עין יעקב - שבת מ | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, והשם עלינו והחמיו ירוויח. השיעור יהיה לעילוי נשמת

רבי אליהו רמינוב בן ישועה וזרובבל,

וגם יהודה בן ישועה וזרובבל, רוח העונה תנחם בגן עדן, וגם לעילוי נשמת כל הנפטרים בתוך שנה זו,

והנפטרות

תהא נשמתם צורה בצרור החיים, אמן.

אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב, אנחנו במסכת שבת פרק שישי,

דף סג עמוד א',

אות מ', משנה.

אומרת המשנה, לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח,

ואם יצא חייב חטאת.

אז כידוע,

מלבד זה שאסור לאדם לטלטל דברי מוקצה ביום השבת,

זו שאלה גדולה אם יש בה מקום עירוב או אין בה מקום עירוב,

אם כן יהיה מותר לטלטל בעירוב הזה, אם כן לסמוך,

איזה עירוב יש, רק של חוט,

לכי וקורה וכדומה וכן על זה הדרך.

נוסף לזה, המשנה במסכת שבת אומרת שאדם לא יצא לו בסייף. סייף זה החרב של זמניו,

דעש של ימינו.

זה סייף.

ולא בקשת,

ולא בתריס.

תריס, דהיינו, זה המגן שלהם שהיה,

שהם איתנו מלחמים ועם זה מגוננים,

ולא באלה.

תפסו עכשיו איזה אחד, לא משנה מאיזה,

למי הוא משתייך, לאיזה פוליטיקה.

אז הוא מחזיק עלה באוטו.

אז הוא אמר, שאלו, אתה לא מחזיק את העלה באוטו,

מדי פעם תוקפים אותי, אז שיהיה לי משהו להגן.

הוא שכח שיש לנו את התהילים של דוד המלך אומר,

ואנחנו בשם השם אלוהינו נזכיר,

המה קרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד.

אם אדם אוחז בכוחי ועוצם ידי,

זה שום דבר, גברוך הוא ירא, ייתן לו צ'פחה אחת,

מה הוא יכול על הקדוש ברוך הוא?

כל שכן על בשר ודם. ואיפה הדוגמה הציבורית שלך בתור איש ציבור?

לא מתאים.

לכן, מה לו להחזיק דברים כאלו?

מה ליהודי בעצם להחזיק דברים כאלו?

אז המשנה אומרת שאסור להחזיק דבר שכזה, ולא ברומך. רומך זה היה מקיאלי מחוד,

מה שנקרא השפיץ, שאיתו היו נלחמים על גבי הסוס.

רוכבים על הסוס, ועם זה היו,

השם ישמור ויציל, דוקרים ומוציאים נשמות.

אבל אדם שיצא עם הדברים הללו, אומרת המשנה, חייו חטאת.

דהיינו, בזמן שבית המקדש היה קיים, מביא קורבן הקרוי קורבן חטאת.

רבי אליעזר אומר, תכשיטין אין לו.

הרי אם הוא לוחם, מה התכשיטים שלו?

מה לוחם לובש? את האפוד שלו מברזל,

לובש את הקסדה מהברזל,

החרב שלו בנרתיק,

הסייף שלו, הרומח שלו, זה תכשיטים שלו.

ואנחנו יודעים שמה?

שתכשיט בשבת יוצאים איתו.

אז אולי נאמר שזה תכשיט,

ואז לא יהיה מחויב להביא קורבן חטאת לכאורה.

כמו,

אתם יודעים שהיו אצל רב חיים קניבסקי,

ושאלו אותו, כבוד הרב, מותר לגבר ללבוש שעון או לא?

מדובר על שעון שהוא תכשיט,

שעון מזהב, הוא קיבל מתנה על החתונה שלו,

שעון מזהב.

חיים קניבסקי אמר, זה מלבושים של אישה.

יתרה מזאת, הייתי פעם עם יהודי אצלו,

שעדיין לא נשוי,

בחור רווק,

בשעות המאוחרות של הלילה, שהוא לומד חברותא,

אז עולים למעלה במדרגות ונכנסים, VIP זה נקרא,

נכנסים מלמעלה.

כבוד הרב, הגיע בחור, שכחתי שהוא עם חולצה קצרה,

וחיים קניבסקי וחולצה קצרה לא מסתדרים.

מאוד קשה לו עם החולצה קצרה.

אמר לו, כבוד הרב, הוא רוצה ברוכה ואצלו אוכל לזיווג,

והרב אמר לו לזיווג.

הוא אמר לו במילים הללו,

שיהיה לך כסף לקנות חולצה ארוכה, תוכל להתחתן.

דרך של גדול הדור.

דבר אחר,

היה בחור אחר, בן דוד שלו,

שלקחתי אותו, הוא סיים צבא עם השרשרת של החי, אתם מכירים את זה?

כאילו שהם הולכים מתים, על פרסם שרשרת שהוא חי.

והוא בא, אז הוא אומר לו, תוריד את זה, ויהיה לך זיווג.

אל תלך עם זה.

זה בכלל הדברים שלא ילבש,

שצריך להיזהר.

אדם לובש את זה לרפואה וכולי, או...

זה משהו אחר.

אבל מה לנו ולזה?

לכן כל אחד צריך להתחזק בעניינים הללו

כמה וכמה שיותר. אז אומר רבי אליעזר,

תכשיטין אל לא.

אז זה בגדר של תכשיטין.

חכמים חולקים עליו, הוא אומר לא, לא, לא.

אינן אלא לגנאי. בשביל מה אתה צריך את זה?

להגיד שאתה אבו עלי, שאתה לוחם?

זה כמו ההלכה,

אדם שמחזיק נשק.

אז אם הוא בבית שלו ושם את זה בכספת, בסדר.

הוא יכול לישון רגוע בלילה.

גם אם יגנבו את זה או יפרצו את הכספת,

אז יחקרו אותו וישחררו אותו לחיים טובים ובשלום.

נגנב, נגנב.

אבל אדם שהשאיר את זה ככה, הזכיר את זה על גבי השידה שלו.

הוא יכול לבוא ולהגיד מחר זה בסדר?

הייתי שומר טוב, שמרתי איזה מקום טוב? לא היית שומר טוב. למה לא היית שומר טוב?

כי השארת אותה אקדח במקום, לא לפי הכללים.

אותו דבר ההלכה, שאדם שהוא שומר, שהוא שוטר, לא משנה,

שהוא בצבא הקבע, בצבא הערעי, נכנס לבית הכנסת, מחויב לכסות את הנשק שלו.

זו הלכה, זה לא חוכמות.

למה?

אין זה כי הם בית אלוקים וזה שער השיים. המקום הזה הוא מקום של קדושה.

לא מדברים בו, לא אוכלים בו, לא שותים בו.

נטו תפילה ודברי תורה.

נטו תפילה ולימוד תורה.

אז אתה יכול לבוא לעשות אבו עלי לפני קודשא בריחו,

לכן אתה עומד כל כולך לפני מלך מלכי המלאכים, הקב' ברוך הוא, איך אתה תעשה אבו עלי?

לכן,

מחובתו לכסות את הדבר הזה.

יש הרבה שמקפידים אפילו להניח את זה בצד, זה קצת מלחיץ.

בבתי כנסת של יישובים וכאלה,

החייל יניח את הרובש שלו בצד, לך תדע איזה מוחמד ייכנס,

שמשמורי הציד יכול לטבוח שם.

לכן הוא מחויב לשאת את זה עליו, אבל יכסה את זה כמו שצריך.

אולי זה גם טעם לאחת הסיבות שהתימנים באמת נהגו להתפלל את כל התפילות עם טלית דווקא,

כדי לכסות עצמם, אם הוא עם חולצה קצרה וכן על זה הדרך,

לכסות עצמו, וגם בעניין של ליכון לקראת אלוקיך ישראל,

ששליח ציבור מתפלל כשהוא מעוטף, כמו שכותב השולחן ערוך.

אז לכן חכמים אומרים, אינם אלא לגנאי בשבילו,

שנאמר, למה זה לגנאי?

אומר הנביא ישעיה,

פרק ב',

וחיתתו חרבותם, וחיתתו חרבותם, חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות.

מה יהיה לעתיד לבוא עם ה-M16?

אמרו לבכור, מה יהיה לעתיד לבוא עם ה-M16?

יהפוך למגרפה.

למזמרה יהפוך.

החרבות שלהם יהיו עת חפירה.

לא יצטררו לכלי המלחמה הללו. למה?

שבח שמו, ברור עולם ה' נלחם להם.

ונגמר הסיפור, אין אויבים מסביב.

לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמוע דברי ה'.

עד כדי כך ירוץ אדם כדי שחבר שלו,

לדחוק את חברו לקיים מצווה, ברכת שהכל נהיה בדברו,

בורא עצה בסמים, בורא עזב בסמים, כדי שהוא יענה מהם, כדי שתהיה לו זכות.

בלי זכות הוא מפספס. האי יהודי, אולי אתם הכרתם אותו, ודאי שהכרתם אותו אפילו,

מסתובב ברחובות של נווה שאנן,

נווה שאנן, מסתובב ברחובות של יפו-תל אביב כל בוקר, יהודי מתל כביר.

יצא לפנסיה, אמר, מה אני אעשה בחיים?

ללמוד תורה אני לא יודע, אז לשמוע אני כן יודע, אבל הרב לא נמצא כל היום בבית הכנסת לשמוע דברי תורה,

ולקול לא תמיד מסתדר לו באוזן הבאה עבריו, אז זה קצת קשה, לפעמים גם נרדמים.

הוא אמר, יש לי פרויקט בשבילי.

החליט שהוא לוקח עגלה של שוק,

הוציא ממנה את הבד הזה, השאיר לה רק את הלמטה, את החלק למטה עם הגלגלים והעמוד,

ואז שם שם קרטון של ביסקיוויטים.

ואחר כך הוא לוקח כל סוגים של הבשמים, עצה, עזבה, מינה ולימון או אתרוג הנותן לו לחטוף בפירות.

כיפה, שתיים,

שם,

ונגמר הסיפור, והוא מסתובב לו כל היום. הולך מתל כביר ברגל עד לאזור של יפו-תל אביב, שם פלורנטין פנימה,

והוא נכנס, ובדרך כל יהודי שהוא פוגש, לא משנה חילוני, דתי, סוחר, עסוק,

לא עשו, כולו אומרים ברכה.

הוא מברך, עצה בסמים, עזבה בסמים, ואני נותן לך לחטוף פירות,

אין לו כיפה, שם לו כיפה, והוא מברך.

מסיים את זה, אומר לו, ברור מיני מזונות, עכשיו, אחרי כל ברכה כזאת, אמן,

אמן, אמן, אמן. תיזהרו לכם כמה בן אדם יכול לאסוף זכויות מכלום.

כולו הוא משקיע 20 שקל, 50 שקל, הגזמתי,

על ה... מה שנקרא, על המסביב שלו,

והוא אוסף תילי-תילים,

על אוטובוסים שלמים של מצוות, של אמן.

ואיך כותב התנא? עדיף שאדם יבוא לעולם הזה כדי להגיד אמן, וכל שכן אמן ישמרבה, כי כמה מעלתם גדולה.

אז שהוא אומר, אלפי אלפים של אמן,

ועוד בזה שהוא מזכה את הרבים, כתוב הוא מזכה את הרבים, אין חטא בעל ידו.

אז כמה זכויות בן אדם יכול לאסוף לקראת היום האחרון?

במה?

שהוא בפנסיה.

גם אוכל, גם שותה, גם נהנה, גם נח, גם הכול, גם מזכה את הרבים.

תראו, איזה חוכמת חיים הקדוש ברוך הוא נתן ליהודים.

לכן כל אחד ואחד מאיתנו זה מפעל.

אתם זוכרים? מפעל.

מפעל לחסד, מפעל ליראת שמים, מפעל לתורה, מפעל לתפילה.

לכל דבר יהודי נועד בעולם הזה בשביל לעשות. לא לשבת בבית ולהגיד,

הקדוש ברוך הוא יעזור, יהיה טוב. לא.

אם לא תעשה, הקדוש ברוך הוא לא ישפיע עליך שפע.

ואם הוא נתן לך שפע, לאו דווקא בגשמי, גם ברוחני, תעשה, תפית את זה הלאה.

כדי שהקדוש ברוך הוא הלאה ירחיב את גבולך.

אז היות וזה יהפך בסופו של דבר לעת חפירה,

יהפך בסופו של דבר למזמרה,

מעיקר זה כבר גנאי.

נכון שעכשיו זה M16 והוא מתהדר בו, אתם מכירים את זה כשמצטלמים?

מצטלמים, הוא אומר, תראה, זה M16 יש לי, תראה, זה, זה, קניתי ככה, אז תיקח, קניתי פה, קניתי שם.

כן, אבל עכשיו זה, או-טו-טו נהפך לגנאי, הם אמרו, או-טו-טו גואל אותנו, נגמר הסיפור, זה לא יהיה.

אז מה לך ולזה?

לכן כותב הנביא ישעיה, וכל מה שכתב הנביא ישעיה, זה נבואה לדורות עולם.

זה לא כתבו איזה עכשיו, איזה סופר רעש, שלא מבין שום דבר.

הסתכלות לדורות הבאים עד סוף כל הדורות.

ולא, בסיום שם מה כתוב? ולא ילמדו עוד מלחמה, לא יהיה מושג של מלחמה.

למה? כי אין אויבים לעם ישראל, אין שונאים. הנביא כותב שתישאר אומה אחת בעם ישראל סך הכול. מי הם? מצרים. למה?

הם עשו רצון השם יתברך בשעבוד של עם ישראל. נכון שהם חטפו,

נכון שהם עוד חייבים לנו עודף. אתם יודעים, פעם היה בית משפט בהאג,

הוא עדיין קיים,

היה שם תביעה של אחד מהעיתונאים המצריים

נגד ישראל.

הוא אמר, אתם הייתם אצלנו וביקשתם מאיתנו, לפי המקרא שלכם, לא לפי הנביא של מוחמד,

אתם לפי המקרא שלכם כתבתם שמה?

שאתם לקחתם,

ושאלה אישה משכמתה ומגרת פתק לכסף וכלה זהב ושמלות.

ומה כתוב? וניצלתם את מצרים.

סליחה, אז אם לקחתם, איזה חוצפה זאת.

תחזירו את מה שלקחתם. הרי מה אמרתם לפרעה?

אנחנו דרך שלושת ימים נלך במדבר לזבוח להשם אלוקינו,

לכן תביא לנו צאן ובקר וכסף וזהב והכל,

והרקר נשתחרר מהכל.

אז זאת אומרת, הלכתם ולא חזרתם. וכמה שנים עברו?

אלפי שנים. בואנה הגזלנים, עם ישראל, תחזירו את כל הכסף של מצרים, של האבות שלנו.

את מי הביאו לשם?

הביאו לשם את אחד מגדולי ישראל, לא זוכר את שמו.

איך?

לא, זה היה בזמן המשנה, בזמן הגמרא. אני מדבר על עכשיו, בזמננו.

הביאו לשם יהודי חכם,

והוא אמר להם, רגע, רגע, רגע, רגע, אין בעיה.

אתם טוענים שאנחנו חייבים לכם? בסדר גמור.

בואו נעשה חשבון.

כמה היו בעם ישראל במצרים?

כתוב, 600 אלף עלו לבד מ... הדברים, לבד מיתה.

אז תעשו חשבון.

תעשו חשבון, היו סכום אסטרונומי של אנשים שם, וזה חוץ מהתינוקות שדחפתם בתית ובתבן,

ואלו שמתו, ואלו שנהרגו שמה,

והכול וכולי וכולי.

אה, יפה מאוד. אה, אם ככה, לפי החשבון שלנו, מגיע לנו עוד עודף, אז מה אתם מדברים בכלל?

שמע את זה אותו עיתונאי,

או ירד, אמר, בסדר, אני משלם הוצאות משפט,

הכול בסדר, אדוני השופט,

תפתור אותי לחיים טובים ושלום.

זה אנחנו רואים כמה דברי הנביא הם נכונים.

אז האומה הזאת שנקראת מצרים, שלכאורה היא נראית לנו שקטה,

אבל היא עשתה לנו כל כך נזק גדול,

למרות שהם חטפו,

למרות שהקדוש ברוך הוא נתן להם עשר מכות, למרות שהקדוש ברוך הוא העניש אותם,

אבל עדיין לקדוש ברוך הוא היא שכרת הטובה. אתם עשיתם את רצוני, אפילו שהוא גוי,

עשיתם את רצוני, אני אתן לכם לעתיד לבוא. מה אני אתן להם לעתיד לבוא?

הם גויים.

הוא נותן להם חיות. מה החיות שלהם?

מה הקיום שלהם? אומר הנביא, הם צריכים, מחויבים לעלות ג' פעמים בשנה,

לראות את פני ה' אלוקיך כמו שיהודי עולה.

ואני אגיד לכם עכשיו חידוש מבהיל,

חידוש מבהיל שמובא בספרים הקדושים.

אנחנו חושבים שרק עם ישראל עלה לבית המקדש,

והגיע לשם, ויו, איזה צפיפות היה,

ולא אמר אדם, אומרת הגמרא, צר היא המקום שעלים בירושלים.

כולם היו עולים וברגל,

ולא היה כמו היום, כביש אחד, מנהרות, רכבת קלה, רכבת כבדה,

אוטובוסים, מוניות, לא היה, VIP, כלום.

עולים ברגל עם סוסים וחמורים, והיה מקום לכל עם ישראל, ולא רק זה.

אומרים רבותינו הקדושים, ככה מובא בכם עמדת ימים.

כל אותם הנשמות, כולל אברהם, יצחק ויעקב,

יורדים בזמן שעם ישראל עולה לרעות את פינה ה' לוקחה שלוש פעמים בשנה,

ומשתתפים יחד בראייה הזאת של השכינה בבית המקדש.

אם ככה, איך יש מקום? שאלה טובה.

הרי להם אין מקום. אתה הולך היום לכותל, כבר צפוף לך, אה?

עושים איזה עצרת לעילון נשמת, לרפואה, משהו כבר צפוף.

אז איך זה יכול להיות שכל עם ישראל עולה לבית המקדש? אז מה אם יש כמה פתחים?

איך זה יכול להיות כזה צפוף? אתם יודעים מה התשובה?

אומרים חז״ל, הקדוש ברוך הוא מוריד בית מקדש של מעלה לבית מקדש של מטה.

ממילא הכל מתרחב.

אם הכל מתרחב, כל אותן הנשמות גם יורדים. לכן זאת התשובה למה אנחנו עושים השכבה ועילוי נשמה. מתי? לא רק בתאריך הפטירה, אלא גם במועדים. שמתם לב לזה?

המנוח, זיכרונו לברכה, ודאי עשה את זה.

הדור הקודם ודאי יודע את זה. גם הדור שלנו יודעים. קצת, אבל,

צריך לחזק את זה.

עולים לתורה בשלושת המועדים, פסח, שבועות וסוכות, יום הכיפורים,

ראש השנה,

מיד אחרי הקריאה בתורה והברכה שהוא מברך, נותן התורה. מה הוא אומר לרב

או לקרוא בתורה? תעשה לי השכבה, לילון נשמת מי? מי נפטר לך?

לא, נשמת הנזכרים, סבא שלי, סבא-אבא שלי,

אבא שלי,

אח שלי, דוד שלי, וכן על זה הדרך. מה קרה?

למה צריך להזכיר אותם? כן, כי עכשיו מועד וכל הנשמות יורדים לעולם הזה.

אה, משום כבודם צריך להזכיר אותם, לעשות להם עילוי נשמה בחזרה,

שתהיה להם את הזכות הלאה לחזור בחזרה למקום שלהם,

ואם יכולים להשיג להם עוד ועוד מקום גבוה.

היום דיברנו בדיוק בטלפון עם דודו, שיהיה בריא,

ואמרנו, מה ההבדל בין גיהינום לגן עדן?

בגיהינום יש רק שבע מדורים.

שבע מדורים.

יש יותר גרוע מגיהינום, קפקאלה,

וזה שהנשמה לא נמצאת לא פה ולא שם, לא בגן עדן ולא בגיהינום.

אבל גן עדן אין סוף מעלות.

יש, בעצם יש מעלות.

הגמרא אומרת על הפסוק במשלל, להנחיל לו הווי יש ואוצרותיהם המלא.

עתיד הקדוש ברוך הוא להנחיל לצדיקים

310 עולמות. בגימטריה שי, יש יוד עשר שין שלוש מאות. למה?

שנאמר להנחיל לו הווי יש ואוצרותיהם המלא. אז 310 עולמות עתידים לקבל כל צדיק וצדיק.

בשמיים, 310 עולמות שלך.

השתדלת עשית צאן שני דברך, קיבלת 310 עולמות. עם שכונה אני לא מסתדר.

מה, אני צריך לקבל 310 עולמות? כן.

זה לא עולמות במושג שלנו של הגשמי, זה עולם ברוחני.

כשאתה יושב ואתה נהנה מזיו השכינה, זה כמו איזה תאורה יפה שהתקינו בבית. וואי, איזה מנורה יפה, איזה אור יפה, איך זה מקרין.

ככה האור הגנוז לצדיקים לעתיד לבוא, נהנה, מה נהנה? לא הגשמי, הרוחני.

אמרנו שהאדם נפטר, ועתיד לחזור לפה. המושג של תחיית המתים, מה זה?

מה זה המושג של תחיית המתים?

לתקן ולתת שכר לגוף. קיימת מצוות בגופך?

תפילין, טלית,

שבת, האישה כמעט, לקטנרות, נידה,

שמירת הלשון, שמירת העיניים, שמירת הברית.

מתי השכר שלהם?

תחיית המתים.

אתה קם בגוף מושלם.

היחס שלום נכה משותק

בגוף מושלם.

כל הגוף מושלם. למה?

זה הזמן להעניק את השכר לגוף.

מסתיים עולם תחיית המתים,

ואז מגיעים לעולם הנצח שנקרא עולם הנשמות.

עכשיו אנחנו מכירים מושג של גן עדן וגיהנום.

אותם אלו יורדים. מתבטא למושג הזה של גן עדן וגיהנום.

מתחיל עולם נשמות שהוא עולם נצחי.

אין סוף.

וזה אנחנו רצה הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל.

לכן, היות והאומה הזאת, מצרים, קיימה את רצון השם יתברך, מה אומר הקדוש ברוך הוא? אה, אתם קיימתם את רצוני?

אתם תקבלו שכר. מה השכר שלכם? שאני משאיר אתכם בתור אומה יחידה,

היחידים שיישארו זה אתם בעולם.

אתם מבינים מה הדבר הזה?

אומה שעשתה לנו צער,

ארבע מאות שנה סבלו עם ישראל שמה, היא מקבלת שכר.

למה? כי היא עשתה את רצון השם יתברך.

עשו הוריד דמעות, בפרשיות הבאות נראה,

הוריד דמעות, כשהוא נפגש עם יעקב אבינו,

חרב בית המקדש מהדמעות שלו, שמעתם? שלוש דמעות.

שתיים, סליחה.

שתי דמעות, בית מקדש ראשון, בית מקדש שני.

מי מחריב אותו? זרוע.

אבל הוא רשם מרושע, עשו.

כן, אבל לדמעות יש רעש גדול בשמיים.

