עין יעקב - שבת כו-כז | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב, אנחנו מסרת שבת, פרק שני,

דף ל״ג עמוד א',

אות כ״ו.

תנו רבנן שלושה מיני הידרוקן הן.

הידרוקן זה סוג של חולי.

האחד חולי של עבירה עבה.

אדם שעושה עבירה מקבל חולי קשה.

עבה.

של רעב

תפוח

ושל כשפים דק.

שמואל הקטן חשבה, היה חולה.

אמר ריבונו של עולם, מי מפעס?

איצה.

מי מטיל עבורי גורל? אמר שמואל כדי להבחין איזה חולי זה. האם עברתי עבירה?

או שזה של רעב?

או שזה של כשפים?

של מה זה?

אביי חשבה,

אמר רבה,

ידענא בבנחמני דמחפין נפשי.

אני יודע שזה בעקבות רעב.

לכן לא צריך לחשוד בו שחס ושלום, חס וחלילה, עשה דבר עבירה.

כי דבר עבירה לא היה מצוי, אצלו היה צדיק.

רב החשבה

והרב האודה אמר נפישי קטיל קדר מנפי חקפן.

אז רבים היו הרוגי נקבים ממוטי הידרוקן של רעב. הרבה מתו מהדבר הזה שנקרא רעב.

הרבה מתו.

תעשה את זה 16.

שאני רבה דעניס לרבנן בעידנא בעל כורחו.

היות והתלמידים היו קובעים לפניו עת,

זמן,

והיו רוצים וחפצים כל רגע ורגע לא להפסיד מהלימוד ללמוד איתו, בעקבות זה, חס ושלום, חס וחלילה,

אז הוא כל כך סבל שהוא היה משהה את נקביו.

וכפי שאמרו חז״ל,

שאסור לאדם לשהות את נקביו, כי אדם שמשהה את נקביו,

חס ושלום, חס וחלילה, בא לידי מחלה שנקראת תחתוניות.

כן, כי אין דחורים.

וחס ושלום, חס וחלילה, אם זה מחמיר,

אז זה גורם לו עד כדי דברים יותר גרועים.

תענו רבנן ארבעה סימנים הן סימן לעבירה הידרוקן, סימן לשנאת חינם היא ירקון.

סימן לגסות הרוח, הניוט.

סימן ללשון הרע, השכרה.

אז אדם שעשה עבירה מקבל, חס ושלום, את הידרוקן.

אם הוא שונא את חברו שנאת חינם,

מקבל את מחלת הירקון.

ואם הוא גס רוח,

חוצפן,

החצוף הזה יזדקק לבריות, הוא יהיה עני.

ואם הוא מדבר לשון הרעה,

אז חס ושלום,

המיטה שלו היא בקיצור ימים ושנים, זה נקרא אסכרה.

כן, זה חולי שמתחיל במעיים וגומר אותו בגרון, השם ישמור ויציל, וככה הוא מת,

השם ישמור.

תענו רבנן אסכרה באה לעולם על המעשר.

אדם קונה ירקות,

קונה פירות, צריך לעשר אותם.

אתה לא יכול להגיד, אה, איסרו את זה בשוק,

המשגיח איסר.

ראינו שפרסמו ודיברו וממשיכים לדבר כבר שנים רבות,

יש משגיחים שהם משגיחים באותו יום ב-20 מקומות.

20 מקומות, משגיח אחד ב-20 מקומות.

מקום אחד אי-אפשר להשגיח, משגיח נורמלי, ירא שמיים, מקום אחד לא מצליח לעשות את העבודה שלו.

100%. הוא צריך כוח עזר וסיוע וצריך שלושה ימים לפחות כדי לעשות משהו פשוט,

מסעדה עם חומוס.

שלושה ימים צריך עבודה לפחות למינימום.

הוא מוגבל גם במנות שלו.

וזה משגיח ל-20 מקומות, השתבח שמו לעד.

כנראה הוא יותר ממלאך, זה משהו חדש.

זה בצורת בן אדם והוא יותר ממלאך, הוא 20 מקומות.

אז למה באה המיטה המשונה הזאת לעולם,

שמתחילה במעיים ונגמרת בגרון, השם ישמור?

בעקבות הזלזול במעשרות,

אדם מזלזל בעניינים של מעשרות,

תרומות ומעשרות, וכן על זה הדרך.

בעקבות זכר שלום באות מחלות

הגורמות לחולי מעיים

וחולי בגרון.

רבי אלעזר בר רבי יוסי אומר על לשון הרע.

אמר רבא, ויתאימה רבי יהושע בן לוי, מה יקרא?

יש פסוק בתהילים סג' והמלך ישמח באלוהים יתהלל הנשבע בו, כי ייסחר פי דוברי שקר.

אז בפסוק הזה רמוז על העניין של החולי שנקרא, ההזכרה, כי ייסחר

פי דוברי שקר.

אבל אדם שדיבר לשון הרע,

זה לאו דווקא על אמת,

אלא גם על שקר.

לשון הרע הוא מוסיף,

הוא חייב לתאם את האמת,

את הלשון הרע עם קצת אמת.

אבל רוב רובו מה הוא עטוף?

רובו שקר. קצת אמת זה התבלין של הפלפל והמלח.

אז אומר דוד המלך עליו בתהילים,

והמלך ישמח באלוהים, יתהלל כל הנשבע בו,

כי ייסחר פי דוברי שקר.

ראש ברוך השלום ייתן להם את העונש הזה של השכרה שהם יהיו חולים. מאיפה זה מתחיל? מהבטן,

ממה שהוא יטמין בפנים את האמת,

ומסתיים איפה בגרון,

ומה שהוא הוציא החוצה?

אתה דיברת, חס ושלום, אתה תלקה באותם איברים.

היבאי אלוהו רבי אלעזר בה רבי יוסי על לשון הרע, כאמר, או דילמה אף על לשון הרע, נמיקה אמר. על מה הוא דיבר? על לשון הרע ממש או גם על לשון הרע?

תשמע, כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה,

היו שם רבי יהודה ורבי אלעזר בה רבי יוסי ורבי שמעון, ונשאלה שאלה זו בפניהם, מכה זו,

אסכרה, מפניהם מתחילת בבנה מעין וגומרת בפה.

למה המחלה הזו מתחילה במעין של הבן אדם? השם ישמור ומסיימת בפה.

נענה רבי יהודה בר רבי אלעאי,

ראש המדברים בכל מקום.

מי היה רבי יהודה בר רבי אלעאי? אתם זוכרים

את אותו מדרש שמספר על רבי יהודה שישב עם רשבי הקדוש, רבי שמעון יוחאי ורבי יוסי וכולי,

שדיברו על מה?

על מלכות רומי.

רבי יהודה בר רבי אלעאי פרגן, אמר, לא, בנו גשרים, נכון, אמנם כדי לקחת מיסים, אבל גם עשו לטובתנו.

אז מה זכה רבי יהודה בר רבי אלעאי? שהוא יהיה ראש המדברים בכל מקום.

כשהיה הולך המלך של רומי,

הוא היה מוסר את השיעור הראשון

לפני כן,

לפני שהמלך של רומי מדבר.

ואמר, אף על פי, מה הוא אמר?

אף על פי שכליות יועצות

והלב מבין

והלשון מחתך,

הפה גומר.

הבנתם? אז למה יש את מחלת האסכרה מתחיל במעיים ומסיים בפה?

היות

והכליות הן יועצות,

הלב

שהוא לצידם מבין,

והלשון מחתך והפה גומר.

הפה יכול לגמור על הבן אדם, אה? הוא אמר ככה וככה, זהו, גמר עליו, נגמר הסיפור.

לכן זה מתחיל בפנים, יוצא ומסיים בחוץ.

נענה רבי אלעזר בר רבי יוסי ואמר, מפני שאוכלים בה דברים טמאים.

איי, איי, איי, מה אדם מכניס לפה שלו? לא בודק.

אומרת הגמרא, דברים טמאים סלקא דעתך?

אלא שאוכלים בה דברים שאינם מתוקנים. כן, לא טמא.

אבל אתה בדקת את מה שאכלת?

בדקת את זה מנגיעות?

בדקת את זה כמו שצריך?

אם זה באמת

טוב, נקי וראוי לאכילה או לא?

נענה רבי שמעון ואמר בעוון ביטול תורה. אמרו לו, נשים יוכיחו

שמבטלות את בעליהן. אומרת לבעלה, לא, עכשיו שנה ראשונה.

אתה צריך להיות איתי ושימח את אשתו אשר לקח.

אז מה, הוא לא ילך לכולל שנה?

מה את רוצה ממנו?

תני לו לשבת ולעסוק בתורה. מסכן זה לפני החתונה היה מקדיש את כל ימיו, את כל השעות שלו היה מקדיש לתורה.

ועכשיו בד אליו, כמו עצם בגרון, נגמר הסיפור.

זאת אומרת לו, עכשיו תעזור לי בבית. מה תעזור לי בבית?

וכשהיא שוטפת, מה היא אומרת?

לך מפה, אתה מפריע לי.

אז מה?

תני לו לשבת ולעסוק בתורה. לא, אני רוצה אותו.

את רוצה אותו? אם פה, בעולם הזה, את רוצה אותו? בעולם הבא לא תקבלי מקום.

לא יהיה לך שום שכר. שלחי אותו ללמוד תורה.

אשרי האישה ששולחת את בעלה לשבת ולעסוק בתורה.

אומרת הגמרא, קודים יוכיחו שמבטלין את ישראל.

היו עושים כל מיני צרות לעם ישראל.

תינוקות יוכיחו שמבטלין את אביהם.

עכשיו תחליף לו טיטול, עכשיו רוצה לאכול,

בקבוק, פתאום נפל המוצץ.

תינוקות של בית רבן יוכיחו.

האטם כדי רבי גוריון, דאמר רבי גוריון, ויתימר רבי יוסי ברוך בשמיא,

בזמן שהצדיקים בדור, צדיקים נתפסים על הדור.

הקב' ברוך הוא מדקדק עם הצדיק כחוט השערה.

אם אתה רואה שהצדיק לקה והצדיק חלה בגלל עוון הדור.

ואם אין צדיקים בדור, עם מי הקב' ברוך הוא מדקדק?

עם תינוקות של בית רבן. הם נתפסים.

לכן שומעים צרות. התינוק הזה נתבא, זה נשכח באוטו,

זה נפל מהמרפסת. למה זה קורה?

כנראה שאין צדיקים בדור.

לא נותרו צדיקים בדור,

השם ישמור.

אז הקב' ברוך הוא לוקח את אותם צדיקים, זה תינוקות של בית רבן.

ואמר רבי יצחק בר רבי זעירי ואמר אלא אמר רבי שמעון בן עזירא,

מה יקרא אם לא תדילך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן?

