עין יעקב - שבת טז-יט | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו ממשיכים בלימוד העין יעקב, אנחנו מסכת שבת, פרק שני,

דף

כח עמוד ב',

או טז.

מאיה ועלה דתחש

הייתה חיה בזמן המשכן

שממנה עשו את התחש

עורות מיוחדים,

ססגוניים וצבעוניים,

שמהם עשו כל מיני

בדים יפים לצורך

המקום ברוך הוא.

מה היה התחש הזה, שואלת הגמרא,

שהיה בימי משה?

אמר רבי הילעה, אמר רבי שמעון בן לקיש,

אומר היה רבי מאיר תחש שהיה בימי משה בריאה בפני עצמה היה,

ולא הכריעו בו חכמים אם מין חיהו או מין בהמהו.

לא מוגדר בקטגוריה של

חכמים,

האם הוא מין חיה או מין בהמה.

וקרן אחת הייתה לו במצחו.

אולי זה אחת קרן הזה?

ולפי שעה נזדמן לו למשה,

ועשה ממנו משכן ונגנז.

זה היה לצורך שעה,

הבריאה הזו שנקראת תחש,

אם הוא חיה או בהמה,

ונגנז.

למה זה היה? לצורך?

המשכן למשה.

ומדי כאמר קרן אחת הייתה לו במצחו,

שממינה טהורו.

יש ביחזקאל טז,

שמה כתוב

כשיש כמה סוגים של תחש.

חלקם טהורים וחלקם טמאים.

אבל זה שנזדמן אצל משה

ונגנז,

הוא היה טהור.

ולמה?

כי קרן הייתה לו במצחו.

קרן אחת, זה הדגש.

כן.

אחרת, אם הוא לא היה טהור,

לא היה ראוי להגיע לאן? לעבודת בית המקדש, לעבודת המשכן.

לכן צריך לומר שהיה טהור, כדי שישתמשו בו לצורך עבודת בית המשכן.

ואמר רבי יהודה, שור שהקריב אדם הראשון, קרן אחת הייתה לו במצחו,

שנאמר תהילים סט ותתתיו לאדוני מישור פר מקרין מפריס.

מקרין תרתי משמע.

אמר רב נחמן בר יצחק מקרן כתיב.

ולפשוט מיני דמין בהמהו.

כיבן דאיכא קרש

דמין חיהו.

ולית ליה אל אחת קרנה.

היכא למימר מין חיהו.

עזיות והבאנו

את המילה

קרש

ללמדך עד ימין חיהו.

ואין לו אלא קרן אחת.

ומכאן אתה למד

שמה שנזדמן למשה רבנו כמו

שנזדמן לאדם הראשון ממילא כמו שאצל אדם הראשון היה טהור אותו דבר אצל משה רבנו היה טהור.

אז אנחנו רואים שלקדוש ברוך הוא

בפרט מה שאבותינו הקדושים

השתמשו בהם זה היה מין מיוחד.

זה לא היה סתם המצוי.

יז.

אמר רבי יהודה בר אדר רבי שמואל בר שילת

משמי דרב ביקשו חכמים לגנוז ספר קהלת

מפני שדבריו סותרים זה את זה.

יש שם הרבה,

מצד אחד אתה אומר ככה ופתאום ככה.

הרבה סתירות.

ומפני אל מה לא גנזוהו מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה.

תחילתו דברי תורה דכתיב מה יתרון לאדם אכול עמלו שיעמול תחת השמש.

פסוק בקהלת.

ואמרי דבר רב ינאי תחת השמש הוא דאין לו קודם השמש יש לו.

סופו דברי תורה דכתיב

בקהלת יב סוף דבר הכל נשמע

את האלוהים יירה ואת מצוותיו שאמור כי זה כל האדם.

מהי אומרת הגמרא כי זה כל האדם?

אמר רבי אלעזר כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה.

רבי אבא בר כהנא אמר שקול זגה נגד כל העולם כולו.

שמעון בן עזאי אומר ועמר לה שמעון בן זומה אומר לא נברא כל העולם כולו אלא

ניצבות לזה.

והיינו צבתא.

