מחלוקת קרח ואשתו - חלק ב' | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום בעילום שם.

אנחנו ממשיכים, חלק ב',

מחלוקת קורח ואשתו.

ויקל עליהם קורח את כל העדה

אל פתח אוהל מועד

וירה כבוד אדוני אל כל העדה.

דברי ההסתה שאמר קורח כל הלילה

נתקבלו על ליבם

כך דרכה של לשון הרע,

שהיא מתקבלת על הלב.

וכך נתקהלו כולם ולקחו איש מחתתו

ושמו עליה אש

ושמו עליה קטורת

ועמדו פתח אוהל מועד

ששם היו משה ואהרון.

והם באו להקטיר את הקטורת

כדי לעמוד בבחינה שנתן להם משה.

ואז הופיע כבוד השם בעמוד ענן

שלא היו ראויים

לרעות בזיו השכינה,

כי באותה שעה כבר היו רשעים,

אבל באותה שעה נגלתה שכינה כדי להינקם מהם,

לא לטובה.

לכן בא בעמוד הענן.

וידבר אדוני אל משה ואל אהרון לאמור,

יבדלו מתוך העדה הזאת

ואכלה אותם כרגע

ויפלו על פניהם

ויאמרו

אל אלוהי הרוחות לכל בשר.

האיש אחד יחטא על כל העדה, תקצוף.

מאחר שאתה אל

של כל הרוחות,

למה אתה רוצה לעשות דבר זה, להרוג נפשות בלי חטא?

ככה פונים משה ואהרון

לשם

שאין מידתך כמידת בשר ודם.

מלך בשר ודם שסרחה עליו מקצת מדינה והוא לא יודע מי חוטא,

אז הוא כועס והורג את כל בני המדינה.

אבל אתה,

אלוהי כל הרוחות,

יודע ליבותיהם, מחשבותיהם של כל אחד ואחד?

אם כן, האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף?

בגלל החוטאים צריכים כולם למות?

אמר הקב' ברוך הוא למשה ולאהרון,

יפה אמרתם,

ויודע אני מי חטא

ומי לא חטא.

יש לכם לשאול,

והרי הקב' ברוך הוא דיין אמת ושופט צדיק ואמת,

למה ביקש להרוג את כולם בלי חטא?

בשלמה זה שחטא חייב לשא עונשו,

אבל הללו למה?

התשובה היא,

הקב' ברוך הוא שאמר, ייבדלו מתוך העדה הרעה הזאת,

הוא לא התכוון לכל העדה,

אלא לקורח ועדתו.

אבל משה לא הבין כוונתו, יתברך.

אז אמר לו שהכוונה להיבדל מעדת קורח.

אבל יש אומרים שחלילה,

שמשה לא הבין את דברי הקב' ברוך הוא,

וטעה חלילה בנבואתו.

אבל בתחילה הייתה כל העדה עם משה ואהרון.

אבל משבא קורח והקהיל את כולם, פתח אוהל מועד,

עם הקטורת בידם,

מצא דבר חן בעיניהם.

אמרו,

ייתכן שהקב' ברוך הוא קיבל אותם,

ושוב החזיר העבודה לבכורות,

כפי שטבע קורח.

ובמצב כזה נקרא שכולם חטאו בלבם.

ובגלל המחשבה הרעה הזו, התחייבו מיתה לשמיים.

אמרו משה ואהרון, מאחר ששאר העדה לא חטאו במעשה,

חטאו בלבם, אבל לא במעשה,

אינם רואים לי מיתה על כך.

וזו הייתה הבקשה של האמת השם,

שלא אחד יחטא וכולם יקבלו את העונש.

ויש אומרים שזה שביקש הקב' ברוך הוא להרוג את כולם,

זה בגלל שהם לא מיחו בידם.

אתם שומעים שעומדים נגד משה רבנו,

שליח השם הנאמן, וכל ביתי נאמן הוא,

וכופרים בו,

וכופרים בתורה, וכופרים בקב' ברוך הוא.

והעם יושב מן הצד ולא מוחא,

שכל שיש בידו למחות הוא להוכיח לאחרים,

והוא מעמיד פנים שאינו רואה ואינו מדבר,

נחשב הדבר כאילו הוא עצמו חטא.

וכאן היו כל ישראל ראויים לעונש,

על שהיו מסתכלים בכורח ועדתו,

ולא מיחו בידם.

לא אמרו מה אתם עושים,

אתם לא עושים כדין.

ולכן אמר הקב' ברוך הוא למשה ואהרון,

יבדלו מתוך העדה הרעה הזאת,

ואכלה אותם כרגע.

באו משה ואהרון,

התפללו על שאר העדה,

שלא יארע להם נזק,

מאחר שהם לא נתנו חלק במחלוקת,

ושהקב' ברוך הוא יסלח להם שלא מיחו בידם.

איפה ראיתם צדיקים כאלה?

וידבר אדוני אל משה לאמור,

דבר אל העדה לאמור,

העלו מסביב למשכן קורח, דתן ואבירם.

הקב' ברוך הוא אומר למשה, מאחר שהתפללת עליהם,

לך ואמור להם שלא יהיו בתוך העדה הרעה הזאת,

וייבדלו ממשכן קורח ודתן ואבירם,

לפי שאני רוצה לעשות בהם דין,

ולא טוב הדבר להיות סמוך להם.

אוי לרשע,

אוי לשכנו.

ויקום משה,

וילך אל דתן ואבירם,

וילכו אחריו

זקני ישראל.

מי אלה זקני ישראל? שבעים זקנים.

למה נאמר ויקומו משה?

למה לא נאמר ויקומו משה וזקני ישראל וילכו אל דתן ואבירם?

לכאורה כך משפט הלשון.

כי משה לא הלך לבד,

אלא זקנים נלוו עמו.

אז למה לא כתוב ויקומו משה וזקני ישראל וילכו אל דתן ואבירם?

למה כתוב ויקום משה לבד?

וילך אל דתן ואבירם,

וילכו אחריו זקני ישראל.

התשובה היא,

משה

היה ענו,

והוא רצה ללכת אחרי הזקנים.

זאת אומרת, הוא מקטין את עצמו כאילו הזקנים יותר חשובים ממנו.

אז הם ילכו ראשונים והוא ילך אחריהם.

ואז אולי

קורח ודתן ואבירם אולי יתביישו ויחזרו בתשובה.

אבל הזקנים לא הסכימו לסברה הזאת להתבזות לפני הרשעים.

כי הם לקחו בחשבון שהם לא יקבלו מהם, ומה ילכו? יתבזו?

כאילו יבואו לפניהם שיחזרו בהם, והם לא יחזרו בהם.

אבל כשראו את משה כשהוא הולך יחידי,

אמרו, וכי דרך ארץ להניח את משה יחידי,

אז הלכו אחריו בעל כורחם

מחוסר נעימות.

והם לא זו בלבד שלא נתביישו כורח,

דתן ואבירם,

אלא כשראו את משה וזקנים באים, באו דתן ואבירם

והתייצבו בפתח אהו להם,

הם ונשיהם

ובניהם בחוצפה גדולה

וביזו את משה.

מי שראה משה שבהליכתו עליהם לא הועיל כלום

והם עדיין אדוקים,

דבוקים ברשעתם,

אז אמר לשאר העם להיבדל מהם.

וידבר אל העדה לאמור,

סורו נא מעל אהולי האנשים הרשעים האלה

ואל תיגעו בכל אשר להם

פן תיספו בכל חטאתם.

אל תיגעו בכל אשר להם,

שלא תיקחו דבר מרכושם,

שכל רכושם חרם,

ולכן היזהרו שלא תיספו אף אתם בחטאתם של הרשעים האלה.

לפי שהללו,

אם אתם חושבים שרק על המקרה הזה הם יקבלו עונש,

אז שתדעו לכם שהללו

כבר נתחייבו מיטה מנעוריהם

בזמן שהיו במצרים,

שבשעה שהרגתי את המצרים,

מפני שהכה לאחד מבני ישראל,

הלכו שני הרשעים האלה

והלשינו עלי בפני פרעה שיהרגני.

ואם לא הראה לי הנס

שנעשה צווארי כשיש,

אז הייתי נהרג.

אלה גם השניים

שהניחו את המאני יום המחרת,

אף על פי שציווה הקדוש ברוך הוא לא להניח מיום אחד לחברו.

אלה גם שחיללו את השבת.

הכלל הוא

שהללו רשעים הם מעודם

ועד היום הזה,

והם חייבים נידוי

בנכסיהם בחרם,

ואיש אסור לו ליהנות מהם.

לכן,

היבדלו מהם,

ואל תגיעו ברכושם,

כדי שלא תספו בכל חטאותם.

וכן עשו בני ישראל.

ויעלו מעל משכן קרח דתן ואבירם מסביב,

ודתן ואבירם יצאו ניצבים פתח אהוליהם,

ונשיהם ובניהם בטפם.

ויאמר משה

בזאת תדעון

כי אדוני שלחני לעשות את כל המעשים האלה,

כי לא מליבי.

אם כמות כל האדם ממותון אלה

ופקודת כל האדם יפקד עליהם,

לא אדוני שלחני.

ואם בריאה יברא אדוני ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם

ואת כל אשר להם,

וירדו חיים שאולה,

וידעתם

כי ניאצו האנשים האלה את אדוני.

זאת אומרת, משה רבנו אומר,

אני אוכיח לכם עכשיו מי צודק ומי לא.

ואם הם ימותו שאר האדם או יהיו חולים ואחר כך ימותו,

אז זה לא,

אני לא צודק, הם צודקים.

אבל אם תהיה בריאה מיוחדת,

סוג מיטה שעוד לא הייתה בעולם,

בריאה מיוחדת,

תכף נבין מה זה.

אם,

אז זה סימן שהשם שלח אותי,

וכל מה שעשיתי זה לא מליבי,

והם ניאצו את השם.

