עין יעקב - עירובין יח-יט | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב, אנחנו מסכת עירובין,

פרק ד' ה',

דפים מ' ה' עמוד א', מ' ז' עמוד א',

מ' ז' עמוד ב', נ' א' עמוד ב', נ' ג' עמוד א'.

כיצד מעברין פרק חמישי, אות יח'.

מערת המכפלה,

רב ושמואל נחלקו, חד אמר,

למה נקרא שמה מערת המכפלה?

חד אמר שני בתים, זה לפנים מזה.

יש בית ולאחר מכן עוד בית,

שהם מחוברים יחד ולכן הם נקראת מערת המכפלה.

ואחד אמר לא, בית ועלייה על גביו.

אז זה לא זה לצד זה, אלא אחד על גבי השני,

זה למטה וזה מלמעלה.

דרך אגב, יש כניסה מחר,

מחר או ביום חמישי בלילה.

יש כניסה למערת המכפלה בלילה,

מי שרוצה,

לכל הקברים של האבות הקדושים בחברון.

בזמן הסופה, הרבה אנשים מפחדים לצאת,

אז הולכים, מי שרוצה, למערת המכפלה בחברון, כניסה מובטחת.

אפשר להתפלל בציון של האבות הקדושים.

אברהם, יצחק, יעקב,

אדם קבור שמה וחווה.

אפשר לנצל את המעמד.

יום חמישי.

כן.

בשלום למאן דאמר שני בתים זה על גב זה, לפי המאן דאמר שאומר שאחד על גבי השני, היינו דכתיב מכפלה.

מובן, לכן למה נקרא שמה מכפלה? למה כתוב?

אלא למאן דאמר שני בתים זה לפנים זה,

בית אחד נמצא לפני ובית אחד נמצא אחרי.

מהי מכפלה?

אז מה הכוונה למכפלה?

היה צריך לומר לשון אחרת, לא מכפלה.

אומרת הגמרא שכפולה בזוגות, לא הכוונה על הבתים עצמם,

כמה יש וכמה אין, אלא על הזוגים הקבורים שם, הזוגות הקבורים שם.

אז כידוע לנו, ישנם על פי הפשט

ארבעה זוגות שקבורים במערת המכפלה,

אדם וחווה, אברהם ושרה,

יצחק ורבקה, יעקב ולאה.

הזוהר הקדוש ועוד בספרים הקדושים מופיע

שגם משה רבנו וציפורה קבורים במערת המכפלה.

למרות שעל פי הפשט כתוב ויקבור אותו בגיא מול בית פאור ולא ידע איש את קבורתו,

אומר הזוהר הקדוש שזכה משה בחייו

שהוטמן לא ידעו, אבל אחר כך העבירו הקדוש ברוך הוא

למערת המכפלה,

מקום עליית התפילות והנשמות מגן עדן התחתון זה נקרא,

ומשם הוא,

מה שנקרא, ושם הוא נקבע ההר.

אז זה בעצם,

נו, הזוגות הקבורים. שם יוצא שלפי הזוהר כמה זוגות קבורים, לא ארבעה,

אלא שישה, סליחה, חמישה זוגות.

בסדר?

יפה מאוד.

ממרה קריית הארבע.

אמר רבי יצחק, קריית ארבע זוגות.

למה נקרא שמה קריית ארבע?

בגלל ארבע הזוגות הקבורים שם, על פי הפשט, אדם וחווה, אברהם ושרה,

יצחק ורבקה, יעקב ולאה.

ממשיכה הגמרא ואומרת, ויהי בימי אמרפל.

רבי שמואל אמר,

מי זה אמרפל שמופיע בפרשת לך לך?

אחד אמר, נמרוד שמו.

ולמה נקרא שמו אמרפל?

שאמר והפיל את אברהם אבינו לתוך כבשן האש.

הוא עשה כרוז, אני הולך לזרוק את אברהם אבינו, הבוגד הראשי,

לאן? לכבשן האש.

אני לא הולך לזרוק אותו.

הכינו כבשן אש, שם הבעירו אותו מספר ימים,

וכדי להשליך אותו, מי שהיה מתקרב היה נשרף.

אז היו צריכים כזה כמו רוגטקה,

לשים אותו,

לשלוח אותו, כדי שייפול לאיפה?

לתוך כבשן האש. וככה עשו לאברהם אבינו.

זרקו אותו לשם, והוא מסתכל שם. היה צריך רק מהחום,

בדרך כבר היה צריך להישרף, נכון?

מהחום העז שהיה. כי כל מי שהתקרב, מי שהשליך אותו, כתוב שהוא נשרף.

אז אם אברהם אבינו בתוך כבשן האש, מה היה צריך? ודאי לא היה נשאר ממנו שריד ופליט.

וכשנמרוד מסתכל עם המשקפת, מה הוא רואה עם הזה,

עם המשקפת שלו? הוא רואה שם לא רק אחד נמצא, הוא רואה שם עוד, נו, מספר אנשים רוקדים עוד.

עושים מעגל, שמכם, שמכם, שמכם, מתחילים לרקוד, שירים חסידיים.

ומה זה, לא הבנתי.

אני השלכתי אחד,

איך זה יכול להיות שיש שם כמה?

מה עשה הקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו?

הוריד את המלאכים.

והם

ציננו את האש,

ואז היא לא שלטה באברהם אבינו.

כדי לוודא שזה נכון או לא נכון מה הוא עשה, הוא זרק,

כשמה שהוא רואה זה נכון,

הוא זרק את מי? את

הרן

לתוך כבשן האש, והרן נשרף,

מת.

אבל אברהם אבינו לא.

והוא יוצא בחזרה,

והוא מסתכל, הוא רואה אפילו הבגד שלו, החוטים שבבגד שיש, כמו,

איך זה נקרא?

שיוצא כאלה, סיבים, סיבים.

שיוצאים, גם זה לא נשרף.

הוא מחפש איזה משהו, אולי ריח, כלום אין.

וראה זה פלא, דבר שלא מובן.

אז זה בזכות הגדוש ברוך הוא, שהציל את אברהם אבינו, בזכות אותם השליחים,

המלאכים, שהלכו לצנן את כבשן האש.

אז למה נקרא שמו אמרפל אמר פל?

זאת אומרת, אמר והפיל.

אמר שיזרוק את אברהם אבינו בכבשן האש, והנה קיים את ההבטחה שלו, זרק אותו.

ואחד אמר, אמרפל שמו,

ולמה נקרא שמו נמרוד?

אז אם השם שלו אמרפל, למה הם עשו לו את השם נמרוד?

שהמריד את כל העולם כולו במלכותו עליו.

הוא אמר, אני המלך.

ניסה לעשות כמו חמינאי.

ראיתם, עשו שם לוויה לרב המחבלים הזה, ומה קרה? מתו שם מהדחיפות לקדושה, מהדחיפות לקדושה, כן?

כולם רצו לנשק את הקדוש, את הצדיק,

לזכות להרים אותו, כן?

מה קרה? שם מתו 40 פלוס, אומרים,

ועוד למעלה מ-200 פצועים, כן ירבו בעזרת השם.

יפה מאוד.

אתה יודע מה? אחד דורס את השני, לא אכפת לו מהשני.

זה מזכיר את הסיפור

עם רבי יונתן אייבישיץ, שישב עם אחד המלכים שהוא היה שם בקרבתו,

אז תמיד הוא התייעץ איתו בדברי חוכמה.

אז כל פעם הוא אמר לו, מה אומרים עליכם אתם היהודים שאתם עם חכם?

