מדוע שפך השם חמתו על העצים ועל האבנים? | הרב אמנון יצחק
"כל רודפיה השיגוה בין המצרים"
אחת ההלכות הראשונות הנזכרות בשלחן ערוך היא: החובה להתאבל בכל ימות השנה על חורבן בית המקדש, כמובא: "ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש" ואם כך היא החובה בכל ימות השנה - על אחת כמה וכמה בכל ימי המיצרים חיוב גדול על כל אחד מישראל שנשמת חיים באפו להתאבל על חורבן בית מקדש ועל גלות ישראל והשכינה הקדושה.
אבל בואו נתבונן: מה משמעות החורבן? ואיך נמלא את החובה המוטלת עלינו לתקן את החורבן?" - "כל דור שלא נבנה בימיו כאילו חרב בימיו"
"נקדים מה שכתוב בתהלים, המדרש אומר על זה: "מזמור לאסף, אלקים! באו גוים בנחלתך!! טמאו את היכל קודשך!!"
והדבר תמוה! וכי נכון לומר "מזמור לאסף" על ש"באו גוים" והחריבו את בית המקדש?! צריך להגיד 'בכי, נהי, קינה' אבל לא "מזמור לאסף"
מתרצים חכמים זכרונם לברכה: משל; למה הדבר דומה? מלך שעשה בית חופה לבנו מפואר ומקושט ולאחר מכן יצא בנו לתרבות רעה מיד עלה המלך לאותו בית החופה שבנה לבנו וקרע את כל התכשיטים והרס את הבית, ראה כך המחנך - הפדגוג של הילד, נטל כלי זמר והחל לזמר
אמרו לו עבדי המלך: "המלך הפך את חופת בנו - ואתה יושב ומזמר?!"
אמר להם: "אני מזמר על זה שהוא הפך את החופה ולא שפך חמתו על הבן עצמו!"
הנמשל: הקב"ה שפך חמתו על העצים ועל האבנים כשהחריב את בית המקדש - ולא כילה חלילה את בני ישראל!
ועל כך אמר דוד מלכנו: "מזמור לאסף"
לכאורה הפלא ופלא! מצינו בדברי חכמים זכרונם לברכה שהתבטאו בחריפות על 'המשבר כלים בחמתו!' ואם כך איך יעלה על הדעת שחס וחלילה הקב"ה יתעלה שמו - צריך לשפוך חמתו על העצים והאבנים?!
ועוד קשה הדבר: לגבי בשר ודם שייך לומר שיש לו כעס ומכעס הוא רוצה למצוא אפיק ופורקן לכעס, אבל איך יתכן לומר על מלך מלכי המלכים הקב"ה שפך חמתו על העצים והאבנים?"
כאילו הוא חייב להתפרק מהכעס, להשתחרר?!
אלא, ראשית חייבים לדעת: שאנו נחשבים בנים להשם יתברך: "בנים אתם להשם אלקיכם" ולכן אין הקב"ה מעניש אותנו חלילה מרגש של כעס או נקמה! אלא מה שהקב"ה מעניש ומייסר אותנו הוא בבחינת "כאשר ייסר איש את בנו" כמו שאומרת התורה: "וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו השם אלקיך מייסרך" לכן העונש הוא למעשה 'חינוך ולימוד' של האבא כלפי הבנים להחזירם לדרך הישר!
מה החינוך שרצה הקב"ה לחנך אותנו, בזה ששפך את חמתו על העצים ועל האבנים והחריב את בית המקדש?"
איזה חינוך יש בזה שרואים שבית המקדש עולה באש?
"כתוב בפרשת תרומה: "ועשו לי מקדש - ושכנתי בתוכם"
חכמים דקדקו: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" - בתוך כל יהודי בתוך הלב שלו זה המקדש לא כתוב "עשו לי מקדש ושכנתי בתוכו" – "שכנתי בתוכם" זאת אומרת בכל איש ישראל בתוך ליבו זה מקום המקדש!
אמנם השם ציוה "ועשו לי מקדש" - מקדש ממש!
אבל איפה תשכון השכינה?
בתוכם!
כל אחד צריך לקדש את עצמו כמקדש - כדי שהשם יתברך ישכין שכינתו עליו!"
זאת המטרה
"אז נשאלת השאלה: מכיון שכל התכלית של בנית בית המקדש זה בשביל "ושכנתי בתוכם" איזה תועלת היתה בבנית משכן מאבנים ועצים?"
מה אני צריך את המקדש אם בסוף אתה שוכן בתוכי? בשביל מה צריך? מספיק שישרה ישר שכינתו בתוך ליבו של כל יהודי שזה המקדש האמיתי!
"אלא אומר הבעל שם טוב (הבעש"ט) זלה"ה (זכרונו לחיי העולם הבא) זתע"א (זכותו תגן עלינו אמן): "שהקב"ה רצה שנלמד מבנין בית המקדש!"
מה נלמד?
אם בנין של עצים שהם בדרגה של דומם"
דרגה נמוכה ביותר ופחותה ביותר מן האדם
"בכל זאת כשהוא נבנה בקדושה ובטהרה – הוא נעשה כלי להשראת השכינה הקדושה! אז על אחת כמה וכמה האדם המדבר - אם הוא מקדש ומזכך את עצמו יכול להיות ודאי מקום משכן לשכינה!"
לכן אומרים חז"ל (חכמים זכרונם לברכה): שכל כלי המקדש רומזים לקומה שלימה של אדם, לכל אחד מהאברים של האדם"
כמו שאמרנו פעם בדרשה ופרטנו.
"לב האדם – רומז: לקודש הקודשים!
ועוד אומרים חז"ל מציווי התורה איך לעשות כל כלי וכלי, אז ניתן לתקן את אותו אבר שהכלי רומז עליו.
וזה שציוה הקב"ה (הקדוש ברוך הוא) את משה בבניית תבנית המשכן וכליו: "ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו" וכן תעשו (ת'ו בפתח) בעצמכם, וכן תעשו (תו' בציריה) תהיו ככה"
כמו שאני רומז לכם את הכל בבניית בית המקדש ובכלים ככה תעשו אתם ותתקנו את כל האברים!
"נמצא מכאן: שתכלית בנין בית המקדש שהאדם ילמד ק"ו (קל וחומר): אם השם יתברך משכין שכינתו על בנין דומם, בודאי שהוא יכול לעשות עצמו" האדם "בית מקדש ששם ישרה הקב"ה שכינתו
לכן אומר הרמח"ל (הרב משה חיים לוצאטו) בלשונו הקדושה: "הדבק תמיד לאלוקיו איש כזה הוא עצמו נחשב כמשכן כמקדש וכמזבח כי השכינה שורה עליו כמו שהיתה שורה במקדש כן המאכל והמשתה שהאיש הקדוש אוכל כאילו נקרב על גבי המזבח ממש!"
אז אם אדם "מקדש את עצמו מלמטה" והוא דבק בשם אלוקים, - הוא ממש נחשב כמקדש וכמזבח והשכינה שורה עליו כמו שהיתה שורה במקדש.
ולכן כל מאכל ומשקה ומשתה שהוא שותה זה כאילו מנסכים על גבי המזבח מקריבים על גבי המזבח ממש כי הכל נכנס לתוך מקדש
לכן מי שנותן מתנות לתלמיד חכם - כאילו מקריב ביכורים לפני השם במקדש!
כל המגיר יין לגרונם של ת"ח (תלמידי חכמים) – כאילו מנסך על גבי המזבח!
ועוד…
ולא אומר את זה סתם אדם, אומר את זה 'הרמח"ל' שהיה ממש מקדש! שהרי היו מתגלים לו מלאכים, ובאים נשמות של תנאים - והיו לומדים איתו!
"מוסיף הרה"ק (הרב הקדוש) רבי חיים מולאוז'ין זצ"ל, תלמידו המובהק של הגאון מוילנא בספר 'נפש החיים': "האדם הוא ממש כתבנית ביהמ"ק (בית המקדש), והלב של האדם הוא ממש בית קדש הקדשים, שבשעת התפילה צריך לכוין אדם ליבו כנגד קה"ק (קדש הקודשים)"
כך כתוב בסידור לפני תפילת שמונ"ע (שמונה עשרה)
"ומכאן שהלב של האדם הוא קודש הקדושים הפרטי שלו!"
ולכן אנחנו מבקשים: "וטהר לבנו - לעובדך באמת!"
"ולכן כאשר יחשוב האדם מחשבה לא טהורה חלילה של ניאוף בלבבו – הרי הוא כמכניס זונה לבית קודש הקודשים שלו!"
כתוב: "ולא תתורו" זה כנגד "לא תנאף" מ'עשרת הדברות'
אז אדם צריך להזהר שהלב שלו יהיה נקי! ובפרט כשהוא מתפלל
"וכן הוא מכניס גם לקודש הקדשים בעולמות העליונים"
- כי יש "מקדש של מטה ומקדש שלמעלה",
"ועל ידי כך הוא מגביר את כוחות הטומאה והסטרא אחרא - הרבה יותר מטיטוס הרשע!"
כי טיטוס הרשע נשמתו היא מעולם העשיה ונשמת היהודי - גבוהה הרבה יותר! לכן הפגימה היא למעלה בקודש הקודשים!!
"מעתה יובן עומק הענין: למה שפך את חמתו על העצים ועל האבנים?
שכן לפני החורבן, לא הבינו ישראל שתכלית בית המקדש זה רק דוגמא ומודל כדי שיבינו שכל אדם צריך לבנות את עצמו בבחינת המשכן לשכינת השם יתברך ויקדש עצמו בעבודת השם ויהיה ראוי להשראת שכינה"
לעשות קל וחומר: ומה אם השרה הקב"ה שכינתו על עצים ואבנים, קל וחומר על אדם שמקדש את עצמו! לכן "ועשו לי מקדש" זה לדוגמא, אבל "ושכנתי בתוכם" - זה המטרה!
"ועל כך צווח הנביא ירמיהו: "הגנוב רצוח ונאוף והשבע לשקר וקטר לבעל ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו - ואמרתם: "ניצלנו!" - ?!
הנביא צועק ואומר לעם ישראל: "אתם מגרשים את השכינה מקרבכם! על ידי שאתם עוברים כל עבירות שבתורה!! הרי עיקר תכלית בית המקדש זה לא בנין העצים והאבנים אלא בנין של בני האדם כדי שישראל יבנו את עצמם להיות בבחינת בית מקדש ואז תשרה השכינה עליהם.
אבל אם אתם באים לבית הזה ואינכם לומדים ממנו איך לקדש את עצמכם – אז אין תועלת בבנין!
זהו שהקב"ה "שפך חמתו על העצים ועל האבנים" - זה בית מקדש של עצים ואבנים, זה לא הבית מקדש האמיתי של בשר ודם של "ושכנתי בתוכם"
הרי כל כולו היה רק דוגמא! כדי להראות לכם: שאם אני משרה את שכינתי על עצים ועל אבנים כשזה נעשה בקדושה ובטהרת המחשבה - אז ודאי ודאי שאני אשכון בתוככם!
"כדי לחנך אותנו, וללמד אותנו דעת שפך הקב"ה חמתו על העצים ועל האבנים החריב את בית המקדש, ואין הכונה חלילה להשוות זאת לאדם שמחפש פורקן לכעס… אלא "נהפוך הוא!"
הקב"ה עשה זאת להראות לנו ולהורות לנו: אין לי חפץ בעצים ואבנים, ועל ידי כך נתקן את דרכנו!"
זה רק כמו שאומרים 'הצגה' בשביל שאתה תוכל להבין: שאם השם הורס, מחריב שורף את בית המקדש - שכל הטובות שבעולם יצאו ממנו! זה רק ללמד אותך מוסר: עד כמה חמורים מעשיך! שאתה לא מבין את המכוון בכל הענין.
אם כן חרב בית המקדש ובידינו לבנותו, אבל אנחנו יכולים לבנות אותו גם בלי העצים והאבנים כל אחד בליבו, צריך להשרות את השכינה בליבו, אם הלב שלו - הוא כפי שהשם מצווה "ואהבת את השם אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" כמו שלמדנו בשיעורים קודמים, אז אדם יכול להשרות שכינה בליבו,
כמו שכתוב בזוהר תרומה: מי זוכה שתשרה שכינה בליבו - שמה מדובר על המחזיר בתשובה! תראו בתרומה, למדנו את השיעור הזה, אז כל אדם יכול לזכות!
השאלה: אם הוא מוכן לעבוד על זה, אם הוא יעבוד על זה - אז הוא יהיה בבחינת "בית המקדש!" וממילא משם יצאו רק טובות ורק ברכות ישועות ונחמות, אמן ואמן.
רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל וכו'