ואמרינן גדאים הממושכנים על הרועים

שממינא אפלשון ארענא מקאמר שממינא, כן.

אז מה זה אם לא תדילך היפה בנשים?

צאי לך בעקבי הצאן.

אם

האדם עצמו לא יודע באיזה דרך ללכת, הוא עכשיו נמצא שם הרחק

מהקב' ברוך הוא.

מה אומרים לו חזל?

מה אומר לו החכם מכל אדם שלום רמלך? אם לא תדילך היפה בנשים?

צאי לך בעקבי הצאן. תראי מי היו האבות שלך הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, משה.

השבטים הקדושים.

איפה הם עסקו? הם עסקו בעבודת השם.

אומנם הם עבדו, זה היה דרך אגב.

לא כמו היום, דרך אגב, הוא בא לשיעור

והוא כל היום בעבודה. לא.

הם היו כל היום בעבודת השם ודרך אגב בעבודה.

ככה הם עשו.

הצענו את זה כמה וכמה פעמים.

יש יהודי יקר

שאומר לי, כבוד הרב, אני עובד בדפוס. מה הוא מדפיס? ברוך השם, דברים טובים.

זה נקרא דברים טובים, כן?

הוא מדפיס ספח של תרופות,

שלא נזדקק, לא נצטרך, אף אחד מהם ישראל.

הוא מדפיס את הספר של תרופות.

הוא אומר, ויש רעש גדול של המכונות. גם ככה, לדבר אני לא יכול לדבר.

וגם אם אני אדבר, מה אני אדבר? סביבי כל מיני אנשים, לא שומרי תורה ומצוות.

אמרתי לו, יש לי פתרון מדהים בשבילך.

אתה קונה לעצמך כזה מכשיר כזה, קטן,

כמו ווקמן כזה,

לא שם חדשות,

או איזה השם ישמור ויציל דברי תינופת,

או במרכאות ערוצים חרדיים. לא.

אתה שם לעצמך דברי תורה.

שים לעצמך את הרב הזה,

דברי תורה, הרב יעקב, הרב אמנון.

שים לעצמך דברי תורה, כל יום אתה שומע. גם ככה יש רעש.

בעל הבית לא ניגש אליך, רק פעם בחודש להביא לך את המשכורת.

בבוקר אתה אומר, בוקר טוב, נכנס,

מכין לך את האוכל ואת השתייה שלך בבית,

בהפסקה שלך אתה אוכל. תמיד אתה, 24 שעות שאתה בעבודה, בזמן שאתה בעבודה,

אתה עם דברי תורה.

כל רגע ורגע,

אפילו כשאתה עובד, עושה פעולה גשמית,

מעלה עליך הקדוש ברוך הוא שכר כאילו ישבת ועסקת בתורה. למה?

כל רגע ורגע אתה מרוויח לימוד תורה.

אז אין יותר טוב מזה שגם אתה זוכה לפרנס את בני ביתך

בהכוונת הקדוש ברוך הוא, וגם אתה יושב ועוסק בתורה.

אמרת לו, אם תקפיד ככה,

תוך כמה שנים אתה תהיה גאון גדול.

למה אתה תשמע, תחזור, תחזור, תחזור, תוכל לדרוש ברבים, השתבחנו.

ברוך השם, עברו להם שנתיים,

וכבר רואים עליו שינוי.

ברוך השם שהוא כבר הולך בדרך טובה,

הבית משתנה, הכל השתנה, משפחה חילונים גמורים היו.

ברוך השם, אתם רואים שזה משפיע,

דברי תורה שאדם

שומע חודרים בתוך עמקי ליבו, וזה משפיע עליו.

לכן, אם לא תדעי לך היפה באנשים, מה את רוצה

לראות?

צאי לך בעקבי הצאן ורדגדויותיך,

תראי את האבות הקדושים, תראי את האמהות הקדושות, איך נהגו,

איך פעלו,

איך הקדישו את כל כולם, את כל חייהם לתפילה, לתורה, למעשים טובים.

ובזכות האבות הקדושים, בזכות האמהות הקדושות,

התוכנין לזכות לגדל,

גם אתה תוכל לזכות לגדל את אותם

תינוקות של בית רבן, שחס ושלום, חס וחלילה, הם לא ייתפסו על כל מיני מקומות לא טובים או גדרות, וכן על זה הדרך.

ואמר רבי יצחק בר רבי זעירי, ואמר אלא אמר רבי שמעון בן עזירא, מה יקרא אם לא דילך יפה על מה שאמצי לך בגבי הצום?

ואמרים להם גדיים הממושכנים על הרועים, שממינם פלשון הרע נמיקה, אמר שממינם.

כן, אז היות והם חס שלום אוכלים דברים לא טובים, הם גם מוציאים דברים לא טובים.

לכן תתפסי בגדיי ברועים,

ותראה מה הרועים נותנים לאכול, כמה הם מתפללים לבורא עולם,

כמה הם מקפידים שלא להשתמש מן הגזע.

אם תקפידי, אם תלמדי מהם להקפיד כמוהם, איך שהם מתנהגים בדרכי התורה,

ממילא גם הילדים שלך,

חס שלום, חס וחלילה, לא ילכו לתרבות רעה, אבל זה בתנאי שאת שולחת את בעלך ולתורה,

ואת גם בעצמך יושבת ומתפללת ובוכה על הילדים שלך,

כדי שבאמת ייצאו בני תורה. כמה שבדור שלנו הדבר הזה זה קשה, זה מכה.

