא כל הצרות על בניו עבור זה החטא, לא יחוס עליהם כלל, ואדרבה דרך מידתו שרומז לאנשי ביתו שיחזיקו עמו במחלוקתו, והרי זה כמו שאומר הכתוב, האבות מלקטים עצים והבנים מבערים את האש, ואין זה כי אם שהיצר הרע מסמא את עיניו ושם לפניו כל הבורות והפתחים לעמק שווה.

צעקתו הנוראה של מרן הרב שך זצ"ל

ואולי משום כל הנתבאר עד כה מצינו לגדולי ישראל שמאוד הקפידו לא להכנס למחלוקת, ולא עוד אלא שאם אמרו עליהם שהם בעלי מחלוקת מאוד הקפידו על זה.

ונציין לדוגמא את מרן הרב שך זצ"ל אשר סיסמתו היתה: "טוב להיות מנוצח ולא מנצח" ותמיד היה אומר: "צריכים לוותר, לחזור ולוותר, ועוד פעם לוותר" - כל כולו היה סמל של ויתור.

מרן הרב שך זצ"ל לא היה קפדן (ע' ספר במחיצתם פ"ט) והיה מוחל גם לאלה שפגעו בו. אולם פעם אחת הודיע מרן זצ"ל כי הוא אינו מוחל לאלה שפגעו בו. היה זה כאשר העלילו עליו שהוא נלחם בחסידות ובחסידים, מרן הרב שך זצ"ל הקפיד על זה מאוד, וכך הוא כותב במכתב (מכתבים ומאמרים ח"ה תקל"ב):

"אבל חס ושלום שיש מחלוקת בין מתנגדים לחסידים... זו עלילה זדונית ורכילות... עוון שלא יכופר, אני לא מוחל על עלילה זו, ויעידו כל התלמידים שלמדו אצלנו, אם היה איזה הבדל בין הבחורים החסידים למתנגדים, וכל אחד מכבד את רעהו".

הרי לנו כמה הזדעזע מלשמוע מה שקראו עליו שכביכול הוא עושה מחלוקת בין מתנגדים לחסידים, עד שיצא במכתב מחאה חריף וכתב שלא ימחל למי שהעליל עליו דבר זה.

המחלוקת היא שנואה, ואין עליה מחילה!

בוא וראה עד כמה מגונה המחלוקת מכל שאר המידות הרעות. הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ"ל הביא בספרו אזנים לתורה לימוד נפלא מענין זה הלומדים ממה שקרה לדתן ואבירם.

הרי דתן ואבירם נשאו על גבם קופה גדולה של שרצים, הם היו אלו שנצבו נגד משה רבינו ע"ה ומסרוהו למלכות במצרים על שהרג את המצרי. הם אלו שנצבו כנגדו והתריסו מולו בצאתו מפרעה בשליחות ה'. הם אלו שהותירו מהמן עד בוקר והם שיצאו בשבת לבטל את דברי משה רבינו ע"ה ואמרו: "ניתנה ראש ונשובה מצרימה", והרפו את ידי העם בכל עת ובעטו בטובתו של הקב"ה.

על כל אלו עוד נסלח להם ומנת המן ירדה עבורם - עומר לגולגולת, וענני הכבוד לא פלטום מתוכם, אבל חטא אחד לא נסלח להם ובגינו אבדו לעולמי עד. חטא שלא חטאו בפועל, אלא בעקיפין, שהיו שכני רשע, ולא סרו מעליו - חטא המחלוקת!

נורא נוראות לראות רעת המחלוקת ועד כמה היא שנואה, שאין עליה מחילה!

העונשים הצפויים לבעלי המחלוקת

ומענין לענין באותו ענין נעבור לראות העונשים הגדולים שמגיעים לאלה שהם בעלי מחלוקת.

כתוב במדרש (במדבר רבה יח, ד) בא וראה כמה קשה מחלוקת, שכל העוזר במחלוקת הקב"ה מאבד את זכרו. ופירש בעץ יוסף שם שלכן גם קבורה לא היתה להם שעל ידי זה יזכרו לפעמים כשנראה קבריהם בעולם.

ובגמרא במסכת סנהדרין (דף קי.) שנינו שכל המחזיק במחלוקת ראוי להצטרע, וכבר הביא על זה החפץ חיים זצ"ל בספר שמירת הלשון (שער הזכירה פ"ו) בשם ספר הקנה שלפעמים מחליף הקב"ה את עונש הצרעת בעניות.

