ה'חפץ חיים' פרקים ד'-ה' חומת הדת שלא תשתכח תורה מישראל וגדל העוון שמי שמסיר את בנו מלימוד התורה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אנחנו ממשיכים מאותו מקום שפסקנו, וכבר אמרתי, למשל, על זה אומר החפץ חיים לאחד שנפל

בבור עמוק

ונעשו בו פצעים רבים.

ויקראו לרופא מומחה,

ביען לעומדים סביביו.

מדוע אתם מחפשים תרופות

לפצעים והמכות?

הלא אתם רואים כי כמעט אבד רוח החיים אצלו.

עלינו מקודם להשאיר נפשו אליו שלא התעלף,

חס ושלום,

ואז נמצא תרופה גם לפצעים.

כן, בעניין הזה פצע עמנו רבות, בחוונותינו רבים, באיברי נפשם.

אבל קודם כל דבר,

עלינו להשיב את עצם חיות נפשם,

והוא על ידי אור התורה שעליה נאמר בפרשת ניצבים,

כי היא חייך ואורך ימיך,

ובהפיח בקרבם רוח חיים של התורה,

אז התרפאו

ממילא גם שאר אברי הנפש, וכמאמרם המאור שבה מחזירה למוטב.

תבדוק אם זה עובד.

ולזאת החיוב על איש

שירת אלוהים נגעה בליבו לבקש חברים לשום לב ביחד על העניין הזה, כל אחד בעירו,

שיתרבה לימוד התורה בחדרים,

שיחזקו התלמוד תורה,

שיתחזקו הגדולים שבכל עיר לעשות חבורה ללימוד שיעור גמרא ומשניות,

וגם חבורות פועלי צדק לבעלי מלאכה גדולים וקטנים.

בעל ידי זה התחזקו כל יסודי הדת וקיום התורה בפועל. זאת אומרת, אין קיום לתורה,

אין קיום לעם ישראל בלי התורה.

ויאיר השם פניו לישראל וישלח הגוהל צדק, כמו שכתוב,

גם כי יתנו בגויים עתה אקבצם,

אמן כן יהי רצון.

זה החפץ חיים שכתב בספרו חומת הדת. בפרק ה' הוא כותב

גודל העוון מי שמסיר את בנו מלימוד התורה.

הנה בפרק הקודם גודל העוון

בפרק הקודם דיברנו על אודות החיוב על ראשי עם קודש.

וכל מי שיראת אלוהים נגע אל ליבו לחזק עמוד התורה במקומו.

זאת אומרת, כל אחד צריך לחזק תורה במקום שבו הוא נמצא.

אז לא ראשי עם קודש בלבד,

אלא כל מי שיש לו יראת שמיים והיא נוגעת אל ליבו,

חוסקן.

ועתה נדבר קצת אל אבות של הבנים,

אשר ראינו שכמה וכמה מן האנשים התמימים,

משלומי אמוני ישראל,

סרו מדרך החינוך המסורה לנו ויחנכו את בניהם בדרכים חדשות שלא קיבלנו מאבותינו.

ואפלא עד כמה הצליח מעשה שטן להטעות גם אנשים תמימים בדרך.

ראשון לכל,

הלוא מצוות עשה מן התורה על כל איש ישראל ללמד את בנו תורה.

וכן נפסק ביורא דעה.

בסימן רמ״ו, סעיף ו׳ שהאביב חייב ללמדו בשכר.

האבא חייב ללמד את הבן בשכר תורה.

עד שידע משנה וגמרא הלכות ואגדות.

בסוגריים,

ידעתי שיאמרו שדוחקת להם השעה ופתורים מללמד אותו משנה וגמרא.

אבל באמת, כאשר יתבוננו, יראו כי רק היצר הרע מטעה אותם.

כי הלוא על שאר הדברים,

שהם רק תועלת גופנית לבן,

כל אחד עוזר לבנו בכל כוחותיו יותר מיכולתו.

וגם כמה פעמים מוסר נפשו לסכנת העבדון עבורו.

דהיינו שהוא עושה כמה דברים שלא כדין בין אדם למקום,

ובין אדם לחברו,

והוא מתברך בלבבו לומר שלום יהיה לי כי אני עושה צדקה בכל עת לפרנס בני ביתי.

וכשהוא צריך לחזק בנו לתורה שידע איך לעמוד השם והוא מביא בזה לבן וגם לעצמו לחיי העולם הבא,

הוא אומר שדוחקת לו השעה.

אין לי אמצעים, אין לי יכולת.

בתורה אין לו.

חילד רוצה משחקים, קונה לו.

רוצה קשקושים, נוקח.

רוצה לברכה, לוקח אותו.

מה שרוצה, נותן לו.

לשלם על לימוד תורה,

דוחק את השעה, אין לו.

והרי זה כמו שאמר הכתוב,

ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בישראל.

איך אני יודע שאתה לא קורא אותי,

אומר הקדוש ברוך הוא?

כי יגעת בישראל.

דווקא כשאתה מגיע למצוות ששייכות אליי, אתה עייף, אתה יגע בי.

למה לא קם בבוקר?

אין חמשת אלפים דולר.

אם היה חמשת אלפים דולר, הייתי קם בבוקר.

אין חמשת אלפים דולר, לא קם בבוקר.

אז כי יגעת בישראל.

אם זה דברים ששייכים אליי, אז אתה יגע.

אבל אם הייתי נותן לך הצעה גשמית,

היית ער.

זאת אומרת,

כמו שאמר הכתוב, ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בישראל.

הוא מובא במדרש, על זה הכתוב.

כל יום עמד תארי ולא ליל, צעלי ולא ליל.

כל היום הוא נושא ונותן.

הוא לא מתעייף.

אבל הוא מגיע לתפילה,

הוא עייף,

נרדם, אין לו כוח,

צריך שתהיה תפילה מהירה, רוצה ללכת כבר הביתה בעבודה,

שמונה, תשע, שעות נוספות, אין בעיה.

שעות שלושים שקל, אין בעיה, אני נשאר.

אבל בתורה וזה אין לי כוח, אין לי כוח. איך זה כוח? זה בא לשיעור,

עוד חמש דקות ככה, תצא החוצה ותלך עד למדבר. אל תצא החוצה, תצא למדבר, פה תראה את הער. איך זה, איך זה? איך זה? נו, מה אתה אומר? זה רק אז כמה דברים יצא ויצא. אז מה אתה תגיד אתה?

לא יודע. מה אתה לא יודע? אני אומר שזה עדין, לא יודע.

מה אני לא יודע?

זה צרה, יצא רע. אתה בא להגיד... אני אומר שאדם כזה, אדם מושחת במידות, כפוי טובה, רשע ותמין, שלא רואה את אלוקיו בעיניים חוץ מלנצל אותו.

מה שהוא יכול לבקש מהקדוש ברוך הוא לנצל, זהו. לתת לו, לא. לקבל, כן.

כל הזמן לסחוב,

לסחוט, למצוץ, לשאוב,

זה כן. לתת, שום דבר. כמה שאפשר פחות, להתעלם, להתרחק, זהו. מספיק לו.

זה רשע, מושחת, כפוי טובה, ונבל גם.

כן, זה מרגשים. זה מה שאמר בפרשת האזינו.

עם נבל ולא חכם. הלא הוא אביך קניך, הוא עשך ויכול עיניך.

לא, אבל זה אם נגיד לתפילה בסדר. אבל אם בן אדם שמגיע לשיעורים,

עם כל המאמץ, כל היום עובד וזה, ו... מה זה שיעורים? אתה ראית מישהו נרדם על הטרקטור?

אתה ראית פקיד נרדם בעבודה, בפקידות?

אתה ראית? זה אין דבר כזה. הוא מבין שהוא צריך להיות ער. מה פירושי עבודה?

וזה לעבודה? זה עבודת השם.

מה עושה הפקיד שבאמצע הזה הוא חייב?

אז הוא אומר להם, חכו באותו רגע, אני רק שם את הראש כמה דקות ואני ממשיך לכתוב?

מה זה? מאיפה נהיה לו כוח? זה אותו בן אדם,

זו אותה עייפות.

הוא בלילה לא ישן.

הוא היה בחתונה, רכה, צמח, הכול, אוהב להגיע שמונה, ומתחיל לבנק.

מה, הוא עכשיו ישן באמצע העבודה? סיפור לי אם הייתי אתמול בחתונה?

יש התנצלות כזאת? מישהו יקבל אותה?

אלא מה?

כפוי טובה, רשע, נבל וכו'.

אתה מרגיש שאתה עייב כאילו?

צא החוצה, שטוף את הראש שלך כולו במים קרים.

תתעורר.

מה זה?

אדם באמצע הנהיגה יגיד אני אחייב וייסע וככה הנורדם?

בסדר, תיסע ככה, נראה איפה תגיע.

אבל אני אגיד לך מה הוא אומר.

זה משעמם אותי, זה לא כל כך מעניין, זה לא אין אקשן.

אין, אין זה, אין ויכוחים, אין פה, זה לא, יש אדם, מה זה?

למה יש אנשים שעבודה אחת שהוא מנהל חשבונות, יש לו אקשן, יש לו בדיחות,

יש לו מראה מספרים כל הזמן בחיניים, כבר נהיה לו חושך מראה מספרים.

נו, אז מה, זה נורדם, מה זה, מה, מה הולך פה?

מה זה מוסיף?

מה? זה מוסיף.

בטח זה מוסיף. מה זה מוסיף?

שהם יוצאים מאלימות, זה שייך לייצר רע, יש אקשן, צחוקים, זה לא אלימות מעניין.

האקשן, מי ניצח את מי, מי נתן לו בראש, איך נהיה כך, איך ענה לו, איך עשה לו.

את החלק הזה הוא אוהב, הוא לא אוהב את החלק של התורה,

את החלק שהוא מוציא מהתורה.

או, מישהו אמר איזה בדיחה, אמר איזה זה, אמר זה, עשה לו, צבדת, הוא, עשה לו ככה, עשה לו ככה.

ההוא נכנס, ההוא יצא, כן, מי נכנס? מי יצא? זה ככה.

בן אדם במקום להיות מרוכז אתה מבין בתורה כל מילה ומילה אפילו שאין לה משמעות לגביך אפילו אנחנו לומדים עכשיו על עבודת בית המקדש זה לא נוגע אלינו עכשיו כל מילה ומילה כל מילה ומילה אתה לוקח ביליונים, ביליונים, ביליונים מצוות אז רק מזה עם העשירות הזאת אתה צריך לשבת כמו אחד האנשים הכי כבדים במדינה אתה מבין לשבת בואנה תראה כל רגע כאילו אתה סופר כסף

טורן טורן טורן טורן ציורים אם אדם לא יעשה לעצמו ציורים הוא לא שומע שום דבר עייף, עייף, מה זה שדה, מה זה,

מה זה

אז אומר חייב אביו ללמדו את בנו בשכר עד שידע משנה וגמרה הלכות והגדות שלא יגיד תירוצים אין לי כסף דוחק את השעה מאיפה אני אביא כסף?

מלמד רוצה 70 שקל שעה, 90 שקל שעה מאיפה אני אביא כסף? כשתקבל ילד אחר כך שתצטרך לזדוף אחריו ברחובות בלילות ואחר כך תהיה מוכן לשלם הרבה כסף תדע את זה בגלל שלא השקעת הרבה בהתחלה

כדאי עכשיו כשילדים קטנים לקחת מעבר ללימוד עוד מלמד שילמד אותם, אחד שאוהב תורה,

אחד שאוהב את התורה בעצמו,

הוא משדר את זה אז הוא יושב עם הילד ונותן לו ומעניק לו ומספר לו וזה ככה בונה את הילד אז הוא רואה גם דמות הוא רואה מה זה רב מה זה אברך מה זה זה מה זה דרך ארץ הוא מקבל מוסר במקום זה ההורים מה?

רד רד תשחק רד זה קניתי לך זה תעסק שם עוד טיפשים שפותחים לו מחשב מראים לו סרטים של כל מיני שטויות של איזה בובות קופצות עם איזה מנגינה של גויים וכולי וכולי יש כאלה בכלל מראים להם כדורגל

כל מיני קרובים השם מרחם מה עושים? עושים משחיתים עכשיו לך תוציא ממנו את זה אתם בטלוויזיה

הלא תביא לו, הוא ילך לרוץ לשכנים לרוץ לשכנים, הוא יעמוד באמצע החנות שהוא יראה הוא לא יוותר די, הוא רגיל, אתה מבין? מה אתה מבין לו? שטויות, מה אתה מבין לו? עכשיו תלמד, הוא לא רגיל הוא רגיל, גומרים את הבית הספר, זורקים את התיק ויאללה מתפרעים ברחובות קשה לו לעוד שיעור אחרי הבית הספר? אין עוד קשה

ספילה כתורה, כשהוא קטן כמו לשור, שור נותנים לו,

עמי בתוכל, צריך שהוא יתנפח השור,

אחר כך הוא יסחק אותם אחרי שעה ויעשה את הכל,

צריך עכשיו לתת לו,

אתה מבין?

זה שאלה של חינוך, בודאי. מה? זה שאלה של חינוך. בטח, אם הוא יראה את האבא גם יושב ללמוד, אז זה היה יותר קל.

אמרו שאבא מתלהב מלימוד,

אבא תמיד קופץ פתאום משמחה ואומר יואו, איזה חידוש,

זה, זה, זה. הילד לא מבין מה אבא שלו שמח, מה אתה שמח? אבל הסגיר לו, בוא תראה מה כתוב, מה היה, מה זה.

אבל אם הוא ראה את האבא שלו, הוא מחזיק עיתון,

המחשב, וככה וככה, אז הוא ראה את האבא שלו, זה מוקדי ההתעניינות. אז גם הוא, הוא ראה את האבא שלו מחשיב כסף, מדבר כל הזמן כסף.

כסף עשיתי כסף זה פגעה אין כסף אין כסף אין זה וזה הוא לא ראה אבא שלו אף פעם אין תורה אין מצוות אין ירד שמים אין זה אז מה?

מה הוא מבין?

הוא ראה אבא שלו נפל כוס צועק זה מי שבר מה זה זה עולה כסף?

אז הוא מבין כסף זה חשוב אבל אם נפל ספר נפל זה אין לו שום דבר אם לא למדים לא נורא אם לא עושים לא חשוב אם זה ככה ככה אז מה?

הילד מבין מוכניות לא חשוב כסף חשוב זה הכל

הוא משדר לו את זה, הוא רואה על מה מדברים ההורים, מה עושים ההורים,

הילד חולק הכל.

אתמול הביא לי מישהו, עכשיו יצא סרט,

אתמול הביא לי מישהו למשרד,

ילד, איך נולד הילד הזה?

הייתי בארצות הברית לפני כמה שנים ובאו אליי זוג, הייתי לא מרגיש טוב והם נכנסו וביקשו ברכה.

ארבע בנות יש להם,

עשר שנים,

זהו,

לא יכולים להביא ילדים. הלכו לרופאים, הרופאים אמרו לאישה,

שני פרופסורים,

את לא יכולה להביא ילדים לעולם.

מה שיש לך זה, צריך להוציא אפילו את הרעיון.

בקיצור של דבר,

כנסו אצלי, ברכתי אותם.

ברכתי אותם, נקלטה.

נקלטה, נולד להם בן.

נולד בן, הביא את הבן אתמול.

הוא כבר חמש שנים רוצה לבוא אליי,

בשביל להראות לי את הבן הזה,

ולא הצליח.

עכשיו הוא היה בארץ לאיזה סיבה?

אמר אני חייב, כבר משבוע שלם הוא מטרטר,

רק שאני אבוא.

כבר לא בא, עשינו לו איזה רעיון.

אז הוא סיפר את הכול, אני לא הייתי. אחר כך הוא נכנס אליי,

והוא מספר לי על הילד הזה.

הוא אומר, תדע לך, זה לא רק שקיבלתי ילד בריא,

ילד ובריא,

קיבלתי ילד גאון, זה משהו לא יאומן.

הילד הזה,

עד גיל שנתיים לא דיבר מילה וחצי מילה.

כלום.

לוקחים אותו לפה, לשם, זה פה, שם,

מילה וחצי מילה, לא אומר.

הוא אומר פתאום,

התחיל לדבר הילד, התחיל לדבר הילד,

ומה הוא מדבר?

משניות.

הוא לא למד אותם.

הוא אומר, משניות.

שניים אחזין בתלית.

מתחיל להגיד משניות.

מה היא אומרת?

הביא אותו אליי.

הוא אומר, תגיד משניות. הוא התחיל להגיד לי משניות.

בן חמש.

בן חמש. לא, הוא כבר התחיל לפני.

אבל משניות, הוא אומר, תפילה ומתפלל. אלוקיי, נשמה שנתת בי, תבערתה, אתה יצרת, אתה נפחת בי, אתה נשאר בקרבי,

ואתה עתיד לתלם ממני ותעתיד לעזרה ורעתיד לבוא.

בכל זמן שהנשמות בקרבי.

אז הוא כל פעם אומר לו, למה אתה אומר נשמות? תגיד נשמה.

אז אומר נשמה. למחרת הוא מתפלא, אומר עוד פעם, אומר עוד פעם נשמות.

הוא אומר כל פעם שאני אומר לו, תראה, אני אשכנזי, אני לא סברדי. סברדי, אני יודע, זה, אבל אנחנו אשכנזים, לא.

אבל תגיד לי, מה הולך פה?

אמרתי לילד, תגיד.

והוא, הילד אמר נשמות.

אמרתי לו, תגיד לי, כמה נשמות אתה?

אתה נשמות או אתה נשמה?

הוא אמר לי נשמה.

אמרתי לו, תגיד נשמה.

עמד נשמה, עכשיו נראה אם הוא ימשיך או לא ימשיך,

אבל מדהים,

כאילו כל דבר הוא אומר נכון, הוא אומר משניות,

הוא אומר זה הכל נכון, בלי להתבלבל בגלל זה, פה תמיד הוא מגיע אומר נשמות.

לא יאומן כי יסופר, אבל ילד, מה זה מבריג?

יש לי איזה מין דבר כזה שמישהו עשה לי במשך שלוש שנים עם כל מיני רעיונות,

בית המקדש, יציאת מצרים, תיבת נוח, כל מיני דברים.

הילד ניגש, הסביר כל דבר.

מבוגר יעמוד לא יבין כל כך מה שיש שם.

הוא מסביר כל דבר.

בן חמש.

נשמה מיוחדת, משהו לא יאומן.

ילד אבל יותר מושפע מהחברים מאשר מההורים.

גם האבא שלו מושפע מהחברים, בשביל זה הבעיה.

אם האבא לא היה מושפע מהחברים,

אז הילד גם לא היה מושפע.

זאת אומרת,

נכון, נכון, נכון. אני יכול לתת לך תודה רבה.

אתם אומרים לי... אבא הייתם מושפע מהחברים ואני הייתי מושפע מהחברים. לא הבנת, כי אני לא רוצה לפתוח עכשיו.

אבל הנקודה, הנקודה היא שאבא צריך לתת דוגמה.

זה קודם כל.

אחרי שהוא נותן דוגמה, זה תלוי מי זה ילד.

כי לאברהם היה שניים, היה ישמעאל והיה יצחק.

ליצחק היה שניים, היה יעקב והיה עשיו.

היה אבא היה מצוין, אין שום ספק שהם היו מצוינים.

אבל למה באו להם ילדים כאלה, יש בזה חשבון.

בכל מקום,

אבל צריך להשקיע לפחות. אדם לא יכול להגיד ידיים נקיות כל זמן שהוא לא השקיע.

אם הוא השקיע ולא הצליח,

מה לעשות, זה כבר לא ביד שלו, על זה לא יתבעו אותו.

אבל אם הוא לא השקיע ולא השתדל ולא רדף אחרי הילד ולא ניסה ולא בא ככה ולא בא ככה ולא בא ככה,

אז מה?

אתה גרמת לו, יתבעו אותו. אתה גרמת לו, מה עשית בשבילו?

זאת אומרת, כל אדם ואדם צריך לראות איך להשקיע בילדים,

ובפרט שהם עוד רכים.

אבל זה יעזור לו אם הוא ינקה את הבית מטינוף.

אם הוא לא יזרוק מהבית עם פלוויזיה ומחשב ואינטרנט ודאי וכל הדברים האלה,

הוא יקלקל את ה...

ילד במו ידיו, הוא מביא חורבן, הוא מגדל מחבל בבית.

אחר כך הוא יסבל ממנו, לא ממנו, הוא כבר יעשה לו תגובת שרשרת עם כל הילדים.

ואחר כך, לך תחפש לך, לך לזיווגים וקיצוצים,

ומה הוא יביא, ואיזה נכדים יביא לך אחר כך.

מה זה? השקעה בהתחלה השקעה נכונה, אבל זה עוד מתחיל לפני,

בקדושת התשמיש, כשאדם כבר מתכנן להביא את הילד.

שיהיה חכם למשוך נשמה מיוחדת,

אבל זה הבעיה.

אבל זה לא, אבל אתה יכול עוד להביא כמה דברים האלה.

כן, אפשר להביא עוד,

אפשר להביא עוד.

מכל מקום אומר החפץ חיים

אומר החפץ חיים

רק לאחרונה עזרתם בתשובה, אני אשם. אז מה אני אשם? שאתם האחרונה? יש עוד הרבה דברים שאתה לא יודע, מה אתה יכול לזכות בעולם הזה ובעולם הבא.

אז יש הרבה דברים שכבר למדת ואתה עוד לא מיישם.

זה חדש, אבל עשור אחרון מישהו שומע את זה ונורדת המאור.

טוב, עכשיו כל אחד יגיד איפה זה כתוב.

אנחנו צריכים, מי עושה את זה, לא מי יודע מה כתוב.

ובכן, בעוונותינו הרבים,

היום מצוי שמעתיק אותו בקטנותו אף טרם שידע חומשי תורה כהוגן,

הלא בוודאי ביטל מצוות עשה של ולמטם אותם את בניכם,

שהוא מיסודי הדת בקבלת עול מלכות שמיים,

שאנו אומרים בכל יום בפרשה ראשונה ושיננתם,

וגם בשנייה,

וגם אנו מקבלים אחר כך ברכת אמת ויציב,

ודבריו חיים וקיימים על בנינו ועל דורותינו.

אז זאת אומרת, אנחנו מתחייבים ואומרים שאנחנו צריכים לשנן ואנחנו צריכים לקיים את הדברים האלה גם בבנינו.

אז אם עכשיו, אם עכשיו אתה לומד, נגיד, הוא בתלמוד תורה, עכשיו הוא חשוב, בשבת אני לומד איתו,

אז אני עשיתי את שלי כביכול. כמעט.

אם אתה יכול לדחוף עוד, שביום חול הוא גם ילמד עוד, עוד דברים.

הוא עד חמש לומד.

אז מה?

צחק איתו קצת, דבר איתו קצת, זה פה, שם, ותלמד איתו עוד רבע שעה, נגיד, משניות או על-פה, או תן לו עידוד.

תגיד לו, אני אקנה לך זה וזה, תגמור את זה בעל-פה, אני אתן לך זה.

תלמוד את זה בעל-פה, זה.

תמיד, תמיד תשבח, הילד שלי יודע ככה, תביא באים אורחים, תגיד להם, תראו איך הוא יודע וזה,

וכולם נשבח אותו.

התמיכה הזאת עושה את הכול.

ופלא מאוד על האף שמסיר את בנו מתורה, איך הוא מברך ברכת התורה.

ואחרי בנה ה' אנוקנו,

בנהיה אנחנו וצאצאינו,

וצאצאי צאצאינו, כולנו ידע השמך ולמדו את תורתך, נשמע,

אחרי שהוא מסיר את בנו ברצונו לגמרי מלימוד התורה,

אז איך הוא מברך ברכה כזאת?

ומי שמכוון בברכה הזאת באמת ועושה מה שצריך,

יהיו לו בנים תלמידי חכמים.

כתוב, למה לא יוצאים בנים עם תלמידי חכמים?

בגלל שלא מכוונים בברכה הזאת.

אם בן אדם היה מכוון בברכה הזאת באמת בצאצאינו,

צאצאי צאצאינו,

אבל גם פועל בעניין,

זה היה מתקיים בבנים תלמידי חכמים. הרב, כשאתה מכוון לנגיש או שאתה מכוון את זה,

אז אתה מכוון על השמות של הילדים? איך אתה מכוון? לא חייב. אז רק כאילו חושב שעל הילדים? כן.

אבל ישר הוא הולך הביתה ומחפש איך לעשות אותם כאלה.

אתה מבין?

ובפרט כיום שנתרבו לימודי החול.

הלוואי, הלו בוודאי אין האב מקיים בזה מצוות עשה של תלמוד תורה לבנים,

שבוודאי האב מחויב ללמדו תורה והמצוות והחוקים והמשפטים שבה,

שיש בהם רק סיפורי התורה בלבד.

יש לימודי חול שהיו מלמדים אותם מחורבים,

ושם היו סיפורי תורה בלבד.

בקצרה, אתה מבין? נותנים רק דוגמיות,

כמו של בתי ספר חילוניים.

אז יש מקצוע כזה,

תנ״ך, היה פעם, היום זה כבר לא חובה.

היה תושבע.

תרש בעל פה, קצת מושגים, ככה נגיעות.

נגיעות.

והלוואי שלא הם מלמדים את זה.

כי הם מלמדים את זה בסילוף וברמאות ובשקר,

והכול, ואומרים זה לא נכון, זה לא אמת, וככה, וזה דעתם, וזה ככה.

ויש מורות טיפשות שאומרות שהן חולקות על רשי, רשי לא הבין בכלל מה כתוב פה.

כן.

הם בעצמם לא מאמינים. מורות חמורות.

כן.

וגם בזה, בלשון אחרת, ידבר על העם.

זה אני לא מבין.

מביאים מורה שלא מבין בגיאוגרפיה, ללמד גיאוגרפיה? יביאו מורה שלא מבין מתמטיקה, מתמטיקה?

מביאים מורה בתנ״ך שלא מאמין בכלל בתנ״ך. לא רק שהוא לא יודע אותו, הוא גם לא מאמין.

אתה מבין?

זו חוצפה שאין כדוגמתה.

לקסותו, פירוש הריבלין, פירושו, קסותו, גויין, תמיד הוא יהודי הכי לא טוב.

טוב.

ולפלא,

ולפלא,

על אבות ישרים משלומי אמוני ישראל שיטעו בזה.

ולפלא,

על אבות ישרים משלומי אמוני ישראל שיטעו בזה.

איך?

שנית, הלוא כל העם מצווה לחנך את בנו בקיום כל מצוות התורה,

כדי שלא יעזבם כל ימי חייו.

כמו שכתוב, חנוך לנער על פי דרכו,

גם כי יזכיר לו אסור ממנה,

וגם מחויב להשריש בלב בנו יראת אלוקים בשורשי אמונה.

כמו שכתוב, והודעתם לבניך ולבנה בניך.

יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורף,

ונכפל העיקר הזה בתורה כמה פעמים.

ויתבונן האב בעצמו.

איך ייכנס אהבת ה' ויראתו בלב בנו כשנשאר בור וריק מתורת ה'?

איך יכול הבן שלו לאהוב את ה' ולראות את ה' אם הוא משאיר אותו בור וריק מתורת ה'?

כבר כתוב בספרה על הפסוק ואהבת את ה',

זה לשונו מתוך שנאמר ואהבת את ה'.

ואיני יודע במה אוהבין אותו.

תלמוד לומר, והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצבך היום על לבביך,

שמתוך כך אתה מכיר את הקדוש ברוך הוא ומתדבק בדרכיו.

וכן כתב הרמב״ם,

שמתוך ההתבוננות במאמריו ובפעולותיו יבוא אהבה בהכרח.

וגם איך ימסור נפשו לקיים את כל חוקי התורה,

הבן,

אחרי שלא למדר אפילו בבית ריבו?

ומה יהיה מבנים כאלה כשיגדלו ריקים ובורים מתורה ומצוות?

ומה יענו ליום הדין כשישלום על זה שבשביל דמיון שווא שהייצר מטעה אותם כי בחינוך בדרכים החדשות,

אוניברסיטה וכו' יעשו אותם לנבונים.

כי בחינוך החדש הם פעלו בעצמם להעתיק את בניהם מתורת השם.

וזה גורם חס ושלום לקיצור ימים.

כמו שכתוב בספרה על הפסוק, ולימדתם אותם את בניכם למען ירבו ימיכם.

אם לימדתם אותם את בניכם ירבו ימיכם, ואם לאו יקצרו ימיכם.

למה הורים מתים בקיצור ימיהם?

בגלל שלא לימדו את בניהם תורה.

שכך דברי תורה נדרשים, מכלל לאו אתה שומע הן, ומכלל הן אתה שומע הן.

אז אם כתוב למען ירבו,

הם לא מלמדים, אז יתקצרו.

הוא מובא בסוהר הקדוש,

פרשת קודה.

אז כתוב בזוהר הקדוש,

טרנד סמכין דלסתר מארב,

אלה נתמנו להכרזה בכל ריקעין לכל אינון דמעברין בניים ומאורייתא וסלקין לן דלא ילעון בה.

אז יש מלאכים שהם אמונים להכריז בכל הריקעין

על אלה ההורים שמעבירים את בניהם מן התורה,

והם מוציאים אותם שלא ילמדו בה,

כדי לנפקין כל עיני ממונן ומכרזי ואמרייה.

אז יוצאים כל הממונים האלה ומכריזים ואומרים

ואי לפלניה דקא עבר בניהם ואורייתא.

אוי לו לפלוני שהעביר את בנו מן התורה.

ויילא דקא יתעביד מעלמא דן ומעלמא דעתיה מחולקא דעלמא דעתיה. אוי לו שהוא נאבד מן העולם הזה וגם נאבד מהעולם הבא, מחלקו לעולם הבא.

זה, יש מלאכים מיוחדים לאלה שמוציאים את הילדים שלהם מלימוד התורה ולא נותנים להם ללמוד תורה כראוי.

מפסידים את העולם הזה וגם את העולם הבא.

נכון, לכן חובה על ההורה, לבדוק. אז יש מקומות שאתה לא עושה... אם אתה מלמד את הילד נגינה,

סתם דוגמה, כן? לא צריך ללמד נגינה.

אבל אם אתה מלמד אותו נגינה והילד בא עושה רק רעש,

הוא לא יוצא שום מנגינה.

ואתה משלם, משלם, משלם, אומר לו, נו, יאללה, עכשיו תנגן, נראה.

עושה לך גרום, גרום, גרום, גרום, סתם חרית, כלום.

הוא אומר, לא הבנתי, אתה למדת משהו? הוא אומר, כן, אבא, אני, הנה, זה.

זה?

בשביל זה שילמתי?

אתה הולך ישר, תובע, אתה בוא תביא את הכסף.

אתה מבין?

זה אם הוא לא עשה.

פעם למדת, דווקא בן שתיים היא ארבעה. פעם למדת מנגינה. פעם למדתי תופים. אבא, אמרתי, אבא, נמצא תופים.

אמר לך, תלמד.

אז למדתי אצל הערה לקמינסקי.

כן.

שלושה חודשים הוא מלמד אותי, ולא התלכתי, תיק, תיק, לא התלכתי.

אז הוא אמר לי, המורה, תשמע, אל תבוא, לא צריך יותר.

אחרי שלושה חודשים הוא באתי הביתה,

פרצות נגד וזהב בסביבה, אז למה קרה, אבני?

אמרתי, לא קרה כלום, מה קרה?

המורה אמר שלא כל כך קורדינציה בזה.

מה שמה שאמר, אמרתי, זה לא בסדר, נראה לי, מה קרחית כזאת גדולה?

אחרי שלושה חודשים שדופמתי,

גם התחלמתי, אבדתי לקראת הכול, שחקתי את זה.

עשי להם חור מאוד.

אז יש צווים שאתה לא מצליח.

אתה צריך להודות לשם, שאתה לא אסלחת, למה?

אתה ודאי לא היית בא לשיעור הזה, כי היית עייף, מטפוף בראש. אתה מבין?

אתה יודע מה זה ערב מידה כנגד מידה? הייתי אוהב להרעיש בשביל להשמיע לשכנים.

אחרי זה עברתי לדירה, שלושה חודשים רגמתי לשכנים, עברתי... משמיעים לך עכשיו. תקשיב, עברתי לדירה בתל אביב, רק שלושה חודשים,

כי ציפצו לי את המוח, מדריכות הביתה היה כאילו אולפן, הייתי גר בבוגרצ'וב.

שלושה חודשים היה לירה של תופים.

בדיוק עברת שלושה חודשים זה,

הם הפסיקו. אין פספוס, הרב תל אביב. מידה כנגד מידה.

ובאמת,

של האומה הישראלית שהוא קדוש מאוד,

כמו שנאמר, כי חלק השם עמו יעקב חבל נחלתו. אתה מבין מה זה?

הקדוש ברוך הוא מכל שבעים האומות, בחר רק בנו.

אז כשנתבונן על שורש הנשמה של האומה הישראלית, שהוא קדוש מאוד,

ואם האב מדריך את בנו על פי דרך התורה,

בוודאי היה איש ישר וטוב להשם ולבריות,

והיה מתקדש שם שמיים על ידו.

אבל כשהנוער נשאר מנוער מן התורה ומן המצוות,

ורצונו רק ללבוש תמיד את בגדי החופש למלא את אהבתו בכל אשר תביא לבו,

אין נחת רוח לשם ממנו בוודאי.

וגם אבי ואמו לא ימצאו בו נחת.

וגם יהיה להם קלון וכלימה בעולם הזה ולעולם הבא.

ומי סיבב את הדבר הזה?

האבות בעצמם, שהעתיקו אותם מן התורה בילדותן.

הנמצא אכזריות כזאת שעשו האבות עצמן לבניהם?

לגזול מהם קדושת הנפש בהנהגותיהם ולהביא לירש את הגיהנום?

בשביל מה הם ילדים?

בכל זה,

אפילו אם החינוך גורם לו רק להעביר את בנו מלימוד התורה,

ויש כמה וכמה שהחינוך גורם להם לחלל שבת גם כן,

כידוע בערים הגדולות.

והאב גם כן מתרצל לזה מפני שהוא חושב שהוא מאשר את הבן בזה,

דהיינו עושה לו אושר.

למה? הוא רוצה לקחת אותו לבריכה, הוא רוצה לקחת אותו לטייל,

אין לי זמן, כל שבוע אני עובד,

אז מתי אני אקח את הילדים? לאן אני אקח אותם?

אז הוא עושה את השבת חופש.

אבל אוי ואבוי לאושר והצלחה כזה,

שקודם כל הוא מכניס את הבן שלו ואת עצמו בעוון סקלה תאונת דרכים.

ככתוב בתורה, רגום אותו באבנים כל העדה.

ונאמר עוד מחלליה מות יומת.

וידוע מה שאמרו חכמים זיכרונו לברכה,

אף על פי שבטלו סנהדרין,

דין ארבע מיתות לא בטלו.

מי יש להתחייב סקלה או נופל מן הגג או חיה דורסתו,

או שהוא נופל על הקשה או שהקשה פוגע בו.

וזה מצוי כיום בעוונותינו הרבים,

שנעשו שרפות גדולות והוא דר בחומה גבוהה,

הוא מפיל עצמו מן הגג שלא להישרף.

כמו שהיה במגדלי התאומים,

שאנשים קפצו מלמעלה למטה כדי לא להישרף.

ופלא הוא,

אלוהים אחד יכה את בנו,

אפילו מכה קלה מפיו לפידים יהלוכו עליו,

ובפרט אם ההכאה נוגעה לעבר אחד מאיבריו.

למעשה הממשלה הייתה צריכה לקחת כל בן אדם שנותן אפשרות שהבן שלו יחלה לשבת, להכניס אותו לבית סוהר.

למה?

כי אם על הכאה שמכים ילד מכניסים לבית סוהר,

אז אם האבא לא מכה את הילד ומכניס אותו לגיהינום על ידי חילול שבת,

היו צריכים אותו להכניס אותו למאסר העולם.

אבל לא, אם הוא שולח אותו לגיהינום אין שום בעיה,

רק אל תיתן לו סטירה, אוי ואבוי, אל תיתן לו סטירה.

זה לא טוב, אתה מזעזע לו את המוח.

אתה לא יכול, לא יכול.

אם הוא ייתן לך סטירה זה בסדר.

למה הוא קטין, אתה מבין?

לזרוק עליך אבנים. אבל היום יש לילדים הודעות, זה שאם אתה מרים עליהם הם הלכו לעזמי. נו ברור,

ברור, זה דור סדום, זה חוקי סדום. כי אנחנו היינו נותנים מכות שאתה עצבני, ואם אנחנו אשמים, למה לא חסרו, היום שאתה רגוע. למה הפסיקו עם זה? כי הגבע, האם נותנים... לא לא, לא בגלל זה הפסיקו... לא בגלל זה שופטים מרביצים לאנשים שלהם, רוצחים את האנשים שלהם, עורכי דין, הכול בסדר, זה הכול מופיע כל יום.

כל יום,

תקרא, אלה שמחנכים אותנו כאילו, ושופטים,

אלה בעצמם, תמיד, הם כאלה.

הבנת?

אז לכן,

זה לא הבעיה. יש שופטים שקרנים ורמאים, אתה רואה, שנתפסים בכל מיני דברים.

ויש שוטרים, לא מפסיקים לשקר,

עיין בערך זה שנדקר, וכו' וכו'.

זה חביבי, זה חינוך.

כל הדור הזה נראה ככה.

אתה מבין? אף אחד לא מלמד לא על הערכים ולא על מידות טובות ולא זה,

לא לומדים פרקי אבות ולא שום דבר, מאיפה ידעו? שום דבר, הכל כוחניות, כוח, הכל אחת הן בעיטות, וזה הכל סכינים, כולם הולכים, וזהו. הבנת?

היינו עכשיו באיזה הרצאה, בא אחד לבן שלי ואמר לו, ילד קטן,

בכיתה ג' אולי, אתה מבין?

מה זה,

תראה, תיגע בי, ככה.

ילד קטן, כיתה ג' אומר לך דה, דה, דה, דה, דה. מה?

הבנת?

אתה לא רואה שמאלנים עכשיו שולחים לשסות בחיילי צה״ל ילדות.

אחרי שהוא, האלוף משנה, דפק את הנשק באותו שמאלני שהגיע מחוץ לארץ,

אז עכשיו כבר נזהרים כולם. אז מה הם עושים?

משסים ילדים.

אתה מבין? שאולי ייתנו איזה מכה לילד, יצטלם להם טוב.

אז שולחים ילדות.

אתה מבין? בשביל שיעשו להם ככה.

זהו, אז זה ככה עובד. זה הדור, הבנת? אבל כל אחד צריך לנסות להציל את הילדים שלו, אתה מבין? בתוך סדום.

הבנת?

זה נס. אני, שיוצאת את הבן שלי משם לא' לב', זה נס. כן.

כי בהתחלה,

כשאתה רוצה להעביר שם,

שם נראה לך הכי יפה,

הכי, הכי מסודר, הכי קול, אתה הולך כאילו ל...

הולך אחורה בזמן,

ושומע סיפורי מוות. אבל אחרי שאתה מכניס את הילד,

פתאום אתה מבין לילד חדש.

לא יודע. הילד חדש. חדש רק כבוד, מוסר, דרך ארץ, אבא ואימא זה עולם אחר. עולם אחר, זה ממש לא שומע לי מזה טעם מתוק זה. נכון. זה יום שאתה לומד איתו, אתה יודע מה זה. אבל בוא אני אגלה לך סוד, זה עד גיל מסוים.

עכשיו תיזהר, כשהוא מתרגל לרחוב תבדוק את החברים.

חברים, הם יקחו לך את הילדים אחר כך והם יהיו אבא ואמא.

אז חברים בעצם בית הספר שלו. אתה שומע, אתה תבדוק גם בכיתה אם הוא מתחבר.

אתה תשים לב למה שם זה מתחיל ההרס. וכשילד מתחבר לחבר,

הוא יתאבד עליו. מה אתה יכול לעשות?

חוכמה. צריך לאט לאט לנסות, אתה מבין איך קוראים לו? לא להירדם לשמירה. בדיוק.

ולמצוא לו חלופות.

למצוא לו חלופות.

אין, זה קשה. יש ילדים שהם נגיד מלכי הכיתה ואז

הילד שלך האוטומט רוצה להתחבר אליהם

כי הוא לא נולד לאפקטי.

שמעתי, אנחנו יודעים.

שמענו, אנחנו יודעים. צריך לדאוג לעקוב אחרי הילד, לשים לב ולמצוא חלופה להתעניין עם המורה מה קורה עם הילד,

מי הוא מתחבר. אתה מרוצה מהילד שמחובר אליו?

הילד הזה טוב? זה כדאי? לא כדאי? מה אתה אומר? זה, זה...

משפיע על הלימוד, לא, איך, מה, מו? אבל אתה לא יכול לעצור אותם להתחבר אליהם. אמרתי, זה הכל תלוי בחוכמה.

להגיד לילד. איך? אם אתה מתחיל עכשיו מגיל קטן... צריך לראות איך, אבל זה לא מתחיל בזה.

הלו? זה הלו? משה? משה, זה לא מתחיל בדרך זו,

אלא זה מתחיל בדרך אחרת.

צריך לראות מי הילד, ולמה הוא מתחבר אליו? כי הוא מצא מכנה משותף.

אז אם אתה תנטרל קודם כל את המכנה המשותף אצל הבן, ממילא זה כבר לא יתאים.

אם אתה תגיד את הגנאי שבדבר, אז לאט לאט.

אם אתה תראה את הדוגמאות האחרות וכו', אם תמציא לו חבר אחר, תביא לו,

תדאג למשהו אחר,

תדאג לזה וזה וזה.

ככה זה עובד.

אתה מבין?

עד איזה גיל יש? עד לא כאילו, מאיזה גיל ראו? אני אומר, עד איזה גיל? עד גיל 17, 14, אני נעלתי אותו?

בגיל חמש אתה כבר מתחיל להסתכל.

עד גיל חמש אומרים ככה, שהילד מעצב את האישיות שלו.

מה שהוא קולט עד גיל חמש, אתה חושב שהוא לא מבין כל כך ולא זה?

שם הוא בונה את האישיות שלו.

אז כל מה שתראה לו קדושה וטהרה ודבקות בשם ודלימוד תורה,

דרך ארץ והתנהגות למופת והכל, כך הוא יגדל. מה זה קשור? ילד בן שנה וארבעה חודשים.

אני לא אמרתי שלא, אמרתי עד מתי הוא מעצב את האישיות שלו.

עכשיו בטיפי רולו.

מה?

לפי?

זה לא תמיד ככה, מה לעשות?

לא תמיד ככה.

המחקר יצחק אמר לזוג שהחינוך מתחיל 20 שנה. נכון, נכון, נכון, אבל תזכרו.

לשבת על הדופק עם הילד.

וגם בין האחים, צריך לראות איך, מה הוא אמור לעקוב אחריהם.

כי יש ילדים בתוך הבית שמקלקלים את האחים האחרים.

אם יש אחד רקו, הוא מקלקל את כולם.

להקשיב מאחורי הדלת לפעמים.

לשים לב מה הם מדברים.

לא רק ילכו לשחק וזהו, סגור את הדזה, אלא שיהיה שקט.

לך תשמע מה מדברים. מנבלים את הפה? לא מנבלים. מאיפה זה בא? איך, מה אמור?

מה מדברים?

אם בן אדם לא זה, אבריסקרוב היה מפסיק מאלימות והוא הולך לשמוע בחדר.

הם אומרים לו ביטול תורה, הוא אומר לזה ביטול תורה. זה לקיים איזה פיקוח נפש.

צריך לדעת מה קורה.

גם המציאות שעשו היום, אתה לא יכול לדאוג את זה אם ההורים עובדים או האישה והגבר עובדים, באים בשש הביתה, היא עייפה או עייפה,

היא יכולה לדעת אם הילד עצוב או לא עצוב ומי חבר או לא כלום.

אוכל נקרא ולשאול.

התרבות שעשו... כן, אז תיקח את הילד, שב איתו, תספר לי מה היה, את מי אתה אוהב בכיתה, מי הילדים הטובים, מי הילדים הלא טובים.

איך, מה אמרו? אתה מבין מה אמר הרב? מה סיפר? מה היה לך זה, פה, שם? אתה רוצה שאני אקנה לך ספר? אתה רוצה ככה, כן? ככה, לאט לאט אתה מבין. תהיה החבר שלו.

טוב מאוד.

אבל לשים לב, ללכת לבקר אותו גם מדי פעם.

גם אני רכב על הרבנים, וזה היה רב אחד שכאילו ישב לידו ודגדג אותו פה.

אמרתי לו, רבי, תודה, למה הוא דגדג לך פה?

כאילו, למה אתה קרה? והגדול שלך מדגדג?

אז אנחנו גם דיברנו באמת בעדינות וזה, אמרתי לו,

כל הזמן צגדש פה, כל הזמן, הילדים זה לא דבר. כמו שגם בן אדם שומר על האוטו יותר מהילד שלו,

שומר על כל דבר אחר, לא כמו הילד שלו. נכון, הוא רואה שריטה באוטו, מחפש את הבן אדם. הוא מכנה אותו צל, לא צל, מותר לך מותו, מותר לך מותו, תשרה אותו לגינה. איך קורה עם האש בגינה? האמת זה פחד, זו תקופה של פחד.

צריכים לדאוג כל הזמן, זה לא, אין פה,

אין פה שלמת על זה או הכל בסדר, לא?

נכון.

ובכן,

וכל זה אפילו אם החינוך גורם לו רק להעביר את בנם לימודי תורה,

ויש כמה וכמה שהחינוך גורם להם לחלל שבת גם כן, כידוע בערים הגדולות, ואף גם כן מתרצה לזה, מפני שהוא חושב שהוא מאשר את הבן בזה.

אבל אוי ואבוי לעושר ולהצלחה הזאת,

שקודם כל דבר זה,

הוא מכניס אותו בעמוד שקלה, ככתוב, רגום אותו באבנים כרועדה, ונאמר עוד בחללי עמוד יומת.

וידוע מה שאמרו חכמים זיכרונו לכך, אף על פי שבטלו סנהדרין,

דין ארבע מיתות לא בטלו,

מי שנתחייב שקלה הוא נופל מן הגג או חייב דורסתו וזה מצוי כיום בעמודותינו רבים שנעשו שרפות גדולות, הוא דר בחומה גבוהה ומפיל על עצמו מן הגג שלא להישרף וזה פלא, אתה יודע ששרפה זה עונש יותר קל משקלה,

ובן אדם בורח מהשרפה ועושה לעצמו שקלה זה רק מראה שמן השמיים דוחפים אותו למה שמגיע לו תמיד מבריחים אותו מהשרפה כדי שיסקול את עצמו, ששקלה זה יותר חמור.

השפה זה מפלידה.

נכון, אבל השקלה היא יותר חמורה.

ופלא הוא, הלא אם אחד יכה את בנו,

אפילו מכה קלה מפי לפידים יהלכו עליו.

אם מישהו ייגע בילד שלו, תראה מה הוא עושה, יורד ישר לגילה, מי נתן לך, מי עשה לך, תראה לי אותו, תראה לי אותו, אתה מבין? והאבא בעצמו מכניס אותו לגיהנו.

הוא דואג שלא ייתנו לו סטירה והוא מכניס אותו לגיהנו.

בזמן, ניתן לו שיקבל סטירה.

לא, אל תיתן לו להיכנס גיהנום.

אם תלמד אותו תורה,

אז הוא גם לא יקבל סטירה,

כי הוא לא יהיה למטה עם אלה שנותנים סטירות.

ובפרט אם ההכאה נוגע לעבר אחד מאיבריו, כגון ששיבר את רגלו וחיי גוונא.

היה אורב ממש לנפשו עבור זה.

ובזה שהוא מכניס אותו לעוון, שיכרת נפשו עבור זה מארץ החיים.

חושב עוד דבר זה לאושר והצלחה?

איך?

נוסע איתו בשבת.

זה נקרא אושר והצלחה, אבל אם ילד נתן לה מכה זה יקלו אוי ואבוי.

והוא עוד ילך ויחנך את הילד,

יחנך את הבן שלך.

אתה לא מלמד אותו תורה?

תראה איך הוא הולך מרביץ.

והוא בעצמו מחלל את השבת, מכניס את עצמו ואת בנו לגיהנו.

ויש שעושים גם משתה על זה, שקיבלו למקום שיחלל שם את השבת.

הבן שלי התקבל לאוניברסיטה בשיא, עושה מסיבה וכו'.

היש שיגעון גדול מזה ששמח על כריתת בנו מארץ החיים?

כי דכתיב כי כל העושה והמלאכה ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמאה,

נכנס למקומות שמחללים שבת, שממזים את התורה, שממזים את השבת, את כל ההלכות,

שמלמדים את חוקי הגויים ודתם ותרבותם והכול, ותורת ישראל, לצנינים בעיניהם.

מאוד עושים סיבה.

וכל זה דיברנו אפילו אם הצלחת העולם הזו הייתה ברורה אצלנו על ידי החינוך החדש וגם אם תגיד שחינכת אותו בחינוך קלוקל, חילוני וכולי וכולי, והוא יצא מוצלח ויהיה לו ככה וככה וככה ובפרט שאני יודע כלל, כי יש רבים מחיילי שבת והם ראשים גמורים.

זה לא מחייב שהוא יהיה עשיר גדול ותמיד ירוויח כאילו פה בינתיים.

והם ראשים גמורים,

אין זאת כי נאבד ההרגש מן האנשים האלה ואינם יודעים כלל מה הם עושים.

אבל אחי היקרים,

התאוששו ושימו לב על דרכיכם.

חוסו נא על נפשכם ונפש בניכם זרע קודש.

אל תחריטו אותם למקור חייהם.

התורה הקדושה שבכתב ובעל פה, המשנה והגמרה שהורישו לנו אבותינו את דמי חייהם,

מאז אשריכם ואשרי בניכם לעולם בעד.

עכשיו הירדנים,

אחרי הדרום-קוריאנים,

תרגמו את התלמוד ומוכרים את התלמוד, מתורגם לירדנית.

ופה בישראל, מי מלמד תלמוד? מה מלמדים תלמוד? מי יודע מה זה תלמוד בכלל?

אתם יודעים, כתוב על התלמוד, תלמוד בבלי.

יהודה,

תלמוד בבלי.

אז אחד לקח את הספר הזה, דוקטור.

מה הוא קרא?

היה מבסוט, היה אומר, איזה ספר יפה.

אמרו, מה יפה? הוא אומר, תלמוד בבלי.

תלמוד בבלי.

ככה הוא קרא, תלמוד בבלי.

הבנת? עדות לילדים, תלמוד בבלי.

תלמוד.

זה דוקטור.

הבנת?

שאנו מורים,

מושגים ביהדות. מה זה הלכה?

אמרו, כביש ההלכה.

מה זה קבלה? שמקבלים במכולת.

מה זה זה? מושגים ביהדות.

וזה מורים שמלמדים תנ״ך.

מושגי היסוד לא יודעים כלום.

אתה מבין?

אז אם שולחים ילדים למקומות כאלה, מה יצא מהם?

עמי ארצות, בורים שאין כדוגמתם.

אבל איך בדור הזה, גם מצד שני, אתה רואה שפתאום,

הנה שמו אותך בחילוני,

שמו אותך בחילוני, בחילוני היה והכל תלמוד ובימנסיה הרצליה,

ופתאום הוא נשאב לדת.

מה זה, הקדוש ברוך הוא בוחר את מי שרוצה ל... הקדוש ברוך הוא שולף אותנו?

קודם כל זה נכון שיש זכות,

אבל יש אדם שמפספס את הזכות.

תאר לך שאני הייתי סוגר את הספר שקראתי בסלון ולא מתייחס אליו.

באותו רגע הייתי קובר את אמנון יצחק.

איך מספר אפשר?

איך מספר אפשר? אדם קורא בעיתון משהו, ישר אומר, היית?

בוא בוא בוא נצלצל, ישר, מתפעל.

ישר, מה קרה?

רואה פרסומת, היי היי, מה קרה?

למה משטויות של אש שמוכרים לך בשביל להרוויח על אש שמונחה? אתה מתפעל ורץ.

וכשמדברים אליך ומתכוונים רק לטום אותך.

הסופר כבר איננו.

מי כדאי לך את הספר?

לא יודע.

ספריות.

וידעתי, אתה שומע?

וידעתי, כי סיבת הכבוד המדומה,

תפעל בזה הרבה שהאצל מפתי שיתכבדו בזה אצל מכיריהם. למה שולחים בתי ספר כאלה,

אוניברסיטאות, גימנסיות וזה, שיתכבדו אצל המכירים, שיהיה להם כבוד. הם מקריבים את הבן למולך בשביל שיהיה להם כבוד, אתה מבין?

אבל אוי ואבוי לכבוד הזה אשר בסופו קלון ובוז,

כי אחרי שהם בוזים מדבר השם,

הרי כתוב ובוזיי יקלו.

אז יהיה ברור שהבוז יחזור עליהם.

ודבר השם הלא יקום לעולם, ובפרט לעולם הבא.

כמה מהעונש והביזיון והכנימה יגיע לעתיד לבוא לאבא הזה?

כי כל עוון ועוון שיעשה הבן יהיה לו גם כן למזכרת עוון.

אתה יודע שאם יש אבא שלא ינך את הבן כראוי,

והאבא הגיע לגן עדן,

והבן עושה עבירות, מוציאים את האבא מגן עדן ומכניסים אותו בגיהינום.

אבל איך הוא בגן עדן?

הכניסו אותו בזמן שמגיע לו.

עוד פעם, מכניסים אותו קודם כל, אחר כך הבן שלו עושה מעשים שלא יעשו,

כפי המעשים שלו מוציאים אותו לצער אותו.

ולא עוד, תקשיב.

אפילו אם ימות הבן והוא כבר זכה במעשיו לשבת בגן עדן,

גם כן יגיע לו צער גדול, כי יתלו מגן עדן ויוליכו לגיהינום למען שיראה בייסורי בנו.

אבל מה זה יעזור שערור לו?

או שיצטער. לא, זה רק אם הוא לא חזור לילד.

כן, נכון. שיצטער.

זה מה בישלת?

רצית חינוך טוב, חשבת שיהיה כבוד, בא קלון.

בוא תראה מה עשית.

זה אתה עשית.

וכמו שכתב הגאון במשלי על הפסוק, יסר בנך והנה חיכה ויתן מעדנים לנפשך.

וזה לשונו, כאשר הבן וכולי,

מאוד יניחך מן הגיהינום ויתן מעדנים לנפשך מגן עדן.

כמו המעשה שרבי עקיבא שלמד תורה עם בן רשע והצילו להביא מן הגיהינום.

זאת אומרת, אם אתה תייסר בנך אז הוא ייתן לך מנוחה והנה חיכה.

ולא עוד אלא יתן מעדנים לנפשך הוא גם יגרום שאתה תהיה בגן עדן יותר למעלה למעלה כי מעשיו של הבן ברם זכי הבא משפיעים למעלה.

והנה היה אחד רשע ורבי עקיבא טענה ארבעים טעניות כדי שהבן הרשע יסכים ללמוד

ואז הוציא את אבא שלו מהגיהינום ועוד שיביאו לגן עדן ועוד אומר יסר בנך כי אפילו צדיק אם יש לו בן רשע אז הם נוטלים אותו מגן עדן לגיהינום למען יראה ביסורי בנו זהו יסר בנך ויניחק במקומך וגם הוא ייתן מעדנים לנפשך עד כאן לשונו.

וזה מידה במידה תחת אשר במעשיו סיבב לו הדבר הזה וחשב שעל ידי זה יקבל נחת רוח ממנו מהבן הזה מראים לו את הצער שהוא סיבב לבנו.

הבנתם?

אז לכן צריך לראות כל אחד ואחד מה יעשה עם בני הבית גם שהבן ירחם על האבא ויגנוב זאת אומרת שיתחזק. נכון נכון נכון לכן

יאללה אני מתעורר יאללה קדימה

קדימה רבי חנאים מה שאומר