"וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען", אמרו ז"ל, ביקש יעקב לישב בשלוה, אמר לו הקב"ה, לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה? אז יעקב אבינו ביקש לישב בשלוה, תיכף נבין למה הוא ביקש. אבל הקב"ה אומר, מה, לא מספיק לכם מה שמתוקן לכם לעולם הבא, אתם גם מבקשים פה בעולם הזה לישב בשלוה? בעולם הזה? דהיינו בשלוה מכל הצרות, מכל הבעיות, מכל הנסיונות.

אבל לא מובן, וכי ביקשו בקשה יעקב מבקש בקשה ממי שאין לו אפשרות לתת? הרי מלך מלכי המלכים יכול לתת בשקט שלוה לכל מי שהוא רוצה. ומה, הקב"ה לא רוצה שיהיה שלוה לצדיקים בעולם הזה? וכי ביקש יעקב אבינו לשבת בשלוה בשביל שיאכל פירות וענבים וילמד תורה בכיף? הלא כל מה שהוא ביקש זה להיות פנוי לעבודת ה' יתברך במאה אחוז, לא להיות טרוד מכל מיני בעיות הסובבות. הרי יעקב אבינו ע"ה כבר סבל הרבה מאד, 14 שנה למד בבית מדרשו של עבר, 14 שנה רצופות בלי הפסק רגע, גם בלילה הוא לא שכב כלל, כמו שכתוב בפסוק "וישכב במקום ההוא", דוקא במקום ההוא הוא שכב אבל לפני כן לא שכב, כמו שפירש רש"י ז"ל, 14 שנה שלמד בבית עבר לא שכב כלל, וגם כאן כששכב זה היה עם אבנים מראשותיו, בבית עבר לא שכב כלל אפילו על אבנים, הישוער עמל כזה לייגע את המחשבה בעיון גדול 14 שנים רצופות? זה עמל קשה מאד מאד מאד. אח"כ עשרים שנים היה בבית לבן רבן של כל הרמאים, והמשפחה של פנחס ראובן וחבריו. והיה אצלו עבד עשרים שנה, כנאמר "הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני, לא היה לו  יום ולא לילה ולא שינה, ולמרות זאת רימה אותו עשרת מונים והמפרשים אומרים מאה פעמים. ולבן הרמאי אומר לו כאילו לא עשית כלום, ממש כמו ש"ס, מה עשה? שם תפילין לאחד בכותל המערבי, מה הוא חושב את עצמו. רימה אותו עשרת מונים, אמר לו הבנים בני והבנות בנותי וכל אשר לך לי הוא, הכל, גם הצאן הכל. והוצרך להתרחק מבית אביו אשר ביתו היה יותר מבית מלכים, ביתו של יצחק היה עשיר גדול, מלאכים נכנסים ויוצאים בו כמו בבית סבו, אברהם אבינו, והוצרך לגלות מבית גדול שהוא יותר ממלך, ובן בנו של אברהם ע"ה יהיה עשרים שנה בביתו של רשע ורמאי, אח"כ הי הלו הפחד מעשיו שבא עליו ב-400 איש, והמדרש רבה אומר כי הם היו רק ראשי גייסות, אחרי כל אחד היו אלפים, כל אלה באו נגדו, ואחרי זה "ויאבק איש עמו" שזה שרו של עשיו הס"מ בכבודו ובעצמו בא להלחם בו. אייי. ומה עוול אם רוצה לנוח מעט ולישב בשלוה, ואעפ"כ אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה, אז אחרי כל הצרות והיסורים האלה עדיין הקב"ה אומר מה מה מה, על מה מדברים, איזה שלוה, מה פתאום שלוה, על מה שלוה? לא מספיק מה שמחכה לך? תביא לי בבקשה את הספורנו על הפרשה, יש שמה על מה נאבק עמו שרו של עש יו. איי, על המנהיגים של הדור הזה, ווי ווי ווי ווי.

לאדם שקרוץ מחומר יראה כי הצרות של עולם הזה צרות הנה. והכל מחמת שלא ראה צרות יותר גדולות, אז כל בן אדם חושב שהצרות שעוברים פה בעולם הזה זה צרות, יו, אתה לא יודע איזה צרה צרורה יש, אויויו, ורואים כל דבר צרה, אז מי שקרוץ מחומר יראה כי הצרות של העולם הזה צרות הנה, תסתכל גם על פרשת השבוע יש לרב וואזנר ספר על פרשת השבוע על אותו פסוק תביא לי גם. אז אדם שקרוץ מחומר יראה כי הצרות של עולם הזה צרות הנה, ככה הוא חושב, והכל מחמת שלא ראה צרות יותר גדולות. גם הטוב של עולם הזה נדמה לאדם כי טוב הוא, וכל זה מחמת שלא ראה טובה יותר, אבל הקב"ה הוא יודע מהן צרות של עולם הבא, והוא יודע מה הן הטובות של עולם הבא, כמו שאמרו חז"ל ברכות ל"ד, כל הנביאים לא נתנבאו אלא לעושה פרקמטיא לתלמיד חכם, כל הנביאים שניבאו מה יהיה באחרית הימים, כל הטובות המובטחות, כל העושר וכל העונג שלא יהיה מלחמות ולא יהיה צרות ומעדנים מצויים כעפר וכל השרים של אומות העולם יהיו אומנייך ושרותיהם מניקותייך, וישישו מדבר וציה וכל הדברים הנפלאים, ובית שלישי ושכינה מצויה ואין יצר הרע ויחיו אלף שנה, הכל הכל הכל הכל מובטח למי? לעושה פרקמטיא לתלמיד חכם, עם הארץ, עם הארץ שעזר לתלמיד חכם שלא יצטרך להתנתק מהלימוד, וימשיך ללמוד והלך ומכר את הספרים שלו, עשה לו משהו, לא של ערן בן עזרא שצריך לזרוק לפח, אלא מאי, מדובר ספרים כמו של הרב קניבסקי ואחרים, לא מטריח אותו שיצטרך לצאת מלימודו והולך לעשות עסק עבורו, ומפרנס אותו בזה, אפילו משלו, משל התלמיד חכם, אדם כזה מוטבח לו כל מה שאמרו הנביאים, אבל על תלמיד חכם עצמו, מה שכרו, עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכי לו, גם הנביאים לא ראו, הם ראו רק עד איפה שמגיע לעושה פרמקטיא לתלמיד חכם, אבל הם לא ראו מה מגיע לתלמיד חכם עצמו.

הרי כי אחרי כל תוקף הידיעות של הנביאים שידעו מעניני עולם הבא, אין ידיעתם נחשבת כפי מה שהוא עולם הבא, הם לא יודעים יותר מזה, זה מה שהם  יודעים, הטובות של העלם הזה והרעות של העולם הזה הם לא יותר מרגע, אפילו אם אדם סובל שבעים שמונים שנה זה לא יותר מרגע, ביחס לעולם הבא שזה נצח, מה זה, זה אפילו לא רגע, זה חלום יעוף, הנה אתם חיים כבר עשרות שנים, ודאי שעברתם כמה דברים קשים, כמה דברים טובים, עכשיו שאתה עומד ברגע זה יש לך עוד משהו מזה? מה שהיה עבר ואיננו, חלום יעוף, מה אתה מרגיש רק את הרגע שעכשיו, אם כואב לך או טוב לך, וגם זה יחלוף, וכשתעמוד רגע לפני המיתה כל העולם הזה כאין וכאפס וכתוהו, ואז אתה הולך לחיי נצח ה' ירחם, השאלה לאן. אם רבן יוחנן פחד פחד נורא ערן בן עזרא לא פוחד, ומסרחי מה פתאום, והזמיר ה' ירחם על נשמתו שדאג להכניס חפים מפשע כאילו רצו לדקור אותו בסכין, הכניס אותם לכלא, לדאוג לשקר היה עימות בין העוזר שלו ישראל כהן הרש"ע לבין אחד מהאנשים חשודים ותוך כדי הוא משקר, פעם הוא אומר, היה קסדה, אח"כ הוא אומר אני חושב שהיתה קסדה שפגעה בי, אח"כ הוא אומר הוא נתן לי בוקס אח"כ אמר ככה, והם יצאו הביתה משוחררים, רק בגלל שהמשטרה לא יכלה לסיים את התיק כי היא מחפשת אנשים נוספים לפי מה שהם אומרים, התוקפים, התוקפים האמיתיים אנשיו של הזמיר, אז לכן עדיין ממתינים קצת, אבל מה לעשות ככה זה. דרך רשעים צלחה, כבר שאל ירמיה, מדוע דרך רשעים צלחה, שלו כל בוגדי בגד, אייי, יגיע הרגע שהכל יתברר גם לאלה שמטומטמים, מרוב אכילת נבלות וטרפות, וגם כשמביאים להם עובדות והוכחות זה לא עוזר שום דבר, הם לא רוצים להאמין, לא שהם לא רוצים להאמין, לא שהם חכמים, הם פשוט מטומטמים מאכילת נבלות וטרפות, מי קבע את זה? התורה הקדושה, ונטמתם בם, אל תקרי ונטמתם אלא ונטמטם בם, מה לעשות.

אז הטובות של העולם הזה והרעות הן לא יותר מרגע, ואם כן יפה אמר הקב"ה שרק הוא יודע עוצם העונג של עולם הבא בכמות בלי הפסק, וגם איכות הטוב זה בלי תכלית, נו, וכי אין כדאי לסבל נשיכת זבוב קטן כרגע בשביל שכר עצום ונורא מאד? ז"א כל מה שאתה תסבול בעולם הזה זה כמו נשיכת זבוב לרגע או עקיצת יתוש לרגע. הכל הכל הכל, כל הסבל שאתה יכול לסבול, סבל של איוב, זה נקרא כמו עקיצת זבוב ביחס למה שמגיע השכר נורא ואיום לעתיד לבוא. ואת זה גם הנביאים לא ראו.

והנה מלבד שכר עצם המצוה הנורא יותר נורא מי שעושה מצוה ואמר. כל מה שדיברנו זה מי שעושה מצוות בסתם, אנחנו אומרים על פי הגמרא שאם הוא עושה פרקמטיא לתלמידחכם, ז"א הוא בעצמו לא תלמיד חכם, לא למדן, אבל הוא עושה פרמקטיא לתלמיד חכם, כל השכר שהבטיחו הנביאים מדובר עליו. עכשיו אם הוא היה עושה מצוות רבות וגדולות מעבר לזה ודאי שהשכר שלו הוא לאין שיעור. אבל כל זה מדובר בעושה מצוות באופן הרגיל, אבל מי שעושה מצוה בעמל בכלל אין לנו שום שיעור שאנחנו יכולים לדבר עליו. סחורה שאדם יגע עליה עד שמשיגה, אינו נוטל ממנה רווח כשאר סחורות רק כפול ומכופל לפי העמל להשיגה, ז" אכל דבר שטורחים בו יותר אז זה עולה יותר, לדוגמא, עוגיות של מכונה זה לא כמו עוגיות שנאפות בבית, כי יש הרבה יותר טרחה, יש יותר נקיון, הוא יותר טרי, זה לא מעובד, זה בלי חומרים משמרים, ויגעים על זה מאד, מקבלים על זה הרבה יותר, זה בקטנה, כן, מלאכת יד לעומת שפריץ, זה משהו אחר, זה כבר אומנות, אדם שמצייר על הקירות וזה וזה זה לא כמו שפריץ שעושים ככה, ודאי שכל דבר שמושג בעמל מקבלים גם שכר בהתאם, אז אם זה ככה אצל בני אדם על אחת כמה וכמה שהטוב והמטיב בלי תכלית נותן שכר מצוות לכל אחד ואחד בלי תכלית, זולת זאת נותן שכר על העמל של המצוה, אם עשה בעמל בלי שיעור, הרבה יותר ישלם לו הקב"ה. ז"א אמרו חכמים שגדולה אחת בצער ממאה שלא בצער, ז"א אדם שעושה מצוה בצער עם יגיעה עם עמל מקבל פי מאה, פי מאה מדובר פי מאה משיעור שאמרו חכמים, מה אמרו חכמים, כמה זה נחשב צער? עד שיכניס ידו לכיס להוציא שלש מטבעות ויוציא שתיים, ואז הוא צריך להכניס את היד עוד פעם לכיס להוציא מטבע זה נקרא צער. עד שילבש חלוקו מהופך, ויצטרך לפשוט אותו וללבוש עוד פעם, זה נקרא צער שמקבלים עליו פי מאה, שיעור כזה זה נקרא צער שאם אתה מצטער בשיעור כזה של מאמץ בעשיית מצוה, אתה מקבל פי מאה. ז"א עכשיו לפי זה אם יש לך צער הרבה יותר מזה, אז לפי אותו שיעור, כל פעם פי מאה פי מאה פי מאה פי מאה, פירושו של דבר שהשכר הוא אין סופי, לא יאומן כמה מגיע לאדם.

מעתה יפה אמר שלמה המלך ע"ה, אף חכמתי עמדה לי, מה זה אף חכמתי עמדה לי? פירשו רז"ל, תורה שלמדתי באף, באף פירושו ביגיעה, היא שעמדה לי, לשלי תיחשב, כן, ז"א התורה שלמדתי באף, הפירוש הוא ביגיעה, כמו שאומרים על אפו וחמתו זה באף, עם צער, עם יגיעה, אז התורה הזאת שאני למדתי אותה באף ביגיעה, היא שעמדה לי והיא נחשבת שלי, היא נחשבת חכמתי, היא נחשבת חכמתי.

מעתה מובן דברי הקב"ה, למה אתה רוצה לישב בשלוה יעקב? הלא אם תלמד תורה ביגיעה, אם תלמד תורה באף ע"י הטרדות של העולם הזה, ותתייגע לפנות דעתך לתורה ועבודה ע"י יגיעה, הלא שכר בלי יגיעה בטל נגד שכר ביגיעה, ואיך תרצה להפסיד שכר נורא כזה? ז"א ה' חפץ שילמדו תורה ויעשו מצוות מתוך הנסיונות, שבזה אתה מראה את המסירות נפש שלך שאתה לא זונח את ה', הוא כבר עמד בזה יעקב אבינו, תקופה ארוכה מאד, עשרות שנים, שהרי הוא אמר עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי, ז"א למרות הרמאויות שהוא מטריח אותו כל פעם מחדש, וכל פעם משקר ואומר זה לא שלך, זה שלי, זה לא שלך, זה שלי, וכל פעם הוא צריך מחדש, והוא לא שינה בכהוא זה יעקב אבינו לרמות את הרמאי, להחזיר לו כמו הראוי לו, אלא גם לא ירד אפילו כהוא זה מעבודת ה' ותרי"ג מצוות שמרתי, במשך עשרים שנה שאדם היה אמור להיות ממורמר ממורמר ממורמר, זה לא הוריד מעבודת ה' שלו. אומר לוה קב"ה תמשיך ככה, למה אתה מבקש לישב בשלוה? מה זה שלוה? שלא יהיו לו את הנסיונות והטרדות האלו שיוכל להתעלות יותר עבודת ה', יותר, אומר לוה קב"ה לא, אני לא חפץ בזה, קפץ עליו רוגזו של יוסף, עוד 22 שנה בצער וסילוק שכינה. תמשיך ככה אני רוצה, ככה אני רוצה שתמשיך.

עיקר העבודה של האדם זה מתוך רדיפות שרודפים אחריו. אייי, שאלו אותי תגיד לי איך אתה מחזיק מעמד מול כל הרדיפות האלה, כל יום חדשים לבקרים רודפים אחריך, ואומרים שאתה רודף אחריהם, איך אתה יכול לעמוד בזה? ולמה נפל עליך הדבר הזה? אמרתי כיון שהקב"ה רוצה לנסות האם למרות כל הרדיפות אתה לא זז כהוא זה מדרכך וממשיך באמונה ככתוב חדשים לבקרים רבה אמונתך, אתה הפוך, מרבה אמונה עוד יותר, לא פורש ולא מתייאש ולא מפחיד אלא מוסיף והולך. זה העבודה, עבודה זה לעבוד מתוך יגיעה, מתוך רדיפות, מתוך שאנשים לא נותנים לך שום יחס והפוך, זה עבודה, ה' רוצה לראות אם אתה מוכן ומסוגל לעבוד בתנאים כאלה. אלה שמרפדים אותם בכבוד זה לא בעיה, בכלל לא בעיה לעבוד את ה' באופן כזה. אבל תראו אם מישהו פוגע בהם או משהו, ישר הם כבר מאבדים את העשתונות ומדברים שטויות ומקללים ימח שמם ומה לא רח"ל, כן.

אז ז"א איך אמר יוסי מסרחי, ימח שמם מי שלא מאמינים לנער בן 15, אז הוא קילל את רובי ואת הרב מוצפי ואת כל מי שלא מאמינים, קילל אותם שימח שמם, למה כי יש חיוב של ימח שמם מהתורה של המסרחי, צריך להאמין בנער בן 15 כי זה מכניס להם כסף לכיס, חבורה כנופיה שמגבה אחת את השני, כנופית הסוחרים בראשותו של פנחס ראובן.

אז החכמה היא לעבוד את ה' מתוך יגיעה, מתוך צער, מתוך עמל, זה החכמה, פה החכמה של הבן אדם. ולכן הקב"ה הוסיף לו עוד 22 שנה אבל על בנו, עד כי אמר כי ארד אל בני אבל שאולה. גם יצחק אביו של יעקב בכה על הצער חינם לא היה יכול לגלות לו, הרי הוא ידע שיוסף חי אבל הוא לא יכול היה לגלות לו כי היה חרם ששיתפו את הקב"ה השבטים שלא לגלות את הסוד שהם מכרו את יוסף. אז היה לו צער, יצחק אבינו רואה את בנו יעקב בוכה, אבל 22 שנה והוא לא יכול לגלות לו, וביותר היה גדול צער על שלא שרתה עליו שכינה, כי מי שנמצא בצער השכינה לא שורה עליו.

והנה יעקב שסבל בימיו כל כך צרות כמו שביארנו, ועם כל זה שחק הקב"ה ממנו, ממה שרצה לישב בשלוה מכאן ולהבא. הקב"ה שוחק, תגיד לי, יעקב מה קרה לך? אתה רוצה לישב בשלוה? לא מספיק מה שמחכה לך בעולם הבא, אתה רוצה עוד לשבת בשלוה?

אז מעתה נוכל להבין מה הפסד מאד של אדם שיושב כל ימיו בשלוה, כל ימיו יושב בשלוה, ומה שכרו הגדול של הכובש רצונו ושובר מידותיו, שזאת היגיעה היותר גדולה, ז"א העיקר העיקרים זה מה שהקב"ה רוצה שאדם יעבוד אותו מתוך יגיעה גדולה, ומחלקם יהיה חלקנו.

עכשיו אנחנו נראה את הקטע, נראה את הספורנו, אז אומר פה על הפסוק "ויאבק איש עמו עד עלות השחר וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו. אומר הספורנו הקדוש, "ויגע בכף ירכו" - הודיעו החטא העתיד במדריכי עמו, ובדאגתו בזה פסק הדיבוק ותקע כף ירכו בהאבקו. ז"א בעתיד לבוא, דהיינו בעקבתא דמשיחא בדור הזה, אומר הרב וואזנר על פרשת השבוע על הפסוק הזה, שאומר הספורנו, שהודיעו מה יהיה החטא של מדריכי עמו, שהמדריכים של העם הרבנים של העם הרבנים יפילו את העם בהדרכתם וכשראה את זה יעקב אבינו מה יהיה בדור הזה היתה לו דאגה כל כך גדולה שבזה פסק הדיבוק, כי קודם לא היה יכול לו, אומר הספורנו, לרוב דבקותו תמיד באל יתעלה במחשבה ובדיבור, ז"א למה לא היה יכול לו? בגלל שכל הזמן הוא דבוק במחשבה, איך הוא הפר לו את המחשבה? כשהראה לו מה יהיה במדריכי עמו בדור האחרון הזה, ואז נפסקה, מרוב דאגה פסקה המחשבה והדיבוק בה' יתברך, ואז "ותקע כף ירך יעקב בהאבקו". תראו בפנים אין לנו פה את הספר מה אומר על זה הרב וואזנר בזמננו על מדריכי עמנו ה' ירחם.

ויש פה מישהו ששלח קטע שראוי לשמוע אותו כדי שלעתיד ידע במה מדובר, רק שניה, אני מקווה שאני אמצא זאת. כל הרודף אחר הכבוד כבוד בורח ממנו, יצחק יוסף לא יהיה מרן ולא יהיה פוסק הדור, הציבור לא מטומטם, גם כשיש יחצנים וצעירים שמפעילים אותם בשלט רחוק לצעוק מרן מרן, זה טוב לרע, כשמתפקחים שואלים שאלות קשות ונוקבות ועל אלו אין תשובות, במיוחד כשישב לפני כן על כסא זה מי שהיה משכמו ומעלה, ולהכנס לנעליו כמעט ואין אף אחד בדורנו שמסוגל לכך, ואני מעיר הערה, שלום כהן אמר שאין מי שיכנס בנעליו של הרב עובדיה אבל תיכף אחרי מותו הוא נכנס ונהיה מרן, בלי שום בעיה, שכח מה שהו אאמר. בכל אופן צריך קצת ענווה לפני שמעיזים לתבוע ולבקש שיכירו בך כאותו מי שהקדיש את כל חייו להלכה, מי שיגע בתורה יומם ולילה, מי שמצעירותו היה כל כולו תורה, כיהן ברבנות ודיינות הרבה מאד שנים לפני שנתנו לו את התואר מרן, לבוא אחריו ולקבל זאת על מגש של כסף זה היה אולי אפשרי אם הוא היה הולך בדרכיו של אביו, מאז שהיה ילד או לפחות בחור צעיר, אבל לא מי שמעולם לא שימש ברבנות או דיינות. מי שכל עבודתו היתה יחצנות וירצה שיכירו בו כמרן? חוצפתו מעיזה לתבוע שיכירו בו כפוסק הדור, לא הוא לא פוסק הדור, הוא לא פוסק בכלל, הוא לא מגיע לקרסולי הקרסול של מי שיגעו כל כך הרבה שנים ומכניסים אותו בכיס הקטן שלהם. זה אומר מי שהיה חברו לספסל הלימודים של יצחק יוסף.

יצחק יוסף, מאז היה צעיר היה חולה כבוד, זה היה כל חייו, מכיר אני אותו מאז שלמדנו יחד בישיבה, לא רק שלמדתי איתו בישיבה, הוא היה חבר חדר שלי בפנימיה של הישיבה, מכיר אני אותו לפחות חמישים שנה, ועוד יותר מפני שגרנו בשכנות מאז הייתי ילד קטן. הוא היה כל חייו פוליטיקאי, במיוחד מאז שאביו הקים את ש"ס, הוא חי את המפלגה, ושיחק אותה רב, אבל לא כיהן כרב, הוא יכל בקלות לקבל תפקיד של רבנות פה או שם, אבל הוא לא רצה לעבוד קשה, הוא רצה רק כבוד, הוא קיוה להיות רבה של ירושלים, על זאת גם אני מעיד שבני היה תלמידו, וסיפר לי עם תלמידים אחרים איך הוא היה לובש את הגלימה ואומר נכון שמתאים לי, נכון שמתאים לי, והיה מקלל את אחיו דוד שרוצה לקחת את הרבנות בירושלים, וכל הזמן היה חולה כבוד ומספר להם כמה הוא ראוי. אז הוא רצה ישר להיות רבה של ירושלים, לא רצה לעבור את כל התהליך להתחיל מרב שכונה ולעבור לרב עיר קטנה ואח"כ להגיע לירושלים, הוא רצה לעקוף את הכל.

אתם יודעים, יש לו הקלטה שהוא אומר שהיום נבחרים לרב ראשי לישראל אנשים שלא למדו דיינות בכלל, והוא אחד כזה, ופתאום הוא נהיה הרב הראשי, אבל לא למדת דיינות, אמרת מי שלא למד דיינות לא יכול להיות רב ראשי, אז איך נהיית?

אבל אתם יודעים איך זה היה? כי בסופו של דבר הוא עשה תרגיל לאחיו, לאברהם יוסף, אברימי פפושדו, סיבך אותו עם החוק, והפך אוו אוטומטית מועמד המשפחה לתפקיד הרב הראשי, לא נשאר אף אחד, את כולם הוא סנדל, מכל האחים שלו שרצו, שלשה רצו.

אביו היה עובדיה יוסף לא היה צריך לרוץ מעולם להכתים רבנים שמכירים בו כרב ראשי ופוסק גדול, עכשיו הוא אנס את המרוקאים להודות שהוא מרן ושהוא פוסק הדור ושיבטלו את כל המנהגים שלהם, אז כמה חמתו לו אח"כ אמרו שזה מזויף, וכמה לא מסכימים ודאי, והוא רוצה שיבטלו כולם את כל המנהגים והוא יהיה מרן פוסק היחידי. אז הוא אומר פה, אביו הרב עובדיה יוסף לא היה צריך מעולם לרוץ להחתים רבנים שמכירים בו כרב גדול ופוסק הדור וכי מקבלים את פסקיו, הוא התקבל אוטומטית גם אצל מי שחלקו עליו, בשל מה שהוא היה, לא היה ויכוח כי מדובר במי שראוי להיות מרן ופוסק הדור לרבים מן הספרדים, מציאותו היא זו שעשתה אותו, יצחק יוסף לא עמל ולא יגע, הוא זקוק לחתימות ולהסכמה של רבנים כי הוא מרן ופוסק הדור, ומה קרה לו, כשרץ להחתים רבנים אלה העמידו אותו במקומו, פרסמו מכתבים כי הוא זייף את חתימותיהם ושיקר אותם וכי מעולם לא קבעו כי הוא פוסק הדור. כל הרודף אחרי הכבוד הכבוד בורח ממנו. מעניין שהרב עמאר שהוא מרוקאי ודורעי שהוא מרוקאי לא אומרים כלום שהוא רוצה לבטל את מנהגיהם, לא יאומן כי יסופר.

יאמר ברורות, יצחק יוסף רוצה להיות מרן סינטטי, מפני שאמיתי הוא לא מסוגל להיות, הוא לא עשה במשך שישים שנותיו ויותר את מה שעשה אביו, הוא משחק לידיו של אריה דרעי הזקוק לתואר שלו ולא לאדם, כי דורעי חושב מה יקרה אחרי שלום כהן, מי יישאר מרן, אז הוא מכתיר את המרן הבא בשביל שיהיה לספרדים איזה מרן, בלי מרן אי אפשר לחיות, חייבים שיהיה איזה מרן, דרעי רואה את עצמו גדול יותר מיצחק יוסף, יותר משלום כהן ועוד כאלה, הוא זקוק לתארים על מנת להצדיק את פשעיו ויצחק יוסף אם יכירו בו כמרן זה יעזור לדורעי.

אז אני מודיע כאן ליצחק יוסף, אומר חיים שאולזון, כי הוא לא יהיה מרן ולא פוסק הדור, הוא ישרת את המפלגה, את ש"ס, את הפוליטיקה, יעבוד על מי שהוא רק יכול, אבל הציבור אינו מטומטם, זה הוא לא יודע, הציבור מטומטם, מטומטם ממאכלות אסורות וגם בלי זה מטומטם. בכל אופן, הוא אומר, הציבור אינו מטומטם, ומי שיודע באמת מי מדובר פשוט נגעל מן ההתנהגות הזו. יש ציבור לא מטומטם ספרדי זה בני הישיבות, שהם לא מקבלים אותו ככלום, והוא רודף אחרי כל ראשי הישיבות הספרדים וקורא להם ישיבש, ישיבש, ם לא פוסקים, הם לא מבינים כלום בהלכות, שיתעסקו בגמרא, מה הם מתעסקים בהלכות, כי יש כמה שקמו והוכיחו שהוא לא יודע ללמוד ושהוא רק מעתיק מאחרים וכו' וכו' אז הוא יוצא אחרי כל שיעור אחרי כל ראש ישיבה או מישהו שכתב משהו כנגדו, או שחולק על איזה פסק של אביו. איך הוא ימכור ספרים? צריך שכולם יאמינו רק בספרים שלו, בילקוט, בליקוט.

ליצחק יוסף, איייי, ליצחק יוסף, אז אני מודיע, אני מודיע כאן ליצחק יוסף כי הוא לא יהיה מרן ולא פוסק הדור, הוא ישרת את המפלגה את ש"ס, את הפוליטיקה, יעבוד על מי שהוא רק יכול אבל הציבור אינו מטומטם, ומי שיודע באמת במי מדובר פשוט נגעל מן ההתנהגות הזו.

ליצחק יוסף אין טיפ טיפת חכמה, מפני שאם היה חכם היה נותן לשנים לעשות את שלהם, ולא ממהר עם מכתבים מן הסוג שפרסם בתחילת השבוע, אבל הוא ממהר, רוצה כבר להיות מרן ופוסק הדור, ומרבה לכתוב על עצמו מרן מרן, בתקוה שזה יחדור, מתוך שיקול אמור שקר פעמיים וזה יהפוך לאמת. אז ככל שהוא יכתוב מרן אנחנו נכתוב עליו שקרן, רמאי ונוכל, ולא נאפשר לו לעבוד על הציבור. כך אומר חיים שאולזון.

הכבוד הספרדי חשוב מאד בעיני ובעיני רבים, ולא נאפשר לבזות את הציבור הספרדי עם מרן ופוסק מזויף וסינטטי, הציבור הספרדי ראוי למרן אמיתי ופוסק, מי שכיהן עשרות שנים ברבנות ודיינות ולא חסרים כאלו ברחוב הספרדי. חיים שאולזון, חבר איתו בחדר ושכן ומכירו חמישים שנה.

אם הבן שלי יספר מה הוא עבר בישיבה עם חבריו, ומי זה האיש הזה, אחד לא יבוא לשמוע אותו. רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל...