המדריך ליהודי בגלקסיה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

תראה, אני גם יכול להגיד לכם, ראיתי, ראיתי, ראיתי. הרבה אנשים אומרים, אתה גם מצלצלת אליי כל היום במשרד, שהם ראו בחלום,

ואמרו לי ככה וככה, והרגשתי ותפסותי, ובלילה, וקמתי, ומהנקו אותי, ועשו לי.

הוא אומר, ראיתי והרגשתי. לא רק ראיתי, אלא ראיתי והרגשתי, ומה אני עושה איתו?

זה בדיוק מה שטב-א רק אומר, אין בעיה, חכה, מה אתה רוצה

אני שמר את הקלטות שלי. זה דיאוריה עד השאלה. אני לא שמר את הקלטות שלי. עוד בלי שאני אדבר את הקלטות שלי. נכון, שמר את הקלטות שלי. לא, חכה להקלט תתקדם.

מצטער.

אפשר לתת יותר מופיעים.

בסדר, טוב, אוקיי.

רגע, אז לא היה אדם קדמון?

בטח היה אדם קדמון, האדם הראשון.

אתה מתכוון לקדמון זה עם הראש או היה בטח.

מה שמצאו בהם להראות.

יש לי, זה קצת תרחה, אבל יש לי פה, בסוף אתה יודע,

שאני בסוף מעלה את הדברים. יש לי פה כתבה שהתפרסמה מאחד העיתונים החילוניים.

אני לא יודע איזה עיתון זה, זה נקרא משהו של ההסתדרות ממשרד החינוך,

קוראים לזה זיוף.

יש מדור כזה זיוף, כל מיני זיופים בנושאים מסוימים.

ושם מבינים שמי שבעצם אמר שהוא מצא את השלב המקשר בין הקוף לאדם,

יש איזה שלב ביניים שתמיד הייתה חסרת,

איזה חולייה חסרה.

התברר 44 שנה אחרי פטירתו שהוא היה שקרן.

הוא פשוט מאוד חיבר לסת של אורן אותן לגולגולת שהוא מצא,

ומזה הוא אמר שבעצם נמצאה הוכחה בין השלב של הקוף לאדם.

יש לי את זה בעיתונות חילונית שאין לה שום כוונה לפרסם אני יודע מה, או שינתו מדרך המדע והגיעו לדרך אחרת.

זה לא רק בספר הזה. יש עוד הרבה רעיונות,

ספר שנקרא אבולוציה ויהדות, של אברהם קורמן,

שמביא רצף של ראיות חופרות מהמדע עצמו כנגד התיאוריות הקיימות,

זאת אומרת הוכחות שסותרות תיאוריות.

הם מאובנים, דוגמה, שאומרים שאם פעם נמצאים באיזה ימה, באיזשהו מקום, או כל מיני דברים כאלה,

או כל מה שאתה למדת בספר עילוני, מעשה בספר אחר אתה יכול לקבל כמעט הכול.

מעבר לזה יש תלטות מפורסמות מאוד של דוקטור סברניק,

דוקטור צבי עיבארד,

שמוציאים רק חומר בנושא של כל האבולוציה,

כל הנושאים מסביב,

ומדעית מפריכים את הכול, עד כדי שהמדע של בני זמננו.

שלא לדבר שבזמנו של דרמין,

שעה אפשר פה לפני מאה וכמה שנה,

כבר נדבר כמעט הבעיה לא הולך בשיטה שלו.

תיאוריה.

התיאוריה הזאת נשקלת בכמה פעמים מדעיים,

תיאורי,

ולא נשאר ממנו שום דבר. למעשה בחוץ-לארץ כבר לא מלמדים את זה,

בארץ זה נשאר, כי זה תחליף טוב לתורה.

כיוון שאני לא מסכים לקבל את התורה, התלמיד כמסמך על-אנושי, אני צריך להשאיר משהו להסביר איך אני הגעתי לפה.

זה כבר לא קופס לנו מה אם יש את הבליג-בין,

יש כבר את המפץ הגדול של סטימי אורקים,

יש כבר את הכול, אתה מבין, על דרך אחרת,

זנחו כבר את הדרך הזאת,

גם זה נשלל כל פעם לפני כמה שמועות בכנס בין-לאומי,

הוא כבר אמר שבעצם הקדוש ברוך הוא מבלבל אותנו,

לפני כן הוא אמר שיש סדר,

כן, עכשיו הוא אומר שהקדוש ברוך הוא משחק איתו,

הוא כבר אמין שזה כבר לא עולה בסדר כל כך,

וכל פעם, וזה מדע,

מדע צריך לבוא ולהתאמין ולשאר באותו מצב, לא, הוא בולט את עצמו על התאור הקודמת, הוא מנסה לשופר עמדות,

אבל כבר באחד הירחונים העולמיים יצא שאחד המדענים אומר,

זה מופיע מעודד בפיצוצות,

אחד המדענים אומר שלמעשה, הוא רואה את המצב היום של החיפוש של אנשי המדע בעצם בעולם,

אחר התשובה של בריאת העולם, הנקודה הראשונית, ההתחלה, ההשגחה בכלל, כל הדברים האלה,

הוא אומר, למעשה, הוא רואה את כל המדענים מטפסים על הרי הבעלות,

נגיע לפסגה ונתבונן מה יש מעבר לפסגה.

והוא אומר, יגיע היום שהם יגיעו עד למעלה, משלחת שתשרד ותגיע עד מעל,

כשתציץ מעבר לאן תמצא כמה חרדים שיושבים שם ויגידו, נו, הגעתם סוף סוף.

בסוף הכללי,

בסוף הכללי,

כל המדע וכל החקירות שלו בסוף מגיע לנקודת המוצא, מה שהתורה אומרה, הוא מוכח.

יש הרצאה שלמה,

אולי חבל שלא הביאו אותה לכאן, אולי בפעם הבאה,

מדע מול תלמוד.

כל מה שהמדע היום מחדש,

התלמוד כבר עמד לפני כן,

וכן על זה הדרך.

אני אתן לך סתם דוגמה אחת

על המולד.

משך המולד שהמדינה מסתובבת מנקודה איקס וחוזרת אליה,

הרמב״ם אומר שזמן המולד הוא 29 יממות וחצי יממה בתשצג חלקי השעה.

הוא אומר שהשעה מחלקת ל-1,080 חלקים,

לא כמו שאנחנו אומרים, 60, כיוון שזה החילוק הכי מקסימלי שניתן לחלק ב-1,080, זאת אומרת, הדיוק, המילה ביותר.

והוא אומר,

תשצג חלקי השעה,

זאת אומרת 793 חלקים של השעה,

פלוס חצי יממה, פלוס 29 יממות,

זה הסיבוב של הלבנה עד שחוזרת לנקודה שלה, וזה קבוע בכל חודש.

לך תוכיח כזה דבר.

זה יוצא 29.53059. זה המספר.

לפני שנתיים יושב-ראש מינהל החלל האמריקאי מודיע שמאוד צפי בלוויינים,

הגיעו לחשבון המדויק כמה זמן לוקח ללבנה לחזור לנקודת המוצאה שלה.

אתה יודע כמה זמן?

29.530588. איך ידע הרמב״ם

לפני 850 שנה, על פי הגמרא לפני 2500 שנה,

על פי התורה 3300 שנה,

בדיוק כמה זמן לוקח על זה?

אי אפשר לא בטלסקופ ולא בראייה חושית ולא משוכנעת אחרת.

רק עכשיו אצלי, אבל בגלל שיש לוויינים.

וכן, עד זה הדרך.

יש אנציקלופדיה שלמה על הנושאים האלה והוכחות רבים.

זה לא נושא ההרצאה שלנו. אם תרצו, יזמינו פה מרצה שידבר בנושאים האלה.

אבל בואו אנחנו נבנה לנו עשוי תכלס, מה אנחנו עושים פה בעולם הזה.

התורה הקדושה מתחילה ואומרת,

וייצר השם אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים.

אז התורה מחלקת שהאדם ברור משניים, מגוף ומנשמה.

וייצר השם אלוקים את האדם עפר מן האדמה, זה הגוף.

ויפח באפיו נשמת חיים, זו הנשמה.

חכמים זיכרונם לברכה אומרים שלושה שותפים באדם. הקדוש ברוך הוא, האבא והאימא, כל אחד נותן את חלקו.

הקדוש ברוך הוא נותן את הנשמה,

הארבעים הנותנים בשר עצמות מגידים, שותפים,

זו ההתרכבות והיצירה מביצית וטיפת זירה.

על זה נעה נשמה.

שלושה שותפים.

יום אחד מחליט הקדוש ברוך הוא לפרק את השותפות, הוא לוקח את חלקו,

זו הנשמה,

וחלקם שלו הרג מוטל לפניו, זו הגופה.

השם נתן, השם רגע, איש עם השם מוריו. אין מי יגיד לו מה תעשה, ואין מי יאמר לו מה תפעל, כי הכל נעשה על זה.

הוא נתן נשמה, הוא לקח נשמה. מה אתם הבאתם? גופה? קבלו את הגופה.

התפרדה העבילה.

שאלת השאלה מי זה האדם?

האם אדם זה נשמה או אדם זה גופה?

כן? נשמה. נשמה. אז אני אשאל את, מי זה, דיברנו פה קודם?

דיברנו פה.

כן, לא, לא.

שם הייתה, כן. אה, הגברת, כן.

עד עכשיו, כן, כן.

אחרי הלום, כן.

האם את רואה אותי?

רעב, מה טוב. ברור בשם. בנשמה או בעיניים?

שניים.

שניים? גם בגוף וגם בנשמה. אמרה שאת ננצל את הכול.

אבל הראייה, רגע, היא בעיניים או בנשמה?

מי רואה את זה?

אני רואה את זה. המוח.

המוח רואה.

המוח רואה. המוח נותן לריאות.

המוח נותן לריאות.

זאת אומרת,

אם חס ושלום את מתה,

ואני נמצא לידך, ואני פותח לך את העיניים.

אני לא רואה כלום. מה עשה לך?

נשמה.

אז מי רואה?

נשמה.

רגע, אבל המוח נמצא ועיניים נמצאות. נשמה לבד לא יכולה להיות. זה אני אוכיח לך תיכף.

אבל קודם כל, מוח ועיניים לבד, בלי נשמה, לא רואים. לא רואים.

זאת אומרת?

זאת אומרת, צריך נשמה.

עכשיו לך מפריע האם נשמה רואה בלי מוח ועיניים.

והנשמות רואות.

זאת אומרת, מתהלכות.

לא, אבל אם אני אוכיח לך שנשמה רואה בלי מוח ועיניים,

אז הבאנו הוכחה לה שנשמה רואה ולא עיניים.

והעיניים זה רק שלבים שדרכם הנשמה מסתכמת. אם נסגור לדוגמה עכשיו את העיניים,

הנשמה קיימת, לא יכולה לראות, כיוון שחלונות סגורים.

נפתח את החלון והוא תקין,

אין בעיה שהנשמה תוכל לראות.

זאת אומרת,

אדם מת יש לו עיניים והוא לא רואה בגלל שאין שמה, הייתה נשמה, הוא כן רואה.

אדם מת יש לו אוזניים, נצעק לו באוזן, הוא לא שומע.

כשהייתה נשמה עשינו לו איץ.

שמע, יצאן שמע, לא שומע, אז מי שומע? לא האוזן, אני שמעתי.

זאת אומרת, הדברים הפשוטים, אוזן זה בשר,

בשר לא שומע,

עין זה בשר, בשר לא רואה,

מוח זה בשר, בשר לא חושב,

עד כדי בשר שרוע,

הוא חושב? לא חושב,

הוא מרגיש? לא מרגיש, נתן פעם לשניצר מכבי הבדל, מיש לא אמר אין, מה עזב לו?

רוח חיים, אם אין רוח חיים, אין פגור.

מה עם העיוור?

עיוור.

עיוור,

יש לו נשמה,

והוא לא רואה בגלל המחסום שיש לו בעין,

בטלפון.

אם אני, לדוגמה, נשמה כולי,

בא מבנה הזה, זה גופי,

והחלונות, נגיד, או הפתחים, זה העיניים שלי,

אז אני, הרשמה, רואה דרך העיניים, דרך החלונות.

אם החלונות שקופים, אני יכול לראות,

אם הם מטושטשים, אני רואה מטושטוש,

אם הם מוגפים, אני לא יכול לראות.

אבל אף אחד לא אומר שהחלונות רואים.

דרך החלונות רואים, אבל החלונות לא רואים.

העיניים זה רק חלון.

אם היה פגם פה, אם ניתן לדכא,

אז אפשר שוב לראות. אם אי אפשר לדכא, נשאר מוגף, אי אפשר לראות.

אם כן,

הנשמה למעשה רואה, שומעת, יודעת. אז כשאני אומר, שמעתי אותך, ראיתי אותך, מי זה אני?

אני זן שמה.

זאת אומרת,

אני אוהב, זה לא בזן.

אני חושב, זה לא בזן.

אני זה רוחני.

עכשיו,

אני לא מת.

אני לא מת.

תודה. יש הפרעה בחוץ.

לנועה אפורה, שם לולד שחורה, מפורגנה, עומדה אפורה, מונית לבנה פשוט,

טויוט, את חלק, כולם בקיצור מפריעים בארץ.

טוב, בכל אופן,

אם כן, אנחנו רואים פה שלמעשה האדם זה נשמה שנמצאת בתוך גופה.

תכף אנחנו נסביר.

אני אשאל שאלה קלה ותעימה, לא מסוגלת.

האם היד שלי לדעתכם חיה או מתה?

מתה.

חיה.

כל עוד שנשמה חיה, גם היד שלי חיה.

היד שלי עכשיו חיה או מתה? חיה. חיה, ברגע שגנוע, זה חיה. יפה.

עכשיו זה בתנועה, הוא חי?

זה דמם, לא. זה דמם. ומה זה את?

זה חי. מי עמד?

מנהנע אותו. הנה מנהנע אותו.

אני אסביר לך מה אם תהיה.

עכשיו תקשיבי טוב.

צריך לי... רק שנייה, שנייה. אתה עלתה כנדת, אל תגלה יסודו. רגע. תראה רגע, אני את הקלטות שלך לא שמעתי עליהן. אה, זכית.

עכשיו רק שנייה.

בואו נשים לב.

גוף האדם, גוף האדם יסודו עפה. לוקחים בן אדם, הוא מת, שמים אותו בכבר, והוא מתפורר ליסוד שלו עפה.

אם העפר באתה ואל עבר תשוט.

גברת,

עפר זה דומם או חי?

דומם. דומם זה חי או מת?

כן. אז היד שלי, מה? נחלה. מתה.

אמרת למה? דומם, עפר זה דומם. אבל היד מחוברת להנשמה. אז מי חי? הנשמה. אבל לא היד.

אז היד מתה בדיוק כמו הכוס.

מי מזיז את הכוס?

הנשמה. מי מזיז את היד?

הנשמה.

מי מזיז את הבגד? הנשמה. אם תצא עכשיו הנשמה, מה יקרה ליד ולבגד?

דומם.

היד לא מתה כדי שהיא תקבל מכה אז תרגיש אותה ביד. מה זה מרגיש? מי מרגיש?

היד. מה? הוא צודק. הוא ככה מרגיש. הוא מרגיש שהיד מרגישה.

שאלת לנו דוגמה.

ייתנו לה רק סטירה בלעין. אתה אומר שהנשמה קיבלה סטירה?

אני אומר שהנשמה קיבלה. אתה רוצה ראייה?

אדם מת, תן לו סטירה, הוא אומר לך אין.

מה חסר לו? מי שירגיש. מי מרגיש? הנשמה. זה עיר יש פה מלא.

מלא.

דובדמן.

אבל לא מרגיש.

למה? אין נשמה, אין חיים. סליחה?

כן. אבל מערכת העצבים מרגישה את זה. לא? למה בונה נשמה? אתה אומר מערכת העצבים. מי מפעיל מערכת העצבים?

מערכת פנימית. משהו בפנים. עצב עצבני.

כשיוצאת נשמה אין מערכת העצבים.

המוח. המוח הוא גם כן. מה גם? כשיוצאת הנשמה, יש מוח. איפה יוצאת ביאמר שיוצא? אתה לא יודע, תיכף אני אכליח לך.

אבל מוח בשלב מסוים לא עומד.

נכון?

מה חסר לו?

מה זה בשלב מסוים לא עומד? מת. מת על כל פנים. גם הרגו. מה קרה? לא יודע, יש כל מיני סיבות.

תגיד, הרגו בן אדם, הרגו, אז מה קרה?

אבל כתוב, מה יש?

מה זה מה קרה? יצא בצד השם.

מערכת מסוימת יצאה בגלל הפעולה. מה, אם לא מגיע אדם? לא מגיע אדם לאדם. אין בעיה? נשחיל לו דם.

שבע מנות דם.

עשרים מנות.

אם חסר לו עמקד, שים לו בלונים.

מה הבעיה? אם יש נזק שהוא בלתי עפוי. אין היום נזק בלתי עפוי. אין. אין. קח לב, שים לו. אתה רוצה כבד? תשתול לו. מה הבעיה? למה זה לא עומד?

למה זה לא עומד?

כי אם הנשמה הספיקה לצאת, נגמר הסיפור. אם זה לא היה טוב לי בזמן, למה צריך זמן עד שיגמרו את הניתוח מהר?

מה הבעיה? בגלל זה לא היה לי מתוך עשרים-הרבע שעות הקטע האודות. זה של חודש.

מתעכב עוד חודש.

למה צריך מהר? מה אומר לדרוח? מה אתה אומר?

תשאיר לאט-לאט, תעשה ניתוח קוסמטי, לאט-לאט, תלכו, תלוון אליכם, שיהיה מוכן.

מה קרה? הרבה פעמים? למה מעלים?

משהו עומד לברוח. צריך להספיק. מה להספיק?

דם לא חסר בבנק אדם,

בעמצם אדם אדם אשר לא חסר.

מה הבעיה? נימים שותלים היום.

מה אתה רוצה היום? אפשר לחבר הכול.

אבל משהו חסר פה שהוא הגורם המחיה, זה נעדר.

ואותו אין שליטה לאדם להחזין.

אין גיבור לכלוא את הרוח, אומר שלמה המלך עליו השלום.

אין גיבור לכלוא את הרוח.

זה אדם צריך להבין. אני אמירה עוד על זה. אבל תכף, רק רגע, אני רק, כן. מה זה נשמה?

נשמה, הגדרת הנשמה זה חי,

מרגיש, יודע.

דוגמה דומה,

לא חי,

לא מרגיש וגם לא יודע.

אבל אי אפשר אם לא רואים, לא רואים את זה, לא רואים את זה, אתה רואה את הנשמה?

מאיך אני רואה אותך?

אתה רואה בן אדם? אתה נשמה, אני יודע.

אם לא הייתה נשמה, לא הייתה מגיעה לפה. אתה רואה את הגופות הרחוב?

בלי נשמה אף אחד עוזר. יש מערכת.

מערכת, מערכת הובלה, הגוף זה מערכת ההובלה,

כמו שאוטו הביא אותי לפה, הגוף הביא אותי לכאן,

אבל בלי נשמה שום דבר לא זר.

אז אתה אומר, זה כמו תיאוריה מה שאתה אומר. אני אוכיח תכף, אתה רוצה הוכחה, נכון? אתה בחולוציני.

גם אני קצת, חכה.

הבאתי קלסר שלם, ולאט לאט נוכח.

קודם כול אני מסביר מה התורה אומרת.

אחר כך אני מביא ראיות בשבילך.

בשבילי זה מספיק, בשבילך אין.

עוד דבר, הומלה חוסמת.

צריך להזיזה מספרה 89906. לא.

אני באתי על חמור תלמדים.

בור ומתון אלוהינו. מה הלכו ענום שהכל נהיום בדברו.

כן, אז אנחנו ממשיכים.

אם כן, היד מתה, הגוף מת, הכול מת.

הדבר הלידי זה נשמה.

עכשיו אני מבין למה ביהדות אומרים מת ונפטר.

מה ההבדל בין מת ונפטר?

נפטר זה לא מת.

אומרים לפנינו מוטלת גופת המת.

ועתה נאמר קדיש לעילוי נשמת הנפטר.

אלעמן לבנק לאומי, פיטרו אותו,

עבר לבנק דיסקונט.

הוא מת? נפטר. הוא נפטר. נפטר מהבנק הזה, עלה לבנק האור.

מה זה נפטר?

עזב. נפטר. פיטורין, עזיבה.

הייתה הנשמה בתוך הגוף, היא אומרת, אני נפטרה, עזבה.

הגוף מת, תמיד היה, לא עונשה, תמיד היה.

הנשמה תמיד חיה, אז היא רק נפטרה,

היא רק עזבה, הלכה ממקום מסוים למקום מסוים.

עכשיו מובן,

למה עושים שבעת ימי האלה? למה שלושים? למה יום השנה? למה אומרים קדיש? למה עושים מצוות לצורך הנשמה?

כל הדברים האלה מועילים לנשמה הזאת הקיימת. בדיוק אותה נשמה, אותו אדם חושב, מבין, רואה,

שומע בדיוק אותו דבר חוץ לגוף.

אותו מבט, ואני יכול לסייע לו, אני יכול לעשות מצוות לזכותו.

כמו שהיום,

אם אני אכנס לבנק וארצה להפקיד כסף לזכות חברי בארצות הברית,

אין בעיה.

תוך שבועיים יגיע לשם, יסופה בחשבונו, יקחו ממני עבלה, והכל יהיה בסדר.

אני רוצה לראות את הסכמה טוב בשביל זה.

פה יש יתרון אחד,

מלא עמלה, ולא תוך שמועיים, ובאותו רגע, לזכותו עולה השכר הנוכחי, אני עשיתי מצווה לזכות הנשמה.

זאת אומרת, זה מעשה, ובזה אנחנו מבינים כרגע על כל מה שאמרנו,

וייצר ה' אלוקים את האדם חפר מן האדמה,

ויפח ויפר ישנת חיי,

ויהי האדם לנפש חיה.

רציתי לשאול, מה יש בקדיש שימוי לנשמה?

יש לזה כמה טעמים.

אחד מהם,

שכל תכלית הבריאה בסוף,

זה הפסוק שאומר לי, יחזקאל,

והתגדלתי והתקדישתי ונודעתי להנה גויים בבין. זאת אומרת, שכל העולם כולו יכירו בבורא עולם, שהשם אחד ושמו אחד.

זאת אומרת שכל העולם הזה נמצא תחת השגחה של בורא אחד שרואה ומכיר בכל מעשיה הברואים.

על זה אנחנו אומרים, שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד.

זה מה שיכירו, זאת הזכות הכי גדולה.

מי שזוכה להכיר את זה בעצמו, או מי שזוכה להכיר את זה לאחרים,

זו הזכות של התכלית, להגיע לתכלס של כל הבריאה כולה.

אז ממילא אם אומרים את הזכות הזאת לטובת פלוני אלמוני, הוא מסתכל בזכות בעולמו.

יש בנושא עצמו גם צידוק הדין.

זאת אומרת, נפטר האדם מת,

והאדם הזה שמת יוצא לפעמים אצל אנשים מסוימים תרעומת.

למה לקחו אותו? למה צעיד? למה לא בשביל דווקא? למה אנשים שואלים שאלות?

כשאדם אומר על נפטר קדיש,

פירושו של דבר הוא מצדיק את הדין על זה שהנפטר נלקח ממנו, שהרי הוא לא מתרעי. אז הוא לא אומר שיבדדל ויתקדש שמו של הקדוש ברוך הוא.

זאת אומרת, אני מכיר בזה שהקדוש ברוך הוא דעת דין אמת ולקח את הנפטר לפי חשבון הידוע לו.

יש עוד כמה טעמים, אבל שלא ירגישו עוד מעט על התבנית של בית אמינים,

אז נפסיק פה.

אם כן,

בעצם מה שאנחנו עושים בשעה שאדם נפטר מן החולם, אנחנו מזעקים את הנשמה. עכשיו, האם המדע היום אומר שזה נכון מה שאני אומר או לא?

אני לא צריך להיות מהמדע שאתה לא.

לא צריך להיות.

אם לי מוכח שהתורה הזאת אמת,

ואני מסוגל להוכיח לעצמי וגם לאחרים שהתורה הזאת אמת,

אמת אבסולוטית,

והיא לא ניתנה על ידי בשר ודם, ואין אדם יכולה לשנות בה קוצו של יו.

והיא עומדת ומוכיחה לעצמה לאורך שלושת אלפים שלוש מאות שנה,

ממילא לא אכפת לי מה יהיה. מה שהיא אמרה זו האמת, אף על פי שלא אצליח להשיג בינתיים ראיה.

כמו שאם בעיני יש אדם נאמן,

שצבל את הנאמנות שלו לאורך זמן,

נגיד בברינקס, תוקעים בן אדם, אז לא ביום הראשון נותנים לו כבר את האגדה ואת הכסף,

והוא כבר לוקח את כל הכסף של הבנק.

יש מהלך, רק שמחליטים שהוא נאמן והוא יכול להיות ראש פוגיה וכו'.

ממילא כשיגיע הזמן לשוויון שהוא יהיה נאמן לאורך זמן,

אז אם הוא יגיד משהו, יגידו, אם הוא אמר, זהו. זה מה שהוא אמר, אני מאמין.

אותו דבר אנחנו אומרים לגבי התורה עצמה,

אם אני רואה את הנאמנות שלו, רק 3,300 שנה. אנחנו אומרים מראש שאם יתגלה שבזמן מן הזמנים התורה חס ושלום כיזבה או לא דייקה או טעתה,

הכול מופרך.

תשמעו איזו אחריות נותנת התורה.

אם תמצא בזמן מן הזמנים טעות, סטייה, שקל,

חוסר דיוק, לא אמת, הכול מופרך.

אתה יכול להביא דוגמה?

הנה, אנחנו תכף נגיע, אני בונה את זה, למה?

פרשת לב לך. יש דוגמה? רק רגע, שנייה, סליחה.

זאת אומרת, אנחנו צריכים להבין דבר אחד למעשה התורה עמדה במבחן.

אבל זה בשבילי טוב, אתם עוד לא מכירים אותה מספיק, חלק מכם אולי, אבל לא מכירים אותה מספיק.

ברגע שאתם מכירים אותה, לא צריכים שום בעיה אחרת.

אבל בכל אופן,

לאלה שעדיין לא מכירים,

אני אביא ראיות לאלה שגם לא מכירים,

אנשים שמתעסקים בתחומים אחרים ולא למטרות שאני מדבר כרגע,

ואף על-פי כן הם אומרים בדיוק מה שהתורה אומרת.

יש חמש דרכים להוכיח שיש חיים לאחר המוות, הישארות הנפש, מציאות הנפש, ידיעת הנפש, כל מה שדיברתי עד כרגע, יש על זה ראיון.

1. מתים קנינים שמתו ומחזרו לחיים,

2. סיאנסים,

הפעלת נשמות,

3. היפנוזה,

החזרת אדם למצב היפנותי לפני אותו עובר,

4. גלגול נשמות, 5. ילדים אוטיסטים.

אני אעבור שלב שלב בקצרה ואתן דוגמה אחת לפחות.

מדיום זה בקטע. כן, זה בקטע של הסיאנס.

עכשיו,

מת קליני על פי הרפואה זה אדם שאין לו דופק,

אין לו נשימה ואין לו גלי מוח. אדם כזה נחשב מת.

אם שבע דקות מחור פסק לפעול,

האדם הזה מת, כיוון שתאי המוח שלו אינם יכולים להתחדש.

מת.

והנה אנשים, אז בוא נתחיל את השאלה, מתי הם מתחילים לעשות את ההשתנות עם המוח או בלב אחרי זה?

תוך שבע דקות? את שואלת מבחינת הרפואה? כן, עכשיו, מבחינת הרפואה יש לנו בעיה.

אנחנו לא מסכימים שיגעו באדם במצב שהוא עוד סביר, שהוא חי. זאת הבעיה.

לא מחכים על שתהיה לפעמים מיטה גמורה,

שאחרי זה משתמשים לקחת איברים. לפעמים זה בגדר של אדם שעדיין יכול לחיות.

לדוגמה,

היום, אם את לא יודעת,

בבתי-חולים,

אם אדם מת באחת המחלקות, אסור להזיז את הנפטר שעתיים.

מה הסיבה?

פועדים שהוא יברח?

בדיוק. בגלל ליבוי המקרים שאנשים חזרו לחיים אחרי קביעה אבסולוטית של הרפואה המודרנית,

פעם היו שומעים שמים את הראש על השומן שיש לו בחזן, ומנסים לשמוע משהו עוד דופק.

היום לא צריך לזהום, בבדיקה הכי מוחלטת שיכולה להיות,

ונקבע שאדם מת,

המוח, גמרנו.

לא ראו סימני חיות.

בכל אופן קרו מקרים, ואני אציין כמה,

שאנשים חזרו לחיים.

ממילא איך את יכולה לקחת בן-אדם שבא מתאונה טרי וכו' וכו', אם עוד עדיין ניתן להציל אותו. אז אתה מעליף כרגע ערוצים מן האיברים להציל אחד אחר, כשבעצם הוא בעצמו עוד לא החליט שהוא מת סופי.

רק הבעיה שהוא לא יכול להתערב.

לכן, על-פי הרפואה, אדם כזה עם שבע דקות, מקום פסק לפעול, הוא מת גמור לכל אדם.

למעשה, הוא לא יכול לחזור לחיים, כי טעי מוח מתו.

דוגמה,

ילדים שיוצאים עם חוסר חמצן בשעת הלידה, את יודעת שנהיה להם פגם

לא כל החיים,

וזה שקצת חמצן לא יגיע, לא יהיה חמצן בכלל במשך שבע דקות, וטעים מתו לגמרי,

אי אפשר שיהיה.

אם חלילה יש פריש דם במוח,

יכול לשתף חצי גופו של בן-אדם.

אי אפשר לחיות את המקום שם, אי אפשר לתקן את הדבר הזה.

אז כל המוח מת,

אין סיכוי בכלל.

והנה,

עשרות אלפים של בני-האדם בעולם שעברו מצב של מוות קליני והיו במשך שעות,

חלק אפילו ימים,

חזרו לחיים בריאים ושלמים בלי שום דגמים ובלי מומים. אין דבר כזה.

בטוח, ויש פרישה אחת היא העברת נוספת. אתה מספר סיפורים. אני מספר סיפורים. לא, לא, הוא צודק, אני מספר סיפורים. נכון, ואתה מותר לעשות שם, לא צודק.

ואפילו אם אני אראה לך רעה, אתה יכול להגיד לא נכון.

ואתה עבור לחשבון שאני פה, אין בעיה.

אני לא פסח,

אין בעיה.

אנחנו לא נכפה דעתנו, אנחנו רק נעביר אחד לשני, מי שקנה קנה, מי שלא.

מכירת חיסור.

זאת אומרת,

אם יש לי הוכחות כאן, ולי אין את הכל כאן,

אנחנו לא יכולים לסחוק את כל מה שיש היום בעולם.

אבל בסך הכללי, כמה דוגמאות שאדם יבין,

שאדם עבר מצב של מוות קליני, שהקביעה היא רפואית, לא דתית.

אתם יודעים שגם אנחנו לא קובעים, זאת אומרת, רבנים לא קובעים מי מת מי לא,

וגם לא קובעים מה לעשות עם בן אדם בשביל שיחיה או לא.

לדוגמה, אם ביום כיפור יבואו 100 רבנים ויגידו שכלולי לא יאכל,

יבוא רופא אחד שהוא נאמן,

לא אחד שמתכוון להעביר אותו על דת,

אחד שהוא נאמן הוא רופא בסדר,

אם הוא יגיד שחייבים להאכיל אותו,

שומעים לרופא, לא שומעים ל-100 הרבנים, שיהיו כל הרבנים הכי גדולים בעולם.

זאת אומרת, הסמכות שתקבע איך להתנהג בחיי אדם זה הרופא, לא הרב.

זאת אומרת, אם הרפואה קבעה שהוא מת,

אז הוא מת.

לא, עדיין עוד לא.

אתה לא מסכים איתה, בסדר, מותר לו לעשות את זה. מאה אחוז.

אז עכשיו צריך להבין דבר אחד. זאת אומרת,

אדם

מת מבחינה רפואית וחוזר לחיים לאחר מכן.

הפלא הכי גדול זה לא עצם זה שהם חזרו לחיים, שזה נס בלתי מובן,

אלא כל אלה שחוזרים,

בחיים ועברו מצבים של רגשות וראייה ושמיעה עוברים אותו תהליך

איזה שמונה מיליון בערך שלב? כן, בארצות הברית פרסם שיש כבר שמונה מיליון בני אדם שעברו מצב כזה

זאת אומרת לא כל השמונה מיליון נבדקו, אבל שמונה מיליון שעברו מצב כזה שטוענים? אני מדבר על עשרות אלפים שנבדקו

עכשיו

מה זה אומר? זה אומר דבר כזה.

הם אומרים שלושה שלבים.

שלב ראשון זה היציאה של הנשמה מן הגופה.

שלב שני זה צפייה של הנשמה על הגופה למטה.

שומעים את המתרחש, רואים את המתרחש בגופה למטה.

נכנסים לתוך מנהרה מאירה או אפילה שבקצה המנהרה הם רואים אור עצום,

אור שהוא ישות אוהבת, משפיע אהבה ללא קץ,

נמשכים אליו כמו מגנט, ללא דאגות,

פוגשים קרובים או ידידים שלהם שנפטרו לפניהם, מודעים לבואם ואינם מופתעים.

נוצר קשר מהם טלפתי ונאמר להם שעדיין לא הגיע זמנם להישאר, הם צריכים לחזור.

זורקים הפעם. ויש כאלה שאומרים שהיה להם איזה קו דמיוני,

שהם הרגישו שהם צריכים להחליט אם הם עוברים אותו הם נשארים, ואם לאו הם חוזרים.

מהם נסיבות שלהם החליטו לחזור.

שלב החזרה הוא דרך אותה מנהרה,

שוב פעם רואים את הגופה ונכנסים לתוכה עוזרים לחיים.

שלב כזה עברו עשרות אלפים שנחקרו על ידי עשרות מדענים בעולם.

לי יש על זה חומר כתוב רב,

לי נמצא קצת כאן.

אני רק רוצה להגיד לכם שאני פגשתי עד היום 12 מתים קליניים כאלה.

אחד מהם זה המת החי, אבי חאג'אן,

בן אדם שנרצח בשש דקירות סכין, שלוש בתוך הלב.

הוא מספר מה עבר עליהם ברגע שהוא מת.

חיכה לו תוקף בחדר המדרגות,

נעץ בו את הסכין,

דקירה אחרונה בתוך הלב, הלהב נשאר בפנים,

הכת בידו של התוקף והוא בורח.

הוא מספר מה קורה לו מאותו רגע.

הוא אומר, אדם פורץ החוצה,

האוויר נגמר לו מהריאות, הוא לא יכול לסכום יותר לאוויר.

הוא מרגיש ערפול,

הוא מרגיש איך הוא נשלף מכיוון הרגליים, מגיע עד סף השערות,

שהוט קצת, שומע את העין פיצוץ ומשתחררן.

הוא רואה את התגופה שלו כמו תרנגול שהוט, עולה קומה ראשונה, יורדת ונסרעת על הרצפה.

איפה הוא נמצא? מרחף מעל התגופה.

אבי ואחיו לשם הצעקות יורדים למטה, קוראים בשמו אבי, אבי.

הוא לא יכול לדבר, רוצה להגיד לאבא שלו, אבא, אני פה נמצא למעלה.

אין לו את כלי הביטוי.

מביאים רכב מסחרי, מכניסים אותו במהירות לתוך הרכב, משכיבים אותו על גבו ומסיעים אותו לבילינסון.

איפה הוא נמצא? בתקרת הרכב למעלה.

לאחר שהוא חוזר לחיים הוא מספר לנהג את כל עבירות התנועה שעשה בדרך.

הוא מגיע לבית החולים,

רואים אותו במצבו זה, מכניסים אותו לחדר ניתוח, ללא זריקות ארדמה,

ללא כפפות. דוקטור דבירי ניגש,

לוקח מסלול חשמלים, מסיר את הצלעון, מוציא את הלל מעשיהו בידיו ולא הועיל.

מחברים לו אלקטרודות בידיים וברגליים, נותנים לו מכות חשמל,

שום דבר לא עוזר. איפה הוא נמצא?

בתקרת חדר הניתוח,

הוא מתאר רוחני,

הוא רואה את עצמו רוחני,

הוא כמין שפגת ידיים ורגליים,

שלם, מרחף ורואה את הכול.

יש קטע שפתאום הוא נשלף החוצה למקום חשוב,

עובר מצב מסוים שלא נגיד אותו כאן,

חוזר עוד פעם, רואה שלמעשה כבר מתייאשים ממנו, מנתקים את המכשירים,

ואז הוא צולל לעבר המחירים שלו,

הוא נכנס מאז הוא לא זוכר את מאומה.

24 שעות לאחר ניתוח, בין שבע שעות ניתוח הלחוב פתוח ללא הכרה.

הדוקטור אומר להורים, תדעו,

אם הוא יחי על זה נס,

אבל אם בכלל נס הזה, תדעו, הילד הזה יהיה חצי משותק ובלי זיכרון.

פעם ראשונה שהוא ממצמץ בעיניו,

הרופא שואל אותו, מה שמך? אז הוא ממלמל ואומר, אבי.

הוא שואל עוד פעם, הוא אומר, אבי,

משפחה חג'אני, היכן דגל פרדס כץ?

יוצא דוקטור החוצה המום,

הוא אומר, אני לא יכול להסביר את זה, נס, בתוך נס הבן אדם חי,

מרגיש, זוכר, יודע.

זה סיפורו של אבי חג'אני.

היהודי הזה היום, ברוך השם,

בישיבת תוצר החיים בפרדס כץ,

חי,

חזר בתשובה שלמה,

התפרסם במקרה שלו בשלושה עיתונים,

במערים, בחדשות, בחדשות של שבת,

הרוצח נשפט לשמונה שנות מאסר.

בפגישה שהייתה בין השניים,

לאחר מספר שנים,

התברר שהוא גם חזר בתשובה.

הפגישה הייתה כל כך משמחת, ששניהם אמרו בתום הפגישה שאם היו צריכים לעבור את השלב הזה כדי שיזכו לחזור בתשובה, היה כדאי.

שלושת העיתונים שפרסמו את המקרה,

הבן נדקר במחזהו לעיני אמו,

במערים, חוזר בתשובה, נדקר במחזהו בפרדס כץ,

בלמדתם החדשות של שבת, החשוד ברצח חג'אני ל-11 ימי מעשיו.

הציג המשטרה סמל ראשון שלמה יונס אמר כי חג'אני עובר במצב של מוות קליני לבית-החולים בלינסון,

מוטח ועדיין אינו מדבר.

יש קלטת ממנו, ועד שלוש שעות,

קלטת וידאו חיים לאחר המוות, אני חושב שאתה נציגה כאן, וגם קלטת פג

אבי חג'אני, המת החיים.

אני רוצה להראות עוד כמה דוגמאות רק.

יש כאן כתבה שהתפרסמה על-ידי יעל מור בניו-יורק, האומלם משחים לאחר המוות.

רופאים ופסיכיאטרים אמריקנים אשר חקרו חולים שנחשבו מתים לפי כל כללי הרפואה אך התעוררו בדרך נס,

מצאו קווים משותפים לסיפורי הנחקרים על הרגשתם מאת המוות, המעידים, לדעתם, על הפרדת הנפש מהגוף

ועל סיום עולם שמעבר למוות.

והכתבה פותחת ואומרת כך,

יש חיים לאחר המוות,

טוענים בפעם הראשונה אנשי מדע,

רופאים ופסיכיאטרים שחקרו במשך שנים ארוכות, חולים שנחשבו מבחינה רפואית למתים וחזרו אחר כך לחיים,

מצאו קווים משותפים לסיפוריהם, המעידים לדבריהם כי המוות אינו חידלון.

וכאן מובאים ציטטות מתוך ספרו של דוקטור מובי,

שכותב בספר החיים לאחר החיים הרבה עדויות מאנשים שמתו וחזרו לחיים.

כאן יש לנו כתבות נוספות בנושאים האלה גם כן.

כתבה, אומנם יש חיים לאחר המוות,

כתבה נוספת המדברת על האור, על המנהרה ועל המעבר מעולם זה לעולם ההוא.

כתבה נוספת לעולם הבא ובחזרה,

רון רייס, חולה חדש מצ'ילה, שירת בסיירת, מת מוות קליני,

עבר דרך המנהרה, אותו מסלול, וחזר לחיים.

עוד כתבה, בן 67 מחיפה שם לחיים, מאחר שהיה במוות קליני, והוא אומר,

ביקרתי בעולם שכולו טוב וחזרתי.

המוות שינה לטל את החיים.

טל, נפגע בראשו בתאונת דרכים, והיה מבית קליני,

חזר לחיים. כולם אותו מעבר.

טיול למחוזות המוות וחזרה לחיים.

אנשים ממקומות שונים שמתו מוות קליני וחזרו לחיים מדווחים על חוויות זהות.

הם ראו את אותו אור מופלא, פסעו באותה מנהרה,

פגשו קרובי משפחה וידידים מתים,

והרגישו איך הם מתנתקים מגופם.

עוד כתבה, אור שבקצה המנהרה.

מה רואה ומה מרגיש מי שעובר את סף המוות ושב לחיים?

ריחוף מעל הגוף הפיזי.

גלישה דרך מנהרה חשוכה לעבר אור בהיר ושלווה ויופיים מוחלטים.

קלטת וידאו שיצאה לאור באנגליה ממש בימים אלו מתועדת עדויות אותנטיות של אנשים שהיו שם.

אני רק מקריא לכם קטע מתוך

ספרה של המדענית הפסיכיאטרית האמריקנית אליזבל קובלי רוז,

והיא כותבת כך,

אני יודעת מעבר לכל צל של ספק כי החיים ממשיכים בהחרבה מטאפיזית,

כך מסכמת רוס מחקר של למעלה מ-20 שנה,

וטמעי אני מאוד סקפטית,

ועל כן בחנתי בקפידה כל היבט של חוויה זו.

גיליתי למשל שאנשים שמגופם נפתעו איברים סיפרו כי כשעזבו את גופם כנשמות,

שוב היו שלמים.

יתר על כן,

עיוורים ששנים לא ראו אור דיווחו לי שראו.

עיוורים מלידה תיארו בפני בדיוק מדהים מה לבשו האנשים שהיו בחדר בו גופם היה מונח,

אילו תכשיטים ענדו ומה עשו.

זה הרי בלתי אפשרי, כיצד הם יכלו לדעת זאת?

קובלרו וצנא רואה כל צורך אותם לשכנע אנשים אחרים באמיתות התופעה, והיא פותקת.

אלו שפתוחים לשמוע ישמעו,

ואלו שאוטמים את אוזניהם יזכו להפתעה.

יש לי כאן עוד כתבה,

הייתי בעולם הבא פעמיים כבר חזרתי,

זה כבר יש לו כרטיס מנות.

אין ויכוח שיש תופעה שקוראים לזה מוות קליני, הם חוזרים לחיים, זה... ברוך השם, רק תסביבי איך הם רואים והם סלגו. לא יודע.

לא יודע, אני יודע. עכשיו אתה מכיר בעולם ובישראל, נגיד,

בן אחד שקיבל כדור בראש ורצה לחזור בחיים וחזר? זה לא תלוי בו, רק רגע.

אתם שואלים עכשיו שאלה רצונית, נשאלתם.

אני שואל אותך בשאלה אחת שקיבל כדור בראש, זה למשתתנה האפשרות.

זה לא רצוני, זה לא אני החלטתי, זה לא אדם קיבל כדור ואומר את רגע, תן לי לחשוב, לא, אני מעוניין לחזור.

יש מצב שאדם מת מבחינת הרפואה לגבינו, הוא אותו מת כמו כל המתים.

רק מה שהוא עומד לרגע שהוא מת, זה לא מה שעומדים כל המתים.

חלק עוברים ולא חוזרים וחלק ניתן להם אפשרות. עכשיו נשאר את האפשרות, תחליט לחזור ולא לחזור.

כך מספרים אלה שהחליטו לחזור.

מה עם אלה שניתנה להם אפשרות ולא החליטו לחזור? איתן מוסק, הם לא עזבו לספר.

ואלה שלא ניתנה להם אפשרות, אתה רואה שלא עזבו.

אז מה נשאל?

לא, אלה שניתנה להם אפשרות לחזור, להחליטו לחזור. לא, אין גם אפשרות אחרת.

שמה? תתנרקו משם.

את עומד בצר שלמה ותקווים.

אני צחקתי, היה לי כל כך טוב, וזרקו אותי משם.

אולי תזכירי לנו מה קרה לך. החוק הכי הכי... מה, אני אעבור, זה חוויה של מה תזכירי לי. מה? איך? מה היה האירוע? מה הסיפור?

בגמות מה?

אני חוקקתי, זה היה במצב הקטע שלי למדינת לנגו-עומר,

ופתאום הרגשתי כאב בטן, הרגשתי את המוות,

והבטן ממש לא ראית.

וכמו שאת סיפרת, אני שמעת משעבד כשאני צעק, אמא,

ואז אני נהיתי למעלה,

למנהרת אור אין-סוף,

ואני כל הדרך צוחקת, אבל לא ראיתי אנשים, כלום,

בכלל לא אנשים,

רק באין-סוף של אור,

והגעתי לסוף בפרח ונתן לי סקירה והוא זרק אותי במקום הזה. מי זה? מי זה? לא כלום. הבורר?

