ה'חפץ חיים' 'חומת הדת' פרק יב | מי מחזיק את העולם? וזכות לומדי התורה
\n
- - - לא מוגה! - - -
\n
אומר החפץ חיים
שמי שמחזיק את העולם זה השחורים שנמצאים בקומה למטה, למטה.
אז יש כאלה שלא מכבדים את אלה שהם תלמידי חכמים אבל הם עניים כי הם מסתכלים, עומדים את האדם לפי הבגדים, לפי הכונרע, איזה רכב יש לו וכולי וכולי.
אבל שידעו שכל הבריאה כולה מתקיימת על אלה שמניעים את המכונה.
אלה שמחזיקים את העולם.
אל תקרא בנייך אלא בונייך.
ובאמת זו כוונת הכתוב.
כה אמר השם
השמיים כסאים והארץ אדום רגליי
ואת כל אלה ידי עשתה
ביהו כל אלה
נאום השם.
עוד פעם,
כה אמר השם השמיים כסאים וארץ אדום רגליי
ואת כל אלה ידי עשתה
ויהיו כל אלה נאום השם, מה ממשיך?
ואל זה אביט,
אל עני ונחי רוח,
וחרד על דברי.
על החרדים?
אפילו שהוא עני,
ונחי רוח,
מכל הבריאה שבראתי, היפהפייה הזאת.
אל מי אני מביט?
אל עני ונחי רוח,
וחרד על דברי.
רוצה לומר שאפילו שכל אלה ידי עשת,
ויהיו כל אלה והם נכבדים וחשובים מאוד,
אף על פי כן העיקר,
אני מביט אל עני ונחי רוח, וחרד על דברי.
שעל ידי שהוא חרד על דברי לקיימם,
מתקיימים השמיים והארץ.
את כל מה שידי עשת,
זה הכל מתקיים על חרד על דברי.
איזה פסוק,
איזה פסוק ישעיין הנביא,
פרק סו״ו.
ובכן,
וכן זה היה גם כן בתחילת הבריאה,
שהתנהג הקדוש ברוך הוא תנאי המעשה בראשית.
אם מקבלים ישראל לתורתי מוטב ואם לאו,
אחזיר אתכם לתוהו ובוהו,
כמו שאמרו החכמים זכרונו למלאכה,
וכן נוהג הדבר תמיד.
זאת אומרת, כל הבריאה עומדת על תנאי
אם ישראל מקבלים את התורה.
ואם לא מקבלים,
אז העולם חזה לתוהו ובוהו.
עד 2448, כשניתנה התורה,
היו עמודי שמיים מרופפים.
ורק כשישראל קיבלו את התורה,
נתמסדו
כל עמודי העולם.
מכל זה יוכל האדם להתבונן
בגודל קדושת התורה וממילא מובן כמה צריך האדם להיות זריז לקיום התורה ולכבד את לומדיה,
אפילו שאינם עשירים,
שהם העיקריים מכל העולם.
ללמד את בניו לכבד את לומדי התורה.
כמו שהמלך יהושפט
היה קם בפני תלמיד חכם, מחבק אותו ומנשק אותו.
מלך היה.
והיה קם בפני תלמיד חכם, מחבקו ומנשקו.
אנשים באים, רואים ספר תורה,
ניגשים לנשק אותו.
אבל יש תלמידי חכמים שעוברים, או אברכים חשובים, או משהו כזה, אף אחד לא מתייחס אליהם בכלל.
אמרת הגמרא,
אה נתפשאי בבלאי קיימה
מקמא ספרא דאורייתא,
ולא קיימה מקמא גוברא רבא.
אלא הבבלים הטפשיים,
כן, אלה שהיו בבבל, היו עמי ארץ טיפשים,
שהיו קמים מפני ספר תורה,
ולא קמים מפני תלמיד חכם.
זה נקראים בבלים טיפשיים, הנציחו אותם בגמרא לנצח.
את הטיפשות שלהם
הנציחו לכל העולם שידעו מי טיפש ומי לא טיפש.
אדם שקם מפני ספר תורה ולא קם מפני תלמיד חכם,
זה טיפש.
אז לכן צריך לחנך את הילדים ללמוד תורה,
ולכבד לומדי תורה.
וכתוב, מאן דרחם רבנן,
אביאן לה בנין רבנן.
מי שאוהב תלמידי חכמים,
יהיו לו בנים תלמידי חכמים.
וכמו שאמרנו, אין זו סגולה.
אלא אם הבן שלך רואה שאתה מכבד תלמידי חכמים ומחשיב אותם,
גם הוא יכבד ויחשיב אותם.
אז אם אתה רוצה בנים תלמידי חכמים,
אז תחשיב אותם ותקבל כאלה.
אם הוא ישמע כל הזמן שאתה מדבר על ספורט,
אז הוא יחשיב ספורט.
מה שההורים מחשיבים,
בדרך כלל הילדים נחשב בעיניהם.
מה שההורים מבזים
או מזלזלים, ככה עשו ההורים.
מה?
כל שיושב עוסק בתורה לשמה,
ואפילו אם הוא לומד שעתיים.
זה נקרא בן תורה.
בן תורה זה מי שאין לו אפשרות והוא צריך ללמוד רק שעתיים. אין לו אפשרות,
והוא לומד אותם ומצפה להם
ומדקדק ללמוד אותם, זה גם בן תורה.
ויש אחד שיושב בכולל והוא לא בן תורה.
שהוא לא מתכוון ללמוד לשמה,
ואין לו את החשק,
רק מה יותר טוב ממה להיות פועל, וגם הוא חייב לאשתו שהוא יהיה בן תורה,
והוא ילמד כל היום וכו' וכו'.
הכל נבחן לפי מה שהאדם, אם האדם יש לו יראת שמיים, הוא עוסק בתורה ביראת שמיים וכו'.
הרבה מתלמידי החכמים עסקו במלאכה,
ולמרות שהם עסקו במלאכה הם היו גאוני הדורות.
אז זה לא מפחית מחרכם.
אבל השאלה, גם כשהם במלאכה, על מה הם חושבים?
יש כאלה חושבים בכולל,
אם הייתי עובד עכשיו, אתה יודע כמה הוא מרוויח? והחבר שלי עכשיו הולך לזה, כמה הוא מרוויח? והוא נסע לפה,
והוא הולך לטייל לפה, והוא הולך לשם, והוא הולך וחושב כל הזמן על בחוץ.
יש כאלה בחוץ, בוכים את 20 המטחנים,
למה אני לא יושב בתורה? למה אני לא זה? וכל רגע הם מנצלים, יש להם פורמט קטן ואיזה
ספר שקוראים כל הזמן וכו' וכו'.
כשהייתי בניחום השבעה
של הרב זלחה,
נוחתו עדן,
אז בנו סיפר,
תמיד הוא היה הולך עם פורמטים קטנים של גמרא וספרי מוסר והכול, ומנצל בכל רגע, בכל רגע.
אין מצב לראות אותו בלי ספר.
אין מצב בלי ללמוד תורה.
אין מצב.
ואמרנו לכם,
כשהיה מי שעשה סיום של חמש דקות,
הרב בנגיס,
אב בית דין בעדה החרדית,
סיים 101 פעם את השס, ופעם אחת הוא עשה מסיבה גדולה,
הוא אמר זה סיום השס של חמש דקות,
שכל פעם של החמש דקות היה מתקדם עליו, מתקדם עליו, עד שסיים אחרי שנים,
עשרות שנים, סיים את השס בחמש דקות, מהחמש דקות חמש דקות סיים שס.
אז זאת אומרת, אם אדם ידע לנצל את הזמן, זה נקרא בן תורה.
ובכן,
עוד אמרתי דבר שמעורר לאדם מאוד לקיום התורה,
והוא בהקדים,
מה שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,
בא דוד וחמידם על אחת עשרה,
כשנאמר, אדוני,
מי יגור באהוליך?
מי ישכון בהר קודשיך?
כל המזמור הזה.
אז שם יש אחת עשר מעלות
שצריך להיות בכל אדם
כדי לקיים את התורה.
בא מיכה ועמידן על שלוש,
ובא חבקוק ועמידן על אחת שנאמר, וצדיק באמונתו יחיה.
ואין הכוונה, חס ושלום, כמו הטיפשים שחושבים ואומרים, מה עיקר האמונה, אני מאמין, וזהו.
חבקוק הנביא אמר, וצדיק באמונתו יחיה.
חס ושלום.
למה?
שהם גרעו ואמרו שצריכים רק את אלו.
וכן חבקוק אמר שצריך רק אמונה. חס ושלום לא אומר כך.
שכבר כתוב בתורה,
לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו.
אסור להוסיף על תרייג מצוות.
אבל אסור גם לגרוע מתרייג מצוות. אסור להפחית מהם.
וכן אמר הנסתרות לה' אלוקינו ונגנות לנו ולבנינו לעולם,
לעשות את כל דברי התורה הזאת.
וכן כמה פסוקים בתורה, זאת אומרת אי אפשר לוותר על קוצו של יווד.
אלא מה העניין?
שכל אחד ראה לפי דורו שלא יכול להתחזק, לקיים הכל בשלמות.
לא כולם יכולים
לקיים הכל בשלמות. לא מפאת שאין יכולת,
מפני שהם לא יכולים.
מסיבות שלהם.
לא שהם פטורים.
ועל כן יעץ כל אחד שנתחזק בין הדברים העיקריים.
וממילא יישמר הכל בהמשך הזמן.
למשל,
כשבא אותו גוי להתגייר אצל הלל,
אמר לו למדי את כל תורה על רגל אחת, מה אמר לו?
אפשר ללמוד את התורה ברגל אחת.
זה רציני?
שמאי דחף אותו באמת הבניין.
אז הוא הלך להלל, מה אמר לו?
אמר לו, אתה רוצה על רגל אחת?
מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך.
מאידך זיל גמור.
זאת אומרת,
אם יש לך את היסוד שלא לפגוע בחברך,
הרבה מהמצוות שבתורה זה בין אדם לחברו.
והכלל הזה מספיק, שמה שאתה שנוא עליך לא תעשה לחבר שלך,
ממילא לא תחמוד, לא תנף, לא תגנוב וכולי וכולי וכולי,
לא תעבור.
אז כבר כמעט כל התורה. ואם אתה לא עושה את זה לחברך,
כל שכן שלא תעשה לאלוקיך.
הנה, יש לך את כל התורה ביד.
אז הוא נתן לו כלל מעמיד לכל התורה.
אז גם פה הבכה בקוקווה אמר, צדיק באמונתו יחיה.
אם תהיה לך אמונה באמת בשם, ייתכן שאתה לא תעשה את כל מה שכתוב בתורה?
אם אתה מאמין בשם, ודאי שתעשה את הכול.
וכתוב, צדיק באמונתו יחיה. אז מה מדברים? בעד צדיק, שהוא עושה את כל מה שכתוב בתורה.
לא דיברו אדם או איש, באמונתו יחיה.
כל אחד יש לו אמונה.
מדובר בצדיק שהתורה קורה לו צדיק
וכן יעץ כל אחד שנתחזק באלו הדברים העיקריים ומילא ישמר הכל בהמשך הזמן
דאם קשה לו עכשיו אז תוך כדי זה מהיסוד הזה הוא יכול להתפתח הלאה והלאה עד כדי קיום כל התורה כולה
כמו אחד שטובע בעומק הנהר
ורואה אילן שעומד בצדו
מתחזק מתחילה ומושיט ידו לאחד הענפים החזקים
כדי שלא יטבע קודם כל הוא נתפס באחד שהוא לא ימשיך להיסחף יטבע ואחר כך הוא מחזיק בגוף האילן וצועק לאנשים לצאת לעזרתו
ככה הדבר הזה יעץ לנו חבקוק הנביא
שנתחזק בענייני אמונה
ראינו אמונה בתורת השם
שבלי אמונה בתורת השם אפשר לקרוא לו בשם צדיק
וממילא בהמשך הזמן יבוא לידי יראה ואהבה וקיום של כל התורה
בהיינו אם אפילו נתבונן רק בפשטות הכתובים
צריך להימצא בנפשנו הרגש נורא
כשאדם לומד את התורה ורואה את הפירוש של הפסוקים אפילו על פי הפשט
כבר נהיה לו הרגש לקיים את כל התורה כולה
וזה נגד האנשים שאומרים
שיש להם אמונה
הוא אומר אל תראו אותי ככה, אני מאמין
איך מאמין בכל התורה ומצוותיה הרפואיים בידיך?
מחלל שבת, קרע עצמו מאמין אוכל נראות רפואות, קרע עצמו מאמין, כל דבר, קרע עצמו, מה אתה מאמין?
מה אתה מאמין?
אתה מאמין בבודהאתה, מה אתה מאמין?
אדם מאמין עושה, אני מאמין שיש סכנה, אז אני לא נזהר?
אדם מאמין שאם עובדים מרוויחים, אז הוא לא עובד?
כל אחד לפי מה שהוא מאמין, נבדוק אותו. אתה מקיים את האמונה שלך? אם אתה לא מקיים את האמונה שלך, אז במה אתה מאמין?
אחד אומר, אני חילוני מאמין.
במה אתה מאמין?
דמיונות.
אני מאמין בצה״ל.
אתה מתגייס? מה פתאום.
אז מה אתה מאמין?
מאמין.
אתה מאמין בחוקי המדינה? בטח. נקיים? מה פתאום.
מאמין בתורה? מה אתה עושה ממנה? כלום.
מוחא כפיים לדתיים, כל הכבוד, כל הכבוד שאתם לומדים, כל הכבוד.
אתם מחזיקים את העולם,
אני מאמין שאתם מחזיקים את העולם.
ומה אתה עושה? הורס אותו.
אחד אומר על אבא שלו, נפטר אבא שלו החילוני מחלל שבת,
התגדל והתקדש, מר הבא.
הוא צריך להגיד, התחלל והתחלל.
מה התגדל? אתה בעצמך המחלל הכי גדול שיש של התורה,
אתה אומר התגדל ואתה עושה התחלל.
איזה מין דבר זה?
גורם צער לאבא שלו בעולם האמת.
ככה מובא במעבר יבוק.
ובדרך דמיון,
במקום אחד היה מלך גדול ומפורסם לכל בחוכמתו שלא נמצא כמוהו בכל העולם, וגם הוא מלך על כמה מדינות
ונסע עם כל השרים הגבוהים הממונים על החיל,
וגם שרי המדינות ועמהם גם כמה עשרות אלפי חיל נסעו כולם לעיר קטנה,
וקיבץ המלך את אנשי העיר ודיבר עמם פנים בפנים,
וזרז אותם על איזה עניין.
מה היו אומרים הבריות על העניין הזה?
בוודאי היו אומרים,
כיוון שמלך כזה,
שאין בכל העולם כחוכמתו,
והוא עם כל שרי המדינה,
והחייליהם נסעו לשם,
והמלך בעצמו ובכבודו דיבר עמם לזרז אותם?
אפילו שאנחנו לא מבינים את העניין, מהו?
מכל מקום, בדרך כלל אנו מבינים שהעניין הזה ודאי עניין נורא מאוד,
שכמה דברים מענייני המלוכה תלוי בזה.
כל אחד יבין שאם הוא טריח את עצמו המלך להגיע עד לעיירה קטנה או עיר קטנה,
לדבר רק עם התושבים של המקום הזה,
יש פה עניין גדול, והוא מחשיב מאוד מאוד מאוד את אנשי העיר הזאת,
שכמה דברים תלויים בזה בכל ענייני המלוכה שלו.
ואם במלך בשר ודם היינו אומרים כן,
מה צריך לומר בקל וחומר אלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות לגבי הקדוש ברוך הוא,
שכתוב בתורה בפירוש שירד הקדוש ברוך הוא לעיני כל העם על הר סיני לתת אישית תורה לעם ישראל,
ונתן להם את כל החוקים ואמר להם הנה נותן בידכם את המפתחות של העולם ואתם מקיימים את העולם.
אם לא בריתי יומם ולילה,
חוקות שמיים וארץ ושמתי.
אצלכם המפתח לסגור את העולם
או להשאיר את העולם?
נו,
אז איך אנחנו לא מתפעלים שנתנו לנו את השמירה על כל העולם? וכמה אחריות יש לנו על זה?
והקדוש ברוך הוא ירד ממעון קודשו בערבות,
שזה הרקיע השביעי לעולם התחתון,
שהוא העולם הגשמי,
שהוא אפילו לא גרגר של חול כנגד כל הגלגלים.
וכדאית במדרש
שחישב שם עשר ירידות הן,
וחישל לאחד מהן את הירידה הזו,
מציבה לקבץ את העם,
להשמיע את דבריו ככתוב באמור אדוני אלי,
הקהל לי את העם והשמיעם את דבריי.
אומר הכזרון של רבנו, תקהיל את העם, אני רוצה לדבר איתם אישית.
אני רוצה לדבר איתם.
והנה בא עם רבבות קודש, מלאכים,
והביא ספר התורה עמו.
כמו שכתוב, אדוני מסיני בא וזרח,
ועתה מרבבות קודש, מימינו יש דת למו.
כתוב גם כן בטהילים,
רכב אלוהים ריבותיים אלפי שנען,
אדוני בא מסיני בקודש,
והוא כביכול דיבר עמהם פנים בפנים,
כמו שכתוב בתורה, פנים בפנים דיבר אדוני עמכם,
וזרז אותם על שמירת התורה,
כמו שכתוב ביתרו ובבית חנן,
והנה כל זה בעבור אבותינו הקדושים,
כמו שכתוב, הן לאדוני אלוהיך השמיים ושמי השמיים,
הארץ וכן אשר בא.
רק באבותיך חשק אדוני לאהבה אותם,
ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים.
וזה לטובתנו.
שהרי הקדוש ברוך הוא אין לו מזה שום תועלת,
שנאמר אם חטאת מה תפעל בו, אם צדקת מה תיתן לו.
כמו שכתוב, ויצוונו אדוני לעשות את כל החוקים האלה לטוב לנו כל הימים, כל מה שנתן את התורה זה לטובתנו.
והנה כאשר נתבונן מוכן להזכר לעיל,
שכביכול הטריח בעצמו את כבודו הגדול והנורא לבוא אלינו למשכננו השפל בעולם התחתון,
ולדבר עמנו,
ולהביא בעצמו את התורה לנו.
כמה אנחנו חייבים להיות נכנעים לו ולקבל אותה בשמחה ולקיים בכל מה שכתוב בה.
והנה האנשים שעושים ההפך מזה,
שאינם פונים אל התורה ומסירים את בניהם מללומדה,
עלבון גדול הוא לתורה.
והוא דמיון למלך,
שנותן לעבדו, לשום על ליבו אות הכבוד מדליה.
והוא גם כן מאבן טובה המדליה והיא שווה אלפי זהובים והוא ממיין לקבל אותה.
איזה עלבון יש למלך?
המלך בעצמו נותן לו מדליה עם מרגליות,
שובייה אלפי זהובים והוא לא מוכן לקבל.
או שהוא מקבל אבל לא רוצה בשום אופן להלביש אותה אפילו פעם אחת.
והמלך נפגש באירועים מסוימים ורואה שהוא לא לובש אותה.
כמה עלבון יש מזה?
וכשיוודע חס ושלום למלך,
יחשבהו למורד עבור זה.
כך ממש בעניין התורה.
נתן לנו הקדוש ברוך הוא בעצמו ובכבודו
את התורה בעצמה, את המדליה.
וגם יקרעי מפנינים וכל חפצים לא ישבובה.
הוא מראה שאין אמונתו שלמה.
זה מראה שאתה כולך פקה-פקה,
דיבורים ושטויות, מאמין, מאמין בתורה,
תראה, תראה, תראה. איפה המדליה? אתה יכול להראות לי איפה המדליה?
איפה אצלך התורה נחשבת? אתה יכול לראות איפה אתה שם אותה.
תקעת אותה בארון בספרים וזהו.
שמת במגירה.
זהו.
אף פעם לא פותח, לא לומד, לא זה, לא שום דבר. זה המדליה שלך.
ככה אתה מכבד את מי שנתן לך.
כל זה מרומז במה שכתוב באבות. אמר ביהושע בן לוי, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר החורם ואומרת
אוי להם לבריות מחלבונה של התורה.
מאיפה נשבעה בת קול?
ולדעתי הכוונה שם
שם בת קול, וזה העניין, הוא על קול נורא.
קול.
וכאמר שזה במעשה דהר חורב, שירד הקדוש ברוך הוא בעצמו ובכבודו אלינו ודיבר עמנו והביא לנו את תורתו ואנחנו מתרשנים לקבל אותה בשמחה ובקימה.
אז כאילו יוצא קול נורא עלינו שמחלסת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של התורה.
ואני אמרתי בשלוש עשרה שנה לשופר
אמרתי רעיון.
כתוב, בכל יום יוצאת בת קול מהר החורם ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של התורה. מי שומע את זה? אתה שמעת?
מי שומע?
אז הבעל שם טוב אומר שהבת קול הזאת זה הרהורי תשובה שיש לכל יהודי כל יום.
הוא רואה פתאום איזה חרדי ככה וזה, הוא נזכר.
יואו, אני צריך להיות ככה, זה, אלה עושים את האמת, אני לא פה או שם.
אחד שמע מקרה, אחד פה, אחד נזכר,
אחד היה ב...
ראה תאונה, אחד פה, אחד היה בלוויה.
כל אחד נזכר משהו אחר, יש לו איזה הרהורים כאלה.
ויש כאלה שאין להם הרהורים בכלל.
שחלב על כסלם, לא רואים כלום, רואים הפוך.
הכול סתום, לא שום הרהורים, לא דופק אצלם בלב כלום.
אין להם שום...
כלום, כלום, כלום, כלום, כלום.
אז מה התועלת?
מה התועלת?
מה התועלת? שיוצאת כל יום בת קול מהר החורם.
והוא אומרת אוי להם לבריות והוא לא שומע, מה התועלת?
הוא גם לאלה דואג.
בת-קול
זה גימטריה קלטת.
בדיוק.
בת-קול,
גימטריה קלטת.
קלטת
זה לא הקול,
זה הבת-קול.
כי זה לא הקול בדיוק, זה הבת-קול של מי שדיבר.
וכששומעים קלטת,
זה עושה הרהורי תשובה.
אז בדור הזה הקדוש ברוך הוא נתן שבת-קול תרד למטה, תתגשם בתוך קלטת,
ושתעשה הרהורי תשובה.
היום זה דיסק,
דיסק.
זה נכנס ישר לבפנים.
זאת אומרת, הרהורי תשובה, לפחות הרהורי תשובה.
והסברנו שמה שהזוהר הקדוש אומר שאם בן אדם
היה רשע גמור
ולא קיים שום תורה ומצוות,
הוא יורד לגיהינום ולא עולה לעולם.
אבל אם הוא היה רשע כזה ולא קיים שום תורה ומצוות מהעולם, לא כיפור ולא כלום, כלום, כלום, כלום, כלום, כלום, כלום, אבל היה לו פעם אחת הרהור תשובה.
סופו, לאחר אריכות הזמן שהוא יהיה בגיהינום,
שתהא נשמתו עולה ומצפצפת למעלה.
בזכות מה? הרהור תשובה.
אז אם נטענו בקלטות
הרהור תשובה ליהודי,
הכנסנו את כל היהודים לגן עדן בסוף.
הבנתם?
מה זה ארגון שופר?
זה ארגון שופר.
אז לכן רואים שהגבת קול הזאת
צריכה להדהד ולעורר את כולם.
ובאמת כל דברינו כתוב פרש בתורה פרשת ואתחנן, רק ישמר חשבון נפשך מאוד פן תשכח את הדברים
אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך
והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני אדוני אלוהיך בחורף
באמור אדוני אלי הקל לי את העם והשמיעם את דבריי.
רואים שהכתוב אומר שמור נפשך מאוד פן תשכח
כמה זמן לא לשכוח כל ימי חייך
וצריך להודיע את זה לבניך ולבני בניך
מזה לומדים שזה עיקר גדול לעבודת השם יתברך
וזהו שאמרה הגמרא בא חבקוק ואעמידן על אחת
ומה זה אחת?
זוהי האמונה בתורה
שעל ידי זה ממילא בהמשך הזמן יבוא לידי קיום התורה ויהיה צדיק
שעליו נאמר צדיק באמונתו יחיה אמן
וביכן אני אמור לרשום