פרומא נגיעה: לבוש לבנים כמלאך, אבל מלאך חבלה
עוד מעשה ברבי ישראל מסלנט: הוא עלה לבית הכנסת ל"כל נדרי", והאברך בא לקראתו לבוש לבנים ועטוי טלית כמלאך ה' צבאות. פניו חיוורות ועיניו כמות ושיניו נוקשות מחרדת הדין הממשמש בא, מאימת המשפט. נו, כל חודש אלול הכין את עצמו, כל ימי הסליחות, ראש השנה, מלכויות, זכרונות, שופרות, עשרת ימי תשובה, ערב יום הקדוש, והנה מגיע זמן "ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון ויאמרו: הנה יום הדין". פנה אליו ושאל אותו: "תאמר מה שלום פלוני השכן? ששוכב על ערס דווי? רבי ישראל שהוא היה המנהיג של תנועת המוסר שואל את הבן אדם הזה שהוא כמו מלאך, התכונן כל הארבעים יום "מה עם השכן". אם שמע אותו התעלם מהשאלה. מה לו פלוני? מה זה עסקו? כעת הוא מזומן למשפט, חייו מנוחים על כף המאזניים, הוא לא עונה. אמר לו רבי ישראל את המשפט הנודע שהפך לנכס בתנועת המוסר. תקשיבו מה הוא אמר לו:
"אמרו נא לי: מה אני אשם שאתה ירא שמים? שאלתי שאלה, עלייך לענות. בין אדם לחברו. אני שואל אותך שאלה אתה מתעלם ממני? מה אני אשם שאתה ירא שמים?". אתם שומעים?
הגיע רבי ישראל לבית הכנסת, היה מלא מפה לפה, כולם שופכים דמעות באמירת תפילה זכה וממתינים בלב הולם ל"כל נדרי", והנה מגיע בא אחד לבוש לבנים ועטוי טלית, מבקיע לו דרך בין המתפללים, הודף במרפק, דורך על רגלים יחפות, מפלס דרך לעצמו. רבי ישראל עוקב אחריו במבטו ופוסק עליו את פסקו: "לבוש לבנים כמלאך, אבל מלאך חבלה". בליל יום הכיפורים גזר את דינו. איפה "בין אדם לחברו"? בגלל שאתה ממהר, אץ, נפחד ונרעד, אתה דורך על אחרים? אז מה אם אתה נראה כמו מלאך? אבל אתה מלאך חבלה.