הוא עשה, עושה ויעשה לכל המעשים
מספר שוב הרב גלינסקי שבשעתו סבלו בישיבת נובהרדוק במזיריצ', חרפת רעב. פשוטו כמשמעו. ראש הישיבה הגאון הצדיק רבי דוד בלייכר זצ"ל, השם ינקום דמו, היה מכתת רגליו בין הכפרים סביב, לאסוף אצל היהודים לחם לאכול. כך החזיק 200 תלמידים בישיבה ואת תלמידי הישיבות שהיו גם מסונפות אליה בעירות סביב. לפני פסח הוסיף לדאגתו גם מזונות בני הישיבה קמח כשר למהדרין, לאפות מצות שמורות. במאמצים כברים עלה הדבר בידו כדי לשמור את הקמח מכל משמר, הניח בעליית הגג של בית המדרש. והשמועה פשטה בישיבה, לחם אומנם מקבלים במסורה, אין הרבה, אבל יש כבר הבטחה מצות מהודות יהיו בשפע. הכל נמצא כבר בעלייה למעלה. עזר ה' וירדו גשמי זלעפות מלווים במתכי ברד עזים והברד שבר את רעפי הגג, הגשמים חדרו פנימה והחמיצו את הקמח השמור. חשכו כל עיניים. מה אפשר לעשות?! אין יהיה ניתן יהיה להשיג קמח למצות? הרי זה עלה כסף רב שהוא לא בנמצא. אז התחילו הצעות. אולי לפזר את בני הישיבה אצל כל היהודים. למה כתוב "כל דחפין ייתי לאכול". מה זה "כל דחפין"? כל מי שרעב, יבוא ויאכל. אז אי אפשר בפסח למנוע אנשים. כלאחד ידפוק בדלת, חייבים לפתוח להכניס אותו לאכול מה שיש. אבל אז ענה להם ראש הישיבה כך מורי ורבותי, יש לי ארבע שאלות, תענו לי עליהם. שאלה ראשונה: מי ציווה לאכול מצה בפסח? תמהו כולם, מה זה מי זה ציווה? הקב"ה כמובן. שאלה שנייה: מי עזר לי לאסוף את הקמח עבור המצות? תשובה ברורה: הקב"ה. שאלה שלישית: מי הביא את הברד ששבר את הרעפים. אמרו לו : הקב"ה. ומי הביא את הגשמים שפסלו את הקמח? הקב"ה. נו! אז אם הוא עשה את כל זה, הוא יביא לנו קמח חדש למצות. הוא עשה, הוא עושה הוא יעשה לכל המעשים. אנחנו מאמינים באמונה שלמה. שהוא עשה, הוא עושה והוא יעשה לכל המעשים. צודק, לא? בעבר בדיקת חמץ, ליל ה-14 הגיע דוור ומסר לראש הישיבה סכום כסף גדול, שהגיע בדואר והספיק לקניית קמח מהודר ברווח, ולאפות מצות עבור כל בני הישיבה. ללמד אותנו "אין יאוש בעולם כלל". תכנסו לאתר שופר, יש שמה כמה ניסים אחרונים שהיו, תקראו, תשתוממו. אין יאוש בעולם כלל!