ומהי דבריו סותרים זה את זה?

כתיב בקהלת זן טוב כעס נשחוק.

וכתיב לשחוק אמרתי מהולל.

וכתיב ושיבחתי אני את השמחה.

וכתיב אל השמחה מה זו עושה.

אז אנחנו רואים עניינים החוזרים על עצמם

הן לטוב והן להפך מהטוב.

לוקשיא.

טוב כעס משחוק. טוב כעס שכועס הקדוש ברוך הוא על הצדיקים בעולם הזה.

משחוק שמשחק הקדוש ברוך הוא על הרשעים בעולם הזה.

ולשחוק אמרתי מהולל זה שחוק שמשחק הקדוש ברוך הוא עם הצדיקים בעולם הבא.

שש ושמח בהם.

ושיבחתי אני את השמחה זו, שמחה של מצווה.

ולשמחה מזור עושה זו, שמחה שאינה של מצווה.

ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות

ולא מתוך שחוק

ולא מתוך קלות ראש

ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר שמחה של מצווה שנאמר

ועתה כחולי ואמר רב יהודה וכן לדבר הלכה

ואמר אבא וכן לחלום טוב

איני ואמר רב גידל אמר רב

כל תלמיד

כל תלמיד חכם שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מור תכוונה שנאמר בשיר השירים היי שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר

אל תקריא מור עובר אלא מר עובר

אל תקריא שושנים אלא ששונים

אומרת הגמרא לא קשיא האבר אבה האבה תלמידה

ויביתימה האבר אבה ולא קשיא המקמא דלפתח אלא בתר דפתח

כי ארא דרבא המקמא דפתח לאולי רבנן אמר מילתא דבדיחותא

ובדחי רבנן

לסוף יטיב במטה ופתח בשמעתא

אז בתחילה היה נותן להם איזה

מילתא דבדיחותא לא ליצנים של היום

מילתא דבדיחותא

לשמוח

דברי מצווה

זה מוסר ככה שהם שמחים בו

זה חידוש יפה שהם שמחים בו לא שטויות והבלים

והיו שמחים רבנן וכך הייתה מתרחבת

דעתם וליבם היה מתרחב

ולבסוף יטיב בהמטה ופתח בשמעתה

יח

ואף ספר משלי ביקשו לגנוז שהיו דבריו סוטרין זה את זה ומפני מלוגן הזו אמרי ספר קהלת

לאו

עינין

ואשכחין טעמי

הכנמי לעינין

ומאי דבריו סוטרין זה את זה

כתיב עלתן כסיל כעוולתו וכתיב ענה כסיל כעוולתו

פעם לענות לכסיל פעם לא

אומרת הגמרא לא קשהה בדברי תורה במילדי עלמא

במילדי עלמא תענה לו בדברי תורה

תענה לו

אל תענה לו

וכתיב עליו עכשיו את זה כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסיל כסל כ

דראה בקיאה ומצלה, אמר יהי רצון מלפניך, אדוני אלוהינו, שתצילני היום, מאזי פנים ומאזות פנים.

בדברי תורה, מהי?

קיהה דייתיב רבן גמליאל וכדריש,

עתידה אישה שתלד בכל יום,

שנאמר, וירמיה ל״א הרה ויולדת יחדיו,

תהיה בהיריון ותלד באותו יום, עתיד לבוא.

לגלג עליו אותו תלמיד,

אמר, אין קול חדש תחת השמש, הרי כבר אמרו שאין

קול חדש תחת השמש, ושום דבר לא ישתנה. איך אתה אומר שתהיה בהיריון ותלד באותו יום?

אמר לו, בואו והראה לך דוגמתו בעולם הזה,

נפק אח ולתרנגולת.

והיא לא תרנגולת שתפס, וטו.

תסתכל, הנה תראה,

באותו יום היא הרעה, באותו יום היא

יולדת הביצה, ולכן על זה הדרך.

יעדיו רבן גמליאל וכדאר איש עתידין אילנות שמוצאין פירות בכל יום שנאמר ביחזקאל יבזן

ונשא ענף ועשה פרי, מה ענף בכל יום? אף פרי בכל יום.

