טוען...

תמר הצדקת

 בית מדרש קהילות פז, בני ברק
 תאריך פרסום: 10.12.2014, שעה: 08:11

הורדת MP4 הורדת MP3


http://live.shofar-tv.com/videos/4535

10-12-14

"ותאמר למי החותמת והפתילים והמטה האלה".

מצינו כח של מסירות נפש נורא במעשה דתמר, שאמרה "הכר נא למי החותמת ולמי הפתילים", ידעה תמר שאם יהודה לא יודה, תשרף היא ושני בניה עמה, ובכל זאת לא אמרה בפירוש שיהודה הוא זה שהרה לו, כמו שאמרו חכמים ז"ל, שאמרה מוטב אשרף אני ושני בני ולא אלבין פניו ברבים.

יהודה ובית דינו הוציאו פסק דין, שמעו שהיא הרה לזנונים, הוציאו פסק דין שהפסק דין אומר שהיא צריכה להשרף, כבת כהן שזינתה. נו, היא שומעת פסק דין כזה שצריכים להוציא אותה לשריפה, ויש לה תאומים בבטן, אז ז"א שלש נפשות הולכות פה ללכת לאיבוד, אז מה היא יכולה להגיד? סליחה סליחה, אתה הוצאת עלי פסק דין שאני כך וכך? אתה היית זה שעשה את זה, אבל אם היא תעשה כך מה יקרה? היא תלבין את פניו. אז מוטב שאשרף ושני הבנים ולא אלבין פני יהודה ברבים. שמעתם מה זה? כל מה שהיא נזדקקה לו וכל מה שהיא עשתה את מה שעשתה למרות צניעותה הרבה וכו', זה רק בשביל להעמיד ממנו את מלך המשיח, אבל אם זה יהיה על ידי הלבנת פנים - מוטב שהיא ושני הבנים שאחד מהם זה פרץ וממנו יצא זרע המשיח, מצידה שהכל יתבטל אבל לא להלבין את פניו ברבים. נו, מי יכול להבין דבר כזה? מי יכול דבר כזה להבין? אם היו אומרים לבן אדם מורידים לך את האצבע בגלל מעשה, הוא היה מוסר את כולם, את כל העולם, מה פתאום הורידו לי אצבע? להשרף? להשרף? עם תינוקות שניים בבטן, אייי.

עכשיו, תשמעו דבר מדהים. אם יהודה לא היה מודה, חס ושלום לא היה מודה, אז הוא היה אכזרי, הרי הוא היה מזהה, כשהיא שאלה למי אלה, הכר, הכר למי אלה, הוא ודאי מכיר, הוא הרי הוא הניח אותם אצלה, וזה עדות שזה הוא בעל המעשה, אז אם הוא לא יודה ויניח אותה להשרף הוא אכזרי או לא אכזרי? אין לך אכזריות גדולה מזאת. ובכל זאת החליטה תמר בעצמה ואמרה לנפשה, כיון שהוא אינו מודה מפני שמתבייש, מה הוא יגיד, אחרי פסק דין ברבים שיצא הוציאוהו ותשרף, והוא אומר לכלתו שתשרף, הוא לא יודע כמובן שזה היא, ולא אכפת לו להוציא את כלתו כי זו האמת, להוציא את כלתו לשריפה, והיא בהריון, יהודה איש אמיתי, זה לא משנה אם זה משפחה שלו, אם היא עשתה מעשה שלא יעשה והדין הוא כך - אז הדין הוא כך. אבל היא אומרת, אם הוא לא יודה, כי הוא מתבייש, הוא לא יכול להתגבר על הבושה, איך הוא יעמוד, איך, זהו יהיה חילול ה' בכל העולם, איך הוא יכול לעשות כזה דבר, להודיע ברבים שזה הוא? אז היא אומרת, איך אני אביישו? אם הוא לא יכול בעצמו, אם הוא לא יכול בעצמו אז ז"א הוא באמת הרי ירצה להגיד, אבל הוא לא יוכל, הוא לא יוכל כי הבושה, אתם יודעים מה זה בושה, אנשים מוכרים את נשמתם בגלל הבושה, עושים שטויות בגלל הבושה, אנשים מתאבדים בגלל הבושה שאין להם מה לאכול. אז היא אמרה, אם הוא לא יודה מעצמו אפילו שזה יהיה מידת אכזריות נוראה כלפיה וכלפי העוברים, אם הוא מתבייש איך אני אביישו? מוטב שהיא תשרף ולא תלבין את פניו. פששששש

