---

12-9-12
תקיעת השופר מצוה התופסת מקום מרכזי בקדושתו ומהותו של ראש השנה. לבבות בני ישראל מתמלאים ברגשי חרדה ורעדה לקראת עבודת הקודש של תקיעת השופר וכאשר יתקעו בשופר קול דממה פחד ובהלה שורים בקרב מתפללי בית הכנסת, הנה יום הדין הגיע ואנו אנה באים.
חכמים ז"ל גילו לנו ששורש מצות תקיעת השופר הוא להמתיק את מידת הדין ולהפוך אותה לחסד. להפוך גזרות רעות לגזרות טובות, כמובא במדרש ויקרא רבה ט' כ"ג יהודה ברבי נחמן פתח "עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר" תהילים מ"ז. בשעה שהקב"ה יושב ועולה על כסא הדין, בדין הוא עולה, דהיינו לשפוט אותנו במידת הדין, שהלא כתוב "עלה אלהים בתרועה" אלהים זה מידת הדין, ובשעה שישראל נוטלים את השופרות ותוקעים בהם לפני הקב"ה, עומד מכסא דין ויושב בכסא רחמים, שכתוב "ה' בקול שופר" וה' זה מידת הרחמים. "עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר". אז בהתחלה הוא עולה בשביל לעמוד בדין, תוקעים בשופר עובר לכסא רחמים.
נשאלת השאלה, מה המשמעות העמוקה של קולות השופר? תקיעה שברים תקיעה. ברור שיש לקולות האלה כח עצום להעמיד כביכול את הקב"ה מכסא הדין כדי שישב על כסא הרחמים, ובודאי הם אינם קולות פשוטים, ויש בהם משמעות נשגבת למעלה מעולם הדיבור.
חכמי ישראל אומרים, תקיעה שברים תרועה תקיעה, תחילה וסיום זה תקיעה. כי בתחילת היותם של עם ישראל לעם הם היו בתכלית השלמות במעמד הר סיני, שעל זה מורה קול התקיעה, ויהי קול השופר הולך וחזק מאד, תקיעה, קול השופר זה קול חלק ופשוט בלי שום הפסק, ובו תקע הקב"ה להורות על התפשטות רוב רחמיו וחסדיו על בני ישראל שהיו אז בתכלית השלמות והאחדות. לכן גם הסיום של התקיעות של השופר גם כן תקיעה, כי בסיום כל הדורות יתקע הקב"ה קול תקיעה בלי הפסק וצמצום, ככתוב "ביום ההוא והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור", להורות על הורדת שפע רב וטוב בלי שום צמצום.
אולם בין שני התקיעות הללו, של ההתחלה והסוף, ישנם קולות של שברים ותרועה, שהם קולות שמרמזים על הגניחות והיללות שהשמיעו כלל ישראל במשך כל הדורות בגזרות השונות והמשונות, וכל האנחות שנאנחו בני ישראל במצרים ובכל הגלויות, והקולות האיומים שהשמיעו רבבות ישראל שנהרגו ונרצחו על קדושת ה' בזעקם שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, והתפילות והבכיות שהשמיעו הקדושים והטהורים, והצווחות הנוראות שיצאו מפי רבבות רבבות יונקי שדיים ותינוקות של בית רבן שעלו על המוקד, כל הקולות האלה לא נעלמו מן העולם ולא נדמו. קולות אלה לא נבלעו בקבר שאול ולא נעלמו יחד עם עשן האש, קול דמי אחינו בני ישראל צועקים בלי הרף, הם מרחפים בחלל העולם בשמים ובארץ, והקולות האלה - הגניחות והיללות מתאחדים למקהלה שממנה מתהווים קולות השברים והתרועה היוצאים מן השופר בראש השנה.
