כח השמיעה | הרב אמנון יצחק
\n
- - - לא מוגה! - - -
\n
יתרו כהן מדיין חותן משה את כל אשר עשה אלוהים
איתה בי אלקוט יתרו
רמז רעיין אלף
ראויים היו ישראל לקבל את התורה אילולא עמדו משה ואהרון
שנאמר יצפון לישרים תושייה
זאת אומרת עם ישראל היו ראויים לקבל את התורה
גם אם לא היה משה ואהרון
משום שנאמר יצפון לישרים תושייה
ראויים היו ישראל להיגאל ממצרים אילולא משה ואהרון
שנאמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול
רואים מה הפסוק הזה? ואחרי כן יצאו, פירושו שהם ייגאלו מארץ מצרים גם אם לא יהיו משה ואהרון
ראויה פרשת שופטים להיאמר על ידי משה
אילולא עמד יתרו
זאת אומרת
כל פרשת שופטים
שאמר אותה יתרו הייתה ראויה להיאמר על ידי משה רבנו אלא בא יתרו וזכה בה
ראויה פרשת נחלות להיאמר על ידי משה
אילולא זכו בנות צלופחד
אז בנות צלופחד זכו בפרשת נחלות שנתחדשה
וזה
היה ראוי למשה רבנו
אבל משה הפסיד את זה ואת פרשת שופטים הוא הפסיד
אבל הוא זכה
בנתינת התורה ולגאול את ישראל
הבחירה של האדם אינה אלא לצרף את עצמו למאורע קיים ועומד
כל התורה ניתנה לצרף את הבריות
אמרת השם צרופה
לא ניתנה תורה אלא לצרף את הבריות
זה כמו שלוקחים חומר גלם של יהלום, מצרפים אותו, מצרפים עד שרואים אותו יהלום
התורה הופכת את הגוש בשר הזה עם הנשמה
ליהלום
לנשמה של צדיק, של חסיד, של קדוש
המצוות מצרפות את האדם צירוף אחר צירוף,
מסירות את השיגים והבדילים וכל מה שיש בנו, מידות לא טובות
וכל החומר וכל הדברים
מנקה אותנו, משאירה אותנו זכים וקדושים וטהורים למי שעובד על זה
הבחירה של האדם,
אם הוא בוחר נכון, אינה אלא לצרף את עצמו
ולהיות מוכן למאורע קיים ועומד עלול להיות וצריך להיות איזה מאורע
שהקדוש ברוך הוא קבע שיהיה מאורע מסוים
ואם אדם צירף את עצמו והיה מוכן
והוא מתחבר למאורע הזה שהוא עומד וקיים
אז האדם זוכה בו
הבחירה של האדם
אינה אלא לצרף את עצמו למאורע קיים ועומד
אם הוא בחר להיות צרוף
הוא יכול להתחבר למורע קיים ועומד ולזכות
ואם האדם נועד לשליחות מסוימת
ייתכן שמן השמים קבעו שפלוני אלמוני יהיה מיועד לשליחות מסוימת
ואפילו הוענקו לו כוחות ומדרגות להיות ראוי לשליחותו
אז מן השמים כבר סייעו לו ועשו את הכל בשביל שהוא יהיה ראוי לשליחות
ונתנו לו כוחות
ונתנו לו מדרגות
כדי שיוכל להיות ראוי לשליחות
מכל מקום אם הוא מרפא עצמו
הרי הוא מאבד את מעשי השליחות
ואיש אחר ייקחנה
אדם שהיה מיועד למלוך אפילו
למלוך
נתנו לו את כל הכישורים והיכולות וכל המדרגות הראויות וכל הכוחות
אבל הוא מרפא את עצמו
האדם הזה יאבד את זה ומישהו אחר ייקח
זאת אומרת אדם
אם בבחירה שלו צירף את עצמו אפילו שהוא לא מוכן
והוא לא מיועד לשליחות מסוימת
הוא עלול להתחבר לדבר שהקדוש ברוך הוא כבר הכין איזה מאורע
מאורע היסטורי אפילו
דבר מיוחד
והוא יתלבש על הדבר הזה ויזכה בו
גם כשהוא לא היה מיועד
וגם כשהוא לא היה מתוכנן לזה וגם כשהוא לא היה בנוי כל כך
אבל מספיק שהוא צירף את עצמו בבחירה שלו
אפשר שהוא יתחבר למאורע שעומד וקיים
ומי
שהיה מוכן לשליחות מסוימת שקבעו מן השמיים שזה נופל בחלקו בזכותו
והכינו לו כוחות ומדרגות הראויים לו את השליחות והוא ריפא את עצמו
יכול להפסיד את כל השליחות
ותינתן לחברו הטוב ממנו
החמיצת שעה קוראים לזה, החמיצת שעה,
החמצת את השעה
וכן הדבר להפך
מי שמעמיד את עצמו לשליחות
אפילו אם לא נגזר עליו מתחילה
שיהיה הוא בעל המעשה
הרי הוא זוכה בזה
מי שמעמיד עצמו לשליחות
ורוצה לעשות דברים מסוימים
או מעשה מסוים
ולא גזרו עליו מן השמים מתחילה שהוא באמת יהיה
בעל השליחות הזאת
ושהוא יהיה בעל המעשה
אפשר שהוא יזכה בדבר אפילו שהוא לא יהיה מיועד לזה
מעצם זה שהוא הכין את עצמו לדבר הזה
ראינו את זה ואמרנו דרשה על זה
שלפני שנולד שמואל הנביא יצאה בת קול ואמרה שעתיד לבלד צדיק
ושמו יהיה שמואל הוא יהיה נביא גדול
אז כל הנשים התחילו לקרוא לכל בן שנולד להם שמואל שמואל שמואל שמואל שמואל שמואל שמואל שמואל
אז כולם יעדו האמהות יעדו את הבנים שלהם שהם יהיו כאלה צדיקים ויהיו נביאים יהיו ככה
אבל מה לעשות
שלא כולם היו שמואל אבל יצאה אחת שמואל באמת
ומה קרה עם כל אלה שהיו שמואל, שקראו להם שמואל,
הם אותם חבל נביאים אחר כך שהיו באותו דור.
אז עצם ההכנה שהכינו את עצמם.
אז על זה אומרים משה ואהרון בכהניו ושמואל
בקוראי שמו.
ושמואל בקוראי שמו זה אלה שקראו את שמות
הילדים שלהם על שמו של שמואל.
מכל מקום, אם אדם מכין את עצמו לשליחות, אפילו שהוא לא ראוי לה והוא לא זכאי לה ולא קבעו שהוא יהיה,
אפשר שהוא יזכה בה, מעצם זה שהוא הכין את עצמו לשליחות.
כתוב והמה בוכים.
גאו כולם בבחייה.
במעשה של זמריר
בעגל עמד משה
כנגד שישים ריבו,
וכאן במעשה זמריר עפו ידם.
משה רבנו,
הם באמצע ההתלהבות, ריקודים ומחולות סביב העגל.
לך תעצור עכשיו עם שלם.
שם משה רבנו כאריה עמד נגד כל ישראל.
בעגל הוא עמד כנגד שישים ריבו,
וכאן במעשה זמרי רפו ידיו.
אלא
בשביל פיניכס,
שיבוא ויטול את הראוי לו
כי פיניכס היה מיועד לשליחות הזאת לקנא קנאת השם.
ולפי שנתעצל,
משה,
ולא ידע איש את קבורתו.
אם לא היה מרפא את עצמו,
היה זוכה הוא בקנאת השם שזכה בה,
פנחס.
אבל פנחס בא ונטל את הראוי לו.
זה היה ראוי למשה רבנו.
אבל כיוון שהוא נטרפא,
בא מי שראוי עכשיו,
ותפס את הזכות הזאת.
יש בזה לימוד מוסר,
לעורר כל אחד מאיתנו לנצל את הזמן
בכוחות שניתנו לו.
כי יש מעשים הנועדים עבורו,
שהם ממש עבורו,
ובעצלותו וחולשתו
עלול לאבד אותם,
והם יעשו על ידי אחר.
יש בן אדם שאמרתי לו לעשות את הספרייה פה,
ואמרתי לו שהיא תיקרא על שמו.
זה כבר לוקח כמעט חודש עד שהוא גומר את זה.
אמרתי לו, חבל, אני אתן למישהו אחר וזה ייקרא על שמו.
כי המלאכה נקראת על שם גומרה.
לא, לא, אני אבוא, אני אבוא, אני אעשה.
ואתמול עשו את זה אחרים, והיא נקראת על שמם.
כי המצווה נקראת על שם גומרה.
אז יש מוסר לעורר כל אחד לנצל את זמנו וכוחותיו,
כי יש מעשים הנועדים עבורו,
ובעצלותו וחולשתו,
יעלו לאבדם ויעשו על ידי האחר.
ומאידך,
אם מתאמץ יותר לזכות
בכוחות למעלה ממדרגתו,
מוצאים לפעמים שאנשים עולים לגדולה
במדרגות גבוהות שמעולם לא נראו בהן.
מה ההסבר?
איך בן אדם שלכאורה לא שייך במדרגה הזאת ובעניינים האלה, איך הוא זכה?
לפי הילקוט למדנו, ילקוט שמעוני,
כי צירפו עצמם לאיזה מאורע שהיה חייב להיות.
ומן השמיים הוענקו להם כוחות חדשים שיהיו הם העושים.
כל בית-הכנסת הזה זה צירוף אחד גדול של אנשים
שלא היו ראויים
ולא היו מוכנים לשליחות זו,
אבל כיוון שצירפו עצמם
והתחברו למאורע שהיה צריך להיות,
מן השמיים עונקו להם כוחות חדשים
שיהיו הם העושים.
ראויה פרשת שופטים להמר על ידי משה.
גם פרשת שופטים,
ואתה תחזה מכל העם,
אנשי חיל וכו', כל פרשת שופטים
הייתה ראויה להמר על ידי משה.
אילולא עמד יתרו,
יתרו חטף.
את פרשת שופטים ממשה רבנו.
יתרו,
שלא הניח עבודת כוכבים שלא עבדה,
יתרו הגר, שדרגתו שוללת ממנו מלכות
ואפילו שאר שררה,
כמו שכתוב ביבמות מ״ב,
הוא זכה יותר מכלל ישראל ואפילו ממשה רבנו,
שראויה הייתה פרשה זו להינתן על ידי משה רבנו,
וכל מקום מפני שעמד יתרו זכה שפרשה שלמה בתורה תיאמר על ידו,
ונקראה פרשה על שמו יתרו.
כה חשובה ונעלית אצל הקדוש ברוך הוא, התרוממות האדם,
שעל-ידי זה מתעלמת פרשה ממשה רבנו
וניתנת לו, ליתרו.
שמה נתרשלו ידיו בשביל פנחס,
ופה התעלמה ממנו פרשה בשביל יתרו,
בשביל יתרוממות הנפש
של פנחס ושל יתרו.
בוודאי
שאז חפצנו למצוא את נקודת ההתרוממות של יתרו,
במה זכה יתרו למה שזכה,
באשר מצאנו בזה במפורש,
זה מה שכתוב, וישמע יתרו.
יתרו קלט
את אשר שמע,
התפעל ממה ששמע,
התפעל
זה לא כמו שמבינים התפעל התלהבות.
יא, יא, יא.
התפעל זה עשה פעולה.
מה שהוא שמע גרם לו לעשות את הפעולה, הוא התפעל מן השמועה.
התפעלות
שהפכה אותו ליתרו המצטרף אל כלל ישראל ויוצא למדבר,
מתגייר ומקבל את התורה.
ואף שמצאנו מעלות אחרות ליתרו עוד בבית פרעה,
וכמו שכתוב,
אמר רבי חייא ברבה,
אמר רבי סימאי,
שלושה היו באותה עצה,
בלעם ואיוב ויתרו.
בלעם ואיוב ויתרו.
בלעם שיעץ
את כל הגזירה של הבן הילודי אורא תשליכו,
נהרג.
העונש שלו נהרג.
איוב ששתק,
לא חיווה דעתו,
נדון בייסורים.
מה היה לו להגיד?
הוא יכול להגיד לפרעה מה לעשות?
הוא לא יכול היה, הוא חשב שהוא לא יכול,
אבל לצעוק יכולת?
כשאדם שומע שהולכים לעשות גזירה, לפחות לצעוק.
לא צעקת, שתקת, אז תצעק עכשיו.
נתנו לו איסורים כשצעקת.
יתרו שברח
זכה
ומבני בניו ישבו בלשכת הגזית.
הוא ויתר
על הישיבה אצל פרעה, שמלך בכיפת העולם,
ואם אדם כזה הוא לא יישב יותר ולא יהיה חלק מהממלכה הזאת,
זכה וישבו מבניו בלשכת הגזית,
בבית המקדש.
מכל מקום
לא הביאה אותו המעלה הזו
לידי מעלתו שזכה לה לאחר השמיעה.
כל המעלה שהוא ברח,
עדיין לא הביאה אותו למעלה אחרי השמיעה שכתוב וישמע יתרו.
שהרי במדיין
היה כהן לעבודה זרה,
ואחר כך הוא פרש מעבודה זרה,
ועל זה נידו אותו כל בני עירו.
עדיין לא בא לכלל ישראל.
לא זוכה עדיין להיכנס לישראל.
רק עד אחרי ששמעה יציאת מצרים
על כל ענייניה,
כי בדבר אשר זדו עליהם ראה את המידה כנגד מידה שהשם שילם.
ולאחר ששמעה את מלחמת עמלק,
רק אחר כך ומתוך כך
זכה למה שזכה.
רק אחרי מה ישמע.
מהו כוח השמיעה?
מהו כוח השמיעה?
ההקשבה הפנימית
לדבר הנשמע,
בהפיכתו למלמד.
יש שמיעה שמיעת האוזן
ויש שמיעת הלב.
שמעו דחי נפשכם,
זה לא שמיעת האוזן,
זה ההפנמה שאדם
שומע ומפנים.
ההקשבה הפנימית לדבר הנשמע,
לא הקשבה חיצונית,
המחשבה פנימית
והפיכת הנשמע למלמד.
שמעתי?
זה לימד אותי,
מכאן אני עושה את זה. זה מלמד אותי וכך אני עושה.
ואני רוצה להגיד לכם
מה שכתב מצודת דוד.
סליחה, אבן עזרא, רבי אברהם בן אבן עזרא
הוא אומר על הספר
אנחנו קוראים ספרים,
שומעים מה שכתוב
בשביל שלא מדברים איתנו
הספר
הוא החבר הנעים ביותר
אם תרצה
יבדחוך פתגמיו
ואם תרצה
ישמחוך מועצותיו, הוא נותן חצות גם
הוא כולל את העבר וההווה
הוא מדבר על המתים
ומרבה מאמריו על החיים
הוא חבר המפתח את כישרונותיך,
הספר
אין בעולם חבר נאמן
וחבר נשמע יותר ממנו
ואין מורה היודע ללמד יותר ממנו
הוא יועיל לך
ולא יבקש ממך תועלת
הוא נותן
ואינו לוקח
אבן עזרא
וקנה לך חבר
הנה חבר טוב על ספר
למה?
כי אם יש לך אוזן שומעת
ואתה שומע מה הספר מלמד ומחכים אותך
הוא ימלמד שלך
הוא ידריך אותך, הוא יועיל אותך
אין לו שום טובת הנאה ממך
נטו בשבילך
כוח השמיעה מה הוא?
ההקשבה הפנימית
לדבר הנשמע והפיכתו למלמד
המדרש אומר בשמות רבא כזן שימעו וטחי נפשכם
אם יפול אדם בראש הגג
כל גופו לוקה
אז הרופא נותן לו רטיות
תחבושות בראשו, בידיו, ברגליו, בכל איבריו
נמצא כולו רטיות וגבס
אבל אני איני כך
אומר הקדוש ברוך הוא
אלא רמח איברים באדם הזה
והאוזן
אחד מהם
וכל אחד מהאיברים מלוכלך בעבירות
והאוזן שומעת
וכל הגוף מקבל חיים
שמעו וטחי נפשכם
לכך אמר שמעו דבר אדוני בית יעקב
וכן אתה מוצא ביתרו
שעל ידי שמיעה זכה לחיים
ששמע ונתגייר
הכל באוזן
האוזן יותר משובחת ומעולה מן העיניים
חרשו נותן לו דמי כולו
שמע ישראל אתה עובר
היום את הירדן
מה רע לומר להם כאן שמע ישראל?
למה אמר להם משה רבנו שמע ישראל
אתה עובר היום את הירדן?
רבנן אמרה למה הדבר דומה?
למלך
שקידש מטרונה בשתי מרגליות
אבדה אחת מהן
אמר לה המלך אבדה אחת שמרית השנייה
כך קידש הקדוש ברוך הוא את ישראל
בשתי מרגליות נעשה ונשמע
שתי המרגליות האלה
איבדו את נעשה
שעשו את העגל
אמר להם משה איבדתן נעשה
שמרו נשמע
הווה שמע ישראל
אתה עובר היום את הירדן לפחות תשמע תשמרו
בקבלת התורה עמדו ישראל בדרגה
של נעשה ונשמע שזו דרגה של מלאכי השרת
כמו שכתוב בשבת פח
משעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצאה בת קול ואמרה להם
מגילה לבנה עירה זה שמלאכי השרת משתמשים בו
שכתוב גיבורי כוח עושה דברו לשמוע מכל דברו
בהתחלה כתוב עושה ואחר כך לשמוע
ולאחר חטא העגל ירדו ממדרגת נעשה ונשמע לדרגת נשמע
קבלת התורה של נעשה קודם לנשמע
הוא אופן שבו אין הנעשה זקוק לנשמע לא צריכים לשמוע עושים
מה שהשם אומר עושים לא צריך לנשמע לא צריך לנשמע דרגה של מלאכי השרים
הקרבה של האדם לקדוש ברוך הוא היא כה מוחשת
שאין צורך בהתבוננות קודם העשייה
באותה מדרגה
אין פעולתה של הנשמע מכשיר לנעשה
אלא מעמיק מעמיק
זאת אומרת
יש אנשים שבשביל שהם יעשו צריך להכשיר אותם על ידי הנשמע לשמוע מה אתה רוצה איך אתה רוצה למה אתה רוצה כך אולי אפשר לעשות כך מקשקשים
כן
זה מכשיר אותם לנעשה
אבל במדרגה של ישראל בין נעשה ונשמע הם לא היו צריכים את הנשמע בשביל מה היה צריך לנשמע רק להעמיק את העניין עוד יותר
נעשה זה כאילו אפילו באופן שטחי אמרת עושים
אחר כך להבין, להעמיק, להבין את הדברים זה מדרגת העמקה
ולא עניין הכשרה
מהמדרגה הזאת הם נפלו בחטא העגל
מאחר שלא ניצלו
הנעשה
איבדו את קרבתם לשם
ומתוך כך באו לכלל פחד
שמא איבדו את הכל
ונתבשרו החזיקו בנשמע
עדיין יש מרגלית אחת
כלומר באפשרותכם להגיע שוב לכלל עשייה על ידי הנשמע
אם תשמעו
בידכם להתרומם ולחזור לנעשה
בין הקניינים הראשונים
מממחת קנייני התורה ושמיעת האוזן
לשמוע את דבר השם בתורה
לא לשמוע כמו שאמרנו חיצונית
אלא פנימית לשמוע
אמרו חכמים זיכרונם לברכה באיכה רבתי פתיחתה ב'
הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו
שהמאור שבה מחזירם למוטב
מי שלומד
בשמיעת האוזן בוודאי הוא מגיע מנשמע לנעשה
מי שלומד את התורה באופן זה לקלוט בעצמו תמיד את הלימודים
שהתורה מלמדת אותו מתוך תשוקה
לדעת את דבר השם שמתגלה בתורה
מתעלה לכוח השמיעה
בדברי המדרש הללו טמון יסוד ההצלחה
מי שאינו מפתח את כוח השמיעה בעצמו
הרי הוא עומד לעולם מבחוץ
ומעשיו אינם אלא חיצוניים
וכשיגיע ניסיון קל הוא מייד נופל
את הדבר הזה לומדים מגופן של לוחות
שניתנו לעם ישראל
הלוחות הראשונים היו כולם מעשי אלוהים
גם הם
וגם הכתב שבהם
ולא היו זקוקים ישראל אלא לקבל אותם
לעומת זאת הלוחות השניים
הם היו זקוקים כבר לפסול אליך
שתהיה בהם גם עבודת אדם
הם לא היו אלוקיים
היה בהם צריך גם עבודת אדם
כי לאחר חטא העגל
אי אפשר לזכות בתורה
רק אחרי הקדמה של התעוררות מצד האדם אם האדם לא ירצה הוא לא יזכה
וגם אם ישמע תורה הוא לא יזכה
אלא רק אם יתעורר מעצמו כמו פסול לך
עכשיו אתה צריך לפסול את הלב שלך מכל הלכלוך מכל התינופת
להוציא ולהתעורר
כדי לקבל את התורה
הוא חושב שמידת השמיעה הוא קניין
מקנייני התורה
כן הוא קניין בכל המצוות
השמיעה היא קניין לא רק בתורה ובלימוד התורה אלא גם בכל המצוות
ובתפילה הדבר אמור לדינה
בתפילה זה דין
כמו שכתוב באורח חיים קא בסעיף ב'
הוא משמיע לאוזניו בלחש
צריך להשמיע
אין עניינה של תפילת דיבור לקדוש ברוך הוא
אלא להשמיע לעצמנו מה אנחנו מבקשים
מהקדוש ברוך הוא.
כשאדם שומע או מתבונן מה שהוא אומר ברוך אתה השם
אז נקלטת בו התפילה
ואז הוא יודע שהוא מתפלל
ושהוא זקוק לתפילה
ושכל חיותו תלויה בתפילה
וכפי המידה שזוכה אדם להיות שומע את עצמו מתפלל
הוא מבין למה הוא נצטרך להתפלל
כך הוא מתעלה
אז בכל דבר השמיעה מחיית האדם שימעו
וטחי נפשכם הכל תלוי בשמיעה
רוב בני האדם לא שומעים שום דבר
שום דבר גם אתה מדברת או לא שומע גם זה עושה חצי דבר
למה עשית ככה? שמעתי. זה מה שאמרת, לא?
לא, לא אמרתי כך. אמרתי כך. אה, לא שמעתי, סליחה. למה לא שמעת?
כי אין לו אוזן שומעת
אשרי מדבר על אוזן שומעת
רוב בני האדם מחפיפים בשמיעה
אין להם כוח וסבלנות ולא אוהבים לשמוע גם שישמעו להם לא אוהבים לשמוע
אם זה משתלם הם מוכנים לשמוע
אם מבקשים מהם משהו, מעדיפים לא לשמוע.
אם רוצים מהם משהו, מעדיפים לא להבין.
הכול זה בשמיעה.
בואו ראה שכל עניינה של קבלת עול מלכות שמיים
לא נאמר אלא בלשון שמיעה.
אי אפשר לקבל עול מלכות שמיים בלי שמיעה.
שהתורה בעל צוות על האדם לקבל על עצמו עול מלכות
שמיים היא מקדימה ואומרת שמע ישראל.
אי אפשר לקבל עול ללא שמיעה.
שמע ישראל.
קבל והבן.
אי אפשר בלי שמיעה.
שמע ישראל.
כל האמונה שאתה חי בה חזור ויתבונן בה.
קבל והבן.
קבל והבן.
קבל והבן.
תתבונן.
רק על ידי זה תסכל קבלת עול מלכות שמיים.
אז הכל תלוי בשמיעה באשטרב.
מי שזכה לאוזן שומעת כמו יתרו.
רואים שיתרו השמיעה שלו הייתה גבוהה מאוד.
מייד הוא עקר את עצמו ממקומו.
הניח את כל הנכסים.
עזב את הכול.
ורץ ישר לקבל את התורה.
הוא שמע טוב מאוד.
הוא הבין.
הוא הבין שאין מקום להתמהמה.
ומייד יצא לדרך.
בלי שום שיקולים.
שום חשבונות. ויתר על הכול.
והלך לדרכו.
וזכה
שנקראת פרשה על שמו.
ובגללו נתעלמה פרשת
שופטים
ממשה רבינו.
חטף משפטים.
חטף.
ככה מי שמתעלה יכול לזכות, אמרנו,
במעמד שאמור להיות קיים, ולא הוא.
לא שייך לו.
אפילו שייך לאחר. אבל אם הוא מכין את עצמו ומתרומם,
אפשר שהוא יעשה כזאת השפעה בשמים שהוא יזכה.
אז זה צריך להבין.
יש אדם שהוא מזומן לשליחות ויפסיד אותה בגלל רפיון.
יש בן אדם שלא מוכן לשליחות אבל צירף את עצמו
והכין את עצמו למעמד מחונן שלא צריך להיות לו והוא יכול לזכות.
הכל תלוי באדם.
אם הוא מצרף את עצמו והוא שומע,
הבן אדם הזה יכול לזכות למדרגות שלא חלם עליהן וגם לא היו מיועדות לו.
לא להחמיץ את השעה.
עוברות שעות בחיים שיש הזדמנויות פז.
כמו בקהילות פז.
אבל אם אדם זוכה, אשטרף.
אם לא זוכה, עבר ליד והפסיד.
רבי חנניהו ברגשי אומר,
ורוסו הקדוש ברוך הוא זאת כל ישראל לפי כוח ארבוננו תום צורות שונה אמור אדוני חמוס המעשי וגויר בלתורו ידי חזב והמעשי.
מי כהן?
קדיש.