הרי לנו אם כן שמחלוקת גורם לעניות.

ובירושלמי במסכת ברכות (פ"ט ה"ב) מובא מה ששאל אליהו הנביא ז"ל לרבי נהוריי מפני מה באים זועות לעולם (זועות: מזדעזעות ורעידת הארץ, פני משה) אמר ליה: בעוון תרומות ומעשרות, ורבנן אמרי: מפני המחלוקת, שכן מבואר גם כן במדרש שוחר טוב (תהלים יח) על הפסוק "ותגעש ותרעש הארץ".

יוצא אם כן שרעידת האדמה מגיעות בגלל המחלוקת.

עוד איתא בירושלמי במסכת תענית (פ"ד ה"ה) שעיר הנקראת "כבול" נחרבה מפני המחלוקת. ובמסכת דרך ארץ זוטא (פרק ט') כתוב שבית שיש בו מחלוקת סופו ליחרב.

דברים כדרבונות מהגאון רבי חיים פלאג'י זצ"ל

וכאן המקום להביא את לשונו של הגאון רבי חיים פלאג'י זצ"ל הכותב בענין זה דברים כדרבונות, וז"ל: אני הגבר ראתה מיום שעמדתי על דעתי כי כל איש ואשה משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר שהיו ביניהם מחלוקת לא יצאו נקיים השני הכיתות ונלקו בין בגופם בין בממונם רחמנא ליצלן, ומי שיש לו דעת ועמוק מאוד בזה ולעולם יהיה מוותר משלו בגופו בין בממונו בין בכבודו ויצא הפסדו בשרכו שיהיה לו שכר טוב בעולם הזה ובעולם הבא מסיבת כי היה אוהב שלום ורודף שלום.

כל העוזרים במחלוקת סופם להכוות!

וכעין דברים הללו התפרסמו בכרוז מטעם אגודת הרבנים דארצות הברית בשם הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל ובין השאר כתוב משפט כזה: נזכור - במחלוקת אין מנצח, כל אלה העוזרים במידת מה לאש המחלוקת סופם ח"ו להיכוות.

מדוע נענשו גם הקטנים במחלוקת של קרח?

עוד נראה כמה קשה המחלוקת ממה שראינו בחז"ל.

רש"י זצ"ל כותב (במדבר טז, כז): "בא וראה כמה קשה המחלוקת, שהרי בית דין של מטה אין עונשין אלא עד שיביא שתי שערות, ובית דין של מעלה עד עשרים שנה, וכאן (במחלוקת של קרח) אבדו אף יונקי שדים".

ותמה על זה המהר"ל זצ"ל (גור אריה) מאי שנא חטא זה מכל חטאים שבעולם שאין הקטן נענש. הרי שיונקי שדים שלא טעמו טעם חטא, ולא שייך בהם דיני עונשים, נענשים באש המחלוקת, ומדוע?

וכתב להסביר שעיקר הטעם מדוע אין הקטן נענש הוא כי הקב"ה אינו "מביא" עונש על קטן, אבל שונה הוא המחלוקת, שגוף הגיהנם דבוק במחלוקת, כי שניהם נבראו ביום שני למעשה בראשית, להודיע שהמחלוקת היא גוף הגיהנם, ולכן נענש אף הקטן כי העונש בה מעצמו. המשל, אם יאמר אחד לחבירו: אני לא אהרוג אותך אבל אם אתה תהרוג את עצמך, אני לא עשיתי זה.

כך הוא ענין המחלוקת, כיון שנברא הגיהנם עם המחלוקת הוא מביא עצמו לעונש.

מחלוקת זה אש!

ועל אותה שאלה אמנם באופן שונה קצת תירץ הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל ואמר ש"מחלוקת איז פייער"! "מחלוקת זה אש"! אש ממש! וכפי שאש על פי תכונתה מתפשטת במהירות מיד עם הבערתה, ללא שליטה, וכל המתקרב אליה נפגע תיכף ומיד, כך היא המחלוקת, מיד בתחילתה היא מתפשטת לכל עבר, וגוררת אחריה אף צדיקים גמורים, ומכלה ושורפת את כולם.

ומטעם זה ניתן להסביר מדוע עונש המחלוקת חל אף על יונקי שדיים, שכשם שהאש המתפשטת מכלה את הכל ללא הבחנה בין גדולים לקטנים ובין ראויים לשאינם ראויים. כך המחלוקת, אינה מבחינה בין הראויים להיענש לאלו שאינם ראויים להיענש, ואפילו אם הם יונקי שדיים נענשים בגין המחלוקת.