אם כמות כל האדם ימותון,

אם הם יחיו עד הזמן שקצב להם הקדוש ברוך הוא,

לא השם שלח אני עליכם.

וכן, אם ימותו גם קודם הזמן,

מפני עוון העגל

או עוון המרגלים,

שהכתוב אמר שמה, וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם,

כי התשלום על העגל, הקדוש ברוך הוא חילק אותו להרבה דורות.

אז כבר כשאני פוקד, אני אפקוד גם את עוון העגל.

אז אומר, הרי אם כמות כל האדם ימותון אלה, ופקודת כל האדם ייפקד עליהם, הכוונה שימותו כשהם חולים ושכובים על מיטותיהם,

תדעו שמליבי הוצאתי את הדברים,

והאמת איתם,

אם הם ימותו ככה.

אבל אם השם יתברך, יברא בריאה חדשה,

שימציא מין מוות חדש בעולם

בשביל האנשים האלה,

שעדיין לא הייתה מיטה כזאת,

שתפתח הארץ פיה ותבלע אותם חיים,

משם תברכו ותאמינו,

עד כמה הם שנואים

לפני הקדוש ברוך הוא.

ועוד אומרים,

זה שאמר משה, ופקודת כל האדם ייפקד עליהם,

היינו יבואו לבקר אותם כשהם חולים,

אם ישכבו על המיטות שלהם חולים,

ויבואו לבקר אותם.

סימן שהצדק עימם.

והקדוש ברוך הוא לא שלח אותי.

והנבואה שלי כוזבת, חס ושלום.

אבל אם המוות יהיה מוות חדש,

שלא היה בעולם,

ואין בו לא חולי

ולא מושקב במיטה כדי שיבואו לבקר אותם,

אלא תפצה הארץ פיה ותבלע אותם חיים,

תברכו שנבואתי אמת.

ועוד מפרשים,

זה שאומר הכתוב, ואם בריאה יברא השם,

זה על פי מה שכתוב בפרשת כי תישא.

שמה נאמר,

נגד כל עמך אעשה נפלאות

אשר לא נבראו

בכל הארץ

ובכל הגויים,

וראה כל העם

אשר אתה בקרבו

את מעשה ה'

כי נורא הוא אשר אני עושה עימך.

הקדוש ברוך הוא אמר למשה,

בשעה שהתפלל על עוון העגל,

דע,

הודיע לו,

במשך הזמן התקוממו נגדך אנשים מבני שבט לוי

ואני אעשה עימך פלא,

נגד כל עמך

אני אעשה פלא,

שלא נבראו בכל הארץ ובכל הגויים

מאז וראה כל העם

אשר אתה בקרבו

את מעשה ה'

כי נורא הוא.

זאת אומרת, את אשר אני עושה עימך

ואז יאמינו שכל מה שעשית, עשית בשמי,

באמת עשית, ולא מלבך עשית.

זה מה שאומר כאן משה.

ואם בריאה יברא ה'

רוצה לומר אותה הבטחה שהבטחת לי

שבשעה שהתקוממו נגדי בני עמי,

אז תעשה נפלאות אשר לא נבראו.

ואני מבקש ממך לברוא אותה עכשיו,

את הבריאה,

כדי שיאמינו בי שנבואתי אמיתית היא.

ועוד

אמר משה, ואם בריאה יברא ה'?

אמר משה, מאחר שהם כופרים בנבואתי,

בוודאי מכחישים זה שכתוב בתורה על בריאת העולם.

מי שמכחיש את הנבואה

הוא כופר בבריאה.

למה?

כי אם אתה לא כופר בבריאה

ואתה אומר שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם,

אז הקדוש ברוך הוא יכול לנבא

את האדם.

אבל אם אתה אומר שהוא לא ניבא

והוא לא מנבא,

אין מי שמנבא גם אין מי שיודע את העתיד,

אז כאילו אין בורא לעולם חלילה.

ואז אומרים שהעולם קדמון, כאילו קיים תמיד.

לכן כך אמר,

אם נכון הדבר מה שכתוב בתורה על בריאת העולם,

אז תפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת כל אשר להם.

למה?

מאחר שהם פצו את פיהם,

לכפור בתורה ובבריאת העולם,

אז הארץ שנבראה על ידי הבורא תפתח את פיה כנגד הפה שלהם ותעשה בהם דין.

- באי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם

ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם

ואת בתיהם

ואת כל האדם

אשר לקורח

ואת כל הרכוש.

איך שגמר משה לדבר את הדברים האלה,

נחלקה הארץ

ופצתה הארץ פיה ובלעה אותם ואת ביתם

ואת כל אשר להם,

ונשארו חיים בגיהינום

וכיסתה עליהם הארץ

וייבדלו משם

בני ישראל.

זה שנאמר בתורה שהארץ נחלקה ופצתה פיה ובלעה אותם

זה לא כמו שיש רעש גדול, רעידת אדמה.

