הסיבות לחורבן | הרב אמנון יצחק שליט"א

בספר 'מעם לועז' על מגילת 'אֵיכָה' בפתיחה הוא מסכם את חמשת (5) הפרקים של מגילת אֵיכָה ונקריא את הדברים. 

הקדמה;

ירמיהו הכהן הנביא מענתות ניבא קודם חורבן הבית הראשון (1) והיה אחד משלושה (3) נביאים שנתנבאו באותו דור; ירמיהו היה מתנבא בתוך השווקים, צפניה - בתוך בתי כנסיות. וחולדה - אצל הנשים. 

שבשעה שחטאו ישראל אמר הקב'''ה לירמיהו: "בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ" (ירמיה א ה)

 ענה ירמיה ואמר לפני הקב"ה: 'רבש"ע! איני יכול להתנבאות עליהם, איזה נביא יצא אליהם ולא בקשו להורגו?! עמדו להם משה ואהרן - לא בקשו לרגום אותם באבנים?! איני יכול לצאת "לֹא יָדַעְתִּי דַּבֵּר כִּי נַעַר אָנֹכִי" (ירמיה א ו) 

אמר לו הקב"ה: 'הלא לנער אני אוהב! שלא טעם-טעם חטא טול את הכוס הזה של חימה והשקה את ירושלים ואת ערי יהודה' 

כיוון ששמע ירמיה כך התחיל פותח פיו ואִרֵר את יומו אמר להם: 'למה אני דומה? לכהן גדול שעלה גורלו להשקות מים המרים נסתכל בהּ והנה היא אמו! 

התחיל צווח ואומר: 'אוי לי אמי שהייתי משתדל לכבדך! והריני מבזך!!' 

'אוי לי עליך ציון שהייתי סבור שאני מתנבא דברים טובים וניחומים והריני מתנבא עליך דברי פורענויות!' 

והיה ירמיה הולך ומוכיח את ישראל - והיו מבזים ומלעיגים עליו. 

ומלבד שלושת (3) הנביאים ירמיה צפניה וחולדה היה הקב''ה מחדש להם בכל יום נביא שילך ויתרה בהם! והיה אף ירמיה בא עמו שתי (2) פעמים בכל יום; בין בבוקר ובין בערב והיה מעיד במשל עליהם מתרה בהם ולא שמעו לקולו - וחרב בית המקדש! וכתב ספר ' אֵיכָה ', ירמיה כתב ספר אֵיכָה. 

פרק א;

בפרק הראשון (1) של ספר הקינות מתאר את כל הפורענות שעברו על ישראל בזמן החורבן, שהוא עצמו היה הגבר שראה עוני, והוא פותח את דברי הקינה ואומר: "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס" (איכה א א) לאחר מכן מתאר את בדידותה של העיר שיושבת בלילות ובוכה "וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ" (איכה א ב) וכיצד בָּגְדוּ בָהּ כָּל רֵעֶיהָ שסמכה עליהם. ומתאר את העוני ורוב העבודה שהביאו לגלותה ואת אבלות דרכיה של ציון ושממון כל שעריה, את אנחת כהנים ויגון בתולותיה ומרת נפשה של ציון שנענשה על רוב פשעיה, את גלות עולליה ושריה, זכרון ימי תפארתה של ירושלים שנפלה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא - מהר גבוה לבור עמוק, ואת שחוק האויבים על משבתיה. 

וכל זה אינו מקרה אלא החטא גרם כמו שאומר: "חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלַ‍ִם עַל כֵּן לְנִידָה הָיָתָה כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ" (איכה א ח) דהיינו; זלזלו בה "כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ" וכיוון ש: לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ לכן ירדה פְּלָאִים אֵין מְנַחֵם לָהּ. 

ועם זה לא אבדה כנסת ישראל אמונתה, ומבקשת רחמים מאת הקב''ה ואומרת: "רְאֵה ה' אֶת עָנְיִי כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב" 

אף הוא מתאר את הכאב הצורב של כנסת ישראל בראותהּ הגוים נכנסים למקדש, אותם הגוים שנאסרו לבוא בקהל. אח''כ מתאר את מאורעות הרעב בירושלים, ואת הפורענות ששלח ה' ממרום, וכל זה בגלל הפשעים שהכשילו כוחם של ישראל. 

מה גורם בעצם לכל? החטאים והפשעים ואז אין כח בישראל לעמוד מול האויבים! 

אח''כ מתאר את מפלת הגיבורים, ושברון הבחורים, ואת מפלת בתולת בית יהודה. 

על כל זה שפך ירמיה דמעות כמים ואמר: "עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי-עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי" (איכה א טז) והכוונה על גלות השכינה. 

גם צִיּוֹן - פֵּרְשָׂה בְּיָדֶיהָ על כי אֵין מְנַחֵם לָהּ (איכה א יז). 

ועם כל זה מצדיקה כנסת ישראל את הדין ואומרת: " צַדִּיק הוּא ה' כִּי פִיהוּ מָרִיתִי" (איכה א יח) שהחליפה את בטחונה בה' בבריתות עם ארצות הברית... עם אהביה אשר רימוה כמו שאומרת: "קָרָאתִי לַמְאַהֲבַי הֵמָּה רִמּוּנִי כֹּהֲנַי וּזְקֵנַי בָּעִיר גָּוָעוּ" (איכה א יט) הנביא מקונן על שנתקיימו הנביאות שנאמרו בשירת האזינו: "מִחוּץ שִׁכְּלָה חֶרֶב בַּבַּיִת כַּמָּוֶת" (איכה א כ).

בסוף הפרק הראשון; שופך המקונן את זעמו על כל אויבי ישראל: שיעשה ה' להם כמו שעשו לישראל. 

פרק ב;

בפרק השני (2); מקונן הנביא על בת ציון: "אֵיכָה... הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא זָכַר הֲדֹם רַגְלָיו" (איכה ב א) הוא בית המקדש בְּיוֹם חרון אַפּוֹ, אֵיכָה. .. "בִּלַּע ה' וְלֹא חָמַל אֵת כָּל נְאוֹת יַעֲקֹב" (איכה ב ב) אֵיכָה. .. "הָרַס בְּעֶבְרָתוֹ מִבְצְרֵי בַת יְהוּדָה" ו: אֵיכָה. .. "חִלֵּל מַמְלָכָה וְשָׂרֶיהָ". 

ירמיה מתאר את עומק מידת הדין של הפורענויות הקשות והסתר הפנים והתרחקות השכינה ושואל: אֵיכָה... "הָיָה ה' כְּאוֹיֵב בִּלַּע יִשְׂרָאֵל בִּלַּע כָּל אַרְמְנוֹתֶיהָ שִׁחֵת מִבְצָרָיו" (איכה ב ה) מה שאתם רואים היום בעזה - זה מה שהיה שם...! אֵיכָה... "וַיַּחְמֹס כַּגַּן שֻׂכּוֹ שִׁחֵת מוֹעֲדוֹ שִׁכַּח ה' בְּצִיּוֹן מוֹעֵד וְשַׁבָּת וַיִּנְאַץ בְּזַעַם אַפּוֹ מֶלֶךְ וְכֹהֵן" (איכה ב ו) אֵיכָה... "זָנַח ה' מִזְבְּחוֹ נִאֵר מִקְדָּשׁוֹ הִסְגִּיר בְּיַד אוֹיֵב חוֹמֹת אַרְמְנוֹתֶיהָ" (איכה ב ז). 

אח''כ מתאר את חורבן בית המקדש והשחתת החומות טביעת שְׁעָרֶיהָ ושבירת בְּרִיחֶיהָ והירידה הרוחנית שבאה עם גלות מלכה ושריה וסתימת הנבואה שלא מצאו חָזוֹן מה' (איכה ב ט). 

אח''כ מאתר את האבל הכבד של זִקְנֵי בַת צִיּוֹן ו: בְּתוּלֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם (איכה ב י). 

אתם רואים שני (2) מקרים של חילים שעמדו להתחתן ו'נלקחו' - רח''ל! כל ירושלים היתה מלאה בבכי של בְּתוּלֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם! 

ואת יגונו ושברו של הנביא שראה במו עיניו את העוללים והיונקים הגוועים ברעב בִּרְחֹבוֹת קִרְיָה (איכה ב יא) ושמע תחנוניהם בבקשם דָּגָן וָיָיִן מאמותם ו: בְּהִשְׁתַּפֵּךְ נַפְשָׁם בחיק אִמֹּתָם (איכה ב יב) ואינו מוצא תנחומים ל: בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן ולא דמיון לצרותיה (איכה ב יג). 

המקונן מוכיח את ירושלים על שהאמינה לנביאי השקר - השמאלנים. שלא גילו עוונה וחזו לה מַשְׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים (איכה ב יד). והגיעו לשפל המצב עד שכל עוברי הדרך שָׁרְקוּ והניעו ראש "עַל בַּת יְרוּשָׁלָ‍ִם הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי מָשׂוֹשׂ לְכָל הָאָרֶץ" (איכה ב טו). 

ועם כל זה קורא ל: חוֹמַת בַּת צִיּוֹן (איכה ב יח) לשפוך ליבה כַמַּיִם נֹכַח פְּנֵי ה' ולשאת אליו כפים עַל נֶפֶשׁ עולליה "הָעֲטוּפִים בְּרָעָב בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת" (איכה ב יט) ולזעוק מעומק ליבה אל ה' על הפורענות הקשה שהביאה לנשים לאכול פרי בטנם... לנשים לאכול פרי בטנם! ואת עוללי הטפוחים (איכה ב כ) שטפחה ורבתה והאויב כילם (איכה ב כב). 

רבותי! מה שרואים היום בעזה בלי 'לפתוח את הפה' אבל בשביל להיות עם עינים פקוחות - זה יכול להתהפך! וזה יכול להיות בדיוק גם אצלנו. אם החיזבאללה יפתח ואיראן וכו' לפי מה שעם ישראל עדין לא מבין: מה הקב''ה רוצה! ו:'הקש בראש'... הכל יכול לקרות רבותי! אם אדם חושב: 'יש כיפת ברזל!' אם אדם חושב: 'שיש מעיל רוח!' - טעות גדולה! אם חושבים שבזה יכולים לנצח? הנה, נסוגו אחור! נסוגו אחור!! בלי להשלים את המשימה ממשיכים לירות. הבוקר כבר ירו לבאר שבע עשו להם 'השכמה לנץ' לאשקלון וכן הלאה... אתמול שיגרו מאה עשרים (120) טילים 'מנה קבועה'... מי שומע דבר כזה לא מבין אם לא חסד ה' – בינתים! אני כל הזמן מזהיר: 'בנתים'... כשאמרתי עוד בימים הראשונים: 'עוד לא נהרג אחד (1)!' אמרתי: 'זה בנתים: "לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן" (משלי כז כד) לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן, אני פוחד מאסון! תזכרו!! והתחילו הגענו כבר לששים וכמה (60+) יהודים יקרים שהלכו סתם! 'בדמי ימיהם' על מה? על מבצע חרטה!! שלא יצא ממנו כלום! - מה זה השטויות האלה? זה הכל ניפוץ וניתוץ של: "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" (דברים ח יז). 

פרק ג;

בפרק השלישי (3) מקונן הנביא ירמיה: שכל הפורענות שניבאו הנביאים על ירושלים נתקיימו בימיו ואמר: "אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִי בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ" (איכה ג א) ומתאר את צרות ירושלים כצרותיו, הוא שהרגיש בכל פרטי הפורענות ובטא את כל יסוריה של כנסת ישראל והיה שליח הציבור הכואב את כל מכאוביה עד שהגיע לתכלית היסורים אבל אינו מאבד אמונתו ח"ו! 

ומתוך עומק הצרות פונה בתפילה לה' ואומר: "זְכָר עָנְיִי וּמְרוּדִי לַעֲנָה וָרֹאשׁ" (איכה ג יט) 

ואומר: "זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי עַל כֵּן אוֹחִיל: חַסְדֵי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו" (איכה ג כא-כב) וכיוון שחלקו בה', על כן מייל לו ומאמין באמונה שלמה בגאולה! אלא שיש להתאזר בסבלנות כמו שאמר: "טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת ה'" (איכה ג כו). ומקבל עליו היסורים באהבה ומצדיק הדין ומאמין: "כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם ה'" (איכה ג לא) והכל מאתו יתברך! ו: "מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו" (איכה ג לט). 

זאת אומרת כל זמן שאדם חי מה יש לו להתאונן? לא משנה איזה מצב, אבל אתה חי. על מה כן יִּתְאוֹנֵן? גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו, על זה יִּתְאוֹנֵן. היינו; בשעה שיש לו להתלונן עַל חֲטָאָיו. 

ואומר הנביא: "נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה'" (איכה ג מ) מה זה נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ? דְרָכֵינוּ, שאנחנו הולכים בדרך ה' אפילו! לא על חילונים מדובר אלא שהם דתים כאילו חרדים נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ, וְנַחְקֹרָה: טוב-טוב האם הם באמת לשם שמים? ואז וְנָשׁוּבָה עַד ה'. 

"נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵ-ל בַּשָּׁמָיִם: נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ אַתָּה לֹא סָלָחְתָּ" (איכה ג מא-מב) ו: "מִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת" קרא בשם ה' (איכה ג נה) רמז: לגלויות של ישראל שלא איבדו את אמונתן אף כשהיו בדיוטא התחתונה של בור היסורים! 

ולכן מבקש הנביא: "קוֹלִי שָׁמָעְתָּ אַל תַּעְלֵם אָזְנְךָ לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי" (איכה ג נו). 

ושוב הוא קורא לנקמת ה' באויבים (איכה ג ס) שכל מחשבותם על ישראל לרעה.

פרק ד;

בפרק הרביעי (4) פותח המקונן: "אֵיכָה יוּעַם זָהָב" (איכה ד א) הוא מדבר על יאשיהו הנביא שחוזר ונכר: "בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז" ותמה הנביא: "אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ מַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹצֵר" (איכה ד ב) 

ומתאר את הרעב הנורא שהגיעו לשפל המצב עד ש: "דָּבַק לְשׁוֹן יוֹנֵק אֶל חִכּוֹ בַּצָּמָא" ו: "עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם" ו: "פֹּרֵשׂ אֵין לָהֶם" (איכה ד ג). 

מתאר את זוך נזיריה וצחותם (איכה ד ז), כיצד הפך טהורם יותר חשוך מִשְּׁחוֹר (איכה ד ח). 

ויחד עם זה מצדיק את הדין: שכל זה לא במקרה! אלא "מֵחַטֹּאת נְבִיאֶיהָ עֲו‍ֹנוֹת כֹּהֲנֶיהָ הַשֹּׁפְכִים בְּקִרְבָּהּ דַּם צַדִּיקִים" (איכה ד יג) מקונן על מות יאשיהו הצדיק וקורא לו : "רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה' נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם" (איכה ד כ)

ומסיים בנחמה: "תַּם עֲו‍ֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ" ואילו בַּת אֱדוֹם - אמריקה תשתה כוס הפורענות (איכה ד כא-כב).

פרק ה;

הפרק החמישי (5): כולו תפלה וזעקה ואמונה ותקווה ופותח בפסוק: "זְכֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵנוּ" (איכה ה א) ומתאר את חורבן העם, חורבן המקדש ונפילת עטרת ראשם ושממת הַר צִיּוֹן ש: "שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ" (איכה ה יח). אבל עם זה אומר: "אַתָּה ה' לְעוֹלָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדֹר וָדוֹר: לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים" (איכה ה יט-כ) ומבקש: "הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (איכה ה כא).

על כל שאלה – תשובה;

ומובא בספר קדמון בשם רבנו סעדיה גאון שיש כאן שלוש (3) פתיחות כולם בלשון איכה; "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד" (איכה א א), "אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ" (איכה ב א), "אֵיכָה יוּעַם זָהָב" (איכה ד א).

 ועל כל שאלה יש תשובה, על "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד" באה התשובה: "חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם" (איכה א ח). על "אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ" באה התשובה: "נְבִיאַיִךְ חָזוּ לָךְ שָׁוְא וְתָפֵל" (איכה ב יד) ועל השאלה "אֵיכָה יוּעַם זָהָב" באה התשובה: "מֵחַטֹּאת נְבִיאֶיהָ עֲו‍ֹנוֹת כֹּהֲנֶיהָ" (איכה ד יג).

מגילת בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה;

המגילה שכתב בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה מפי ירמיה, נאמר בספר ירמיה: "וַיְהִי בַּשָּׁנָה הָרְבִעִית לִיהוֹיָקִים בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' לֵאמֹר: קַח לְךָ מְגִלַּת סֵפֶר וְכָתַבְתָּ אֵלֶיהָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ מִימֵי יֹאשִׁיָּהוּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה: אוּלַי יִשְׁמְעוּ בֵּית יְהוּדָה אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת לָהֶם לְמַעַן יָשׁוּבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְסָלַחְתִּי לַעֲו‍ֹנָם וּלְחַטָּאתָם" (ירמיה לו א-ג)

אתם שומעים? 

הנביא אומר לעם ישראל את מגילת אֵיכָה זאת שאנחנו קוראים. לפני שזה יקרה - מזהיר - ולא שומעים לו!! מעדיפים לשמוע את השקרנים, את הנביאים ש: חָזוּ לָךְ שָׁוְא וְתָפֵל 

אלה שאומרים: 'אל תשמעו לו - הוא מפחיד! הם מפחידים הנביאים סתם ירמיהו הנביא זעם אל תשמעו לו יהיה טוב הכל יהיה בסדר תשמעו שירים, מוזיקה אין 'גזרת החורבן' מה אתם דואגים? 

יניב בן משיח יופיע עם זמרת עכשיו, פריד אלטרש (אברהם פריד) הוא יופיע עם חילוני... כל אחד מופיע על חילוני עכשיו כל הזמרים המאוסים והמשוקצים האלה...!

"לְמַעַן יָשׁוּבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְסָלַחְתִּי לַעֲו‍ֹנָם וּלְחַטָּאתָם". 

ונאמר שם: שירמיה קרא אל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה וכתב "בָּרוּךְ מִפִּי יִרְמְיָהוּ אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו עַל מְגִלַּת סֵפֶר" (ירמיה לו ד). 

וציווה לו ירמיה: לָבוֹא בֵּית ה' ולקרא "בַמְּגִלָּה אֶת דִּבְרֵי ה' בְּאָזְנֵי הָעָם בְּיוֹם צוֹם וְגַם בְּאָזְנֵי כָל יְהוּדָה הַבָּאִים מֵעָרֵיהֶם: אוּלַי תִּפֹּל תְּחִנָּתָם לִפְנֵי ה' וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה כִּי גָדוֹל הָאַף וְהַחֵמָה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל הָעָם הַזֶּה" (ירמיה לו ו-ז). וברוך עשה "כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ יִרְמְיָהוּ" (ירמיה לו ח). ובשנה הַחֲמִשִׁית לִיהוֹיָקִים בַּחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי... קודם זה היה בַּשָּׁנָה הָרְבִעִית לִיהוֹיָקִים שה' דיבר אֶל־יִרְמְיָהוּ, עכשיו אנחנו כבר בשנה הַחֲמִשִׁית בַּחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי: "קָרְאוּ צוֹם לִפְנֵי ה'" (ירמיה לו ט) וברוך קרא "בַּסֵּפֶר אֶת דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֵּית ה'" (ירמיה לו י) ו: מִכָיְהוּ בֶן גְּמַרְיָהוּ בֶן שָׁפָן ששמע זאת בא אל השרים וסיפר להם מה ששמע, 

אז שלחו כָל הַשָּׂרִים שליח אל בָּרוּךְ: שיבוא ויקרא הדברים באוזניהם. ובשומעם פָּחֲדוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ (ירמיה לו טז) 

ואמרו אל ברוך: שילך הוא וירמיה ויסתתרו. 

ובאו אל המלך אל החצר והמגילה הִפְקִדוּ בְּלִשְׁכַּת אֱלִישָׁמָע הַסֹּפֵר ואמרו למלך אֵת כָּל הַדְּבָרִים (ירמיה לו כ) "וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶת יְהוּדִי לָקַחַת אֶת הַמְּגִלָּה וַיִּקָּחֶהָ מִלִּשְׁכַּת אֱלִישָׁמָע הַסֹּפֵר וַיִּקְרָאֶהָ יְהוּדִי בְּאָזְנֵי הַמֶּלֶךְ וּבְאָזְנֵי כָּל הַשָּׂרִים הָעֹמְדִים מֵעַל הַמֶּלֶךְ: וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בֵּית הַחֹרֶף בַּחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי" (ירמיה לו כא-כב) - חודש כסלו. "וְאֶת הָאָח לְפָנָיו מְבֹעָרֶת: וַיְהִי כִּקְרוֹא יְהוּדִי שָׁלֹשׁ דְּלָתוֹת וְאַרְבָּעָה יִקְרָעֶהָ בְּתַעַר הַסֹּפֵר וְהַשְׁלֵךְ אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר אֶל הָאָח עַד תֹּם כָּל הַמְּגִלָּה עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הָאָח: וְלֹא פָחֲדוּ וְלֹא קָרְעוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם הַמֶּלֶךְ וְכָל עֲבָדָיו הַשֹּׁמְעִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (ירמיה לו כג-כד) 

וציוה: לאסור את ברוך וירמיהו - הם הסתתרו אז. 

ואז היה דבר ה' אל ירמיהו לכתוב מגילה אחרת ובה "כָּל הַדְּבָרִים הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַמְּגִלָּה הָרִאשֹׁנָה" (ירמיה לו כח) 

ונבא על יהויקים: שיבוא מֶלֶךְ בָּבֶל וישחית כל הארץ ולא יהיה ליהויקים "יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דָוִד" (ירמיה לו כט-ל) 

ונאמר בסוף: "וְיִרְמְיָהוּ לָקַח מְגִלָּה אַחֶרֶת וַיִּתְּנָהּ אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּהוּ הַסֹּפֵר וַיִּכְתֹּב עָלֶיהָ מִפִּי יִרְמְיָהוּ אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה בָּאֵשׁ וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה" (ירמיה לו לב).

שעליכם לדעת: שהמלכים האחרונים של יהודה היו יֹאשִׁיָּהוּ בֶן אָמוֹן - שמלך בהיותו בן שמונה עשרה (18) ושלושים ואחת (31) שנה מלך בירושלים משנת 2000 רפ''ה עד שט''ז, לאחר שאביו אָמוֹן נרצח, אבל עם הארץ המיתו את רוצחי המלך והמליכו את יֹאשִׁיָּהוּ בנו תחתו, הוא היה מלך צדיק "וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה" (ירמיה כב טו) ו: "דָּן דִּין עָנִי וְאֶבְיוֹן" (ירמיה כב טז) ובימיו נמצא ספר התורה במקדש בשעת 'בדק הבית' והנה היה מגולל בפסוק: "יוֹלֵךְ ה' אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ" (דברים כח לו) ואז כרתו המלך והעם ברית: 'לקיים דברי התורה!'. 

לאחר מכן ביקש פרעה נכֹה: 'לעבור דרך ארץ ישראל', 

אבל יאשיהו לא הניחו ויצא לקראתו - ונפל בקרב.

בשנת יג (13) למלכו התחיל ירמיה להתנבא, ובמות יֹאשִׁיָּהוּ קונן עליו קינה: "וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל יֹאשִׁיָּהוּ וַיֹּאמְרוּ כָל הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת בְּקִינוֹתֵיהֶם עַל יֹאשִׁיָּהוּ עַד הַיּוֹם וַיִּתְּנוּם לְחֹק עַל יִשְׂרָאֵל וְהִנָּם כְּתוּבִים עַל הַקִּינוֹת" (דברי הימים ב לה כה) ונרמז מותו של יֹאשִׁיָּהוּ והקינה בפסוק: "אֵיכָה יוּעַם זָהָב... רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה' נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם אֲשֶׁר אָמַרְנוּ בְּצִלּוֹ נִחְיֶה בַגּוֹיִם" - בגלל חטאות עם ישראל מת יאשיהו.

