ראשון לציון - הפגיעה בזולת פוגעת מיד ולאחר זמן גם בבני משפחה

הדרשה ע"פ הספר 'אדרבה - ותן בלבנו' לכתבה על הספר לחץ כאן

ערב טוב! בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירויח אמן!

הערב יהיה לחזרה בתשובה שלמה בריאות איתנה מהרה והצלחה וישועה בכל מעשיו וזיווג הגון השנה ליוסף בן גנת אמן,

קהל: אמן! 

הערב גם לעילוי נשמת גנת בת ירבלם ודניאל בן גנת. ולעילוי נשמת הורי מנוחתם עדן, אמן.

קהל: אמן!

פרשת קורח, מחלוקות בעם ישראל, מחלוקות בין אדם לחברו, מה זה גורם.

באחד הימים ישב רבי חייקל בפתח ביתו מעיין בספר, שומע ויכוח בין שתי (2) נשים, הנושא: זכות קדימה בדירה מסוימת. שתי נשים לא בררו במילים ותקפו אחת את השניה במילים קשות ביותר! מתוך סערת רוחות פנתה הצעירה אל המבוגרת 

ואמרה לה: 'את עומדת כאן ורבה על דירה, בעוד שקיצך קרב! ועוד מעט לא תימני בין החיים...' 

המבוגרת בלעה את הרוק, אבל לא הבליגה על העלבון והחזירה לה בחריפות: 'רק ה' יודע מי משתינו תמות קודם'... 

המילים צרמו באוזני רבי חייקל! וזה היה זר לו כל כך שבנות ישראל מדברות כך אחת לרעותה. לא עברו רגעים ספורים, השכונה רעדה מפיצוץ אדיר!! פגז נפל בין הבתים ועד מהרה נמצאו קורבנות האירוע: האשה הצעירה - נהרגה במקום והמבוגרת - נותרה בחיים, אולם בידיה היה נכד - שמעוצמת ההדף נפל ומת! שני הרוגים באופן מידי שגבתה אש המחלוקת.

ולכן כתב בצוואתו: 'תתרחקו מן המחלוקת בתכלית הרחוק!! ואפילו אל תהיו נוכחים בעת מחלוקת!!! ואם יקרה חס וחלילה בבית הכנסת - תעזבו אפילו באמצע קריאת שמע!!!'.

באחד הימים פרצה מחלוקת בחוגי היראים בארץ ישראל והצער שלו היה כל כך גדול! 

שהוא אמר: 'כל ההצלחות של הרפורמים באשכנז, החלו לאחר המחלוקת הידועה בין הגאון רבי יונתן אייבשיץ והגר"י עמדין זכר צדיקים לברכה, שכל אחד פסל את רעהו בפרהסיה ולמרות שמעשיהם נעשו בכוונת צרופה לשם שמים - ההצלחות של הרפורמים גברו!'.

בין אדם לחברו, רואים באופן מוחשי: את ה: 'מידה כנגד מידה' איך שאדם נוהג כלפי חבריו - נוהגים כלפיו משמים! ואפילו ההתנהגות הזאת משליכה על אנשים אחרים.

מעשה שהועד בעדותו של תלמיד חכם הוא מספר כך: 'נכנסתי לסניף הבנק ברבי עקיבא, הרגשתי מתח באוויר! אנשים התלחשו ודיברו בסערת רוחות, הבנתי: שהיתה פה דרמה! 

פתאום הבחנתי שמנהל הבנק מסמן לי להיכנס למשרד, רוצה לשתף אותי בהתרחשות שקרתה עתה: 

'לפני זמן קצר נכנסה אשה לבנק, ביקשה: 'למשוך שלוש מאות (300) שקלים' 

הפקיד סירב: 'גברת! זה לא יתכן, מזמן עברת את מסגרת האשראי שלך, הגיע הזמן שתסדרי את הענין, בשום אופן לא תוכלי למשוך כסף!'. 

האשה מתחננת: 'בסך הכל 300 שקלים, אני מוכרחה למוצרי יסוד במכולת, אני יודעת שהמצב שלי קשה! בעזרת השם זה יסתדר, אבל עכשיו אין לי כלום! בבקשה!! 300 שקלים'. 

התרגז הפקיד! 

אמר לה: 'סיפורים לא מעניינים, את נדרשת לסדר את הענין להביא כסף, שלחנו לך התראות, את לא מתייחסת ושלוש מאות (300) שקלים לא תקבלי!' 

הדברים האלה נשמעו בפני אנשים - והאשה נשברה! עזבה את הפקיד נכנסה לחדר המנהל ופרצה בבכי!! 

- 'אני לא מבינה! מה כבר ביקשתי?! איך מותר לשפוך את דמי לפני אנשים כאן?! ביקשתי: '300 שקל' לא למותרות, אלא לשלם במכולת, למה הוא צעק עלי לפני כולם?!' 

המנהל הצדיק אותה! 

ואמר: 'את צודקת!' 

האשה לא התרצתה, כמה ממקומה ויצאה בהפגנתיות מן הבנק לרחוב. 

המנהל שלף 300 שקלים ורדף אחריה, היא לא הסכימה לקבל! היא רצה והוא רץ אחריה: 'גברת! קחי 300 שקלים!' היא לא מסתובבת. בלית ברירה חזר לבנק, נכנס למשרד, מצא את הסגן שלו בוכה! 

- 'מה קורה כאן היום?' שאל: 'למה כולם בוכים? מחלה מדבקת?!' 

ענה לו הסגן: 'אני קרוב לגיל חמישים (50) ויש לי תמונת ילדות מול העיניים ארבעים (40) שנה! היא רודפת אחרי ולא עוזבת אותי, הייתי ילד קטן בגיל עשר (10) הלכתי עם אמא למכולת, אמא הכניסה לסל מוצרים; לחם, חלב גבינה. ביקשה מהמוכר: 'לרשום'. 

התרגז: 'מה פתאום לרשום?! את חייבת כאן הרבה כסף! את לא משלמת כבר הרבה זמן, לא מסכים לרשום, תחזירי את המוצרים, אני לא בנק'. 

אמא דיברה בעדינות: 'אני אסדר את זה, אבל עכשיו אני במצב קשה!! המצב הכלכלי שלי לא מזהיר, לא לקחתי מותרות, רק לחם ומוצרי חלב'. 

המוכר לא דיבר, חטף את סל המצרכים, הניח על הדלפק. 

אמא יצאה מהמכולת פורצת בבכי! נתנה לי יד ומשכה אותי הביתה וכל הדרך אני שומע אותה בוכה!! זה עומד לנגד עינַי 40 שנה!!! אני לא יכול לשכוח את התמונה הזו. 

והיום כשבאה האשה הזאת נזכרתי! אבא שלה - זה בעל המכולת שלא נתן לאמא שלי לקנות!! 

אז גם בעונשים של 'בין אדם לחבירו' לא רק פוגעים באדם עצמו, אלא פעמים גם בדורות הבאים שלו. זאת אומרת אם פגעת - אתה מועד להיפגע.

הרבה צרות יש בבתים שונים; יש בתים עם מחלות, עוני, שלום בית, תרבות רעה... בדרך כלל נוטים בני אדם לחפש איזה שהוא גורם לפתור את הבעיות; אם זה רופאים, או יועצים, או מחנכים. אבל אינם משערים: שהם לא מכוונים להפיק הנכון. קודם צריך לגלות: מה העניין הרוחני? שעוצר מהם שפע או גורם להם יסורים, הטיפול במקור - יכול לפתור את הבעיה.

לפני זמן מה התפרסם בירושלים מעשה; אחד מחשובי חסידי סלונים עשה 'שלום זכר' לבן הבכור אחרי למעלה מעשרים 20 שנים של עקרות! הוא היה בן חמישים ושתים (52) אשתו בת ארבעים ותשע (49) וכל ירושלים התרגשה בשמחתו! 

ציפה שיגיעו כשלוש מאות (300) איש אבל אנשים נהרו לשמחה! ביקשו לראות אדם שחיכה למעלה מ-20 שנה חובק בן, הגיעו למעלה מאלף (1,000) איש!! לא נותר לו כיבוד, אפילו לא פיצוחים... חש לא נעים! הודה לכולם על הטרחה. 

ואמר להם: 'במקום שתיה וכיבוד, אני אתן לכם מסר שיכול להפוך לכם את החיים!' 

והחל לספר את הסיפור האישי: 'לשום אדם בעולם לא הייתי מאחל את מה שעברתי 20 שנה כדי שיהיה לי ילד, בארץ לא הצליחו לעזור, נסענו למקומות שונים בעולם; אמריקה, אפריקה, אירופה. כולם בדקו ואמרו: 'הכל תקין! שום דבר אצל אשתי ואצלי אינו פגום'. אבל בכל זאת לא זוכים להיפקד. 

חזרנו לארץ באכזבה! תמיד היתה לנו תקווה: 'אולי רופא... יהיה שליח טוב?' אבל כשהמרכז הגדול לפוריות בארצות הברית לא הצליח לעזור לנו, אחרי שבע (7) שנים של מעקבים - היינו מיואשים!! במשך אחת עשרה (11) שעות הטיסה בחזרה לארץ לא דיברנו אפילו מילה אחת (1)! היינו בשיא הדיכאון, הבנו: שנגזר עליהם שלא יהיה להם המשך.

בחצות הגענו ללוד, עלינו על מונית הביתה, הבית היה מטופח! מישהו הכין אותו לקראת בואנו, באופן ספונטני עמדנו בזווית זו ואשתי בזווית זו והתפללנו, אנחות, גניחות, יללות: 'על מה עשה השם לנו ככה...? למה לא זכו בפרי בטן??' 

פעם ראשונה שניסיתי לעשות חשבון נפש אמיתי! אחרי חצי (1/2) שעה, נזכרתי באירוע מסוים; בהיותי תלמיד בישיבה בסלונים הייתי בחור מבוגר במושגים חסידיים, אל הישיבה היתה מגיעה אשה שלוש (3) פעמים בשבוע לערוך ניקיון ותמיד הגיעה עם ארבעת (4) ילדיה מגיל שנתיים (2) עד שש (6), לא עדינים היפראקטיביים במלא מובן המילה; משתוללים, מפילים סטנדרים, טורקים דלתות, כל מה שרק יכולים על מנת להפריע לנו ללמוד.

אחרי עשרה (10) חודשים של עבודה, נתבקשתי לעשות שליחות והשליחות עלתה לו ב-20 שנה עקרות!! 

אמרו לי: 'אתה בחור חשוב בישיבה ויש לך כושר דיבור! לך תדבר אתה: 'שאי אפשר להמשיך ללמוד כך...!'

ניגשתי, דיברתי בעדינות. זה היה יום שישי אחר התפילה אמרתי לה: 'גברת, יש לי המון הערכה כלפייך! את ממש מבריקה את הישיבה!! מנקה היטב! תודתי בשם כל הבחורים, אחרי שאת עוזבת את המקום; החדרים בוהקים מניקיון! יש לנו רק בעיה אחת: את באה עם הילדים לעבודה ואם זה היה קורה מידי פעם - לא היה מפריע כל כך, קורה שמטפלת לא מגיעה, קורה שלא מספיקים, אבל את מנסה לחסוך את הכסף של המטפלת על חשבוננו! את צריכה להבין: שלימוד תורה דורש שקט!! והרעש של הילדים שלך מפריע לנו ממש!!! אנחנו מבקשים: שלא תביאי אותם באופן קבוע'.

המנקה הביטה בי והגיבה לי כך: 'יש לה צער גידול בנים! ואני מאחלת לך: שלך לא יהיה צער גידול בנים!!'. 

עשרים וחמש (25) שנה הסתובבתי בתחושה: 'שקיבלתי ברכה - שלא יהיה לי צער גידול בנים!' מה יותר טוב מזה?! בלי מחלות, בלי בעיות, רק נחת רוח! אבל ראשי היה אטום!! ועכשיו, כשחזרתי מארצות הברית בלילה, מצאתי את הסלון נקי ומבריק אבל כמו בית קברות! בלי שום נפש חיה!! ובכיתי - הבורא הכניס לי לתודעה את הסיפור של הניקיון של המנקה! ופתאום שמעתי את הצליל ואת הטון שהיא אמרה לי ואז ההבנה חלחלה אלי: היא לא דיברה בטון של ברכה או איחולים, אלא בטון פגוע!! וידעתי: שבמילים יש כוח לא פשוט על אחת כמה וכמה כשאשה אומרת את זה מתוך מצוקה והיא קשת יום.

באותו יום שישי, לא ידעתי את הרקע שלה. אחר כך נודע לי: שהיא כבר גידלה את הילדים ושבעלה היה נרקומן שברח לחוץ לארץ והשאיר אותה עם ארבעה פראים האלה! כשאין לה משפחה משני (2) הצדדים רק מנכ"ל הישיבה הכניס אותה לעבודה למרות מצבה, כדי שתוכל להרוויח כמה פרוטות. פתאום קלטתי: שהאשה הזו קיללה אותו: 'שלא יהיה לו צער גידול בנים!' פירושו: שלו לא יהיה בנים וממילא לא יהיה לו צער.' 

השעה כבר היתה שתים (02:00) בלילה! פגעתי בה!! אמרתי מילים שנגעו לה במיתרים עדינים! גרמתי לה לקלל אותי!! חיפשתי פתרונות בברזיל, בדרום אפריקה, בארצות הברית... ועכשיו חס עליי הבורא יתברך והוא אומר: 'אל תחפש את האבדה איפה שנוח לך, ליד הפנס ובבתי חולים... תחפש איפה היא נאבדה - במקום שיצרת פגיעה.' 

אותה אשה, חוסמת השפע מלבוא לביתו, היא הקפידה עליו וכשיש נשמה פגועה מאתנו עלולה ליצור מחיצה בין השפע לבית והפוגע ישאר פגוע עד שיפייס... כמובן, שמדובר בפגיעה שיש לה בסיס. אם אדם לא אשם בכלום ומקפידים עליו - לא יקרה לו כלום! אבל אם יש אנשים שתובעים אותו על דבר אמיתי שנעשה להם - הוא עלול להיפגע בפגיעות כאלה, שאם הוא לא יאתר אותם - זה יכול לחסל את חייו; גם בעולם הזה וגם לעולם הבא. 

אותה אשה נעלבה! והיא אמרה את זה במילים ושום יום כיפור לא יכול לבטל את מה שהיא אמרה, כי: 'עבירות שבין אדם לחברו - אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייס את חברו!'. אומנם אני הייתי רק שליח והיה צדק בטענות של הסבל: 'שלא יכולנו ללמוד ולא ראוי להגיע עם תינוקות' והוא לא צעק עליה, הוא דיבר בעדינות וגם החמיא לה והודה לה על הניקיונות... אז למה הוא נענש כל כך חמור? 

התשובה שהוא קיבל מרבותיו היתה: 'אתה לא היית ממונה לדבר איתה, יש מי שמעסיק אותה, אם המעסיק היה אומר לה: שהתנאים לעסקה הם כאלה וכאלה ולא כמו שהיא החליטה - זה היה מתקבל אצלה יותר טוב! כי יש מי שמשלם לה את הכסף והוא משלם בתנאים כאלה ואחרים, אבל אתה עשית את זה מבלי שהיה לך שום קשר להעסקתה'.

בשעה 2 בלילה צלצלתי למנהל של הישיבה ושאלתי אותו: 'מה קורה עם אותה אשה שניקתה בישיבה לפני שלושים (30) שנה? האם היא עדיין חיה?' 

ואז הוא סיפר: 'שעד לפני כמה שנים היא עבדה בישיבה, צלחה את כל המשברים שהיו לה והיום היא גרה בבת ים, שמה שולחים לה את הפנסיות...'

הזמנתי מונית, יצאתי עם אשתי מיד לבת ים, כי הבנתי: שהיא מקור החסימה! אני חייב לתפוס אותה עדיין חיה, שלוש (03:00) בלילה! [זה אותו לילה שהוא חזר מארצות הברית, כן] נוקשים בדלת, אל תדונו אותי על השעה הבלתי סבירה! תבינו את סערת הרגשות שהייתי בה נתון, פותחת לי אשה, זיהיתי את המנקה, נראתה זקנה הרבה יותר ידעתי: אבל שזו היא, 

ביקשתי: 'סליחה שאני דופק באמצע הלילה והרגעתי אותה: שלא קרה שום דבר, אם היא מסכימה שאני אכנס עם אשתי להסביר לה במה מדובר...?' 

אשה פשוטה בעלת רגש וכבוד לרבנים הסכימה הכניסה אותנו לסלון.

- 'את זוכרת אותי? אני למדתי בישיבה שעבדת הרבה שנים!' 

היא לא זכרה, איך תזכור בחור צעיר שיש לו כבר זקן לבן ארוך?! אבל אני זכרתי את כל הילדים שלה; 

שאלתי אותה: 'מה שלום דובל'ה?' 

אמרה: 'אוֹ... הוא באופקים, יש לו שישה (6) ילדים'. 

- 'מה עם שמוליק?' 

- 'בשדרות, יש לו ארבעה (4) כן ירבו'. 

- 'כל הקטנים הללו משפחות מבורכות ורק הוא בלי אף אחד...' 

עם כל הרוח שהיתה סביבי נשאר לבד, ברכתי אותה: 'שיהיה לה נחת מכולם!'

וניסיתי להזכיר לה את הסיפור: 'את זוכרת שהיית באה עם הילדים לעבודה'? 

- 'כן'. 

היא העדיפה לשכוח את הכתם שחור בחייה איך היא היתה זרוקה כשבעלה ברח לחו"ל.

- 'את זוכרת שפעם באתי והערתי לך' ואת אמרת: 'שאת מאחלת שלא יהיה לי צער גידול בנים? אז אני רוצה לספר לך: אין לו ילדים...' 

בהתחלה היא נפגעה! כי היה נדמה לה, שבאתי באמצע הלילה להאשים אותה; בגלל הפה שלה - אין לו ילדים, 

אבל הסברתי: 'לא! אני לא מאשים! באתי להרגיע ובאתי לבקש: 'סליחה!' הייתי טיפש!! לא ידעתי מה אני מדבר. הייתי בבלגיה, בדרום אפריקה, באמריקה והמילים שלך חוסמות לי את השפע!' 

בכיתי אני ואשתי לפניה, אשתי נראתה נורא!! יושבת ובוכה איתי! הרחמים של האשה המבוגרת גברו 

ואני מתחנן! אני מתחנן!! 'תגידי שאת מוחלת בפה מלא לדוד בן ציפורה! שלוש (3) פעמים בבקשה! סבלתי מספיק אני מכיר בחטאי אני יודע שפגעתי בך!!' 

מחלה וחזרה על זה שלוש פעמים ואמרה: 'שיהיה לך כמה שתספיק! כמו דן בן יעקב שהיה לו רק ילד אחד (1) חושים בן דן והוא היה גם חרש!! אבל הוא הקים משפחה גדולה ביותר; לבנימין היו עשרה (10) ילדים וסך הכל הצאצאים שלו היו פחות מהבן היחיד שהיה לדן... אי אפשר לדעת מה יהיה בסוף, ילד אחד יכול להביא שפע עצום, לפעמים עשרה ילדים אינם יכולים!'.

עזבתי את המקום רועד מבכי עם אשתי, מאחורינו מהדהדות הברכות: 'שיהיה לנו זרע של קיימא' 

עברו עשרה (10) חודשים, היום הזה ואני עורך 'שלום זכר' לבני בכורי, ביום שני תהיה הברית, ואני מזמין את כולכם ל: 'פדיון הבן' שנולד בלידה רגילה!!

 שמעתם פעם דבר כזה? - 'שלא יהיה לך צער גידול בנים' אשה עם צער אומרת את הדברים, היא לא מתכווננת לקלל כמו שמקללים, אבל עם הכאב שלה - זה עשה חסימה 20 שנה!! והשם חמל עליו; אשתו בת 49, עוד לא ילדה מעולם, הוא בן 52, והביאו בן לעולם! 

יש עכשיו לפני כמה חודשים התפרסם: שיהודי פה בירושלים מבוגר בן שמונים ושש (86) זכה לילד ראשון!!

אז זאת אומרת 'כל בן אדם צריך להבין' אומר אותו חסיד סלונים: 'אני נחשב יהודי חרדי חסידי, איפה הייתי 25 שנה?! כשהתחילו העיכובים בנושא ההיריון, הייתי צריך לרוץ לרופאים?! הייתי צריך לעבור על כל השמות של אנשים שאני מכיר; בבית כנסת, בעבודה, לבדוק: אם לא פגעתי במישהו! אפשר לשלב גם טיפולים... אבל, צריך לדעת: שהמקור לבעיות הוא רוחני! 

ואז הוא אמר בקול רם: 'אני נקרא דתי?! אדם שאומר כל בוקר: 'אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה עושה ויעשה לכל המעשים!' וזה כולל שאשתו עקרה - זה הקב"ה עושה! ואתה לא הולך לברר: מה השם מאותת לך?! ולמה!?... הרי 'אין מיתה בלא עוון ואין יסורים בלא חטא'! למה בתור אדם דתי לא ניסיתי לחשוב: 'אולי פגעתי במישהו? ולכן זה מזיק לו!' כי יום כיפור לא מוחק בין אדם לחברו! 

יכול למחוק עבירות של חילול שבת, יכול עבירות של טהרה, יכול הכל! אבל בין אדם לחברו - לא נמחק אפילו יעברו חמישים (50) ימי כיפור בתשובה. לכן החסימה נשארת חסימה. 

אז הוא אומר: 'למסקנה, תלמדו ממני; אם יש עיכוב בשלום בית, בילדים, בפרנסה, בבריאות – תחשבו: אם לא פגעתם באח שלכם?! באחות, בחותן, בחמות, בשכן, בחבר, אם לא זלזלתם במישהו, אל תתביישו לבקש: 'סליחה!' אשה פשוטה חסמה עם הפה שלה 30 שנה! איך מסבירים שדיבורים של אדם פגוע גורמים שפלוני ינזק?! - זה כוחן של מילים.

בתקופת הסטייפלר הקדוש היה בחור שנפגש עם בחורה ועמד לסיים כבר את השידוך, אבל ברגעים האחרונים מתלבט! כמו שקוראים לזה: 'ליל החרטות' פתאום הוא לא היה בטוח אם הוא רוצה להמשיך 

כי הוא אמר: 'שיש איזה בעיה שהוא חושש ממנה להמשך...' אבל הוא הלך לסטייפלר לשאול. 

מה אמר לו? 

- 'לא מדובר במידע מפליל שפתאום הגיע אליך! את הנקודה הזאת יכולת לברר קודם ובכל זאת החלטה להמשיך, דע לך! אם הייתי מייעץ לבן שלי [הרב חיים קניבסקי] ואומר לו: 'מדוע אתה רוצה לבטל? הייתי אומר לו: העניין הזה שאתה מזכיר עלול להזיק לך בשלום בית אולי בחמישה אחוזים (5%), יכול להיות שהתכונה שמצאת בה היא בעייתית ותפריע מעט בקשר ביניכם. 

אבל תחשוב על הצד השני: אם תבטל את השידוך כעת - אתה פוגע בבחורה באופן שהיא עלולה לא למחול לך כל ימי חייך! ואז כל חייך יהיו בצרות!! אולי תתחתן עם בחורה מוצלחת יותר, אבל הצרות ירדפו אותך וספק גדול אם בכלל העניין שהזכרת יפריע לך וגם אם כן, סבל קטן לעומת יסורים קשים שעלולים לבוא עליך - אם תפגע בה כעת! צער של בני אדם יכול להביא למצער יסורים נוראים!!' 

זו היתה עצתו של גדול הדור.

בנתיבות יש תיכון שנקרא 'אוהל חיה' אחת הסגניות שם ספרה: 'הבת שלה התחתנה בגיל יחסית מאוחר ולא זכתה לילדים (ל"ע), החלו בבדיקות בעלה חשד בבית חולים סורוקה שחלילה היא לא תוכל להביא ילדים לעולם ותוצאות הבדיקות יגיעו בעוד שלושה (3) ימים, בכי, פחד, מתח על כל המשפחה, בחורה צעירה חס ושלום לא תביא ילדים לעולם מי ירצה להמשיך אתה?! הבדיקה נעשית בתוך אשפוז, הבת שוכבת במיטה מחוברת למכשירים ועושה 'חשבון נפש' מתבוננת במעשיה, הרופא - זה השתדלות, אבל החטא גורם! 

תוך כדי זה היא נזכרת: בכיתה ח' הביאו ממלאת מקום לתקופת פסח, המורה הקבועה ילדה והממלאת מקום בא לתקופה הכי קשה! ולא עוד אלא זה פעם ראשונה שהיא היתה ממלאת מקום, כתה ח' זה בנות שכבר התקבלו לסמינרים ואין להם פחד שיסלקו אותם מהכיתה ולכן הם שמו אותה ללעג ולקלס, היא שידרה הססנות, כי היא חדשה ונוצר מעגל קסמים שגרר את הבנות להשתוללות חסרת מעצורים.

יום אחד היא צעקה ביאוש: 'הפסק נא להציק לי!' והבנות צחקו לה בפנים... הבת הזאת ששכבה עכשיו באשפוז היא לא היתה מהשבע (7) הטרוריסטיות עיקריות... היא השתייכה לרוב הדומם ששתק ולא דפק בשולחן ולא מחה על שפיכות הדמים שעושים למורה, אבל מאחר שהבת הזאת ששכבה באשפוז היתה ממנהיגות הכיתה, היא חשה רגשות אשם: שלא עשתה כלום! ועכשיו אחרי שתים עשרה (12) שנה כשהיא שוכבת במיטה, החליטה: שהיא רוצה לרצות ולפייס את המורה.

אמא שלה שאתה לי כל שלושת הימים, חיפשה את הטלפון של המורה כדי להעביר את בקשת הסליחה, מצאה אותה גם כן בירושלים, התקשרה וסיפרה לה: 'שהבת במצב מאוד עדין... בדיקה שתכריע אם היא עקרה לכל החיים! וכל עתיד הנישואים שלה על כרעי תרנגולת!! והיא נזכרה בכיתה ח' והיא מבקשת: 'סליחה!' והיא מבקשת: שתמחל למרים בת רינה!'.

מעבר לקו היה שקט כמה שניות... 

והאשה אמרה: 'טוב, אני מוחלת בלב שלם!' אבל זה נשמע משפט יבש, בלי לחלוחית, טראק! טרקה את הטלפון! 

עברה דקה, הטלפון מצלצל ואותה אשה, המורה מעבר לקו ואומרת לאמא: 'אין שום סיבה שאשקר לך! לא אמחל לכיתה הזו לעולם ולעולמי עולמים!! הם הרסו לי את החיים!!! כמעט הגעתי לגירושין בגללן! רציתי להתקבל בכמה בתי ספר בדרום, 

כולם שאלו: 'איפה לימדתי?' 

כששמעו: שלא הצלחתי להשתלט על הכיתה - לא קיבלו אותי, עברתי לירושלים, ניסיתי לפתוח דף חדש, גם שם בררו, לא קיבלו אותי. עשיתי הסבה מקצועית, אבל לא הצלחתי, בבית לא היה כסף והעובדה הזו היא פוטנציאל למריבות והתגוששויות, כל השנים חשבתי על הכיתה הרעה הזאת ובפרט על שבע הטרוריסטיות שהרסו את חיי! לא אמחל להן לעולמי עולמים!!' טראק, טרקה את הטלפון!

האמא היתה בזעזוע וגם הבת והבינו: שפה נעוץ שורש הבעיה, זה מקור הגזירה. 

הבת ביקשה את הטלפון ממיטת חוליה, ארבע (4) שעות היא מתחננת! מייללת ובוכה ומתארת למורה מה צפוי לעבור לה; גירושין, גזירת עקרות עולמית: 'תסלחי לי! בבקשה!! הייתי בת עשרה טיפשונת...'

המורה אומרת: 'דווקא הייתי רוצה לסלוח לך, אבל תביני: אני לא יכולה!'

אנשים רבים מרגישים כך, אם פוגעים בהם ואפילו שמבינים: שהצד השני סובל, חולה! מתייסר, גוסס! אפילו אם הם רוצים לסלוח - הם לא יכולים1 משום שעד עכשיו הפגיעה כואבת, חתכו להם בבשר החי. 