ולכן אין לאדם עצה לזה, אלא לקום ולברוח מהמחלוקת כל עוד נפשו בו, כפי שהוא בורח מאש.

מעשה עם הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצ"ל

ומסופר על הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצ"ל ראש ישיבת מיר, שפעם אחת שלח אחד מתלמידיו למקום מסויים, על מנת להשקיט מחלוקת שהיתה בישיבה של אותה העיר.

אותו תלמיד שאל את ראש הישיבה זצ"ל: מה עלי לומר להם בבואי לכבות את אש המחלוקת? נענה ראש ישיבת מיר זצ"ל ואמר לו: "לך מיד לאותה ישיבה, ואמור להם בשמי, שהיתה ישיבה בחו"ל שהיתה בה מחלוקת, וכל בעלי המחלוקת מתו במיתות משונות"!

נורא מאוד! לא רק שמתו כל אלו שנתערבו במחלוקת אלא שמתו במיתות משונות!

ובעצם, כבר ציין בענין זה הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל שדבר נורא אנו מוצאים במחלוקת, שאף עונש בעלי המחלוקת נורא ומופלא משאר עונשין. שהרי בכדי להעניש את קרח ועדתו, פתח הקב"ה את פי האדמה ולא הסתפק בדרכי העונשין המצויין בדרך הטבע, והיינו ששינה הקב"ה את מעשה בראשית וברא בריאה חדשה כדי לענוש את בעלי המחלוקת שלא על פי דרך הטבע, ואין זה אלא משום גודל חומר המחלוקת, וחומר העונש לבעלי המחלוקת.

[בקישור סיפורו של החוזר בתשובה שכתב את הספר 'נתיבות עולם' בעקבות המחלוקת בין היעב"ץ להגר"י אייבשיץ זצוק"ל מפיו של כבוד הרב שליט"א בהרצאה ראשון לציון: 'הפגיעה בזולת פוגעת מיד ולאחר זמן גם בבני משפחה' 10.07.2024 מנקודת זמן: 43:42...]

בריחתו של החפץ חיים זצ"ל מפני המחלוקת

ואחרי שראינו את חומרת המחלוקת ורעתה, נוכל להבין היטב מדוע גדולי ישראל ברחו מפני המחלוקת כמפני האש, כי הם הבינו שמחלוקת היא אש!

נביא כמה עובדות על גדולי ישראל אשר מהם נוכל ללמוד איך שצריכים לברוח ולהמלט מכל מיני מחלוקת.

פעם היתה מחלוקת בעיר ראדין, ובאו למרן החפץ חיים זצ"ל וביקשו הימנו שיתערב ויחווה דעתו עם מי הצדק, קם החפץ חיים זצ"ל מיד ונכנס אצל הרבנית בבהלה ואומר לה: "עלינו לצאת תיכף מן העיר בלי החפצים! שכשיש שריפה בקצה העיר, עוד יכולים להכנס לתוך הבית לקחת החפצים וכדומה, לא כן כשהגגות כבר הודלקו, אז כבר אין נכנסים לבית אלא בורחים מיד. כן הדבר: מחלוקת נמשלה לאש השורף על הגגות, ועלינו להתרחק ממנה ככל היותר, ובמהירות"...

האש של המחלוקת שורפת ועל כן יש להתרחק ממנה!

ועל ראש ישיבת ראדין, הגאון רבי משה לונדינסקי זצ"ל מסופר שבאחד הימים הגיע לישיבה, וראה שהיה שם מחלוקת כלשהי, בלי לומר שום מילה הסתובב פנה לאחור והחל ללכת לביתו, לא ניכרו על פניו שום רגשות אלא בפשטות וכדבר המובן מאליו התחיל לפסוע חזרה אל ביתו.

בחורים מהישיבה ניגשו אל רבי משה זצ"ל ושאלוהו מדוע איננו נשאר בישיבה כפי שהתכונן בתחילה?

ענה להם רבי משה זצ"ל: "בישיבה משתוללת אש, המחלוקת הינה אש, ואש טבעה ששורפת בלא להבחין בין טוב לרע, מוטב כי אשאר בביתי ואלמד ליד אש התנור. האש בבית לא מזיקה אלא רק מחממת האש שבישיבה שורפת לכן עדיף כי אשאר בביתי"...

הרי איך אמר שהאש של המחלוקת שורפת ועל כן יש להתרחק ממנה!

"מחלוקת החוצה"!

והאמת היא, שאם מבריחה ממחלוקת מדברים, כדאי להביא כאן מעשה עם החפץ חיים זצ"ל, שכמו שהעיד הגאון רבי מרדכי צוקרמן זצ"ל שאותו מעשה עשה בו רושם עצום עד שמאותו היום ועד זיקנה ושיבה הוא בורח מן המחלוקת מפני אותו "מעמד" שזכה להיות עד לו.

היה זה כשנה וחצי לפני פטירת החפץ חיים זצ"ל. החפץ חיים זצ"ל הרגיש אז שיש איזה ענין של מחלוקת בעניני הנהלת הישיבה. יום אחד שלח החפץ חיים זצ"ל להודיע שבני הישיבה יכנסו אליו לביתו בבוקר באופן דחוף, כי יש לו משהו לומר. 

לאחר שנכנסו ובאנו לביתו - מספר רבי מרדכי צוקרמן זצ"ל - ראינו מחזה כזה שעד היום לא מש ממני, החפץ חיים זצ"ל החלש והישיש כל כך, עמד נתמך בשולחנו והיה משולהב כאש, זקוף מלא קומתו וכל גופו רעד ופניו כשלהבת והרים יד ימינו ואמר בריתחא: "הישיבה של החפץ חיים נוסדה על שלום - מחלוקת החוצה"! ושוב חזר על דבריו: "מחלוקת החוצה"! הוא סימן בידיו כמשליך משהו החוצה, ושוב חזר על הדברים: "מחלוקת ארויס"! (מחלוקת החוצה!) כך חזר שלש פעמים וראינו איך שהוא בוער בדברו.

כך נהג החפץ חיים זצ"ל בעצמו, וכך הדריך גם את תלמידיו ובני ביתו.

בדבר הזה אף פעם לא תראה הצלחה, ובשום אופן לא תצליח!

פעם אחת כשהגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל שהה באנגליה בעניני הישיבה, פגע בו איש מסויים בצורה שלוחת רסן, ביזהו ברבים, עד שנזדעזעו כל השומעים, רבני המקום רצו לנדוח את האיש כדין המבואר בשולחן ערוך. אולם הרב מפוניבז' זצ"ל הפציר בהם שלא יתבעו עלבונו, ועיכב בעדם, לבל יעשו מאומה להעניש את המחוצף.

תמהו לו הרבנים: תינח שמרוב ענווה מוחל הוא על כבודו, אבל מדוע זה כל כך "בנפשו" שלא יענישו את העבריין שפגע בכבוד התורה?

השיבם הרב מפוניבז' זצ"ל: במטותא מיניינו להבין את מצבי. החפץ חיים זצ"ל בשעתו אמר לי "אתה תהיה איש מצליח בכל אשר תפנה ותעשה, בכל ממש, להוציא דבר אחד והוא "מחלוקת", בדבר הזה אף פעם לא תראה הצלחה, ובשום אופן לא תצליח"!

"ילמדנו רבינו, מהיכן שואבים את הכוחות ותעצומות הנפש לכך"?

וכך גם כן הזהיר את בני ביתו לברוח מן המחלוקת, ומעשה שהיה כך היה:

סיפר אחד ממקורביו של הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, לפני שנים רבות נזדמנתי לביתו בעת שהתרחש בו ארוע מביש, כאשר נכנסתי לבית ראיתי קבוצת אברכים קנאים גוערים בכבוד הרב ומטיחים בו האשמות בעזות מצח חמורה, (הדבר היה כאשר פירסם הצעה הלכתית בנושא רגיש מסויים). והנה נדהמתי לראות איך שהרב זצ"ל יושב ומחייך לכולם, ואינו מגיב כלום ולו במילה אחת ושאלתי המום ומופתע מהתנהגותו המופלאה של הרב זצ"ל.

לאחר שיצאו הללו מהבית, אזרתי אומץ ושאלתי אותו: "ילמדנו רבינו, מהיכן שואבים את הכוחות ותעצומות הנפש לכך"? השיב לי בחביבות: הבה שב ואספר לך מעשה שאירע בימי נערותי בשכונת שערי חסד בה גדלתי.

יום אחד התבשרו תושבי השכונה בבשורה מרנינה: הגאון רבי אהרן כהן זצ"ל חתנו של רבינו החפץ חיים זצ"ל שהגיע לארץ ישראל באותה תקופה, החליט לקבוע את מקום מושבו בשכונה. הדבר עורר התרגשות גדולה בקרב הציבור כולו, ותיכף ומיד קיבלו את פניו בכבוד גדול, והעמידו לרשותו דירה נוחה, וכל מה שהיה דרוש לאותו גדול בכדי שיוכל לשבת על התורה ועל העבודה בנחת.

והנה לאחר פרק זמן קצר של מספר חודשים, רבי אהרן זצ"ל אינו מופיע משום מה בבית הכנסת. לאחר שבוע שלם של העדרות החליטו רבני השכונה לגשת לביתו ולדרוש בשלומו, דפקו בדלת הבית, אך אין קול ואין עונה, ניסו לפתוח את הדלת והנה נפתחה, אך הבית ריק לחלוטין מכל דבר, רבי אהרן זצ"ל וכל חפציו אינם בבית...

ניסו לברר בקרב השכנים שמא אחד מהם יודע היכן רבי אהרן זצ"ל, אך אף אחד אינו יודע מאומה. הכריזו בבית הכנסת וביקשו לדעת אם יש מי שיודע מה התרחש. ואז לפתע ניגש אחד המתפללים, יהודי זקן, סיפר כמסיח לפי תומו שראה את רבי אהרן זצ"ל יוצא מן השכונה לפני כשבוע עם כל מטלטליו בעגלה לעבר יפו. הדבר היכה בתדהמה את ראשי הציבור: "מה אירע לרבי אהרן, שהביא אותו לעזוב את השכונה, לאחר שכה דאגנו לו למיטב הנוחיות והכבוד, ובצורה מסתורית כל כך"?

הענין עורר אצלם פליאה והשתוממות עצומה, להבין את פשר התעלומה, עד שהתעורר בלבם חשש שמא היה זקוק רבי אהרן זצ"ל לתמיכה כספית רחבה יותר ממה שהבטיחו לו וכדומה, ולכן החליטו לשגר משלחת ליפו אל רבי אהרן זצ"ל ולנסות לשכנעו לחזור לשכונה.

כאשר הגיעה המשלחת אל רבי אהרן זצ"ל קיבלם בחביבות ובסבר פנים יפות, תוך שהוא מודה להם על כל מה שהעניקו לו בנדיבות עצומה וברוחב לב. לאחר מכן המשיך ואמר להם: "כנראה אתם מתפלאים בנוגע לעזיבתי הפתאומית, אסביר לכם את פשר הענין"... כשבאתי להיפרד מחותני החפץ חיים זצ"ל לפני נסיעתי לארץ ישראל, שאלתי בעצתו היכן הוא ממליץ לי להתגורר בארץ הקודש, בירושלים או בצפת, או שמא בחברון או ביפו, השיב לי חותני: "לא כל כך חשוב היכן תתגורר, אבל דבר אחד אנא הבטח לי בתקיעת כף, "ממקום של מחלוקת - ברח במהירות"! לעולם אל תציג את כף רגליך במקום שכזה, והיה אם נקלעת אליו עזוב אותו באופן מיידי"!

ואכן - המשיך רבי אהרן זצ"ל ואמר - הבטחתי זאת לחותני בתקיעת כף שאכן כך אנהג, ונפרדתי ממנו מתוך התרגשות עצומה ודמעות.

והנה, לאחר התעורר דין ודברים בבית הכנסת שבשכונתכם בנוגע למשרת הגבאות, ואזי לפתע חרדה עצומה התעוררה אצלי - "הרי אינני יכול להמשיך ולגור כאן, בכדי שלא להיכשל ח"ו בעוון החמור והנורא של העובר על הבטחה הנעשית בתקיעת כף". לכן נאלצתי לעזוב את המקום באופן מהיר ומידי.

המשיך וסיפר רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל בהתרגשות למקורביו: כשחזרה המשלחת לשכונתנו וסיפרו לכל התושבים בבית הכנסת את הדברים אשר השיב להם רבי אהרן זצ"ל, הייתי נער צעיר, והענין עשה עלי רושם אדיר. כל כך חדרו הדברים למעמקי לבי עד שגמלה בלבי החלטה נחושה: "אני לעולם לא מתערב בענין שיש בו מחלוקת כל שהיא"! המשיך ואמר לי "עכשיו בודאי אינך מתפלא איך הצלחתי להחזיק מעמד ולא להגרר לויכוח עם אותם אברכים"...