בוודאי שאנחנו עם החכם בעולם, לא חכם, חכם בעולם.

הוא אומר, מאיפה רעיה? הוא אומר, בוא, אתה רוצה, אני אוכיח לך.

אמר, אני לא מאמין לך, כי הכומר,

האפיפיור הראשי, אומר, מה פתאום, אתם העם הכי פשוט,

הכי כסיל, הכי טיפש, אתם לא מתקדמים, אתם לא נאורים.

תראה איך אנחנו נאורים ואתם לא נאורים.

אמר לו, בסדר, אנחנו נעשה ניסיון ונראה. שלושתנו נשב בתת-צפייה,

נצפה מעבר לזכוכית

שיש, נצפה בחדר שלם.

אתה תכניס לשם, תביא לשם עשרים איש יהודים ועשרים לא יהודים, בזמנים שונים,

ותכין להם סעודה, כי יד המלך, ותראה מי חכם ומי לא חכם.

אמר, בסדר, אין שום בעיה.

יהי כדבריך. מסכים, האפיפיור? מסכים, אין שום בעיה.

טוב, אמר רבי יונתן, בשביל זה, תיקחו את השוחט הזה,

את הטבח הזה,

הכין את הכל כדין וכדת,

לפי כל החומרות, הכל, הכינו ארוחה,

גם בשביל היהודים, גם בשביל הגויים.

טוב, אמר, בבקשה,

בוא תכניס את מה? את הגויים בראשונה, למה הם אוהבים לאכול.

אז תכניס אותם בראשונה.

טוב, הכניסו אותם בראשונה, אמרו להם, תקשיבו טוב.

עכשיו אנחנו מגישים לכם ארוחה כיד המלך, אבל תזכרו דבר אחד,

אתם חייבים לשמור על כללי האכילה.

מהם כללי האכילה?

להחזיק בקצה של המזלג והסכין והכף

ולאכול את המנה שלכם.

כולם אמרו, אין שום בעיה, ארוחה כיד המלך, בחינם, מרה.

תודה רבה למלך שבחר בנו.

וכך היה, עשרים איש מושיבים אותם, הם שמים לכל אחד פה את המפית הזאת,

ועם הצלחת מגישים להם, מנה ראשונה, בבקשה.

הוא אמר, איזה פלא, טוב, איפה הסכו״ם?

כבר רוצים לאכול, הריחות כבר מטשטשים אותם.

אמרו, אין שום בעיה, הנה, עוד רגע יבוא הסכו״ם.

נכנס לזה עם עגלה, רואים סכו״ם, לא כזה קטנצ'יק, כמו שאנחנו רגילים.

רואים סכו״ם, כל אחד חצי מטר מזלג, חצי מטר זה,

חצי מטר כף.

אמרו, טוב, כנראה המלך הזה עשיר גדול, שעשה סכו״ם כזה ענק.

בסדר.

שמו להם

עשר שניות, עקרון החיין צא.

טוב, לוקחים, מנסים, לא מצליחים, חצי מטר זה לא מגיע לצלרת,

לא מסתדרים, אולי טוב, עכשיו נקרץ סכו״ם, אולי את המזלג.

מה שלא עושים, צריך להחזיק בקצה, לא מצליחים.

תם תם זמנם, עשר דקות, נגמר הזמן, אף אחד מהם לא אכל, כולם יצאו עצבנים, מקללים את המלך,

מקללים את הזה, אממה, זה, הביא לנו ארוחה, לא מתבייש,

עשה מאיתנו הבל וענו ורוח.

אה, אנחנו נראה לו מה זה. בבחירות הקרובות,

שיהיה לה מלוכה, אנחנו לא נלך להצביע, כמו הנהגי מוניות שאמרו, אה?

לביבי, מאיימים עליו, מה?

ביבי זה המלך, בורא העולם מכווין.

אם הוא רוצה אותו בשלטון, ישים אותו בשלטון, לא רוצה אותו, ישים אותו מחר בשוק הפשפשים.

מה אתם,

באים אליו בתלונה, תסדר לנו את הרפורמה, תסדר פה, תסדר שם.

האבלים, אם השכל שלהם היה לבורא העולם,

היו מבינים שבורא העולם זה לא מפרנס. למי הם באים בטענות? לביבי.

וכי ביבי מפרנס אתכם?

אז זה מראה שאנשים קטני אמונה, הם לא מבינים,

לא סומכים על הקדוש ברוך הוא, בוטחים בבשר ודם.

אז עליהם הכתוב אומר, ארור הגבר אשר יפתח באדם,

ושם

בשר זרועו.

ככה כתוב שם.

אז הם בוטחים באדם. בבקשה,

תבקשו מביבי שיפרנס אתכם, נראה אתכם איך אתם מסתדרים.

טוב, הגיע התור של היהודים, בבקשה, מכניסים את היהודים.

רבי ינתן, מי שמחכך את הידיים.

בבקשה, הביאו עשרים אברכים מהשטיבל.

בואו נראה איך הם מתנהגים.

והם יושבים שם על הסעודה, אחרי שנטלו ידיים,

אף אחד לא מדבר,

מתכוננים, כל אחד שם לו קצת מהמלח,

ואומר איזה פלא, הגיעו הלחמניות, המוציא לחם מן הארץ.

טוב, עכשיו מכניסים את המנה הראשונה, תזכרו, אוכלים מהקצה.

בסדר גמור, מפגישים, הם לוקחים את המזלג,

לא מצליחים.

לוקחים את הסכין, גם לא מצליחים, כף, לא מצליחים.

אמרו, כנראה טמון בו משהו מיוחד.

פתאום אחד שיושב מול השני, אברהם יושב מול יצחר, הוא אומר, תקשיב, יש לי רעיון.

בגלל שהקו המזלג כל כך ארוכים והסכין,

אז בואו נעשה כאילו דבר,

אני ואתה אוכלים אותה מנה, נכון? נכון?

אז אתה תשתמש בכלים שלך לצלחת שלי ותאכיל אותי,

ואני אשתמש בכלים שלי לצלחת שלך ויאכיל אותך.

תוך חמש דקות הסתיימה הסעודה, מקבלים עוד מנה, והפעמון של הזה, תעצרו.

רבי יונתן האיבישיץ שמח, מאושר, המלך מחבק אותו, מנשק אותו. הוא אומר, תגיד לי, איך זה יכול להיות?

אבל צדקת.

טוב, הכניס את הגויים בחדרה, תאכלו, תאכלו.

והם מתפרעים שם על האוכל והכל והכל, והוא יושב עם רבי יונתן והאפיפיור נבוך, הוא אומר, תגיד לי, איך זה יכול להיות שאתה צדקת?

הנה, האפיפיור אומר אחרת, אבל איך זה יכול, הנה, ראינו במוחש שאתה צדקת, שבאמת עם ישראל חכם בנבון.

אמר לו רבי יונתן האיבישיץ,

אדוני המלך, בוא אני אלמד אותך כלל.

אצל עם ישראל זה שונה מאומות העולם.

אומות העולם זה אם אין אני לי,

מי לי.

בכל מצב, בכל דרך. הם לא דואגים לזולת.

הם לא ידאגו לחבר. אבא לא ידאג לבן, בן לא ידאג לאבא.

לא יעזור שום דבר. למה? כי הם נולדו אגואיסטים וימותו אגואיסטים.

אבל אצל עם ישראל זה לא ככה.

אצל עם ישראל אחד עוזר לשני, אחד דואג לשני. אומר, אם אני לא אוכל, אז לפחות שהחבר שלי יוכל.