לגלג עליו אותו תלמיד, אמר, והכתיב אין קול חדש תחת השמש.

אמר לו, בואו והראה לך דוגמתן בעולם הזה, נפק אח ולת צלף.

איפה מוזכר צלף?

מסכת

ברכות ועוד מסכת, כמדומני גם מסכת סוכה.

וטו יעדיו רבן גמליאל וכדאריש עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת.

עוגות, נאות, לא צריך.

לטרוח קשה יהיה.

ארץ ישראל תשתבח.

גלוסקאות וכלי מילת שנאמר יהיה פיסת בר בארץ תהילים ע' ב'.

לגלג עליו אותו תלמיד ואמר, אין קול חדש תרד השמש. אמר לו, בוא ועריך דוגמתן בעולם הזה.

נפק אח ולאקם מהין ופטריות ואך למילת נברא בר קורה.

יפה מאוד.

יט.

תנו רבנן לעולם יהיה אדם ענוותן כי הלל ועלי הקפדן כי שמאי ומעשה בשני בני אדם שהימרו זה עם זה.

ואמרו כל מי שילך ויקנית את הלל ייטול ארבע מאות זוז.

התערבו על ארבע מאות זוז.

אמר אחד מהם אני על קניתנו אותו יום היה ערב שבת והלל חופף את ראשו.

מצווה, לחוף את ראשו.

הלך ועבר על פתח ביתו. אמר, מי כאן הלל?

מי כאן הלל? נתעטף ויצא לקראתו. אמר לו, בני, מה אתה מבקש?

אמר לו, שאלה יש לי לשאול. אמר לו, שאל בני, שאל.

מפני מה ראשיהם של בבלים סגלגלות?

אמר לו, עגולים, כן.

אמר לו, בני, שאלה גדולה שאלת.

מפני שאין להם חיות פיקחות.

הלך והמתין שעה אחת, חזר ואמר, מי כאן הלל? מי כאן הלל?

נתעטף ויצא לקראתו. אמר לו, בני, מה אתה מבקש? אמר לו, שאלה יש לי לשאול. אמר לו, שאל בני.

שאל.

מפני מעייניהן של אתר מודיעין טרוטות.

אמר לו, בני, שאלה גדולה שאלת, מפני שדרין בן החולות.

הרוח נושבת ממנה, נכנס להם חולות בעיניים, ולכן העיניים שלהם ככה.

טרוטות, עגולות.

כן.

הלך והמתין שעה אחת, חזר ואמר, מכאן הלל, מי כאן הלל? התעטף ויצא לקראתו. אמר לו, בני, מה אתה מבקש? אמר לו, שאלה יש לי לשאול.

אמר לו, שאל בני, שאל. מפני מה רגליהם של אפריקאים רחבות?

אמר לו, בני, שאלה גדולה שאלת,

מפני שדרין בין בצעי המים.

אמר לו, שאלות הרבה יש לי לשאול, ומתיירא אני שמה תכעוס.

נתעטף וישב לבנה. אמר לו, כל שאלות שיש לך לשאול, שאל.

אמר לו, אתה הוא הלל שקוראים אותך נשיא ישראל?

או שזה מישהו אחר יתחלף לי?

אמר לו, היי, זה אני.

אמר לו, אם אתה הוא, לא ירבו כמותך בישראל.

אמר לו, בני, בני, מה קרה? אתה מברך אותי, לא ירבו.

אמר לו, מפני שאיבדתי על ידך ארבע מאות זוז.

איי, איי, איי.

אמר לו, הווי זעיר ברוחך,

כדאי הוא, הלל שתעבד על ידו ארבע מאות זוז.

וארבע מאות זוז.

שמונה מאות.

עדיף שתפסיד.

והלל לא יקפיד. תיזהר.

תנו רבנן ומעשה בנוכי אחד שבא לפני שמאי. אמר לו, כמה תורות יש לכם? אמר לו, שתיים.

תורה שבכתב ותורה שבעל פה. אמר לו, שבכתב איני מאמינך.

ושבעל פה, אני מאמינך, סליחה, שבעל פה איני מאמינך.

גיירני על מנת שתלמדני תורה שבכתב.

גער בו והוציאו בנזיפה.

בא לפני הלל גיירא, גייר אותו.

יומא קמה אמר ליה,

אלף, בית, גימל, דלת.

למחר הפיכלה.

אמר ליה, והאתמול לא אמרת לי, אחי?

חזר איתו, אמר לו, למה? אתמול למדנו את זה, לא?

אמר ליה, לא עלי, דידי, כסמחת.

סמכת עליי?

מאיפה אתה יודע שזה א'?

אולי זה ב' בכלל?

מאיפה אתה יודע שזה ד'? אולי זה ג'?

איך אתה סומך עליי, בעל פה?

הרי לא ראית את זה כתוב, נכון?

אז מה אתה סומך?

אז אם ככה, דעל פה נמי סמוך עליי, גם על התורה שבעל פה, שאני אלמד אותך, תסמוך עליי.

תן לי ללמד אותך.

שהוא מעשה בנוכי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו, גיירני על מנת שלמדני כל התורה כולה, כשאני עומד על רגל אחת.

מעשה שמאי, דחפו בהמת הבניין שבידו.

זרק אותו למדרגות, גלגל אותו.

בא לפני הלל גיירא, גייר אותו.

אמר לה, דעלך סאני, אני אתן לך כלל, ועם זה תמשיך.

דעלך סאני לחברך, לתעביד זוהי כל התורה כולה.

מה ששנואי עליך, אל תעשה לחבר שלך.

זה היסוד

של היסודות לכל התורה כולה.

ואידך פירוש ההוא, זיל גמור.

השאר זה פירושים, אמנם חשובים, לא דהיינו משהו בזוי שלא צריך.

זיל גמור, ככה תלך ותמשיך.

ותדע.

שהוא מעשה בגוי עובד כוכבים ומזלות אחד שהיה עובר אחורי בית הכנס ושמע, כל סופר שהיה אומר את הפסוק בשמות כח.

ואלה בגדים אשר יעשו חושן ואפוד. אמר הללו למי?

אמר לו לכהן גדול. אמר אותו גוי עובד כוכבים ומזלות בעצמו, אלך ואתגייר

בשביל שישימוני כהן גדול. הוא חשב שאם הוא יתגייר יהיה כהן גדול. אולי אתה יודע, כהן גדול זה ייחוס מאהרון הכהן.

בא לפני שמאי אמר לו גיירני על מנת שתשימוני כהן גדול. אני רוצה ללבוש את החושן ואת האפוד.

איזה אבנים טובות זה שם, אולי אני סוחר באבנים, חשב.

דח אפו בהמת הבניין שבידו.

בא הלל, בא לפני הלל גיירא.

אמר לו כלום עמידין מלך אלא מי שיודע תכסיסי מלכות.

לך ללמוד תכסיסי מלכות.

הלך וקרא.

וכיוון, אתה רוצה להיות כהן, לא? לך תלמד מה כהן צריך.

כיוון שהגיע במדבר ג' והזר הקרב יומת,

אמר לו מקרא זה על מי נאמר?

אמר לו אפילו על דוד מלך ישראל הוא נאמר,

שהוא היה מצאצאיהם של גרים.

נשא אותו גל קרל וחומר בעצמו,

ומאי ישראל שנקראו בנים למקום.

ומתוך אהבה שאהבם קרא להם את הפסוק בשמו ד', בני בכור ישראל.

כתיב עליהם, ועזר הקרב יומת, אם יתקרבו לבפנים ימותו.

גר הקל שבא במקלור ובתרמילור,

הוא לא נקרא בנו של הקדוש ברוך הוא.

על אחת כמה וכמה

בה לפני שמאי אמר לו כלום ראוי, אני להיות כהן גדול.

והלו כתיב בתורה, ועזר הקרב יומת. לא אתה חפת אותי, רגע.

אני עכשיו למדתי,

על פי מה שאלגר אותי ולמדתי,

ואני רואה שהזר הקרב יומת, אז איך אני ראוי להיות כהן גדול?

בא לפני הלל, אמר לו, ענוותן הלל,

ינוחו לך ברכות על ראשך,

שהקרבתני תחת כנפי השכינה.

עצם זה שגיירת אותי והראית לי מהי התורה האמיתית, מהי הדרך של הקדושה,

של באמת להיות גר, לא חרטבונה.

עושים כן, הוא שם כיפה חודש,

קיבל את התעודה של הזה, ואחר כך הוא ממשיך, חוזר לים.

זה לא גר.

זה מסתלבט על כולם.

גר זה באמת שהוא מקיים את מצוות השם כמו ששחקה הלכה.

לא זז פסיק אחד.

זה באמת

אדם שמתגייר, שיש לו באמת רצון.

רק אחד כזה,

יש לו שם של גר עליו.

נכנס להיות משוייך,

להיות בן של אברהם אבינו.

הגרים משוייכים לאברהם אבינו.

אנחנו מזכירים את זה בקידוש שעושים בזמן הברית מילה.

אם יש לנו אינו יהודי

שבא והתגייר,

ואימא שלו

לא שיירת לישראל,

אבא שלו כנל,

מה אנחנו אומרים בקידוש?

אלוקינו ואלוקי אבותינו קיים את הגר הזה,

אשר בא לחסות תחת צל כנפי השכינה.

ומאותו זמן קוראים לו שם מיוחד.

לדוגמה, יצחק בן אברהם אבינו.

הוא נהיה מיוחס לאברהם אבינו.

מקום מיוחד יהיה לו, איפה? בגן עדן, לצידו של אברהם אבינו.

אומנם כתוב בטור, בהלכות מילה, שאברהם אבינו יושב על פתחו של גיהינום.

אבל לצידו יושבים אותם

הגרים שנתגיירו כדת וכדין, ולא בגלל אינטרסים.

הוא רוצה להתחתן עם מישהי,

וכן על זה הדרך.

באמת מקיימים את מצוות השם כמו שצריך.

לכן הוא בא ומברך את הלל,

ואומר לו, ינוחו לך ברכות על ראשך שהקרבתני תחת כנפי השכינה.

לימים נזדווגו שלושתן, למקום אחד נזדמנו הלל, שמאי ואותו גר.

אמרו, קפדנותו של שמאי ביקשה לטורננו מן העולם.

תראה איזה חומרות שמאי עושה, מגרש, דוחף את כולם מאמת הבניין.

ביקש לטורננו מן העולם לקחת אותנו.

ענוותנותו של הלל קירבנו טרעת כנפי השכינה.

עד כאן.

עד כף. נעבור בעזרת השם

לפה ליועץ.

אנחנו בהודאה.

הנה עניין ההודאה. מורה שבח, כבר כתבנו שמץ מנהו בערך הילול, בסייעתא דשמיא.

ועתה נדבר מעניין ההודאה על דרך הודה ולבוש.

ויש בדבר סור מרע כגון להודות על השקר אשר חברו מדבר ומביאו לעד.

ואם לא ירצה לשקר ולהוציא שקר מפיו על כל פנים, שותק ובשתיקה כהודאה.

ואף אם מידה רע שמחזיק ידי עובר העבירה וגורם לחברו רעש, סומך על אמונתו, והוא לא יחליף ענו ולא ימיר אותו.

אבל יש הודאה טובה כגון להיות מודה על האמת.

ומידה זו צריכה בפרט

לתלמידי חכמים העוסקים בהלכה, שיקבל את האמת תכף ומייד ממי שאמרו.

אפילו מקטן שבקטנים יודה ולא יבוש לומר,

אפילו בפני רבים,

האמת איתך.

לא מוכיחים ובורחים מהמציאות. אומרים, לא, לא יכול להיות.

לא יכול להיות, מה פתאום, הכול בסדר.

מוכיחים לך שלא בסדר.

תודה על האמת.

תגיד לו, האמת איתך, ודברים שאמרתי טעות הם בידי. ואלוהים משקיען עצמו בשינוי דחיקה ובדיחיות

להעמיד דבריו ולאהבת הניצוח ויעקב למישור דנפק מיני חורבה,

להתיר איסורים ולהרבות המחלוקת והשנאה ואין תורתו רצויה,

אך מנה ליצלן ולזמן מאי דעתה.

