ה'חפץ חיים' נדחי ישראל' פרק מד קדושת התורה ותרמית האנשים הכופרים מחטיאי הרבים | הרב אמנון יצחק שליט"א

28-6-12
פרק מ"ד נדחי ישראל החפץ חיים, המשך לפרק הקודם. 
והנה אף בספרי קדמונים, הרמב"ם והכוזרי ועוד ספרים הרבה, האריכו יותר בחיזוק שרשי התורה אך לא חפצתי להאריך כי אצל רוב האנשים למותר הוא, וכל הדברים שכתבתי נראה לפניהם כמי שבא להוכיח על מציאות השמש הנגלה לעין הכל, כל מה שהוכיח עד עכשיו זה דברים ברורים כמו שהשמש מצויה, צריך להוכיח דבר כזה? כן נגלה ונתחזק מצוות התורה ויסודותיה וכל ייעודיה וייעודי הנביאים אשר אצל כלל ישראל, וגם מלבד שמקובל לנו מדור דור, אנו רואים אמיתת ייעודיה בכל יום ויום, ואיך נתקיימה הבטחתו יתברך ותורתו, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם, כרתי איתם ברית, הנה אני עומד בבריתי 3300 שנה פלוס, שהבטחה זו עמדה לנו בכל דור ודור, ששיני אריות לא אכלונו, וחמת פתנים לא שרפתנו, וכל האומות שהיו בזמן ההוא, כמו אשור ובבל וצור כבר כלו ונחרבו כפי הקריאה שקראו עליהם הנביאים בשם ה', ואנחנו כולנו חיים וקיימים בתורתנו ובאמונתנו. וכמו שאמר הכתוב, "כי טוב ה' לעולם חסדו ועד דור ודור אמונתו", וכבר תמה על זה אדריאנוס קיסר, שהיה אז בזמן שנחרב המקדש, וישראל נתפזרו בין האומות, ואמר לרבי יהושע, גדולה היא הכבשה שעומדת בין שבעים אריות, והשיב לו רבי יהושע, גדול הוא הרועה שמצילה. 
וכל שכן עתה, שכבר עבר ברוך ה' עלינו קרוב לאלפיים שנה אחר שכל האומות הראשונים המושלים עלינו כבר כלו ונתבטלו ואין זכר למו, ואנו ברוך ה' חיים וקיימים. ועוד מעט יגיע התור של סוריה ואיראן ולבנון ועזה ואתם תראו.
והנה לאלה שכבר נטבעו בדעות כוזבות כבד למצוא להם תרופה. היום, אתמול כבר חיסלו את העוזר של מבחוח, טייפרו לשמים, והנה לאלה שכבר נתבעו בדעות כוזבות כבד למצוא להם תרופה, אם לא שיערה עליהם ה' רוח ממרום, שנשתבש דעתם והוכו בשגעון ועיוורון מלבחון את האמת. 
ודומה עניינם למלך אדיר שבנה לו מבצר משגב חומה דלתיים ובריח, ובתוכו ארמונות מפוארים למושב סרב לוועד יועציו, למשמרת פקידיו, ובראשו מבצר בנוי לתלפיות להוד והדר למושב המלך, וחלונות לו שקופים אל רחוב העיר אשר לפני שער המבצר, ויהי היום ההוא, יעבור ברחוב ההוא איש אחד אשר לו תבלול בעינו, תבלול בעינו, תבלול בעינו, מה שנקרא היום קטרקט, וכל הניצב ישר נדמה בעיניו כי הוא נעקש ונפתל, ז"א כל דבר הוא רואה עקום בגלל התבלול, והוא את חסרונו לא ידע ואת מומו לא הכיר, וכהביטו על גובה המבצר וידמה בעיניו כי כתליו כפופים ונוטים ליפול אל הרחוב, וישא את קולו לכל העומדים עליו, מהרה החפזו ונוסו מזה פן תדבק אתכם הרעה כי החומה נופלת, רבים וגם שלמים שחקו ממנו, האם מבצר המלך הנורא והנשגב יפול חלילה? ורבים מהנבהלים והנחפזים בלי ישום עין ולב האמינו לו ונסו לקולו, שמעו, הכניס את כולם לפניקה, התחילו לברוח. ויזעקו גם הם, הוא אומר המבצר נופל והם המבצר נופל, וערער התערער, והחכמים אשר בעם יאזרו עוז לעצור בעם לומר, הלו, אל תחפזו אל תבהלו, שימו לב פקחו עין, הביטו וראו, הארמון על מכונו, השרים על משמרתם, היועצים על מושבים, למה תניעו את לבבכם לקול הנבוך הלזה, אבל אלה הנבהלים השתגעו ויתהוללו לומר איש לרעהו ננוס ננוס מהר, החומה תתערער והשרים עוד אינם, ויהי הם העושים הנה והנה ויקום איש אחד חכם ונבון, כחס על העם, כחס על בוז המבצר ושריו, וילבש עוז ויקרא בקול ויאמר, שמעו נא דברי האין רופא פה? אם אפס מזור ורטיה, ויפנו אליו וישאלו, האם רופא ירפא שבר החומה? האם יחבש בצורי את פרצותיו? ויענם לא אחי, הרופא ישכיל אתכם לדעת, כי האיש אשר הניע את לבבכם ביראה מבוהלת תבלול בעיניו ואת כל הישרה יעקש. אכן באמת שובו נא והביטו, המבצר והארמון מה חזקו יסודותיו, מה עצו אשיותיו, אביו גזית, קורותיו ארזים ובריח ברזל לו לדור ודור יעמוד נצח לא ימוט, והנמשל מובן מאליו. זה נקרא מג'נון, הוא צריך רופא כי הוא חולה, הוא לא יודע שיש לו תבלול בעינו, אז כל אלה הכופרים אלה חולי נפש, צריך להם דוקטור ופרופסור שיגידו להם אתם משוגעים, כי התורה הקדושה היא חומה בצורה שבנה אותה מלך עליון יתברך שמו, כמו שכתוב "אני חומה" זו תורה, והאיש אשר הוכה בעיוורון השכלי נדמה לו על החומה הזו שתיפול חס ושלום, ולא תתקיים, אבל האיש אשר עיני שכל לו יזעק על הנבוך הזה לומר, מה ראית כי נזעקת? הלא אושיותיה של התורה חזקים ובנויה היא לתלפיות בכל מיני חכמה ודעת, בכל ייעודיה נתקיימו, והיא, רק היא, סיבת קיומינו ונשמת חיינו זה אלפי שנה, אין זה כי אם תבלול בעיניך וכל הישרה תעקש. אז אם אתם רואים כופר תגידו לו חפש רופא, אתה לא מבין בכלל מה הבעיה שלך, יש לך קטרקט, לך תטפל בעצמך מותק, יש לך כרטיס לקופת חולים, תלך מותק תלך, תעמוד בתור ואל תאחר. 
וכמו שאמרו חכמים ז"ל, אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות, ואלה שנשתרשו בחטא כבר נשתבשה דעתם לגמרי מלבחון את האמת. אלה כבר משוגעים שוטים וזה צריך רק עזר אלקי בשביל שהם יוכלו להרפא, זה גם דוקטור ופרופסור לא יעזור לו אז. 
אבל כל איש ואיש שרוצה לשמור את נפשו, למה זה מצחיק אותי, כי ככל שלומדים יותר הם משתגעים יותר, ז"א כמה שהוא לומד ונהיה יותר אקדמאי וכו' וכו', הוא נהיה יותר פסיכי. אז לכן זה מזכיר לי את ההוא מראש העין שישב עם המדעה עם הנרגילה, ובא איזה תייר מלומד, ושאל אותו איפה זה רחוב, וור איז רבי יהודה סטריט, אז הוא אמר לו אני לא מבין מה אתה אומר, אז הוא אמר לו בצרפתית, אז הוא אמר לא מבין לא מבין, אמר לו ברוסית, אמר לו לא מבין לא מבין, דיבר איתו באתיופית, לא יודע שום דבר מה מדברים, אז ההוא התייאש התייר הלך, אמר התימני עם הנרגילה לחבר שלו, אתה רואה, יודע ארבע שפות, מה עזר לו? 
