לזרוק זבל... מצווה דאורייתא!
- - - לא מוגה! - - -
וכבר אמרתי בכמה הרצאות שאנשים לא יודעים מה הערך של הזבל.
אין בית שאין בו זבל.
יכול להיות שיש לכם פה זבל.
אין בית שלא מייצרים זבל.
אבל מישהו צריך להוריד את הזבל.
ולא כולם אוהבים את התפקיד הזה.
בדרך כלל משאירים את זה לילדים.
אבל אם אדם לוקח את הזבל
ואומר הרי אני מחווה לקיים מצוות חסד
עם אשתי ובני ביתי ויורד לפחים
ומקיים מצוות דאורייתא
מהזבל.
מזבל אפשר לעשות עולם הבא.
אדם
גמר לאכול ולסעוד על השולחן
ומרים את הצלחות,
את הכוסות,
ומסייע בניקוי השולחן ומתכוון
לקיים מצוות עשי דאורייתא של חסד,
עושה חסד.
כל פעולה שאתה עושה
תכוון חסד.
מישהו בא לשבת בכבוד,
לא באופן טבעי בלי שימת לב.
תחשוב כמה
שכר על מצווה של חסד.
עולם חסד ייבנה.
אתה עושה חסד, אתה מקדים אותו לך,
תשמעו את שיעורי הבוקר של נותן, כבר ארבעים שיעורים על חיזוקים בעבודת השם.
מביא כמה מעשים נפלאים
שממש מרוממים את האדם למדרגות, שהאדם לא חולם. מה אפשר להשיג
בעולם הזה?
חסדים.
עולם חסד ייבנה.
על שלושה עמודים העולם עומד, אחד מהם גמילות חסדים.
על התורה,
עבודה, עבודת הקורבנות,
ועל גמילות חסדים.
אתם שומעים?
גמילות חסדים שקולה
כנגד התורה.
תחילתה של התורה גמילות חסדים, וסופה גמילות חסדים.
הקדוש ברוך הוא תפר להם קטנות עור בהתחלה,
ובסוף קבר את משה רבנו, גמילות חסדים בתחילה ובסוף.
כל התורה זה חסד.
תורת חסד על לשונה.
אז לכן,
צריך להבין
מה שרוב האנשים לא מבינים.
אוהבים לעשות חסד עם זרים,
ולא עם הקרובים.
רבות הנשים המתלוננות, אתה מוכן לעשות חסד עם כולם, ובבית אתה לא משקיע שום דבר.
אתה לא עושה כלום.
איך יכול להיות דבר כזה?
הנה, למדנו שבדיוק הפוך.
כמה שיותר קרוב,
שמה מצוות החסד יותר גדולה ונחשבת, עד שהקדוש ברוך הוא אומר, אתה לובש את מלבושי.
כי אתה עושה את החסד בדרגה הגבוהה ביותר.
ולכן,
נאמר לנו מבשרך, אל תתעלם.