אשא עיני - חלק יא - סוד הברכה והשמירה - חלק ב | הרב אמנון יצחק

זוֹכֶה לַאֲרִיכוּת יָמִים

הַשּׁוֹמֵר את עֵינָיו בִּקְדֻשָּׁה זוֹכֶה לַאֲרִיכוּת יָמִים וְשָׁנִים טוֹבוֹת, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ הָאִבְּן עֶזְרָא אֶת הַפָּסוּק (תהילים קיט, לז) "הַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא בִּדְרָכֶךָ חַיֵּנִי" שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שֶׁכָּל הַשּׁוֹמֵר עֵינָיו יִזְכֶּה שֶׁיַּאֲרִיכוּ אֶת יְמֵי חַיָּיו.

 וכן כתבו חז"ל (מגילה כח) שכאשר שאל רבי, את רבי יהושע בן קרחה, במה הארכת ימים, השיב לו רבי יהושע בן קרחה, שזאת בזכות שמימי לא הסתכלתי על אדם רשע.

וביאר המהר"ל זיע"א, (חידושי אגדות, מגילה כח) שהביאור לכך הוא מפני שהרשע אשר קשור בטומאה, הינו קשור בהעדר כל הטוב והשפע, שזה העדר החיים, ולכן כאשר האדם מסתכל עליו, הוא מתקשר בהעדר הברכה אשר שורה עליו, ואילו כל הנזהר לא להסתכל על הרשעים ניצל מכך, ולכן הוא זוכה לאריכות ימים ושנים.

והַ"בֶּן אִישׁ חַי" (בן יהוידע מגילה כח) ביאר שהטעם שהנזהר לא להסתכל על הרשעים זוכה לאריכות ימים, הוא מפני שהעינים הם בסוד ה"חכמה" ולכן כל השומר את עיניו הוא קשור ב"חכמה" והנה אריכות ימיו של האדם נמשכת מ"החכמה" בסוד "החכמה תחיה בעליה". (קהלת ז יב) ולכן כל השומר את עיניו זוכה לאריכות ימים ושנים טובות.

ואכן צדיקים היו נזהרים תמיד בכל כוחם שלא להסתכל על פניהם של רשעים, בכל מצב ובכל עת, כי הסתכלות זאת משפיעה טומאה נוראה על האדם ח"ו, כמו שכתבו חז"ל (מגילה כח) אסור להסתכל על פני רשע. 

הרב לא הסתכל על פני עורך דינו הרשע וזכה במשפט

סיפור מופלא מאד על הזהירות הרבה שלא להסתכל בפניו של אדם רשע אפילו כאשר כרוך הדבר בסיכון רב, מסופר על הגאון הקדוש רבי יהושע לייב דיסקין זצ"ל, אשר פעם אחת שמו אותו בבית הסוהר יחד עם פושעי המדינה, כאשר דלתי הכלא סוגרו אחריו ואין יוצא ואין בא, ואף לא הורשו שום ביקורים אצל הרב, וכל גדולי הדור התפנו מכל ענייניהם ושמו לילות כימים בפעילות קדחתנית כדי לחלצו משם, כשהם שוקדים על אפשרות כיצד לשחרר את הרב ולהמתיק את דינו, והנה אחרי עבודה מייגעת של כמה יממות, נוכחו הרבנים לדעת שאין כל סיכוי להשיג חנינה כללית ולשחררו לחלוטין ללא קיום משפט, והרב ישב בבית הסוהר כל חודש אלול ואף בימי ראש השנה. כאשר חלפו ימי ראש השנה, ויום המשפט התקרב, הרבנים פעלו והרעישו עולמות, והתקשרו עם עורך דין מפורסם שהיה יהודי משכיל ופורק עול, אשר קיבל עליו את הסניגוריא במשפט.

כיומיים לפני המשפט נכנס העורך דין אל חדרו של הרב בכלא, לשם התייעצות על אופן עריכת הסניגוריא וסדור הטענות בבית המשפט, ולתמהונו הגדול כאשר הוא נכנס היסב הרב את פניו ממנו לצד הקיר, כשהוא סוגר את שתי עיניו, מה זה ועל מה זה? שאל העורך דין את הרב כשכולו נרעש, ענה לו הרב: "אסור להסתכל בפני רשע" אחרי שהתאושש מכך העורך דין, הוא ניסה להשפיע על הרב שבעמדו לדין יצהיר לפני השופטים הצהרה שיקרית אשר תקל רבות על כל מהלך הסניגוריא, אבל הרב דחה את עצתו באמרו שהוא לא יטען טענה שאיננה אמת, אם כי לדעת העורך דין היה זה חשוב לצורך הצלתו.

