שבועת שווא אחת דוחה מאה זכויות חלק ד' | הרב אמנון יצחק שליט"א
(אין זה התמלול! אלא עיקרי הדברים ע"פ הספר 'אל תדחנו' (עמודים ל-לד) מאת הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! לכתבה על ספריו - לחץ כאן)
הנשבע לשוא נחשב כאילו עובד עבודה זרה עבודה זרה
ועיין בתנא דבי אליהו רבה אליהו רבה (פ' כו) שכתב: "אנכי ה' אלקיך ' אלקיך" "ולא יהיה ולא יהיה לך" "ולא תשא את שם ה' אלקיך לשוא אלקיך לשוא" מה ענין זה אצל זה? אלא ללמדך שכל הרגיל בשבועת שוא ובשבועת שקר, הרי זה כאלו עובד עבודה זרה, ואינו עושה קורת רוח לפני מי שאמר והיה העולם. ואינו מקבל עליו עול מלכות שמים שלמה.
וכל מי שאינו רגיל בשבועת שוא ובשבועת שקר הרי זה עושה קורת רוח לפני הקב"ה, ומקבל עליו עול מלכות שמים שלמה.
ובהמשך כתב שכל הרגיל בשבועת שוא ושקר אינו נוחל את חיי העולם הבא וכל מי שאינו רגיל בשבועת שוא ושקר נוחל את חיי העולם הבא!! ́
גורם לעניות
עוד כתב שם בתדב"א. וז"ל: אוי להם לרשעים שבשביל מעשיהם המקולקלים (שנשבעים לשקר) מביאין את עצמן לידי פסול והויין עניים עד יום מותן. ́
על ידי שבועת שוא היה ראוי לבוא מבול מים לעולם
ובזהר הקדוש ובזהר הקדוש פ' יתרו (דף צא:) כתב בענין זה סוד נפלא (עפ"י הספר מתוק מדבש) וזה לשונו: "לא תשא" סוד זה כבר פירשו החברים. לפי שכשהקב"ה שתל וברא את העולם השקיע ונעץ בתוך התהום צרור אחד שהוא חקוק בשם הוי-ה הקדוש הנזכר בפסוק זה "לא תשא את שם "ה' אלקיך" לשוא ."
והטביע אותו בתוך התהום, והיינו האבן שתיה הנמצאת במקום המקדש, והיא מגעת עד תחתית הארץ ונוגעת במימי התהום להכניעם שלא יתגברו לשטוף את העולם, וכשמימי התהום רוצים לעלות לשטוף את העולם עבור איזה עון שראוי לבוא עליו מבול כגון גזל ועריות, והשחתת זרע (והגם שהמים יודעים שבועת ה' שלא יביא עוד מבול לעולם מכל מקום כדי להראות שמקנאים לשמו הגדול הם רוצים לעלות) אבל הם רואים את סוד שם הקדוש החקוק על הצרור ההוא, ושבים ונשקעים וחוזרים לאחור. וגם שם הזה קיים בתוך התהום עד היום הזה.
ובשעה שבני אדם נשבעים שבועת שקר, שעי"ז כביכול מתישין כח של מעלה, הצרור ההוא עולה לקבל להשבועה ההיא, כיון שרואה שהוא שבועת שקר, אז הצרור ההוא שהיה עולה חוזר לאחוריו, ומימי התהום הולכים ושטים ועולים, והאותיות של שם הקדוש שחקוקות באותו הצרור פורחות תוך התהום ומתפזרות, והמים רוצים לעלות לכסות ולשטוף את העולם ולהחזירו כבראשונה שהיה העולם מים במים.
עד שהקב"ה מזמין לממונה האחד הנקרא עזריאל שהוא מלאך העזר הנמשך מן החסד שהוא שם א-ל. לכן נקרא עזריאל שהוא ממונה על שבעים מפתחות בסוד שם הקדוש. וחוקק בו אותיות השם כמקודם, ואז העולם מתקיים והמים חוזרים למקומם. לפי שנשבע הקב"ה שלא יביא עוד מבול לעולם. וזה שכתוב "לא תשא" ותעלה "את שם ה' אלקיך" החקוק על התהום "לשוא́ " פי' ע"י שבועת שוא.
חומרת השבועה, עונשה, והפסדה
וגם בכמה מקומות בש"ס ראינו את חומר הענין של שבועת שוא, ונביא כמה מהם:
הגמ' במס' גיטין (דף לה.) מביאה סיפור: אמר רב כהנא ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב, מעשה באדם אחד בשני בצורת שהפקיד דינר זהב בידה של אלמנה והיא נטלה את הדינר ושמה אותו בתוך כד של קמח, עברו ימים והיא שכחה את הענין. וכשלשה בצק מאותו קמח היה הדינר בפנים ולא נתנה דעתה לכך.
בא עני אחד לבקש לחם אירע ונתנה לו אותו הלחם שהדינר היה בתוכו, לימים בא בעל הפקדון ואמר הב לי דינרי, והיא אמרה יכנס רעל של מלאך המות בגרונו של אחד מבני אם נהנתי מדינרך כלום, לא עברו ימים מרובים ומת אחד מבניה!
וזה היה בגלל העון של שבועה, שאע"פ שנשבע שבועת אמת שהרי היא לא ידעה מה שאירע, שאם היתה יודעת לא היתה נשבעת, אבל היות שהיה הדינר בתוך הלחם בחסכה קצת קמח בגלל המקום שהיה הדינר מונח שם, זה נקרא שנהנתה ממנו ולכן נענשה.
וכששמעו חכמים דבר זה אמרו: מאחר שהיא נשבעה לאמת לפי דעתה ובכל זאת נענשה שמת בנה, כל שכן זה שנשבע לשוא ולשקר שבודאי אין לו מחילה. עכת"ד הגמרא.
ורבנו יוסף חיים יוסף חיים בספרו "בן יהוידע" דייק ממה שכתוב שהיה המעשה הזה "בשני בצורת" ללמדנו בזה תוקף וחומר איסור השבועה. דאע פ" שזו נתנה אותו ככר צדקה לעני, והיה זה בשני בצורת שיש בזה פקוח נפש והדינר ההוא החייה נפשות באותו זמן שהעולם מתים ברעב, עם כל זה לא הועיל זכות המצוה ההיא להציל מעונש השבועה, ונענשה בבניה כאשר פצה פיה. ́
נגעים באים על שבועת שוא
ובמסכת ערכין (דף טז.) כתוב: אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן על שבעה דברים נגעים באין. על לשון הרע ועל שפיכות דמים ועל שבועת שוא שבועת שוא ועל גילוי עריות ועל גסות הרוח ועל הגזל ועל צרות העין וע"ש בגמ' שמביאה ראיה על כל אחד מפסוק.
ובמסכת שבת (דף לג.) כתוב: בעון שבועת שוא ושבועת שקר וחילול השם וחילול שבת חיה רעה רבה (מתרבים בעולם ומחריבים הכל) ובהמה כלה, ובני אדם מתמעטין, והדרכים משתוממין (נעשים שממה מאין עובר כי ראוי שיהיה הכל חרב ושממה מבלא מציאות משום חילול וחורבן כבודו שיש כאן. מהר"ל) שנאמר וכו'.
ובמסכת שבועות (דף לט.): הוי יודע שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה בסיני. "לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא". וכל עבירות שבתורה נאמר בהן ונקה וכאן נאמר "לא ינקה". וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו וממשפחתו שנאמר (קהלת ה) "אל תתן את פיך לחטוא את בשריך", ואין בשרו אלא קרובו שנאמר (ישעיה נח) "ומבשרך לא תתעלם". וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו ומכל העולם כולו וכל עבירות שבתורה אם יש לו זכות תולין לו שנים ושלשה דורות וכאן נפרעין ממנו לאלתר...
הא למדת דברים שאין אש ומים מכלים אותן, שבועת שקר מכלה אותן וע"ש המשך הגמרא. ́
פורעניות רבות באות לעולם על שבועת שוא
ועיין בילקוט ועיין בילקוט מעם לועז מעם לועז (פ' יתרו כ, ז) שהביא עוד מהגמרא וכתב: בעוון שבועת שוא פורעניות רבות באות לעולם, חרב ובזה רבה, רצה לומר: שנכנס האויב וחרב שלופה בידו ונוטל נכסיהם של האנשים או מגפה או בצורת שהאנשים אוכלים ואינם שבעים. כלומר אפילו העשירים המופלגים נענשים בזה ואל יחשבו בלבם מה אכפת לנו שיש בצורת נשלם עוד ד' וה' גרושים לשבוע, לכן אף הם נענשים יחד עם כולם בצרה הזאת.
וברמב"ם הלכות שבועות הלכות שבועות (פי"ב ה"א-ב) כתב וז"ל: אע"פ שלוקה הנשבע לשוא או לשקר וכן הנשבע שבועת העדות או שבועת הפקדון מביא קרבן, אין מתכפר להן עון השבועה כולו שנאמר "לא ינקה" אין לזה נקיון מדין שמים עד שיפרע ממנו על השם הגדול שחלל, שנאמר "וחללת את שם אלקיך אני ה'". "לפיכך צריך האדם ליזהר מעון זה יתר מכל יתר מכל העבירות ."
ובהלכה ב' כתב וזה לשון: עון זה מן החמורות הוא כמו שבארנו בהלכות תשובה. אע"פ שאין בו לא כרת ולא מיתת בית דין יש בו חילול השם המקודש שהוא גדול מכל העונות.