"וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען", אמרו ז"ל, ביקש יעקב לישב בשלוה, "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען", חכמים ז"ל אומרים ביקש יעקב לישב בשלוה, אמר הקב"ה, לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה? לא מספיק כל השכר שמחכה להם שם עוד הם רוצים לנוח, לשבת בשלוה בעולם הזה? ככה אומרים חכמים ז"ל. נו, אבל זה לא מובן, וכי אתו מגברא דלית לקבאי - וכי הוא מבקש יעקב אבינו שלוה ממי שאין לו אפשרות לתת? ממלך מלכי המלכים הקב"ה קבאי - הוא דורש ומבקש מהקב"ה, מה הבעיה? וכי לית ליה להקב"ה לתת לצדיקים גם בעולם הזה? וכי לאכול מפריה הוי בעי, ומה הוא רוצה לאכול ענבים, שוקולדים, מה הוא רוצה? ביקש לישב בשלוה כדי שיוכל לעסוק בתורה יותר, אחרי כל הצרות שהוא עבר, והוא רוצה להיות פנוי לעבודתו יתברך.
והנה יעקב אבינו ע"ה סבל כבר הרבה, 14 שנה למד בבית מדרשו של עבר, 14 שנה רצופות בלי הפסק רגע לפני המפגש עם לבן הארמי כי הוא הולך לאבוהון דרמאי, אבא של הרמאים הוא הולך להפגש איתו ולשהות במחיצתו, אז צריך להתכונן 14 שנה ללמוד תורה לפני שמגיעים אליו, כדי שיוכל להגיד בסוף "עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי". ובבית מדרשו של עבר הוא לא שכב כלל, הוא לא שכב על מיטה לישון, כמו שכתוב "וישכב במקום ההוא ויחלום חלום" רק שם הוא שכב. 14 שנה שלמד בבית עבר לא שכב כלל, וגם כאן כשהוא שכב הכריות שלו היו אבנים, "וישם אבנים מראשותיו", ובבית עבר לא שכב כלל אפילו על אבנים, הישוער עמל כזה לייגע את מחשבתו בעיון גדול 14 שנים רצופות, לא ארבע שעות כל יום, 14 שנים רצוף! עשרים שנה היה בבית לבן, רבן של הרמאים והיה אצלו עבד עשרים שנה, כמו שנאמר "הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותידד שנתי מעיני" ורימה אותו עשרת מונים, ומחליף משכורתו כל הזמן, ומשקר אותו ומרמה, והוצרך להתרחק מבית אביו, איזה בית? בית של מלכים, בית שמלאכים נכנסים ויוצאים בו, והוצרך לגלות מבית גדול של יותר ממלך והוא בן בנו של אברהם אבינו ע"ה, נשיא אלקים אתה בתוכנו כל העולם מוקיר ומעריך, ולהיות עבד עשרים שנה בביתו של הרמאי לבן הארמי, בית של רשע מרושע. אח"כ הפחד מעשיו, הפחד מעשיו שבא אליו עם 400 ראשי גייסות, אח"כ "ויאבק איש עמו" מי נאבק איתו - מלאך, הס"מ, שרו של עשיו, נו אז מה העוול אם הוא מבקש אחרי זה קצת לנוח? הרי כל המתנדבים שעבדו פה אחרי כמה פעולות ביקשו לנוח, לקחת סיגריה, לשתות קפה, זה לכאורה טבעי, לא? כל כמה דקות קפה וסיגריה קפה וסיגריה, והוא אחרי עשרות שנים מבקש לנוח קצת בשלוה, הקב"ה אומר לו מה? אתה רוצה לנוח? אתה רוצה שלווה? לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא אלא שהם עוד רוצים לישב בשלוה בעולם הזה, אתה רוצה לעלות לעשן סיגריה? פשששש איייי. לא מספיק לך השכר של מה שתקבל על ההתנדבות שבאת מיבנה, תגיד אתה עוד רוצה סיגריה? אתה מחליף את העולם הבא בסיגריות? בעשן? יבבי.
לאדם קרוץ מחומר יראה כי הצרות של עולם הזה צרות הנה, והכל מחמת שלא ראה צרות יותר גדולות, כל אחד אומר איזה צרה צרורה, אתה לא יודע מה שקרה לי היום, נתקעתי עם האוטו, כל מיני שטויות קשקושים, איזה צרה צרורה, זה רק בגלל שלא ראו צרות גדולות. וגם הטוב של עולם הזה ידמה לו כי טוב הוא, והכל מחמת שלא ראה טובה יותר. אבל הקב"ה שהוא יודע מהן צרות של עולם הבא והוא יודע מה הם טובות של עולם הבא, כמו שאמרו חכמים ז"ל, תשמעו טוב, כל הנביאים, כל נבואות הנחמה והישועה מה שאמרו הנביאים, כל הנביאים לא נתנבאו אלא לעושה פרקמטיא לתלמיד חכם, כל ההבטחות מה שמבטיחה התורה שיהיה באחרית הימים זה רק לאלה שעוזרים לתלמידי חכמים, לא לתלמיד חכם עצמו, לתלמיד חכם עצמו מה שמגיע לו שכר עין לא ראתה גם לא הנביאים, רק אלה שעוזרים לתלמידי חכמים כל ההבטחות של כל העולם עם כל העינוגים שיהיו זה רק לאלה שעוזרים לתלמידי חכמים, שעושים פרקמטיא לתלמיד חכם, עושים בעבורו מלאכה בשביל שהוא יוכל לשבת ולעסוק בתורה ולעשות את שליחותו בעולם הזה. איייי.
אז אחרי כל תוקף הידיעות שידעו הנביאים בעולם הבא, אין ידיעתם נחשב כפי מה שהוא. לא יודעים, כל מה שיהיה לא יודעים כהוא זה לעומת האמת הברורה מה שיהיה. אז כל זה זה רק לאלה שמסייעים לתלמידי חכמים.
טובות עולם הזה ורעותיו זה לא יותר מרגע, כלום, אני מכיר פה מישהו שחשש לחייו וכבר השלים עם זה שיחסלו אותו והכל וכו' וכו' ונגמר ואין לו צ'אנס וזהו, ויתר כבר על הכל בגלל שיש לו חוב בשוק האפור וכו' וכו', זהו, אבוד, נגמר, ראה שחור, זהו, כבר מובילים אותו לקבר לבפנים, שיחת טלפון אחת הבהירה לו שהדברים הם בכלל לא ככה ושום דבר, שום כלום, חי בדמיונות, מצייר לו ציורים, אם אדם היה מצייר לו את הציורים בהפוך, כמה שכר יגיע לו על כל פעולה קטנה וכו' וכו', פשששש איפה הוא היה מגיע, אבל אנשים צעירים תמיד הפוך.
טובות העולם הזה ורעותיו הם לא יותר מרגע, ואם כן יפה אמר הקב"ה שרק הוא יודע את עוצם העונג של עולם הבא בכמות בלי הפסק. וגם יודע את איכות הטוב בלי תכלית, וכי לא כדאי לסבול נשיכה של זבוב או עקיצה של יתוש בשביל שכר עצום ונורא מאד שגם הנביאים לא ראו? לא כדאי? כל הצרות זה נשיכה של זבוב ועקיצה של יתוש, קשקוש בגרוש, לעומת השכר שמצפה לבן אדם. והנה מלבד שכר של עצם המצוה הנורא, אז יותר נורא השכר מי שעושה מצוה בעמל, שהוא בא אחרי שעות העבודה להתנדב לבנות בית כנסת בית מקדש מעט, אחרי שהוא עייף והוא עבד שמונה תשע שעות, אחרי זה הוא בא ויושב פה עוד חמש שעות, יחביבי כמה שכר מגיע לו על כל רגע ורגע. הסחורה שאדם יגע עליה עד שמשיגה אינו נוטל ממנה רווח כשאר סחורות, כפול ומכופל לפי העמל להשיג אותה. דבר שקונים במדף אז יש לזה מחיר מדף, אבל דבר שצריך לעמול, להכין, לטרוח כמו המעקה שנמצא פה, חמישים אלף שקל זה המעקה הזה, למרות שהוא עולה אלפים, עשרות אלפים אחרי העמל והיגיעה, זה בכסף, ובשכר על זה שאתה מדקדק לצייר את הציפור בדיוק ולעשות את הכל לייפות את בית מקדש מעט, כמה הקב"ה נותן שכר שרוצים לפאר את בית מקדשו, יחביבי לא יסולא בפז. אפשר היה לשים את המעקה בצבע אחד, לצבוע אותו זהב ושלום, אבל לך תעשה את הענבים ותעשה את הפלפל חריף ותעשה את העלים ותעשה את הגזעים, תשים את הציפורים, זה לא פשוט. זה עמל. הסחורה שאדם יגע עליה עד שמשיגה אינו נוטל ממנה רווח כשאר סחורות אלא כפול ומכופל לפי עמל להשיגה, ואם כך בבני אדם על אחת כמה וכמה להטוב והמטיב בלי תכלית, הוא נותן שכר מצוות לכל אחד ואחד בלי תכלית, זולת זאת נותן שכר על העמל של המצוה, אם עשה בעמל בלי שיעור הרבה יותר ישלם לו הקב"ה.
ומעתה אמר שלמה המלך ע"ה, אף חכמתי עמדה לי, אף חכמתי עמדה לי. חכמים ז"ל פירשו, תורה שלמדתי באף - ביגיעה, בעמל, היא שעמדה לי, והיא נחשבת שלי, זה שלי כי העמל זה שלך, תורה שאתה לומד אתה מקיים מצוה תודה רבה, תפילין שאתה מניח זה אתה מקיים מצוה, אבל העמל שמצטרף לכל מצוה ומצוה זה שלך.
ומעתה מובן היטב דברי הקב"ה, למה אתה רוצה לישב בשלוה, הלא אם תלמד תורה ביגיעה ובאף על ידי טרדות עולם הזה, למרות שקשה לך ארבע שעות כי יש לך כל מיני קשקושים וסיפורים, הלא אם תלמד תורה ביגיעה ובאף ע"י טרדות עולם הזה ותתייגע לפנות את דעתך לתורה ולעבודה ע"י יגיעה, הלא שכר בלי יגיעה בטל נגד שכר ביגיעה, ואיך תרצה להפסיד שכר נורא כזה? הלא אשתו של אבי חנינה בן דוסא לא הסכימה בשום אופן לקבל מרבי השלמת שכר על מה שרבי חנינא מטל את הרגל של זהב מן השמים כיון שהיה עני מרוד, והיא ביקשה שיחזיר אותה, כי היא לא רוצה שיהיה להם שולחן עם שתי רגליים לעומת שולחן עם שלש רגליים בעולם העליון, אז הוא שאל את רבי, רבינו הקדוש, מה לעשות, אמר תקרא לה אני אסביר לה, אז הוא בא ואמר לה אל תדאגי, מה שיחסר לכם אני אשלם, תקחו מהעולם הבא שלי. אמרה לו אתה יכול לתת לו לרבי חנינא בן דוסא, התורה שלו דומה לתורה שלך? התורה שלו מתוך דוחק, מתוך עוני, התורה שלך מתוך עשירות, אתה יכול לשלם לו? יש לך בכלל את אותו סוג לשלם? והודה לדבריה אמר שהיא צודקת, הלך רבי חנינא והחזיר, גדול הנס האחרון כי בשמים לא מקבלים בחזרה מה שנתנו כבר, וקיבלו את זה בחזרה. אז אתם משווים שכר שהוא בעמל וביגיעה לעומת שכר של מי שהוא עשיר, אדם שלומד עם מזגן ועם אחד שבלי זה אותו דבר? ונתוספו לו 22 שנה אבל על בנו, קפץ עליו רוגזו של יוסף, ביקש יעקב לישב בשלוה, מה היה העונש - קפץ עליו רוגזו של יוסף 22 שנה היה אבל עליו, עד כי אמר כי ארד אל בני אבל שאולה, וגם יצחק בכה על צערו חינם, אביו בכה על צערו חינם, ולא היה יכול לגלות לו. וביותר גדול צערו על שלא שרתה עליו השכינה כל אותה תקופה.
והנה יעקב שסבל בימיו כל כך צרות כמו שביארנו, עם כל זה הקב"ה שחק ממנו, אתה רוצה לישב בשלוה, הקב"ה שחק ממנו, אתה רוצה לישב בשלוה מכאן ולהבא?
מעתה נוכל להבין מה ההפסד מאד של האדם היושב כל ימיו בשלוה, אחד מתפאר אתה יודע איזה חיים טובים יש לי, איך אני רגוע, איך אני פנאן, ועוד יש לו יאכטה ובוחטה וחבל על הזמן והוא מבסוט, במקום להיות יגע בתורה, במצוות, בעמל, אבל מה שכרו הגדול של הכובש רצונו ושובר את מידותיו שזאת היגיעה יותר גדולה, לשבור את המצוות, לעבוד את ה' ביגיעה זה דבר קשה מאד, וזה השכר הגדול ביותר ומחלקם יהיה חלקנו אמן כן יהי רצון.
רבי חנניא....