עין יעקב - עירובין ד-י | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד מסכת עירובין, עין יעקב, פרק שני, דף יח, עמוד ב',

אות ה'.

ואמר רבי ירמיה בן אלעזר,

אומרים מקצת שפחו של אדם בפניו וקולו שלא בפניו.

מקצת שפחו בפניו,

דכתיב בבראשית זן,

כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה.

גבי נוח.

וקולו שלא בפניו, דכתיב איש צדיק תמים היה בדורותיו וכולי.

ואמר רבי ירמיה בן אלעזר,

מהי דכתיב והנה עלי זית טרף בפיה.

לא יכלה להביא משהו יותר מעניין,

הביאה עלי זית.

מה עניין בעלי זית?

אמרה יונה לפני הקדוש ברוך הוא מוסר השכל, תקשיבו טוב,

ריבונו של עולם,

יהיו מזונותי מרורין כזית ויהיו מסורין בידיך,

ועל יהיו מתוקין כדבש ויהיו מסורין ותלוין ביד בשר ודם.

אני לא מבקשת ממך שבני אדם ייתנו לי דבר מתוק.

אני מבקשת, תיתן לי אתה ריבונו של עולם אוכל,

אפילו מר כמו עלה של זית,

ושלא יהיה מתוק מבני אדם.

ומהי משמע בכתוב,

בפסוק, והנה עלי זית טרף

לישנא דמזונה, הוא שואל את הגמרא,

וכי זה לשון של מזון, לטרוף?

כתבהך הטרף בפיה וכתבהתם במשלי ג' הטריפני לחם חוקי מכאן יחסו חכמים שזה מדבר, הכוונה טרף,

הכוונה מדובר על מה?

על דבר אכילה.

ואמר רבי ירמיה בן אלעזר,

כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה שוב אינו נחרב,

שנאמר באיוב ל״ה ולא אמר איה אלוה,

עושה נותן זמירות בלילה,

בית שאבא יושב ועוסק בו בתורה בלילה,

ואם אשריו אשרי חלקו מחצות הלילה ואילך התפילת ז'חרית באה

על אחת כמה וכמה.

כפי שאומר הכתוב, חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקיך.

כך אמר דוד המלך לפני הקדוש ברוך הוא,

שהיה הולך לישון קודם חצות,

ובחצות הלילה היה מתעורר דוד המלך,

ומה היה עושה? יושב ועוסק בתורה כל הלילה.

אז בית שנשמעים בו דברי תורה בלילה,

יש בו הגנה מסוימת,

אינו נחרב,

שנאמר ולא אמר איה אלוה עושה נותן זמירות בלילה. ואמר רבי ירמיה בן אלעזר,

מיום שחרב בית המקדש, דיו לעולם שהשתמש בשתי אותיות,

לא צריך יותר מזה, שתי אותיות,

שנאמר כל הנשמה תהלליה.

יפה.

ואמר רבי ירמיה בן אלעזר, נתקללה בבל, נתקללו שכניה.

נתקללה שומרון, נתברכו שכניה.

נתקללה בבל, נתקללו שכניה, דכתיב בישעיה יד ושמתיה למורש קיפוד ואגמי מים.

נתקללה שומרון, נתברכו שכניה.

דכתיב במיכא אלף ושמתי שומרון לעיי השדה.

ולמטעי כרם

היה בה שבח

היום התקשרה אישה, תראו כמה עם ישראל קדושים וטהורים

שלחנו השבוע לרב

אחרי שדיברנו עם היין, שלחתי גם לכם אני חושב

ג'וקים קטנים

ככה מטיילים בתוך הענבים, זה עוד לפני שסחטו אותם

ג'וקים ככה קטנים, נכון שעל פי היתר בגלל שמסננים וכולי וכולי,

אין בעיה במשקין, באוכלים כן יש בעיה,

במשקין אין בעיה,

בגלל שסוחטים ומסננים אז כל הפסולת הכל נותר רק הנוזל,

אין בעיה.

אבל עדיין זה לא כזה טעים, כן? זה כמו שתשימו להבדיל אלף אלפי הבדלות,

כן?

בתוך הסיר ג'וקים וזבובים ויתושים ותבשלו את זה ואחר כך תסננו.

מישהו ישתה את זה?

אם נופל לו טיפה, או שהזבוב רק נכנס, עוד לא נכנס לתוך הצלילה.

רק נכנס לבפנים את העם עם הקשית שלו, מה בן אדם עושה?

מחפש את החלון הקרוב, כן?

השם ישמור, לא צריך לחלון.

מחפש את הכיור הקרוב כדי לשפוך את זה, למה? מגעיל, איפה הזבוב ישב?

הוא יושב בכל מיני דברים לא טובים, אז מה אני אשתה כזה דבר שהזבוב נגע בו וכולי, כאבי בטן, קלקול קיבה, עניינים וכולי.

דרך אגב, עכשיו יש מכה חדשה באופקים.

אמרו היום, מכת זבובים.

מעניין למה?

אופקים, מכת זבובים.

טוב, נסתרות דרכי האל.

מבהיל.

בכל אופן,

אז התקשרה אישה, היא אמרה, כבוד הרב, אני רוצה לדעת, אבא שלי מכין יין. למה הוא מכין יין? כל השנה אנחנו שותים יין ביתי, כמו שצריך,

מדקדקים, בודקים את הכול, אשרייך ואשרי חלקך, כל הכבוד.

אשרי המשפחה הזאת, כל הכבוד. עושים יין כמסורת אבותינו הקדושים?

יפה מאוד.

מאיפה אני קונה?

יש בעיות של עורלה?

אין בעיות של עורלה.

מה היא צריכה לעשות? מאיפה אני קונה?

נתתי לה כמה,

בעזרת השם, מקומות שאפשר לפנות אליהם, והם ידריכו אותה

בצורה נכונה איפה כדאי לרכוש, איפה כדאי לקנות.

אז אנחנו רואים שעם ישראל מלאים מצוות קרימות.

