קרית מוצקין - קרית מוצקין - חצי גרם זהב

קרית מוצקין- חצי גרם זהב

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח. הערב הזה יהיה לחזרה בתשובה ורפואה שלמה של חנה בת שמחה, לעילוי נשמת יוסף בן חנינה, לעילוי נשמת זהרי בת אסתר, לעילוי נשמת הוריי וחמי, מנוחתם עדן.

בתלמוד ירושלמי בראש השנה, פרק א', הלכה שלישית, אמרו: בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם גוזר גזרה, רצה- מקיימה, רצה- אינו מקיימה, אלא אחרים מקיימים אותה. אבל הקב"ה אינו כן. אלא גוזר גזרה ומקיימה תחילה. מלך בשר ודם גוזר גזרות, אבל הוא לא חייב לקיים אותם בעצמו. הוא יכול על ידי אחרים. אבל אצל הקב"ה לא כך. מניין? שנאמר: "ושמרו את משרתי אני ה'". אני הוא ששמרתי מצוותיה של התורה תחילה. שכתוב "ושמרו את משמרתי", אז זה שמרו את מה שאני כבר שמרתי. אמר רבי סימון: כתוב: "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלוהיך, אני ה'". אני הוא שקיימתי עמידת זקן תחילה. אומר הקב"ה: אני בעצמי קיימתי את המצווה הזאת של "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן". אז המתנות כהונה מפרש שהקב"ה המתין לאברהם אבינו. זאת אומרת מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, הקב"ה בכבודו ובעצמו המתין לאברהם אבינו. שהוא הלך להכניס אורחים.

ובמדרש: מעשה ברבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אליעזר בן עזריה ורבי עקיבא, שהלכו לרומי, ודרשו שם מגיד דבריו ליעקב חוקה ומשפיו לישראל. זאת אומרת הקב"ה מגיד את דבריו דווקא לעם ישראל ליעקב וחוקיו ומשפטיו לישראל. "לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום". אין דרכיו של הקב"ה כבשר ודם. שהוא גוזר גזרה ואומר לאחרים לעושת והוא לא עשוה כלום. הקב"ה אינו כן. אלא מה שהוא עושה אומר לישראל לשמור ולעשות.

היה שם מין אחד, כופר שאחרי שיצאו אמר להם: "אין דבריכם אלא כזב". ככה החצוף הזה אמר. "לא אמרתם שאלוקיכם אומר ועושה? למה אינו משמר את השבת ומוריד גשמים משמים לארץ בשבת?". ככה הוא שאל. אמרו לו: "רשע שבעולם! וכי אין אדם רשאי לטלטל בחצרו בשבת? וכל העולם כולו זה חצרו של הקב"ה". מה אתה מבלבל את המוח? הקב"ה נקרא מקום, כל העולם זה מקומו, הוא יכול לטלטל בחצרו. אין שום בעיה של טלטול. וכן אמרו בברכות, דף ו', עמוד א': שיש בחינת הקב"ה שהוא מניח תפילין. ואמרו שם בדף ז', עמוד א': שהקב"ה מתפלל. וזה שכתוב בבעל הטורים: "ראה אנוכי ממני תראו וכן תעשו". נצטווינו ללכת בדרכו של הקב"ה, מה הוא רחום וחנון, אף אנחנו. מה הוא גומל חסדים, אף אנו. אבל הצדקה מעולה ביותר היא מתן בסתר. שנותנים צדקה, אין דבר מעולה יותר מאשר ליתן צדקה בסתר. לא בפרהסיה. יש כאלה שמקפידים לתת דווקא שכל העולם ישמע שהם נתנו. שכולם יראו, שיהיה כתוב על הבניין שהוא תרם. יש כאלה שנותנים בינם לבין העני. אז העני רואה מי נתן לו. אבל הצדקה הכי מעולה שה לתת בסתר. שהעני לא יודע בכלל מי נתן לו. ואם זה שנותן גם לא יודע למי הוא נתן, עוד יותר טוב. עד אמרו ש"גדול עושה צדקה וחסד יותר ממשה רבנו". למה? במשה רבנו נאמר: "כי יגורתי מפני האף והחמה". זאת אומרת, משה רבנו, פחד מהאף והחמה. יש מלאכים שנקראים אחד "אף" ואחד "חמה", ויש להם מחנות, שיוצאים לבצע את האף והחמה. והוא אמר "יגורתי", אני פוחד. אבל במתן בסתר מה כתוב? "מתן בסתר יכפה אף". זאת אומרת, המלאך שנקרא "אף" וכל חילותיו, לא יכולים נגד אדם שנותן מתן צדקה בסתר. שהרי כתוב מפורש: "מתן בסתר יכפה אף". וזה כגון גדולי החכמים שהיו הולכים בסתר ומשליכים המעות בפתחי העניים. כמו שמסופר בכתובות ס"ז. וכזה ראוי לעשות ומעלה טובה היא. כמו שכתוב בשולחן ערוך יורה דעה, רמ"ט, סעיף ח'.

עכשיו, אמרנו שהקב"ה מקיים את התורה בעצמו. אם כן, יש להכין איך מקיים הקב"ה מצוות נתינת צדקה במתן סתר? הלא הכל יודעים שהכל מידו של הקב"ה. ואין לנו משל עצמנו כלום. אז איך הוא מקיים מתן בסתר. התשובה כתובה בתחילת הפרשה, פרשת תרומה. כתוב: "וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תיקחו את תרומתי". מה זה "ויקחו לי תרומה"? היה צריך להגיד "ויתנו לי תרומה". לא לוקחים לי תרומה, לוקחים לי תרומה, זאת אומרת שלוקחים ממני. אז למה לא כתוב "ויתנו לי תרומה"? ולקיחה ונתינה זה שני דברים הפוכים. דבר שני, הלשון תרומה. מפרש רש"י: "הפרשה יפרישו לי ממונם נדבה". מה זה התרומה שהוא מבקש הקב"ה? זה הפרשה מהממון שלהם שהם יפרישו לי נדבה. פלא פלאים! אנחנו נותנים להקב"ה נדבה והוא מבקש מאיתנו נדבה? אם לא היה אומר את זה רש"י היה קשה לנו לומר דבר כזה. הלאה, המשך הפסוק: "מאת כל איש אשר ידבנו ליבו". פירש רש"י שוב: "לשון נדבה". "ידבנו" זה לשון נדבה, והוא לשון של רצון טוב. זאת אומרת שאדם שנותן את מה שנותן הקב"ה, ייתן לו ברצון טוב. נו? כמה אנחנו נדיבים שאנחנו מועילים לתת להקב"ה תרומה נדבה. מישהו מבין בכלל מה מדובר פה? איך אפשר לדבר ככה?

עכשיו, לא מדובר בנו. מדובר בדור דעה. מי זה דור דעה? זה דור שיצאו ממצרים ושקיבלו את התורה. הקטנה שבנשים שם הייתה כיחזקאל הנביא. כמו שהשכילו חכמים ,זכרונם לברכה, על שהם ראו על הים. מה שלא ראה אפילו יחזקאל בן בוזי. וזה הקטנה שבהם. אפילו שפחה שבהם. חצי שנה לפני כן, הם היו עבדים במצרים. עבדו בחומר ובלבנים וכל עבודה בשדה, מיררו את חייהם בעבודת פרך, עד שנגלה אליהם מלך מלכי המלכים וגאל אותם ביד חזקה ובזרוע נטויה באותות ומופתים והנחיל אותם רכוש גדול, עצום ורב. שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו 90 חמורים לובים, טעונים מכספה ומזהבה של מצרים. זה היה כמעט חצי אולם פה צפוף בחמורים. שכולם עמוסים בכסף וזהב של מצרים. זה כל אחד. כל אחד שיצא ממצרים. לא זו בלבד, אלא שאמרו בשיר השירים רבה, על הפסוק: "תורה זהב נעשה לך עם נקודות הכסף. כשם שהזהב נחמד ויקר מן הכסף, כך הייתה ביזת הים גדולה משל ביזת מצרים. אז כשעם ישראל יצאו ממצרים, כל אחד יצא עם 90 חמורים לובים. זה חזקים, לבנים כאלה, משהו! יכולים לסחוב משא כבד. והם יצאו ממצרים עם עשירות כזאת של 90 חמורים כאלה. זה נקרא הכסף הקטן. כי מה שהם אספו מביזת הים.. איך פיתה פרעה את המצרים אחרי כל המכות שהם קיבלו, לרדוף אחרי ישראל? הוא הוציא כל זהב וכסף שיש לו מהאוצרות ותלה להם את זה על המרכבות ועל הכל ואמר להם אם אנחנו ננצח אותם, זה שלכם. וכשהם הגיעו לים הם טבעו וכל הרכוש נפלט מן הים לישראל. ומה שלקחו ישראל מביזת הים, היה פי כמה וכמה יותר ממה שהיה כשיצאו במצרים. אז תארו לכם עם איזה עושר יצא כל אחד ואחד מהם.

עכשיו, אנחנו נשאל שאלה: כמה יצאו ממצרים וכמה היו כאלה שנתנו את הנדבה הזאת? את התרומה. אז 600 אלף איש היו מגיל 20 עד 60, שזה 40 שנות חיים. וכמובן שנסכים שהיו שמה לפחות כפול גברים מ60 אלף ועוד כפול שזה נשים. לפחות. אז בערך שתיים וחצי מיליון איש שהם היו בוגרים. זה על המיעוט.כמה זמן הם הביאו? בשביל המשקל, כמה הם הביאו?. כתוב בפסוק: "ויהי זהב התנופה תשע ועשרים כיכר ושבע מאות ושלושים שקל בשקל הקודש". זה פסוק בשמות ל"ח, פסוק כ"ד. לשיטת רש"י: משקל הכיכר, כל כיכר משקלו 42 וחצי קילו. 30 כיכר זה כטון ורבע זהב. לחלק לשניים וחצי מיליון אנשים שנתנו תרומה לפחות, אז כל אחד הביא חצי גרם זהב. חצי גרם זהב בלבד. חצי גרם ממשא של 90 חמורים לובים טעונים כסף וזהב שהכל הכל זה מתנה מן השמים. יש לך חדר חציו מלא זהב וכסף,ומה נתת תרומה?חצי גרם. והקב"ה מבקש ובשביל מה הוא מבקש את החצי גרם הזה? מחצית השקל הזה בשביל מה? בשבילם. בשביל שהוא יבנה להם משכן וישרה את שכינתו עליהם כדי לכפר להם על עוון העגל. שעל העוון העגל היו ראויים למות. והוא מקש תנו לי את חצי גרם הזה, אני בנה לכם משכן, אשרה את שכינתי בנכם ואכפר עליהם על העגל. והם מסכימים. ברצון טוב. ואז מציינים אותם לשבח שהם נדיבים. מישהו מבין בכלל כזה דבר? על כאלה אנשים יקראו נדיבים? מה אתם אומרים? אם הייתם אתם בדור המדבר ושמעתם שצריך לתת בשביל שיהיה לכם כפרה על מה שהיה עם מעשה העגל, ושתקתם, לא השתתפתם אפילו וסתמתם את הפה, ובסוף אומרים שיש אפשרות לעשות כפרה, כמה הייתם נותנים. את האמת.יש לכם 90 חמורים מלאים כסף וזהב, את האמת כמה הייתם נותנים. דרך אגב, לא לקחו שמה כסף מכולם, רק ממי ש"ידבנו לבו", מי שנתן ברצון טוב. מי שאמר "לא נעים, כולם נותנים, גם אני אתן", לא רוצים ממנו. יש גם כאלה, אתם יודעים. מה אתם אומרים, כמה הייתם נותנים? נו, ברצינות כמה?

מישהו מהקהל: את הכל.

הרב: הגזמת! את הכל. מה נתנו לך את הכל בשביל שתיתן את הכל... אשאל אותך: יותר מחצי גרם, כמה היית נותן? ליטרא זהב היית נון? קילו זהב היית נותן? חצי קילו זהב היית נותן? מאה גרם זהב היית נותן? כן או לא? קמצנים! אפילו לדבר אתם לא מדברים. שלא חלילה תתפסו, אולי יבנו עוד פעם, אח"כ יבקשו ויתפסו אותכם, הבטחתם, אמרתם... יפה.

אז בואו תשמעו שאנחנו יותר גרועים ממה ששמענו. יותר גרועים מה ששמענו. גם החצי גרם אנחנו לא נותנים. אנחנו אומרם שאין אנו עזי פנים וקשי עורף, לומר לפנייך שצדיקים אנחנו ולא חטאנו. אנחנו לא עד כדי כך עזי פנים, אבל עם כל זאת, הרי אנשים בטוחים שהמקום שלהם בגן עדן מובטח. והם אומרים שאפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כברימון. ואם אתה חרדי, בכלל אתה אומר: "מה פירוש? אני מהרשעים שאני צריך להגיד שאני זה...? אני לא עושה עבירות ואני עושה מצוות, מה הבעיה?". למשל, אני כל דבר שאוכל ושותה, מברך. אתם גם? כל מה שאוכלים ושותים, מברכים? 

(מישהו מהקהל: משתדלים)

עוד משתדלים. משתדלים. מה יותר לשלם: חצי גרם זהב או להגיד ברכה? להגיד ברכה יותר זול, לא? נו, אז מה הבעיה? למה לא מחזירים להקב"ה?

אז בואו נראה:

הקב"ה נותן לנו, לכם... אני אומר לנו, אבל אתם תחשבו שאני מדבר על עצמי, אז לכן אני אומר "לכם". שיהיה ברור שמדובר עליכם גם. הקב"ה נותן לנו, לכם, חיים. שווה חצי גרם זהב. בריאות, שווה חצי גרם זהב. תאבון בריא, איזה ארוחה! שווה חצי גרם זהב. שינים טוחנות. בלי שינים אתם יודעים איך זה לאכול? עולה ויורד, עולה ויורד. לוע. נתן לכם לוע. שקדים לא נפוחים מצד לצד, אפשר לבלוע. יופי! אצטומכה שמעכלת, כן? לא גזים ולא עולה לכם כל מיני דברים שלא נזכיר. מעבדה של מזון יש לכם, שמפרידה לכם את הויטמינים ואת הפסולת הכל למקום. לב פועם, עיניים רואות, אוזניים שומעות, רגליים מהלכות, ידיים, הכל בסדר. פרנסה גם. נתן לכם גם פרנסה. קניתם כבר לכבוד שבת מצרכים והכל? יש שולחן נחמד? יפה!

ומה הוא מבקש בשביל זה? ברכה. פחות מחצי גרם זהב. אז יש כאלה שלא מברכים, יש כאלה משתדלים לברך ויש כאלה שמברכים, אבל לא זהב. לא זהב. מזויף. זה לא זהב. ואם מברכים כמו שצריך מגיע לך גן עדן! עוד תקבל, חוץ מה שהזכרנו, עוד תקבל גן עדן. מה זה ברכה? מול חיים, בריאות, שפע. מה זה? אם לא חצי גרם מול 90 חמורים טעונים, שלא לדבר על הברכה עצמה. איך מברכים, באיזה זלזול, בלי שימת לב. וברכה אחרונה בדר"כ שוכחים. שוכחים ברכה אחרונה. אכלת ונהנת, אז תברך! קודם עוד לא אכלת, אתה מברך. אחרי שאכלת ונהנת אז אתה לא מברך? ואנחנו מצפים גם לשכר על הברכות האלה שהם חפיף דליל. אבל הקב"ה מבקש נדבה, נדבה, נדבה ברצון טוב. שתשמח שאתה הולך לברך, להודות.

זהו שנאמר: "ויקחו לי תרומה". שאלנו צריך היה להגיד "ויתנו לי תרומה", אבל אמת, אנחנו צריכים להשריש שאנחנו כל הזמן רק לוקחים ולוקחים, ולוקחים, ולוקחים מהקב"ה. ומקבלים ממנו כסדר ובשפע, מיד המלאה והפתוחה, קדושה והרחבה. ומה נותנים לו בתמורה? כה מעט. כה מעט! אז לפחות את המעט תיתן ברצון טוב, בנכונות. שלפחות החצי גרם יהיה זהב. זהב. מגיע אחרי כל מה שהוא נתן לך. חצי גרם.

עכשיו נשאל את השאלה הראשונה ששאלו ועוד לא ענינו: איך יקיים הקב"ה מצוות "מתן בסתר". הרי כולכם הודתם שהוא נותן להם את החיים, את הבריאות, את הכל, את הכל, את הכל, אז איפה הנתינה שלו בסתר? הרי הוא נותן ונותן, זה מניח לנו לחשוב שהשפע בא מאליו, שהתוצאה היא מהפעילות שלנו, מכוחנו ועוצם ידינו. "אתה יודע איזה עסקה עשיתי היום", "אתה יודע מה זה!",. דבר אני, אני, אני עשיתי, אני ,אני כוחי ועוצם ידי עשה את הכל.  

הבריאות, זה כאילו מעליה, החיים זורמים מעליהם. פרנסה? מיוזמתנו וכישרונותינו, ככה אנחנו מרגישים. והאוכל? מכספנו. הלכתי לסופר, קניתי. ואיפה הקב"ה בכל אלו? זה מה שאמרנו. אכן אתה "אל מסתתר". זה המתן בסתר. הוא נותן בגלוי וזה בסתר. למה כולם חושבים שהם עשו הכל? לכן, בן אדם אומר: "אתה יודע, אין לי עבודה, מאיפה אני... איך אני אסגור את החובות...". אין הקב"ה! אין! אני, לא עובד, לא עובד. אז מה אם אתה לא עובד? אז מאיפה יהיה לי אז מה אתה מבין? שאני מביא, אני עושה, אני מפרנס, אני, אני, אני...  שמעתם מישהו קם בבוקר ודואג: "יו! אני לא בטוח שהעיניים יראו עד סוף היום", יו! אני לא בטוח שאוזניים ישמעו עד הסוף", "יו! אני לא יודע אם אני אוכל ללכת, הבטרייה אולי תיגמר". מישהו חשוב ככה? אף אחד. ברור לו, פשוט לו. מה זה, זה טבע. ככה זה. שוטה שבעולם! אבל אחרי זה שנתקע לו איזה איבר או שיש לו איזה מחלה, פתאום הוא נזכר שיש בעל הבית, שכל האיברים תלויים אצלו והוא מחליט מי יחיה ומי ימות וכו'.

הקב"ה דומה לנדיב שמשגר ארגזים מלאי כל טוב למעון של עני, מסתתר מאחורי החלון לשמוע את הצהלות של השמחה. "יו! שרה בואי תראי מה שמו לנו לי הדלת! ארגזים מלאים כל טוב. בואי תראי. תכניסו, תכניסו"... ואתה לא שואל מי עשה את זה? מי שלח לך?מאיפה זה בא? שום דבר. אבל תדעו לכם חובה עלינו לגלות מי שולח ולהודות. להודות לו.

הגמרא מספרת בכתובות ס"ז: מר עוקבא היה מניח כל יום ארבעה זוזים לפני דלת של עני, כדי לתת לו מתן בסתר. בלי שידע ממי הוא קיבל. כמו שאמרנו. אבל אותו עני ארב לו כדי לגלות מי מטיב לו. רצה לדעת מי זה הצדיק הזה, כל יום דואג לי, נותן לי ארבע זוזים. ארבע זוזים זה גורנישט. זה כסף קטן, לקנות לחם , אולי לבנה גם. נו? והוא רוצה לדעת מי זה. להכיר לו טובה. ואנחנו מקבלים שפע, חוזרים עם סלים, עם שקיות שמשלמים 30 גרוש, 30 אגורות, חוזרים הביתה מלא, עמוסים ולא מחפשים מי היטיב לנו? לא מוכנים לתת לו חצי גרם זהב על תשעים חמורים מלאים, חוץ מביזת הים, לא מוכנים.

ומה אנחנו אומרים בתפילה בשביל לזכור ושוכחים, ואף פעם זה בכלל לא גורם לנו כלום?

"ואילו פינו מלא שירה כים". ים גדול, הא? שני שליש מהעולם. אם הפה שלנו היה מלא שירה והודיה לבורא, עם הפה שלנו היה מלא כים, כמות כזאת של שירה והודיה לבורא.

"ולשוננו רינה כהמון גליו"- הגלים יש להם איזה מנגינה. אם נצרף את כל המנגינה של כל הגלים ביחד, איזה רינה זה יהיה! ואם הלשון שלנו תעשה ככה, כמו הגלים, כל הגלים בכל האוקיינוסים, הכל, היא תעשה ככה, ככה ותרנן לפני הקב"ה.

"ואם שפתותינו שבח", יהיו מלאות "כמרחבי רקיע". מה פירוש? בלי הפסקה. כמה זה מרחבי רקיע? מיליארדים שנות אור.

"אין אנחנו מספיקין להודות על אחת  מאלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות פעמים הטובות שעשית עמנו ועם אבותינו"- על טובה אחת שה' עושה לנו, אחת, מתוך מיליארדים, שינו קילו חיידקים יש לנו בגוף, והם מתקוטטים בינם לבין עצמם, ובמאזן אנחנו בדר"כ מצליחים לשרוד ובדור הזה מאריכים ימים יחסית, 80,90, בכלל לא רע. מה אתה פעם אמרת תודה לה' על כל מלחמת החיידקים, מלחמת הכוכבים שיש לך בפנים, שאתה חי ושורד רק מהם. זה הכל. בלי עוד כל האברים וכו'. שיבוש אחד אם יש לאדם בגוף, שבוש אחד, ושיבוש שהרופאים חודשים שולחים אותך לצילומים, MRI, וכו', ולא מוצאים את הסיבה. ואומרים טוב, תיקח בינתיים זה ותיקח בינתיים זה, ותיקח בינתיים זה, ותבוא מחר לכאן ותלך מחרתיים לשם, ותלך בעוד חודש, ובעוד שלושה חודשים. ואתה מודאג, ואתה לא יודע מה יש לך. דבר אחד רק, בעיה אחת. ואם יש לך כמה? וכשאין לך שום דבר והכל בסדר? לא מגיע חצי גרם? חצי גרם?

זה "ויקחו לי", "ויקחו לי תרומה". ממני לוקחים. ואני מבקש ממכם על מה שאתם לוקחים ממני, תגידו רק את התודה בתורת ברכה ואני אשפיע עליכם עוד יותר. ובסוף גם תקבלו על זה גן עדן. ולא משתלם לנו להשקיע את המאמץ של אמירת ברכה בתוך כוונה. בתוך כוונה, לא לפלוט את זה. לא לפלוט.

אחד מביא לך ארגזים מלאים כל טוב, עוד מעט פורים, יביאו לכם משלוח מנות, אחד יביא לכם משלוח מנות ב-300 שקל, 500 שקל, אלף שקל, יתן לכם משלוח מנות ענק, תאר לך אתה נכנס ואתה חשוב איך יקבל את זה המקבל. "או! תודה רבה, שים את זה בבקשה. תודה רבה. חג שמח". ההוא הלך, טרח, הכין, סחב, עלה, העלה, הכניס, מה אומר לו? "טוב, תודה רבה...". זה היחס על מאות שקלים? ככה אנשים. בושה וחרפה!

החלק השני: שלמה המלך עליו השלום אמר בחוכמתו: "וראיתי אני את כל העמל וכל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו". שלמה המלך אומר: אני ראיתי ובחנתי והסתכלתי טוב, טוב, כל מה שעמל האדם כל ימי חייו וכל כשרון המעשה, שאתה רואה אנשים שעושים דברים מוכשרים והכל וכל ההמצאות, נגיד היום, וכל הדברים, הכל זה קנאת איש מרעהו. קנאים. הכל נובע מקנאה.

והאבן עזרא, רבנו אברהם אבן עזרא מפרש כך: רוב עמל בני האדם גם כישרון המעשה, מה דחף שעומד מאחריהם? הוא אומר: בעבור בני האדם שיקנאו זה בזה וירצה להתפאר על חברו, ושלא יהיה חסר ממנו: בדירתו- כל אחד רוצה שהדירה שלו תהיה יותר יפה, יותר מסודרת, יותר נאה משל חברו. במלבושיו- ראית מה קניתי? איך זה? בבניו- שיהיו לנו הרבה ילדים, יהיו מוצלחים. ומאכלו- אפילו מה שהוא אוכל. "את יודעת מה בישלתי היום?", "את יודעת איזה עוגה אני הולכת לאפות?". וחוכמתו- הוא גם רוצה להיות יותר חכם מהשני. לא בגלל שהוא רוצה להיות חכם, בגלל שהוא קנאי. כי הוא רואה משבחים את ההוא על חוכמתו, אז גם הוא רוצה להיות חכם. וטוב ה'- הוא רוצה שיהיה לו גם שם טוב. לא אמיתי. אפילו חארטה, לא משנה, העיקר שיגידו שיש לו שם טוב. כל זה קנאת איש מרעהו. אין מה לעשות הטבע מוטבע בבריאה. לא מוטל עלינו ואין באפשרותנו להיחלץ מהטבע הזה. כל אדם וכל אישה קנאים. אין מה לעשות. זה טבע.  חכמים מאיתנו אמרו שמי ששובר את היצר הרע, יש בידו שניים.

הכוזרי כתב במאמר ג', באות ה': מוטל עלינו לנווט את טבענו לטוב. זאת אומרת אם אני קנאי, אז אני אנווט את זה לטוב. יש אחד מקנא בשני, למה הוא מצליח בעסקים, ויש אחד מקנא בעסקים למה הוא חכם גאון, למה הוא עושה המון מצוות, למה הוא זוכה לזכות את הרבים. אז אפשר לנווט. יש קנאה פסולה, יש קנאה חיובית. "קנאת בסופרים תרבה חוכמה". אז אומר הכוזרי: מוטל אלינו לנווט את טבענו לטוב ולתת להם את הפורקן באפיק החיובי והרצוי. רבותינו רמזו זאת שסיפרנו לנו בחולין ק"ט: שילתא, אשתו של רב נחמן, אמרה לו הרי כל מה שעשה לנו הבורא, היתר לנו דוגמתו. אסר לנו דם. יהודי אסור לו לאכול דם. אבל התיר לנו כבד שטעמו כדם. אסר לנו חלב של בהמה, אבל היתר לנו חלב של חיה. אסר לנו בשר חזיר, והיתר לנו אכילת מוח דג השיבוטה שטעמו כמותו. וכן אמרו במדרש: "אדוני מתיר אסורים". מה שאסרתי לכם התרתי לכם דוגמתו. מתיר אסורים. מתיר מה שאסור. התרתי לכם, את מה שאסור אבל בדוגמתו. נתתי לכם תחליף. היינו, לומר: שכל כח ומידה שמקננים בנו, יש להם שימוש חיובי ואליו יש לנתבם. אם לא, הם יתפרצו בצורה שלילית. על דרך שאמרו בתנחומא, מצורע א': כל שנעשה רחמן על האכזרים לסוף נעשה אכזר על הרחמנים". אז זאת אומרת, אנחנו רואים שאת הכוחות ניתן לנתב. ואנחנו רואים שגם הקב"ה עשה כן. יש דברים הוא שאסר, אבל נתן לנו כנגדם דברים המותרים. אז יש מידה שהיא לכאורה אסורה ופסולה ולא להשתמש בה לכיוון שלילי, אפשר להשתמש בה בכיוון החיובי.

לעניינו: אמרו במשנה באבות פרק ה', משנה י"ט: שעין טובה היא ממידותיו של אברהם אבינו, ומכוחה של עין טובה אוכלים תלמידיו בעולם הזה ונוחלים את העולם הבא. בזכות עין טובה. ועין רעה כתוב: שהיא ממידותיו של בלעם הרע. בגל שיש להם עין רעה, צרות עין, קנאה וכו', אז הם יורשים התלמידים שלו גיהנום בעולם הזה עוד ויורדים לבאר שחת. לפי התוספות יום טוב: בעולם הזה הם יורשים גיהנום.

כתב הרמב"ם, שימו לב, שעניין העין טובה מה היא? הסתפקות. אדם מסתפק במה שיש לו, יש לו עין טובה. עין רעה "יש להם, הם קנו.. ראיתם? ראית...". עין טובה מה שיש להם יש להם, מה שיש לי, יש לי. מידת ההסתפקות. עין רעה זה חריצות יתר. להשיג ממון. עוד, עוד, עוד.

אמרו רבותינו בספר "כותנת פסים", פרשת צו, שימו לב: גם אברהם אבינו נחון בכל התכונות של בלעם. אלא, השתמש בהם לרוחניות. להשיג עוד ועוד. אבל מה עוד ועוד? עוד ועוד מצוות. ובלעם השתמש במידת ההסתפקות של אברהם אבינו, אבל ברוחניות. לא רוצה הרבה. מספיק לי, די לי. במה? במצוות. אבל לא היה יודע שובעה בגשמיות. אתם רואים שאפשר לנתב את המידות. לאן שרוצים.

הברדיצ'וב, זצ"ל, אמר בפסוק: "בשמים ממעל ועל הארץ מתחת"- על פי דרשה של חכמים בסנהדרין צ"א, כתוב בפסוק: "יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו". מי זה השמים? זו הנשמה. והארץ מי זה? זה הגוף. "יקרא אל השמים מעל"- קורא לנשמה מעל ואל הארץ- אל הגוף, לדין עמו. וזה כוונה של הכתוב. בשמים- כלומר, בצרכי שמים שהם צרכי הנשמה. מה שנוגע לעבדות הבורא ברוך הוא, תסתכל תמיד ממעל, על דבר שהוא מעל לך. תסתכל תמיד על צדיק שיש בו מעשים טובים יותר ממך, ואז תבין את שפלותך. ומצד שני, על הארץ- בעזקי הגוף. מה שנוגע לעולם הזה, תסתכל מתחת. מה פירוש? תסתכל מה למטה ממך. שיש עניים יותר ממך, פחותים ממך.

וכבר אמרנו שהקב"ה הורה לנו זאת בכלי המשכן. הארון רומז לתלמיד חכם, כידוע. ארון שנמצאים בו הלוחות. השולחן שהיה בבית המקדש, רומז לעשירות. מידות הארון, שהקב"ה אמר לעשות את הארון יש לו מידות, המידות כולן חצויות. לא שלמות. מה המידות? אמתיים וחצי אורכו ואמה וחצי רוחבו ואמה וחצצי קומתו. הכל בחצי, חצי. ואילו השולחן: אמתיים אורכו ואמה רוחבו. מידות שלמות. לומר לנו: שלעניין התורה צריך אדם לדעת שהוא עדיין חצוי בידיעותיו, ויש שלו עוד הרבה מאוד להשלים. כמה שתלמד, עוד לא הגעת לחצי ידיעות שאתה צריך להגיע.

ועוד כתוב: "והיו כרובים פרושי כנפיים למעלה"- דהיינו, הכרובים שהיו על הארון, הם היו פורשי כנפיים למעלה, להעפיל ולדאות ולנסוק מעלה מעלה. זאת אומרת, מראים שהם רוצים להעלות למעלה. והשולחן, המידות שלו שלמות.למה שלמות? שיהיה שמח בחלקו. יש, אין, מה שיש. תהיה שמח בחלקך.

עכשיו יש מישהו שחזר מהודו, לא יודע מה הלך לעשות שם, החליט להיות הודי לזמן מה, ובא בהתפעלות: הוא ראה הודים בלי נעליים, גרים בבקתה ומאושרים. שמחים. בלי נעליים, עניים, בבקתה ומאושרים. שמחים. כמה אתם רואים בחוב אנשים הולכים עם שמחה על הפנים? כמה? כמה אתם תראו אנשים עם שמחה על הפנים? כולם שקועים. חשבונות, מה יהיה, מה היה, מה זה, מה אמרו עליי, מה יגידו, מה זה... אפילו חתן וכל הביום שהם מוכנים, כמה הם טרודים וכמה זה. איפה השמחה? טוב, תחייכו מצלמים אותכם. אין שמחה אמיתית! אז עכשיו הוא אמר שהוא יסע כל חצי שנה להודו לקבל מהם חיזוק.

הבדל נוסף יש בציווי של הארון: נאמר: "ועשו ארון". בלשון רבים. ובעשיית השולחן כתוב: "ועשית שולחן,. למה פה בארון נאמר בלשון רבים, ובשולחן שעשו למשכן כתוב בלשון יחיד "ועשית"? לומר לנו שבענייני רוחניות אנחנו צריכים להיות תמיד ביחד רבים שעושים מצוות. ביחד. "קנאת סופרים תרבה חוכמה". אבל בגשמיות, כל אחד יעסוק בשלו. ולא יפזול לחברו. מה עניינך מה יש אצלנו בצלחת? מה זה עניינך?

אומר רבי יעקב גלינסקי, זכרונו לחיי העולם הבא: אני עוד זוכר שהייתי בן שמונה, אז היה האוכל בצמצום, בהגבלה, ופעם אחת פזלתי לצלחת של אחותי, היה נראה לי שהיא גדושה יותר. לפתע ספגתי סטירה שהיא מלווה אותי עד היום, "תמיד לצלחת שלך! אל תלטוש עיניים לקדרת הזולת". הסטירה הזאת עוד מצלצלת.

כתוב פסוק מפורש: "ועבדתם את ה' אלוקיכם וברך את לחמך ואת מימך". אז מה כתוב? "ועבדתם את ה' אלוקיכם"- זה עבודת הרוחניות. עבודת ה' זה ברבים, תתאגדו ביחד. "איש את רעהו יעזרו". ואילו בלחם ומים מה כתוב? "וברך את לחמך ואת מימך",- כל אחד יביא לצלחת שלו. ישמח בחלק שלו ויסתפק במה שיש לו. הקב"ה רופא כל בשר ומפליא לעשות. שאתה הולך לרופא לפעמים הוא אמר לך: "תשמע, מצב בריאותי שלך מחייב שאתה תוריד באכילה, אתה מסכן את חייך". אז אבא הוא רופא כל בשר, ואם הוא מחליט לתת לך פחות, הוא יודע גם למה. הוא גם רופא. הוא גם רופא.  אז מה אתה מוטרד שאין לך או יש לך?

הגמרא במכות י' אומרת: מה זה הכתוב שאומר: "אוהב כסף לא ישבע כסף". אומרת: זה משה רבנו, "אוהב מצוות לא ישבע מצוות". יש אחד לוקח את זה לכסף. יש לו מנה, רוצה מאתיים. מאתיים, רוצה 400. ויש אחד יש לו מצוות, לא מסתפק באלה, רוצה עוד ועוד. משה רבנו היה כזה. תקשיבו עד כמה הוא אוהב מצוות! יודע היה משה שאין שלוש ערי מקלט שבעבר ירדן קולטות את הרוצח בשגגה, עד שלא נבחרו השלוש בארץ כנען. זאת אומרת, היה צריך להכין שלוש ערים שיקלטו את מי שירצח בשגגה, ואז הוא בורח לעיר מקלט ואי אפשר לגעת בו עד שימות הכהן הגדול. אז היו שלוש שצריכות להיות בעבר בירדן. לפני הכניסה לארץ. אבל הן לא קולטות, השלוש האלה, עד שיבנו בתוך ארץ ישראל שלוש ערים שהן יהיו כנגד הערים ההם, ורק אז הן קולטות. מה עשה? אמר: "מצווה הבאה לידי, אקיימנה". ה' ציווה את המצווה להקים ולהעמיד את הערים האלה, אז באה לידי מצווה, אזני אקיים אותה. שנאמר: "אז יבדל משה שלוש ערים בעבר הירדן". אבל זה לא מועיל. המצווה הזאת לא מתקיימת עד שיבנו שיכנסו ישראל ואתה לא נכנס לארץ.

כה גדוש היה במצוות ובמעשים טובים, משה רבנו. אין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבנו. זכה וזיכה את הרבים וזכות הרבים תלוי בו. אבל לא וויתר על חצי מצווה. כי זה לא מצווה שלמה. זה חצי מצווה. צריך שלוש פה ועוד שלוש פה. כל זמן שלא יבנו פה, אלה לא מועילות. אז זה רק חצי מצווה. והשתוקק כל כך להיכנס לארץ ישראל כדי לקיים מצוות התלויות בארץ ישראל. כי אוהב מצוות, לא ישבע מוות. אבל יש אנשים בדיוק הפוך: "אוהב כסף לא ישבע כסף".

כתוב: "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה' ודעת אלוהים תמצא". שרואים כמה אנשים עמלים לצבור רווחים, וככל שמתערים ומרבים נכסים, מרבים דאגה. יש לו מנה, רוצה מאתיים. יש לו מאתיים, כבר רוצה 400. ויותר מזה, "כמטמונים תחפשנה"- כמה משקעים בחיפוש אחרי מטמונים?! שאולי לא יניב מאומה ויבלעו סכומי עתק. כמה קידוחי נפש וחיפושי גז עקרים בתקווה שמא ואולי? עשרות שנים. קרוב לשישים שנה המדינה חיפשה, חיפשה וכל הכסף הלך לטמיון, עד שמצאו פה בקרבת מקום. וכאן ידעת ולא מצאת אל תאמין. אבל אם אתה בתורה יגע, אין דבר כזה שאתה לא תמצא. אין! בחומר אתה יכול להתייגע ולא תמצא. אבל בתורה, במצוות, אין מצב שאתה לא יגעת ולא מצאת. אין דבר כזה!

אז מה אנחנו רואים? אומרים שלפוטין יש יותר מביל גייטס ומפסט. אומרים שיש לו 200 מיליארד. מתי הוא יאכל את זה? תסבירו לי מה זה? אמרו שלמוברק 50 מיליארד. אמרו לסדאם שהתנדנד על החבל, 40 מיליארד. אמרו למועמר קדאפי, גם כן עשרות מיליארדים. מה? לאן? למי? למה? מה? "אוהב כסף לא ישבע כסף". מה תעשה עם זה? לא חשוב , העיקר לאסוף. אספנים. יש כזה דבר אספנות. יש כאלה אוספים כל מיני יצירות, יש כאלה כל מיני... והם אוספים כסף.

אמר רבי אלעזר: "מימי לא קידמני אדם לבית המדרש". או "לא קדמני". "ולא הנחתי אדם שם ויצאתי". זאת אומרת, לעולם הוא הגיע ראשון ולעולם הוא היה אחרון. אבל הוא מספר מקרה חריג: "פעם השכמתי ומצאתי הזבלנים והתבנים...", אלא שעוסקים בזבל, חוץ מכבודכם, אסיפת הזבל והתבן. "פעם השכמתי ומאתי אותם, הם היו בחוץ, לפניי. ואמרתי: אם תבקשנה ככסף וכמטמונם תחפשנה, אז תבין יראת ה'''. ואנחנו לא כזבלים ולא כתבנים. פעם אחת הוא ראה שהקדימו אותו, הוא כבר אומר שהוא אפילו לא הגיע למדרגה של הזבלים שעובדים בעייריה והתבנים. שמעתם כזה דבר? למה? כי אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה'. איך מחפשים אנשים כסף? לא מפסיקים. כל הזמן חושבים איך, איך, איך, איך. אז אותו הדבר מצוות. אז אתה צריך לדעת מתי לקום. כמה שיותר מוקדם ולהישאר עד כמה שיותר מאוחר. בשביל להספיק כמה שיותר. אז איך פועלי אשפה קמים לפנינו? יראה אדם איפה שקדנותו והתלהבותו. כל אחד מאיתנו יבדוק עכשיו איפה הוא שוקד יותר ואיפה הוא מתלהב יותר. ויבין האם הוא מאוהבי כסף או מאוהבי מצוות. האם הוא ממחפשי מטמונים או יראת ה' ודעת אלוקית. הנה, יושב אדם, משוחח כל היום, בפלאפון, בטלפון, בפייסבוק, בוואטסאפ, אבל קם להתפלל, עייף. יש אנשים מגיעים לתפילה לישון. יושב משוחח כל היום, לא עייף. יושב ללמוד, נרדם. "ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל". אומר הקב"ה: אתה לא קורא אותי יעקב. גם שאתה מתפלל, גם שאתה מדבר, אתה לא קורא אותי. למה? כי אתה עייף דווקא אצלי. כי "יגעת בי ישראל", שאתה מגיע דווקא אליי, למצוות שלי, ללימוד תורה שלי, לתפילה שלי, שמה אתה עייף. "אל תשאל איך אני עייף, בקושי ישנתי, בקושי זה...". כל היום רץ כמו אריה, להשיג את מה שהוא רוצה, מגיע לתפילה, עייף, עייף, שבור, רצוץ.

מספר רב יעקב: פעם הייתי בשיעור תורה והקהל התנמנם. אין, אין יותר טעים מלישון בתוך שיעור. הנה תראו כמה משתטחים ככה. והקהל התנמנם. והמגיד שיעור ביקש לעורר אותם. אמר בהתלהבות: "והרי כלל נקוט בידנו שהמוציא מחברו עליו..", והם ישנים. זעק: "שהוציא מחברו עליו", כולם התעוררו, "השלום", "עליו השלום"... הם לא שמעו מה הוא אמר לפני. אבל הם שמעו "עליו", המשיכו "השלום". רק שיהיה מרוצה. כאילו היינו ערים, אל תחשוב שאנחנו לא ערים. "עליו השלום". כן. "המוציא מחברו עליו השלום", כן, כן. הוא אומר: אבל אף לא ראיתי מי שנרדם בעסק. ראיתם קופאי שנרדם ליד הקופה? קונים צובאים עליו, הוא יכול להירדם?

אז בואו נלמד סיפור אחד מהגמרא, תמיד ל"ב:

אלכסנדר מוקדון ערך מסע לכיבוש העולם. עבר את הררי חושך והגיע למחזו שכולו נשים. רצה לערוך עימהן מלחמה. לכבוש את המקום. יצאה המלכה לפניו ואמרה לו: "ממה נפשך? אם תהרוג אותנו, יאמרו הרגת נשים. ואם אנחנו נהרוג אותך, יאמרו שנפלת ביד נשים". דרך אגב, זה אחד הדברים שדא"עש הכי מפחדים, שנשים יהרגו אותם. מה עשה? השלים עימן. אמר להן: "הבו לי לחם לאכול". הביאו לפיו שלוחן של זהב ועליו כיכר לחם מזהב. תמה: "וכי כך נוהגים אצלכם לאכול לחם של זהב?". אמרו לו: "לא. אנחנו אוכלים לחם של חיטה. אבל עם בשביל לחם חיטה באת, לא היה לך בארצך? היית צריך לבוא עד פה לעבור הררי חושך בשביל לאכול לחם מחיטה?". אתה לא באת בשביל לחם מחיטה. זה בטח שי לך בארץ, אצלך, לא? אז לכן, הוצאנו לך לחם של זהב. שיצא משם, כתב על שער המחוז: "אני אלכסנדר מוקדון, שוטה הייתי עד שבאתי לכן והנשים עילפוני חוכמה". לפחות היה לו את ההודאה. שחזר, ישב ליד מעיין לאכול לחם. היו עימו דגים מלוחים שהשתמרו בדרך. הדיח אותם במיי המעיין והסיר את ניחותם, וספגו טעם מעודן ונפלא. אמר כנראה המעיין הזה נבע מגן עדן.

אומר רבי יענקל'ה: יש לי שאלה: את המעיין הזה מצא בדרכו חזרה, משמע שעבר שם בדרכו לאותו מחוז. למה אז לא הבחין במעיין ובסגולתו? למה? התשובה ניתנה כבר. שהלך לשם, כל מעייניו היו נתונים לכבוש עוד ועוד, להשתלט, למשול, מעבר להררי חושך. בסדר, יכניע, ידביר תחתיו, מה הלאה? בשביל מה? אין שאלה. דחף, דחף. זה לא בשליטה. בסחף כזה לא מבחינים במעיין מגן עדן. רק שפקחו את עיניו הנשים: מה צריך אדם יותר מלחם לשבוע? לשם מה טרחת ובאת עד כאן? מה חסר לך בארצך? כששקטה המיית השקיקה, התפנה למצוא את המעיין המבורך.

יש אנשים רצו, רצו, רצו אחרי החומר כל ימי חייהם כמעט, ופתאום מצאו את התשובה. חזרו בתשובה. פתאום בית כנסת שהם  לא רצו להיכנס, בית מדרש הם אף פעם לא פתחו ספר, פתאום הפך להם לגן עדן. והם עברו לידו תמיד. ולא רצו להיכנס. לא רצו לטעום, לא רצו לשתו, לא רצו שום דבר. והיום הם ספונים ליד התורה, שום דבר לא מוכנים בתמורתה.

זה מה שאמרו חכמים בנידה ע': "מה יעשה אדם ויחכם?", אדם שרוצה להיות חכם באמת, חכם אמיתי, מה יעשה ויחכם? "ימעט בסחורה וירבה בישיבה". הדגש הוא לא רק על "ירבה בישיבה", הדגש הוא גם "ימעט בסחורה", כי אם שואף הוא לעוד ועוד בגשמיות, אז הוא יהיה בסוף מסתפק ברוחניות. יעשה מעט מאוד ברוחניות. כי הוא יהיה כל הזמן טרוד אחרי הגשמיות.

כמו שאמר בעל "חובת הלבבות", בשער חשבון הנפש, פרק ג', חשבון כ"ה: "כאשר לא יתחברו בכלי אחד המים והאש, כן לא תתחבר בלב המאמין אהבת העולם הזה ואהבת העולם הבא". זה אחד על חשבון השני. אי אפשר לשים בכוס הזה אש ומים ביחד. או שהמים יכבו את האש, או שהאש תאדה את המים. אי אפשר! זה שני אויבים, זה שני הפכים. אהבת עולם הזה ואהבת עולם הבא, זה לא הולך ביחד. כי זה בא על חשבון השני. אם אתה אוהב את העולם הזה, אז אתה לא אוהב את העולם הבא. אם אתה אוהב את העולם הבא, אז אתה לא אוהב את העולם הזה. לאהוב את שניהם, לא יהיה לך לא מזה ולא מזה. לכן אמור: העולם הזה והעולם הבא הם כשתי נשים צרות זו לזו. אדם שנשוי לשתי נשים, כל אחת היא צרה לחברתה. כי כאשר תרצה האחת, תקציף השנייה. "אה, נתת לה יותר יחס, אני ראיתי". מתחיל מלחמה.

וכך פירשו רבותינו את דבר המשנה: "לא כל המרבה בסחורה מחכים", כך פירש הרמב"ם, ועל זה העיר התוספות יום טוב, שהיו שהרבו בסחורה והחכימו. כמו רבי אלעזר בן חרסום וכמו אילפא. ביומא ל"ה, ותענית כ"א. אבל מעייניהם לא היו, אלא בתורה.  כי רבי אליעזר בן חרסום היה עשיר אדיר! אבא שלו הוריש לו אלף מדינות ביבשה ואלף אוניות בים. והיה לוקח מקלו ותרמילו והולך ללמוד. זה לא מעניין אותו בכלל.

וכמו שפירשו בעירובין נ"ה: "לא מעבר לים היא". מה זה הפסוק "מה מעבר לים היא"? התורה לא תמצא בסוחרים ולא בתגרים. לא מעבר לים, אלה שנוסעים לעבר הים, חוץ לארץ, לעשות עסקים, הולכים לסין, הולכים לפה, לא תמצא שם. התורה לא תמצא שם.

וידועים דברי רש"י בפסוק: "ויעש אלוקים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול לממשלת היום ואת מאור הקטן לממשלת הלילה". אז הם נבראו בהתחלה שווים. אח"כ נתמעטה הלבנה. למה? על שקטרגה ואמרה שאי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד. היא צודקת.  ואח"כ כתוב: "ואת הכוכבים", על ידי שמיעט את הלבנה, הרבה את צבאיה. להפיס את דעתה. הקב"ה אמר לה: את אמרת, אין בעיה. תקטיני את עצמך. צודקת. אבל כדי להפיס את דעתה, הביא לה כוכבים. מלא, מלא כוכבים. תראו כמה כוכבים יש. תקראו כמה יש. מיליארדי מיליארדים. וכל זה בשביל להפיס את דעתה.

והקשה החידושי הרי"ם, זצ"ל: איזה פיצוי זה? מה יש ללבנה מהכוכבים שבסביבה? במה הם מנחמים אותה על מיעוטה שהיא נתמעטה? השיב: "כדי שהיא תראה שיש קטנים ממנה". שאדם רואה שיש קטנים ממנו, הוא נרגע. אבל אם הוא שרק הוא הקטן, באמת בעיה. אבל אם הוא רואה שיש עוד קטנים, הרבה יותר ממנו, אז הוא נרגע. וזה מנחם.

מה הראיה שזה מנחם? שאנחנו די מרוצים ממצבנו הרוחני. אנחנו יודעים שאנחנו לא מושלמים, יש לנו הרבה לאן להעפיל, אבל יש יותר קטנים מאיתנו. יש קטנים יותר מאיתנו, אז אנחנו רגועים. "תראה, אני לפחות הולך לבית כנסת, אני מניח תפילין, אני בפסח שומר, אני זה... אני לא גוי. את המבין איפה הוא? אני לא גוי...". כן, אבל זה לא הדרך. כי בשמים זה להיות ממעל. בעניינים הרוחניים צריך כל הזמן לשאוף למעלה, למעלה. לא להסתפק ולהתבונן שיש פחות. הפוך! על הארץ מתחת שמה תסתכל שיש מתחת. שיש פחות, פחות. אז אם אין לך הרבה, לא משנה. אבל יש אחרים שאין להם כלום. שמה תשמש בפטנט הזה. אבל לא ברוחניות.

הרי רבנו יונה מפרש את דברי המשנה: "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש"- שגם אם אין גדול ממך, תשתדל להיות חשוב עוד יותר. אז מה אם אין ואתה יחידי. תשתדל להיות עוד יותר תמיר. ואפילו אם אין בדור ההוא כמוך, אז תראה את עצמך כאילו אתה בדור חכמי התלמוד, וכאילו אתה עימהם. וגם כי תשיג אפילו למעלת רבי שמעון ורבי מאיר, תמשיך להיות. תרצה להיות כמו משה רבנו. וכמו אבות הקדושים. חייב אדם לומר: "מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי אברהם, יצחק ויעקב".

ופלא, על מי הוא מדבר? תחשוב שאתה עומד עם הנביאים ועם משה רבנו, עליו השלום. מתי תוכל להשיג לחוכמתם? ובזה לא תתרשל לעולם מללמוד. ובכל יום ויום תתקן את מידותך ותוסיף על חוכמתך, ותהיה כמעיין המתגבר.

לסיכום: אני זוכר, אומר רבי יענקל'ה, בשעתו הייתה בני ברק ישוב קטן, החזון איש רצה להרחיב את גבולות הקדושה, עבר התגורר ברחוב עזרא. היום קוראים לזה רחוב חזון איש. ואת רחוב עזרא העבירו מזרחה. אבל אז הבית שלו היה מחוץ לעיר, בין חורשות של עצי איקליפטוס.  בלילות נשמעו יללות תנינים וצבועים. פחד היה לעבור שם בחשכה. ראש העיר דאז רבי יצחק גרשטנקורן הציב עמוד תאורה, פנס רחוב ליד ביתו. יום אחד באתי וחזון איש שאל: "נו, רבי יעקב מה תאמר לעמוד חשמל שהציבו כאן". הבנתי שהוא רוצה לומר דבר מה. צדקתי.

אז הוא אמר לי ככה: "תראה, אני יוצא פה מהבית, ורואה שיש לי צל ענק...". מי שנמצא ליד פנס יש צל ענק. "...והצל הולך ומתמשך למרחקים . ככל שאני מתקרב לעמוד החשמל, הצל הולך ומתקטן". נכון. שאתה עומד מתחת לאור, אין צל. כשאתה מתרחק טיפה, מתחיל לצאת. "שאני מגיע אליו, הצל נעלם. אני ממשיך והולך הצל נמתח שוב. ככל שאני מתרחק, הצל מתארך. ומה למדתי מזה?". כל דבר חכמים מתבוננים "מה למדתי מזה? שככל שמתרחקים מהאור, מרגשים יותר את היש. שמתקרבים אל האור, אל חוכמת התורה וחכמי התורה של הדורות הראשונים, אנחנו מתקטנים ומבינים את אפסיותנו...".

אין לנו שום צל. שום יש. כי צל מורה שיש. מה הצל מורה? שיש פה איזה עצם. הצל ממה נהיה? מעצם כל שהוא. אבל אתה מתרחק מהאור, אז נהיה יותר צל, יותר יש. כאילו אתה יותר חשוב, מחשיב את עצמך, "מי זה חכמים?". זה בגלל שאתה רחוק מהאור. אבל היית עומד קרו לאור, היית רואה שאתה אפס אפסים.

וזהו מה שאמרו בקידושין מ"ט: סימן לגסות הרוח, זה עניות של תורה. שאדם עני בתורה, הוא גס רוח. בעל גאווה סרוחה. מדבר בצורה בוטה. זה בגלל שהוא עני. אם הוא היה עשיר בתורה, לא היה לו גסות הרוח. זאת אומרת, שמשווה עצמנו לפחותים ממנו ומתגאה עליהם. וממלא אינו משווה עצמו לגבוהים ממנו ואל משתדל להעפיל אליהם.

עכשיו, אם נלמד שוב מהארון, ארון הברית, שהיה בעל מידות שבורות, אז נדע שאנחנו עדיין חסרי שלמות. אז מה צריך להיות? פורשי כנפיים למעלה, כמו הכרובים. כרובים זה מלשון "רביה". רביה זה נער בארמית. כרובים, הפנים שלהם הם כמו הנער. למה בחר הקב"ה שיהיו כמו נער? שנער תמיד יודע שיש לו עוד מה ללמוד. לכן הכנפיים למעלה. להעפיל, לנסוק. לשמי מרום. ואז מה נרוויח בזכות זה? כתוב בפסוק, בשמות כ"ה, כ"ב: "ונועדתי לך מבין שני הכרובים". אז יזכה האדם להשראת שכינה שהיא נמצאת בין הענווים. מי שהוא ענו, לא גס רוח בגלל שפלותו ועניותו בתורה, אלא בגלל שהוא למעלה, למעלה ברוחניות, ה' ישרה שכינתו עליו. אמן!

שאלה:

שואל: ערב טוב לקהל ולרב כמובן.

הרב: ערב טוב.

שואל: וחזק על דברי התורה שחיזקת אותנו. אני גם חוזר בתשובה אומנם, כמה שנים טובות. אבל יש משהו שמדאיג אותי וזה קצת קשה לי. הדאגה קשה ללמוד. קרו מקרים של חברים שלי שחזרו גם כן בתשובה.

הרב: כן...

שואל: חלק מהם הלכו לישיבות, חלק מהם המשיכו לעבוד ולשמור תורה, לקיים שיעור תורה.

הרב: כן..

שואל: וכל מה שהיה צריך היו עושים. אבל אם נדבר נגיד על שישה מהם, חמישה מהם נתנו את נשמתם לבורא. לא הרבה זמן כל כך מאז שחזרו בתשובה. ורציתי לדעת: אם כבר חזרו בתשובה והכירו את הבורא כמו ... כמו שהאמת ושרק הקב"ה למעלה. למה דווקא לקח אותם הקב"ה בזמנים האלה שדווקא התחזקו ומתחזקים? תודה רבה.

הרב: תהיה בריא.

שואל: מחכה לתשובה מהרב.

הרב: בקרוב.

כתוב שחנוך היה צדיק. צדיק גדל. ולקח אותו האלוקים ואיננו. למה לקח אותו? שלא יחטא. זאת אומרת השמירה הייתה שלקח אותו לפני זמנו, כדי שלא יחטא. רשעים בדורו של אורח החיים הקדוש, ככה הוא כותב: אמרו לו אנחנו מוכנים לחזור בתשובה, ולמה אנחנו לא חוזרים בתשובה? כי אנחנו יודעים שלא נחזיק מעמד.אבל אם נחזור בתשובה ונמות, אנחנו מוכנים. למה? כי אם הן ימותו מתוך תשובה, הם יזכו לגן עדן.אבל אם יעשו תשובה ויחזרו לסורם, אז מה הועילו? זאת אומרת, שמי שזכה לחזור בתשובה ונפטר ולא הספיק לעושת עבירות, הוא מובטח בחיי העולם הבא. אז זה לא הפסד. זה רווח. כי החיים האלה אם יגמרו בעוד 30, בעוד 40, בעוד 60, מה זה משנה , זה יגמר, אבל מה מודדים? מה סופרים? מה בודקים? מה עשית בזמן הזה שנותר לך. מה עשית. כמה מתוך זה יהיה לך יותר. יותר ביטול תורה או יותר לימוד תורה. יותר מצוות או יותר עבירות. יותר מצוות הגונות או יותר מצוות שהן מבזות. איזה חצי גרם יהיה לך. זהב או סיגים. אז זה לא חוכמה להישאר בחיים. להישאר בחיים ואח"כ לשלם על החיים האלה, לא כדאי. אבל אם בן אדם חזר בתשובה, כמו רבי אלעזר בן דורדיא, שחטא, חטא, חטא, וכשחזר בתשובה מת מתוך התשובה, ויצאה בת קול ואמרה לו: "אשרייך, רבי", קודם הוא היה עבריין, "רבי אלעזר בן דורדיה שאתה מזומן לחיי העולם הבא". נו, מה יותר טוב? אם באנו על מנת לצאת ולצאת יש שני כיוונים, או גן עדן או גהנום, מה עדיף. לצאת חייבים, מתי? לא משנה. השאלה לאן הולכים. הבנת?

שואל: או שקראתי או שאמרו לי שיש.. כתבו דבר כזה שמה זה חשוב, העיקר עכשיו בזמן הזה, הוא נמצא בתשובה, הוא נמצא בדרך הישרה, מה יהיה אח"כ, זה לא צריך לטעון עכשיו. אבל עכשיו איפה הוא נמצא עכשיו?

הרב: נכון. שואל אותך שאלה: מה זה לא חשוב מה יהיה אח"כ? אם אח"כ הוא יחלל שבת אז לא חשוב? העיקר שהוא עכשיו בתשובה?

שואל: לא. לא הרב. לא לזה אני מתכוון.

הרב: נו, תתכוון למה...

שואל: הכוונה שלי שידוע שהקב"ה בוחן לבבות...

הרב: נכון.

שואל: יודע בדיוק מה יקרה עם אותו אדם.

הרב: נכון.

שואל: אבל יש איזה עניין, לא יודע, בתורה או באיזה שהוא מקום...

הרב: "לא יודע" זה הבעיה. כן, הלאה.

שואל: שמסופר שמה על אחד מהילדים או עשו או משהו כזה, שאמרו לו.. מישהו שאמרו לו שהוא יצא רשע. בגלל זה אני לא עשיתי את הילדים האלה אולי עשיתי ילדים בכלל...

הרב: חזקיה המלך.

שואל: כן.

הרב: נו, אז מה? אז חזקיה המלך לא רצה להביא ילדים, ואמרו לו מה אתה נכנס לחשבונות של הקב"ה, ובסוף הבן שלו מנשה חזר בתשובה.

שואל: כן.

הרב: נו, מה?

שואל: אז הכוונה...

הרב: לא! הכוונה היא בדיוק הפוך. זאת אומרת, אפילו אם יהיה לך רשע, מי אמר לך שהוא לא יחזור בתשובה? אבל מי שחזר בתשובה, מי אמר שהוא לא יהיה רשע?

שואל: מי שחזר בתשובה?

הרב: כן.

שואל: אז אנשים כאלה יש להם גן עדן, הרב?

הרב: בטח! אם הם חזרו בתשובה והספיקו לחזור בתשובה ואחרי זה נפטרו, מסודרים. 

שואל: אני מסתפק והבנתי עכשיו את השאלה שכל הזמן הייתי מדואג ממנה.

הה: יופי!

שואל: תודה רבה.

הרב: תהיה בריא.

 

שאלה:

שואל: מהו השכר של נשמה של יהודי שעשתה את רצון הבורא בעולם הזה, והגיעה עכשיו לעולם הבא?

הרב: לא הבנתי. מה השכר של נשמה של מה?

שואל: שעשתה את רצון הבורא בעולם הזה, והגיעה עכשיו לעולם הבא.

הרב: אם היא עשתה בשלמות את כל מה שעשה הקב"ה רצה ואין שום טענה עליה, היא סמוכה ליד כסאו של הקב"ה. מספיק טוב?

שואל: תודה רבה.

הרב: תהיה בריא.

 

שאלה:

שואל: שלום וברכה, ערב טוב, הרב.

הרב: ערב טוב.

שואל: רציתי אם הרב יוכל לייעץ לגבי הכוונות בברכה.

הרב: "אדון הכל היה, הווה ויהיה, תקיף בעל היכולת ובעל הכוחות כולם".

שואל: כן. זה במחשבה, אבל הקצב של הרכה צריך להיות איטי, ולכוון כל דבר ודבר?

הרב: מתוך הבנה מה שאתה מוציא מפיך.

שואל: והברכה האחרונה?

הרב: אותו דבר. אתה צריך בקול שם ה', אדון הכל, היה,הווה ויהיה . באלוקינו- תקיף בעל היכולת ועל הכוחות כולם, ולהתכוון לכל מה שאתה אומר. אם זה ברכת המזון, להבין מה זה "הזן את העולם כולו בטובו, בחסד, ברווח, ברחמים רבים...", להבין מה אתה מדבר. אבל אם אתה (אומר מהר).. עם מי אתה מדבר?

שואל: אז מה שאני מבין מהרב שאם אדם מברך בצורה כזו, יכול להיות שזה בעצם ברכה לבטלה.

הרב: בחלק מן המקרים כן. זה אפילו יכול להיות ביזוי. "בוצע, בירך נעץ ה'". יש מציאות שאדם גם יברך ויבצע ויחשב מנעץ ה'.

שואל: הבנתי. תודה רבה הרב.

הרב: תהיה בריא.

שואל: ואם הרב יוכל לברך את אשתי, איריס מיטל בת אילנה, לרפואה שלמה.

הרב: איריס מיטל בת אילנה, רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה.

שואל: אמן. תודה.

שאלה:

שואלת: ערב טוב, כבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

שואלת: יש פה נערות, דתיות צעירות ששואלות האם מותר לשמוע את יניב משיח.

הרב: חס ושלום! חלילה וחס! מרחיק משיח. לא רק זה גם את ארז יחיאל אסור לשמוע. הוא הפך להיות זמר פסול. הוא עשה גם שיר כמו של יניב מרחיק משיח. בדיוק אותה מנגינה, אותו דבר, אולי יהיה לו קהל קצת יותר גדול, כך הוא חושב. הפסיד את העולם הבא.

שואלת: תודה רבה, כבוד הרב.

 

שאלה:

שואלת: ערב טוב, כבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

שואלת: רציתי לשאול מה זה חמורים לובים?

הרב: אמרתי כבר. חמורים לבנים שהם מובחרים ובעלי יכולת נשיאה רבה.

שואלת: כן? תודה רבה.

הרב: למלך חוסין היה סוס ושתיים וחצי מיליון דולר. סוס ירדני. והוא לא היה ירדני, אבל לא משנה. אז תארי לך שעל סוס אשפר לשלם שתיים וחצי דולר. אם היו מוכרים רק את החמור הלובי שהיה הכי יקר אז, גם היו ממלאים כמה שקים של כסף זהב.

שואלת: אז איפה היה להם את החמורים האלה?

הרב: חסר במצרים חמורים? מלאה חמורים. עד היום.

שואלת: אבל לובים, אתה אומר, לובים היה במצרים?

הרב: מלוב, מה הבעיה מלוב להגיע למצרים? הם שכנים. לא ראית את מעומר קדאפי?

 שואלת: ליהודים היה.. זאת אומרת, מאיפה הם קיבלו את החמורים האלה? מהמצרים?

הרב: כן. מה זה, מה היו מעבירים ממקום למקום. היה מסחר. הרי ארץ מצרים הייתה בכיפת העולם. כל העולם באו...

שואלת: כן, אבל הרב הוא אומר שמובחרים. זאת אומרת, זה היה חמורים המובחרים של המצרים.

הרב: של הלובים. מלוב. של מועמר קדאפי. למה? הם מכרו כל מה שיש להם מכל העולם בשביל שיוכלו לאכול ברעב. היה רעב בכל העולם. כולם ירדו למצרים. מכרו כל מה שהם יכלים בשביל שיתפרנסו, שיהיה להם מה לאכול. אז מכרו גם את החמורים הלובים. את יודעת עם כמה כלבים יצאו בני ישראל ממצרים? יש אומרים 600 אלף, יש אומרים מיליון מאתיים. כי הם הלכו לפני העדרים שלהם. עם ישראל יצא ברכוש גדול, כמו שהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו: "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". הבנת?

שואלת: אפשר ברכה, הרב?

הרב: כן.

שואלת: ברכה לבריאות, פנינה ג'קלין בת איזה.

הרב: פנינה ג'קלין בת איזה, רפואה שלמה, בריאות שלמה ואיתנה.

שואלת: אמן. ועודף אברהם בן סעדה ואיזה בת רחל, לבריאות איתנה.

הרב: אמן!

שואלת: אמן! תודה, כבוד הרב.

 

שאלה:

שואל: היי, כבוד הרב.

הרב: היי, היי.

שואל: תדע לך שאני ממש מתרגש לדבר איתך, להיות עוד הפעם בהרצאה שלך.

הרב: תודה!

שואל: שאלה קצת שמדאיגה אותי ממש בזמן האחרון, לגבי אח שלי שעזב את הארץ לפני... קרוב לשמונה שנים, ונשא לאישה גויה. גרה והביא איתה ילדים. היא בכל אתאיסטית. לא שזה מוסיף לעניין, אבל הוא בא ממשפחה יהודית מאוד. ורציתי לדעת מה דינו, מה הלאה?

הרב: בוא נברך אותו. מה השם שלו?

שואל: קובי בן לינדה.

הרב: והשם האמיתי זה יעקב?

שואל: יעקב.

הרב: יעקב בן לינדה, ה' יתן לו שנאה לאשתו הגויה ויעזוב אותה ויחזור לארץ ישראל מהרה. ותודיע לי.

שואל: תודה רבה.

הרב: זה לא אשתו וגם לא הילדים שלו.

שואל: אני יודע.

 הרב: זהו. אז לכן, הוא יכול לקום וללכת.

שואל: אני לומד מאבא שלי על זה.

הרב: טוב. תהיה בריא!

 

שאלה:

שואלת: שלום כבוד הרב. אני קודם כל רציתי לבקש ממך סליחה. זה לא היה בפומבי, אבל אני יכולה להגיד שנפלתי ללשון הרע בזמנו, שהייתי מקשיבה לחדשות וקורא עיתונים. אם היו מספרים עלייך על כמה אתה קיצוני...

הרב: מאוד. את לא רואה אני יושב בקצה של האולם.. כן?

שואלת: ואת הדעות. נפלתי, הקשבתי לזה הרבה. תמיד היו אומרים לי... אני נרתעת. ובאמת יצא לי להכיר את הבחור פה שהוא באמת חסיד שלך. והוא סיפר לי עלייך, ובהתחלה אמרתי "לא, לא, הוא קיצוני, לא בשבילי". עד שהוא הושיב אותי והראה לי שיעורים שלך. ופשוט באיזה שלב התחלתי גם לחייך, לצחוק, כי זה...

הרב: לפעמים יוצא לי. כן?

שואלת: ורציתי לבקש ממך סליחה על זה שבאמת נפלתי והקשבתי לאנשים.

הרב: זה לא משנה. העיקר שמעכשיו תשפיעי על האחרים שגם כן יפסיקו לפחד. זה לא בריא לפחד. לא בריא פשוט. חרדות וזה...

שואלת: מבקשת ממך סליחה.

הרב: מחול לך! מחול לך!

שואלת: אוקי.

הרב: תהי בריאה.

 

שאלה:

שואל: ערב טוב, כבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

שואל: אני רציתי לשאול לגבי מה שאמרת עם הגרם זהב. תמיד אני הולך גם למניין בכל מיני מקומות, תמיד בפסוקי דזמרה בשחרית, אז תמיד מנסים כאילו לעשות את זה כמה שיותר מהר, אז איך אתה מצד אחד גם אתה עושה בכוונה, את מה שאתה אמרת, שאם אתה עושה את זה כביכול מהר, אז...

הרב: אי אפשר לעשות גם בכוונה וגם מהר. אם בן אדם באמת רוצה לצאת ידי חובה באמת, אז הוא פשוט מאוד יקדים לפני כולם ויגיד את זה יותר לאט בתשומת לב. אם את הורצה להיות יותר ממוקד, אז תשים את הטלית על הראש לך ותכסה את העניים...

שואל: אסור לי טלית.

הרב: אה, אסור לך.

שואל: רק אחרי חתונה.

הרב: שמעתי. לא זה לא אסור, זה לא נהוג לפי מנהג גרינוס, אבל זה אפשרי. בכל מקרה, אם זה בשביל העצה הזאת, אם זה יועיל ואתה תוכל להתמקד שלא תסתכל ימינה ושמאלה, תסתכל רק בסידור, ו תלך עם האצבע, ותבין, ואם תלמד עוד לפני כן פירוש המילות של כל מזמור ומזמור, בכלל זה יהיה חוויה. חסידים ראשונים היו מקדימים שעה לפני, שעה תפילה ושעה אחרי. אז לא ביקשתי ממך ככה, רק אני נותן לך את הדוגמה והכיוון. זהו. ואם כל יום אפילו מזמור אחד תתקדם לאט לאט, שתוכל לשים לב ולבחון ולתפוס כמה שיותר פסוקים, אתה תהיה מאושר בסוף, כי תרגיש שעשית באמת עבודה שבלב. כי תפילה זה עבודה שבלב.

שואל: בעזרת ה'. אפשר לבקש ברכה לזיווג?

הרב: קודם כל, הצלחה בתפילות ודבר שני, זיווג הגון.

שואל: אמן! תודה רבה.

הרב: תהיה בריא.

 

שאלה:

שואל: ערב טוב, כבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

שואל: כבוד הרב, שאלה: אני מתקשה מאוד ללמוד. רוצה מאוד להתקדם מבחינה רוחנית.

הרב: מה הקשוי שלך ללמוד? לשבת?

שואל: קשב וריכוז, אתה יודע, כמו חצי מהעולם היום.

הרב: לא הבנתי. ישבת פה כמעט שעתיים.

שואל: אתה יודע כמה הקשבתי?

הרב: מה זה משנה? ישבת. קודם כל ללמוד לשבת.

שואל: אין ספק, אבל אני רוצה, אני מגיע הביתה אחרי שיעור, לפתוח ספר, הראש סתום, לא מצליח ללמוד כמו שצריך.

הרב: אז אני אגיד לך: קודם כל, תלמד מה שליבך אוהב וחפץ. קודם כל. יש דברים שאתה ודאי מעדיף ללמוד יותר. אם זה סיפורי צדיקים, אם זה מעשיות של התורה, ספרי הגדה של התורה, כמו עין יעקב. אם אתה מוסר אוהב, אם אתה אוהב פרשת השבוע להתעניין ולראות כל מיני דברים ומפרשים. ספר "מעם לועז", שמביא הרבה דברים נפלאים.

 שואל: יש לי אותו.

הרב: אז זאת אורמת, קודם כל תלך על מה שאת האוהב, שתלך על מה שאתה אוהב, אז יהיה לך יותר קל, כי הטעם יבוא בהמשך. אם התאבון בא הטעם והטעם יביא את התאבון וכן הלכה. ואחר- כך תעבור להלכות, אח"כ משניות מפורשות ומבוארות. אח"כ, אתה מבין, תיקח..

שואל: הבנתי. אחת מהבעיות בעצם שגם אני לא זוכר מה אני לומד.

הרב: לא חייבים לזכור. קודם חייבם ללמוד ואח"כ לזכור. קודם ללמוד.

שואל: אז איך אני איישם את מה שאני לומד אם אני בסופו...

הרב: אני אסביר: הרי אם אתה למדת עכשיו, אם אני אמרתי עכשיו חצי גרם זהב, אתה תזכור את זה. זה אני בטוח שתזכור.

שואל: כן.

הרב: ובהקשר לברכות, שאפילו ברכה את הלא מחשיב אותה לעומת מה שאתה מקבל, מן הסתם אתה תזכור. לא יודע אם זה עד מחר או מחרתיים, אבל תזכור. ואם תרצה באמת לזכור, אז אתה תחליט שמהיום אתה מתחייב לברך לאט. אם תחליט מעכשיו שכל פעם שאתה מברך, לא משנה באיזה סיטואציה, אתה מברך לאט, אתה תברך לאט. והרווחת כבר את כל הברכות שלך עד סוף החיים. כל יום יש לך פחות או יותר כמאה ברכות, אם אתה מתפלל שלוש תפילות, פלוס מה שזה.. מאה כפול 365 כפול כמה עשרות שנים, תראה כמה הרווחת מדרשה אחת, בגלל חצי גרם זהב. זה ודאי אתה תזכור. אם תחליט אבל. אז כבר לא צריך לזכור, כי זה הופך להיות אצלך מנהג. גמרנו! לא צריך לזכור. אם למדת שצריך להניח תפילין והתחלת להניח תפילין, לא צריך לזכור, כל יום אתה תניח תפילין. לא צריך לזכור, צריך לעשות. אם עושים, כבר לא צריך לזכור. כבר עושים. "וזכרתם ועשיתם". ככה כתוב.

שואל: אוקי. אפשר ברכה, כבוד הרב?

הרב: בשמחה! שמה שאתה רוצה באמת, אכן יתקיים.

שואל: אמן! תודה רבה!

הרב: תהיה בריא!

 

שאלה:

שואל: שלום כבוד הרב.

הרב: ערב טוב.

שואל: ערב טוב. קוראים לי דני, אני בחסדי ה', חזרתי בתשובה. לפני חצי שנה, התחלתי להתקרב. שנה בערך בתשובה, אני לא יודע אם לקרוא לזה שלמה, אבל אני משתדל. יש לי שתי שאלות:

אני אוהב להכיר, לדעת, יש לי הרבה שאלות, יש לי הכוונה. עלתה לי איזה שאלה שקצת כזה.. לא יודע.. אמרתי אני אשאל, אין מה להתבייש. אומרים שעל כל דבר יש תשובה בעולם. אם אתה עושה את זה תשובה שלמה ומלאה, על כל דבר יש תשובה.

עכשיו, היום בדורנו, הכל פתוח, הכל פרוץ. לצורך העניין, אני אסביר למה אני מתכוון...

הרב: מובן.

שואל: אני מדבר גם משכב לא נעים... ויש כאלה אנשים שמשנים את המין שלהם. רציתי לדעת איך אפשר לעשות תשובה על זה? סתם מעניין. כי יצא לי לחשוב שעל כזה דבר אני לא רואה איך אפשר לעשות תשובה. אומרים שעל כל דבר יש תשובה.

הרב: צריך את טראמפ. שמעת על טראמפ?

שואל: לא כל כך. האמת, לא רואה חדשות, לא רואה טלוויזיה.

הרב: נשיא ארה"ב. טראמפ. אומבמבה התיר שגברים ונשים, חוץ מכבודתכם, יוכלו להיכנס לכל מיני מקומות צנועים ביחד. אין הבדלה. גברים, נשים והסמל הידוע זה גברים וזה נשים. אין. הוא אומר כל אחד יכול להגדיר את עצמו. אתה בתור גבר יכול להגדיר את עצמך אישה ולהיכנס איפה שהנשים. והנשים יכולות להיכנס... הכל בהגדרה עצמית. הכל תלוי בהגדרה עצמית. זה האומבמבה. בא טראמפ וביטל את זה. אמר אין דבר כזה. גברים זה גברים, נשים זה נשים. אז צריך את טראמפ. אז אם יהיה לך טראמפ בראש, שיגיד לך שאי אפשר להיות כזה דבר, אתה מבין? אז אתה יכול להצליח.

עכשיו, לא צריך את טראמפ. יש את הקב"ה. הוא אומר שזה מעשה אסור שעונשו כרת, זה תועבה שאין כדוגמתה, ואדם לא יזכה לחיי עולם הבא. אז מה צריך יותר להפחיד את הבן אדם בשביל שהוא יאבד את חייו בשביל הנאות בהמיות., שאפילו אצל הבהמות אין את זה.

שואל: לי זה ברור, אז...

הרב: אז מה עוד צריך...

שואל: השאלה הייתה איך אפשר לעשות על דבר כזה תשובה?

הרב: שום דבר. זה תעבה שצריכים להתמודד איתה. כמו שיש תאווה לאדם בכל מיני נושאים. כתוב גזל ועריות נפשו של האדם מחמדתן. זאת אומרת, אדם חומד לגזול ועריות. זה בטבע שלו. אבל הוא חייב להתגבר על זה. שהתורה אומרת "לא תרצח", "לא תגנוב", מה היא אומרת? שזה לא אפשרי? היא אומרת הפוך, זה אפשרי שכל אדם ירצח ויגנוב וינאף וכו', אבל היא אומרת "לא". זאת אומרת, יש לך את הכח לא. להגיד "לא". גם על דברים שאתה מתעבה ורוצה. גם החוק אומר לך. יש דברים שהחוק אומר לך לא. בא לך לנסוע מהר והוא אומר לך לא. ואם לא, הוא ישלול לך את הרישיון או את החירות ויכניס אותך לכלא. אבל פה כמה זה? חצי שנה, שנה, שלושה חודשים,קשקושים. שמה זה לנצח. אז מי טיפש בשביל הנאות רגע, לאבד את חיי עולם הבא שלו? צריך להיות טיפש! טיפש מטופש!

שואל: חצי מהיהודים בעולם לצערי.

הרב: אני לא יודע את הנתונים האלה, אתה מכיר אותם יותר טוב, אני לא מכיר כאלה. אבל מה זה משנה, אם היו 90 אחוז אז מה? זה צודק ונכון? מה זה קשור? מה זה קשור כמויות? האיסור הוא כלפי אחד וכלפי רבים. אין דבר כזה. אבל אני אגיד לך מה הפטנט. הפטנט הוא שהנצרות הפרוטסטנטית, היא, היא, שבאה להגיד שיש שוויון בין איש לאישה, שיהיה שוויון בין אדם לחיות, אתה רואה שבזמן האחרון כל הזמן כל העולם פתאום מדבר שכל המינים שווים, פמיניזם ושחיות, ו"תנו לחיות לחיות", ודואגים לחיות יותר מבני אדם וכל מיני דברים תמוהים שאת הלא מאמין! וששתי אמהות לילד אחד ושלושה אבות לבת אחד. וזה בג"צ מחליט שיש חוק כזה. למה הם עושים את זה? כי הם רוצים לבטל את הדתות. הדת הנצרות הפרוטסטנטית היא נגד הקתולית. אין העלאה במושגים שלהם. אדם הוא נתון למכשלות , לטעויות. וגם אם יש בורא, לשיטתם, גם אם יש לשיטתם, אז הוא גם יכול לטעות. הוא טועה והכל בסדר כולנו שווים. זה היה הפטנט של עבודה זרה. מה זה עבודה זרה? היו זורקים אבן למרקוליס, על האלוהים שלהם זורקים אבן. אתה מבין. או פעור. היו פוערים עליו. חוץ מכבודתך, עושים עליו את הצרכים על האליל שלהם. מה הפטנט? לבזות, לומר אין שום דבר ששולט בעולם. אנחנו עושים הכל. יש להם תזות, שאדם הוא דטרמיניזם, פירושו של דבר הוא לא בעל בחירה, הוא חומרי, הוא מוכתב מראש. האנשים כולם נידנו לעבירות וכו'. אין פה שינוי, איזה טבע, אין מה לעשות. היום המדע חוזר בו לפי שיטת הקוונטים, שכבר אדם יש לו בחירה והם כבר יודעים שאם המוח אפשר להזיז עצמים. מה שפעם מעולם לא אמרו דברים. אבל זה תורות שהכל בהסוואה. גם מדינת ישראל מתנהגת לפי הנצרות הפרוטסטנטית. כל הרפורמים בכותל וכל מה שקורה, זה הכל אותה מגמה. כל השמאל, כל זה שאומרים לך תרבות המערב, מה זה תרבות המערב? זה הנצרות הפרוטסטנטית החדשה. היום כבר השתלטו עליהם הישועים והם שולטים יותר בכנסיה. אבל בסך הכללי את הצריך להבין שהמצב הוא שרוצים לחלן את העולם ולהרחיק אותו מהבורא. זה נקרא מלחמת גוג ומגוג בחלק הרוחני שלו. זה החל ק הרוחני של מלחמת גוג ומגוג. זה המלחמה במאמינים באמונה. לכן, חכמים זכרונם לברכה, לאלה שהיו צוחקים עלינו בתור מאמינים... אתה זוכר כשאתה היית בהתחלה, אולי כי את הצעיר או לא, להורים שלך קראו "אלו מאמינים, מאמינים, פנאטים". מאמינים. מה אמרו חכים? הורידו להם את האל"ף ועשו אותם "מינים". הבנת. אז זאת אומרת, מעולם הייתה המלחמה הזאת. גם שהעמידו מגדל בבל. זה היה הכל אותו פטנט. אז לכן אומרים מה יש? כל אחד יכול לבחור לו איזה מין שהוא רוצה. הוא יכול להיות עם זה, ועם זה, ועם זה, ועם בהמות, ועם חיות ועם הכל. אין שום בעיה! מה הבעיה. מה שבא לך לעשות, זה הטבע שלך, מה פירוש? ככה נבראת ככה תמשיך. לא אכפת להם שיקראו להם קופים, שהם באו מקופים. לא מעניין אותם בכלל. הם נלחמים, "כן, אנחנו באנו מהקופים". מה הבעיה. העיקר להשתחרר. אין שום עול, אין אף אחד, אין סיבה לכל הסיבות. הבנת? זה צריך ללמוד את זה. זה לא פשוט. מה שאמרתי זה בתמצית. אבל אתה צריך להבין דבר אחד: הכל זה שהנצרות השתלטה על העולם והיא נכנסה דרך האקדמיה. באקדמיה שמה מנחילים לאנשים את כל השטויות והבלים האלה. אתה בשביל ללמוד את המקצוע יכולת ללמוד שנה. אבל הם נותנים לך כמה שנים, כי הם צריכים ללמד אותך את כל השטויות. שתצא משמה עם שוויוניות ואם לא תחשוב ככה, אז אתה מפגר, אתה פנאט, אתה שייך לדור הביניים, אתה בכלל לא זה, ואם לא תדע שחיות צריך להקפיד עליהם, וצער בעלי חיים וכו'. שזה נכון במקרה זה, אבל הם עושים תורה מיוחדת והכל וכו'. יש כבר אסרו לאכול בעלי חיים בכלל. לחצו לו פה, מסכן. הפרה כבר לא ראויה לשחיטה. הם החליטו וזהו ונגמר. וכל מיני דברים. כל זה להטות את הבן אדם מהנקודה האמיתית, להתבונן שיש לו התחייבויות וחובות ומטלות ומצוות לקיים לפני בוראו. הבנת? זה נקרא תרבות המערב. וככה אומרים הישראלים וראשי הממשלות פה, שאנחנו שייכים לתרבות המערב ואנחנו חושבים בדיוק כמו אמריקה, ושי לנו תרבות משותפת וכו'. איזה תרבות? מה הקשר? זה עשו, זה יעקב. איזה תרבות? הכל הפוך. אבל זהו, אמרים לכולם שאנחנו כמו האמריקאים. הבנת? זהו. זה הבעיה. לכן, שונאים את הדתיים ואת הדת ולכן מכניסים בכח ליבה ולימודי חול וכל מיני דברים והדרת נשים אומרים, זה שמדירים ומגדירים את החרדים בעבודות ובכל זה לא נורא, אבל הדרת שנים וחייבים לשמוע, חייבים לשמוע מוזיקה של נשים  וחייבם להיכנס לטנק עם חיילת וחייבים לשמור בלילה ביחד, וחייבם, וחייבם.. הכל בשביל לבטל את הדת. זה מהנצרות הגיע. הבנת? והרבה מהטקסים פה בישראל הם על פי הדת הנוצרים. טקסי המדינה הם על פי הדת הנוצרית. יותר מזה אני אגיד לך: שבשביל לקלקל אונו אז היו כמה מנהיגים שאתה לא למדת עליהם בטח, ואם למדת אז לא למדת טוב, כי בדר"כ לא אומרים את זה בשביל שתלמד אלא בשביל שתזכור רק שהיו כאלה והם חשובים, שמות כמו שפינוזה, אחד העם, מנדלסון וכו', שהם רצו לקעקע את היהדות, שאתה לא תהיה, תהיה יהודי בביתך ואדם בצאתך. זאת אומרת, יהודי הוא פחות מאדם שנמצא בחוץ, הגוי הוא יותר נאור ואתה לא. זה גם כן המצאות של מילים שלהם וכו'. זה על פי הנצרות הפרוטסטנטית. שבתאות והכל, זה שייך להם. בקיצור, דברים שאתה לא חולם עליהם, אבל הכל מבושל פה כמו שצריך. והפכו הרבה מושגים לחול. לדוגמה: למה יש 120 חברי כנסת? כאילו זה כנסת הגדולה. היה לנו כנסת הגדולה, נביאים.

שואל: זה כדי לגנוב מאיתנו כסף. כספי המיסים.

הרב: זה אחרי זה. זה הכסף הקטן נקרא. אז כנסת הגדולה ואח"כ.. קוראים למקום "משכן הכנסת", כאילו זה המשכן, אתה מבין. שמה שורה שכינה, רחמנא ליצלן, הבנת? הכוונה לשכנה. כן. אז זאת אומרת, זה כל זה... דגלים, טלית כאילו. דגל ישראל כאילו טלית והכל, זה במקום. ואמרו בארץ ישראל צריך כיפה, מי צריך כיפה? אתה בארץ ישראל, מה צריך כיפה? אצל הגויים אתה צריך לשים כיפה שידעו שאתה יודע, פה מה צריך כיפה? ועוד על מיני שטויות שברוך ה' תנועת התשובה הרסה להם את כל מה שהם תכננו לעושת. אתה מבין? אבל זה המלחמה האחרונה. המלחמה הרוחנית מי ישאיר מאמין בה' יתברך ומי לא ידבק בנצרות הפרוטסטנטית שחדרה, גם לחרדים. כל הזמרים הפסולים הם שייכים לכת הזאת. למה? כי הם מכניסים לנו את המוזיקה שלהם, של הגויים הנוצריים האלה ואת כל הבאסים ואת כל הג'ז ואת כל הרוק ואת כל המוזיקות האלה של היום,  כל זה. וכל הקואצ'רים, שמעת על הקואצ'רים? וכל אלה שנותנים לך כל מיני פתרונות כאלה ואחרים נפשיים והכל, זה על פי תורת הנצרות הפרוטסטנטית. והכל הכל נעשה וכולם חדרו לתוך החרדים והחרדיות. וכל הסרטים והצגות שעושים היום לחרדים, לחרדיות, כאילו זה במסגרת הזה והזה, זה הל בא מהתרבות שלהם. בתי מדרשות לא. קרקס, תיאטרון, כל הדברים. הכל חדר! הכל חדר דרך הנצרות הפרוטסטנטית עד לבית של החרדים שבחרדים. שלא לדבר על המכשירים שנמצאים היום ביד כל אדם, וממלא אתה מחובר לעולם הגדול ולא לעולם התורה. אז ממלא מה זה שאלה לא יכול, כן יכול, אתה יודע זה 90 אחזו, 50 אחוז, זה לא.. מי שיישארו יהיו מעטים שיחזיקו באמת שיבוא מלך המשיח. מעטים. כל השאר ילכו פייפן. למה? כי הם יראו שרוב העולם, כולל חרדים, ?מה" הנה הוא, הנה הם הנה..הנה..". רק מי שידבק באמת בלי לסטות, ויזרוק כל סממן שהוא לא יהודי, אמיתי, מקורי, הוא ישרוד.אלה השרידים שיישארו.

אמרתי בקצרה, יש הרבה מה להגיד. אבל אני רק פעם ראשונה כמו שאומרים אומר להם את הדברים לפנים, אבך שתדע שכל המחלות האלה שהזכרת  הם מחלות שהצרות הפרוטסטנטית הכניסה בכוונה, בשביל לחלן את העולם, ולעשות עולם חדש. עוד לא דיברתי על הבונים החופשיים ושאר הדברים האלה. אתה יכול קרוא על זה בגוגל ובמקומות אחרים. איך אני ממון ואנשי ממשל בכל העולם כולו מחוברים לבונים החופשיים, שזה עבודה זרה בפני עצמה. ויש שבועה שמה שמי שיגלה את סודותיהם, ימות. יהרגו אותו וכו'. והם שותים גם דם? הם שותים דם של אנשים וכל מיני דברים. דברים איומים ונוראיים.

שואל: ????????

הרב: יש, יש. לא רק הוא.  יש גם היום. אמרתי להם ברמיזה קצת מן הקצת, אבל מי שמבין יכול לפתח את זה הלאה. היזהרו רבותיי, אני אומר לכם. מי שידבק בתורה הקדושה ובמה שאנחנו אומרים על פי התורה בלבד, יש לו את הסיכוי להיות מן השרידים שיעברו את גוג ומגוג שלם, בריא וחי.

שואל: יש לי עוד שאלה קטנה.

הרב: כן?

שואל: יש לי מניין בעבודה, של מנחה בדר"כ, זה מה שיוצא לי להתפלל. עכשיו, המניין הזה אותי קצת מצחיק. מנחה 8 דקות, 9 דקות על השעון...

הרב: לא צריך לצחוק. הוא לא כשר המניין. אפילו אם יש שמה חובשי כיפות. כי אם הם אוכלים בשר ועופות, הם אוכלים נבלות וטרפות, ממלא החזן הוא פסול.

שואל: עדיף להתפלל ביחידות?

הרב: ודאי!

 שואל: גם שחרית?

הרב: גם שחרית. אתה יכול להתפלל בלחש. אם יש שמה עשרה אנשים ששומרים שבת. אתה יכול להתפלל בלחש. אבל לא לענות על שום דבר, לא על קדיש ולא על אמן, חוץ מ"קדושה", שאתה יכול להגיד שלושת הפסוקים, שזה שלושה פסוקים העניות שמה, וקדשי של יתום אם הוא לא מחלל שבת. 

שואל: תודה רבה.

הרב: תהיה בריא.

שואל: אם הרב יוכל לברך אותי ואת ההורים שלי לחזרה בתשובה שלמה?

הרב: תזכו אתה וכל ישראל לשוב בתשובה שלמה.

 

שאלה:

שואל: שלום, כבוד הרב.

הרב: שלום, שלום.

שואל: אני מתרגש קצת.

הרב: גם אני.

שואל: אז ככה: רציתי לדעת מה המקור של הספרים החיצוניים ולמה לא מתעסקים בהם יותר מידי?

הה: מה זה מקור? כל ספר שהוא לא ספר של התורה, הוא ספר חיצוני לתורה. ספר חיצוני פירושו של דבר שהוא מטה את האדם לשטות והבל, דברים שאין בהם ממשות לייעודו של האדם, למעט ספרים שהם נגיד...

שואל: חנוך?

הרב: לא, לא, שום ספר. שום ספר. אפילו בן סירה שחלק מזה לוקחים כמה דברים, אבל זה גם כן נחשב בין הספרים החיצוניים. ואדם שלומד בהם או מבזבז את זמנו עליהם, וזה לא רק הם, כגון: עיתון. שאתה קורא עיתון, זה גם ספר חיצוני. אז כל דבר כזה, אתה מאבד את העולם הבא. למה יצא אלישע לתרבות רעה?  משום  שנפלו מחיקו ספרים חיצוניים.

שואל: והמרד של המלאכים כביכול נגד הקב"ה, שמסופר בספר חנוך?

הרב: שטויות והבלים! מרד...

שואל: זה מה שכתוב שם.

הרב: זה עלי באבא וארבעים השודדים.

שואל: עוד שאלה קטנה.

הרב: כן?

שואל: יש לי אח קטן שהוא זמר.

הרב:כן?

שואל: אבל לא זמר דתי, לצערי הוא לא שומר שבת.

הרב: ואם הוא דתי הוא גם לא זמר. 

שואל: האם מותר לו לשיר בעזרת ה' בחתונה שלי?

הרב: מה פתאום! חס ושלום!

שואל: גם אם הוא אח שלי?

הרב: אפילו. זה נקרא "פה דובר נבלה".

שואל: הבנתי. אם תוכל לברך בבקשה את אמא שלי: יונה בת עליזה.

הרב: יונה בת עליזה, תזכה...

שואל: בריאות והצלחה...

הרב: בריאות, תשובה, שכל המשפחה תחזור בתשובה.

שואל: תודה רבה!

הרב: ושהחתונה שלך תעבור על פי ההלכה.

שואל: והבת זוג כרגע, הכרתי מישהי מהקהילה, אז אני רוצה בקשה שתברך אותה.

הרב: בשמחה!

שואל: להצלחת אסתר איזבלה בת לנה.

הרב: אסתר איזבלה בת לינה, תזכה לבנות בית נאמן על עדני התורה והקדושה והטהרה!

שואל: תודה רבה כבוד הרב!

הרב: תהיה בירא.

 

שאלה:

שואל: ערב טוב, כבוד הרב. קודם כל הורדתי את האפליקציה.

הרב: יופי! תזכיר לכולם שיש אפליקציה נהדרת של שופר.

שואל: יש אפליקציה, אבל היא קורסת. היא קורסת קצת. אני מנסה להיכנס לכל מיני סרטונים וזה פשוט נופל לי, אז אמרתי אני אעדכן אותך.

הרב: היא לא קורסת. הפלאפון שלך על הפנים.

שואל: בטוח?

הרב: הוא עמוס, לכן זה קורס לך.

שואל: אוקי.

הרב: תבדוק כמה נפח נשאר לך.

שואל: אוקי! זה אחד..

הרב: שופר נקודה טי-וי רשמי. איזה אפליקציה!

שואל: בזכותה גם הגעתי לכאן. למה כי ראיתי את התאריך....

הרב: יפה! יפה! אתה יכול היכנס לאחת הקבוצות ותתעדכן.

שואל: לא מכיר, אני עוד לא ניגשתי שם...

הרב: הנה כל החברה פה הם יעמיסו עליך בכל..

שואל: על הכיפאק.

הרב: כן?

שואל: רציתי ככה לחפש בסרטונים את הנושא הזה. אני יודע שיש לך אותו באתר עצמו של שופר את כל הנשוא שאתה מפרסם שמה. בטח גם הסרטונים הראשוניים שלך. למה הקב"ה דווקא נתן להרצל וכל אותם מנהיגים, להקים לנו את המדינה הזאת ולא נתן אותה ביד אותם דתיים.

הרב: יש אצלנו באפליקציה הזאת "הכה א המומחה". תעשה חיפוש הרצל או חרצל, תלוי, ואז יצאו לך כל התשובות בנושא זה. יש שמה גם את זה.

שואל: עשר! ואם אפשר עוד שאלה אחת?

הרב: בשמחה!

שואל: אני יודע שנושא של השחיטות וכל הנשוא הזה עולה בכל הרצאה ואתה מדבר על זה הרבה...

הרב: וגם קיבלתם דיסק בחינם הערב על זה.

שואל: כן. ואתה גם מדבר על זה הרבה בכל הרצאות שלך ואתה מאוד מזהיר את כולם. אני רוצה להגיד מהצד שלי שזה גזרה מאוד קשה. אנחנו.. כל הציבור מרגיש את הגזרה הזאת, שהיא גזרה מאוד קשה. והרבה מאיתנו לא מצליחים לעמוד בזה. ואנחנו..

הרב: אוי ואווי! אתה יודע מה זה לאכול חזיר?

שואל: אנחנו מבינים את זה. אנחנו מבינים שיש...

הרב לא,לא, לא מבינים. לא מאמין. אם יגישו לך מנת חזיר אתה לא תאכל, אפילו...

שואל: לא, חזיר אני לא אוכל.

הרב: זה חזיר!

שואל: הבנתי אותך.

הרב: זהו!

שואל: הבנתי.

הרב: לא הבנת.

שואל: הבנתי, אני רק רוצה לנסות אם אפשר עם כבוד הרב ביחד אולי לנסות להגיע לפתרון מסוים.

הרב: יאללה, בוא.

שואל: ואני לא מומחה...

הרב: גם אני לא.

שואל: ואין לי מושג איך משחטות עובדות.

הרב: אני יודע. אין סיכוי!

שואל: אני מבין אותך, אני הבנתי שהקצב של השחיטה הוא מאוד מהיר.

הרב: נכון, אבל אין סיכוי. אני מנסה, אין סיכוי, אני מנסה כבר בכמה משחטות בכמה זה... אין סיכוי!

שואל: אני אשאל שאלות שאני לא שואל אף אחד...

הרב: בבקשה...

שואל: לא שאלתי אף אחד, אני פעם ראשונה שואל אותם. למשל המשכורות של השוחטים, אני מבין שזה מהרבנות, נכון?

הרב: לא. מקבלים את זה מבעל המפעל.

שואל: זאת אומרת, שאם יש נגיד, אם אני צריך איזה עשרה שוחטים, לצורך העניין, אז בעל המפעל מפסיד כסף לפי מה שאתה אומר.

הרב: נכון. ולכן, הם צריכים לשחוט בקצב שהוא יוכל להרוויח. אם הוא יפסיד הוא יפטר אותם.התחלת להבין.

שואל: התחלתי להבין. אני גם.. בנשוא של הסכינים למשל, אני מבין שהרבה אנשים אומרים שהסכינים הם לא נבדקים אחרי מספר עופות שצריך לבדוק...

הרב: אפילו אם נבדקים, הם לא נבדקים כהוגן ולא נבדקים את כל הבדיקות שראויות וגם לא ביבש.

שואל: אבל גם אם היו בודקים ארבע וחמישה בודקים...

הרב: אין דבר כזה!

שואל: אין דבר כזה.

הרב: אין תקציב לזה. אין! יש בודק סכינים אחד אולי שתיים, והם בודקים עשרות אלפים.

שואל: הבנתי. רק פשוט בחבורה, כמו שאתה אומר.

הרב: תסתכל בסרטונים. שמתי סרטונים שרואים את הקצב, רואים את הכל.

שואל: כן,ראיתי כמה סרטונים ביו-טיוב...

הרב: מאה אחוז!

שואל: ואני מסתכל ורואה את זה.טוב, תודה רבה!

הרב: אבל יש טופו פה בסוף הערב, סויה, בטעם קרוב לבשר, יש גם קציצות, יש גם שווארמה. תנסה.

שואל: האמת, אני אמרתי אני אבדוק בסופרים אם הם מוכרים את זה.

הרב: אפילו מרק תימני מכינים עם זה.

שואל: תימנים מכינים הרבה דברים זולים.

הרב: זה נכון.

שואל: העניין הוא ככה: העניין של הטופו, שמעתי את הבחור שאתה ראיינת אותו  שמייצר את הטופים האלה...

הרב: נכון.

שואל: והוא אמר שיש לפחות עשר אחוז מהאוכלוסיה, לא יודע אם לפחות, אני...

הרב: כן?

שואל: אני לא אדייק במילים. שהם לא מסוגלים לאכול מסויה. כביכול הסויה הוא מאוד קשה להם מבחינת עיכול.

הרב: לא, הוא דיבר על משהו כן...

שואל: הוא אמר שיש איזה...

הרב: הפוך. יש אנשים שלא יכולים, עשרה אחוז מהציבור, לא יכולים לאכול גלוטן, ופה אין בעיה של גלוטן.

שואל: הוא דיבר על סויה אבל. כי הטופו עשוי מסויה.

הרב: נכון. יש כמה אנשים שיש להם בעיה, אבל מה זה קשור אלייך?

שואל: לא...

הרב: אתה זהות כאחד שלא יכול? אתה אכלת פעם סויה והיה לך בעיות עיכוליות?

שואל: לא, אבל אני כבר מזהה את עצמי שאני לא אוהב את זה, אבל אני אנסה בכל מקרה אני אנסה.

הרב: אתה חייב לנסות, כי מה יקרה אם אתה בסוף תחליט לא לאכול, אתה תצטרך איזה חלופה, לא?

שואל: אפילו לא ניסתי לבדוק איפה מוכרים, אבל אמרתי אני אכנס...

הרב: הנה, פה. ויודיעו לך, יש כתובת, יש טלפון.

שואל: נגיד אני רוצה להיכנס לסופר.

הרב: אתה יכול להזמין, אין את זה בסופרים.

שואל: אין טופו בסופרים?

הרב: אין. מוכרים את זה רק למלונות, מסעדות מיוחדות וכל מיני מקומות כאלה. בפרט שזה בתי קילו, אז זה לא נמכר לציבור הרחב. אנחנו מוציאים את זה בשתי קילו, שזה חסכוני מאוד. 65 שקלים בלבד. אז אומרת עולה לך 100 גרם שלוש שקל ומשהו. כמה יעלה לך מאה גרם שווארמה. שלוש שקל ועשרים בערך. כדאי לך. תנסה, אתה תראה. חוץ מזה, תמיד את היכול לתבל את זה לפי טעמך, להוסיף לזה.

שואל: אפשר להזמין דרך האתר.

הרב: כן. אפשר לצלצל שמופיע ולהזמין. לא אחד. להזמין.

שואל: מגיע לכל הארץ.

הרב: לכל העולם זה מגיע.

שואל: תודה רבה הרב.

הרב: תהיה בריא.