קרית מוצקין - קרית מוצקין - אשה "חשוכה" או "נאורה" מה עדיף?

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח. הערב יהיה לרפואת הדסה בת שרה עיסל, רפואה שלמה. לעילוי נשמת אהובה בת מסועדה ואודט בת אסתר, לעילוי נשמת הורי היקרים וחמי, מנוחתם עדן.

בפרשה שלנו, זה לא בפרשה שלנו, זה בפרשה הבאה כבר... מסופר על היוצא למלחמה וחושק ביפת תואר והתורה מתירתה ולקחת לך לאישה. לוחם יהודי,צדיק גמור נלחם במלחמה ורואה גויה שהיא יפת תואר, התורה מתירה לו לקחת אותה לאישה. כותב רש"י: לא דיברה התורה, אלא כנגד יצר הרע. שאם אין הקב"ה מתירה, ישאנה באיסור. זאת אומרת, הוא לא יעמוד בניסיון והוא ייקח אותה באיסור. אז התורה התירה אותה, כדי שלא יכשל וייקח אותה באיסור. אבל אם נשאה, ממשיכה התורה ואורמת "סופו להיות שונאה". שהפרשה מיד לאחר מכן "כי תהנה לאיש שתי נשים. האחת אהובה והאחת שנואה", וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה. "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה, איננו שומע בקול אביו ובקול אמו, ואיסורו אותו ולא ישמע אליהם". אז זה הרקע להשחתה. השחתה להיות זולל ושובע שאינו שומע לקול הוריו. זה הפתח לכל רע. ומי יודע להיכן ידרדר. כתוב שסופו לעמוד על פרשת דרכים וללסטם את הבריות והוא יהיה רוצח בשביל להשיג לימודו. מה שהוא רגיל. הוא רגיל לאכול, זולל ושובע ואם הוא לא ימצא ... כמו נרקומנים של היום, לא מוצאים, גונבים, שודדים, לוקחים מההורים בכח וכו'. מדוע באמת הוא לא שומע לקולם? משום שהוא אומר לאביו, זה אחת מהסיטואציות: "ואתה שמעת לקול הוריך שנשאת את יפת התואר לאישה?". ששמשון ביקש מהוריו שייקחו לו את הפלשתית לאישה והרמב"ם כותב שהוא גייר אותה. מה נאמר לו שם, בשופטים י"ד? "ויאמר לו אביו ואמו: האין בבנות אחיך ובכל עמי אישה כי את ההולך לקחת אישה מפלשתים הערלים?" כך וודאי אומרים ההורים לבניהם החפצים לשאת יפת תואר ששבו במלחמה. והבן אומר לאביו: אתה לא שמעת בקול הוריך, וממני אתה תובע לציית לך? מי יענה אביו? יסתתמו טענותיו. הוא לא עמד בפני יצרו, אף בנו לא עומד בפני יצרו. בקריאת שמע אנחנו אומרים "ושננתם לבנך ודיברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך", לכאורה, צריך היה לומר "ושננתם לבניך ודיברו בם", או "ודיברתם בם". אלא שתנאי בל יעבור הוא. מתי האבא יצליח לשנן לבנים וישמעו לו? מתי שהוא בעצמו ילמד. "ושננתם לבנך", מתי תצליח לשנן לבניך? מתי ש"ודיברת בם", גם אתה! שתהיה דוגמא אישית, שתלמד בהתמדה עצומה, מתי? "בשבתך בביתך". הבן רואה שהאבא יושב בית הוא לומד. "בלכתך בדרך" אילו נוסע באוטובוס, לוקח ספר איתו. "ובשכבך ובקומך". אם הוא יהיה דוגמא אישית, אז גם הבן יאמץ את זה וילמד גם הוא. ואז תלמודו יהיה משונן בפיו. אבל אם האב מתבטל ומעדיף בילויים אחרים, איך יוכל לדוש מהבן לשקוד על התלמוד. ופה נגיד מעשה שאמרנו לפני כמה שבועות. שאלו ילד : "אמור, טוב ללמוד תורה?" ענה: "ודאי! כך כתוב 'הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים'". שאלו אותו עוד שאלה: "ומה טוב יותר מהלימוד?" אמר: "אהה! פשטידת אטריות ומלפפון חמוץ". "מניין לך?" שאלו. אומר: "כי האבא יושב לבחון אותי בשבת על תלמודי, וברגע שמביאים לו את הפשטידה, הוא מפסיק את הלימוד ומתרכז בה. סימן שהיא טעימה יותר מהלימוד". אז איך יוכל לומר לו "טול קיסם מבין שינייך", אם הבן יכול לומר לו "טול קורה מבין עינייך"? באחד מהביקורים, אומר הרב גלינסקי, במקסיקו  נסעתי להתרים עבור מוסדות תורה. הגעתי בזמן קשה. תמיד, מסכן, הוא היה מגיע שכולם בוכים שאין להם כסף, מצב קשה וכו', תמיד זה ככה. מסכנים! העשירים צריך לרחם עליהם. אז הוא בא והגיע לשמה, היה מצב קשה והמצב היה כל כך קשה, שהוא לא הוציא אפילו דמי הטיסה. זאת אומרת, הוא לא צריך לגבות כסף אפילו שיכסה את הטיסה. ערך המטבע נשחק פלאים, עסקים קרסו, גבירים אדירים התרוששו. הצטערתי על המצב, שמחתי שהגעתי כדי להיות עימהם בצרה. לעודד אותם, להפיח בהם תקווה, לשאת להם דברי אמונה ובטחון. זה היה מאוד נחוץ! ונודע לי, אחד העשירים המפולגים פשט את הרגיל והוא מלא טרוניות על הקב"ה, על שהוריד אותו מנכסיו. בכה אסון ניתק כל קשר עם הקהילה ולא בא יותר להתפלל. אז אם הוא לאבא לבית הכנסת, אז אני הולך אליו. פתח את הדלת, הזמין אותי פנימה. ישבתי ליד השולחן והוא שתק. התחלתי לדבר: אנו לא יודעים פשר הנהגת שמים וסיפרתי את הסיפור מהמדרש. זוג קשישים שאירחו את אליהו הנביא ואת רבי יהושע בן לוי שביקש להצטרף אליו לראות מה מעשיו. אמר לו מראש אתה לא תוכל לסבול את מה שאתה רואה, בתנאי שאתה תשתוק. הם הגיעו לזוג הקשישים האלה, שכל הפרנסה שלהם הייתה מפרה אחת שהייתה להם ברפת והניחו לפניהם חריץ גבינה וחלב והתחלקו עמם בארוחה הדלה. שנפרדו מהם, שמע רבי יהושע בן לוי שאליהו הנביא מבקש כך: "ריבונו של עולם, תהרוג להם את הפרה". הפרה היחידה. לא הרחיקו לכת, שמעו זעקות שבר של בני הזוג, מכניסי האורחים, שמצאו את הפרה פגר מת. כל הפרנסה הלכה. תמה רבי יהושע בן לוי: "הזה שכרם על הכנסת אורחים שנהגו בנו?" ענה לו אליהו הנביא: "דע לך! נגזר במרום שהאישה תמות וביקשתי ששברון הלב במות הפרה יכפר על עונש המיתה". זאת אומרת, זה תמורת זה. משלם או לא משתלם?  משתלם! עכשיו אני רוצה לומר לך, אומר הרב גלינסקי ,לעשיר שיש לו טרוניות על הקב"ה למה לקח לו ממנו: הרי כתוב עני חשוב כמת. אז אם הפכו אותו להיות עני, מסתבר שהיה צריך למות, במקום זה לקחו לו את הממון. הוא נחשב כמת אז הוא נשאר חי. אז אמרתי לו: "יש לך ילדים חמודים שלומדים במוסדות כתר תורה, יש לך אשת חיל, תן תודה! מי יודע ממה ניצלת?". אבל לשווא, לא היה עם מי לדבר. החלטתי שישי לנקוט בצעד קיצוני. ואמרתי: "אני לא יכול להשפיע עלייך, אבל יש לי השפעה על הנהלת התלמוד תורה, ואני אבקש שמחר יוציאו משם את הילדים שלך". "למה?", הוא התקומם. רואים שנסדק הקרח קצת. "מה הם אשמים?". אמרתי לו: "תבין, הקהילה משקיעה בילדים שיש סיכוי שימשיכו להתחנן בדרך של תלמוד תורה מתווה, אבל אם אתה לא מתפלל, איך יתפללו הילדים שלך? הם יחקו אותך! אם אתה עושה ברוגז עם ריבנו של העולם, איך הם ינהגו?" ואז הוא חייך בהשלמה ואמר: "ששמעתי שהגעת למקסיקו, ידעתי שתחזיר אותי לבית הכנסת. אבל הייתי סקרן לדעת, כיצד תעשה זאת". והוא התפייס בסוף. חזר לבית הכנסת.