אם הוא בכה מעומק ליבו, וואי, וואי, וואי, תיזהר יהודי יקר.

הוא גם היה חרדי.

הוא גם היה חרדי.

הגיע מיצחק אבינו.

נעזר בגבורה.

אבל כמה כוח הדמעות שלו גדול.

עד כדי כך. נמשיך.

אומרת הגמרא,

לכן, ולא ילמדו עוד מלחמה. אין מושג של מלחמה. אז האומה המצרית מקבלת שכר על זה שעשו את רצון השם יתברך.

אבל מה יקרה אם הם לא יגיעו,

חס ושלום, חס ושלום, לראות את פני השם?

אומר הנביא, מה יהיה העונש שלהם?

ולא עליהם יאגשם.

במצרים, אתם יודעים, אין מושג של גשם.

מה יש?

יש נילוס.

הנילוס עולה, פששש, משקה את כל השדות,

וככה יש תחייה ותקומה לכל הבריאה במצרים.

לא באת לראות את פני השם מובארק? אין בעיה.

לא תקבל גשם.

לא תקבל גשם. אין נילוס עולה. נגמר הסיפור. אכלת אותה עוד השנה.

מה תעשה?

עד כדי כך כותב הנביא.

אז זו גזירה של הקדוש ברוך הוא לעתיד לבוא.

הלאומה שתתקיים, חוץ מעם ישראל, ומצד שני גם תיענש, אם לא תעשה את רצונו יתברך.

ממשיכה הגמרא ואומרת, מהי בעלה?

מה זה עלה? קולפא.

רבי אליעזר אומר, תכשיטינן לא.

תניא, אמרו לו לרבי אליעזר, וכי מאחר ותכשיטינן לא,

מפני מה הם בטלים לימות המשיח?

הרי אם לפי שיטת רבי אליעזר, הרומח, החרב, הסיף,

הם תכשיטים, למה זה דבר שבטל לעתיד לבוא?

הרי דבר טוב לא יתבטל לעתיד לבוא. כתוב, עולם כמנהגו נוהג. הכל יהיה אותו דבר

בימות המשיח. עולם כמנהגו נוהג, אז למה יתבטל לעתיד לבוא?

אמר להם, לפי שאינן צרכין, מי צריך לחרב?

אין מושג של רוע בעולם, יהיה רק מושג של טוב, שנאמר, לא יישא גוי אל גוי חרב. לא כתוב לא יישא יהודי ליהודי לחרב, זה פשוט שלא.

לא יישא גוי. אומה לאומה לא תצטרך למלחמה, כי יחיו בשלום ושקט ובטח.

ותהב אל עינוי בעלמא. אתם מכירים את אלה שתולים את החרב מעל המיטה או מעל הפתח? דרך אגב,

כתוב בספרי רבותינו הקדושים, ספרי הסגולות, אדם שרוצה להבריח גנב מביתו,

מה יעשה?

מה יתלה?

לא.

לא.

יתלה מה?

יתלה את הערבה. כתוב שהערבה סגולה לתאונת דרכים וסגולה להרחיק מזיקים מן הבית.

את הערבה של החבטה,

שים עלה אחד מעל הפתח של המשקוף. תעטוף אותו בנייר כזה, שים אותו מעל הפתח של המשקוף. זו סגולה.

פעמים היו שמים את הקרניים. אתה זוכר, יעקב? של העז

נגד עין הרע?

היו שמים את זה.

או כשהם שמים את העין של הפרה,

או את המסה של השום.

כן.

או פרסה של סוס, כן. אבל אנחנו יהודים, אנחנו הולכים בדרכי אבותינו הקדושים.

אז מה יהודי שם? את הערבה.

אבל יש עוד סגולה.

מה הסגולה הבאה?

כתוב שהאדם חס ושלום, חס וחלילה, על שונאיהם של עם ישראל.

נכנס לו גנב הביתה.

וגנב לו, עזבו את הכסף,

גנב לו מזכרת שנשארה לו מההורים,

מהסבים, מהסבתות, דברים יקרים.

מה יעשה? איך יציג את זה בחזרה?

אז הוא כותב שם שיתלה חרב

מעל הפתח,

ויגיד איזה נוסח מסוים, לא משנה כרגע, כי זה לא כדאי שישתמשו בזה.

כן, יגיד איזה נוסח, שהגנבים לא ישתמשו בזה.

יגיד נוסח מסוים, וישים את זה, וזו סגולה שהגנב לא ישקוט עד שיחזיר את הגניבה.

עד כדי כך. מפחיד.

אולי יהיה לו שקט.

אז מה, הוא תולה שם? הוא תולה שם חרב.

אומרת הגמרא,

לכן המושג שלא יישא גוי אל גוי חרב, לא יצטרכו למלחמה.

אז מה יעשה עם החרב שלו אם הוא היה רמטכ״ל?

מה יעשה עם החרב שלו? מה יעשה עם הרומח?

יתלה ליופי מעל הפתח,

יתלה מעל הדלת, שלמה המלך,

סליחה, דוד המלך,

סליחה, שלמה המלך, כתוב עליו, הנה מיתתו, אנחנו רואים בלילה כל קריאת שמע,

הנה מיתתו של איש שלמה שישים גיבורים סביב לה מגיבורי ישראל,

כולם אחוזי חרב, מלומדי מלחמה.

הוא היה פוחד לישון מאז המעשה עם הגמרא, והשמדה איש העיף אותו בביתה אחת, העיף אותו לקצה העולם.

שלמה המלך, שהוא מלך וידע את השפה של כל הבריאה, הכל פחד לישון. מה עשה?

הביא שישים גיבורים.

מה זה מלומדי מלחמה? זה לא אם תשלוף את הנשק, יאללה, תירה מהר, אז אתה מלומד מלחמה.

מכיר את כל שיטות הלוחמה,

שכלית,

מכנית,

בקיצור, כל השיטות לפי כל המגזרים והעדות והחוגים והצבעים והכול, הוא מכיר.

ואיפה הם עומדים? צמוד אחד ליד השני, שישים. אתה יכול לעמוד, לוחם יכול לעמוד צמוד ולהילחם?

בדרך כלל שומרים מרחק.

הוא הביא לוחמים כאלו, שגם יודעים לעמוד צמוד ולהילחם.

וכל זה למה? מפחד בלילות.

היה לו פחד ממה?

מאותו השמדה, שלא לבוא לבקר אותו שוב פעם.

פעם אחת היה מספיק לו.

כי הוא הסתלבט עליו, הוא אמר לו,

מה הכוח שלך? הנה, כמה ימים לא אכלת ולא שתית. מורדקי אתה, אתה עייף.

אמר לו, השמדה, אתה עזקת אותי באזיקים שיש עליהם שמא ויבר אמרו. רק תפתח,

ואני אראה לך מה כוחם של השדים.

אומרת הגמרא, פרס לו כנפיים, כנף אחד מגיע עד הרקיע,

וכנף שני מקצה עולם ועד קצהו, ועשה רק בומרנג. אתם מכירים?

את התנופה רק, לא נתן לו צ'פרה.

רק את התנופה, מהאוויר שלח את שלמה המלך מהארמון, אז לא התיקרות.

מהארמון שלח אותו, הנחית אותו בקצה השני של העולם.

עד כדי ככה גדול כוחו של השדים.

אם יגידו לנו שזה בסרט, אנחנו נאמין.

אבל אתם מבינים שהסרטים הכל מועתק מחז״ל?

הכל מועתק מחז״ל.

עשו סרט כזה, מועתק מחז״ל.

השם ישמור, אסור להזכיר, בת הים הקטנה,

כל זה מועתק מהגמרא, מסכת,

תוספות מפורש,

על דג שחציו אדם חציו זה,

חציו דולפין, הכל מועתק מן המקורות.

תינוקי עוד לא מצאתי, אבל הכל מועתק מן המקורות.

הכל מועתק מן המקורות.

כל אותם האנשים החכמים, במירכאות, שהם מכינים את הכל, הכל מדברי חזל.

אם לא דברי חזל, מה הם שווים?

אם לא התורה כזו, שמה הם שווים? שום כלום. נמשיך.

אמר אביי,

מי דדעה ואשראגה בטיהרה זה כמו נר שמה שנמצא במה? בצהריים.

אתה צריך נר בצהריים?

לא.

אתם מכירים את הסיפור עם

מגדלי התאומים שקרסו.

מכירים את זה.

אין יהודי שלא שמע על מגדלי התאומים שקרסו,

ולא השתתף בצער הבריות.

היה יהודי שהגיע לאחד מגדולי העולם,

ואמר לו, תקשיב, כבוד הרב,

יש לי איזה עסקה עכשיו,

חלום, לפני האסון.

מישהו הציע לי לקנות איזה מפעל עצום שהולך לפשוט רגל של נרות.

לקחת, לא לקחת.

אמר לו, קח את הכול.

הוא אומר, אבל, כבוד הרב, מי צריך נרות?

טכנולוגיה 2017, אני לא יודע מתי היה, 2010. ארצות הברית, מה צריך נרות? אמר לו, אל תדאג אותנו, תצטרכו נרות.

וכשקרס כל המערכת החשמלית, פה קרס פלאפון.

שם, הקווים של טלפון פה קרסו. אז מערכת החשמל שם קרסה.

מה היה?

דחוף היו צריכים נרות. מה עשו?

עם כל אבק והכול, קנו מאותו יהודי והתעשר עושר רב.

תראו, אם הקדוש ברוך הוא רוצה להעשיר מישהו,

איך הוא מסדר לו את הכול? נרות.

מה אתה עושה עם נרות?

אל תדאג.

אם אני מחליט שאתה תקום ותעשיר, אתה לא יודע עשיר.

לכן הנר שהוא בצהריים הוא לא משפיע.

אין לו שום תועלת, הנר הזה. אז מה אתה שם אותו? יש בו תועלת? אין בו כלום.

ופלי כדי שמואל, דאמר שמואל, אין בין העולם הזה לימות המשיח. מה ההבדל בינינו לבין ימות המשיח?

מה ההבדל?

אומרת הגמרא, שיעבוד מלכויות בלבד, נגמר. רק העול שהמלכויות שמים עלינו.

אתה משלם ניסים. עוד לא שילמת את החשמל, מגיע לך זה.

עוד אה, עכשיו מגיע לך הר זה. עכשיו ככה, ארנונה, עכשיו לא שילמת את זה. עכשיו חוב, כביש 6.

מאיזה כיוון שאדם עושה, יש לו שיעבוד של מלכויות מעליו.

אז זה ההבדל בינינו לבין מה?

לבין העולם הזה,

לבין ימות המשיח. שנאמר,

כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. הקדוש ברוך הוא מבטיח, תדע לך.

אתה עושה חסד, אבל תדע לך, אני מסייע בעדך שיהיו לך אביונים.

גם בנאדם שנראה לך מצב טוב הוא בגדר של אביון.

שאלו את הרב אלישיב, מה נקרא אביון?

אמר להם, אברך שאין לו בכולל סכום פחות של 3,000 או 5,000 שקל, מוגדר בגדר של אביון.

מה?

מה זה 5,000 שקל? הם אינם בחשבון 5,000 שקל. אביון, שמעת?

כי לא יחדל אביון מקרב הארץ.

כל זה למה? כדי שאנחנו נתיב איתנו.

נתיב איתנו.

עם אותם הבריות.

מסייע לה לרבי חייא ברא באדם, רבי חייא ברא בכל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל העולם הבא?

עין לא ראתה אלוקים זולתך.

כל מה שמגדירים לנו, עליתי למעלה, ירדתי,

הרב ההוא, הרב הזה, ככה,

גן עדן, זה כלום לעומת מה שבפועל הנשמה, לא עין,

הנשמה תראה.

עין לא ראתה אלוקים זולתך.

כדי לשבת ולצפות ולראות בזיו השכינה,

אי אפשר להסביר את ההנאה הזאת.

אדם אכל סעודה טובה, וואי, נהניתי, איזה אוכל טוב,

איזה, לא יודע מה, דברי אבל וריק, ראה משהו טוב,

למד משהו, קרא איזה סיפור טוב, שמע מוזיקה טובה.

אפס אפס אפסים לעומת

ראיית השכינה הקדושה.

אי אפשר להבין את זה בשכל הפשטותי שלנו.

אבל אנחנו נזכה, בעזרת השם. אדם שלוקח על עצמו

את המושכות ומשתדל, הגשבר הוא יזכה אותו בעזרת השם.

איכא דאמרי אמרו לה לרבי אליעזר, וכי מאחר שתכשיתין אין לו אותם חרב, וכו', מפניהם הם בטלים למות המשיח. אמר לה אף לימות המשיח אינם בטלים.

ואיינו דשמואל הוא פליגי דרבי חייה בר אבא, שמואל חלק.

עם רבי חייה בר אבא, אמר לה אביה לרב דימי ואמרי לה לרב אביה.

אביה.

ואמרי לה רב יוסף לרב דימי ואמרי לרב אביה ואמרי לה אביה לרב יוסף. אתם יודעים למה מזכירים כל פעם?

זה כמו בסיום, רבי ברפפא,

כתוב שאדם אומר דבר בשם אומרו, מביא גאולה לעולם.

יש כמה דברים שהגמרא מונה שאדם זוכה להביא גאולה לעולם.

א' כל אומר דבר בשם אומרו,

דבר אחר שמבקש על הגאולה,

לכן הוא מזרז את הגאולה. דבר נוסף, שאדם לא עושה הפסקה של ההריונות.

הוא אומר לאשתו, אני רוצה אותך עכשיו בגזרה...

הלו,

נגזר עליך מן השמיים להביא מספר ילדים.

אתה לא יודע מה נגזר עליך.

ואחר כך אנשים מתקשרים, כבוד הרב, לא הולך לי.

היום פגשתי, הנה, היום עשינו ברית, השתבח שמו, זכינו לפגוש את אליהו הנביא זכור לתור.

בא אליי אביה בן לפני, שאני מתחיל את הברית, אומר לי, כבוד הרב, יש לי חבר שרוצה סכין של ברית. אתם יודעים,

סכין של ברית זה סגולה לשני דברים.

רבי נחמן ברסלב כותב שאדם שצריך פרי בטן, יראה את הסכין של הברית עם הדם

קודם המצווה, וסגולה בעזרת השם שתתעבר אשתו.

מי שירצה, יפנה אליי, נביא לו בעזרת השם. דבר נוסף, סגולה להצלחה ופרנסה טובה.

סכין של הברית. למה, דם הברית זה מעלתו מאוד מאוד גדולה. כך כותב רבי נחמן ברסלב.

אז הוא בא אליי, אבי הבן, אומר לי, חבר שלי רוצה את הסכין של הברית.

אתה רוצה, הסכין שלי זה כסף מצופה זהב,

זה 850 שקל.

אם הוא רוצה, אין לי בעיה.

יביא 850 ואני אתן לו, אם לא, אני אביא לו חד פעמי, יש לי כזה,

שהשתמשנו כבר, אני יכול להביא לו מתנה, אין בעיה, לא אקח כסף.

אבל אם הוא רוצה ספציפית את זה, זה כסף וזהב, זה הרבה כסף. הוא לא, 850, הוא לא חזר.

הוא שמה מחיר כזה, הוא לא חזר.

אז אנחנו רואים,

עכשיו אני,

יכלתי לשאול אותו, מה קרה, הוא רוצה עכשיו?

יש לו ילדים כבר, הוא רוצה עוד, אה?

לא, כבוד הרב,

ועד עכשיו היינו בהפסקה, אה? היית בהפסקה? חשבת שאתה חכם על הקדוש ברוך הוא, אה?

אז כשאתה תרצה, אני אעשה לך הפסקה, אומר הקדוש ברוך הוא.

אדם לא צריך לפחד.

הרי הקדוש ברוך הוא זמן ומפרנס, מה אתה דואג? זה כל ילד בא עם המזל שלו, ככה אומרים, לא?

אז מה אתה דואג?

אם אתה צריך, נכון, אם מלומר גישה טוב, קצת רוצים לגדל ולחנך אותם כמו שצריך, בסדר?

תיקח יותר ממירב, כמו שצריך,

חצי שנה, לשנה, תרגיש טוב, עברו משבר, אין בעיה.

יעבור, בסדר גמור. אתה לא יכול לסגור את הבסטה להגיד, בורא העולם, נגמר העסקה שלי איתך.

הרי שלושה שותפים, אומרת הגמרא, יש בה אדם, אבי ואימו והקדוש ברוך הוא.

זאת אומרת, אתה מפסיק את העסקה שלך עם הקדוש ברוך הוא.

אתה מוציא אותו מהשותפות, אתה מוציא את הקדוש ברוך הוא משותפות. מה אומר? אין בעיה, שתצטרך שתף, אני לא פה.

אני לא פה. אתה צריך אותי, נכון?

צריך אותי לפה, לשם, אתה מבקש ממני כל הזמן, אז אני לא פה.

כי הוצאת אותי מהשותפות, מה אתה רוצה?

לכן עוד אדם צריך להיזהר.

לכן אדם שמרבה בדבר הזה,

מקרב את הגאולה.

שמעתם?

זאת אומרת, הוא יכול להיטבע בשמיים מאחר, ולהגידו לו, אתה הבאת בן אחד,

במקום להביא, נגזר עליך שלושה ילדים,

אתה הרחקת את הגאולה, מה אתה רוצה?

אשמה שלך, בגללך.

רד לעולם הזה שוב פעם,

תביא את המכסה שהיית צריך להביא.

השם ישמור, יכול להיות שירד בגלגול לתקן את מה שקלקל.

נמשיך.

ואמר אלה לרב אבי אברה, אמר אלה רבי יוסף, מה התעמד אל רבי אליעזרד? אמר תכשיתינן, לא דכתיב, חגור הרבך, ליאך גיבור רודך ועד עריך.

פסוק בתהילים, אמר אלה רב, כי אנא למר ברדר אבינה,

היי בדברי תורה כתיב.

אדם צריך לחגור לעצמו תמיד דברי תורה.

יש צדיק, קוראים לו הרב צבי סימנטוב.

רב של העדה האפגנית בארץ.

והוא תמיד היה אומר לנו דברים מאוד מאוד מיוחדים.

אומר, אתה דמות רבנית,

לכל מקום שאתה מגיע אתה צריך להיות מוכן עם חמש דרשות.

הגעת לבית חתנים, דרשה.

הגעת לבית אבלים, דרשה.

הגעת לברית מילה, דרשה. הגעת לבר מצווה, דרשה. הגעת לבית הכנסת, דרשה.

זה צריך ללוות אותך.

זה מה שאומר דוד המלך בטילים.

חגור חרבך זה לא לחרב הגשמית, זה לחרב הרוחנית.

על מה שיוצא מהפה שלך, על הדברי תורה,

שהם חדים כחרב.

על ירך גיבור, זה נקרא גיבור. איזו גיבור הכובש את יצרו,

שהוא בכל הזדמנות יש לו מה להגיד. אחרת, איזה חילול השם זה?

מגיע בן תורה לבית הכנסת, אומר לו, דבר דברי תורה. אומר, אין לי מה לדבר.

או, אני לא יודע מה לדבר.

הלו,

אתה מהדתיים האלה שכל היום מתנדנדים, לא? אז מה אתה עושה ביישובים? אתה מחיימת הכיסא?

מה אתה עושה בכולל? מקבל משכורת? בשביל מה באת?

חס ושלום, חס וחלילה, עושה חילול השם.

צריך להיזהר בדבר הזה מאוד מאוד.

לכן, בכל הזדמנות,

תפתח ספר.

אתם יודעים למה תלמיד חכם מסתובב עם ספר תמיד?

למה מסתובב? משעמם לו? כל פעם צריך לסחוב ספר אחר מהספרייה שלו?

למה הוא מסתובב עם ספר?

מה?

א' כל, בזמן הפנוי שאין לו, כדי שהוא יוכל לשבת וללמוד. ודבר נוסף,

הרי קמים לכבודו.

ואם הוא עניו אמיתי וירא שמיים, אוי ואבוי!

מה פתאום שיקומו לכבוד אלי? מוכר את העולם הבא שלי בשביל הכבוד?

יש רבנים שמגישים שינשקו להם את היד.

הלו, תראה כמה מלכלכים לך את היד, הכל לא סטרילי.

זה נישק אותך, הוא נישק אותך, זה יש לו הרפס,

זה אין לו הרפס,

זה יש לו מחלת הזה, מחלת זה.

מה אתה צריך את כל זה על היד שלך? תברח, תברח את היד שלך מזה, מחפש שינשקו לך את היד.

אחד כזה שמחפש שינשקו לו את היד, בסוף ה' ישמור, ירקו עליו.

אחד שראוי שהוא ספר תורה מהלך, כן, נכון? נשק אותו.

אז הם מחזיקים את הספר ביד, למה? שאם כבר קמים, שלא יקומו בכבודי שיהיה לי נגיעה אישית, כי זה מוריד לי מהזכויות לעולם הבא, שיקומו לכבודה של תורה.

שמעתם את ההשגה הזאת?

זה מבין לדבר הזה להגיע לדרגות כאלה.

כל הזדמנות, ספר ביד, הנהגות של גדולי העולם.

אם קמים, לא לכבודי, לכבוד התורה הקדושה.

ונסיים.

אמר לרב לרב, אז לכן,

היות והוא חגור בדברי תורה, זה ההוד וההדר, זה האור שמקיף אותו.

אמר ליה, אין מקרא יוצא מידי פשוטו לעולם.

אם ככה התורה מדמה את החרב,

שזה דבר גשמי, שזה התורה שלו, זה החרב.

האמיתית, זו התורה,

השתבח שמו. ודאי ובוודאי שדברים שכאלו לא יתבטלו לימות המשיח.

מנהגנו גם,

לאחר שאנחנו לומדים קצת גמרא, כדי שנהיה בני אדם,

ולהיות בן אדם זה לא פשוט.

ראיתם מה מסתובבים לנו ברחוב, איזה אנשים.

כשם שפרצופיהם שונים, ככה דעותיהם שונות.

לכן, בלי מוסר, אדם לא יכול להיות אדם.

יהיה מה שיהיה, אבל אם אין לו מוסר בהליכות, איך אומרים חז״ל?

בתנא באבות, דרך ארץ קדמה לתורה. מה זה הדרך ארץ של הבן אדם? זה המוסר.

אם אדם לא ילמד מוסר, הוא לא יכול לחיות, הוא יכול שלום חסר אלא להתאבד. אין לו סיפוק בחיים.

אין לו הכוונה אמיתית ונכונה שמדריכה אותו. חתן שמתחתן צריך לדעת איך להתנהג בבית שלו עם אשתו.

אני מת על אלה שאומרים, אנחנו כבר מומחים, כבוד הרב, לא צריכים הדרכה.

אנחנו יודעים, חושבים שרק מתכוונים לדברים שהם חושבים עליהם.

מה פתאום?

צריך לדעת איך להתנהג, מתי לדבר, מי המנהיג של הבית? לא מותר לך, תהיה בוכרי גזען.

אני המנהיג, שקט, אל תדברי על זה,

תגישי לי כל היום. לא, להפך, צריך לדעת להעניק לצד השני שלך,

לדעת איך לדבר איתו, מתי לכעוס, מתי לא, מתי להעיר, כיצד הבית שלי ייראה.

האם הוא ייראה בית של הפקר ועוללות או בית של תורה?

ממילא גם האישה מתנהגת כמו שצריך.

כי אם הבעל יודע כיצד הוא יתנהג ממילא יש ייראת שמיים בתוך הבית שלו.

אנחנו עוסקים בערך,

התחלנו את הפה ליועץ, ברוך השם, זכותו תגן עלינו, אמן, רבי אליעזר פאפו,

ואנחנו עוסקים בערך הצלה.

קשור אלינו,

הצלה,

לאו דווקא בגשמי, גם הצלה רוחנית. אז בואו נראה.

כותב הפה ליועץ, כמה יתהלל הגיבור בגבורתו,

ואשר יש לו כוח ויד ושם טוב עם שרי עם הארץ, בזאת תתהלל בהציל עשוק מיד עושקו.

יש לו קשור, אם זה נקרא.

הוא קשור לזה, אז הוא יכול לעזור לאור, יכול לעשות ככה.

ובהציל גוף וממון בישראל מיד עובדי כוכבים ומזלות, אשרה ואשרי חלקו.

שאם גדלה רעת המוסר, הגיע אחד, הלשין עליו,

אני יודע מה, לרשויות וכו' וכו',

והוא עכשיו מצטער מזה, אומרים לו, תשלם ככה, יש לך קנס כזה, והוא, יש לו קשר כדי להציל אותו.

או גוף ממון מישראל ביד עובדי כוכבים ומזלות, עד כדי שמותר בהלכה, אחד כזה שמלשין,

לעובדי כוכבים ומזלות מותר להרוג אותו לפי ההלכה.

אלא מה, היות ובזמננו אין ביס דין.

אבל לעתיד לבוא,

ההלכה מתקיימת 100%,

ואפילו בזמן הזה,

כל כבל דינם מרובה מידה טובה למצווה רבה, ייחשב למציל גוף או ממון ישראל.

וכל שכן, קל וחומר, אם הוא מציל נפשות, המשנה בשבת אומרת, אדם שיש שרפה בתוך הבית שלו,

הוא רוצה להוציא עכשיו את כל החפוצים. אתם יודעים, שני דברים מבאסים יש בדבר הזה של השרפה.

אחד, גם אם לא נשרף הכול, מה הוא שם לך באש?

שוטף את הכול, לא מעניין אותו כלום. גם על מה שלא דלוק הוא שפך מים ואימה.

והכול נהרס, מסכנים.

המשפחה מסכנה, אין לה שום דבר, הכול נהרס, כלום, צריכים להשתקם מחדש.

לעומת זה,

השרפה עצמה גם מכלה,

ושורפת כל חלקה כזאת. אתה לא יכול להגיד לה, השתמתי בצד, הכול בסדר.

היא תגיד לך, פה אני עוצרת. זה רק אם הקדוש ברוך הוא יגיד לה, תעצור, היא תעצרי.

אם לא, היא שורפת ונגמר, השם ישמור ויציל.

לכן,

אדם שהציל דבר שכזה, אומרת המשנה, מה יעשה כדי להציל, ילבש כמה שיותר בגדים עליו,

ויוכל להוציא אותם החוצה. למה?

כל מה שהאדם מניח עליו כבגד,

יכול להוציא אותו מרשות הרבים החוצה.

אם לא מניח עליו את הדברים הללו כבגד, הוא לא יכול לצאת החוצה.

טלטול בשבת.

אם זה נהפך להיות כחלק מגיחו, מותר לו.

וכל שכן, קל וחומר, אם הוא מציל נפשות לקוחים למוות.

האדם עכשיו הכריע מישהו, נתן לו לאכול ולשתות.

סייע בעדו, עשה דבר של חסד, הציל אותו ממוות. אתם מבינים מה הדבר הזה?

והוא מזכה את נפשו, וכל המצוות שהיהודי הזה מקיים,

למין עוקף.

הוא היה צריך למות.

כל המצוות שהוא מקיים למין עוקף, לאותו אחד שהציל אותו ממוות.

הצלת יהודי בתאונת דרכים. הרכב התחיל לבעור,

באת,

לא איבד את העשתונות, פרצת את הזכוכית, פרצת את הדלת, שכחו תינוק, הצלת אותו.

התינוק הזה יתחתן, יביא ילדים, ילמד תורה, הילדים שלו ילמדו תורה, עד סוף כל הדורות.

זכויות שמורות לך.

כל הזכויות שמורות לפלוני אלמוני, בשמיים רושמים.

מבהיל, מבהיל כמה זכויות אדם יכול לאסוף מכלום.

מכלום.

מה עשיתי? פעולה פשוטה.

אני עובד ברב בריח, מה קרה?

אז פרצתי דלת. כן, אבל הצלת נפש של אדם כאילו הציל עולם מלא.

מבהיל.

לפי שהוא מזכה את נפשו, כאילו קיים את כל התורה כולה,

שעריה אמרו בגמרא בסנהדרין ל״ז עמוד א', כולו מקיים נפשך עם ישראל, כאילו קיים עולם מלא.

ועל כגונדה אמרו, אפילו ריקנים שבישראל מלאים

מצוות כרימון. פעם עשיתי שיעור לראש השנה.

אז הבאתי להם את כל הסימנים להראות בדיוק איך עושים את השיעור, מה מברכים על הכול.

היה יהודי פה מהשכונה.

אז הוא אומר, כבוד הרב, אני אגיד לך את האמת,

בשבוע שאחרי זה הוא אומר לי, כבוד הרב, אני אגיד לך את האמת, פתחתי את הרימון,

ספרנו עם כל המשפחה. לא היה 613 גרעינים, הסתלבטת עליי, אה?

ישבנו על זה, אמרנו, אולי לא ספרנו טוב, עוד פעם התחלנו מההתחלה.

עובר פעמיים שלוש ספרנו את כל הרימון, לא היה 613 גרעינים.

אמרתי לו, או שהרימון שלך היה פלסטיני,

ופלסטינים אלה שקרנים, כל פעם מחליפים תקליט,

או שלא יודע מה, הביאו לך רימון מחוץ לארץ. מה אני אגיד לך? אם חז'ל כתבו, מי אנחנו?

אם חז'ל כתבו שרימון זה שקול כנגד הריג מצוות,

אולי הרימון שלך היה, לא יודע מה, בוסר קטן, חורלה שביעית,

לא יודע מה היה בו.

מה אתה מצפה, שחז'ל ישקרו?

הרי מה שאמרו אז כבר אנחנו רואים שזה מתקיים, וכל שכן וכל שכן.

אז אם אמרו שיש ברימון 613 גרעינים,

אז אם אומרים לנו בתור יהודים אפילו ריקנים שבישראל מלאים מצוות כרימון,

כמה אנחנו צריכים להעריך כל יהודי?

כמה אנחנו צריכים לכבד כל יהודי אפילו שנראה לנו רחוק מדורי המצוות?

אם הוא כה עבר בהשם, יתברך.

בתורה הקדושה זה משהו אחר, אתה לא מוכרח לבזות אותו.

אם הוא רשע, תבזה אותו, אבל אם הוא צדיק,

כאילו יהודי תמים פשטותי עושה מצוות, קרי רצון השם יתברך, שלוש פעמים, תכבד אותו,

תעריך אותו, תאיר לו פנים.

הארת פנים הזאת, אני לא יודע כמה חיות מכניסה לאנשים.

אבל יש ביד המצווה הזו של הצלת ישראל, שבזה מכריעים ועוברים את החכמים והגדולים שבישראל, כאילו הציל עולם מלא. החכם הזה לא לא הגיע לדרגה הגבוהה כמוך,

לא הגיע לדרגה הגבוהה כמוך, אתה מעליו.

מעליו.

ואין אמת שאין הקדוש ברוך הוא לוקח שוחד מצווה כנגד עבירה ומשלם להם עונש על כל העבירות שעושים ועל כל ביטול מצווה שמבטלים.

אבל גם כן יש לו שכר הרבה ליתן לאנשים האלה שטורחים ועמלים בכל כוחם להציל ישראל מיד עובדי כוכבים ומזלות ולהציל עשוק מיד עושקו.

ומה טוב חלקו ומה נעים גורלו, ואם כל כך גדלה מצוות הצלת נפש?

על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת להציל את חברו מחטא. אתה יודע שהחבר שלך ממשבר.

הוא חס וחלילה נמצא עם איזה גויה.

הוא חס וחלילה הולך להיכשל באיזה מראה אסור.

הוא הולך להיכשל באכילת איסור.

איך אמר לי אחד כבוד הרב? מה ההבדל אם אני אוכל שרימפס

ואני נמצא על האוני המפליג,

או שאני אוכל פה את הכשרות הכי פחותה?

לכאורה אותו דבר. לא, אז אני אוכל שם את זה עם ההבדל. הלו,

אם יש בכוחך להציל אותו ואתה מציל אותו,

קנית עולם ומלואו.

קנית עולם ומלואו.

אבל אני צריך להשתדל, לא להגיד מה אכפת לי, זו בעיה שלו,

שהוא יסבול, שהוא יישרף, שהוא יענש. לא.

אם היה בכוחך להציל ולא הצלת, תענש.

אתם מכירים את החוק שאומר,

עברת בכביש וראית תמונת דרכים, מה אתה צריך לעשות?

למה זה נהיה?

היה מורה נהיגה.

פה, בכביש 44, לידינו,

היה מורה נהיגה עם אופנוע,

שכנראה קיבל איזה מכה ממשאית או משהו,

ונפל, וכולם ימשיכו לנסוע כי הוא לא ככה. ממהרים לעבודה, מה לעשות?

זה יותר חשוב מבני אדם.

ועלו עליו, ודרסו אותו, והמשיכו, ורואים במצלמות, זה משהו מזעזע, מזעזע.

אתה לא מבין זה יהודים, השם ישמור ויציל.

עוברים וכבר...

ככה?

עד כדי כך? נגיד חוץ לארץ, בסדר, אני מבין.

לא רוצים להתערב, לא רע, לא שם, אבל פה?

הרי מידתם של עם ישראל, רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים.

ואם אתה רחמנ, איך אתה לא יכול לעצור?

לפחות תעצור, שים את הרכב שלך, משהו, אתה... כלום!

כלום! ככה?

צריך להעביר חוק על כזה דבר.

לא עצרת?

והיית הבודד היחיד שם במערכה?

אז תענש, אוי ואבוי, לא רק פה בגש מפה, בעולם הזה, תענש בעולם הבא, איך לא יצל את הנפש שלך מישראל, ועלתה לך הזדמנות, עלתה בידך.

אני נוסע פעם בכביש 20,

בדרך מראשון לפה.

אני רואה במראה מאחורה

רכב שלוקח מהנתיב הרביעי,

בום! נכנס לתוך הקיר, באמצע הכביש המהיר.

עכשיו, נכנס לתוך הקיר,

למזלו השם אהב אותו, השם, איפה המוחי היה?

למזלו השם אהב אותו, לא היו רכבים דוהרים.

תארו לכם אם היו רכבים דוהרים, מה היה קורה.

השם ישמור ויציל.

וכל הרכב התחיל לבעור, והכרית נפתחה, והכול, ופ...

עצרתי פשוט את הרכב, הדלקתי את ה...

מעבבים, ונתתי רוורס אחורה, חזרתי. בכביש מהיר לתת רוורס אחורה לא פשוט.

עוד אף אחד לא עצר.

עד שהגעתי אליו, לאט לאט לאט אסרנו את כל התנועה והכול.

להציל נפש אחת מישראל.

ברוך השם, ברוך השם, חזר לאיתנו הכל דרך אחרת. קבלן במקצועו.

אבל סתם יהודי, מה זה משנה מי זה ומה זה? הכרת הטוב?

אתה יכול להציל אותו, אבל אני כבר בדרך, אני לא יכול לחזור אחורה. הלו, אתה יכול.

אתה יכול, והקדוש ברוך הוא יסייע בעדך,

כי אתה רוצה לעשות מצווה, מסייעים בעדך מן השמיים.

ותעשה אותה ברמה חברים שעשה גידעים.

ולכן, טובה כפולה ומכופלת להציל את חברו מלכתו, ומזכה את חברו לדבר מצווה. ומאחר שאמרו שהמחטיאו הוא יותר מן ההורגו,

נתת לחבר שלך לעשות עבירה יותר,

הדרגה שלך בשמים היא כאילו שאתה יותר מאחד שהרג.

מה, אבל לא הרגתי אותו, רק לא דיברתי איתו.

מה, בגללך הוא הלך ועשה את העבירה?

אתה גדול יותר מרוצח.

שמעתם?

דברים מזעזעים.

וכן המזכה את הרבים, גדול יותר מהמחייהו.

לסיום,

לא מזמן התחלנו את ספר בראשית,

ואמרנו דברים מדהימים.

כתוב שם,

כל האומר ויכולו, צריך לחזק את הדבר הזה, למה הרבה יהודים שוכחים ומפספסים את זה.

ערב שבת, אחרי התפילה

של ערבית תפילת הלחש,

תקנו חז״ל לומר ברכה מיוחדת שנקראת מעין שבע.

למה תקנו את הברכה הזאת מעין שבע?

אותם אנשים שלא היו מספיקים להתפלל עם החברים שלהם, כל אחד מכוון בתפילה וכולי,

כדי שיהיה לו הזדמנות לצאת יחד. למה? בזמנם היה זמן של סכנה, חושך, לא היתו רק כמו היום,

רחובות מוארים, ליסטים בדרך, חיות רעות בדרך.

כדי שכולם יצאו מהבית כנס ויחזרו בשלום לבתיהם, תקנו להגיד נוסח של חזרה קצרה.

אבל יש לנו משהו יותר חשוב מהחזרה הקצרה. מה המשהו החשוב הזה?

המשהו החשוב הזה זה ויחולו השמיים והארץ וכל צבאם.

אומרים חז״ל,

כך כותבים הפוסקים בהלכה,

אתה רוצה להיות נעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית?

אתה תעלה אחרי 120 לשמיים, יגיד לך קדוש ברוך הוא,

ידידי היקר אברהם ג'ון,

אתה בנית איתי את העולם,

אני בניתי את העולם, קודש ברוך הוא באמת, נכון, מקצת שפחו.

ריבונו של עולם,

אתה זה שבראת אותי, איך אני בניתי את העולם?

מה זה, תורת דרווין, פיצוץ, עניינים?

אני בראתי את פיצוצים, לא ראיתי שנבראים, היינו בעשרות פיגועים.

רק מתחלקיקים לחלקיקים קטנים.

אתה נעשית שותף? איך נעשית שותף?

אתה זוכר בבית הכנסת כל ערב שבת מה אמרת?

בעמידה?

ויאכלו השמיים והארץ וכל צבע העם,

וייחל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה,

וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה, ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו.

תשתה לחשוב על השכנים שאני עושה קידוש.

כי פה שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות.

יצא לך מזה אותיות אמת, סופי תיבות, אשר ברא אלוהים לעשות.

סליחה, ראשי תיבות של סוף האמרה הזאת.

אתה נעשית שותף למעשה בראשית, נעשית שותף לקודש אבריחו.

אוי ואבוי אם נפספס את השותפות, התחלנו בשותפות.

מסיימים בשותפות.

יהי רצון בעזרת השם שנמשיך להיות שותפים טובים של קודש אבריחו ברמח איברנו ושסקדנו.

ויהי רצון שיבולע מוות לנצח והקדוש ברוך הוא יזכה את כולנו לראות עין בעין בשוב השם ציון בתחיית המתים לגאולה השלמה במהרה בימינו.

אמן ואמן.

רבי חנניה בן הקשייה אומר