הקולות האלה של אחינו הקדושים והטורים מתעצמים ומתחזקים לקולות אדירים ונוראים ששוברים את כל מחיצות הברזל ופותחים את כל שערי שמים ומשתקים את השטן והמקטרגים, מקולות אלו נבראים מלאכים קדושים שעולים מעלה מעלה בשמים ללמד זכות על עם ישראל ביום הדין בראש השנה.
לכן אומר הקב"ה בשמיעת השופר, מכסא דין לכסא רחמים. תקיעה ותקיעה, זה תחילתם של ישראל ביושר וסופם ביושר. והשברים והתרועה זה קולות הנאחים והנאנקים שהם עולים לפני הקב"ה באותה שעה הוא מתמלא רחמים על עם ישראל.
למה ישראל תוקעים בתחילה מיושב ואח"כ מעומד? על הכתוב במדבר כ"ט א', "יום תרועה יהיה לכם" אומרים חכמים ז"ל, שלקול השופר יש סגולה נפלאה לעורר את לבבות ישראל לפחד ולרעדה ביום הדין, בראש השנה. כמו שכתוב "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" אם ארגון שופר מגיע לעיר - לא יהיו אנשים חרדים. אלא שלא רק בעולם הזה מעורר קול השופר פחד מיום הדין, אלא גם בעולם העליון מעורר השופר חיל ורעדה, כמו שחיבר הפייטן רבי אמנון ממגנצא בפיוט ונתנה תוקף, ובשופר גדול יתקע וקול דממה דקה ישמע, ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון ויאמרו, הנה יום דין, הנה יום הדין לפקוד על צבא מרום בדין, וכל באי עולם יעברו לפניך כבני מרון.

ש. מה פירוש כבני מרון כבוד הרב?

הרב: אחד אחד. יש שלשה פירושים בזה בגמרא, כברני מרנא - שעוברים כמו כבשים ומסמנים אותם כל עשירי. ומפרשים חז"ל שבראש השנה תוקעים בשופר גדול גם בשמים, ואז מתעוררים המלאכים בפחד וברעדה ביום הדין, כדי לפקוד על צבא מרום בדין. למה תוקעים בשמים גם בשופר גדול? מצוה זו נצטוו בני ישראל, למה בשמים תוקעים?
לבאר זאת נביא את הכתוב בגמרא בראש השנה ט"ז, שואלים חכמים ז"ל, למה תוקעים ישראל ומריעין כשהם יושבים ואח"כ תוקעים ומריעים כשהם עומדים, התשובה - לערבב את השטן.
בתוספות שם הביאו ביאור על כך בשם הירושלמי, כאשר שומע השטן את קול השופר פעם אחת בתקיעות מיושב הוא נבהל, וכששומע את קול השופר פעם שניה את התקיעות דמעומד הוא אומר ודאי זה קול השופר הגדול שהקב"ה תוקע בו בגאולה העתידה, כמו שכתוב "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול" ואז הוא חושב שהגיע הזמן שהוא יתבטל מן העולם, כמו שאמרו חכמים בסוכה נ"ב, לעתיד לבוא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו, ואז הוא מתערבב, מתבלבל, ואין לו זמן לקטרג על ישראל מהפחד.
צריכים להבין את עומק הענין, וכי השטן לא רואה שהקב"ה תוקע בשופר? אלא ישראל למטה הם שתוקעים ומריעים? אלא אומרים חכמים ז"ל, כלל גדול בידינו, בהתערותא דלתתא איתער עובדא לעילא, כשאנחנו מתעוררים למטה זה מעורר מעשים למעלה, כלומר גם כשאנו כמו שאנחנו מתנהגים למטה ככה מתנהגים בשמים. כמו שמביא השל"ה הקדוש בשם המדרש על הפסוק בתהילים קכ"א ו', "ה' שומרך ה' צילך" כמו שהצל של האדם מתנהג בדיוק כמו שאדם מתנהג, כך כביכול ה' צילך, הקב"ה נוהג למעלה כמו שנוהגים פה למטה. לכן ציוה הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו שנתקע בשופר, כמו שכתוב "יום תרועה יהיה לכם" שכן ע"י שתוקעים בשופר למטה אז כך בשמים ה' צילך, הקב"ה גם כן תוקע בשופר. ועל ידי שהקב"ה תוקע בשופר בשמים נמשכת חיות לכל נשמות ישראל בארץ, ומטעם זה תיקנו חכמים לתקוע פעמיים, פעם בישיבה כנגד מה שציוה אותנו הקב"ה יום תרועה יהיה לכם, פעם שניה בעמידה, כנגד זה שהקב"ה תוקע בשופר למעלה בשמים, אז אנחנו עומדים לכבודו של הקב"ה.
עכשיו מבואר היטב מדוע נבהל השטן כשהוא רואה שישראל תוקעים בשופר פעמיים, פעם בישיבה ופעם בעמידה, עכשיו הוא מבין שע"י תקיעת שופר למטה גם הקב"ה תוקע בשופר למעלה, ואז הוא נבהל ומתבלבל כי חושב שמא כבר הגיע הזמן שיתקיים "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול" שזה זמן גאולת ישראל ואז הוא יתבטל מן העולם, על כן עושים את זה פעמיים.
"ובחודש השביעית באחד לחודש" החודש השביעי זה תשרי, "יום תרועה יהיה לכם". על הכתוב "יום תרועה יהיה לכם" כותב המקובל האלוקי רבי שמשון מאוסטרופולי זצ"ל הי"ד, דרך אגב אף פעם לא קראתי פירוש שלו שזה לא היה מהמם, מהמם ז"א מהמם זה מהמם. כותב בספרו ליקוטי שושנים, כי המילה תרועה מורכבת מהאותיות תורה ע', וכוונתו על מה שאמרו חכמים ז"ל שהתורה נלמדת בשבעים פנים, תורה ע', תרועה. אבל מה הקשר בין מצות יום תרועה יהיה לכם לבין דברי חכמים שאומרים ששבעים פנים לתורה? מה תקעו את השבעים אצל התרועה?
כדי לבאר זאת צריכים להבין קודם מהיכן למדו חכמים שצריכים לתקוע ולהריע דווקא בשופר, ולא בחצוצרה למשל, הרי כתוב בתורה הקדושה על ראש השנה במדבר כ"ט א', "יום תרועה יהיה לכם" לא מבואר במה תוקעים. בתורה כתוב לדוגמא כשנוסעים למסעיהם, ותקעתם תרועה בחצוצרות כתוב, פה לא כתוב, אז איך ג ילו חכמים שדוקא בשופר?
יש לומר שחכמים למדו זאת מתורה שבעל פה, כפי שמבואר בגמרא במסכת ראש השנה ל"ג, תנו רבנן, מנין שבשופר, מנין שתוקעים בשופר? תלמוד לומר "ועברת שופר תרועה בחודש השביעי" כלומר חכמים ז"ל לומדים ממצות יובל שבראש השנה תוקעים בשופר. שם נאמר ביובל ועברת שופר תרועה בחודש השביעי שהוא חודש תשרי, וזה מה שכתוב בתורה "יום תרועה יהיה לכם" תרועה אותיות תורה ע', ללמדנו שצריכים לדרוש את זה מתורה שבעל פה שלה שבעים פנים כדי לדעת שצריכים לתקוע דוקא בשופר ולא בחצוצרה.
אם כך צריכים להבין, מה ראה הקב"ה להסתיר את ענין התרועה בשופר דוקא בתורה שבעל פה ולא פירש אותה בתורה שבכתב כמו החצוצרות, למה צריך?
כדי לבאר ענין זה נקדים הקדמה נפלא מהמגיד הקדוש מקוז'ניץ זצ"ל זיע"א. על הפסוק בתהילים ל"ג י"ח, "הנה עין ה' אל יראיו למייחלים לחסדו להציל ממוות נפשם ולחיותם ברעב", אומר המגיד הקדוש, ידוע שיש בכח הצדיקים לבטל גזרות קשות ורעות על האדם ואפילו לבטל גזר דין מוות חלילה שנגזר עליו, אם כך צריכים אנו להבין, מהיכן שואבים הצדיקים את הכח לבטל גזר דין של מיתה שנגזר חלילה על האדם? אומר על כך המגיד מקוז'ניץ על פי דברי הבעש"ט הקדוש זיע"א, כל גזר דין שיורד מן השמים יורד על ידי אותיות, לכן כשנגזרת בשמים חס וחלילה גזרה רעה על האדם יכול הצדיק על ידי תפילתו להפוך את הצירוף של האותיות של הגזירה מצירוף רע לצירוף טוב, נגיד, אם נגזר חלילה על האדם נגע שיהיה לו, הופך הצדיק בכוחו את הנגע לעונג, שהן אותם אותיות. וכן פשע - שפע, צרה - רצה. אומר המגיד מקוז'ניץ הקדוש, כאשר נגזרה חלילה גזרת מיתה על האדם, אז איך יורד הגזר דין - עם שלש אותיות מות, אבל ע"י תפילת הצדיק שמתפלל על האדם הזה יכול לשנות את גזר הדין ולהפוך אותו לגזירה טובה. דבר זה ניתן ע"י הכח שנותן הקב"ה לצדיק, להמשיך את האות ע' ולהכניס אותה בתוך האותיות מות, על ידי זה מתקבל הצירוף מעות, ואז לא רק שאותו אדם ניצל מעונש מוות, אלא עוד זוכה למעות להתפרנס בשפע.
על כך רמז הכתוב, "הנה עין ה' על יראיו" עין זה עין, להציל ממוות נפשם, נותן להם להמשיך את האות ע' כדי להציל ממוות נפשם כשמכניסים אותה בתוך האותיות מוות, וכך מצטרף צירוף מעות, ולא רק להציל ממוות נפשם אלא גם לחיותם ברעב, נמשך להם שפע של פרנסה מהצירוף מעות שהתקבל.
אם כך צריכים אנו להבין, מהיכן זוכים הצדיקים להמשיך את האות ע' כדי לבטל את הגזר דין מוות? ומזה לעשות צירוף מעות. גם צריך להבין למה נעשה דוקא צירוף מעות בלשון ארמית, ולא הצירוף כסף שהוא לשון קודש.
נראה לבאר ענין זה על פי מה שמבואר בגמרא בגיטין ס', אמר רבי יוחנן, לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה, שנאמר "על פי הדברים האלה כרתי איתך ברית בית ישראל" על פי הדברים - תורה שבעל פה, לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה, הענין שהתורה שבעל פה ניתנה לישראל כדי שחכמי ישראל בכל דור ודור יתייגעו בה כדי להשיג את רצונו של הקב"ה, שזה טמון ומוסתר בתוך האותיות של התורה שבכתב, וזוהי ברית נפלאה בין הקב"ה לישראל, שחכמי ישראל הצדיקים מתייגעים בתורה שבעל פה כדי להשיג את הדברים הנעלמים שבתוך התורה שבכתב, ועל ידי זה נותן להם הקב"ה כח לשנות גזרות רעות.
אם היה נותן הקב"ה רק את התורה שבכתב אז גם אומות העולם היו יודעים את כל הסודות, הקב"ה התחכם, נתן את התורה שבכתב שממנה אי אפשר להבין כלום, וטמן בתוכה את התורה שבעל פה, ונתן רק לנו את התורה שבעל פה, ורק על ידה אנחנו יכולים לדעת הכל. לכן גם הדרום קוריאנים והירדנים שתרגמו עכשיו את התלמוד לשפה שלהם, לא יכולים להבין שום דבר. כי התורה יש לה לשון קודש, ולשון קודש מתפרשת להרבה טעמים והרבה סודות, סוד המילים והאותיות בלשון הקדוש זה לא כמו שאתה מתרגם פעם אחת, אין, זה רק פירוש אחד, הוא לא יכול להכיל עוד. אבל כסף זה כסף, וכסף זה לשון כיסופים, וכסף זה לשון בושה, כיסופא בארמית, וזה כמה פירושים בכל מילה, כל מילה. נחש לשון ניחוש, שם של נחש וכו', בהשאלה, נחש זה נחש בהשאלה, יש הרבה משמעויות לכל מילה ומילה.
לפי זה נוכל לומר, שע"י כך שחכמי ישראל מתייגעים בתורה שבעל פה שיש בה שבעים פנים לתורה ע', אז לכן נמשכת להם האות ע' כדי שיוכלו להמתיק גזר דין ולהפכו למעות.
נחש זה גם מה שהוא מפתה את האנשים,

ש. המילה נחש זה שן שבצורה של הח', זה המהות שלו, השם שלו

הרב: יש עוד הרבה ביאורים ורמזים בזה, נכון. נחש זה גם מה שהוא מפתה את האנשים, תנוח נח וחש, תאוות, תחוש טעם.
ומעתה יומתק לנו להבין את הטעם שנתהווה דווקא צירוף מעות בלשון ארמית ולא כסף בלשון הקודש, שכן הדבר בא לרמוז לנו שעיקר הכח של הצדיקים לשנות את הצירוף מוות למעות הוא בכח לימוד תורה שבעל פה שלה שבעים פנים הכתובה בלשון ארמית.
ומעתה יתבאר היטב מה שרמז לנו הקדוש המקובל האלוקי רבי שמשון מאוסטרו פולי כי תרועה זה אותיות תורה ע', הענין כי היות וראש השנה הוא יום דין שכל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, כדי לתת דין וחשבון על כל מה שעשו שנה שעברה כמו שחיבר לנו הפייטן האלוקי, בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון כמה יעברון וכמה יבארון, מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי לא בקיצו, מי במים ומי באש, נמצא שיש חשש שמא יגזר חלילה גזר דין מוות על האדם, לכן הקדים הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו רפואה למכה במצות יום תרועה יהיה לכם, ורמז לנו על התורה שזה אותיות תורה ע', כדי שהצדיקים ידרשו בתורה שבעל פה ויסיימו את הש"ס תוך שנה, שבעה דפים, שלה שבעים פנים בתורה, ועל ידי כך יהיה להם את הכח לשנות ולהפוך את גזירת המוות למעות. מפה לומדים גם הרי "וצדקה תציל ממוות".
כתוב במדרש רבה פרשת אמור, כשישראל נוטלים את השופרות ותוקעים, עומד הקב"ה מכסא דין ויושב על כסא רחמים. הענין הוא, כאשר ישראל תוקעים בשופר שזה נלמד מתורה שבעל פה ולא מתורה שבכתב, שיש בה שבעים פנים, עומד הקב"ה מכסא דין ויושב על כסא רחמים, כדי להמתיק את הגזר דין מוות למעות, על ידי שבעים פנים לתורה, וממשיך לנו שפע ברכה והצלחה, חיי אריכי ומזוני רוויחי וסיעתא דשמיא לנו ולכל ישראל אמן.
לכן צריך להרבות בצדקה בחודש אלול, כדי להפוך מוות למעות, ואז ממילא גם מתברכים במעות, "הנה עין ה' אל יראיו להציל ממוות נפשם ולחיותם ברעב". אז מרויחים את כל הצדדים, וכל זה בזכות התרועה, תורה ע', בזכות תורה ע' שלומדים את השבעים פירושים שיש לה בתורה שבעל פה שעל זה נכרת ברית, יכולים בני ישראל לשנות את כל הגזרות כולם. הבנתיוכם? יאלה לעבודה עכשיו. עבודת ה'.
רבי חנניה בן עקשיא אומר...