אשא עיני - חלק יד - עין טובה | הרב אמנון יצחק

עין טובה: חשיבות ומעלת העינים 

הנה חשיבותה של העין הינה גדולה ועצומה, יותר מכל איברי האדם כולם, וזאת מכמה סיבות וטעמים שכתבו גדולי הדורות, וכאשר יתבונן האדם בחשיבותם הרבה של העינים, ישכיל ויבין עד כמה יש לשמרם מכל רע, לראות בהם אך ורק מראות של קדושה.

 סיבה ראשונה - בעין הקטנה רואים דברים גדולים

כתב המהר"ל (גיטין נה) שהעין היא איבר רוחני, והראיה לכך היא, שדרך העין הקטנה, האדם רואה דברים גדולים מאד, כגון את השמים הגדולים וכן הרים גדולים מאד וכדומה, וזאת מפני שהעין הינה איבר רוחני, לכן היא מכילה בתוכה דברים גדולים מאד.

סיבה שניה - העין משכן לשכינה

העין היא משכן הנשמה של האדם כמו שכתבו חז"ל "מה הקב"ה רואה ואינו נראה כך 'הנשמה רואה' ואינה נראית", וזאת מפני שהנשמה רואה דרך העינים, וכן כתבו חז"ל "הנשמה ממלאת כל גופו של אדם והיא רואה דרך העינים".

 והראיה לכך היא, שהעין הינה האיבר העדין ביותר בגופו של האדם, ולכן כאשר יפול אפילו מעט חול או אבק על העין, הרי זה ממש סכנת נפשות לכל גופו, וזאת מפני שדבר רוחני אינו יכול לסבול שום דבר גשמי, ומשום כך העין בהיותה איבר רוחני איננה יכולה לסבול כלל דבר גשמי.

כמו כן אפשר ללמוד זאת, מכך שכאשר יוצאת ומסתלקת נשמתו של האדם ממנו מיד נעצמות עיניו של האדם, וכך גם בשעת השינה אשר היא אחד מששים במיתה ונשמתו של האדם יוצאת ממנו ועולה למעלה, נעצמים אשמורות עיניו (אור יצחק פ' וישב).

סיבה שלישית - הראיה קודמת לשמיעה 

הנה כוח הראיה הרי הוא גדול יותר מהשמיעה, בכך שהראיה קודמת תמיד לשמיעה, כגון כאשר ישנם ברקים ורעמים אשר הם תמיד באותו רגע ממש, כי התנגשותם של העננים אחד בחברו יוצרת את הברק והרעם יחדיו, ואף על פי כן תמיד יקדים האדם לראות את הברק ורק אחר כך הוא ישמע את הרעם (נאות הדשא עמוד ק).

כמו כן כאשר יורים מרובה יריה, קודם רואה האדם את האש היוצאת מהרובה, ורק אחר כך הוא שומע את קולה של היריה (ספר הברית מאמר יז).

כמו כן כתבו חז"ל: 'שאינה דומה שמיעה לראיה' כי ע"י הראיה מתברר הדבר לאמיתו ולאשורו יותר מהשמיעה. 

סיבה רביעית - הראיה הינה למרחק רב 

הנה כוחה של הראיה הינה יותר גדולה מכוחה של השמיעה, וזאת בכך שהאדם רואה בעיניו למרחק רב מאד, כגון שרואה בעיניו אף את הירח והכוכבים, כמו שכתוב: "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת".

ואילו באזניו אינו שומע כלל את אשר מתרחש ממרחק כה רב, כמו שכתבו חז"ל (יומא כ:) שאין אנו שומעים את קולה של החמה בצאתה, אף על פי שיש מכך רעש רב, וזאת מגודל המרחק שאנו רחוקים מהשמש, כי באזניו האדם שומע רק דברים שהם ממקום קרוב הרבה יותר (כלי יקר פ' יתרו, הגר"א תיקו"ז פ"ט). 

סיבה חמישית - הראיה יכולה להכיל דברים רבים יחדיו

הנה בעיניו יכול האדם לראות כמה דברים אשר שונים כל אחד מחבירו לחלוטין, ואף על פי כן ירגיש את כל אחד מהם בנפרד, מה שאין כן בשמיעה, שאינו יכול לשמוע באזניו אלא דבר אחד בלבד, כמו שכתבו חז"ל (ראש השנה כז) ששתי קולות אינם נשמעים יחדיו. (רבנו יונה על התורה פ' יתרו).

סיבה שישית - תמונה אחת שווה אלף מילים

כוחה של הראיה לעשות רושם בל ימחה על הצופה, רושם אשר לא ימחה במהרה ממוחו של האדם, ולכן היא משפיעה יותר מכל האיברים על מוחו ודעתו על האדם (הגר"א תיקו"ז פ"ט ד"ה את).

סיבה שביעית -השפעת הראיה יותר מהשמיעה

הראיה משפיעה על האדם יותר מהשמיעה, כמו שהתורה מספרת שכאשר משה רבנו שמע את הקולות של עם ישראל שעשו את העגל, עדיין לא שבר את לוחות הברית, אבל כאשר משה רבנו ראה בעיניו את העגל מיד, הוא נטל את לוחות הברית ושברם (הגר"א תיקו"ז פ"ט ד"ה את).

סיבה שמינית - גדול כוחה של הראיה להבנת הלימוד

הנה גדול כוחה של הראיה להבנת לימודו, משמיעת הדבר שלומד, ולכן כאשר לומד האדם מפי הרב, יסתכל בפניו ויועיל לו להבנת תלמודו, כמו שכתוב: "והיו עיניך רואות את מוריך" (הגר"א תיקו"ז פ"ט ד"ה את).

סיבה תשיעית - העין אינה נחה מפעולתה

הנה שונה הוא איבר העין משאר כל איבריו של האדם, וזאת בכך שהעין אינה נחה אלא היא תמיד בפעולה, והיא בכל עת רואה ומסתכלת, ואין לה מנוחה אלא בעצימת העין, מה שאין כן בשאר האיברים, כגון האזנים שאינן שומעות אלא כאשר יש אדם המדבר לידו (המגיד מקוזניץ, באר משה פ' בא).

סיבה עשירית - העיוור חשוב כמת - כי החיים תלויים בעינים

הנה כתבו חז"ל (נדרים סד): 'שהעיור חשוב כמת' ופטור מכל המצוות, וזאת מפני שעיקר האדם היא הראיה (דברי חיים חנוכה).

 והנה בשאר איבריו של האדם לא כתבו חז"ל, שבחסרונם חשוב האדם כמת, אלא כתבו זאת רק על חסרונו של חוש הראיה, וזאת מפני שעיקר החיים תלויים בעינים (טהרת הקודש פרק א).

סיבה אחד עשר- רגישותה הגדולה של העין

העין חשובה יותר מכל איברי האדם, ולכן היא רגישה מכל איבריו של האדם, ולגודל רגישותה הרבה של העין עשה הקב"ה לעין כמה וכמה שמירות והגנות שלא תפגע.

א. ישנה שמירה והגנה גדולה לעין בכך שהיא טמונה בתוך הגוף. 

ב. כמו כן העין מוקפת מחיצה של עצם הבולט קצת מחוץ לעין, וזאת כדי שאם יפול איזה דבר קשה על העין, הוא יפול על העצם ולא יפול על העין.

ג. כמו כן כדי שלא יפול אבק על העין עשה הקב"ה עפעפים שהוא יוכל תמיד לסגרם ולפותחם. 

ד. כמו כן ישנם שערות קטנות נוספות הצומחות על העין, וזאת כדי שלא תיפול על העין זיעה מהמצח, וכן כאשר האדם יושן שלא יכנסו כל מיני דברים לעין ושלא יפול עליו אבק. 

ה. מעל העינים צומחות גבות השומרות על העין שלא תיפול עליו זיעה מהמצח, וכל זאת לגודל רגישותו הרבה של העין.

סיבה שנים עשר - הראיה מחברת את האדם לדבר שהוא רואה

הנה הראיה מחברת את האדם לדבר אותו הוא רואה, כאילו הוא נוגע בו וממשש אותו, וע"י הראיה הוא חש ומרגיש את החפץ שהוא צופה בו כאילו הוא נוגע בו ממש, כמובא בספורנו, ולכן צריך האדם להזהר מאד בראייתו.

סיבה שלשה עשר - העין העליונה ביותר 

הנה איבר העין הינו האיבר הגבוה ביותר בפניו של האדם, וזאת לסמל את חשיבותם ועליונתם וגדולתם העצומה של העינים, על כל שאר איבריו של האדם. 

 והנה כתבו חז"ל (יומא סד) על הפסוק (קהלת ו ט): "טוב מראה עינים מהלך נפש" אמר ריש לקיש: טוב מראה עינים באשה יותר מגופו של מעשה.

וישנם כמה טעמים נפלאים המבארים זאת, אשר כתבו גדולי הדורות, הן על פי הנגלה, על פי סודם של דברים.

הנאתה העצומה של הראיה

החיד"א זיע"א (פתח עינים יומא דף עד:) מבאר שהנאתה של הראיה הינה גדולה מאד, והיא תענוג גדול יותר לאדם יותר מגוף העבירה עצמה רח"ל, ולכן צריך להזהר ממנה ביותר.

פגם הראיה - אינו נחשב בעיני האדם

בעל הבן איש חי (חסדי אבות א א) ובעל השומר אמונים (טה"ק מאמר פג"ה) מבארים, שפסוק זה נאמר על היצה"ע, והטעם שטוב בעיניו של היצה"ע להכשיל את האדם בפגם העינים, יותר מאותו מעשה, מפני שהוא יודע שעל פגם העינים לא יתחרט האדם לעולם, כי אינו חושב זאת כלל לעבירה.

פגם הראיה - מצוי בכל עת ורגע

והוסיפו בעל הבן איש חי ובעל השומר אמונים, וכתבו טעם נוסף לכך, שהיצה"ע מעדיף להכשיל את האדם בפגם העינים, וזאת מפני שפגם זה מאד מצוי, וניתן להכשל בו תמיד בכל עת ובכל רגע, ולכן טוב בעיניו של היצה"ע להכשיל את האדם בכך. וכן כתב בעל הבית אברהם (בית אברהם עמוד רכא).

פגם הראיה - פגם הנפש

המהר"ל זיע"א (נתיבות עולם, נתיב התשובה פ"ח) כתב טעם נוסף לכך, שהיצה"ע מעדיף להכשיל את האדם בפגם העינים, וזאת מפני שפגמו של העינים יותר חמור מכל העבירות, כיון שפגם הראיה הוא בנפש, כי הראיה היא מהנשמה, ואילו העבירה היא רק בגוף, וכיון שהראיה היא בעינים, לכן הנזק הנגרם לנשמתו של האדם מהראיה הוא הרבה יותר חמור מכל העבירות כולם, רח"ל.

פגם הראיה - ממשיך רוח טומאה

כתבו בעל הרוקח זיע"א (הלכות חסידות שורש טהרה) ובעל השומר אמונים זיע"א טעם נוסף לכך, והוא מפני שע"י פגם העינים, נכנסת באדם רוח של טומאה נוראה הנקראת "רוח זנונים" אשר היא מפילה את האדם ומושכת אותו לחטאים ועוונות רח"ל, ואינו מניחה אתו לעבוד את קונו כראוי. 

והנה מכל המעלות אלו, אשר ישנם באיבר העין יותר משאר האיברים כולם, יתבונן ויבין האדם את חשיבותם העצומה של העינים, וישמור וינצור עליהם מכל משמר, וע"י כך יהיה כל גופו שמור בזה ובבא, אמן.