אנחנו נלמד שאין להתייאש משום יהודי ואין להתייאש משום מצב. אבל בואו נבין מה זה "בן סורר ומרה". דיברנו על בן סורר ומורה. אז אמרנו "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שומע בקול אביו וקול עמו וייסרו אותו ולא ישמע אליהם,, מה כתוב הלאה? "ותפסו בו אביו ואמו ואמרו בננו זה סורר ומרה, איננו שומע בקולנו, זולל ושובע ורגמהו כל אנשי עירו באנשים ובת, ובערת הרע בקרבך. ימות זכאי ואל ימות חייב". עמדה התורה על סוף דעתו שאין לו תקנה. אז במקום שהוא ירצח אנשים בהמשך, בשביל להוציא לימודו, ויענה תורה ויענה את הקהילה ואת כולם, מוטב שהוא ימות, בהיותו צעיר. זה בן 13 פלוס קצת, ולא ימות חייב.  מיתתו תהיה כפרתו. ויש שאלה, שואל הרב גלינסקי: מדוע בווידוי אנחנו מכים על חטא ואומרים "סררנו, עווינו"? שואל למה אחרי שאנחנו אומרים "סררנו", לא אומרים "ומרינו"? כמו בן סורר ומורה. התשובה היא ש"סורר" יכול להתוודות ולשוב בתשובה. אבל "מורה" אין לו תקנה, הוא אבוד. מה ההבדל בין סורר לבין מורה? הסורר זה מי שסר מהדרך הישרה, הוא יודע זאת שהוא סר מהדרך הישרה, הלב שלו נוקפו ומכהו והוא ישוב בסוף. אבל המורה הוא מורה היתר לעצמו. ככתוב: "דרך אויל ישר בעיניו". "אויל" ראשי תיבות: "אכול ושתה יאמר לך". כמו בן סורר ומורה, זולל ושובע. דרך אויל. איך דרכו של אויל? ישר בעיניו. כל דרך איש ישר בעיניו. "אולת האדם תסלף דרכו". הוא בטוח שהדרך השגויה, היא הישרה. הדרך שבה הוא הולך היא הנכונה.

מספר הרב גלינסקי שהמשטרה בפולניה נאבקה בנגע המלחמה בשכרות. הגויים היו משתכרים עד אובדן חושים. היה פתגם כזה שגור אצל היהודים: "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", זה פסוק. ומי כעמך ישראל- כל מה ששותים עם ישראל ביחד, שותה גוי אחד בארץ. כמויות שהם שותים זה לא יאומן כי יסופר. וככה רבו תאונות הדרכים. אתם יודעים ממליצים ליהודים שצריכים השתלות, ללכת בחגים של הגויים,להיות שמה. למה? הרבה מתים, כי הם משתכרים, דוקרים אחד את השני ומתים,ואז יש הרבה כליות והרבה לבבות והרבה כבד וכו', וכו'. מכל מקום מובן שכל נהג, אפילו שהעדיף צחנה של אלכוהול, טען לפיקחות מוחלטת. לא היה אז את הנשיפה ובדיקה, אבל תמיד הוא היה 'מה? אני פיקח לגמרי!'. אז מה עשו? בחצר תחנת המשטרה עשו כביש קצר ואמרו לו תיסע ישר. אם נסע ישר, עבר את המבחן. אבל נדירות הנסיעות הישרות, הן נדירות. אבל יום אחד עצרו מכונית מזגזגת, הנהג יצא מקרטע כולו, עיניו מלוכסנות וזגוגיות ולא מבין מה רוצים ממנו. הביאו אותו לתחנה של המשטרה ואמרו לו סע ישר. אומר אין בעיה, אבל תישרו קודם את הכביש.

אז מי חוזר בתשובה? מי חוזר בתשובה אם זו הדרך שלו, הישרה? לא חוזר בתשובה! מורה לא חוזר בתשובה. עכשיו אנחנו רואים הבדל. מי שמכיר את המעשים. בן רבי אליעזר דורדיא ששקע בתום השפלות והניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכייה עד שיצאה נשמתו ובישרתו בת קול שהוא מזומן לחיי העולם הבא. והוא קנה עולמו בשעה אחת. מי זה היה רבי אליעזר בן דורדיא? כתוב שהוא לא הניח אישה, מאלה שם לא בסדר, שלא הלך אליה והיה הולך אפילו בקרחי הים, עובר את הימים, בספינות, לא הניח אחת שלא היה. ככה היה טמא במצב הזה, עד שאחת העליבה אותו ואמרה לו... לא נספר את הסיפור... "אתה לא תגיע לחיי העולם הבא". ואז הוא נפגע בעומק נשמתו, שהיא, השקצה הזאת תגיד לו שהוא לא יהיה בן העולם הבא?! ואז הוא הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכייה מתוך תשובה ולא יכול היה יכול לשאת את הבושה, את הצער של מה שהוא עשה להקב"ה ומת בתשובה! יצאה בת קול ואמרה לו: "אשריך רבי אליעזר בן דורדיא שאתה מזומן לחיי העולם הבא". אבל הוא זכה לחיי העולם הבא וממנו אנחנו לומדים שמי שחוזר בתשובה נקרא גם "רבי".

לעומתו, אלישע בן אבויה שהיה ריבו של רבי מאיר בעל הנס, שהוא יצא לתרבות רעה וכפר. הוא כל העת מצא לעצמו תירוצים במה לתלות את העיוות שלו. אם זה שאביו גדלו לתורה שלא לשמה. לא נכנס לכל הסיפור מה היה. אם באמא שלו שהיא טעמה פעם מאכל אסור לפני הלידה, אם זה בת קול שסגרה בפניו שערי תשובה, כי הוא אומר שהוא שמע מאחורי הפרגוד שאומרים "שובו בנים שובבים, חוץ מאלישע". הסוף שהוא מת בלא תשובה. כמו שכתוב בחגיגה ט"ו ובתוספות שם. אבל הוא היה גדול לאין שיעור לעומת רבי אליעזר בן דורדיא שנקרא בסופו רבי. זה טינף כל ימיו את עצמו במעשים שלא יעשו וזכה לחי העולם הבא. וזה עבד את האלוקים כל הזמן והיה ריבו של רבי מאיר! כמה זכויות יש לרבי מאיר בעולם! ואיבד עולמו, כפר בעיקר.

אז מה ההבדל בניהם? ההבדל הוא כך: רבי אליעזר בן דורדיא ידע שהוא שגה ואמר אין הדבר תלוי אלא בי. והוא שב בתשובה שלמה וה' קיבל אותו באהבה. ולא עוד אלא שמן השמים הורו לקראות לו "רבי,. מאותו יום הוא נקרא רבי. וגם אם סררנו לא מרינו. כי אוי ואוי אם מרינו, אין תקווה, אין תקנה, זה לאבדון. רבים שואלים לאברהם אבינו היה בן כישמעאל. וליצחק אבינו היה בן כעשו. ישמעאל גורש מבית אברהם אבינו, למה? תפסו אותו על עבודה זרה, ל גילוי עריות ועל שפיכות דמים. הוא היה מצחק.ושרה תבעה לגרש אותו. לאברהם היה קשה מאוד עם זה, עד שה' אמר לו "שמע בקולה", והוא גירש אותו. מה היה אופי של ישמעאל? פרא אדם. "ידו בכל ויד כל בו". מה היה עיסוקו? יושב במדבר ומלסתן את הבריות. שודד. בסוף מה מצאנו? שהוא שב לאברהם אבינו וליווה אותו לעקידה עם יצחק. יצחק היה בן 30 שם בעקידה. עד אז הוא כבר חזר בו ישמעאל ושב בתשובה עוד בחיי אברהם אביו, כי אביו גם לא עזב אותו, היה הולך אליו לבקר אותו מידי פעם. אבל עשו קרוי "ישראל מומר" והוא לא שב בתשובה. מה התשובה? מה ההבדל בין שניהם? ישמעאל היה בן סורר. הוא סטה מן הדרך שהתווה לו אביו, דרך הסוללה. אבל הוא ידע זאת והא הכה על חטא על ליבו ושב לאברהם אביו ודרכו. וחלק כבוד ליצחק אבינו, שהיה אחיו הקטן. ממשיך דרך אביו. אבל עשו יה בן סורר ומורה. בטוח שדרכו הנכונה, בטוח שהבכורה שייכת לו. כמו שהוא אומר "את בכורתי לקח". והוא היה איש ציד, צד את לב אביו בפיו. היה מתחזה להגון, פושט טלפיו לומר "ראו טהור אני", כמו חזיר. כל הארבעים שנה היה צד נשים ומענה אותם. וכשהגיע לגיל 40 נשא אישה כאביו. אבי נשא בגיל 40, גם אני. ואיזה נשים? שהן היו מורת רוח להוריו שהיו מקטירות לעבודה זרה. וכששמע שבנות כנען רעות בעיני אביו, לקח עליהן את בתו של ישמעאל. שחקן! ועד לעתיד לבוא, גם עכשיו שתבוא הגאולה, הוא יבוא ויתעטף בטלית וישב בצד של יעקב. והקב"ה יחשוף מצפוניו וימשוך אותו בציצית ראשו ויוציא אותו מהמעגל של הצדיקים שהוא ידחף לשם. הוא יבוא גם לבקש שכר. ואם סורר הוא ומורה, בטוח הוא שדרכו נכונה, בגלל זה הדרכים של התשובה חסומות ונעולות הדלתות והוא לא זוכה לשוב בתשובה. סורר יש לו תקנה, צורה אין לו תקנה.

טוב! מה נעשה אנחנו עכשיו? שאנחנו מלאים תירוצים כרימון. והכתוב מעיד בנו שאנו קשה עוקף. כתוב: "וחכם עצל בעיניו משבעה משבי טעם". מפרשים: "וחכם עצל בעינו"- מי שהוא חכם בעיניו, הוא עצל לעשות את רצון הבורא. ואפילו אם יעמדו מולו שבעה אנשים חכמים שמשיבים טעם, מסבירים לו על כל דבר שכך צריך לעשות, כל דבר הוא ידחה. 'לא! אתה לא יודע'...'אתה לא מבין'...'זה לא בדיוק'... 'אני מכיר'... 'אני יודע'... 'כן, שאלתי'... 'בררתי'... כל הזמן ככה הוא אומר. כי הוא חכם בעיניו.

משב רבנו מעיד בנו לפני מתו "כי אנכי ידעתי את מירך ואת ערפך הקשה". עם ישראל ידעו, עם קשה עורף. הקב"ה לא דיבר על העגל, רצה להכרית את העם  בגלל קשויות עורף. לא בגלל העגל. בגלל קשה עורף. כי עם קשה עורף. מה זה קשה עורף? זה כמו גיד ברזל, נתון לו בצוואר והא לא מטה ראשו לא שמאלה ולא ימינה, שום דבר! הוא רואה נוכחה, מה שהוא רואה זה מה שנכון וזהו! אי אפשר לשנות אותו. הוא לא זז, לא משתנה. אז לכן, הקב"ה מעיד בנו מדעתי כי קשה אתה וגיד ברזל ערפך ומצחך נחושה. אין עלינו אלא לבקש רחמים שהעיניים שלנו יפקחו, להבין כי בדרך רע הייתי עומד. ונעזר בדרך התשובה, כמו שכתב רבנו יונה שה' עוזר לשבים כאשר יד טבעם אינה משגת. על פי טבע אי אפשר לחזור בתשובה. לשנות את המידות הטבעיים, את ההרגלים, חברה, את הכל, זה לא טבעי. אבל ה' מסייע למי שרוצה לשוב בתשובה באמת ועוזר לו בסיעתא דשמיא מה שאין על פי טבע אפשרות בכלל. כמו שכתוב בתורה במופרש בדברים ל': "ושבת עד ה' אלוקיך ומל ה' אלוקיך את לבבך". זאת אומרת, כמו שעושים ברית לתינוק, בלי לשאול אותו. לוקחים אותו בן שמונה ימים, מלים אותו, הוא מהול. ככה אומר ה': אתה תשוב אליי "ושבת עד ה'.." עד איפה שאתה יכול, אתה תעשה, אני את השאר עושה, אני אמול את עורלת הלב שלך, את היצר הרע שלך, אני אבטל לך. אל תדאג! אבל צא לדרך! פיתחו לי פתח, אפילו כחודו של מחט ואני אפתח לכם סיעתא דשמיא כפתחו של עולם. זה מה שאמר דוד המלך עליו השלום: "טעיתי כשה אובד, בקש עבדך". מה פירוש? טעיתי כילד אובד, מה פתאום שה? אלא שילד אובד, אז הוא יודע שהוא איבד את הדרך, הוא מתחיל לבכות ולמרר בבכי. אבל כשה אובד, הוא לא יודע שהוא אובד, ואיפה שהוא רואה עדר הוא מסתפח אליו הוא סובר שזה מקומו. לכן, הואיל וטעיתי כשה אובד. אדם מאבד כבר את הדרך, אז מבקש דוד מהקב"ה "בקש עבדך", שהקב"ה יבקש את הנידחת ואת האובדת, את הנשברת, את הנחלה. אז אנחנו מצפים "השבנו ה' אלייך ונשובה".

התורה ממשיכה ואומרת: "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם". אם אתה רואה שהשור של החבר שלך משוטט או השה שלו, אסור לך להתעלם 'מה אכפת לי! אם הוא לא משגיח, שיסבול'. אין דבר כזה! "השב תשיבם לאחיך". כמה פעמים? אפילו 100 פעמים . אומר 'מה זה?! רשלן! לא דואג! אני צריך כל פעם להשיב לו?'. "השב תשיבם לאחיך". "ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו...". אתה לא יודע הוא.  אז למי תשיב? אין למי להשיב. "ואספתו אל תוך בתך". תכניס את השור, תכניס את השה לבית שלך! "והיה עמך עד דרש אחיך אותו והשבתו לו". איך התורה דואגת! אז אם היא דואגת לשור או לשה של אחיך שהם טועים בשדה או באיזה שהוא מקום, ואתה חייב להשיב, אז אם הבן של אחיך טועה וסתה מן הדרך והוא בן סורר, מצווה עלינו להשיבו לאחיך!

עכשיו תשמעו מה זה ילד שגודל בחברה חרדית ולומד גמרא, מה השאיפות שלו, עד איפה הוא מסתכל. כתוב "חכם רואה את הנולד". והפעם אני מדבר על ילד מיוחד שקראו לו הרב יעקב גלינסקי, מחבר הספר. אז הוא מספר על עצמו שלמדתי מסכת בבא מציעא השתוקקתי כל כך למצוא זוג משקפיים ישנות נושנות. לא הכוונה שלו במודה, אלא ישנות נושנות, כאלו שיהיה בהם סימנים שמצווה להחזיר אותם, אבל לא יהיו להם תובעים, לא יהיה מי שיתבע את המשקפים, כי הם ישנות נושנות, אף אחד לא תובע אותם. אז מה הדין עם כאלה? נשאר אצלו עד מתי? עד שיבוא אליהו הנביא, יהיו מונחים אצלו עד שיבוא אליהו הנביא. תשאלו למה? מה יעשה עם גרוטאות, יחזיק אותם עד אליהו הנביא. אז הוא אומר אני אגיד לכם למה אני. שהייתי ילד ולמדתי את המסכת, למה אני רציתי דווקא כך. תשמעו מה הוא אומר: הלו בכל ברכת המזון אנחנו מבקשים "הרחמן הוא ישלח לנו את אליהו הנביא זכור לטוב ויבשר לנו בשורות טובות, ישועות ונחמות". ככה מבטיח הנביא במלאכי. טוב, אז אתם יודעים מה יקרה כשאליהו הנביא יבוא? אתם יודעים מה יקרה? תשמעו מה יקרה: כל גדולי הדור ינהרו אליו ויכתירהו פשוט את כל הספקות ואת כל הקושיות. כמו שכתוב במנחמות: "פרשה זו עתיד אליהו לדרושה". או כמו שכתוב בגמרא בשבת ק"ח: "לכשיבוא אליהו ויאמר". כל זה ממתינים כל החכמים שיגיע אליהו. למה? בגמרא כתוב מספר פעמים "תיקו", מה זה "תיקו"? ראשי תיבות: תשבי יתרץ קושיות ויבעיות". כל הקושיות שישי לחכמים שלא נפשטו, הספקות שלהם וכל היבעיות, כולם ממתינים עד שיבוא אליהו ויתרץ.  טוב! בעניין הזה, אומר הרב גלינסקי, שאלתי את הרב מפוניבז' זצ"ל: למה אומרים "תיקו"? למה אומרים "תשבי יתרץ קושיות ויבעיות"?  והכוונה תשבי על שם עירו של אליהו הנביא שהוא היה מהעיר תושב שבגלעד. כמו שאומר רש"י במלאכים א', י"ז, פסוק א'. ושאלתי מדוע לא אומרים "איקו"- "אליהו יתרץ קושיות ויבעיות"? למה אומרים על שם העיר שלו ולא אומרים על שמו הוא, "איקו"? ענה לי בהתלהבות, הרב מפוניבז': וכי למי יבוא אליהו הנביא לתרץ קושיות שלא נפתרו? לישיבות הקדושות! ובישיבות הקדושות מה נהוג? נהוג לקרוא לכל הגדולים, על שם הערים שלהם. כמו הגאון מווילנה, רבי חיים מוולוז'ין, רבי חיים מבריסק, הרוגוצ'ובר, הדדנבורגר, הסטייפלר. זה על שם ערים. גם הבחורים נקראו בשעתו על שם עריהם, לא רק הגדולים. הרב מפוניבז' עצמו, נקרא רבי יהושע קולר. ואני, אומר הרב גלינסקי, הייתי נקרא יענקל'ה קרינקיר. ובכן, אליהו הנביא יבוא, כל הגדולים עותרים אותו, כולם מתנצחים בלימוד, זיקוקים דינור יצאו מהפה שלהם, מפיו לפידים יהלוכו, וגם אני ארצה לחזות בזיו פניו. אבל איזה עזות! איזה חוצפה! מי אתה יענקל'ה קרינקיר? מה בקשתך? אתה רוצה לזכות לגילו אליהו? נשמע שזה יהיה מופקע, חסר סיכוי. אבל אז אני אשלוף את הזוג משקפים הישנות נושנות ולכך הן ממתינות עד שיבוא אליהו ויגיד של מי המשקפים. אז זה סיבה להיכנס מתי שאליהו יבוא. נו! ואין ברירה, בגלל זה יניחו לי לבוא לפניו ואני אזכה לחזות בזיו פניו.

ידוע שבבריסק היה חזן מטיב נגן. והרב מבריסק אחז ממנו, אבל הוא אחז מעצמו יותר ממה שהרב מבריסק אחז ממנו. ופעם הוא אומר לרב מבריסק, בגבהות רוחו: אנו אומרים בהושענא רבא כל צמח איש צמח שמו, הוא דוד בעצמו מבשר ואומר. ודוד המלך נעים זמירות ישראל הוא, אין לי ספק שאמנה על בני מקהלתו. הופה! הוא בטוח שהוא יהיה מהמקהלה של דוד המלך. ממש כמו האינסטלאטור עופר לוי. שאמר שהוא בטוח שהוא מהלווים שינגנו בבית המקדש. וגם חיים ישראל אמר אני בטוח שעם הקול שלי אני אנגן בבית המקדש. אז הנה יש להם עוד אחד שלישי, מקהלה שבטוח יהיו עם דוד המלך. נתן בו הרב מבריסק עינו ואמר: שדוד המלך יבוא, אתה תברח ממנו מרחק שלוש פרסאות, 12 קילומטר אתה תברח. אתה תוכל להתקרב אליו?