לפנינו הרגשים נעלים, נפלאים ונוראים למסירות נפש. אתם רואים מאיפה יצא עם ישראל, מאיזה נשים, מאיזה אנשים, זה לא יאומן כי יסופר. לא להלבין פני אדם ברבים, ואף אדם כזה שאינו מודה באשמתו. ולא לחינם זכתה תמר שיצא ממנה מלכות בית דוד ומשיח צדקנו שיבוא במהרה בימינו אמן, כי רק בעלי הרגשים כאלו ראויים למלכות, וכך נתבונן, מאידך גיסא ביהודה, שאמנם לא העלים חס ושלום האמת, אלא אדרבא, מיד הודה ואמר צדקה ממני, עם כל מה שה עלול היה לגרום לו נזק ופרסום שלילי, עם כל זה הודה ואמר צדקה ובת קול אמרה - ממני. כי מאיפה הוא יודע שזה ממנו? נכון, נכון שהוא היה איתם, אבל מי אמר שרק הוא? אז מי אמר שמה שהיא הרה זה ממנו? אז בת קול השמיעה ואמרה צדקה, הוא אמר צדקה והבת קול אמרה ממני, שזה ודאי ממנו.

ומבואר במדרש רבה, שבית דין זה שפסק הוציאוה ותשרף, בית דינו של שם היה וגם יצחק אבינו היה שם, במרכאות אני רוצה לומר, שאלחנן צוריאל בן אילה יפסק בבית דין שישתחרר היום. אז עכשיו, בית דינו של שם היה, זה היה הבית דין שהוציא את הפסוק "הוציאוה ותשרף", בית דינו של שם, שם זה היה הבן של נח, וגם יצחק אבינו היה שם, אתם מבינים איזה גדולי עולם? ועתה לאחר פסק זה שהם פסקו יחדיו שתמר עברה עבירה חמורה מאד, ושאין דרך אחרת אלא להמיתה במיתה של שריפה כדין בת כהן שזינתה, ולבסוף עומד יהודה ומכריז בפניהם ואומר, צדקה ממני, צא וחשוב כמה גדולה היתה הבושה שכיסתה את פניו של יהודה בשעה זו, שהיה צריך להפוך הקערה על עצמו ולהודות על הדבר הזה, ומכאן זכה יהודה לברכת יהודה "אתה יודוך אחיך", ועל שמו של יהודה אנחנו נראים יהודים, שהכח שלנו זה ההודאה על האמת, ויהודה הודה, בלי שום פקפוק, מיד שאמרו לו הכר נא למי אלה, מיד אמר צדקה ממני. איייי איזה כוחות, איזה כוחות.

והנה הרגשים וכוחות כאלה אנחנו צריכים להשתדל לקנות אותם בנפשנו, כי בלא זכות הנפש אין אדם יכול להיות נהנה מזיו השכיה בשום ענין ואופן, צריך זכות נפש. זכות הנפש זה נקרא שהכל ברור בלי תערובת הרגשים טבעיים ורצונות גופניים, אל תערבב מה שיש לך הרגש, מה שיש לך רצון טבעי, אל תערבב את זה, אל תערבב את זה, כי הנפש אסור לערבב אותה כי אז היא תטה אחרי הרצונות והמאוויים והיא תשקע ביון מצולה, צריך להיות זכות הנפש, הנפש צריכה להיות לבד עובדת את האלקים והגוף צריך להיות משרת לה, לא הפוך, לא שהשכל והנפש ישתעבדו לגוף לתאוות?

