ביאורי תפילה - חלק מ- אביי הוה מסדר וכו' - חלק א | ר' משה כהן

- - - לא מוגה! - - - 

ואורי תפילה, חלק מהם,

אביי אבא מסדר,

חלק א',

אביי אבא מסדר,

סדר המערכה, בשמות גמרא,

בעלי בה עד אבא שאול.

כתב רבי יוסף

אף על פי שפסק הרמב״ם כמו רבנן

בהלקות תמידים

ומוספים

בפרק שישי.

מאחר שמצאו העולם

שאביי סידר

את הסדר כמו אבא שאול,

אז משמע שסבירה ל... שזה ככה הלכה.

ולכן לא רצו לשנות את הסדר ההוא

מהסדר שאמר אביי.

והטעם שאומרים

את הממראה הזאת

נכתב סדר היום

כדי לסדר כל הדברים בקוצר

והעלותה על שפתנו בפירוש.

זאת אומרת, הכל בפירוש בשפתנו.

ומשלם הפכים שפתנו.

ולא סמכו

על פרשת התמיד,

ששם זה רק

בא ברמז, הדברים האלה שנאמרו פה.

אביי, כתב הארץ חיים.

קראו לו שם זה

כשעיברתו עמו

מת אביו.

ילדתו עמו מתה.

אשר בך ירוחם יתום.

בראשת תיבות, אביי.

לרמוז שהקב' ברוך הוא ירחם אותו.

וכאן קראו לו הביתה.

בשם המפרשים.

ורשב״ם

בפסחים

פרק ראשון כתב

שיש מפרשים שהיה שמו נחמני.

ורבא בר נחמני גידלו בביתו

לאייתו.

קורא לבעיה.

כמו שאדם קורא לתאביו.

ולכן הוא לא רצה לקרוא בשמו של אביו.

ולכן קרא לו אבייה.

ואז ככה קראו לו אבייה תמיד.

הווה מסדר סדר המערכה.

שמנה סדר עבודות של כל יום ויום.

משמד גמרא

כך נקבעה בגמרא בשגורה בפי בני בית המדרש.

זה משמעת גמרא.

שזה כבר גמור ופי שגור.

ככה בפי כל

בני בית המדרש.

והליבה דאבא שאול.

אז מה שאני מביא

שאבא שאול אמר בפרק ראשון דיומה,

בדרך יד עמוד ב'

הטבת כל הנערות קודמות לקטורת לפי

אבא שאול.

מערכה גדולה.

כתוב בעץ חיים

בשם רבנו עובדיה בפרק שני דתמיד

ששלוש מערכות

היו

מערכה גדולה

ראינו ששם שורפים את התמיד.

מערכה שנייה

שנותנים ממנה גחלים במחטה

להכניס למזבח הפנימי

שחרית וערבית לקטורת.

היא הייתה משוחררה

מן הקרן

של המזבח,

קרן מערבית דרומית,

משוחררה לצד צפון ארבע אמות.

במערכה שלישית

לא הייתה משמשת כלום אלא לקיום האש, שנאמר

והאש על המזבח תוג כתבו לא תרבה.

אז לכן

פה שכתוב מערכה ראשונה, מערכה שנייה זה מהמערכות האלו.

מערכה גדולה

קודמת למערכה שנייה של קטורת.

אז מערכת של העצים של המזבח הגדולה של מה ששוחפים עליה את התמיד,

קודמת בסדורה, נסדר עליה

סידור של העצים,

לפני המערכה השנייה, שזה כמו שאמרנו, לקטורת.

ושם לוקחים גחלים למזבח הפנימי לקטורת.

אותה מערכת העצים שעל המזבח החיצון קודמת בסדורה למערכה השנייה

של עצים שהייתה גם על המזבח החיצון,

שרק חוטאים ממנה גחלים מזבח הפנימי לקטורת בשחרית וערבית.

ומערכה שנייה של קטורת קודמת לסידור שני גזרי עצים.

הגרסה,

בסדורים של הספרדים, שני גזירי עצים.

התמידים גורסים

גזרי עצים.

וכתבה עץ חיים, שכך גם הובא בערוך, גזרי,

יוד אחרי הגימל, בין הגימל לזן

יש יוד, גזרי עצים.

והוא הוסיף שזה לפי הדקדוק, ככה זה ראוי.

ופירושו, מה זה גזרי עצים, או גזירי עצים?

חתיכות ופקעי עצים שצריכים לסדר כל בוקר על המערכה הגדולה.

והביא העץ חיים את הלשון של הסמן.

עטים ארוכות

כמידת רוחב המערכה.

ונותנן ממעל לעצי המערכה.

יש לה מערכה גדולה.

יש שם עצים.

ונותנן שמה

מעל עצי המערכה, ועם רוחב המערכה.

וכל יום, כשערכו המערכה, נכנסים שני כהנים

בשני עצים,

ומסיימים אותם על עצי המערכה.

להוסיף עליהם. יש מצווה להוסיף עליהם.

המצווה הזאת של שני גזירי עצים

זה מצווה להוסיף

שנאמר ונתנו עצים על האש.

זה מצווה להוסיף.

וכן, ובין הערביים.

והביא העץ חיים שרש״י כתב

בזבחים

בשחר היה כהן,

רק בערב בשני כהנים.

כי לפי הסמך שקראנו לפני כן, שני כהנים

בשחר וכן בבין הערביים.

תראה שהיא בשחר רק כהן אחד.

בסידור של גזירי או גזירי עצים,

קודם לדישון מזבח הפנימי.

מה לדישון?

היינו הסרת הדשן, פינוי ההפר,

שנשאר מהקטורת האחרונה.

זה סידור שני גזירי עצים על ארצי המערכה שלמדנו. זה קודם

לדישון להסרת ההפר מהקטורת האחרונה שנשאר במזבח הפנימי.

בדישון מזבח הפנימי

קודם להטבת חמש נרות.

ישבעה נרות.

נמשיך נראה למה רק חמש נרות עכשיו.

אבל דישון המזבח הפנימי שאמרנו הוא קודם להטבת חמש נרות.

מה הטעם?

הביאה עץ חיים

שמזבח פנימי

שהיה בין השולחן למנורה משוך כמעט כלפי החוץ.

אז ממילא כשהכהן נכנס לטיב את הנרות

הוא פוגע במזבח תחילה ואין מעביר הנה למצוות

כי זה יותר משוך כלפי חוץ.

וממילא הוא לא יכול לעבור על המצוות לכן הדישון של המזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות.

אז כשהוא עובר והוא פוגש תחילה בזה קודם כל עושה את הדישון של המזבח

אחר כך

הטבת חמש נרות.

והטבת חמש נרות קודמת לדם התמי.

מה זה דם התמי?

עץ יוסף מביא לזריקתו.

ואחר כך בהמשך הוא חוזר על זה עוד פעם.

זה הולך על זריקת הדם.

אבל רש״י כתב ביום ה...

שזה השחיטה ולזריקה.

וכן הביא עץ חיים, דברי רבנו עובדיה,

שזה שמפסיק ההטבה

של הנרות.

אז הוא לא עושה את כל ההטבה של השבעה נרות, רק חמש נרות,

ואז עושה

שחיטת התמיד וזריקת דם

של הקורבן של התמיד.

ואז הוא מטיבם

את שתי הנרות אחר כך.

אז

למה עשתה ההפסקה הזאת?

למה לא מטיבם כולם יחד?

משום דרכטיב בבוקר בבוקר

בהטיבו את הנרות.

אז כתוב פעמיים, בבוקר בבוקר אמרה תורה,

החלק ההטבה לשני בקרים.

פירושו שיהיה לך פעמיים בבוקר

הטבת הנרות.

אז מחלקים את זה, חמש נרות,

אחר כך שתי נרות.

למה בהתחלה חמש נרות?

כי אם הוא מתחיל כבר הוא עושה את הרוב.

גם ארבע זה רוב, למה חמש?

כמה שאפשר להוסיף, בהתחלה אפשר להוסיף.

עד שחייבים להשאיר שתיים,

שזה

בשביל לקיים את המצווה של התורה, שיהיה פעמיים, אז בפעם השנייה ישאיר שתי נרות.

אז למה לא שישה נרות?

למה שתיים בסוף?

תשאיר אחת בסוף.

כתוב

ואת תיבו את הנרות.

אז פעמיים צריך נרות.

אז אם אני אשאיר,

לסוף רק אחד זה לא יהיה נרות, יהיה נר אחד.

לכן עושים בהתחלה את כמה שאפשר, רוב,

כמה שאפשר, משאירים להטבה, שנייה, שתיים,

שיהיה נרות, שיהיה פה שם נרות, הטבת הנרות.

התורה אומרת ואת תיבו את הנרות.

אז פעמיים, חלק ההטבה של הנרות, יש שתי בקרים,

פעמיים עושים בבוקר,

פעם אחת חמש,

אם כן מתחילים ועושים את הרוב, פעם שנייה שתי נרות.

אז הוא מתחיל חמש ולא מסיים כדי לקיים מאמר התורה.

בבוקר בבוקר, בטבעו את הנרות.

ולמה מטיבין, ועוד פעם,

חוזרים מטיבין, מה העניין בזה?

מה הטעם בזה?

שהתורה רוצה שככה נעשה.

המטרה בשביל להרגיש העזרה כולה

פירוש להרבות הרגש מהלך הפסיעות,

הרגש מהלך הפסיעות והמולה.

כל המולה,

העבודה בעזרה.

סומכים, חוזרים,

ושם,

ועוד פעם, זו המטרה,

כך כתוב ברשי,

לוי זה היה יצחק.

מהו הטבת הנרות?

או ניקויה בזיקים,

בקינוחם,

וחילוף הפתילות,

והסרת השמן הישן והדשן,

ונתינת שמן חדש ופתילה חדשה.

כך כותב העץ חיים.

הוא לא מזכיר את ההדלקה.

הרמב״ם סובר,

בעיקרות מדינה מוספים,

שזה כולל את ההדלקה.

ובעיקר זה ההדלקה.

וחלק מהדלקה זה להכשיר, זה לנקות, כמובן, לפני.

כלומר, שאם אין,

אם הנרות לא קבעו, אז מה שלא קבע,

הוא רק מתקנו.

פירושו מוסיף שמן.

ככה הביא מור חיים קיסר שם ברמב״ם,

בשם טוב.

בכל אופן,

לפי הרמב״ם, ההטבה זה ההדלקה.

כלול כל ההכנה לפני.

אבל לפי רוב הראשונים, כמו שהביא העץ חיים,

זה הניקוי, בלי ההדלקה.

ההכנה, רק הוא מוסיף עץ חיים.

גם הכנת השמן להדלקה הבאה, ופתילה חדשה,

שמן חדש ופתילה חדשה.

ובסידור אביר יעקב מביאים,

הביאו את הרמב״ם שאמרנו,

לקחתי את זה מדבריהם, כמובן.

הם הביאו שהמקור,

שגם ההכנה של השמן

והפתילה חדשה,

אומרים שזה משמע בישוטא רשב״א, חלק א',

ש״ט.

כן, בתשובה ש״ט.

ובחינוך מצוות צ״ח.

אבל הם מציינים שתושב בסנהדרין,

דף פ״ב עמוד ב״ת,

דיבור המתחיל היוצק,

הוא אומר שזה רק הניקוי והקינוח

והסרת השמן העשן והדשם, בלי הבתילה והשמן החדשה.

בכל אופן,

זו הטבת הנרות שקודמת לדם התמיד,

וראינו מחלוקת

האם זה רק שחיטה של התמיד

או רק הזריקה של התמיד.

לא ברומא המקור של העץ יוסף,

צריך לבדוק

שזה רק הזריקה.

הוא מדגיש את זה פעמיים, לא שהוא בכוונה אומר את זה.

הוא ממשיך ואומר, למה מפסיקים בהטבת הנרות

ב-5 ל-2 שאמרנו, בזריקה של הדם.

עוד פעם הוא חוזר על זריקה של הדם.

בכל אופן ראינו ברשי, וגם רבנו עובדיה הביא את זה,

שזה השחיטה והזריקה.

אז כמו שאמרנו,

הטעם בשביל שמסביר רשי,

מטליבין וחוזרין ומטליבין בשביל להרגיש את העזרה כולה,

שיהיה,

הרגש במהלך הפסיעות, כל המולת העבודה בעזרה,

וזה התורה רוצה

בזה שחוזרים ומטליבין וחוזרים ומטליבין, זה שהתורה אומרת,

בבוקר בבוקר,

ואת טבעו את הנרות,

רק תראינה.