מודיעין עילית - מודיעין עילית

מודיעין עילית 11-7-11

צהריים טובים, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח

"פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאי את קנאתי בתוכם", רבי מאיר אומר, כל העוסק בתורה לשמה זו הלדברים הרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו. ויש להסביר, משום שמי שלומד רק לשם התורה, נמצא כי איננו מחשיב כל עניני לא לשמה, כגון כבוד ממון וכו'. ואם הוא אדם כזה שהוא מפקיר את כל העולם, אז ראוי לו שכל העולם נברא עבורו. כמו שאומרים חז"ל, כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת. אז לפי זה, מאיזה טעם כל העולם ניזון בשביל חנינא בני? בזה שכל החיים של חנינא בן דוסא היו שלא ליהנות מהעולם הזה כלום, שהיה לו די בקב חרובין מערב שבת לערב שבת, ואמרנו שאדם כזה שמפקיר את כל העולם, וכל מעשיו רק לשם שמים ואין לו שום צד של הנאה, ממילא כל העולם נברא עבורו.

את הרעיון הזה שאמרנו כאן, ראינו שהתממש אצל פנחס שקינא לאלקיו וסיכן את נפשו והפקיר הכל, כולל הכבוד שלו. כמו שמסביר הכלי יקר, שהגם שידע שיאמרו עליו אבי אמו פיטם עגלים, בכל זאת לא התחשב כלל בענין הכבוד, ולכן זכה לבריתי שלום, משום שכבר כל העולם כולו כדאי הוא לו. אז פנחס שנכנס לתוך הענין, עמדו שמה משה ואהרן והזקנים וכל העם, וכולם רואים את המעשה שנעשה, ואף אחד לא מתערב. וחילול ה' שאין כדוגמתו ואף אחד לא זז, אז הוא החליט שהוא מקנא לאלקיו, "ויקום מתוך העדה ויקח רומח בידו" והחליט שהוא מפקיר את הכל תוך סכנת נפשות ששבט שמעון יתפסו אותו ויהרגו אותו, ובמידה והוא ינצל ויעשה לו נס כמו שנעשה לאברהם אבינו, אז הוא גם לקח בחשבון שילגלגו עליו ויבזו אותו, ויגידו לו ראו זה, הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה, הרג נשיא שבט בישראל.

כתוב "וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן", מה הוא ראה? לא כתוב. אבל כתוב "וירא פנחס" שהוא בן אלעזר בן אהרן הכהן - קנאי בן קנאי, מוסר נפש בן מוסר נפש. ועוד ראה, כשם שאברהם קפץ לכבשן האש ומסר את נפשו וה' עשה לו נס, אפשר שגם הוא יקפוץ למשימה הזאת ויעשה לו נס, וזה נרמז ב"ויקח רומח" שרומח זה גימטריא 248 כמנין אברהם.

מכל מקום, לא התחשב בכלל, לא בחייו ולא בענין הכבוד, ועל אחד כזה נאמר שכל העולם כולו כדאי הוא לו.

על כגון זה נאמר, מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו. רבינו יונה בשערי תשובה מפרש, מעלות האדם לפי מה שיהלל, איך קובעים מעלה של בן אדם? לפי ההילולים שלו, את מי הוא מהלל. אם הוא משבח המעשים הטובים והחכמים והצדיקים, תדע ובחנת כי איש טוב הוא ושורש הצדק נמצא בו, כי לא ימצא את ליבו רק לשבח את הטוב והטובים תמיד בכל דבריו, ולגנות העבירות ולהבזות בעליהן. אז זה לא מספיק רק להיות אחד שמשבח את הטובים והצדיקים והמעשים הטובים, אלא צריך גם לגנות את העבירות ולהבזות את בעלי העבירות. ומכניס בסוגריים רבינו יונה, ואם יתכן כי יש בידו עוונות נסתרים, הרי אנחנו לא יודעים מה עושה אדם בסתר אז יכול להיות שהוא גם אחד שעושה עוונות נסתרים, אז שמא נאמר זה מפקיע את כל זה שהוא איש צדק? אומר לא, אבל מאוהבי הצדק הוא והוא מעדת מכבדי ה'. אז אפילו אם יש לו עוונות נסתרים, ואמרנו שהוא מגנה את העבירות ומבזה את בעליהן, ומשבח את הצדיקים ואת מעשיהם הטובים, נקרא האדם הזה מאוהבי הצדק ומעדת מכבדי ה'. והמשבח מעשים מגונים, או מהלל רשעים, הוא הרשע הגמור מהמחלל את עבודת ה' יתברך. עיין ערך זמרים הפסולים.

ופנחס, אכן מדרגתו היתה כזו, שלא מסוגל היה לראות מעשה רשע ועל כן קינא לאלקיו, וזה ראיה על המדרגה שלו. לא יכול לראות רשע, אי יש פה משה יש פה אהרן מה אתה מתערב מה אתה קופץ מי אתה? הוא קינא לאלקיו, יש לו אלקים, הוא לא עובד אצל אף אחד, הוא לא עובד בשביל אף אחד, יש אלקים הוא מקנא לאלקיו. וזה ראיה על מדרגתו.

"בקנאו את קנאתי בתוכם", אומר הספורנו, שעשה נקמתי לעיני כולם כדי שבראותם זה ולא ימחו, כשהוא מקנא את קנאת ה' ועושה את המעשה שעשה, הם יראו את זה ולא ימחו, דהיינו לא ימחו נגד המעשה שהוא עושה, יכופר על אשר לא מיחו בפושעים, כי בשעה שפשעו והלכו ועברו על עריות, גם שמה לא מחו, אז כרגע שהם לא ימחו בעושי העבירה שמקבל את ענשו, דהיינו זמרי וכזבי, בזה שהוא גרם שהם לא ימחו נגד זה, בזה היה כפרה כנגד מה שהם לא מחו בפושעים ובזה השיב את חמתי מעליהם. כך אומר הספורנו. וזה גם כן בבחינת איש לפי מהללו, כמו שאמרנו מי שמהלל את הטובים ומגנה את הרעים זה מראה על צדקת דרכו ועל ישרו, אז גם פה, שהם לא מחו שעושים דין ברשעים זה בחינה של איש לפי מהללו, שהם מצדיקים את מה שנעשה בזמרי ומה שנעשה בכזבי. כי כאשר שינו את דעתם ויאותו לגנות את הפושעים, בזה לבד יצדקו, כבר בזה שהם לא מחו כנגד המעשה, בזה כבר לבד יצדקו.

אמרו במדרש, רבי שמעון אומר, מנין שהמחטיא את האדם יותר מן ההורגו? שההורגו בעולם הזה יש לו חלק לעולם הבא, מי שהורג אדם אז הוא הורג אותו פה, אבל את העולם הבא הוא לא שולל ממנו, לאן הוא הולך? לעולם הבא. אבל המחטיאו הורגו בעולם הזה ובעולם הבא, דהיינו מפסיד לו את העולם הבא גם. שתי אומות כדמות ישראל בחרב, ושתיים בעבירה. אל אלה שקדמו בחרב, כתוב "לא תתעב אדומי, לא תתעב מצרי" אבל אלה שקדמו להחטיא את ישראל, "לא יבוא עמוני ומואבי עד עולם" אלה לא יבואו בקהל ה'. אז רואים שהמחטיא את האדם הוא יותר מן ההורגו. עיין ערך זמרים פסולים.

כאשר נתבונן, נראה שחסרה לאדם הרגשה זו שאמרו חז"ל, חסרה לנו הרגשה של המחטיאו יותר מן ההורגו, שהרי כל אחד רגיש ומקפיד ונוקם ונוטר אם מישהו רק יגע בו או יפגע בו פיזית, ואפילו אם רק ירים את ידו נגדו, אבל מי שבא אליו ומספר לו לשון הרע, או מישהו שמבטל אותו מהלימוד, אולי אולי הוא ירגיש קצת רוגז כלפיו, אולי, בדרך כלל מרכינים אוזן, מה מה, מה מה היה, לא לא ספר מהתחלה, לא מותרים עוד על העבירה, רוצים אותה למהדרין מהתחלה עד הסוף עם כל העטיפה. אם היה רוצח מגיע לפה, היינו יודעים שהוא רצח שלשה ילדים שלו, והוא היה רוצה לקנות עכשיו שישים, מישהו היה נותן לו אפשרות לקנות שישים, כל שכן אם מישהו היה נותן לו אפשרות לעלות לספר תורה, מישהו היה מזמין אותו, מישהו היה מזמין אותו? אז איך אנשים מזמינים זמרים פסולים שהם מחטיאי הרבים ואין להם חלק לעולם הבא? פשוט מאד, ההורגו אצלנו יותר מהמחטיאו, והתורה אומרת לא, המחטיאו יותר מן ההורגו, טוב זה התורה אומרת, אבל אנחנו אצלנו לא, זה לא הולך ככה, אצלנו זה לא הולך כך.

את היסוד הזה של רבי מאיר, שכל העולם כדאי הוא לו, מוצאים אנו גם בפרשה. הקב"ה אמר למשה, צרור את המדינים. ומביא רש"י, ואת מואב לא ציוה להשמיד, הרי מי קרא להם? מי קרא למדינים? מואב - בלק בן ציפור מלך למואב בעת ההיא, הוא הזמין את זקני מדין, וכל הפרשה עם מדין התחילה ממואב, אז למה צרור את המדינים ואת מואב לא? מביא רש"י, את מואב לא ציוה להשמיד מפני רות שעתידה לצאת מהם. ואף על פי שהחטא שלהם היה חמור יותר מהחטא של המדיינים, בכל זאת מכיון שעתידה רות לצאת מהם הניח אותם בחיים, את כל המואבים, והקב"ה זן ומפרנס אותם וסובל אותם - את המואבים, מפני שאדם שלם עומד לצאת מהם. אז כל העולם כולו כדאי בשביל אדם אחד שלם, מי תצא? רות המואביה. אז כל העולם כדאי הוא לו. כל העולם כולו קיים וכדאי בשביל אדם אחד שלם. אז רות המואביה שצריכה לצאת - כל המואבים ימשיכו לחיות, יאכלו וה' יזון אותם ויפרנס אותם עד שתצא רות המואביה. לא יאומן כי יסופר. אז מה זה רק כל המואבים? היום בשביל האדם השלם ובכל דור יש צדיק יסוד עולם, אז לא רק המואבים נשארים בעולם, גם הסינים והיפנים והתאילנדים והאירופאים והאמריקאים והאפריקאים, כולם נשארים בעולם כצוותא לאיש השלם כיון שכל העולם כולו כדאי הוא לו - בשבילו. שמעתם? שכולם ביחסי הגומלין, כולם יכינו ויכינו ויכינו ויכינו ויכינו שכל צרכיו יהיו מצויים לו כדי שישיג את המטרה שהשי"ת רוצה ממנו. מדהים. מדהים. מי חשב שזה כך?

עכשיו בואו תראו כמה הקב"ה מסתיר נשמות גדולות ואיפה בשביל האדם השלם ובשביל שהעולם יגיע לתיקון שלו הראוי לו באחרית. וזה מתחיל כבר מאדם הראשון עד משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. עד שיגיע הרגע המתאים לגאולת ישראל.

לא נתחיל לומר את כל הגלגולים מאדם הראשון, כבר יש לנו קלטות בנושא הזה, נדבר מה שנוגע אלינו בפרשיות האלה האחרונות, ונראה מי זה האדם שכדאי הוא לו ואיך מתגלגלים הנשמות האלה ואיפה ומה סוד המעשים התמוהים שלא מובנים ומתבהרים בסוד הגלגולים.

זמרי בן סלוא, מי זה זמרי בן סלוא? כותב המדרש, ששה שמות יש לו לזמרי, זמרי בן סלוא, שאול בן הכנענית, ושלומיאל בן צורישדי, שלשת האישים האלה זה אדם אחד. וחכמים דרשו בכל שם שלו למה הוא נקרא ככה, אז זמרי בן סלוא ושאול בן הכנענית ושלומיאל בן צורישדי אלה השמות שנקראו לאותו אדם, אם כן, על פי המדרש זמרי בן סלוא הוא הבן של שמעון מהשבטים ומדינה. והוא נמנה בין שבעים הנפש שירדו מצרימה. אם כן הוא היה בערך בגיל 250 שנה. למה - 210 היו במצרים, והמעשה הזה עם זמרי היה בסוף ארבעים שנה במדבר - 250 שנה, והוא היה מהיורדים בין שבעים נפש, אז מאתיים חמישים שנה לפחות הוא היה, זקן מופלג ובסוף ימיו פרש מהנשיאות של השבט ולא שימש אלא בתואר הכבוד - נשיא בית אב לשמעוני. איך הבן של שמעון הקנאי, שמעון ולוי אחים, שאמרו אך זונה יעשה את אחותינו, וקנאו קנאה גדולה, והרגו 24 אלף מאנשי שכם, איך יכול להיות שבנו של שמעון הקנאי שקינא על כבוד אחותו המחולל, ואמר אך זונה יעשה את אחותנו, בא לתמוך בעושי זימה אשר בעמו? מה פירוש - איך הוא תומך? בגלל שיצא פסק הלכה ממשה רבינו, שצריך להרוג את כל אלה שנכנסו לאהלים של בנות מואב, סבסיפור הידוע, שהיתה זקנה בחוץ וצעירה בפנים, וזאת שמוכרת בחוץ מוכרת ביוקר, וזאת שבפנים אומרת לו תכנס אצלי יותר בזול, וכך היה נכנס לבפנים, ואז היתה משקה אותו יין, ואח"כ היתה אומרת כמה אנחנו אוהבים את היהודים, את הבני ישראל וכו', והוא כבר חצי מסטול, ואז לפני שהוא רוצה לעשות מה שהוא רוצה לעשות, אז היא אומרת לו רק רגע לפני כן יש פה איזשהו פסלון קטן כזה פעורצ'יק כזה, אז בבקשה לעשות מה שצריך לעשות איתו והכל יהיה בסדר, וככה החטיאו אותם. יצא פסק הלכה ממשה, שכל הנצמדים לפעור צריך להרוג אותם. אז היו צריכים להרוג 176 אלף! בסוף מתו רק 24 אלף כיון שפנחס עצר את המגיפה.

מכל מקום, איך הוא תומך במעשה זימה של עמו, והולך לעשות מעשה בפרהסיא לעיני משה ולעיני כל אחיו?

אז אני אתן לכם ככה שרטוט בשביל שתבינו איך הלכו הגלגולים. לוט היה עם בתו, כידוע כן? והבת הבחירה קראה לבן שנולד לה מאביה לוט - מואב - מאב. לוט עם בתו הביאו את מואב, ממואב יצא בלק, מבלק יצא עגלון, מעגלון רות, רות היתה עם בועז, מהם יצא עובד, ממנו יצא ישי, ומישי יצא דוד, ומדוד משיח בן דוד. אז מאיפה זה מתחיל - מבלק. לכן בלק לא פחד להביא את בלעם שיקלל, והוא עשה אותו טעות שהיתה לקורח, שהוא ראה ששושלת יוצאת ממנו וממנה משיח בן דוד, כמו שקורח ראה ששמואל יצא ממנו, אבל הוא לא ידע שיצא מבניו שהרהרו בתשובה ונתבצר להם מקום בגיהינם ועמדו והולידו. אז זה קודם כל בלק.

אח"כ יש לנו את דינה, שבא אליה שכם בן חמור וחשק בה, ומהם יצאה אסנת, אסנת התחתנה עם יוסף, והם הביאו את אפרים, ואפרים הביא את ירבעם, שהוא משבט אפרים, וירבעם הביא את אביה בנו, ומהם יוצא משיח בן יוסף. כי משיח בן יוסף זה תיקון להחטאת הרבים שהיה לירבעם. ואביה היה נמצא בו דבר טוב, אז ממנו יצא משיח בן יוסף.

שמעון הרג את שכם, ודינה לא רצתה לצאת מהבית - משכם, אז הוא הבטיח לה שהוא יתחתן איתה, שמעון אחי דינה, שהוא יתחתן איתה, ומשניהם יצא זמרי בן סלוא - שהוא שאול בן הכנענית, ומזמרי בן סלוא הוא נתגלגל ויצא ממנו רבי עקיבא.

עד פה זה תרשים, עכשיו נכנס לפרטים. לא יתכן לומר שזמרי היה נואף מתוך תאוה, כי אם זה היה כך לא היה מכנה אותו הפסוק "איש ישראל", איש ישראל זה שם של מעלה. אבל יש פה סוד עצום, יש עשר מדרגות בזנות, הראשון בכולם ה' יצילנו זה המקשט עצמו לדבר עבירה ומושך עליו יצר הרע ואין לך מגונה מזה, כמו שכתוב, כשיצר הרע רואה אדם שמסלסל בשערו אומר הדין דילי - זה שלי, זה חברהמן על הכיפאק אני אוהב כאלה מתייפים, יפיופיים זה טוב מאד, זה כבר לא צריך לאתר אותו עם ג'י פי אס, אני כבר רואה אותו ברור. לפי התסרוקת, לפי החגורה, לפי הנעליים שפיץ, אני יודע הכל אני יודע בדיוק. ואחריו יש כמה דרגות, והדרגות האלה יצרו אנסו - שהיצר אנס אותו, וניטל מן האדם במידת מה כח הבחירה בשל רוח שטות שקפצה עליו והוא ככפוי, אבל יש לו עדיין כח לאכוף את יצרו.

והמדרגה האחרונה, זה שאדם כבר כבש את יצרו, מיצה את כל כוחותיו כולם עד שליבו כבר סולד מכל תאווה, ולפתע הוא מוצא את עצמו נמשך בתוקף רב אחר תאוה עד שאי אפשר לו לפרוש ממנה, פתאום קורה כזה דבר שהוא מנותק לגמרי, כמו מעשה של רב עמרם חסידא, שהיה קדוש והיה זקן, היה ת"ח עצום, ואצלו הביאו את השבויות לשים כי זה המקום הכי בטוח. ושמו אותן בעליה, ופתאום היה אור קצת ככה המנורה ככה זזה והוא ראה רגל של אחת מהנשים, ותקף אותו יצרו, והיה שמה סולם מעץ, לא כמו היום  מאלומיניום, שצריכים להזיז אותו עשרה אנשים צעירים, והוא הרים אותו לבד והשעין אותו על העליה והתחיל לעלות. ובאמצע הדרך צעק אש בבית עמרם, אש! וכל התלמידים שהיו גרים סביב באו ונכנסו וראו אותו במצב כזה, אוי לנו שראינוך בכך, אמר להם אוי לי אם לא ראיתוני בכך, ויצר הרע יצא ממנו והתעלף. ואמר לו עמרם חסידא, אתה רואה, אתה מלאך ואני בשר ודם ויכולתי עליך. אז יכול להיות מצב שאפילו זקן שבכלל אין לו, חסידא - קראו לו חסידא בגלל זה, חסידא, אבל יכול להיות שיקרה מקרה כזה. או כמו עם יהודה שבכלל אין לו את זה, בא מלאך מיוחד ומטה אותו מן הדרך כדי לעשות את המעשה. כי יש חשבון, צריך לצאת מזה פרץ וזרח, וצריך להתגלגל מזה משיח בן דוד, אז מן השמים מתערבים ומלאכים יורדים ודוחפים בשביל שיעשו מעשים כאלה.

ופה יש לנו יהודי בן 250 לפחות! אז הוא כבר היה מנותק בכלל מכל הענינים האלה, אז איך אפשר לעשות מעשה כזה? יבבי איזה דברים, יבבי. לא יאומן. אנחנו בסוף השיעור נרקוד מרוב שמחה על מה שנשמע פה. תהיו מוכנים, תחממו את הרגליים.

אז אמרנו מדרגה אחרונה אדם שכבר כבש את יצרו במיצוי כל כוחותיו כולם עד שליבו סולד מכל תאוה, ולפתע הוא מוצא את עצמו נמשך בתוקף רב אחר תאוה עד שאי אפשר לו לפרוש ממנה, ומעשה שבא מתוך מידה זו סופו שהוא מתברר לטוב ונודע שזה היה ברצון ה', כמו ענין יהודה ותמר שאמרו בו חכמים ז"ל, תמר זינתה ויצאו ממנה מלכים ונביאים, הא, זה פרס למי שעושה מעשה כזה? זה פרס? אלא זה מכוון מן השמים, המעשה נעשה בדרך זנות, אבל היא נתכוונה לשם שמים וה' שלח מלאך מן השמים, ויהודה עשה את המעשה בעל כרחו, ויצאו ממנה מלכים ונביאים.

וכן מעשה דוד ובת שבע, שדוד אומר על עצמו "וליבי חלל בקרבי", אבל עם כל זה מלאך הממונה על התאווה בא ופיתהו אל בת שבע, שהיתה מיועדת לו מששת ימי בראשית. מי יצא ממנו? שלמה המלך, איך יכול להיות? ומי בנה את בית ה'? שלמה המלך. ממי? ממנו ובת שבע. ומי ישב על כסא ה' היחידי בעולם? שלמה המלך, מאותו זוג. איך זה יכול להיות? אלא מן השמים דוחפים במקרים האלה לסוד כמוס הידוע בשמים.

זמרי בן סלוא היה הזקן שבישראל, והיה הגדול בשבט שמעון שדרכו לקנא על הזנות, קרוב היה ביותר למידה זו, קרוב היה ביותר למידה זו. עכשיו שתבינו, פנחס הוא משבט לוי, זמרי הוא משבט שמעון, שמעון ולוי אחים, כלי חמס מכורותיהם, קנאים, קנאים. אז איך פנחס קנאי בן קנאי משיב חמה בן משיב חמה, וזמרי בן סלוא שצריך להיות גם כן קנאי בן קנאי משיב חמה בן משיב חמה לא עושה כלום? מה קרה פה?

אלא שנזדמנה לו כזבי, למה? הם שלחו את הבנות שלהם בשביל להחטיא את ישראל. מי זאת כזבי בת צור? זאת בתו של בלק בן ציפור. אז הוא שלח אותה דווקא לגדולים שבישראל להחטיא אותם, אז כזבי באה לפתותו, אבל היא רצתה בעצם את משה ואהרן, את הגדולים ביותר, כשהיא נזדמנה לו כזבי הוא הרגיש בנפשו תוקף תאווה, והוא ידע שזה לא דבר ריק, יש פה משהו, 250, 250! הבין שיש פה משהו. אלא כך רצון השי"ת שתקלט זו בישראל על ידו, וראויה היא לו בשרשו ממש כמו בת יתרו למשה רבינו ע"ה. יבבי. יבבי. יבבבבי. שמעתם? הוא משווה את עצמו למשה רבינו עם בת יתרו. וכך היה הדיבור שמה, שהוא שאל אותו בת יתרו מי התיר לך, גם היא מדינית, אז למה שאני לא אקח מדינית? ולא ענה לו משה, נתרשלו  ידיו. מה זה? מה זה? משה יכול על פרה, על סיחון, על עוג, על מי לא? על המלאכים, על מי לא? בא לו אחד עם שאלה, אז מה אם הוא שואל? תענה לו. נתעלמה ממנו ההלכה, נסתם פיו, שום דבר. אף מילה. מה קרה? והוא מרגיש, זמרי, שהיא ראויה לו כמו שציפורה ראויה למשה. אז תיכף נבין מה זה.

עוד מעט נרחיב על פי הארי הקדוש בסוד הגלגולים שלהם ואז הדברים יתחוורו היטב, כפתור ופרח. אבל מה קרה פה? הוא ראה ולא ראה על בוריו, בהרגש הוא הרגיש שיש פה משיכה משהו לא הגיוני, לא טבעי, משהו כעין "ויט אל הדרך" של יהודה, כי עמוק עמוק היה המעשה ותלוי על חוט השערה, עד שאפילו משה רבינו ע"ה לא היה יכול להכניס את עצמו ולדון אותו למיתה. אילו משה רבינו היה מקנא את הקנאה שקינא פנחס, והיה הורג אותו, היות ומשה רבינו ע"ה הוא בסוד הנצח, וכל מה שהוא עושה קיים לנצח, הרי שהיה מכלה בקנאתו גם את הנשמה של זמרי, והיה מוציא אותו מכלל העדה, כמו שהוא עשה למצרי שהרג אותו בסוד "ויפן כה וכה" שראה שעד סוף הימים לא עתיד לצאת ממנו גר שיתגייר. ומשום זה עשה הקב"ה נס, שתתעלם ממנו ההלכה כדי שיעשה זאת פנחס, כפי מדרגתו, ויהיה בזה רק הריגת הגוף בלבד כדי שלא תנזק נשמתו של רבי עקיבא שעתיד לצאת ממנו. אם משה היה מקנא הוא היה ממית גם את נשמתו ולא היה לנו את רבי עקיבא, שרבי עקיבא כמו שאמרנו קודם גלגולו של זמרי בן סלוא.

עכשיו בואו נבין, איך הוא אומר לו שהוא ראוי לקחת את כזבי כמו שמשה לקח את ציפורה?

קין התגלגל בשלשה, שבע יוקם קין, יקם ראשי תיבות - יתרו קורח מצרי, קין התגלגל בשלשתם. הבל התגלגל במשה. כשמשה הרג את המצרי "וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו", מה זה מאחיו? ואם הוא עברי בטח מאחיו, אלא לרמוז שהוא אחיו, שהמצרי הוא אחיו של משה רבינו, שהרי הוא גלגול של קין. זה היה הנפש דקין. אז הוא הכה את המצרי, למה הוא הכה את המצרי? כי המצרי עשה מעשה שלא יעשה עם שלומית בת דברי. ועל מה הרג קין את הבל? לפי מאן דאמר היה ויכוח ביניהם למי שייכות התאומות, קין נולד עם תאומה אחת, והבל עם שתי תאומות, אז קין אמר להבל בכור נוטל פי שתיים, אז אני רוצה שתיים, אתה יהיה לך אחת ואני שתיים, ועל זה היה הויכוח בשדה והוא קם והרג אותו. אז הוא בא בגלגול מצרי ושוב פעם היה בלגן בקשר לאשה, ואז הבל - זה משה הרג את קין שהרג אותו פעם, על ענין אישה. אבל איך הוא הרג אותו? בשם קדוש. ובשעה שהרג אותו בשם קדוש, אז פרחה הנפש הזאת ונדבקה ביתרו, ומהשם הקדוש שהיה בנפש הזאת שנדבקה ביתרו נתגייר יתרו. ואז בגלל המצרי היה צריך לברוח משה למי? - ליתרו. למה ליתרו? צריך להשלים את התיקון. אז הוא מגיע ליתרו, ואז יתרו מה נותן לו? את הבת שלו, את מי? את ציפורה שהיא אחותו, מה שהוא לקח לו בפעם הקודמת. ולכן נקרא שיתרו הוא הקיני - קיני זה קין. ואח"כ הוא חלק עליו כמו שחלקו בהתחלה קרח, וקורח חלק על משה כי קרח היה גלגול של קין מצד הנשמה, והיתה נשמה גבוהה, והוא חלק על משה רבינו. ומה היה בסוף? "ותפתח האדמה את פיה ותבלע". ומה עשה קין להבל? "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה". אז משה תיקן את קין, את אחיו שהוא הבל. אז כשלקח משה את המדינית, הוא לקח את מה שהיה צריך לתקן. מה אמר לו זמרי? מי התיר לך את המדינית, אז גם לי מותר. למה? הוא הרגיש שהוא בעצמו גם צריך לעשות תיקון באשה הזאת - כזבי בת צור. עכשיו ברור מה הוא טוען בכלל, מה אתה משווה?

עכשיו תשמעו דבר מדהים. אני לא אומר את הכל, אני מדלג, אבל רק מלמעלה. יש גמרא תמוהה, בסנהדרין פ"ב ע"ב. אמר רב נחמן אמר רב, מאי דכתיב "זרזיר מתניים או תיש ומלך עלקום עמו", פסוק במשלי, מה זה הפסוק הזה? אמר רב נחמן אמר רב, מאי דכתיב "זרזיר מתניים או תיש ומלך עלקום עמו"? 424 בעילות בעל אותו רשע אותו היום, והמתין לו פנחס עד שתשש כוחו והוא אינו יודע שמלך עלקום עמו, מישהו מבין את הגמרא הזאת? זה מה שכתוב. מדהים. מה זה 424 בעילות, אשאדה, בן 250, מה הולך פה? 424 זה גימטריא בדיוק משיח בן דוד. גם על המצח של משיח בן דוד כתוב שם כד"ת - 424. כזבי היא הבת של צור שהוא בלק בן ציפור. ואמרנו שבבלק טמון ניצוץ משיח בן דוד, נכון? אתם זוכרים או לא? שאותו הוא העביר בסופו של דבר לעגלון שהוא בן בנו ומשם עבר לרות המואביה בתו של עגלון מלך מואב, ומשם על ידי בועז הוקמה שושלת משיח בן דוד. אז זמרי מבין שבתוך כזבי בת צור יש ניצוץ משיח בן דוד. 424, יבבי. יבבי. מה זה? זרזיר מתניים או תיש, זרזיר זה 424, זרזיר. ואת ההמשך תחשבו לבד בזמנכם הפנוי, אני רק אמרתי את הרמז ונמשיך.

"ויאמר משה אל שופטי ישראל, הרגו איש את אנשיו הנצמדים אל בעל פעור" הלך שבטו של שמעון אצל זמרי בן סלוא ואמרו לו, שופטי ישראל דנים דיני נפשות את בני שבטנו, ואתה יושב ושותק? אלה שמתו במגיפה העשרים וארבע אלף הם היו משבט שמעון, כולם משבט שמעון, והם לא היו מבני ישראל, הם היו ערב רב שנדבקו לשמעון ונשאו כשהתגיירו לבנות שמעון, אבל מבני ישראל לא נהרג אחד חוץ מזמרי בן סלוא. לכן אחר כך כולם נמנים לשמותם החנוכי הפלואי - ה' בהתחלה וי' בסוף להראות שה"ש שכולם היו שלמים. ה-24 זה היה העם שהם נצמדו לפעור, העם כל מקום זה ערב רב. ונשאלת השאלה, למה זמרי בן סלוא הוא לא היה מהערב רב, למה דווקא הוא מת? יבבי, יבבבבי.

יש ספר גנא דפלפלא, שכתב הרב ברנדווין, והוא מקשה והוא מתרץ. אז הוא אומר, 24 אלף היו ערב רב, מבני ישראל אף אחד לא נפל, ורק זמרי בן סלוא, ולמה לא נפלו מישראל? משום שבלעם קילל את ישראל שהמואבים ימחצו את ישראל, בקללות שהוא קילל זו היתה אחת הקללות. מה הקב"ה עשה? הפך את הקללות לברכות, אז מה יצא מהקללה שלו? הוא מחץ פאתי מואב, שאנחנו ישראל נמחץ את פאתי  מואב, וכרכר כל בני שת, אנחנו, לא הם, אז ממילא הם לא יכולים על ישראל. אז איך זמרי בן סלוא נתפס? תשמעו דבר מדהים, בבבי, בבי. כתוב שרחמי אב עד שלשה דורות, אם תשקור לי ולניני ולנכדי, ז"א הדאגה והרחמים זה עד שלשה דורות. השדי חמד אומר שזה לא עד הנכד, אתם יודעים בתורה ניני זה קודם לנכדי, נכד זה השלישי ניני זה השני, השדי חמד אומר, שושתי אומרת הגמרא, שהיא היתה נכדת נבוכדנצר, אבל האמת שהיא היתה בת בנו, אז ז"א שלשה דורות זה עד נכד הבן, כשבלעם הלך לקלל את ישראל, הוא לא התכוון לקלל את זמרי בן סלוא. למה הוא לא התכוון לקלל את זמרי בן סלוא? כי עד שלשה דורות הוא רחמני, מה זה קשור? הגמרא אומרת שבלעם הוא לבן. בלעם הוא לבן. לבן היתה לו בת קראו לה לאה, לאה היתה לה בת שקראו לה דינה, דינה הולידה את זמרי בן סלוא. אז עד שלשה דורות הוא מרחם, אז בלעם שהוא לבן ריחם על זמרי בן סלוא, וכשהוא קילל הוא לא התכוון עליו. אז ממילא כשהוא קילל והתכוון על מי שהוא התכוון, זה נהפך לברכה, אז לכן זה לא פגע. אבל אצלו הוא לא התכוון אז זה לא התהפך, אז זה נשאר קללה, לכן הוא נתפס. יבבי, יבבבבי.

אנחנו ממשיכים. אז באו אלי בני שמעון ואומר לו, עושים בנו שפטים ואתה שותק? מה עשה - עמד וקיבץ 24 אלף מישראל והלך אצל כזבי, אמר לה השמעי לי, אמרה לו איני נשמעת לך אלא לגדול שבכם - למשה או לאלעזר הכהן הגדול, שכך ציוה אותי בלק אבא, שלא לשמוע אלא למשה רבכם או לאלעזר, למה? שאבי מלך ואני בת מלך ואין כבודנו אלא בכך. אמר לה, הרי אני גדול כמותו, ולא עוד אלא, כי אני גדול ממשה ואלעזר, שהם בני עמרם שהוא משבט לוי שהוא הבן השלישי של יעקב, ואני משבט שמעון שהוא בן שני ליעקב, בואי ואראה לך כי לעיניהם אביאך ואין הם יכולים למחות בידי. מיד תפס אותה בבלוריתה והביא אותה אצל משה. אמר לו בן עמרם, אשה זו מותרת לי להנשא או אסורה? אמר לו אסורה היא לך, למה? שכל עובדי עבודה זרה ובנותיהם אסורות, מדין איסור חתנות עם עבודה זרה ועובדיה, וחילול ה' בחילול ברית קודש במעשה תועבה זה שענשו כרת, אמר לו זמרי ואותה אשה שלקחת מדינית היא בת יתרו ומי התירה לך? מיד התרשלו  ידיו של משה ונתעלמה ממנו ההלכה הבועל ארמית קנאים פוגעים בו. וגעו כולם בבכיה, כמו שכתוב "והמה בוכים פתח אהל מועד". למה בוכים? שנתרפו ידיהם באותה שעה מלהשיב לזה על דברי עזותו וחציפותו. משל למה הדבר דומה - לבת מלך שנתקשתה להכנס לחופה וישבה באפיריון ונהפך המסך, ונמצאת מקלקלת עם אחר. הרי ודאי שנתרפו ידי אביה וקרוביה מצער ותמהון הלב. כך ישראל בסוף ארבעים שנה של נדודים חנו על הירדן בגבול הארץ המובטחת, לעבור לתוך הארץ שנאמר בחנייתם האחרונה "ויחנו על הירדן מבית הישימות ועד הבל שיתים בערבות מואב" ושם נפרצו בזנות ורפו ידי משה וידי הצדיקים עמו. ולמה רפו ידיו של משה? משום פנחס, שבאה לו שעתו שיבוא ויטול את השכר הראוי לו. וכדרך אגב, הוא גם יתקן את הנשמות של נדב ואביהו, כמו שנראה תיכף, ומשום שנתעצל משה להשיב חרון אף ה' מישראל, מידה כנגד מידה, לא ידע איש את קבורתו. "ויקבור אותו בגיא מול בית פעור", ולא ידע איש את קבורתו. מזכיר בית פעור לומר זה מול זה, מידה כנגד מידה. כמו שנתרשלו ידיו בענין פעור שחטאו ישראל, אז נקבר ולא ידע איש את מקום קבורתו, כמו שנתעלמה ממנו ההלכה ולא ידע, כך נעשה עמו.

כתוב "וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקום מתוך העדה" וכל הנקהלים ראו שם, לעיני משהו לעיני עדת כל ישראל, אלא מה ראה? ראה מעשה ונזכר הלכה בועל ארמית קנאים פוגעים בו, הכוונה על פי רש"י, בני אדם כשרים המקנאים קנאתו של מקום, פוגעים בו בשעה שרואים את המעשה, אבל לאחר מכן אין מיתתו מסורה אפילו לבית דין. אם הוא לא יתפוס אותו בדיוק ברגע הממשי, זה יהיה רצח והוא יהיה חייב מיתה. הלך למשה, ואמר לו אחי אבא, אבא לא כך למדני ברידתך בהר סיני? אתה לא למדת אותי ככה בהר סיני, שהבועל ארמית קנאים פוגעים בו? אמר לו קריינא דאגרסתא איהו לביה פרוונקא, מי שקורא את האגרת יהיה שליח, אז אם אתה אומר את הדברים ואתה יודע אותם, אז אתה תבצע אותם. לקח פנחס רומח בידו והלך, איך הוא יכנס לאהל? כולם מקיפין ושומרים, שאלו אותו למה באת? אמר להם אני בא לעשות צרכי, בדיוק כמוהו, הניחו לו להכנס, אם לא - לא היה נכנס. והגמרא מספרת שנעשו לו כך וכך ניסים, יש מאן דאמר כך ויש מאן דאמר כך, בסופו של דבר, הוא הצליח ועצר את המגיפה ומתו במגיפה ארבעה ועשרים אלף.

ויש פה סוד עם כל מיני אותיות שפרחו באויר מ' והתחברו לו' ות' וכל מיני דברים מוות וכו' וכו', אבל נעזוב את הדבר. קיצורו של דבר, פנחס עצר את המגיפה והיו המתים במגיפה, מה זה המתים? לא וימותו במגיפה, והיו המתים, מי זה המתים? מי זה מתים? רשעים, רשעים קרויים בחייהם מתים, אלה שכבר היו מתים בגין רשעתם, אותם 24 אלף שזינו, שהיו חייבים מיתה, המתים האלו מתו במגיפה, אבל לא מישהו אחר.

עכשיו, בואו נבין מי זה פנחס. תשמעו סודות גדולים שאוזן לא שמעה. מה סוד נשמתו של פנחס? כותב הארי ז"ל, בפנחס היו כלולים שתי ניצוצות של נשמות, לכן הוא נקרא פוטיאל, מלשון טיפין, פוטי-אל - פה יש טיפין של אל. שתי טיפין, ניצוץ אחד היה משורש נשמת יוסף הצדיק, וניצוץ שני היה משורש נשמת יתרו, וזה היה הניצוץ העיקרי שלו - מיתרו, אח"כ מתו נדב ואביהו במעשה הקטורת, וכשפנחס הרג את זמרי זכה שנכנסו בו בחינות נפשות של נדב ואביהו בבחינת העיבור, מה ההבדל בין גלגול לעיבור? גלגול זה בא עם הנשמה של האדם מתחילתו ועד סופו זה גלגול, עיבור זה נשמה ונשמות שבאות אחרי שהבן אדם נולד ונכנסות בו ויכולות לצאת בכל זמן ולחזור ולצאת ולחזור וכן הלאה. אז במעשה הגדול הזה שהוא הרג את זמרי בן סלוא, הוא זכה שנכנסו בו שתי נשמות הקדושות של נדב ואביהו, שחטאו במעשה הקטורת והם נכנסו בו בבחינת חיבור. אבל אומר האריז"ל, אבל נשמה שבאה בסוד עיבור אחר שנולד האדם, כמו נפש נדב ואביהו שהתעברו בפנחס, היא צריכה שתבוא עימה עוד ניצוץ נשמה אחרת חדשה, שהנשמה החדשה היא תביא את אלה שצריכים להתעבר. ולכן הוצרכה להתעבר בפנחס נשמה חדשה, ואיזוהי? אליהו התשבי משבט גד. ויחד איתה באה עוד נשמה, והיא אליהו משורש בנימין, כמו שאמר אליהו לחכמים, היתה מחלוקת בין חכמים, אם הוא משבט גד או משבט בנימין, בא אליהו ואמר להם מה אתם שואלים? אני מבני בניה של רחל. ז"א אמר אני מבנימין.

אם כן לסיכום, בפנחס היו ארבע בחינות, וזה הסוד שהגמרא אומרת שאליהו עפיפתו בארבע, מכירים את זה? מיכאל באחת, גבריאל בשתיים, אליהו בארבע, זה הארבע. שורש יתרו ושורש יוסף שזה אחד, זה השתי טיפין שנוצרה נשמתו הוא, נדב ואביהו שהם תרי פלגי גופא בסוד העיבור, אז זה עוד אחד, אליהו של גד, אליהו התשבי ואליהו דבנימין, אז אם כן ארבע.

עכשיו, כל זה שהיו בו נדב ואביהו, וכל הארבע ביחד, זה היה עד המעשה של יפתח הגלעדי. בבבוי בויבויבוי מה שהולך להיות עכשיו. מעשה של יפתח הגלעדי כמו שמובא בתנ"ך בשופטים י"א, אני לא אחזור על הסיפור של יפתח, כולם מכירים, הייתי רוצה בשביל אלה שמאזינים לנו בכל העולם כרגע, ולאלה שישמעו לאחר מכן, אבל שיפתחו שופטים י"א ויקראו. אז כידוע, כשיפתח אמר שהוא יוצא למלחמה, הוא נדר נדר גדול לאלקים, ואמר שמי שיצא מדלתי ביתו הוא יקריב אותו לה'. וכשהוא חזר מי יצא? בתו יצאה. הוא אחד מארבעה ששאלו לא כהוגן, והיחידי שענו לו לא כהוגן. מכל מקום, אז בסוף הוא היה צריך לשחוט אותו, כי הוא נדר נדר. בכל אופן אני אגיד רק מה היא אמרה לו, אני אגיד מה הבת אמרה לו. "ויהי כראותו אותה" כשהוא בא הביתה ראה את הבת שלו, "ויקרע את בגדיו ויאמר אהה בתי הכרע הכרעתיני ואת היית בעכרי ואנכי פציתי פי אל ה' ולא אוכל לשוב", ז"א הוא לא יכול לחזור בו מהנדר, "ותאמר אליו אבי פצית את פיך אל ה' עשה לי כאשר יצא מפיך, אחרי אשר עשה לך ה' נקמות מאויביך בני עמון, ותאמר אל אביה, יעשה לי הדבר הזה, ארפה ממני שניים חדשים ואלכה וירדתי אל ההרים ואבכה על בתולי אנכי ונערותי" אז אמרו חכמים, שהיא הלכה אל ההרים - אל הסנהדרין, וכשהיא הלכה לסנהדרין היא ביקשה מהסנהדרין שימצאו פתח, התרה שאבא שלה יוכל לבטל את הנדר, וכל הסנהדרין - שבעים במספר, לא מצאו פתח להתיר לה. אם היו באים לכולל פה, היו מוצאים פתח. היו שואלים אותו, תגיד התכוונת שאם הבת שלך תצא אז אתה תקריב? הוא היה אומר לא. אז היו עוקרים לו את הנדר. מה, צריך בשביל זה להיות סנהדרין? אלא ה' העלים מהם את האפשרות לפתוח פתח. העלים מהם. כמו שנתעלמה ההלכה ממשה רבינו, וכן הלאה, העלים מהם.

"ויהי מקץ שניים חדשים ותשוב אל אביה ויעש לה נדרו אשר נדר, והיא לא ידעה איש", אבל אם היה הולך אצל פנחס, פנחס היה באותו דור, פנחס שלנו היה באותו דור, אם היה הולך אצל פנחס או שהוא היה בא אצלו, היה מתיר לו את הנדר. אבל הם עמדו בגדולתם, כל אחד היה לו גאוה לא ללכת לשני, יפתח אמר, אני שופט ואני נביא, אני אלך אצלו? ופנחס אמר, אני כהן ואני נביא, אני אלך אצל עם הארץ? מי שרוצה תרופה שיבוא לרופא. בין כך ובין כך הלכה אותו בת לאבדון. מישהו יכול להסביר לי פה איך פנחס נותן לנשמה ללכת לטמיון? אותו פנחס שכיפר על כל עם ישראל, שמסר את נפשו בשביל עם ישראל, שהיה מוכן למות, איך יכול להיות עכשיו, איך יכול להיות עכשיו שהוא עומד מנגד בשביל כבוד? יכול להיות דבר כזה? וזה כתוב. מה ההסבר? לא יאומן כי יסופר, לא יאומן כי יסופר.

בינתיים, הם נענשו, מידה כנגד מידה, נפרעו מפנחס שנסתלקה שכינה ממנו, כמו שכתוב "לפנים ה' עמו" עכשיו לא. ויפתח הוכה בשחין וניפול איברים שנאמר "ויקבר בערי גלעד". היה הולך כל מקום נופל לו אבר, פה יד, שם רגל, שמה עוד יד, פה אוזן, שמה ככה, קברו אותו בערי גלעד. מישהו יכול להסביר לי איך זה יכול להיות שפנחס, מילא יפתח כתוב שעם הארץ היה, הוא לא היה בן תורה, אז הוא היה כאילו שומר על המילה, אני אמרתי לה', זה נדר של ציבור, מה זה אני יכול לעבור על הנדר? גבר. מוכן להרוג את הבת שלו בשביל מילה. טוב, זה אפשר להבין. אבל פנחס, פנחס. מישהו  יכול להסביר לי? יבבי. יבבי.

בהרצאה בטבריה לא מזמן, נתתי בהרחבה את כל הסיפור של יפתח, לא כמו עכשיו בקיצור, אבל שמה לא אמרתי את הסוד שאני אגיד לכם עכשיו. אתם תלמידי חכמים ב"ה, מגיע לכם.

רבי שמואל מגרמיזא אומר, זה מובא בספר של רבי יהודה ג'יספן במדרש מנחת יהודה של התימנים, יש לו הרבה סודות, יבבוי, יבבבבבי. הוא אומר ככה, על דרך הקבלה, כתב הרב רבי שמואל גרמיזא בספר מפעלות אלהים וז"ל: איזבל היתה מבקשת להרוג את אליהו הנביא בסוד עמוק, למה? שאיזבל היתה גלגול של כוזבי בת צור. ואליהו הוא פנחס, אז בגלל שהוא הרג אותה פנחס את כזבי בת צור עם זמרי בן סלוא, היא שנאה אותו ורצתה להרוג אותו נקמה. לכן היא רדפה את אליהו כל הזמן, ולכן רדפה אחריו להרגו. וכזבי בת צור התגלגלה גם כן בבת של יפתח ששחט אותה אביה. ופנחס היה שם, מי זה פנחס? הוא שהרג את כזבי בת צור, ועכשיו אבא שלה יפתח רוצה להרוג אותה, ופנחס שותק, למה הוא שותק? כי הוא ידע בסוד נכמס שהיא גלגול כזבי בת צור והיא באה להיתקן. אז לכן הוא שתק. אם לא, הוא היה מונע וממילא לא היתה מגיעה לתיקונה, וממילא היא היתה צריכה לבוא בגלגולים  נוספים, אז לכן הוא שתק. כל זמן שהוא לא בא אלי אז אני לא הולך אליו, אם הוא היה בא אליו אז הוא היה אומר לו מה צריך לעשות, אבל אם מן השמים כבר הוא לא בא אז הוא שתק. מדהים. מדהים. מדהים. מדהים. מדהים מדהים. ולכן איזבל נרמז עליה שהיא זבל, ובאמת היא היתה לדומן באדמה והכלבים לקקו את דמה, אנחנו ממשיכים.

למה פנחס נענש שנלקח ממנו הכבוד? בגלל שכלפי הרואים יש בעיה, הם לא ידעו שהוא יודע את הסוד, אבל הם ראו תלמיד חכם עצום שנותן שישחטו ילדה, זה דבר שלא מסתבר, אין הסבר לדבר כזה, אנחנו לא יכולים להבין דבר כזה, אז בגלל שזה נעשה כך, הנה השאלה שלך כתובה, קצת קשה איך נענש פנחס מאחר ששתק וסוד כמוס אצלו שגלגול כזבי כנזכר הוא בא לתקן, יש לומר מאחר דלאו כולי עלמא גמירי דרך הסוד, לא כולם יודעים, אם כן היה זה חטא בידו נגד ההמון, למראית עין, כולם מבינים שהוא הניח למעשה, וקטרג עליו השטן על זה מכח הציבור, וכמו שמצינו גבי השבטים, שהשבטים קנאו בענין דינה עם שכם, אע"פ שנטהרה אחותם ע"י המעשה דשכם כנודע ליודעי כן, המעשה ששכם בן חמור בא על דינה זה לא היה סתם, גם זה היה ענין, כיון שהיתה בו  נשמה גדולה של רבי חנינא בן תורדיון, ולכן במעשה היא נטהרה בו, ואז שאבה ממנו והוציאה ממנו את הנשמה הגדולה הזאת. כמו שנשמת רבי עקיבא היתה במח של סיסרא, ולכן יעל לקחה את המקל ונתנה לו במח והוציאה את הנשמה של רבי עקיבא, כי רבי עקיבא מבני סיסרא הוא. אז הדברים הם גדולים ועמוקים, ואנחנו רק, כמו שאומרים במחצית הדרך, יבבם יבבם.

טוב, מה קרה אח"כ? בין כך ובין כך הלכה בתו של יפתח, ומה שאמר רש"י שנסתלקה ממנו שכינה, פירושו על פי האריז"ל מה זה נסתלקה ממנו שכינה, תקשיבו טוב, נסתלקו ממנו באותה שעה גם נפש נדב ואביהו, והלכה ונתגלגלה בשמואל הנביא, ולכן ו' של "בריתי שלום" קטועה, הו' קטועה, משום שהברית הזאת היא על תנאי על פי מעשיו.

והנה כאשר עזבו אותו נפש נדב ואביהו, עזבו אותו גם אליהו דגד ואליהו דבנימין שבאו לשם רק על מנת לדבק את נדב ואביהו, וכשהלכו אלה הלכו אלה. כשנפטר שמואל הנביא, חזרו בו נדב ואביהו וגם אליהו דגד ואליהו דבנימין, ובאותה העת נשתנה שמו לאליהו התשבי. פנחס הוא אליהו, מתי נשתנה שמו מפנחס? מתי שחזרו אליו עוד פעם, מאז הוא נקרא אליהו התשבי.

אם כן על פי ספר עמק המלך, לרבי ישראל סרוג, והרמ"א מפאנו בגלגולי נשמות, וחסד לאברהם, למדים על המהלך המדהים בו מוליך הקב"ה את הבריאה. ופה יש את הסיפור לגבי חמור עם דינה, ומה הם עשו שם, אז אני אגיד לכם את זה בקיצור. כששמעון ולוי הרגו את שכם, כמה מתו? 24 אלף. אמרנו ששכם בן חמור התגלגל בזמרי בן סלוא, נכון? והוא היה עם מי? עם כזבי בת צור, נכון? וכמה מתו עכשיו? 24 אלף. ואמרנו שזמרי בן סלוא התגלגל ברבי עקיבא,  נכון? וכמה תלמידים היו לו? עשרים וארבע אלף, כל אלה נתגלגלו ביחד. ולמה היו צריכים להתגלגל אלה משכם? בגלל שהם נימולו, אז בגלל שהם נימולו היה להם זכות, והם באו לתקן את החטא שהם הניחו את שכם ולא מחו בו על זה שהוא עשה מעשה שלא יעשה בדינה, אז הם באו לתקן את זה והם היו מהערב רב שנדבקו בשמעון, ועדיין לא תיקנו כי הם היו מן הכנעני שמעשיהם זימה ונפלו עוד פעם במעשים שלהם, ולכן הם מתו במגיפה. ואח"כ הם באו בגלגול נוסף, ה-24 אלף האלה תלמידי רבי עקיבא. ואמרנו חידוש גדול בענין הזה.

כתוב כשהם נכנסו לאהל, הם כל פעם היו נכנסים לצעירה בפנים, אז בהתחלה הם התביישו, כי אף אחד גם לא התכוון לעשות כלום, אבל אחרי היין והפיתויים והכל אז נכשל. נכשל. נכשל. לאחר מכן כתוב, שכבר היו נכנסים שניים שניים, היו נכנסים שניים שניים לאהל. מעניין, אולי זה המכוון שמשה רבינו אמר לשופטי ישראל שכל אחד יהרוג שניים, היו 88 אלף והיו צריכים כל אחד להרוג שתיים זה 176, למה שתיים שתיים? אפשר שזה על כל שתיים שנכנסו.

