חפץ חיים נדחי ישראל פרק כ גודל עוון עריות ועונשו | הרב אמנון יצחק שליט"א

1-7-12
פרק כ' נדחי ישראל החפץ חיים בו יבואר גודל גנות העריות וגודל ענשו. 
ואל יתמה הקורא על המחבר הזה על מה הוא מאריך כל כך בעוון החמור הזה אשר הו אמפורסם לכל ישראל כקטן כגדול, כי מאריכותו נראה חס ושלום שהוא חושד לכלל ישראל בזה, אף אנו נאמר לו כי לא כן הדבר, וכעין זה נמצא כתוב בתורתנו הקדושה בפרשת נצבים, בעת שכרת משה רבינו בשם ה' ברית עם ישראל, ואמר אתם נצבים היום כלכם, ובא להזהירם מאד על עוון עבודה זרה החמור, נזהר מזה גם כן, שלא יעלה בליבם איך הוא חושד חס ושלום לכלל אומה הישראלית אוהבי ה' אלהי השמים והארץ, וכמו שאמר בעצמו בסוף פרשת כי תבוא, ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואזניים לשמוע עד היום הזה, ופירש רש"י שביום הזה ראה והבין מהם שרצונם מאד מעתה להדבק בקב"ה ובתורתו, ועל אותו היום אמר, היום הזה נהיית לעם לה' אלהיך, ואם כן איך עלה בלבו חס ושלום באותו מאמר לחושדם עוד שיחפצו לסור מאחרי המקום ולעבוד אלהים אחרים אשר הוא הבל וריק, הלא זו הפרשה אתם נצבים מחוברת לענין של מעלה, כמו שמוכח בפסוק שזה בא על מה שכתוב בתחילה "ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם" ולכך הקדים שתי תשובות לזה ואמר, אחד, כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים ואת אשר עברנו בקרב הגויים ותראו את שקוציהם פן יש בכם איש או אשה, והכוונה כי כל דבר הבל, אפילו אם יתמה בפעם הראשון על המתפתה אחריו, וברעיוניו נחשב המתפתה לשוטה גמור עבור זה, אם האדם מורגל בו לראותו זמן רב ובפרט אם עושהו רב ומושל עליו, לא יהיה זה שוב בעיניו לפלא ולתמהון כל כך כמו בפעם הראשון כשראה דבר זה, לכך אמר כי מצד שישבנו במצרים זה זמן רב, וגם עברנו בקרב הגויים, והורגלתם לראות הרבה דבר ההבל הזה. אז ז"א, אפילו שישראל לא חשוד על הדברים האלה, אבל אם הוא רואה טמבלויזיה כל הזמן, ואינטרנט וכל מיני טינופת, אז אפילו שנראה לו בהתחלה זה כמתמיה, מה זה הלכלוך הזה, איך יכולים אנשים אתה מבין לחשוב על דברים כאלה, ולאט לאט הוא מתרגל לזה, ואחרי שהוא מתרגל זה כבר לא מאוס בעיניו, והפוך הוא מתנשא בזה, וככה הוא מתדרדר. 
דבר שני, שאינני חושד לכל האומה הישראלית רק פן יש בכם איש או אשה, ואף אנו נאמר בעניננו, אז רואים שהתורה למרות שידע הקב"ה שהם רוצים להדבק בקב"ה אבל הקב"ה התריע ואמר, למרות שאין כרגע מישהו כזה, אבל בגלל שעבדנו במצרים ואנחנו יודעים את הגילולים שלהם והכל, פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה מעם ה', וככה יכולים להגיע. אף אנו נאמר בעניננו, כי איש הישראלי בזמן שהוא בעירו אצל שאר חבריו ישראל, לא צריך להרבות מוסר בזה, כי אחד שומר על השני ואין בזה שום ספק, אבל כשהוא הולך זמן רב בין הרבה כיתות אנשים, ומהם שטופי זימה, ובפרט שהוא רווק בימי בחרותו, פן יש מי אשר יפתה לבו חס ושלום לילך אחר חברת הרשעים ויתיר לנפשו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך, לכך אנו צריכין להעריך את גודל העוון וגודל העונש שיש עבור זה בבא ובזה, בשני עולמות. אח,כ נערוך לפני הקורא את גודל השכר של איש הישראלי השומר עצמו מזה בעולם הזה ובעולם הבא. 