זאת אומרת, את הבנת שזהו, לא ראית משהו.

אני, לא, לא, נכון, לא ראיתי, רק אור גדול, גם אור, גם זה, זה, זה, זה מערה שהפכה לאור יותר ויותר,

יותר ויותר גדול, זה או שלא ניצן,

זה הרגשתי, כמו ברברייכם.

זה נהיג כזה, ובאמת, כל הדרך צחקתי.

אני צחקתי, והבן שלי אמר לי, הוא ידע שאני עימטתי,

הוא היה בן חמש, שש,

אז הוא אמר, הוא לא היה שם גול עלי, הלכו אותי בחולים,

אז הוא אמר שהוא התפלל וכן לאלוהים, והוא ידע שאני עימטתי,

ואני עימטתי, הוא ראה, אני אומר, אמא, את צחקת,

אני צחקתי, עקוב שלי לי, כן, זאת אומרת, את נפלת הכר כך? אני נפלתי בל..

אני זוכר, אני ראיתי איך לוקחים אותי, איך עשינו אותי למכונים שקינו אותי לרדת חולים.

אני את זה ראיתי,

ועליתי כשהבן שלי צעק, אמא, אני זוכר, ומה שנשאר לי זה אמא, ואחר כך נראה לי אהבה,

ואני צוחקת, צוחקת וצוחקת, וכן, וזרקו אותי, אני רציתי לומר. זאת אומרת, את מתחרטת שאת, כן, כן. אפשר להעיר את החוק, אני מצביעה.

אני שם, זה בסדר, אני פה ושם.

כמה נשמות יש לאדם?

כן, זו אמירה שאין לה בזיס, אבל לאדם יש נשמה אחת שהיא אולי כחלקי נשמה.

נפש, רוח, נשמה, חיה, יעידה.

זה חלקי הנשמה,

כמו שאני מחלק את גוף האדם, אגן, אגן, בטן, ידיים,

ראש וכו', אבל זה, אנחנו מתחילים מאדם לחווה. כן.

בסין יש למעלה ממיליארד תושבים. כן.

כמה נשמות היו צריכים להיות? כמה נשים היו? כמה התרבו?

לא, לא, הנשמות לא מיוצרות על-ידי ריבוי הגופים.

שימי לב.

הנשמות לא מתרבות בעקבות הגופים.

כשהקדוש ברוך הוא ברק עולמות, כבוד התינוק יש עולמות של שלישייה.

בורא עולם, כשברא את עולמו,

ברא את הנשמות גם, את כל הנשמות שעתידות לרדת.

ואחר כך הוא מוריד אותן לגופים, כל אחד לפי עניינם.

היום, לדוגמה,

אנחנו מגולגלים,

ולא נשמה שלמה, אלא ניצוצי נשמה, חלקי נשמה,

להשלים תיקון שלא השלמנו בגלגולים קודמים.

עוד מעט נגע לקטע של גלגולים וארחיב קצת את הדיבור, אז תבין על מה אני מדבר.

מה ההבדל בין לבית הנשמה, לגויים יש נטל, לאבית נשמה, מה ההבדל בין לבית הנשמה? החלק הרוחני הגבוה שנקרא נשמה, זה תלוי מאיזה עולם הוא יורד.

יש ארבעה עולמות מעלינו שנקראים אביע,

אצילות, בריאה, יצירה, עשייה. אנחנו בעולם העשייה.

נשמות הגויים זה מהעולם הנמוך, עשייה.

אני שמעתי בהרצאה שיש להם לב, שאין להם נשמה.

בסדר, אנחנו מדברים על אותו עניין.

המקור הוא הקובע.

העולם עשייה למטה הוא הגולג כשהנשמה היא לא גבוהה.

הנשמות של ישראל הן במקום יותר גבוה, נאצר מלמעלה.

לכן אם גוי יעשה עבירה הכי קשה שיכולה להיות, נגיד טיטוס הרשוע החריב את בית המקדש,

כשאדם עושה עבירות הוא פוגע בשני עולמות, גם בעולם הזה וגם בעולם העליון.

ממילא ההשפעה לעולם חוזרת לפי גודל הקלקול או גודל הזכות.

עכשיו, טיטוס רדשוע שעשה את חורבן הבית, שזה דבר

איום ונורא. זאת אומרת, בית שהיווה הקב' להשכין שכינתו בשביל כל העולם כולו, זה לא היה בית המקדש רק לישראל,

כיוון שאומות העולם גם היו באים להקריא קורבנות בבית המקדש.

הנזק שלו בעבירה שהוא עשית פחות קשה בהרבה מהרהור עבירה של ישראל.

למה?

משום שהפגן שלו מגיע עד לתקרה של קומה ראשונה.

אבל הישראל, כיוון ששורשו גבוה יותר, הוא פוגם למעלה יותר.

לכן כתוב בזוהר הקדוש, על הפסוק שאומר,

ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי,

אומר הזוהר הקדוש הפושעים בי דווקא, זאת אומרת, ממש כאילו פוגעים בשם יתברך.

זאת אומרת,

מגיעים עם העבירה כל כך גבוה שהנזק הוא איום ונורא.

אבל אנחנו תכף נרחיב קצת את הדברים ונדבר יותר.

אז לקטע הזה,

מסקנות אלה שחקרו את הנושאים האלה, מתברר לסיכום כך,

אדם זה נשמה,

הנשמה רואה, שומעת, יודעת, יוצאת מן הגוף, ראייה לא תלויה בעיניים,

שמיעה לא תלויה באוזניים, ידיעה לא תלויה במוח,

כיוון שחוץ לגוף הם ידעו, ראו ושמעו.

הם עוברים לעולם אחר והם פוגשים קרובים וידידים שנפטרו. משמע,

שמציאות האדם הנפטר קיימת והיא מזוהית על ידי הנפטר הטרי.

בזוהר הקדוש כתוב שכל נשמה שיוצאת,

למעשה יש לה צם.

הנשמה היא כמו צם,

כמו בבואה בראי, כמו בבואה במים.

צם שאינו תופס מקום, נפח וכו', צם.

הצם הזה הוא הנשמה, וזה ציוד תדמית האדם כמו שהוא.

דרך אגב, היום ניתן גם להוכיח את הדברים האלה, כיוון שיש צילומים במדיומים של נשמות שהופיעו במדיום.

יש לי גם את התמונות כאן.

אבל אני רוצה שתבינו דבר אחד, אפשר לעשות משהו עם הרב פה סיפור? לא, זה מאצלי כנראה, אני לא יודע למה.

לא, לא. צלמה ב' זה אחד מהמדורים של גיהנום. יש שבעה ויש אחד לא נעים,

קוראים לו צלממת.

מקווה שלא תגיעו עוד לשם.

אבל למעשה הדבר הזה שאנחנו מסבירים זה שהנשמות האלה יוצאות, מזהות הכול, יודעות,

והן מזהות את הנפתרים שהיו לפניהם.

אם כן, כל מה שאמרתי קודם על בסיס התורה אכן מוכח היום,

לא מאחד, לא משניים,

מעשרות אלפים שמתו במיתות שונות ושונות, מעמים שונים, בזיינים שונים, במקרי מוות שונים.

המכנה הוא משותף.

אם כן, יש לנו ראיה,

אכן האדם הוא נשמה שמצוי לזמן מוגבל בתוך גובה. נצטרך להסביר מה המטרה שבכלל הגיעה הנשמה,

נכנסת לגובה ועתידה לצאת, את זה נצטרך להסביר, אחרת מה התכלית פה בבריאת האדם?

זאת שאלה ששאלתי,

אני זוכר עוד בבית-ספר תל-נורדוי בגיל עשר, כשהלכתי לקיוסק.

הייתה לי שאלה בראש והיא הייתה, אם באנו לעולם בשביל למות,

למה אני חי?

אם באנו בשביל לחיות,

למה אני מת?

זה לא הסתדר.

משהו פה לא מסתדר, זה לא ייתכן כזה דבר.

בשכל לא השלמתי עם מיתתי.

אבל הבנתי שזה מוכרח, כי אני לא שונה מהחלק, כולם מתים, אז גם אני אמור.

אבל אני לא מסכים שאני אמור.

והתחלתי לנתח את העניין ולא מצאתי תשובה.

אבל כשהגעתי למשנה באבות, בגיל 24, כשזכיתי להכיר את התורה,

ראיתי משנה,

משנה באבות, שם כתוב,

הילודים למות והמתים לעתיד.

כל מי שנולד סופו למות, כל מי שמת מתחיל לחיות,

החיים מתחילים במוות.

עכשיו אני אתן לכם ציור מושאל שתבינו,

לדוגמה,

תינוק במעי אמו,

תשעה חודשים,

הוא חי עומד,

חי,

כשהוא יוצא לאוויר העולם,

בן כמה הוא שנולד?

בן יום.

למה? תשעה חודשים, רגע.

תשעה חודשים ביום.

למה לא מחשיבים את החיים שלו בתוך הבטן ומתחילים ספירה מהיציאה?

כי את הנשמה הוא מקבל אחרי שהוא יוצא, כשהוא נולד. לא נכון. זה היה זמן המבנה.

אני אגיד לכם למה.

זמן המבנת שכל המציאות של האדם בתוך בטן אמו זה רק הכנה ליציאה, זה טרום לידה,

זה טרום יציאה.

זאת אומרת, עד חודש שהוא יחיה הוא עדיין יקרא בגדר נפל אם הוא יפול.

זאת אומרת, זה רק הכנה ליציאה.

אומנם הוא איש הטוב והוא הראשון הראשון שישן במזרון מים.

זה לא יציאו עכשיו.

ויש לו את האוכל, תמציא את האוכל הטוב.

יש לו חיים מאושרים, יש לו שמירה ארמתית של נוזל ומערכת שלילית בעצמות ובשר והבעל מפה ועוד אחד משם ובאוטובוס תזוזו, אישה מהיריון.

ומה זה לקבל את כל הטוב?

הילד הזה חי תשעה חודשים, זה לא נחשבתי, זה הטנדציה.

בעצם מה קרה פה?

בתשעה חודשים אלה מתרקם גופו של העובר.

בעצם ב-40 יום הוא כבר שלם, שלם קומפלקס.

זה גם מעניין.

התורה אומרת שיצירת עבודה הייתה 40 יום.

מישהו נכנס לתוך הבטן שלו להסתכל, בטן של אמא?

והיום המדע אומר באולטרסאונד, מתוך ראייה חיצונית, שבגיל 40 יום בדיוק הילד שלם בכל איבריו, מוח, עיניים, ידיים, אצבעות, ציפורניים, שערות, הכול.

הכול, ב-40 יום יש ילד גמור.

אחר כך זה רק ההתפתחות הגדילה.

ברגע שהתימות נברא,

מתחילה הלידה של הנשמה.

מה פירוש? יש לנו פה עכשיו תימות ושלם,

הוא מוכן לניסיון העין,

אבל הנשמה שלו אפס.

זאת אומרת, הנשמה עוד לא עשתה שום דבר.

היא ריקה מכל, התינוק נולד אפס גמור, לא יודע, לא מבין, לא שום דבר, עוד כלום, כלום, כלום, כלום.

מפה מתחיל בניין הנשמה.

אומנם הגוף עדיין חמישי ולהתפתח עד יום עשרים,

אבל אני שמע מתחילה את התולדה שלה.

זאת אומרת, יום הנשמה להביא העולם זה לידת הגופה.

פה עכשיו זה כמו הבטן של אמא אדמה שבה הנשמה מתחילה להיבנות עכשיו, זאת אומרת, האני, האישיות שלי,

האקגו שלי מתחיל להיבנות.

עכשיו אני מתחיל לצבור ידע,

אני לאט-לאט משתנה, כל יום אני משתנה, כל יום, כל יום מתעוספתי, עוד ידיעה, עוד חוכמה וכן הלאה וכן הלאה, עד כשאני מגיע לסיום.

בסיום כשאני מושלם, זאת האישיות שהייתה כאן,

ברגע שאני נפטר זה לידת הנשמה לחיי העולם הבא.

זאת אומרת, יש שלב לידה של הגופה ויש שלב לידה של הנשמה.

לשניהם ביחד מיועדים, כך רצה הקדוש ברוך הוא, שהאדם יהיה מורכב בגופי נשמה.

יש עולמות עליונים רוחניים, ויש עולמות תחתונים, זה העולמות הגשמיים, הפיזיים.

והוא רצה להרכיב הרכבה משותפת לשניהם שמטרת החלק הרוחני שבנו הנשמה זה לרומת את החומר עצמו למדרגה רוחנית.

יש ארבע דרגות,

יש דומם, יש צומח, יש חי, יש מדבר.

אנחנו דרגת מדבר, הדרגה הגבוהה ביותר.

עכשיו, הצומח יונק מהדומם.

נמצא שעכשיו הצומח מורכב גם מהדומם.

בא החי, אוכל את הצומח.

מעלה את הצומח לדרגת חי, זה הופך להיות חלק מן הבהמה.

בא האדם, אוכל את החי, מעלה את החי למדרגת מדבר.

בא האדם ועושה את תכליתו, מרמם את הכול מעל כל המעשים.

אליהו זכו לטוב,

השלים את עצמו, העלה גוף ונשמה כאחד מוענים למעלה.

זה השיא.

מי שלא מצליח לעשות את זה בפעם אחת, יצטרך לעשות את זה בכמה שלבים, על זה נתנת.

אבל בסך הכללים אנחנו צריכים להבין,

יש מטרה בבריאה של גוף ונשמה כאחד.

יש לכדוש ברוך הוא מלאכים.

מלאכים סטטיים, רובוטיים, שליעיים של מצחיקים שליחות בלי בחירה.

בערך המוחנית שלנו אנחנו גם מלאכים,

רק רק בשיטרון.

לנו ניתנה אפשרות של בחירה,

לכן המעמד שלנו גדול משלהם.

על כן כתוב,

כי מלאכם ייצר בלעך ושמורך בכל דרביך.

מי שומר על מי?

החשוב על הפחות או הפחות על החשוב?

אם המלאכים שומרים עלינו,

אז אנחנו החשובים בהנות פוטין.

אם כן, כל הבריאה כולה נועדה לצורך האדם, ותכף נסביר גם למה.

אבל נזכור דבר אחד,

לידת האדם מהעולם הזה זה רק אמצע השלום.

היציאה זה עכשיו הלידה האמיתית לחיי העולם הבא.

פה כל זה החנן לקראת היציאה הזאת.

זה מה שאמרו החכמים, העולם הזה פרוזדור,

העולם המטרקלין,

אז כן עצמו בפרוזדור על מנת שתגיעו לטרקלין.

אבל לא ייתכן שאדם יבוא לעולם הזה,

בטח שהוא יקיט אותו.

יימצא אדם בעולם הזה ורק יאכל וישתה וישן ויערון

ויאכל וישתה וישן ויערון. מה באנו לעולם הזה להיות מקסרים?

אוכל שותה, פחם, מוציא, אוכל שותה, פחם, מוציא.

על איזה מתחתן עם מקסרים, גם היא אוכלת, אוכלת, מוציאה.

פער נביא מקסרים קטנים ופער מקסרוביץ'.

ובן אדם אוכל בלי עין הרע וייתס כשלוש קילו ביום,

כבוש שלוש מאות שישים וחמש יום, אז זה למעלה מטון בשנה,

נשאית אורך, בלי עין הרע.

אם הוא יהיה מאה שנה זה מאה טון, זה אונייה.

אתה עלית על דעתך שאונייה תעבור דרך גרונך ואתה שילמת על הכול,

ועברת שעות נוספות, מאה טון. כמה אדם מת? בקושי שותים לחמישים קילו.

זה לא בזבוז?

וגם זה יהיה מאכל לתולעים כמו דוג בלי מקלנת.

אז אני באתי לעולם

ללמוד ולהסכים ולעמוד ולהתפרנס ולמעמד ולרכוש רכוש ולעשות הכול,

שאני כל כולי בסוף מאכן את תולעים הפעוטים האלה.

לא מסתתף.

ואני לא מבין, אדם הולך ללמוד מדעים,

הולך להוציא תעודות,

נהיה אקדמאי,

שבמה צריך לתת מסורת למלות אותך תולעים?

מה אתה חושב שאומרים לך תולעים אקדמליים?

תולעים אוכלים הכוח, מה זה משנה?

מרבה בשר, מרבה ליבה.

ואם זה לא משנה שבינתיים יהיה לך טוב,

הבינתיים נגמר.

ובסוף מה?

אדם יושב, מגיע לו ככה,

והרב שלו אומר, נו, איך היה צריכה שמה מעולם ההוא.

אם אין המשך,

אז מה אכפת לכם, היית צדיק, היית רשע, היית עשיר, היית עני, היית עכב, היית טיפש,

מה אכפת לך?

חתום, ואגב, זה אותו דבר.

אין למה.

עדיף היה להיות חתום.

אם תשאלו אותי, עדיף להיות חתום. חתום, אין לו בעיה של אוכל.

כל פעם זרד פתוח, הוא נכנס אוכל, לא עומד בטון, לא משנה מה.

אין לו, צריך לחכות לחשבונית.

אוכל, אין בעיה של כשרות.

אין לו בעיה של בגדים, חורף, קיץ, אחרי של בגדים.

אין לו בעיה כזאת.

את הגוף שלו מתחיל עם כל עולם בשנה.

חתום במגפיים זה רק בית ספר טרנאוטוי.

אבל חתום ממש, לא, היום זה כבר לא מצחיק,

היום יש גם חתומים,

בגדים, שכחתי,

אני עוד חי פעם.

אבל בכל אופן,

בכל אופן,

חתום,

הוא לא צריך מבחני כניסה להיכנס לאוניברסיטה. אם הדרך תורה הוא נכנס.

לא צריכו חתום עולה על פרופסור, אבל פרופסור על העתום,

כן, אז מה הבעיה?

למה לא נותן חתום?

מה רע במתחתום?

בעולם תגיד להיות חתום סיאבי,

או קונים אותך בכסף, ופוציא מוציא כל היום, ושותה חנם, ו...

אם זכית להיות העתון של מייקל ג'קסון?

שמונה מיליון דולר ירושה השאיר לו, עתון.

לבית אלקאנט שני מיליון דולר הם דמגו להמשך.

מה זה, זה עתון שיכול לקנות אתר?

נו, באמת עולה.

עתון מסודר.

מה רע היום?

איזה כיף היה להיות שר, שר, חי 300-400 שנה.

למה צרו לבית אלקאנט?

לא בואו אליו.

משהו לא מספיק היום, עוד שנה עוד שנה, עוד שנה, מה?

צר, אין לו בעיה של דיור, הוא גודל לך דירה.

מה רע לו?

לא צריך להתאפס על העצים לכתוב בננות או משהו להביא,

שום דבר, הוא עונה לו ושמונה קצת עשבים, זה מסתדר לו.

מדברים על ה-IQ. איך זה ה-IQ? איך אתה מדבר?

חתול קטן, שים אותו, על כל בו שלום למעלה.

יגיע לפינה, ירגיש, יחזור.

שים דינות, תשעה חודשים, יגיע לפינה, יצנע על ראש.

מה אתה יותר טוב ממנו? אתה מתחיל מ-0, וחתול ברגע שנולד הוא חתול גמור עד יום מותו.

אין שינוי בתוספת. שור בן יומו קרוי שור.

רק אנחנו מוגבלים. לא יודעים כלום, וכל דבר צריך ללמוד. מזה מלמדים אותך. תגיד, הבא,

כי מה? והם מתחילים לאט לאט, ואתה לומד 50 שנה, ובתום פעם אחת לומד אתה לא מבין כלום.

למדתי, יש לי תעודות, בואי נעדרת.

יש לי הוכחות, באמת נכנסה, לא מאמין לך.

מה אמרתי? עמדתי על זה, הבאתי תיק שהעוד גמורתי של התיק. כמו זה כתוב, עזרנו, זה שטויות הכול.

אז מה הטוענת?

בן אדם חי, חי, חי, חי, חי, חי?

יום אחד כלא היה.

מה ההיגיון? יש פה בריאה עם שכל?

והבריאה הזאת מופלאה זה משהו אדיר, זה משהו אדיר. אנחנו לא יודעים להעריך.

כתוב מבשרי אחזה אלוקה. מהבשר שלי אני יכול לראות את הקדוש ברוך הוא.

לא צריך לחפש אותו רחוב. תסתכל פה.

אני אשאל אותם גם את השאלות, תראו.

מי מכם יודע או מכיר בשר כשר או טרף

שמצמיח אבנים?

אדם, שיניים.

שיניים.

איך בשר מצמיח אבנים?

ומסודרות.

ובהתחלה קטנות, שיני חלל.

ואגב החייך שלך מתרחק,

אז אתה צריך להעליב בשיני בשר.

גדולות. אם תשאלו בקטנות, תהיה כמו מלטעות.

אתם מתארים לכם את הזדבה, תארו לכם שזה לא היה מסתדר.

ובמקום שיהיו לך תוחנות פה וניבים כאן ותוחנות שם, אני מתחלק רק הסדר.

והיו לך תוחנות פה ועוד שעוד שם.

והיית צריך לאכול גזר, היית צריך לפתוח את הפשע, לחדום כאן ולעבור לכאן וללעוס להם.

אבל לא היה לך לחם, תספוס, אז הכל היה נופל.

מה שהיית רוחק כאן?

אז תגידו לי, אני שואל אתכם, כל זה נעשה מפורס?

אה, היה פיצול טלאפ טרטח, שיניים עמו, וזה כוח?

איזה מקסל הכי טוב אתם מכירים?

כן, רון. כן, רון, אני מכיר יותר טוב.

הבטן שלך.

70 שנה,

בלי ברזלים,

בלי שיניים,

בלי כלום, טוחן הכול, שומנים, עצמות, בשר,

הכול טוחן, זה בלי רעש.

או אם ההורים היו שומעים הכול.

ואתה הולך וזה טוחן, והכול, מאה אחוז, שבעים, באיזה תחינה? עד מים יכול להגיע.

ששש, חלק לאום.

ואיך זה עובד?

יש מיצים,

מיצי קבע,

שבלי מיסים הכול.

עכשיו מגיע לבנים אוכל,

המיצים האלה מפרקים אותו לחלוטין וככה זה הולך ומתפרק.

רגע, יש פה בנה אדיר.

מגיע בשר,

המיצים מפרקים את הבשר, שורפים אותו ממש ויוצא.

איך המיצים האלה לא שורפים את הבשר שמשלים בו?

היינו צריכים להיות בניי חורים.

והחומצות האלה. ישו, ישו, ישו, ישו. ישו, זה עונש.

דפק במערכת זה כבר עונש.

זאת אומרת, המיץ הזה מזהה בשר חיצוני, מי נתן לו את הדעה? למיצים יש דעה.

מיצים מבינים להבדיל בין בשר לבשר?

יש מידת חוץיות.

