על האדם לתלות את הכשלונות בעצמו ואת הצלחותיו בזולתו
טבע האדם, כשיש 2 שותפים לעסק מסוים, והעסק לא מצליח; כל אחד תולה את הכשלון בשני, האחד מאשים את חברו שאי ההצלחה מקורה בכשלונו או בהעדר כשרונו.
ולהפך, בעסק מצליח; כל אחד תולה את ההצלחה בעצמו ולא בזולתו.
כמו שאמרו חכמים: "ברבות הטובה - רבו אוכליה!"
כשיש טובה, יש הרבה באים לאכול… הטובה משותפת לכולם.
"אבל אילו כאן אצל אהרן משה וישראל - שלא שרתה שכינה במעשה ידיהם; כל אחד תלה את הכשלון בעצמו!"
כל אחד תלה את הכשלון בעצמו! לא בחברו.
"אהרן אמר: שהאשמה תלויה בו, כי הקב"ה כועס עליו! ורק בשבילו לא ירדה שכינה.
בני ישראל נכלמים ואומרים למשה רבינו: האשמה תלויה בהם מפני מעשה העגל.
משה אומר: כי אם השכינה יורדת - זה רק בזכות אהרון, שהוא כדאי וחשוב יותר ממנו.
כל אחד מייחס את הכבוד והחשיבות - לזולתו, ואי ההצלחה - תולה בעצמו"
תראו איזה מעלות היו לעם ישראל בדור המדבר.
מי הקרין להם את זה?
שני המנהיגים, שני הענוים האלה "ונחנו מה?" "ונחנו מה" אז כל אחד למד לתלות את החסרון בעצמו.
מסופר בגמרא: "ההיא בר טביא דאתיא לבי ריש גלותא דהוה מפסק כרען בתרייתא"
הצבי הזה שהגיע לביתו של ראש הגלות, ושהרגלים שלו האחוריות היו חתוכות.
"בדקי רב בצומת הגידים ואכשריה"
רב בדק אותו בצומת הגידים והכשיר אותו.
"סבר למיכל מיניה באומצא"
חשב לאכול אותו.
"אמר ליה שמואל: "לא חייש מר לניקוריה?!"
אז שמואל אומר לו: אתה לא חושש? אולי נשך אותו נחש! וזה אסור משום 'סכנת נפשות!'
"אמר ליה: "מאי תקנתיה?"
- "נותביה בתנורא, ואיהו בדיק נפשיה"
נשים אותו בתנור והוא יבדק בעצמו.
"אתביה בתנורא נפיל תלחי תלחי"
התחיל להתפרק! ונופל חתיכות חתיכות הבשר!
"קרי שמואל עליה דרב"
שמואל שהציל את רב, מה הוא אומר לרב?
"לא יאונה לצדיק כל און"
אה! הזכות שלך - ישתבח הבורא, הצילה אותך! "לא יאונה לצדיק כל און"
ומה קורא רב על שמואל?
'כל רז לא אניס לך!' 'כל רז לא אניס לך' אה! איזה חכם אתה שמואל! כל הסודות גלוים לפניך, אה! הצלת את חיי
כל אחד משבח את השני!
"שמואל זה, שרב ניצל על ידו ממות ומאיסור.
אם היה קורא אצלנו מצב כזה, מיד היינו מייחסים אצלנו את ההצלחה וזוקפים אותה לחכמתנו"
ויש כאלה שבמקרה כזו היו רואים את עצמם 'בעלי רוח הקודש…' רוח עליון… יש היום 'נביאים' אתם יודעים, מסתובבים גם בבני ברק… 'נביאים' ואומרים 'נבואות' וכל מיני דברים…
"ואילו שמואל, תלה את ההצלחה של העובדה הזו ברב, רק מפני צדקתו שניצל!"
שמואל תלה את ההצלחה של העובדה הזאת, המעשה הזה ברב, שרק צדקתו הצילה אותו.
"ואילו רב התרחק מלהטעות את עצמו שהנס נעשה בזכותו ובצדקתו, וייחס את כל ההצלה לחכמתו של שמואל, שכל זכות קייומו והצלת חייו תלויים בשמואל וחכמתו העליונה 'שכל רז לא אניס לה!'"
מדהים! הא?