ואען ואומר, כמה גדול חומר העוון, שנפלו מישראל 24 אלף בשטים, והסיבה היתה ע"י עוון זנות. ואין לך שבט מישראל שלא העמיד מלך או שבט שהעמיד שופט חוץ משבט שמעון, שלא העמיד לא מלך ולא שופט, בשביל החטא שעשה זמרי שהוא היה נשיא שבט השמעוני בשיטים עם המדיינית, ללמדך כמה קשה הזנות. ולא רק זה, זה משפיע על הדורות הבאים. כיצד? עתניאל משבט יהודה, אהוד משבט בנימין, דבורה וברק מהר אפרים ומקדש נפתלי, גדון משבט מנשה, ואבימלך בנו אחריו, תולע בן פואה משבט יששכר, יאיר משבט מנשה, וכן יפתח מיושבי גלעד, אבצן מבית לחם יהודה, אלון משבט זבולון, עבדון בן הלל משבט אפרים, שמעון משבט דן, עלי ושמואל משבט לוי, מבנימין יצאו מלכים ומיהודה ומאפרים ומנשה ירבעם ויהוא בן נמשי אבל שמעון לא העמיד מלך ולא שופט בשביל הזנות של זמרי, וכן המדה הזאת נוהגת בכל איש ואיש שהוא מגרע בזה לכל דורותיו הבאים אחריו. ז"א עוון הזנות לא רק פוגם בו עצמו אלא גם בזרעו אחריו. ז"א לא יצא מאדם שהוא זנאי, לא יצא מזרעו אנשים חשובים. 
ולא עוד, אלא כל מי שהוא להוט אחר בולמוס של עריות, סוף שהוא מאבד את נפשו וטורדה מחיי עולם הבא, שנאמר במשלי ו', נואף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה, דהיינו טורד אותה מהעולם הבא. 
וקשה ענשן של עריות, שכך אמרו חכמים ז"ל, כל זמן שיש פרוצין בעריות השכינה מסתלקת מביניהם, שנאמר "ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך". ולא די שהוא מאבד בעוון זה לעצמו, לא שעל ידי זה נלקים גם הטובים, אדם שהוא לוקה בעריות גם אלה שבסביבתו לוקים איתו, כמו שאמרו חכמים "ל, כל מקום שאתה מוצא זנות אנדרלמוסיה באה לעולם והורגת טובים ורעים. לא בכדי כל העולם מלא מחלות, צרות, מלחמות, יסורים, בלגנים. 
דבר קשה היא הזנות ושנואי מאד בעיני המקום, ומגרע בזה לכל דורותיו הבאין אחריו, כענין שנאמר, שימו לב מה אומר מלאכי הנביא, אחרון הנביאים, מה קרה בזמנו, בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים, כי חלל יהודה את קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר, אמרו חכמים ז"ל, בגדה יהודה זו עבודת אלילים, וכן הוא אומר, כן בגדתם בי בית ישראל, אז בגדה זה עבודת אלילים, ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים זה משכב זכור, אז הגאים כבר היו אז, וכן הוא אומר, ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא כי חלל יהודה את קדש ה' זו זונה, וכן הוא אומר לא יהיה קדש ולא יהיה קדשה בבנות ישראל, ובעל בת אל נכר זו הנכרית, מה כתוב אחרי זה, "יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה באהלי יעקב ומגיש מנחה לה' צבאות" אם תלמיד חכם הוא לא יהיה לו ער בתלמידים, ואם כהן גדול הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה לה'. ז"א אפילו בכאלה מדובר, בתלמיד חכם ובכהן גדול. וכעין זה אמרו גם כן ביומא, אוי להם לרשעים לא דיין שמחייבין עצמן אלא שמחייבין גם לבניהם ולבני בניהם.
ועוד אמרו חכמים ז"ל, על הכל הקב"ה מוותר, ז,א כובש אפו שלא להביא כליה לעולם חוץ מן הזימה, ממה שכתוב "וירא בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו", וכתוב "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויאמר ה' אמחה את האדם". ז,א על הכל הקב"ה מוותר חוץ מן הזימה שעל זה אמר ה' אמחה את האדם. 
שנו בהגדה, שנו חכמים, הנואף והנואפת עוברים על עשרת הדברות, על אנכי כיצד? שכל מי שהוא בא על הערווה כאילו כופר בקב"ה, שנאמר בירמיה ה', "כיחשו בה' ויאמר לא הוא ולא תבוא עלינו רעה", ז"א הוא עובר עבירה וסובר שלא יבוא עליו שום רעה. עוברים הנואף והנואפת על לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, כי אנכי ה' אלהיך אל קנא, שתי פעמים, שהוא מקנא לקב"ה ולבעלה, וכן הוא אומר כמנחת קנאות שהם שתי קנאות, עובר על לא תשא נואף עם האשה ונשבע לשקר, תגיד אתה היית עם פלונית? מה הוא יגיד כן? נשבע לך שלא היה כזה דבר, נשבע. מי שנואף עובר על עשרת הדברות. כבד את אביך, שהולד הנולד מן הערוה מכבד מי שאינו אביו, כי הוא נולד מגבר אחר והוא חושב שזה אבא שלו, אז הוא עובר, ומכה ומקלל למי שהוא אביו, כי סבור שאינו אביו. ז"א אחד בא על אשה שהיא אשת איש, ואז הילד לא יודע שזה אבא שלו, אז את אבא שלו הוא לא מכבד ואת האיש ההוא הוא גם יום אחד יקלל וירביץ לו מכות, והוא לא יודע שזה אבא שלו. עובר על לא תרצח, שהנואף נכנס על מנת שאם יתפס יהרוג או יהרג. כמו שאתם רואים כל יום היום, שאנשים אונסים ורוצחים בשביל שלא יוכלו להגיד אח"כ מי זה היה. עבור על לא תנאף שהרי הוא נואף. עובר על לא תגנוב כמו מים גנובים ימתקו, עובר על לא תענה ברעך עד שקר, שהוא נואף עם אשת חבירו והיא אומרת לבעלה מך אני מעוברת. עובר על לא תחמוד אשת רעך, שכל מי שהוא חומד אשת חבירו ונואפה חומד כל ממון של חבירו, כיצד? שהוא נואף עמה והולך והיא יולדת ממנו וסבר בעלה שהוא בנו, בא להפטר מן העולם, עושה לו ירושה ומורישו בכל אשר לו, ואינו יודע שזה לא הבן שלו, ונמצא שהוא חומד כל אשר לחברו. עובר על זכור את יום השבת, כיצד? שהרבה פעמים כהן יש לו כהנת, ישראל נכנס עליה והיא יולדת מישראל, וסבור שהוא בנו של כהן, ועומד אותו תינוק וגדל ומשמש בבית המקדש בשבת, ואינו אלא ישראל ונמצא חילל את השבת. בקיצור עוברים על עשרת הדברות. ומעשה ברשע אחד שחמד אשת שכנו, שהיא היתה יפת תואר וטובת שכל, ודבר עמה פעמים רבות והיתה ממאנת לו, לפי שאשת איש היתה, פעם אחת הלך בעלה למקום אחד וערב שבת היה, עמד אותו רשע וחתר את הבית בליל שבת ואנסה ושכב עמה ואח"כ הרגה כדי שלא תזעק ותגיד את קלונו, וגנב כל מה שבבית והלך לו. הרי שעבר על זכור את יום השבת, ולא תנאף ולא תרצח ולא תגנוב ולא תחמוד, למחר באו השכנים וראו את המחתרת, נכנסו לבית ומצאו את האישה שהיא נהרגת, אמרו מי עשה זאת? לא עשה אלא פלוני שכנו, קראו ואמרו לו למה עשית זאת? אמר להם אני נשבע לכם שלא עשיתי, נכנס לבית הכנסת ונשבע להם ועבר על לא תשא, מה עשה? שכר עדים של שקר, ויעידו על אחד משכניה הרעים שהוא עשה, ועבר על לא תעבור ברעך עד שקר. פשפשו את הדברים וייוודע שהוא עשה את כל המעשה, ונתיירא שלא יהרגוהו וברח לו, ועבר על כיבוד אב ואם, הרי שעבר על עשרת הדברות. מי גרם לו? על שחמד את העריות, ללמדך שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה.