אנשים תולים את זה בטלפון,

באייפון, נכון,

שזה גם גרוע, אבל מה עם התפילה?

מה עם ההנהגה?

מה עם המוסר שזה חסר בדור שלנו, שאנשים לא לומדים מוסר?

אנשים יכולים לשבת ללמוד 24 שעות גמרא,

ללמוד 12 שעות הלכה, אבל מוסר הם לא לומדים.

ממילא אין הכוונה נכונה. אם אין הכוונה נכונה, התורה לא יכולה להתקיים.

אם התורה לא יכולה להתקיים, איך אתה רוצה שהילדים שלך ילמדו ממך מוסר?

מוסר, איך אתה רוצה שהילדים שלך ילמדו ממך דרך ארת?

איך אתה רוצה שהילדים שלך יצאו בני תורה אמיתיים ולא יפזלו לכל מיני מקומות גרועים?

לכן אדם צריך להתפלל על הדבר הזה ולעשות לעצמו סדר קבוע עם בני ביתו במוסר.

ברגע שיושבים ולומדים מוסר, הטבעים הרעים

בורחים החוצה

ונהפכים להיות

בני תורה אמיתיים.

ואמי קראו לראש המדברים בכל מקום. אז למה קראו לרבי יהודה ורבי אלי ראש המדברים בכל מקום? דיאת ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון. הנה הסיפור.

ויהדיו יהודה בן גרים גבאיו, גם יהודה בן גרים היה שם.

פתח רבי יהודה ואמר כמה נעים מעשיהם של אומה זו, תיקנו שווקים, תיקנו קשרים, תיקנו מרחצאות.

רבי יוסי שהיה שם שתק.

נענה רבי שמעון בן יוחאי, רבי שמעון היה מויכה.

מויכה.

הוא לא פחד לרגע, הוא אמר, אני מוחה, חובת המחייה.

צריך למחות?

מוחים. לא עושים חשבון מה יגידו, מה יעשו.

הם לא מדברים,

הם יותר גדולים ממני, לא עושים חשבון. אם זו האמת, הולכים איתה עד הסוף.

נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר, כל מה שתיקנו הרומאים לא תיקנו אלא לצורך עצמם.

תיקנו שווקים להושיב בהם זונות.

מרחצאות לעדן בהם את עצמם.

קשרים ליטול מהם מכסים.

הלך יהודה בן גרים ששמע את הקול וסיפר את הדברים.

למי הוא סיפר? לקיסר של רומי.

ונשמעו הדברים למלכות.

אמרו במלכות יהודה, מי? רבי יהודה בר אביב אלי, שהילה את המלכות, דיבר עליה לשבח.

מה יזכה? יזכה להתעלות. כל מקום יהיה ראש המדברים.

רבי יוסי, ששתק.

אה, למה הוא שתק, אה?

הוא לא דיבר, אה? אנחנו נראה לו מה זה.

נגרש אותו לכפר שנקרא ציפורי.

אבל רבי שמעון בן יוחאי, שגינה,

זה אין לו תקנה. למה? זה יכול להרוס לנו את כל הקריירה.

זה יכול להרוס לנו את כל הטוב.

לכן אין תקנה יותר מאשר להרוג אותו. ירק.

אז עלו וברי, מה עשה רבי שמעון בן יוחאי?

לקח את הבן שלו, את החברותא שלו, רבי אלעזר, תשו במדרש, הברחו לבית המדרש.

כל יום אהבת מיתה לאהוד ותיו ריבתה וחוזה דמאיה.

אשתו של רבי שמעון הצדקת הייתה מביאה לו,

כל יום, מה הייתה מביאה לו? הייתה מביאה לו לחם.

ריבתה.

וחוזה דמאיה, וגם כיתון של מים.

וככה.

כי תקיף גזירתה.

כשהגזירה התגברה והתחילו כבר לעשות מודעות, נעדר.

תמונה של רבי שמעון ורבי אלעזר מחפשים אותם.

הם אמרו, כנראה עכשיו מה יעשו?

יבואו הכוחות

המשטרתיים של החקירות

לציפורי,

לכפר איפה שרבי שמעון.

ומה יעשו שם?

ויתחילו לענות את אשתו.

ממילא לא תהיה לה ברירה, מהצער שלה. היא תגלה להם איפה נמצא רבי שמעון ורבי אלעזר,

ואחר כך שלום יהרגו את רבי שמעון.

כי תקיף גזירתה אמר ללברי. אז מה הוא אומר לבן שלו, לרבי אלעזר?

נשים, דעתן קלה עליהן.

דילמא מצער אלה ומגל ילן.

אולי יצערו אותה והיא תגלה?

אז לא.

מה עשו? מיד ברחו.

לאן ברחו?

טשו במערתה.

ברחו למערה.

התרחיש ניסה, אומרת הגמרא,

אברא להו חרובה ועינה דמיה.

נברא להם שם עץ של חרובים ומעיין של מים.

והבו יתווה, והבו משלחי מניו.

יפה.

אז הם היו אוכלים ושותים משם.

והבו יתווה עד צוואריו בחלאה.

היו פושטים את הבגדים שלהם והיו יושבים עד הצוואר שלהם בתוך החול,

עם הגוף שלהם.

למה?

אי-אפשר ללמוד תורה, לעסוק בתורה שחס שלום, חס וחלילה, הוא לא בצניעות גמורה.

לכן פשטו את בגדיהם שלא יהרסו, כדי שיהיה להם משהו לכבוד שבת קודש.