אם אני אין לי, לפחות שלחבר שלי יהיה.

אם זה ככה,

השתבח שמו לעד. לכן אתה רואה אצל עם ישראל, הנה, תראה את היהודים, איך הם מצאו תוך שנייה פתרון.

אמרו, אנחנו לא נאכל, אבל נדאג לחבר, והחברה שהוא דואג לו, אז הוא גם דאג לו.

נתן לו, וככה, שימו את המנה, אבל אצל אומות העולם לא הסתדרו?

למה קרה שהוא יאכל ואני לא?

גם שהוא ימות.

אם אני לא אוכל, גם שהוא ימות. לא רוצה, לא מוכן לתת לו.

הוא אומר, לכן זה ההבדל בין לבין אומות העולם. שמע את זה המלך, אמר, אה, השתבח שמו לעד.

אז זה נמרוד הרשעי, המריד את כל העולם כולו נגד הקדוש ברוך הוא.

אמר, לא מוכן. מה עשה אברהם אבינו? ההפך.

בא והעיב את כל העולם על הקדוש ברוך הוא.

נתן לאנשים לאכול. אמרו לו, מה,

פתחת בתמחוי בחינם?

אמר להם, כן, תאכלו, אבל אתם רוצים

בסוף לא לשלם?

אתם צריכים לברך.

המדרש מביא שבאמת נמרוד בכבודו ובעצמו,

גם בלבדוק את האכסניה של אברהם אבינו,

את ההכנסת אורחים הזאת עם ארבעה פתחים,

ונכנס לשם ואמר לו, תראה,

אתה צריך לברך את בורא העולם. אמר, מה זה בורא העולם? אני בורא העולם, אמר נמרוד.

מה פתאום שאני אברך את עצמי?

אחרים צריכים לברך אותי. אמר לו אברהם אבינו, אין בעיה.

אתה לא רוצה לברך? בסדר, אין שום בעיה.

ניגש למנהל חשבונות, תעשה חשבון של כל ההוצאות של כל היום,

כמה זה, כפול כמה שנים. אמר לו, בבקשה, הנה, בורא העולם זה החשבון שלך, תשלם את זה.

מה זה החשבון שלי? אני אכלתי פה המבורגר וסטייק.

לא אכלתי פה משאיות,

לא אכלתי פה גלונים של שתייה,

לא אכלתי פה כל כך הרבה סלטים ולחמניות ופיתות והכול,

וכנפיים ואורץ. מה זה כל החשבון הזה? אמר לו, אם אתה בורא העולם,

אז תשלם עבור כל אלה שלא שילמו עד עכשיו,

כי אתה בורא עולם. אמר לו, לא, לא, לא, לא התכוונתי לזה.

אה, לא התכוונת לזה? בבקשה.

אתה צריך לברך את בורא עולם.

נמרוד לא היה מוכן לקבל בדעתו שיש מישהו שנלחם כנגדו,

כמו אברהם אבינו.

אבל מה עשה אברהם אבינו? הוכיח לעיני כל הוא היה הבודד במערכה. שתבינו, כל העולם מעבר אחד,

ואברהם אבינו בעבר השני.

כולם בטוחים שהולכים לפי הרוב, לא?

הנה, הנה הרוב, הנה כולם, הם צודקים.

הולכים לפי הרוב.

אין בורא עולם, נמרוד בורא עולם.

מה עושה אברהם אבינו? הוא מוכיח לכולם שהקבוש ברוך הוא בצד שלו,

שהקבוש ברוך הוא מנהל את העולם ולא נמרוד.

לכן נקרא שמו נמרוד ולא שמו אמרפל.

אז מנדה אמר, אומר שמו אמרפל, שהפיל את אברהם אבינו, הבטיח והפיל אותו לכבשן האש.

אבל מנדה אמר שני, אומר שמה, שהיה שמו נמרוד. למה?

שמרד והמריד את כל העולם במלכו של עולם.

בשבוע הבא אנחנו מתחילים ספר חדש, ספר שמות, ושם כתוב היעקם מלך חדש על מצרים.

גם על זה נחלקו רבי שמואל בגמרא.

חד אמר חדש ממש.

פרעה חדש.

היה כמה פרעונים, אחד מהם, פרעה אקטואלי החדש.

שהוא לא היה בזמן יוסף, לא העריך את יעקב אבינו, לא העריך את יוסף וכולי.

ואחד אמר שנתחדשו גזירותיו. אמר ככה,

יוסף מת, נגמר, אני לא מחויב ליהודים שום דבר.

ממילא אני יכול לחדש את הגזירות, אני יכול לעשות מה שליבי חפץ,

שנתחדשו גזירותיו.

מאן דאמר חדש ממש, דכתיב חדש.

ומאן דאמר שנתחדשו גזירותיו, מאיפה הראיה?

מידא לא כתיב ימות ואמלוך.

ולמאן דאמר שנתחדשו גזירותיו הכתיב אשר לא ידע את יוסף.

מהי אשר לא ידע את יוסף?

מה, הוא לא ידע אותו? הרי הוא היה בזמנו שנתחדשו גזירותיו.

אז מה זה לא ידע את יוסף?

אומרת הגמרא דהא ודמי,

כמאן דלא ידע ליוסף כלל. באמת זה היה אותו פרעה.

לפי אותו מאן דאמר. אז מה זה אשר לא ידע את יוסף?

ששיחק אותה לא ידע את יוסף.

לא מכיר אותו, מי זה יוסף?

אה, אתה לא מכיר אותו, אין בעיה, אנחנו נטפל בך.

אבל לא, לא יודע מי זה יוסף, לא יודע, לא יודע.

לכן הגדוש ברוך הוא נותן לו, למען ארבות אותותיי ומופתיי.

נותן לו צ'פחות, על ימין ועל שמאל, הוא מרגיש בעצמו את כל מה שנעשה יפה.

אמר רבי יוחנן,

שמונה עשרה ימים גדלתי אצל רבי הושעיה ברבי, ולא למדתי ממנו אלא דבר אחד במשנתנו.

מה הדבר? כיצד מאברין את הערים באלף?

הנה, אומרת הגמרא,

ואמר רבי יוחנן, שניהם עשר תלמידים היו לו, לרבי הושעיה ברבי,

ושמונה עשר ימים גדלתי ביניהן,

ולמדתי לב כל אחד ואחד וחוכמת כל אחד ואחד.

לב כל אחד ואחד וחוכמת כל אחד ואחד גמר.

גמרא לא גמר.

גמרא לא גמר.

והיבעית אימה, מיניו דידיו גמר,

מיני דידלו גמר.

יפה מאוד.

והיבעית אימה?

דבר אחד ממשנתנו כאמר.

ואמר רבי יוחנן, כשהיינו לומדים תורה אצל רבי הושעיה,

היינו יושבים ארבע ארבע באמה אחת.

שמעתם?

אמה אחת, היו יושבים שם ארבעה אנשים.

מרוב שהיה צפיפות, שהיה רצון לשבת ולעסוק בתורה.

ואמר רבי, כשהייתי לומד תורה אצל רבי אלעזר בן שמוע, היינו יושבים שישה-שישה באמה.

יותר מארבע, שש.

ואמר רבי יוחנן, רבי הושעיה ברבי בדורו.

כי רבי מאיר בדורו,

מה רבי מאיר בדורו לא עמדו חבריו על סוף דעתו,

אף רבי הושעיה לא עמדו חבריו על סוף דעתו.

למה? שהיה אומר על טמא טהור, ועל טהור טמא.