מסופר ששאלו את הגאון מווילנה זצ"ל: מה יעשה אם תפתח עכשיו הדלת ותנא גדול יכנס לחדר. שאלה, מה נעשה? אמר להם: מה זה מה נעשה? נישרף! אם תנא רק יכנס לחדר, נשרפים כולם מקדושתו. הרי רבי יונתן בן עוזיאל שהיה יושב ולומד, כל עוף שהיה פורח מעליו, היה נשרף. אז הוא רוצה להיות עם דוד המלך, אלא רוצים, הליצנים, להיות עם דוד המלך, רוצים להיות עם המשיח, עם אליהו הנביא. והרב מפוניבז' זצ"ל אמר לי פעם: רבי יענקב, אני לא נבהל מכישלונות, אני לא נרעש מנפילות. כתוב "שבע יפול צדיק וקם". גם בנפילה, הוא נשאר בגדר צדיק, אבל העיקר שיקום. אל תביט מאחרייך. מה שהיה היה. אבל על כישלון אחד אני לא יכול לסלוח לעצמי. אני לא מוצא לעצמי מחילה, אומר את זה הרב מפוניבז'. הרב מפוניבז' הזכויות שלו הן גדולות לאין שיעור, גדולי תורה עולמיים יצאו מהישיבה שהוא הקים, ישיבת פונובז'. הוא מספר למה הוא לא רואה מחילה לעצמו: כי יום אחד פנה אליו החפץ חיים ואמר לו: משיח עומד לבוא בכל רגע ואתה כהן, האם אתה יודע הלכות עבודת בית הבחירה? הלא הלכה מפורשת היא, שכוהנים שיודעים משמרתם, זאת אומרת, יש משמרות, כן?! והם יודעים שזה משמרת שלהם אסור להם לשתות יין. למה? שמא יבוא המשיח וימצא פסול לעבודה. וכל שכן שצריך שיהיה בקיא בהלכות עבודה. והייתה בי ילדות ועניתי לו כך: רבי, מה הדמיון? השכרות זה פסול בגוף, אבל אי ידיעת ההלכות? מה יש בכך? אעמוד ליד הרבי, גם הרבי כהן, חפץ חיים היה כהן, ואני אעשה כמעשיו. מה שכבודות יעשה, גם אני אעשה. ואני מייסר את עצמי  איך עניתי לו כך! למה? איזו עזות הייתה לי! לחשוב שיניחו לי בבוא הגאולה סמוך לחפץ חיים, במחיצתו. שאזכה בכלל לראותו. איזה חוצפה ועזות הייתה לי לענות כך. ואנשים פה מתהלכים בעולם , בטוחים 'אני בגן עדן, אני'. מה אתה מדבר?! אם כולם יהיו כמוני, משיח מזמן היה בא! היה בא וחוזר.

כתוב בפרשה עוד דבר, בפרשת "כי תצא", במציאת אבדה: "והיה עמך עד דרוש אחיך אותו ואשבה אותו לו וכן תעשה לשמלתו." מה שמלה מיוחדת, שיש לה סימנים ויש לה תובעים, חייב להחזיר. אף כל שיש לו סימנים ויש לו תובעים, חייב להחזיר. מכאן למדונו יאוש באבידה. אם אדם מתייאש מדבר, אז זה הפקר למי שזכה שלא. אז אם זה בדבר שאין בו סימן , או שזה דבר שנאבד בעיר שרובה נוכרים, מי שמוצא את האבדה, היא שלו. כי גויים לא מחסירים אבדות. המוציאה בשבילו", ככה היו אומרים הילדים. בעניין הזה אומר אני אספר סיפור: היה לי חבר יחד עברנו את כל מאורעות המלחמה, בסביר, במחלות הפליטים ושם נודע לו שהוא נשאר לבדו בעולם, כל משפחתו עלתה באש הכבשנים. נשבר לחלוטין, לא יוכל להמשיך, איבד כל טעם בחיים. אמרתי לו בוא נכנס אל החזון איש. סירב. מה הוא יוכל לומר לי? במה ינחם אותי? האם הוא ישיב לי את בני המשפחה לתחייה? הוא היה שבר כלי. לא הנחתי לו והכנסתי אותו לחזון איש. שמע החזון איש, אמר לו שב! ישב. אמר לו הרי אתה בן ישיבה, אז אני אספר לך דין תורה שבאה לפני פוסק הדור רבי יצחק אלחנן זצ"ל:

 מעשה באברך ששקד על התורה ואשתו פרנסה את הבית. הייתה שוכרת ממולחת, קנתה סחורה מבוקשת בזול, כסף מזומן ומכרה ברווח נאה. יום אחד לקחת את צרור הכסף בידה, נסעה לעיר הגדולה ליום השוק, אבל לדאבונה אבד הארנק. חשך עליה עולמה. כל כספה היה בו. מהירה לרב וביקשה שיכריז שמי שמצא את הארנק יביא אותו אל הרב. הרב הכריז. הגיע יהודי עני ואביון וסיפר שמצא אותו. נתנה האישה את הסימנים בארנק והתברר זה הארנק שלה.אמר האיש העני הזה והאביון: כבוד הרב, גם אני למדתי פעם ב"חדר" ואני יודע את הדין. מי שמוצא מציאה בעיר שרובה נוכרים, הרי היא שלו. לפי זה הארנק שלי. מפני שהבעלים מתייאשים ותדע לך שיש לי בת בוגרת, ואני זקוק להשיא אותה והכסף הזה כאוויר לנשימה. שמצאתי שמחתי! מן השמים זימנו לי מציאה כשרה. אבל הרב הכריז להביא אותה אליו, לכן באתי. איפה תמצאו היום יהודים כאלה נחמדים? אבל אני מודה להוד מעלותו, אם על פי הדין הכסף שלי, אני לא מוותר עליו. הרב נבוך. מצד אחד הכל מודים שהסף היה של האישה, כי היא נתנה סימנים וזה היה כל הונה וכל פרנסת ביתה תלויה בזה. מצד שני, היהודי צודק. זו עיר שרובה נוכרים והמוצא במציאה, הרי הם שלו. נשא חזון איש עיניו ושאל בחיוך, את הבחור המיואש, שכל המשפחה שלו אבדה בשואה, אמר לו: נו! מה דעתכם? מה הדין? מה הדין? אתה אומר חצי, חצי. ישר אתה מוותר חצי למישהו. כל אחד אתה מפסיד לו חצי. האברך קימט את המצח, משך בכתפיים, לא מוצא מוצא. אומר 'מסכנה האישה'.

המשיך החזון איש ואמר: אכן, זו הייתה גם דעתו של הרב, רב אלחנן. אבל הוא שלח את האלה לרב של קובנה. והוא ענה על פי דין חייב המוצא להחזיר לאישה את כספה. נו, מי יודע לתרץ את זה? איך הוא פסק כך? הרי זו עיר שרובה נוכרים, והמוצא בעיר שרובה נוכרים, זה דין מפורש פשוט הרי אלו שלו. איך הוא אמר הפך מן הדין, לכאורה. איך הוא אמר? האברך נדרך. גם אני. לפנים משורת הדין, מובן. גמרא ערוכה היא ונפסקה להלכה, זו גמרא ערוכה בבא מציעא כ"ד, עמוד ב' ונפסקה להלכה בחסון משפט רנ"ט, הלכה ה'. אבל על פי דין, מדוע? לפנים משורת הדין אני מבין, אבל על פי דין למה? הסביר לו החזון איש. תקשיבו טוב. זה מתוק מדבש שהיה שווה לכם להמתין פה שעות לשמוע את זה. יסוד הדין שהמוצא מציאה בעיר שרובה נוכרים, הרי היא שלו, זה משום שהבעלים מתייאשים, כי סוברים שודאי נוכרי מצא אותה וייקח אותה. אבל כאן היה כסף של האישה, ומה שקנתה אישה, קנה בעלה. כל מה שקונה אישה זה קנוי לבעלה, כמו שכתוב בגיטין ע"ז. ובעלה לא ידע שהכסף אבד וממילא הוא לא התייאש, לפיכך יש להחזיר את הכסף לאישה מצד הדין. לא לפנים משורת הדין, על פי דין. ועיני האברך נצצו איזה גאונות! ואז רכן החזון איש לעברו במבט נוקב ואמר לו: הדברים אמורים גם לגבייך. מי נתן לך רשות להתייאש? אפילו חב חדה מונחת על הצוואר, אל יתייאש. האם אתה בעלים על המצב? או אתה בעלים על עצמך? אנחנו שלוחים של הקב"ה, הוא קוצב לנו את זירת פעולותינו, ועלינו לעשות את המוטל עלינו ולהתפלל להצלחה. מי שמך ומי הסמיכך להתייאש? האברך יצא משם אדם חדש. אין להתייאש!

נזכיר את הגמרא בברכות י', כתוב: "בימים ההם חלה חזקיהו למות, ויבוא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר לו כה אמר ה' צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה". חזקיה היה מלך צדיק! בזכותו 370 מיליון חיילי סנחריב מתו, בזכות צדקותו שהוא הקדים ולימד תורה לישראל, תוך שלוש שנים כל ישראל ידעו את התורה. ובזכות זה נפלו פגרים מתים כל צבאות עולם שבאו עם סנחריב. ובא אליו ישעיה הנביא ואומר לו "כי מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא". מה הוא עשה? מה הוא עשה? על שלא נשאת אישה. אז הוא הסביר למה הוא לא נשא אישה. הוא היה בעל רוח הקודש. אדם צדיק וקדוש. והוא אמר ראיתי ברוח הקודש שיולדו  לי בנים שלא הגונים. אחד מהבנים שלו אתם יודעים מי זה? מנשה. שהכניס צלם להיכל. ובגינו נגזר החורבן. זה היה הבן שהוא ראה ברוח קודשו. והיה לו עוד אחד שהוא הרג אותו בקטנותו. אז אמר לו ישעיהו הנביא: "בהדי כבשא דרחמנא למה לך". מה אתה נכנס במסתריו וחשבונותיו של הקב"ה. עלייך לעשות מה שנצטווית, ומה שירצה הקב"ה יעשה. אמר לו: אתה יודע מה, תן לי את הבת שלך. אולי יגרם הזכות שלך והזכות שלי וייוולדו בנים טובים. אמר לו: כבר נגזרה עלייך גזרה. זאת אומרת, אין מה לעשות, אתה צריך למות ולא תחייה לחיי העולם הבא. אמר לו: "בן אמוץ, כלה נבואתך וצא. כך מקובלני מבית אבי אבא. אפילו חרב חדה מנוחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים". רש"י מסביר: "כך מקובלני מבית אבי אבא"- זה דוד המלך, שראה את המלאך וראה את חרבו שלופה בידו ולא מצא עצמו מן הרחמים. מיד "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר", מקירות ליבו והוסיפו לו 15 שנים לחייו. זאת אומרת, אין להתייאש! אל ימנע עצמו מן הרחמים. אפילו חרב חדה, חרב חדה על הצוואר, זה מקום מאוד רך, ואם היא כבר מונחת זה רק נעיצה קלה והאדם מת. אפילו שכבר מלאך המוות שם את החרב החדה בצוואר, אל ימנע עצמו מן הרחמים. ויש אמרה נודעת: "ואכלת את שלל איבך", אויבך בלי "וו". אלף, יוד, בית, כף.  שזה נוטריקון: "אין יאוש בעולם כלל".

מספר שוב הרב גלינסקי שבשעתו סבלו בישיבת נובהרדוק במזיריצ', חרפת רעב. פשוטו כמשמעו. ראש הישיבה הגאון הצדיק רבי דוד בלייכר זצ"ל, השם ינקום דמו, היה מכתת רגליו בין הכפרים סביב, לאסוף אצל היהודים לחם לאכול. כך החזיק 200 תלמידים בישיבה ואת תלמידי הישיבות שהיו גם מסונפות אליה בעירות סביב. לפני פסח הוסיף לדאגתו גם מזונות בני הישיבה קמח כשר למהדרין, לאפות מצות שמורות. במאמצים כברים עלה הדבר בידו כדי לשמור את הקמח מכל משמר, הניח בעליית הגג של בית המדרש. והשמועה פשטה בישיבה, לחם אומנם מקבלים במסורה, אין הרבה, אבל יש כבר הבטחה מצות מהודות יהיו בשפע. הכל נמצא כבר בעלייה למעלה. עזר ה' וירדו גשמי זלעפות מלווים במתכי ברד עזים והברד שבר את רעפי הגג, הגשמים חדרו פנימה והחמיצו את הקמח השמור. חשכו כל עיניים. מה אפשר לעשות?! אין יהיה ניתן יהיה להשיג קמח למצות? הרי זה עלה כסף רב שהוא לא בנמצא. אז התחילו הצעות. אולי לפזר את בני הישיבה אצל כל היהודים. למה כתוב "כל דחפין ייתי לאכול". מה זה "כל דחפין"? כל מי שרעב, יבוא ויאכל. אז אי אפשר בפסח למנוע אנשים. כלאחד ידפוק בדלת, חייבים לפתוח להכניס אותו לאכול מה שיש. אבל אז ענה להם ראש הישיבה כך מורי ורבותי, יש לי ארבע שאלות, תענו לי עליהם. שאלה ראשונה: מי ציווה לאכול מצה בפסח?  תמהו כולם, מה זה מי זה ציווה? הקב"ה כמובן. שאלה שנייה: מי עזר לי לאסוף את הקמח עבור המצות? תשובה ברורה: הקב"ה. שאלה שלישית: מי הביא את הברד ששבר את הרעפים. אמרו לו : הקב"ה. ומי הביא את הגשמים שפסלו את הקמח? הקב"ה. נו! אז אם הוא עשה את כל זה, הוא יביא לנו קמח חדש למצות. הוא עשה, הוא עושה הוא יעשה לכל המעשים. אנחנו מאמינים באמונה שלמה. שהוא עשה, הוא עושה והוא יעשה לכל המעשים. צודק, לא? בעבר בדיקת חמץ, ליל ה-14 הגיע דוור ומסר לראש הישיבה סכום כסף גדול, שהגיע בדואר והספיק לקניית קמח מהודר ברווח, ולאפות מצות עבור כל בני הישיבה. ללמד אותנו "אין יאוש בעולם כלל". תכנסו לאתר שופר, יש שמה כמה ניסים אחרונים שהיו, תקראו, תשתוממו. אין יאוש בעולם כלל!

יש פה סיפור ארוך, אני לא אריך, שלא תתעייפו. אבל אני רוצה להגיד לכם עוד שתי דוגמאות שחשובות לנו. אחת: "את ביתי נתתי לאיש הזה". היה רעש גדול בארץ שהשלטונות רצו לגייס את כל הבנות בכפייה. אתם יודעים שהיום לא יכולים לקחת את הבנות בכפייה, אם היא מצהירה שהיא דתייה והיא לא משקרת, לא לוקחים אותה. הכל בזכות החזון איש, שהוא נלחם על זה ואמר זה "יהרג ולא יעבור". תכף נבין למה. היו שהציעו פשרה "שרות לאומי" בבתי חולים, במוסדות חינוך. מרן החזון איש זצ"ל התנגד בכל תוקף והורה שזו גזרה "יהרג ולא יעבור". ואמר לאחותו... אחותו הייתה אשתו של מרן הסטייפלר זצ"ל, אבא של הרב חיים קנייבסקי שליט"א, יבדל לחים ארוכים. הוא אמר לאחותו: אם יבואו לגייס את הבנות, תדעי שעליהן למסור את נפשן בפועל. דהיינו, למות ולא להתגייס. מספר הרב גלינסקי: שהייתי בביתו של מרן החזון איש זצ"ל, שנכנס באותה שעה אחד מהדוגלים בפשרה של השירות הלאומי. באותו הזמן החזון איש שכב על המיתה ועיין בספר. ואותו אדם שנכנס אמר: אני לא מבין על מה הרעש? אם היה "כל כבודה בת מלך פנימה" ולא היו יוצאות מהבית בכלל, ניחא, אבל הן יוצאות הבנות לרחוב, הן יוצאות לעבודה, אז מה יקרה אם הן תשרתנה בשירות לאומי? שאלה! החזון איש הזדקף מהמיטה וענה: אכן המצב הרצוי "כל כבודה בת פלך פנימה", ושצריך יוצאים לרחוב. כי הברייתא, בסוף מסכת גיטין מביעה ביקורת על אלה שכולאים את נשותיהן בביתם. וכשאין צורך ויוצאים לרחוב, גם אם לא נכשלים בראיות אסורות, הרי זה סיכון ורשעות. כמו שכתוב בבבא בתרא נ"ז. משום הרחק מן הכיעור. כל מקום שיש בו כיעור, אתה צריך להתרחק ממנו. רחוב זה מקום מכוער, אין צורך לצאת, למה את היוצא? להתקלקל? וזאת פרצה הקוראת לגנב. כתוב שדינה "ותצא דינה... לראות בבנות הארץ". לא בבני הארץ. ומה קרה לה עם שכם בן חמור, ה' ירחם! "ויענה". אבל, אומר החזון איש, שהיא נכנסת למסגרת, שהיא אינה יכולה לפרוש ממנה כרצונה, מה הדין שלה? הרי היא בהחזקת שבויה כל דיניה. מה הדין של שבויה? שה' ירחם עושים בה מה שרוצים. נסתתמו טענותיו של האיש. בכל זאת, שאלו את הזחון איש: מה המקור לכך? מאיפה כבודו, שואב את המקור לכך? ענה להם: זה הכתוב בדברים כ"ב, פסוק ט"ז. כתוב בפסוק: "את ביתי נתתי לאיש הזה". מה לומדים מפה? על הבת להיות ברשות הוריה, עד שהיא נכנסת לרשות בעלה. "את ביתי נתתי", איפה היא עד עכשיו? עד שנתתי? אצלי. אין שום רשות בין האבא לבין הבעל. אין רשות אחרת שיכולה להיכנס. אין! כל מסגרת אחרת היא שלילית והרסנית. כל רשות אחרת שנכפת עלייה, אסורה כליל.    

עכשיו נסיים במשהו שיכנס לנו לשכל ונסכם מה למדנו ומה הבנו, ומה יש לנו להסיק מסקנות. כתוב: "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם". ממואב ועמון אין גרים לעולם! למה? "על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים, בדרך, בצאתכם ממצרים". האיסור הזה שונה מכל שאר איסורי חיתון. כל איסורי חיתון נוהגים בזכרים ובנקבות כאחד. כאן ההלכה היא עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית. כתוב "לא יבוא עמוני ומואבי", דווקא הזכרים, אבל לא הנקבות. לכן הותר לרות המואבייה, אמא של המלכות של בית דוד, ועמה עמונית שהייתה מעמון, האמא של רחבעם שהיה בן של שלמה המלך. הן כן יכלו לבוא בקהל. הלכה הזו הייתה רופפת דורות רבים. שאומנם הנימוק הוא על דבר שלא קידמו אתכם בלחם ובמים. מה פירוש? הם היו כפויי טובה. תכף נבין. אבל כתוב "על אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים". דרכו של מי לקדם? דרכו של איש לקדם, ואין דרכה של אישה לקדם. צניעות. אבל דואג האדמוני טען שהיה להם לקדם אנשים לקראת אנשים, ונשים לקראת נשים. וככה הוא רצה לדחות את ההלכה, ולהגיד שזה חל גם על הנשים. אבל ענו לו מהכתוב "כל כבודה בת מלך פנימה", וגם לומדים משרה "איה שרה אשתך ויאמר הנה באוהל", שצנועה הייתה.