והם נכנסו בתוך הגוף שלהם לחול,

ושם עד הצוואר היו יושבים ועוסקים בתורה.

ככה במשך כל ימות השבוע,

בזמני התפילות הם היו יוצאים החוצה,

מנקים את עצמם,

ושוב, מה היו עושים?

לובשים את הבגדים, מתפללים.

כולי יומא גרסה

בעידנס לא יהיה לבשו,

מכסו ומצלו. היו לובשים, מתכסים ומתפללים.

ועד אר משלחי מנאיו,

כי איכי דלא ליב לו.

אז למה הם לא היו לובשים את זה כל פעם? כדי שהבגדים שלהם לא יתקלקלו, כדי שיהיה להם בגדים.

למה? כתוב בגמרא שהשדים שהיו בבבל היו מתחככים

בגוף של התלמידי חכמים, והיו הורסים להם את הבגדים שלהם.

היו הורסים להם את הבגדים.

לכן הם שמרו על הבגדים שלהם. פעם לא היה כמו היום. אתה הולך לחנות,

350 שקל אתה קונה חליפה,

הכל מסודר. תוך שעה אתה נראה חתן ביום חופתו.

פעם היה צריך לתפור,

ובמידה שלך.

ועכשיו איפה הם?

במערה. איפה הם? לא יודעים כמה זמן הם יהיו שם.

עד שהקיסר ימות.

אז איך יצאו? למי ילפנו? לתופר. ישר יגידו, הנה מצאתי את הנעדרים, מה יהיה?

לכן הם שמרו על הבגדים שלהם.

והיו לובשים את זה רק בזמני התפילות.

היטיבו תרסר שני במערתה.

היו שם במערה שתים עשרה שנה.

עטה אליהו וקמא פיתחה דמערתה.

אליהו הנביא נשלח לפתח המערה.

אמר מאן לודאי לבר יוחאי

דמית קיסר

ובאתי לגזירתם. מי הודיע לבר יוחאי

שמת הקיסר ונתבטלה הגזירה. איזה גזירה?

שרוצים להרוג אותו.

נפקו יצאו, חזו אינצ'ה.

הם יצאו מהמערה.

הגיע הזמן לצאת, מתלבשים ויוצאים.

ראו אנשים דקקראבה וזרעה.

ראו אנשים שהיו חורשים וזורעים באדמה.

אמר

מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה.

מי אמר?

רבי אלעזר,

הבן של רבי שמעון, שכל כך ספג תורה מאבא שלו.

הוא אמר, אני לא מבין את זה.

אנחנו יושבים שתים עשרה שנה במערה, יש לנו עץ חאורבים ובקושי יש לנו להתקלח.

בקושי בגדים שלנו.

אנחנו יושבים, מעמלים כדי להשיג ולטעום טעם של תורה כמה שזה מתוק ועוד ועוד רוצים ולא מוכנים לעזוב רגע את הלימוד.

ואלה, יש להם זמן לחרוש,

לזרוע.

מה הולך פה בעולם הזה?

אומרת הגמרא, כל מקום שהיו נותנים עיניהם,

מיד היה נשרף. היו מסתגרים, מה היו לא עושים? שששט, מיד.

לא היה צריך עפיפונים מעזה,

שיפלו לשם כדי שיהיה שרפה. לא.

היו נותנים עיניהם ונשרף אותו מקום.

יצאתה בת קול ואמרה להם, להחריב את עולמי יצאתם?

מה יצאתם פה עכשיו? לשרוף את העולם? מה עשיתם?

אז לא היה מכבי אש

עם כל מיני שכלולים, צינור מלמעלה, צינורות מלמטה,

המטוסים,

לכבות. לא היה את הדברים האלה.

היה צריך ללכת, לרוץ לנהר,

להביא דליים של מים בשרשרת אנושית

כדי לכבות שרפה אחת.

ואולי היו גם משאירים שיישרף, אין ברירה, מה יעשו?

אז התקבע, או מתפללים שירד גשם.

מה היו עושים?

אמרה להם בת קול, יצאתם להחריב את עולמי? תחזרו בחזרה למערה.

חזרו למערתכם.

עד ארזו ליטיבו תרסר ירחי שתה.

אמרה,

נשפט רשעים בגיהינם, שנים עשר חודש.

הם היו שם עוד שנה אחת,

יב חודש.

למה? אמרו שהמשפט של הרשעים בגיהינום, כמה זה? שנה,

יב חודש.

היא יצאתה בת קול ואמרה, צאו ממערתכם, אחרי שנה יוצאים.

נפקו, יצאו.

קולהיך דאבי מאחר רבי אלעזר,

האבי מאסר רבי שמעון בן יוחאי.

איי איי איי, כל מה שקלקל, שרף, רבי אלעזר,

רבי שמעון בן יוחאי המחיה, מסדל.

אמר לו, בני,

די לעולם אני ואתה.

מספיק שבעולם הזה יהיו אני ואתה.

בעד פניה דמעלה שבתא,

זה היה הזמן שלפני שבת.

חזו ההוא סבא, ראו איזה סבא אחד.

מה הוא עשה, הסבא הזה?

דהאוה נקית תרמדני עסא

אחז בידיים שלו שני בדים של הדס

ורהיט בין השמשות.

היה מזדרז כי זה היה זמן בין השמשות.

אמרו לה,

האנל למלאך,

למה אתה מחזיק את שני בדי הדסים הללו בידיים שלך?

אמר לו, למה אני מחזיק?

אני שמעתי בשיעור שצריך לעשות משהו לכבוד שבס.

אחד כנגד שמור,

אחד כנגד זכור, אז זה לכבוד שבת.

אמרו לו, אבל למה לא אחד?

למה אתה מחזיק שני בדי הדסים?

תחזיק אחד, מספיק. מה, לכבוד שבת אחד לא מספיק?

אמר להוא, אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור.

אמר לה לברי, אומר רבי שמעון לבן שלו,

חזה,

ראית כמה חביבים מצוות על ישראל?

יתיב דעתהו,

נתיישבה דעתם.

ראו לפחות בן אדם נורמלי.

שמה רבי פנחס בן יאיר

היה חתן של רשבי,

חתנה, ונפק לאפה, בא לבית שלו כדי לראות אותו.

אי ללווה בני,

אבי קאי אריך ללווישרהו. הוא ראה שהבשר שלו

נהיה כל-כולו חברבורות, פצעים.

חזה דעפו בפילה ובגופה.

הוא ראה גם שיש שם כל מיני בקעים,

סדקים מחמת החול,

שהבשר לא נשם בגלל שהם שהו בחול.

הוא ראה שכל כך כל כך הגוף של רבי שמעון

ורבי אלעזר נהיה כל כך כל כך התנוון, נהיה גרוע,

פצוע.

הווה קבחי.

התחיל לבכות.

כאן נתרן דמעת עיני.

כשהיו זולגות

הדמעות מהעיניים שלו וכמה צווח ל... זה היה נופל על הגוף של רבי שמעון,

ורבי שמעון, מרוב שזה היה שורף, הדמעות זה מלוח,

היה בוכה.

סיפרתי בשבת,

תכף נספר את זה.

סיפור מעניין.

אמר להוי לי שראיתיך בכך,

אומר רבי יוסי לחמיו, רבי שמעון,

אמר לה רבי שמעון, אשריך שראיתני בכך,

שאלמלא לא ראיתני בכך, לא מצאת בי כך?

אם לא היית רואה אותי מיוסר, לא היית מוצא בי תורה.

״דמעיקרא כי הווה מקשר רבי שמעון בן יוחאי קושיא, כשהיה רבי שמעון בן יוחאי מקשה קושיא,

הווה מפרג לרבי פנחס בן יאיר תריסר פירו, כ-11,

12. תירוצים הוא היה מתרץ על כל קושיאה

שרבי שמעון בן יוחאי היה אומר.

לסוף, כי הוה מקשר רבי פנחס בן יאיר קושיא,

הווי מפרק לרבי שמעון בן יוחאי עשרים וארבע תירוצים.

אמר הואיל ויתרח איש ניסא

אייזיל עתקין מילתא.

אני אומר משהו.

דכתיב ויבוא יעקב שלם

ואמריו שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו.

ויחנת פני העיר אמריו

מטבע תיקן להם

ושמואל אמר שווקים תיקן להם

ורבי יוחנן אמר מחצאות תיקן להם.

אמר

אי כמילתא דביילא תיקונא.

אמרו לאיכא דכתא

דאית בספק טומאה

ואית לאו צערא לכהנים להקופת.

אמר אי כאין שדאי דאיתחזק היכא טהרה.

היה שם איזה שוק

שהכהנים לא היו יכולים להיכנס בעקבות הטומאה שהייתה שם. היו צריכים להקיף דרך ארוכה.

והיה להם ספק שאולי יש שם קברים.

אבל

היות והוא ידע

שאין שם קברים,

אי כאין שדאי דאיתחזק היכא טהרה.

אמר לאהו סבא כאן קיצץ בין זכאי תורמוסי תרומה

והעבדי הוא נמח.

כל היכא דאה וקשא טהרה כל מקום שהספק טיהר.

וכל היכא דאה ורפא צין.

כל מקום שהיה ספק שם הוא ציין אותו לציון מקום.

אמר האו סבא טיהר בן יוחאי בית הקברות.

אמר אלמלא לא היית עמנו ואפילו היית עמנו

ולא נמנית עמנו, יפה אתה אומר. עכשיו שהיית עמנו

ונמנית עמנו יאמרו זונות מפרכסות זו את זו.

תלמידי חכמים לא כל שכן.

יאהיב בעיניו ונחנף שנתן בו עיניו

והלך לעולמו.

נפק לשוקה, יצא לשוק.

חזיה ליהודה בן גרים, רעת המלשין.

אמר, עדיין יש לזה בעולם?

מה, עדיין המלשין הזה פה חי? זה הקיסר של מרומי מת, מה איתו? הוא חי, שעכשיו לא ילשין עליו עוד פעם.

נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות.

אפילו סטייק לא השאיר ממנו.

עשה אותו גל של עצמות.

כאילו שהבשר שלו כבר נרקב מזמן.

שלושה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עמך שכה. מנעני מילי, אמר רבי יהושע בן לוי, אמר קרע, וידעת כי שלום העוליך ופקד את ענבך ולא תחטא.

ואמר רבא בר אבו נא.

אף על גב דאמו רבנן, שלושה דברים צריך אדם לומר, צריך לממרנו בניחותא. הוא לא יכול להגיד בערב שבת,

הסרתם, ערבתם, הדליקו את הנר. לאיים עליהם, לא, לא, לא.

תגיד את זה בנחת, הסרתם?

ערבתם?

עשיתם תרומות ומעשרות?

של הפירות והירקות?

ערבתם? עשיתם מרובי חצרות?

הדליקו את הנר.