בצהרי יום הדין התמלא אולם בית המשפט עד אפס מקום, והקטיגור התחיל להרצות את נימוקיו וטעמו להאשים אותו, ובתום נאום הקטיגור, הרצה הפרקליט את נאום הסניגוריא, כשהוא סותר את כל האשמות אחת לאחת, ולקראת סיום נאומו ייחד העורך דין את הדיבור על גדולתו העצומה של הרב אשר כל גדולי התורה מרכינים לפניו את ראשם, ובין השאר ציין את זאת שהרב סירב להסתכל בפניו, דבר זה עשה רושם רב ועורר הפתעה מיוחדת אצל סגל השופטים אשר התרשמו מכך מאד, ומיד אחר כך הם יצאו לחדרם לשם התייעצות, כאשר פסק הדין היה שהם מזכים את כבוד הרב מכל אשמה והוא שוחרר לביתו.

מדוע רץ הרב מתחת לספסל

סיפור נפלא על גודל חרדתם של גדולי ישראל מההסתכלות על פניהם של רשעים, סיפר הגאון הצדיק רבי צבי מאיר זילברבג שליט"א, (גליון רד) שהוא ראה כתב יד, אשר בו מסופר על גודל חרדתו של הגאון מוילנא זיע"א מהסתכלות על פניו של רשע, כפי שנכתב ע"י נכדו בפרוטרוט עם השמות של כל בעלי המעשה, שפעם ישב זקנו הגאון מוילנא בכלא, על איזה ענין של יהדות של כל כלל ישראל, ולאחר השתדלות מרובה הצליח אחד ממקורביו להכניס עורך דין מומחה לחדרו של הגר"א מוילנא בכלא, וזאת כדי לשמוע מהגר"א כיצד אפשר לסייע בעדו לצאת מבית האסורים. וכאשר נכנס העורך דין לכלא, רץ הגר"א מיד והתחבא מתחת לספסל שהיה שם, והיסב את פניו אל הקיר, וכן הוא עצם את עיניו בחזקה, והוסיף ושם את ידיו על עיניו, כאשר הוא מקמט את עיניו בכל כוחו, וכל זאת כדי שלא לראות את העורך דין הרשע, וכך בשכבו מתחת הספסל, הוא שאל את מקורבו האם העורך דין יצא כבר, האם הוא יצא כבר. 

ע"י שְׁמִירַת עֵינַיִם נִצָּל מֵעַיִן הָרָע

כָּתְבוּ חֲזַ"ל (בבא מציעא קז) אָמַר רַב, תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה בְּנֵי אָדָם מֵתִים מֵעַיִן הָרָע. וְאָמְרוּ צַדִּיקִים שֶׁע"י שְׁמִירַת עֵינַיִם - מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה יִהְיֶה הָאָדָם שָׁמוּר מעין הָרָע. 

וְעַל פִּי זֶה אֶפְשָׁר לְבָאֵר מַדּוּעַ כָּל הַשּׁוֹמֵר עֵינָיו יַאֲרִיךְ יָמָיו, וְיִנָּצֵל מִכָּל רַע, כִּי יִנָּצֵל מֵעַיִן הָרָע וּמִמֵּילָא יִנָּצֵל מִכָּל רַע, וְיַאֲרִיכוּ יָמָיו בְּטוֹב וּשְׁנוֹתָיו בַּנְּעִימִים.

מַדּוּעַ רַב הֶאֱרִיךְ יָמִים אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה

וְהִנֵּה רַב הָיָה נוֹהֵג שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא עֵינָיו מֵאַרְבַּע אַמּוֹתָיו, אֶלָּא הָיָה תָּמִיד מַבִּיט לָאָרֶץ (מנחות קי) וְהָיָה הוֹלֵךְ תָּמִיד בִּשְׁמִירַת עֵינַיִם, וְאֶפְשָׁר לְבָאֵר שֶׁמִּשּׁוּם כָּךְ רַב הָיָה רָגִיל לַחֲזֹר לִפְנֵי תַּלְמִידָיו תָּמִיד עַל כָּךְ שֶׁאֵין בָּעוֹלָם הַבָּא לֹא אֲכִילָה וְלֹא שְׁתִיָּה אֶלָּא צַדִּיקִים יוֹשְׁבִים וְעַטְרוֹתֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם וְנֶהֱנִים מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, וְזֹאת כְּדֵי שֶׁיִּזְכְּרוּ תָּמִיד שֶׁעִקַּר הַהֲנָאָה וְהָעֹנֶג הֶעָצוּם שֶׁיֵּשׁ בְּגַן עֵדֶן הִיא רַק בָּעֵינַיִם בִּלְבַד, לֵהָנוֹת מִנֹּעַם זִיו הַשְּׁכִינָה, וּבִכְדֵי לְזָרֵז אֶת תַּלְמִידָיו לִשְׁמֹר עַל עֵינֵיהֶם לְמַעַן יִזְכְּרוּ תָּמִיד אֶת חֲשִׁיבוּתָן הָעֲצוּמָה שֶׁל הָעֵינַיִם וְלֹא יִשְׁכְּחוּהָ, כִּי זֶה מֵהַדְּבָרִים שֶׁצְּרִיכִים חִזּוּק בְּכָל רֶגַע כִּי הַמִּכְשׁוֹל בָּהֶם מָצוּי בְּכָל עֵת וּזְמַן, וְע"י שֶׁיִּזְכְּרוּ שֶׁכָּל תַּעֲנוּג עוֹלָם הַבָּא הוּא רַק בָּעֵינַיִם, יִשְׁמְרוּ עַל עֵינֵיהֶם מִכָּל מִשְׁמָר כְּמוֹ שֶׁחִיְּבָה הַתּוֹרָה.

 וְהִנֵּה חֲזַ"ל אָמְרוּ עַל יוֹסֵף הַצַּדִּיק שֶׁאֵין שׁוֹלֶטֶת בּוֹ וּבְזַרְעוֹ עַיִן הָרָע, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֵרִים יוֹסֵף אֶת עֵינָיו לִרְאוֹת אֶת אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר וְאֶת בְּנוֹת מִצְרַיִם, וְלָכֵן (ברכות כ') כָּתְבוּ חֲזַ"ל: עַיִן שֶׁלֹּא רָצְתָה לִזּוֹן מִמַּה שֶּׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, אֵין הָרָע שׁוֹלֶטֶת בּוֹ. וּבִזְכוּת שְׁמִירַת עֵינָיו שֶׁל יוֹסֵף נִצּוֹל מֵעֵין הָרָע הוּא וְכָל זַרְעוֹ.

וּמִכָּךְ אָנוּ לוֹמְדִים שֶׁכָּל הַשּׁוֹמֵר עֵינָיו בִּקְדֻשָּׁה, הֲרֵי מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה הוּא נִצּוֹל מֵעַיִן הָרָע אֲשֶׁר הִיא הַגּוֹרֶמֶת לְמִיתָה רח"ל, וּמִמֵּילָא זוֹכֶה לְאֹרֶךְ יָמִים בְּטוֹב וּשְׁנוֹתָיו בַּנְּעִימִים.

וְעַל פִּי זֶה אֶפְשָׁר לְבָאֵר, שֶׁלָּכֵן רַב הֶאֱרִיךְ יָמִים הַרְבֵּה וְחַי אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה (כמובא בשטמ"ק כתובות פא ובסדר הדורות ערך אבא אות ח) וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁרַב שָׁמַר מְאֹד עַל עֵינָיו וְלֹא הוֹצִיאָן מֵאַרְבַּע אַמּוֹתָיו, וְלָכֵן לֹא שָׁלְטָה בּוֹ עַיִן הָרָע וְזָכָה לַאֲרִיכוּת יָמִים וְשָׁנִים טוֹבוֹת. (מחזה עינים)

זוכה להנצל מעיוורון

כל השומר את עיניו ינצל מעיוורון וכהות העיניים, כמו שכתבו חז"ל (תנא דבי אליהו זוטא פרק ג) "אין עיניהם של בני אדם כהות, אלא מתוך דרכיהן" ופירש בעל הישועות יעקב "מתוך דרכיהן" - שהסתכלו בדברים האסורים. וכל השומר את עיניו מובטח לו שלא יכהו עיניו אף בימי זקנותו.

סגולה להנצל ממחלת השכחה

 הגה"צ רבי שמואל הלוי וואזנר בעל השבט הלוי זצ"ל, אמר על הפסוק (דברים לג כה): "ברזל ונחושת מנעליך וכימיך דבאך" שביאר רש"י על כך, "וכימים שהם טובים לך שהם ימי נעוריך, כך יהיו ימי זקנותך שהם דואבים זבים ומתמוטטים" וביאר בעל שבט הלוי, שימי הזקנה נקראים כך משום שבהם מצוי פעמים רבות שהאדם סובל ממחלת השכחה שהיא מחלת האלצהיימר רח"ל, והוסיף: "ואומר אני ששמירת העינים היא סגולה להנצל מאותה מחלה נוראה המנוונת את שנותיו האחרונות של האדם. (מפי הרה"ח ר' פנחס שפירא הי"ו ששמע מפיו בדברות קודש בעת נעילת חג שמחת תורה) 

 נַחַת מֵהַיְלָדִים

אָמַר הָרַהַ"ק רַבִּי אוּרִי מִסְּטְּרֶלִיסְק זיע"א (אמרי קודש אות לח) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: 

כָּל הַשּׁוֹמֵר עֵינָיו, יִחְיוּ בָּנָיו וְיִזְכֶּה לְגַדֵּל כָּל בָּנָיו בְּלִי צַעַר וְיִנָּצְלוּ מִפִּגְעֵי הַזְּמַן. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

וְכֵן כָּתוּב בְּ"סֵפֶר הַמִּדּוֹת" (ניאוף ס): כָּל הַשּׁוֹמֵר עֵינָיו יִזְכֶּה שֶׁבָּנָיו יְחַבְּרוּ פֵּרוּשִׁים עַל הַתּוֹרָה. 

וּלְהֶפֶךְ כָּתְבוּ חֲזַ"ל נדרים כ): כָּל מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל עקבה שֶׁל אִשָּׁה הַוְיָין לֵיהּ בָּנִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים.

וְכֵן כָּתְבוּ חֲזַ"ל (מדרש רבה ח, כג) עַל הַפָּסוּק "בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר" (בראשית מט, כג) שֶׁבִּזְכוּת שֶׁיּוֹסֵף הַצַּדִּיק לֹא הִסְתַּכֵּל עַל בְּנוֹת מִצְרַיִם, קִבְּלוּ בְּנוֹתָיו אֶת פָּרָשַׁת בְּנוֹת צְלָפְחָד.

שלום בית 

כתבו חז"ל, שכאשר האדם נכשל בעיניו להביט במה שאסרה תורה ח"ו, ע"י כך מתקלקל שלום ביתו, כי ע"י כך הוא גורם שאף אשתו מסתכלת על אחרים, ח"ו, וקצה בו. אבל כאשר האדם שומר את עיניו מכל משמר, מובטח לו שישרה תמיד השלום בביתו והשלווה תשכון במעונו.

וכתב על כך הגאון הקדוש רבי מנחם מנשה זיע"א (אהבת חיים פרשת נשא) שזה מדויק במה שכתוב בתורה "איש כי תשטה אשתו, ומעלה - בו מעל". כלומר שבכך מרומז שכאשר תשטה אשתו של אדם, המעל תלוי בו, כי הוא התחיל בו קודם, ע"י שלא שמר את עיניו ח"ו, אבל השומר את עיניו בקדושה, יזכה שישרה תמיד השלום והשלווה במשכנו. 

זוֹכֶה לִמְחִילַת עֲווֹנוֹת

וְאָמַר הגה"צ רַבִּי אֵלִיָּהוּ לוּפְּיָאן (לב אליהו ח"א עמוד רט) שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם שׁוֹמֵר עֵינָיו וְאֵינוֹ מִסְתַּכֵּל בִּדְבָרִים אֲסוּרִים, אֶלָּא מַעֲבִירָם מִנֶּגֶד עֵינָיו, כָּךְ גַּם הקב"ה מַעֲבִיר אֶת חֲטָאָיו מִנֶּגֶד עֵינָיו.

כִּי יֶשְׁנָם אַרְבַּע דְּרָגוֹת בִּמְחִילַת עֲווֹנוֹת, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים בִּתְפִלַּת יוֹם הַכִּפּוּרִים: "מְחֵה וְהַעֲבֵר פְּשָׁעֵינוּ וְחַטֹּאתֵינוּ מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ" וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה כָּרָאוּי, הקב"ה מוֹחֶה לְגַמְרֵי אֶת עֲווֹנוֹתָיו, וְאִם לֹא זוֹכֶה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה כָּרָאוּי, אֲבָל הוּא שׁוֹמֵר אֶת עֵינָיו בִּקְדֻשָּׁה, בִּשְׂכַר זֹאת הקב"ה מַעֲבִיר אֶת חַטֹּאתָיו מִנֶּגֶד עֵינָיו.

הַכֹּל חַיָּבִים בִּרְאִיָּה

כָּתְבוּ הַרְבֵּה צַדִּיקִים זיע"א, שֶׁעִקַּר הַצָּרוֹת וְהַבְּעָיוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם רח"ל, בָּאוֹת ע"י פְּגַם הָעֵינַיִם. וְאָמַר הַמַּגִּיד מִמֶּעזְרִיטְשׁ זיע"א (אור תורה דף ס"ג) שֶׁרֶמֶז לְכָךְ יֶשְׁנוֹ בַּמִּשְׁנָה (בבא קמא פ"א) - אַרְבָּעָה אֲבוֹת נְזִיקִין. וְהִנֵּה יֶשְׁנָן אַרְבַּע מִיתוֹת וְסוּגֵי עֳנָשִׁים הַמַּזִּיקִים לָאָדָם הָרְמוּזִים בְּמִשְׁנָה זוֹ, הָרִאשׁוֹן הִנּוֹ הַשּׁוֹר, שֶׁהוּא מִלְּשׁוֹן הִסְתַּכְּלוּת, כְּמוֹ "אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב" אֲשֶׁר זֶה רוֹמֵז לְהִסְתַּכְּלוּת בִּדְבָרִים שֶׁאֵינָם רְאוּיִים, וְהוּא הָרִאשׁוֹן מִתּוֹךְ אַרְבָּעָה אֲבוֹת הַנְּזִיקִין, לְרַמֵּז שֶׁעַל יָדוֹ בָּאִים עִקַּר הַצָּרוֹת ח"ו, מִפְּנֵי שֶׁעִקַּר הַהֶזֵּק הַנִּגְרָם לָאָדָם בָּא ע"י פְּגָם הָעֵינַיִם, רח"ל.

וְכֵן כָּתַב בַּעַל הַ"דִּבְרֵי יִשְׂרָאֵל" (כללי אורייתא אות ה) שֶׁרֶמֶז נוֹסָף לְכָךְ יֵשׁ בַּמִּשְׁנָה "הַכֹּל חַיָּבִים בִּרְאִיָּה" (חגיגה ב') וּבְכָךְ מְרֻמָּז שֶׁכָּל צָרוֹתָיו וְחוֹבוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם בָּאוֹת מֵהָרְאִיּוֹת הָאֲסוּרוֹת שֶׁנִּכְשַׁל בָּהֶם ח"ו, כִּי כָּל חוֹבוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם לִפְנֵי ה' הֵם בִּגְלַל פְּגַם הָרְאִיָּה.

מַדּוּעַ הַדְּמָעוֹת יוֹרְדוֹת דַּוְקָא מֵהָעֵינַיִם

רֶמֶז מֻפְלָא לְכָךְ כָּתַב המגיד מבריסק הַגָּאוֹן רַבִּי אֶלְיָקִים גֶּעצִיל מִבִּיַאלִיסְטוֹק זַצַ"ל בְּסִפְרוֹ "מַחֲזֵה עֵינַיִם" פֶּרֶק ג, שֶׁכַּאֲשֶׁר לָאָדָם יֶשְׁנָהּ אֵיזוֹ צָרָה ח"ו, אוֹ אֵיזֶה כְּאֵב בְּאֶחָד מֵאֵיבְרֵי גּוּפוֹ רח"ל, הַדְּמָעוֹת יוֹרְדוֹת לוֹ דַּוְקָא מֵהָעֵינַיִם וְלֹא בְּאֵיבָר אַחֵר, אַף לֹא מֵהָאֵיבָר הַכּוֹאֵב בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לָאָדָם, וְזֹאת לְרַמֵּז וְלוֹמַר לָאָדָם שֶׁכָּל כְּאֵבָיו וְיִסּוּרָיו בָּאוּ לוֹ רַק מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִשְׁמַר בִּקְדֻשַּׁת עֵינָיו כָּרָאוּי רח"ל, וְלָכֵן עָשָׂה השי"ת שֶׁהַדְּמָעוֹת בִּשְׁעַת צָרָה יֵרְדוּ לָאָדָם דַּוְקָא מֵהָעֵינַיִם, וְזֶה רָמוּז בַּפָּסוּק "פַּלְגֵי מַיִם יָרְדוּ עֵינָי עַל לֹא שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ" וְלֹא נֶאֱמַר עַל לֹא "שָׁמַרְתִּי" תוֹרָתֶךָ, כִּי עִקַּר הַצַּעַר נִגְרָם לָאָדָם ע"י מַה שֶּׁלֹּא שָׁמְרוּ עֵינָיו אֶת הַתּוֹרָה.

סְגֻלָּה לְחוֹלֶה

וְהוֹסִיף עַל כָּךְ הָרַהַ"ק מִדְּזִ'יקוֹב זיע"א בַּעַל הָ"עֲטֶרֶת יְשׁוּעָה" (עטרת ישועה חודש מנ"א) שֶׁלָּכֵן נוֹסְעִים בְּדֶרֶךְ כְּלָל בְּחָדְשֵׁי תַּמּוּז וְאָב לְמֶרְחֲצָאוֹת לְהִתְרַפְּאוֹת מִכָּל מִינֵי חֳלָאִים רח"ל, כִּי עַל פִּי הַקַּבָּלָה כָּל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה הֵם כְּנֶגֶד אֵיבְרֵי הָאָדָם, וְחָדְשֵׁי תַּמּוּז וְאָב הֵם כְּנֶגֶד הָעֵינַיִם, וְזֹאת לְרַמֵּז שֶׁכָּל הַיִּסּוּרִים בָּאִים לָאָדָם רַק ע"י הַקִּלְקוּל בִּפְגַם הָעֵינַיִם רח"ל, הָרוֹמְזִים לִשְׁנֵי חֳדָשִׁים אֵלּוּ, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁפְּגַם הָעֵינַיִם הוּא שֹׁרֶשׁ כָּל הַחֲטָאִים וְהָעֲווֹנוֹת. עַד כָּאן דְּבָרָיו.

וְעַל פִּי זֶה אֶפְשָׁר לְבָאֵר אֶת הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת: סְגֻלָּה לַחוֹלֶה לְהִסְתַּכֵּל עַל הַצִּיצִית. כִּי כָּתְבוּ צַדִּיקִים שֶׁע"י שֶׁהָאָדָם מִסְתַּכֵּל בִּדְבָרִים קְדוֹשִׁים כְּצִיצִית וְכַדּוֹמֶה, הוּא מְתַקֵּן בְּכָךְ אֶת מַה שֶּׁפָּגַם בְּעֵינָיו בִּרְאִיּוֹת אֲסוּרוֹת רח"ל, וְהִנֵּה עִקַּר הֶחֳלָאִים הַבָּאִים לָאָדָם הוּא ע"י פְּגַם הָעֵינַיִם, וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר יִסְתַּכֵּל הַחוֹלֶה בַּצִּיצִית וִיתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר פָּגַם בְּעֵינָיו, ע"י זֶה יִזְכֶּה מִמֵּילָא לִרְפוּאָה שְׁלֵמָה וָשָׁב וְרָפָא לוֹ וּרְפוּאָתוֹ קְרוֹבָה לָבוֹא.