ברעידת אדמה הארץ נחלקת

ונבלעות ערים,

בניינים,

ונשארות מתחת לפני האדמה.

זה לא נקרא פלא.

הרי זה נעשה כמה פעמים.

אלא כאן, נחלקה בתחילה הארץ

ולא בלעה אותם.

אחר כך התחילה למשוך אותם בכוח כמו האדם השותה משקה, כמו מגנט.

ואקום

עד שהביאה אותם לתהום.

וזה, אחרי שנאמר כאן, ותבקע האדמה אשר תחתיהם.

אז קודם כל הייתה פגיעה ואחר כך כתוב, ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם.

בהתחלה נפקעה הארץ,

לא נפל איש לתוכה.

אחר כך פתחה הארץ את פיה והלכה ובלעה את כולם. זאת אומרת, גם מי שהיה בקצה המחנה שאבה אותו.

כי האדם הגומע בפיו איזה משקה.

ואפילו דברים של כורח, דברים, חפצים

שהיו בסוף מחנה ישראל מושאלים ביד אחרים,

ואפילו מחט

שהייתה מושאלת

פי הארץ,

שבמקום כורח מושכת אותם לשם ובולעת אותם.

כי כתוב, וגם את כל הרכוש.

את הכול היא בלעה לו השאירה מהם זכר.

וזה פלא גדול מאוד.

כדי לרמוז על כך,

אומר הכתוב, ויאבדו מתוך הקהל.

זאת אומרת, הם לא עמדו קבוצה בנפרד.

אלא הם היו בתוך הקהל מעורבבים.

ומה כתוב? ויאבדו מתוך הקהל. משמע שזה שאב אותם

מתוך הקהל.

שבאותה שעה היו מאנשי כורח שנמצאו מחוץ למחנה,

במקום רחוק,

בסוף מחנה ישראל,

ונעבדו פתאום מתוך הקהל,

ולא ידעו מי עשה כן.

וזה נגרם על ידי פי הארץ,

שמשכה אותם.

פלא או לא פלא?

בריאה חדשה.

והיה עוד פלא.

עוד פלא.

ותכס עליהם הארץ.

מדרך העולם,

אם נעשה רעש,

נפגעת הארץ.

ערים שלמות שוקעות למטה,

אבל הפתחים נשארים פתוחים,

וההגנות מתמלאות מים.

אבל זה נשאר פתוח, זה לא נפתח ונסגר.

הפלא כאן

שסיימה הארץ את מלאכתה,

ובלעה כל עדת כורח עם כל אשר לו עד המחט הקטנה ביותר,

חזרה כמו שהייתה, כאילו לא הראה דבר,

ולא היה סימן שנפתחה הארץ.

וכן מה שנאמר, ויעבדו מתוך הקהל,

בא לרמוז שלא נקברו שם מתים,

אלא הארץ פתחה פיה עד התהום, ונשארו שם חיים,

כפי שהיו למעלה על טפם ונשיהם,

ולא היו אלא אבודים מתוך הקהל,

כמו האדם שנאבד, אבל הוא קיים.

רק אנחנו איבדנו אותו, איפה הוא?

איפה הוא נעלם?

אבל הוא קיים.

ויעבדו, לא וימותו.

ויעבדו, נשארו חיים.

וישראל, שמעו את קולם מלמעלה, מה שהם צועקים מלמטה.

כי בשעה שבלעה אותם האדמה, היו צועקים

משה אמת

ותורתו אמת.

והם בדאים,

והם שקרנים,

הם בדאים, בדו דברים מליבם.

מכל ישראל אשר סביבותיהם, כתוב בפסוק,

נסו לקולם,

שמעו את הקול שלהם ובראו.

כי אמרו, פן תבלענו הארץ.

מעשה היה

ברבא

בר בר חנא,

בפרק הספינה וגם בילקוט מובא,

שהיה הולך בדרך.

אמר לו טייע,

שהלך עימו,

מנהיג השיירה שהיה הולך עימו,

אמר לו, בוא ואראך מקום שבו נבלע כורח.

הלך רבא בר בר חנא

עם הטייע וראה שני פתחים באדמה שיצא מהם עשן.

לקח חתיכת צמר,

שם אותה בקצה החנית

ותחב אותה לתוך הפתחים האלה

והוציא את הצמר חרוך.

אמר הטייע על הרבא בר בר חנא,

תתכופף.

שים אוזנך לפתח הזה.

עשה כן ושמע קול יוצא משם ואומר

משה אמת

ותורתו אמת והם בדיים.

אמר לו הטייע לרבא בר בר חנא

דע

שבכל ראש חודש מהפכים להם הגיהנום

כמו בשר בקדירה.

כמו שיש בשר בקדירה מתבשל ואחרי כמה זמן לוקחים ומגיסים אותו,

עוד פעם מערבבים ככה עושים להם.

והם אומרים

משה אמת ותורתו אמת

והם בדיים.

זאת אומרת

העונש שלהם הוא עצום

והם זועקים כל הזמן משה אמת ותורתו אמת והם בדיים.