כי היכי דלקבלין ומיני שיקבלו ממנו, אחרת אם יהיה בלאגן בערב שבת, השם ישמור ויציג.

אמר רבא שיאנה לא שמיע לי הדאם ערב אברבהונא וקיימתי מסברא. לא שמעתי את זה מפי אברבהונא אבל קיימתי את הדברים הללו מסברא שכך צריך לנהוג.

איזו בין השמשות, אומרת הגמרא, משתשכח חמה,

בכל זמן שפני המזרח מאדימין,

החשיף התחתון ולא החשיף העליון בין השמשות.

החשיף העליון והשווה לתחתון זהו כבר לילה.

דברי רבי יהודה, רבי נחמיה אומר כה, כדי שיהלך אדם משתשכח חמה חצי מיל.

השיעור של הליכה של חצי מיל זה הזמן של בין השמשות.

רבי יוסי אומר בין השמשות הוא כהרף עין.

אנחנו יודעים שמונה עשרה וחצי דקות,

שלוש עשרה וחצי דקות,

אחת עשרה וחצי.

כן, אז מה זה זמן של בין השמשות?

אומרת הגמרא כהרף עין. זה נכנס

וזה יוצא. הלילה נכנס והיום יוצא.

ואי אפשר לעמוד עליו, אי אפשר לדעת אותו.

ואמר רבי חיה, רוצה לראות בעירה של מרים.

כל מוצא שבת כתוב בספרים הקדושים שבעירה של מרים מסתובב איפה?

בכנרת.

לכן אדם

צריך לשתות.

במוצאי שבת, אחרי שהוא סינן את המים מהברז,

קצת תשתה, סגולה להחכים.

הרוצה לראות בעירה של מרים יעלה לראש הכרמל, הר הכרמל, ויצפה.

ויראה כמין קברה בים,

וזוהי בעירה של מרים.

ואמר רב,

מעיין המיטלטל טהור, וזוהי בעירה של מרים.

זה מעיין שזז ממקום למקום.

ואמר רבי יוסי בר, רבי זוודא, עושה מלאכה בשני בין השמשות, חייו חטאת, ממה נפשך?

אמר לראוה לשמאי עתום,

דלא קים לכו בשיעורא דרבנן, הדשמשא,

הדשמשא,

הריש דיקלא איתלו שרגא, ביום המעונן מאי,

במטחה זה תרנגולה,

תרנגולה, בדברה חזה ערבה, נינמי אדנה.

אז הוא נתן להם סימנים בדיוק,

פעם לא היה כמו היום, שעונים וטכנולוגיה,

כדי שידעו בדיוק, או לוח שנה מסודר. היו הכול צריכים לדעת, לזכור.

אם היו שוכחים איזה יום, היו מתבלבלים.

היו צריכים להיזכר, לזכור, הכול, מסודר, מתי ראש חודש, מתי זה,

הכול, את כל התאריכים היו צריכים לזכור. צריכים להיות עננים בזיכרון שלהם ומונחים בדעתם.

אז איזה שיעור נתן לו, של בין השמשות,

מתי שידליקו את הנר, עוד מבעוד יום, זה הזמן שמלדיקים את הנר, זה זמן אחד.

דבר נוסף, שהתרנגולות יושבים מבעוד יום

על הקורות.

כבר מגיע הזמן של הזה.

לשכוח חמה, התרנגולים, איפה עולים על הקורות?

תדע. וכן העורבים נמצאים בשדה.

ויש עשב, עדנה,

שנקרא מלאווה,

ועלין שלו נוטים לצד של השמש בשחרית,

כפופין למזרח ובחצי יום זקופין,

ולערב כפופין מאוד למערה.

השתבח שמונן.

אז השיח הזה, שהוא בבוקר הולך לצד של השמש, תדע שהיום יום.

באמצע,

צהריים.

שוקע לצד הנגדי למערב,

תדע.

שאל אותי איזה יהודי מחוץ לארץ,

שם יש מקום ששם חצי שנה אין אור.

מה עושים?

איך עושה שבת? איך עושה צום? איך עושה תחנית? עושה תחנית ארבעים, מה יעשה?

איך יתענה?

בסדר?

אז הנה, אולי סימן בשבילו שיבדוק אם יש את השיח הזה שם,

נוסף לתשובה שמסרנו,

ואולי אבדוק אם יש את השיח הזה, נקרא מלאווה.

אם עלים שלא נוטים לצד ימין, סימן שזה יום.

באמצע,

צהריים,

מערב,

כפופין זה כבר לילה.

סיימנו בפרק שלישי,

עוד כף זן.

היום בלילה זה יום הילולת הצדיק, רבי מרדכי אליהו, זכותו תגן עלינו, אמן.

חשוב שכל יהודי ויהודי ידליק בביתו נר,

לכבוד

נשמת הצדיק.

צדיקים לא צריכים עילוי נשמה, אבל לכבוד נשמת הצדיק

הוא ידליק נר.

אז אמרתי לכם שאני אספר לכם קצת איזה סיפור, סיפרתי בשבת האחרונה

לילדים שלי.

והסיפור הוא כזה, יום אחד הגיע הרב מוגרבי מחולון.

גילו לו הרופאים איזו מחלה בגרון.

הוא הלך לקבל ברכות.

ממי?

מהרב מרדכי אליהו.

הוא הגיע לרב מרדכי אליהו,

ואז הוא אומר לו, כבוד הרב, ככה וככה גילו לי את זה.

אמר להרב מרדכי אליהו, בסדר, אין שום בעיה, פתח את המגירה שלו.

