טוען...

קניין א' - בתלמוד - חלק ב'

הורדת MP4 הורדת MP3

 בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
 תאריך פרסום: 16.04.2014, שעה: 19:48


קניין א'- בתלמוד - חלק ב'  

 

מח' קנייני התורה

 

בארבעים ושמונה קניינים נקנית התורה

אנחנו לומדים מניין ראשון כהמשך מה שלמדנו היו הצהריים:

קניין ראשון זב בתלמוד , ותלמוד זה ללמוד, המדרש שמואל אומר בהיותו לומד לעולם וחושק לעולם ללמוד יותר, זה ישיג מעלת התורה לפי שמעולם הוא צמא למים.

 

הקניין הראשון של בתורה הוא בתלמוד, עניין התלמוד מסביר רבי אליהו לופיאן: הוא פשוט ללמוד ולהביא אל בית אוצר שכלו וליבו כמה שיותר לימוד תורה שבע"פ, משנה גמרא ומפרשים ראשונים ואחרונים. אז מה זה  בתלמוד דבר ראשון ללמוד ולהביא אל בית אוצר שכלו וליבו כמה שיותר לימוד תורה שבע"פ, את משנה וגמרא ומפרשים ראשונים ואחרונים.

 

רבי אליהו לופיאן מספר: מעשה שהייתי אצל החפץ חיים בשבת קודש, הוא שר מזמור "אשת חיל" נעצר בפסוק: "נודע בשערים בעלה ושיבתו עם זקני ארץ", שם הוא עצר, והתחיל לתרגם ביידיש וכך אמר: הרי אשת חיל זו התורה כמו שמצינו בחכמים ז"ל בכמה מקומות אם כן מי הוא הבעל של התורה: התלמיד חכם שלומד את התורה, זהו שאמר שלמה המלך ע"ה: בעולם הזה יכולים לרמות, שואלים תלמיד חכם בגמרא בתוספות בסדר "נזיקים", והוא יודע אבל מניין הוא יודע? לא מהגמרא גופה אלא "מהקצות" שמביא זאת או "מהנתיבות" והרי הוא מרמאי בידיעתו, אבל לא כן למעלה, למעלה, כשאדם יושב עם זקני ארץ מי אלה? פמליה של מעלה, מי אלה? אלה שהיו בדורו של הנידון, אז נודע בשערים בעלה, אז ייודע בשערים המצוינים בהלכה, שם אומרים לו: ערוך מה שלמדת מסכת אחר מסכת, שם לא יכולים לרמות, וסיים החפץ חיים ואמר בהתרגשות יתרה: האומנם יוצא בחור מן הישיבה בשני סדרים גמרא וכול הפחות?

 

ממשיך רבי אליהו לופיאן ואומר: קניין זה בתלמוד ואינו נקנה אלא אם מתמיד האדם בלימודו ואינו לומדים קטעים קטעים ולא מזמן לזמן אלא בהתמדה גדולה בלי הפסק, המתמיד יש לו הנאה בחוש ממש, בעצם הלימוד כמו לכול בעל תאווה בעת מילוי תאוותו, ועוד יותר מכך: בכול מילה ומילה בלימוד התורה מתווסף לא צימאון גדול והנאה יתרה על הנאתו, מי שאינו מתמיד לא ישיג זאת.

 

פעם הזכירו בפני רבי יחזקאל אברהמסקי, רב אחד שמפורסם לבקיא גדול בספרי הראשונים והאחרונים, נענה רבי יחזקאל ואמר: לא זה עיקר השבח שלו שבחו הוא בכך שבקיא בהרבה גמרות, הוא לומד הרבה גמרא וחוזר הרבה, הוא לומד הרבה גמרא וחוזר הרבה, לומד הרבה גמרא וחוזר הרבה, הוא לומד הרבה גמרא וחוזר הרבה, זה השבח היותר גדול שאפשר לומר על אדם שהוא יודע הרבה גברות  וחוזר הרבה לאחד ממקורביו, שביקש עידוד וחיזוק בהתמדה בתורה שח פעם מר"ן בעל החזון איש.

 

ידוע הסיפור על הגלגול בזמן החפץ חיים: שהחפץ חיים של רבן חנן ווסרמן שיסלק את הגלגול והיו שמה רבי אליהו דושניצר, ורבי יוסף קיינמן, ואותם התלמידים סיפר החזון איש שאלו את הגלגול: על מה מעריכים את החפץ חיים בעולם האמת? והוא השיב בגלל התמדתו בתורה, ללמדך שההתמדה נחשבת כמעלה היקרה בין כל המעלות שהחפץ חיים הצטיין בהן. מה היתה המעלה המצוינת ביותר? ההתמדה שלו בתורה.

 

מראה מרגש התגלה לכול מי שעמד והתבונן בשקידתו בתורה של הסטייפלר מר"ן רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל, היה יושב בחדרו רכון על המשניות ואינו מרגיש אחר הנכנסים לחדר עד אחר כמה דקות, כאשר הוא מרים לפתע את הראש ורואה את העומדים, וכול הזמנים שווים אצלו לטובה לשקידת התורה המופלאה.

 

בערב פסח תשמ"ה מספר רבי מרדכי משה משה מרדכי שולזינגר זוצ"ל: מסרתי למרן שתי הערות לקהילות יעקב, עיין בהערות ואמר סברות לכאן ולכאן ופתאום פתח ואמר: יש בחורים שחושבים "שבין הזמנים" זה הפקר ופתורים מלימוד התורה וזו טעות, אין זמן שמובקע מחיוב לימוד התורה כשיכולים ללמוד, יודע אני הוסיף: יודע אני מכמה וכמה מגדולי התורה דווקא בזכות זהירותם להקפיד על הלימוד גם בבין הזמנים.

 

 ויש בזה שני טעמים, טעם ראשון: מפני שיש הרבה יותר סייעתא דשמיא כשלומד בכזה זמן שאחרים מזלזלים ואינם לומדים.

 

טעם שני: מפני  ש- בבין הזמנים" יכול ללמוד יותר במקום שליבו חפץ, שבזמן של הישיבה הוא משועבד למסכת של הישיבה דווקא, ואילו בבין הזמנים יכול ללמוד בכול מקום שליבו חפץ בכול התורה כולה: גם בזרעים, במועד, גם בקדשים וטהרות ולחדש חידושים, ולעלות על הכתב ולדגול בתורה, ואכן הכרתי כמה שנהיו גדולי תורה מובהקים ע"י שלמדו בהתמדה גם בימי בין הזמנים. 

 

פעם נסעו רבי חיים מוולוז'ין ואחיו רבי זלמל'ה בעגלה אל מחוץ לעיר: באמצע הדרך התהפכה העגלה והשניים נפלו ארצה תחתיה, ורבי חיים נשברה עצם כתוצאה מההתהפכות והוא התעלף, ואילו רבי זלמן התייפח בבכי נרגש, סברו הנוכחים הנדהמים כי התעלף רבי חיים מעוצמת הכאבים ואחיו אף הוא מחמת החבטות העזות בכול גופו לכן הוא בוכה. אך הנה מה גדל תימהונם: תכף שהתעורר רבי חיים מעלפונו דבר ראשון ששאל היה : זלמן, זלמן מה ארע לך? ורבי זלמן מתוך בכיו ועוגמה נפשו קרא אחיו ואמר: אוי!,שמא השיח מר רגע אחד מן התורה ועבר על דברי המשנה המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו. לא יאומן כי יסופר, נפלו שוברים עצמות ופוחדים אולי הוא הפסיק מן המשנה רגע אחד.

 

הזיכרון המופלא של רבי מאיר שמחה מדבינסק בעל "האור שמח": רבי מאיר שמחה מדבינסק היה תמיד לחידה כל מי שנפגש בו, לעת זקנתו ארע מעשה שהיה יכול לחשוף את סוף זכרונו: מי שהיה עד לעובדה המדהימה היה רבי צבי ימיני, רבה של ווליליאן, הוא נכנס לחדרו של רבי מאיר שמחה כדי לשוחח עימו בדברי תורה, האורח הציג את חידושיו כשרבי מאיר שמחה נתן עיניו בהן הפליט: כתבתי על סוגיה זו לפני 32 שנה, בפנותו לרב ימיני אמר: אם תועיל להוציא מהמדף כאן משמאל את המחברת המכורכת 

ותפתח בעמוד כט' תוכל למצוא שם מה שכתבתי בעניין, הרב ימיני הוציא את המחברת

 הישנה ממקומה דפדף מצא את המקום המצוין ובתוך כדי כך החל רבי מאיר שמחה להרצות את הדברים לא בערך אלא מילה במילה בציינו את כל הראיות והמקורות שהוא כתב לפני32  שנה, האורח הנדהם עקב אחר הדברים כשהוא מביט במחברת, הגאון מדבינסק לא החסיר מאומה מהדברים שהוא כתב 32 שנה קודם לכן.

 

והנה נשמעה נקישה בדלת אישה נכנסה לשאול שאלת חכם, רבי מאיר שמחה סגר את הגמרא תוך שהוא מניח את אצבעו בדך שבו עיין, אחר קם ממקומו כשהגמרא בידו ושאצבעו תחובה בה, וכך פנה לחדר השני לעיין בשאלת האישה, במשך דקות ארוכות הוציא מן הארון ספרי הלכה השונים דפדף בהם עד שהגיע למקום המבוקש, את הכול עשה בידו אחת והשנייה תפוסה כל העת בגמרא, הרב ימיני הביע פליאתו: הרי זה מאמץ גדול לרבנו בגילו לאחוז בידו ללא הרף את הגמרא הכבדה מ- "ש"ס וילנה" ולא יכול רבנו להניחה על השולחן עד שיסיים לעסוק בשאלת האישה?

 

רבי מאיר שמחה הביט בתימהון לא מבין: מה השאיילה מה השאיילה? הרים את קולו הלו פסוק מפורש הוא: "התעיף עיניך בו ואיננו", רגע אחת ולו קטן של הסחת הדעת מן  הלימוד מוחק אותו מזיכרונו של האדם. אז הוא לא רוצה להוציא את היד להיות קשור ללימוד אם הוא יסיח דעתו רגע אחד הוא עלול לאבד הכול. אז בגיל מבוגר מאוד הוא סוחב "ש"ס וילנה" כזה גדול ומחזיק אותו וחס ושלום בכדי לא להסיח דעתו.

 

וכך פוסק הרמב"ם "הלכות תלמוד תורה" פרק א' הלכה ה: "עד אימתי חייב אדם ללמוד תורה,  עד יום מותו", שנאמר: "פן יסורו מלבבך כל ימי חייך", בכול זמן שלא יעסוק הוא שוכח. בכול זמן שהוא לא  יעסוק הוא שוכח.

 

ותמה רבי יהודה יהושע חיים צדקה: מדוע צריכים לימוד מיוחד, שחייב אדם ללמוד עד יום מותו? למה צריך ללמוד את זה מפסוק מיוחד ולמה צריך אדם ללמוד עד יום מותו? הרי מצווה מתרי"ג מצוות מתחייב בה כל זמן שהוא בר דעת, זאת ועוד, והרי כתוב במפורש: "והגית בו יומם ולילה" אז למה זקוקים לפסוק נוסף? "ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך", ועוד בצירוף הנימוק: שאם לא יעסוק הוא שוכח.

 

אלא חזר ויישב, מפני שיש לימוד ויש לימוד: יש לימוד בגרסא בעלמא ויש לימוד מתוך התעמקות בעיון ובהבנה וזה ההבדל ביניהם: הלימוד השטחי הפשוט בקל ונשכח מלב, ואילו הלימוד בעמל וביגיעת המוח לא ישכח מהרה, זה מה שבא הרמב"ם ללמדנו, כי החיוב ללמוד על יום מותו מתייחס ללימוד כזה שלא ישתכח במהרה דהיינו: לימוד בעיון, כי על כן למרות הקושי בימי הזקנה מחויב איש יהודי אפילו להתיש כוחותיו ולתת נפשו על ידיעת התורה, עליו להרגיש בפועל "כי הם חיינו" ולחשוש תמיד מלא פחד "פן יסורו מלבבך" חס וחלילה.

 

והמעשה שלפנינו ימחיש את הרעיון, כאשר כיהן רבי איסר זלמן מלצר כרבה של סלוצק, בא אליו תלמיד חכם זקן ושגיא נהור עם שני חיבורים מחידושיו: הראה לו קטע מחידושי תורתו ואמר לו: "זה החידוש האחרון שבחיי", נחרד רבן של סלוצק מהתבטאותו של תלמיד חכם זה ושאלו: מפני הינו מתבטא בצורה זו? השיב לו הזקן ואמר: השתלשלות הדברים כך היא: לפני זמן מה ניטל ממני מאור עיניי ופניתי לרופא                                                                     

מומחה, לאחר שהלה נתן בדיקה יסודית אמר לי בכל שאינך רואה כעת בזה אין כל פלא, הפלא הוא הכיצד ראית עד עתה? שכן לפי הבדיקות שערכתי לך והממצאים הרפואיים שבידי צריך הייתה כבר לחדול לראות לפני עשר שנים, לשמע דבריו אלה לרופא העיניים השבתי לו ועניתי: העובדה שראיתי עד כה היתה בזכות התורה כי למרות זקנותי וחולשתי עמלתי בתורה בכול כוחי: בעיון בספרים, בקושיות, בתירוצים, בחידושי תורה שחידשתי וכתבתי.

 

לאחרונה חשבתי בליבי אין זה עשרות בשנים שהנני עמל וייגע בתורה עתה לעת זקנתי למה לי לעמול ולהתאמץ בספרים ולחדש חידושים? והרי הדבר קשה לי כעת הן יודע אני בע"פ משניות וגמרא אחזור עליהם בנחותה ולא אתאמץ יתר על המידה, משקבלתי החלטה זו בליבי עזבני מאור עיניי.

רואה אני כך סיים אותו זקן את דבריו: שכול זמן שעמלתי בתורה בעיניי למרות חולשתי שמר הקב"ה על מאור עיניי אולם משהחלטתי לאמץ את עיניי ולעיין בספרים לא הייתי ראוי עוד לנס כזה.

 

אסביר לכם מה פירוש הדבר כשאני שקוע בלימוד אמר פעם רבי יחזקאל אברמסקי לרבי משה מרדכי שולזינגר: הוא אמר בגיל עשרים לא הסחתי דעת אפילו לרגע מדברי תורה, אני אוכל ולומד אני שותה ולומד, אני מדבר עם בן אדם ולומד, אני סובל ייסורים ולומד, אני נושם ולומד, ולמה אני אומר מגיל עשרים? כי מאז אני בטוח שזה כך, מלפני זה אני מסופק אם היה לגמרי כך. אתם שומעים מה זה לא להסיח דעת מדברי תורה.

 

המליצה: "לא תפסיק פומה מגרסא הפכה אצל ה- בעל "אמרי אמת", מגור לעובדה מוחשית: אף רגע לא הסיח דעתו ולא הפסיק ממשנתו, לא רק בשעות המרובות שהיה ביחידות אלא גם כשנפגש עם רבנים אדמורים וכשקיבל חסידים, כאשר השתתף בשמחה או באספה ציבורית תמיד ראו עליו שכול סרעפיו בתורה, בנסיבות כאלה: אם לא היתה לו אפשרות ללמוד מתוך הספר גרס משנתו בע"פ או שהיה משוחח עם אחרים בחידושי תורה, את כל שאר העניינים והנושאים לרבות הכרחיים וגורליים פתר תמיד בחיפזון ובמהירות, כשהוא חוזר מיד אל הנושא הקבוע שהעסיק אותו כי בתורת ה' חפצו.

 

סיפר אחד מצירי הכנסיה הגדולה של אגודת ישראל: נוכחתי בעצמי כאשר רבנו בעל ה- "אמרי אמת", באמצע ישיבה ונאומים החליף פתקאות עם רבי מנחם זמבה, השם ינקום דמו, באמצעות שליח הלוך ושוב והכול היו סבורים שהוא כותב אליו דבר מה על העניינים שעל הפרק והנה הופתעו שהריב השליח להציץ באחד הפתקים מצא אותו מלא וגדוש מלא מקומות של חידושי תורה רמב"ם ותוספתא ונתחבר שהיו עוסקים באותה עת בשקלה ותרייה מדברי הלכה.

 

וסיפר חתנה דבי נשיאה רבי יצחק מאיר לוין ז"ל: נהיר נא מן העת שהצטרפתי אליו שנסע לארץ ישראל בדרך היבשה, בשנת תרצ"ב, והמסע נמשך ימים רבים ישבתי עימו ביחידות באחד התאים ברכבת ואיש לא הפריע לנו הייתי בטוח שבמהלך הנסיעה נשוחח בענייני אגודת ישראל כי היו הרבה שאלות שנצטברו, אבל במשך כל הימים לא פסק פיו מלימוד התורה אפילו לרגע.

 

כל ימיו ולילותיו של רבי אהרן קוטלר היו מלאים תורה: אנשים שעשו במחיצתו אינם יכולים לשכוח עד כמה היה חושש מפני איבוד של דקה אחת שלא תורה ודבקות בה' יתברך, תמיד היו עיניו משוקעות בספר הפתוח לפניו על השולחן, ולכול מקום שהלך החזיק בידיו את הספר "משנה ברורה", אפילו כשעסק בעניינים של פיקוח נפש והיה שרוי אז במתיחות עצומה, ניצל גם שגריר של דקה כמו בן חיוג בטלפון לבין השיחה עצמה היה מעיין בתורה, היה זה מראה רגיל בלשכת בית מדרש גבוה בלייקיוד, רבי אהרן קוטלר יושב, בידו אחת מחזיק אפרכסת טלפון בשיחה עם נדבן אוטוטו  בניין החדש שמקימים לישיבה ובידו השנית מחזיק עת ורושם ציונים במחברת של חידושי תורה, או בידו האחת דף המאזן הבנקאי של גירעונות הישיבה ובידו השני ספר לעיין בו, לא היתה זו גאונות בעלמא להקיף הרבה עניינים בבת אחת כי אם חלק ממהותו באשר כל פירור מהכוחות אשר הכיל היה נילוש ומושקע בתורה ובדבקות באלוקים.

 

בהיותו לומד לעולם, דבר זה התקבל פשוטו כמשמעו אצל רבי יוסף רזין, מגאוני עולם הידוע בכינוי "הרגוצ'ובה": וכך מתואר הדבר העוסק בשיטתו ובלימוד, כל ימיו היו שלשלת בלתי פוסקת אחת של לימוד התורה ממש לא פסק פומה מגרסא ודברים כפשוטם לא דרך המליצה, אומרים עליו שלפי כך לא גזר שערות ראשו והיה מגדל פרע היה מגדל שערות, למה היה מגדל שערות? כדי שלא ישב באותה שעה בגילוי ראש ולהפסיק מדברי תורה, אם הוא היה צריך ללכת לספר היה צריך להסיר את הכיפה עד שיספר אותו באותו זמן לא יכול להרהר בדברי תורה, אז הוא מלא רצה להסתפר, ויש אומרים שעשה קוקו והיה קושר לתקרה את שערותיו בכדי שאם הוא יירדם אז ראשו יחזור בחזרה וימשיך ללמוד, אתם שומעים מה זה דבקות בתורה?.

 

אפילו בתשעה באב היה מדבר בתורה בלי הרף, ע"פ רוב היה בתשעה באב נמצא בעיר מולדתו ברוגוצ'וב, שבאותם ימים חל יום היארצייט של אביו והיה בא מדבינסק לרוגוצ'וב,  כל בני העיר גדולים וקטנים היו באים לקבל את פניו ולשוחח עימו, והוא מגלגל עימהם כל יום הצום בדברי תורה, ולא עוד אלא כשמתה אשתו הראשונה בוורשה מגדולי העיר באו לנחם, אבל היה, אבל היה מרצה לפניהם שעות רצופות בתורה, מהמנחמים לא העז איש להעירו על אבלותו שאסור לו לדבר בדברי תורה אבל, דודו העיר לו פעם על כך והוא השיבו: ודאי עבירה היא זו! וכשאקבל עונש על שאר עוונותיי יענישו אותי גם על העוון הזה, אבל אני אקבל באהבה וברצון את העונש על העונש הזה, וכדאית היא התורה להלקות עליה. שמעתם דבר כזה? הוא מוכן להיכנס אפילו לגיהינום אבל לא להפסיק תורה, לא יכול, לא יכול.

 

סיפר רבי יהודה סגל: היה לי פעם איזה חידוש על דבריו של רבי איסר זלמן  זלצר כאשר הגעתי לביתו סיפרתי לו שבמשך כל הדרך מתל אביב לירושלים הרהרתי בעניין ואף נוספו לי הארות בנושא הזה, נהרו פניו של רבי איסר זלמן למשמע דבריי ואמר לי: ובכן למדת כל הדרך וקיימת: "ובלכתך בדרך", והוסיף ואמר: אצלי מעולם לא קרה לי שלא אלמד בדרך, למה הוא העיר לו את ההערה הזאת מה הוא משוויץ? לא הוא שמע את מה שהוא אמר לו, מה אמר לו?: שבמשך כל הדרך מתל אביב לירושלים הרהרתי בעניין ואף נוספו לי הארות בנושא הזה, פשששש. נו, מה הפשיטה? מה יש לך לעשות בדרך אם לא להגות בתורה אז בגלל שהוא אמר שבמשך כל הנסיעה אז רבי איסר זלמן זלצר שמעולם לא קרה לי שלא אלמד בדרך.

 

מר"ן החזון איש היה מקפיד לאכול מוצרי חלב שנחלבו ע"י יראה שמים: את החמאה

והגבינה היו מכינים עבורו בבית, לצורך עשיית החמאה נדרש מאמץ גדול לניעור

הבקבוק עד להפרדת השומן שממנו תעשה החמאה.

 

מר"ן הסטייפלר הזדרז כמובן לשמש את גדול הדור ובמהירות נטל את הבקבוק וניער אותו כל צורכו, בעת ניעור הבקבוק שנמשך שעה ארוכה לא פסק מלימודו כלל, אחד מתלמידיו סבר לתומו: אוה, זו עת כשרה לשוחח עימו בשיחת חולין של תלמידי חכמים, גער בו הסטייפלר ואמר: נו נו, אל תפריע בלימוד.

 

אחותו של מר"ן הגר"ם ש"ך: הרבנית זינגר עליה השלום סיפרה שבקטנותה לא הכירה את אחיה שלמד בעיר אחרת, ולאחר פטירת האב רבי עזריאל סיכמה האם עם שכנתה שגם לה היה בן שלמד בישיבה עם מר"ן הרב ש"ך, שישלחו לנערים מכתב ובו לקבוע פגישה עם השניים בגבול בזמן מסוים, היה אפשר לשוחח משני צידי הגבול והיתה גם אפשרות להעביר חבילות מהכה להתה, האחות המתינה בכיליון עיניים לזמן הזה כדי לראות אחיה שלא ראתה אותו, בהגיע זמן שנקבע הגיע רק הנער של השכנה והביא עימו מכתב ממר"ן ובו היה כתוב: שהוא מבקש מאוד את סליחתה של אימו על זה שאינו מגיע כיוון שהוא יודע שהיא חפצה מאוד בהצלחתו ומאחר ועתה נפטר האבא והיא נמצאת לבדה, חושש מאוד שהגעגועים העזים שהיו לו, כשיפגש עימה יפריעו לו זמן רב מללמוד, ולכן הוא בטוח שהאמא שכול חפצה ועוז רצונה שילמד תסלח לו על כך שלא הגיע לגבול כפי שנקבע. איזה גבורת נפש.

 

סיפר רבי יוסף הכהן רוט בהספדו על המר"ן הרב ש"ך: זכורני לפני עשרות שנים כיצד היה נוסע מדי שבוע לירושלים לאסיפה של "החינוך עצמוי" אשר בקידומו ראה חשיבות רבה והשקיע בו זמן רב מזמנו היקר, כאשר היו בבני ברק עוד חברים בחינוך העצמוי שהיו נוסעים לירושלים היה רבנו נוסע איתם, אך כאשר נעדרו הללו מהארץ הוא היה נוסע באוטובוס, כשהוא מסרב בכול תוקף לנסוע במונית על חשבון כספי ציבור של "החינוך העצמוי", היה מישהו שרצה לקחתו לירושלים אך הוא סרב לכך בכול תוקף כיוון שחשש שהלה נוסע במיוחד לכבודו.

 

פעם ביקש ממני הלה לדבר עם הרב ולשכנעו לנסוע עימו, נכנסתי לראש הישיבה ואמרתי לו: הרי יש בכך ביטול תורה לבזבז שעות ארוכות בנסיעה באוטובוס, מה עוד שהרבה יותר נוח לנסוע ברכב פרטי,

השיבני מר"ן הרב ש"ך: כאשר מישהו לוקח אותי במכוניתו הוא מדבר עימי בדרך בכול מיני נושאים ואני מחמת הכרת הטוב והנימוס צריך להאזין ולענות לו, אך כאשר אני נוסע לבד באוטובוס אין לי מחויבות לאף אחד ואני יכול לחשוב כל הדרך על השיעור הכללי של יום שלישי, זה היה כל מעייניו של רבנו, הוא לא ראה דבר מלבד הסוגיה שבה היה שקוע.

 

פעם הסביר הרב ש"ך, מדוע לדעתו הוא הפך להיות ראש ישיבת פונוביז' ואחרים  

לא, וכך הוא אמר: אני למדתי שבעים שנה כשאחרים למדו רק חמישים שנה, הכוונה שלו היתה: מכיוון שבמהלך שבעים שנה הוא למד את כל השבעים שנה בעוד שאחרים למדו בתקופה הזאת רק חמישים שנה כלומר: הם לא למדו בימי שישי ושבת, והוא ניצל את הזמן והספיק אם כן עוד עשרים שנה של לימוד. אז לכן הוא זכה להיות ראש ישיבת פונוביז'.

 

אחד מתלמידיו של מר"ן הרב ש"ך: שכיהן כמשגיח בישיבה הגבוה נכנס אל הקודש פנימה וטינה את שערו בפני מר"ן על השיחות הפרטיות המרובות עם התלמידים בתור משגיח, שזה גוזל לו מזמן לימוד תורתו, הביט בו מר"ן בתמיהה ואמר: נו, מה הבעיה הרי אפשר לחשוב בלימוד כל הזמן, אז מה אם אתה מדבר איתם מה אתה לא יכול לחשוב תוך כדי בלימוד? אייי. אנחנו בזמן הלימוד חושבים על מה שדברו איתנו.

 

פעם הראה הגר"ם הרב ש"ך קבוצת תלמידים מקורבים קטע של רמב"ן מוקשה בבא קמא: למחרת בבקר מספר רבי מאיר הייזלר פגשתי את מר"ן והוא שאלני: אכלת פת שחרית? אז עניתי כן, והמשיך לשאול: ישנת טוב בלילה? ברוך ה' ב"ה, ואתמול אכלת ארוחת ערב? עניתי כן ב"ה, פונה אלי מר"ן בתביעה: אתה לא מתבייש!? הרי הראתי לך רמב"ן מוקשה במלחמה ואז החל מר"ן לפרט כמה לילות הרמב"ן הזה מפריע לו בשינה!, ואתה: אכלת ארוחת ערב ישנת בלילה ואכלת ארוחת בוקר! אתה לא מתבייש!?.          

                                       

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.

יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 WhatsApp

 050-6500-666

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578






תגובות, ראיונות ופרסומים אחרונים בתקשורת