ש. איך קשור כיבוד אב ואם לזה שהוא ברח?

הרב: הוא לא יכול לקיים מצות כיבוד אב ואם. חוץ מהפדיחות. 
וכן כל העריות עונשן חמור עד מאד, שכן אחר כולן כתיב "ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם", והזהיר גם כן ע"י נביאיו, כמו שכתוב "כי חילל יהודה את קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר, וכתוב אחריו "יכרת ה' לאיש אשר יעשנה". ודע שיש עוד סיבה גדולה שמביאה לאדם שיהיה לו הפקר איסור עריות, וזה ע"י ניבול פה, כי ידוע שע"י מידת הבושה יש על האדם יראת ה' שירא מלחטוא, וזו המדה נקבע באומה הישראלית במעמד הר סיני שירד ה' אז בענן כבודו ונגלה עליהם פנים בפנים, כמו שכתוב "בעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" ואמרו חכמים ז"ל זו הבושה, שכל המתבייש לא במהרה הוא חוטא, ועל כן כשהיצר הרע רוצה להחטיאו מרגילו בתחילה באיסור ניבול פה כדי שיסולק מעליו מדת הבושה, וגם ממילא על ידי זה גופא הוא מגרה את יצר הרע בנפשו, ונקל לו להחטיאו על זה, והנה העוון הזה גופא אפילו אם לא היה בא ע"י זה לגילוי עריות, גם עצם ניבול הפה הוא עוון פלילי שמטמא ומתעב ע"י זה את נשמתו. ואמרינן בגמרא, בשבת ל"ב, כל המנבל את פיו אפילו נחתם עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה חס ושלום.

ש. מה זה נקרא שהוא מקלל?

הרב: לא, הוא מדבר מילים לא יפות כענינים של צניעות.
ובעוון זה בחורי ישראל מתים, וצרות רבות וגזרות קשות מתחדשות, וגם ידוע מה שמובא בספרים, שע"י עון זה שמטמא ומתעב את כח הדיבור שלו, כל דיבוריו שמדבר אח"כ בדברי קדושה, כגון קריאת שמע ותפילה ואיזה ברכה הכל הוא הולך לטמיון שאין מתקבלין למעלה באוצר מלכו של עולם כלל אם לא שעשה תשובה, שזה דומה לאחד שהביא דורון למלך בכלי מאוס, הפה שלו זה כמו גרף של רעי, ומשמה הוא מוציא את כל התפילות שלו, והפה הזה משמש אותו לניבול פה. וזה דומה לאחד שהביא דורון למלך בכלי מאוס, שבודאי משליכין לו הכל על פניו וענוש יענש. כן הוא בזה, כל המצוות הן דורונות לקב"ה, ומכל כלים הנבחרים שיש לו לאדם הוא הפה שבו כח הדיבור, שעל ידי זה נבדל האדם מן הבהמה, וכשאדם מטמא ומתעב פיו בדברי נבלות ואח"כ הוא מביא דורון בפיו לה' שמברך אותו בפיו ומהלל שמו, אין זה מברך אלא מנאץ. 
והנה אצל נערים ונערות שעובדים בבתי חרושת, יש מהן שמצוי אצלם בעוונותינו הרבים חטא של ניבול פה מאד, בחורים ובחורות מדברים כל מיני שטויות, ובפרט במקומות כאלה בתי חרושת או חנויות או קניונים או כל מיני מקומות, ועל ידי זה ממילא באים אח"כ לכל מיני עוונות, ועל כן האב שרוצה לרחם על בנו ובתו יראה להתרחק מאד מלמסור אותם לשם אם יודע שיש שם איזה חטא כזה, כי דרך האדם ללמוד במעשיו מאנשים שהוא רגיל עמהם, ואח"כ ממילא באים לקלקולים רבים. וכל מי שיש לו מח בקדקודו יראה לשמור פיו ולשונו שלא להתגאל בדיבורים המתועבים ואז אשרי לו בזה ובבא. וככה מפתים הבוסים את הנשים, גברים שנותנים לנשים שלהם לעבוד אצל בוסים אז איך הם מגיעים איתם למעשים שלא יעשו, שוחק איתה וזורק איזה מילה ככה ואיזה מילה ככה ואח"כ מגזים קצת ואומר איזה מילה גסה ואח"כ ככה וככה, ורואה איך זה עובר, ולאט לאט מזה לזה לזה לזה עד שמגיע לזה וזה וזה. אז לכן צריך להזהר לא לתת לאשה לעבוד במקום שחס ושלום יש אנשים פרוצים. 
וכל מי שיש לו מח בקדקודו יראה לשמור פיו ולשונו שלא להתגאל בדיבורים המתועבים ואז אשרי לו בזה ובבא.
וזה לשון ספר מעלת המדות, בני, השמרו עצמכם מן העריות מפני שנפש האדם מתפתה אחריהם, וכל מי שמתפתה אחריהן סופו נטרד מן העולם הבא, מפני שזה מן המצוות החמורות שבתורה ועל זה צריך יהרג ולא יעבור. תדע שכן הוא שהתורה ריבתה על העריות שמירה לפניהן ושמירה לאחריהן, לומר שיהא אדם נזהר ונשמר מהן ביותר, שמירה לפניהן כמו שכתוב "ושמרתם את חקותי ואת משפטי", ושמירה לאחריהן שכתוב "ושמרתם אתם את חקותי ואת משפטי ולא תעשו מכל התועבות האלה האזרח והגר הגר בתוככם", שתי שמירות הללו שמירה לאיש ושמירה לאשה ושמירה מאשתו כשהיא נידה ושמירה מאישה אחרת. שמירה בעיניים ושמירה בלב, שמירה בשפתיים ושמירה במעשה, שמתוך שאדם נותן לבו להסתכל באשה הרי לבו מתאווה לה והוא כרוך אחריה, ומתוך שאדם מרבה שיחה עמה ושחוק וקלות ראש סוף שהוא בא לידי הרגל עבירה, לפיכך רבתה עליה התורה שמירות הרבה, ומהם שמרתם את חקותי, עשו משמרת למשמרתי, כגון שניות לעריות שהם מדברי סופרים. חכמים אומרים שאפילו אדם לא ידבר עם אשתו בשוק, שהרואה לא יודע שזו אשתו, ואסור לומר שלום לאשה, אסור להגיד שלום לאשה, אם אתה רואה אשה שאתה מכיר לא אומרים לה שלום, שלום. מה שלומך? ברוך ה', מה שלומך? מה שלום בעלך? אל תשאל בעלי במילואים, איי, מסכנה אז מי סוחב לך את הסלים? ואז הוא עוזר לה עם הסלים, וההמשך ידוע. איפה זה התחיל? משלום. לא יאמר שלום, לא היתה שלומית בת דברי - היא מדברת איתו. למה אחת פרסמה הכתוב, שלומית בת דברי, שהיתה מרבה שלומות, סלם עליכום, שלום שלום, אהלן, היתה אומרת הרבה שלומות, בת דברי - מדברת, דברנית, בלבלבלבל... ומזה הגבר מבין, מדברת הרבה יש על מה לדבר. ואמרו חז"ל, שלא תאמר, לכן אמרו חכמים במשנה, לא ירבה שיחה עם האשה באשתו נאמר, כל שכן באשת חברו. 
ואמרו חכמים ז"ל, שלא תאמר כל מי שנואף בגופו בלבד נקרא נואף, אלא אפילו הנואף בעיניו, שנאמר "ועין נואף שמרה נשף" וכן הוא אומר, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. הרי למדנו שכל מי שתר העבירה בלבו ועיניו נקרא זונה. ואמרו חכמים ז"ל, אל תרבה שיחה עם האישה, שסופך בא לידי ניאוף, וכל הצופה בנשים סופו שהוא בא לידי עבירה, ואסור להסתכל אפילו בבגדים של אשה שתלויים בחבל. בני, בואו וראו כמה אשה זונה קשה, שהיא מרה מן המוות, כענין שנאמר ומוצא אני מר ממוות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה מצודים לעולם הזה וחרמים לעולם הבא. ז"א היא מצודה ורשת ללכוד את האדם. צאו וראו מה שכתוב באשה מנאפת, שתופסת את האדם בחלקת לשונה ורכות שפתיה, כענין שנאמר במשלי, "כי נפת תטופנה שפתי זרה וחלק משן חכה" אלו שפתי זונה, שהן מתוקין כנופת להטעות את הבריות, מה כתוב אחרי זה, "ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות" שכפי עריבותה של עבירה תהיה אח"כ מרירותה, ולא עוד אלא שמביאה אותו לידי מיתה, כמו שנאמר "כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה, ואמרו חכמים ז"ל באגדה, מה זה שכתוב "ואחריתה חדה כחרב פיות, מה החרב הזו אוכלת משני צידיה כך הזונה מאבדת חייו של האדם מהעולם הזה ומן העולם הבא. וכן הוא אומר, רגליה יורדות מות היינו בעולם הזה, שאול צעדיה יתמכו לעולם הבא. 
אבל כל מי שבא דבר עבירה לידו ופירש ממנה מאהבת ה', לא מ פני יראת אנשים, זוכה ועולה לגדולה. מי שעומד בנסיון כזה זוכה ועולה לגדולה. תדע שכן הוא, שלא עלה יוסף לגדולה אלא בשביל שפירש מן אדונתו אשת פוטיפר, וגם הרש"ש הקדוש זכה בגלל שקפץ מקומה שלישית בגלל שפיתתה אותו איזה אחת שרוכלת ומוכרת כל מיני דברים. וגם השדה חמד זכה בגלל מעשה שנעשה שאחת אמרה עליו שכאילו הוא עשה מעשה שלא יעשה, ומי שגרם לו את זה זה היה החברותא שלו שהוא קינא בו שהוא מתקדם יותר ממנו, ואחרי זה שהיא חזרה בה אז הוא לא רצה לפרסם את הענין שלא לשפוך את דמו של זה ששפך את דמו, לכן זכה להוציא את השדה חמד את כל הספרים שלו. בקיצור, כל מי שעומד בנסיון הזה זוכה לגדולה. 
והיה אחד שהלך למדינת הים והלך אצל אחת ושילם הרבה כסף, 400 זוז, והוא היה להוט אחרי עריות, ושמע שיש עוד אחת שהוא עוד לא הגיע אליה, נסע עד למדינת הים, והיה לה שש מיטות של כסף ומיטה שביעית של זהב, והוא עלה איתה למעלה ובאו ציציות ותפחו לו על פניו, ראה את הציציות "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'", ירד לפני העבירה, התלבש, אמרה לו שמא ראית בי איזה מום? אמרה לה לא, יש לנו מצוה שנקראת ציצית, וראיתם אותו וזכרתם, ההיא התפעלה איך הוא יכול לבלום את עצמו שכבר הוא היה למעלה. אמרה לו מי אתה, מה שם עירך מה שם רבך, לקחה את כל הנכסים מכרה אותם, מכרה חלק למלכות חלק זה וחלק באה, הלכה לבית המדרש, אמרה לרב אתה יש לך תלמיד ככה וככה? אמר לה כן, אמר לה שמא נתת עינך בו? אמרה לו כן אני מתגיירת, אני רוצה להתחתן איתו. והתגיירה וזכה בה בהיתר ולא באיסור. אז מי שנמנע מזה עולה לגדולה, ה' יצילנו מן החטאים ויזכנו למצוות ולגדור גדרים ולשמור מפני הפרצות ולא להתערבב עם טיפשים ולא להרבות בדיבורים שהמרבה בדברים מביא חטא, ושנזכה לגרוס בתורה שבעה דפים כל יום, והתורה תטהר אותנו ונסיים את הש"ס תוך שנה, ובעזרת ה' השכינה תשרה עלינו אמן. 
אמן. 
רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות....