הפלא ופלא - אות א - חלק א | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

לעילוי נשמת

אדיסלם בן למלם

מנוחתו עדן,

אסתר בת מלכה

יזכה לראייה טובה ללא טשטוש,

ואהרון בן דונה דבורה רפואה שלמה, עלייה בתורה ללא מניעות,

ויזכו לקנות בית או שטח

כדי לבנות בית נאמן לעבודת השם יתברך, אמן ואמן,

לעילוי נשמת יעקב בן רבקה, מנוחתו עדן,

בתיקון שלם וגמור, בכלל נפטרי עמו ישראל, אמן.

הפלא ופלא, אות א',

המצייר את דיוקן אביו

במחשבתו יגביר את כוח הקדושה

ותמנע ממנו לחתו.

אדם שתקף אותו יצרו לחתו,

יצייר בין עיניו את דיוקנו של אביו

ויהיה לו למשיב נפש,

כך כתב אור החיים הקדוש

ביקרא יטג.

הדברים אמורים גם באבא שהרמה הרוחנית שלו אינה גבוהה,

כך מבואר במנחת דוד עמוד רשמי.

כשאבא עושה מעשה רשע,

בו בזמן

חלה השפעה שלילית על הבן.

כך כתב אור החיים הקדוש

בראשית כד ס'

פעולת האב הרשע תחשיך מאור נפש הבן.

כשהבן עושה מעשה רשע,

בו בזמן מתבלבלת מחשבת האב.

הגם שאב צדיק.

כי מוח הבן

ממוח האב כנודע.

כך מבואר בספר עבודת ישראל פרשת בו.

גם אם אדם

מצליח איכשהו להסתיר את מעשיו הרעים,

רשעתו ורוע מעלליו יתגלו דרך בניו.

כך כתב את דברי יואל,

חלק זן תקו.

מהות

וטבעו של אדם

ניכרת בתהלוכות בניו.

שאם אין תוכו קברו,

אלא מבחוץ הוא מראה סימני טהרה,

ובקרבו ישים עורבו

בטומאתו ושוליו,

אז פירותיו

מגלים את ליבו. פירותיו זה הבנים שלו.

אתה מסתכל בילדים, אתה מבין מי אבא.

אדם

שאימו צדקת

ואביו רשע.

בראשית ימיו יגבר בו כוח הטוב

ובאחרית ימיו יגבר בו כוח הרע.

מאידך

אדם

שאביו צדיק

ואימו מרשעת,

בראשית ימיו

יגבר בו כוח הרע,

ובאחרית ימיו יגבר בו כוח הטוב

כך מבואר בספר ישמח משה,

פרשת מטות,

בשם הארי,

זיכרונו לברכה.

עיקר החולאים שיש לילדים

נגרמים מחמת האם ולא מחמת האב, כבר הזכרנו.

כך כתב בעל נחלת אשר, סימן

רצ״ט,

חולאת בבנים,

העיקר תלוי בהאם ולא באב.

כל מה שמועילה זכות האב לבניו

זה רק בעולם הזה,

אך בעולם האמת

האב לא יכול לסייע לבניו נאומה.

כך כתב היפה תואר בראשית,

סימן כתב.

קרבת האב עם הבן

הוא רק בשביל חומר הגוף

ולא בשביל הנפש,

ואם כן,

בעולם הזה מועילה זכות האב לבן,

אבל לא בעולם הנשמות.

אבא מקנה לבן נוי כוח וכולי,

אבל לא בעולם הנשמות, שאז אין קרבת הגופות

ואין התייחסות לנפש האב והבן.

בדורות הקודמים היה בכוח הבנים לזכות את הוריהם ולהגן עליהם,

ברם זכה הבא,

אך בדורות האחרונים

אין בידינו להגן.

ואם אין אני לי,

מי לי.

ורחוק רחוק בדורותינו אלה, אחד מעשרת אלפים,

שיזדמן איש כזה אשר במעשיו

יציל לאביו מהגיהינום

להביאו לחיי העולם הבא.

כך כתב בערבי נחל.

חילונים ודאי שלא מזכים את הוריהם.