הרופא שהגיע לישיבה

מעשה נפלא אירע בישיבת "יקירי ירושלים" אשר בעיר הקודש ירושלים, כאשר לאחד הבחורים התפתחה פריחה חמורה בגופו רח"ל, והוא נשלח ע"י הרופא בקופת החולים, לטיפול מיוחד במרפאת עור הממוקמת בקניון גדול, והבחור אשר רצה לשמור את עיניו היה ירא מאד לנפשו ללכת לקניון אשר שם המכשולות מצויים, והחליט שלא ילך לשם כדי שלא יבוא להכשל בפגם העינים ח"ו, והנה לאחר כמה שעות הגיעה לישיבה משלחת של תורמים חשובים מוונצאולה, וכאשר שאל ראש הישיבה את אחד התורמים במה עיסוקו, ענה ואמר לו, כי הוא מתמחה בתחום רפואת עור, והינו אחד המומחים הגדולים בכל העולם בתחום.

ראש הישיבה שלח מיד לקרוא לבחור אשר סבל מהפריחה הקשה בעורו כדי שהרופא יבדוק אותו, והרופא שבדק אותו נתן לו מרשם של תרופה מיוחדת לעור אותה ניתן לרכוש בבית המרקחת, וכך ניצל הבחור מההליכה למרפאה אשר היתה בקניון, וראו כולם כיצד לא ימנע ה' טוב להולכים בתמים, ומי שחפץ לשמור את עיניו השי"ת משדד את כל מערכות הטבע למענו, והוא זוכה לרפואות וישועות מעל הטבע בכל העניינים, כי אין אדם שומע לי ומפסיד. (דרש בחכמה)  

לפני חתונתו של בחור אשר היה משמש בקודש של הגה"ק רבי יואל מסטמאר זיע"א, אמר הבחור לרבי, שהוא חושש מאד לבוא בברית הנישואין, מפני שהוא רואה כיצד צרות ישראל מרובים, ואנשים נכנסים בכל עת אל הקודש פנימה ושופכים לפני הרבי את סאת צרותיהם, לכן הוא חושש מאד מי יודע מה יהא עימו בעתיד בימי חייו, התלהב הרבי ואמר לו, תוך כדי שהוא מראה באצבעו על ערימת הפתקאות שהיו מונחים על שולחנו "רואה אתה את כל הקויטלעך הללו? כל אלו מגיעים רק בגלל העינים, כי אין שומרים על העינים! בהתכוונו לומר לו, כי אם רק ישמור על עיניו כראוי, הרי שיזכה להנצל מכל צרה וצוקה. 

מַדּוּעַ מַלְאַךְ הַמָּוֶת מָלֵא עֵינַיִם

הִנֵּה כָּתְבוּ חֲזַ"ל (ע"ז כו) שֶׁמַּלְאַךְ הַמָּוֶת כֻּלּוֹ מָלֵא עֵינַיִם, וּבִשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל הָאָדָם עוֹמֵד מֵעַל רֹאשׁוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, וְכֵיוָן שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ הַחוֹלֶה, כֻּלּוֹ מִזְדַּעֲזֵעַ. וּבֵאֲרוּ הָרַהַ"ק רַבִּי נָתַן אַדְלֶר זיע"א (חתם סופר) וְהַחִידָ"א (בספרו נחל קדומים פ' בראשית) וְרַבִּי יוֹנָתָן אַיְבְּשִׁיץ (יערות דבש חלק ב' דרוש ט') וְהַגָּאוֹן רַבִּי יְשַׁעְיָה מוּשְׂקַאט זַצַ"ל אַב בֵּית דִּין פְרָאגָא (בספרו ראשי בשמים עמוד קי"א) שֶׁהַטַּעַם שֶׁמַּלְאַךְ הַמָּוֶת כֻּלּוֹ מָלֵא עֵינַיִם, מִפְּנֵי שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם פּוֹגֵם בְּעֵינָיו וְהוּא עוֹבֵר עַל הַלָּאו שֶׁל "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" בְּכָךְ הוּא נוֹתֵן לִיצֹר הָרָע, שֶׁהוּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת, אֶת הָעֵינַיִם שֶׁיֵּשׁ לוֹ, כִּי בְּכָל פַּעַם שֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל בִּימֵי חַיָּיו בְּמַרְאוֹת אֲסוּרִים, נוֹסָפוֹת לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת עוֹד עֵינַיִם, וּמִכָּךְ לְבַד נוֹצַר מַלְאַךְ הַמָּוֶת.

וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר רוֹאֶה אוֹתוֹ הָאָדָם בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ מֵהָעוֹלָם, כֻּלּוֹ מִזְדַּעֲזֵעַ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רוֹאֶה שֶׁהוּא אֲשֶׁר בָּרָא אֶת מַלְאַךְ הַמָּוֶת ע"י הִסְתַּכְּלֻיּוֹתָיו הָאֲסוּרוֹת רח"ל.