אבל יש שאלה

למה הם צריכים להוסיף ולומר

שהם בדיים שקרנים?

למה צריך לומר?

אם אתה אומר שמשה אמת ותורתו אמת,

אז ברור שהם היו שקרנים, לא?

למה צריך להגיד גם הם בדיים?

התשובה,

אין פירוש הדברים כפי שאנו מבינים כיום,

אלא ככה פירוש.

זה שהם חלקו על משה

זה לא מפני שהם טענו שהנבואה שלו היא לא אמיתית.

שאם כך, הם היו אומרים, העוון לא היה כל כך נורא כי הם טעו.

טעו.

חשבו שהוא אומר נבואה לא נכונה.

טעו.

אלא הם ידעו שנבואת משה רבנו אמת היא

ומה שהם חלקו עליו זה היה להכעיס.

להכעיס.

לכן, הם היו אומרים, משה אמת ותורתו אמת,

וזה שחלקו,

זה היה בגלל שהם בדאים כמו קרייזי, דייזי וסבק.

הם בדאים, הם בודים מליבם דברים, הם יודעים שהם שקרנים.

ולכן אומר קודם הכתוב,

וירדו חיים שאולה,

וידעתם,

כי ניאצו האנשים האלה את אדוני.

בזה שירדו חיים שאולה,

הם ישמיעו את הדברים האלה,

ובזה, למה הם צריכים לרדת חיים?

כדי שהם ישמיעו את הדברים,

ואז תדעו שהם ניאצו את השם בכל המעשה שלהם היה להכעיס,

והם לא טעו במחלוקת,

הם עשו את זה להכעיס.

לכן, מזה תדעו שהם

מנאצי השם.

מנאצי השם.

היה לי דיון

עם המחריט דזי,

גישור,

טבעתי אותו ואת וקנין,

זה שאליהו נגלה אליו והמשיח נגלה אליו, כולם נגלו אליו.

רק, בית המשפט עוד לא נגלה אליו, עכשיו נגלה אליו.

אז בגישור

אומר דזי,

הרב צודק, הוא אמת,

אתה משקר.

הוא אומר לווקנין,

מעכשיו היה דיון,

הוא אומר לשופטת,

אנחנו נוכיח את האמת,

אנחנו נוכיח את האמת.

מה אנחנו נוכיח את האמת?

תתפסי אותי במילה.

לא הבנתי.

בגישור מה אתה אומר?

בבית משפט מה אתה אומר?

על מה הם נטבעו?

הווקנין הזה אומר שהוא היה בחוץ לארץ,

ובחוץ לארץ

היו זוג בוכרים שבאו אליו

והם אמרו לו שאמנון יצחק היה פה,

ואמנון יצחק

בירך אותם

והבטיח להם

שהבן השלישי לא ימות.

הבן השלישי לא ימות.

מה קרה,

לפי הסיפור שלו?

מתו להם שני ילדים,

והיא הייתה בהיריון,

והיא ביקשה ברכה.

ואני בירכתי, והילד מת.

ואני גם ביקשתי הרבה כסף.

אז כשהוא דיבר עם דזי, ודזי משכנע אותו לספר לו מה היה, מה היה.

אז הוא אומר לו, אני לא יכול לספר לך, אני לא יכול להגיד לך,

זה עוון,

עוון יותר גדול משפיכות דמים, עבודה זרה וגילוי עריות.

לא יכול לספר לך דבר כזה.

לא יכול.

לא יכול. הוא עשה מעשה גרוע יותר מעריות.

אז הוא מנסה לדובב אותו, מה הוא עשה?

מה הוא עשה? מה הוא עשה?

אני לא יכול להגיד לך.

מעשה יותר גרוע מעריות,

יותר גרוע משפיכות דמים, הכול. יותר גרוע.

ניסה, ניסה להוציא ממנו,

לא הצליח.

עכשיו, ופרסם את ההקלטה,

וכולם שומעים שאמנון יצחק עשה מעשה.

מה יותר גרוע אם ייהרג ולא יעבור? מה יותר גרוע?

בסוף מה?

בסוף מה, תגידו? בסוף מה?

בסוף הוא בירך אישה שהילד שלה יחיה והוא לא חי.

זה מעשה יותר גרוע משפיכות דמים, עבודה זרה וגיליארד. מי עושה כזה דבר להבטיח לאישה

כזה דבר?

מי עושה כזה דבר?

מי עושה כזה דבר?

טוב,

אז זה הוא כתב בכתב ההגנה,

אבל פתאום הוא שכח לכתוב שגם קיבלתי כסף,

שסחטתי אותם כסף.

אז כבר זה לא מופיע,

אז זה בלי כסף היה.

והוא עומד על זה שזה דבר איום.

טוב, אמרו לו עכשיו תגיש את הצעירים והכול,

אז מה הוא צריך לעשות?

להביא את הזוג הבוכרים

שמתו להם שני ילדים וגם השלישי וכולי.

אבל מה הבעיה?

כשמשקרים צריך לדעת גם איך לשקר.

אז הוא אומר, זה היה לפני ארבע שנים.

בהקלטה, לפני ארבע שנים.

אבל אני לא יצאתי לארצות הברית עשר שנים.

אז איך זה היה לפני ארבע שנים?

אז הצגנו לבית משפט את הפספורטים שלי,

שאני לא יצאתי בכלל, לא הייתי בכלל בחוץ לארץ.

אז זה דבר ראשון.

דבר שני, הוא כבר אומר שלא לקחתי כסף.

דבר שלישי, הוא אומר שזה, ובתצהיר שלו הוא אומר שהוא לא יודע מי זה השניים הבוכרים.

אין בוכרים כאלה.

אין בוכרים.

וזה אחת שמתגלה לו אליהו כל הזמן.

הבנתם? אליהו ממש אוהב את השקרנים.

וממש אין לו מה לעשות, רק לבוא אליו. והמשיח בא אליו ומדבר איתו.

הבנתם?

אז אם הוא משקר עליי,

הוא לא משקר את כולם שאליהו מדבר איתו והמשיח מדבר איתו?

לפחות תלמד שקר עם ראיות.

אבל אין גם ראיות.

אז הוא מביא שבעת תצהירים של אנשים,

שבתצהירים אומרים שהוא אף פעם לא משקר, שהוא אדם ישר, והוא אף פעם לא לוקח כסף.

הוא אף פעם לא לוקח כסף.

מה זה קשור למה שאתה טענת? אתה דיברת לשון הרע, הוצאת עליי דיבה.

מה זה קשור?

אבל מחכה לו הפתעה גדולה, אתם יודעים מה ההפתעה?

שהוא כן לוקח כסף.

הוא בירך, הוא מספר שהוא בירך

שם אישה.

והוא ביקש שבגלל שהוא מברך שהיא תלד,

אז הוא מבקש כרטיס טיסה.

הוא לא כסף, כרטיס. כרטיס זה לא כסף, כרטיס טיסה.

זה בסדר.

ובא אליו בן אדם

שארבעה ילדים נפלו לו, היו לו הפלות, ארבעה ילדים נפלו לו,

וביקש ממנה ברכה, ושיבטיח לו.

והוא בירך אותו.

בירך אותו.

בירך אותו. אתם יודעים מה זה? בירך אותו, עשה עבירה יותר גרועה משלוש.

איך אתה מברך אותו? אתה יכול להבטיח חיים?

זה עוון פלילי.

אז הוא אמר לו, אבל זה הבטחה, אני רוצה תיקון, שתעשה לי תיקון.

אני רוצה שתעשה לי תיקון. מה זה ברכה?

ברכה זה לא תופס. הוא אומר לו, כמו שכל הברכות שלי תפסו עד היום,

גם הברכה הזאת תופסת.

אז עכשיו אני מבקש ממנו שיברך את עצמו שיצליח במשפט.

נראה אם הוא יצליח.

אתם מבינים?

משה אמת ותורתו אמת, והם בדאים, הם בדאים, הם בודים, הם להכעיס עושים.

לאח עיס הם עושים.

זה לא, אין מאחורי זה כלום.

סיפורי בדים.

יש אחד, זכאי,

גם כן אסף אותו דייזי קרייזי.

הוא עשה לי טובה, הדייזי קרייזי הזה, טובה גדולה. למה? אסף את כל אלה שהם נגדי,

קיבץ אותם לעדה אחת,

וכולם מגיעים לבית משפט והם משלמים כסף.

וגם הוא ישלם כסף.

אז לא פתחה האדמה את פיה,

אבל פתחה להם את הארנק.

והם משלמים כסף. וכסף נקרא דמים,

אז זה במקום דמים, דמים.

אז יפה.

מכל מקום.

גם הוא אמר שאני במפלגה לא שילמתי לא כסף ולא פה שם.

השופט כבר אמר לו, חביבי,

כדאי לך להתפשר איתו מהר, למה?

המחיר פה שאתה הולך לשלם הוא סטטוטורי.

זאת אומרת, יש פה,

כתוב שאם זה בלי כוונת מזיד, אז זה שבעים וכמה אלף. ואם זה במזיד, זה מאה ארבעים אלף. אז כדאי לך להתפשר.

אתם מבינים? אחרי כל הטררם וההפגנה והכל, ופה ושם וכו' וכו'.

אבל מה לעשות?

משה אמת

ותורתו אמת, והם בדיים,

וכולם משלמים.

אתם זוכרים אחת שקראו לו לחיאני?

שילם.

אתם מכירים אחת שקראו לו בוזגלו?

שילם.

כל מי ששיקר,

שילם.

למה? כי הם עשו להכעיס.

אבל משה אמת, ותורתו אמת, והם בדיים.

ואש יצאה מאת אדוני ותאכל את החמישים ומאתיים איש מקריבי הקטורת.

ואחרי שפתחה האדמה את פיה ובלעה את כל עדת קורח,

יצאה אש מאוהל מועד

ושרפה את כל המאתיים והחמישים האנשים שהביאו את הקטורת.

