לא מפסידים כשמוותרים
'המעביר על מדותיו' מוסיפין לו שנים לימי חייו;
מצינו בגמרא (חגיגה ד' עמוד ב'): 'רב ביבי בר אביי הוה שכיח גביה מלאך המות
אמר ליה מלאך המות לשלוחיה: 'זיל אייתי לי מרים מגדלא שיער נשייא' פירש רש"י: 'הרוג את מרים המקלעת שיער הנשים' אזל אייתי ליה מרים מגדלא דרדקי
אמר ליה: 'אנא מרים מגדלא שיער נשייא אמרי לך'
אמר ליה: 'אי הכי אהדרה'
אמר ליה: 'הואיל ואייתיתה לי הוי למניינא'
- 'אלא היכי יכלת לה? מאחר שלא הגיע זמנה' וכו'
אמר ליה רב ביבי בר אביי: 'אית לכו רשותא למיעבד הכי?' וכו'
אמר ליה: 'סוף סוף שניה מאי עבדת?' פירוש: מה אתם עושים עם השנים שהיתה עדיין ראויה לחיות?
אמר: 'אי איכא צורבא מרבנן דמעביר במיליה מוסיפנא להו ליה והויא חלופיה', עד כאן.
וראיתי ביאור נכון בספר ילקוט המאירי מהרה"ג הרב אברהם איזראעל מהאניאד ז"ל בשם ספר יחי ראובן וכן כתב בספר ילקוט ישעיה (על מסכת חגיגה דף ה' עמוד ב' בשם ספר מעייני הישועה) דהטעם שנותנים כל אלו השנים של האשה שמתה קודם זמנה לצורבא מדרבנן המעביר על מדותיו?
כי לצד שנטלו נשמתה שלא בדין על כן מסבבין מן השמים שלא יחסרו לה המצוות והזכותים שהיתה יכולה לעשות בהשנים שנטלו הימנה ונותנין שנותיה לצורבא מדרבנן.
אלא דיש לחוש: שהצורבא מדרבנן לא יסכים שהתורה ומצוות שיעשה בשנים אלו יזקפו לזכותה של האשה שקיבל ממנה השנים ולכן נותנים השנים דוקא לצורבא מדרבנן המעביר על מדותיו דמאחר שהוא וותרן לאחרים יסכים לתת לה זכויותיו ולפי זה האשה הרוויחה יותר מכך שהרי אילו חיתה בעצמה שנים נוספות לא היתה יכולה ללמוד תורה והיתה פטורה ממצות עשה שהזמן גרמא ועכשיו יהיה לה זכות לימוד התורה וכל המצוות עשה שהזמן גרמא שמקיים הצורבא מדרבנן - וזה פלא!
ולכאורה לפי זה יש לשאול: מה ריווח יהיה לו להצורבא מדרבנן מכל המצוות שעשה בשנים הללו? והרי הכל נתן לה?
ויש לומר: כי על מדה נאה ומשובחת זו שהוא מעביר על מדותיו ומסכים שילקחו הימנה כל הזכותים הללו וינתנו לאחר על זה מגיע לו שכר יותר מכל המצוות שקיים והבן.