הקפדתו של הגאון רבי שמעון שקאפ זצ"ל מלהתקרב למחלוקת

עוד כדאי להביא מהנהגת הגאון רבי שמעון שקאפ זצ"ל בענין זה: בעיירת הנופש ברוזגניק היה בית הכנסת בו כיהן כרב, רב המקום אדם שנודע כאדם שאינו מתאים לתפקידו ועקב כך היו שניסו להצר את צעדיו ומשלא עלתה בידם פתחו בתי כנסת אחרים בעיר.

סיפר הגאון רבי ברוך יצחק לוין זצ"ל שבאחד מביקוריו אצל רבינו זצ"ל בהיותו שם היתה אכסניתו סמוכה לבית הכנסת החדש. שאל את רבינו זצ"ל היכן יתפלל בימים הנוראים? ענה לו הגאון רבי שמעון שקאפ זצ"ל שאם יהיה לו כח ילך להתפלל בבית הכנסת הגדול המרוחק, שם התפלל הרב, ואם לא יהיה לו כח יתפלל בבית, אבל לא יתפלל בבית הכנסת שנפתח על ידי מחרחרי הריב נגד הרב, אף שאינו כל כך ראוי...

והענין הוא פלא! הרי שהעדיף להתפלל ביחידות בימים הנוראים ובלבד שלא ללכת מקום שנפתח עקב מחלוקת שהיה בעיר!

נורא!

וויתורו של הסבא מנובהרדוק זצ"ל

והרי לא רק על כגון דא היו מוותרים גדולי ישראל על מנת שלא להתערב במחלוקת, אלא שלפעמים גם וויתרו על כסף רב על מנת שלא להכנס לספק מחלוקת!

ומסופר על המנעותו מכניסה למחלוקת של הסבא מנובהרדוק זצ"ל, גם כאשר היה קשור להחזקתן של ישיבותיו הרבות.

פעם סיפרו לסבא מנובהרדוק זצ"ל, שעשיר מוקיר תורה הגר בגרמניה ציוה לפני מותו למסור את הבנין לישיבת נובהרדוק.

הסבא זצ"ל הזדרז ונסע במיוחד לגרמניה על מנת לקבל את הבנין. באמצע הדרך נודע לו שגם מישיבה אחרת נוסעים לאותו מקום כדי לקבל את הבנין, התעמק הסבא זצ"ל בענין והבין שעלולה לפרוץ מענין זה מחלוקת גדולה, לכן החליט שהוא מוותר על זכותו.

הסבא זצ"ל אפילו לא נסע להגיע למקום כדי לברר את הענין, הוא שינה מיד את כיוון נסיעתו, חזר לביתו, ולא היה מעוניין לשמוע שוב על ענין זה.

הרי שביארנו מצוה זו להתרחק מהמחלוקות ולא להחזיק במחלוקת, ראינו גם חומרתה, רעתה ונזקה, וכן ראינו איך שגדולי ישראל ברחו ממחלוקת כבורחים מהאש, ללמדנו שאף פעם לא כדאי להכנס למחלוקת, למרות שבפשטות נראה שמדובר על מחלוקת לשם שמים כי סוף כל סוף קשה למצוא כיום מחלוקת שתהיה כל כולה לשם שמים.

 קרדיט: המאמר מאת הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! מתוך הספר 'מצוות דיליה' לכתבה על הספר לחץ כאן.

למאמר הקודם: שלא לנקום ושלא לנטור [לחץ כאן] 2 מצוות הנלמדים מפסוק: "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך" ענין של נקימה ונטירה, וכתב הט"ז: שהאדם מורגל בעבירות הללו וכמעט רוב העולם נכשלים בהם. וסיבת הדבר הוא כתב הרמב"ם: שכשהנפש מתעוררת לנקום על היזק שנגרם לה, אין היא נרגעת עד שתגמול למזיק כגמולו ולכן נבאר ענינה וגדרה, חומרתה ורעתה והשכר לנזהר בזה!!

נ.ב. לכתבה: 3 הסדרות; אוחילה לאל, אדרבה והנני בידך - לחץ כאן. דרשות רעיונות וסיפורים: [א] אדרבה: מעלת השלום וחומרת הפגיעה בזולת [ב] אוחילה לאל: כוחה של תפילה [ג] הנני בידך: מעלת הבטחון בהשי"ת, שלוות והצלחת המאמין.

לכתבה: 'להזהר בדיבור - ואדרבה! להרבות שלום בעולם!!' לחץ כאן

עם פירוט הספרים העוסקים בעניני שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו;