"ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו נחשון בן עמינדב למטה יהודה", "ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו נחשון בן עמינדב למטה יהודה". ופירש רש"י יחסו הכתוב על שבטו ולא שגבה משבטו והקריב, או אינו אלא שגבה משבטו והביא, שאלה, הכתוב מייחס אותו לשבטו על מטה יהודה, עכשיו השאלה, הוא גבה משבטו את הכסף של הקרבן והקריב או לא? ת"ל זה קרבן נחשון, משלא הביא, אז כל נשיא ונשיא הביא מהכיס שלו את הקרבן שלו. וכן כתבו בכל נשיא ונשיא זה קרבן, והנה זה היה לו כבר אחר ביזת הים שנאמר "תורי זהב עם נקודות הכסף", ואמרו רבותינו ז"ל בברכות ה', שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים חזקים טעונים כסף וזהב ממצרים, ואם כן מהי רבותא, מה היתרון שהקריבו קרבנן המעט נגד תורי זהב עם נקודות הכסף שנתן להם הקב"ה? ועם כל זה לא מנע הכתוב מלחבבם ולהודיע בכל נשיא ונשיא בפני עצמו, זה קרבן, ללמד שמשלהם הביאו. 

הרי ראינו כמה הקב"ה משלם שכר טוב בעד צדקה למקדש, סלש בית כנסת שזה מקדש מעט, כי זה כבוד ה', אפילו שגם כל ישראל התנדבו, והמלאכה היתה דיים, ומכל שכן בדור הזה אשר לא היו לנו תשעים חמורים טעונים, אז כל מי שמתנדב בלי תשעים חמורים טעונים כמה צריך לפרסם אותו ולשבח אותו על מה שהוא עושה, ובפרט בדבר שלא רבים יחכמו לחזק תורה ומוסר גם יחד, אין הרבה חכמים שהם חכמים לחזק את התורה והמוסר גם יחד, ואדרבא, רבים יבוזו למוסר, וכבר אמר שלמה המלך ע"ה, במשלי א', חכמה ומוסר אוילים בזו, פירוש, חכמה לבד יש הרבה אנשים שמחבבים, אבל חכמה ומוסר - דווקא אוילים בזו, שזה הולך ביחד גם חכמה גם מוסר אוילים בזו. 

אם כן מי שמבין לכבד את ה' מהונו בדור הזה, שכרו מרובה מאד, אם הנשיאים הביאו קרבן, כמה עולה שור, חמשת אלפים שקל היום, נו, אז הביאו חמשת אלפים, שלשת אלפים? אצלכם השוורים בזול, שלשת אלפים שקל, נו, אז שלשת אלפים שקל הביאו מתוך תשעים חמורים שהם מלאים, אצלנו מניה ארבעת אלפים שקל מטר רבוע, ואתה בונה בית ה', ואתה שותף, אז ראוי ודאי לכתוב עליך בתורה זה מנית ניסים בן מזל, פשששששש, רק התורה כבר נחתמה, אבל לא משנה, בשמים זה רשום, כל אחד ואחד מה תרם ומה עשה. 

יש יהודי יקר אחד שתרם שמונה נברשות לבית הכנסת, חמישים אלף שקלים, ועוד עשרים מנורות מסביב. זה חכם, למה חכם? כל האור שילמדו ויתפללו - בזכותו. צריך להיות חכם, בבתי מדרש ובבתי כנסת לתרום את החשמל זה חכמה, זה חכמה. יש עוד מנורות שאנחנו צריכים לקנות להשלמה, זה רק יפוי ואור, אבל צריך עוד הרבה מנורות, 320 מטר זה לא צחוק. 

ולדעתי עוד כי החיבה יתרה שהראה להם הקב"ה לכתוב בכל נשיא ונשיא זה קרבן, הוא מחמת זריזותם שיתנדבו ראשונים. קודם כל הם הקריבו קרבן הם משל עצמם, אז המחבר אומר שיש פה חיבה יתרה בגלל שהם הזדרזו, והיו זריזים להתנדב ראשונים לכן כתב זה קרבן, כמו שמבואר ברש"י על הפסוק "והנשיאים הביאו" כי בנדבת המשכן הביאו אחרונים, ומפני שהתעצלו חיסר להם י', וכאן נזדרזו ראשונים, ונראה כי באמת נדבתם במשכן אבנים טובות היה שווה הרבה יותר, אבל רק מפני התאחרם לא לבד שלא שיבחם הכתוב, אלא ניתק מהם אות י', וכאן בשביל זריזותם חיבבם כל כך בכל נשיא ונשיא, הרי כמה גדול כח העושה מצוה בשמחת הלב ובזריזות. אתה כבר עושה מצוה, תעשה בשמחה ובזריזות. 

הרב עובדיה מברטנורא אומר שכר מצוה מצוה - זה העושה מצוה בשמחה זה עוד מצוה, שעל כל מצוה שאתה עושה בשמחה זה עוד מצוה, שכר מצוה - מצוה. אז אם אדם יכול לעשות בזריזות ולהיות ראשון, נחשון בן עמינדב, כל העולם יודע, נחשון בן עמינדב, זה נחשון בן עמינדב, תראה, פעם אחת קפץ ראשון, כל העולם מדבר עליו, הראשון הראשון הראשון, על מי מדברים תמיד? מקום ראשון. מי הגיע מקום ראשון? מקום ראשון, כל האולימפיאדה להגיע למקום ראשון, אז אם זה בגשמיות, באהבלה, ברוחניות להיות ראשון, ראשון שבקדושה, כל דבר להיות ראשון בקדושה. 

אז ראינו מפה שהכתוב משבח מאד מאד מאד את מה שהקריבו את הקרבן משל עצמם ולמרות זאת נקרא הקרבן על שם השבט, והם הקריבו בעצמם, למה היחיד צריך להקריב בשביל כל הציבור, הציבור עשיר, מה למה הוא צריך לשלם מהכיס שלו? זאת המעלה. זאת המעלה, מנהיג צריך לתת דוגמא אישית, ראש וראשון. 

כל המניות שהתחלנו בארגון שופר, מניות על טיפים, כשהתחלנו במפעל הטיפים, אח"כ במפעל הוידאו, אח"כ מפעל הסידי, הראשון שנתן מניות זה אני וגם דאגתי שלמשפחה יהיה, קודם כל שיהיה להם חלק לעולם הבא על בטוח, כי יצור של מיליונים פששששש מבטיח עולם הבא, זה שותפות במאות אלפי בעלי תשובה.

ש. יש אפשרות לתת רטרואקטיבית?

הרב: לא, אין רטרואקטיבית, מכאן ולהבא. יש עוד מה לעשות בעולם. עכשיו התחילה המכירה של הכסאות, יש כסאות VIP 4000 שקלים, ויש כסאות רגילים 2000 שקלים ויש סופר VIP- זה 8000 שקלים, סופר VIP זה שלי. אז אני צריך לשלם 8000 שקלים על הכסא. מה לעשות, אתה רוצה לשבת במקום טוב - תשלם. איפה תראה מישהו משלם? אין דבר כזה. אנשים מפחדים לשלם, מה אתה אומר, רק בזה אתה קונה זכויות, במה אתה קונה, בזה שאתה שומר בכיס איזה שכל, אין שכל, בשביל מה נתנו לך כסף - תשחרר. 

פעם אמרתי בדרשה בחו"ל, העשירים סתומים בכסף, הם לא משחררים, אם היו משחררים אז ה' היה ממלא, אבל אם זה מלא מה הוא ישפוך? הוא לא שופך, תשחרר והקב"ה יתן. אבל דבר לקירות, אתה מבין, זה קשה. כמקום שיש חסרון כיס צריך זירוז, צו את בני ישראל, צריך שמה ציווי זירוז, אנשים קשה להם לשחרר, ואפילו מחצית השקל זה היה סיפור. מחצית השקל. תשעים חמורים מסכנים קורסים מרוב הזהב והכסף, הולכים להתעלף, אתה מבין תשחרר רק מחצית השקל, אז ה' אומר לו דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה, דבר כמו דברו, אומר בעל הטורים, כמו דברו על לב ירושלים, כמו לנחם את ירושלים על החורבן, אז צריך היה לדבר אליהם דיבור מיוחד לנחם אותם ואתה מבין מה היה ההפסד הגדול של בית המקדש והכל, צריך לדבר אליהם, אז אומר אותו דבר, דבר אל בני ישראל, תנחם אותם לא נורא, מחצית השקל, זה יחזור, לא יקרה כלום, איייי. קשה קשה. אבל בסדר, עם ישראל נותנים, נתבעים לעגל נותנים, נתבעים לבית כנסת - נותנים, ב"ה נותנים, אחרת לא היה קם שום דבר, אבל זה קשה, יצר הרע, דור אחרון זה הממון, ממון, לא דור, אלפיים שנה אחרונים העולם נידון בזעם, אלפיים ראשונים בזנות, אלפיים שניים עבודה זרה, אלפיים אחרונים ממון, היום זה הכל כסף. הבעיה זה כסף, כסף כסף.

בכל אופן אנחנו רואים שאפילו נתינה כזו מועטת ביחס לעשירות שהיה לכל אחד ואחד, משבח הכתוב ואומר, זה קרבן נחשון בן עמינדב, זה קרבן שלומיאל בן צורישדי, זה קרבן יבבי, מה יש כאן? כולה שלשת אלפים אתה אומר, לא? 

זהו, התורה יודעת לשבח גם נתינה קטנה אפילו שיש לך הרבה ביחס. נו, זה לימוד מוסר בשבילנו אולי סוף סוף נלמד לשחרר קצת משהו.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל....