---

בערב ראש השנה העוונות עוברים אבל עדיין לא נמחקים. נוהגים באשכנז להתענות כולם בערב ראש השנה, טור אור החיים סימן תקפ"א. וסמך לזה ממדרש רבי תנחומא, "ולקחתם לכם ביום הראשון" ספר ויקרא כ"ג מ', וכי ראשון הוא? ולקחתם לכם ביום הראשון, והלא חמישה עשר הוא, חג הסוכות, אלא ראשון לחשבון עוונות. ככה אומר המדרש.
משל למדינה שחייבת מס למלך ולא נתנו לו, בא אליה בחיל לגבותו, כשנתקרב אליה בעשרה פרסאות יצאו גדולי המדינה לקראתו ואמרו לו, אין לנו מה ליתן לך. הניח להן שליש, עשה הנחה שליש, ארבע פרסאות זה כל פרסה זה ארבע קילומטר, אז הוא הגיע עשרה פרסאות זה ארבעים ק"מ, זה כנגד ארבעים יום, ארבעים יום שמראש חודש אלול עד ליום הכיפורים. אז יצאו גדולי המדינה לקראתו ואמרו לו אין לנו מה ליתן לך, הניח להם שליש, כיון שנתקרב יותר יצאו בינוני העיר לקראתו הניח שליש השני, כשנתקרב יותר יצאו כל בני העיר לקראתו והניח להם הכל. דהיינו ויתר על הכל.
כך המלך, זה הקב"ה, בני המדינה אלו ישראל, שהם מסגלים עוונות כל השנה חובות, יש להם חובות למלך, לא משלמים, לא משלמים, חובות, ערב ראש השנה זה היום בבוקר, ערב ראש השנה גדולים מתענים ומוותר להם שליש עוונותיהם. בעשרת ימי תשובה בינונים מתענים ומוותר להם שני שלישים. ביום הכיפורים הכל מתענים ומוותר להם הכל.
במוצאי יום הכיפורים עוסקים במצוות של סוכה ולולב ואין עושים עוונות, כי עסוקים במצוות, לכך קורא יום טוב ראשון - ראשון לחשבון עוונות. אחרי שגמרו את כל המצוות וההכנות עכשיו זה נקרא ראשון לעוונות, דהיינו בחמישה עשר לחודש תשרי. עד כאן דברי הטור שם בתקפ"א.
על כך הקשה הבית יוסף, שלדברי המדרש ערב ראש השנה חשוב כיום הכיפורים, אם ככה ערב ראש השנה חשוב כיום הכיפורים, למה? כי הוא ויתר להם שליש בערב ראש השנה וויתר גם שליש ביום הכיפורים כשבאו הכל, ובינונים גם היה שליש, אז זה קושיה של הבית יוסף, שהרי בכל אחד מהם התכפר שליש, וכן חשוב ערב ראש השנה כמו כל תשעים ימי תשובה, שהרי בכל תשעת הימים אין מתכפר אלא שליש, ובערב ראש השנה לבדו גם כן מתכפר שליש, ז"א היום מי שיתענה מהבוקר עד מחר בשבע בערב מחמש היום אז זה נקרא מתכפר שליש.

ש. הרב, אם מישהו אתה צריך לבקש ממנו סליחה אז אתה עצבני כי אין אוכל

הרב: לא, איזה עצבני, כשאתה יודע שנמחלים לך עוונות שליש אתה מוריד שליש, אתה מוריד שליש אתה עצבני, אתה לא שמח? אתה חייב מיליון אומרים לך 333 אלף ירד, יאלה, מה, עצבני אתה? עצבני למה לא הורידו לך עוד שני שליש.
ואילו הט"ז הקשה על לשון המדרש, למה אמר בעשרת ימי תשובה בינונים מתענים ומוותר להם שני שלישים, כי אח"כ ראינו פה בהמשך כתוב שגדולים מתענים ומותר להם שליש עוונותיהם, אח"כ כתוב עשרת ימי תשובה בינונים מתענים ומוותר להם שני שלישים, וביום הכיפורים הכל מתענים ומוותר להם הכל. מקשה הט"ז למה אמר בעשרת ימי תשובה בינונים מתענים ומוותר להם שני שלישים? והלא אין מוותר להם אלא שליש, שהרי על השליש הראשון הוא כבר ויתר בערב ראש השנה, וכן מה שכתב שביום הכיפורים מוותר להם הכל, והלא אף שם אינו מוותר אלא על שליש, שהרי על שני השלישים האחרים הוא כבר ויתר בראש השנה ובעשרת ימי תשובה. זה קושית הט"ז, למה אמר שני שלישים.
אלא ישב הט"ז, מה שאמר המדרש שבערב ראש השנה מוותר להם על שליש, אין הכוונה שהוא מוותר לגמרי אלא רק מעבירו מן החשבון, אולם אין עוונות אלה נמחקים אלא תלויים ועומדים בתנאי שאם לא יזכו אח"כ לויתור על השליש השני דהיינו שיעשו עוונות ולא יבקשו תשובה גמורה, אזי יהיה נחשב גם השליש הראשון תלוי ועומד. ז"א אם הם יעשו עוונות ולא יבקשו תשובה גמורה אז השליש לא הלך, לא וותר, לא ויתרו לו בדין, רק העבירו את זה.
לכן השליש הראשון תלוי ועומד. גם השליש השני שבעשרת ימי תשובה הקב"ה מעבירו מלפניו אך עדיין לא מוותר עליו, רק ביום הכיפורים נמחל לישראל לגמרי הכל ולא בדרך העברה, זאת המעלה היתרה והיחודית של יום הכיפורים על שני השלישים הקודמים. כל זה הטעים הט"ז מפורש בפסוק "כי ביום הזה יכפר עליכם" רק ביום הזה, ביום הכיפורים חלה כפרה אמיתית גמור, "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו" שבו ביקש הקב"ה להורות לנו את מעלת יום הכיפורים על פני הכפרות הראשונות של השליש הראשון בערב ר"ה והשליש השני בעשרת ימי תשובה, שהם לא היו אלא בדרך של העברה ותליה, תלויים עדיין, מה שאין כן ביום הזה לפני ה' תטהרו לגמרי טהרה מוחלטת. זה התירוץ של הט"ז למה אמר שליש ושני שלישים. לומר שזה רק בדרך העברה זה עוד לא נמחל, זה עדיין תלוי ועומד.
הגאון רבי אליעזר יהודה וולדנברג שליט"א, בעל ציץ אליעזר, הוא משתמש בביאו הזה של הט"ז כדי ליישב קושיה על דברי רש"י. כך כותב רש"י בפרשת עקב בדברים ט' י"ח ואתנפל לפני ה' כראשונה ארבעים יום, שנאמר "ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה". באותה עליה נתעכבתי ארבעים יום, נמצאו כלים - מסתיימים בכ"ט אב, כיון שמשה עלה בי"ח תמוז עד כ"ט באב. בו ביום נתרצה לישראל ואמר למשה, פסול לך שני לוחות אבנים. עשה עוד ארבעים יום, נמצא שהם כלים הימים ויום הכיפורים. בו ביום נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ואמר לו למשה "סלחתי כדבריך" לכן יום הכיפורים הוקבע למחילה ולסליחה, עד כאן לשון רש"י.
אז רש"י אומר שיש נתרצה לישראל, מתי? בי"ח בתמוז ואמר למשה פסול לך שני לוחות, ואז הוא עשה עוד ארבעים יום שכלו ביום הכיפורים, ואז כתוב שנתרצה הקב"ה לישראל בשמחה, ואמר סלחתי כדבריך ומאז זה הוקבע למחילה ולסליחה יום הכיפורים. לכאורה מה פשר השינוי בין כ"ט באב שאז נתרצה הקב"ה לישראל בלי שמחה לבין יום הכיפורים שנתרצה בשמחה, מה ההבדל? אולם דברי הט"ז שאמרנו קודם שהובאו לעיל מאירים מאד את דברי רש"י, שכן בעקבות דבריו נוכל לומר כאן, שבכ"ט באב רק נתרצה להם בדרך העברה, אך העוון היה תלוי ועומד בתנאי שלא יוסיפו לחטוא ויבקשו תשובה. על ריצוי כזה לא ניתן עדיין להלביש שמחה, זה עוד לא מוחלט.שהרי מי שתלוי ועומד עדיין מרחף עליו הדין אינו שרוי בשמחה, רק ביום הכיפורים נמחל להם לגמרי ואז היהזה בשמחה, ועל כן הוקבע יום הכיפורים ליום מחילה וסליחה גמורה ומוחלטת. ז"א לפי הט"ז מתיישב דברי רש"י, למה הוא שינה ונתרצה ונתרצה בשמחה, כי שמה גם היה בדרך העברה, אם הם לא יעשו עוונות ויחטאו עוד פעם, ואז כשהוא ירד ביום הכיפורים אמר לו סלחתי כדבריך ונקבע היום הזה לשמחה. כשיש שמחה, מתי יש שמחה? כי יש סליחה וכפרה באמת. כשזה עוד תלוי ומרחף עליך הדין עדיין מתורץ הנתרצה ונתרצה בשמחה, בסדר?
עכשיו נשאלת השאלה, מדוע נהגו כולם להתענות בראש השנה בערב ראש השנה, ולא רק הגדולים, הרי במדרש ראינו בתנחומא שכתוב שגדולים יצאו לפני המלך, בראשונה, ומחל להם על שליש, נכון? נכון? אז ז"א אז אם הגדולים רק יצאו, בינונים יצאו בעשרת ימי תשובה וכל העם יצאו ביום הכיפורים, כאילו התענו, אז למה כולם צמים? למה כולם צמים בערב ראש השנה? הקראנו שנוהגים באשכנז להתענות כולם בערב ראש השנה. מנהג אשכנז להתענות כולם. הקשה המגן אברהם, הלא במדרש נאמר שבערב ראש השנה רק הגדולים מתענים, ומדוע נהגו בזמננו שהכל מתענים, ואפילו תינוקות, ולכאורה נראה הדבר כיוהרה, כיוהרה, כאילו כולנו חושבים את עצמנו לגדולים.
ואמנם הבית יוסף תירץ שבדבר של צער הרוצה יכול לעשות עצמו גדול, אם יש צער מזה זה לא יוהרה, אם אדם מכניס את עצמו בצער זה לא יוהרה, הוא יכול להכניס את עצמו ולעשות עצמו גדול. זה תירוץ של הבית יוסף. אולם המגן אברהם הקשה עליו שהרי הוא עצמו לא פסק כך לענין תענית של גשמים, הבית יוסף בסימן קע"ה בענין גשמים, תענית גשמים הוא לא פסק ככה, והוא מיישב, שיש חילוק בין המתענה על צרת הציבור שאם אינו ראוי לכך זה נראה יוהרה, תענית ציבור כשאין גשמים זה תענית ציבור, תענית ציבור אז רק הגדולים בהתחלה מתענים שני חמישי שני, ורק אח"כ אם כבר עבר הרבה מחודש חשוון וכו' אז יכולים להצטרף גם אחרים, אבל בהתחלה לא. ואדם לא יכול לעשות עצמו גדול, להכניס את עצמו לשמה, לפי מרן הבית יוסף.
אז הוא מיישב אותו המגן אברהם ואומר, אומר שיש חילוק בין המתענה על צרת הציבור, שאם אינו ראוי לכך הרי זה נראה כיוהרה, אבל כאן שכל אחד מתענה על עוונותיו, זה ענין שנוגע לו אישית, הוא יכול להציל את עצמו, אז הוא אומר והרי יש המתענים על עוונותיהם יותר מזה, לא דוקא בערב ראש השנה, במשך השנה עושים תענית ארבעים, תענית שלשה ימים, תענית זה תענית, יש אנשים שמתענים, אם כן זה לא נראה כיוהרה. תענית לצורך עוונותיו זה לא יוהרה. תענית ציבור, אם אתה רוצה להכנס עם הגדולים הראשונים וזה, זה יוהרה.
והגאון החתם סופר נוקט בדרשותיו חמישה אופנים ליישב את קושיית המגן אברהם. מה פתאום כולם מתענים ולא רק הגדולים.
הישוב הראשון הוא אומר, בזמן חז"ל היה ניכר מי בגדר גדול מי בינוני ומי קטן, זה היה בולט וברור. אבל בעוונותינו הרבים מיום שחרב בית המקדש שרו חכימיא למהוי כספריא, וספריא כחזניא, זה משנה בסוטה ט' ט"ו, החכמים הפכו למלמדי תינוקות, מלמדי תינוקות הם כחזנים, ואין ניכר שוע לפני דל, לא רואים מי החשוב מי הלא חשוב, מי העשיר ומי העני, ואין אדם יכול לומר לחברו מעשי גדולים מעשיך, כי המשפט לאלהים הוא ועל כן כולנו מתענים, אם לא ניתן להבחין מי גדול אמיתי ומי קטן מי פה ומי שם אז כולם מתענים, והקב"ה יודע מי מאיתנו נחשב כגדול והוא מקבל את תפילתנו בערב ראש השנה כתפילת הגדולים. זה בדרשות חתם סופר שד"מ.
הישוב השני שהוא מביא, בזמן חז"ל היו "גדולים רבים" גדולים רבים במרכאות, ולכן היה די כבוד למלך אם אלו יצאו לקראתו. הרי אמרנו שהגדולים יצאו לקראת המלך, נכון? וזה האנשים החשובים, הם יצאו, אז היו מספיק גדולים שיצאו לקראת המלך, אך בעוונותינו הרבים זה לא מרכאות להיפוך אלא מרכאות להבלטה, אז הוא אומר אך בעוונותינו הרבים התמעטו הדורות ועתה בני עליה הם מועטים, ואם רק הם יתענו לא יימצא מנין מתענים, אז גם החתם סופר כמו שאמרתי היום בדרשה, שלמצוא תלמיד חכם אמיתי שכל כולו לשמה וכו' זה קשה מאד, הוא אומר החתם סופר לא יימצאו מנין מתענים, אם נחפש גדולים לפי השיעור של גדולים, אבל הלא קיימא לן ברוב עם הדרת מלך, ומצוה לעזור בכך, יש מצוה ברוב עם הדרת מלך, איך יהיה הדרת מלך אם יצאו ששה שבעה שמונה תשעה אנשים לצום לפני המלך? אז לכן מצוה לעזור בכך כדברי הגמרא, למה מפיסין וחוזרים ומפייסין, אז הוא אומר ככה ביומא כ"ד, אמר רבי יוחנן כדי להרגיש כל העזרה. מה זה להרגיש כל העזרה? להרגיש - להשמיע קול המון עם רב כמה פעמים שזה כבוד המלך שעושים בפייס, ולכן אף כאן מתענים הקטנים עם הגדולים כדי לכבד את המלך ברוב עם. ז"א טעם שני, אין מספיק גדולים, וכיון שאין מספיק גדולים אז אין ברירה, צריך מצוה ברוב עם הדרת מלך אז כולם מתענים. כדי לכבד את המלך ברוב עם, זה דרשות חתם סופר ש"נ.
ישוב שלישי, על הפסוק שכתוב, אתה שומע, אתה כהן, "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים" פירש רש"י, לא פחות ולא יותר. מה זה הפירש רש"י לא פחות ולא יותר? ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים, פירש רש"י לא פחות ולא יותר. שכן מדרגה זו של ממלכת כהנים וגוי קדוש היא המדרגה העליונה ביותר שאפילו מלאכי השרת לא זכו לה, אתה שומע? מלאכי השרת לא זכו לה מדרגה של ממלכת כהנים וגוי קדוש היא המדרגה העליונה ביותר, וליותר ממנה לא יכולים לזכות אפילו גדולי הנביאים, זו הכוונה לא יותר. לא יותר, אולם רש"י כתב גם לא פחות, הכוונה היא אין אדם מישראל פאילו הפחות שבפחותים שאינו יכול לזכות לזה, אלא שאנו מקלקלים את מעשינו בעוונותינו הרבים, משום כך בערב ראש השנה אמנם רק הגדולים יוצאים לקראת המלך, אך כל שאר העם רואים, רואים, וכאשר הם חושבים על כך שגם הם היו ראויים להמנות בין הגדולים היוצאים לקראת המלך הם מצטערים ומתענים על כך למה הם לא זכו. אז אלה מתענים בגלל שהם ראויים ואלה מתענים בגלל שלא זכו, נמצא שכל אחד מתענה בערב ראש השנה, הגדולים מתענים כדי לקבל פני המלך והקטנים על שלא זכו לכך. לפי הפירוש "והייתם לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" אלה הדברים לא פחות ולא יותר. דרשות חת"ס שס"ד.
הישוב הרביעי, לכאורה דברי המדרש תמוהים, כי אמנם נאמר "ולקחתם לכם ביום הראשון", מנין לקחו חכמים ז"ל שהפירוש הוא ראשון לחשבון עוונות? שבט"ו בתשרי זה ראשון לחשבון עוונות, מתחילים לעשות ולחשב לאנשים את העוונות, איפה הוזכר בפסוק עוונות? ושמא שהכוונה ראשון לחשבון זכויות, זאת ועוד הוא שואל, במשל שהיא המדרשה לכאורה היה מן הראוי שכאשר המלך בא למדינה יאספו הגדולים את הקטנים ויחד יתייצבו בפניו של המלך כדי לעורר את רחמיו וחסדיו, ומה זה שבמדרש במשל שלו נוקט שהגדולים באים לבד ולאחר מכן הבינונים ולאחר מכן כל שאר העם, למה לא באים כולם? ועוד יש לתמוה, מה זה חשבון עוונות שעליו מדבר המדרש, והלא זה עתה שבו בתשובה, ופייסו את המלך. הרי אנחנו מדברים כשאנחנו אחרי יום הכיפורים ומכינים את הסוכה וביום שנכנסים לסוכה מתחיל חשבון עוונות? אז בשביל מה חזרו בתשובה? מדוע יחזרו וימרדו? ולמה למנות עוונות, שורת ההגיון נותנת שמהיום נהיה טובים ולא נחטא עוד.
אבל האמת יורה דרכו, הרי נצטוינו לקחת ביום הראשון פרי עץ הדר, כפות תמרים, ענף עץ עבות וערבי נחל, נכון? מה אמרו חכמים ז"ל בויקרא רבה פרשת אמור, שארבעת המינים רומזים למי? צדיקים בינונים ורשעים, שכאשר יהיו אגודים יחד יגנו אלו על אלו, אז עכשיו נחשוב, אילו היה גלוי וידוע לפניו יתברך שישובו כולם בתשובה שלמה ולא ישובו לכסלה עוד, להיות כסילים עוד פעם, הרי לא היה צריך שאחרי יום הכיפורים יגנו אלו על אלו, שהרי כולם קדושים ובתוכם ה'. אלא בעל כרחנו נראה שלא כך היה, אלא בערב ראש השנה מה היה? יצאו רק הגדולים, אח"כ התעוררו גם הבינונים, ורק ביום הכיפורים התעוררו כולם, ומובן שאין דבר זה של קיימא, אך מלך רחום הוא מכל מקום מכפר עוון, אבל מבקש מהגדולים שישגיחו על דלת העם כשהם שבים לכסילותם יגנו עליהם. אז ה' מודע שיש כאלה שמחפפים, החכמים והצדיקים באים בהתחלה, בינונים מחכים עד לעשרת ימי תשובה, והטפשים נשארים עד הרגע האחרון, אז הוא יודע. הוא יודע שגם אחרי זה יתחיל חשבון עוונות מחדש, לכן הוא אומר תקחו את הכל באגודה אחת, ותגנו אלו על אלו, הוא יודע בדיוק מה הסחורה שיש פה.
וממילא מתורצת קושית המגן אברהם, כי אמנם ראו יהיה שבערב ראש השנה יתענו כולם, לא רק הגדולים, אלא שבעוונותינו אין זה כך, כך היה ראוי שבערב ראש השנה יתענו כולם, למה לא מתעוררים כולם? בגלל שהם לא ראויים כולם, כמו שפירשנו, אז זה הישוב הרביעי למה כולם מתענים היום.
הישוב החמישי, על פי ביאור מחודש של החתם סופר למאמר ראשון לחשבון עוונות, והוא שהקב"ה מחשב את העוונות מן השנה שעברה, שהתכפרו ונעשו שגגות על ידי תשובה מיראה, עוד פעם, יש ביאור מחודש לחתם סופר, למאמר "ראשון לחשבון עוונות" ולקחתם לכם ביום הראשון ענף עץ עבות וכו', ולקחת לכם ביום הראשון- ראשון לחשבון עוונות. ביאור מחודש של החתם סופר, הקב"ה מחשב את העוונות משנה שעברה שהתכפרו ונעשו שגגות על ידי תשובה מיראה, הרי אם אדם עושה תשובה מיראה אז הזדונות הופכים להיות שגגות, הם רק יורדים דרגה אחת, אם זה מיראה זדונות הופכים שגגות, אם זה מאהבה זדונות הופכים זכויות. אז ז"א, אז מה קרה עכשיו כשאדם חזר בתשובה? איך אדם חזר בתשובה? הפך מיראה את הזדונות לשגגות. מה עושה ה'? אומר החתם סופר, הקב"ה מחשב את העוונות משנה שעברה, שהם התכפרו ונעשו שגגות על ידי תשובה מיראה, ומחשב כמה נשאר עתה מכל עוון, כל אחד לפי התשובה שהוא עשה. כל זה מדובר בתשובה מיראה, כי נשאר עוד חשבון פתוח. אבל בתשובה מאהבה שהעוונות נעשו זכויות, אין חשבון עוונות כלל שהרי כל העוונות הפכו למצוות. אז ז"א, אם בן אדם היה ביום הכיפורים והוא עשה תשובה אבל הוא עשה תשובה מיראה, אז הוא לא התבטל לו הכל, הזדונות הפכו להיות שגגות, אז עכשיו תפחית מזדונות כמה נשאר? סה"כ נשאר העוונות, מתי מתחיל החשבון? ולקחתם לכם ביום הראשון לחשבון עוונות. עד עכשיו יצאו מצוות, היתה תשובה, מכינים סוכה, מכינים ארבעת המינים, לא עושים עוונות, ועכשיו מתחיל החשבון החדש והוא אומר שעושים את החשבון של השנה שעברה עם כל ההנחה מזדון לשגגה וכו'.
ולכן הוא אומר, מה שנאמר שיוצאים רק הגדולים והקב"ה מוותר על שליש, הוא כאשר התשובה היא רק מיראה. ולכן נשארים חטאים, ומבקשים הנחה למדינות, ומשום כך באים בשלש פעמים, הגדולים באים בערב ראש השנה, הבינוניים בעשרת ימי תשובה, וכולם באים ביום הכיפורים, וכולם מבקשים ויתור והנחה כל אחד בזמנו. אבל זה כשיש מיראה, אבל אם התשובה מאהבה אין מבקשים ויתור, שכל העבירות נהפכו לזכויות, לכן באים כולם בערבוביה לכבד את ה' מהונם, מההון של הזכויות שנעשו מעוונותיהם, ובזה אין קדימה ואין איחור, זה לא תלוי עכשיו לא בצדיקים ולא בבינוניים, כי אם כולם עשו תשובה מאהבה כולם זכאים, הפוך, עוד הרשעים יש להם יותר זכויות, אז יכולים לבוא כולם ואין שום בעיה להתענות כולם ולא ניכר שוע לפני דל אלא כל הקודם והמרבה להביא זוכה.
אם כן מיושבת קושית המגן אברהם כי אנו באים בערב ראש השנה בערבוביה קטנים כגדולים להורות כי תשובתנו מאהבה ומתענים להראות תשובה מאהבה, ואנו מכבדים את ה' בזכויותינו. זה חתם סופר ש"נ.
אז ז"א רואים מפה שיש ענין מכל הטעמים האלה להתענות בערב ראש השנה, אמנם נהגו בזה האשכנזים, אבל לענין העוונות אני חושב שאין אשכנזים ואין ספרדים, עוונות זה עוונות ומי שרוצה כפרת עוונות ורוצה הנחות ורוצה לעבור את זה יותר טוב אז צריך לעשות את הדבר באופן הזה.
תודה רבה בינתיים. רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל....