ביאורי תפילה - חלק לו - פיטום הקטורת י | ר' משה כהן
- - - לא מוגה! - - -
ואורי תפילה, חלק ע״ו,
כתוב מקטור ע״ו, חלק י׳.
תן לי ברקע פרה.
מאחד לשישי, עוד השבעים שנה,
הייתה באה של בלשיעריים לחצן.
זו הגרסה שלפנינו.
ככה
נופיעה בגמרא בכריתות דבר עמוד ב',
ובראשם ננשאת את יום הפרק הרביעי,
הלכה אין.
ושינוי לשומעת.
אבל בתקופה הראשונים מביאים גרסה,
אחת לשבעים ושלוש שנים היה נותן בחצן של שיעריים.
אז לא שישי או שבעה או שבעים,
אלא אחת לשבעים ושלוש שנים.
פרק במחזור ויטרי, לפי הגרסה הזאת,
שמלוך אופניים שלוקח הכהן הגדול ביום הכיפורים,
זה חצי מנה
מתוך שלוש מנים שנשאר
בכל שנה
שיש 368 מנה.
וקטירו כל השנה 365 מנה.
ונשתייך שלוש מנים
שזה ליום הכיפורים.
שזה בערב יום הכיפורים עשו תחינה שנייה,
שיהיה דקה מן הדקה לאותם שלוש מנה.
וכשאתה לוקח מלוך אופנה משלושה מנים,
שזה חצי מנה,
נשאר שתי מנים וחצי.
אז כל שנה שתי מנים וחצי נשאר.
אז אחרי שבעים ושלוש שנים
יש לנו חצי
לשלוש מאות שישים וחמש, שזה
מאה שמונים ושתיים וחצי.
אז פה עושים חצי חצאים לא מכל הכתובת של כל השנה,
שמכינים, 368,
אלא מהסכום שמקטירים בעיקר של שלוש מאות שישים וחמש, חצי מדי שלוש מאות שמונים ושתיים וחצי,
שזה כל שבעים ושלוש שנים, מה שנשאר.
אחרי המלוך אופנה של יום הכיפורים,
שנשאר כל שנה שתי מנים וחצי,
אז אחת
לשבעים ושלוש שנים יש לנו
מאה שמונים ושתיים וחצי, שזה חצאים מכל הכתובת, שהיא כשרה לכתובת.
כפי רוב הראשונים שלמדנו,
חצאים
זה מכל השלוש מאות שמונים ושמונה.
מכל השלוש מאות שישים ושמונה.
אבל כאן, לפי הפירוש הזה, חצאים זה שלוש מאות שישים וחמש,
מזה מונים את החצאים.
בקשרה לכתובת.
ועם זה מכתירים בשנה השבעים וארבע.
בשנה השבעים וארבע מכתירים חצאים.
אומרת אותו וברגע, פתאום על החצאים כשרה,
זה היה למעשה כל 73 שנים,
לפי הפירוש הזה.
גם מחזור בטרי עצמו פירש החצאים,
פיטאו על החצאים כשלען ב-368,
שזה צריך איום,
והוא כאן כתב שזה נראה בעיניו הגרסה הנכונה,
ואחר כך הוא מוריד את הגרסה שלנו והוא פרש אותה גם,
אבל נראה לו שזה מדויק.
לפי החזמות שעשינו,
נראה לו שזה ככה גרסה, וצריך, הנה רואה פירש החצאים,
זה 300,
זה חצאים מכל ה-368.
אבל חלק בכתב יד
של מחזור בטרי,
זה לא ברור על מה הוא הסתבר שקשירה.
הכרע פירש ארוחות חיים,
והוסיף ארוחות חיים,
שבאותה שנה
לא היינו מפטרים קטורת חדשה.
וזהו, כמו שאמרנו, בזה היו עושים
את הקטורת של השנה ה-74.
לחצאים.
משמע שלכל השנה עושים חצאים. נראה במקום מנה
כל יום, חצי מנה כל יום.
רבע, מנה בשעה, ורביע בערב,
וזה כשרה.
ביקשה ארוחות חיים, איך שייך לומר,
שיעשו מחצאים,
הרי לסוף השנה ה-74.
נגמר בדיוק 182.5 מנה,
שזה חצאים שאמרנו שנשאר מה-73 שנים.
ואין מלוא חופניו ליום הכיפורים. הרי צריך תוספת,
הכתרה ביום הכיפורים, מלוא חופניו.
אז איך הוא יעשה תוספת,
הקטרה ביום הכיפורים? הרי לגמור לו כל המאה ה-82.5.
אז הוא אומר, שמא
צריך
לשלף חצי מנה. הרי לפי מה שאנחנו אומרים,
לפי הפירוש של ארוחות חיים,
שלוקחים
חצאים לכל השנה,
שזה אומר רביע מלא בשער וימלא בערב.
אז עוד רביע מלא בשחר ובערב גם כיפורים.
אז נגמר כל החתימה, אז יש לי יום כיפורים, חצי מנה.
רביע מלא לשחר, רביע מלא לערב.
אז הוא אומר, לא לעשות רביע לשחר, רביע לערב, אלא לשלש את זה.
שליש מהחצי בשחר,
שליש בערב, עוד שליש במקום המלוא חופניו של כל שנה.
הוא כותב על זה בשמע.
זה מה שהוא הכריע לתעץ את הגרסה הזאת.
בארוחות חיים עצמו גם פירש
שפתאום על החצאים זה 1368.
אז הפירוש הזה עוד פעם קשה.
פה החצאים זה 182 ב-IT,
שזה מ-365.
אז לא ברור,
גם לפי
ארוחות חיים, אבל פחות קשה, כי הוא בסוף מכריע כמו הגרסה שלנו,
שלפי הגרסה שלנו, נדבר בהמשך,
שבאמת החצאים פה זה 184 מתוך 368. אז לא קשה, כי הוא לא החלם אותך, הוא רק הזכיר את הגרסה.
אז אין בעיה.
ושמה
לשליש ונרביע לא שמענו,
כשאנחנו אמרנו חצאים כשרה,
לשליש ונרביע לא שמענו.
זה לא נאמר על איסור השיריים,
אלא אם כן
אתה רוצה לקחת ממש,
לשליש ונרביע זה אסור.
אבל מאיסוף השיריים
זה לא נאמר.
אז ככה גם החצי, שהוא לא מדויק, מ-368,
אלא מה-365,
שזה יוצא מהשיריים, והחלק זה גם יהיה כשרה.
כי זה מהאיסוף של השיריים, זה לא שאני מפתה מחדש,
זה רק תורת כשרה, מה שנשאר ממנה.
אז פה אפשר לומר שאני מחזור ביטרי,
ויודה שאפשר לחצאים כזה, שהוא לא מה-368,
אלא מה-365.
אפשר שגם לזה נודה אורחות חיים,
לפי הפירוש הזה, לכן זה לא עזרו עיר על זה.
ספר התמי
ביאר
שזה עולה 184,
מה שאמרנו בדיוק,
לפי החלבון שעשינו.
שתיים וחצי לכל שנה, כפול 73,
זה 182 וחצי.
אבל הוא אומר שזה עולה 184,
איך זה עולה 184?
זה לא מסתדר.
אז מצד אחד זה מסתדר לפי שיטתו, שוב פרא, יש מה שאמרנו, לחצאים זה חצאים לכל ה-368,
אז צריך שיהיה
134, נכון?
אבל צריך להבין
איך לתתברר שזה מסתדר.
אבל מצאתי ברוקח, שהוא כותב שזה מלוך אופניו,
זה חצי מנה, פחות קצת.
אז אם כן,
נשאר שתיים וחצי מנים פלוס קצת.
ואם כן,
ב-73 שנים,
זה יכול להשלים עוד מנה וחצי ל-180
וככה צריך לתרץ את דבריו.
ועוד בעיר הספר התמיד,
שמקטין מחצי שיעור זה לחצי שנה, לפי שחשבנו לו כל השנה. לפי ארוחות חיים פירשנו
182 וחצי לכל השנה.
וכל יום עושה חצי שיעור.
במקום חצי מנה וערב, רצי מנה וערב, רביע מנה וערב, רביע מנה וערב,
רביע מנה וערב. ככה פירש ארוחות חיים.
אנחנו לא נשאר בקושייה, וככה מה יהיה?
סוף שנה, ליום הכיפורים,
מותרץ,
שמה משלשים את החצי מנה במקום רביע-רביע, שליש-שליש-שליש.
כאילו, שליש-שליש מהחצי, לא מהשנה.
שלישים את החצי.
אבל לפי הספר התמיד, הוא אומר שזה לחצי שנה,
את המאה ה-84.
84 זה חצי שנה.
נגמר החצי שנה, מפטמי,
עוד פתאום כתובה לתחם. להשלים את החצי שנה השנייה,
ואז עשו שתיים שנה, עוד פעם מלכינים לשנה שלמה חדשה.
זה כל העניין. אבל בסוף מקטירים את כל הכתובת.
רק לא עשו את זה בבת אחת, לא פיתמו את זה לכתחילה,
מראש השנה לכל השנה.
זה לפי ספר התמיד.
על מה שכתוב, פתאום לחצאים כשרה,
לפי דבריו יוצאים.
זה לחצי שנה.
מה שכתוב, פתאום לחצאים כשרה,
זה לחצי שנה.
אבל אחר כך צריך להשלים
עוד בסוף החצי שנה את החצי שנה השנייה.
ולא כמו שביאנו בשם אורחות חדשה.
הקשי ספר התמיד
הרי לא עושים לכתחילה לחצאים.
אתה רואה פתאום על החצאים כשרה.
אבל זה לא לכתחילה אם מותר לך לפטם.
זה לא רואה לכתחילה לחצאים.
וכאן,
זה נראה שזה כשר כזה בדיערד, זה לא לכתחילה נשאר. מה, נזרוק את זה? אז מה נעשה עם זה?
זה לא נקרא
לכתחילה.
אז אפשר, זה לא לכתחילה. כבר מוכן, נשאר מכל שנה.
התאסף לנו מכל השנים, 73 שנה.
אז זה לא לכתחילה.
זה בדיעבד, אז כן מותר, אז מה הבעיה?
מה סיפור לתמיד זה קשה? למה קשה?
כי הרי לא מיד
לוקחים את המותר.
הרי זה עובר תהליך.
הרי מחללים את זה על מאות האומנים,
ונותנים אותה לאומנים בשכרם,
אחר כך חוזרים ולוקחים אותה מהם, מאות, תרומת לשכה החדשה.
אימהות התרומה החדשה של הלשכה.
וזה כבר לכתחילה, כשאתה לוקח מחדש מהם
מאות התרומה החדשה של הלשכה, זה כבר נקרא לכתחילה. אז כמו שלא ראוי לפטם לכתחילה לעצעים,
אז לא ראוי לקחת
לכתחילה לעצעים.
אז בזמן נשאר קושייה.
ועוד רגשה.
מה, כשמפתמים את הקטורת וטוחנים,
מה, לא יורד מהשיעור קצת?
כשטוחנים יורד קצת מהשיעור, אפילו שזה לא דקה מן הדקה.
אבל יורד מהשיעור משהו.
אז הוא מסיים, ואפשר שבאמת היו שוחקים,
היו שיעורים שוחקים מעט.
פרושו שזה באמת לא נשאר כמידתה, אבל צריך עילון.
מה, אם תאמר שכל פעם נשאר קצת
פחות אחרי התחילה,
אז כפול 73 שנים,
מהשלושה מנים,
מהשתיים וחצי מנים שנשאר כל שנה, שזה דקה מן הדקה, אז אם כל תחילה יורד.
בשתיים וחצי,
בשתי השלושה שנים, שטחנו עוד פעמות, בעוד יורד קצת.
כפול 73 שנה,
כל פעם יורד קצת.
אז קשה, אם כל פעם יורד קצת,
אז איך לצאת במדיח בסוף, מאה שמונים וארבע?
הרי תירתו שאיך הוא הגיע למאה שמונים וארבע?
מהקצת,
שהרבה לחופנות זה לא ממש חצי מנה. אבל פה אתה אומר שכל פעם הוא יורד קצת בטחינה,
בשחיקה,
אז אם יצוררו 73 שנה,
איך זה מגיע במדויק למאה שמונים וארבע?
הרי פחות ממאה שמונים וארבע?
זה בעיה? זה לא פתאום על החצאים?
נתיח להגיד כמו שליש ולהרביע? זה בעיה?
אבל לפי דבריו זה לא קשייה.
אם הוא סובל שאפשר לעשות לחצאים,
רק לחצי שנה,
ואחרי החצי שנה עושים חדש,
אז אין שום קושייה.
כי זה לא נפקא מינה כמה זה יצא,
אם בסוף אנחנו עושים בשלמות.
אבל אתה כבר צריך עיון,
כמעט יש לי שם להרביע לפי זה,
ונשאיר בעזרת השם בשיעור הבא,
תודה רבה.