"וְאִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַיָּם.." - כמה אנחנו מודים לקב"ה באמת?
הגמרא מספרת בכתובות ס"ז: מר עוקבא היה מניח כל יום ארבעה זוזים לפני דלת של עני, כדי לתת לו מתן בסתר. בלי שידע ממי הוא קיבל. כמו שאמרנו. אבל אותו עני ארב לו כדי לגלות מי מטיב לו. רצה לדעת מי זה הצדיק הזה, כל יום דואג לי, נותן לי ארבע זוזים. ארבע זוזים זה גורנישט. זה כסף קטן, לקנות לחם , אולי לבנה גם. נו? והוא רוצה לדעת מי זה. להכיר לו טובה. ואנחנו מקבלים שפע, חוזרים עם סלים, עם שקיות שמשלמים 30 גרוש, 30 אגורות, חוזרים הביתה מלא, עמוסים ולא מחפשים מי היטיב לנו? לא מוכנים לתת לו חצי גרם זהב על תשעים חמורים מלאים, חוץ מביזת הים, לא מוכנים.
ומה אנחנו אומרים בתפילה בשביל לזכור ושוכחים, ואף פעם זה בכלל לא גורם לנו כלום?
"ואילו פינו מלא שירה כים". ים גדול, הא? שני שליש מהעולם. אם הפה שלנו היה מלא שירה והודיה לבורא, עם הפה שלנו היה מלא כים, כמות כזאת של שירה והודיה לבורא.
"ולשוננו רינה כהמון גליו"- הגלים יש להם איזה מנגינה. אם נצרף את כל המנגינה של כל הגלים ביחד, איזה רינה זה יהיה! ואם הלשון שלנו תעשה ככה, כמו הגלים, כל הגלים בכל האוקיינוסים, הכל, היא תעשה ככה, ככה ותרנן לפני הקב"ה.
"ואם שפתותינו שבח", יהיו מלאות "כמרחבי רקיע". מה פירוש? בלי הפסקה. כמה זה מרחבי רקיע? מיליארדים שנות אור.
"אין אנחנו מספיקין להודות על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות פעמים הטובות שעשית עמנו ועם אבותינו"- על טובה אחת שה' עושה לנו, אחת, מתוך מיליארדים, שינו קילו חיידקים יש לנו בגוף, והם מתקוטטים בינם לבין עצמם, ובמאזן אנחנו בדר"כ מצליחים לשרוד ובדור הזה מאריכים ימים יחסית, 80,90, בכלל לא רע. מה אתה פעם אמרת תודה לה' על כל מלחמת החיידקים, מלחמת הכוכבים שיש לך בפנים, שאתה חי ושורד רק מהם. זה הכל. בלי עוד כל האברים וכו'. שיבוש אחד אם יש לאדם בגוף, שבוש אחד, ושיבוש שהרופאים חודשים שולחים אותך לצילומים, MRI, וכו', ולא מוצאים את הסיבה. ואומרים טוב, תיקח בינתיים זה ותיקח בינתיים זה, ותיקח בינתיים זה, ותבוא מחר לכאן ותלך מחרתיים לשם, ותלך בעוד חודש, ובעוד שלושה חודשים. ואתה מודאג, ואתה לא יודע מה יש לך. דבר אחד רק, בעיה אחת. ואם יש לך כמה? וכשאין לך שום דבר והכל בסדר? לא מגיע חצי גרם? חצי גרם?