במגירה שם יש כל מיני דברים, יש את השעון

שהוא קיבל מהבבא סאלי,

שאמר לו שזה יגיע לשעה 12, אתם מכירים את זה,

שיגיע לשעה 12,

לא שעון רגיל,

השעון המיוחד הזה שיגיע לשעה 12 יבוא משיח.

הממשך הגיע.

אז במגירה הזאת היה לו תמצית של תה.

אז הוא הביא לו את התמצית של התה,

והוא אמר לו, תכין לך כוס תה עכשיו,

תברך שהכול, אני הנאמן,

תשתה את זה ובעזרת השם תהיה לך רפואה שלמה.

ככה היה המעשה.

וסיפר הרב מוגרבי בכבודו בעצמו.

הוא אומר, אני הכנתי לי כוס תה,

בירכתי בכוונה שהכול נהיה בדברו, והרב הנאמן,

ובמהלך הלגימות שאני שותה, הרב בירך אותי.

מה בירך אותו? בירך אותו שיהיה לו בעזרת השם רפואה שלמה.

הוא אומר, אחרי תקופה של כמה שבועות,

פונים אליי מהבית החולים, אומרים לי, תקשיב,

אנחנו חייבים שתבוא עוד פעם לעשות צינור,

משהו לא ברור לנו.

משהו לא ברור, טוב, הוא חוזר

לבית החולים. עושים לו שוב פעם סדרת בדיקות, השוואות, כנראה סיטי, אני יודע מה, רנטגן שם,

בודקים, מסתכלים, אומרים, תקשיב, אתה בריא ושלם, הכול בסדר, אין לך שום דבר בגרון.

מה, אין? בצילום הזה ראינו ככה, אנחנו לא יודעים.

הקב' אהב אותך, אין לך נס משמיים,

אין לך שום דבר.

חוזר להגיד תודה, כמובן, לקב' ברוך הוא,

ומגיע לרב מרדכי אליהו.

הוא אומר לרב מרדכי אליהו, כבוד הרב,

ברוך השם, ככה וככה, הרופאים בישרו את המסורת דובות, אוי, השתבח שמו לאט, כל ה...

תודה רבה, הרב, תודה רבה על הברכות

שנתת לי וכו'.

היה איתו איזה בן אדם שם, כנראה,

שהיה נוכח, היה חוצפן, אמר לו, כבוד הרב,

איזה חליטה זה היה שם, בתה,

שזה ריפאה, אולי זה היה איזה צמחים מיוחדים, משהו,

שהרב היה באיזה מקום בעולם, אולי הביא איזה צמחים שמרפאים, משהו?

כי לא יכול להיות, בן אדם גילו לו מחלה בגרון, וככה וככה, וזה, ופתאום זה נעלם.

זה משהו פה לא מוזר. אז אולי הרב יגלה לי איזה סוג של תה זה היה,

של איזה חברה? זה,

אה... איך זה נקרא?

ויסוצקי, או ליפטון, או אה... של איזה חברה זה?

אולי מה, זה חליטה פרטית משהו, שהרב מכין, או הרבנית?

צחק הרב מרדכי אליהו.

אז אנחנו רואים את הגדלות של הצדיקים שהייתה.

שהיות והיו עובדים את הקדוש ברוך הוא ברמח איברים ושסע גידים,

היו עובדים באמת את הקדוש ברוך הוא.

לא כדי שיגידו לו,

כבוד הרב, או ינשקו לו את היד,

או שיהיה לו טוב,

או שיהיה לו איזה דירת פאר, או שיקבל איזה טובות הנאה, או שירוצו לכבודו. לא, היו באמת עובדים את הקדוש ברוך הוא ברמח איברים ושסע גידים.

היה שר הדתות

לפני כמה שנים, אלי בן-דהן.

אז הוא היה תקופה מסיע את הרב.

אז הוא מספר שכל פעם הרב היה אומר לו, תעשה טובה, בבוקר כשאתה קם לתפילה

תעבור דרכי תראה אם התעוררתי.

כל פעם היו חוזרים בשעות מאוחרות, שלוש, ארבע לפנות בוקר.

אז

הרב היה אומר לו כל הזמן, תזכור, מחר בבוקר אל תשכח, תעבור דרכי תראה אם התעוררתי.

הוא אומר, יום אחד

יום אחד הוא אומר, לא מצאתי אותו

שהוא לא היה יושב עוסק בתורה וער כבר אחרי תפילה.

הוא אומר, אני הייתי נרדם.

הרב מרדכי אלי היה יושב כבר אחרי התפילה,

היה יושב ועוסק בתורה. יום אחד הוא אומר, לא מצאתי אותו שהוא ישן.

מה?

להבדיל.

אז זה אנחנו רואים, חבל על דעיו דין ולם משתכחים,

אותם הצדיקים. יהי רצון בעזרת השם שזכות

הצדיק

תגן בעדינו,

לא לשכוח כל יהודי ויהודיה ידליקו נר לכבוד

הצדיק

ויבקשו שהקדוש ברוך הוא יגאל אותנו,

שנזכה בעזרת השם בקרוב ממש לגולה השלמה,

נזכה לבנימין ולמקדש, הקדוש ברוך הוא ישלח לנו את משיח צדקנו,

יעקיץ וירעננו כל שוכני עפר, נזכה לראות עין בעין ושוב השם ציון. רבי חנון בקשה אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיקר בעלי תורה ומצוות שנאמר, ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה וילדים.