ונחלקו חכמים במיתתו של קורח.

יש שאומרים שהוא נידון בשתי מיתות.

שהוא גם נשרף

ואחר כך נבלע.

שאם נשרף אחר כך בין אלו שהביאו את הקטורת

ולא ראו אותו הבלועים,

היו יכולים לומר כל אותה רעה באה עלינו בגלל קורח.

הוא הסית אותנו,

והנה עכשיו הם נבלעו באדמה והוא ניצול.

זאת אומרת, אם הוא היה רק נשרף

ולא נבלע,

הבלועים

היו אומרים, מה,

ככה עשה,

ובסוף אנחנו נבלענו והוא השתחרר.

ואם היה נבלע בין הבלועים

ולא ראו השרופים,

היו השרופים יכולים לומר כל אותה רעה הביא עלינו והוא ניצול.

לכן עשה הקדוש ברוך הוא שקורח יהיה בין מקטירי הקטורת

יחד עם 250 האנשים

ונשרף כמותם לעיני כולם

והקיף אותו האש

עד שנמצא סמוך לפי הארץ, וראו כל הבלועים כיצד נשרף ונבלע איתם.

ולזה יש סמך מהפסוק

ותבלע אותם

ואת קורח

במות העדה

באכול האש את 50 ו-200 איש מקריבי הקטורת.

מהפסוק מוכח

קורח נשרף ונבלע.

ותבלע אותם ואת קורח.

אז הוא היה מן הבלועים.

ומן הפסוק בהמשך הוא גם מן השרופים.

כתוב באכול האש את 50 ו-200 איש מקריבי הקטורת.

גם הוא היה בין מקטירי הקטורת.

לכן הוא היה גם מן השרופים.

בני קורח,

בזכות זה שחלקו כבוד למשה,

ניצלו מן המוות בהפיכה הזאת.

הבנים של קורח,

בשעה שהיה קורח מריב עם משה,

היו הם באותו מעמד

וכבשו את פניהם בקרקע

שלא היו יודעים מה לעשות.

אמרו, אם אנו עומדים ומתערבים לכבודו של משה,

נקרא שאנחנו מבזים את אבינו,

שהרי הוא החולק עליו,

ונצטווינו על כיבוד אב ואם.

ואם לא נעמוד ונתערב לכבודו של משה רבנו,

נקרא הדבר שאנחנו עוברים על מצוות התורה,

מפני שיבה תקום.

ולכן, מוטב שנעמוד

ונתערב לטובת משה,

אף על פי שאבינו חולק עליו.

וזה יהיה ביזיון בשבילו.

וכך עשו.

ואף על פי שהיו במחלוקת אביהם,

אבל באותה שעה חזרו בתשובה,

ופתחה הארץ את פיה כדי לבלוע אותם,

ובאותה שעה נעשה כמו עמוד אש בגיהנום,

והם ישבו בקצה עמוד האש,

וכל ישראל ראו ואמרו, ינצלו אלה,

וניצלו ונשארו בחיים.

אחר כך הם עלו לארץ ישראל,

והעמידו משפחה גדולה מהם,

ומהם יצאו שמואל ובניו.

והמזמור שאמרו בני קורח להצלתם

הוא מזמור פרק ח' שמתחיל,

שיר מזמור לבני קורח,

למנצח על מחלת.

והשיר שהם אמרו על אביהם

הוא מזמור מט',

המתחיל למנצח לבני קורח, מזמור,

שימעו זאת כל העמים.

מאותה מחלוקת של קורח

ילמד אדם לקח,

עד כמה הוא צריך להתרחק מן המחלוקת,

שהרי בית דין של מעלה אין עונשין אדם

כשהוא פחות מבין עשרים שנה.

ובמחלוקת זו של קורח

נענשו גם יונקי שדיים,

שנולדו אפילו באותו יום.

כי קשה היא המחלוקת.

והקדוש ברוך הוא מאבד את זכרם של כל בעלי המחלוקת.

למה לא משאירים את הקטנים? מה הם אשמים? הם לא ישתתפו.

אבל הם יגדלו כמו בני המחלוקת,

ואז הם ימשיכו אותה אחר כך.

כי יתברר להם שההורים שלהם מתו בגלל המחלוקת שהייתה.

וכמובן שיחרה להם ויכאב להם על כך.

והם יצאו נגד הצד השני שבגללו זה קרה.

לכן גם עוללים מתים במחלוקת.

ואש יצאה מאת אדוני.

ותאכל את החמישים ומאתיים איש מקריבי הקטורת.

ואמרו חכמינו זיכרונם לברכה.

אפילו שמו של קורח

שהיה כתוב

בפנקס

של אחרים,

נמוך מן הפנקס ולא נמצא.

שכן אומר הכתוב,

ותכס עליהם הארץ

ויאבדו מתוך הקהל.

אם כתוב

שכיסתה אותם הארץ,

לא צריך להגיד שהם עבדו מן הקהל, זה פשוט.

אם הם כבר מכוסים למטה אז הם עבדו מן הקהל.

אלא בא כתוב להודיע ששמם נאבד מן הקהל.

לא נשאר השם שלהם רשום משום מקום.

ויש אומרים

שאין להם חלק לעולם הבא.

שכך נאמר, ותכס עליהם הארץ,

ויאבדו מתוך הקהל.

ולמה נאמר?

ללמדנו שנאבדו גם מן העולם הבא.

אבל יש אומרים

שחנה התפללה עליהם,

היות ששמואל

היה מזרעם.

חנה, אמא של שמואל,

ושמואל הוא מזרעם.

אז היא התפללה עליהם שיהיה להם חלק לעולם הבא.

וזה מה שהיא אמרה בתפילתה,

אדוני ממית,

ומחיה,

מוריד שאול ויעל,

שזה מוסב על בני קורח,

שהקדוש ברוך הוא הוריד אותם לגיהינום,

והעלם.

והרי הקדוש ידוע שאמר, צדיק כתמר יפרח,

סופה תיבות קורח,

שעתיד קורח לעלות

בסופו של דבר.

עכשיו נשאר לנו רק

לסיום הקטע הזה לשאול שאלה גדולה במחלוקת של קורח.

יש להבין את ההנהגה של משה רבנו.

משה רבנו ידוע כרחמן על ישראל,

וראינו כמה הוא השתדל גם לפייס אותם, לדבר איתם, להגיד להם, חבר'ה,

מה קורה פה?

הרי ברור לכם שזה לא נכון מה שאתם אומרים וזה, והם לא רצו להתכתש איתו, לא רצו להתווכח.

והוא ניסה, והלך לדתן, והלך לאבירם.

אבל מה קרה פה?

ידוע שמשה רחמן על ישראל,

ותמיד כשחטאו ישראל עמד וביקש עליהם רחמים.

במעשה העגל הגיע עד כדי כך שמסר נפש עליהם למיתה,

ואמר לה'

ועתה אם תישא חטטם,

ואם אין,

מחן הנה מספרך אשר כתבת.

וכמה פעמים רבו עמו,

והוא מחל להם.

ולא זו בלבד שלא קילל אותם,

אלא גם ביקש רחמים עליהם.

וכאן,

בעניין של קורח,

נהג עמהם משה בכל חומר הדין.

לא רק שלא התפלל עליהם,

אלא אף קילל אותם

והתפלל עליהם שייבלעו בארץ, מקטנם ועד גדולם.

כלום היה חטא זה חמור מכל החטאים

שחטאו עד עכשיו?

ויותר חמור מחטא העגל,

עד שלא הייתה להם כל תקנה.

ולכן

קילל אותם.

התשובה היא,

לא האכזריות הייתה כאן,

אלא רחמים מרובים

להציל את כלל האומה.

הרי הם כמעט העבירו את כולם מן העולם.

הקב' ברוך הוא חרא פה על כולם,

והם גרמו שהם קלקלו את כולם

כדי שלא יתפשט הנגע הרע הזה בקרבם.

משל לרופא מומחה

שרואה מכה קשה שעלתה בידו של אדם,

נמק,

וראה בחוכמתו,

אם יניח

למכה זו להתפשט בכל גופו,

תגיע לליבו וימות.

אמר הרופא,

אם אני אנהג בחולה במידת רחמנות,

אני אגרום לו שהוא ימות,

אלא טוב שאתאכזר עמו

ואקטע את זרועו.

וכך עשה,

קטע את זרועו והצילו.

נמצא שעל ידי אכזריותו,

הצילו.

אבל אם היה מרחם עליו,

היה נאבד מן העולם.

גם כאן ראה משה,

שכורח מתחיל לחפור בתורה מן השמיים,

ובנבואת משה,

ועלה בידו למשוך לצדו 50 ו-200 איש, היו כולם אנשים רשומים וחשובים,

ועוד המון אנשים.

וכשראה שהנגע הזה מתחיל להתפשט בכל ישראל,

ואז עלול הקדוש ברוך הוא לעשות קליה בכל האומה הישראלית,

לכן מתוך רחמים

נהג במידת הדין הקשה והתפלל עליהם שיאבדו מן העולם,

כדי שלא יאבדו ישראל מן העולם.

כמו כן בכנישתא.

מי שלא הולך ברוח הכנישתא,

אין לו מקום בכנישתא.

כי מה זה כנישתא חדה?

כנישתא חדה פירושו שבאמת כולם כאחד,

וכולם חוברים כאחד, בדעה אחת, בלב אחד, ברצון אחד.

אבל אם יש חריגים שלא הולכים בדיוק כמו כולם בכנישתא,

אין להם מקום בכנישתא, יש להם מקום בכנישתא.

רבי חנניהו בן הגשיאו אומר,

רוסו הקדוש ברוך הוא לזה קודש רואין,

לפי כוח ירבו להם תרעו ומשואות,

שנה אמור אדוני עפש למען סדגו יגדיל תרעו ויאדיר.