וכך היא אומרת לה: 'הרגתן אותי! יום אחרי יום נעצתם בעורקים הראשיים שלי סכין וסובבתן אותה בחוזקה, איך אני יכולה למחול לכן?! אני מבינה את המצוקה שלך; גירושין, עקרות... אבל אני מבטיחה לך: אשתדל מאוד להוציא מלבי את הטינה עלייך!'. 

אתם מבינים שלהגיד בפה סתם: 'אני מוחל' ולא מתוך הלב באמת עם מחיקה של העבר - זה לא מועיל!

נזכור שוב: היא לא היתה משבע הטרוריסטיות, היא רק לא מחאתה על מה שנעשה והתביעה כלפיה נותרה: 'איך ראית שהורגים בן אדם ושמים אותו ללעג ולקלס יום אחר יום ולא צעקת'!? 

זה היתה סיבה שאיוב נענש בעונשים הכי קשים! 

כי הוא שמע: שפרעה רוצה להטביע את כל ילדי ישראל ביאור! והוא שתק!! בשביל זה הוא סבל 'יסורי איוב'. מי שלא צועק במקום שצריך לצעוק - הוא יצעק במקום שהוא לא היה צריך לצעוק...

היא שואלת אותה: 'למה לא דפקת על השולחן ואמרת: 'הפסקנה לרצוח בן אדם!' בזה נעשית שותפה לעניין וכאילו מותר להתעלל במורה... מורים ומורות זה גם בני אדם, גם להם יש רגש, גם להם יש לב וגם הם פגיעים!'. 

היום השם ירחם! מה שקורה בבתי ספר כן, יש 'מורים מוכים!' 

אבל תוך כדי השיחה, התעניינה ממלאת המקום: 'תגידי לי, מה קורה עם השבע טרוריסטיות?' והיא זכרה את השמות שלהם והיא מונה שם אחר שם. 

ופתאום החווירה הבת ששוכבת במיטה כמו סיד! 

ואמרה לה: 'מתוך כל השבע, שש (6) בנות מסובכות בצרות צרורות! כמה מהן חולות, אחת התגרשה, אחת נפגעה בתאונת דרכים ואחת נפלה לסמים!! כשסיימו כיתה ח' כל אחת הלכה ללמוד במקום אחר והיא לא קישרה את הצרות הללו למקרה הזה, אבל עכשיו כשדיברו - הכל התבהר. 

ואז היא שמה לב! שיש עוד בת אחת מכל השביעיה שלא נפגעה, התחתנה בגיל תשע עשרה (19) יש לה שלושה (3) ילדים, מה קרה אתה?' 

אז הממלאת מקום אמרה לה: 'במסיבת הסיום שלכן, שעשיתי כמו שכפאו שד!! לא היה לי חשק לראות אתכן, אבל לא היתה לי ברירה זה היה תפקיד שלי, נפרדתי מכולכן, נתתי לכן תעודת גמר וייחלתי: לעוף משם, הבת ההיא, השביעית היא הרגישה בחמיצות שלי וביקשה: 'שאסלח לה!' 

כמעט כל יום במשך החופש הגדול הגיעה לביתי כל יום נתנה לי מתנה קטנה; פעם סיכה, פעם מסרק, מתנות קטנות של ילדונת, הרגשתי: את הרצון שלה לרצות אותי ומחלתי לה והיא היחידה שיצאה נקיה מן הסיפור!

במהלך השיחה, ניסו הבת והמורה לחשוב: מה ניתן לעשות להוציא את הטינה מהלב? והחליטו: שהן ידברו כל יום שישי עשר (10) דקות כדי להבטיח: שבאמת יש כאן מחילה מכל הלב.

סופו של המעשה: בחסדי שמים! הבדיקה יצאה תקינה, לבת יש היום שני (2) ילדים בריאים ושלמים. 

אבל צריך להיות לא מן הצועקים ובוכים אחר מעשה, צריך להקדים לתת לב לזולת, ברגישות, באכפתיות, באחוות אחים אמתית, שלא יגרם אפילו בשוגג פגיעה בנפש של יהודי. 

ועכשיו סיפור מאוד-מאוד-מאוד-מאוד מזעזע! אבל הוא מלמד אותנו רבות-רבות-רבות; 

בשנת ת"ר הוציא מומר, צורר בלונדון ספר נאצה בשם: 'נתיבות עולם' הספר חמישה (5) חלקים גדוש בדברי שמד ועלילות נשחתות על התורה שבכתב ובעל פה, על עם ישראל ועל היהדות, בצורה הכי מנובלת (מנוולת) ומעוררת משטמה באופן מזעזע מאוד! הודפס בעברית ובאנגלית וגרם תסיסה גדולה בעיקר בקרב יהודי אנגליה. 

עשו אספה רבתי בנוכחות השר הצדיק רבי משה מונטפיורי, שבאותה עת עמד לצאת למסעיו לדמשק לשם הגנה נגד עלילת הדם הידועה ומשם לרוסיה להגן על אחינו שבמדינה הזו, מפני ניקולאי הראשון הצר והצורר. 

והאספה היתה סוערת! בסוף הגיעו להחלטה: למצוא איש מלומד שישיב מלחמה שערה בעט שנונה תשובות נצחות לכל הכתוב בספר הטמא 'נתיבות עולם'. 

הוסכם הדבר: שרבי משה מונטפיורי, כשיהיה ברוסיה יחקור מפי חכמי ישראל; אם יש איש כזה שניתן לסמוך עליו בעבודה אחראית זו? 

תכף כשהגיע לשם, דיבר עם חוגים שונים ולקחו את הסופר החכם ריבל מקרמניץ ונוצר הספר כנגד הספר שיצא ונקרא שמו: 'זרובבל'. 

כעבור כמה שנים נפוצה השמועה: שהמשומד, זה היה יהודי שכתב את זה, מחבר הספר: 'נתיבות עולם' - חזר בתשובה!! 

בימים ההם ישב על כיסא הרבנות בעיר הורדנה רבי בנימין דיסקין זצ"ל, אבא של רבי יהושע יהודה לייב דיסקין, שאור תורתו האירה באחרית ימיו בירושלים. והאבא רבי בנימין נהג רבנות בכבוד ובעדינות יוצאת מן הכלל.

חברי בית הדין של העיר היו יושבים בביתו תמיד באופן קבוע, היה להם חדר חיצון ליד חדר מקום מושבו של הרב, כל דבר שהיה קשה במשפטים ושאלות הצריכים עיון מיוחד, הדיינים נכנסו בחרדת קודש לרב פנימה לשאול חוות דעתו. הדברים שלו היו כאורים ותומים! בלי בית הדין, קשה מאוד היה להיכנס אליו, רק בדברים יוצאי דופן. 

והנה מתקרבת מרכבה, מתוכה יוצאת אשה מכובדת, עושה רושם של חשיבות, נכנסת ישר אל בית הרב, מציגה עצמה בפני רבני בית הדין, אומרת: 'שהיא לא בת מדינה זו, גרה בפרוסיה והיא באה לעניין נחוץ מאוד לדבר עם הרב והיא מבקשת להיכנס'.

הרב ישב כדרכו, שולחן מלא ספרים, האשה ניגשת ובהכנעה גדולה מבקשת רשות לספר לשם מה באה, בהתחלה הקדימה ואמרה: 'שהיא גרה בגרמניה והיא נמנית על שלומי אמוני ישראל ומתנהגת בשמירת קדושת היהדות והמוסר הישראלי 

והיא לוחשת לו: 'שהיא בתו של אותו האיש השנוא בצדק על כלל ישראל, המומר הידוע מחבר הספר: 'נתיבות עולם'!' 

שעליו ידע הרב כמו כולם. 

ואחר כך המשיכה לספר: 'בימי שחרותו, אביה היה מלמד תינוקות בעיירה בליטא והתפרנס בדוחק, 

יום אחד החלו לרנן עליו: 'שהוא נוהג בקלות ראש בעניינים הנוגעים ליהדות!' 

אף על פי שהיה מלמד בעל כשרון גדול, חדלו ההורים לשלוח אליו את הילדים ונשאר עני מרוד חסר כל!! העניות גרמה לו לאחוז במקל נדודים וללכת לאשר נשאו הרוח, עברו שנים המשפחה חדלה לקבל ממנו מכתבים ולא ידעו לאן פנה... הגיעו שמועות: 'שהוא בלונדון והתחבר אל המסיתים והמיר את דתו' וכאשר יצאה המפלצת בצורת ספר – התברר: שהמלמד הפך להיות צורר היהודים הנבזה!

אמא, שהיתה אשתו של המומר, נשארה עגונה ענייה, עוררה רחמנות של אנשים שדאגו לגורלה, ועל ידי גמ"חים הקימו לה חנות מכולת כדי שיהיה לה לחם לאכול, היות והיתה אשה צנועה ויראת שמים, רכשה אהדה רבה אצל רבים מבעלי הבתים בעיר, היא התבססה ונעשתה עמידה ונהלה בית באופן מכובד! חנכה את הבת על ברכי היהדות וכשהגיעה לפרקה להינשא לאיש, לקחה לה חתן צעיר יודע תורה ומושלם במעלות וגרו בגרמניה. 

כל אותם הימים, כשעלה זכר האב על לב הבת, היתה נאנחת מעומק הלב, משתדלת למחוק אותו מזיכרונה.

יום אחד קיבלה מכתב - חשכו עיניה! האבא המשומד, חרפת חייה, שלח לה מכתב, למרות הגועל! קראה מה כתוב והוא כותב לה כך: 

בתי היקרה! יודע אנוכי את ערכי הבזוי ומצבי השפל מאוד-מאוד בעינייך ובעיני כל ישראל! יודע אני את חטאי הנוראים נגד ה' ונגד תורתו ועמו, הרביתי לפשוע שנים רבות מימי חיי, אבל דעי בתי! שסוף סוף, אחרי שצללתי בתהום הטומאה, התעורר בי זיק היהדות והציק לי והחרטה אוכלת את תוכי ונפשי עד דכא, אכן, אלה "האוהבים" שלי, אותם מסיתים שהביאו אותי לירידה הזאת שאהיה כלי שרת עבורם לדבֵּר נבלה ותוהו על ה' ועל עמו - קרבו אותי עד הנה רק להנאתם! 

אבל כשהרגישו: שאינני עוד הצורר ושונא ישראל והניצוץ היהודי התלקח בקרבי - החלו לרדוף אותי ברדיפות אכזריות! עד שגירשוני מעל פניהם. 

ועכשיו הוא זקן וחולה, שבור גוף ורצוץ נפש! לא יודע למי אפנה לעזרה למצוא מחסה להניח את ראשי?! לכן, בעת צרה, שמתי את לבי לפנות אל מידת הרחמים והחמלה של בתי היקרה שתואילי לחלץ אותי ולקבל אותי לביתך לכלכלני באיזה אופן הרצוי לך בשיבתו השפלה'.

המכתב הזה, היא מספרת לרב דיסקין: הדהים אותי מאוד! שוחחתי עם בעלי, סיכמנו תשובה בנוסח זה: 'מסכימים אנו שתבוא אלינו בתנאי; שתעביר מעליך את הצורה המומרית שלך, תלבש מלבושי יהודים כמנהג המקום, בחתימת זקן ופאות ולא יהיה לך שום עסק עם שום אנשים!'

הסכים לכל התנאים! והגיע ככלי מלא בושה וכלימה!! נושך שפתיים מתוך מוסר כליות, מתאמץ לעצור את הדמעות החונקת בפני שאר הנוסעים ומרגיש: שמרתו נשפכת בקרבו. בעומדו לפני שער הבית, חזקו דפיקות הלב; 

והוא מהרהר: 'להיכנס? או לחזור??' 

נכנס, פגש אשה צנועה פנים מקרינות טוב לב ורחמנות, ברך אותה לשלום ושאל על המעון של בתו, השיבה לו כלאחר יד והפנתה את ראשה ממבטי עיניו המלאות בקשת חנינה וקראה לבעלה לדלת, כשנפגש פנים אל פנים עם בתו וחתנו - נפל על צוואריהם והתחטא כילד בוכה! הידיים רגליים הזקנות רעדו והתייפח כמו תינוק קטן.

נפסקה הבכיה, נעצרה הנשימה, נשאר בלי תנועה נופל מתעלף בפישוט ידיים ורגליים! 

כל אנשי הבית מיהרו להשיב את רוחו, הקימו אותו, תמכו בידיו ישן לחדר מיוחד שהקצו עבורו בירכתי הבית, כדי שלא יצא מפתח הבית חוצה ולא יפלוט שזה הוא... 

שכב לו שם בדידות על המיטה, עיניו דוק ענן וערפל, הראש כואב! לחץ הלב גודל, ים דמעות, כל לילה הרגשה: כאילו מכבס בהם את העוונות והפשעים הרבים. 

מאיר הבוקר, עצמות הזקנות מרחפות, חום גדול וצורב תוקף! בעמל של רופאים, בהוצאות מרובות, הצליחו להבריאו ללכת על משענתו. 

אבל החוזר בתשובה הזקן, הולך מיום ליום ודל, נפשו דועכת לאטה, כל יום הוא יושב ליד החלון הפונה לגינה, ראשו שמוט, מסתכל בציפורים המצַייצות, פעמים מזדקף, צופה למרחקים מעבר לאופק וזעזוע תוקף אותו! 

והוא ממלמל: 'וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן' (אבות ג, א) ואימה נופלת עליו!! 

חוזרים לו כל ימי חייו מן העבר, ממרר בבכיות ותחנונים, קולו נשמע בכל פינות הבית! ושוב צונח למיטה, כובש ראשו בכפות ידיו, מתבייש אפילו מקירות הבית. 

בחודש אלול, הרגיש: שקיצו קרב, קרא לבתו וחתנו, זרם דמעות כיסה את פניהם, שכב חיוור בתוך מיטה לבנה, תו מוות מסומן כבר על פניו ובקול נמוך אמר: 

'אני רוצה למסור לכם בתי וחתני היקרים דבר בתור צוואת 'שכיב מרע' ואני רוצה לקוות שעם כל המשא הכבד של חטאותי הנוראים, ימצא לי מליץ יושר בעולם! אחרי שתגלו את מה שאני אומר לכם עכשיו, לאחד מצדיקי הדור. 