כבר דואגים שיהיה להם יין משובח לראש השנה,

שיהיה להם לחג הסוכות, שיוכלו לקדש

כל לילה ולילה יחד עם האושפיזיני לעין קדישין.

אנחנו רואים שהשתבח שמו לעד.

עם ישראל, ברוך השם, דבק בתורה ובמצוות, רוצה את הטוב ביותר.

לא מחפש את הזול,

מחפש את ההכי טוב לעשות.

ואם הוא יכול לעשות את זה בבית, אה,

על אחת כמה וכמה.

נמשיך.

ואמר רבי ירמיה בן אלעזר, בואו ראה שלא כמידת הקדוש ברוך הוא,

מידת בשר ודם.

מידת בשר ודם, אדם נתחייב הריגה למלכות,

מטילין לו חכה לתוך פיו,

כדי שלא יקלל את המלך.

הוא כביכול, נועלים לו את הפה שלו, שלא יוכל לקלל את המלך.

אבל מידת הקדוש ברוך הוא,

אדם נתחייב הריגה למקום,

הוא מתחייב מוות הבן אדם הזה. איסור כרת, בעל נידח, עשה שלום, וכן על זה הדרך.

שותק הקדוש ברוך הוא,

לא אומר כלום, שנאמר בתהילים ס'

ה'

לך דומייה תהילה.

הקדוש ברוך הוא שותק, מעריך אפו.

אנחנו לפעמים רואים רשעים, כמה הקדוש ברוך הוא מעריך אפו איתם.

עוד נותן לו הזדמנות, נו עוד הזדמנות.

אולי הזכות אבות נגמור לו אותה פה.

אולי ככה, אולי פה, אולי בזכות הסבא שלו, הסבתא שלו.

אחרי שמתכלים כל הזכויות כבר זהו, נגמר. עכשיו הגזרוע ממצה איתו את החשבון.

סיפרתי לכם בעבר סיפור מבהיל ביותר.

אנשי החברה קדישא,

יחד עם רבני החברה קדישא,

נוהגים כל שנה ושנה להגיע לבית העלמין

אחר ברחבי המחוז,

ושם אנחנו עושים תפילה לעילוי נשמעת

כל הנפטרים.

עילוי נשמה, מה שנקרא אשכבה, קדיש, משניות, לימוד.

אז באחת מהפעמים פגשתי שם את אחד הקברנים הוותיקים.

שאל, תן לי ככה סיפור עסיסי.

הוא סיפר על איזה אישה אחת שהיה לוויה שלה,

והשם ישמור ויציל, הם חופרים את הקבר,

וכבר הגיעה שעת הקבורה, מתאספים כולם סביב הקבר והכול, והם רואים,

קברן רואה שהקבר התמלא מים, אי אפשר להיכנס לבפנים.

אמרו, אולי, אני יודע מה, נגעו באיזה מי תהום, לא יום גשום, מדובר בקיץ.

אולי נגעו באיזה מי תהום, משהו, איזה צינור של ביוב,

של עירייה, של מים.

טוב, התקשרו לרב,

אמר להם הרב, סוף תחפרו קבר, כמה מקומות ליד, קבר פנוי, שם תחפרו.

הלכו כמה מקומות, אותו סיפור, הסיפור חוזר על עצמו, עוד פעם התמלא הקבר.

עוד פעם התקשרו לרב, אמרו, טוב, אולי תחפרו חלקה אחרת, אולי יש פיצוץ בצנרת, משהו,

תחפרו חלקה אחרת.

ניגשו שוב פעם לחלקה שלישית, חלקה אחרת, חופרים שם, הסיפור חוזר על עצמו.

האנשים כבר התחילו עם מה שנקרא ככה, קוצר סבלנות זה נקרא.

נו, נו, יאללה, תקברו כבר.

פתאום בא אחד מבני המשפחה, אמר, אתם יכולים לקבור ככה.

אמר לה, קברן, למה אתה אומר ככה? זה ביזוי כבוד הנפטרת.

ביזוי כבוד הנפטרת, זאת הנפטרת הזאת לא הייתה הולכת למיקווה טהרה.

היא הייתה מזלזלת במצווה החשובה הזאת של להתקדש ולהיטהר לבעלה.

ככה, מן השמיים של מולה.

ומתי נפרעים מהאדם?

לא רק אחר מותו,

לא רק בשמיים למעלה,

בבית דין של מעלה, אלא גם הקבוצה ברוך הוא נפרע פה.

יש אדם שהפירעון מיד מיד מגיע לו,

ויש אדם שהפירעון מחכה לו.

אפילו ביום מותו הפירעון מגיע לו.

וזה מבהיר לדבר הזה.

גם שהדבר הזה, כמה האדם צריך להקפיד על העניינים של קדושה וצניעות

וקיום המצוות.

אם לא, נפרעים ממנו בגלוי. מה הוא יגיד לבורא עולם?

מה הוא יגיד לכל הסובים? אתם מבינים איזה ביזיון זה?

שכל המשפחה עכשיו יודעת שככה וככה וככה,

רבקה הזאת הייתה עושה

השם ישמור ויציע.

וככה, בלית ברירה, הכניסו אותה לשם, כמובן זה באישור הזה, הכניסו אותה, קברו אותה ככה.

בהסכמת בני המשפחה.

סיפור נדיר ומיוחד,

אבל מבהיל.

כמה אדם צריך להיזהר מהדבר. הלאה.

לכן בואו ראה שלא כמידת הקדוש ברוך הוא מידת בשר, ואדם מידת בשר, ואדם אדם נתחייב הריגה למלכות, מטילין חכה לתוך פיו כדי שלא ייכלל את המלך,

אבל מידת הקדוש ברוך הוא, אדם מתחייב הריגה למקום, שותק.

שנאמר בתהילים סמכי לך דומיית תהילה, ולא עוד אלא שמשבח,

שנאמר תהילה, הקדוש ברוך הוא מתהלל, ולא עוד אלא שדומה עליו כאילו הקריב קורבן,

שנאמר ולך ישולם נדר.

והיינו דאמר רבי יהושע בן לוי,

מהי דכתיב עוברי בעמק הבכה,

מהי הנשיתו גם ברכות יעטה מורה.

עוברי אלו בני אדם שעוברים על רצונו של המקום,

עוברים, עושים נגד רצונו של הקדוש ברוך הוא, עמק שמעמיקים להם בעצמם את הגיהנום,

על ידי המעשים שהאדם עושה פה בעולם הזה, הוא בעצמו חופר לו את הגיהנום,

שנאמר בור קרע ויחפרהו ויפול בשחת יפעל.

אתה קראת לעצמך את הבור,

אתה גרמת לעצמך את הדבר הזה, אני מה עשיתי?

כן, על ידי הפעולה הזאת והזאת שעשית, על ידי העבירה הזאת, על ידי המעשה הזה,

עלי המחשבה הזאת, עלי הדיבור הזה,

אתה גרמת לעצמך את הדבר.

אז עוברי בעמק הבכה,

הם מעמיקים את הגיהינום שבוכים

ומורידים דמעות כמעיין של שיטין גם ברכות יעתם מורה. לעומת הצדיקים,

שמה עושים הצדיקים באותו מעמד? שהם רואים את אותו רשע

שעוברי בעמק הבכה?

הם יושבים שם ומצדיקים עליהם את הדין. נכון,

בגללכם אתם גרמתם לעצמכם, אתם אשמים, אתם עשיתם.

ואומרים לפניו, יותר מזה, ריבונו של עולם, יפה דנת, יפה זיכית, יפה חייבת.

יפה דיקנת גיהינום לרשעים. תראה מה הם עשו.

זה לא שהם שמחים בהם שהם בגיהינום. להפך,

הם מצדיקים את הדין שלהם בפני בורא עולם.

וגן עדן לצדיקים איני, ומה עם גן עדן?

מי מצדיק אותו?

והאמר אשלקיש רשעים אפילו על פתחה של גיהינום, אינם חוזרים בתשובה.

שנאמר בישעיה שמחווה, ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי.

שפשעו בי, לא נאמר, אלא הפושעים שפושעים והולכים לעולם.

דהיינו, גם אחר מותם הם פושעים,

גם אחר מותם הם ממשיכים.

איך ממשיכים?

על ידי מה שהם השאירו בעולם הזה.

אם השארת זרע ברך אדוני, ילדים שהולכים בדרך התורה,

ילדים שעושים קידוש השם,

ילדים שעוזרים לזולת,

ילדים שמקיימים את המצוות קלה כבחמורה, אה,

יש לך נחת בשמיים.

אבל אם להפך,

אז אתה הפושע בעולם הזה, גם אחרי הפטירה.

אומרת הגמרא לוקשיא, כאן בפושעי ישראל, כאן בפושעי עובדי כוכבים.

הסבר נוסף, כן?

לעומת מה שהסברתי,

פה מדובר במה בפושעי ישראל.

וכאן בפושעי עובדי כוכבים.

הכנה ממסתברה, די אם כן קשיא דריש לקיש אדריש לקיש.

אם כן היה קשה לדבריו של ריש לקיש. דאמר ריש לקיש, פושעי ישראל,

אין אור של גיהנום שולט בהם.

האש של הגיהנום לא שולט בהם.

קל וחומר מאיפה ממזבח הזהב.

ומה מזבח הזהב שאין עליו אלא עובי דינר זהב עד כמה שנים, ואין האור שולטת בו.

פושעי ישראל שהם מלאים מצוות כרימון,

שנאמר בשיר השירים ד' כפלח

הרימון רקתך

על אחת כמה וכמה.

ואמר רבי שמעון בן לקיש, אל תקרי רקתך אלא רקתך,

שאפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון על אחת כמה וכמה.

ואלא הדכתיב עוברי בעמק כמה כמה אין שיתור.

אז איך נסביר את הפסוק הזה שקראנו מקודם?

אומרת הגמרא, האו דמחי ודינא דגיהינם דחד שעתה.

יש אנשים שמוכרחים

להיכנס לגיהינום רק לשעה אחת.

זה עד חיות הקודש, כותב הזוהר הקדוש,

היא זו שממנה יוצא אש ומי הגיהינום.

והם נקראים מה שנקרא נהר הדינור.

ובנהר הדינור מזככים את נשמתם של הצדיקים,

את נשמתם של אותם האנשים שלא חטאו בעולם הזה,

מזככים אותם. ולמה?

כי היו סביב, סביבם אנשים לא כל כך טובים.

אולי נדבק בהם חס ושלום איזה כתם או רבב

או איזה ליכלוך

שאי אפשר להכניס אותו לגן עדן. לגן עדן מכניסים הכול סטרילי.

אי אפשר להכניס לשם

דברים שלא צריך.

לכן חייבים לזכך אותם.

במה טובלים אותם?

זה עד חיות הקודש.

זה נהר הדינור.

ונהר הדינור, מסלולו מגיהינם החוץ.

ועד אברהם ומקבלו,

ואברהם אבינו בא ומקבל אותם. ולמה אברהם אבינו אחראי? על מי?

על כל הגרים.

על כל אותם הבעלי תשובה.

ומס יקלעו לבר מישראל, חוץ ממי?

לבר מישראל, בן ישראל הבעל הכנענית.

יהודי שעשה עבירה,

נקרא לזה חתונה שלא כדת משה וישראל,

נישואין אזרחיים עם גויה כנענית, אברהם אבינו לא מציל אותו.

ולמה?

הוא מושך בעורלתו.

היות ועורלתו נמשכת,

הוא מכסה את הברית קודש, והברית קודש זה חותם שהקדוש ברוך הוא הטביע בכל אחד ואחד מאיתנו.

ולא מוושקר לי.

ויוצא מפה שכביכול הוא משקר לקדוש ברוך הוא בחותמו.

הנה אני ערל,

הכל בסדר.

והטור כותב, אמרנו, בהלכות מילה,

שאברהם יושב על פתחו של גיהינום.

זה מקום מושבו של אברהם אבינו.

אברהם יושב על פתחו של גיהינום ורואה למישהו נימול. מישהו נימול מציל אותו בזכות מצוות ברית המילה, אם נעשתה כהוגן, מציל אותו.