אספר לכם סיפור אומר: פעם התבקשתי לשאת דברים באסיפה למען הצניעות. ביחד איתי דיבר גם הגאון רבי מרדכי אליהו זצ"ל, מי שהיה הרב הראשי לישראל. שישבנו לשולחן אמר לי: אספר למעלתו סיפור בעניין זה. בעניין הצניעות ומה שאמרנו. אמר: אבל לא בכל מקום  אפשר לספר.ייתכן שיש כאן הקצנה לשני הצדדים וכבר אמרו רבנו בסוף מסכת גיטין שאיש לנקוט בעניינים אלה , בדביל הזהב. אבל מכל מקום המעשה שהיה ככה היה: הייתי, מספר הרב מרדכי אליהו, דיין בבאר שבע. בא אדם לגרש את אשתו. יהודי דתי, מהעדה הג'רבית. חקרנו. מה ראית לכך? מה לא בסדר אצלה? הטענה שלו: היא יותר מידי צנועה. הוא עובד בבית חולים סרוקה, באים אליו חברים מהעבודה, אשתו מכינה עבורם כיבוד, מאפים ושתייה ומסרבת להגיש. היא טוענת זה לא צנועה לשרת גברים. כל כבודה בת מלך פנימה" או כמו שרה "הנה באוהל". ומה הוא אומר על כך? זה לא צניעות, זה נכשלות ובערות! כיוון שהיה ג'רבאי, התקשרתי למנהיג העדה, הגאון רבי רפאל כדיר צבאן זצ"ל, לשאול בעצתו. והא ענה הבעיה מוכרת כבר נכנסת בעובי הקורה והתייאש. גם הוא טיפל במקרה והתייאש. הבעל אדם הזה קשה ועיקש וכל המאמצים להשכין שלום, עלו בתוהו. ניסו לדחות את הבעל בלך ושוב, והוא בשלו. אמרנו לו אתה יודע מה נסגיר לך גט, בתנאי שהדירה תישאר אצל האישה. חשבו שבזה הוא יסרב, אמר על מנת כן. העיקר לגרש. אמרו לו הילדים יישארו ברשותו. אמר על מנת כן, אין בעיה. לא הייתה ברירה. סידרנו גירושים. כעבור חודשים, מספר הרב מרדכי אליהו זצ"ל, אני מגיע לבית הדין, נכנס אדם כל הראש שלו חבוש, רק העניים מציצות, הפה פעור, חסר שיניים, מי זה האיש? המגרש הג'רבאי. מה העניין? סיפר שלאחר גירושיו, הוא שנא אחות מבית חולים סורוקה. ערכו בביתם סעודה לכל האורחים, חברים אכלו, שתו, כמובן שאשתו השתתפה בכל המסיבה לשמחת ליבו. החברים הטיבו את ליבם והלכו לדרכם. זהו! אמרה האישה, עכשיו תפנה את השולחן. "מחילה, זה תפקידה של האישה", הוא אמר לה. "אדוני, אצל אשתך הקודמת היית מלך, פה אני המלכה". ככה היא עונה לו. מבושת היא הייתה, היא שתתה קצת. "אתה מדיח את הכלים, אתה מסדר את החדר, אתה שוטף את הרצפה, בבוקר אני לא רוצה לראות זכר מהמסיבה". "בסדר, בסדר", מיהר לומר. "את המלכה אבל גם אני מלך". "אתה אפס אפסים!" צווחה, נטלה את בקבוק הקוניאק מהשולחן ופיצחה לו את הראש. ליפפוהו לבית החולים ומשם הוא הגיע ישר לבית הדין. אמרתי לו, כך מספר הרב מרדכי אליהו, הייתה לך אישה חשוכה ונבערת, הנה קיבלת אישה מתקדמת ונעורה. "לא! לא! אני רוצה לחזור לראשונה". התקשרת לאישה והיא התנתה את הסכמת, רק אם הרב רפאל כדיר צבאן יסכים לאשר, היא תחזור אליו. צלצלתי אליו וסיפרתי לו, אמר: נו! אם פתחו לו כבר הראש ונכנס לו השכל, אז שיוכל לחזור.

כן, רבותי אנחנו למדנו כמה דברים הערב. אז דבר ראשון, למדנו שמי שחושק באישה, ולא עומד ביצרו, יבוא לו בן סורר ומורה שאחר כך ימרר אותו. ודין סורר ומורה למדנו. ולמדנו מה החילוק בין סורר לבין מורה. זה יש לו תקווה וזה אין לו תקווה. וה' ירחם שאנחנו לא נהיה מאלה, ולכן, ברור למה בוידוי אנחנו אומרים "סררנו, וקוצפים ישר ל"עוינו". ולא אומרים סררנו ומרינו, אוי ואוי, כי אז אין תקנה ואי אפשר לשוב בתשובה. אז גם אם סררנו, יכולים לחזור. כמו רבי אליעזר בן דורדיא שהלך עד הקצה האחרון הכי גרוע, אבל ברגע אחד קנה את עולמו. אבל אלישע בן אבויה שחשב שזה הדרך ויש לו תירוצים והסבר לכל מהלך שהוא עושה, לא הייתה לו תקנה ויצא מן העולם כמו שיצא. אחר כך, למדנו עוד קצת הלאה וראינו גם שלא נהיה קשיי עורף ונהיה שאדם צריך להיות רך כקנה ומקבל את רצון הבורא בסופו של יום הדין. למדנו שאם רואים את השור או את השה של אחינו, כוונה יהודי, שומר תורה ומצוות, אנחנו מחויבים להחזיר, לשמור עד שהוא יבקש את הדברים. ואמרנו שכמו כן, ודאי ברוחניות. אם למישהו אבד לו הבן, סר מן הדרך, מצווה להשיבו לו וזה זכות גדולה מאוד, מאוד! ושלא יחזיק אדם בעצמו שהוא ראוי, חס ושלום, כמו חזן של בריסק וכו'. וגם צריכים לדעת שלא נחלום שאנחנו נראה את אליהו הנביא ונפגש אפילו, עם החפץ חיים שהיה דור אחד לפנינו בלבד. רחוקים! רחוקים! צריך המון, המון להתאמץ. אול צריך פטנטים כמו של הרב גלינסקי, לחפש משקפיים ישנות נושנות שנוכל להידחף עם סיבה שנוכל לזכות ולראות.

למדנו גם שאסור להתייאש אבל. שלא להתייאש בשום מצב. כמו שראינו את אותו אומלל חיים, שכל משפחתו נספתה בשואה ועמד להתייאש וראינו שאין יאוש בעולם כלל. והישועה יכולה לבוא כהרף עין ואפילו בערב החג, ימצא כסף למכביר לקנות מצות לכל בני הישיבה וכו'. וגם אם חושבים שהפסדנו את כל הכסף, אם נזכה שאיזה גאון ילמד את הסוגיה טוב, יכול להיות שיחזירו לנו אפילו בעיר של נוכרים לקבל בחזרה את האבדה מהדין שלמדנו, שהבעל לא התייאש. ואנחנו למדנו עוד כמה דברים שבת ישראל צריך לשמור על כבודה מאוד, מאוד! ולדעת עד כמה העניין הזה הוא חמור מאוד, כי זה דין של שבויה ודין של שבויה מבואר בהלכה, הוא אסור יהיה, ספק אחר כך אם מישהו ירצה להשתדך איתה וכו'. דבר נוסף, שאדם לא יקצין ולא יחשוב שמי שמקצין הוא המוקצה, אלא עדיף שאדם מקצין על פי ההלכה ושומר עליה כמו שצריך, ולא מי שיש לו ראשד פתוח שאחר כך גם פותח לאחרים את הראש. אלא צריך להיות סביב ההלכה, סביב ההנהגה ישרה, נכונה. נכון שלפעמים יש וויתורים, כי אם אתה עצלן, אתה לא רוצה להגיש, אתה שיגישו לך, אתה חושב שאתה מלך וכו', אבל בסופו של יום רואים מי מצליח לשרוד, מי לא מצליח לשרוד, ובסוף החלטות נחפזות וחפוזות מתבררות כנמהרות ושגויות. חבל שמפסידים את החיים. לפעמים אפילו לא מספיקים לחזור, כי בינתיים היא התחתנה עם מישהו יותר חכם.

אם כן, יהודים יקרים, משהו למדנו היום, אם נאמץ לנו דבר אחד או שניים מתוך זה , והיה זה שכרנו.

למי שיש שאלות בבקשה.

בעקבות מה שדיברנו קצת על חינוך ועל דרך ארץ ועל זה, יש בעיה... אתם יודעים יש פה איזה תלמוד תורה של 420 ילדים שנמצאים בביתנים ישנים מיושנים ומשחקים, חוץ מכבודכם, בשירותים. אין מקום לשחק, מקום קטן וצפוף. ויש ראש עיר שקוראים לו יונה יהב והוא מתנגד מאוד, מאוד לעזור להם, אבל מצד שני הוא מאוד, מאוד אוהב את הדרוזים השכנים מאוספייה, והם אחיו, והא אוהב אותם והוא עוזר להם ואפילו לא תמיד הוא רומז על פי החוק, משתדל ככה לעזור להם. עוד אלה אחים שלו. וגם לכלבים הוא דואג מאוד. לכל כלב הוא נותן יותר מגודל של כיתה שלומדים הילדים היהודים החרדים, שרוצים ללמוד תורה. וההורים הכינו סרטון ושלחו לי והזדעזעתי. אז אמרתי שאני אהיה שותף למצווה, אשתף אתכם, אולי תקימו קול קורא אחינו בית ישראל. לא גויים עושים להם את זה בארצות הנכר, פה! בעירנו! חיפה! בבקשה...

(הקרנת סרטון)

זה המצב רבותיי, אם יש לך משהו לפעול, עצות וכו', תצטרפו למאבק הזה, יש ילדים שלא לומדים עד עכשיו. 420 ילדים יהודים, שרוצים ללמוד חומש. לא! כלבים תראו איזה רווח והצלה, כמה השקעה. אפליקציות שמפעילות, חוסכים בחשמל, ניקיון, כל כלב מלך. לא יאומן כי יסופר! וזה ראש עיר יהודי, שדואג לאחיו מדליא ואוספיה. ושלוח אפילו לנקות להם את הרחובות, על חשבון משלם המיסים של חפה, כי הם האחים שלו. אתם יודעים, יש בחירות מידי פעם, אפשר להחליף.

שאלות למי שיש, בבקשה...

שואלת: ערב טוב.

הרב אמנון יצחק: ערב טוב.

שואלת: אנחנו היינו מתומכי קהילות פז, שלצערנו זה לא צלח. משלומי. רציתי גם להגיד תודה רבה על.. הריון ראשון אתה ברכת אותי, אחרי שני הפלות נקלטתי ותודה לה', ההיריון צלח. וכרגע ילדתי בפעם השלישית וילדתי בחודש השביעי. ילדתי תינוק קילו. תודה לה' הכל בסדר, אבל מאז נהיו לי חרדות. מה הרב יכול לברך אותי?

הרב אמנון יצחק: מה החרדות? שחסר לך כמה קילו גרמים?

שואלת: חחחהה...לא! אבל אתה יודע, כמו מן דכאון לידה כזה.

הרב אמנון יצחק: איזה דכאון?! איזה לידה?! במקום שתשמחי...

שואלת: ברור שאני שמחה..

הרב אמנון יצחק: את וידעת י כאלה, שה' ירחם לא מליחים ללדת, יש כאלה שאין להם ילדים בכלל, יש כאלה שילדו וה' ירחם לא נשארו, יש כאלה ילדו בעלי מומים, יש כל כך הרבה צרות! ואת קיבלת הכל ואת מצאת לך עכשיו איזה עצה, להיות חרדה, חרדית, חורדת, נחרדת. בשביל מה? מה את מרוויחה מזה?

שואלת: אני לא מרוויחה מזה שום דבר, אני פשוט..זה מטריד אותי...

הרב אמנון יצחק: זה לא מטריד, זה לא כלום, תשושי ותשמחי, ותגלי, ותרקדי ותשירי. ויש לך רק טוב, ושלושה ילדים. ברוך ה' כנגד אברהם, יצחק ויעקב. מה את רוצה עוד? את צריכה עוד ילד רביעי, ותצאי מכל הבלאגן.

שואלת: לא! זה כבר אני לא יכולה...

הרב אמנון יצחק: אל תכנסי לזה! הבעיה של חרדות זה שאנשים נכנסים לזה. מה זה נכנסים? מתבוננים בזה, מפתחים את זה, מסתכלים על ההלכות של זה וכן הלאה. ונכנסים לאפתיות וכו', וכו'. תעסיקי את עצמך בדברים המשמחים. יש לך ילדים, תכניסי אותם לדכאון!

שואלת: חס ושלום!

הרב אמנון יצחק: נו! שימי קצת מוזיקה ברקע, ייאלה להתחיל לרקוד.

שואלת: טוב. יש לי עכשיו את הדובדון שבקצפת. יש לי כאן חברה שהיה לי נורא קשה להביא אותן לכאן. וברןךה' הצלחתי. היא 9 שנים נשואה ואין לה ילדים, ובעלה קצת חולה, לא מרגיש טוב. אז אם הרב יכול ברך אותם.

הרב אמנון יצחק: רגע! אבל הם שומרים תורה ומצוות.

שואלת: הנה, היא פה לידי.

הרב אמנון יצחק: כן, אבל חוץ מכיסוי ראש. אז אנחנו נעשה עסקה. תשימי כיסוי ראש, בעלך ילמד שעתיים בתענית דיבור כל יום, שלושה חודשים רצוף, את תלמידי ספר של רבנו יונה חצי שעה כל יום, שלושה חודשים ואני אברך והציבור יענה אמן! שתפקדי מהרה. מסכימה?

שואלת: ?????

הרב אמנון יצחק: מה את לא רוצה שיהיה לך ילד? את לא רוצה!

שואלת: ?????

הרב אמנון יצחק: הנה אני מציע לך.

שואלת: ?????

הרב אמנון יצחק: מה זה?! זה שוקל כמה גרם. בחינם. הפריה עולה עשרות אפי שקלים. בלי הפריה, בלי פונדקאות, בלי כל האמצעים הלא רגילים.

שואלת: ?????

הרב אמנון יצחק: לא ככה! אני אתן ל מפה.. בלי ככה...

שואלת: בשבת אני שמה.

הרב אמנון יצחק: לא! לא! כל השבוע, האישה נשואה חייבית בכיסוי ראש מן התורה! חייבת! אז עכשיו אם את רוצה לזכות באמת, אז מספיק לך לעשות להקב"ה שרירים, צריך להיכנע, לעשות את רצונו והא יעשה את רצונך.

שואלת: בעזרת ה',  אבל לא עכשיו.

הרב אמנון יצחק: בטח שלא עכשיו. אני אתן לך, שזה יגיע, תחליטי מתי וברגע שתתחילי עם זה , זה יתחיל לפעול. למה? כי בינתיים את על גדר סורר ומורה. כי את אומרת שהדרך הישרה זה כמו שאת הולכת.

שואלת: חס וחלילה! לא נכון!

הרב אמנון יצחק: לא נכון?

שואלת: לא! מה פתאום!

 הרב אמנון יצחק: אז למה את לא משנה?

שואלת: צריך לבוא מהלב.

הרב אמנון יצחק: ואם זה לא יבוא מהלב?

שואלת: באמונה שלמה, מהלב, מתי שזה...

הרב אמנון יצחק: ואם זה לא יבוא מהלב?

שואלת: זה יבוא!

הרב אמנון יצחק: ואם לא יבוא?

שואלת: עובדה עשיתי צעד, אני הולכת עם שמלות.

הרב אמנון יצחק: עובדה ששבע שנים לא עשית שום צעד, לא עשית צעד עם כיסוי ראש. לא חבל על הזמן?

שואלת: צודק.

הרב אמנון יצחק: נו! אז ייאלה אני אתן לך. מי יעביר לה?

שואלת: בעזרת ה'! תודה!

הרב אמנון יצחק: כדאי לך לנצל את זה הערב, כי אני עכשיו... תקשיבי! כדאי לך לנצל את זה הערב, כי אם אני משחרר את הברכה והציבור יענה אמן, אנחנו יהיה לנו הפתעה לשנה הבאה.

שואלת: אני מאוד רוצה, אבל, אני לא רוצה ככה.

הרב אמנון יצחק:למה? למה? מה זה?!

שואלת: אני לא עושה דילים, אני רוצה שזה יבוא מ...

הרב אמנון יצחק: לא יבוא, למה יבוא? יצר הרע לא רוצה שיהיה ל ילדים, הוא רוצה שתמשיכי למרוד בהקב"ה. זה מרד! את פשוט מורדת בהקב"ה, הוא אומר לעשות ואת 'לא, אבא, לא רוצה לעשות'.

שואלת: בעזרת ה' אני  אשים.

הרב אמנון יצחק: אם את רוצה הערב, תרווחי. את לא רוצה, אין בעיה. זה ההזדמנות שלך.

שואלת: אני רוצה שתברך גם את בעלי.

הרב אמנון יצחק: אני אברך את שנכם, עם הלב תסתדרי אחר כך. תגידי לו אל תתערב, תן לי להחליט עכשיו עם בשכל ואיתך אני אדבר אחר כך, בינתיים עבדת עליי תשע שנים שלא פמפמת כמו שצריך ולא גרמת לי ותקעת אותי תשע שנים, אז עזוב אותי רגע ממך, אני שומעת הפעם לשכל ואחר כך נראה, מי צדק השכל או הלב. תהה חכמה! תעודדו אותה, נו!

שואלת: כבוד הרב, אני מוכנה לקחת אותה לאיפה שאני קונה כיסוי ראש, כל הכיסוי ראש, זה יהיה עליי!

הרב אמנון יצחק: יפה מאוד! נו! כבר הברכה מועילה, את רואה?! כבר יש תומכים,יש מתלהבים...

שואלת: אני מפחדת שזה .. פשוט היום אני אשים ואחר כך...

הרב אמנון יצחק: למה? למה שתורידי? בואי תסבירי לי למה שתורידי? למה שתורידי? רק תשסבירי לי למה?

שואלת: לא יודעת.

הרב אמנון יצחק: מה? שאלת עכשיו שאלה, כולם יצחקו עלייך, יש לך בן ביד וכולם צוחקים 'יש לה בן', יש לה בן', 'מה את מחזיקה אותו?', 'בשביל מה את מחזיקה אותו?', תזרקי אותו!' 'עזבי אותו! מה את צריכה אותו', זה מה שאומרים לך, אלה שעלולים לצחוק ואת חוששת אולי...

שואלת: חס וחלילה!

הרב אמנון יצחק: אז מה הסיבה?

שואלת: אין סיבה.

הרב אמנון יצחק: מה הסיבה? זה לא יתאים?

שואלת: לא, לא! יתאים!

הרב אמנון יצחק: אז מה הסיבה?

שואלת: אין סיבה!

הרב אמנון יצחק: אז סתם לב כזה עקשן!

שואלת: כן.

הרב אמנון יצחק: כמו שאמרנו! דור עיקש! אבל לא כדאי! הרי.. חבל! חבל! את יכולה לזכות ב... למה שתתחרטי? בואי נברר את זה. למה שתתחרטי? תגידי!

שואלת: אני לא יודעת.

הרב אמנון יצחק: מה זה את לא יודעת?! תגידי יכול להיות שאת באמצע היריון, תספיקי אותו ותגידי לא יודעת, אני התחרטתי , לא רוצה, לא רוצה ילדים, יכול להיות? הנה את מתחרטת! אני עכשיו נותן לך אפשרות שיהיה לך ילד, ואת כבר מתחרטת! לא רוצה ילד, לא רוצה, לא עכשיו, לא עכשיו.

שואלת: עשיתי דיל!

הרב אמנון יצחק: אשרייך!

הרב אמנון יצחק: מה שמך?

שואלת: רויטל בת מרים.

הרב אמנון יצחק: רויטל בת מרים. ובעלה...

שואלת: טירן בן אסתר לרפואה שלמה.

הרב אמנון יצחק: טירן בן אסתר, גם רפואה שלמה וגם זרע חי וקיים מהרה!

שואלת: אמן!

הרב אמנון יצחק: אבל לא לשכוח! הוא לומד שעתיים תורה כל יום, בתענית דיבור, שלושה חודשים רצוף. את לומדת כל יום חצי שעה, ספר שערי תשובה של רבנו יונה, שלושה חודשים רצוף. יום זה מהבוקר שקמים עד שהולכים לישון. לכן, הוא בראש השנה וביום הכיפורים, גם במוצאי יום הכיפורים, זה יום הכיפורים נשב, עד שהוא הולך לישון. כי אם הוא יהיה ביום עמוס, אז יש לו שעתיים בלילה להספיק ללמוד את השעתיים. לא לפספס יום! בעזרת ה' תראו ישועות!

 שואלת: אמן!

שואלת: כבוד הרב, יש לי שתי שאלות. ערב טוב לך!

הרב אמנון יצחק: ערב טוב, גם לך.

שואלת: יש לי שני בנים ואחד היה דתי אצל הרב אלבז בישיבה, שנתיים. וכבר... הוא כל פעם הולך ובא, הולך ובא והיום הוא חילוני. השאלה השנייה: הבן שלי נשוי 4 שנים  ואין לו ילדים ועשו 4 הפריות ולא מצליח. ואני לקחתי על עצמי כיסוי ראש ועף על פי כן שאני גרושה, בשביל שיהיה להם חסד, שבורא עולם מסתכל עליהם.

הרב אמנון יצחק: יפה! הבן שלך שפרק עול, איפה הוא נמצא ובן כמה הוא?

שואלת: אצלי בבית.

הרב אמנון יצחק: ובן כמה הוא?

שואלת: 25.

הרב אמנון יצחק: הבנתי. והוא לא שומר כלום? 

שואלת: כלום! לא עובד, לא כלום.

הרב אמנון יצחק: למה?

שואלת: זהו! הוא לא רוצה להאמין, הוא אמר שזה כבר עליו, או שכן.. לא צריך להיות צדיק גדול .. ככה הוא למד בישיבה.

הרב אמנון יצחק: הבנתי. תשלחי אותו אליי שאני אדבר איתו, בסדר? זה אחד. שתיים, השני, הוא דתי או לא?

שואלת: לא.

הרב אמנון יצחק: גם לא.

שואלת: היה אצל הרב גרוסמן שהיה ילד.

הרב אמנון יצחק: ואשתו.

שואלת: לא.

הרב אמנון יצחק: גם לא. אז תשלחי אותו גם כן אליי ואני אדבר...

שואלת: אבל הם לא יבואו, מה אני אשלח אותם.אני שלחתי אותם לרבי דוד, לרב קנייבסקי, הם לא רוצים!

הרב אמנון יצחק: ולא הלכו?

שואלת: בגלל זה, כבוד הרב, לקחתי אני על עצמי כיסוי ראש לשמירת...

הרב אמנון יצחק: שמעתי! זכותך תעמוד אבל רגע...

שואלת:ויש לי שתי בנות חרדיות, ברסלביות בצפת.

הרב אמנון יצחק: טוב! עכשיו תגיד להם שיבואו אליי, אם הם לא יסכימו, תביאי לי טלפונים שלהם, אני אדבראיתם.

שואלת: אוקי! תודה. אבל אפשר ברכה?

הרב אמנון יצחק: מה שמותם?

שואלת: עידן דבורה בן ברוריה

הרב אמנון יצחק: עידן ו...

שואלת: יוסף דור.

הרב אמנון יצחק: יוסף דור בני...

שואלת: ברוריה דבורה

הרב אמנון יצחק: ברוריה דבורה, ה' יזכה אותם לשוב בתשובה שלמה מהרב.

שואלת: וזרע בר קיימא

הרב אמנון יצחק: ויזכה הזקוק לזרע חי וקיים, עם התשובה!

שואלת: אמן!

הרב אמנון יצחקף תהיה בריאה.

שואלת: כבוד הרב, ערב טוב.

הה: ערב טוב.

שואלת: שמי שושנה בת פלורה. אני חלתי לפני 4 שנים במחלה. היה לי שקט של שלוש שנים, ושוב פעם המחלה חזרה, אחרי 3 שנים. זאת אומרת, פעם שנייה. ופעם שנייה, בשנה זו, גילו לי ששוב פעם המחלה ממשיכה, אז כרגע אני בטיפולים.

 הרב אמנון יצחק: איפה המחלה נמצאת?

שואלת: בשחלות. ולקחתי על עצמי כיסוי ראש...

הרב אמנון יצחק: הטיפולים הם כימותרפיים?

שואלת: כימותרפיה פעם ראשונה, כימותרפיה פעם שנייה. גם לפני שמונה חדשים הייתי במחקר עם כדורים, כל הסיפור הזה וזה לא עזר. ועכשיו שוב פעם אני בכימותרפיה.

 הרב אמנון יצחק: מותר לך להתענות? תענית, צום מותר לך?

שואלת: זה תלוי. אם אני באמצע טיפולים או משהו, אז קצת קשה לי. אבל כן. מה זה תענית? צום של יום?

הרב אמנון יצחק: כל כמה זמן יש לך...

שואלת: אני עושה טיפול כל שבועיים, זה שתי טיפולים למעשה. טיפול אחד שהוא כל שבועיים וטיפול אחר כל חודש.

הרב אמנון יצחק: תשתדלי לעשות שתי תעניות. זאת אומרת, תענית אחת זה יהיה יומיים רצוף, 48 שעות ועוד אחד 48 שעות. שזה יכסה תענית 40. תענית 40 זה התענית שעו מרדכי ואסתר לכל היהודים וביטלו את הגזרה של המן. והגזרה הייתה להשמיד, להרוג ולאבד את כולם. וכדי לבטל את הגזרה, תענית 40 הועילה. במרום 40 יום, שאת  לא יכולה בגלל הטיפולים, אז אם מצופפת ל48 שעות, זה נחשב ל-27 ימים שאת צמה, אם את צמה יומים רצוף, 38 שעות. כמובן לפני שאת צמה, תאכלי ענבים ותאכלי דברים שיחזיקו אותם וכו', כדי שלא יחסר לך נוזלים  וכו'. ועומדים בזה, זה לא כל כך אסון. אחרי שתי התעניות האלה, כמובן את תבקשי מהבורא יתברך שאת חוזרת בתשובה שלמה, מבקשת רחמים גמורים מאוצר מתנות חינם שהקב"ה ישמע לתפילותיך ויתקדש שמו יתברך בך, שיראו כולם שהתשובה מועילה ושהתעניות עוזרות ותוכלי לחזור לבריאותך ולתקינות מלאה.

שואלת: אמן!

הרב אמנון יצחק: מה שמך?

שואלת: שמי שושנה הלן בת פלורה.

הרב אמנון יצחק: שושנה הלן בת פלורה, ה' יזכה אותך לרפואה וישועה מאוצר מתנות חינם מהרה!

שואלת: אמן! תודה! עוד דבר קטן, לגבי כיסוי ראש. אני פשוט רק שלושה חודשים שלקחתי על עצמי כיסוי ראש. אז אני רוצה להגיד לבחורה הו שנמצאת מאחורה, שזה באמת לא נורא, ושזה כייף. ושמתרגלים לזה מהר מאוד...

הרב אמנון יצחק: לא רק זה, בפרט אם יהיה בייבי.

שואלת: נכון! זה שווה.

שואלת: שלום כבוד הרב.

הרב אמנון יצחק: שלום!

שואלת: באמת כבוד להיות בהרצאות שלך. זה באמת..פתחת לי עולם חדש! רציתי לבקש כמה ברכות. המשפחה שלי לא שומרת תורה ומצוות, לא מאמינה בזה.

הרב אמנון יצחק: מה שמותם ואני אענה אמן! תגידי.

שואלת: ביולטה בת ז'אנה, נטלי בת ז'אנה.

הרב אמנון יצחק: יזכו לשוב בתשובה שלמה מהרה!

השם יברך את הקהל בכל מיני דמיטב, כתיבה וחתימה טובה בספרן של צדיקים גמורים. אמן!