בגמרא כתוב במקום אחד שרבי עקיבא היו לו 24 אלף תלמידים, במקום אחד כתוב שהיה לו 12 אלף זוגים. ועל מה הם מתו? שלא חלקו כבוד זה לזה. איפה? במעשה שהיה עם בנות מואב, שהיו נכנסים זוגין זוגין, ולא חלקו כבוד זה לזה, אז היו צריכים לתקן. אבל הם זכו לתורה מרובה והם יצאו מן העולם. ומי זה הרב'ה שלהם? רבי עקיבא. ומי הוא? זמרי בן סלוא, ומי ה-24? משבטו שמעון. מדהים. ועוד לא גמרנו.

בגלגול הקודם כשפנחס הרג את זמרי, כתוב בזוהר הקדוש, שאנשי שבט שמעון רצו להרגו, ומן הבהלה פרחה  נשמתו של פנחס ונכנסו בו נשמות דב ואביהו, ואז המלאך שהיה ממונה על המגיפה פגע בהם ועזבוהו. ואם כן, הם שגרמו לפריחת נשמתו של פנחס, באו בגלגול לעורבים שדאגו להשיב את נפשו של אליהו שהוא פנחס ע"י הלחם והבשר שהביאו משולחן אחאב ומשולחן יהושפט מלך יהודה. ואחרי שמותקו האורבים, חזרו אותם עשרים וארבע אלף להתגלגל בעשרים וארבע תלמידי רבי עקיבא שמתו בגלל שלא חלקו כבוד זה לזה כמו שאמרנו.

עכשיו, סוד פנחס וכזבי אליהו ואיזבל, כותב הרמ"א מפאנו, כזבי היא יזבל והתיקון שלה היה - אשת טורנסרופוס שהיא היתה בסוף אשתו של רבי עקיבא, וידוע שאיזבל רדפה אחרי אליהו שהוא פנחס כדי להנקם ממנו, וזמרי הוא רבי עקיבא, והוא תיקונו.

והנה הנשמות של נדב ואביהו, שהיו נמצאים באליהו הנביא, איפה הם ניתקנו? בהר הכרמל. תשמעו עכשיו דבר מדהים, לא יאומן כי יסופר, "וישלח אחאב בכל בני ישראל ויקבוץ את הנביאים אל הר הכרמל, ויגש אליהו אל כל העם ויאמר עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים, אם ה' הוא האלהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו, ולא ענו אותו העם דבר. ויאמר אליהו אל העם אני  נותרתי נביא לה' לבדי, ונביאי הבעל ארבע מאות וחמישים איש, ויתנו לנו שניים פרים, ויבחרו להם הפר האחד וינתחוהו וישימו על העצים ואש לא ישימו, ואני אעשה את הפר האחד ונתתי על העצים ואש לא אשים, וקראתם בשם אלקיכם ואני אקרא בשם ה', והיה האלהים אשר יענה באש הוא האלהים ויען כל העם ויאמרו טוב הדבר". מי היו הפרים? דתן ואבירם. יבבי, יבבי, יבבי. יבבי. אבירם זה היה זה שהלך פייפן.

אח"כ התפלל אליהו הנביא ותיפול אש ה' ותאכל את העולה ואת העצים ואת האבנים ואת העפר ואת המים אשר בתעלה ליחכה, וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלקים, ה' הוא האלקים. עכשיו תשמעו בבבבבבם. על פי הרמ"א מפאנו, איך תיקן פנחס את אליהו, איך תיקן פנחס שהוא אליהו את נפשות נדב ואביהו, אז אני אומר לכם בכותרת. מה היה הקלקול של נדב ואביהו? הקריבו אש זרה אשר לא ציוו, וגם שהם לא צוו, וגם הם לא נמלכו במשה ואהרן, נכון? התיקון שהיה על ידי פנחס ואליהו, שפנחס כן נמלך במשה, שאמר לו, אחי אבי אבא, לא כך לימדתני, הבועל ארמית קנאים פוגעים בו, אז הוא כן שאל. הם הורו הלכה בפני רבם, דהיינו הם היו מורי הוראה, ופנחס ברח מן ההוראה. הם נכנסו שתויי יין לקודש הקדשים ואליהו שתה רק מים. הם נכנסו מחוסרי בגדים לקודש הקודשים ואליהו נתאבל על כך ולבש אזור עור ואדרת שיער. הם לא קידשו ידיהם בכניסה ואליהו קידש גופו בנחל כרית ימים רבים. הם הכניסו אש זרה לקודש הקדשים ואליהו אמר ואש לא אשים. הם אמרו מתי ימותו שני הזקנים האלה ואנחנו ננהיג שררה על העם, ואליהו אמר לה' קח את נפשי. אז אליהו הוא פנחס, תיקן את כל מה שהיה צריך לתקן ונשמות נדב ואביהו. אני לא אכנס להסביר את הכל, אבל אמרתי את הכותרות, מי שירצה יוכל לראות את זה בספר "באתי לארמוני".

מה היה עיקר התיקון בהר הכרמל? שירדה אש מן השמים וכולם אמרו ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים, וזה היה התיקון למה שהציצו נדב ואביהו בשכינה בהר סיני, שעל כך נענשו הם ושבעים הזקנים, ועתה ניתקן בנפילת אפיים, שהוא לא הציץ באש היורדת מן השמים.

אחרי שניתקנו נדב ואביהו, נסתלקו ממנו נשמותיהם, אחר המעשה בהר הכרמל. ואיזבל אשת אחאב שהיא גלגול של כזבי בת צור, שאותה הרג פנחס בגלגול הקודם, היתה לה שנאה גדולה אליו משום שהרג אותה, והיא ראתה בכישופיה וידעה שרק בזכות נשמות של נדב ואביהו הבטיח לו ה' חיים לעולם, ואז היא אמרה לו, מחר אשים נפשך כנפש אחד מהם. ורמזה אל נדב ואביהו שנשרפו בקטורת. וזה היא ראתה בכשפים שלה.

אח"כ נתגלגלה כזבי באשת טורנסרופוס, וזמרי בן סלוא ניתקן ברבי עקיבא, והגמרא מספרת, רבי עקיבא זכה בעושר גדול מאשתו של טורנסרופוס, הוא שש פעמים נתעשר, וזה היה אחד הפעמים מאשתו של טורנסרופוס, ופירשו התוספות שם, שהיה רבי עקיבא מקפחו בפסוקים, את טורנסרופוס בפני הקיסר, ומקנטר אותו בדברים. פעם אחת בא לביתו סר וזעף, אמרה לו אשתו מפני מה פניף זועפים? אמר לו מפני רבי עקיבא שמנקטר אותי בכל יום בדברים. אמרה לו אלהיהם של אלה שונא זימה הוא, תן לי רשות ואכשיל אותו בדבר עבירה. נתן לה רשות והלכה ונתקשטה והלכה אצל רבי עקיבא. שאל רבי עקיבא אותה ירק שחק ובכה, אמרה לו מה פשר אלה הדברים? אמר לה שניים אפשר לך, אחד לא אפשר. רקקתי על שבאת מטיפה סרוחה, ואת באה להחטיא אותי? בכיתי עלי שופרא דבא לי בארעא, בכיתי על היופי הזה שיבלה בעפר, ולמה הוא שחק? הוא לא אמר לה, כי הוא צפה ברוח הקודש שהיא עתידה להתגייר ולהנשא לו, ולא רצה להודיעה. אמרה לו כלום יש תשובה? אמר לה הן. היא יכולה לחזור בתשובה? אמר לה כן. הלכה ונתגיירה ונישאה לו לרבי עקיבא והכניסה לו ממון הרבה. אז בהתחלה היא רצתה להחטיא אותו, כמו שכזבי בת צור החטיאה את זמרי בן סלוא, בגלגול הקודם, אלא הפעם התגבר רבי עקיבא בגודל קדושתו על יצרו, וגם גייר אותה, ומתוקף שייכות הנשמות שלהם זה לזו נישאו בהיתר.

על פי זה יובן מה שבכה רבי עקיבא כשרה אותה ואמר, שהוא בוכה על היה שופרא דבא לי בארעא, איך יעלה על הדעת שרבי עקיבא על יופי יבכה שהוא הולך לעפר? אלא על פי הידוע בזוהר הקדוש,  נשמה שמתגלגלת בכמה גופות בזמן תחיית המתים יקום רק הגוף שהצליח לתקן ולעבוד את ה' כראוי, אבל שאר הגופות לא יקומו בתחיית המתים, ככה מובא בחלק א' קל"א, בסב המשפטים הביא שם שכן יקומו אבל ע"י הרוח דשבא, ויש בזה עוד דיבורים. אבל מעתה יובן הכל, כי כשראה רבי עקיבא שאשת טורנסרופוס באה להחטיאו, כפי שעשתה כבר בגלגול קודם כשהיתה כזבי בת צור שהחטיאה את זמרי בן סלוא, הבין מזה רבי עקיבא שמן השמים סיבבו שיוכל לתקן את אשר פגם בגלגול קודם, באותו מקום ובאותה אשה. כמו שההלכה אומרת מענין התשובה.

לכן התלבש בגבורה דקדושה לא ליפול ברשתה, ובהזדמנות הזאת בכה וחזר בתשובה על מה שקרה לו בגלגול קודם, זה מה שהוא אמר, שהוא בוכה על היופי הזה שיבלה בעפר, כלומר, שראיתי שאני יכולה להתקדש ולהתגבר על יצרו בכיתי על הגלגול הקודם כשהייתי בזמרי בן סלוא ולא עמדתי בנסיון, כתוצאה מכך הגוף שלי - של זמרי בן סלוא לא יקום בתחיית המתים. לא חבל על הגוף הזה שיבלה בעפר, כי בתחיית המתים קם הגוף שנעשה בו עיקר התיקון. זה שהוא בכה על היה שופרא דבא לי בעפרא.

לכן יובן מה ששחק כשראה ברוח הקדוש שהיא תתגייר ותנשא לו, כי שמח על שלא רק הוא נתקן ע"י שנתקדש בקדושה גדולה כנגד יצרו, אלא גם נשמת כזבי בת צור תקבל תיקון ע"י שנתגלגלה באשת טורנסרופוס שתתגייר ותנשא לרבי עקיבא בהיתר, והדברים הפלא ופלא.

עכשיו אנחנו קרובים לסיום, פפללם. פנחס הוא אליהו, מסייע לרבי עקיבא שהוא גלגול זמרי, אליהו עוזר לרבי עקיבא לעלות במעלות התורה ובקדושה כדי שיוכל לתקן את זמרי, כתוב בגמרא נדרים נ', אחרי שנשא רבי עקיבא את רחל בתו של כלבא שבוע ולא היה להם מה לאכול, כי כלבא שבוע הדירה מנכסיו בא אליהו הנביא לחזק אותם, ונתחפש לאדם עני, וקרא על פתח ביתם תנו לי קצת תבן לחמם הבית כי אשתי ילדה ואין לי במה לחמם את הבית, אז אמר רבי עקיבא לאשתו, ראי שיש בני אדם שאין להם אפילו תבן לחמם את הבית, וככה הוא הרגיע אותה. אז מי בא? אליהו בא בשביל לעזור לו שיוכל להמשיך בדרכו. גם אליהו בסוף בסוף התעסק בקבורתו של רבי עקיבא, כמו שכתוב במדרש, בילקוט משלי תתקמ"ד. מעשה היה רבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים ורבי יהושע גרסי היה תלמידו ומשמשו, ערב יוה"כ נפטר ממנו והלך לביתו, בא אליהו ועמד על פתח ביתו, אמר לו שלום עליך רבי, אמר לו שלום עליך רבי ומורי, אמר לו אליהו, כהן אני ובאתי להגיד לך שרבי עקיבא מת בבית האסורים, מיד הלכו שניהם לבית האסורים ומצאו פתח שער בית האסורים פתוח ושר בית הסוהר היה ישן, וכל האסורים היו ישנים, השכיבו את רבי עקיבא על המיטה, ויצאו מיד, נטלו אליהו על כתפיו, וכשראה רבי יהושע כך, אמר לו לאליהו, רבי, רבי, והלא במה שאמרת לי שכהן היית, וכהן אסור להטמא במת, אמר לו דייך רבי יהושע בני חס ושלום שאין טומאה בתלמיד חכם ואף בתלמידיהם, והיו מוליכין אותו כל הלילה, עד שהגיעו לאנתיפרס של קוצרים, כיון שהגיעו לשם עלו שלש מעלות וירדו שלש מעלות ונפתח המערה לפניהם, וראו שם כסא וספסל ושלחן ומנורה והשכיבו את רבי עקיבא על המיטה ויצאו. וכיון שיצאו נסתמה המערה, ודלק הנר על המנורה. וכשראה אליהו כך פתח ואמר, אשריכם צדיקים ואשריכם עמלי תורה ואשריכם יראי אלהים שגנוז וטמון לכם ומשומר לכם מקום בגן עדן לעתיד לבוא, אשריך רבי עקיבא שנמצא לך מלון ערב בשעת מיתתך. והנה דווקא פנחס שהרג את זמרי, הוא שטיפל בקבורתו של רבי עקיבא שתיקן פגמו מגלגול קודם.

מה אמר רבי עקיבא לתלמידיו לפני שהוא מת? כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך, ואהבת את ה' אלקיך בכל נפשך - אפילו  נוטל את נשמתך, אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו? ועכשיו כשבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך באחד עד שיצאו נשמתו באחד, ויצאה בת קול ואמרה, אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד. למה צריכה לצאת נשמתו באחד, מה חשוב שהיא תצא באחד? מה חשוב שהיא תצא בקריאת שמע, מה חשוב? אלא זה תיקון על מה שגרם חילול ה' כשהוא היה זמרי בן סלוא. כתוב "והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני עדת כל ישראל, והמה בוכים פתח אהל מועד", מפרש תרגום יהונתן בן עוזיאל, ואינון בכיין וקריין שמע, כולם בכו וקראו קריאת שמע על חילול ה', מי עשה חילול ה'? זמרי בן סלוא. מי זה? רבי עקיבא. על זה הם בכו. ועל זה שהוא גרם למשה ולחכמים לקרוא קריאת שמע על חילול שמו הגדול יצאה נשמתו של רבי עקיבא בקריאת שמע וקידוש שמו הגדול בעולם, לכן כל ימיו חיכה מתי יוכל לקיים פסוק זה ולסיים את התיקון שלו באחד.

ועכשיו רק משהו קטנטן לסיום שיהיה פמפררם.

הרמח"ל זצוק"ל היה ניצוץ רבי עקיבא. כמה חי הרמח"ל? ארבעים שנה. כנגד ארבעים שנה שהיה רבי עקיבא עם הארץ. אז הוא בא להשלים את מה שהוא החסיר. ואיפה נקבר הרמח"ל? ליד רבי עקיבא. ואיזה ספר כתב הרמח"ל אחרון? על שמע ישראל. מדהים. פמפררם, פררררם. הוא הסתלק הרמח"ל ביום אחד וארבעים לעומר, והוא בא לבאר את התורה של רבי שמעון בר יוחאי והאריז"ל, והוא עשה שבעים תיקונים על הפסוק האחרון בתורה, בדומה לתיקוני הזוהר על המילה בראשית. וידוע שרבי עקיבא היה רבו של רבי שמעון בר יוחאי, שהיה מחמשת התלמידים שלא מתו במגיפה.

אז רואים שכל הקלקולים שנעשו בעולם, באים לתיקונם, ומי שישמע את ההרצאה האחרונה שלי בענין בלעם והתיקונים שלו, איך הוא בא ומה בא לתקן, יראה שאפילו ההרהור של בלעם "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו" זכה להגיע לתיקון. בהרצאה בבת ים, מי שישמע את ההרצאה, ישמע דברים חבל על הזמן.

אז רואים יהודים יקרים, שבשביל שיגיע ותגיע נשמת משיח בן דוד, ונשמת משיח בן יוסף, יש תהליך נסתר בשביל שהקליפות לא ידעו מאיפה הם יבואו, שאם ידעו מאיפה הם יבואו אז הם לא יתנו, לכן הם באים  ממקום של עמקי הקליפות. עמקי עמקי הקליפות, ובגלל שהנשמות האלה הן כל כך גדולות, הם יחדשו את התורה הכי גדולה שתהיה בעם ישראל. כמו שידוע שרבי עקיבא בן יוסף הוא היה בן גרים, וגם רבי מאיר, וחכמים לא ירדו לסוף דעתו של רבי מאיר, ומשה רבינו ידע פחות מרבי עקיבא, שהקב"ה גילה לרבי עקיבא וחבריו  יותר ממשה רבינו, עד שחלשה דעתו של משה רבינו שראה שהוא דורש תילי תילים של הלכות על קוצו של יוד. ורבי עקיבא הוא בחינת נשמת משה רבינו. אז הדברים הם עצומים וגדולים. ואנחנו מחכים בעזרת ה', מתי תתגלה תורתו של משיח. פמפללם. עשיו חייבים לעשות ריקוד, אחרי כל הלימוד הזה ואחרי כל הגלגולים, אין ברירה, אז בבקשה כל הציבור ביחד יתאסף באמצע, בעזרת ה', בחוץ יש ספרים של הרב וסרמן, מומלץ ואני ממליץ, תראו תבחנו ותקנו.