אֲבָל כָּל הַשּׁוֹמֵר אֶת עֵינָיו, בְּבוֹא עִתּוֹ הוּא זוֹכֶה לְהִסְתַּלֵּק ע"י כְּבוֹד הַשְּׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ" וְכָתְבוּ חֲזַ"ל (תוספתא) שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְּטִירָתוֹ רוֹאֶה אֶת הַשְּׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" אֲבָל בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ זוֹכֶה הָאָדָם לִרְאוֹת אֶת הַשְּׁכִינָה, וְהוּא מִסְתַּלֵּק מֵרֹב מְתִיקוּת אוֹר נֹעַם זִיו הַשְּׁכִינָה.

 וְהוֹסִיף עוֹד בַּעַל הָ"עִיּוּן יַעֲקֹב" (קידושין מא) שֶׁהַטַּעַם שֶׁמַּלְאַךְ הַמָּוֶת מָלֵא עֵינַיִם, מִפְּנֵי שֶׁעִקַּר פִּתּוּיוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע הוּא שֶׁהָאָדָם יִפְגֹּם בְּעֵינָיו רח"ל.

 כֵּיצַד יֵשׁ יֵצֶר הָרָע, הֲרֵי חֲכָמִים כְּבָר סָתְמוּ אֶת עֵינָיו

וּבֵאֵר בַּעַל הַ"בֵּית יַעֲקֹב" זַצַ"ל (בית יעקב לשובבי"ם דף יז) כֵּיצַד יֵשׁ עֲדַיִן יֵצֶר הָרָע, וַהֲרֵי אָמְרוּ חֲזַ"ל (סנהדרין סד) שֶׁחֲכָמִים סָתְמוּ אֶת עֵינָיו שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁל עֲרָיוֹת, וְאִם כֵּן כֵּיצַד הוּא יָכוֹל לְפַתּוֹת אֶת בְּנֵי הָאָדָם? אֶלָּא הַבֵּאוּר לְכָךְ הוּא, שֶׁע"י שֶׁהָאָדָם פּוֹגֵם בְּעֵינָיו בְּהִסְתַּכְּלֻיּוֹת אֲסוּרוֹת רח"ל, הוּא בְּעַצְמוֹ בּוֹרֵא בַּחֲזָרָה אֶת הַיֵּצֶר הָרָע וּמֵשִׁיב לוֹ בַּחֲזָרָה אֶת עֵינָיו, וְע"י רְאִיָּתוֹ הוּא נוֹתֵן כֹּחַ לַיֵּצֶר הָרָע, וְלוּלֵי כָּךְ לֹא הָיְתָה לַיֵּצֶר הָרָע שׁוּם שְׁלִיטָה, כִּי חֲכָמִים כְּבָר סָתְמוּ אֶת עֵינָיו שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע.

וְכֵן כָּתַב הַ"בֵּית יוֹסֵף" (אבן העזר סימן כט) שֶׁע"י פְּגָמֵי הָעֵינַיִם הָאָדָם מַגְבִּיר אֶת כֹּחוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע וּמַחְלִישׁ אֶת כֹּחַ יִצְרוֹ הַטּוֹב.

 וְכֵן פֵּרֵשׁ בַּעַל הַ"מִּשְׁנַת חֲסִידִים" זיע"א (חושב מחשבות פרשת כי תבוא) אֶת הַפָּסוּק (דברים כח לד) "וְהָיִיתָ מְשֻׁגָּע מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ" שֶׁבֵּאוּרוֹ הוּא עַל פִּי מַה שֶּׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל שֶׁאֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנַס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת (סוטה ג) וְע"י פְּגַם הָעֵינַיִם נִכְנֶסֶת בָּאָדָם רוּחַ שְׁטוּת וְטֻמְאָה נוֹרָאָה, אֲשֶׁר עַל יָדָהּ הוּא בָּא לְכָל הַחֲטָאִים שֶׁבָּעוֹלָם ח"ו, ה' יזכנו לשמור תמיד את עינינו, ונזכה לראות בשוב ה' לציון ברחמים. אמן.