לא כן המודה על האמת שאף שיכה להם לפי שעה בעולם הזה, סוף סוף מחזה שדייך זה.

ולפי הדת הישר אין כאן בושה כי כל האדם כוזב ומצין ובעלי השר שהיו אומרים בפני רבים מקהל עדת ישראל, דברים שאמרתי בפניכם טעות הם בידי.

ועליהם אמרו את הגמרא בשבת סג, ב' ומודים דרבנה,

היינו שפחיו.

ההודעה של רבנן זה השבח שלהם.

ואין לך מידה טובה המנה ולא לחינם קבעו לנו בתפילה לומר בכל יום לעולם יהיה אדם ירא שמיים בסתר כבגלוי.

הוא מודה על האמת

שדבר זה הוא דבר המסור ללב

וצריך יראת שמיים.

ועל כל פנים ניכרים דברי אמת ולמראה אין אבי ישפוט אדם מיהו זה שאינו מודה על האמת ואין ראוי לסע וליתן עמו בהלכה.

לא רוצה.

להיות משוייך אליו.

ואם דומה למלאך השם, אז תורה יבקשו מפי הוא.

ועל כל פנים האנשים השלימים זה דרכם דרך הקודש. כשרואים איש שאינו מודה על האמת ומעקש עצמו ומורה פנים בתורה שלא כהלכה,

הם תוקעים עצמם לדבר הלכה שיודה.

אל תודה.

סליחה, הכל בסדר.

אנחנו אמרנו את שלנו, תהיה בריא.

כי הוא לעג הרבה יגיעת בשר, רק מניחים אותה איתם

תלין משוגעתם.

ואם יש שלישי הוא יכריע ביניהם כי הוא דרכם של תלמידי חכמים אשר דרכם ישרה.

והשמין הודעה אחרת שיודע על אשר לא טוב עשה ואף שיבוא לידי בושה כמו שעשה יהודה שאמר צדקה ממני.

ועל זה אמרו רבותינו זיכרונם לברכה כל העובר עבירה ומתבייש

מוחלין לו על כל עוונותיו.

הגמרא בברכות יב״ב.

והנה כי כן האיש אשר השיאו יצרו וגנבו עשה שום נזק בסתר.

כשיבוקש הדבר יודה אף שיבוש ושיצטרך לשלם כי בזה יתרצה ויתקן את אשר יבטו.

ומצה כדי גאולתו ופדה נפשו מרדת שחת.

וכל כי השעה צריכה להתחזק ולהתגבר על יצרו ולגלות את מומו כדי להיות קונה עולמו.

להתבייש בפני איזה אנשים היא שיתבייש לעתיד לבוא בפני אלפים ורבבות

מחנות קדושים.

ואם יכחש ויאמר שהוא צדיק ונושע, הרי הוא מוסיף על חטאתו פשע.

ועוד שגורם רעב וחטאים לאחרים להיות חושד בכשרים ויש להם, את המחלוקת תעלה ותקבע למעלה.

וכהנה רבות מעות הדין ועל הכל עתיד ליתן דין.

כי אלה יחשוב ויתחזק על יצרו וניחם ומודה ועוזב ירוחם.

ברוך אתה ה' אלוהינו,

מלך העולם שהכל נהיה בדברו.

לסיום,

חלף לו

ל״ג בעומר.

מי שזכה לנצל את היום הזה הרוויח

בלימוד התורה וסודותיה,

ומי שלא פספס.

אבל בואו נראה

מהי מידתו של הקדוש ברוך הוא.

הגמרא, כידוע, בשבת ל״ג מספרת,

על שלושת התנאים, רבי יוסי, רבי יהודה,

רבי אלעאי ורבי שמעוק, בר יוחאי,

שצעדו להם

ברחובה של העיר.

ופתאום עלה מחשבה אצל אחד מהם ואמר, תראו איזה יופי, הרומאים בנו פה גשרים,

דברים טובים.

מה הם אומרים?

רכבת תחתית.

תראה איזה יופי הם עשו, השתבח שמו.

רבי יוסי שתק.

רבי שמעון אמר, אה, מה, מה פתאום? למה עשו רכבת תחתית?

ביטול תיירת.

כדי שיעזבו את הלימוד.

סיפרנו כבר בעבר

על הפעם הראשונה שהגיע איזה מעשה מרכבה אחד,

איזה כלי רכב בירושלים, כולם עזבו את הישיבה.

והיו מגדולי עולם שישבו ועסקו בתורה, ולא התפנו לדבר הזה. כולם הלכו לראות מה זה הכלי הזה שנוסע ברחובות.

משהו חדש.

סגרו את הספר והפסידו חיי עולם הבא.

אבל היו כאלה שהפסידו חיי עולם הזה והרוויחו את חיי העולם הבא.

אמר להם רבי שמעון, כל מה שעשו לו,

עשו אליו בשבילם קשרים כדי לקחת מיסים וכו' וכו'.

רבי יהודה ברבי אילאי פרגן.

מה פתאום, הכול בסדר, אין שום בעיה.

תראה איזה יופי עשו, עשו דברים טובים.

שמעו את זה הרומאים.

אמר הקיסר, רבי יהודה שפרגן לנו יקבל כל מקום במה.

אנחנו ניתן לו לעשות פתיח, דברי תורה.

כל מקום הוא יקבל במה.

רבי יוסי ששתק יגלה.

לאן? לציפורי.

רבי שמעון,

שהוא תקף, הוא מחר, הוא אמר, אה, ככה אנחנו מוציאים את דינו נגזר דין מוות.

אנחנו נהרוג אותו, השם ישמור.

מוריי ורבותיי, מי היו שלושת הקדושים הללו?

התנאים הקדושים הללו באו בגלגול לתקן.

רבי יוסי, זה היה יוסף הצדיק

ששתק.

סליחה, שדיבר במקום שהיה צריך לשתוק.

כפי שאומרת הדור רב, וייבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם.

אה, אתה לא שתקת? תלך למקום ששם יושבים בשקט

ושם אתה תשתוק. איפה זה היה?

12 שנה בתוך הבור.

לא היה לו זמן לדבר.

לא היה לו זמן לפתור חלומות.

אלמלא הקדוש ברוך הוא שרצה כבר להוציא אותו כי נסתיימו להם 12 שנה.

לכן הוא ישב במקום ששם שותקים ועושים חשבון נפש.

כדוגמת האדם שדיבר לשון הרע,

אומרת התורה שמביא שתי ציפורים חיות, את האחת שוחדים ואת השנייה משחררים.

וציפור,

זה סימן לזה שאתה דיברת הרבה, תעשה חשבון נפש, לכן תביא ציפור ולא תרנגולת

או איזה כבש או עז או איזה פר.

אז רבי יוסי, גלגול של יוסף הצדיק.

רבי יהודה,

גלגול של מי? של יהודה.

וירד יהודה מאת איכה, וירד האיש הדולמי ושמו חירה,

עם המעשה שהיה והכול.

היה בשיא המעלה.

מלך השבטים.

הקדוש ברוך הוא מוריד אותו,

זכה בסוף לתקן ועלה בחזרה לגדולה,

ולא רק בזמן האחים שלו.

כי שם הוא לא קיבל את הגדלות במלואה, כי יוסף היה ראוי למלוכה במצרים,

ככה הקדוש ברוך הוא סיבב.

לכן הוא בא ומקבל את זה בזמן הרומאים,

שהוא מדבר כביכול טוב,

והוא זוכה לתקן ולקבל את הגדולה שחייבים לו.

השלישי זה היה

רבי שמעון,

בר יוחאי.

בשאר הגלגולים שם,

סדר הדורות גם,

מופיע שהוא בא בכמה וכמה דברים לתקן.

אחד מהם, מי זה היה?

זה היה שמעון,

מהשבטים הקדושים,

אח של ראובן לוי ויהודה.

מה עשה שמעון?

שמעון נתן את הרעיון, הנה,

הנער החלומות על הזה בא.

אה,

אתה עשית כזה דבר?

נגזור עליך מיטה.

המיטה הזאת נתגלגלה

כמה וכמה פעמים.

יתרה מזאת,

גם ה-24,000 תלמידים של רבי עקיבא זה חזר ונתגלגל בפעמיים.

בפעם הראשונה זה היה

במעשה של

שכם,

זה חמור,

ששמעון ולוי הלכו ושחטו את כולם שם.

לאחר מכן זה שוב פעם נתגלגל במעשה של

זמרי בן סלור,

שהיה משוייך לשבט שמעון,

ולאחר מכן זה בא ותוקן איפה?

ותלמידי רבי עקיבא.

אבל גם שם הייתה

המידה שדקדקו עם הצדיקים כחוט השערה,

שלא נהגו כבוד זה בזה.

לכן אנחנו רואים שמידותיו של הקדוש ברוך הוא מידה כנגד מידה.

ומפה, מוריי ורבותיי, אדם צריך להבין ולהשכיל

שאין משחקים עם קודש הבריכו.

אין!

אין משחק עם הקדוש ברוך הוא. אם זה מה שהתורה מצווה,

אם זה רצונו של השם יתברך, עושים ותול...

לא שואלים שאלות אחרות.

לא מחפשים שום דבר אחר.

פתרונות,

הקלות, הנחות, שום דבר לא מחפשים. זה רצון השם יתברך.

רק אדם שיעשה את רצון השם יתברך

ברמח איברים ושסע גידים,

כמו אותם צדיקים,

שיושבים ומוסרים את נפשם,

במסירות נפש, ללא בגדים על הגוף, 12 שנה.

כשכבר נקברו, מגיע הנכד,

רוצה להיקבר.

אלו סבלו צער מהרע, וזה לא סבל צער מהרע.

אלו עמלו וסבלו, הם ישבו ולמדו תורה בקיץ, בחורף.

עפר עד הצוואר.

זה סבל צער מהרע? לא.

זה נהנה.

אומנם גם הוא סבל,

אבל לא כמוהם.

לכן אין לו זכות להיקבר פה.

רק הם יכולים להיקבר.

יהי רצון בעזרת השם שזכות

רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו,

ביום הגדול הזה שזכה להאיר את העולם

והבטיח שכל זמן שהוא חי,

הקדוש ברוך הוא ושלום חס וחלילה לא יחריב את העולם.

והוא אחראי.

ורק עליו אנחנו יכולים

לסמוך בשעת הדחק.

אלפים נוהרים, כדאי, הוא רבי, לא דווקא בל״ג בעומר, כל ימות השנה.

כדאי הוא רבי שמעון.

העולם החילוני מתפוצץ.

מה הם עושים שם, הפרזיטים האלה? כן, מה עושים?

מה שאצלכם, אלפי נשיאים

ואלפי אנשים חשובים וראשי ממשלות לא מביאים את המניין,

את הכמויות

שיש אצל רבי שמעון.

שיש את הסוד, זה רק אצל רבי שמעון בר יוחאי,

לא אצל רבי עקיבא,

לא אצל שאר גאון העולם, שום דבר, רק אצל רשבי.

מה זכה רשבי? בגלל שהיה אכפת לו מהקדוש ברוך הוא.

בגלל שהוא עשה את רצון השם יתברך ברמה כאיברים ושסה יגידים, לא עניין אותו שום דבר.

לא אכילה, לא שתייה, כלום.

היה דבר אחד מעניין אותו, הקדוש ברוך הוא.

ולכן גם הבן שלו שהצטרף לשותפות הזאת להיות חלק מהשכינה הקדושה,

חלק מאבא שלו, לשבת וללמוד איתו בתורה,

רק שניהם זכו ליום הגדול הזה.

יהי רצון בעזרת השם שהיום הזה ישפיע עלינו.

לשפע ברוך אני,

בלימוד התורה, בחשק, בעמל, בשמחה,

לכל ימות השנה כולה, ומי ייתן ונזכה בעזרת השם

בקרוב ממש

לבניין בית המקדש בביאת גואל צדק, במהרה בימינו.

אמן ואמן.

רבי חנן אמן הקשה אומר הצדוש ברוך הוא לזעקות ישראל.

לפיכך בעליהם תורה ומצוות שנאמר,

אדוני חפץ למענצית.