אבל מי שאינו נימול הוא כגון אותם שהיו בדורות הקודמים שמשכו בעורלתן, דהיינו שכביכול כפרו בקשר שלהם עם הקדוש ברוך הוא, שזה ביסוד בברית המילה,

אותם אברהם אבינו לא מציל. ואחד מהם זה הבא על הקנען.

אדם שחי עם גויה,

איי איי איי.

הזוהר כותב, קשור אליה ככלב בגיהינום.

יכול להיות שהוא צדיק כל ימיו,

ועבירה אחת יחידה קשור אליה ככלב בגיהינום.

נגמר, הו הו.

לוקחים אותו, איפה שהיא הולכת בגיהינום, שם הוא מזדנב אחריה.

מה תקיפ לה הרב כהנא?

השתה דאמרת פושעים, דפאשעה ואז להו,

אלא מעתה דכתיב המוציא והמעלה דמפיק ומסיקו ודמסיקו,

אלא דאפיק ודאסיקו, החנמי דפישעהו.

ואמר רבי ירמיה,

שלושה פתחים יש לגיהינם,

אחד במדבר ואחד בים ואחד בירושלים.

במדבר דכתיב,

וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה, זה נאמר על קורח,

וכל עדתו.

בים דכתיב מבטן שאול שבעתי שמעת קולי, זה נאמר על יונה.

בירושלים דכתיב ישעיה ל״א, אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים.

ותנא דבר רבי ישמעאל, אשר אור לו בציון זה גיהינום.

ותנור לו בירושלים זה פתחה של גיהינום.

הגמר מזכירה, גיא, יש מקום הנקרא גיא בן הינום.

ושמה מיוחס הפתח של גיהינום פה בעולם הזה.

והיכן פתח של גן עדן, מי זוכר?

היכן פתח של גן עדן, אורן?

יפה מאוד, חברון.

מקום עליית התפילות.

שמה פתח של גן עדן, יפה מאוד.

אומרת הגמרא, ותולאיכא ואמר רבי מוריון,

אמר רבי יהושע בן לוי ואמרלה,

תנא רבא בר מוריון ודבר רבי יוחנן בן זכאי,

שני תמרים יש בגיא בן הינום.

תקשיבו טוב,

מי שרוצה לעשות טיול, לראות איפה זה הפתח של גיהינום.

שני תמרים יש בגיא בן הינום.

ועולה עשן מביניהם,

וזוהי ששנינו ציני הר הברזל כשרוד.

כשרוד. איפה זה מופיע, ציני הר הברזל? מי זוכר?

גמרא מסכת,

סוכה.

במשניות גם מופיע.

ציני הר הברזל כשרות,

וזוהי פתחה של גיהינום.

דילמה היינו בירושלים.

יפה מאוד, זה נמצא בירושלים.

זין, ואמר רבי יהושע בן לוי שבע השמות יש לו לגיהינום,

ואלו הן שאול,

ועבדון,

ובאר שחת,

ובור שעון, ותתהוייבן,

וצלמוות,

וארץ תחתית.

עכשיו נבהר. שאול דכתיב,

יונה בית מבטן שאול שבעתי, שמעת קולי. אבדון דכתיב, ויסופר בקבר חסדיך, אמונתך באבדון.

פסוק בתהילים.

באר שחת דכתיב, כי לא תעזוב נפשי לשאול,

לא תיתן חסידיך לראות שחת.

גם תהילית.

ובור שעון, ותיתהוייבן דכתיב, ויעלני מבור שעון, ותיתהוייבן.

צלמוות דכתיב.

תהילים כזה יושבי חושך וצלמוות.

וצלמוות. וארץ תחתית גמראו.

אומרת הגמרא, ותולייכא,

והאייכא גיהינום.

מה זהו, אין עוד שמות?

הרי יש עוד שם שכולם יודעים שנקרא גיהינום,

אז למה את זה לא הזכירה הגמרא?

גיא שעמוקה כגיהינם,

שהכול יורדים בה על עסקי חינם.

למה אדם זוכה לגיהינום?

זוכה, כן? במרכאות. למה זוכה לגיהינום?

על עסקי חינם.

הוא בזבז את חייו בעולם הזה.

על שטויות והבלים. עסקי חינם זה נקרא.

שום דבר הוא לא הרוויח מזה.

הוא הרוויח פה בדמיון, שהיצרן נתן לו. הוא נותן דמיון גדול.

אבל שום דבר לא נותר לו מזה.

בסוף הכל הלך, ועזבו לאחרים חילם.

שהכול יורדים בה על עסקי חינם.

רש״י מפרש דבר מזעזע, מהו עסקי חינם?

עריות.

חס ושלום, חס וחלילה, שאדם שעשה עבירה שכזאת חמורה,

זה נקרא עסק של חינם.

מה הועלת במעשה הזה שעשית?

איזה טוב יצא לך מזה.

שום דבר.

הרסת לעצמך.

זה ניקח מנה.

לא יצא מזה שום תועלת.

אומרת הגמרא, והאי כתבתא,

דכתיב בישעיה ל' כי ערוך מאתמול תפתה, סליחה, תפתה.

דכתיב בישעיה ל' כי ערוך מאתמול תפתה.

ההוא, שכל המתפתה ביצרו,

יש עוד שם הכוונה, אומרת הגמרא,

תפתה, וגם שם זה גיהנום.

אומרת הגמרא, מסבירה מה זה תפתה, שכל המתפתה ביצרו נופל שם.

היצר המפתה את האדם בסוף, מה הוא אומר לך?

הנה, אתה בעצמך עשית, תראה כמה עשית. מה, אני?

אתה אמרת לי. כן, אבל מי אמר לך לשמוע על זה?

היה לך עוד שכן בבטן.

היה לך עוד שכן בבטן. קראו לו יצר הטוב.

הוא בא אליך לגור אצלך בגיל 13. למה שמעת לי?

מה, בגלל שאני ותיק יותר?

לפתח אתה תרובץ?

למה?

גן העדן אמר יש לקיש.

סליחה, שכל המתפתה ביצרו נופל שם. גן העדן אמר יש לקיש.

אם בארץ ישראל הוא, איפה הפתח של גן העדן פה בארץ?

הרי כמו שיש גיהנום פתח פה, יש פתח למעלה.

כמו שיש גן העדן פה,

יש גן עדן למעלה.

אז אמרנו, איפה?

מערת

המכפלה, נכון?

הגמרא אומרת דבר אחר. בוא נראה.

אם בארץ ישראל הוא, בית שאן פתחה.

ואם בערבייה הוא, בית גרם פתחה.

ואם בנהרות הוא,

דורמא סינקית פתחה.

ובבבל אביה משתבח בפיה דעבר ימינה.

דעבר ימינה.

רבא משתבח בפירי דה הרפני ההר.

אז כל אחד היה משתבח בפירות המיוחדים שהיו סמוכים לו.

ולמה בית שאן נקרא פתח לגן עדן?

וואה.

היות והפירות של בית שאן מתוקים כל כך מכל הפירות של כל ארץ ישראל.

טעמתם פעם.

הפירות של בית שאן,

משובחים וטובים.

אז כביכול זה כי אין גן עדן פה בארץ ישראל.

כי כל ארץ ישראל אין להם את הטעם של הפירות המשובחים של מה?

כמו של בית שאן.

יוצא מפה שבית שאן הוא במעלה יותר מארץ ישראל.

ומביאה הגמרא דוגמה ממי? מאביה ורבא.

אביה היה משתבח בפירות דעבר ימינה.

ורבא היה משתבח בפירי דערפניה.

יפה מאוד.

אז זה היה משתבח בפירות של נהר פרעת של דרומו,

וזה היה משתבח בפירי דערפניה.

יפה.

חטא. ואמר רב חיסדא דרש מרי בר.

מר,

מהי דכתיב בתהילים קיוט לכל תכלר ראיתי קץ רחבה מצוותיך מאוד.

דבר זה אמרו דוד המלך ולא פירשו לא פירש.

אמרו איוב ולא פירשו.

אמרו יחזקאל ולא פרשו עד שבא זכריה בן עידו הנביא ופרשו.

אמר דוד ולא פרשו דכתיב לכל תכלה ראיתי קץ וגומר.

אמרו איוב ולא פרשו דכתיב באיוב יא ארוכה מארץ מידה ורחבה מיני ים.

אמרו יחזקאל ולא פרשו דכתיבה יפרוס אותה לפניי והיא כתובה פנים ואחור וכתוב עליה כינים והגה ויהי.

כינים אלו פורענותם של צדיקים בעולם הזה.

וכן הוא אומר כינא היא וכוננוה וגומר.

והגה זה מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא. וכן הוא אומר בתהילים צדיק ב' הפסוק שאנחנו אומרים אותו כל שבת עלי עשור ועלי נבל עלי היגיון בחינוך.

יפה מאוד.

והיא זו פורענותם של רשעים לעתיד לבוא.

וכן הוא אומר ביחזקאל זן.

הווה על הווה תבוא.

עד שבה זכריה בן עידו ופרשו דכתיבי זכריה ה' ויאמר אלי מה אתה רואה? ואומר אני רואה מגילה עפה ארוכה עשרים באמה ורחבה עשר באמה.

וכי פשטת לה כמה אהביה לה עשרים בעשרים וכתיבי היא כתובה פנים ואחור.

וכי כלפת לה כמה אהבה לה.

אביאללה ארבעים בעשרים הוא כתיב ממדד בשעלום מים ושמיים בזרע תיקן.

נמצא כל העולם כולו אחד משלושת אלפים ומאתיים בתורה הקדושה.

אז מה יותר גדול, המדענים, ולא נראה לי שהגיעו לזה,

מה יותר גדול מהתורה הקדושה?

כלום.

שמעתם?

העולם נראה לנו גדול.

אדם נוסע לחוץ לארץ בלי מדריך ומתבלבל.

אדם הולך לטייל במדבר או באיזה נחל, באיזה שמורת טבע,

מייד מתקשר ודורש אל המתים, מתקשר למשטרת ישראל עד שעונים,

מתקשר למגן דוד עד שפונים,

מתקשר למחבש ולחילוץ,

ועד שמחלצים אותו בר מינן.

יכל חס ושלום להשיב את נשמתו לבוראו.

ועדיין זה כלום, כלום.

העולם עושה מסלול, או, זה היה ארוך, זה כלום.

התורה הקדושה, אחד משלושת אלפים ומאתיים בתורה, זה רק כל העולם כולו.

אחד משלושת אלפים ומאתיים.

אז קמה תורה גדולה,

ואיך אמר אחד, אני סיימתי כבר ללמוד, בא לרב חיים,

אמר לו, אני סיימתי ללמוד. אמר לו, סיימת ללמוד?

אני עוד לא סיימתי ללמוד. איך אתה סיימת ללמוד?

יפה מאוד.

אז ככל שאדם יספיק במאה ה-20 שנה שהקדוש ברוך הוא נתן לו וינצל אותם,

יזכה ללמוד וללמוד וללמוד וללמוד וללמוד.

ואולי בעזרת השם יגיע לחצי, כן? אולי יגיע לחצי.

או-אה, כי התורה כולה ארוכה, מיני ים, רחבה, מיני ארץ.

עוד אין, נמשיך. ואמר הרב חיסדא, דרש מארי בר-מר.

מהי דכתיב בירמיה חד' הריני ה' הרעני ה' והנה שני דודאי תאנים מועדים לפני היכל ה'. הדוד אחד תאנים טובות מאוד כי תאניה בטורות אלו צדיקים גמורים והדוד אחד תאנים רעות אלו רשעים גמורים.

ושמא תאמר עבר צברם ובטל סיכוים תלמוד לומר הדודאים נתנו ריח אלו ואלו עתידים שייתנו ריח.

דרש רבא מהי דכתיב הדודאים נתנו ריח אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא ועל פתחנו כל מגדים אלו בנות ישראל שמגידות פתחיהן לבעליהם.

הנה בעלי עכשיו צריך להגיע, היא כבר מנחשת

כשבעלם מגיעה, הוא פותר לו לדלת

ולשנחריני שעוגדות פתחיהן לבעליהן חדשים גם ישנים, דודי, צפנתי לך, אמרה כנסת ישראל איתך.

תודה רבה.

דברי סופרים יותר מדברי תורה.

אומרים לבן אדם דאורי דאוי, הוא מפחד.

אבל אומרים לו דברי חכמים, אה, טוב, נו,

זה כמה חכמים, מה, מה הם עשו?

מה הם עושים? מה הם עושים? מה הם עושים? זה לא התורה, זה לא התורה. מה זה העיר?

לא העיר?

אם חזל גזול,

גם אם חזל,

שאלנו בדברי תורה יש בהם הפה ולא תעשה.

וסופרים כל העובר עליהם, חגייה ועליהם נכתב ידי שמים.

עברת על דברי חזל, נכתב ידי שמים.

עברת על דברי תורה.

עברת על דברי תורה, לא תעשה.

כשמא תאמר אם יש בהם ממש, מפני מה לא נכתבו,

אז למה הקדוש ברוך הוא לא נתנם למשה וסיניים?

למה לא נכתבו בספר התורה,

אם יש בהם משמעות ומשמעות?

המטרה עשתה בפעמים אחרים.

אלא אגבי הגיעה חזל,

ולמד שכל הנועד על דברי תורה,

ולמד שכל הנועד על דברי חכמים,

תזונו.

ולמד שכל הנועד על דברי תורה,

ולמד שכל הנועד על דברי תורה,

ולמד שכל הנועד על דברי תורה ולמד שכל הנועד על דברי תורה,

ולמד שכל הנועד על דברי תורה,

ולמד שכל שלמה חיובים ונטילת ידיים יוצאה בת קול ואמרה בפסוק במשלחת ריבלית.

ומי?

במוסר,

זה קצר. חמדה

ידועה רעת החמדה כי רבה, וכתבו המפרשים שהיא עשירית מעשרת הדיברות והיא גדולה מכולם,

שעל ידי החמדה יכול לעבור על כל התורה.

וכל המשתדל ליטול חפץ של חברו בחינם או ברצה כסף עובר על לא תחמוד.

ואפילו אם לא ישתדל רק חשב בליבו שיהיה החפץ שיבוא אליו חפץ זו לידו, הרי עבר עליו

דלא תתאווה.

וצריך להתחזק ולחשוב כפי הכל הבל הבלים, דברים שאין בהם ממש, ולא יחמוד ולא יתאווה ולא ישאל חפץ במתן עמך חברו,

כי תכף עובר על לא תחמוד.

ואם נותן לו בעין יפה נותן, יקנה מסרח גזל.

על כגון זה נאמר את הפסוק במשלי, ושונא מתנות תחיה,

וכן לא ישתדל שימכור לו חפץ אם יודע שעומד למכור.

ואם רוצה להתאוות ככה יתאווה, מי ייתן והיה שיזמין לי השם חפץ יתברך כזה.

אני גם רוצה אותו כזה, אני גם, מה זה?

וגם זה הבל ורעות רוח, רק יחמוד איש להשיג חוכמה ותבונה ומידות טובות.

תשיג דברים טובים.

תרדוף אחרי התורה והמצוות כמו שחבר שלך, זה אתה יכול לקנות.

קנאות לצורך דברי תורה וקדושה ויראת שמיים,

משתבח שמולעת.

ומידות טובות וישרות ולהידמות לקדושי העליונים, כגון דם מצווה, לקנות ולחמוד ולאהבה.

זאת ישיב ליצרו כאשר רוצה לפתות אותו ולהוליכו בדרך לא טוב.

לא יחליפנו ולא ימיר עבדו, ובזה יינצל מכתוב,

ועליו תבוא ברכת טוב.

אז הנה לכם בסייעתא דשמיא מתוך ספרנו הכת.

ארחות שופר.

דיני שופר.

השופר צריך שיהיה משל איל זכר לעקדת יצחק.

בדיעבד, אם לקח שופר לא משל איל, חוץ מקרן של פרה,

השופר הזה כשר.

אבל לכתחילה, אם לקח קרן של פרה פסול,

אבל לכתחילה עדיף שיהיה משל איל,

כמו שאמרנו, משום זכר לעקדת יצחק,

כפי שאומרים בתקיעה, בעל שם ייחוד,

ועקדת יצחק היום לזרעות תזכור

ואת הנוסח של הברכה.

כמה צריך להיות גודל השופר?

לכל הפחות, טפח.

השלב של המהדרין זה שלושה טפחים, ג' טפחים.

דהיינו שהוא אוחז בטפח אחד,

כי היד שלנו זה טפח,

וטפח יוצא,

וטפח לתוך פיו נכנס,

סך הכל ג' טפחים.

למה? אם טפח אחד שיש לו שופר, אמנם זה כשר,

אבל קשה גם להחזיק וגם לתקוע כמו שצריך.

כל הקולות כשרים בשופר כשהם נובעים

ספונטנית מהשופר, דהיינו,

שכך באמת כל הקרן של השופר.

איבדו אותו, סידרו אותו, לא העירו אותו, לא שינו בו משהו שמשנה לו את הצליל.

מבחינת זה השופר הזה דינו כשר.

בין אם היה לו קול כמו של צפצפה,

כזה דק,

בין אם היה לו קול עוול כל כך חזק, שבן אדם מתיירא מזה.

יפה מאוד.

אבל אם זה לא קול טבעי, אלא הוא עשה פעולה כלשהי, והפעולה הזאת שינתה את כל השופר, השופר הזה מה?

נפסל.

עכשיו, יש אנשים שהולכים לחנות של יודאיקה

ברובע המוסלמי, רובע היהודי, איך שתבחרו, לא משנה.

הוא עושה עלייה לרגל בסוכוד, הוא אומר, אתה יודע מה? אני אקנה לי שופר לשנה הבאה.

הוא מסתכל שם בחנות של אחמד,

זה לא בן שרה, זה אחמד בן פטימה.

הוא רואה שם אצלו שופר ככה של התימנים,

המסולסל הזה. הוא אומר לו, כמה זה? הוא אומר לו, זה 500 שקל.

500 שקל, בואנה, אצלנו היהודים האלה שיהיו בריאים, אוהבים מצוות.

1,200 שקל רצו.

ישתבח שמונה, אז אני אקנה את זה.

הוא בודק אותו היטב, רואה שהכול בסדר, אין שום בעיה.

הם גם קונים את זה, כן, מהמפעל.

הם לא חותכים את זה.

קונים את זה מהמפעל, אין שום בעיה, אבל צריך לבדוק מאיפה הביאו את זה. אולי זה גנוב,

אולי יש כשרות, אין כשרות.

בדרך כלל יש על זה את המדבקה

של הכשרות שעושים החברה, תמיד שמה את המותג שלה על השופר. אם היא רואה מדבקה, הכל בסדר, יודע שזה בידיים טובות. מברר, כי אתה מוכר לפאטמה הזה.

הוא אומר לו, כן, אני מוכר, לא בסדר גמור, יכול לקנות,

אין בעיה.

אבל יש חנויות שבאים כל מיני אמריקאים,

ושם הם מוכרים להם, מה?

כל מיני דברים של יודאיקה, אה?

הוא רוצה לשים שופר במזנון.

עכשיו ראיתי לאחרונה בחנות של יודאיקה כזה, עשו אתרוג, זה נר של הבדלה, משעבה.

צהוב, אבל זה בצורה של אתרוג.

כנראה זה נר הבדלה לסוכות.

כן, אתרוג, ויוצא מנו מבראש פתילה,

יפה מאוד, הוא רוצה, יפה, זה דבר של יודאיקה, יפה מאוד.

אז לקחו את השופר הזה, ונתנו את זה לצייר אומן, צייר שמן כזה,

והוא עשה על זה כל מיני ציורים כאלו יפים, וואי,

כותל המערבי, קבר רחל,

אני יודע מה, שם שם מערת המכפלה,

וכיסא אליהו הנביא, לא יודע, כל אחד לפי השיגעון שלו,

הוא שם שם, יפה, זה מאויר, והוא אומר, אתה יודע מה,

השנה התוקע לא מרגיש טוב.

הוא הלך להתארח אצל ההורים שלו,

לנוח.

אומרים לו, הגבאי, למי יש שופר? זה קם, הוא אומר, אני, יש לי שופר.

אין בעיה, אתה יכול לבוא לתקוע? הוא אומר, בוודאי, אני יודע לתקוע, שנים אני רוצה לתקוע.

כל שניים, הוא אומר, אלי, למה אני לא ביקשתי מהגבאי לתקוע?

וכגון שהוא יודע את ההלכות.

והוא מביא את השופר הזה,

והשופר הזה במקור שלו היה לו קול מסוים,

עכשיו נשתנה לו הקול.

נשתנה לו הקול, השופר הזה, לא כשר.

לא כשר.

אבל אם לא נשתנה קולו,

מלכתחילה זה היה אותו קול ונשאר אותו קול של שופר, בסדר גמור, תבוא עליו דרך, אבל הטוב ביותר, פשטות.

תשימו לב, השופרות המהודרים ביותר, זה לא השופרות המעובדים,

זה השופרות שאינם מעובדים.

דהיינו, כשאתה רואה ממש צורת בעל החיים,

איך שזה, על ראש הבעל החיים, עדיין נותרה בו.

זה השופר הכי טוב. מנקים אותו בפנים, מוציאים לו את העצם שלו,

מנקים אותו מכל הריח,

יש ספרי מיוחד כזה, יש אצלי,

שמעלים את הריח לצמיתות.

ספרי מיוחד של השופרות,

פשש, פשש, אלה מומחים.

שם אותו, מעלים את הריח לצמיתות, נגמר הסיפור.

נקי,

לא צריך לשטוף אותו בוודקה,

לא צריך לשטוף אותו ביין,

במים, שום דבר.

ניקו אותו, נגמר, נקי, פו, פו, פו, מנקים אותו עם מברשת כזו כמו של הנשקים.

דקה כזו מברזל חוטר זה נקרא.

כן, מנקים אותו, את החריץ שלו, הכל פיקס, נקי,

פש, מוציא כמה פעמים את הזה, פפ, תוקע בשופר,

הציבור לא סותם את האף מהריח, הכל בסדר.

יש בן אדם, קנה שופר, הוא לא יודע, זה הכל שם הריח.

הוא תוקע, יוצא רע, הציבור באמצע התקיעות בשופר לא יכולים לכוון, לא יכולים להתפלל.

יש ריח רע, אדם, קנה שופר, תבדוק מה קנית.

שזה נקי, לא נקי, תגיד לבעל המפעל שינקה לך את זה, כמו שצריך.

יפה מאוד.

החוקק ביני צורות שונות בשופר כדי לנע אותו כשר,

שאף על פי שגרדו בין מבפנים, בין מבחוץ ועשעו כשר, יש כאלו שופרות המרוקאים,

עושים להם כמו זיגזג כזה למעלה, גלים.

אין בעיה בכך. אם זה לא שינה

מכשרות השופר,

דהיינו גימל טפחים או טפח, מוריד ממנו,

או לחלופין משינוי הקול שלו, השופר הזה כשר.

ואפילו שהוא מדקק אותו,

כדי שייצא קול רועם כזה,

אין בכך שום בעיה, בין מבחוץ ומבפנים.

שופר, עכשיו, מה הבעיה? שופר שנסדק לרוחבו סביב היקפו,

אם נסדק רוב ההיקף ולא נשאר מהסדק

לצד פיו שיעור של שופר הכשר, דהיינו טפח,

נסדק בדיוק בטפח,

בתוך.

השופר הזה פסול,

כי אין לו שיעור של טפח.

כי אמרנו, מינימום טפח צריך להיות השופר כדי שיהיה כשר.

אבל אם לא נסדק רוב ההיקף,

או שלא הגיע לתוך השיעור של הטפח, נסדק מלמעלה הטפח,

ולא כל ההיקף, השופר הזה יישאר כשר.

מה הדין אם הוא נסדק לעורך? עכשיו,

הילדים אוהבים לתקוע בשופר. למה? רואים את הגבאים אצל בני אשכנז, תוקעים אחרי התפילה בשופר.

כל יום אחרי התפילה הם תוקעים תשרת, תשת תרת בשופר והילדים רוצים להתאמן בבית. עכשיו, זו העונה של השופר, אין גוגואים, אין ג'ולות,

אין כל מיני זה, חמש אבנים, לוקחים את השופר של אבא, רוצים לתקוע.

גם שרדת, שופר של הבעל תוקע, צריך להישמר.

אי אפשר לתת להם אותו. הם ילדים אחראים, אין בעיה.

אבל אם לא ילדים אחראים, אתה נותן להם אותו, יכולים לסדוק אותו, יכולים לשבור אותו. מה אתה עושה עכשיו?

עד שיחפש שופר שמתאים לו,

הולך לפי הפיה, מתאים, לא מתאים.

יש בזה הרבה משא ומתן באמונה, זה נקרא.

הרבה דין ודברים עד שמוצאים משהו שמתאים לתוקע, ויהיה לו קל לתקוע,

שהתקיעות יהיו כמו שצריך. הרי זה לא רק להוציא קול.

דעת להוציא קול, מתי לנשום,

מתי להיות מרע מתוך השבר, מתי להפסיק נשימה בפועל,

מתי כדי נשימה להפסיק. הכול צריך לדעת.

מה עושה בתקיעות דמיושר, בתקיעות דמעובד, מה מכוון. הבאנו את הכול בספר.

בדיוק מה לכוון, מה להגיד, הכול, כמובן לא מוציא בשפתיו, רק

בעיניים, מה שנקרא.

אז אם הם סדקו אותו לאורך השופר,

נפסל השופר הזה.

אבל אם ידביקו אותו בדבק,

השופר הזה יהפוך לדרגת כשר.

לא מהדרין, כשר.

אבל אם נסדק במיעוטו לאורכו, והשופר נוח לתקיעה, ואין שופר טוב אחר מצוי תחתיו,

כשר בדיעבד. למה? כיוון שנסדק רק במיעוטו,

ומכל מקום הטוב ביותר להחליף אותו בשופר כשר. לכן על השופר תמיד, תמיד, תמיד מה עושים?

שומרים אותו, לא נותנים ליד שלא צריכה לגעת בו.

גם בראש השנה.

כל שנה. תביא, תביא, אני רוצה לתקוע בשופר.

לא תוקעים אחרי התקיעות של השליח ציבור. זהו, עלו עכשיו ה-101 קולות,

לא מפריעים.

מה אתה רוצה, להחזיר את הסרטן אליך, לידך?

מה אתה רוצה ממנו? עזוב אותו בשקט.

הוא התבלבל עכשיו, ברח לשם, תעזוב אותו.

אנשים לוקחים, אני רוצה לעשות, רוצה לתקוע. לא.

אם זה לא תקיעות מצווה שהוא צריך לתקוע לאיזה חולה או משהו שנמצא בבית, שלא שמע את התקיעות,

לא נוגעים בשופר, לא תוקעים בו, לא עושים שום ניסיונות.

ומי שהוסיף על שופר במינו ובין בשאינו מינו,

כגון טס של כסף,

שעושים כל מיני עיצובים יפים,

אם היה בו שיעור שופר בתחילה והוא הקטין ממנו עכשיו, נפסל השופר הזה.

אבל אם לא היה בו בתחילה, מלכתחילה היה באמת פסול.

מה קורה לגבי

ראש השנה בעצמו?

נכנס מלא רוק,

לפעמים גם התוקע עצמו,

אם השופר הוא חד ולא כמו שצריך לנוח לו בשפתיים,

מאימוץ השפתיים בתקיעה

נהיה לו כמו

פרצה קטנה בשפה שלו ויוצא לו דם, והדם הזה נבלע בתוך השופר.

וזה מפריע לו, הוא רוצה עכשיו לנקות את זה. מותר לו לנקות את זה או לא?

התשובה היא רשאי, כן, אפשר.

למה? הוא צריך את זה, מה? לצורך התקיעות.

וצריך את זה לצורך התקיעות, יכול לעשות כל פעולה כדי שבאמת השופר הזה, מה שנקרא, יוכל להשתמש בו כדעת וכדין.

ההלכה האחרונה,

יש להקפיד ולרכוש שופר ממקום כשר שיש בו השגחה.

לא צריך בדץ.

יש לכם פה, ברוך השם, בתל אביב חנות שמשווקת לכל הבדצים ולכל החנויות, גם בירושלים וגם בבני ברק וכל המקומות.

קונים מפה, בודקים את זה היטב היטב, ונותנים על זה הכשר שלהם, אין בעיה.

קצת את הכשר, תן הכשר שלך, אין בעיה.

אבל מלכתחילה יש עליו כשרות, מהדרין של הרבנות תל אביב,

מומחים שבדקו את זה, כמדומני זה הרב אריה לוין,

הוא בודק את זה כמו שצריך,

אין בכך שום בעיה לרכוש,

הכל כמו שצריך, בפרט שמה, שזה שופר של עין או שאר מינים,

ואיתו אפשר יהיה לתקוע בראש השנה.

למה?

אם השופר הזה, חס ושלום, חס וחלילה, הוא פסול,

התקיעות הללו לא עלו.

ואנחנו מכוונים לדעת רבי שמעון בר יוחאי,

ולדעת רבנו יצחק לוריא אשכנזי,

הארי הקדוש.

אנחנו מכוונים. מה אתה מכוון? אתה תוקע עם שופר פסול?

מה עשית בכך? לכן מאוד מאוד צריך להיזהר בדבר הבא, להיטהר ולהיזהר מסייעין בידו מן השמיים. ברוך ה' אל העולם, אמן ואמן.

רבי חנין לבקשה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לדקות ישראל לפיגר ארבע ימים תוך המצוות,

שנאמר אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויעדיר.