---

19-7-12
פרק ד' משנה ד'. פרקי אבות.
רבי לויטס איש יבנה אומר, מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רימה. רבי יוחנן בן ברוקא אומר, כל המחלל שם שמים בסתר נפרעים ממנו בגלוי, אחד שוגג ואחד מזיד בחילול ה'.
רבי לויטס מהעיר יבנה היה אומר מאד מאד הוי שפל רוח, אע"פ שבשאר המידות הדרך האמצעית היא המשובחת, במידת הגאוה אינו כן, צריך אדם להתרחק ממנה עד לקצה האחרון להגיע לשפלות רוח, לפי שהגאוה היא מידה מגונה ומאוסה ביותר, ורוב בני האדם נכשלים בה וקשה לפרוש ממנה. שתקות אנוש רימה, סופו של אדם להיות רימה ותולעה בקבר לכן אין לו במה להתגאות כאשר יזכור מה סופו. אם אדם יתבונן מיהו בכלל, בא מטיפה סרוחה, מלא דם, צואה, שתן, ריר, דונג, נזלת, מזיע, מסריח, בסוף מאכל לתולעים, כל כמה דקות צריך לשירותים, על מה הוא מתגאה? כאילו הוא עשוי מזהב פלטיניום, מה?
רבי יוחנן בן ברוקא אומר, כל המחלל שם שמים בסתר, כל מי שעבר עבירה בסתר, שאילו היה עושה אותה בגלוי היה בה חילול ה', כגון שהוא תלמיד חכם שהבריות לומדים ממנו, נפרעים ממנו בגלוי, הקב"ה מגלה חרפתו כדי שלא יתחלל שם שמים על ידו, שלא יאמרו ראיתם פלוני שהוא חכם ועושה מעשים טובים ופגעו בו צרות כך וכך, לפיכך מעניש אותו בגלוי. אחד שוגג ואחד מזיד בחילול ה', בין שאותו אחד עשה את העבירה בשוגג בין שעשה במזיד, אם יש בה משום חילול ה' נפרעים ממנו בגלוי. כמובן שהעונש בשוגג הוא פחות מהעונש העונש במזיד.
מי זה רבי לויטס? הוא היה איש יבנה, תנא בדור השלישי, זהו המאמר היחיד במשנה המובא בשמו, מזהיר את האדם על מידת הענוה בכך שאמר, "מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רימה" כי תועבת ה' כל גבה לב. משלי ט"ז. ונאמר בגמרא, כל המתגאה דוחק רגלי השכינה, ואומר עליו הקב"ה, אין אני והוא יכולים לדור במחיצה אחת. גמרא בסוטה ד'.
בסוטה ה' אמרו ז"ל, בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח, שבזמן שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה, שכר עולה בידו, מנחה - שכר מנחה בידו, אבל מי שדעתו שפלה, מי שדעתו שפלה עליו מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולם, שנאמר "זבחי אלהים רוח נשברה" אז הרוח נשברה שווה לכל זבחי אלהים. הרי זה השבח של נמוכי הרוח שמהנהנים בליבם ובמחשבתם.
וכן אמרו בחולין פ"ט, על הפסוק "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם, אמר להם הקב"ה לישראל, בני, אני חושק בכם, שאפילו שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם לפני, נתתי גדולה לאברהם אמר, ואנכי עפר ואפר, נתתי גדולה למשה ואהרן אמרו ונחנו מה, נתתי גדולה לדוד אמר "ואנכי תולעת ולא איש". וכל המתגאה על תלמיד חכם הוא משכח תלמודו, כפי שמובא המעשה עם בני סניניא, שבאו אצל רבי ואמרו לו, מבקשים אנחנו שתתן לנו איש שיוכל להיות דרשן ודיין וחזן, וילמד עם התינוקות, ויעשה לנו כל צרכנו, נתן להם את רבי לוי בר סיסי. עשו לו בימה גדולה והושיבוהו עליה. באו ושאלו ממנו שאלות, כגון אישה שהיא גידמת במה היא חולצת? ולא השיבם. שאלו אותו עוד, אם רקקה דם מה דינה, והוא לא השיב. אמרו אפשר שאינו בעל הלכות בגמרא, הוא לא היה בקיא בהלכות בגמרא רק באגדה, לכן נשאל אותו בדברי אגדה. שאלו אותו באגדה ולא השיבם. מה עשו? באו אצל רבי ואמרו לו, רבי, אמרת שתתן לנו אדם שיודע הכל בסוף נתת לנו אדם שאינו יודע להשיב כלל על מה ששואלים אותו. אמר להם רבי, בחייכם, איש כמותו נתתי לכם, שלח רבי אחר רבי לוי בר סיסי ואמר לו, גידמת במה היא חולצת? אמר לו בשיניה, שאל אותו אם רקקה דם מה דינה? אמר לו אם יש בה רק צחצוח של דם - כשר. שאל אותו מה ששאלו באגדה ענה לו גם בזה. אמר לו רבי מדוע לא ענית לבני סניניא על שאלות ששאלו אותך? אמר לו לוי, מה אעשה, הם עשו לי בימה גדולה והושיבו אותי עליה וגבהה רוחי עלי, ועל ידי כך נכשלתי מלדעת להשיבם. קרא עליו רבי את הפסוק, אם נבלת בהתנשא ואם זמות - יד לפה. אם נבלת בהתנשא, כשמתנשא הבן אדם ומנשאים אותו הוא מתנבל. בגלל שהוא התגאה מהבימה שעשו לו נכנס בו טיפה גאוה, אז אמרנו שכל המתגאה אפילו אם הוא תלמיד חכם משכח תלמודו. אז זה גרם לו לשכוח תלמודו. מי גרם לו להתנבל בדברי תורה? על שהתנשאת בעצמך, לך אליהם עכשיו ושלא יעשו לך בימה וכסא ותענה להם על כל השאלות. ירושלמי ביבמות.
למדנו ממעשה זה שאין לו לאדם להתגאות גם אם למד הרבה תורה. וכמו שאמר רבן יוחנן בן זכאי, אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת, וענין זה אמרו עליו על דוד המלך, בשעה שסיים את ספר תהילים זחה דעתו עליו, אמר לפני הקב"ה, רבש"ע, יש בריה בעולמך שאומרת שירות ותשבחות יותר ממני? באותה שעה נזדמנה לו צפרדע אחת, אמרה לו דוד, אל תזוח דעתך עליך, שאני אומרת שירות ותשבחות יותר ממך. פרק שירה. געגעגעגעגעגע בלי הפסקה. למה? כי כל העולם זה הרמוניה, כל בריה יש לה תפקיד בבריאה, התפקיד שלה זה געגע, והיא ממלאה את התפקיד שלה פיקס, בלי להתרברב בלי בטיח היא לא עושה טובות ולא כלום, היא עושה מה שצריך לעשות. זה שירה פיקס פוקס.

ש. הצפרדע אין לה בחירה, הוא מתכוון לומר יש לך בריה בעולמך...

הרב: אה, אז הקב"ה לא הבין את השאלה, אה אתה הבנת, אז אתה צריך גם כן איזה יתוש שיבוא ויסביר לך.
זאת עושה בשלמות, פרק שירה, היא עושה מה שהיא צריכה לעשות בלי סטיה, בלי סטיה. אבל אם בן אדם עושה מה שהוא מחויב, אנחנו אומרים "לעילא ולעילא מן כל ברכתא שירתא תושבחתא ונחמתא דאמירן בעלמא ואמרו אמן" אז אומרים אי אפשר אי אפשר אי אפשר, לעילא ולעילא מן כל, כמה תגיד, אתה יכול לשבח את הקב"ה מספיק? אז הוא כתב את כל הספר תהילים, ומה אנחנו אומרים? מה אנחנו אומרים? פעם הראיתי לכם את זה בסידור. תשמעו. אנחנו אומרים, נשמת כל חי, תשמעו מה אנחנו אומרים. ואילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו, ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע, ועינינו מאירות כשמש וכירח, וידינו פרושות כנשרי שמים, ורגלינו קלות כאילות, אין אנו מספיקים להודות לך ה' אלקינו ולברך את שמך מלכינו על אחת, על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות, זה ביליונים ביליונים, פעמים הטובות ניסים ונפלאות שעשית עמנו ועם אבותינו, ומתחילים לפרוט קצת, מלפנים ממצרים גאלתנו, מבית עבדים פדיתנו, ברעב זנתנו בשובע כלכלתנו, מחרב הצלתנו, מדבר מלטתנו, מחליים רעים ורבים דיליתנו, עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך. על כן איברים, כל האיברים, שפילגת בנו ורוח ונשמה שנפחת באפינו ולשון אשר שמת בפינו, הן הם יודו ויברכו וישבחו ויפארו את שמך מלכנו תמיד! תמיד. כי כל פה לך יודה, וכל לשון לך תשבע, וכל עין לך תצפה, וכל ברך לך תכרע וכל קומה לפניך תשתחווה והלבבות ייראוך והקרב והכליות יזמרו לשמך. כדבר שנאמר "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגזלו. שוועת עניים אתה תשמע, צעקת הדל תקשיב ותושיע, וכתוב "רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהילה" בפי ישרים תתרומם, בשפתי צדיקים תתברך, בלשון חסידים תתקדש, בקרב קדושים תתהלל, במקהלות רבבות עמך בית ישראל, למה? שכן חובת כל היצורים לפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו, מה החובה? להודות, להלל, לשבח, לפאר, לרומם, להדר, ולנצח, שימו לב, על כל דברי שירות ותשבחות, על כל, בתוספת לכל התהילים של דוד בן ישי עבדך משיחך. זה דוד זה רק הפתיחה, זה על כל דברי, מעל הכל. זה החובה.
ובכן, ישתבח שמך לעד מלכנו, האל המלך הקדוש בשמים ובארץ, כי לך נאה ה' אלקינו מעולם ועד שיר ושבחה הלל וזמרה עוז וממשלה נצח גדולה גבורה תהילה תפארת קדושה ומלכות ברכות והודאות לשמך הגדול והקדוש, ומעולם עד עולם אתה אל, ברוך אתה ה' מלך גדול ומהולל בתשבחות, אל ההודאות אדון הנפלאות בורא כל הנשמות ריבון כל המעשים הבוחר בשירי זמרה מלך חי העולמים אמן. יבבי. מי שפעם קרא את זה והבין ככה? סתם אנשים. זה דוד המלך אומר שירים ותשבחות כמונו, תראה מה תקנו חכמים, אתה רק אמרת את הפתיחה. יבבי. הביאו לו את הגעגע, געגע. את הצפרדע, איך התרגום קורא לצפרדע - אורדעוניה. אז ז"א אל תזוח דעתך עליך שאני אומרת שירות ותשבחות יותר ממך.
נאמר בירמיה, "כה אמר ה', אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגיבור בגבורתו, אל יתהלל העשיר בעשרו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאום ה'" ירמיה ט'. כיון שהעושר עלול להביא את האדם לידי מידת גאוה, מזהיר הנביא שלא יתהלל העשיר בעשרו, כי העושר מאת ה' יתברך, ככתוב בדברי הימים א' כ"ט, "והעושר והכבוד מלפניך" ואתה מושל בכל, כל רגע אתה יכול להסיר את זה, ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל, ואם כן אין מקום להתגאות על העושר, כיון שהמביא את העושר לאדם יכול לקחת ממנו בחזרה את העושר.
מסופר במדרש מעשה ברבי עקיבא שיצא פעם לשוק, למכור מרגלית אחת, והיה עשיר אחד לבוש בבגדים בזויים, עשיר בבגדים בזויים. היה שפל ביותר, ויושב בבית הכנסת עם העניים. כשראה הלה את המרגלית ביד רבי עקיבא רצה לקנותה ממנו, וביקשו שילך עמו לביתו כדי לשלם לו עבור המרגלית. הלך אחריו רבי עקיבא וחשב שהוא מתלוצץ בו, עד שהגיע לביתו ויצאו לקראתו עבדיו והושיבוהו בכסא זהב, והביאו מים ורחצו רגליו, וציוה האיש לשלם לרבי עקיבא את דמי המרגלית. וציוה לערוך שולחן לסעודה עבור רבי עקיבא ותלמידיו, ואחר הסעודה שאל רבי עקיבא את בעל הבית, אתה שחננך הקב"ה בכל עושר זה, מדוע אתה משפיל עצמך ויושב עם עניים אומללים? השיב לו רבי, הכתוב אומר בתהילים קנ"ד, "אדם להבל דמה ימיו כצל עובר" והממון אינו עומד לעולם. ולכן רואה אני שישיבה בקרב העניים טובה היא מאד. כדי שלא תגבה נפשי ולא תתגאה בעושר הגדול שחנני יוצרי. ועוד, שאני שומר מקומי עמהם מעתה. שאם אדל וארד מנכסי לא ישתנה מקומי בעבור עניותי, הוא מרגיל את עצמו לגלגל שעובר בעולם, לך תדע מתי זה יבוא, אולי הוא אולי בניו אולי אחריו, אבל גלגל בעולם. ועוד, אני חושב שאנו שווים ביצירה, שנאמר במלאכי ב', "הלא אב אחד לכולנו, הלא אב אחד בראנו" כאילו מה ההבדל. ובזמן שמתגאה האדם יחטא ביותר ויירש גיהינום. כיון שהקב"ה שונא את הגאים ואת הגבוהים. כשמוע רבי עקיבא את דברי האיש ומענה פיהו וענוותנותו שיבחו וערכו את דמותו בעיניו עד מאד. מנורת המאור נר ז' כלל א'.
הגאון רבי אליהו הכהן זצ"ל בספרו שבט מוסר פרק ב', 15 דרכים, כמנין גאוה, שעל ידם לא יבוא אדם לידי גאוה. 15 דרכים שלא יבוא לידי גאוה, כמנין גאוה, גאוה יוצא 15. ונביא רק חלק מהן: א', יעלה בדעתו שהנוי והכח שהוא מתגאה בהם אינם נצחיים, שיגיע הזמן שהיופי והכח והעושר יעלמו בזקנותו לא יהיה לו במה להתגאות. תכנסו בתי חולים תראו בגריאטריה איך נראים האנשים, ותבינו בדיוק לאן אנחנו מעותדים.
ב', יסתכל באלו שהתגאו לפניו מה היה בסופם. נבוכדנצר התגאה נהפך לבהמה ואכל שבע שנים עשב השדה, המן התגאה ונתלה, סאדם חוסיין גם, מועמר קדאפי גם, אסאד בדרך, וכן הלאה. בדור המבול התגאו והביא עליהם הקב"ה את המבול ונאבדו מן העולם.
ג', יזכור שאם הוא נופל למשכב נשבר לבו וכוחותיו כלים ולשונו נדבקת לחיכו, וכל המאכלים מרים לו כלענה, ושוכב במיתו והולך ומתמעט מיום ליום וריח רע נודף לו מהפה, אם יחשוב בכל זה במה יתגאה? כי אם יש לו רק שפעת הוא סמרטוט, אז מה מדברים אם יש לו מחלות באמת?
ד', המתגאה ביפיו יחשוב שכל היופי הוא רק בעור הדק המכסה פניו, ובלי העור היו האנשים קצים להסתכל בו. אדם שיש לו רק כויה בפנים או משהו ככה, כבר קשה לאנשים להסתכל. וגם העור הדק הזה שמתוח כרגע עלול להתמלא כולו קמטים ומדלדל ויהיה לו אח"כ כמו של התרנגולת פה, והוא נראה ה' ירחם, אז מה אתה מתגאה?
ה', יחשוב שאדם כל גאוותו היא רק בשעה שהוא ער, אבל כשהוא ישן שזה בערך שליש מחייו, הקטנים ביותר יכולים לעמוד על ידו ללעוג עליו והוא מוטל כאבן. כשהיינו ילדים קטנים היינו הולכים לאלה שישנים ושמים להם ככה איזה נייר מקופל ככה באוזן והוא עושה ככה ומתחבאים, שמים לו באף הופ הוא עושה ככה, הוא שוכב מוטל אדם גדול וזה והילדים משחקים איתו, מה הוא יכול לעשות? הוא לא יודע אפילו מי עשה לו, נותן כאפות לעצמו וזה. כשהיינו ילדים היינו קושרים ב חוט ניילון שטר של עשרים שקל, והיינו מושכים את זה ברחוב, ואנשים היו משתטחים על זה. אתה רואה בן אדם לא שווה כלום, אנשים לא משנה מה הוא, הולך עם ג'ימס-בונד והכל, לא משנה כלום, רואה עשרים שקל צ'ינג.
ו', יחשוב בדעתו שאם הוא לא יאכל ולא ישתה, האם גאוותו תחזיק אותו בחיים? הרי כשאין לו אוכל ברגע הפנים משתנים, מכיון שחיי האדם תלויים בחתיכת לחם שהוא אוכל, ואם אין לו אז הוא מת, אז מה הוא מתגאה? אתה לא שווה פרוסת לחם.
ז', יחשוב שהוא מכניס בגופו פירות יפים למראה ונחמדים למאכל, ומה קורה מהם - נעשים צואה כבהמה עם ריח, ה' ירחם.
ח', יזכור שילוד אישה הוא, ועבר מעבר מי רגליים פעמיים. שיצא מאביו בעת שנוצר ומאמו בעת שנולד. אז באת מהג'יפה ואתה הולך לג'יפה, אז מה אתה מתגאה?
ט', יזכור יום המיתה שבעולם הזה אינו כי אם אורח פורח. פתאום יתפס בקולר המוות ויהיה נידון על כל המעשים שנעשה בעולם הזה, אז מה הוא מתגאה?
י', יעלה בדעתו שכל בשרו יעלה רימה ותולעה. פעם הבאנו סרט איך נמלים באות למקק ולטאה ואיך הם מפרקים אותה טררררררר עד שנשאר שלד. במהירות ברררררר. יש נמלים אדומות בג'ונגל שמפרקות יער. יעלה בדעתו שכל בשרו יעלה רימה ותולעה ויבין שכל הטובה שלו בעולם הזה ולא כלום, ואין עומדים לו לאדם אלא מצוות ומעשים טובים. וכן הזהירו אותנו ז"ל, מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רימה.
רבי יוחנן בן ברוקא היה תלמיד של רבי יהושע בן חנניה, וחברו של רבי אלעזר חסמא, בן חסמא, ובא כעשר פעמים במשנה, ויותר מזה בתוספתא וברייתות, ורבי יוחנן בן ברוקא דיבר במשנתנו על עוון חילול ה' שנפרעים ממנו בגלוי, אחד שוגג ואחד מזיד בחילול ה', כי באמת עוון זה הוא חמור ביותר כפי שפסק הרמב"ם בהלכות תשובה, שזה העוון היחיד שתשובה ויום הכיפורים ויסורים תולים ורק המיתה מכפרת.
ואמר הרמח"ל הקדוש, כי הרבה צריך האדם להיות חס על כבוד קונו, ובכל מה שנעשה צריך להסתכל ויתבונן מאד שלא יצא משם מה שיוכל להיות חילול שם שמים חס ושלום. ואמרו ז"ל במסכת יומא פ"ו, כיצד הוא חילול ה', אמר רב כגון אם אני לוקח בשר באיטליז ואינני משלם לאלתר, למה זה חילול ה', בעל האיטליז חושב שהוא גזלן, שהוא מעכב את המעות בשביל לא לשלם, ולומד ממנו.
רבי יוחנן אמר, כגון אם אני הולך ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין, ארבע אמות, והציבור לא יודע שהוא נחלש מגרסתו ולומדים להבטל מתלמוד תורה. הענין שכל אדם לפי מדרגתו ולפי מה שהוא נחשב בעיני הדור צריך להתבונן לבלתי לעשות דבר בלתי הגון לאיש כמותו, כי רבות חשיבותו וחכמתו, כן ראוי שירבה זהירותו בדברי העבודה ודקדוקו בה, ואם אינו עושה כן מתחייב בה חס ושלום. כי כבוד התורה הוא שמי שמרבה הלימוד בה ירבה כמו כן ביושר ובתיקון המידות, כמו שמביא המסילת ישרים פרק י"א בפרטי מידת הנקיות.
ה' יזכנו לתקן מידותנו מהרה אמן.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.