אפילו קדיש, שאומר המעבר יבוק,

לא יגידו.

הם קטרגים על האבא.

איך יגידו יתגדל ויתקדש מרבה ומחללים שם שמיים? איך יתגדל ואיך יתקדש?

בקיצור, לא פשוט. אפילו אדם ששומר תורה ומצוות,

כמה השווי שלהם, כמה,

במה הוא יכול להועיל לאבא שלו?

אז בדורות האלה המצב על הפנים.

אין לאדם לסמוך

על בניו.

סיפרנו בעבר שהיה בן חכם

שלמד תורה,

והאבא היה עם הארץ.

וכל פעם הבן היה אומר לאבא,

אבא, תלמד, תלמד, בוא נשאם נלמד.

אני סומך עליך, אני תרמתי אותך לישיבה,

אני סומך עליך, אתה תעלה אותי למעלה,

ברירה מזכה הבא.

יום אחד הבן אמר לאבא,

אבא, בוא נרד למרתף היין,

נביא ככה כמה בקבוקים.

טוב,

המרתף כמובן תלול,

ולא היה חשמל בזמניו.

לקח נר,

והבן היה יורד.

כל פעם שהוא יורד,

אז הנר בתימנית מלכסס,

הוא מרקד.

יורדים, אז האור עושה ככה, עושה ככה.

ואבא גער בו, אמר לו,

תסדר את הנר, תעמיד אותו, שאני אראה, אני לא רואה, פתאום חושך, פתאום אור, פתאום ככה, פתאום ככה.

אמר לו, אבא,

בוא, אתה תלך ראשון, וככה יהיה לך קל.

אה, אבא לקח וירד.

אמר לו, ככה, תדע לך לחיי העולם הבא. והלך לפניך צדקיך.

אם תסמוך עליי, זה יהיה.

מלכסס.

אבל אם אתה תאיר לעצמך,

כן?

הנר מצווה ותורה אור.

אם תאיר לעצמך,

אז לא יהיה לך מחשך ולא יהיה לך כלום, יהיה לך תמיד אור.

אז אין כל כך לסמוך על זה שהילדים

יקפיצו את ההורים מדרגות למעלה.

וזה כתב ערבן נחל,

אמרנו פרשת יתרו, עמוד צדיק עב.

כידוע,

עשיו רימה את יצחק

וגרם ליצחק

לחשוב שהוא צדיק.

מאז

ועד היום הזה אין שום צדיק בעולם

שיוכל לראות על בנו שום דבר רע.

כך אמר

אמהרים מזלוטשו בשם הבעל שם טוב.

ותראו את זה גם בזוהר חי בראשית.

אז זאת אומרת, אם עשיו הצליח לתעתע

באביו יצחק

רגל במרכבה,

אז אין שום צדיק בעולם שיוכל לראות על בנו שום דבר רע.

אם זה היה רשע עשיו כל כך גדול, ואביו לא ראה עליו,

אז מי יוכל לראות את כל הרעות שהבן שלו עושה?

מה יעשה אדם

שיש לו געגועים לאבא שלו יותר מדי,

יתר על המידה?

בן

שיש לו געגועים על אביו

נוטל האב

רצועה של מנעל ימיני

ויקשור לו לבן בשמאלו.

וכל זמן שאותו קשר עליו,

יסורו הגעגועים מעליו.

זאת סגולה שמובאת במשנה,

פרק במי שיוצאה.

וכן מבואר ברבנו עובדיה מברטנורה,

בפרק ו',

משנה ט'.

בני זוג

בעלי תכונות ותבעים שונים,

ילדיהם יהיו ממוצעים בתכונתם וטבעם.

השפעת ההורים על צאצאיהם

הינה רק עד דור רביעי בלבד.

במה דברים אמורים?

בתכונות

ובמידות הרעות.

אך בתכונות

ובמידות הטובות

מתארכת ההשפעה של ההורים עד אלף דור.

כך מבואר במעשה חושב יתרו,

אות יג'.

ינקב.

אז זאת אומרת,

רואים מפה

מי אברהם אבינו, מעשה אבות סימן לבנים?

אנחנו רואים

שאת כל המידות הטובות

שיש באבות הקדושים

אנחנו זכינו לקבל

אלף דורות.

קדימה, תמיד טובות,

מנחילים הורים לילדים.

אבל מידות לא טובות, לא הגונות, עד ארבעה דורות.

אבדה.

אל יצטער אדם.

כשנאבד ממנו דבר מה?

לפעמים

נגזר על האדם עיבוד ממון

והקדוש ברוך הוא ברחמיו עושה עמו שישכח עומר בשדה

או יאבד ממנו דבר

וימצא זאת עני ויתפרנס ממנו

ויהיה חשוב

כאילו סבל עונשו כבר.

כך כתב החתם סופר,

דברים כד, יט.

ומה המעשה שהבאנו אתמול?

שאחד

ביקש מבנו להיות חוזה בכוכבים ללמוד, שילם לו קורסים,

למד.

אחר כך שאל אותו מה הוא ראה עליו? הוא אמר לו שהסוס שלו ימות.

מכר את הסוס.

אחר כך שאל אותו מה?

אמר לו, הבתים יישרפו.

מכר את הבתים.

אחר כך אמר לו, אתה תמות תכף.

בא, התחיל לצעוק, וזה פה ושם.

למה?

הוא רצה לדעת את העתידות.

הוא לא קיבל את גזירת הבורא.

השם רצה לעשות לו טובה.

במקום שהוא ימות,

הסוס ימות.

הוא לא רוצה שהסוס ימות.

אז השם אמר, אתה לא רוצה?

הבתים יישרפו.

גם לא רוצה. אז תמות אתה.

במקום שהסוס ימות, הסוס חי והוא מת.

אז אם יש לאדם אבדה או הפסד או נזק,

צריך לקבל את זה גזירת שמיים לטובתו.

אבו דה שמואל. בגמרא מובא תמיד אבו דה שמואל. אבא של שמואל.

אבו דה שמואל יצא למדינת הים לצורך פרנסה.

באחד הימים

הגיעה אליו מטרוניתה אחת

ואמרה לו ששמעה עופות שאומרים

שהלילה יכול להיות לו בן חכם.

היא בעצם ראתה בהצטגננות

שהלילה

אם הוא יקיים מצווה,

אז יצא לו מזה בן חכם גדול.

ולכן היא ניסתה לפתותו.

והוא כמובן שלא הסכים.

שמואל זו חזר לעירו

בו ביום

על ידי שם מפורש.

הוא נסע למדינת הים

וברגע שהיא אמרה לו דבר כזה,

הוא אמר שם

וקפץ והגיע ופקד את אשתו.

מאותו ההיריון

נולד שמואל.

אחר כך

מיד הוא חזר עם שם מפורש למדינת הים.

לכן קראו לו אבו דשמואל.

למה?

שכולם ידעו

שהוא אבא של שמואל.

כי הבית דין חשדו שהאישה זינתה.

בעלה לא נמצא.

הוא במדינת הים,

היא בהיריון.

אז הבית דין חשדו.

ושמואל סיפר,

שמואל הנולד, הבן,

סיפר

שהוא זוכר את המכה

שהוא קיבל בראש

בהיותו בבטן של אימא כשנתנו לה מכת מרדות

שהייתה מועברת על זה שהיא נתעברה כאילו לא בבעלה.

ככה חשדו.

אז נתנו לה מכת מרדות.

הוא עוד זוכר את המכה שהוא קיבל כשהוא היה בפנים בבטן, בראש.

וזה היה משום שאבא שלו לא היה שם.

ולא ידעו שהוא בא בשם המפורש

ממדינת הים.

איפה זה כתוב?

בתשובות הגאונים

סימן צדיק זן.

ופה זה עוד מקוצר.

אתם שומעים דבר כזה?

ויש מסבירים למה נקרא אבו דשמואל?

משום שהבן היה גדול יותר מאביו בחוכמה.

אז לכן תלו את הקטן בגדול.

וקראו לו אבו דשמואל.

והאבא נתלה בבן.

יש אבן תקומה שנקראת סמארק.

האבן הזאת,

אם נושאות אותה נשים עוברות,

לא יפילו.

כך כתב רשי בשבת סו״ב בדיבור המתחיל אבן

אבו דיבור.

הצבע שלה ירוק.

השם שלה סמארק.

החתם סופר

היה נושא אותה באמתחתו תמיד.

כך כתב בעל ליקוטי

חבר בן חיים,

חלק א', עמוד 66, כלל נו״ד.

הרשב״א בשבת שם

כתב שלא רק האבן עצמה מסוגלת שאישה מעוברת לא תפיל,

אלא אפילו אבן רגילה ששקלו אותה במשקל כנגד אבן תקומה מקבלת את הכוח המיוחד שלה.

איזה כוח יש לאבן הזאת להעביר את כוחה לאבן אחרת שנשקלה כנגדה.

כדי שנשים לא יפילו.

כמה חסדים עשה הקדוש ברוך הוא בעולמו? בלי תרופות, בלי בטיח,

בלי שמירת הריון, בלי כלום.

חי אבן סמארק,

אבן התקומה,

ויעמיד את העובר עד תום ההיריון, והכל בסדר. נו,

לך ספר את זה לטמבלים המדוענים.

מה אתה מבלבל את המוח? תן לה אבן.

תן לה אבן, תקומה, התעשים, והכל בסדר.

אבני האפוד

ואבני החושן,

שמות השבטים היו חרוטים על גבי אבני האפוד והחושן.

זכור לכם

שלא היה בזמנם מחרטות,

והאבנים לא היו גדולות כל כך,

וצריך לחרוט, זו עבודה מאוד מאוד עדינה.

אז איך התבצעה החריטה?

משה רבנו היה כותב בדיו את שמות השבטים

על אבני האפוד והחושן.

לאחר מכן

היה מעביר מעל הדיו את תולעת השמיר,

והיא הייתה בוקעת את האבנים לפי צורת האותיות.

כך מבואר מסכת גיטין ס.ח.א ומסכת סוטה מ.ח.ב.

בתוך כל אבן

מאבני החושן

היו חרוטים בדרך נס גם התחומים והגבולות של כל שבט ושבט,

כדי שלא תהיינה מחלוקות

בין השבטים

על חלקם בארץ.

כך מובא בדעת זקנים שמות תצווה.

יסודן ושורשן

של כל אבני העולם גלום

בשנים עשר אבני החושן.

הם המקור לכל האבנים בעולם.

כך כתב רבנו בחייה שמות כח טו.

ודע

כי נמצא כתוב

בספרי חוכמת הטבע כי כל האבנים העיקרות

שהן עיקריות בשורשיות

אינן אלא שתים עשרה,

והן האבות

לכל שאר האבנים.

כל השאר הם רק ענפיהן ותולדותיהן.

האבני נזר

מקובל בידינו בפורים,

שנת תקצח,

אירע

רגע אחד

שלא היה בכל העולם כולו אחד שלמד תורה באותו רגע

מלבד הרב מביאלה,

ועל ידי זה הוא הציל את כל העולם.

אם לא בריתי יומם בלילה בלי הפסקה,

חוכות שמיים מהארץ לא שמתי.

והיה רגע אחד,

כל העולם לא למד תורה,

רק הרבי מביאלה,

ונעשה מזה רעש גדול בשמיים,

ועל כן נתנו לו מתנה שיהיה לו בן

שיאיר את העולם בתורתו וקדושתו,

ונולד לו בן,

הבעל אבני נזר,

שהשו״תים שלו

מקובלים בכל העולם כולו של הפוסקים וכו'.

בעל אבני נזר מסוכצ'וב

לפני פטירתו מן העולם

אמר לסובבים אותו,

כל מי שילמד בספריו,

הוא יהיה לו למגן ולעזר לאחר פטירתו,

כמו בחייו.

כן, מבואר בספר ארץ צבי

על התורה עמוד רמב.

זאת אומרת, אם בן אדם רוצה ישועות,

יחפש

הצלות,

ילמד

בשו״תים שלו,

והוא יעמוד לו

בשמיים לעזר.

אבנים,

יש אבן

שכל אדם שנושאה

מוצא חן בעיני הבריות

למרות שהוא לא ראוי לכך.

כך כתב המלבים

משלי יז״ח.

יש אבן

שיש לה סגולה

להעלות חן על הנושא אותה,

ומי שנושא האבן

אינו צריך שום השתדלות,

כל אשר יפנה ישכיל,

כי ימצא חן בכל מקום

ובעיני כל איש הגם שאינו ראוי.

ולימדתי את מה שכתוב בספרים,

שאם אתם רוצים למצוא חן,

תגידו שלוש פעמים, שמחתי ואומרים לי,

שמחתי ואומרים לי, שמחתי ואומרים לי, לפני כל פגישה, לפני כל עניין,

ותראו איך תישאו חן בעיני אלה שלא העליתם בדעתכם,

שתהיו נושאים חן בעיני.

ואמרתי את העצה כבר לקמה ונושעו בדברים גדולים ביותר שאני לא אוכל כבר.

ישנם אבנים

שנבראו ממים

שהיו עצורים

בבטן האדמה,

וכאשר סגר עליהם האדמה מכל צד,

מבלי להגיע אליהם האוויר הטבעי,

הם נקפים ונקרשים,

ונעשים אבן.

וכאשר

נתהפכו

ונעשו אבן,

שוב אינם חוזרים לברייתם

לחזור להיות מים,

והם לא ימסו בשום אופן

להיות עוד מים.

הנודע ביהודה,

באורח חיים סימן נ' ז'.

ישנן

אבנים עם סגולות מיוחדות,

כמו 12 אבני החושן

ועוד רבים.

סגולות האבנים קיימות

רק כאשר האדם

הנושא אותן הוא טהור,

אך אדם הנושאן בטומאה יתבטל כוחם.

אם ישוב ויטהר,

תחזור האבן לכוחה ראשון כבתחילה.

כך כתב רבנו בחייה בשמות כח כא.

תארו לכם דבר כזה.

אתה רוצה לדעת אם אתה טהור או טמא?

האבן תגלה לכם.

אם יש בה סגולה למשהו

והיא תפעל סגולתה, אתה טהור.

אם היא לא תפעל, אתה טמא.

תטהר והיא תחזור.

יש לך ראיה יותר טובה מזו, מה מצבך?

ותראו כמה משפיע האדם, אם הוא טהור או טמא,

אפילו על כוח של סגולה

שפועלת מכוח הטבע שהשם הטביע בה.

אדם יכול לסלק סגולה שטועיל לו

ותעזור לו?

אז כל שכן,

אדם שהוא טמא,

מה יעזור לו?

הוא מרחיק את השם ממנו, הסתר פנים,

והוא רק סובל.

יטהר,

והכל יחזור לקדמותו.

ועל זה אנחנו מודים לשם.

הָהָהְקֹל יֹדוּךָהְ

וְהְקֹל יְשַׁבְחוּךָהְ

וְהָהְקּל יֹאָמְרוּ וְהְקֹל יֹאֲמְרוּ אֶֶןְ קָּדוּשְׁבְכָּל יֹדוּךָהְ וְהְקֹל יְשַׁבְחוּךָהְ וְהְקֹל יֹאֲמְרוְ וְהְקָּל יֹאֲמְרוּ אֶןְקָּדוּשְׁבְכְְּהְקְהְקְּוְכ�

ָּהָהָקְּל יֹאֲדוֹךָהְ וְהְקָּל יֹאֲמְרוָהְקָּוּהְקְּוּהְקְּוּהְקָּוּ יֹאֲמְרוֹהֶןְ קָּדוּשְׁבְכְּהְהְקְּוּהְקְְּוֹּהְקְּוְהְקְּוְאָּהְקְהְקְאְהְקְא�

ְּהָּ אֲהָקָוּהְקְּֽוּהָקְוּ יֹאָמְרוֹהֶהְקָּוּהָקְּוֹּ֥הְקְְאֶּוּהְקְּו־אֶהְקְְּהְקְּוָּהְקְּוּבְאְכְאְוְאְוְהְֶהְאְהְָאְאְַכְְְְְּהְָהְאְאְ