אז לכן הוא אומר, אבל כל איש ואיש שרוצה לשמור את נפשו ונפש בניו יתרחק ויברח מהם - מהמשוגעים כבורח מן האש, וכל שכן ימנע מלקרות עיתוניהם, ספריהם, תכניותיהם המלאים דברי חשק ולצון מן הנוהגים בדרך התורה, שהם כסם המוות להקורא לשומע ולרואה והצופה בהם. וכמו שהזהיר שלמה המלך ע"ה ואמר, בני אל תלך בדרך איתם, מנע רגליך מנתיבתם כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם. אתם רואים היום, דקירות על ימין ושמאל, כל יום דקירות, אתמול ארבעה בעטו באחד בן שישים ושמונה סתם, קסחו, ואחרים דקרו ארבעה אחד משמה, וההוא ככה וזה ככה, כל יום, כל יום, כל יום. 
מזהיר כבר שלמה מזן, בני, אל תלך בדרך איתם, מנע רגליך מנתיבתם, מקום שהם הולכים תלך במקום אחר, כי רגליהם לרע ירוצו, הם רצים לרע, וימהרו לשפוך דם, תוך כדי הריצה שלהם הם ישפכו דם. וביאורו, כשם שהיצר טוב יש לו שלוחים, אנשי יראי ה' שמעוררים את האדם המתרשל ומזרזים אותו לעבודת השי"ת, כן היצר הרע יש לו שלוחים, והם אנשים חוטאים אשר מזרז אותם לילך לפתות את האדם לרע, ויש נפ"מ בשליחות, כי שלוחי היצר טוב אינם משתדלים לעשותו בפעם אחת לאיש צדיק וחסיד, אלה שמשפיעים הם לא משפיעים עליו מיד היום תהיה צדיק וחסיד, דהיינו שיפרוש לגמרי מן העולם ויעסוק בתורת ה' לילה ויום, רק משתדלים להוליך אותו לאט לאט לעבודת ה', לא כן שלוחי יצר הרע, הם החוטאים הפוגעים באיזה איש לפתותו, הם לא יספיקו עצמם אם יורידו אותו מדרגה אחת מה שהוא, אלא רצונם תיכף להורידו שאול מטה, הכל בדחיפות, ויפתוהו תיכף בחלקת לשונם לכפור ביסודי בעיקרי הדת, ויורידו על ידי זה אותו תיכף לשאול ואבדון. ז"א שלוחי היצר הרע עובדים שאדם יכפור מיד, שלוחי היצר הטוב עובדים איתו בהדרגה, לכן אני בשונה מאלה מבקש כדרשן דרישות לקבל מיד דברים, למה? לעשות חסימה לשלוחי השטן, כשאדם מקבל על עצמו קבלה ממילא הוא חוסם את השטן, איך יבוא יגיד לו עכשיו תרד, מה אתה מדבר שטויות, אני חייב לגמור את הש"ס תוך שנה עכשיו. ז"א כל קבלה שאדם מקבל זה גדר וחומה בפני שלוחי השטן, כל קבלה שהוא מקבל הוא פחות פנוי ללכת בנתיבתם, אבל אם הוא יהיה פנוי, רוח שטות תחדור אליו מכל כיוון ויורידו אותו למטה למטה למטה. אז לכן צריך האדם תמיד בעצות להתגבר על יצרו, לקבל קבלות, להטיל על עצמו חובות, מטלות, כל מה שיגביר על עצמו חיובים ככה ינצל מיצרו, ואז יתרגל וזה יהפוך להיות תפקיד של חייו. ולא עוד, אלא יגביר סביבו את חבריו, ויעודד אותם, ממילא הוא מבצר את עצמו בחבורה הקדושה שסביבו, ויגדיל את המעגלים וכן הלאה, ואז יותר יהיה לו קל לשמור על התורה, אבל אם הוא נשאר כערער בערבה וכולם רק שלוחי השטן באים אליו, תעזוב אותך, נו אתה גם כן שומע לכל אחד וזה פה ושם, בא אתנו, בא נלך, לא יהיה לו קל, והנה קיבלתי אס אם אס עכשיו, מהחבר'ה שלומדים איתי בבוקר, כבוד הרב הרגת אותנו, ה' ישמור, אין לי בטחון כל היום, אני מרגיש ערום ממש כך, כאילו חס ושלום אין השגחה מלמעלה, אתם רואים רק עזבתי אותם שבוע ככה זה, קשה, וזה אנשים רציניים. אדם שמתרגל לטוב צריך להגביר עוד יותר טוב, אם לא - מרגיש רפיון, והרפיון מוריד יותר ויותר. הנה חכם עבדן זכה עכשיו שבוע ימים להתקרב לקודש, עכשיו אנחנו נלך נראה איך אתה תתגבר, אתה צריך עכשיו לעשות כל מיני תרגילים, אתה מבין, איך להתחזק, שלא להתרפות, כן, תזהר, לכן אני מזהיר, תגדיל את החבורה מסביבך עכשיו עוד, ושישבו ויראו ויצפו בשיעורים ויראו וככה להתחזק, אפילו שאנחנו בריחוק מקום, אנחנו קרובים בלב, אנחנו הולכים באותה הדרך, לעלות במסילה העולה בית אל.

ש. לפעמים אני נכנס במרה שחורה

הרב: לא מה פתאום, מה פתאום, מה פתאום.
וכן בירר עניניהם, כי נופת, תשמעו איך עובדים היצר הרע וסטרא אחרא, זה הפילוסופיה והעיתונות והספרים הנלוזים והתכניות והכפירה, ממשיל את זה שלמה המלך לאישה שמפתה את הגבר, איך היא עושה זאת, כי נופת תטופנה שפתי זרה, וזה הכוונה למינות ותאוות, כפירה ותאוות, מפתים את האדם כמו אשה שמלחשת בקולה מפתה אותו, נופת תטופנה שפתי זרה וחלק משמן חיקה, החיך שלה, ואחריתה מרה כלענה, חדה כחרב פיות רגליה יורדות מוות שאול צעדיה יתמוכו, היא דואגת שכולם ירדו תיכף לגיהינום, ועתה בנים שמעו לי ואל תסורו מאמרי פי, הרחק מעליה דרכיך ואל תקרב אל פתח ביתה, כי הקריבה כבר מסוכנת, פן תתן לאחרים הודך ושנותיך לאחרים, לשר של גיהינום, פן ישבעו זרים כוחך, כוחות הסתרא אחרא יקחו לך את כל הכוחות וישאבו אותך לתוך הכפירה והתאוות והמינות והאפיקורסות והחבר'ה האלה, ואצווך בבית נכרי ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך, ואמרת איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי, כי מי שנמשכין אחרי המינות, לא די שאינם מחזיקין טובה למוכיחין אותן בחייהם שיסורו מדרכי שאול, אלא גם מנאצים אותם, מבזים אותם, עזוב אותך מכל השטויות האלה, אתה תראה איך אתה נראה, תראה איך אתה זה, מנאצים אותם, ואז יתאונן האדם, כמו שאומר שלמה המלך, ולא שמעתי לקול מורי ולמלמדי לא הטיתי אזני, כמעט הייתי בכל רע בתוך קהל ועדה, ז"א שלא התביישו לעשות רע בפרסום לעיני כל. כל זה למי שנמשך אחריהם, מתפתה אחריהם, לא מתרחק מהם, אבל אדם צריך להרחיק עצמו, הרחק מעליה דרכך. 
והעצה היעוצה לכל מי שרוצה לשמור לעצמו ולבניו שלא ימשכו אחר דעותיהם הכוזבות של הכופרים, הוא רק ע"י לימוד התורה, שע"י לימודה וההתבוננות בחכמתה האלהית ורוב קדושתה יתרחק מלבבם דברי השטות והתפלות וכדמיון החושך מן האור, שנר אחד ידחה הרבה מן החושך, וכן מובא בתנא דבי אליהו, כיון שנכנס דברי תורה לתוך לבב אדם יוצאים דברי שטות מלבבו. למה? כמו שיש פה כוס מים, אם אני אשפוך עכשיו לתוך הכוס מים יין, כנגד היין הנכנס יצא מים, אני אשפוך עוד יין יצא עוד מים, עד שבסוף יהפך הכל יין, כשאדם מכניס תורה מוציא טומאה, מכניס תורה - מוציא דברי שטות, לכן איך בורחים מהם? מכניסים תורה, מקבלים עול תורה, עוד שיעור, עוד לימוד, עוד שבעה דפים, עוד שו"ע, עוד הלכות, עוד דבר ועוד דבר ועוד דבר. 
וכן סיבת האנשים שפקרו, כפרו, זה גם כן מפני שלבבם ריק מתורה, מה יעשה? הוא פנוי, אז הוא מציץ מהחלון, רואה אנשים הולכים אז הוא יורד גם עולה, לאן הוא יסע? לאן אתה הולך, יאלה אני בא, איפה אתה הולך, ההוא מצלצל אתה בא, יאלה אני בא, לאן אתה בא, אין לי מה לעשות אני בא, לאן אתה הולך אני הולך, מה זה משנה. לא תלך בדרך איתם מנע רגליך מנתיבתם, רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם. 
ועל כן כמה החוב גדול בדור הזה על האב ללמד לבנו תורה שבכת בונביאים ומשנה וגמרא, ספילי כתורה, כמו שור שאובסים אותו נותנים לו לאכול ככה אתה צריך לתת לבן שלך כשהוא קטן, תן לגרוס הרבה, תן לו ללמוד הרבה, תן לו פרסים, תן לו מתנות שילמד בעל פה, בעל פה, כמה שיהיה לו גירסא דינקותא לא במהרה משתכחא, הוא יזכור את התורה הזאת. אם זה עזר למנשה, מנשה הבן של חזקיה, כשהיה כבר בתוך הדוד ששורפים אותו אז הוא פנה לכל עבודה זרה ולא עזרו לו, ואז הוא נזכר שיש אלוקים, אמר לו אם אתה קיים כמו שאבא שלי אמר, ואתה תוציא אותי מפה, אני אחזור בתשובה, נראה אם אתה אמת. למה הוא נזכר בפסוק שאבא שלו לימד אותו כשהיה קטן, בצר לך ומצאוך כל הרעות האלה ושבת עד ה' אלקיך, נזכר בפסוק, פסוק אחד הציל את חייו, וה' הציל אותו והטיס אותו בלי אל על עד ירושלים, וחיה עוד 22 שנה בתשובה. מנשה שהיה רשע גמור. למה? פסוק של גירסא דינקותא, מה שלומד אדם בהיותו תינוק, כמה שנותנים לו יותר תורה, אוי להם למשפחות משאירים בבית טמבלויזיה ומרגילים אותו לשטויות ולמשחקים ומיקי מאוס ואח"כ סרטי מתח וקשקושים ועוד מטמאים את נפש הילד, והוא יתרגל לזה ולא תוכל לעקור את זה ממנו, אבל ילדים תמימים ששומרים עליהם עד כמה שאפשר, ולא נותנים את זה, ומספיגים אותם בתורה הרבה, יש סיכוי שהילדים האלה ימשיכו בדרך ויהיו גדולי דור, אבל אם נותנים להם בשביל לסתום, כמו שאומרים, את הזמן, ושלא ישתוללו ולא יפריעו ולהעסיק אותם כאילו, נותנים סרטים ושירים וחרתת, ככה גומרים על הילדים. לא יצא מהם שום דבר. אתה במו ידיך קברת אותם בחייהם. אל תתלונן אח"כ שהם יהיו ארחי פרחי. כל מה שאמרתי זה והלואי. והלואי. אחרי שתעשה את כל מה שצריך והלואי, כי הדור פרוץ גמור לגמרי, לכן אתה צריך להיות גם דוגמא, הבית צריך להיות על אדני התורה, האשה רואה, הילד רואה, הבת רואה שהאמא לומדת חומש וגומרת אותו, האבא גומר גמרא, כולם לומדים, כל הבית על המסלול, הילדים עושים חידות תחרויות ענינים בתורה, הכל תורה, תורה תורה תורה, ומצטיינים במידות במעלות בכל דבר, היום עובדים על מידת הצניעות, היום עובדים על מידת הבושה, היום עובדים על מידת הותרנות, היום עובדים על מידת האהבה, ה יום עובדים, כל פעם לעבוד על משהו חדש, יום שבוע חודש, לא משנה, כל אחד. נותנים להם משימות, תכלית, משהו, מטרה, לא, מה אתה עושה טוב רד לשחק, מה אתה זה טוב פתח את המשחק, טוב בא אני אראה לך במחשבה, טוב אעשה לך מוזיקה, מה זה? אתה הורס את הילד במו ידיך. אין סבלנות לאנשים, הם עסוקים בשטויות גם אז הם נותנים להם להתעסק בשטויות, אח"כ מתאוננים, הילד שלי ככה הילד שלי ככה, הוא חצוף הוא עושה ככה וככה וככה. 
לכן חוב גדול בדור הזה על האב ללמד לבנו תורה שבכתב ונביאים ומשנה וגמרא, שבכל זה ישריש בלב בניו יסודות האמונה וירחיק אותם מדעות כוזבות, ורק שיבחר להם רב וחרד לדבר ה', דאם לא כן חס ושלום יקלקלם יותר מאשר יתקנם. שאלו את הסטייפלר זצוק"ל, באיזה תלמוד תורה לשים את הבן, איך יודעים באיזה ת"ת לבחור לבן, הוא אמר תשימו בתלמוד תורה שיש שמה מלמד שיודע להמחיש לתלמידים את הגיהינום את הגן עדן, שיצייר להם את הציורים, שהילד יחקק לו כבר מקטנות מה זה גן עדן ומה זה מעלת הצדיקים ומה זה גיהינום וענשם של הרשעים. אם יש מלמד כזה שיוכל לתקוע במוחם את הציורים האלה, זה תהיה השמירה הכי גדולה שלהם במשך חייהם. 
וכן יעץ לנו שלמה המלך ע"ה, שאך בהתדבקות בתורה אפשר להנצל מדעותיהם, שאפילו אם יתרחק מהם הרבה אי אפשר שבשום פעם לא יבוא לאזניו דבר מדבריהם, כמו שכתוב במשלי, אני הייתי אצל איזה רב והראיתי לו איזה רב ליצן שמדבר כל מיני דברים, הוא היה תופס את האזניים לא לא לא אל תשמיע לי, לא לא לא כך היה עושה שלא לשמוע, שלא לשמוע, לא היה רוצה לשמוע שזה לא יחדור אליו, אתם שומעים? והיה רב אחר שהייתי חייב להראות לו את זה, ומה היה עושה, ה' ירחם והיה מוציא מילים ה' ירחם, זה כל מיני דברים שלא ידבק בו. אתם רואים אנשים שהולכים ליד איזשהו מקום ורואים נבלה סרוחה אז מה הם עושים, ככככט ויורקים, כן, למה הם מרגישים כאילו עכשיו הריח שלה והכל נכנס וכאילו זה בפנים אז הוא רוצה להוציא את זה, אז מה הביטוי שהוא עושה - ככככט ומוציא. כשאדם שומע כפירה הוא צריך לברוח. 
לכן כתוב במשלי, בני שמור אמרי ומצוותי תצפון איתך, שמור מצוותיך וחיה ותורתי כאישון עיניך, כמו שאתה שומר על האישון שלא יפגע חס ושלום ככה תשמור על התורה, קשרם על אצבעותיך, כתבם על לוח ליבך אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא. לשמרך מאשה זרה מנכריה החליקה אמריה, ואשרי האיש המתחזק עצמו ובניו לשמור את מצות התורה ולכבד ולהוקיר את ההולכים בדרכיה באמת, אלה שהולכים אבל בדרכיה באמת, כי יש כאלה שהולכים לא באמת, הם מחפפים והם מחפפים, אז לכן צריך לבחור ולראות אם הרב דומה למלאך ה' צבקות אז תורה יבקשו מפיהו, ואם הרב לא דומה למלאך ה' צבקות תורה לא יבקשו מפיהו, והסברתי זאת. איך אנחנו יודעים אם הרב דומה למלאך או לא דומה למלאך? לא ראינו מלאך, אז איך אנחנו יודעים אם הוא דומה לו? אלא כתוב, שכל עשב ועשב יש לו מלאך שאומר לו גדל, דהיינו יש כח רוחני שמחיה כל דבר ודבר. 
יש שאלה שנתחבטו הפילוסופים, הגוף והנשמה זה שני הפכים, הנשמה לא ניזונה מאוכל, הגוף ניזון מאוכל, אז איך זה כשאדם מפסיק לאכול הנשמה יוצאת? איך היא תלויה פתאום באוכל? וחיפשו לזה מענה ולא מצאו, כל הפילוסופים בעולם לא ידעו איך מתחבר נשמה עם גוף, עד שבא הארי הקדוש והסביר להם, כל מה שברא הקב"ה בעולמו הוא ברא אותו עם כח רוחני, ה' אמר ויהי, מה זה האמירה שלו? רוחניות, ומעצם הרוחניות שהוא אמר נברא עצם הדבר. הוא ציוה ויעמוד, אז ז"א, כל ברוא וכל בריאה בעולם יש בתוכה מאמר ה', פירושו - החלק הרוחני שמחיה את העצם הגשמי, אז אין דבר בעולם, אבן דומם צומח חי מדבר, שאין בו את החלק הרוחני המחיה אותו, ז"א דבר ה' קיים בכל דבר ודבר, אחרת אין לו קיום. 
כשאדם אוכל לחם אז יש את הלחם שזה עשוי עיסה בצק, ובתוך הבצק יש את המאמר הרוחני האלוקי, אז יש לחם גשמי ויש בלחם רוחניות, כשאדם אוכל לחם, מי נהנה? הגוף, ובחלק הרוחני מי ניזון? הנשמה, אז מעצם האכילה יש מזון גם לגוף וגם לנשמה, לכן כשלא אוכלים אין מזון גם לנשמה, על זה אומר הארי הקדוש אמר הפסוק, כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם, שני אדם יש, אדם הגוף ואדם הנשמה, כי לא על הלחם לבדו, דהיינו העיסה בלבד יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' שנמצא בלחם יחיה האדם הנשמה. אז כל עשב וכל דבר שיש בעולם יש מלאך כח רוחני שאומר לו - גדל, אם לא יהיה החלק הרוחני הוא לא יגדל. אם הרב דומה למלאך ה' צבקות תורה תבקשו מפיהו, איזה רב- שהוא דומה למלאך, איזה מלאך - שאומר לו גדל, אם הרב לא נותן דרשה, לוקח את הכסף והולך הביתה, ולא אכפת לו מה היה, מי שמע מי לא שירדמו אפילו, אלא הוא אומר לציבור גדל, והוא דואג שכל שיעור יגדלו, ויעלו מעלה מעלה, ויתפתחו, ויקבלו על עצמם עשייה, אם הרב דומה למלאך כזה שאומר לו גדל, תורה יבקשו מפיהו, ואם לא אל יבקשו מפיהו כי מה התועלת? מה זה ערב בידור, מה זה ערב הקשבה, מה זה? גדל! אם אומר לו גדל תורה יבקשו מפיהו.
אז לכן, אשרי האיש המתחזק הוא ע צמו ובניו לשמור את מצות התורה ולכבד ולהוקיר את ההולכים בדרכיה באמת, ההולכים בדרכיה באמת. לכבד ולהוקיר את ההולכים בדרכיה התורה באמת, ולמנוע את עצמו ובניו מדברי תפלות המטמאין נפש הקורא אותם, לא להכניס עיתונים אפילו בחינם הביתה, בשום אופן, גם לא בשביל הדגים, לא , אפילו לא לזכוכיות, לא להכניס עיתון בכלל, בכלל לא להכניס, בכלל.
פעם אדמו"ר מגור אמר, אפילו אלה ששמים, פעם לא היה כמו היום ידיעות בתיקים, היו שמים איזה חבל והיו תופסים תיק או סל היה ככה, אז בשביל שיהיה קל לסחוב מהשוק שזה היה כבד היו עוטפים עם עיתונים לעשות את זה ככה שזה יהיה נח לתפוס, הוא אמר שאדם שעושה כזה דבר הוא יכול להגיע לכפירה, רק מעצם זה שהוא מחזיק את העיתון ככה בלי להסתכל, והוא לא ידע מאיפה הגיעו לו דעות משובשות. כמו שאמרו חכמים, שהשוחד יעוור עיני, אז מה הם אמרו, שאפילו אם יכניסו לך שוחד לכיס ואתה לא יודע - זה משפיע. יש דברים שבסגולתם הם משפיעים בלי שתדע, כמו שכתוב במושב ליצים לא ישב, מה זה מושב ליצים לא ישב? לא עם ליצים לא ישב, זה פשיטא שלא יושבים עם ליצים, במושב ליצים, אם יש מקום שיושבים אנשים ומתלוצצים כל הזמן - אל תשב שם, אפילו אם לא נמצאים זה ישפיע עליך, למה? כי המושב מלא טומאה, מלא ליצנות, כמו שנכנסים לבית הכנסת של הארי הקדוש, פששש מרגישים, פעם אחד הגיע לבית כנסת איפה שהתפלל הגר"א - הגאון מוילנא, והוא עמד באיזשהו מקום השתומם, הוא אמר בחיים שלי לא התפללתי תפילה כמו שהתפללתי פה, מה זה? אמרו לו אתה עמדת בדיוק במקום שהגאון היה מתפלל. מאות שנים אחרי שהוא נפטר וזה עדיין משפיע המקום שהוא התפלל. אתם שומעים? אז מושב ליצים, אפילו אם יש מקום שרגילים שמה לשבת ליצים, אל תשב, יכול אדם לשבת פתאום באיזשהו מקום פתאום יבוא לו צחוק, הא הא סתם יצחק, מאיפה זה בא לך? מהמושב, המושב של הליצים. אתם מבינים? ככה זה. אז לכן אדם צריך להזהר, יש השפעה גם על הדומם, על כל דבר יש השפעה, רק אנחנו לא יודעים כי יש רוחניות בכל דבר, וכשאדם מטמא, לדוגמא, אדם נכנס לרמת אביב, ישר הוא מרגיש קרירות באמונה, כלום, אדם נכנס לבני ברק ישר הוא מרגיש משהו אחר, מי שטס ומגיע לארץ ישראל אפילו הוא רדום, אם יש לו רגשות קודש הוא מרגיש שהוא הגיע לארץ ישראל. גדולי הצדיקים כשמחליפים מקום, אפילו תיסע איתם באוטו תכסה להם את העיניים, בהרגשה שלהם ירגישו באיזה מקום הם נמצאים, למה? כי המקום משפיע. מקום משפיע. אז כשאדם לומד צריך ללמוד דוקא בבית המדרש, בבית הכנסת, לכן המתפלל תמיד יעמוד במקום שהוא רגיל להתפלל, שכל הקובע מקום לתפילתו אלהי אברהם בעזרו, כי אברהם היה תמיד מתפלל באותו מקום. למה? כי באותו מקום יש לך את כל הזכרונות של כל התפילות שהתפללת שם, וכל הבקשות ואז יש לך עוד יותר העצמה, והמקום עושה את שלו, אבל אם תעבור למקום אחר לא תרגיש אותו דבר. חוץ מאלה שסתם מתפללים בשביל לגמור, אבל מי שמתפלל באמת, משהו אחר לגמרי. סטיה קלה מהמקום - כבר מפריע. אז לכן בן אדם צריך לדעת, יש חשיבות לכל דבר ודבר, זה שאנשים לא מכירים, לא מוקירים, לא מעריכים, לא מבינים, צריך לדעת, חכמים אמרו הם יודעים מה אמרו, אז לכן כל אחד צריך לראות, למנוע עצמו ובניו מדברי תפלות המטמאין נפש הקורא אותם. אני במשך שנים לא נסעתי לתל אביב אחרי שעזבתי אותה ברוך ה', וההורים שלי היו שמה ולא הייתי הולך, שהילדים שלי לא יראו את תל אביב בכלל, בכלל. למה? טומאה, אתה רק נכנס, טומאה, רק המרואת שאתה רואה איך נראים אנשים. אתה הורס את העדינות של הנפש של הילד. איזה דיבור, איזה ברוטאליות, איזה התנהגות, איזה התנשאות, איזה גאוה סרוחה, כלבים בכל מקום עושים גדולים, בושה וחרפה, צ'ריק אתה מחליק, צ'ריק צ'רק מה זה עיר מלאה צואה. מה זה? ולמנוע עצמו ובניו מדברי תפלות המטמאים נפש הקורא אותם, ויזכו לראות בזכות זה בהרמת כבוד ה' וכבוד התורה וכבוד עמו בעגלה ובזמן קריב אמן. 
אמן. 
רבי חנניא בן ...