מה נאמר על הקורא עיתון? מבהיל!
- - - לא מוגה! - - -
מי שקורא בספרים חיצוניים,
ספרים של שווא והוואי, לא כפירה,
שווא והוואי,
דברים שאין בהם שום תועלת לקיום התורה והמצוות,
כמו עיתונים למשל,
ירחונים למשל,
כך כתבו החכמים,
כל אלה בגדר ספרים חיצוניים שקורא בהם,
אין לו חלק לעולם הבא.
אחד מגדולי האדמו״רים אמר שאפילו אם אתה עוטף דגים בעיתון,
אתה מכניס טומאה הביתה.
אפילו אם לפעמים, אתם יודעים, היו לוקחים עיתון ומקפלים אותו הרבה, לשים מתחת לידית מחוט או מחבל,
שלא תקרע יד מהמשקל,
היו מכניסים ככה, מקפלים ככה נייר, שמים למטה ככה לעבות את זה קצת,
הוא גם כן אומר, תשרה עליו רוח טומאה.
הוא לא קורא,
הוא רק משתמש.
הרב פיינשטיין, זכר צדיק לברכה,
גדול הדור באמריקה, פעם בכנס של כל גדולי הדור בעניין חשוב,
התלבטו והתחבטו באיזו שאלה מסובכת,
ובסוף הוא קם, דפק על השולחן,
והוא אומר, אתם צריכים לקבל את דעתי.
אמרו לו, למה?
כמובן שהוא גאון וכולם כיבדו אותו.
אמר להם, כי אני מעולם לא הסתכלתי בעיתון ואפילו לא בכותרת שלמעלה.
אז יש לי דעת תורה אמיתית.
אבל אם מישהו כבר הציץ בעיתון,
לפי טענתו,
זה כבר לא דעת תורה אמיתית והוא צריך להתבטל מול אחד שלא הסתכל אף פעם בעיתון,
אפילו לא מבחוץ, ורק כותרת ראשית.
אתם שומעים עד כמה השפעה?
ספרים חיצוניים.
עכשיו תקשיבו,
נפסק הדין ביורה דעה,
סימן ש״ל״ד. זאת אומרת, בן אדם יהיה שלד אם הוא לא ישמע על ההלכה הזאת.
אף על פי שחכם זקן
שסרח
לא היו מנדים אותו בפרהסיה.
זאת אומרת, יש אדם חכם באמת, הוא כבר זקן,
הוא חכם גדול,
אבל קרה שהוא סרח, סרח מן הדרך.
היו מנדים אותו, אבל לא בפרהסיה.
לא להשפיל אותו, לבזות אותו לעיני כל.
זה רק מראה כמה חטאו אנשי ש״ס במה שעשו לי לא סרחתי ולא כלום,
ונדודי כביכול בפרהסיה.
דבר שהוא אסור על פי השולחן ערוך
גם למי שבאמת סרח.
אבל,
אומר השולחן ערוך,
איסא נה שומענה עם שמועתו רעה
של החכם
שהוא מתעסק בספרי מינים מנדים אותו בפרהסיה.
זאת אומרת,
סרח,
עזב את הדת,
עשה דברים שהם לא טובים מנדים אבל לא בפרהסיה.
עדיין שומרים על הכבוד שלו למרות זאת.
אבל אם הוא גם מתעסק בספרי מינים חייבים לפרסם אותו ברבים.
למה?
כי אם ינדו אותו ולא יפרסמו עדיין תהיה השפעתו על אחרים. אם הוא יכול להשפיע מספרי המינים שהוא קרא אז לכן חייבים. זאת אומרת, תראו כמה זה חמור שאדם מחובר לספרי מינים.
ואם הוא מחובר לאנשים מינים וכופרים ואפיקורסים כמו הכנופיה של דייזי,
אז מה?
אחר כך תשמעו עוד הלכה בשולחן ערוך אורח חיים סימן ש״זן.
ש״זן, מי שיודע את הקיצור של זה יזכור משהו.
מליצות
ומשלים
של שיחות חולין
ודברי חשק
אסור לכרות בהם אפילו בחול, ביום חול,
משום מושב לצים ועובר משום אל תפנו אל האלילים״
אתם שומעים?
זה כמו עבודה זרה.
מליצות,
סתם בדיחות, מליצה, לא סתם ככה להעביר את הזמן.
משלים של שיחות חולין,
לא משל כמו במדרש ללמד דבר חוכמה מן התורה.
סתם משל
ככה בשביל דברי חולין.
או דברי חשק.
אסור לכרות בהם אפילו בחול, אפילו בבית שימוש.
משום מושב לצים
וגם עובר על משום אל תפנו אל האלילים.
ובדברי חשק יש עוד יותר גרוע שהוא מגרה את
יצר הרע בעצמו.
עכשיו שימו לב,
מי שחיבר אותם,
את המליצות, את המשלים, את דברי החשק,
מי שחיבר אותם,
מי שהעתיק אותם רק שלח בקבוצת הווטסאפ,
או פרסם בפייסבוק,
או עשה משהו.
ואין צריך לומר המדפיסן,
הם נקראים אחתיה רבים ואין להם חלק לעולם הבא.
שמעתם?
מבהיל.
אז זה מדובר בדברים קלים יחסית. מליצות, משלים,
דברי חשק זה יותר חמור.
אבל לשון הרע,
שזה דאורייתא, שהרגיל בלשון רע לא חלק לעולם הבא,
מי יוציא אותו מהגיהנום בכלל?
לעולם ולעולמי עולמים.
גיהנום תכלה ואישם לא תכלה.
והנה,
כה החמיר השולחן ערוך
בספרים כמו ספר עמנואל,
אשר כפי מה שיסופר ממנו אין בו דבר רע.
מה זה ספר עמנואל? אני אגיד לכם קצת רקע.
היה משורר ובלשן יהודי איטלקי במאה ה-14,
והוא דן בספר הזה, עמנואל,
מחיי המחבר עצמו, בני תקופתו,
הוא משקף את החיים בניצני תקופת הרנסאנס,
והוא מכיל דברי מוסר,
זה טוב דברי מוסר,
אבל לצדם הלצות,
שירי קודש,
אבל לצדם גם שירי אהבה וחשק
ודברי מדע.
הוא הושפע, כמו שלמדנו היום,
מה שירה איטלקית.
כמו שלמדנו, שיש השפעה, תלוי איפה אתה גר,
ואתה מושפע.
ואפילו שהספר הזה לכאורה אין בו משהו חמור שהוא ממש,
אבל בכל אופן השולחן ערוך מחמיר מאוד ואומר
שגם ספר כזה, עמנואל, שיש בו מליצות
ודברי חשק וכו',
אז מכל שכן, אם זה ספרים,
שמדברים עוד בענייני אמונות
מבריאת העולם לדעתם, שזה סילוב של התורה הקדושה,
או אלה שמגלים פנים בתורה שלו כהלכה בעניינים שלא כדעת ריבותינו,
ודאי
שהאנשים האלה הם בכלל מחטיאה רבים וחוטאים לנפשם,
או אלה שנותנים דופי בשומרי תורה.
אתם שומעים?
גם אלה שנותנים דופי בשומרי תורה הם בכלל מחטיאי הרבים,
והשם יצילנו מהם ומהמונם,
ושומר נפשו ירחק מהם, אמן.