האם יש מישהו שמכבד באמת?
אז בואו נלמד קטע קטן בדברי הגאון רבי איצלה בלאזר זצ"ל, אודות הרב שלו הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל: במידת הכבוד כמטע הגיע למידת ההשתוות שזכה החסיד בעל חובת הלבבות, בשער יחוד המעשה פרק ה'. שם אומר רבנו בחיה: להיות השבח והגנות שווה בעיניו. משבחים אותם, מגנים אותך,ז ה צריך להיות בדיוק אותו דבר. והוא אמר על עצמו פעם אחת כי במידה זו שיש לו דרך פילוסופית להיות דרכי הכבוד נבה בעיניו נמאס. הוא דרך פיתח דרך פילוסופית להסביר לעצמו ולהשתכנע שאין בכבוד מאומה.
סתם ככה אני יכול לתת לכם עצה מניסיון: אף אחד לא חולק כבוד באמת למאן דהוא. כולם שקרנים שחולקים כבוד שזה מכבד אותם, אז הם חולקים כבוד. שזה לא מכבד אותם, הם לא חולקים כבוד. מה הראייה? שאם תתקוטט עם אותו אדם או שיהיה ביניכם איזה תקל על משהו, לא רק שהוא יכבד אותך הוא יחפש מאוד, מאוד, לבזות אותך. ולא עוד, אלא שיגיד שאתה רודף כבוד. איך זה אם אתה היית מכבד באמת איך זה תהפך? פשוט מאוד אין כבוד אמיתי אף פעם! שקר וכזב! בודדים, בודדים, בודדים בעולם שמסוגלים לחלוק כבוד באמת בלי שום השפעה זרה.
ואתן לכם עוד גודמה שתבינו עד כמה הם הדברים: הקב"ה ראוי מאוד, מאוד לכבוד, נכון? שבראנו לכבודו. כל תכלית בריאתנו לכבד אותו. וכשאנחנו לא מקבלים ממנו בדיוק מה שרצינו האם אנחנו מכבדים אותו כמו שאם הוא נענה לנו ונתן לנו? ודאי שלא. התפילה אחרי שספגנו מכות תהיה כמו אם קיבלנו עושר וכבוד? ודאי שלא! אז הנה אבינו מלכנו, שהוא מחיינו, אנחנו לא מסוגלים לתת לו כבוד באותה רמה בכל מצב. אז ודאי שכלפי אחרי אדם אנחנו לא מסוגלים. פשוט. למי ראוי כבוד של אמת? למי שמחייה אותך, לא משנה אם הוא נתן לך או לא נתן לך. הוא נחייה אותך! מה עוד צריך? פרופסור הציל אותך בניתוח, אתה חי, אתה צריך להעריך את מה שהוא עושה או לא? הוא אומר כן, אבל אחרי הניתוח הוא לא תמך בי והוא לא קנה לי אוטו, והוא לא סידר לי זה ולא עשה לי כלום. אז מה החוכמה? נתן לי חיים אבל לא תמך בי לאחר מכן? עכשיו יש לי חובות ויש לי פה ויש לי שם. מי ישמע שטות כזאת? הרי אתה שטותניק! בורא עולם נתן חיים זה כבר מספיק. לא אנחנו רוצים עוד ועוד ועוד. ואם לא מקבלים לא מכבדים. אז איזה כבוד אתה מצפה מאדם? זה שטויות! אתה חי בדמיונות. אין שום כבוד!