ספר בני ציון ערב יום הדין
16-9-12
...כאשר שב הבן של האדמו"ר, מרן מהר"י וסיפר לאביו על עיסוקם של שני החסידים ודבריהם, סיפר לו אביו כי באותה שעה ששני החסידים דיברו איש אל אחיו, היה קטרוג גדול בשמים, על כל דבר הסנגוריה הביא המקטרג תשובות נחרצות להאשים את ישראל חס וחלילה, כאשר ניסה הסנגור לספר כי היהודים נותנים צדקה, השיב השטן כי גם הגויים נותנים, והביא ראיות לכך, על כל דבר טוב של ישראל הביא השטן דברים טובים גם אצל הגויים. לפתע עלתה אנחה גדולה וכבדה שיצאה מלבבם הנשבר והנדכה של יהודים אלה בשל חטאיהם ופשעיהם, מיד קם הסנגור ואמר, רבונו של עולם, אין לך אומה ולשון אשר ליבם נשבר בקרבם מפני שחטאו לך, לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה, את הזכות הזאת של לב נשבר יש רק ליהודים, ומול הטענה הזאת נסתתמו טענותיו של השטן.
פעם סמוך לימי ראש השנה, אמר הבעל שם טוב לתלמידו, רבי זאב קיצס, אתה תהיה אצלנו בעל תוקע בשנה זו, עשה רבי זאב את כל ההכנות הדרושות כדי שהתקיעות בראש השנה יעלו יפה לפני שוכן מרומים. וביום הראשון של החג, הטמין בין דפי המחזור שלו את רשימת הכוונות והייחודים שלימד אותו הבעל שם טוב לכוון בשעת התקיעות. כשירד רבי זאב לטבול במקוה סמוך לזמן התקיעות, נטל הבעל שם טוב מן המחזור את רשימת הכוונות והיחודים שהכין רבי זאב, והכניס אותם לכיסו. כשעלה רבי זאב לדוכן, והחל באמירת למנצח לפני קרח מזמור, שאומרים שבע פעמים לפני התקיעות, פשפש בין דפי המחזור שלו ולא מצא את הפתקים עם הכוונות והיחודים שצריך לכוון קודם התקיעות ובשעת התקיעות. אותה שעה חש רבי זאב מועקה גדולה ודמעות זלגו מעיניו מצער על התקלה הגדולה שקרתה לו, ובשעת התקיעות חש שברון לב עמוק כמו שלא ארע לו מעולם. בתום תפילת המוסף קרא הבעש"ט לחסידיו ואמר להם, דעו לכם שהתקיעות של רבי זאב היום ממש בקעו רקיעים ושערים, משקרב אליו רבי זאב כולו אחוז התרגשות ושטוף זעה קרה, אמר לו הבעל שם טוב בחיוך, דע לך שהכוונות והיחודים שבידינו משולים למפתחות, לפעמים מתאים המפתח למנעול של שער השמים שאותו אנחנו מבקשים לפתוח, לפעמים אינו מתאים והשער נשאר נעול, אבל לב נשבר משול לגרזן חד ולא צריך בכלל מפתח, שכן בכח הגרזן להבקיע ולפרוץ כל שער ומחיצה שבעולם, זה מה שנאמר "לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה", לכן הוא לקח לו את זה, ואז הוא היה בצער גדול, והוא נשבר שאין לו את הכוונות והיחודים, וזה מה שרצה הבעל שם טוב, שעם הלב נשבר בטוח שהוא פותח שערי שמים.
מעשה בחבורת חסידים שהיו מסובים בסעודת מלוה דמלכה במוצאי שבת שובה, בין זמר לזמר כשר היו המסובים משיחים בתפילותיהם של צדיקים וחסידים שמסוגלים לקרוע את הגזירות, ולהשפיע שפע טוב על עם ישראל. נענה אחד מזקני המסובים ואמר, אף אני ראיתי בשנות חיי תפילות קורעות שחקים של צדיקים וישרים, אולם יותר מכל התרשמתי מהמעשה הבא: נער יהודי שסולק מביתו ולא זכה ללמוד אפילו אותיות א' ב', דבר שגרם לו צער רב, כי לא ידע להתפלל אפילו תפילה אחת קצרה מתוך הסידור. לימים התגלגל אותו נער לבעל אחוזה אחד ושם מצא את פרנסתו כרועה בהמות, וכיון שהיה מסתפק במועט ושמח בחלקו, עשה את עבודתו באהבה ובחדוה. עם זאת היה ליבו נחמץ כל פעם כשביקש להתפלל תפילה כלשהי כיון שלא היה יכול. עד שפעם אחת גמר בנפשו להתפלל בכל יום תפילה מיוחדת, וכך היה אומר, רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שרועה בהמות אני, ואם היו לך רבונו של עולם עדרי בהמות והיית מפקיד אותם אצלי לשמירה, הרי לכל אחד אני שומר בשכר, אך לך רבונו של עולם הייתי שומר בחינם, כי אני אוהב אותך. יצאה בת קול משמים ואמרה, גדולה תפילתו של רועה בהמות זה יותר מכל שאר תפילות ישראל, וזוהי תפילה זכה שמגעת עד כסא הכבוד. דברים פשוטים ואמיתיים.
אתה נותן יד לפושעים וימינך פשוטה לקבל שבים, בשנת תרפ"א, 1921, ביקר הצדיק רבי אברהם מרדכי מגור בפעם הראשונה בארץ ישראל, כשהגיע לתחומי ירושלים הורה למלויו שיקחו אותו לביתו של רבי אברהם יצחק הכהן קוק שהוכתר מכבר לרבה הראשי של ארץ ישראל. הרב קוק קיבל את האורח המפורסם בלבביות רבה ובמשך שעה ארוכה שוחחו שני ענקי הרוח על ענינים שונים שניסרו באותו זמן את העולם היהודי. בין השאר נתעורר ויכוח קל על היחס שגדולי התורה צריכים לנקוט כלפי הציונים החופשיים. האדמו"ר מגור שאל את מארחו הרב קוק, איך הוא מגלה חיבה יתרה לחלוצים בוני הארץ שמזלזלים במצח נחושה בכל מצוות התורה, כלום איך בכך משום נתינת יד לפושעים? הרכין עצמו הרב קוק לעבר מארחו החשוב ואמר, כתוב בתורתנו הקדושה, "לאהבה את ה' אלהיכם ולדבקה בו" ודרשו חכמים ז"ל על פסוק זה, שצריכים להתדבק במידותיו של הקב"ה, כלומר מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום, ואף מידה זו שאני נוקט כלפי בוני הארץ שזנחו לעת עתה את מורשת האבות אינה אלא ממידותיו של הבורא יתברך, שמצוה לדבוק בו, ולא בכדי אנו משבחים את הקב"ה בתפילת ה יום הקדוש במילים, "אתה נותן יד לפושעים וימינך פשוטה לקבל שבים". רק פה הקב"ה נותן ימין והכל בשביל שישובו בתשובה, אבל אם הם עומדים ומתריסים ואומרים כוחי ועוצם ידי, על זה לא שמענו שהוא נותן יד לפושעים בלי לקבל אותם כשבים.
"סלח לנו ומחל לנו" פעם במוצאי שבת סליחות יצאו מרן מהר"ש זי"ע ומשמשו לטיול לילי בעיר, והנה כאשר הגיעו לפאתי העיר נעצר ליד חלון ביתו של החייט שגר בצריף עץ והביט אל תוך הבית בעיניים שמחות ובדבקות נפלאה. השמש שאף הוא הביט בחלון, ראה את החייט מוזג שתי כוסות יין, שותה כוסית אחת, אומר לחיים, ממלמל משהו, ואחר שותה את הכוס השניה ואומר שוב לחיים. לאחר מכן קם החייט מכסאו שמח וטוב לב והלך לישון על מיטתו, מיד התעורר מרן מדבקותו, חייך וחזר לביתו. השמש שלא הבין מה למרן ולחייט, ומה לשתי הכוסיות אל חיוכו הרחב של מרן, חיפש למחרת את החייט כדי לשאול אותו מה ליין ולשמחה שהיתה אצלו בלילה, החייט שהתפלא על ידענותו של השמש הסכים לשפר את סוד ה'לחיים' שעשה, כך סיפר, זה שנים שאני מתפרנס בכבוד ממקצוע החייטות, תופר בגדים עבור הפריצים ובני משפחותיהם, את סדר יומי אני מתחיל בעלות השחר מתחילת הבוקר, לאחר מכן הייתי מתיישב על עבודתי ללא הפסק עד תפילת המנחה, אומר תהילים, אח"כ מתפלל ערבית, קורא משניות וחוזר הביתה לישון וחוזר חלילה, כך נהגתי במשך כל ימות השבוע. והנה לפני זמן מה, אחד הפריצים שהיה מהקונים הרציניים שלי, הפסיק להזמין בגדים. וכמובן עקב כך הפסדתי חלק נכבד מפרנסתי, כתוצאה מכך אמרתי, רבש"ע, אתה מקפח חלק מפרנסתי לכן אני מבטל את שיעור המשניות שאני לומד כל יום, וכך עשיתי. אולם מאותו יום שהפסקתי ללמוד משניות הפסיקו קונים נוספים להזמין אצלי בגדים, כתגובה על כך הורדתי את הפרקי תהילים, ושוב ירדה פרנסתי, ואז ביטלתי את התפילה, וכך כל שביטלתי מקיום המצוות התמעטה פרנסתי עד שהגעתי לפת לחם. והנה כאשר באו ימי אלול והתקרבו ימי הסליחות, חשבתי לא להשכים לסליחות ולא ללכת לבית כנסת, שכן הייתי ברוגז עם הקב"ה. אלא שעשיתי חשבון נפש, ואמרתי לעצמי, שבראש השנה וביום הכיפורים בודאי שאני אלך לבית הכנסת, אבל חשבתי באיזה פנים אני אבוא לפני הקב"ה כשלא הייתי בסליחות ולא התפללתי? לכן החלטתי שבכל זאת אני אלך לסליחות, אבל איך אני אומר סליחות ותחנונים בזמן שאני ברוגז עם הקב"ה? לכן אמרתי שאני חייב לנסות להשלים איתו. וכך עשיתי, אמרתי לפניו רבונו של עולם, אני יודע שיש לך טענות עלי על שהפסקתי לקרוא משניות ותהילים ולהתפלל, אבל גם לי לא היה טוב, פרנסתי ירדה עד שהגעתי לפת לחם. אבל אני מוכן להתפייס עמך, אני אחזור לקיום המצוות שביטלתי ואתה רבונו שלע ולם תאיר לי פנים כבתחילה, וכך עשיתי, מזגתי לי כוסית ליין, ואח"כ מזגתי כוסית לחיים עם הבורא יתברך והתפייסתי באותו הלילה עם בורא עולם, וכך יכלתי לבוא באותו לילה לסליחות.
השמש שנדהים מתמימותו של החייט, רץ מיד לספר למרן מהר"ש את סיפורו של החייט, אבל מרן כבר ידע ברוח קדשו את כל הסיפור, והוסיף ואמר למשמשו, דע לך, שבאותו לילה שבו הבטנו בחלון ביתו של החייט, היתה שמה כל הפמליה של מעלה, שירדה לראות במחזה איך יהודי פשוט ותמים שב אל בוראו באהבה ובתום לב. יפה או לא יפה? יאלה, פשוט דברו עם הקב"ה ותתפייסו איתו, לא להמשיך להיות ברוגז.