וככה הוא אמר: 'דעו נא יקירי! משפחתנו מוצאה מאלטונה אחת משלוש (1/3) הערים המאוחדות הידועות בשם 'אהו, אלטונה המבורג ונזבק', בימי עלומיו של אבי, היה הרב בשלוש הקהילות, הגאון הנודע רבי יהונתן אייבשיץ. וידוע שהגאון רבי יעקב עמדין המכונה: יעב"ץ הרעיש את העולם נגד רבי יהונתן אייבשיץ שחשד אותו שהוא חס ושלום מכת משיח השקר שבתי צבי "שֵׁ֖ם רְשָׁעִ֣ים יִרְקָֽב"! 

כאשר ביקש הגאון יעב"ץ מפרנסי העיר: שיקבעו דירתו בתוך קהילת אלטונה.

השיבו לו: 'מפני הכבוד, מסכימים לקבל אותו בתור אחד מתושבי הקהילה שלהם, בתנאי: שיסדר לו מניין לעצמו בבית דירתו'. 

הכוונה היתה בזה להרחיק מקרים של שערוריות בגלל המחלוקת בינו לבין המרא דאתרא הרב של המקום רבי יונתן אייבשיץ. 

מובן הדבר שבמניין שפתח הגאון יעב"ץ נקבצו אנשים שנטו להתערב במחלוקת לעורר מדנים ומריבות. 

לגאון יעב"ץ היה בית דפוס משלו, קבוע בתוך אחד מחדרי ביתו, אבא שלי, ממתפללי המניין של רבי יעקב עמדין, השתמש בכישרונו הספרותי לחבר כתבי פלסתר (פלסטר) וחירופים גידופים נוראים! כלפי הרב יונתן אייבישיץ שהיה הרב של המקום. וחיבר פעם חוברת בשם: 'עקיצת עקרב' ביום שיצאה החוברת מהדפוס - זה היה ברית מילה שלי. 

וכל אנשי שלומו של הרב יעב"ץ וכל המתפללים במניין אשר לו - הביעו בפני אבי בשמחה את ברכת: 'מזל טוב!' המוכפלת שלהם, הוסיפו ואמרו: 'שהם רואים סימן טוב, שאני נכנס לבריתו של אברהם אבינו עליו השלום, ביום שאבי הוציא לאור את חיבורו 'עקיצת עקרב' נגד הרב יונתן אייבשיץ.' 

והגאון יעב"ץ בעצמו! הרים ידיו לשמים ובקול רם בפני כל הקהל הקדוש אמר: 'מזל טוב! מזל טוב!! למחברנו היקר הלוחם האמיץ, משנה שמחה אני שמח היום, כי ביום הזה יוצא לאור החיבור: 'עקיצת עקרב' מעשה ידיו להתפאר ואני תפילה לאל: שבזכות זה יגדל הילד - ויהיה ממש ההפך מאותו האיש רבי יהונתן אייבשיץ...!!! שדברי החוברת הנפלאה ערוכים ומכוונים נגדו והילד הזה יהיה לכבוד להוריו וישראל יתפאר בו!'. 

כשסיים הרב את דברי ברכתו, שיצאו מעומק הלב, ענה אחריו כל הקהל: 'אמן ואמן!!' 

כולם שוחחו על המאורע, על כתב הפלסטר האחרון הזה ובגמר הסעודה יצאו בשירים וריקודים בהתלהבות מרובה. כשעברה הקבוצה המרקדת על פני החדר ששכבה אמי היולדת, נשארו עומדים על מקומם למשך רגעים מספר ואחד מהם חזר בקול גדול על הברכה הנפלאה של הרב לרך הנימול - כולם ענו: 'אמן!' וחזרו לרקוד ביתר שאת ויתר עוז... 

מעולם! מעולם לא ראתה אלטונה שמחה כזאת בברית מילה.

מני אז, אבא ציפה לקיום הברכה של הגאון יעב"ץ. ולעתים היה עומד ושואל: 'האם באמת הוא יזכה לבן יקר כזה...? האם מחלצי יצא צדיק כזה שיהיה לתפארת בישראל ורבים יהנו באורו...!' 

ואז בכה המומר לשעבר: 'הנכם שומעים כבר בתי וחתני היקרים! מה הפתרון לכל התהפוכות הנוראות שעברו עליי בימי חיי המנוולים! הרי ידוע שהגאון הקדוש יעב"ץ היה צדיק אמיתי! ועל צדיקים נאמר: "וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ" (איוב כב, כח) וכיוון שהוא ברך אותי: 'שאני אהיה ההפך הגמור מאותו "צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" רבי יונתן אייבשיץ - לכן הייתי אנוס ומוכרח על פי גזירה עליונה להילכד ברשת שחת שטעה בה במשך ימי חיי! 

ואף על פי שאני לא חושב שההתנצלות הזאת תספיק לי להיפטר מן הדין הנורא הצפוי לו בעולם האמת שהולך אליו עכשיו, מכל מקום אני בטוח: שהקלה גדולה תצמח מההתנצלות הזאת של הגזירה שניתכה עליו מכוח הברכה זו! ונהפכה עליו לקללה והחשיכה עליו את חיי; גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. 

אבל ההתנצלות הזאת, אם היא תתקבל על לב גאון וצדיק של הדור – אקווה: שתפילתו לעילוי נשמתי הנידחת תתקבל! שלפחות, במשך הזמן, אחרי קבלת עונשים ודינים הראויים לבוא עליו על המעשים המכוערים ונוראים - יהיה לו איזה תיקון שיתקיים בהעלוב החוטא והשפל, באותה הבטחה שהבטיח הקב"ה גם לפושעי ישראל הכי גרועים: "לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח" (שמואל-ב יד, יד).

 מיתרי הלב השבור והפצוע, היו רגישים מאוד! בדברים האחרונים האלה. כשגמר את הדברים, פרצו זרם דמעות עד מחנק! האיברים רטטו, הלסתות נפלו, גנח וירק דם. באותו יום הוא בער כאש בתנור! החרטה אכלה אותו בכל פה, קומץ עצמות יבשות בוערות.

הבעל והבת פניהם לבשו קדרות, לא יכלו לכבוש את הדמעות, התהלכו סביבו על בהונות הרגלים כאילו דורכים על גחלים מלאים בחמלה ורחמים, ראשו של החולה המסוכן החל שוקע לאתו עד שצנח לגמרי על כפיו הרטובות מדמעות, קבר בהם את גולגולתו ביכה במרירות גדולה את מר גורלו, גידיו כחולים מבצבצים על פניו המכורכמים, 'כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נוֹבֵל' (ונתנה תוקף). 

חשכת הלילה התגברה, גניחתו של ההולך למות השביתה את המנוחה והאפלה. והנה הוא זוקף את עצמו, שולח מבט מלא פחדים סביב, מביט אל ביתו כאילו מבקש הוא ומתחנן! כאילו מתפלל!! ונופל שוב על יצועו ועוצם עיניו. ואז הוא שואג: 'וואי! וואי!!' ונלחץ! נפשו מפרפרת כציפור פצועה. 

שואלת הבת: 'מה לך אבינו...'?

- 'אוי לי מיום הדין אוי לי מיום התוכחה'! 

הפנים החווירו חוורון מוות! קשתה הנשימה, הגוו מתכווץ! פלצות...: "שמע ישראל!" ומסר את נשמתו.

הרב דהורדנא ישב כל העת הארוכה על הכיסא מבלי לנוד, שמע בהקשבה את כל הסיפור של האשה המכובדת, שהיא בתו של המשומד שהפך להיות בעל תשובה! התרשם עד מאוד. ובקדושתו, קיבל עליו לעשות כל שיוכל לתקן את הנשמה המסכנה והעלובה של אביה האומלל. 

האשה יצאה מפניו, בנימוס, בהכנעה רבה ובהכרה טובה לאין קץ על החסד הגדול שיעשה עם אביה הנידח.

הרבנים הדיינים ישבו בחדר החיצון מלאי התפעלות שרבם הצדיק מצא לנכון להקשיב בהתעניינות מרובה לסיפור ארוך! מפי אשה שלא כדרכו בקודש. 

ניגש אליהם הרב ואמר: 'אכן, אין דרכי לשמוע שיחת נשים, בפרט באריכות גדולה זו, אבל הסיפור הארוך והמפליא הזה, צריך להיות לימוד לדורות: לדעת להיזהר מכל מחלוקת! וביחוד, מכל דבר שנוגע לעלבונה של התורה!!' 

וכאן סיפר הרב לדיינים את הסיפור על כל פרטיו וסיים בדברי תוכחה: 'הנכם רואים בעיניכם, את האחרית המרה שהיתה למי שהצטיין בכתיבת כתבי פלסטר של זלזול בתלמידי חכמים! והגם שהיתה מחשבה ביסודה שזה לשם שמים - מכל מקום, כל הנוגע בזה - לא ינקה! "כִּי אֵשׁ הִיא עַד אֲבַדּוֹן תֹּאכֵל" (איוב לא, יב) וירא השם ינצל הימנה, והחוטאים ילכדו בה ואשרי הצדיקים יראי השם שזהירים בכבודה של התורה.

מבהיל! 

הרי זה שכתב את כתב הפלסטר, עשה את זה לבקשתו של היעב"ץ: בשביל להציל אנשים! כביכול, מרבי יונתן אייבשיץ - שהיה קדוש עליון! 

המחלוקת של הצדיקים - היתה לשם שמים! כי אם רבי יונתן היה באמת שייך לכת של שבתי צבי – אז זה איום ונורא! ורואים מה עלה בגורלו: הברכה התקיימה 'שהבן הזה יהיה ההפך מההוא' - שההוא היה צדיק והנה ההוכחה שהוא היה צדיק, כי הוא נהיה הפך - מומר שאין כדוגמתו!

אמרנו בדרשה הקודמת האחרונה, שהם באו בחלום לאחד מגדולי ישראל ואמרו: 'ששניהם; היעב"ץ ורבי יהונתן אייבשיץ - יושבים בגן עדן ביחד! אבל אלה שהיו במחלוקת וצדדו מאחד מהצדדים - יושבים בגיהנם!' 

אין להיכנס למחלוקת של גדולים! זה לא עניין של הציבור, הציבור לא מבין בזה, לא יודע כלום, הוא נוטה להחליט כך או אחרת, בלי לדעת, בלי לברר מה עיקר הדברים, איך זה מתחיל מה ב... כלום. בעיה!

בקיצור, מה למדנו עד עכשיו? פגיעה ביהודים, סתם יהודים פשוטים, לא צריך אנשים גדולים, לא צריך בעניין תורה, "סתם" סתם פגיעה - איום ונורא! יכולים למות מיד, יכולים לקבל פגז בראש תכף ומיד, יכולים שני הצדדים להפגע, גם הצודקים, כי מי שנפגע בגלל מישהו שלא מחל - גם כן הוא נפגע, זאת אומרת צריך להתרצות! 

כי התורה אומרת: "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר" (ויקרא יט, יח) "וְלֹא תִטֹּר" זה לא תשמור, נכון, נכון! עשו לך עוולה, נכון, עשו לך עוולה, לא בצדק, ברשעות! אבל אם תמחל - ימחלו לך בשמים! אם לא תמחל תקפיד - יקפידו עליך בשמים (ח"ו) 

יגידו לך: 'אנחנו מודדים לך לפי מה שאתה! מה, אתה מבקש מה': 'שירחם ויסלח' ואתה לא?! איך אתה מבקש מידת רחמים וסליחה אם אתה בעצמך לא מוחל וסולח!?' 

בקיצור, צריך להיזהר מאוד-מאוד-מאוד-מאוד...!! 

אני מסיים פה ורוצה לדעת: אם יש לכם שאלות בעניין? - אשמח לענות, בבקשה! 

[מחיאות כפיים]

כן, שאלות יש? הכל ברור אני רואה ברוך השם! מהיום לא יהיה מחלוקות, לא יהיה מריבות, כולם מוחלים לכולם, אז יש לי רעיון:

ביום ראשון, שתדעו לכם: הולכת להיות 'סעודת השמחה' כן באולמי 'בלו קאסל' באשדוד, זה יתחיל בשמונה (20:00) עם תזמורת ועם זמרים שלנו, עם כיבוד, מה זה 'כיבוד' עם ארוחה כמו שצריך! יהיה שמה גם מתנות, יהיה דיסק און קי עם כל מיני דברים, כל השירים שהוצאתי עד היום ועם כל ההרצאות וסדרות וכל מיני דברים, נותרו מקומות רק לגברים! נשים – עמוס! מפוצץ... רק לגברים אם הם רוצים והיום זה היום האחרון שנרשמים. 

הגברת פה? לא, אז בטלפון, מי שרוצה יפנה, גם יכולים לשלם בביט 053-222-979 המטרה של הערב הזה: זה דרשה שאני נותן על מעלת השמחה ויהיה שמה המון שמחה! ויהיה ערב שלם של ישועות!! כל מי שיש לו בעיות, צרות, כל מיני דברים - יכול לפתור את הכל בערב הזה עם השמחה. 

למה? יש לנו כבר ניסיון, כמה חודשים, מאז שהתחלנו לשיר את השיר: 'עבדו-עבדו...' ("עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" (תהלים ק, ב) מה זה, מה זה, מה זה ניסים ונפלאות! לכל האנשים שרוקדים ושרים רבע שעה  (15 דקות) 'עבדו' יש לך את זה? מה, אתה לא יודע שיש "עִבְדוּ"? נו, איפה השיר? מה, צריך לחפש אותו? מה קורה פה 

[מוזיקה]

הקהל הי"ו מוחא כפים ורוקדים במעגל גדול ושרים עם כבוד הרב שליט"א: "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה"... (תהלים ק, ב)

הרב: כל הגברים לרדת, כל הגברים...

"עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה"...

הרב: מי שלא רוקד - בעל גאווה! מי שלא רוקד בעל גאווה... 

"עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה"...

הרב: ככה פותרים את המחלוקות! [הקהל מסיים את המעגל הגדול וממשיכים למחוא כפים] ככה, ככה פותרים את כל הבעיות! אחרי שרוקדים ושרים אין יותר בעיות! רק הצלחות וישועות.

 השם ימלא כל משאלות ליבכם לטובה!

קהל: אמן.

[הרב שליט"א מחלק מתנות לקהל הי"ו ברקע שירי מחרוזת קפז']: 'הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּה'!'

וכן: 'יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתָךְ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וְקוֹרְאֵי עֹנֶג עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי'...