היכל הזכות - חלק כב | הרב אמנון יצחק
נציב יום: אריה בן חסיבה - רפואה בכל האיברים והגידים, בעיקר בגב, בברך הימנית, זיווג הגון מהרה, פרנסה טובה בשפע ויזכה ללמוד שעתיים בתענית דיבור, חזרה בתשובה שלימה ואמתית.
'היכל הזכות' חלק כב'.
עוד שיחה מהרב אביגדור מילר זכרונו לחיי העוה"ב, בענין: 'דן לכף זכות' ו: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, טו).
'הנה הענין הזה של "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט" והרצון להצדיק את חברו ולדון אותו לכף זכות, נוהג עם כל אדם כשר, אבל עִקר מקום הניסיון בזה הוא ביותר בבית עם בני ביתו! כי בבית המדרש או בשוק - מתביֵּש האדם מחבריו ומחזיק קצת רסן על עצמו ושומר דִבוריו והנהגותיו שיהיו מכובדים וזה מונעו קצת מלהתנהג בקפידה, אבל בביתו - הוא מאבד את כל כבודו! וגם יש בביתו הרבה יותר הזדמנויות לנִסיונות וצריך התרגלות וחינוך מיוחד להתנהג כראוי במצווה הזאת של "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט" עם בני ביתו.
ובאמת היינו צריכים לתן עובדה: איך להתנהג בזה בבית? אמנם קשה לתת עובדה לשעת ניסיון! והדרך להתרגל בזה הוא להכין את עצמו לכשתגיע שעת הניסיון, העיקר הוא לזכור: כי צריך להשתדל לקנות ההרגשה והרצון ש: 'ביתו' - זו אשתו!' תהיה באמת זכאית ומשום זה לראות בה ולמצוא אצלה רק דברים טובים ודברי שבח! וצריך שיהיה תמיד במצב שיוכל להביט ולהתיֵּחס אליה כמו באותה שעה שהיתה כלה! שאז נשאה חן בעיניו!! ושם ליבו רק על דברים הטובים ולא רצה לדעת כלל מחסרונות, כך עכשיו יביט רק במעלות והחסרונות - כאילו לא ידעַם.
יש להביא בחשבון באופן מיוחד ביחס לביתו איך וכיצד יוכל לדון אותה לכף זכות? כי נוסף לכל המחשבות שיש לחשוב במה לזכות את חברו, יש עוד הרבה חשבונות שצריך לחשוב בהם איך לזכות אותה! כאמור, צריך להתבונן בזה קודם לשעת ניסיון, כי בשעת 'עידנא דריתחא' (זמן כעס) תפלוט מפיה איזה דבר קשה או אמירה חריפה או יהיה לו איזה מקום טענה נגדה, צריך להסירֵם מלבו ויצדיק הצדיק מעיקרא: 'בדרך כלל היא אשה טובה! ועושה הכל' אז צריך להסתכל על זה שמעיקרא היא צדיקה.
'ובאמת אי אפשר כלל לדון אותה בשום דבר לכף חובה! כי כבר אמרו חז"ל (שבת סב'): 'נשים - עם בפני עצמן הן' היינו; בטבעים שלהן, בהבנה שלהן וגם בכל הילוך החיים שלהן 'עם בפני עצמן הן'. ויתבונן: שאם יש חילוק בהנהגה של עדות שונות וחוגים שונים, כמו למשל; חסידיש' וליטווי'ש הלא יותר גדול החילוק בין 'בן תורה' ל: 'בת תורה'.
וגם צריך לזכור שלך בעיסוקים שלך בעסק התורה והעבודה - יש חברים כערכך בבית המדרש! אבל היא 'עקרת הבית' חיה לבד בבית! כי על כן שייך ב: 'אנשי ביתו' ביותר הכלל: 'וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ' (אבות ב, ד) ופרשנו: שהוא לדון את חברו על פי הדרגה הרוחנית והמצב הרוח והמידות שלו.
ואם כי דבר קשה מאד לצייר כך! ולהכנס למצב של חברו, אדרבה! אם כן עד שתגיע לזה אין לך לדון אותו כלל ורק להצדיק את הכל ובמיוחד אשתך - 'ביתך' שאתה בא לדון אותה הלא בוודאי יש דברים רבים שמעורבים בקביעת מצבה, אשר האיש אינו מכיר אותם כלל! ובפרט אם היא מטופלת עם ילדים, תנסה להתמודד יום אחד אתה!! קח את הילדים, תטפל בהם, תאכיל אותם, תחליף להם, תכבס, תעשה כלים, תבשל, תעמוד בקצב...! שהכל יהיה לשביעות רצון! כן... אז נראה אותך אם אתה לא תהיה פקעת עצבים ונראה איך תתנהג.
לדוגמא; היא עלולה לחוש נחותת דרגה בעצמה, מכיון שהיא מרגישה: שחסר לה הכתר של התורה! אתה אולי נכבד ומורם מעם, עוסק בדברים 'עומדים ברומו של עולם!' ואילו היא נראה לה שהיא עוסקת בדברים פחותים, עבודה קשה מאד! סיזיפית, בדברים שנראים בזויים ושפלים, בפרט שהיא 'בת טובים!' ובעלת כשרון. ואם אמנם בוודאי שלפי האמת היא יכולה לחוש סיפוק במה שהיא ממלאה את תפקידה וגם לעלות למדרגות גדולות ברוחניות ע"י עבודתה, אבל היא צריכה לעשות הכל לבדה! אין לה אווירה של חיוּת כמו שיש בבית מדרש; 'בדיבוק חברים ופלפול התלמידים' עם רוח המלחמה של התורה ומאד קשה הדבר בעבורה!
ובפרט אם היא אשה משׂכלת ובאה עם שאיפות של עליַּה ובמשך הזמן נדמה לה שלא נתמלאו שאיפותיה, אז היא עוד יותר מאוכזבת ולכן, אדרבה! לא רק שמחויב ללמד זכות עליה, אלא חייב לכבדה באופן מיוחד!! ולהמציא אופנים מיוחדים איך להראות לה חשיבות עבודתהּ ולִתן לה הרגשה שהיא שותפה מלאה בתורתך ובכל עבודתך ושהיא מחזיקה המשׂוּרה (המסורה, דהיינו מסורת) בכלל עם ישראל ומעבירה אותה לדורות הבאים!
וצריכה להרגיש: שיש לה הערכה מצדך ואת הכרת הטוב שלך! בעד כל העזרה שהיא נותנת לך ושתדע: שאתה מכיר ויודע את חשיבותה במילוי תפקידיה, כל זה מסתעף מהמצווה: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ".
וצריכים לשים לב! למחשבות האלה ולהכין אותם לפני זמן הניסיון, כדי להקדים רפואה למכה, כי אם לא יעשה כן כשיגיע שעת ניסיון עלול להִכשל, פעם הוא יכשל בדברים 'קטנים' פעם הוא יכשל בדברים גדולים!
ואפילו אם כבר מחונך בזה והוא רואה רק דברי שבח! עדין לא תמה העבודה, חייב להעמיק עוד להתבונן בזה יותר: שעדין יכול להיות שהוא מעלים עין מכמה דברים גדולים וקטנים! ובלי התבוננות יכול לחיות כל חייו ולחשוב רק על עצמו בלי לשים לב מכל החסדים הנעשים עמו ועל ידי זה יכול להסיח דעתו לגמרי מהחיובים כלפי אשתו וביתו.
אבל, אם יכין עצמו לחשוב במחשבות כאלה, גם אם היו אלו חילוקי דעות בענינים שונים, יוותר על כל מה שארע, אז תהיה לו זכות גדולה והצלה!
ודע, כי אפילו אם בעצם איננו וותרן ועוד יקח זמן עד שיגיעו הדברים האלה למעשה, אבל על כל פנים אם הוא יעשה חשבונות אלה, מתוך רצון להגיע לזה - הוא כבר זוכה בזכות הגדולה הזאת!
עובדה; בדרך שהוא חוזר הביתה בלילה יחשוב דקה שלימה! להבחין ולראות ברגע שיכנס לבית, רק דברי שבח בביתו! ויחשוב: שאם יהיה איזה ניסיון של ראית חובה - אני הולך להצדיק אותה בכל אופן! ויחשוב: שהוא הולך לקיים מצוות עשה זו של: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" ואפילו אם יהיה לו קשה הדבר, לא כל המצוות באות בקלות... ועוד ירוויח מזה ויהיה לו זכות נפלאה גם בענינים שלו, בדברים שבין אדם למקום שגם אם הוא אינו זכאי, הרי בזכות שהוא דן לכף זכות - הקב"ה ידון אותו לכף זכות! וכשם שהוא ידון אותה לכף זכות - כך ידונו אותו לכף זכות מן השמים!
וכמובן, השלום והאחווה והרעות ישְׂררו בבית והילדים יגדלו באווירה בריאה! בלי קטטות, מחלוקות, ריבים, רח"ל! קללות וכו' ויהיו ילדים בריאים ויבנו בתים נאמנים!
ואם יגדלו ח"ו באווירה כזאת (שלילית) 'הבומרנג' יחזור אליך בהמשך חייהם, הכלה תתלונן והחתן יתלונן: 'איזה ילדים הבאת לנו, מה עשית לנו, איך הם גדלו באווירה כזאת?! תראה מה הם עושים לנו בבית! וזה...' מה שהילדים רואים - זה משפיע עליהם במשך חייהם.
אם הם זוכים לראות רק שבחים; שהאבא משבח את האמא ומסייע ומבין הכל ושותק ומוותר - גם חייהם יהיו טובים!
וכמו שאתם דנים לכף זכות, ידונו אתכם בשמים לכף זכות, זה כבר מספיק.
'ר' חנניא בן עקשיא אומר...'