מילה יפה, מה זה אומר?

יש חוץיות במידה,

מה זה אומר?

מגיעה לפה תפוח, ירד התפוח.

איך הקיבה יודעת לקחת את הוויטמינים ולהוציא את הפסולת?

יש מחשב, יש תוכנה, מי תכנת?

אבל אין מקום שהאדם הוא יצירת ביעה

והאחל מתוכן ב... ממי?

מהקדוש ברוך הוא. את מאמינה ברוב השם.

את מסוודת, לא, את אזעקת.

אני מדבר עם החלשים נגדם.

אלא מה, צריך להאמין?

שפה יש חוכמה מדהימה. אני אראה לך דוגמה אחת.

לא, לא, חכי רגע, חכי רגע, בואי אני אגיד לך דבר אחד.

אם את רואה צריף,

מי את אומרת גר בפנים?

נראה תריס? צריף, צריף.

צריף. את רואה אוהל, אוהל. מי גר בפנים?

בדואי. עלי, בדואי.

את רואה, את גר בווילה, מה את אומרת, מי גר פה?

את רואה ארמון, מה את אומרת?

ככל שנראה את המבנה החיצוני נעריך יותר את מי שנמצא בפנים, בין בבמון, בין בקר, אבל הערכתו תגדל לפי המבנה שהוא גר בו, נכון?

גוף האדם

זה החוכמה הכי מופלאה בבריאה שמרכיבה את כל החוכמות שבעולם. מסכימה. יפה.

אז אם כל זה נברא,

מי הדייר שנמצא בפנים?

אחרי אשוב בעולם.

ואם כל זה הוא רק זמני הוא בר חלוף.

ובסוף זורקים את זה לפה,

מה התכלית שלו?

הנה, שותים,

זה טפל למשכם.

גומרים, זורקים, חד פעמי.

גם הגוף הנפלא הזה,

כל החוכמות שבעולם גלומות בו,

כמו שאומרים חכמים זכרון לברכה,

האדם עולם קטן.

כל זה שולי, זה מאכל לתולעים.

זה רק זמני, זה החד פעמי.

אז הנשמה תמיד נדאגה, הנשמה שדרה בפנים,

שמשתמשת בכל המכשור הנפלא הזה.

מה יעודה?

נמשיך הלאה.

או, אבל מה?

מה היא עשתה פה?

מה רצו ממנה?

בשביל מה היא ירדה מהעולמות העליונים הגבוהים לתוך דבר כזה נפלא?

יום אחד היא מסתפקת, היה חסר לה משהו?

למה היא ירדה? זאת השאלה.

אם נבין מה המטרה של ילדה הנשמה, הבנו את הכול. כל המרתון הזה היה שלהם.

למה לא השאירו אותה שם מההתחלה?

אז עכשיו אנחנו מבינים דבר אחד,

שמעשה הנשמה הזאת,

זה הכליל של השלמות.

עכשיו מה עושים איתה?

הנשמה הזאת, מה עושים?

אתם רוצים הפסקה אולי? לשלוף משהו?

לא, לא, לא.

או, אתם מושמעים. עשר דקות לעשות את זה.

אני רוצה עוד מלה אחת להגיד. לפני שנצא להפסקה, פשוט הוא מאוד ממהר.

יש לנו פה שחקן כדורגל מביתר ירושלים,

והייתי רוצה, אודי אשאש היה בן-אדם בביתר ירושלים,

תלמיד של עולם מאוד איכה אותי, הביא אותו לפה,

והייתי מאוד מבקש שיבוא לציבור לכמה מילים ואחרי זה נצא להפסקה.

אז בבקשה, אודי, בואו.

שלום.

ערב טוב,

אני באתי היום עם תקן שאני שומע,

ולא תקן שאני מרצה, ואני מצטער לגמרי, זמחה גם זמנית עכשיו. זה היה משמע הפסקה, זה לא קשה.

כמו שסיפרו, אני נהייתי שחקן כדורגל ביתר ירושלים ואני גם חוזר לתשובה

קשה לי לראות איך אחרי דברים כאלה שהרב מדבר

אנשים יחזרו חס ושלום לספורם

לבוא לכאן ולראות כמות כזו גרועה של האנשים, אני אומר, זה נועד אש

אני הייתי בסרט שלכם

ועצם העובדה שאתם נמצאים פה כבר מדברת בעד עצמם.

יפעת הערב ראות, הבחור הזה נאמק, אמר,

תעמו, ראו כיתו,

זו הנדצתי, אני תעמתי ואני לא יכול לעזוב,

אתכם אבל כרגע אני צריך לעזוב,

מה שנשאר לי זה רק לבקש מהקדוש ברוך הוא סיוע,

שאני ואתם נחזור בתשובה, תודה רבה. תודה רבה.

יש אפשרות, טוב, אני מתייעץ איתכם לטובות העניין ושתפיקו את בנו אדם מהערב,

יש אפשרות שאני אעמוד כרגע בקטע הזה ואני אסביר את התכלית שהבאנו לה חיים על פי התורה,

או להמשיך עוד להוסיף דרכים נוספים,

בהוראות,

אל תשים נגוני נשמות ותודה.

תחליט, תחליט.

צריך להחליט על פי התורה. תחליט על פי הכנסת.

כן, אני אעבור אם תרצו אין מים.

אצידי אני לא הולך, רק שתשארו.

כן, אבל... עכשיו, בואו תשימו לב, את תחליט. רגע, לפני זה אתה אמרת שהנשמה מגיעה ברגע שהוולד יוצא מהגון, שהוא יוצא, שהוא נולד.

רמת דבר שמתחילה את העבודה שלנו מ-אפס ביציא.

מ-אפס. אז איפה נלמד התורה כל הזמן בגוף?

שהנשמה הייתה בתוך הבטן,

חוץ לגוף.

כתוב

מי יתנני כי ירחק קדם,

כי מי אלוקה ישמרני, בהילון נרו עלי ראשי.

זה פסוק באיוב.

איוב, שהצטער ועבר את הייסורים שלו, מה שנקרא ייסורי איוב,

התפלל ואמר, הלוואי והוא היה חוזר לירחי קדם, שהיה בבטן של אימא תשעה חודשים,

בשעה שהקדוש ברוך הוא שמר עליו,

בהילו נרו עלי ראשי.

הנשמה נקראת נר.

נר השם, נשמת אדם.

הנשמה של האדם זה נר של השם, הנר הזה מצוי ביד השם, רוצה מכבהו,

רוצה מניחו.

נר השם, נשמת אדם.

איפה הייתה הגשמה, הנר הזה?

בהילו נרו עלי ראשי.

מעל הראש, חוץ לגוף.

לכן ההשגה היא בלתי מוגבלת.

בדיוק כמו שקוראים לך בזמן הבא. זה מה שקורה בעצם אצל הילדים האוטיסטים.

הילדים האוטיסטים,

אף אלפי שהם בעיניו נראים מוגבלים ולא יכולים לתקשר איתם,

רק בדרך החדשה שמצאו.

ויש כאלה אפילו בפיגור שכלי, CP. בכל אופן, מצליחים לדבר איתם דרך של תקשורת ורואים שהם פיקחים להפליג ויודעים דברים שזה מדהים.

איך הם מסוגלים?

איך יש להם זיכרון פנומינלי?

איך יש להם את כל הדברים בתכונות האלה המיוחדות? הם יכולים לתקשר עם כל לוח שתיתן להם לשפות שונות.

מאיפה כל זה?

כיוון שהנשמה לא מחוברת דרך המוח,

והמוח הוא מחסום,

מחסום שהמחשבות מסתננות אחת אחר אחת. אדם לא יכול לחשוב בעת ובעונה עד שתי מחשבות,

רק אחת רודפת אחת.

הם מסוגלים לראות בבת אחת כמה עניינים.

לדוגמה, אם יעבירו

להם ספר במהירות,

יוכלו להגיד שבדווקא במקום כך כתוב כאן,

וכן על זה הדרך.

זה בגלל שהנשמה שלהם לא מחוברת ויושבת במוח כמו שצריך.

ממילא ההשגה שלהם פתוחה יותר.

אז מבחינה פיזית הם מוגבלים.

כיוון שהנשמה לא יושבת טוב, אז היא לא יכולה להפעיל את האיברים דרך מערכת העצבים כמו שאנחנו מפחינים.

מצד אחד יש להם חסרון, זה בפיזי,

ורווחנית.

אנחנו, יש לנו את הרווח הפיזי, אבל מוגבלות רוחנית.

זה מה שהתגלה בתקופה האחרונה. מעשה, הדבר הזה התגלה באוסטרליה לפני 17 שנה, על ידי גוי דווקא,

אבל פה בארץ הגיעו לזה דרך מקרה שילדים אוטיסטים ביקשו לדבר על זה מקובל בבני ברק, ולאט לאט הדבר התפרסם, וכך התגיעו לכל יותר, התחילו להגיע,

והיום כבר נפגשים, אפילו שואלים דברים כאלה אצלם וכל הדברים.

אבל בסך הכללי זה מראה על דבר אחד נוסף,

על שאלות ששואלים אותה,

למה הם הגיעו במצב כזה?

אז הם אומרים שהם באו בגלגול והם באו לתקן עבירות מסוימות, בעיקר לשון הרע, בניאוף, ודברים כאלה וכאלה.

הם אומרים דברים מדהימים.

הדברים האלה הם ידועים על פי התורה, וכמו שאתה ציינת, זה בדיוק מה שכתוב בגמרא דלידן.

שם כתוב שתינוק במעי אמו צופה מסוף העולם ועד סופו,

ומלמדין אותו את כל התורה כולה.

וכשהוא יוצא לאוויר העולם,

בא מלאך וסותרו על פיו ומשכח ממנו את התורה כולה.

על זה אנחנו אומרים, חיי עולם נטע בתוכנו.

למעשה התורה נטועה כבר באדם.

והאדם צריך להוציא אותה החוצה, זה הכול, רק לגלות אותה.

לכן אנחנו אומרים, ותן חלקנו בתורתך. לכל אדם יש את החלק שלו בתורה,

הוא צריך להוציא אותו מן הפניניות אל החיצוניות.

זה בקצרה.

אבל בואו נגיע לתכנית.

התכלית היא כך, אומר הרמחן, רבי משה חיים נוצה תאוז זכר צדיק, קדוש ברוך הוא, מקובל אלוקי, גאון עולם,

שחי לפני 250 שנה בספרו דעת תמונות,

מהי התכלית שהאדם נברא לעולם?

אז הוא מתחיל, הוא אומר כך,

הקדוש ברוך הוא הוא טוב כשנאמר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו,

ומדרך הטוב להיטים,

דרכו של טוב להיטים.

לכן הקדוש ברוך הוא בורא ברואים כדי שיקבלו את ההטבה,

כי מי שהוא טוב, מתים.

אז אנחנו נבראנו כולנו לקבל את ההטבה.

מי מרגיש את ההטבה? מי שחסר אותה.

תן לאדם שבע לאכול, לא עשית לא טובה.

תן לאדם רעב לאכול, עשית לא טובה,

כיוון שהוא חסר אותה.

לכן ברא אותנו הקדוש ברוך הוא בעלי חסרונות.

כולנו בעלי חסרונות.

בהשלמתם אנחנו מרגישים טוב, מרגישים את הטובה.

אבל יש הבדל בין טובה לטובה.

יש טובה שהיא בחסד ויש טובה בזכות.

טובה בחסד,

אני בא ומבקש תנו לי לאכול,

עשו לי חסד ותנו לי לאכול.

זאת לא טובה גמורה,

כיוון שאני מתבייש בעצם הציפייה שלי לקבל.

יש טובה שהיא בזכות.

אני מבקש לאכול ואני משלם על זה כסף.

יתנו לי איזה טובה,

אבל אני קונה את זה בזכות ואני לא מתבייש.

איזה עדיף, טובה בזכות או טובה בחסד?

טובה בזכות.

זו טובה יותר גמורה,

על כן אנחנו אומרים, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל ולפיכך הרבה להם תורה ומצוות.

מה זה רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל?

רוצה לתת להם טובה גמורה שהם יקנו אותה בזכות.

איך קונים זכויות?

איך אני אהיה בעל זכות?

לכן הרבה תורה ומצוות.

נתן ציוויים, מערכת ציוויים,

אומר תעשה את זה, תימנע מזה,

הנה, אתה צובב לך זכויות,

עוד זכות, עוד זכות, ועוד זכות, ועוד זכות. מה בסוף?

אני אתן לך את הטובה שבשבילה בראתי אותה.

עכשיו,

אם אנחנו מבינים שלמעשה הבריאה של האדם בטובתו, לכן הוא בא על חסרונות,

שירגיש את הטובה וניתן לו אפשרות

להשיג טובה בזכות ובחסד, בזכות עדיפה על חסד,

כדי לצבור זכויות צריך שיהיה לאדם מערכת ציוויים שייבצעה בעל ידי זה יקנה זכויות,

אומרת התורה,

ראה,

אנוכי נותן לפניכם היום את החיים ואת הטוב,

את המוות ואת הרע,

ובחרת בחיים.

אומר המורא,

שהוא היצרן,

ואנחנו מוצרים שלו,

יש לי ספר הוראות יצרן.

אם אתה תעשה את מה שאני אומר, בחרת בחיים,

אם אתה תבחר בדרך האחרת, בחרת במיטה, בכליון.

אבל כל זה לפי דעתו של הרמחא,

אם אני לא מקבל את הדעתו של הרמחן,

אז על מה אתה מבסס את הדברים שלך?

אנחנו מבססים את הדברים על מה שאנחנו רואים בתורה.

כיוון שאנחנו מדברים מכוח התורה,

ואת התורה נוכל להוכיח, אם תרצה, אחר כך. זה מה שחשוב, להוכיח שהתורה היא אמת. בסדר, זה עוד שלב, בינתיים רצו, בינתיים את התכלית. נספסים את התכלית, ניתן עוד פעם. כמו שאמרנו קודם כל, מה התורה אמרה לגבי בריאת גוף האדם ונשפתו.

ואחר כך נכנסה את זה, אפשר לדעת מה נגיד את התכלית, ואחר כך נבסס את זה. אין מה.

לא מוכן לו.

אז עכשיו,

אחרי שאנחנו יודעים את הדברים של מעשה ניתן לאדם האפשרות של בחירה בין טוב לרעה,

אם הוא ימחר בטוב, מגיע לו את הטוב, אם ימחר ברע, הוא בעצמו בחר. אכן כתוב, מפי עליון לא תצא הרעות והטוב.

אחרי שהוא נתן לפניך את הבחירה,

אז תדע, אם משתמשל עליך טובה או משתמשלת עליך רעה,

זה ממך.

אתה הגורם הישיר, על זה כתוב במשנה,

דע מה למעלה ממך.

אומרים חכמים, דע,

מה שלמעלה זה ממך.

אתה גורם.

ישראל, חבל נחלתו.

אנחנו כביכול קשורים עם חבל שהוא מגיע למעלה ומשתלשל בחזרה.

עכשיו, אם אני מניח את החבל כך,

הוא גם חוזר בחזרה כך.

אני מפעיל את החדר.

אני עושה את הכול. אני מושך את ההשפעות עלי, טובות או רעות.

על ידי מה? על ידי המעשים שלי.

אז ממילא אני אחראי למעשי, ועליי יש את התביעה.

למה הדבר הדומה?

אם יאמרו לך כך,

יש פה פירות מתוקים מרים, חמוצים ומלוחים,

מציעים לך את זה בכלל במתוקים.

ואתה בחרת בחמוצים,

מי עכשיו אשם שאתה עושה פרצות חמוץ?

אתה.

אתה, מי אמר לך למחור? הציעו לך את המתוקים, ואחר כך בזה.

נמצא שאדם אחראי לגורלו.

עכשיו, נשאלת השאלה.

בלהגיד שאני בחרתי בטוב,

היכן מקום הטובה שיעד הקדוש ברוך הוא לברואיו?

יש שתי אפשרויות.

או העולם הזה,

או העולם המלא, שהוא ידע מה אנחנו עושים.

היות והקדוש ברוך הוא טוב גמור,

ממילא לא ייתכן שהוא ייתן טוב פחות או קטן.

70 שנה מול חיי נצח זה כלום.

זה 0.000000 נצח.

זה כלום.

ואתה מקבל חיי נצח בעונג האינסופי.

מה הטענות? תכף נדבר.

אבל קודם כל צריך להבין ש-70 שנה זה ניסיון כליל, כליל,

לעומת מה שאתה הולך לקבל בחיי נצח.

מגיל 13 אתה רק מתחיל.

עד גיל 70 תחיה, נהיה מגבורות 80 שנה.

וסך המצוות שאתה צריך לעשות זה לא ערבית.

והמצוות עצמן, ברגע שעושים, אז כאמור הוא, כי טוב השם.

זאת אומרת, למעשה המסלול של החיים שלנו לעבור, אם נקיים תרום ומצוות, החיים שלנו יישפרו פה,

אנחנו נהיים מאושרים,

וממילא מחכה לנו גם עולם הבא.

אז מה הפסדת? יש שלושני עולמות.

אבל אם רצית למצות את חייך כאן וניצלת אותם אטום, נגיד, ונהנית כפי ראות עיניך,

אבל כשתצא מכאן, חיי נצח לא יהיו כמו שמחכות לזה שעשה את הניסיון ועבר אותו.

כמו שאומרת התורה,

למען אמנותך ולמען נסותך, לנתידך ואחריתך.

כל זה למען הטבה ואחריתך.

והיה רשיאתך מצער, ואחריתך הישגה מאוד.

אחריו יש צער, קושי,

אבל אחרית זה יהיה

טוב מאוד.

כל ההתחלות קשות. אם כן, זה עונה לי צדיק ברעלו ורשע ותראה. תראה, אם אני אסביר צדיק ברעלו ורשע ותראה, אני אסביר צדיק ברעלו ורשע ותראה, רק אנחנו צריכים להבין דבר אחד.

אם כן,

הטובה הכי גמורה שאדם יכול לקבל זה הטובה הבלתי פוסקת ולא הזמנית.

ממילא כל העולם הזה זה עולם ההכנה,

פה צרייה ושמה זה הסחה.

פה עולם הממחל, ושם עולם הגמול.

זה מה שמסביר הרמחל של מעשה זאת תכלית בריאת האדם בעולמו זה.

אבל אני רוצה כבר כמעט שלוש שעה לענות על צדיק ורע ורשע ותראות לו לפי זה.

מה זה צדיק ורע ורשע? נראה שכאילו הצדיקים סוברים.

ונראה, זה אמת. ונראה שהרשעים,

נהנים.

זה לא תמיד נכון למי שמסתכל בעין בוחנת. הרשעים לא כל כך נהנים.

והריצה להרדיף אחלה נאות לא תמיד משיגים.

כולם בדרך לאושר, אבל לא כולם מגיעים. שאם הגיעו, לא היו מפסיקים, היו נשארים.

ואם אתה רואה, אחד כל הזמן מחפש עוד ועוד, ובמקום אחר, ובעוד עניין, ובעוד זה,

סימן שהוא עדיין לא הגיע לממשלה, הוא עדיין בערך עיבוס.

אבל אנחנו לא נתמקד כרגע על הקטע הזה. בואו נדבר בעניין.

אפילו למי שרואה כך או מבין כך,

אז כך,

צדיק ורשוע.

אין אחד שעושה מצוות ולא עושה קצת עבירות,

בשפדה לפחות.

אין אחד שעושה רק עבירות ולא עושה בכלל מצוות.

אז לדוגמה,

צדיק עושה הרבה מצוות, זה הייעוד שלו, הוא מבין, הוא עובד על זה כל הזמן.

אבל אין צדיק בערך אשר יעשה טוב ולא יהיה חטא.

אדם לא מלאב, עלול לשקות.

שגגה, גם משלמים עליה.

לדוגמה, אם שפרטתי בשגגה, עלי

יין אדום על חולצה לבנה, צריך לכפס, צריך לכפס. בשגגה, אני אומר, אז מה, אז אתה נגים ואתה אומר בשגגה?

ואי-אפשר, אמרתי במזיד, צריך לכפס, צריך לכפס.

ההבדל הוא שבשגגה, אם נמנע מהלכדור ומכתחי, אז הוא נספק פחות.

ומזיד, אני מחבק שהכול יתרנדר.

מה ישתנה? אמרת הדיכיון, שהצטרדו מהבגן.

אז צדיק יעשה רובו זכויות, מעוטו עבירות.

רשע, רובו עבירות, לא כבר לא מהן מצוות.

אבל יש לו מושגים של מצוות קצת.

הוא עושה קצת, הוא נותן צדקה פה, הוא עושה גמילות עסק שם וכל מיני דברים כאלה.

אז הוא גם כן עושה מצוות.

הקדוש-ברוך-הוא כתוב בתורה, עצור תמיד פעלו,

כי כל דרכיו משפט, אין אמונה ואין עבודה.

צדיק וישר הוא.

הקדוש-ברוך-הוא אין למאמינים לו ולא עושה עבוד לשאינם מאמינים בו.

משלם לכל אחד שכרו כפי מעשה.

שכר מצווה מצווה,

שכר עבירה עבירה,

והוא לא לוקח שוחד.

מה פירוש? אתה לא יכול לבוא ולהגיד, יש לי אלף מצוות, עשיתי שתי עבירות, ארבע מצוות, צבור דתי.

אין דבר כזה.

מצווה, מצווה, מצווה, מצווה, מצווה, עבירה, עבירה. ומדוע?

כיוון שזה לא הולך בפלוס ומינוס, זה לא הולך זכויות מול זה, עושים קלוטל ומגיעים למסקנה איובי או שלילי, לא?

מצווה שאדם עושה זה הארה בנשמה, הארה בנשמה. הנה, אדם אחרי מעשי חסד מרגיש את רוממות הנפש, מרגיש את רוממות הנפש.

זה לא כמו לתת עודף בקופה.

אחד אדם עודף בקופה לא מרגיש כמו אחד שנתן לה עמית צדקה.

זה הארה בנשמה.

עכשיו עבירה זה גם בנשמה.

אפילו שאנחנו לא רואים כרגע, כיוון שאנחנו חטופי מלבוש פיזי, גשמי,

אבל הנשמה או שהיא מלוכלכת או שהיא מזהירה.

כרגע אנחנו לא רואים את זה. אומנם מי שבאמת באמת צדיק, רואים, רואים עליו קצת, אפילו חיצוניות רואים. זאת אומרת, חוכמת אדם תאיר פניו.

רואים הארת פנים של אדם.

זאת אומרת, הפנימיות פועלת גם על החיצוניות.

אבל זה בכמויות.

אבל אחד בינתיים כזה, באמצע, איך אנחנו לא יכולים לדעת? קשה קצת.

בכל אופן, זאת פעולות שפועלות ברשמה עצמה.

עכשיו, מה עושה הקדוש ברוך הוא? איך הוא עושה את החשבון?

אז ככה,

תשאלו את הצדיק.

איפה אתה רוצה את השכר?

מגיע לך שכר. שמה. אז הוא יגיד, אני רוצה את השכר בעולם מהאמת, שאלה אם אני הולך. אני מבין למה אני אחד.

אני עושה מצוות בשביל שיהיה לי עולם הבא.

למה אני מניח תפילין? אני מקבל שכר בבוקר?

לא.

אני מתעטף בטלית, אני מקבל שכר בבוקר? לא. יש לי מוציא הוצאות על זה.

אז מה אני מכין?

אני מכין לעולם הבא. המצוות שאני עושה, לעולם הבא.

רגע, אבל יש לך גם קצת עבירות.

יש לך גם קצת עבירות.

אם אני אזכה ואני אדע את העבירות ועשה עליהן תשובה,

אני יכול למחוק אותן,

ואני אשאל צדיק בלי עבירות.

אבל אם השפטו מדעתי ולא עשיתי עליהם תשובה או שלא הלכתי שחטאתי בכלל או כל מיני דברים כאלה, נמצא שהאדם הזה הוא בעל עבירות שלא תוקנו.

עכשיו הקדוש ברוך הוא יודע שאתה רוצה להגיע לגן עדן בלי השאר,

ואתה לא רוצה להיכנס דרך גיהינום, הרי כל העין שלך אמרתם שאתה יכול להגיע לגן עדן, לא לגיהינום.

אבל אם לא נקיית פה תצטרך לנקות שם.

והגיהינום זה מכבשה רצינית מאוד.

על זה אמר דוד המלך עליו השלום, הרב תפסני מעווני ומחטאתי דמות.

תראה לי פה, פה, תרבה את הכניסה מפה,

לטהר אותי שגם כי ילך בגץ על מוות לא ייראה.

אני רוצה לעבור ולהגיע ישר בלי להגיע.

אז ממילא האדם הזה יצטרך לעבור ניקיון כאן.

איך מנקים בן אדם כאן?

נותנים לו אולקוז, נותנים לו מחלה כזאת,

איסורים כאלה, בעיות בממון,

בעיות בילדים,

בעיות שכנים,

כל מה שמצר עליו זה ייסורים.

כל זה נשלח לאדם עם חשבון, זה לא בפוקס,

זה לא בגלל שהוא אמר ככה או עשה ככה או ככה, לא,

זה הכול בחשבון, וגם מי יעשה לך,

וכמה יעשה,

ומתי יפסיק.

הכול, יש מלאכים נאמנים בכניסתם ונאמנים ביציאתם.

אז ממילא הצדיק צריך לנקות אותו כאן ולתת לו שכר מלא שם.

גמרנו עם הצדיק, נשמע על הרשע.

רשע רובו עוונות,

למה הוא אומר אכול ושתות, כי מחר נמות, אני אעבור אותי, עולם הבא על עולם הבא, עכשיו אני רוצה יחטא,

אני רוצה שחטא,

הוא רוצה גואה גאה,

הוא רוצה בוכטה,

בכול לא ככה, אבל הוא רוצה, כותב על מרצון, זה רצונו, בחירתו,

הוא רוצה עולם הזה בגדול, בסדר? קח, מגיע לך על כמה מצוות, בבקשה, קח, מה עשית? פעמת את הצדקה, צדקת הצין נמלת, עשית חסד, ייתנו לך חסדים, אתה רוצה, אין בעיה, קח, קח, קח, גומרים איתו את כל החשבון,

אבל יש לו עכשיו ים עבירות, מה איתה? רק הכול מחכה לו איך שהוא יצא.

עכשיו, על זה כתוב בתורה,

ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו,

גם לשונאים שלו הקדוש ברוך הוא משלם, אבל איפה קאדי, אל פניו, כך הנה, מה מגיע לך כך? אל פניו להאבידו מחיי העולם הבא.

ולצדיקים כתוב,

ושומר חסד לאלפים,

לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור, לאלף דור,

לעולמות העליונים.

האם זה טוב שאנחנו, רגע. נמצא שהאדם מקבל שכר בעולם הזה, זה הרשע,

והעונש מלא לעולם הבא.

צדיק מקבל עונש בעולם הזה ואת כל השכר לעולם הבא.

וזה אומר דוד המלך עליו השלום בפסוק אחד.

איש בער לא ידע, וכסיל לא יבין את זאת.

מה הוא לא מבין?

איך זה בפרואו אחרי שעים כמו עשו? איך הם מצליחים?

ויציצו כל פועלי העולם,

הוא עונה, להישמד עדי עד. כיוון שהם נשמדים עדי עד,

מוכרחים לשלם להם שכר על מה שעשו.

אז יקבלו כאן, יפסידו הכול שם.

מקל מובן, מה שאומר הפסוק,

אל תתחר במרעים ואל תקנא בעושה עוולה.

אל תקנו באלף מצליחת, אל תקנו באלף עושה עוולה, אתם רואים הולך להם קלף כמו שהוא, לא, אל תקנא.

אחריתם מרקל לענא.

אדם צריך לדעת.

שאל אותי אחד, תגיד לי.

אבל בכל אופן, הם מצליחים טוב-טוב על ידי הרשעים.

אמרתי לו, תשמע, אני אסביר לך. היה אחד רוצח בבית האסורים,

והיה אחד רוצה לראות מה מקבל רוצח, איזה עונש.

ביקש בביקור בבית אסור לראות מה עושים לרוצח.

הסכימו לתת לו לראות,

מביאו אותו לאיזה ביתן דתן,

סורג,

הוא מצית פנימה והוא נדהק.

הוא ראה את הרוצח יושב,

חליפה,

טו פיליון,

ישמים שני סוהרים לצידו, מניפים עליו ומניפות,

שולחן ערוק, מלא כל טו,

הוא עושה ככה, מביאים לו, ככה, מביאים לו.

אומר רק רגע, זה מה שמקבל רוצח?

אז אני ציפה שאני לא אבוא עבוד.

אני אקנה אקדח,

נפתא, מסוגל, שבעצם לא עמוד.

אמר לו, תשמע, תשמע, אל תתגייס, בוא אני אסביר אותי.

אמר לו, תראו את זה, למה הוא אוכל ככה?

זאת הסעודה האחרונה שלו.

שאלו אותו, מה הבקשה האחרונה לפני שאתה עולה לגלתו?

אמר, סעודה כשלומו ומלכותו.

לפי התנאים של בית הסוהר, עצרו לו את זה, מה שאפשר.

אבל זה הסעודה האחרונה.

מה שאתה רואה רשעים מצליחים זה הביסים האחרונים מהסנדוויץ האחרון.

אל תתלהם, אל תקנא.

חכה עוד קצת, תראה איך זה ייגמר.

אבל בסך הכללי אדם צריך לדעת, אוכלים רק על חשבון מה שמגיע לך.

אתה לא יכול לאכול מה שלא מגיע לך.

הבעיה,

שאנשים בעצם שהולכים בדרך הרשע,

הם למעשה אוכלים את בשרם ונהנים מזה,

ואינם יודעים.

הם בעצם נהנים מהכיליון של עצמם.

למה הדבר דומה? אומרים חכמים,

חוץ מכבודכם לכלב שהיה רעי מספר ימים לא אחר,

וראה עצם, והיא היתה יבשה,

והוא לא ידע, אבל מרוב התלהבות שהוא תפס אותה והתחיל לנגוס,

פצע את אצבעו,

והדם ירד,

והוא אוכל, אוכל, נהנה והוא שותה את דמו.

אבל הוא לא מבחין מרוב הלהיטות שלו לאכול.

למעשה, האדם נהנה ממה? מבזבוז חייו.

איך אומר הרב אורי זוהר?

פעם שמעה אחת ששם סרט,

ואמר, איזה סרט, איזה ערב, אני אגיד לך, איזה סרט, די.

אומרים לו, קו-קו.

אתה יודע, אני ראיתי אחת,

יצא מבית חולים,

נכנס עם חמש אצבעות, יצא עם שלוש.

והוא אומר, איזה ניתוח, לא הרגשתי בכלל. לקחו לי שתי אצבעות, בכלל לא, איזה נטע.

אבל יצא כאן, אתה רק עם שלוש עכשיו.

היה לך חמש.

אתה חסר עכשיו שתיים.

לא חשוב, היה ניתוח שגאון.

אתה יושב שעתיים, שעתיים החיים שלך הלכו, ואתה בכיף. אתה מת.

הלכו שעתיים, מתו, לא יחזרו.

הוא נהנה איך הוא מצבבה.

הוא צריך לעמוד בחוף הים.

איזה מת.

לעמוד בדיסקוטק. איזה יופי. איזה יופי.

זאת אומרת, אדם במעשה לא שם לב.

הוא מתכלה, הוא נאמן, הוא נגמר, הוא מבסוט.

אמר לי אחד לפני כמה זמן,

וואלכ, תראה,

תתאימה, הנה כל אחד יש לו ג'ימסי.

אני כל העם שעומד, בקושי הגעתי לסובבו.

אמרתי לו, אל תדאג, בעזרת השם, גם אתה בסוף אין לך ג'ימסי.

ייקחו אותך עם הג'ימסי.

אנשים שמים להם, איך הם שמים למה? החיים הולכים, אנשים רצים, על מה?

זאת אומרת, אדם זה מבונן מה התכלית שלו בחיים.

חכמים, זיכרונם לברכה, אומרים משל נפלא.

היה שועל.

השועל הזה היה רעב.

רצה להיכנס לקרב של ערבים, בגלל הוא מצא כניסה.

אבל ברעבונו לא ויתר,

ועפש, דחק את עצמו בכוח פנימה.

דרך חור קטן נכנס אחר שלושה ימים, איש מי.

רצה לצאת, חזר לחור, לא יכול לצאת.

מה הוא עושה? צם שלושה ימים,

כחש בסירוב, יצא.

אבל ברור, תסתכל על הכרם ועבד.

כרם, כרם, מה נעים פירותיך?

אבל מה הנאה יש ממך?

כשם שנכנסתי, כך יצאתי.

הבעיה שלו, של השועל, שהוא לא היה פיקח.

אם היה פיקח,

היה נכנס לכרם,

לוקח ענבים, מוציא דרך החור.

לוקח ענבים, מוציא דרך החור, מוציא את כל הכרם דרך החור, יוצא אוכל, שותה, משאיר,

על גליסו.

אבל הוא היה טמא, הוא אכל עכשיו.

אכול ושתו כמחלנו.

הוא לא חשב על המחר, הוא חשב על עכשיו.

לכן, כמו שנכנס, ככה יצא.

יש אנשים נמצאים בעולם הזה, על מה הם מסתכלים?

על עכשיו.

תשמע, אתה עלול לצאת מחר.

מה יש לך ביד?

אתה לא תיקח מזוודות,

אתה לא תיקח כסף,

שום דבר.

אין ויזה,

אין כלום.

אתה יוצא בלי כלום.

אז מה עשית?

למה אתה לא מסתכל שני צעדים קדימה?

אל תתהלל ביום מחר, כי לא תדע מה ילד יום. יש אחד שאומר, תשמע,

כמה עברת דוד המלך עמל? 70 שנה ואין מגבורות 80 שנה, אין בעיה. אני חוזר לגיל 69. בלי ידל, 69, מפתיע אותך, אני חוזר.

רק תפתיע לי להשתתחייה.

הקדוש ברוך הוא שומע מה אתה אומר, 68 עיקר.

מה, על מה אתה מתבסס? החיים ביד שלך? מישהו יש לו בעיית החיים שיכול להגיד, לא, אני לא מת עכשיו, אנחנו סיכמנו שבגיל של חיים אני?

אין דבר כזה.

אל תאמר לך שאזכין, שמה לא תזכין.

אל תאמר לך שאפנה אשנה, שמה לא תפנה.

זאת אומרת, אדם צריך להכין צידה לדרך.

זה אדם צריך להתבונן, אדם צריך להיות חכם.

אני פה זמני, אני בעולם חולה.

העולם הזה כולו הזיות.

אנחנו כמו בחלום.

בחלום, יום אחד כשאנחנו ניפטר מן העולם,

או שאדם היה לו חלום רע או שהיה לו חלום טוב.

כמו שאדם קם מחלום,

ופתאום איזה חלום רוצה לחזור, אין, נגדל החלום.

או שהוא חלום שהוא מקבל מכות וייסורים והכול והוא קם, ברוך השם שהוא לא.

העולם הזה, כשאנחנו נצא מפה זה היה כמו חלום יעוף.

אז שבעים שנה עוקבים ככה, תשאלו אנשים שעברו שבעים,

תסתכלו אחורה, הם זוכרים רק טק, טק, טק, כמה פרקים בחיים ונגמר. אין בזה כלום.

מה יש לך יום מאה? אני מסכים איתך.

ברוך השם שאתה מסכים.

אבל זה לא אומר לי שהצידה שאתה לוקח היא צידה יותר טובה.

מה אתה לוקח?

אני שום דבר.

אז שני יותר טובה.

עכשיו אני אשאל את ידידנו, הנה זה שמאחוריו, מה השם שאתה רוצה, שמי, אבישה. תשמע, אחי. אני רוצה לשאול אותך. אני אענה לך, אבל תענה לי כבר.

אם אני יודע. בעזרת השם שאלה קלה.

תגיד לי איך היית מחליט.

עכשיו אני מדבר בלי כל ההורחות, בלי סמינר, בלי שום דבר.

היגיון.

יש עכשיו אחד כוחר, אומר תעזוב, הכול שטויות, אין כלום, אדם מת.

יורד לאדמה, לא מרגיש, לא יודע, לא זוכר. הולך לאבדון.

יש אחד דתי.

הדתי אומר,

אני מאמין, יש שכר ויש עונש, יש גן עדן ויש גיהנום.

העולם לא הפקר. הנה בני אדם כולם נמצאים בעולם,

יש להם מערכת של שכר ועונש, כל חברה.

אז ודאי כשברא כל החברה, ודאי שגם לו יש מערכת של שכר ועונש.

לא ייתכן שראשו הוא צדיק, אחד הוא.

ככה אומר הדתי וככה אומר הכופר.

עכשיו בוא נגיד שאין הוכחות לעולם הבא, לא כלום, לא נשמות, שום דבר. אין.

ונגיד שאתה הכופר ואני המעריך. נגיד.

אז עכשיו אני ואתה רוצים לדעת האם יש עולם הבא או לא.

אין לנו חברה.

אבל אני ואתה רוצים להחליט מה כדאי.

האם כדאי את השבעים שנה האלה לחיות

כחילוני גמור או כדאי לחיות כדתי גמור?

מה כדאי?

הנקודה היא, כשנצא מן העולם,

מה הסיכוי של כל החיים שעושים בו?

אתה, כתוב כופר, אומר אין כלום, אין עולמם, מה הולכים למדון? אני אומר יש שכר ועונש.

עכשיו, אני טוען 100%,

אתה טוען 100% שאתה צודק, אבל האמת היא רק 100%, נכון?

או שאתה צודק 100% או שאני צודק 100%, נכון? לא ייתכן

שהאמת תהיה גם שלי וגם שלך, רק של אחד משנינו.

אז מה הסיכוי כרגע של שנינו?

100%. שווה. הוא שמתחלק. זה שנינו בשווה.

50%? 50%. עכשיו, בוא נבדוק אותך.

אם אתה צודק וטוע כופר,

אתה צודק.

כשאתה תיפטר מהעולם, לאן אתה הולך? לעבדות. לא זוכר, לא יודע, לא מרגיש.

אם אתה צודק ב-50% שלך, ואני אמות,

מה יקרה לי? כמו שלך?

לעבדות, לא זוכר, לא יודע, לא מרגיש.

ה-50% שלך גורמים שכולם הולכים לעבדות.

בדקתם את ה-50% שלך.

יש 50% סיכוי שלי בכלל הזה.

אם אני צודק ב-50% שלי, כשאני אפטר מן העולם, לאן אני הולך?

בן עדן. בן עדן.

חמדתי על זה כל הזמן.

אם אני צודק ב-50% שלי, כשאתה תיפטר, מה יקרה לך? לאן אתה הולך? לעבדות. לגיהינום. גיהינום.

עכשיו בואו נעשה מאזן סופי.

אם אתה צודק,

אתה הולך לעבדות,

ואם אתה לא צודק,

אתה הולך לגיהינום.

בכל מקרה, הלך עליו.

רק לי יש סיכוי 50% שאני אהיה בגן עדן.

עכשיו תגיד לי,

50% סיכוי לעומת 0% מהדין.

50%. תגיד לי, אם אתה בסביבה שלך,

היו מודיעים שיש 10% סיכוי שהמים הורעלו על ידי מחבלים.

תשתה בבתי בינתך לשתות?

לא.

אבל יש 90% סיכוי שהמים לא הורעלו.

לא ישתה.

למה?

10% זה הרובתי, לא ייקח את הסיכוי, לא ישתה.

אשרי.

כי אם 10% סיכוי, אתה לא לוקח סיכון.

איך אתה הולך על ה-100% וישאר חילוני בלי סיכוי,

ולא לוקח את ה-50% סיכוי?

אני, אני רוצה... תן לי, אני רוצה להשיב.

תראה, כל הרבנים, מכל השכבות, מכל הסוגים, אשכנזים, טה-טה-טה-טה-טה, מה מדברים?

עולם הבא.

למה? זה התחליט. אין לי הוכחה.

אני לא יכול לסתור את זה,

אין לי הוכחה.

עכשיו, אתה לא אומר לי, תעשה טוב ויהיה לך טוב בחיים, אתה לא אומר לי...

אתה כל הזמן, כל הזמן מדברים עולם הבא.

אתה עובד פה בשביל עולם הבא. אני לא יודע, אף אחד, לא משה רבנו, לא אחי רב גדול, לא אחרי שהוא עומד, ואז

אם היה אחד כזה, הייתי אומר הוא צודק, לא באחד, הייתי בעולם הבא, באתי, ויש גיהנום, מה זה?

לא, זה משהו. רגע, קודם כל, אתה צוחק כמו שאתה מדבר. מה זה שהוכחתי מקודם? מה זה? זה לא הוכחה.

דיברת על מוות קליני. אין לנו ויכוח על מוות קליני.

יש מישהו מת 50 שנה בבעל? לא.

לא, לא צריך שיבוא הגוף. גוף לא יאמר. באת, אבל מה... נשמה גם. באת, דיברת על מוות קליני, ואין ויכוח שיש מוות קליני, זה קורה. וגלגול נשמות.

לא יודע. אז אני אסביר לך.

בסדר?

מי הסברתי לך, מוכחתי לך שיש גילגול נשמות, אז זה בסדר?

רגע, רגע. אז זה בסדר? לא. גם לא.

למה לא? מה זה שהגילגול נשמות? אני אסביר. אם תבין, ואתה תגיד שזה נכון,

אז זה בסדר? גמרנו את הסיפור ואז אתה חוזר בתשובה. גם לא.

למה לא?

תיתן לי, זה אם אני אחזור בתשובה, יהיה לי טוב פה.

תיתן לך, כן? לא, למה בעולם הבא? אתם אמרתם טוב פה בעולם הזה. זה לא מעניין אותי. אתם, אתם פה בעולם הזה.

עכה.

אבל גילגול נשמות, פירושו של דבר שנשמה מגיעה לעולם,

לדוגמה,

אני מגיע עכשיו להולנד, אף פעם לא הייתי שם,

ואומר, ברחוב לוני,

אני זוכר, יש בית אדום בקצה של המדרכה,

שם יש ארבע חדרים, בחדר הבכינתי חדל ילדים, שם, כשהייתי קטן, החבאתי אוצר מתחת לבלדה השלישית מצד ימין,

ומצאו.

נו, אז מה זה, מה זה שייך?

רגע, רגע, שואל, לא קוראים לכלו,

אבל אז סתם כול, אני מדבר עכשיו,

אם יש כזה דבר,

זו הוכחה שאני זוכר את זה לא מעכשיו, כי בעולם הזה לא הייתי שם. יש גילגול, יש גילגול, יש גילגול נשמות, נכון. אתה מבין מה אני מדבר? זאת אומרת, הנה בן אדם שבא אחרי חמישים, או שלוש מאות שנה, או אלף שנה,

חזר לעולם עוד פעם בגוף, ומיידע את הנמצאים כאן,

שאכן הוא היה כבר חיים, הוא חזר עוד פעם.

אז סימן שיש עולם הבא שממנו ניתן לחזור לרדיו מוחדש.

והנה, יש לי בודק ונוכחות.

עכשיו בואו אני אראה לך, הוכחות על גילגולים אחרי עולם הבא. למה אתה קורא לזה עולם הבא?

לא עולם הבא, עולם השני.

לא עולם הזה, בקיצור, מעולם אחר. מעולם אחר. עולם אחר, בבקשה הבאה.

אני אמר, כשאני נכנס לעולם האחר, לגן עדן, אם אני מקיים מצוות או לא מקיים מצוות.

אז בגלגול נשמות, כששואלים אנשים, או פסיאנסים, כששואלים אנשים מה עבר עליהם, או מה עובר עליהם עכשיו בהווה, שם בעולם האמת, הם מתארים את הסבל והצער שהם עוברים בגיהנום.

אז אם פסיאנס, אני יכול לדבר על בן אדם. דוגמה, העלו לא מזמן את הזמר,

התימני שקבל, על גור ארגו.

וזוהר אלגוב אמר שהוא נמצא בכף הקלע והוא מתייסר ייסורים קשים ביותר והוא מבקש שלא ישמיעו את השירים שלו כלל וכלל.

אז הוא מתאר כף הקלע.

עכשיו, אלה שעשו את הסיאנס, חילוני,

הם לא יודעים מה זה כף הקלע.

הם לא יודעים שכתוב בשמואל הנביא,

ואת נפש אויבך יקלענה בכף הקלע.

הם לא יודעים מה זה כף הקלע, בשביל לתאר כף הקלע עושה את הזוהר הקדוש.

צריך מקורות של התורה הקדושה שאמרו את זה לפני שלושת אלפים, שלוש מאות שנה, המתעסקים בזה הם חילונים, הם לא יודעים אבל הם באים ואומרים הוא אמר ככה וגם אנחנו המבינים יודעים מה הם אמרו.

הם בעצמם לא יודעים מהם מדברים.

אז אם אני רואה ככה מאות אנשים שבאים ושואלים שאלות בעקבות מה שהם עשו,

הנה לי יש ראייה, תשמע אותה אתה, היא אותו דבר.

אנחנו יש לנו מקורות, אתה אל תשכח, אני הייתי חילוני,

אני לא קיבלתי את זה כמוסכמה.

אני הלכתי וחקרתי, אני רק אחרי שביררתי לעצמי מכל כך הרבה אנשים,

אז התחלתי, אתה מבין, גם לאסוף חומר, לעזור לאחרים.

אבל הבירור שלי היה בירור אישי קודם לעצמי.

אני לא קבצתי להיות דעתי בשנייה אחת.

בירור, לבדוק עד תום מה הלכתי ובדקתי. עכשיו בהרצאות שלי, לדוגמה.

אני הייתי הולך בהרצאות, אני 15 שנה כבר מצביע, הייתי הולך בהרצאות ואומר,

יהודים יקרים, יש פה מישהו שעשה פעם סיאנס,

מישהו ראה, מישהו השתתף, היו מצביעים. הנה שמה אחת מצביעה, הנה עוד אחת.

הנה בואו, בואו רגע, בואו אתם, הנה.

אתה שאלת מדענים איך הם מסבירים את התופעה הזאת? יש, יש כתובים שלהם, אני יכול לעלות לך עכשיו? אבל איך הם מסבירים את זה?

ואז איך הם מסבירים? הם מסבירים שיש נשמה, והוא עובר מאוד פעם.

אין להם מקור בשביל להגיד שיש שכר ועונש כאן עדן מגיהנום, צריך מקור.

צריך מקור, אתה מבין? צריך לנסס את זה על מה שקיים.

כשאתה אומר, אם היה קריעת ים סוף בוא לא, צריך קודם כל איזה מקרא שהיה כתוב שהיה,

ואחר כך להביא ראיות גיאולוגיות על זה.

אם אין יסוד אי אפשר לדבר, אחרת זו תיאוריה.

אתה גם עשית.

אז רק רגע, בוא, תשמע כן את הגברת. בבקשה. החברים של יסוס,

חברים של יסוס, חברים של יסוס, רגע, רגע, את מכירה אותי?

פעם ראשונה. היא לא באה איש, תדעו, שלא תגידו עכשיו.

חברים של יסוס יאנס. עוד קצת, עוד קצת.

הם לא מאמינים לנשמה אחת. יש נשמות שמשקרות לפעמים. אז הם הורידו כמה נשמות,

ואחרי איזה חמש נשמות שהם הורידים ירד להם השמידיים.

הוא אמר להם, אתם טעיתם ואני אקח אתכם עכשיו לערי החושך.

איכשהו הביאו סידור, קראו משהו,

כאילו הוא יחזיר את אוכדה למקום,

למחרת ניסו עוד פעם, העלנו אותו,

למחרת ניסו עוד פעם, הורידו את השטן.

הוא אמר, אשמדי לא אצליח לקחת אתכם, אני אקח אתכם.

והוא קרא להם, השם אחד, השם אחד, כאילו חמש, אה, אחד, כאילו איי-אחד, איי-אחד, איי-אחד.

הביאו עוד, כל החברים התעלפו.

הצליחו להחשבים להעלות אותו,

ואחד נדרס,

השני,

עד עכשיו הוא לא רומץ את עצמו.

השתגע. השתגע.

וזהו, כאילו.

אני לא מבין אם אתה מגביר את הסיפור הזה מקרוב.

אתה מגיע את הסיפור מקרוב שלהם.

מה אתה שיטמן, לא? הבחור היה...

תביא בבקשה תודה.

הנה יחמון בפרק יפה.

רק בסיפור הזה. רק בסיפור הזה.

בסדר.

אני עם רואות המה חבר'ה שיושבים שם,

מתוך סקרנות רצינו לברר אם קיים באמת עולם כזה, עולם של תודה רבה, נשמות.

ועשינו לא פעם סיאנס, עשינו די הרבה סיאנסים,

ועוד הייתה מכתבת של עיתון פעם, באה וכתבה על זה בעיתון מסוים.

ופשוט מאוד,

חוץ משאלות של איך קוראים לי, בן כמה אני, כל מיני דברים של שעשוע,

שאלתי על עניין של עולם הבא, אם גנתי היום,

העברו אותי גם לשמות שלא יהודיות,

ואמרו לי ש...

שאלתי על בית בן צדק, אם יש כזה דבר בכלל,

אמרו לי שלגביהם זה, זאת אומרת, אמרו לי בהכרה שזה שטויות,

ושאלתי אם זה קיים, אמרו ליהודים.

שאלתי אם זה רק ליהודים,

אמרו שזה היחידים.

שאלתי אם התורה של משה אמרו שזה אמת, אני מבין שכן. איזה שאלות התעמתו לכם ששאלתם במציאות,

שיכולתם לברר שזה אמת?

כל מיני פרטים שאנשים הצטרפו לסיאנס, אנשים שאנחנו לא כל כך מבינים פרטים עליהם, שאלו על עצמם, גם אם בעצמם לא מאמין,

ופשוט היו נדהמים עם עצמם, דברים שהם אמרו, שם של סבא שלו דרך, שאני פשוט יודעת מהאורים שלו,

כל מיני דברים שכאילו נכתבו.

עכשיו הפוסקי רצה ונראה אותיות על האותיות ויש מישהו שבצד, אני מכתיב לו פשוט מה האותיות.

כותב. וכל המשפט הוא בעצם חתיכה אחת של מילים.

בעצם, זה לא, זה לא... כותבים את האותיות בקיצור שהבוס אומר. זה כותבים עשרים, עשרים אותיות, עשרים אותיות, ואז עד עד, רק בסוף אנחנו מפרטים את זה, ולדעתי באמת חזרה שכללנו את זה, ועוד הוספתי פסיק בדף, ומתמודד, ככה שיהיה לי נוח,

וכל מיני מושגים שעשייה סיעתו משוחלט.

בעקבות זה חזרת בתשובה?

אני די די מאמין. אם היית מאמין, כתוב, אין להעלות את פני המת ואין לעשות במעשינו.

מדוע עשית את זה? הוא לא בחקירה משתלתית. לא, אני שואל שאתה עוד לא עושה את זה.

תודה רבה.

אני עשיתי סיען לפני עשר שנים בערך,

ומי שניסה את הסיען, הוא בעצם ניסה להעלות את הרוח של בעלה ולגדל איתו,

והוא כל הזמן ניסה לתקשר איתו ולדעת מה שלמה ואיך הוא מרגיש,

והדבר היחיד שהוא כל הזמן היה חוזר עליו זה שהוא מרגיש שהוא נשרף באש פענום,

ככה הוא כל הזמן, ואני מרגיש שאש צורפת את כל מופתים.

וזו הדרך היחידה שלו, כנראה, להעביר את הרוחניות לגישון.

תודה רבה.

כמה יהודים יקרים אני שמעתי ממאות, ככה, כל ערב במשך שנים,

מי שעשה עליה ויגיד מה שאמר נעמד, שאלו על צוללת דקה,

אז אלה ששאלו על צוללת דקה, כולם אמרו,

שהנשמות אמרו שהיא יורטה על-ידי צוללת סובייטית.

כל מי ששאלו שאלות בנושאים מסוימים שהם כלליים לאומה כולה,

קיבלו אותן תשובות.

דרך אגב, סיאנסית מבריטניה בשם אנה טוויג הובאה לארץ

ואיתרה את הגופות של נעדרים במלחמת ששת הימים, במלחמת יום כיפור, וכך הובאו לקבורה.

זה התפרסם בעיתונות חילונית.

עוד כאלה מקרים רבים שבעקבותיהם, זאת אומרת שיש בזה אמן.

מה? זאת אומרת שיש בזה אמן. ודאי, אני אומר שלפי זה גילו אותה. חברה קדישה לא הצליחה לאתר אותה במשך חודשים רבים, רק כשהיא הגיעה.

בשיחה שנתתי במטה הארצי בירושלים,

אמרה לי צינת מודיעין שהדס קדמי,

החיילה שנרצחה, הותרה על-ידי סיאנס.

אני אומר לכם, אני אמרתי כל כך הרבה מקרים כאלה,

אני אתן לכם רק שני סיפורים.

אחד בפתח תקווה בולמי חן, עלתה אישה אחת,

היא אומרת שהיא הלכה לשאול אחד שעושה סיאנסים בפתח תקווה.

היא ביקשה אם אפשר להעלות את אמא שלה בשיאיאנס.

ואז הוא הקלה אותה, כוס, זזה, זה סימן שהנשמה היא נאהה.

ואז הוא שאל אותה, מה את רוצה להגיד לאמא שלך? אז היא אמרה, אני לא רוצה להגיד כלום. תשאל אותה, מה היא רוצה להגיד לי מה?

ואז הוא שאל את השאלה והכוס רצה וכתבה את האותיות רש, ו, זן, ועוד פעם חזרה, רש, ו, זן, יו. היא שואלת, מה היא אומרת?

זאת אומרת, היא חוזרת כל הזמן על המילה רוזי, רוזי.

היא שמעה את זה את הלפה.

ובקיצור גם החלפונה, שואלה אותה מה גרם לבית הלוי, היא אומרת,

פעם האחרונה שראיתי את אמי זה היה בזמן השואה הנוראה,

כשהייתי ילדה קטנה,

אחוזו בזרועותיה של אמי, הנאצים, יימח שמם זכר,

לקחו אותי מתוך זרועותיה,

שמו אותי בצד של החיים, ואת אמי שמו בצד של המתים.

והמילים האחרונות שהופלו לעברי היו רוזי, רוזי, רוזי.

זאת אומרת, השם שלי לא רוזי.

זה שם כינוי שאימא שלי קראה לי בזמן השואה.

אף אחד לא ידע מהשם הזה מאז ועד היום, לא בעלים, לא ילדיים, אף אחד.

היה לה ברור שאימא שלה הייתה נוכחת באותו מוחמד.

מקרא אחר בקריית-גת,

היה שם בן-אדם שחלם על משהו, עשה סיאנס,

הוא אמר, אני לא האמנתי בדברים האלה, בגיל 17 השתתפתי בכסדרה,

שללתי את זה מכל וכול,

אבל ביקשתי אם יכולים לשאול את הנשמה לא מה היה איתי או מה קורה איתי,

מה יהיה איתי.

הנשמה אמרה שיהיו לו שני גיסים,

בשם דוד,

גיסה, בשם אורלי.

הנשמה אמרה שיהיו לו שלושה ילדים.

הוא שאל מתי הוא ימות,

אז הכל זזה לעבר המספר 21,

ועברה בין המינים כן ולא.

הוא ביקש תשובה מוחלטת,

היא חזרה, 21, כן ולא.

זה מסימן וברט לבחנים.

בדיוק.

תודה, עליה אחת זה יגמר.

אני ראיתי אותו כבן שלושים, שאלתי אותו תגיד לי מה התקיים ומה לא, אז הוא אומר, תראה, היום יש לי שני גיסים בשם דוד וגיסה בשם אורלי שלא היו בתוכנית בכלל.

אין לי שלושה ילדים, יש לי שניים בינתיים.

ובגיל עשרים ואחת

הייתי שבוי בשבי הסורי תשעה חודשים בין חיים למעלה.

זה נאבד לו לפני.

מה כל זה קשור לתורה ולמצוות?

בוא, עכשיו קודם שאלת אם יש גם עדן וגיהנות.

אז כבר זכית היום לשמוע אנשים שלא מכירים אותי שאמרו ששאלו וקיבלו תשובות שיש גיהנות.

יש שרפה וגיהנות, יש עונש לדברים כאלה, יש כאלה אלפים.

עכשיו מי אמר שיש גיהנות?

מי אמר שיש גיהנות?

התורה אמרה שיש.

לפני שהיא פגשה את אלה.

אז אם התורה אמרה שיש גיהנות וגיהנות, יש שכר ויש עונש, ומה, איך זה הולך תמורת מה מקבלים,

ממילא כשיש לי עימות מהמציאות אני חוזר למקור ולומד איך מתנהגים בשביל לא להגיע לגיהנות, אלא להגיע לגיהנות.

לא,

אבל זה לא נראה לי את זה.

הבנת?

על זה יש לה שאלות.

משפט אחד,

בכל ההרצאה שלך, שתכנית הפעמים ולהגיע לגיהנות.

בדיוק, הבנת.

זה במשפט אחד, בסיכום הנוסף הזה. כן. זה עולם המעבר שבו צוברים זכויות כדי להגיע לשכר ולתור את סמכות לאלה שעושים את מה שהיו צריכים לעמוד במחאה.

כל העולם, עם כל מה שיש בו,

זה כלים להשיג את הטובה שעתידה לנו. אבל איך אומרים, טוב שאדם לא נברא משל מי חבל. נכון.

כיוון שהאדם מסוגל יותר לטעות, כטענתו של ידידינו פה,

להיכשל ולרדוף אחר ההמון ולחיות בטעות ובשקר מוסלם,

מאשר להילחם ולהיאבק עם השכל על האמת הצרופה ולוותר על ההנאות.

אז לכן מצד טבעו של האדם,

איך שבסופו של דבר הוא עושה את החשבון,

היה עדיף לו שלא היה נברא לכאורה.

אבל כיוון שנברא,

יפשפש במעשה. אוקיי, אני השתכנעתי שיש אלוהים. בסדר, אלוהים. אבל מה עם התורה?

אני אגיד לך, לפני ששמעתי ארצות לא האמנתי בכלל לאלוהים. עכשיו אני מאמין.

אבל אני צריך להאמין שהתורה היא אמת ושכל מה שכתוב שם זה אמת, שהמטרה שלי בחיים זה לקיים את המצוות של התורה. תדאי, שלמה.

תראו, שלמה לא שואל סתם. הוא כבר שמע אותי כמה פעמים, אבל הפעם הוא בא להקליט.

בגלל זה הוא רוצה לעשות חזרה בבית או להחזיר כבר מתשובה עם הטבע, נכון?

אתם חייבים להגיע.

שאת הסדנה באו אתם, בעזרת השם. כן, הוא כבר היה בסמינר, שתדעו.

הוא היה בסמינר.

הוא רוצה, הוא רוצה. הוא רוצה. ברוך השם, נשמה טובה. אנחנו מעידים עליו. נשמה טובה שלו.

אם יש לכם סבלנות, אני אשאל. יש לך סבלנות, יהיה סבלנות.

אני כבר ארוחה.

אל תגיד, היי זה אמא שלי. בסדר, אבל 11 שעה, 11 שעות. זה אמא שלי. בסדר, אמא שלי, תדעיקה,

לא, אני לא רוצה שתרחית אותי.

אני נראה שאוכלים כאורחי מוחי, ואני חושב שאני אשאר כמה.

ובכן, יהודים יקרים, בואו נוכיח שתורה אמת, בעזרת השם מדבריו, מפה נגיע לעתיד צופן וחובו.

נראה סרט על השגחת השם מדבריו בשרפה הגדולה שהייתה בירושלים,

ובעזרת השם מדבריו נחתום את הערב עם ציציות וכיסויי ראש, כרגיל,

במסורת טבע. טוב, מה, פה גם אתה עושה את ציצית?

בטח, אבל אתה חושב שאת הילדים עושים פה.

לא, אני לא יודע איך לדבר אחי בנימוס, אבל סליחה שאני אומר, זה,

לא רוצה להגיד, זה כמול מסחא, מה, אתה שם ציצית, אתה נהיה חוזר ותשובה? לא, אתה לא.

אתה לא, אתה לא, אתה לא יכול בבת״ם, אתה לא יכול בבת״ם.

אתה צריך להגנת.

אבל יש אנשים שיכולים בבת״ם. אז ואם הוא שם ציצית, הוא נהיה דתי?

צוחקים פה, מה לא? שאתה ראה אותי?

ככה אני נהיה, בבת אחת.

עצמי. תהיה אמותית, בבת אחת.

רגע, אני שואל פה, יש פה מישהו שזכה לחזור לי תשובה בבת אחת?

הנה, בוא רגע לפה, בוא תדליק. בוא, אני כבר מנצל את ההזדמנות, בוא.

לך, לך, לך. היהודי הזה, בוא, רק רגע, בוא, הנה עוד, אז בוא, שב, רק שנייה, בוא.

אני רוצה רק שתשמע, אני לא אומר שכולם שווים. לא כולם שווים. זה כל כך, סליחה,

זה מבזה אולי, אתה צוחק, אתה טועה, אתה שם, קח ציצית בזה, אתה צודק. לא, הוא מקבל על עצמו. תגיד לי איפה אתה החייל?

אה... תבין למה, אתה חייב אותי החייל, כאילו, שם כובע עמודה, שם עתי, חייל, חייל, עוד לא עלה בטירונות,

עוד לא עושה כלום, חייל, ואתה שם ציצית לאת הדתי, גמר, ושמת ציצית, אתה חיילת?

אתה עוד לא חייל,

אבל אף שהוא אל תיכנס לאימונים, יכניס אותך לבית-כנסת,

יושב-אל-הלחץ,

נכון?

אל תגיד לי איפה אתה חיילה.

בואו תשמעו, היהודי הזה,

כן, הרבנית כבר מוסמנת, כן, כן,

תוליד פרשן, תוליד פרשן, תוליד מטרי, תוליד מטרי,

הוא ייבא.

היהודי הזה הוא מנצח בקונצרטים מפורסם נאום.

אוקיי.

אתם תשמעו אותם בעזרת השם, איך הוא חזר בתשומה. בבקשה. מה קשור? מה קשור? הוא יציג את עצמו.

בוא, בוא לאיטי, בעזרת השם. יהיה נוח לצילון. בוא. גם אתה, בוא.

בוא, בוא, אנחנו רוצים לשמוע אותך. הנה, תתפוס רז בסיכה.

טוב, כרגע שאני רואה את הרב אמנון נצחק, אני באמת מתרגש, כשהוא היה אבא שלנו, שאני מנסה,

כרגע שעברנו סמינר עם אשתי, ואז חזרנו בשבעה, במכה אחרונה אצלו.

זה כמה תמונתות כאלה, לא יודעת.

כאלה, סליחה שלוש שעות או שש שעות, לא זוכרים,

אבל זה את המכה האחרונה ששם את הנקודה.

אני רואה חדש עד כמה שאתם שומעים לפי המבטא שלי,

וקשב שבעים יעדו, זה בכלל קיים.

הייתי כמו קומוניסטים, ככה לימדו אותנו מאיפה הקומוניסטים הפנכנו הטרורים.

וכרגיל,

אולי נעשה את ההזדמנות להגיד שאם אני מדבר על נושא הזה,

אז תמיד אני מתחיל ממשפט אחד.

טוב, יעיל, רב,

עד שאתה צעיר,

פראי ועשיר, אשר אתה כבר חולה,

אני מזיקה.

נכון.

וה' זיכה אותנו משני כשחזרנו בשורה לפני שנתיים וחצי.

ולמה אני אומר את המשפט?

כשהגענו לנושא הזה חזרה בשבועה בדרך כלל מאוד מאוד קשה,

שכמו שאמרנו לא פעם אחת, היא תבחר בחייל ובמוות,

ואנחנו היינו בעולם המוות, בעולם הזה.

והגענו ליפוק מאוד מאוד קריטי למשפחה שלנו, שהייתה בקירה בימדו.

לנו לא הייתה בקירה.

הרופאים אמרו,

יש כאלה בחברות שלא יוצאים כל כך.

כלומר, אין, אין, אין, אין מחפשי בהודעה שירה.

כבר אני מדבר, מצאנו אף אחד בירושלים,

איש קבלה בארצות-האנושאה,

ומה שהוא אמר לנו עשינו לפני חודשיים לפני ניתוח, מצפה, מה יהיה בניתוח,

מה ימצאו, שלא ימצאו כלום,

רק בתנאי אחד,

אמר, אני מבקש מתארים רק דבר אחד, תתפקו לסמינר, שתגידו לראשי מי אנחנו,

שבאמת אין לנו מושג מה זה רבנות, מה זה בכלל רבנים,

מה זה תורה.

פשוט תכתובו את הראש ותתחילו לשמור שב״ח, זה הכול.

רק כאן שתינו סוגרים, אפילו שתחזרו ותגידו שכולם מטומטמים שם,

ואנחנו לא מבינים בכלום, אני אעזור לכם.

אבל לפני ההשתדלות שלכם,

אני כבר עשיתי כל העת.

הלכנו לסמינר,

אחרי סמינר ועולה חזרנו על הפנים כולה,

שתי פעמים מאושפזת, מאושפזת מרום התרחשות, ושזו הייתה מכת אמת שהברנו שחצי מהחלק שלנו היתר,

אמרנו סתם ולא עולם.

ומה השגנו?

אני מופיע בכל עולם, בכל הפעמות, בתזמורות ובקהילות,

והכל היה לי ולא היה לי כלום,

זה לא יכול להגיד לכם את זה היום.

מה שיש לי היום, שאני כבר התחלתי לפני שנתיים, לא יודעת אם לבי עברית,

ידיעת העברית שלי הייתה רק ידיעת קריאת עיתון,

חילול שתי עיות שכותבים שם. זה מספיק ללמוד פה. היום אני לא קורא עיתון,

היום אני לומד בישיבה.

ובשנתיים האלה, אם אני, ידיעת עברית שלי, הקראתי שאני כבר לומד גמרא,

ואני קורא ספרים שאני לומד בזה.

כל הספרות בעברית היום מונחת אצלי בבית,

וזה לא ספרים סתם שטויות של פגישה ושטן, זה ספרי יהדות,

ספרי תורה, ואם אני מצליח...

בשכלי הקטן שלי כבר להבין משהו ואני מצליח כבר להתפלל בבוקר בתפילת שחרית כל התפילות עם הציבור קצת אחר עולה ל-15 דקות אבל בכסף שלי קרה ואתם יודעים מתפלל לי בדרך כבר כמו רכבת אצל אשכנזים

ביורדות די מהירה ואני מצליח זה רק זה הנס

זה הנס גלול שאני רואה את זה בעצמי וזה הנס גלול

אשתי ברוך השם בריאה כמו שהוא אמר אחרי שנתיים הוא קבע כל חוקי הניתוח

ניתוח הוא אמר מי יעשה ניתוח מה והוא לא ידע מי פשוט ביקש מטעם הריסות מידע בארץ מי נומכם בניתוחים האלה

והוא קבע לפי השמות מי עשה באיזה שעה באיזה יום באיזה בית חולים ודברים האלה ואמר איך זה ייגמר

נתן לי ספר פעילים ואמר תקרא פרקים האלה אלה לא הוכחה וחזור פרק שקודם לי לאחרונה הניתוח ייגמר

אני לא יודע כתברית בכלל אבל לקחתי אחד מסורתי שהוא יקרא ואני אחזור אחריו

ולקח לנו בערב שעה וחצי

משהו כזה לא אמר לי לנו מילה אני אחריו ברגע שהוא אמר לי מילה אחרונה יצא מן אחר המון לוקח אותי בפינה

אני אומר מה קרה הלב שלי נפל שתיתי במדיון כמו וודקה כדי להיות רגוע קצת

אז הוא אמר קרה נס, אס.אם.אס לא מצאנו כלום חוץ משתי גבות מים

וזה הביא כל כך הרבה משפחה זה מה שהוא אמר

אחרי שהוא חזר לבי סמינר ואמר לא ימצאו כלום ימצאו רק שתי גבות מים

זה חופשיים לפני ניתוח ולפני ניתוח התלמידים העוסקים עוד פעם בודקים אם זה לא נכון

ולא שזה גם מקום בת חולה,

לאן זה בן אדם בכלל תרד את הלב?

זה מה שקרה לנו ואנחנו גם רואים את זה לימוד סמיחים זה שינה את כל המערכת בחיים בכלל

אבל הבעיה היא רק שמחה אין עצרות,

המערכת משפחה נפלאה ומתארת מלאבים סמיחים, שרים, מתחבקים, אוהבים

זה משהו בלתי רגיל,

זה איש שאני מספר לו את דימני, אל תאמינו לי, פשוט תנסו.

מה שאני רוצה להגיד לכם,

תמות, תמות, תמות.

בסדר, בסדר, בסדר. אני למדתי בישיבה.

למדתי כמה שאני מגיל,

במקרה שאני מכיר את עצמי, אני למדתי בישיבה עד גיל 14. מרוב שלמדתי גמרא ולמדתי תורה ולמדתי כל כך הרבה דברים, הרגשתי שזו אוכל מודע כבד עליי.

ואני שומע, אמרתי, אולי נעשה טיפה, לצאת קצת החוצה,

אני יודע, אני ידעתי בבית, למעלה ישיבה באמת.

יצאתי לעולם החילוני ולאט לאט התקלקלתי בפה,

לאט לאט ראתי את הכיפה,

ואבא שלי, בית מסורתי, בית דתי,

אבא שלי כעס,

צעק, לא עזב.

התחלתי ללכת לידה דיסקוטקים, פאבים, דברים, שיער ארוך, חגילים.

התחלתי לעבוד,

כסף שעבדתי, הרווחתי, לא ראיתי שקל. לא היה לי מזה כלום.

קניתי אותו, מכרתי אותו ביום שבת, עד היום הפסדתי 10,000 שקל. בלי מה שמכרתי, הפסדתי בדיוק אותו דבר.

מה שמכרתי, ככה הפסדתי ביום שבת.

ואבא שלי חלה בסרטן.

אבא שלי חלה בסרטן לפני איזה שנתיים וחצי,

לפני שלושה חודשים הוא נפטר.

יש לי כוח קטן שחזר בתשובה,

ובזכותו התחזקתי, התחזקתי הרבה,

הורדתי את השיער, התחזקתי את העגילים. מה שקרה, זה הסיפור,

כשהוא סיפר לי שקיבלתי צמרמורת שהוא ראה את זה אצל רב,

שכמה חבר'ה שלו היו בצדקתי אצל רב, שכל אחד סיפר סיפור על עצמו,

והרב הזה אמר דברים עליו ודברים נכונים,

וכאילו נכנס לאותו רב, הוא מתבייש להגיד ששם הוא חולה בסרטן.

אז הרב הזה בא ואמרנו לו, חכה שנייה רגע.

הוא עצר אותו ואמרנו בדיוק מה יש,

אמרנו בדיוק אותם דברים שקורים והכול.

הרב אחי היה בתוכנו החילוני.

בא ואמרנו, תשמע, אם אתה תשמור את השבת הזאת,

אבא שלך ינצל.

אם אני לא תשמור את השבת הזאת, תשמור את השבת הבאה, תתביישו אלה.

אבא שלך היה בין פשוט נכבד צמרמורת.

אבא שלי חייב באותו זמן בבית חולים, מצא עבורות קשה עם באמת יתירות,

ובאותו זמן שהוא שומע את השבת,

ואז הוא מוצא שבת לראות אותו,

הוא חזר לעצמות.

הוא התחיל לדבר,

התחיל לזכור דברים.

הוא התחיל להתרושש.

אבל הוא סבל, הוא סבל עוד חצי שנה בערך,

כנראה זה משאמיים, מסורים,

שמי יודע, הוא ייכנס לגן עדן, נקי.

אחד הדברים,

דברים שחזקו אותי, שובחי וכוח מושב אותי על גומות האלה,

ואני שומע את הדברים ששמעתי כשהייתי עוד ילד,

והדברים האמיתיים, שלא הייתי ילד, לא הבנתי אותם על זה.

זה דברים שממש, אני חוזר פשוט למקורות,

וזה דבר מרגש.

זה דבר שאי אפשר לתאר את זה, ואני מרגיש טוב.

כל בוקר קמתי בכנסת, מניח תפילין,

הייתי קם ב-4.30 בבוקר, והייתי צריך להגיע ב-6 בוקר לעבודה.

הרגשתי שזה דבר חשוב במקום העבודה. עזבתי מקום העבודה, שאני מקבל הרבה כסף,

שידעתי שאני לא מצא מניח תפילין.

עזבתי מקום העבודה של כמעט עשרה 5,000 שקל, אני מקבל כל חודש.

עזבתי מקום העבודה,

הגעתי לכם בשלב אבא שלי.

אמרתי, ריבונו של עולם,

כל כך אני רוצה לנסות להצליח,

אז תן לי דרך שאני אוכל להאמין בך שתבין להצליח.

ובכיתי, וממש בכיתי,

ואחרי יומיים,

מזל מזלי,

נכנסתי לאיזה עסקה מסוימה.

ועד היום, עכשיו אני מתחיל לעשות את הדבר הזה,

וביקשתי כל מיני דברים, אני לאט לאט, פשוט, אני רואה שזה מגיע לי.

ולפני כן, ברוב שביקשתי,

אף אחד לא יסתכל עליי.

אני רואה שיש מישהו ששומר עליי.

יש הרבה דברים שקרו לי ושמרו עליי,

שמעו עליי לחזק מלמעלה.

אני קורא פה לחברה שלי,

שהיא גם חילוניה, ובעזרת השם

שהיא גם תתחזק,

תהיה איתי אחד לעזוב השני.

מי יתן וירצה שכולנו נחזור בתשובה.

באמת, כן, ירצו.

טוב, בעזרת השם פלומר, אני כל מיני רוצה להתחזק.

אני אגיד לכם בקצרה, אני ארוץ ממש מהר,

אבל תבינו דבר אחד, התורה הזאת ניתנה רק על ידי בורא עולם, לא על ידי האדם כלל וכלל.

הוכחות לזה הן רבות מנסבות.

יש על זה סמינרים שלמים,

שהרצאות שלמות בכל מיני תחומים להוכיח על התורה עצמה, מכל מיני דברים שיד אדם לא יכולה לכתוב אותן.

עכשיו שימו לב,

בתורה יש מצב של קודים. אני לא יודע מה דיברו אתכם מקודם, אני הולך

גם לאלה שלוש המופללים.

יש קוד 4950 בשבע שמונה.

השבע השמונה.

דילוגים של שבע שמונה אותיות או 4950. כשצריך להבין שהתורה מכילה, אתם רואים את הספר הזה, למעשה יש עליו עד היום קרוב ל-50 אלף ספרים שמבארים אותו.

50 אלף, הספרות היהודית מונה 50 אלף ספרים שרק מבארים את התנ״ך.

היה את יהודית או ספר? לא, לא, את זה, את הספר הזה.

לא, של היהודים. של היהודים, של היהודים.

טוב, יש לנו... ספרות יהודית, אני מדבר כאן.

כן. לא בתנ״ך, אבל עובדת הקדשה. אז תמינו מה זה נקרא ספרים של בערים,

שהם לוקחים את התורה ופותחים אותה. פותחים ובערים עוד, עוד, עוד.

זאת אומרת, הספר הזה מעשה מונה 50 אלף ספרים שמקופלים בספר אחד.

אתם מבינים איזה חוכמה יש פה?

עכשיו, בואו תגידו לי,

איזה ספר עוד בעולם אתם מכירים שלומד אותו ילד בכיתה א',

בכיתה ח',

בגיל 20, 30, 70, ראש ישיבה בכל עולם,

כולם לומדים אותה תורה, אותה פרשה, וכולם רואים בה דברים עוד ועוד ועוד ועוד לפי הגיל ולפי החוכמה שלך?

אין דבר כזה בעולם.

ספר שמקבל בו חוכמה של כל העולם וכל אחד בגילו יכול להבין את הספר ברמה שלו.

עכשיו, זה מורכב מפשט, רמז, דרש, צום.

אני אתייחס לקטע שנקרא רמז,

דברים שמוזים בתוך הכתוב,

אבל הם לא כתובים כמו פשט,

כמו שכתוב פה, שביום את שמואל קיבצו את כל ישראל,

שזה פשוט, מבינים מה הוא אומר,

אלא בתוך המלל הקיים יש רמזים, שזה גם כתוב,

אבל בדרך רמז.

עכשיו, מי שכתב את זה ורמז את זה בתורה,

אם היו רמזים שאני מפרש או מוצא קומבינות למצוא דברים,

אז זה אני עושה את זה.

אבל אם זה שהצפית פה דברים, דיבר גם על דברים עתידיים בדרך של צופן,

ובפסוקים המדברים מתוכן העניין המוצפן,

זה לא יכול לעשות אדם.

דוגמה,

אני לא יודע מה יהיה בעוד שנה, בעוד שנתיים, בעוד עשר, אף אחד לא יודע.

אפשר לשער, אבל לא לקנוע בול תמיד.

אם הספר הזה, שלושת אלפים שלוש מאות שנה, מתמודד עם כל העתידות,

והוא אומר אותם מראש,

והוא אומר אותם בדיוק מדהים,

והוא אומר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, זאת אומרת לא אני מפרש ומפרש אחרת,

אלא זה כתוב מפורש שברור לכולם שזה מה שכתוב.

זה נאמר מראש, זה רק בורא עולם יכול לעשות.

עכשיו בואו נבין את השיטה ונעבור לדוגמאות ונגיע למה שעתיד צופן מאוד.

ובכן,

מ-49 ו-50.

התורה מתחילה בראשית, ברא אלוקים את השמים ואת הארץ,

מאות תו של דראשית, אם תספרו 49 אותיות האות ה-50 וו,

מאות ו-49 אותיות האות ה-50 רש, מאות ו-49 אותיות האות ה-50 ה',

כת ורש ה', המילה תורה מוצפנת בתחילת ספר בראשית.

אם תיקחו ספר, שמות.

ואין לשמות בני ישראל ובאים מצרימה, מתו, מתו,

תספרו 49 אותיות האות ה-50 ו,

מאות ו-49 אותיות ה-50 רש, מאות ו-49 אותיות ה-50 ה',

כת ורש ה', תורה מוצפנת מבחינת הספר. מקרה ומכוון?

מכוון.

מקרה ומכוון. פעם האמת זה עדיין לא מקרה כל כך הראש.

סוף הספרים וראשית לשמות, בדילוג תו, רש ה', תו, רש ה', 49-50, מופיע עוד פעם.

תחילת הספרים, סוף הספרים.

ספר אמצעי י' שבע אותיות האות השמינית ה', שבע אותיות האות השמינית ו', שבע אותיות האות השמינית ה', י' ו-ה' ו-ו' ו-ה' שם השם.

אמצע הספר י' ו-ה' ו-ו' ו-ה', בדילוג 49 ו-50.

ספר במדבר ובדברים, תחילת הספרים וסופי הספרים, כמו בראשית שמות,

וכבילת תורה מוצפנת ב-49 ו-50,

הפוך,

במקום תו ורש ה',

ה' ר' מבטל, זאת אומרת הקריאה תהיה מלמטה למעלה.

אם זה על חמשת חומשי תורה בראשית שמות ויקרא במדבר דברים,

פה כתוב תורה מלמעלה למטה, פה תורה מלמעלה למטה, פה תורה, פה תורה, פה תורה, פה השם, פה השם במרכז,

פה כתוב תורה, פה תורה, פה תורה ופה תורה.

אם אני הולך מימין לשמאל,

כמו השעון, אני מקבל בסדר הקריאה כך,

מהקצה אל המרכז,

תורה, תורה, תורה, תורה, תורה, תורה, השם במרכז.

השם י' ו-ו' ו-ה' שם המהווה את כל העולמות כולן והתורה מקיפה את כל הבריאה כולה.

מקרא מכוון.

טוב, יש שיטה.

בואו נראה בשיטה מה ניתן למצוא. יש על זה חוברת שלמה של ארגון הערכים,

ששם אפשר לראות

מאות דוגמאות כאלה.

עכשיו, אני אקח רק שתיים-שלוש דוגמאות, ובזה נביא.

בספר דברים,

פרק ל״א, פסוקים ט״ז, י״ז, י״ח,

מופיע שלושה פסוקים שהם סיכום של פרק כ״ח בספר דברים, פרשת כי תבוא, שזה מדבר על השואה.

השואה מתוארת מפורש בפרק כ״ח בספר דברים,

בפשט.

מי שקורא את הפשט רואה שהדברים התרחשו בשואה.

תמצית הדברים חוזר בספר דברים,

שלושת הפסוקים שאמרתי, ואני אקריא אותם, תשמעו את תוכנם, ונראה מה הוצפה לנו שם.

ובכן,

כתוב כך,

ספר דברים,

ספר דברים,

ויאמר ה' אל משה,

הנך שוכב עם אבותיך, וקם העם הזה,

וזנה אחרי אלוהי ניכר הארץ, אשר הוא בא שמה בקרבו, ועזבני והפר את בריתי אשר קראתי איתו.

ויאמר ה' אל משה, זה היה לפני שלושת אלפים שלוש מאות שנה,

הינך שוכב עם אבותיך,

אתה הולך דרך כל בשר,

לדע לך,

וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי ניכר הארץ,

אשר הוא בא שמה בקרבו.

בזמן השואה, לצערנו הרב,

שישים אחוז מהיהודים בגרמניה היו מתבוללים.

ועזבני והפר את בריתי אשר קראתי איתו.

בחרה אפי בו ביום ההוא,

בעזבתי והסתמתי פני מהם, והיה לאכול,

ומצאו רעות רבות וצרות.

ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלוקי בכלבי מצאוני הרעות האלה.

שאלו איפה היה הקדוש ברוך הוא בשואה,

ואנוכי אסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלוהים אחרים.

אז למה אתה עושה רק לשואה? אתה יכול להגיד את זה על הרבה אסונות שקרו לעם ישראל.

חזק אתה, אתה ראש יהודי, אתה רואה?

תפסת ישר.

ובגלל שהקדוש ברוך הוא ידע שתשאל את זה,

והוא רצה שתחזור בתשובה,

לכן הוא הצפין פה את התשובה.

ויאמר השם אל משה,

מהאות ה' תספור 49 אותיות האות ה-50 שם.

מהשיא, 49 אותיות האות ה-50 ות.

מהו', 49 אותיות האות ה-50 א',

מאה א', 49 אותיות האות ה-50 א'.

השואה מוצפנת בתוך הפסוקים האלה.

איך ידע נותן התורה לפני 3,300 שנה שתהיה השואה,

זה תיאורה, והצפין אותה בקוד הידוע 49-50. הוא לא קרה לה משהו אחר.

חורבן בית ראשון נקרא כך,

שני נקרא כך, אינגליזיציה נקראת כך, מלחמת המפרץ נקראת כך.

השואה, רק זו נקראה.

איך ידע נותן בתורה מראש,

מצפין וקוד, שלא יפרש,

כמו שאתה אמרת, מי אמר שזו המלחמה הזאת? אולי זה מדבר על משהו אחר?

הוא אמר, או, אני יודע, הוא יהיה שם במרתו.

זה נכנסים לו.

תמיד לרשות. אני אומר לך, הולך להם הדתיים האלה.

עכשיו, בספר דברים,

פרק ד', פסוקים כז גח.

בפסוקים האלה תשמע את תוכן הפסוקים ותראה מה הוצפן כאן.

כתוב, והפיץ השם אתכם בעמים ונשארתם מתי מספר בגויים אשר ינהג השם אתכם שמה.

ועבדתם שם אלוהים מעשי ידי אדם עץ ועבד אשר לא ירקון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחון.

אז התורה אומרת שהקב' ברוך הוא יפיץ אותנו בעמים,

משאר את המספר למקומות שינהג אותנו שם, ושם יעבדו עץ ואבן.

מה זה לעבוד עץ ואבן?

חוזר פה הקוד בחזרה.

והפיץ, תספרו,

מה יוד ארבעים ותשע האות שין,

מה שין ארבעים ותשע האות וו,

יוד שין וו, ישו.

מה ה' של והפיץ,

תספרו ארבעים ותשע כף,

מאה כף ארבעים ותשע, מ,

מ, כ, ה, מכה,

נחזור לאבר.

ועבדתם שם אלוהים מעשה ידי אדם עץ, זן נוצרי הצלוב על עץ ישו,

והאבן, האבן השחורה במכה.

איך ידע נותן התורה

לפני שלושת אלפים ושלוש מאות שנה שיהיה ישו ויהיה מכה,

ועובדים אותם בעץ והאבן,

והוא הצפין את זה בקול.

ואנשים עושים touch-hold והם לא יודעים שהם עושים מה שהנוצרים רוצים שאתה עושה.

זה מוצפן,

זה לא פירושים, זה הפסוק מתכוון, זה כתוב,

זה בקול, זה מתוכנן, ומראש.

ואיך הוא ידע שיהיה קודם נצרות ואחר כך אסלאם,

קודם עץ ואחר כך אמת.

זה רק דוגמאות, תן עוד אחת.

בספר שמות,

פרק יא,

שני פסוקים אחרונים,

כתוב דבר מדהים.

כתוב

ויאמר ה' אל משה, תשמעו מה מדבר הפסוק ומה מוצפן פה,

ויאמר ה' אל משה לא ישמע עליכם פרעה,

למען רבות מופתיו בארץ מצרים.

עכשיו,

רבות מופתיו בארץ מצרים זה ראשי תיבות רמב״ם.

רבות זרש, מופתיו מ״ם בארץ ב״ם מצרים מ״ם.

רמב״ם,

הרמב״ם היה רופא דגול למלך מצרים שרבם מופתים ברפואותיו.

עד היום יש את הספרים שלא מדלכים על פיהם.

רמב״ם, ראשי תיבות רבי משה בן מימון.

אז הנה רואים שהוא רב מושכל אבל אנחנו לא מתפעלים,

מה זה ראשי תיבות?

זה בעיה, לא בעיה, אבל תשמעו, ויאמר השם אל משה

משה זה גם היה שם של משה בן מימון

מהמ של משה,

תספרו 49 אותיות, האות החמישים שין

מהשין, 49 אותיות, האות החמישים נו?

מהנון, 49 אותיות, האות החמישים ה?

מ, ש, נ, ה, משנה

עוברים פרק

והם מגלים תו,

דילוג 49 אותיות, האות החמישים באב,

דילוג 49 אותיות, האות החמישים רש,

דילוג 49 אותיות, האות החמישים ה?

קיבלנו תורה מוצפנת בדילוג 49-50.

איזה ספר כתב הרמב״ם?

משנה תורה לרמב״ם.

איך ידע נותן התורה מראש, לפני שלושת אלפים, שלוש מאות שנה, שיהיה הרמב״ם,

בארץ מצרים,

היא הרבה אותות ומופתים, לכתוב ספר משנה תורה בדילוג 49-50.

מכוון או לא?

מכוון. אבל, כן, אבל יהודי אומר, רגע, רגע, רגע, רגע. ולמה יש מרחק בין משנה לתורה? למה זה לא רציף?

תספרו, בין משנה לבין תורה יש דילוג של 613 אותיות כמניין תרי״ג מצוות,

שעל זה כתב הרמב״ם את ספרו משנה תורה.

מקרה ומכוון.

אני צריך לספור את זה, אתה אוטי יותר.

אללה עינימו אללה רס. שלמה, שלמה, שלמה. לא ככה? אשריך. שלמה. ובהרצאה הבאה, אתה בא כמה.

תראה.

תראה, ואתה בהרצאה הבאה עומד ואומר לאנשים. חבר'ה, אני ספרתי.

כן, כן. זה לא רק דיסקט,

זה שזו בחוברת.

אתה יכול לראות אם זו לא דוגמה אחת או שתיים.

אני רק לא רוצה להאריך, יש הרבה. הרב סיגלר, המדען סיגלר,

הוא מבין

מי רצח את סאדאת,

באיזה מקום,

מה השם שלו,

הכול.

אייץ.

אייץ. איפה הוא התחיל? מה זה? האם זה וירוס או כמו וירוס? הכול.

המילה אייץ מובאה בזום ועמורה.

כן. עכשיו, כל דבר,

בכל מקום מופיע בעניין המתאים לו, לא סתם.

מה יהיה לנו מחר?

על זה אני עומד עכשיו להגיד, אחרי שאני מבסס שהכל כתוב,

אני יכול להגיד, אתם כבר תאמינו שמה שכתוב מתקיים. אם אני לא מבסס,

אז מה ש... אני רוצה הוכחה דרך הפשט, לא דרך הרמש.

דרך הפשט. דרך הפשט. אני אדם פשוט. אני אדם פשוט.

תגיד לו משהו שקרה בחודשיים האחרונים.

רעידת אדמה. תגיד לו, תגיד לי. מה, רעידת אדמה אתם רוצים? לא. לפני כן. אני שואל שאלה אחת, שאתה רעידת אדמה. רבי צריך רבין, כתוב.

אתם רוצים שאני ארענה בכך?

מה, רבין? יש אש? לא, יצחק רבין רצחו.

היא רצחה, אני עשיתי את זה במחשב כלית באש,

אתם רואים את זה בעצמי.

ממש יצחק רבין רצח. אז אני, אז אני,

זה מגיע לי, כן. אז אני מצאתי משהו קלאסי בשביל שלום.

למה? הוא עושה בפשט, בלי רמז.

בפשט.

תקשיבו טוב.

איזה פרשה הייתה?

לך, לך.

עכשיו, פרק י״ג,

אתה רוצה לעבוד לפה?

מה?

אתה אומר לי שאתה אוהב את זה טוב. לא, לא, בסדר. ארבע פעמים בינתיים. טוב, י״ג, פרק י״ג, פסוק ז, פסוק ז,

פסוק ז,

ספר פרשית, פרשת לך לך, פרק י״ג, פסוק ז,

עכשיו, שימו לב שזה מדבר, כמו שאמרתי,

מאותו עניין.

עכשיו אני מקריא לכם את הקטעים האלה שאני רוצה להגיד.

ויהי ריב בין רועה מקנה אברהם

ובין רועה מקנה לוט,

והכנעני והפריזי אז יושב בארץ.

ביאמר אברהם אלות,

אל נא תהיי מריבה ביני וביניך ובין רועי ובין רועיך,

כי הנשים אחים אנחנו.

הלוא כל הארץ לפניך,

היפרדנה מעלי,

עם השמאל ואימינה,

ועם הימין ושמאנה.

מה היה בכיכר?

באותו יום.

השמאל והימין, השמאל והימין.

ויבחר לעולות את כל כיכר הירדן,

כי עולם השקה לפני שחט השם את סדום ואת עמורה וכו'.

זו הפרשה הקטנה שמדברת על הריב בין רועם מקנה אברהם ובין רועם מקנה לוט.

זה מדבר על הר כיכר,

על חלוקת הארץ ועל שמאל וימין.

דרך אגב, רועי, תרפי,

עבודו גם.

הפסוק,

ויהי ריב בין רועם מקנה אברהם, עכשיו אנחנו קוראים את זה אחרי, שימו לב.

וי,

זה הפשוט אני קורא,

כל הפסוק כמו שהוא כתוב,

רק אני מפריד את המילים בסדר אחר,

כן?

ויהי

הירי ברבים עמיר קנה.

שמוש.

עמי.

ככה כתוב מפורש בפסוק.

עוד פעם.

ויהי ריב בין רועם מקנה אברהם,

ויהי הירי ברבין עמיר קנה.

עכשיו, פרק יג,

יריעות ג',

לך לך,

פסוק ז, מוצא שבת.

הנה בבשן,

בפרשת השבוע.

וכל פרשה מרמזת על אירועי השבוע.

איך זה יכול להיות?

זה לא רמז, זה פשוט. אז אמיר היה חובה עליו לרצוח אותו, כאילו,

התורה יודעת פשוט מראש. התורה לא קובעת,

אבל היא יודעת, היא אומרת מראש דברים.

הנביא אומר דברים.

אתה לא יודע אם הנביא יתכוון אליך או לא.

כשיקרה, אז תדע.

כיוון שאתה לא נביא, אתה לא יכול לדעת מראש. אתה.

הנביא ידע מה הוא אמר,

אתה לאחר מה זה תוכל לדעת.

אבל התורה נכתבה בתי, לא אתמול ולא לפני שבוע, היא נכתבה לפני שבועות לממשלה.

והאירוע היה באותו שבוע וגם כל שבוע זה ככה.

טוב, שימו לב, אבל אני לא איש בשורה.

אני מצטער, אני לא יכול לבשר דברים טובים עכשיו.

אני יכול להגיד לכם מה יהיה. אתם מבקשים לדעת מה יהיה, אני אגיד לכם מה יהיה.

בעוד תקופה קצרה יותר ישלטו עלינו המוסלמים תשעה חודשים.

זה כתוב בגמרא על פי ספר ניחא, פרק ח'.

בגמרא סנהדרין, דף צדיק ח', עמוד ב', כתוב

שאין בן דוד בא עד שתשלול מרבות הרשעה בישראל ובעולם כולו, תשעה חודשים,

ככתוב בספר מיכה, פרק ח', כעת מולדה.

אנחנו נמצאים כרגע בשנים הסמוכות לאירוע הזה.

לא, מדברים על שנים ספורות.

עכשיו שימו לב,

זה לא ייגמר כאן.

אתה רוצה לדעת מה יקרה אחרי נגדנו.

אחרי זה תהיה מלחמת גוב ומבוא.

זאת מלחמה שכל אומות העולם יילחמו נגדנו ואנחנו לבד.

מה הסיכוי שלך?

אפס, תפסיק.

אומר המדרש לפני שלושת אלפים שנה,

אומר המדרש,

כבשה אחת

בין שבעים זאבים, חושפים שימנהם. מה הסיכוי?

אין סיכוי.

רק אם יש לה רועה.

אם יש רועה, הוא יכול לגרש את הזאבים.

אם השם רועי לא אחסר, העדר לא יתפקד, לא יחסר.

אבל אם השם רועי,

אם אתה תחזיק בקדוש ברוך הוא,

אתה תלך כמו שהוא אומר, אל תדאג,

הוא ישמור עליך. איך אמרת? שבעה עמים סביבנו.

50 מיליון וששת הימים, הלכו קפוטה תוך ארבע שעות,

הכל מקולקע, אין לו בעל הקדוש ברוך הוא.

הוא יכול לסדר את זה אבל צריך זכות.

בטבע זה לא הגיוני.

על השואה אמרת לחטא וזה בזה, נכון? עכשיו הסברת. כן. שם אתה אומר עוד הפעם, חטאתם וזה עוד הפעם, אז מתי ניגמר? מה?

שאתה תחזור.

עכשיו אני רוצה שתבין עוד.

אני רוצה שתבין. רגע,

המלחמה תארח, שלא נגיד שלא אמרתי,

שמע שנים.

עכשיו אני רוצה שתבין עוד.

המלחמה תוצאותיה, אני אומר לך מראש,

שני שליש מהעולם ימותו. מהעולם?

זה פסוק בזכריה הנביא, פרק ג'-2, שני פסוקים אחרונים.

והיה בכל הארץ, פי שניים בה יכרתו יקבעו,

בשלישית יוותר בה.

זה לא נגמר.

והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרוף את הכסף וחנתים כמחון את הזעם.

עוד גם זה, אמר צירוף אחר צירוף.

זאת אומרת,

תעקל את זה, כארבעה מיליארד בני אדם ימותו.

אז איזה מלחמה תהיה?

קונבנציונלית? לא.

היא תהיה ביולוגית, כימית, אטומית. אתה רוצה תיאור?

אמת. יזכריה הנביא, פרס י״ד, פסוק ראשון. ואיך תדע כפי תחילה?

כתוב.

ברגע שאומות העולם יטבעו את ירושלים...

הכל בגלל ירושלים ועל ירושלים. זה מתחיל.

אתה שומע עכשיו מדברים על ירושלים?

תתקום נהיים.

תתקום נהיים. עכשיו זנדמי אמר לפני 2,500 שנה. הם צוחקים, גמעונים, שאתה לא תישאר, והם יישארו.

הם לא יודעים מה מחכים פה.

עכשיו בוא תראה, בוא תראה.

אני מאפקתי.

אני אצמח.

אני רק רוצה שתבינו דבר אחד.

גם אם אדם מת,

ואפילו במלחמה זה לא הסוף, אז מה אתה מפעל?

אצל הצדיקים כתוב בתשחק ליום אחרון.

למה בתשחק ליום אחרון מישהו הולך לקבל את המשכורת ומחייך?

אמרתי כל החיים, הולך לקבל את המשכורת.

כמה שנים יותר מוגדר,

אני לא מצליח לקבל ב-20 בחודש את המשכורת במקום אחר כך.

אני רק אקביא את הקטע הזה אחר כך לשאול.

אומר זכריה הנביא, כמו שאמרנו בפרק יד, שימו לב, אתם יודעים מה? יתפור לכם את זה גם עם רעידת אדמה.

אם אתם חושבים שרעידות האדמה שעברנו, או בעיקר באילת,

זה גמרנו הים ונגמר, שרעידה הסורית-אפריקנית. אז זה טעות.

הגולני חריג.

אז אני אגיד לכם, עשר בסולם ריכטר.

עכשיו, היא תהיה מירושלים,

ההרים יזוזו עד כפר סבא.

לא רקע כמו באילת ככה אחרים.

יזוזו ההרים 40 קילומטר.

תקשיבה, אני מדבר עכשיו.

איפה אנחנו נהיה מליאה?

אני אגיד לך, אנחנו,

מי שישרת,

יברח לתוך הגיל שיהיה,

כמו שכתוב, ונשאתם גיא הרי כי יגיע גיא הרים אל אצל.

אצל זה אצל תיבת בנימין, בפר סבא.

מה יהיה קודם ישמעאלי?

קודם ישמעאלי.

קודם כל, מי שישרת בישמעאלי יעבור לגוג מבוא.

מי שישרת בגוג מבוא יזכה לגאולה שלה.

אז מתי מידת אדמה בדיוק? אז חכי רק רגע.

בינתיים, בינתיים יש רעידת אדמה.

חכי רק שתדעי, אף אחד לא יאכל לברוח מיד השם.

רעידת אדמה שהייתה באילת אחד נהרג. מאיפה הוא? מצוות. מצוות.

הוא ברח לאילת להתנפש,

נחזיר אותו לרוג לצפת.

למה?

כיוון שאדם לא יכול לברוח ממה שהקדוש ברוך הוא קבע לו. כתוב בגמרא,

רגליו של האדם ערבות לו להביא אותו למקום שהוא מתבקש.

לא יכול לברוח בן אדם.

לכל כדור יש כתובת,

מעשיך יתרבוך ומעשיך ירחקוך.

זה לא תלוי בעוד דבר.

במלחמת המפרץ אחד נהרג,

זה שווארכה מקלט.

אגדיל פגעמו בכניסה למקלט.

זאת אומרת, רואים שמי שיחפש כל מיני תחבולות של הצלה,

זה לא עוזר.

זה לא אבטחה ולא ערובה.

הרבה מתו במלחמת המפרץ לא בפגיעות ישירות, מהמסכות ומהטרופיד.

זאת אומרת, דרכי ההצלה שהשתמשו גרמו למיטתם.

אין לברוח ממה שהקדוש ברוך הוא גזר על האדם, אבל לפי מעשיו. זו צבנתם.

והקדוש ברוך הוא אומר,

אתם רוצים לנצל גם מקום מקום מקום מקום, אין מה היום אומר הקדוש ברוך הוא. אני אגיד לכם דרך, אם תעשו אותה, תנצלו ודאי.

הנה יום בא לשם וחולק שללך בקרבך,

ואספתי את כל הגויים אל ירושלים למלחמה. איזה נופי זה?

זה זכריה הנביא, פרק י״ד בתהילתו.

ונלכדה העיר,

ונשסו הבתים,

בה הנשים תשחררנה, ויצא חצי העיר בגולה,

ויתר העם לא יכרת מן העיר,

ויצא השם, ונלחם בגויים ההם,

כי יום הילחמו ביום קרב.

ועמדו רגליו, שימי לב, על רעילת אדמה,

ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים,

אשר על פני ירושלים מקדם, ממזרח,

ונפקע הר הזיתים,

מעציו מזרח חווה ימה,

גיא גדולה מאוד,

ומש חצי ההר צפונה, ועציו נגבה.

ונסתם גיא הרי, יבראו לגיא,

כי יגיע גיא הרים אל עצל,

ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש,

בימי עוזייה מלך יהודה, שזו הייתה לעידת אדמה איומה בזמנו.

ובא השם אלוקי כל קדושים עמך,

והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקיפאון,

והיה יום אחד הוא ייבדע על השם,

לא יום ולא לילה,

והיה לעת ערב יהיה אור.

מה יקרה אז?

והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים,

חצייה מליים הקדמוני,

וחצייה מליים האחרון,

בקיץ ובחורף יצא נהר אדיר עד נהר פרת מירושלים, ועד הים התיכון שיהיה בקיץ ובחורף קבוע מרעידת אדמה.

והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד לשמוענו. בשביל מה היינו צריכים לצורת טרגדיה בשביל שיש בו אחד?

בשביל מה? אני אסביר לך.

אומר הרמק רבי משה קורדוברו,

יש לך סבלנות? אני בשבילך ממהר, אגיד לך.

את רואה בדף מ' א', ניתן להשיג את הספר כאן,

מי שירצה,

פה כתוב מה יהיה בסוף בדיוק.

תסריט משוין.

אמונת ישראל. אמונת ישראל. אמונת ישראל.

פרק מ... דף מב״ם.

רק רגע, שנייה.

אומר כאן.

אומר, תקשיבו טוב, זה הוא אמר לפני 500 שנה, על פי הנביא הכל תסריף מדויק עד הסוף, כל המאמר.

וסוף גלותנו זה,

קרוב לזמן גאולתנו,

יתחזקו הצרות לישראל, תכלית החיזור.

הצרות ילכו ויתחזקו בתכלית החיזור.

ויהיה צר להם, יהיה כל כך צר לישראל, שיאמרו כך,

ויאמרו להרים, קסונו,

ולגבעות נפלו עלינו,

מפני הצרות הגדולות אשר יסובבו מכל עבר ומכל פינה.

ויתרבה הצער עד אשר לא יפנו אבות אל בנים,

וכל מי שמצא עצמו לא לשלל,

גיבור נוצח ייקרא. מי שישרד, ייקרא גיבור נוצח.

מה הטעם שאלת?

שהשכינה תדין.

את ביתה והיא ניאב על מסורת הברית

כדי לזככם אל הגאולה ואל הטוב המובטח לנו על ידי הנביאים.

זה רק קטסטרופיה כזאת, הוא אומר? כן, כדי לזכך.

נכון, את יכולה לעשות הפגנה.

עכשיו תקשיבי. זה אומר בקיבוץ, איפה בא לרחבים? הסביר, הסביר. איפה רחוב בחנות? הסביר, הסביר.

תגידי לי, חברת חשמל,

טובים או רעים?

טובים.

למה חברת חשמל מייצרת חשמל?

שיהיה אור,

שיהיה חום,

שיהיה מזגן,

שיהיה כוח.

טוב, אבל היא אומרת,

היא אומרת חברת חשמל, את טובה.

היא אומרת, תדע,

אם אתה תכניס את האצבע לשקע,

אתה תמות.

היא עושה ... סימן.

בא אחת,

שמע את האזרה, סקרן.

ומכניס סיכה.

מי אשם, חברת חשמל הטובה או הוא?

הוא.

איך עברת חשמל הנחמאנית?

נתנה אפשרות למות.

מי אמר לו?

התריעה, התרצה, עשתה מפסק,

קופץ, והוא בכוח רוצה,

זה מדגדג לו.

אמרו לבן אדם, אל תחלף שפיים,

אל תחיה בלי טהרה,

אל תעזב, עזב.

טוב, עיכו לו שנה, שנתיים, שלוש,

באודר, נפסוק.

אה, תתקדם אותו.

בסוף החשמל נפגע בו.

מי אשם?

הוא יכניס כל הידיים.

כשאדם חרטי עוזר, כמובן, אבל לא כשזיגזרה על עם.

אבל סיבוב מורכב מפרטים.

נכון,

עם

זה אסון, אבל הוא מורכב מפרטים.

עכשיו, שים לב,

אני אומר לך את הדברים,

לא כאילו נולדתי אתמול ואני עכשיו ממציא.

שים לב,

התורה עברה את הממחן שלה כבר 3,300 שנה.

נשאר לה רק עוד כמה שנים אחרונות ושתי נבואות אחרונות, זה הכול.

כל מה שהיא אמרה על ראשון התקיים.

אז אני שואל אותך,

אם הכול התקיים ונשארו שתיים, אני אטפק?

תבין,

אנחנו עוברים בתפילת הערבית, אחרי שגומרים בתפילה, אומרים אמת ואמונה כל זאת וקיים עלינו, נכון?

אז מה אנחנו אומרים?

שמשה רבנו סליחה בא לעם ישראל לפני שמוציא אותם ממצרים, מה הוא מנהל?

אחריי.

מה אחריי?

גופה זקן בן שמואלי עובר אחריי. לאן זה הולך?

יש פה מעצמת על, מצרים.

כל אומות העולם כפופים לה.

אתם עבדים, עם של עבדים, לאן זה הולך?

אחריי.

היו צריכים להעמיד לו שהוא מסוגל להוציא, נכון?

מה זה? בלי ברירה. יצאו. בלי ברירה. יצאו.

הוא צדק, הצליח להוציא.

אבל אני אבידר לפרעה.

מי אדם?

אני מצוות דעים. מצוות דעים. מה זה? מצוות דעים שופכים לו?

מה זה, הכינים האברים שלו?

למה הוא עושה את זה?

הגורם אומרים אצבע אלוקים היא. זה לא פתנטי, זה אצבע אלוקים. למה?

כי עשר המכות מראים שליטה גמורה על כל הטבע.

על הים,

על היבשה,

באוויר,

על הגשמים,

השגעה פרטית, להרוג רק לבוחרים?

מי יכול לקרוא עמוד?

מי יודע מה?

גם לבוחרים שהיו מגבלים אחרים, גם לבית-לום.

איך הוא יודע?

אז ראו כולם שכל מה שאומר אמת. עכשיו תקשיב. הוא אומר, נצא למדבר. מה נצא?

יש סופרמרקד שם? יש איפה לשוק?

כמה נקרא אוכל? וכמה זמן הולכים? אחריי, הולכים.

אפשר לקיים עם שלם עובר על תדאפו, עליי, אני דואג לכל.

עם שלם,

ארבעים שנה,

מיליונים בני אדם שוהיך במדבר עם אבטחה, לא יסר לכם כלום. לא ככה.

רגע, אז אחרי שמאמינים רואים אמת.

הוא אומר, יהיה גילוי אלוקי. על ההל הזה תעבדו את האלוקים.

יש גילוי אלוקי שעושה את הדיברות. לא רק אנחנו רואים, אומות העולם רואים.

מקבלים את התורה.

הוא אומר, רגע,

אתם תיכנסו לארץ.

אני מכניס אתכם, אבל אתם תיכנסו לארץ.

ויש שם עמים,

ואתם תכבשו את הארץ ותנצחו אותה. איזה עם ננחם של עמדים.

כמה מלאכים יש בו? 31 מעצמות.

כשנכנסים, יהושע וכמה אנשים נלחמים ומצליחים.

מה שהבטיחה תורה, הכול יקיים.

אז מה אמרו לנו? אמונה תעמי.

מה ראינו?

מה ראינו? אמונה אמת.

אמונה אמת. אמונה אמת. אמונה אמת.

כל מה שהבנו היה בסוף אמת.

כל מה שהבנו היה בסוף אמת.

תשאלו עוד שתיים.

מה אתם אומרים? אחרי שלושת אלפים, שלוש מאות שנה, הכול מול.

מול, מול, מול. לא היה אמת.

זה על פי התמיד,

תקשיב, על פי השכל הישר זה לא נקרא אפילו הימות.

זה בטוח.

אלא מה?

האדם, כיוון שהוא לא רוצה להשתנות,

והוא רוצה להתעלות,

ואפילו בעוד חיים, אצלנו הם חיים.

אז הוא רוצה להתעלות עד כמה שאפשר וכמה שיותר זמן להחזיק מעמד בעמדה שלו, ולא משתנה. אז יש שאלה אחרת. בבקשה. אלוהים הוא כזה גדול.

אנחנו כאלה קטנים, כמו חיידקים בשבילו.

נכון. מה הוא צריך את זה בכלל?

זה מעיד מדהנותו של הקדוש ברוך הוא, שמתעסק עם פשפשים כמוני.

זה נראה פסול. נכון, אבל ראית איזה ענבה,

מלך לא מדבר על כבר אחד.

אולי נראה פה פתאום.

אצל הקדוש ברוך הוא כתוב, ועת דקה ושפל רוח.

הקדוש ברוך הוא מי שנמצא בדיכאון בתחתית, פשעו למטה ומרים אותו.

נותן לו צ'אנס.

העבריין הכי גדול, משעול תחתית, מוכן להוציא אותו.

למה?

כי בתוך שלו פנינה.

אתה נשמה תוארה שלום. אבל מה הוא משחק עם זה? מה הוא משחק עם הגבול והמשחקים האלה? טוב, הוא רוצה ליתי. אנחנו משחקים טוב, הוא רוצה ליתי.

מה, אתה מתנגד לקבל תורה?

רוצה ליתי. אני לא מקבל את ההסבר הזה. נכון. זה בעיה שלי. נכון.

למה אתה לא מקבל?

כי זה לא רואה את הלהיטיזם.

מה? כי זה עייף. אפשר להשתנות.

היה יותר טוב אם הייתי מגדיר אותו.

לא, שהוא לא מתעסק בכלל עם העולים, עם הבני אדם. אבל איך תגיד שהוא לא מתעסק אם אתה רואה שהוא משגיע?

אם אני רואה שהוא משגיע, איך אתה אומר שהוא לא מתעסק?

אם אני רואה ניסים פרטיים לאדם,

או לכלל האומה הזאת, ויוצא דופן מכל אומות העולם,

אז איך אני יכול להגיד שהוא לא משגיע?

איך אני יכול להגיד שהוא לא מתעסק?

איך עם שלם נרדף כל החיים שלו והוא מפלס לו דרך וכולם נתחגגים לעלמים והוא נשאט בגלל שיש הבטחה שהוא ישגיע.

הנה לא ינוך ולא ישן שומר ישראל.

אז אני רואה מאורך כל ההיסטוריה שמשגיעים עליי.

מה אני אגיד?

זה לא הוא. מי? זה אני.

אני אמרתי לדין של סדאפ, הלא, הלא, לא, לא פה,

עד עכשיו.

שאלה של הדובר. היהדות, כמה זמן העולם קיים?

5,750... כל גיאולוג, אני לא יודע מה, יש דיליזאורים שחיים לפני 5 מיליון שנה. איך אתה מסביר? אני אסביר.

אתה אומר העולם ההיא קיים 5,000 שנים. ואם אני אסביר לך את זה, גם אז... לא. עוד לא, אה?

אבל אני אסביר לך.

אני אסביר.

תנו לי רק עוד שתי דקות בשביל היהודי הזה. תאמינו לי, הוא גם סובייסטי.

רק בסדאפ, אני אגיד לך, אני חזר מבית כנסת, זאת טובה, לא אוכל תאמיני לי בכלל.

תגיד לי רגע את זה בבית כנסת, שאני אגיד להם שלא יאמן לי.

עכשיו בוא אני אסביר לך, תקשיב.

אין סתירה, אם תרצה,

בין התורה למדע לגבי גיל העולם, אף על פי שאלה אומרים מיליארדים,

אלה אומרים כ-6,000.

איך יכול להיות?

כולם אומרים מספרים אחרים, וזה טועה?

אני אסביר לכם.

האדם הראשון,

האדם הראשון,

שברא אותו הקדוש ברוך הוא,

בן כמה הוא היה?

בין 20. עכשיו שימו למה אמרתי.

כשהקדוש ברוך הוא ברא את האדם הראשון,

הוא ברא אותו באותו רגע.

אז בין כמה הוא? בין רגע.

אבל איך הוא ברא אותו באותו רגע?

כבן עשרים.

הוא לא לקח תינוק עם ציטוטים,

התחיל לדבר איתו,

לא, הוא לא סתם לא מוצא,

הוא יתחיל לדבר איתו.

כשהוא ברא, הקדוש ברוך הוא, את העץ

שאכל ממנו אחרי שעה.

האדם הראשון, כמה זמן לוקח לעץ?

להיות עץ ושיהיה לו פירות כמה שנים, שמונה שנים. אז הוא ברא אותו באותו רגע כבן כמה שנים.

כשהוא ברא את הנחש,

כשהוא ברא את החיות,

את הבהמות,

הוא ברא אותם באותו רגע כבן כך וכך שנים.

כשהוא ברא את העולם,

הוא ברא אותו באותו רגע שהוא ברא כבן כמה מיליארדים שנים.

על זה אומרת הגמרא שהקדוש ברוך הוא האמין

עולמו בקומתו ובצביונו ישר.

הוא לא צריך לחכות להשתלשלות של מיליארדים עד שיהיה עולם.

הוא רואה אותו עכשיו כבן.

יהיו אנדרסטנט ולילה.

אלא שיהיה ברור לכם שכל מה שאמרנו אמת לאמיתה.

העם היהודי כבר ב-13,300 שנה, אין לנו עוד הרבה זמן לסיום.

החכם ינחוץ מהגלה מהר, יצטרף

לעם ישראל במכלול ויזכה לקהולה שלמה במהרה בימינו המאמת.