והוא היה מוכיח גם, היה מביא את הראיות לכל דבר ועניין. והם לא היו

מבינים את הדבר הזה, לא היו מקבלים את הדבר הזה.

ואמר רבי יוחנן, ליבן של ראשונים כפתחו של אולם,

ושל אחרונים כפתחו של היכל.

ואנו כמלוא נקב מחת צדקית.

מן ראשונים, מי אלו היו הראשונים שעליהם מזכירה הגמרא?

אומרת הגמרא, רבי עקיבא,

אחרונים, רבי אלעזר בן שמוע.

ואיכא דאמרי ראשונים, רבי אלעזר בן שמוע, אחרונים, רבי הושעיה ברבי.

ואנו כמלוא נקב מחת צדקית.

ואמר רבייה ואנן כי סיכת בגודל לגמרא.

ואמר רבה ואנן כי אצבעת בקירה לסברה.

ואמר רב אשי ואנן כי אצבעת בבירה לשכיחה.

אז זה תיאורים.

כי סיכת בגודל לגמרא, כי יתד שתוקעים אותו ונועצים אותו בתוך כותל צר,

והוא נכנס בכוח, כך אנחנו לא יכולים להבין את מה שאנחנו שומעים,

כי אם מעט ובקושי,

כמו המחט הזו שנכנסת ב...

וכי אצבעת בקירה, כמו בשעווה שקשה,

שקשה, שאין האצבע נכנסת לתוכה אלא לחלק מועט.

אתה דוחק את האצבע לשעווה, כמה נכנס בפנים?

אתה יכול להכניס את הכול בפנים בקטנה ככה, נכון?

אותו דבר ככה הקליטה

לעומת אותם גדולי עולם, אותנו אחרונים.

ועלינו נאמר כי אצבעת בבירה לשכיחה.

כשם שהאצבע נוחה להיכנס בפה הבור,

כך אנחנו ממהרים לשכוח ולעבד את מה שאנחנו לומדים.

איי איי איי.

מכאן הראיה שמה שצריך לחזור על הלימוד

הנה עכשיו סיימו שבע וחצי שנים של ש״ס,

לימוד של ש״ס.

אבל יש שסיימו ויש שסיימו.

יש שסיימו, אם תשאל אותו, הוא לא יודע,

על מה מדובר?

מה, למדתי? לא למדנו את זה.

הוא לא זוכר, למרות שהוא סיים כמה פעמים את הש״ס.

ויש שלמד וזוכר,

יש ארגון מיוחד שנקרא דירשו.

הארגון הזה עושה פלאות.

הוא, מה עושה? הוא נותן לאנשים דרבון לשבת וללמוד.

הם מוציאים חוברות כאלו,

זאת אומרת, רוכשים אותן במחיר סמלי,

ויש להם גם קו טלפוני.

אתה, אחרי שלמדת את הדף גמרא, מדובר על אנשים עובדים, לא מדובר עכשיו על אברכים.

אתה יושב ולומד את הדף גמרא,

עם ההסברים שיש בזה, ויושב וחוזר ומשנן.

אחר כך אתה מתקשר לקו הקולי הזה,

ויש לך שם שאלות, ואתה עונה.

לפי מה שלמדת על השאלות,

סיימת לענות על השאלות, שוב פעם, שלב נוסף.

ואז יש לך בסוף שבוע, סוף חודש, מבחן על כל הדפים,

על כל הדפים שלמדת, יש לך מבחן.

עברת את המבחן, אתם שומעים? עברת את המבחן, אתה מקבל כסף, לא בחינם.

אתה מקבל כסף עבור המבחן.

יש אנשים, אתם לא תאמינו, מה הלכים בתוכנו, סיימו שס,

והם בקיאים בו ישר והפוך,

בזכות המבחן הזה.

ובסוף המחזור של השבע, בסוף השנה הם נבחנים על כל מה שלמדו,

בסוף חודש על כל מה שלמדו,

בסוף שבוע על כל מה שלמדו,

ובסוף השבע וחצי שנים נבחנים גם על כל השאס.

וזכו שם בעשרות אלפי שקלים.

עשרות אלפי שקלים.

אנשים לא, תגיד, בני תורה, אברכים,

ראשי כוללים, ראשי ישיבות, רבני עיר, רבני שכונות, לא, אנשים פשוטים בינינו.

זה הרצון העז לשבת וללמוד תורה,

והנה גם יש מתן שכרה בצדה, מה רע?

אתה פנסיונר, אין לך מה לעשות, שב תלמד גמרא, גם תרוויח כסף.

אם ביטוח לאומי לא דואג, הם ידאגו לך, דירשו.

יש תורמים, צדיקים, תורמים, והם נותנים.

אתה עושה מבחן, ישתבח שמו לאט, אתה מגיע להשגות גבוהות.

הנכד שואל משהו, טאק, הסבא ישר מתרץ את הקושייה.

לא אומר לבן, מה הוא אומר?

על מה הוא התכוון?

מה מדובר?

בחיים לא שמעתי את זה.

להפך, הוא מראה לו שהסבא שלו לא בטלן, סבא שלו יושב, העוסק בתורה.

אשריהם ישראל.

אז יש עכשיו הזדמנות, שבע וחצי שנים חדשות.

עכשיו רוצים לעשות את זה לפחות,

רוצים שיעשו שתי דפים ביום,

ואז יהיה ארבע

שנים בערך

של הסיום השס. למה? רוצים לדרבן עוד ועוד יהודים לסיים את השס.

אדם עולה אחרי 120 שנה למעלה לשמיים,

יוצאים לפניו רב עמי, רב אסי, רב אשי,

רבא, רב, שמואל.

הנה, היהודי הזה למד מתורתנו.

סיים את השס.

רבי יהודה הנשיא,

כל גדול רבינו,

רבי אלעזר ברבי שמוע, רבי הושעיה, כולם באים לפניו.

איזה כיף זה, השתבח שמולד.

עבר 70 שנה, 80 שנה, 100 שנה,

סיים את השס, יצא מהעולם הזה עם כמה פעמים של לימוד של שס.

ברוך השם.

אז זה מי שחכם מנצל את הזמן.

יפה מאוד.

אמר רבא בר זימונא, עם ראשונים בני מלאכים, אנו בני אנשים.

עם אותם הראשונים, כדורו של רבי עקיבא, הם כמו מלאכים,

כי הם היו מחיי מתים

ורופאי חולים.

היו עושים מופתים וניסים ונפלאות, לא בזכות עצמם,

בזכות הענווה שלהם, בזכות הקדושה שלהם, בזכות התורה שהייתה בהם.

הם לא היו מחפשים להיות בבות,

להתבטל כל היום ולקבל קהל ולעשות כאילו שהם יודעים.

הם היו מחפשים לעבוד את השם ברמח איברים שסה גידים. דיברנו בערב שבת פה,

בשיעור.

יש מקומות

בימינו שעשו את מה ש...

עושים התנאים והאמוראים.

יושבים עד השקיעה כל יום, מאחרי התפילה בבוקר,

אחרי שהם אכלו ארוחת בוקר קלה, יושבים ולומדים עד השקיעה רצוף, עד זמן של מנחה,

כן?

עכשיו הם מתפעלים עם תפילין, מורידים, אחר כך תפילת ערבית,

הולכים בשלום לבתים. כמובן, ארוחת צהריים בצהריים, מפסיקים, מורידים את התפילין, כי זה לא כבוד לאכול עם התפילין.

אבל אם יושבים ולומדים כל היום עם התפילין,

מה יש לו זה?

מתפעלים עד, אני יודע מה,

מתחיל את התפילה בנץ, הוא מסיים נגיד בשבע,

בשבע וחצי הוא מסיים את התפילה.

מה זה כל היום עם התפילין?

מה, הוא עכשיו קם?

מי שלא, הוא אמר, בטח הוא עכשיו קם מאוחר, לכן הוא יהיה מתפילין. לא.

הוא נמצא עם התפילין גם בכולל,

גם בבית מדרש. למה? כי הוא לא רוצה לדבר דברים בטלים, כי עם מתפילין לא מדברים דברים בטלים.

אם לא מדברים עם מתפילין דברים בטלים, אז הוא מרוויח כל דקה שלו חשובה.

אז הוא עם התפילין, כל היום שלו, בקדושה.

יש ישיבה כזאת ברובע היהודי,

שם הראש ישיבה, אחד התנאים שלו, מי שמתקבלת זו לישיבה,

צריך להיות עם התפילין.

כל היום בתפילין. ככה הבחורים לא מדברים דברי חולין.

אז אתה נכנס, סליחה מכבודכם, לבית הכיסא, אז הוא מוריד את התפילין.

כן?

הוא נכנס לארוחת צהריים, מוריד את התפילין, את הטלית.

כל היום בתפילין.

כל היום.

ככה רבי מאיר בעל הנס. אתם לא מכירים את התמונה?

אין תמונה שלו אמיתית.

אבל לפי מה שציירו, עם התפילין, נכון?

רבי שמעון בר יוחאי,

עם התפילין, כל הצדיקים

של הדורות הקודמים, כולם רבי חיים חורי,

כולם עם תפילין על הראש שלהם.

ככה היו הסבים, האבות של הסבים,

ככה כל גדולי עולם דאז היו מתפללים ככה, כל היום יושבים ועוסקים. ויותר מזה,

אתה לא יודע ללמוד, קשה לך, אין בעיה.

היו מסיימים ביוב, תקשיבו,

אנשים, אה, זה, פשוטים.

מסיימים כל יום שלוש פעמים את התהילים, לא פעם אחת, שלוש פעמים.

או מה יש לו לעשות כל היום? יושב, מתפלל.

קורא את כל התהילים שלוש פעמים.

אדם, להבדיל היום, יצא לפנסיה, הוא אומר, זה ילך למרכז המסחרי בתל כביר,

ילך פה למרכז המסחרי בקריאת שלום, יש כמה חברים,

נשתה קפה,

נעשן סיגריה, נשחק קצת שחמט ודמקה

וקצת קלפים,

נרוויח, אולי נפסיד גם כסף, וככה נעביר את היום שלנו.

וככה עוד 30 שנה, 20 שנה, העביר במרכז המסחרי,

ויצא השם ישמור ויציל בטל ומבוטל מן העולם.

בקיא במרכז. בקיא בקלפים שבמרכז, כן.

השם ישמור ויציל.

אם אדם היה חכם, היה מנצל.

והוא מסכן, מחכה מתי ימות, מתי זה.

למה? שב בכולל של אנשים שפנסיונרים,

תלמד, תחכים.

קצת תהיה לך גם חברה.

מה עדיף לך, להישאר ככה נעבך

עם החבר'ה במרכז המסחרי, שהם ריקים ופוחזים, הם מדברים כל היום שטויות ועבדים?

אדם חכם מנצל את עצמו לדברים טובים.

אז אם ראשונים בני מלאכים,

אנו בני אנשים.

ואם ראשונים בני אנשים, תראו איזה ביטוי, אנחנו כחמורים.

וואי, וואי, וואי, וואי.

ולא, זה לא סתם חמורים, השאלה איזה מודל של חמור.

אז יש גם מודל לחמור.

ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסה.

ולא של רבי פנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים.

למה?

החמור של רבי חנינא בן דוסה, נכון זה היה?

עם התבואה.

הביאו לפניו תבן, לא מעוסר. תקשיבו טוב, תבן, לא מעוסר.

מה שהחמורים אוכלים והפרות,

הביאו לפניו,

לא רצה לאכול. תאכל!

חמור, תאכל!

לא, לא אוכל, זה לא מוסר.

תעשר לי את התבן, אין אני אוכל. היה מקפיד על תרומות ומעשרות.

שמעתם חמור שמקפיד על המצוות?

אז זה חמור של צדיק,

שהצדיק משפיע על החמור בחומריות שלו,

והופך אותו למה?

לחמור רוחני.

לא גשמי, חמור רוחני.

קח את החמור היום, משפיע על בעל הבית שלו.

זה צריך להיות הפוך. לא הוא רוכב על החמור, אלא חמור רוכב עליו.

השם ישמור.

יפה.

יט״ט. ואמר רבי יהודה אמריו בני יהודה שהקפידו על לשונם נתקיימה תורתן בידן.

בני גליל שלא הקפידו על לשונן לא נתקיימה תורתן בידן.

מי דבקפדה טליה מילתא?

וכי הכל תלוי במה? בהקפדה?

אלא בני יהודה מתוך שהקפידו על לשונם דאבו די כלישנה, היו בדייקים בלשון,

ומתנחל ההוא סימנה נתקיים תלמודן בידיהם. והיו עושים לעצמם סימנים בלימוד,

היו זוכרים את הלימוד, היה מתקיים בידם הלימוד.

אבל בני גליל, זה לא דייק אלישט, הם לא היו מדייקים בלשון.

איך שבא להם ככה קוראים, איך שבא להם לומדים.

ולא מתנחל ההוא סימנה, לא נתקיימה בהם תלמוד ה... לא נתקיימה תלמודן בידן,

לא נתקיים בהם התלמוד שלהם, לא זכרו את הלימוד שלהם.

כמה זה מצער שאדם ישב ולמד, למד, למד, לא זוכר.

הציבי לך סימנים, אומרים בעלי המוסר.

מה זה הציבי לך סימנים? אדם צריך לעשות לעצמו סימנים.

דף זה וזה ככה, דף זה וזה ככה, מתחיל ככה, מסתיים ככה, הכל.

לדעת על בוריו למה?

כדי שאם ישאלו אותו לא ישיב את פני השואלים ריקה.

וגם הוא עצמו לא יתבייש.

היא באיתה מה?

עוד תירוץ.

בני יהודה, גמירם מחד רבה, נתקיימה תורתם בידם. בני גליל, דלא גמירם מחד רבה, לא נתקיים תורתם בידם.

אז הם היו לומדים תורה מרב אחד.

לכן לא נתקיים בהם תורתם.

אבל מי שלמד מכמה וכמה,

אז מתקיימת תורתם.

איפה זה מופיע? זה בגמרא בעבודה זרה י״ט עמוד א׳.

שם אומרת הגמרא, וזה לשונה, כל הלומד תורה לפני רב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם.

הוא לומד תורה ברב אחד, לא רואה סימן ברכה לעולם.

צריך כמה שיותר לקבל, אינו עוד צדיק, אינו תלמד הרם, אינו נבכו וכולי.

כמובן שהם הגונים וטובים, כן? לא סתם.

אז תורתו מתקיימת.

רבינה אמר,

בני יהודה דה גל ומסכתא נתקיים תלמודן בידן.

הם לא רק שהיו לומדים בעצמם,

אלא גם היו מעבירים את מה שלמדו לאחרים,

לכן זכו שמה שהתקיים בהם תלמודם. אבל בני גליל למדו לעצמם. אה, סיימת סכן? סיימתי לבד.

דה לא גל ומסכתא, לא נתקיים תלמודן בידן. דוד,

גל למסכתא. שאול לא גל למסכתא.

דוד, גל למסכתא, כתיב בירא עיריך יראוני וישמחו.

פסוק בתהילים קי״ט.

שאול דה לא גל למסכתא, כתיב בו ובכל אשר יפנה ירשייה.

ואמר רבי יוחנן, מניין שמחה לו הקדוש ברוך הוא על אותו עוון לשאול המלך,

שנאמר, ומחר אתה ובניך עימי, דרשו חז'ל,

עימי במחיצתי.

בני יהודה די כלישנא, היו מדייקים בלשון, ומאי היא?

די כלישנא.

דאאו בר יהודה דאמר להוא, טלית יש לי למכור.

אמרו לה, מהי גוון טליתך? מה הצבע של הטלית?

אמר להו, כתרדין עלי אדמה,

כמו טרד,

עלי טרד באדמה. זה הצבע.

בני גליל דלא די כלישנא, שלא היו מדייקים בלשון.

מהי היא?

דאאו בר גלילה דאמר להו, אמר למה?

אמר למה?

אמרו לה, גלילה, שותה.

חמר למרכב או חמר למשתה, איזה אתה רוצה?

חמור לרכב או חמר לשתות? לא היו מדייקים בלשון.

עמר למלבש או עימר לעית כסה?

היית אתא דבעיה למימר לחברתה, תעיד אוכלי חלבה.

אמרה לה, שליכתי תוכלי כלבי.

והיית אתא דעתיה לקמדה דיינה.

אמרה למרי קירי טפלא, אהבת לי, וגנבוך מין?

וחדו אבד אחד, שדרו לך, אלא ולא מתקרעך ערה.

אז זה כמה וכמה סוגים של מה? של ביטויים שהם היו מתבטאים והם היו נשמעים לכאן ולכאן,

והיו מתבלבלים והיו צריכים לשאול. מה אמרת? התכוונת לזה או התכוונת לזה?

התכוונת לככה או התכוונת לככה?

אז זה היה מראה שהם לא דייקו. בגלל שלא דייקו בצורת הדיבור שלהם, בצורת המקרא שלהם,

בצורת הלימוד שלהם,

לכן לא נתקיים בהם התלמוד,

לא נתקיימה בהם התורה.

יפה.

עד כאן.

נעבור בסייעתא דשמיא לפה ליועץ,

זכותו תגן עלינו, אמן.

חינוך.

כתיב במשלי כב' ו'

חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לו יסור ממנה.

כך אמר שלמה המלך.

מצוות האב על הבן לחנכו בתורה ובמצוות,

כי זה כל פרי הבנים לגדל אותם על התורה ועל העבודה.

שמי יהיו חס ושלום בנים משחיתים,

ההיעדר טוב ממציאות הרע.

וכשם שצריך לחנכם בתורה ובמצוות,

כך צריך ללמד אותם ולחנך אותם בדרך ארץ

ובמידות טובות וישרות,

באופן שכל רואיהם יכירום, כי הם זרע ברך השם.

ויחנכם וירגילם גם במידת ההסתפקות במועט,

ושלא יהיו להוטים אחריהם מאכל טוב ומלבושים טובים.

ואף אם חננו השם עושר,

ירגיל את בניו להסתפק בטוב מעט כדי שלא יצר להם לחיטות בצרה.

כשיהיה להם קשה, יוכלו להסתדר.

והרוצה לחנך בניו ולהרגילם בדרך טובים, לא יראה להם פנים רק לעולם יקם,

שימו לב לביטוי פה,

ובפיו יוכיחם באופן שלא יתגאו ושלא יהיה להם געגועים.

לא, אני רוצה, אבל אני רוצה את זה.

אתם מכירים את הילד הקטן שועקשן לאבא?

אבל אני רוצה את הסוכריה הזאת. הוא אומר, לא, זה לא קשה, לא, אני רוצה.

עושה לו קצת בושות, טוב, טוב, בסדר, בסדר, בסדר, אני אקנה לך.

מה אתה מחנך אותו עכשיו?

שאם הוא רוצה משהו, הוא יעמוד על שלו ונגמר הסיפור.

ואם הוא יעשה לך בושות בסופר, אז תקנה לו את כל הסופר.

כי זה מה שהוא עושה לך, הצגה, ונגמר הסיפור. בשנייה אחת הורים נכנעים.

הוא הולך לקנות, אני יודע מה,

הבן השני, הוא משגע אותו, תקנה לי זה, בוכה לו, יושב על הרצפה.

עורך החכם, הוא אומר, תמשיך לשבת, אין שום בעיה, אני מתקדם.

אני הולך, שתיים, שלוש רגעים, הדמעות נספגו,

החיוך חזר על הפנים, והוא ממשיך.

הוא הולך אחרי אבא ולא מדבר שום מילה.

אבל אבא טיפש, הוא אומר, לא, בסדר, אני אקנה לך, בסדר, בסדר, טוב, תיקח, נו, טוב, תיקח.

נו, נו, נו, נו, בום, נגמר הסיפור.

וככה הילד גודל, וכמו שהוא גודל,

והבקשות שלו בהתחלה, שהם הענו שהוא קטן-קטנות,

כשהוא גודל, הבקשות גדולות.

הוא אמר, לא מדובר פה באבא קמצן.

לא על זה התכוון הרב הפלא יועץ, שיתקמצן. להפך, לא.

ייתן, אבל הכול בחשבון טוב,

לדעת.

הוציא ציון טוב, בבקשה, הנה, 100 שקלים.

זה מדרבן אותו הלאה, הוא ימשיך ללמוד עוד יותר טוב.

הוא יודע שמה שאם הוא מוציא ציונים טובים, אם הוא לומד טוב,

האבא שלו מפרגן.

גם אבא צריך להיות חכם.

זה לא רק להגיד, טוב, נורא, אם הוא מוציא ציונים טובים. יכול להיות שהוא מעתיק במוציא ציונים טובים.

לדעת לדבר עם המלמד שלו.

פעם בשבוע, פעם בשבועיים, מתקשר, מה שלומך,

כבוד הרב? איך הבן שלי?

במה הוא חסר?

במה הוא זה?

מה הוא פה? במה הוא צריך להתחזק יותר?

הוא משתתף בכיתה?

הוא מראה רצינות בלימוד?

הוא מראה יראת שמיים בלימוד? או שזה הכול ככה, הוא לומד בשביל.

או שהוא עושה טובה שהוא לומד.

מלמד הזה חכם השתבח שמו לעד אז הוא מכווין את הילד הזה ואז הילד הזה עולה ומתעלה במעלות התורה והיראה

ואז האבא רואה השתבח שמו דור ישרים מבורך אם לא חס ושלום חס וחלילה

הילד הזה פורק עול

ואז במקום למצוא אותו בספסלי בית המדרש הוא ימצא אותו בספסלים שברחוב

או על הגדרות פה בפארק

הוא ימצא אותו שם יושב

הלאה

ואף אם הוא בן יחיד לעולם יראה לו תוכחת מגולה מאהבה מוסתרת

איך אומרים אה אתה בן יחיד בטח מפנקים אותך ההורים שלך מה קשור?

להפך

בגלל שהוא בן יחיד הם גם צריכים לדעת להוכיח אותו לגלות אהבה אבל שהאהבה הזאת תהיה מוסתרת

עד אשר יגדל

כי חוסך שבטו שונא בינו

לא אמרנו פרק אותו מכות

עם המחבטות

והשוט

לא הכוונה לתת לו מה שנקרא צ'פחות כדי שהוא יבין את מקומו

שהוא יבין כיצד צריך להתנהג כיצד צריך להתחנך

כי חוסך שבטו שונא בינו ועבור שיחרו מוסר

הוא צא ולמד מה שהראה לדוד המלך עליו השלום עם אבשלום בנו על אשר לא עצבו אביו מימיו לאמור מדוע ככה עשית?

וידי נשים רחמניות בישלו ילדיהן כי איוולת קשורה בלב נער

ושבט מוסר ירחיקנה ממנו והכל לפי דעתו של בן ולפי שנה ויגלגל עימור

הכל לפי ההתנהגות הוא בן שנה עכשיו צריך לדבר איתו בשפה של בן שנה

או בן שנתיים בן שנתיים בן שלוש בן שלוש וכן על זה הדרך

ופעמים בהכאות אין ברירה צריך לתת לו צ'פחה אחת שיבין

הוא פעמים בתוכחות לדעת להוכיח אותו מה אתה עושה? תיזהר

הוא הדליק בטעות את האור בשבת קורה נכון? ילדים קטנים רגילים

טק בא הלך לשירותים הדליק בשבת את האור תהיה אבא חכם תשאיר את האור דולק

שים על זה ככה כזה פלסטיק שבת קודש

נגמר אז הוא יודע אל תהיה קמצן

ואחר כך בטעות הדליק לך פה בטעות הדליק לך שם אכלת אותה כל השבת שילמת כפול

למה? כי רצה להתקמצן תהיה חכם

פעם אחת סיפר לי איזה אחד נסע שבת לחמיב

אה חמיב הזה היה בן אדם טוב אבל היה קצת ככה

קמצן הוא לא רצה להשאיר להם אור היה להם תינוק

הוא לא רצה להשאיר לי אור קטן בחדר במנורה אמר לא תכבד המנורה זה הרבה חשמל מושך זה זה אז לא היה את הלדים

היה את המנורות האלו הצהובות הקטנות וזה לוקח הרבה חשמל

בקיצור הוא אומר במוצאי שבת הוא במקרה ירד למרתף למטה יש לו כמו מחסן כזה למטה

מתחת לבית בווילה.

אז הוא גילה שם שכל השבת היה אור דולק בזה.

אמר, אתה רואה, מה זה, הוא רצה להתקמצן שמה על מנורה קטנה. מה עשה הקדוש ברוך הוא? השאיר לו את כל האור של הלמטה של המחסן.

על שבת קודש לא מתחשבנים.

אשליך להשם יהפכה והוא יכלכלך, תוציא.

מה שאתה קונה לכבוד שבת קודש, הקדוש ברוך הוא מחזיר. בדוק ומנוסה.

בדוק ומנוסה.

אתה קונה, אתה דואג את הדברים הכי טובים. לא לחסור, הכי משובח, הכי טוב.

לכבוד שבת קודש, קודש ברוך הוא מחזיר.

אז צריך לדעת איך לחנך אותו. פעם לתת לו צ'פחות, נותנים לו שם מאחורה,

כן, בישבן.

פעם צריך לתת לו תוכחות, להגיד לו, מה אתה עושה? תיזהר, זה חילול שבת.

אל תגיד, זה חילול שבת, לא מדליק עם אור.

תסביר לו, אסור להדליק אור, כתוב לא טובה ערוש בכל מושבותיכם.

השלטר הזה שאתה מדליק זה בכלל חשמל,

נו, בכלל אש בשבת, זה נקרא לא תבערו.

אסור להדליק, תקפיד, או להגיד, או אבא סליחה, לא ידעתי, או זה בטעות, נכון, נכון, בטעות, אפילו על טעות צריך להיזהר.

כי לא סתם הקדוש ברוך הוא נתן לך את זה, שמה שאתה תדליק, כנראה שעשתה דבר אחר, לכן מאוד תיזהר, תתנהג יפה וכולי.

ופעמים בבקשות, לבקש ממנו, אל תעשה ככה, תיזהר,

תבוא להתייעץ, תבוא לשאול.

ופעמים ברכות, לדבר איתו בצורה עדינה.

פעמים במנות,

פעמים במתנות,

גם, הנה, יפה, השבת לא עשית, הנה, בבקשה.

ופעמים בדברים טובים.

ויחנך אותם בכבוד הבריות.

מגישים לך יד, ילד קטן, שבת שלום, תגישייה, תגיד בחזרה, שבת שלום.

אתה רואה בן אדם מבוגר, תקום, תכבד אותו, תן לו לשבת.

וכולי, זה דרך כבוד הבריות.

ושלא יהיה עז פנים וקשי עורף,

ושיהיה מן הנעלבים ואינם עולבים,

וירחיקם מחברת חברים רעים, ומן השבועות, ומן השחוק,

ומן הכיעור, ומן הדומה לו.

וצריך חוכמה ודעת לראות חדרי בטן, הבנים,

ולגלגל עימם כראוי לפי דעתם ולפי השנים. לדעת להתגולל איתם כראוי, לדבר איתם,

צריך הרבה חוכמה.

לדעת לרכוש.

המלמדים, בדרך כלל מי שלמד לחנך בצורה נכונה ואמיתית,

אז הוא יודע בדיוק איך לתקשר עם ילד קטן.

הוא יכול בשנייה אחת לכבוש את הלב של הילד קטן, אפילו את כוחו רציני כזה או זה,

בשנייה אחת הוא יכול לרכוש את ליבו.

תן לי כיף, תן איזה, כמו הרופא.

או רופא שיניים של ילדים קטנים, או יופי, כל הכבוד, איזה גיבור אתה, איזה פה, איזה שם, ככה, ביטויים כאלו,

שאתה קונה את הלב של הילד הזה, והשתבח שמו לעד,

תמיד צרצרה, והוא הולך איתו בדרך קשה. בסוף, אחר כך, שלום חס וחלילה, הוא פורק חול.

ולגולל עימם, לגלגל עימם כראוי לפי דעתם, לפי השנים, ועל הכל לשפוך נפשו לפני השם, שלא יהיו חטאותיו מונעים הטוב ממנו.

סיפרנו כמה פעמים,

ונחזור שוב על רב חיים קנייבסקי, שהילד קטן היה הילד הכי שובב במשפחת קנייבסקי. הילד הכי שובב.

ושאלו את הסטייפלר, איך זכית לבן כזה?

היום הוא גדול הדור, איך זכית לבן כזה?

מה אמר להם הסטייפלר?

אני הייתי הולך לכותל המערבי,

הייתי בוכה עליו.

מה יהיה אם חיים קשה שלי? זה הילד הכי שובב, זה הילד הכי בעייתי.

מה יהיה איתו? מה יהיה איתו? הוא אומר, עליו בכיתי הכי הרבה.

תראו כמה גדול כוח התפילה שהתקבל בשמיים לרצון לפני השם, וזכה להיות גדול הדור, חיים קנייבסקי.

אז זה כוח התפילה שאבא והאימא משקיעים. לא, נגמר, זהו, סיימתי את תפילת שמונה עשרה.

תבקש, תתפלל, תתחנן לבורא עולם.

אפילו שאתה בריא, תבקש עוד בריאות, שהגדול יתמיד את הבריאות וכו'.

ושיהיה כל זרעו זרע קודש,

זרע הנשים, בריא ומזל היו.

וגם על הבנות,

חיוב הרמיה לחנך אותם ולהרגיל אותם בכל מלאכות ובכל שלמות ובכל מידה טובה.

היום אומרים לה, אה, לא למדת תואר ראשון. את לא שווה, מי התחתן איתך?

לא, למד אותה לבשל ולאפות לבעלה.

מה מסכן הבעל הזה חוזר בלילה מהעבודה,

או הוא חוזר מהכולל שלו, אין לו מה לאכול ולשתות, צריך להכין לעצמו?

דיברתי עם איזה אחד אתמול בלילה.

מה נשמע, נו? איך היה בשבת האחרונה?

הוא אומר לי, כן, איזה חמין טוב יצא לי. אמרו, מה הפירוש הזה? מה, אתה מבשל? הוא אומר, כן, אני מבשל בבית.

זה לא פסול שבעל יודע לבשל, זה טוב,

אבל זה תפקיד של האישה בבית.

התפקיד של הגבר זה התפקיד הרוחני.

לחנך את הבית, לגדל.

האישה, יש לה את התפקיד של עקרת הבית, היא עיקרו של הבית.

גם היא מחנכת את הילדים, גם היא בעצת בעלה.

אבל מי המנהיג בבית? הבעל, ולא להפוך את היוצרות.

הבעל הוא העקרת בית, והאישה היא מה?

היא הגבר.

אז איך בית כזה יכול להתקיים? השם ישמור ויציל.

ואז נכנסים לבעיות, לגירושין, לפה ולשם.

אם הוא שף, זה משהו אחר, זה בעיה, הוא חולה מטבח.

אז אי אפשר, זה המקצוע שלו, זה בעיה, קשה להוציא אותו מהמטבח.

גם אני נכנס למטבח לעזור לאשתי.

בהכנות לשבת, זה מצווה.

אז אתה עוזר לאישה, מה את רוצה היום שאני אכין? תלמדי אותי, בואי. אני לא יודע שום דבר.

בואי תלמדי אותי מה להכין.

הנה, תעשה ככה, תעשה ככה. היא לא אוהבת שאני במטבח.

אבל כשאתה במטבח זה לא, זה לא תפקיד של הגבר.

כן.

זה, לך, לך, תשב, תלמד.

זה מפריע לי שאתה עוזר לי במטבח. אני רגילה לעבודה שלי, לסדר שלי.

טוב, אולי אני אשטוף לך כלים.

אבל עוזר לאישה שלו, ישתבח שמולד.

אז וגם על הבנות חיוב ארמיה לחנחן ולהרגילן בכל מלאכות ובכל שלמות ומידות טובה. אז אל תחפש שהילדה שלך תצא עם מקצוע ובסוף היא לא יודעת להכין דייסה לבעלה,

או לא יודעת לחתוך סלט.

להפך,

תן לה גם את הדבר הזה שהיא תדע.

היא מתחננת עכשיו,

אימה, איך עושים מרק עוף?

איך עושים עוצבו?

איך עושים חמין? הלו,

מה עשית כל השנים? שיחק תטריס, מה עשית בבית?

לכן, האימא צריכה להיות חכמה לשתף את הבת שלה יחד איתה בהכנות. עכשיו תכיני עוגה.

הנה, זה המתכון, בוא נעשה ביחד.

הנה, תשברי את הביצים, תבדקי אותם, שאין מהם טיפת דם.

סיכה, עכשיו תביא את האפקת, זה, אפייה של כפז.

עכשיו תביא האפקת סוכר, עכשיו ככה,

שימי קוקוס, שימי סוכר,

שימי ככה, תבחשי את זה, תשימה את זה. אה?

לא יודע הכול. לא, זה לפי המתכונים שאשתי מלמדת את הבת שלי, אז אני זוכר.

וככה, תעשי עוגה לכבוד שבת קודש, תכניסי את זה לתנור, סגרי את הדלת.

עכשיו צריך להוציא, הנה, זה נאפץ, תקלי, תבדקי מה קיסם.

אה? אשתי שולחת אותי, תבדוק מה קיסם, אם העוגה נהייתה מוכנה.

ואיך הפשתידה, וככה, ופה ושם.

ככה, הילדה הזאת גודלת, השתבח שמולד, יש בה מקצועיות,

מקצועיות, היא מכינה לבעלה, השתבח שמולד, הוא שמח,

הוא לא צריך לחפש בחוץ בשדות זרים אוכל.

הוא בא הביתה, אומר, אה, ריבונו של עולם, תודה רבה, איזה אישה נתת לי.

רפאנו, ריבונו של עולם, תדע גם לאשתי, שיהיה לה בריאות ברגליים,

בריאות בנפש, בריאות בגוף,

שתמשיך הלאה להכין לי מטעמים טובים לכבוד שבת,

שתמשיך הלאה לבשל, לכבש, לאפות, לגייס.

איזה טרחה יש?

לא היינו רוצים להחליף אותה, אה?

בשלושה ימים שהיא נמצאת בבית חולים אחרי לידה,

כמה הגברים סובלים.

אז צריך להודות על זה גם, להגיד תודה, לתת פידבק מדי פעם קנה לזר פרחים, כל חג תיתן לה מתנה,

תפנק אותה, תן לה, תוכיח לה שבאמת אתה דואג לה,

באמת אתה אוהב אותה.

וביותר צריך להרגילם שיסתפקו במועד ושיהיו עיניהם יפות ושלא תהיינה עצלניות ולא דברניות,

ושתקום בעוד לילה ותעשה כל מעשה בזריזות ובנקיות ובכשרות וביהידות.

וכל סדר הנשים הכשרות באופן שיקוים בה ויהללוה בשערים מעשיה.

ותמצא חן ושכל טוב, וביותר צריך זהירות על הבנות, כי לא תדע מנת חלקם.

איפה אתה תדע מי זה השידוך שלה עכשיו?

ואם חס ושלום תמצא איש קשה וחמה ובני בית קשים, והיא מלומדת בגדולות ובמידות גרועות, מה יהיה שם?

ערובת עשן, אה?

יהיה בלגן, תגיד, לא סובל את אמא שלך,

ואני לא סובל את הכלה שלי, ואיזה כלה תתגרש ממנה, והה,

צרות צרורות. אוי לה, ולרוע מזלה.

וגם אישה יראת השם היא תתעלל, ובחיוב הרמיה על אביה ואימה לחנך ולהרגילה וברכות הנאות ותפילות ומצוות נידה וחלה ומליכה.

שתהיה בקיאה בהן בכל דקדוכיהן, וכל דינים ומצוות הנשים, שתהיה מלומדה,

ובכל מידה ומידה תהיה לימודה.

צריך לדעת כל ההלכות שקשורות לכשרות,

למטבח וכולי.

כל ההלכות שאישה צריכה לדעת, שתהיה צנועה כי כל כבודה בת מלך פנימה.

ואין אלה קצות דרכי החינוך וישמע חכם ויוסיף לקח ובזה ישמח ויוצא חלצה בעולם הזה ותגן לנפשו בעולם הבא. וכבר כתבתי בזה כותב הרב לאל בערך אהבת זרעו עיין שם ובשאר כתבי הקודש אשר לי.

ואני חוזר על הראשונות כפעם בפעם כי כן ראוי להיות חוזר בדברי מוסר ויראת השם וההנהגות הטובות.

כי כן נצרו של אדם חוזר ונאור לרגעים וכן הוא ולכן יערוף כמטר לקריטי זל קטע לאמרתי אולי אוכל לנקה בו וגירשתיו בסיעתה לשמיא.

ברוך אדוני לעולם אמן ואמן. רבי חנון בקשה אומר עשה הקדוש ברוך הוא לזכו את ישראל לפיכך בלתיים תורה ומצוות

שנאמר אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ו...