ועלינו לדעת שאנחנו נמצאים כרגע בדורו של משיח, ואת חבלי משיח אנחנו כבר מתחילים להרגיש, ועוד מעט ייבנה בית שלישי בית המקדש, וצריך להתכונן לזה, ואנחנו נמצאים בחודש כסלו בימי החנוכה לפנינו ושמה אנחנו רואים את כוחות הנפש של מעטים נגד רבים שנלחמים במסירות נפש למסור את חייהם על קדושת עם ישראל וקדושת בית המקדש, ומשפחה אחת יוצאת להלחם,  משפחת בית חשמונאי עם יון המעצמה השולטת בעולם, ולגרש אותם מהארץ. מי יכול להעלות על הדעת דבר כזה? זה הכוחות שיש בכל יהודי. בכל יהודי יש את הכוחות האלה, שהוא יכול לא לגרש את החושך רק מאצלו, אלא מכל העם כולו ומכל העולם כולו, יהודים הם מהפכנים, הם עשו מהפיכות בעולם, לחיוב ולשלילה לצערנו, אבל יש לנו כוחות אדירים, אנחנו נוצרנו מקדושים עליונים אלה שכוחות נפשם זה כוחות מלאכיים, ויש בנו אותם כוחות, רק צריך לגלות אותם, צריך לרצות להשתמש בהם, אבל זה בתנאי שנהיה מוכנים להקריב על המזבח את התאוות והרצונות, ואם את זה נעשה נזכה לזכות הנפש ולהגיע לאמת הברורה הבלתי מעורבבת של נפש זכה עם בלבולי תאוה, פה המיקס הזה יוצר חורבן, שאדם יכול לחשוב אני בסדר ,מה אתה רוצה, אני מניח תפילין, אני מאמין בה', נכון שאני לא עושה הכל, אבל מה לעשות, יש לי חובות ויש לי זה, אני תקוע, אני תקוע. תשתחרר מותק, לך לך לכיוון הנפש, תגרור אחריך את הגוף, תגרור אותו תגרור, ואל תדאג, שהנפש תוביל והשכל יעצים אז הגוף ישתעבד וממילא יתבטל, וכל הגזרות שחלות עליך מחמת הגוף, כי אין חיבור לאדם בגופו לה', יש חיבור בשכלו לה', ואם השכל והנפש הולכים יחדיו והם משתמשים בגוף רק למטרה זו, הנה מה טוב ומה נעים. כמו נהג מונית, נהג מונית, אמנם יש לו מרצדס אבל לא המטרה לטייל, המטרה להעלות נוסעים ולקבל מזה כסף אז הכלי הזה הוא בסה"כ משרת להשיג את הפרנסה, זה לא עצם בפני עצמו, זה רק כלי שרת, זה הכל. זה כמו החמור של פעם, רק החמור הקודם קראו לו ג'וני כל מיני שמות, היום קוראים לזה ג'יני, זה לא משנה, אבל זה רק כלים לשימוש, ככה הגוף הוא רק כלי לשימוש אבל השכל צריך לשלוט.

פה רואים שלא היתה תערובת של הרגשים ורצונות. מי לא רוצה לחיות? מי לא רוצה לחיות? ושאני אמות על חשבון השני שהוא עשה מעשה ואני אשתוק? שאני אמות בשבילו? ככה אנחנו אומרים, נכון? אבל היא יודעת שהחיים פה בעולם הזה זה חיים חולפים, החיים האמיתיים זה כשנצטרך לעמוד מול ה' ולהסביר מה עשינו. וממנה יצאה הלכה פסוקה, והיא חווה שמוטב שאדם ישרף ולא ילבין פני חברו ברבים, למעט  מקרים שהרמב"ם אומר שמחללי שם שמים ואפיקורסים ועוברים על המצוות אחרי שהותרו, מותר לפרסמם ואת קלונם וכו', כי מפרסמים את החנפים וכו', אבל אם לא, אין סיבה מצדקת על פי ההלכה, אסור מותר שאדם ישרף ולא ילבין פני חברו ברבים, וזה היא מבינה. והיא עושה את ה, והיא מלמדת לדורות. תמר הצדקת ויהודה גם מלמד לדורות, כן, אתה עלול להפסיד הכל, את המעמד שלך, את הכל בכל מכל כל, אבל אתה תגיד את האמת. הוא אומר את האמת. לא כמו ירבעם בן נבט, שזכה להיות מלך אחרי תוכחה שהוכיח את שלמה המלך, אבל אחר כך הוא הבין שהוא יצטרך לעמוד ליד המלך, רחבעם, כי אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד, ומלכי ישראל עומדים, אז יגידו שאני עבד, כי אני עומד, כמו העבדים שמשמשים את המלך והמלך יושב, ובטח עלה בראשו שזה יחליש את השפעתו על העם, כי אם זה נראה אז מזולזל כאילו, זה נראה כמו עבד שעומד ליד המלך, אז ההשפעה לא תהיה טובה, ככה כנראה אמר ירבעם. נו, אז מה? אז בשביל זה הוא העמיד עגלים שלא יעלו בכלל לרגל כדי שלא יראו אותו במצב הזה שהוא עומד. שמעתם? זה גאוה. והגאוה הזאת הוציאה אותו מן העולם.

אבל יהודה היה יכול לעשות אותו דבר, להגיד אוי ואבוי, אם אני אפרסם עכשיו נכון שזה נכון, אבל מה אם אני אגיד את זה יהיה הפסד, כי כולם יודעים שאני מלך באחי, ירד ערכי, לא תהיה לי השפעה והיכולות שלי לא יתבטאו, אז ממילא יהיה הפסד עצום, אז כנגד זה כדאי שאני אשתוק, אמנם יהיה קרבן שתיים שלש, אבל עם ישראל  ירויח אותי. לא, כי לא ירויח ולא כלום, עם שקר לא הולכים לא בונים עם. אמת! אמר את האמת הודה, אנחנו נקראים יהודים, ויהודה - אתה יודוך אחיך.

רבי חנניה בן עקשיא אומר...

  •    שיתוף   

יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578

 שופר קול

 02-372-4787 | שידור חי:  073-337-6900

תגובות, ראיונות ופרסומים אחרונים בתקשורת