לאחר מותו של יֹאשִׁיָּהוּ, המליך עם הארץ את יהואחז אחיו הצעיר על יהודה. אבל פרעה נכֹה לקחו בשבי והביאו למצרים והמליך במקומו את אליקים אחיו ששינה שמו ליהויקים. כשמלך היה בן עשרים וחמש (25) שנים, ומלך אחד עשר (11) שנים עד שלושת אלפים שכ''ז, בשנה הרביעית (4) נחלה מצרים מפלה בידי נבוכדנצר ויהודה נשתעבדה לבבל, ובשנה שמונה (8) מרד בו יהויקים אז עלה נבוכדנצר על ירושלים ולכדהּ והוליך את יהויקים ואת דניאל וחנניה מישאל ועזריה לבבל ואחרי שמת יהויקים ביסוריו, מלך יהויכין בנו. 

יהויקים לא זכה לקבורה כמו שניבא ירמיהו שניבא עליו: "קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָ‍ִם" (ירמיהו כב יט) ונתקיים הדבר כמו שסיפרו חז''ל.

אחריו מלך יהויכין בנו שלושה (3) חודשים בירושלים. אז בא מלך בבל וצר על ירושלים והגלה את יהויכין ואת החרש וְהַמַּסְגֵּר - אלה חכמי ישראל. ועמו גלו גם יחזקאל הנביא ומרדכי היהודי. 

צדקיהו היה המלך האחרון שמלך ביהודה עד שנת ג' אלפים של''ח, והיה בנו של יֹאשִׁיָּהוּ ושמו הראשון היה: מתניה, ונבוכדנצר שינה שמו לצדקיהו, היה משנה שמות נבוכדנצר... כשעלה לכסא המלכות היה בן עשרים ואחד (31), נבוכדנצר השביעו בברית: 'שלא ימרוד בו!' אבל הוא זמם עם מלך מצרים: 'למרוד בנבוכדנצר', ירמיה הוכיחו על כך בנבואה - ולא שמע אליו בעצת השרים... 

- הלך אחרי השרים יש לו יועצים, הקבינט... 

הוא נלכד ע''י הכשדים והובא לריבלה שם ציווה: 'לשחוט בניו לעיניו!' ועיוור אותו וישב בכלא עד יום מותו - זה צדקיהו שהיה צדיק.

אחרי חורבן בית המקדש וגלות ישראל לבבל. מינה עליהם נבוכדנצר את גדליה בן אחיקם, שנהרג ע''י ישמעאל בן נתניה, וברחו השרים עם ירמיה נגד רצונו והגלה מירושלים יותר משישים ריבוא (60, 000) בני משה ובני יהונדב בני רֵכָב, וכשהגיעו לנהרות בבל הולכים הקב''ה וגנזם מעבר לנהר סמבטיון! ושמונה (8) שנים אחר החורבן לקח נבוכדנצר את מצרים וצור, ולקח את היהודים שהיו שם, ובארץ עמון ומואב וסביבות ירושלים, ובתוכם: ירמיה וברוך והוליכם לאלכסנדריה של מצרים ושם היה להם כמו 'מקדש מעט' ופרו ורבו. יש אומרים: שירמיה מת במצרים.

ונחזור לענין המגילה שכתב ברוך מפי ירמיה שנאמר בה: "וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה" (ירמיהו לו לב) 

שנחלקו חכמנו במדרש אֵיכָה בפרוש הפסוק: "וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה"; 

'ר' חמא אמר: 'וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם - זה אֵיכָה יָעִיב, דְּבָרִים - זה אֵיכָה יוּעַם, רַבִּים - זה אֲנִי הַגֶּבֶר, כָּהֵמָּה - זְכֹר ה''.

 ורבנן סוברים: 'וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם - זה אֵיכָה יָעִיב, דְּבָרִים - זה אֵיכָה יוּעַם, רַבִּים - זה זְכֹר ה', כָּהֵמָּה - זה אֲנִי הַגֶּבֶר שהוא מין תלתא תלתא פסוקיה באלפא ביתא'. 

ועוד, כבר גילה הקב''ה לירמיהו חורבן ראשון (1) וחורבן שני (2) כמו שאמר: "הִנֵּה קוֹל שַׁוְעַת בַּת עַמִּי מֵאֶרֶץ מַרְחַקִּים" (ירמיהו ח יט) שמדבר על חורבן בית שני ועליו נאמר: "עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ וַאֲנַחְנוּ לוֹא נוֹשָׁעְנוּ" (ירמיהו ח כ) ולכן כשגילה הקב''ה לירמיה, ציווה לירמיה: לכתוב במגילה את כל הדברים האלה. ועוד ראיה: שהיה ירמיה מקונן גם על חורבן בית שני שנאמר: "שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אֱדוֹם" (איכה ד כא)

וכן דוד ראה חורבן בית ראשון כמו שנאמר: "בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה" (תהלים קלז ח) וראה חורבן בית שני ע"י אדום, שנאמר: "זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָ‍ִם" (שם שם ז)

ולפי דעה זו של חז''ל, כתבו ירמיה לפני החורבן, שראה בעיני הנבואה את אשר יקרה - כדי שהעם יתעורר לתשובה. 

- אז אם כן, אמרו להם את כל 'התסריט' מדויק - וזה לא עזר! 

ולדעת חכמים: שנכתבה אחר החורבן, באה המגילה לעורר הלב עליהם, שלא נראה את הגלות 'כדבר מורגל' אלא: "וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ" (קהלת ז ב). על פי זה מגילת אֵיכָה אחר החורבן נאמר, שכיוון שבאה הפורענות התחיל ירמיה מקונן עליהם אֵיכָה. 

ומפני מה נאמרה מגילה אֵיכָה זו ב'אלפא ביתא'? לפי שנאמר: "וְכָל יִשְׂרָאֵל עָבְרוּ אֶת תּוֹרָתֶךָ" (דניאל ט יא) שהתורה כתובה מאל'ף ועד תי'ו לכן נכתבה המגילה לפי אל'ף בי'ת כל פסוק; אלף בית גימל ככה הולך כל המגילה באלפא ביתא - כי עברו על כל התורה מאלף עד תיו! 

צום תשעה באב וקריאת אֵיכָה; 

כדי שלא נפול ח"ו ביאוש, תקנו: לקרוא המגילה בכל שנה בתשעה (9) באב להשריש בלב ישראל האמונה: בביאת המשיח ובגאולה השלמה! וכבר ראה זו דוד המלך ע''ה בנבואה, כמו שאמר: "כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי וְחֶרְפּוֹת חוֹרְפֶיךָ נָפְלוּ עָלָי: וָאֶבְכֶּה בַצּוֹם נַפְשִׁי וַתְּהִי לַחֲרָפוֹת לִי: וָאֶתְּנָה לְבוּשִׁי שָׂק וָאֱהִי לָהֶם לְמָשָׁל: יָשִׂיחוּ בִי יֹשְׁבֵי שָׁעַר וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר: וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן אֱ-לֹקִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ" (תהלים סט י-יד) 

היינו; אע''פ ש: יָשִׂיחוּ בִי יֹשְׁבֵי שָׁעַר וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר - אני לא איבדתי אמונתי ח"ו! וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' שיגיע עֵת רָצוֹן וישועה. 

ולפני הקינות אומרים: 'לְמִי אֶבְכֶּה וְכַף אַכֶּה וּבִבְכִי אֲמָרֵר וַהֲמוֹן מֵעַי אֲשַׁנֵּן הֲלְמִקְדָּשׁ וְאָרוֹן אוֹ כְרוּבִים אֲשֶׁר עוֹרְבִים וְקִפּוֹד שָׁם יְקַנֵּן וְעַל דּוּכָן אֲשֶׁר הוּכַן לְלֵוִי לְנַצֵּחַ בְּשִׁיר לָאֵל וְרַנֵּן אֱהִי מַשְׁמִים עֲלֵי אוּרִים וְתֻמִּים אֲשֶׁר שָׁם כֹּהֲנֵי מִשְׁמָר יְכוֹנֵן וְעַל הֶרֶג חֲכָמִים בֵּית אֱ-לֹקִים וּבָא קוֹסֵם קְסָמִים גַּם מְעוֹנֵן וְאֵיכָה חָשְׁכָה אוֹר הַהֲלָכָה וְהַתַּלְמוּד כְּמוֹ גַלְמוּד מִי יקונן (יְבוֹנֵן) וְסוֹד תּוֹרָה מי מוֹצִיא לְאוֹרָה?! וּמִי הוּא זֶה עֲלֵי הַדּוֹר יְגוֹנֵן חֲלָלִים נָפְלוּ עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים וְאֵין מֵקִים וְאֵין חוֹמֵל וְחוֹנֵן לְזֹאת כָּל יוֹם וְכָל לַיִל אֲיֵלִיל בְּרָב חֶבֶל כְּמוֹ אָבֵל וְאוֹנֵן, ומה (וּמַר) אֶסְפֹּד וְאָח אֶקְרָא לְקִפּוֹד וּמִדְּמָעַי עֲפַר צִיּוֹן אֲחוֹנֵן וְאֶחְדַּל מִשְּׁמֹעַ קוֹל מְרַנֵּן וְאֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד אֲקוֹנֵן' (קינת למי אבכה).

וְאֶחְדַּל מִשְּׁמֹעַ קוֹל - זמרים פסולים וְאֶחְדַּל מִשְּׁמֹעַ קוֹל מְרַנֵּן וְאֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד אֲקוֹנֵן.

בפתיחתא ל'אֵיכָה רבתי': 'ר' אלעזר בר כהנא פתח: "צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת גַּלִּים" (ישעיה י ל) 

אמר ישעיה לישראל: 'עד שאתם אומרים שירים וזמירות לפני, צַהֲלִי קוֹלֵךְ בדברי תורה, עד שאתם אומרים שירים וזמירות לפני ע''ז - צַהֲלִי קוֹלֵךְ בדברי תורה! צַהֲלִי קוֹלֵךְ בבתי כנסיות, בַּת גַּלִּים - מה גלים מסוימים בים, כך אבותיהם מסוימים בעולם. דבר אחר, בַּת גַּלִּים - בת גולים; בתו של אברהם שגלה למצרים, וכן ביצחק. 

באור הענין; שאמר הנביא לישראל: אל תחשבו שבשעה שאתם מדמים עצמכם לגוים ואומרים שירות וזמירות לפני ע''ז שלהם - הם יכבדו אתכם יותר. אדרבה! תהיו שנואים יותר ויותר יכבדו אתכם אם תשמרו מסורת אבותיכם, והראיה: מאברהם ויצחק שאע''פ שגלו, כיבדו אותם אבימלך ואנשיו! כיבדו אותם אבימלך ואנשיו!! כיוון שהם היו מסוימים והם לא היו כמו הגוים. 

- אי אי אי אי אי אני אראה לכם עכשיו איזה דבר! אי אי אי אי אי... 

הבן איש חי על הפיאות הארוכות של מרדכי היהודי;

יש ספר 'בן איש חיל' של ה'בן איש חי' והוא מביא שמרדכי היהודי היה 'מוכתר בנימוסו' (מגילה יב:) אז הוא אומר: מה זה היה מוכתר בנימוסו? היו למרדכי היהודי פאות גדולים! פאות גדולים. 

אומר הבן איש חי: 'כי הפאות הם סימנים ועדים על היהדות וזה עדיף יותר מתפילין וציצית כל היום! זה עדיף יותר מאם נאמר שהיה לובש ציצית ותפילין בהילוכו וישיבתו בין העמים תמיד, ולפי דעתי לפאות קרא להם: 'נימוסו' כי הם נימוס היהדות, והוא היה מתעטר ומתפאר בהם מרדכי היהודי; שהיה מניח פאות עבים גדולים שנראים למרחוק! הן בימים, והן בלילות, שהם קבועים בגופו תמיד. שאינם כציצית ותפילין שמסיר אותם מעליו בלילה. וזה היה שבחו של מרדכי, אף על פי שהיה קרוב למלכות וישב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶך עם שרי המלך ומותר לו מן הדין להדמות להם! כמו שכתוב ב'שולחן ערוך' (יורה דעה סימן קעח) והשרים - אין להם פאות, עם כל זה היה מגדל פאות גסים ועבים להראות: שהוא נבדל מהם!! ואפילו אם יושב בין מאה (100) שרים - ניכר שהוא איש יהודי! מחמת הפאות שלו. 

עכשיו מובן: שהתלמוד מתרץ; 'מוכתר בנימוסו היה' כלומר, אף על פי שבאמת הוא היה: "אִישׁ יְמִינִי" קרא לו: "אִישׁ יְהוּדִי" (אסתר ב ה) למה הוא נקרא אִישׁ יְהוּדִי? מפני שמוכתר בנימוסו, שהם הפאות - שהיה מתעטר בהם לעשותם גסים ועבים שנראים מרחוק. 

אבל ליש אומרים שהמן אמר: "וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶך" (אסתר ה יג)

קשה: תיבת הַיְּהוּדִי לשון יתר? אבל לפי מה שאנחנו מפרשים: ניחא שהיה המן 'מצטמק ורע לו' בראותו את מרדכי מוכתר בנימוסו שהיה לו פאות גסים ועבים אשר גם מרחוק היה ניכר שהוא אִישׁ יְהוּדִי. 

ראו, אומר הבן איש חי: 'כמה חביבים הם הפאות! שהם עדים וסימנים של היהדות אשר מרדכי היהודי עם היותו שר גדול ו: יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶך עם כל שרי המלכות - אשר אין להם פאות כלל! הוא היה מתכוון לו פאות עבים וגסים להתפאר בהם....!!!

 ומספר מעשה, ומעשה: בשר גדול של ישמעאלים שכבש את ארץ הקדושה שהיתה ביד הערלים, דהיינו; ביד הנוצרים. ועשה מלחמה עם פלישתים הערלים... 

פלישתים - זה לא... פלישתים הם תושבי אדום שהגיעו לפה והיו בפלשת, בעזה, באשקלון, בגת... כל הפלישתים שישבו שמה הם היו אדומים הם היו ג'ינג'ים עם שיער אדום הם היו נוצרים! לא הפלסטינים... 

אז הוא המלך של הישמעאלים הגיע לארץ הקדושה שהיתה ביד הערלים, זה הנוצרים ועשה מלחמה עם הפלישתים הערלים הללו. 

והוא גזר אומר: שאם יפגשו בערל בדרך - ישחטו אותו! 

- כמו שהיום הם עושים דאעש' וחמאס והסורים וכו'... 

והיו הערלים מתחפשים ללבוש בגדי ישמעאלי. 

וגזר: 'שכל הרואה אנשים בדרך - יפשיטו אותו ויראו אם הוא ערל; אם הוא ערל - שוחטים אותו ולוקחים את ממונו!' 

פעם אחת היה מהלך במדבר עם חילו ופגע בסיעה אחת של פלישתים הערלים אנשים ונשים שהיו בורחים ממקום למקום. והיה ביניהם יהודי אחד וכשראו את השר הולך ובא לפניהם, אחזה אותם רעדה! 

והיהודי נשמט מתוכם וירוץ ויבוא לפני השר ותפס הפאות בשתי (2) ידיו והיה קורא בקול גדול דברים אלה בלשון ערבי: 'שוף יא סידי אנא יהודי והדאוולה סהודי' 

אתם שומעים מה אומר לו? 

אמר לו בערבית: תראה יא סידי – אדוני! אני יהודי, ואלה העדים שלי - והדאוולה סהודי' 

אתם שומעים? 

ויצחק השר כי ערבו לו דברים אלו שדיבר בם על המשקל - כי הוא אמר לו את זה בחרוז; 'שוף יא סידי אנא יהודי והדאוולה סהודי' 

וציוה: לתלות לו בפאות שלו שני (2) נזמי זהב! אשר לקחו מן השלל של הערלים - חזקים ובריאים המה אַה! 

אבל היהודי אמר לו: 'אדוני! העדים שלי (הפאות, כבוד הרב נוגע בפאות) הם שני (2) גיבורים חזקים ובריאים אשר המה יכולים לשאת גם שני צמידים של זהב לא רק שניהם!'

 ויצו: לתלות בפאות שלו גם שני צמידים גדולים של זהב שלקחו מן השלל!!

זה ה'בן איש חי' – עירקי! אתם שומעים? אה? איפה העיראקים והפאות שלהם? אה?

(הערה מהקהל...)

 היה לו פאות היה לו פאות וודאי רק הוא לא היה משלשל אותם אה? 

(הערה מהקהל...)

 חנג'ורי תראה לפי התמונות זה ככה אבל לך תראה במציאות אני יודע מה היה שם בדיוק? אבל הוא משבח את זה מאוד! הוא גם מביא את זה ב'בן איש חיל'.

מכל מקום אנחנו אמרנו פה שכתוב, שהנביא אמר לישראל: 'אל תחשבו שבשעה שאתם מדמים עצמכם לגוים ואומרים שירות וזמירות לפני ע''ז - שרים שירים של זמרים פסולים! ושל עמים ואומות זרים. אתם חושבים שיכבדו אתכם יותר? אדרבה! תהיו שונאים יותר, ויותר יכבדו אתכם אם תשמרו מסורת אבותיכם. והראיה: מאברהם ויצחק שאע''פ שהם גלו - כיבדו אותם אבימלך ואנשיו, למה? כי הם לא שינו את מלבושם. כמו שעם ישראל במצרים: 'לא שינו את שפתם לא שינו מלבושם לא שינו שמותם'. זה מה שהציל אותם! 

ומסיים המדרש: 'הקשיבו למצוותי, הקשיבו לדבר תורה, הקשיבו לדברי נבואה, הקשיבו לצדקות ומעשים טובים. ואם לאו – לישה; הרי האריה עולה ומי הוא זה לישה הליש האריה שיעלה? זה נבוכדנצר הרשע! שנאמר בו: "עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ" (ירמיה ד ז).

 ומסיים: 'עניה מצדיקים, עניה מדברי נבואה, עניה ממצות ומעשים טובים'. - כנסת ישראל עניה; אין לה צדיקים לא שומעת דברי נבואה אין לה נביאים אין לה מעשים טובים... 

כי אחרי שזוכים לכאורה להצלחה חומרית ע"י זה שמדמים עצמם לגוים - הם נשארים עניים מבחינה רוחנית! 

בגלל שיש לנו מטוסים וטנקים והכל אנחנו מלאים בחומר אז אנחנו עניים ממצוות וצדקות כי אנחנו סומכים עליהם. ממילא 'לא צריך תורה ומצוות...' אבל אם לא היה לנו כלום והיינו צריכים לעמוד מול האויבים. למי היינו פונים? לאבינו שבשמים! ומה היינו צריכים לעשות? תורה ומצוות כי מי יגן עלינו אם לא הזכויות זה מה שהיינו עושים אבל אנחנו מרבים את החומר וממעטים במצוות - זה כבר אמר לנו הנביא מזמן! 

על זה קונן ירמיה: 'אֵיכָה' – כלומר, מאיזה טעם באה הפורענות הזו? כדי שנדע למצוא תרופה לכך! ועוד אמר: 'ואם לאו – ענתות', הענתותי בא ומנבא עליכם, היינו; ירמיה שהוא בא מענתות. שאע''פ שישעיהו הנביא ניבא על מפלת סנחריב, ראו חז''ל בזה רמז נסתר על החורבן, ואמר: שירמיה ינבא במפורש! לכך אמר: 'ואם לא - יבוא ירמיה הענתותי'.

פסק הרמב"ם;

כתב הרמב''ם: 'יֵשׁ שָׁם יָמִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּים בָּהֶם מִפְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶן כְּדֵי לְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת לִפְתֹּחַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְיִהְיֶה זֶה זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת. שֶׁבְּזִכְרוֹן דְּבָרִים אֵלּוּ נָשׁוּב לְהֵיטִיב שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם"' (ויקרא כו מ) (הלכות תעניות ה א)

אז כל המטרה של הצומות והתעניות והכל - זה שנתבונן בדברים ונבין: על מה באו הצרות וע"י שנזכור את הדברים, נשוב בתשובה ונטיב את דרכנו. על זה נאמר: "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲו‍ֹנָם וְאֶת עֲו‍ֹן אֲבֹתָם"

'וְאֵלּוּ הֵן: יוֹם שְׁלִישִׁי בְּתִשְׁרֵי - שֶׁבּוֹ נֶהֱרַג גְּדַלְיָה בֵּן אֲחִיקָם וְנִכְבַּת גַּחֶלֶת יִשְׂרָאֵל הַנִּשְׁאָרָה וְסִבֵּב לְהָתָם גָּלוּתָן. וַעֲשִׂירִי בְּטֵבֵת - שֶׁבּוֹ סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל נְבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע עַל יְרוּשָׁלַיִם וֶהֱבִיאָהּ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק. וְי''ז בְּתַמּוּז - חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵרְעוּ בּוֹ; נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת. וּבָטֵל הַתָּמִיד מִבַּיִת רִאשׁוֹן. וְהֻבְקְעָה יְרוּשָׁלַיִם בְּחֻרְבָּן שֵׁנִי. וְשָׂרַף אַפּוֹסְטוֹמוֹס הָרָשָׁע אֶת הַתּוֹרָה. וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל' 

וְתִשְׁעָה בְּאָב - חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵרְעוּ בּוֹ; נִגְזַר עַל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ. וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה' חורבן בית ראשון ושני. 'וְנִלְכְּדָה עִיר גְּדוֹלָה' בתשעה באב 'וּבֵיתָר שְׁמָהּ וְהָיוּ בָּהּ אֲלָפִים וּרְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל! וְהָיָה לָהֶם מֶלֶךְ גָּדוֹל וְדִמּוּ כָּל יִשְׂרָאֵל וּגְדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁהוּא: 'הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ!'. - זה בר כוכבא שהפך להיות בר כוזיבא. כי הוא חשב שבכח הזרוע, כמו צה''ל הוא ינצח... ונשחטו שמונה מיליון (8,000,000) יהודים!!!

'וְנָפַל בְּיַד הָרוֹמִיִּים וְנֶהֶרְגוּ כֻּלָּם וְהָיְתָה צָרָה גְּדוֹלָה כְּמוֹ חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.' בֵיתָר – זה 52 שנה אחרי החורבן הם מתו... כי הם לגלגו על ירושלים כאילו שמה חוטאים ולכן הם מתו בחורבן...

'וּבוֹ בַּיּוֹם הַמּוּכָן לְפֻרְעָנוּת' גם, תשעה באב 'חָרַשׁ טוּרְנוּסְרוּפוּס הָרָשָׁע אֶת הַהֵיכָל וְאֶת סְבִיבָיו לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: "צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ" (ירמיה כו יח) (רמב"ם שם הלכות ב-ג). 

 גם גרוש אנגליה וגרוש ספרד - היה בתשעה באב, וגם מלחמת העולם הראשונה - פרצה בתשעה באב, כן. 

'וְאַרְבָּעָה יְמֵי הַצּוֹמוֹת הָאֵלּוּ הֲרֵי הֵן מְפֹרָשִׁין בַּקַּבָּלָה (זכריה ח יט) "צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי" וְגוֹ'. צוֹם הָרְבִיעִי - זֶה שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז שֶׁהוּא בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי. וְצוֹם הַחֲמִישִׁי - זֶה תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁהוּא בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי. וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי - זֶה שְׁלֹשָׁה בְּתִשְׁרֵי שֶׁהוּא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. וְצוֹם הָעֲשִׂירִי - זֶה עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת שֶׁהוּא בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי'.

'וְנָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בִּזְמַנִּים אֵלּוּ לְהִתְעַנּוֹת. וּבְי''ג בַּאֲדָר - זֵכֶר לַתַּעֲנִית שֶׁהִתְעַנּוּ בִּימֵי הָמָן שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ט לא) "דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם" (רמב"ם שם הלכות ד-ה). 

וכאן מתחילים הדינים של תשעה באב שלמדנו, וצריך רבותי! ממש הפעם שזה יהיה תשעה באב האחרון אולי עוד נגאל לפני כן אבל אם לא נספיק אז צריך לקחת את זה ברצינות: להתבונן בכל פסוק ופסוק - כי אנחנו עוברים עכשיו את ההתחלה - התחלה של מה שנבא הנביא אז והזהיר את ישראל - ולא שמעו! התכיפות של ה'מבצעים' שהפכו להיות מלחמה!! במה שצפוי לנו עוד מעט עד 'גוג ומגוג' אז תדעו לכם: מה שאתם רואים בעזה - יכול להיות פה...! אז לכן כדאי מאד: להתעורר - ולעורר אחרים - כי בנפשנו הוא...!

'ר' חנניא בן עקשיא...'